תביעה זו עניינה תשלום זכויות בגין עבודת התובע וסיומה וכן לתשלום פיצוי בגין פיטורין שלא כדין.
רקע עובדתי
1.הנתבעת היא חברה לתועלת הציבור המפעילה את מועדון הכדורגל "הפועל באר-שבע" (להלן: "הנתבעת" או "המועדון").
2.במהלך חודש 7/07 רכשה הנתבעת את המועדון מהעמותה "התאגדות לתרבות גופנית הפועל באר שבע" הנושאת מספר רישום ע.ר. 580047371 (להלן: "העמותה").
3.התובע הועסק על ידי העמותה כמאמן כדורגל במועדון החל מחודש 8/94 ועד לחודש 6/07. עם רכישת המועדון על ידי הנתבעת, הועסק התובע על ידי הנתבעת כמאמן קבוצת נערים וזאת עד ליום 31.5.09. הצדדים נחלקו באשר לנסיבות הפסקת עבודתו של התובע.
4.מטעם התובע העיד הוא עצמו, ואילו מטעם הנתבעת העידו מר ירון בראון (להלן: "מר בראון") ששימש כמנכ"ל הנתבעת בשנים 07'-08', מר ויקטור חדד (להלן: "מר חדד") ששימש כיועץ לבעלי הנתבעת ולאחר מכן מנהל מקצועי בנתבעת, מר אסף רחמים (להלן: "מר רחמים") אשר משמש כמנכ"ל הנתבעת מסוף שנת 2011, מר אבירם שכטר (להלן: "מר שכטר") ששימש כחשב הנתבעת מיום רכישת המועדון ועד לחודש 5/14, מר אלברט כהן (להלן: "מר כהן") אשר שימש כמנהל לוגיסטי בעמותה עד למכירתה לנתבעת, מר אלי זינו (להלן: "מר זינו") ששימש כיו"ר מועדון הכדורגל מטעם העמותה, ומר רפי בוגנים (להלן: "מר בוגנים") ששימש כמנהל מחלקת הנוער בעמותה עד למכירתה לנתבעת.
טענות הצדדים
5.לטענת התובע, במהלך חודש מאי 2009 גילה מאמצעי התקשורת כי מונה אדם אחר לתפקיד מאמן הקבוצה שאותה אימן וכי למעשה פוטר מתפקידו, וזאת מבלי שנערך לו שימוע, מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לידיו פיצויי פיטורים כדין. לדברי התובע, בשל ההמשכיות שחלה בין תקופת עבודתו בעמותה לבין תקופת עבודתו במועדון, חייבת הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים גם בעבור התקופה שקדמה להיותה מפעילת המועדון. עוד טען התובע כי הנתבעת לא מסרה לידיו טופס הודעה לעובד ותלושי שכר. משכך, לא היה מודע לעובדה שלא שולמו לו דמי הבראה, פדיון ימי חופשה והוצאות נסיעה. כמו כן טען כי לא הופרשו בעבורו הסכומים הנדרשים לקרן פנסיה.
6.לטענת הנתבעת, רכשה את המועדון מהעמותה, אשר התחייבה לסיים את ההתקשרות עם עובדיה ומסרה לה כי התובע קיבל ממנה את מלוא הזכויות המגיעות לו, ואף חתם על כתב ויתור. לגרסתה, התובע כלל לא פוטר אלא נטש את מקום עבודתו ועד סמוך למועד הגשת התביעה, כשלוש שנים לאחר מכן, כלל לא פנה אליה בדרישה לקבלת זכויות כלשהן. לטענת הנתבעת, יצא התובע לחופשות ארוכות במהלך שנות עבודתו ולפיכך אין הוא זכאי לפדיון חופשה; תביעת התובע לדמי הבראה התיישנה; ודמי הנסיעה שולמו לידיו. הנתבעת מודה בסיכומיה כי לא הופרשו בעבור התובע כספים לקרן פנסיה, אך היא חולקת על הסכום הנתבע בגין רכיב זה.
7.המחלוקת בין הצדדים נגעה לסוגיות הבאות:
א. נסיבות סיום העסקתו של התובע - האם פוטר, כטענת התובע, או שמא נטש את עבודתו, כטענת הנתבעת? כפועל יוצא מכך, חולקים הצדדים בשאלות הבאות: האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים מהמועדון גם בעבור תקופת עבודתו בעמותה? והאם שילמה העמותה פיצויים אלה?
ב. זכאות התובע לתשלום פדיון חופשה, דמי נסיעות, ושיעור הפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה.
ג. האם זכאי התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין?
נדון בשאלות אלה כסדרן.
הכרעה
נסיבות סיום עבודת התובע - האם מהוות פיטורים?
8.לטענת התובע, במהלך חודש מאי 2009 גילה מאמצעי התקשורת כי אדם אחר מונה לתפקיד מאמן הקבוצה שאותה אימן עד לאותו המועד. מכך הסיק כי למעשה פוטר מתפקידו, וזאת מבלי שנערך לו שימוע ומבלי שנמסרה לו כל הודעה מוקדמת. לטענתו, עבודתו הופסקה בפגרה שבין שתי שנות אימון מבלי שאיש ממנהלי הנתבעת שוחח עימו או הודיע לו על כך.
בחקירתו הנגדית העיד התובע אודות נסיבות סיום עבודתו:
"ש. אתה טוען בסעיף 34 לתצהירך שלמדת על הפיטורים שלך מהתקשורת.
ת. כן.
ש זה אחד מהאתרים של הספורט?
ת. כן. תקשורת. אתר.
ש. איזה אתר.
ת. לא זוכר. תקשורת עיתון שבע, כל הנגב וכלבי זה מה שהיה זמן. אין לי העתק של העיתונים. כל פתיחת עונה מקריאים מי מאמן כל קבוצה ואתה רואה שאני לא מופיע שם.
ש. תחילת עונה זה ספטמבר.
ת. לא. יוני.
ש. תחילת עונה היה ביוני.
ת. כן. פתיחת עונה מתחילה בסביבות יולי הכנות מתחילות ביוני. קראתי בעיתון והיו שמועות. אנו חיים בעיר קטנה שמעתי שיש מאמן אחר לקבוצה שלי.
ש. בדקתי באינטרנט כל אתרי הספורט ניתן לראות גם ידיעות שהופיעו בשנת 2009 זה לא לפני עידן האינטרנט ואני אומר שלא מצאתי בשום מקום שום ידיעה כזאת?
ת. תפתח את האתר של ההתאחדות תראה מי מאמן נוער של הפועל באר שבע שם רשום הכל.
ש. זה מתפרסם לאחר פתיחת עונה.
ת. תחילת עונה. גם משם ויש מאמן שמתחיל לאמן את הקבוצה שלך. יש מקומונים. אף אחד לא אמר לי שאני מפסיק לעבוד, תודה רבה. אימנתי את הפועל באר שבע כמעט 15 שנה אף אחד לא אמר תודה רבה, היה טוב, לא היה טוב. שום מילה מאף אחד. זה אחד הדברים שמעבר לכסף מה שמגיע שמפריע באופן אישי. השכר היה נמוך יחסית למה שהשקענו המון שעות, ילדים, שיחות אף אחד לא אמר תודה רבה לאחר 15 שנה. תודה רבה להתראות זה לא היה" (עמ' 7 שורות 6-26 לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש.)
9.מעדותו של מר חדד, מנכ"ל הנתבעת בשנים 07'-08', מתקבל הרושם כי הנתבעת לא הייתה מרוצה מעבודתו של התובע כמאמן קבוצת הנערים, וכי לנתבעת לא היה עניין להמשיך ולהעסיק את התובע עם תום עונת 2009. וכדבריו:
"ש. תאשר שהקבוצה של עופר [התובע - י.א.ש.] בשנה שנייה שלא היית שם ירדה ליגה.
ת. שאני לא נמצא אני לא מעורב. עכשיו אני לא שם אין לי מושג מה קורה. נערים א' ירדה ליגה. עבדנו קשה ועלו לליגה א' תוך שנה." (עמוד 41 שורות 16-18 לפרוטוקול; הדגשה שלי -י.א.ש.)
מר חדד אישר בעדותו כי קיים נוהג שלפיו בסיום כל עונה, כאשר אין הנתבעת שבעת רצון מעבודתו של מאמן, אין הוא ממשיך לעבוד. לדבריו, מר יוני ספונוב החליף את התובע באימון הקבוצה. וכך העיד:
"ש. מי שאחראי לעלייה הזו זה יוני ספרונוב.
ת. לא זוכר. הוא לא עבד עם נערים א'. אולי כן.
ש. תנסה להיזכר, מי אימן אחרי התובע?
ת. יש לי מחברות אני יכול לראות מי אימן מתי ואת כל האימונים. (לאחר שהות) אם אני זוכר נכון יוני ניהל את קבוצת נערים א' אני ליוויתי אותו היו הרבה משברים בדרך. ליוויתי אותו בחודש, חודשיים אחרונים. הוא היה מאמן של קבוצת הליגה.
ש. כמה זמן מראש מתגבשת החלטה לפטר מאמן נערים א' או לחילופין לא לחדש הסכם ולהביא משהו אחר במקומו במיוחד שקבוצה יורדת ליגה.
ת. שניהלתי את המערכת כל הזמן יש דינמיקה כל אחד חושב איך המאמן. יש המון דברים שדורשים ממאמן וברגע שהמאמן משדר ועובד לפי הקו שמנחה מנהל מקצועי ועושה כל מה שצריך כמו השתלמויות אז רוצים להמשיך ולקדם את המאמן. אם יש מחלוקות, וויכוחים כל פעם הוא רוצה להגיש הרכב יום שישי לפני המשחק והוא נמנע, כל מיני דברים שאין קו עם רוח המועדון אתה מגבש דעה ברוב המקרים מסתיימת העונה ואומרים לו שהוא לא ממשיך. במקרים בודדים שאני זוכר בנערים, ילדים, מפטרים באמצע העונה. בקדנציה שלי 6 שנים אולי פיטרנו פעמיים בגלל התנהגות ולא כדורגל.
ש. שלא מחדשים הסכם עם מאמן, לא נהוג לשלם פיצויי פיטורים, לעשות לו שימוע, כפי שאתה מבין ונוהג.
ת. כל מאמן שלא המשכנו איתם אמרנו להם. קראתי להם לשיחה ואמרתי כך וכך אבל אם לא משפרים שנה הבאה אני מחפש משהו אחר, לשמחתי היו בודדים. אם יש משהו שאני רוצה להמשיך אני ממשיך. מאמן חדש משוחח איתו" (עמ' 41 שורה 18- עמ' 42 שורה 7 לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש.).
10.מעדותו של מר שכטר, חשב הנתבעת מיום רכישת המועדון ועד לחודש 5/14, עולה כי הנוהג הקיים בנתבעת הוא שלמאמן לא נמסר מכתב פיטורים אלא ממנים מאמן אחר תחתיו:
"התובע סיים את עבודתו. למרות שזה לא משתקף כך מהתלושים בענף הכדורגל ב-31.5 מעשית למעט מי שמחזיק חוזה ארוך טווח חתום כולם הולכים הביתה וכל יוני, יולי חדש עושים שינויים. אחד יכול להפוך להיות מאמן אחד הולך הביתה. זה לא משתקף אך יש הפסקת עבודה ביום 31.5 לכל דבר" (עמ' 25 שורות 27-29 לפרוטוקול).
ובהמשך עדותו:
"ש. אתה מכיר את החוק, אתה מתעסק בעניינים האלה יום יום.
ת. בוודאי. בתום כל עונה כל מאמן יודע שזה סוג של חידוש יהיה חידוש או לא. שאין חידוש והיו עשרות מקרים שלא חודשה העסקתו של המאמן לא נכנס מי מהם לא רצה מאמן או הקבוצה לא בוצע גמר חשבון כי כולם מביני שהתשלום של 11 חודש מכילים הכל כולל פיצויי פיטורים. זו גם השיטה בחוזה העבודה של הכדורגלנים המקצועניים בכתב כך זה מנוסח. אף כדורגלן לא מקבל פיצויי פיטורים" (עמ' 26 שורות 27-32 לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש.).
11.מעדויות עדי הנתבעת עולה כי גרסת התובע שלפיה איש לא שוחח עימו קודם להפסקת עבודתו, לא נסתרה. יתר על כן, כל עדי הנתבעת הרלוונטיים טענו כי הם אינם יודעים מי שוחח עם התובע (עדות מר שכטר, בעמ' 27 שורות 8-11; עדות מר רחמים, בעמ' 29 שורות 23-27; עדות מר חדד, בעמ' 41 שורות 16-18 לפרוטוקול). משכך, מקבלים אנו את גרסת התובע שלפיה פוטר למעשה מבלי שאיש מאנשי הנתבעת הודיע לו על כך.
פיצויי הפיטורים - התקופה המזכה
12.משקבענו כי התובע זכאי לקבל פיצויי פיטורים בגין הפסקת עבודתו. נסובה עיקר המחלוקת סביב תקופת העבודה שיש לקחת בחשבון לצורך חישוב זכאות התובע ברכיב זה.
בעוד התובע טוען כי יש לראות את כל תקופת עבודתו, בעמותה ובמועדון גם יחד, כתקופה שבגינה זכאי הוא לתשלום פיצויי הפיטורים, טוענת הנתבעת, שאין לכלול את תקופת עבודתו של התובע בעמותה בחישוב התקופה המזכה בתשלום פיצויי פיטורים, הן מחמת העובדה שאין לראות בעבודת התובע בעמותה כרציפה לעבודתו אצל הנתבעת, הן משום שזכויותיו בגין תקופת עבודתו בעמותה שולמו לידיו. לדבריה, בעת שרכשה את המועדון שולמו זכויותיהם של כל עובדי העמותה, והיא רכשה את המועדון כשהוא נקי מחובות והתחייבויות כלפי העובדים. לראיה הציגה הנתבעת כתב ויתור וטענה כי יש לראות בו ראיה לכך שלתובע שולמו כל זכויותיו עם סיום עבודת העמותה. התובע טוען כי החתימה על גבי כתב הוויתור אינה חתימתו וכי פיצויי הפיטורים בגין תקופת עבודתו הקודמת לעבודה בנתבעת, לא שולמו לידיו.
13.באשר לרצף ההעסקה - משפט העבודה קבע כעקרון מנחה את שמירת זכויות העובד בעת חילופי מעסיקים, הן לעניין פיצויי הפיטורים, הן לעניין זכויות סוציאליות נוספות, בשומרו על ותק העובד במקום העבודה כבסיס להקניית זכויות.
כך קובעות הוראות סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963:
"מי שעבד שנה אחת ברציפות [...] אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים". (הדגשה שלי - י.א.ש.)
כך גם בסעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, הקובע:
"אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד...". (הדגשה שלי - י.א.ש.)
בתי הדין יישמו עקרון זה בנותנם משקל לרציפות העבודה באותו המפעל ובקובעם:
"…גישתו של המחוקק היתה, שלעניין זכויות במשפט העבודה המגן ובמשפט העבודה הקיבוצי - יש לראות את 'המפעל' את 'מקום העבודה', לא רק כנשוא של 'בעלות' אלא גם כנשוא של 'זכויות' כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו 'מפעל' (דב"ע מב/3-132 להבים עבודות שרברבות בע"מ - משה פרנסה, פד"ע יד 264; דב"ע שם/3-91 יעל נוסבאום - עירית גבעתיים, פד"ע יב, 194).
14.עקרון רצף הזכויות בחילופי מעסיקים נועד לעגן ולחזק את הזיקה בין העובד לבין מקום העבודה ולהבטיח כי זכויותיו של עובד יישמרו גם כאשר מתחלף המעסיק באותו מקום עבודה. עמד על כך הנשיא ברק בפרשת מזרחי:
"הזכויות בהן מדובר בענייננו הינן הזכות לפיצויי פיטורין והזכות לפדיון חופשה. בשני החוקים העוסקים בכך קבע המחוקק עקרון של שמירת זכויות העובד בעת חילופי מעבידים, כך שהנטל לקיום הזכויות לפיצויי פיטורין ודמי חופשה עובר אל כתפי המעביד החדש עבור תקופת העבודה אצל המעביד הקודם והחדש כאחד... (ע"א 415/90 חיים (ויטאלי) מזרחי - יהודה פלפלי, הנאמן על נכסי אריה שטנדר, פ"מ מו(4) 601; הדגשה שלי - י.א.ש.; ראו גם דב"ע 3-7/98 מועדים - משרד הבטחון, פד"ע לג, 441, 461-464).
והמסקנה היא כי הוראות החוק והפסיקה מחילות על המעביד האחרון שפיטר את חובת תשלום פיצויי הפיטורים לכל תקופת העבודה אלא אם יוכיח המעסיק האחרון, כי העובדים קיבלו פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודה קודמת (ראו גם ע"ב 3043/05 גלוזברג - באס, סעיף 14 לפסק הדין, ניתן ביום 21.11.07).
15.מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי הנתבעת קלטה את פעילות המועדון ושחקניו, במגמה להמשיך בפעילות המועדון באותה המתכונת כפי שהתקיימה קודם לכן וכי התובע הועסק על ידי הנתבעת כמאמן במחלקת הנוער, אותו התפקיד שבו הועסק קודם לכן על ידי העמותה (עדות מר חדד, עמ' 40 שורה 30 - עמ' 41 שורה 12 לפרוטוקול). לאור כל האמור, לא נסתרה גרסת התובע שלפיה עבד באותו מקום עבודה, ביצע את אותו התפקיד והועסק באותה מתכונת העסקה. משכך, על הנתבעות מוטל הנטל להוכיח שהתובע קיבל פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו הקודמת, שאם לא כן - יוטל החיוב עליהן.
16.באשר לתשלום - הנתבעת סמכה את טענתה שלתובע שולמו פיצויי הפיטורים על כתב ויתור שהציגה (נספח א' לתצהיר בוגנים) ואשר לטענתה נחתם לאחר משא ומתן שאותו ניהל מר בוגנים, אשר שימש כמנהל מחלקת הנוער בעמותה עד למכירתה לנתבעת, עם התובע. מנגד טען התובע כי החתימה המתנוססת על גבי המסמך אינה חתימתו וכי לא שולם לו דבר בעבור פיצויי הפיטורים.
17. בעדותו בפנינו תיאר מר בוגנים את נסיבות החתימה על כתב הוויתור, וכך סיפר:
"ש. מה קורה במאי 2007 כאשר אלונה נכנסת לתמונה.
ת. אלי קרא לי לשיחה ואמר שאנו צריכים לשבת עם כל המאמנים של מחלקת הנוער והעובדים שהיו, להגיע איתם להסכם לגבי פיצויים, שכרם, אבוא בצורה מסודרת לראות איך מתקדמים עם זה. התקשרתי למאמנים ברשימה וחובש, אפסנאים. ישבתי איתם אחד אחד והתחלתי לנהל משא ומתן עם כל אחד לגבי השכר והפיצויים.
ש. לעניין התובע, אתה מזמין אותו לפגישה במכון אלן, על מה דיברתם, מה הצעת לו.
ת. התובע הוא אחד האנשים שהייתה לי איתו בעיה מבחינת השכר והפיצוי, כי שהוא הגיע אלי בהתחלה הצעתי לו סכום של 40,000 ₪ אם אני לא טועה, הוא לא הסכים.
ש. איך הגעת ל-40,000 ₪.
ת. התובע ביקש זאת. אמרתי שאני לא משלם סכום זה, אני צריך לקבל אישור מאלי. איך התובע הגיע לזה אין לי מושג איך הגיע לזה. לקח שנים. אמרתי לו שזה סכום גבוה מאוד, לדעתי אלי לא יסכים לזה ואני לא יכול לנהל איתו משא ומתן שילך יחשוב. בינתיים אני אגשש.
ש. בנקודת הזמן שאתה מזמין אותו למכון אלן, אתה אומר שהתובע ביקש 40,000 ₪ אבל מה אתה מציע לו בתמורה, למה אתה חושב ש-40,000 ש"ח דרישה לא סבירה.
ת. מה שהצעתי לו אז שישבתי איתו 15,000 ₪ כי לקחתי חודש שכר. אמרתי שאנו הולכים לסיים את הסיפור עם כולם אם הוא רוצה שיחתום אם לא אז לא. כך זה התנהל תמיד משא ומתן עם השחקנים שהיה איזה שהוא קיזוז.
ש. איך הגעת לזה?
ת. נתתי לו שכר של 2,500 ₪ לסיים את השנה מבחינת שכר. הצעתי לו 12,500 ₪ לסיים את הסיפור" (עמ' 46 שורה 16 - עמ' 47 שורה 2 לפרוטוקול).
ובהמשך עדותו:
"ש. אתה מציע לתובע 12,500 ₪ לכאורה כפיצויי פיטורים וגמר חשבון.
ת. כן. גמר חשבון לא פיצויי פיטורים.
ש. אתה יודע לומר איך הגעת ל-12,500 ₪.
ת. לא הגעתי לזה. לקחתי סכום פחות או יותר שהיה לי כביכול תקציב שאני צריך לחלק אותו בין המאמנים באופן שווה, מי שהיה בבית ספר לכדורגל קיבל פחות מי שהיה בקבוצות נערים ומי שאימן בבוגרים היה לו קצת יותר. ניסיתי לחלק את הסכום שווה בשווה כל אחד לפי התפקיד שלו.
ש. אף אחד מהממונים לא אומר לך הנה זה מפתח פר שנים, ניסיון, אהדת הקהל זה היה אקראי 12,500 ₪?
ת. כן." . (עמ' 46 שורות 14-22 לפרוטוקול).
[...]
ש. לכאורה התובע חותם על מסמך ריק, אין עונה, אין סכום, גם המועדון לא מאשר איזה עונה, הכל ריק.
ת. נכון. העברתי מסמך ראשון לאלי והוא תיקן אותי לרשום עונה.
ש. אתה מוסיף את נספח א' לתצהירך וזה עדיין ריק, אין סכומים.
ת. כן" (עמ' 49 שורות 24-27 לפרוטוקול) (הדגשה שלי - י.א.ש.).
18.הלכה פסוקה היא כי בית הדין יצמצם את המקרים שבהם יינתן תוקף לכתב ויתור עליו חתם עובד, שכן לא ניתן לוותר על זכויות קוגנטיות אלא בוויתור ברור ומפורש. לפיכך, לא יינתן תוקף לכתב ויתור אשר אינו מפרט בלשון מפורשת וברורה מהן הזכויות שעליהן מוותר העובד, כי הזכויות היו ידועות לעובד וכי לעובד נמסר בטרם חתם על כתב הוויתור חשבון ברור ומובן של כל הסכומים שקיבל. עם זאת, ניתן ליתן תוקף לכתב סילוק כאשר העובד קיבל לידיו חישוב של התשלום, התשלום היה ברור, מפורש ומובן והעובד בדק אותו (ראו לעניין זה: דב"ע מז/3-140 כיתן בע"מ - חיות, פד"ע י"ט 489; דב"ע מו/3-63 כהן -מזרחי, פד"ע י"ז 416; דב"ע לח/3-40 אמקור - עזרא, פד"ע י"ז 393; דב"ע נב/3-217 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי - הבנק הבינלאומי, פד"ע כ"ז 3, 43).
משמציין מר בוגנים במפורש כי הסכום שהוצע לתובע לא כלל כל חישוב ברור ומבוסס וכי לתובע לא הוצגו זכויותיו, ומקום שמר בוגנים מודה בבירור כי הסכום כלל לא התייחס לתשלום פיצויי הפיטורים, אף אם היינו מוצאים מקום לקבל את טענת הנתבעת שלפיה חתם התובע על כתב הוויתור, לא ניתן בנסיבות אלה ליתן לו תוקף ודין טענת הנתבעת בעניין זה להידחות.
19.יתר על כן, הצדדים חלוקים בנוגע לאותנטיות המסמך. וכך העיד מר בוגנים בחקירתו לעניין החתימות המתנוססות על גבי המסמך:
"ש. שאמרת קודם, שיש שתי חתימות, נספח א' לתצהירך.
ת. ימנית שלי השנייה של אלברט [מר כהן - י.א.ש.]. אבקש להעיר הערה לגבי הסכומים בכל הדפים על אף אחד אין סכום כך זה התנהל, לא רשמתי לאף אחד את הסכום. רק ששלחתי לאלי הוא ביקש שאשים חותמת של הפועל באר שבע, עדיין אין סכום" (עמ' 49 שורות 29-32 לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש.).
יוצא אם כך שהחתימה השמאלית על גבי המסמך מיוחסת למר כהן. אולם בעדותו, עת שהוצגה החתימה בפני מר כהן, הוא לא זיהה אותה כחתימתו. וכך העיד:
"ב"כ התובע:
אני אציג בפני העד את החתימה ליד הכיתוב המועדון, על נספח א'.
העד ממשיך:
ש. אני מציג בפניך חתימה, האם אתה מזהה אותה?
ת. לא מזהה. יש הרבה חתימות שחולפות במסגרת תפקידי. אני לא יכול לזכור את כולם" (עמ' 51 שורות 2-6 לפרוטוקול).
20.באשר לביצוע בפועל של התשלום הנטען על ידי הנתבעת, העיד מר בוגנים בתצהירו כי:
"אני זוכר בוודאות כי סכום הפשרה שהושג עמד על 19,500 ₪ נטו אשר מרביתו שולם במזומן ובשני שקים ע"ס 4,000 ₪ כל אחד שנמסרו לתובע" (סעיף 25 לתצהיר בוגנים).
מר בוגנים הוסיף וטען כי העביר את ההמחאות לתובע במעמד החתימה. אלא שהתובע הכחיש כי קיבל תשלום והנתבעת נמנעה מלהציג את ההמחאות או דף תנועות בנק אשר יכלו להזים את טענת התובע. הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהצגת ראיה היכולה לסייע בידי צד להליך, פועלת לרעת הנמנע מהצגתה ומקימה חזקה שאילו היתה מוצגת הראיה הרי שהיתה פועלת לחובתו (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד, פ"ד מד(1) 239). זאת ועוד, משמדובר בטענת "פרעתי", הנטל להוכיח כי התשלום בוצע כנטען, מוטל על הנתבעת. נטל זה לא הורם. בעניין זה נוסיף עוד, כי טענת הנתבעת שלפיה רכשה את המועדון כשהוא נקי מהתחייבויות לעובדים, אינה יכולה לעמוד כנגד טענות העובדים לזכויותיהם על פי דין ועניינה במישור מערכת היחסים ההסכמית בינה לבין העמותה בלבד.
21.על יסוד האמור, מקבלים אנו את טענת התובע שלפיה חייבת הנתבעת בתשלום פיצויי הפיטורים בגין כל תקופת עבודתו במועדון, היינו, החל מחודש 8/94 ועד לחודש 5/09 ובסך הכל 178 חודשים. משהעמיד התובע את תקופת עבודתו על 177 חודשים, ומשעמד שכרו האחרון של התובע על הסך של 5,000 ₪ לחודש, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 73,750 ₪ (5,000 * 177/12).
פדיון חופשה
22.לטענת התובע, לא שולמו לידיו דמי חופשה או פדיונם. הנתבעת טוענת כי התובע ניצל את מלוא ימי החופשה שלהם הוא זכאי בזמן פגרת הקיץ, בתקופת החגים ובזמן תקופת השזרוע בחורף.
23.על פי הוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") חייב מעביד לנהל פנקס חופשה שבו יירשמו ביחס לכל עובד פרטים שנקבעו בתקנות וביניהם מועדי החופשה, דמי חופשה ששולמו ומועד התשלום.
הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה בדבר החופשה הוא על המעסיק:
"מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26" (דב"ע לא/3-22 צ'יק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215; דב"ע נז/3-7 נחום לבון - מ.ת.מ תעשיה ומלאכה בע"מ, פד"ע לב' 584).
24.לגרסת מר שכטר, חשב הנתבעת, לא נערך רישום של חופשות מכיוון שמדובר בנוהל ידוע של עמותות הספורט שלפיו לכל עונה יש פגרה בקיץ ופגרת שיזרוע בת כשלושה שבועות לערך בתקופת החורף שבמהלכה לא מתקיימים משחקים. עוד מציין מר שכטר, כי גם בחג הפסח לא מתקיימים אימונים וכי במחצית חודש מאי מסתיימים המשחקים על אף שהמאמן מקבל שכר בעבור חודש מלא.
25.לטענת הנתבעת, משבמהלך השנה ישנם שלושה מועדים שונים שבהם ניצל התובע את ימי החופשה וקיבל בעבורם שכר מלא, ובהם תקופת השזרוע בחורף, חופשות החגים, ופגרת הקיץ, אין לראות אותו כזכאי לתשלום נוסף. נדון במועדים אלה כסדרם.
26. א. באשר לחופשת השזרוע בחורף טען התובע כי הקבוצה המשיכה להתאמן. וכך העיד:
"ש. בעונת כדורגל של נערים יש פגרת חורף בנובמבר, דצמבר.
ת. שלושה שבועות חודש.
ש. הקבוצה למעשה נחה.
ת. נראה לך. ההיפך, בזמן פגרת החורף אנו מאלתרים מגרשים" (עמ' 15 שורות 27-31 לפרוטוקול).
גרסת התובע מוצאת חיזוק בעדותו של מר חדד שאמנם טען כי אין הוא יודע מה נעשה בקבוצתו של התובע אך הוא מאשר את קיומו של הנוהג להתאמן במגרשים מאולתרים גם בתקופת השזרוע. וכדבריו:
"ש. תאשר שאתה כמנהל מקצועי ואיש מקצוע לא יכול להרשות לקבוצה שפועלת בליגה בתקופת שיזרוע לא להתאמן, אין דבר כזה, איך אתה מוצא פתרון בתקופות אלה, איזה פתרון אתה יכול להציע?
ת. אני אומר מה אני עשיתי בעונה השלישית בשבוע הראשון של השיזרוע יש חופשה כי גם אין ליגה. חוזרים להתאמן בפארקים וכל מיני מקומות כי לא היה מגרש. אבל שבוע היה פגרה. כך אני עשיתי לא יודע מה אחרים עשו" (עמ' 40 שורות -16-21 לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש.).
מעדות זו עולה כי בחלק מתקופת השזרוע נוהגים המאמנים למצוא פתרונות מאולתרים להמשך האימון ובוודאי שאינם נוטלים חופשה לשלושה שבועות כנטען על ידי הנתבעת. הנתבעת לא הביאה כל ראיה שיש בה כדי להצביע על מנהגו של התובע, היינו, האם גם הוא נטל שבוע חופש כפי שנהג מר חדד, ומשנטל ההוכחה להוכיח את החופשה מוטל על הנתבעת, הרי שלא הוכיחה את טענתה לחופשת חורף בתקופת השזרוע.
ב. באשר לפגרת הקיץ העיד התובע:
"ש. יש שבועיים חופשה בקיץ.
ת. יש פגרה של שלושה שבועות.
ש. בהם אין פעילות בכלל.
ת. נכון.
ש. לכן, גם אתה היית בחופשה באותם שבועות?
ת. כן" (הדגשה שלי - י.א.ש.; עמ' 15 שורה 32 - עמ' 16 שורה 5 לפרוטוקול).
כעולה מכתב ההגנה ומעדותו של מר שכטר, לתובע שולמו רק 11 משכורות בשנה וכי עבור חודש יוני מדי שנה לא שולם שכר כלל. לטענת הנתבעת, לא הועסק התובע בימים אלו. מכאן, כי הגם שהתובע הודה שלא היתה כל פעילות במשך כשלושה שבועות מידי קיץ, אין חולק כי התובע לא קיבל תמורה בגין תקופה זו. משכך, אין לזקוף ימים אלה על חשבון ימי החופשה השנתית שלה הוא זכאי. וכפי שטען בתצהירו:
"בסוף מאי נגמרת הליגה. החופשה המרוכזת היחידה שישנה היא בחודש יוני. בחודש זה לא מקבלים שכר ולא פודים לנו ימי חופשה" (סעיף 47 ב' לתצהיר התובע; הדגשה שלי - י.א.ש.).
עם זאת, בתצהירו טוען התובע כי כבר במהלך חודש מאי נודע לו מהתקשורת אודות פיטוריו, ולא טען כי אלה נעשו במהלך העונה בטרם הסתיימו המשחקים. משכך, מקבלים אנו את גרסת מר שכטר בתצהירו שלפיה מסתיימים משחקי הליגה במהלך חודש מאי אך לתובע שולם בגין חודש עבודה מלא. וכדבריו:
"האימונים מסתיימים במהלך מאי תלוי במשחק האחרון של הקבוצה יכול להיות ב-10,15, 20 ומקבלים שכר מלא שזה נותן פיצויי שהוא הפסיק לעבוד ב-15 למאי וקיבל שכר מלא שמבטא עוד שבוע שבועיים. לא ספרנו ימים" (עמ' 25 שורות 1-4 לפרוטוקול).
עדות זו נתמכה גם בעדותו של מר רחמים והתובע לא חלק על כך. ולפיכך, משלכל המאוחר הסתיימה העונה ב-20 לחודש מאי, יש לראות את התובע כמי שניצל 10 ימי חופשה בעת חופשת הקיץ.
ג. באשר לתקופת החגים העיד התובע:
"ש. בחגים, חול המועד.
ת. עובדים כל הזמן. שבתות, חגים, חול המועד, ליגה לא מפסיקה אף פעם.
ש. חופשות אחרות מעולם לא לקחת שום יום חופשה.
ת. שאתה מאמן אין לקחת חופש שיש ליגה.
ש. בחול המועד סוכות, פסח.
ת. תמיד. יש טורניר בחול המועד סוכות במיוחד שהילדים בחופשה הם מתאמנים בבוקר" (עמ' 16 שורות 6-11 לפרוטוקול).
מר חדד העיד בתצהירו כי:
"בחגי ישראל מחלקת הנוער לא עבדה כלל. בהתאם עופר, כמו יתר מאמני המחלקה היה בחופש" (סעיף 8 לתצהיר מר חדד).
וגם מר רחמים העיד כי:
"בחגי ישראל מחלקת הנוער לא עבדה כלל. בהתאם לבדיקה שערכתי, עופר לא היה חריג לעניין זה והיה בחופש בתקופות אלו" (סעיף 7 לתצהיר מר רחמים).
משנטל ההוכחה להוכיח את החופשה מוטל על הנתבעת, ומשלא הציגה הנתבעת כל רישום מסודר בעניין זה ומשמגרסת התובע עולה טענה כי עבד בחופשות אלה, הרי שהספק פועל לטובתו של התובע ולא ניתן לראות בנתבעת כמי שהרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התובע ניצל ימי חופשה בתקופת החגים.
27.שנות עבודתו של התובע בשירות הנתבעת ובשירות העמותה מצטברות יחד לצורך חישוב ימי החופשה להן הוא זכאי, וזאת כאמור בהוראות סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 הקובעות:
"א. אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הוא:
(1)בעד כל אחת מ - 4 השנים הראשונות 14 יום;
(2)בעד השנה החמישית16 יום;
(3)בעד השנה השישית18 יום;
(4)בעד השנה השביעית 21 יום;
(5)בעד השנה השמינית ואילך - יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום".
התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה בעבור 3 השנים האחרונות לעבודה בצירוף שנה נוספת הניתנת לצבירה, היינו בעבור 4 השנים האחרונות לעבודה (ע"ע 547/06 משה כהן - ויליאם אנויה, ניתן ביום 8.10.07). משעבד התובע במועדון הכדורגל במשך 15 שנה בסך הכל (8/94-5/09), זכאי הוא לכאורה לפדיון החופשה בעבור השנה ה-12 ועד לשנה ה-15 לעבודתו, היינו לסך כולל של 106 ימי חופשה (כולל ימי המנוחה). עם זאת, משתקופת עבודתו בנתבעת עמדה על שנתיים בלבד, ומשאין הוראות חוק חופשה שנתית התשי"א-1951 מחייבות מעסיק בתשלום פדיון חופשה בגין תקופת עבודה אצל מעסיק קודם, זכאי התובע לתשלום רק בעבור השנתיים האחרונות לעבודתו, היינו בעבור 56 ימים.
28.כאמור, גרסת הנתבעת כי התובע לא עבד בחודש יוני מדי שנה לא נסתרה (והתובע אף לא תבע הפרשי שכר בגין חודש יוני שלא שולם לו), משכך, זכאי הוא לימי חופשה רק בעבור 11 חודשי עבודה בשנה העומדים על שיעור מצטבר בסך של 51.33 ימים (11/12 * 56). משקבענו כי לתובע שולם מידי שנה בעבור 10 ימי חופשה (בשכר חודש מאי), זכאי התובע להפרשי פדיון חופשה בעבור 31.33 ימים (20 - 51.33) בסך של 5,222 ₪ (5,000/30 ₪ * 31.33 ימים).
דמי נסיעות
29.לטענת התובע זכאי הוא לתשלום סך של 12,768 ₪ בעבור דמי נסיעות בגין נסיעותיו לעבודה במשך 7 השנים האחרונות שבהן עבד בשירות העמותה והנתבעת. לטענת הנתבעת, שכרו החודשי של התובע כלל תשלום בשיעור של 300 ₪ בגין דמי הנסיעה.
עיון בתלושי השכר מעלה כי עד לחודש 11/07 שילמה הנתבעת שכר כולל של 4,000 ₪ ואילו החל מחודש 12/07 החלה לפצל ולייחס חלק מהשכר לתשלום בעבור נסיעות. בעדותו העיד מר שכטר כי:
"ש. מה קרה במעבר ב-11/07 ל-12/07, מה קרה בתלוש הזה?
ת. יש פיצול לשכר ונסיעות.
ש. מדוע.
ת. כי כך היה צריך להיות מהתחלה" (עמ' 27 שורות 26-29 לפרוטוקול).
בהמשך עדותו התייחס מר שכטר לשכר כשכר גלובלי שכולל הכל:
"ש. מה קורה במעבר בין 5/08 ל-6/08.
ת. 5/08 זו עונה ראשונה שבה השכר הגלובאלי היה 4,000 ₪ ברוטו ביוני נפתחה עונה חדשה שאותו מנהל מקצועי סיכמו את השכר לעונה חדשה ואז קיבל שכר של 4,500 ₪ ברוטו. בדיעבד, לאחר חודש קיבלנו הנחיה שמה שיהיה שכרו 5,000 ₪ ברוטו ולכן בחודש אוגוסט הוא קיבל 5,000 פלוס 500 ₪ על חודש יולי" (עמ' 27 שורה 30 - עמ' 28 שורה 2 לפרוטוקול).
מר שכטר לא ידע לומר מי סיכם עם התובע את נושא השכר והפנה את הדברים למר חדד אשר שימש כמנהל המקצועי (עמ' 27 שורה 19 לפרוטוקול) אלא שגם מר חדד טען כי לא הוא הגורם שסיכם עם התובע את שכרו. ואולם, מר חדד העיד על הנוהג הרווח, ולפיו:
"מאמן כדורגל לא שכיר רגיל. סוגרים שכר גלובלי" (עמ' 42 שורה 12 לפרוטוקול).
30.מעדויות אלה עולה כי בין הצדדים סוכם שלתובע ישולם שכר גלובאלי כאשר רק בהמשך, פוצל הרישום בתלוש, ורכיב הנסיעות הופרד באופן מלאכותי. משכך, אנו קובעים כי הנתבעת לא שילמה לתובע קצבת נסיעות כדין בהתאם לצו ההרחבה החל על הצדדים.
התובע העמיד את תביעתו לדמי הנסיעה על סך של 152 ₪ לחודש. הנתבעת לא טענה כנגד סכום זה. משקבענו כי התובע עבד 11 חודשים בשנה הרי שסכום דמי הנסיעות שלהם הוא זכאי לתקופת עבודתו בנתבעת עומדים על סך של 3,344 ₪ (152 ₪ * 11 חודשים * 2 שנים).
הפרשות לפנסיה
31.לטענת התובע, זכאי הוא לתשלום פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך של 1,826 ₪. מנגד טוענת הנתבעת בסיכומיה כי היא חייבת לתובע סך של 545.1 ₪ בלבד.
בכתב התביעה טען התובע כי זכאותו נובעת מהוראותיו של הסכם קיבוצי ואולם בסיכומיו לא עמד על טענה זו. משכך, המקור לזכאותו הוא צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011.
משקבענו כי על עבודת התובע חלה רציפות של העסקתו בעמותה להעסקתו בנתבעת, זכאי התובע לתשלום פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לגמל לשנים 2008-2009, החל ממועד תחולת צו ההרחבה לעניין פנסיית חובה, היינו, החל מחודש 1/08.
משכך, על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה סך של 871.5 ₪
(0.83% * 5,000 ₪ * 11 חודשים) + (1.66% * 5,000 ₪ * 5 חודשים)
דמי הבראה
32.לטענת התובע, זכאי הוא לתשלום דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו בעבור 16 ימים בסך כולל של 5,440 ₪. לטענת הנתבעת, התיישנה תביעת התובע ברכיב זה. בסיכומיה טענה הנתבעת כי שכרו של התובע כלל תשלום של דמי ההבראה.
33.אין לקבל את טענת הנתבעת. הלכה פסוקה היא כי מקום שמבקשים לכלול בשכר העובד זכויות נוספות שלהן הוא זכאי, על ההסכמה להיערך במפורש ובכתב על מנת שתהא ברורה לכל. הדברים נכונים שבעתיים מעת שנחקק חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, המחייב את המעסיק להעלות על הכתב את תנאי העבודה המוסכמים וכאשר הוראות סעיף 5א לחוק מעבירות את הנטל לסתור את טענת העובד בנוגע לתנאי השכר המוסכמים, אל כתפי המעסיק. הנתבעת לא הרימה נטל זה.
מר שכטר ציין בעדותו כי דמי ההבראה מופיעים בתלושים ומשכך שולמו לתובע. וכדבריו:
"ש. אמרת לפני רגע שבחודשים שבמעבר בין החודשים 11/07 ל-12/07 בוצע פיצול בין שכר לנסיעות כי כך צריך להיות, אתה יודע מה צריך להיות בתלוש, מדוע אתה לא מציין בתלוש הבראה, חופשה, מחלה, פנסיה, דמי חגים?
ת. הכל בסדר. למה דמי חגים, הוא עובד בשכר גלובאלי. למה מחלה הוא עובד גלובאלי גם אם הוא חולה מקבל אותו שכר. בתקופה מסוימת התלוש פוצל לשכר, הבראה ונסיעות על בסיס קבוע." (עמוד 28 שורות 7-11; הדגשה שלי י.א.ש)
אלא שעיון בתלושים מעלה כי דמי ההבראה כלל אינם מצויינים בהם. מכאן, ועל רקע העובדה כי לא הוצג בפנינו כל הסכם שממנו ניתן ללמוד שהצדדים הסכימו שהשכר יכלול את תשלום דמי ההבראה, מצאנו כי דמי ההבראה לא שולמו לתובע.
34.על יסוד האמור, ומשקבענו כי חלה רציפות על העסקתו בעמותה ובנתבעת, זכאי התובע לתשלום בעבור העסקתו מכח הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה ונופש, בהתאם למועד תחילת העסקתו, היינו בחודש 8/94 (ראו לעניין רציפות עבודה באותו מקום עבודה את הוראות 5א להסכם). לפיכך, זכאי התובע לתשלום 8 ימי הבראה בשנה ולסך כולל של 5,296 ₪ (8 ימים *2 שנים * 331 ₪) בגין השנתיים האחרונות לעבודתו.
דמי הודעה מוקדמת
35.לטענת התובע, פוטר מבלי שנמסרה לו כל הודעה וכי נודע לו על פיטוריו מאמצעי התקשורת. לדבריו, אף לא שולמה לו כל תמורה בגין תקופת ההודעה המוקדמת. מנגד טענה הנתבעת כי התובע לא פוטר אלא נטש את עבודתו.
משקיבלנו את גרסת התובע כי פוטר הרי שזכאי היה לקבל הודעה מוקדמת על כך. אין חולק כי הודעה שכזו לא ניתנה לו והנתבעת אף לא טוענת כך. אמנם התובע טוען כי גילה על פיטוריו עוד בחודש מאי 2009 ואולם את הימים ששולמו בחודש זה, לקחנו בחשבון ימי החופשה שלהם זכאי התובע.
משלא הובאו ראיות אימתי בחודש 5/09 נודע לתובע אודות פיטוריו, אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום מלוא דמי ההודעה המוקדמת. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע בעבור דמי הודעה מוקדמת סך של 5,000 ₪.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין
36.לטענת התובע, פוטר מבלי שנמסרה לו כל הודעה על כך ומבלי שזומן לשימוע טרם הפיטורים. אמנם הנתבעות חולקות על עצם הפיטורים אך טענה זו נדחתה על ידינו. משטענו הנתבעות כי לא פיטרו את התובע אלא זה נטש את עבודתו, אין למעשה מחלוקת כי עובר לפיטורי התובע, לא קיימה הנתבעת כל שימוע ולא אפשרה לו לטעון טענותיו בפניה.
כאמור לעיל, מעדותו של מר חדד עולה כי הסיבה לפיטוריו של התובע, היא ירידת קבוצתו לליגה נמוכה. טענת התובע שלפיה, בחרה הנתבעת לפטרו בהחבא, ואף לא השכילה להציג בפנינו מי קיבל את ההחלטה, לא נסתרה.
37.זכות השימוע היא זכות יסוד של עובד המוקנית כאמור גם מכוח כללי הצדק הטבעי המחייבים מתן הזדמנות הוגנת או ראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו. השימוע מהווה לגבי העובד הזדמנות אמיתית ונאותה להשמיע את טענותיו, ויש להקפיד על כך הקפדה מדוקדקת ומלאה (ע"ע 231/09 אורי חייק - שירות התעסוקה, ניתן ביום 29.5.01). לא מדובר בהליך פורמאלי גרידא, אלא בהליך שכל כולו נתון לשמיעת העובד וכאשר טענותיו מועברות לגורם המחליט אשר אמור לאסוף את כל הנתונים הרלוונטיים, לרבות טענות העובד ולשקלן במכלול שיקוליו בבואו להחליט.
38.בית הדין הארצי קבע עוד, כי מקום שבו לא חודש חוזה לתקופה קצובה, לאחר שבעבר חודש החוזה מידי שנה, כך שהיתה ציפייה סבירה לחידושו - המשמעות היא למעשה פיטורים, וקמה בין היתר חובת עריכת שימוע (ע"ע 300053/09 אסנת עזרא - בית התפוצות, פד"ע לז 331; ע"ע 1290/02 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448; וכן ע"ע (ארצי) 1303/00 אלונה ליפשיץ - מדינת ישראל, סעיף 9 לחוות דעת הנשיא (כתוארו אז) אדלר, ניתן ביום 23.11.03 ).
מעדותו של מר חדד עולה כי כשיטה אין הנתבעת נוהגת לערוך שימוע למאמן טרם פיטוריו בסיום כל עונה שכן לדבריו, רק במקרה של פיטורים במהלך העונה מתקיימת שיחה עם המאמן. מדבריו ניתן להבין כי בסוף העונה עת מסתיימת תקופת החוזה, אין המאמן מקבל כל משוב האם בכוונת הנתבעת להפסיק את ההתקשרות עמו או להמשיכה. עם זאת, עולה מהעדויות כי מקום שמבקשים להמשיך להעסיק את המאמן, מודיעים לו על כך.
העדר קיומו של שימוע כשיטה, היא פרקטיקה הראויה לגינוי. משנהגו הנתבעים כן, בהתחשב בתקופת העבודה הארוכה שבה שירת התובע את מועדון הכדורגל, ובעובדה כי הנתבעת לא טרחה להודיעו אודות פיטוריו, אנו מוצאים כי דין תביעת התובע ברכיב זה, להתקבל, ועל הנתבעת לשלם לתובע סך של 30,000 ₪.
אחרית דבר
39.לאור כל האמור, תביעות התובע מתקבלות. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:
א. פיצויי פיטורין בסך של 73,750 ₪.
ב. פדיון ימי חופשה בסך של 5,222 ₪.
ג. דמי הבראה בסך של 5,296 ₪.
ד. דמי נסיעה בסך של 3,344 ₪.
ה. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 871.5 ₪.
ו. דמי הודעה מוקדמת בסך של 5,000 ₪.
ז. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 30,000 ₪.
הסכומים המפורטים בסעיפים א'-ו' ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 31.5.09 ועד לתשלום המלא בפועל. הסכום המפורט בסעיף ז' ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
הנתבעת תשא בהוצאות משפט של התובע בסך של 20,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום.
5129371
54זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.
ניתן היום, ד' אייר תשע"ו, (12 מאי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
מר ישראל עמי-שי
נציג ציבור(עובדים)
|
|
יעל אנגלברג שהם
שופטת
|