|
האם התקנת מצלמות במקום העבודה ע"י המעסיקה מקנה לעובדת את הזכות להתפטר ולקבל את פיצויי הפיטורים – זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.
|
העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:
1.התובעת 1 עבדה אצל הנתבעת כמנהלת חשבונות מיום 1.4.97 עד לחודש 9/09, לטענת התובעת, ולטענת הנתבעים עד לחודש 8/09.
2.התובעת 2 עבדה אצל הנתבעת כמנהלת חשבונות מחודש 2/03 ועד לחודש 2/07.
3.התובעת 3 עבדה אצל הנתבעת כמנהלת חשבונות מיום 1/1/05 ועד לחודש 5/09.
4. הנתבעת 2 היא חברת רואי חשבון.
5. הנתבע 2 הוא מנהל הנתבעת.
טענות התובעת 1:
1.התובעת עבדה הרבה יותר שעות מאלה ששולמו לה.
2.הנתבעת שילמה לתובעת שכרה באופן גלובלי ללא אבחנה בין שעות נוספות לשעות שבת.
3.זכויותיה של התובעת שולמו בחסר.
4.הנתבעת הלינה את שכרה של התובעת באופן עקבי.
5.מטלות שהוטלו על התובעת מחוץ למשרד לא שולם לה שכר בגינן.
6.אי תשלום זכויותיה של התובעת כדין, מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתה ולתובעת קמה הזכות להתפטר ולקבל את פיצוי הפיטורים וחלף הודעה מוקדמת.
7.בחודש 9/09 יצאה התובעת לחופשה מתוכננת אולם כשחזרה גער בה הנתבע ללא סיבה מוצדקת. התובעת פוטרה מעבודתה לפיכך זכאית התובעת לפיצויי פיטורים (52,150 ₪) ולחלף הודעה מוקדמת (4,200 ₪).
8.במהלך תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת התייחס אליה הנתבע באופן משפיל.
9.התובעת עותרת להפרשי שכר בגין שעות נוספות (10,000 ₪), תוספת ותק על פי צו ההרחבה (1,200 ₪), הפרשות לביטוח פנסיוני (4,300 ₪) ודמי חגים (11,160 ₪).
10.במהלך עבודתה נסעה התובעת ברכבה הפרטי לסידורים וייצוג המשרד והנתבעת לא שילמה לה בעבור נסיעות אלו (11,250 ₪).
טענות התובעת 2:
1.התובעת עבדה בהיקף משרה גבוה יותר מזו ששולם לה. הנתבעת שילמה לתובעת את שכרה באופן גלובלי וללא אבחנה בין שעות נוספות ושעות שבת.
2.שכרה של התובעת שולם לה מתחת לשכר מינימום.
3.שעות עבודתה של התובעת 2 מחוץ למשרד לא שולמו לה.
4.תנאי עבודתה של התובעת הם בגדר הרעה מוחשית והתובעת הייתה זכאית להתפטר.
5.לאורך תקופת עבודה נהג הנתבע להשפיל את התובעת והדביק לה סטיגמות.
6.התובעת פוטרה מעבודתה לפיכך זכאית לפיצויי פיטורים (16,150 ₪) ולחלף הודעה מוקדמת (4,200 ₪).
7.התובעת עותרת להפרשי שכר בגין שעות נוספות, שעות עבודה בימי המנוחה השבועי וקיזוז משכרה של התובעת (15,000 ₪).
8.התובעת לא קיבלה מכתב פיטורים.
9.כן עותרת התובעת להמצאת כל תלושי השכר שלה ודוחות הנוכחות.
טענות התובעת 3:
1.התובעת עבדה בהיקף משרה גבוה יותר מהשכר ששולם לה (85%).
2.שכרה של התובעת שולם לה באופן גלובלי ללא אבחנה בין שעות נוספות לשעות שבת. שכרה של התובעת שולם מתחת לשכר מינימום.
3.שעות עבודתה מחוץ למשרד לא שולמו לה וכן דמי נסיעות בגין עבודה זו (13,250 ₪).
4.תנאי עבודתה של התובעת הם בגדר הרעה מוחשית ולתובעת קמה לה הזכות להתפטר בדין.
5.בחודש 3/09 יצאה אחת הפקידות לחופשת לידה והובטח לתובעת 3 כי תתוגמל בהתאם.
אולם הנתבע שילם לה את שכרה בחסר.
6.לאורך תקופת עבודתה התייחס הנתבע אל התובעת באופן משפיל.
7.בחודש 5/09 פנתה התובעת אל הנתבע וביקשה לקבל את שכרה בהתאם לעבודה הנוספת שביצעה, אולם הנתבע החל גוער בה ומאשימה בגניבה ובזיוף שעות עבודה. הנתבע הלבין פניה במילים גסות ופיטר אותה.
8.הנתבע פיטר את התובעת לפיכך נתבעים פיצויי פטורים (18,550₪) וחלף הודעה מוקדמת (4,200 ₪).
9.התובעת עותרת להפרשי שכר (10,000 ₪), תוספת ותק על פי צו ההרחבה (1,200 ₪), הפרשות לביטוח פנסיוני (4,300 ₪) ודמי חגים (7,440 ₪).
טענות הנתבעים:
1.התובעת 1 נטשה את מקום עבודתה, ללא מתן הודעה מוקדמת.
2.תחילה עבדה התובעת 1 שישה ימי עבודה בשבוע ובשנת 2003 עברה התובעת לעבוד 5 ימים בשבוע במשרה חלקית. התובעת עבדה פחות מ-9 שעות ביום עבודה.
3.בתקופת צום הרמדאן עבדה התובעת פחות שעות ביום אולם קיבלה שכר מלא.
4.התובעת 1 קיבלה שכר מלא בחגים המוסלמים למרות שלא עבדה. התובעת קיבלה 12 ימים חגים בשנה.
5.התובעת 1 קיבלה את כל זכויותיה.
6.התובעת נסעה בשנה האחרונה לעבודתה פעמים לחו"ל ע"ח ימי החופשה.
7.התובעת 1 נטלה מהנתבעת הלוואות ללא ריבית (80,000 ₪) שבאמצעותן רכשה רכב חדש. החזרי ההלוואה נפרסו על פני תשלומים רבים.
8.משרד הנתבעת קרוב למקום מגוריה של התובעת.
9.הנתבעת שילמה לתובעת 1 דמי נסיעות לצורך נסיעתה למשרדי הממשלה.
10.בשנה האחרונה לעבודתה של התובעת, החלה התובעת לעבוד בעבודה נוספת בסופרמרקט כמנהלת חשבונות וחל שינוי לרעה בהתנהגותה של התובעת לרבות התפרצויות זעם כלפי הממונים עליה.
11.הימים העמוסים במשרד רואה החשבון הם מ-12 לחודש עד ל-15 לחודש בשל הדיווחים לרשויות המס.
12.ביום 13/8/09 בשעת ערב מאוחרת, התקשרה התובעת מביתה והודיעה לו כי למחרת היום היא נוסעת לחו"ל (איסטנבול). הנתבע סירב לאשר לתובעת 1 את החופשה. הנתבע הציע לממן לתובעת את דמי ביטול הכרטיס או שישלם בעבור כרטיס מלא חלופי. התובעת הודיעה לנתבע כי היא נוסעת ומתפטרת ואכן התובעת לא חזרה לעבודתה לאחר מכן.
13.הנתבעת נאלצה לשכור עובדות חדשות במקום התובעת 1. מעשיה של התובעת גרמו נזקים לנתבעת.
14.עד לחודש 12/07 עבדה התובעת בשכר שעתי והחל מחודש 1/08 עברה לעבוד בשכר חודשי, לבקשתה. התובעת עבדה במשרה חלקית לבקשתה, אולם שכרה שולם לה באופן מלא.
15.שכרה של התובעת 1 היה מעל שכר המינימום ושולם כל חודש במועד.
16.התובעת סירבה להחתים כרטיס נוכחות לטענתה בשל היותה עובדת ותיקה.
17.התובעת 1 זכתה ליחס של כבוד מהנתבעים.
18.התובעת איננה זכאית לתוספת של ותק.
19.הנתבעת הפרישה לתובעת כספים לקרן פנסיה.
20.הנתבעת זכאית לקבל מהתובעת 1 חלף הודעה מוקדמת בשל התפטרותה.
התובעת 2:
1.התובעת 2 נטשה את מקום עבודתה באופן פתאומי בחודש 2/07.
2.התובעת 2 קיבלה את שכרה מעל לשכר מינימום, במועד ובהתאם להיקף משרתה ושעות עבודתה. התובעת עבדה ע"פ שכר שעתי ובמשרה חלקית וקיבלה את שכרה במועד.
3.הנתבעת נתנה לתובעת הלוואה לצורך רכישת רכב כשהחזר ההלוואה נפרס על פני תשלומים רבים.
4. התובעת זכתה ליחס של כבוד מהנתבעים.
התובעת 3:
1.התובעת 3 החלה עבודתה בנתבעת בחודש 1/05.
2.התובעת 3 התפטרה מעבודתה בחודש 5/09.
3.התובעת 3 עבדה 5 ימים בשבוע במשרה חלקית. יום העבודה לא עלה על 9 שעות.
4.בצום הרמדאן עבדה התובעת בן שעה לשעתיים פחות ביום עבודה אולם הנתבעת שילמה לתובע שכר מלא.
5.הנתבעת שילמה לתובעת 3 את מלוא זכויותיה (הבראה, חופשה ומחלה).
6.התובעת 3 התגוררה בסמוך למשרד הנתבעת.
7.התברר לנתבעת כי התובעת 3 נותנת שירות הנהלת חשבונות על חשבון זמן העבודה שלה ומבלי לגבות שכ"ט. על אף ההנחיה המפורשת של הנתבעת, התובעת 3 נתנה שירות ללקוחה של המשרד, שבבעלות בעלה, למרות שלא שולם שכ"ט. לנתבעת נגרמו הפסדים בגובה של 16,000 ₪.
8. בשנה האחרונה לעבודת התובעת 3 התרבו המקרים שבהם לא הוזנו מסמכים למחשב ונתגלו שגיאות ודיווחים בחסר. מלבד זאת, נתפסה פקידה שהחתימה כרטיס נוכחות בעבור עובדת אחרת שלא הגיעה לעבודה, אשר העלה חשד שאכן קיימת שיטה של החתמה הדדית בין העובדים.
9.כחלק מהתייעלות במשרד והגברת הפיקוח התקינה הנתבעת מצלמות אבטחה במשרד.
10.התובעת הסכימה לעבור להתחשבנות על בסיס שכר חודשי במקום שעתי.
11.התובעת 3 התנגדה להתקנת מצלמות והחלה במהלך של שיסוי שאר עובדות בנתבעת, אולם ללא הצלחה.
12.התובעת הייתה ממורמרת מכך שאיש לא עמד לצידה, עזבה את העבודה מבלי ליתן הודעה מוקדמת.
13.הנתבע ניסה ליצור קשר עם התובעת אך בנה של התובעת שענה לטלפון טען שהמספר שגוי וטרק את הטלפון.
14.התובעת 3 זכתה ליחס של כבוד מהנתבעים.
15.התובעת 3 לא עבדה שעות נוספות ולא עבדה בימי המנוחה.
16.הנתבעת הפרישה לתובעת כספים לקרן הפנסיה.
17.התובעת קיבלה דמי חגים בחגים המוסלמים הרשמיים והפחות רשמיים (מעל 12 ימים בשנה).
עדויות:
שמענו את עדויות התובעות ומטעם הנתבעים העידו הנתבע 1 וכן גב' פאטמה סרסור, אמהּ של התובעת 2.
הכרעה:
לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקן.
האם הושפלו התובעת 1 ו-2 על ידי הנתבע?
-
למרות טענתה של התובעת 1 כי הושפלה ע"י הנתבע, בחקירתה לא הצליחה להיזכר איך הושפלה:
"ש.איך התבטא היחס המשפיל שאת מדברת עליו? האם קיללתי אותך?
ת.לא.
ש.האם שמעת ממני מילת גנאי?
ת.היחס לא היה טוב בכלל, אני הרגשתי...
ש.אני לא מדבר על רגשות. האם קיללתי אותך?
ת.לא.
ש.האם שמעת ממני מילת גנאי אחת?
ת.למשל??
ש.שאת הולכת עקום? שאת מכוערת? כל מילה שאולי פגעה בך?
ת.היה בסוף.
ש.מה היה?
ת.לא זוכרת אבל היה .
ש.תסבירי לבית הדין , מה היה?
ת.לא זוכרת . " (עמ' 15 לפ' שורות 4 – 16 לעדות התובעת 1).
-
התובעות לא הביאו עדים לטענתן בדבר השפלה (למעט התובעת 3 אשר חזרה בה מהטענה) (עמ' 16 לפ' שורות 14 – 22 לעדות התובעת 1).
-
התובעת 2 העלתה גרסה חדשה בעדותה:
"ת.חוץ מהשיחה שפיטרת אותי בתקופה האחרונה. רציתי לשפר את השכר שלי ואתה סירבת ואישתך התקשרה אליי והתעללה בי.
ש.למה לא רשמת את זה בתצהירך?
ת.לא אמרתי. אני עכשיו אומרת לך."
(עמ' 21 לפ' שורות 27 – 30 לעדות התובעת 2).
-
כאמור, התובעת 3 חזרה בה מטענתה כי הושפלה. ב"כ התובעת 3 הצהיר לפרוטוקול:
"אני חוזר בי מהטענה שמופיעה בכתב התביעה המתוקן והמקורי, לפיה התובעת הושפלה ע"י הנתבעים." (עמ' 26 לפ' שורות 5-4).
אולם עדותה של התובעת 3 לא תמכה בטענת שאר התובעות כי הושפלו.
ש.מה ידוע לך לגבי היחס שלי ושל מנהלי העבודה במשרד לשאר העובדות – האם היה יחס משפיל, בתקופה שעבדת?
ת. זה כי אני לא יכולה להגיד לך, תשאל אותן והן יגידו, כל אחד רואה איך שהוא רואה את הדבר הזה.
ש.המשרד היה קומה אחת, הנהלת חשבונות, אין מחיצות, כולם שומעים ורואים את כולם.
ת.כן.
ש.האם ביום מהימים ראית אותי שאני משפיל, צועק או משתמש במילות גנאי כנגד עובדות המשרד?
ת. אמרתי לך, כל אחת.... אני לא יודעת, לפעמים עבדנו באותם זמנים ולפעמים לא. אני לא זוכרת.
(עמ' 26 לפ' שורות 17-7 לעדות התובעת 3)
-
נוכח עדויות התובעות, הננו קובעים כי הנתבע לא השפיל את התובעות במהלך תקופת עבודתן.
נסיבות עזיבתה של התובעת 1:
-
התובעת 1 טענה כי לאחר ששבה מחופשתה בחו"ל, פוטרה בבושת פנים (סעיף 11 – 12 לכתב התביעה).
-
לא יכולה להיות מחלוקת, נוכח עדותה של התובעת 1, כי התובעת נסעה ב-16 לחודש לחו"ל ללא קבלת רשותו של הנתבע:
ש.מתי דיברת איתי לעניין יציאה לחופשה לנסיעה לחו"ל, באיזה יום?
ת.ביום ראשון הבא, אחרי הטיול.
(עמ' 17 לפ' שורות 4-3 לעדות התובעת 1).
-
הנתבעת, בהגינותה, הציעה לתובעת 1 לממן לה כרטיס טיסה ובלבד שתדחה נסיעתה:
"ש.האם את לא זוכרת שדיברת איתי ואמרת שזה על חשבון החברות שלך ואני הצעתי לך שאני אממן את זה על חשבוני?
ת.אתה אמרת שאתה תיתן את זה על חשבונך ואמרתי שאני לא רוצה."
(עמ' 17 לפ' שורות 28 – 30 לעדות התובעת 1).
-
זאת ועוד, גרסתה של התובעת 1 איננה מתיישבת עם השכל הישר. אם נכונה טענתה כי הנתבע הסכים לנסיעתה 9 ימים לפני הנסיעה מדוע בכתה בשיחת הטלפון עם הנתבע:
"ש.את אומרת שאת ביקשת לפני 9 לחודש באמצעות שיחה פנים אל פנים רשות לצאת לחופשה ביום 16 לחודש, שזה יום של מע"מ ואני הסכמתי?
ת.כן.
ש.גם ביום ראשון כשדיברת איתי בטלפון אני גם הסכמתי?
ת.כן.
ש.אז למה בכית?
ת.לא, בכיתי.. למה בכיתי? בכיתי."
(עמ' 18 לפ' שורות 10 – 16 לעדות התובעת 1).
-
לפיכך הננו קובעים כי התובעת 1 התפטרה מעבודתה, ללא הודעה מוקדמת. ביום 13.8.09 התקשרה התובעת אל הנתבע והעמידה אותו בפני עובדה כי היא נוסעת לחו"ל. ימים אלה שלפני הגשת דוחות למע"מ הם ימיים אקוטיים בעבור משרד רואה חשבון. בנסיבות העניין על התובעת 1 לשלם לנתבעת חלף הודעה מוקדמת.
נסיבות עזיבתה של התובעת 2:
-
בדיון קדם המשפט טען ב"כ התובעת 2 כי:
"אני נדהם על דבריו של חברי. הנתבע מצייר את עצמו כקדוש מעונה. הדברים הם לא כך ורק בקיצור אפנה את בית הדין למכתב של חברי מיום 18.5.11 אל עורך דין פריג' אנואר כאשר הוא רומז לגבי התובעת 2 שהיא ניהלה רומן על חשבון העבודה והדבר גרם לכך שהיא היתה מאויימת ברצח משך שנתיים והוא גזל את שכרה." (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 1.10.13 שורות 7-2)
אולם בעדותה בפנינו העידה התובעת 2:
"ש.היו לך איומים ברצח? מישהו איים עלייך ברצח?
ת.לא איומים, אבל מהמכתב שלך שאתה החזרת תשובה לעו"ד הראשון, מי שקרא את המשפט פעם ראשונה הוא ידע על הכוונה שלך.
...
ש.מי איים עלייך ברצח?
ת.אף אחד לא איים עליי ברצח."
(עמ' 22 שורות 19-18 וכן 26-25 לעדות התובעת 2)
-
בעדותה אישרה אמהּ של התובעת 2 שהנתבע ביקש שהתובעת 2 תחזור לעבודה:
"ש.מה לגבי שיחות שנערכו ביני לבינך לעניין בקשתה של חנין לסיים העבודה – כמה פעמים שוחחתי אתך?
ת. הייתה שיחה אחת, שביקשת שאני אדבר איתה ואז היא סיפרה לי על ההשפלות שהיא עברה.
ש.מה אני ביקשתי ממך?
ת. שהיא תחזור.
ש.כשפנית אליה והיא אמרה לך שהיא עברה השפלה – האם את חזרת אליי ואמרת לי, הודעת לי?
ת. לא." (עמ' 36 לפ' שורות 9-1 לעדות גב' פאטמה סרסור)
-
לא היה ברור כלל מעדותה של האֵם מה היה יחס הנתבע אל התובעת 2 (עמ' 34 לפרו' שורות 17, 21 , 23, 25, ועמ' 35 שורה 6 לעדות האם) ועדותה לא סייעה לבתהּ.
-
המסקנה המתבקשת היא שהתובעת 2 התפטרה מעבודתה ללא הודעה מוקדמת לפיכך עליה לשלם לנתבעים חלף הודעה מוקדמת.
נסיבות עזיבתה של התובעת 3:
-
התובעת 3 לא הרימה את הנטל לעניין טענתה כי פוטרה והפנתה בחקירתה הנגדית לתצהירה:
"ת. זה מה שכתוב בתצהיר, זה מה שיש לי, רשמנו את זה בתצהיר. אני מפנה לסעיפים 15-16"
(עמ' 26 לפ' שורה 22 לעדות התובעת 3)
"ת.מכתב לא קיבלתי, אבל מה שהיה זה רשום בס' 15-16 לתצהיר."
(עמ' 27 לפ' שורה 11 לעדות התובעת 3)
"ש.אז מה היה בדיוק? אני אמרתי לך שאם זה לא מתאים לך את יכולה ללכת וקמת והלכת?
ת.זה רשום לך ס' 15 ו-16 בדיוק.
ש.תגידי במילים שלך.
ב"כ התובעת 3: רשום בתצהיר. הוא מנסה לגרום לזיכרון לעומת מה שכתוב בתצהיר.
ת.זה כמו שכתוב אצלי כאן, שבחודש רביעי... בחודש שלישי (מרץ) היתה התחלת הסיפור ובחודש רביעי התווכחנו על המשכורת ובסוף רביעי אמרתי לו שאם הוא לא מתקן את זה וחוזר לקדמותו אז אני עוזבת, כשהתווכחנו אם זה לא מתאים לך את יכולה לעזוב אמרתי אם אתה לא מתקן את זה אני עוזבת, זה היה בסוף אפריל אחרי שקיבלנו את המשכורת ב- 20.4."
(עמ' 27 לפ' שורות 21-12 לעדות התובעת 3)
-
בכתב התביעה טענה התובעת 3 כי עת ביקשה מהנתבע שכר בעבור שעות עבודה שלא שולמו לה, החל הנתבע מטיח בה האשמות בדבר גניבה וזיוף שעות העבודה (ס' 47 לכתב התביעה) ופיטר אותה. בתצהירה הועלתה טענה כי התובעת 3 היא זו שהתפטרה בדין מפוטרת (סעיף 17 לתצהיר). לכן, דין רכיב פיצויי הפיטורים להידחות.
-
התובעת 3 העידה כי התנגדה להתקנת מצלמות בנתבעת:
"ש.לגבי המצלמות שהתקנתי במשרד התנגדת להתקנתן?
ת.היה ויכוח ביני לבינך, כן, על הפרטיות שלנו."
(עמ' 26 לפ' שורות 28 – 29 לעדות התובעת 3).
-
לטענת התובעת 3, הנתבע העמיד בפניה את האפשרות שאם התנאים אינם מתאימים לה היא יכולה לעזוב (עמ' 26 לפ' שורות 21 – 27 לעדות התובעת 3) והתובעת הודתה שעזבה (עמ' 27 לפ' שורות 18 – 21 לעדות התובעת 3).
-
לטענת התובעת 3, היא הודיעה על כך לאשתו של הנתבע ולאחר מכן לנתבע (עמ' 27 לפ' שורות 24 – 25 לעדות התובעת 3) אולם עובדה זו כלל לא נרשמה בתצהירה.
-
על פי חוק הגנת הפרטיות תשמ"א – 1981 חל איסור לצלם אדם כשהוא נמצא ברשות היחיד (סעיף 2 לחוק). פסיקת בתי הדין דנו בסוגיה אם התקנת מצלמות במקום העבודה פוגעת בפרטיותו של העובד. בתי הדין אבחנו סוגיה זו בשאלה אם התקנת המצלמות נעשתה בידיעת העובד ובהסכמתו אם לאו ונפסק כי אם הדבר נעשה ללא הסכמה וידיעת העובד הרי שעסקינן בפגיעה בפרטיות. עם זאת, נקבע כי התקנת מצלמות על מנת למנוע ביצוע עבירות פליליות מצד הלקוחות או מצדם של העובדים היא לגיטימית שכן היא באה להגן על אינטרס לגיטימי של המעסיק. עוד נפסק כי חלה חובת תום לב מוגברת מצד המעסיק בהחלטתו להתקין מצלמות ועל הצילום להיעשות רק בהצדקה (ראו לעניין זה ד"מ 2734/00 אוסנת אייזנר נ' ריצ'מונד מפעלי סריגה בע"מ פד"ע ל"ט נא וכן ס"ע 41111-02-12 אירנה בלקירסקי נ' אופטיקה הלפרין בע"מ ניתן ביום 2.7.13 – פורסם במאגרים האלקטרוניים ).
-
לטענת הנתבע, הוא חשד כי עובדים מחתימים כרטיסי נוכחות בעבור חבריהם לעבודה ולכן ביקש להתקין מצלמות. הנתבע לא ביקש להסתיר עובדה זו. בנסיבות העניין, לנתבעת קמה הזכות להתקין מצלמות ולתובעת 3 לא קמה הזכות לקבל פיצויי פיטורים עקב התפטרותה ועליה ליתן חלף הודעה מוקדמת לנתבעת. הננו נותנים אמון בדברי הנתבע כי התקשר לביתה של התובעת 3 אך בנה ענה שהמספר שגוי. מסקנתנו היא שהתובעת 3 התפטרה מעבודתה עליה ליתן לנתבעת חלף הודעה מוקדמת.
דמי נסיעות:
-
על פי הפסיקה, סמיכות מקום מגוריו של עובד למקום עבודתו או העדר תחבורה ציבורית איננה פוטרת את המעסיק מתשלום דמי נסיעות:
"סבורים אנו, כי אמת המידה המרכזית לצורך הקביעה האם התקיים "מבחן ההִזקקות" במקרה פלוני, היא במרחק שבין מעונו של העובד למקום עבודתו. ככל שלא הוכח אחרת, חזקה על עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על ממקום עבודתו, שהוא מרחק הליכה סביר, שאינו זקוק לתחבורה ציבורית. אמת המידה שעניינה במרחק בין המען למקום העבודה, היא בבחינת "כלי עזר" לבחינת הזדקקותו של אדם לתחבורה ציבורית, ומטבע הדברים קיימים חריגים לחזקה זאת, כגון עובדים המוגבלים בניידות. ..עמדנו לעיל על כך שהמערער לא הוכיח שעשה שימוש באמצעי תחבורה כלשהו כדי להגיע למקום העבודה ולא הרים את נטל ההוכחה כי הוא מתגורר במרחק העולה על מבניין העירייה. סביר בעיננו להניח, כי עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על ממקום עבודתו אינו זקוק לתחבורה כדי להגיע לעבודתו והמשיב לא הוכיח אחרת. בא כוח המשיב טען בדיון בפנינו, כי מאחר ואין שירותי תחבורה ציבורית עירוניים בטירה, המשיב עושה שימוש ברכבו הפרטי. טענה זו לא נטענה ולא הוכחה בשלב מוקדם יותר ואין בידנו לקבלה.
יוטעם, כי "מבחן ההִזקקות" לתחבורה ציבורית אינו מותנה בקיומה של תחבורה ציבורית פעילה בשטח שבין מעונו של העובד לבין מקום עבודתו. במקרה דנן הובהר כי לא היתה תחבורה כזאת, וככל שהמשיב היה מרים את נטל ההוכחה לעניין הִזדקקותו לתחבורה, לא היה בכך כדי לשלול את זכאותו לקצובת נסיעה. בדומה, המעסיק לא נדרש לבדוק האם העובד נסע לעבודה ברכבו, באוטובוס, באופניים או לעיתים צעד ברגליו. כל שנדרש לבחון הוא האם העובד זקוק לתחבורה על פי אמות מידה אובייקטיביות של מרחק. מדובר אם כן במבחן רחב וגמיש, שכאמור אינו מתקיים במקרה שלפנינו"(ע"ע (ארצי) 100/06 עיריית טירה נ' עבד אלרחמן קשוע ניתן ביום 22 מאי, 2006 – פורסם במאגרים האלקטרוניים שם עמ' 7-8).
-
קרבת מקום מגוריהן של התובעות למשרד הנתבעת, אין בה כדי לפטור את הנתבעת מתשלום דמי נסיעות. לא הוכח ע"י הנתבעת באסמכתאות כי שילם לתובעות דמי נסיעה בשל עבודות שביצעו מחוץ למשרד.
-
לפיכך על הנתבעת לשלם לתובעות דמי נסיעות. לתובעת 1 סך שך 11,250 ש"ח, לתובעת 3 13,250 ש"ח. התובעת 2 לא תבעה דמי נסיעות. לא הוצג חישוב נגדי ע"י הנתבעת. לפיכך דין רכיב תביעה זה להתקבל במלואו.
האם דו"חות הנוכחות אמינים?
-
התובעות הוסיפו לעיתים בכתב ידן את שעת התחלת העבודה ונראה כי אלה חריגות במעט.
"ש.ושל מי כתב היד בשעת ההגעה (8:30)
ת. שלי.
ש.את כותבת ב- 17 לחודש וב-23 לחודש שאת מגיעה ב- 8:30 בכתב יד.
ת.כן
ש.אני מסתכל על כל הימים לפני ואחרי – את מגיעה ב- 10:00, 9:55, 9:44, למה דווקא בימי האלה את כותבת 8:30 ולמה לא קבלת אישורי לכתוב בכתב יד
ת. קודם כל בימים האלה הייתי נוסעת או למע"מ – שהייתי נוסעת מהבית או למע"מ או מהבית למס הכנסה, או מהבית לדואר, וחוזרת למשרד." (עמ' 24 לפ' שורה 24 עד עמ' 25 שורה 2 לעדות התובעת 2).
"ש.מציג לך את התלוש של 11/05 + דוח הנוכחות לאותו חודש.
ת. סליחה – פה (בכרטיס של נוכחות) רשום לך סה"כ שעות 135 שאני עבדתי. החישוב שלי פה: 135 פחות הימי חופשה והחג יצא לי 120 שעות. אני צריכה לקבל 120 שעות והוא רשם לי 116 שעות.
ש.של מי כתב היד על גבי כרטיס הנוכחות של חישוב השעות ושעת ההגעה?
ת.שלי.
ש.ושל מי כתב היד בשעת ההגעה (8:30)
ת. שלי.
ש.את כותבת ב- 17 לחודש וב-23 לחודש שאת מגיעה ב- 8:30 בכתב יד.
ת.כן
ש.אני מסתכל על כל הימים לפני ואחרי – את מגיעה ב- 10:00, 9:55, 9:44, למה דווקא בימי האלה את כותבת 8:30 ולמה לא קבלת אישורי לכתוב בכתב יד
ת. קודם כל בימים האלה הייתי נוסעת או למע"מ – שהייתי נוסעת מהבית או למע"מ או מהבית למס הכנסה, או מהבית לדואר, וחוזרת למשרד." (עמ' 24 שורה 18 עד עמ' 25 שורה 2 לעדות התובעת 2)
-
דוחות אלו הונפקו ע"י הנתבעת לפיכך היא איננה יכולה להתכחש להם. אולם בקביעה זו לא תצמח ישועה לתובעות ועל כך עוד בהמשך.
האם קיבלו התובעות את שכרן במועד?
-
עיון בתלושים שצורפו מעלה כי הם הופקו בזמן אמת.
-
התובעות חזרו על גרסתן כי שכרן שולם לאחר ה-9 לחודש (15 – 20 לחודש).
ת.אני אמרתי ב- 15 וגם היית ב-20 וגם אפילו אחרי 20. אני עכשיו אומרת. מה שכתוב פה זה ב- 15.
(עמ' 24 לפ' שורות 1 – 2 לעדות התובעת 2).
-
עם זאת, התובעת 1 לא עתרה לסעד בגין לכאורה איחור במתן השכר אלא רק קישרה זאת בכתב התביעה לזכאותה לקבלת פיצויי פיטורים עקב הרעת תנאים. התובעת צירפה שיק בעבור משכורת חודש 10/2007 שניתן ביום 20.11.16 (נספח ג') לא מעבר לכך. לוּ חפצה התובעת יכלה לצרף מספר המחאות ולא רק אחת. לפיכך אנו דחים טענתה של התובעת 1 בעניין זה והוא הדין לגבי התובעת 2. התובעת 3 ציינה בכתב התביעה כי הנתבעת הלינה שכרה (סעיף 43 לכתב התביעה) אולם לא תבעה סעד ספציפי בגין ההלנה ולא כמתה רכיב התביעה.
-
לפיכך, דין הטענה בדבר תשלום שכר באיחור – להידחות.
נבחן להלן את שאר רכיבי התביעה של כל אחת מהתובעות:
התובעת 1:
רכיבי התביעה:
-
בתצהירה ויתרה התובעת 1 על חלק מרכיבי התביעה (שעות נוספות, תוספת ותק ודמי חגים). לא זו אף זו, בתצהירה העידה התובעת כי עבדה בין 120 ל-150 שעות בחודש ולעיתים למעלה ממשרה מלאה (סעיף 5 לתצהיר) ואילו בכתב התביעה טענה כי עבדה 200 שעות (סעיף 7 לכתב התביעה). זאת ועוד, בתצהירה הופיע סעד בגין גמול עבודה בשבת שנתבע בכתב התביעה במסגרת שעות נוספות. לפיכך נתייחס לרכיבי התביעה כפי שהתובעת הצהירה בתצהירה ואינם מהווים הרחבת חזית שכן שאר הרכיבים נזנחו. נציין כי התובעת היא מוסלמית לפיכך, עבודה בשבתות איננה מקנה לה גמול עבודה בשבת ולא הוכח על ידי התובעת 1 כי ביום שישי (יום המנוחה השבועי של המוסלמים) עבדה. לא זו אף זו, התובעות 1 ו- 2 הסכימו למחוק את רכיב השבת: "ב"כ התובעות 1 ו-2: לעניין שבתות דובר על זה בדיון הקודם והיתה הסכמה שזה יימחק" (עמ' 14 לפרו' שורה 24). לפיכך, דין רכיב גמול עבודה בשבת - להידחות.
הפרשות לפנסיה
-
התובעת 1 תבעה סך של 4,300 ש"ח בגין אי הפרשה לפנסיה ואילו בתצהירה העידה כי היא זכאית ל-989 ש"ח (סעיף 45 - 46 לתצהיר). לא הוכח ע"י הנתבעת כי הופרשו כספים לפנסיה. לפיכך, דין רכיב זה להתקבל.
התובעת 2
רכיבי התביעה:
-
התובעת 2 עתרה בכתב התביעה לגמול שעות נוספות אולם בתצהירה היא תובעת שעות רגילות (סעיף 27 לתצהירה). לפיכך דין רכיב גמול שעות נוספות להידחות בשל זניחת רכיב זה בתצהירה ודין רכיב שעות רגילות להידחות כיוון שרכיב זה מהווה הרחבת חזית.
-
התובעת 2 טענה בכתב התביעה כי פוטרה ע"י הנתבע תוך שהוא משפיל אותה לאורך כל תקופת עבודתה והטיח בה כי רימתה בהחתמת כרטיס הנוכחות. בתצהירה הוסיפה וטענה כי קיזז לה את יתרת הלוואתה אולם טענה זו לא הופיעה בכתב התביעה.
-
לפיכך, רכיבי התביעה של התובעת 2 נדחים.
התובעת 3:
רכיבי התביעה:
-
בכתב התביעה עתרה התובעת לרכיבי גמול שעות נוספות, תוספת ותק, דמי חגים וחלף הודעה מוקדמת אולם בתצהירה זנחה רכיבים אלו ונתבעו שעות עבודה רגילות. זאת ועוד, הוסף רכיב גמול עבודה בשבת (סעיף 6 – 11 לתצהיר) שהופיע יחד עם שעות שבת בכתב התביעה, ללא אבחנה בין הרכיבים. נציין כי התובעת היא מוסלמית לפיכך, עבודה בשבתות איננה מקנה לה גמול עבודה בשבת ולא הוכח על ידי התובעת 3 כי ביום שישי (יום המנוחה השבועי של המוסלמים) עבדה.
-
כן הוסף לתצהיר התובעת 3 רכיב "שכר בחסר" בסך 2,623 ש"ח, שלא נתבע בכתב התביעה. הצדק עם התובעת כי היה על הנתבעת ליתן לה הודעה לעובד על שינוי בתנאי ההעסקה בחודש 3/09 וחישוב אריתמטי מעלה כי בחודש 3/09 – 5/09 שולם לתובעת 3 מתחת לשכר מינימום (2,531 ש"ח ששולם בחודש 3/09/ 144 שעות עבודה לפי דו"ח הנוכחות) אולם התובעת בכתב התביעה לא תבעה שכר חסר לחודשים אלו ולראשונה טענה זו הועלתה בתצהירים. עם זאת, בית הדין לעבודה לא יתן ידו לתשלום שכר הנמוך משכר מינימום, לפיכך הננו מקבלים רכיב תביעה זה ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,623 ש"ח.
תוספת ותק:
-
לא הוצג מקור נורמטיבי לזכותן של התובעות לקבלת תוספת ותק.
קיזוז
-
נוכח מסקנתנו דלעיל כי כל אחת מהתובעות התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת, על כל אחת מהתובעות לשלם לנתבעת חלף הודעה מוקדמת בסך של 4,200 ש"ח.
-
דין טענת הנתבעת באשר ליתרת ההלוואה שנטלה התובעת 1 – להידחות. הנתבע לא צירף כרטיס הנהלת חשבונות באשר ליתרה הלוואה או באשר להסכם אליו מתייחסת הנתבעת או לריבית שעל התובעת לשלם ולא הובא כל חישוב אריתמטי.
-
נציין כי אף אם נתן הנתבע הלוואה לתובעת 1 לרכישת רכב, אין בכך כדי לפטור אותו מתשלום דמי נסיעות.
-
לא הוכח על ידי הנתבעים כי התובעת 1 פנתה ללקוח ושכנעה אותו לעזוב את הנתבעת ובכך גרמה התובעת 1 נזק לנתבעים לפיכך דין רכיב זה להידחות.
-
נוכח עדותה של התובעת 3 (עמוד 28 שורות 17 – 29 ועמ' 29 שורות 1 – 4 לעדות התובעת 3) הנתבעים הוכיחו כי התובעת 3 נתנה שירותי הנהלת חשבונות לחברה בבעלות בעלה ללא נטילת שכ"ט, אולם לא הוכח גובה שכר הטרחה שלו הייתה זכאית הנתבעת. לפיכך דין טענת קיזוז זו להידחות.
התביעה כנגד הנתבע
-
נוכח מסקנתנו דלעיל, הרי שהתובעות לא הוכיחו טענתן בדבר השפלתן ע"י הנתבע. לא הובא נימוק להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת לנתבע. לפיכך התביעה כנגד הנתבע נדחית. כל אחת מהתובעות תשלם לנתבע סך של 2,000 ש"ח.
סוף דבר:
-
על הנתבעת 1 לשלם לתובעת 1 את הרכיבים הבאים:
דמי נסיעות בסך 11,250 ש"ח;
שכר חסר לחודשים 3/09- 5/09 בסך של 2,623 ש"ח;
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 989 ש"ח ;
בקיזוז חלף הודעה מוקדמת בסך 4,200 ש"ח.
הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2009 ועד התשלום בפועל.
הנתבעת תשלם לתובעת 1 שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 100 ש"ח.
-
רכיבי התביעה של התובעת 2 נדחים.
-
על הנתבעת לשלם לתובעת 3 דמי נסיעות בסך 13,250 ש"ח בקיזוז חלף הודעה מוקדמת בסך 4,200 ש"ח.
הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.2009 ועד התשלום בפועל.
הנתבעת תשלם לתובעת 1 שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ש"ח והוצאות משפט בסך 100 ש"ח.
-
התביעה כנגד הנתבע נדחית. כל אחת מהתובעות תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 500 ש"ח.
זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י"ח ניסן תשע"ו (26 אפריל 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
נציג ציבור (עובדים)
מר איסר באומל
|
|
ד"ר אריאלה גילצר-כץ, שופטת
|
ק. אסף כהן / בתיה אשכנזי