א. ח. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ערעור על החלטת המשיב, שדחה את בקשת המערער להכרה בנכות, וקבע כי אין קשר סיבתי בין הפגימה בברכו הימנית לבין חבלה בברך זו שהתרחשה במהלך משחק כדורסל בעת חופשה במהלך השירות הצבאי.

החבלה, הבקשה להכרה בנכות והחלטת המשיב

1.המערער, יליד 1989, התגייס לשירות צבאי בחודש נובמבר 2008 עם פרופיל 82, ושירת כעובד כללי בחיל הים. ביום 17.3.2011 הוא הגיש למשיב בקשה להכרת זכות [חבלה] לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים), בגין חבלה בברכו שאירעה ביום 7.5.2010, במהלך שירותו ובהיותו בחופשה בביתו. בבקשה נכתב כי במועד זה, בעת ששיחק כדורסל עם אחיו הגדול, סובב המערער את ברכו. במענה לשאלה על חבלה בעבר צוין בטופס הבקשה כי ביום 13.7.2010 היה המערער מעורב בתאונת דרכים, בה נפגע בזרוע ימין.

המערער הופנה על-ידי המשיב לד"ר אורי בלנקשטיין, מומחה לכירורגיה אורתופדית, אשר ביום 18.1.2012 נתן חוות דעת (להלן: חוות דעת בלנקשטיין 1), בה קבע כי אין קשר סיבתי בין החבלה לפגימה בברך הימנית, והדגיש כי במועד מאוחר יותר, ביום 13.7.2010, היה המערער מעורב בתאונת דרכים, בה נחבל בברכו הימנית, ולאחריה הוא נותח בברך זו ועבר שחזור של הרצועה הצולבת הקדמית וכריתה חלקית של המיניסקוס המדיאלי.

על סמך חוות דעת זו ניתנה ביום 27.2.2012 החלטת המשיב, אשר קבע כי אין קשר בין ההפרעה בברכו הימנית של המערער לבין החבלה מיום 7.5.2010.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפנינו.

כתב הערעור וחוות דעת המומחים הרפואיים

2.במסגרת הערעור הגיש המערער את חוות דעתו מיום 24.5.2012 של ד"ר מרדכי קליגמן, כירורג אורתופד (להלן: חוות דעת קליגמן), אשר קבע כי ישנו קשר סיבתי בין הנכות בברך ימין לבין התאונה מיום 7.5.2010, ודחה את הקביעה בחוות דעת בלנקשטיין 1, לפיה בתאונת הדרכים במועד המאוחר נפגעה ברכו הימנית של המערער.

3.המשיב הגיש כתב תשובה, אליו צורפה חוות דעת משלימה מיום 9.7.2012 של ד"ר בלנקשטיין (להלן: חוות דעת בלנקשטיין 2). בכתב התשובה נטען, בין היתר, כי בהערכה קלינית של גורמי בריאות הנפש מיום 3.6.2009 צוין שהמערער פוגע בעצמו באופן מכוון כדי לקבל "ימי מחלה", כי לאחר אירוע הפגיעה במשחק כדורסל הוא נפגע פעם נוספת בברכו הימנית בתאונת דרכים, בעת שרכב על אופניו במהלך שיקומו, כי רכיבתו על אופנים מעידה על היעדר הגבלה בברך ימין במשחק הכדורסל וכי ניתן ללמוד על מצבו הטוב בעקבות אותה פגיעה מסירובו לבצע ארתרוסקופיה.

4.ביום 20.1.2013 החליטה הוועדה, בהרכבה הקודם (בראשות השופטת חן-ברק) על מינויו של מומחה רפואי מטעמה, על מנת שיקבע האם קיים קשר סיבתי בין הפגימה בברך ימין לבין משחק הכדורסל מיום 7.5.2010. ד"ר נ. בלומברג, מומחה לכירורגיה אורתופדית, אשר מונה כמומחה מטעם הוועדה, הגיש את חוות דעתו מיום 18.6.2013 (להלן: חוות דעת בלומברג), בה קבע כי - לאור בדיקת מיפוי עצמות שמימצאיה לא תמכו בקיומה של פגיעה במיניסקוס הפנימי בברך ימין (ושמועד ביצועה לא היה נהיר למומחה) ולאור ממצאי בדיקת MRI, שנעשתה לאחר תאונת הדרכים, שהצביעו על פגיעה ברצועה צולבת קדמית וקרע במיניסקוס פנימי - ייתכנו מספר אפשרויות לגבי קשר סיבתי בין פגיעות אלו לחבלה במשחק הכדורסל, והן תלויות בשאלה אם אף בתאונת הדרכים שהתרחשה במועד מאוחר יותר אמנם נפגע המערער בברכו הימנית.

בעקבות תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, הודיע בא-כוח המשיב ביום 5.11.2013 כי חזר בו מההחלטה מושא הערעור, והסכים לקיום קשר סיבתי של גרימה בין הפגיעה ברצועה הצולבת הקדמית בברך ימין של המערער לבין אירוע החבלה במשחק הכדורסל מיום 7.5.2010. עם זאת, הוא סירב להכיר בקשר בין הפגיעה במיניסקוס הפנימי באותה ברך לבין אירוע חבלה זה.

5.בא-כוח המשיב ויתר על חקירתו הנגדית של המערער על תצהירו, ובישיבת ההוכחות נחקר המומחה ד"ר בלומברג, לבקשת בא-כוח המערער.

המסגרת הנורמטיבית ודרך הילוכנו

6.בדוננו בערעור על החלטת המשיב שלא להכיר במערער כנכה, עלינו לבחון האם המערער הינו "נכה", כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הנכים. לאור הגדרה זו, על המערער להוכיח כי נגרמה לו פחיתת כושר כתוצאה מהחבלה בברכו הימנית בתקופת השירות הצבאי ועקב השירות. "עקב השירות" הינו הקשר הסיבתי בין אירוע החבלה בשירות הצבאי (ובמקרה הנוכחי, בין החבלה במהלך חופשה בשירות) לבין הפגימה (הפחתת הכושר) בברך זו כיום. בשלב ראשון יש לקבוע האם מתקיים קשר סיבתי-עובדתי, ובמידה והוא קיים, יש לקבוע בשלב שני קשר סיבתי-משפטי.

7.הקשר הסיבתי-העובדתי הוא קשר פיזי-אובייקטיבי ברצף של אירועים. אם החבלה בברך ימין במשחק הכדורסל ביום 7.5.2010 היתה הגורם או אחד הגורמים לשתי הפגימות בברך ימין שאובחנו ביום 17.10.2010 בבדיקת MRI, אזי מתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין החבלה לאותן פגימות.

קביעת קשר סיבתי-עובדתי נעשית באמצעות חוות דעת של מומחים רפואיים, אולם כרוכות בה אף שאלות עובדתיות. כשיש מחלוקת על עצם התרחשות אירוע החבלה, או על עובדות נוספות שעשויה להיות להן השפעה על הקשר בינה לבין הפגימות (כמו, למשל, התרחשות אירוע נוסף של חבלה גופנית), יש צורך בהבאת ראיות מעבר לחוות דעת המומחים. על עובדות אלו ניתן ללמוד מעדויות המערער וחבריו לשירות ומתיעוד רפואי או אחר "בזמן אמת". מומחה רפואי משעין את חוות דעתו על תשתית עובדתית שהמערער או המשיב בחרו להביא לידיעתו, ואין הוא מצויד בכלים המשפטיים לשם הכרעה במחלוקות עובדתיות.

ניתן לומר כי הקשר הסיבתי-העובדתי הוא דו-שכבתי. שכבת היסוד היא התשתית העובדתית, ועליה בנויה השכבה הרפואית. בענייננו, קיימת מחלוקת עובדתית, שיש לה השלכה רפואית. כפי שהוזכר, בבקשה שהגיש המערער הוא ציין כי בין המועד בו נפגע בברכו במשחק כדורסל לבין מועד הגשת הבקשה הוא היה מעורב בתאונת דרכים. מאחר והצדדים חלוקים בשאלה העובדתית והרפואית אם לפגיעת המערער בתאונת הדרכים המאוחרת היתה השפעה על פגימתו בברך ימין, יכלול הדיון בקשר הסיבתי-העובדתי אף הכרעה במחלוקת זו, על שני רבדיה.

8. חוות הדעת הרפואיות שהוגשו על-ידי הצדדים הינן ראיות, וכזו היא אף חוות דעת המומחה שמונה על-ידי הוועדה. על-פי הפסיקה, חוות דעת מומחה שבית משפט מינה הינה רק אחת מהראיות שבפניו ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו או לגרוע מהסמכות הנתונה לו להכריע באופן סופי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, אף כי סביר שבית משפט יאמץ את ממצאי המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. (ראו: ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון מסארווה, פסקה 14 והאסמכתאות המובאות שם (פורסם בנבו, 23.2.2014)). אולם בכל מקרה שמור לבית משפט מלוא שיקול הדעת בשאלה עד כמה (אם בכלל) להסתמך על מסקנות המומחים שלפניו, כולל אלו של המומחה מטעמו. הכלל הוא שבית משפט רשאי לאמץ את מסקנות המומחים, לדחותן כולן או חלקו, בין אם מדובר במומחים מטעם הצדדים או מטעמו (ע"א 3079/08 מדינת ישראל נ' הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר (פורסם בנבו, 4.7.2012); ע"ו (מחוזי ת"א 34668-12-12 צ.ד. נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 10.10.2013)).

9.נפתח בסקירת חוות הדעת של שלושת המומחים הרפואיים, ולאחר מכן נכריע בשאלה עובדתית עליה חלוקים הצדדים. מאחר ובחוות הדעת ישנה התייחסות למספר אירועים ובדיקות רפואיות, נמַקֵם אותם על ציר הזמן באופן גרפי:

-------------------------------------------------------------------------

7.5.10 21.6.10 13.7.10 17.10.10 17.3.11

משחק מיפוי תאונת MRI הגשת

כדורסל עצמות דרכים בקשה

חוות דעת בלנקשטיין 1 (מטעם המשיב)

10.בחוות דעתו מיום 18.1.2012 ציין ד"ר בלנקשטיין כי בבדיקתו את המערער התגלתה הגבלה קלה בכיפוף ברך ימין וכי הליכתו תקינה. הודגש כי כשהמערער נבדק בחדר מיון בבית חולים רמב"ם במועד החבלה הנטענת, 7.5.2010, נמצא כי ברכו הימנית יציבה, ללא נפיחות, וכי קיימת דפורמציה או מלאוּת תוך-מפרקית, ומכאן שמדובר בחבלה קלה. ביום 7.7.2010 הוא שוחרר ליחידתו, ובוטלה הארתרוסקופיה שהיה אמור לעבור.

עוד נכתב כי ביום 13.7.2010 (כחודשיים לאחר החבלה מושא בקשתו) נפגע המערער בברכו הימנית על-ידי רכב נוסע בעת שרכב על אופניו, ובבדיקת MRI הודגם קרע במניסקוס המדיאלי וקרע ברצועה הצולבת הקדמית בברך זו. צוין אף כי כעבור חודשיים, בספטמבר 2011, הוא נותח בבית החולים רמב"ם ועבר שחזור רצועה צולבת קדמית וכריתה חלקית של המניקוס המדיאלי בברכו הימנית.

חוות דעת קליגמן (מטעם המערער)

11.בחוות דעתו מיום 24.5.2012 של ד"ר קליגמן נכתב כי לפני הפגיעה בברך ימין במהלך משחק כדורסל ביום 7.5.2010 לא סבל המערער מכל מגבלה בברך זו, וכי כל תלונותיו לגבי ברכו החלו לאחר מועד זה. צוין כי בבדיקת המערער בבית החולים רמב"ם במועד החבלה לא הודגמה הגבלה בכיפוף הברך ובצילום רנטגן נשלל נזק גרמי חריף, ורק בבדיקת MRI שבוצעה ביום 17.10.2010 התגלה קרע שלם ברצועה הצולבת הקדמית ACL וקרע אורכי אלכסוני בסהרון הפנימי. הודגש כי בבדיקת המערער ביום 24.5.2012 על-ידי המומחה ד"ר קליגמן הודגמו הגבלה קלה בתנועות הברך ודלדול קל בהיקף ירך ימין.

בהתייחסו לחבלה בברך ימין בתאונת הדרכים ביום 13.7.2010, אשר תוארה בחוות דעת בלנקשטיין 1, כתב ד"ר קליגמן:

"בענין שלילת הקשר הסיבתי תוך התבססות שבעברו נפגע בברך ימין אינה הוגנת. מדובר ברישום שלפי דברי התובע הוכח עם טעות קולמוס ולמעשה בתאונה הקודמת פגעה בברך שמאל בלבד ללא כל מעורבות בברך ימין".

חוות דעת בלנקשטיין 2 (מטעם המשיב)

12.בחוות דעתו המשלימה מיום 18.1.2012 הדגיש ד"ר בלנקשטיין כי התיעוד הרפואי לאחר התאונה ביום 7.5.2010 מצביע על החלמה מלאה של הברך הימנית, ואילו לגבי פגיעה בברך הימנית בתאונת הדרכים מיום 13.7.2010 קיים תיעוד ברור. הוא חזר על מסקנתו, לפיה בעיית הברך הימנית כולה נגרמה בתאונת הדרכים, ולא במשחק הכדורסל.

חוות דעת בלומברג (מטעם הוועדה)

13.ד"ר בלומברג ציין בחוות דעתו כי בבדיקתו את המערער ביום 2.6.2013 אובחנו חסר ביישור ברך ימין, דלדול בשרירי ירך ימין וקושי בהליכה. הוא הדגיש כי מהתיעוד הרפואי עולה כי בסמוך לאחר הפגיעה במשחק הכדורסל (האירוע הראשון) הודגמה רגישות (כאב) של סדק פרק צידי, אשר מאפיינת פגיעה ברצועה צולבת בברך, ועד כשלושה שבועות לפני תאונת הדרכים (האירוע השני) היתה קיימת מגבלת טווח כיפוף הברך, ואילו לאחר תאונת הדרכים הופיע כאב חדש שלא היה קודם לכן, בסדק פרק פנימי, אשר מתאים לפגיעה מניסקיאלית.

המומחה ייחס חשיבות לבדיקת מיפוי עצמות (בה נרשם בסיכום: "חוזר ממיפוי עצמות. קליטה מוגברת דיפוזית בברך ימין על רקע טראומה ידועה. קליטה מוגברת מוקדית בפמור וטיביה מימין ממצאים שבירים"), וקבע כי ממצאיה מתאימים לפגיעה ברצועה צולבת קדמית אך אינם תומכים בפגיעה במיניסקוס הפנימי. חשיבות נודעה אף לממצאי בדיקת MRI מיום 17.10.2010 (לאחר שני האירועים), אשר הדגימו פגיעה משולבת של קרע של הרצועה הצולבת הקדמית וקרע אנכי אלכסוני של המיניסקוס המדיאלי (הפנימי).

אשר לשאלה אם הפגיעה בתאונת הדרכים הייתה בברך ימין או בברך שמאל, ציין המומחה בחוות הדעת:

"בחומר שהוצג בפני כתוב בפרוש כי הפגיעה בתאונת הדרכים היתה בברך ימין (מקור 12, 15ז'), בעוד התובע טוען כי מדובר בטעות, והפגיעה בתאונת הדרכים היתה בברך שמאל (בפני ומקור 20-19)".

14.המומחה הגיע לשלוש מסקנות אפשריות שונות, שהבחירה ביניהן תלויה בשתי הכרעות עובדתיות, לגביהן הוא נמנע מלקבוע מסמרות: מועד ביצוע בדיקת מיפוי העצמות, וקביעה איזו ברך של המערער נפגעה בתאונת הדרכים:

אפשרות ראשונה: בהנחה שבתאונת הדרכים נפגע המערער בברכו השמאלית - אזי יש לשייך את כלל נכותו בברך ימין לחבלה במשחק הכדורסל.

אפשרות שניה: בהנחה שבתאונת הדרכים נפגע המערער בברכו הימנית, ובדיקת מיפוי העצמות בוצעה לפני מועד תאונת הדרכים - אזי יש לשייך את כלל הנכות בגין הפגיעה ברצועה הצולבת למשחק הכדורסל, ואת כלל הנכות בגין הפגיעה במיניסקוס לתאונת הדרכים.

אפשרות שלישית: בהנחה שבתאונת הדרכים נפגע המערער בברכו הימנית, ובדיקת מיפוי העצמות בוצעה לאחר מועד תאונת הדרכים - אזי יש לשייך את מחצית הנכות בגין הפגיעה ברצועה הצולבת למשחק הכדורסל, ואת כלל הנכות בגין הפגיעה במיניסקוס ומחצית הפגיעה ברצועה הצולבת לתאונת הדרכים.

15.לאחר שבא-כוח המשיב, במסגרת שאלות ההבהרה ששלח למומחה, הפנה את תשומת לבו לכך שבדיקת מיפוי העצמות נעשתה ביום 21.6.2010, דהיינו - לפני מועד תאונת הדרכים, הובהר למעשה בתשובת המומחה מיום 17.10.2013 כי האפשרות השלישית לעיל הוסרה מעל הפרק, וכי ההכרעה היא בין האפשרות הראשונה והאפשרות השניה, וזו תלויה בקביעה איזו ברך של המערער נפגעה בתאונת הדרכים.

16.בחקירתו הנגדית על-ידי בא-כוח המערער הסביר המומחה כי אמנם חבלה סיבובית עשויה לגרום לקרע במיניסקוס, בנוסף לקרע ברצועה צולבת קדמית בברך, אולם קביעתו שהפגיעה במיניסקוס הפנימי בברך ימין של המערער (שאובחנה בבדיקת MRI שנעשתה לאחר תאונת הדרכים) לא נגרמה במשחק הכדורסל מבוססת על הן על בדיקת מיפוי עצמות (שנעשתה לפני תאונת הדרכים) ואשר לא הראתה סימני פגיעה במיניסקוס והן על היעדר תיעוד של כאב בסדק הפרק הקדמי, המאפיין פגיעה במיניסקוס, עובר לתאונת הדרכים. עם זאת, הוא אישר כי קיימת סבירות נמוכה שבבדיקת מיפוי עצמות, שהיא פחות רגישה מארתרוסקופיה, לא יאובחן קרע במיניסקוס הפנימי.

האם בתאונת הדרכים ביום 13.7.2010 נפגע המערער בברך הימנית?

17.לשאלה אם בתאונת הדרכים נחבל המערער בברכו הימנית השפעה על ההכרעה בשאלת הקשר הסיבתי-העובדתי בין החבלה במשחק הכדורסל לבין הפגימות בברך זו. ודוקו: אם החבלה במשחק הכדורסל הייתה הגורם לשתי הפגימות (ברצועה הצולבת הקדמית ובמיניסקוס הפנימי) כיום, אין בקיומו של גורם נוסף (תאונת הדרכים) לפגימות אלו כדי לנתק את הקשר הסיבתי-העובדתי בין החבלה במשחק הכדורסל לבין אותן פגימות. אולם, אם אכן נפגע המערער בתאונת הדרכים בברכו הימנית, ופגיעה זו גרמה באופן בלעדי לאחת הפגימות בברך, לא מתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין אותה פגימה לבין החבלה במשחק הכדורסל. מאידך, אם בתאונת הדרכים כלל לא נפגעה ברכו הימנית של המערער, נוכל להניח באופן מתקבל על הדעת כי מקורן של שתי הפגימות הינו במשחק הכדורסל.

18.בסיכומיו בכתב טען בא-כוח המערער כי בשאלה אם החבלה בתאונת הדרכים היתה אף בברך ימין יש לקבל את האמור בתצהיר המערער, מאחר ובא-כוח המשיב ויתר על חקירתו הנגדית, ולאור הגישה בחוק הנכים כי מקרה של ספק יפעל לטובת המערער. אולם האמור בתצהיר המערער אינו עולה בקנה אחד עם האמור בבקשה שהוא הגיש להכרה בנכותו. בעוד שבתצהירו מיום 18.6.2012 הוא הכחיש כי בתאונת הדרכים שהתרחשה כחודשיים לאחר החבלה במשחק הכדורסל הוא נחבל בברכו הימנית ("קביעת הנ"ל (ד"ר בלנקשטיין - א"ג) כאילו עברתי פציעה בברך ימין מוטעית, משעסקינן בטעות בדו"ח חדר המיון והמדובר בברך שמאל"), הרי על גבי הבקשה להכרת זכות [חבלה] שהוגשה למשיב ביום 17.3.2011 בנוגע לחבלה במשחק הכדורסל ביום 7.5.2010, הוא ציין כי בתאונת הדרכים ביום 13.7.2010 הוא נפגע בזרוע ימין.

19.ממסמכים רפואיים לאחר 13.7.2010 עולה בבירור כי בתאונת הדרכים נפגע המערער בברכו הימנית. להלן מקצת ממסמכים אלו (כל ההדגשות הוספו - א"ג):

(א)בסיכום ביקור במרפאה ביום 15.7.2010 (יומיים לאחר תאונת הדרכים) נרשם על-ידי ד"ר אנדרי אליאסקו:

"לדבריו החייל בתאריך 07.05.10 נחבל בברך ימין בזמן משחק כדורסל - תנועה סיבובית חדה ... בבדיקות אורתופדיות חוזרות הועלה חשש לפגיעה במניסקוס הלטרלי (החיצוני - א"ג) ... סיכום: פגיעה קודמת בברך לאחר פיזיוטרפיה ועד תאריך 8.7.2010 לעומת הפגיעות הנ"ל התחיל לתפקד והיה אמור לחזור ליחידה ללא צורך בניתוח. למזלו הרע עבר תאונת התנגשות אופניים עם רכב פרטי ואז פונה לחדר מיון עם פגיעה חוזרת באותה ברך ומאז חוסר דריכה ...".

(ב)ברישום ביקור במרפאה ביום 16.9.2010 נרשמה אנמנזת רופא: "כחודשיים לאחר תאונת דרכים - נחבל כרוכב אופניים באזור ברך ימין ...", ובפרק הממצאים: "נכנס לחדר עם קביים קנדיות ללא דריכה על רגל ימין ..".

(ג)בסיכום ביקור במרפאה ביום 24.11.2010 נרשם על-ידי ד"ר ילנה פורטנוי:

"באמצע יולי היה מעורב בתאונת דרכים אזרחי בתור נהג אופניים, נחבל ברגל ימין, מופנה למיון 'כרמל' ..".

(ד)בסיכום ביקור ביחידת ברך וארתרוסקופיה בבית החולים רמב"ם ביום 20.1.2011 (חודשים אחדים לאחר תאונת הדרכים) נרשם על-ידי ד"ר ליאור קורן:

"ב-07.05.10 סובב את ברך ימין במהלך משחק כדורסל. ...

12/09/10 לא ביצע הארתרוסקופיה למרות שהוזמן היות ולדבריו חש הטבה מרובה. חזר היום לביקורת גלל החמרת מצב הברך אחרי תאונת דרכים (נפגע מרכב בעת שרכב על אופנים)...".

20.מראיות אלו עולה כי בתאונת הדרכים שב ונפגע המערער בברכו הימנית. לנוכח ממצא עובדתי זה, יש לקרוא בחוות דעת בלומברג את האפשרות השניה כמסקנתו הקובעת. ובתרגומה של מסקנה זו לטרמינולוגיה של סיבתיות: בין החבלה במשחק הכדורסל ביום 7.5.2010 לבין הקרע ברצועה הצולבת הקדמית בברך ימין קיים קשר סיבתי של גרימה, אולם אין קשר סיבתי בין החבלה במשחק הכדורסל לבין הקרע במיניסקוס הפנימי בברך זו. הטעמים למסקנה זו הינם התלונות שנרשמו בתיעוד הרפואי, ממצאי בדיקת מיפוי עצמות וממצאי בדיקת MRI (כמפורט בפסקאות 13 ו-16 לעיל).

התוצאה

21.בחוות דעת קליגמן לא נלקחה בחשבון הפגיעה בברך ימין בתאונת הדרכים, ואילו בחוות דעת בלנקשטיין 1 לא נלקחו בחשבון התיעוד על כאב של סדק פרק צידי וממצאי מיפוי העצמות. כל אלו נלקחו בחשבון בחוות דעת בלומברג, בנוסף לשאר המסמכים הרפואיים שפורטו בהרחבה בגוף חוות הדעת, והיוו בסיס משכנע למסקנות האפשריות, שהבחירה ביניהן נגזרה מהוכחתן של עובדות נוספות בכלים משפטיים. משהוכח כי בתאונת הדרכים המאוחרת נחבלה פעם נוספת הברך הימנית של המערער, החלטנו לאמץ את המסקנה שתוארה כאפשרות השניה בחוות דעת בלומברג, בדבר קשר של גרימה סיבתי-עובדתי בין הקרע ברצועה הצולבת לבין משחק הכדורסל.

22.בא-כוח המשיב לא כפר, בסיכומיו, בקיום קשר סיבתי-משפטי.

23.אשר על כן, הננו מקבלים את הערעור, מורים על ביטול החלטת המשיב מיום 27.2.2012 וקובעים כי הוכח קשר סיבתי בין החבלה במשחק הכדורסל ביום 7.5.2010 לבין הקרע ברצועה הצולבת הקדמית בברכו הימנית של המערער. עם זאת, לא הוכח קשר כזה בין החבלה במשחק הכדורסל לקרע במיניסקוס הפנימי באותה ברך.

לאור התוצאה אליה הגענו, הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחה בסך 7,000 ₪ ומחצית הוצאותיו בתשלום שכר טרחת המומחה מטעם הוועדה. בקביעת החיוב בתשלום שכר טרחה לא נעלם מעינינו כי לאחר שהמומחה מטעם הוועדה הגיש את חוות דעתו, חזר בו למעשה המשיב (באמצעות הודעה של בא-כוחו) מהחלטתו מיום 27.2.2012, אולם אין מדובר בפשרה שחסכה התדיינות אלא בהסכמה בשלב מאוחר כי ההחלטה המקורית לא יכולה לעמוד על כנה.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ו, 01 מאי 2016, בהעדר הצדדים.