-
לפניי תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים בה הסכימו הצדדים לקבל פסק דין על דרך הפשרה בדרך הקבועה בסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.
-
ביום 7/10/05, יום שישי, בעת ששהה המנוח יליד, 06/02/1985 (אז כבן 20 ) בבילוי במועדון לילה בשם "רוקו-ביץ'" אשר היה ממומקם בטיילת מלון "מרידאן" בחיפה, נהרג ע"י כדור שנורה ע"י הנתבע 1, בסיוע נתבעים 2-6.
ביתר פירוט, בשעה 01:00 ביום 8/10/05 בשל ויכוח שהתפתח בין הנתבעים 1-6 לבין מאבטחי המקום, חזרו הנתבעים למקום והנתבע 1 הגיע למפלס שמעל רחבת המועדון וירה 11 קליעים לכיוון המועדון כל זאת בעזרת הנתבעים 2-6. המנוח, שלא היה מעורב בויכוח בכל דרך, נורה בבטנו, הובהל לביה"ח "רמבם" בחיפה ושם נפטר כתוצאה מפגיעת הקליע.
בזמן מותו היה המנוח חייל צעיר.
-
הנתבעים 1-6 הורשעו בעבירות שונות ובתקיפה שהובילה למות המנוח.
הנתבעת 8 היא בעלת/מפעילת המועדון והנתבע 9 הוא בעל השליטה בה.
עיקר טענות הצדדים:
-
לטענת התובעים, (עזבון המנוח והוריו) לאור הכרעת הדין המרשיעה, אין מחלוקת כי הנתבעים 1-6 חייבים בנזיקין ביחד ולחוד. אשר למאבטחים- עיון בהכרעת הדין מעלה כי עובר לאירוע הירי ארעה קטטה בין המאבטחים לנתבעים 1-6. במהלך האירוע איימו הנתבעים על המאבטחים כי הם יחזרו וינקמו. אחד המאבטחים הכה את הנתבע 1 במהלך הקטטה. לטענת התובעים חברת האבטחה לא פעלה כנדרש ממנה. היה עליה להזמין את המשטרה ולנקוט בפעולות נוספות על מנת למנוע את האירוע ולכן יש לחייב גם את הנתבעים 8-9.
-
הנתבע 1 סבור כי דין התביעה להדחות. לדידו, העזבון שאינו ישות משפטית מוכרת ואינו יכול לזכות בסעד כלשהו. הוריו של המנוח אינן עומדים במבחנים שנקבעו בפסיקה לקבלת פיצוי כנפגעים. במידה והתביעה תתקבל מבקש הנתבע לנכות את כל הסכומים אותם קיבלו התובעים ממשרד הביטחון בגין האירוע בהתאם לסכומים שבחוות הדעת האקטוארית.
-
הנתבע 2 סבור כי דין התביעה להדחות מחמת התיישנות (לעניין זה כבר ניתנה החלטה על ידי ביום 06/08/14 הדוחה את הטענה). הנתבע מבקש כי בית המשפט ייקח בחשבון את מעורבותו השולית באירוע וכי שילם את חובו שעה שנגזרו עליו 12 שנות מאסר. גם הוא מבקש לנכות את הסכומים שהתקבלו ממשרד הבטחון בהתאם לחוות הדעת האקטוארית.
-
הנתבע 3 טוען כי דין התביעה להדחות מחמת התיישנות. כמו כן העזבון אינו אישיות משפטית ולא ניתן לתבוע בשמו. לבסוף סבור הנתבע כי מעורבותו באירוע הייתה שולית ונמוכה וכי הנתבע 1 הוא שהורשע ברצח ולכן אחריותו של הנתבע 3 צריכה להיות מופחתת.
-
הנתבעים 4 –ו 6 סבורים כי דין התביעה להדחות מאחר והעזבון אינו אישיות משפטית. ככל שתתקבל התביעה יש להשית את מלוא הפיצוי על הנתבע 1 שירה בפועל וגרם למות המנוח.
-
הנתבע 9 טוען כי אין לו קשר לאירוע. הוא בכלל שימש כאיש שיווק של הנתבעת 8(שוכרת המועדון ולא חברת האבטחה). הבעלים של החברה היה אדם אחר בשם רביב פרץ שלא נתבע. נתבע 9 לא היה עד לאירוע ואין לו מושג מה התרחש והוא לא קשור בכל דרך למטלות נתבעת 8 במישור האבטחה. בהתאם אף לא יוחסה לו כל עבירה במסגרת כתב האישום שהוגש.
בנוסף, האירוע התרחש בחצר בית המלון ולא בתוך המועדון ואין לנתבעת 8 אחריות לאירועים המתרחשים מחוץ למועדון.
-
הנתבע 5 לא הגיש סיכומים חרף חלוף המועד והתראה שנשלחה וכך גם נתבעת 8.
דיון והכרעה
-
כאמור, ביקשו הצדדים לקבל פסק דין על דרך הפשרה ללא שמיעת עדויות, על סמך ההרשעה הפלילית וסיכומים.
-
מיותר לציין כי מדובר באירוע חמור ומתועב בכל קנה מידה. למנוח לא היתה היכרות עם מי מהנתבעים. הוא נקלע למקום שלא בטובתו ונפגע לאחר שנורו 11 כדורים ללא הבחנה לכוון בו עמד. כל סכום שיפסק לא יחזיר את החיים הצעירים שנגדעו באכזריות בטרם עת, לא ירפא את הפשע הנורא ולא יביא מזור לתובעים.
-
לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש על ידי הצדדים ושקלתי את כל טענותיהם, ונוכח תחולתה של הוראת סעיף 42ד לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 אני קובעת כי האחריות למותו של המנוח מוטלת על נתבעים 1-6, מקבלת את התביעה נגד הנתבעים 1-6 ומחייבת אותם לשלם לתובעים יחד ולחוד סכום של 181,437 ₪ לפי הפירוט שלהלן:
כאב וסבל – 1,000,000 ₪
הוצאות קבורה ומצבה- 15,000 ₪
הפסדי שכר בשנים אבודות- 1,090,000 ₪
אבדן קצבת זיקנה – 64,825 ₪.
סה"כ – 2,169,825₪
מסכום זה יש לנכות סך של 1,988,388 ₪ קצבאות משהב"ט בהתאם לחוות דעת אקטוארית כך שהסכום לפיצוי עומד על = 181,437 ₪.
-
לעניין החלוקה בין הנתבעים – 1-6 בהכרעת הדין קבעו כב' השופטות (וילנר, שטמר, וסלע) כי "היסוד העובדתי בוצע עם המתת המנוח. איתן (נתבע 1- הערה שלי- א.ד) היה זה שלחץ על ההדק, אולם כל החמישה פעלו כגוף אחד על מנת להשיג את התוצאה של הירי לעבר המועדון, כאשר התפקיד של היורה, הוטל על איתן" (עמ' 142 להכרעת הדין).
בגזר הדין נקבע אף " על אף קביעתנו כי החבורה פעלה כגוף אחד, סברנו – כפי שאף כתבנו בהכרעת הדין – כי חלקם של אדם, דודו ורועי, היה רב יותר מאשר חלקם של אורן ושל אסי. נעיר עוד לעניין
זה כי דודו ורועי היו המבוגרים בחבורה. באותה דרגה של חומרה ראינו גם את אדם, אשר הסיע את איתן למקום הירי, חיכה לו שם ומילט אותו אחרי הירי.
אחריהם בדרגת החומרה, עומד אורן אשר היה שותף בכל עת התכנון וההכנות לביצוע הירי, בדק את השטח לקראת הירי, וחיכה עם היתר בקיוסק טויטו על מנת לוודא כי הירי בוצע וכי הם יכולים לעזוב את הקיוסק, לאחר שצולמו במהלך הירי על ידי מצלמות הקיוסק.
אחרון בדרגת החומרה עומד אסי, שצורף לחבורה עם ההוראה להביא את האקדח קבענו, כי היה מודע למתרחש עת שנסע עם סמי להביא את האקדח, היה עד להסוואת מספר הרישוי ברכב השכור, והבין מה הולך לקרות. אסי חיכה אף הוא, בחברת האחרים, בקיוסק טויטו עד לביצוע הירי, והטלפון הסלולארי שלו שימש, בסמוך לירי, על מנת ליידע את איתן לגבי תוצאות הסריקה של סמי ושל אורן".
-
יחוס האשם הפלילי בדרגות שונות לנאשמים שונים והבחנה בינהם מוצדקים במישור הפלילי לצורך שיקולי ענישה ברם ההבחנה אינו מעלה מעלה או מורידה בתביעה הנזיקית כאן. סעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי היה כל אחד משני בני אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד. סעיף 12 קובע כי השותף או המסייע או המרש או המאשרר חב כמו המבצע העיקרי. לא מצאתי בנסיבות הענין לערוך הבחנה ולטעמי נכון לחייב את כל הנתבעים 1-6 יחד ולחוד.
-
ביחס לנתבעים 8,9 לא הונחה כל תשתית ראייתית לאחריותם למעט אמירות כלליות על אחריות מאבטחים (שכאמור לא הוכח שנתבעת 8 היא חברת אבטחה ולגבי נתבע 9 הוכח שהוא איש שווק של המועדון ולא קשור לאחריות על בטחון הבאים בשערי המועדון). על כן דין התביעה נגדם להדחות.
-
אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את נתבעים 1-6 יחד לחוד לשלם לתובעים סך 181,437 ₪ (הסך לאחר ניכוי תשלומי משרד הבטחון מהפיצוי שפסקתי). הנתבעים יישאו בהוצאות התובעים (אגרה ששולמה עם פתיחת התיק לפי קבלה שתומצא להם) ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 37,000 ₪
לאור העובדה כי לא נתקיימו 3 ישיבות קדם-משפט עניניות ולאור סיום התיק בפסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ובנסיבות המיוחדות שבתיק, אני מורה על פטור מיתרת אגרה.
ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ו, 03 מאי 2016, בהעדר הצדדים.
