ת"א 53429-02-13 קליין ואח' נ' אברהמי

לפני תובענה כספית בגין הפרת זכויות יוצרים, עשיית עושר ולא במשפט וגזל, על סך של 300,000 ₪.

עיקור טענות התובעים

1. התובעים הם בעלים של עסק בתחום הביטוח בשם "אצולה הון וביטוח" והנתבע הוא בעל עסק בתחום הביטוח.

    

2. התובעים טוענים כי לשם קידומו ושיווקו של בית העסק שלהם הקימו אתר אינטרנט שכתובתו http://www.atzula.com ולשם כך שכרו את שרותיה של חברה לקידום אתרים השקיעו זמן, וכסף.

    

3. נטען כי התובעים עמלו וכתבו מספר כתבות מקוריות בהתאם להנחיות שנתנו להם מחברת קידום האתרים על מנת שאלו יפורסמו באתר האינטרנט שלהם, על כן משהושקעה בהן זמן, מאמץ, יצירתיות וכשרון יש לראות בכתבות אלו כיצירות ספרותיות מקוריות החוסות תחת הגנת דיני זכויות היוצרים.

    

4. לטענת התובעים לאחר תקופה ממושכת בה האתר שלהם הופיע בעמודים הראשונים בתוצאות החיפוש של מנוע החיפוש Google ׁ(להלן: "מנוע החיפוש"), ביום בהיר אחד, גילו כי האתר אינו מופיע עוד בראש תוצאות החיפוש ביחס למילות המפתח הרלוונטיות. מבדיקה שערכו התובעים באותה עת, עלה כי הפגיעה בדירוג האתר נגרמה כתוצאה מהעובדה שמנוע החיפוש זיהה תכנים מרכזיים באתרם כתכנים שאינם ייחודים וככאלו הקיימים באתר נוסף הוא אתר האינטרנט של הנתבע בכתובת http://avrahami-ins.sbil.co.il.

    

5. לשיטתם של התובעים מדובר בהעתקה ישירה של יצירה מקורית וכשהעותק המפר הוא חיקוי ברור של היצירה. הנתבע עשה שימוש בלתי מורשה ביצירות של התובעים תוך העתקה של מרבית תוכן הכתבות והכל תוך הפרה של זכויותיהם הקנייניות ותוך התעשרות שלא כדין על חשבונם. ההעתקה בוצעה בכדי למנף את אתר האינטרנט של הנתבע ואת השירותים המתחרים בעוד שהתובעים כלל לא העבירו את זכויות היוצרים ביצירתם, במפורש או במשתמע, וכל זאת כשהנתבע מחק את שמות התובעים ככותבי המאמרים ובהתעלם מההזהרה שהופיעה בתחתית כל מאמר לפיה "כל הזכויות שמורות לאצולה ביטוח והון".

    

6. התובעים טוענים כי ההעתקה גרמה לתובעים נזק רב שבא לידי ביטוי בפגיעה משמעותית בתוצאות החיפוש ביחס לאתרם ובאופן בו גישתם של לקוחות חדשים לאתר נעצרה עד לכדי כך שקהל יעד זה נמנע מלהצטרף אל חוג הלקוחות של התובעים דרך האתר. נטען כי תוצאות החיפוש נפגעו וזאת ביחס למילות חיפוש בעלות רלוונטיות עקיפה ומשום ש- Google זיהה את אתר התובעים כאתר "בעייתי" המחזיק תוכן החשוד כלא מקורי.

    

7. השימוש שעשה הנתבע ביצירות התובעים עולה לכדי התעשרות שלא-כדין על גבם של התובעים וכשאלו ניזוקו באי קבלת שכר ומחיר הרישיון שהיה משולם להם בגין מתן כל רישיון שימוש. הנתבע התהדר ביצירות התובעים כבשלו וזאת ללא מתן קרדיט ראוי לתובעים ביצירותיהם ובכך פגעה בזכותם המוסרית. פגיעה זו עלולה לגרום ללקוחות ואנשי מקצוע בתחום להסיק, בטעות, שהידע המובא ביצירות המקוריות אינו פרי יצירתם של התובעים ומשכך להובילם להימנע מלפנות לתובעים בכדי לשכור את שירותיהם. כמו כן, הידע האמור עלול להפוך לנחלת הכלל באופן שיגרום לנזק חמור לעסקיהם של התובעים היות וכל שיש להם הוא הידע אותו צברו ושעומד במרכז עסקם.

    

8. נוכח ההפרה של זכויות התובעים, ביום 14.10.2012 נשלח לנתבע מכתב התראה במסגרתו נדרש לחדול מההפרות וכן נדרש לפצות את התובעים בגין הנזק שנגרם להם, אף על פי כן, הנתבע בחר להתעלם ממכתבם של התובעים ומשכך הוגשה התובענה.

    

9. התובעים טוענים כי זכויותיהם הכלכליות והמוסריות הקמות מכוח חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים") הופרו על ידי הנתבע. כך, בנוסף לפגיעה הכלכלית שנגרמה לתובעים פגע הנתבע גם בזכותם המוסרית מששמם כיוצרי היצירה לא צוין ומשיצירתם שונתה וסולפה על ידי הנתבע ועת שלא ניתנה לו רשות לעשות כן.

    

10. לטענת התובעים מעשי הנתבע עולים לכדי גזל של פרי יצירתיות, מאמץ ועמל אותם השקיע התובע 2 ביצירתו כאמור בסעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין").

     

11. הנתבע ניצל את השקעותיהם של התובעים בכדי לזכות בטובת הנאה מהם, ללא הסכמתם, ללא זכות שבדין וללא כל מאמץ מצידו ובכך פעל בניגוד להוראות סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. כמו כן, התרשל הנתבע בכך שהפר את חובות הזהירות המושגית והקונקרטית כלפי התובעים כקבוע בסעיפים 35 – 36 לפקודת הנזיקין.

     

12. נוכח כלל האמור עותרים התובעים להורות על פיצויים בגובה של 300,000 ₪ (או על השבת ההתעשרות בגובה סכום זה).

     

13. במסגרת כתב התשובה לכתב ההגנה הוסיפו התובעים וטענו כי חזקה היא שזכות קיומו של אתר הנתבע היא מסחרית ולשם השאת רווחיו ובשים לב לעובדה שהנתבע עוסק בתחום הביטוח לפרנסתו כך למשל, ניתן ללמוד מהפצרתו בגולשים ליצור עמו קשר.

     

14. טענת הנתבע לפיה לא ברור מי העתיק ממי אין בה ממש מקום בו התובעים הם היוצרים הראשונים של היצירות מושא התובענה. העובדה כי קיימות יצירת "דומות" ליצירות התובעים אינה נכונה ואינה יכולה לשמש כטענת הגנה טובה היות והיצירות מושא התובענה הן מקוריות ויצירתיות ומשכך אין בקיומן של יצירות "דומות" בכדי לגרוע מהיקף ההגנה שראוי להעניק ליצירות שבמרכזה של התובענה.

     

15. ביחס לאתר המראה נטען כי קיומו של אתר זה נועד להיטיב עם הנתבע שכן משמתנוסס באתר שמו של הנתבע אין לו למי להלין ביחס להימצאותן של היצירות המפרות באתר המראה אלא לעצמו. לחילופין, נטען כי גם אם אתר המראה נבנה מטעמים שיווקיים של חברת "ארמדיל" ללא ידיעתו של הנתבע הרי עדיין רובצת לפתחו האחריות המשפטית המלאה למעשים ולמחדלים של חברת ארמדיל.

     

16. התובעים טוענים ביחס לפרסומים של הנתבע כי אלו עולים לכדי העתקת יצירותיהם היות וריבוי התכנים הזהים בין יצירות התובעים לכתבות הנתבע לא יכול לעלות כדי צירוף מקרים.

     

    טענות הנתבע

17. הנתבע טוען כי בשנת 2012 פנתה אל הסוכנות חברת בניית אתרים העונה לשם "ארמדיל" והציעה כי תקים אתר אינטרנטי במחיר מוזל, הצעה שהנתבע נענה לה נוכח העלות הנמוכה ונוכח העובדה שהעסק בו מדובר הוא עסק משפחתי שאינו מצדיק, לשיטתו, השקעה רבה. משכך, ביום 13.06.2012 הוזמן הדומיין על ידי הנתבע וזה הטיל על עובד חדש במשרדו, מר אהרון אברהמי, להכין תוכן לאתר, לרבות, קטעי טקסט קצרים המתארים את התחומים בהם עוסקת הסוכנות.

     

18. לטענת הנתבע לא ברור מהו מקור המידע המופיע במאמרים ומהיכן הועתק ובשים לב, לעובדה שמדובר במידע טכני, הכולל מונחים מקצועיים שהנם נחלת הכלל ובוודאי, שאינם קניינו של מישהו. בהקשר זה טוען הנתבע כי אף "תפיסת" מנוע החיפוש אתר התובעים הוא זה שהעתיק מן הנתבע.

     

19. נטען כי תנועת הגולשים באתר היתה אפסית וזאת, בין היתר, נוכח העובדה שהנתבע לא עשה פעולות לשם קידומו. הקמת האתר לא הביאה לגיוסם של לקוחות חדשים לסוכנות ובאותה עת אף טרם הופעל באופן מסחרי. משהנתבע קיבל את מכתב התובעים הנושא את התאריך "22.07.2012" ביום 14.10.2012, ובו נטען כי אתר הנתבע מפר את זכויותיהם של התובעים, החליט להחליף את התוכן המופיע באתר הסוכנות וכך ביום 24.10.2012 הועלה תוכן חדש אותו הכין לאתר.

     

20. הנתבע טוען כי במסגרת השתלשלות האירועים האמורים גילה כי במקביל לקיומו של האתר פועל אתר נוסף, "אתר מראה", בשם המתחם avrahami-ins.sbil.co.il, אשר הוקם על ידי חברת בניית האתרים מטעמיה השיווקיים. נטען כי הנתבע פנה אל החברה מספר פעמים על מנת שיסירו אותו או לכל הפחות, שידאגו לעדכון התוכן המופיע בו בכדי שזה יהיה תואם לתוכן המופיע באתר הסוכנות וכך ביום 01.11.2012 הוסר אתר המראה וכך גם מוצתה כל טענה אשר יכולה היתה לקום לתובעים כנגדו.

     

21. לשיטת הנתבע הכתבות אינן מקימות לתובעים זכויות יוצרים היות ואלו אינן עונות לתנאים הקבועים בחוק זכות יוצרים, ובפרט, אין הן מהוות יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית, אלא מדובר בכתבות העוסקות בעובדות, נתונים או תהליך ושיטת ביצוע ובוודאי שאין הן מאופיינות במקוריות מקום ומדובר בכתבות קצרות העוסקות בתחומי ביטוח שונים ובהן משובצים ביטויים מקצועיים מהתחום. בהקשר זה מציין הנתבע כי אין מדובר ב"רעיון" וגם לו היה מדובר ב"רעיון" הרי שהדרכים לבטא אותו הנן כה מועטות באופן המצמצם את ההגנות החוסות דרך ביטויו עד כדי ביטולן לחלוטין.

     

22. התובעים מציגים עובדות ונתונים שאין בהם זכויות יוצרים וזכויות מוסריות, כך למשל, תיאור העובדה כי קיימים מספר מסלולי תשלום לביטוח הכוללים פרמיה קבועה או פרמיה משתנה. תיאור מעין זה, מופיע באתרי אינטרנט רבים העוסקים בתחום הביטוח ושחלקם הגדול הוקם זמן רב בטרם הוקם אתר התובעים.

     

23. נטען כי אף לשיטת התובעים הכתבות שהופיעו באתר הנתבע אינן זהות לאלו המופיעות באתר התובעים ולכל היותר, קיים דמיון מסוים ביניהם. על כן, גם אם הועתקו קטעים מהכתבות, הרי מדובר בהעתקה חלקית בלבד, תוך הוספת מידע וניתוח של הנתבע וכל זאת על מנת לחשוף את הציבור למידע חשוב ביחס לביטוחים השונים הזמינים לו והדרכים היעילות לרכישתם. נוכח האמור יש לדעת הנתבע לראות בשימוש האמור כשימוש שנעשה על ידו באופן הוגן, שימוש שאף לא היווה מקור פרנסה עבורו.

     

24. הנתבע טוען כי לתובעים אין זכויות בכתבות שהופיעו באתר שבבעלותם. ביחס לכתבות שהופיעו באתר הנתבע, טוען הוא כי אלו חסרות דמיון לכתבות באתר התובעים ובאופן בו אין מדובר בהפר זכויות התובעים. לטענת הנתבע גם אם קיים דמיון כלשהו בין הכתבות הרי שהכתבות המופיעות באתר הנתבע, הוכנו באופן עצמאי וללא העתקה ישירה מהתובעים. כמו כן סבור הנתבע שהחלקים הדומים והזהים בכתבות הנם זניחים ומופיעים בשינויים קלים באתרים רבים העוסקים בתחום ומשכך ככל וקיימות לתובעים זכויות בכתבות וככל ואכן הופרו זכויות של התובעים, הרי שמדובר בהפרות קלות ערך שלא גרמו כל נזק לתובעים. בהקשר זה מוסיף הנתבע וטוען כי ימים ספורים לאחר שפנו אליו התובעים ביחס להפרות הנטענות, הוסר התוכן המפר, לכאורה, מאתר הנתבע, כך שברי אין כל סכנה כי יתרחשו הפרות לכאוריות נוספות. כמו כן, נטען שהתובעים גילו על דבר ההפרות הנטענות כבר בחודש יולי 2012 אך מסיבותיהם המתינו כשלושה חודשים בטרם פנו לנתבע ובכך יש בכדי להמחיש את העובדה כי לא נגרם להם כל נזק.

     

     

     

     

    דיון והכרעה

25. התובעים טוענים כי הנתבע הפר את זכויות היוצרים שלהם בכתבות אותן פרסמו באתר האינטרנט שנמצא בבעלותם, עת העלה לאתרו כתבות שהן העתק מהותי של כתבות שנכתבו ופורסמו על ידי התובעים, באופן זה פגע הנתבע בזכותם המוסרית על שני פניה, האחד, הזכות לייחוס, השני, הזכות כי היצירה לא תסולף. התובעים טוענים כי הנתבע גרם להם פגיעה כלכלית שהושפעה, בין היתר, מהעובדה שמיקומם ברשימת תוצאות החיפוש של מנוע החיפוש Google נפגע. על כל אלו, מוסיפים התובעים וטוענים כי הנתבע התעשר שלא-כדין על חשבונם, התרשל עת שהפר את חובות הזהירות המושגית והקונקרטית וכן עוול כלפיהם בעוולת הגזל.

     

26. במסגרת הליך ההוכחות הודיע הנתבע לבית המשפט כי לשם ייעול הדיון וחיסכון בזמן שיפוטי יקר ובזמנם של הצדדים, ניתן לצמצם את גדר המחלוקת כך שסיכומי הצדדים ידונו רק בהיקף ההעתקה שבוצעה ובגובה הפיצוי לו זכאים התובעים. על כך הוסיף הנתבע כי הוא זונח את טענתו לפיה התוכן שהופיע באתר האינטרנט שלו לא הועתק מאתר התובעים.

     

27. נוכח הודעתו האמורה של הנתבע והסכמת התובעים, יצטמצם הדיון וההכרעה לשאלת היקף ההעתקה שבוצעה וגובה הפיצוי לו זכאים התובעים.

     

28. במסגרת הבאת הראיות העידו מר אלעד בן שמואל ומר ברק קרני מטעם התובעים ומר שי מעוז, מר אבישי פרוינד (נ/1), מר שמואל אברהמי (נ/2) ומר אהרון אברהמי (נ/3) מטעם הנתבע.

     

    היקף ההפרה

29. הצדדים חלוקים בשאלת היקף ההפרה. התובעים סבורים כי משהועתקו 5 כתבות אשר כל אחת מהן מהווה, לשיטתם, יצירה עצמאית ומשמדובר בשני אתרי אינטרנט שונים שפעלו במקביל, הרי שיש לראות בכל אחד מהאתרים כהפרה נפרדת העומדת בפני עצמה ומשכך עסקינן ב- 10 הפרות של הזכות החומרית. בנוסף, ולצד הפרות אלו, סבורים התובעים כי קיימות 10 הפרות נוספות, הנובעות מהפרת הזכות המוסרית (סעיפים 3, 9 ו- 13 לסיכומי התובעים). לחילופין, טוענים התובעים בסיכומיהם כי במידה ולא יתקבל טיעונם האמור ביחס לשני אתרי האינטרנט כהפרות נפרדות הרי מדובר ב- 10 הפרות שביצע הנתבע המורכבות מ- 5 הפרות של הזכות החומרית ו- 5 הפרות של הזכות המוסרית (סעיף 14 לסיכומי התובעים).

     

30. סעיף 56(ג) לחוק זכות יוצרים הוא הסעיף הדן בפיצויים ללא הוכחת נזק, מורה כי לצורך סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת. במסגרת ע"א 592/88 ש' שגיא ואח' נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל ואח', פ"ד מו (2), 254, 267 – 270 (1992) (להלן: "עניין שגיא") עמד בית המשפט על הפרשנות שלאורה יש לבחון מסכת של מעשים ומתי וכיצד יש לסווג אלו כהפרה אחת, בעניין זה נפסק על ידי כב' הנשיא מ' שמגר כי:

    "מסקנתי היא שונה: ה"הפרה", אשר בה דן הסעיף ואשר בגינה ניתן לבקש פיצוי סטטוטורי, מוסבת, בדרך כלל, על זכות יוצרים אחת שהופרה על-ידי הנתבע, ואין זה משנה, מהו מספרם של האקטים המפרים ששימשו בהפרתה של אותה הזכות. את הביטוי "כל הפרה" יש לפרש כמתייחס לכל סוג הפרה; הווי אומר, אפשר להטיל את הפיצוי הסטטוטורי מספר פעמים, רק מקום בו הנתבע או הנתבעים הפרו מספר זכויות יוצרים אשר בגין הפרתן הם נתבעים.

    [...]

    בבואי לבחון יישומו של פתרון זה או אחר לעניין פרשנותו של ההסדר המקומי, אין בדעתי לקבוע מסמרות בדבר. מבחן "העיסקה המפרה" אינו נראה לי בהכרח כמתאים למשפטנו, הואיל וטרם נתגבשה אצלנו הלכה מושלמת בדבר איפיונה של "עילת תביעה". המבחן השולט הוא מבחן הזכות שנפגעה ולא מבחן העיסקה (לסקירה ביקורתית ראה: ד"ר נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (רמות, תש"ן) 61 – 73). עם זאת, יש שכאשר מבוצע אותו מעשה עוולה בהזדמנויות נפרדות, לסירוגין ובתקופות שונות, ייתכן לראות, במצבים מסוימים, כל פעילויות חוזרות כאלה כמקימות עילות תביעה עצמאיות (ע"א 477/68 [5]. בעמ' 55, מול אות השוליים ה; ד"ר זלצמן, שם, בעמ' 73- 78 ). יהיה נכון לראות, בדרך כלל, בהפרה חוזרת ונשנית של אותה זכות-ובענייננו זכות יוצרים – כמקימה עילת תביעה אחת בלבד, לפחות ככל הנוגע לאותן הפרות שאירעו עד להגשת התביעה.

    [...]

    עם זאת, אין לדעתי לשלול מצב, בו מידת ההטרוגניות שבין ההפרות השונות תהיה כה רבה ומהותית, עד כי תהיה הצדקה לראות בכל פעילות מפרה כזו משום "הפרה" עצמאית לעניין סעיף 3א, וזאת בין אם הבחנה זו תהיה תואמת לכללים בדבר מעשה-בית-דין, בין אם לאו. יצויין, כי לפי מבחן הזכות המופרת יהיה נכון לראות בהפרות חוזרות של זכויות יוצרים שונות, המתייחסות לאותה יצירה, משום הפרות עצמאיות במובן סעיף 3א, גם אם המפר בכל ההפרות הללו הינו אותו אדם...

    [...]

    המטרה העיקרית שעמדה ביסוד הכנסת ההסדר לפקודה היא מתן סעד, ולו מינימאלי, למי שזכות היוצרים שלו הופרה, אפילו לא הוכיח את הנזק הממשי שנגרם לו...היינו, הפרשנות אשר ניתנה לתיבה "כל הפרה", המבוססת על לשון החוק, ההיסטוריה החקיקתית וההשוואה להסדר האמריקני, מתחייבת נוכח מטרתו וייעודו של ההסדר בדבר פיצוי ללא הוכחת נזק של התובע בגין הפרת זכות יוצרים.

    אודה, כי ההסדר החקיקתי המתואר אינו נראה בעיני כמושלם. הייתי מעדיף, למשל, לו היה נקבע, כי הפרות החוזרות פעמים רבות באופן מיוחד, היינו הפרות בהן הופכת הכמות לאיכות, נחשבות להפרות נרדפות, אשר מזכות ביותר מפיצוי סטטוטורי אחד.... אמנם, ריבוי ההפרות יכול לבוא לידי ביטוי בפסיקת סכום התקרה הנקוב בסעיף; אולם דומה כי פתרון עדיף לבעייתיות זו יהיה בקביעת תקרת פיצויים גבוהה יותר להפרה בוטה ומכוונת, כפי שאמנם נעשה בארצות-הברית (ראה להלן). מספר גדול של פעולות מפרות עשוי לשמש אינדיקציה להיותה של ההפרה בוטה ומכוונת".

     

31. לימים, נדרש בית המשפט ליישומה של ההלכה שנפסקה בעניין שגיא (שם) במסגרת ע"א 3616/92 דקל שרותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין-קיבוצית לשרותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פ"ד נא (5) 337, 345 – 346, 348 - 349 (1997) ונפסק על ידי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן:

    "11. ענייננו שונה מעניין שגיא [1]. שם נקבע, כי הצגה שהועלתה פעמים מספר מהווה הפרה אחת לצורך העניין, ואילו כאן מדובר ב- 11 חוברות שונות של חשב, שהופצו במספר רב של עותקים ושחלקים שלמים ומהותיים בהן הועתקו מחוברות שונות של דקל. בעקבות ההלכה שבפסק-דין שגיא[1], אין דרישה לפיצוי לפי מספר העותקים שהופצו אלא לפי מספר החוברות המעתיקות, שהן אחת-עשרה במספר. השאלה היא אם החוברות של דקל, שמהן הועתקו חוברות חשב, שונות זו מזו עד כדי שכל אחת מהן מהווה יצירה המקנה לדקל זכות יוצרים עצמאית והעתקת כל אחת מהן (או חלק מהותי ממנה) מהווה הפרה של זכות יוצרים נפרדת. התשובה לשאלה צריכה להינתן על רקע בחינה עובדתית מדוקדקת של החוברות המקוריות ושל החוברות המפרות ועל רקע טיבן של הזכויות המופרות.

    [...]

    כל חוברת נושאת עמה נתונים עדכניים שהם פרי עבודת ניתוח, איסוף נתונים, עיבודם ועדכון מידע ואלה מהווים חלק נכבד ומהותי מן החוברת. הנתונים העדכניים, אפילו משקל מבחינה כמותית אינו גדול, הם הם הסיבה והטעם להוצאתה של חוברת חדשה ומעודכנת מעת לעת והם הסיבה לביקוש לחוברות אלה....

    גם לפי מבחן הערך הכלכלי העצמאי המשמש בדין האמריקני – הראוי לאימוץ לענייננו – כל חובת של דקל מהווה עבודה הראויה להגנה משפטית נפרדת... כל חוברת עומדת בפני עצמה והיא יחידה עצמאית... גם העובדה שחשב העתיקה בכל פעם מחוברת אחרת ולא הסתפקה בהעתקה מחוברת אחת, מלמדת שכל חוברת היא בעלת ערך כלכלי עצמאי. זאת לזכור, כי מדובר בחוברת שכל מהותה היא להיות עכשווית, מעודכנת למועד הוצאתה ותכליתה היא למסור מעת לעת לקוראיה אינפורמציה עדכנית, פרי איסוף ליקוט ועיבוד, בנושאים שונים בתחומים שונים. העדכון הוא יצירה בפני עצמה.

    [...]

    17. משקבענו כי כל אחת מחוברות דקל היא – באופן עקרוני – יצירה נפרדת הזכאית להגנה, והעתקת כל אחת מהן מהווה הפרה נפרדת המזכה בפיצוי סטטוטורי נפרד, נותר עוד לדון בשאלה מהו מספר ההפרות שביצעה חשב ומה הוא הפיצוי המגיע לדקל... והרי לשיטתנו ואף לשיטת דקל, השאלה הרלוונטית היא דווקא מהו מספר הזכויות שהופרו, ולא מהו מספרן של היצירות המפרות. מבדיקת החומר שהוגש לבית משפט קמא עולה, שהועתקו קטעים מהותיים לפחות מ- 11 חוברות של דקל, כך שמספר היצירות שהופרו הוא לפחות 11. מכאן יש לעבור לפיצוי המגיע".

    [ראה גם: ע"א 2392/99 אשרז עיבוד נתונים בע"מ נ' טרנסבטון בע"מ, פ"ד נז(5) 255 (2003)(להלן: "עניין אשרז"); 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1) 873 (2005); ע"א 5977/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 20.06.2011); ת.א (מרכז) 1549-08-07 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' ביזנסנט בע"מ, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 17.10.2012); רע"א 4148/09 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה, בע"מ נ' יום טוב (טוביה) חדד, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 30.07.2009); ת.א (י-ם) 6182/04 לייבדיאנאס בע"מ נ' קופמוי-ווב בע"מ, פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 07.09.2005)(להלן: "עניין לייבדיאנאס")].

     

32. אין ממש בטענת התובעים ביחס לדרך בה יש לקבוע את מספר ההפרות וכנגזרת מקיומם של שני אתרי אינטרנט, כך, לשיטתם של התובעים הם הוכיחו כי עסקינן בשני אתרי אינטרנט השונים זה מזה לחלוטין (בעלי מערכות ניהול שונות, בעלי שמות מתחם שונים ושהיו זמינים במקביל). בעדותו של מר שי מעוז, מנהל החברה שסיפקה את שירותי האחסון עבור אתר הנתבע ומי שבנתה עבורו את האתר הראשוני, הוא התייחס לעניין קיומם של שני האתרים (עמ' 19 - 21 לפרוטוקול) והעיד:

    "ש. מפנה לסעיף 10 לתצהיר התובע (מצטט) – תסביר לנו.

    [...]

    ת. הכתובת הזו היא כתובת שנקראית סאב דומיין, אתר מראה, זו כתובת ראשונית לפני שהאתר מקבל את הכתובת הסופית שלו שהיא הדומיין הסופי, פה מופיע שם האתר, השם של הנתבע. SBIL  SBIL- Co.il זה שם מייצג ראשי תיבות של חברות ביטוח, זה דומיין, אותו סאב דומיין אותו סאב דומיין זה הדומיין הראשוני שהיה לנתבע לפני שהוא רכש דומיין ראשי.

    ש. מי שלט בסאב דומיין.

    ת. את המאפיינות לסאב דומיין או לדומיין זה נעשה דרך המערכת הממוחשבת אם זה אנחנו או בדומיין אחר. במקרה הזה זה או החברה שלו או החברה שלנו. הנתבע לא שלט בסאב דומיין מי ששולט בסאב דומיין, הרבה ידע אין לי לתת לתהליך פרט לזה שאותו סאב דומיין הוא כתובת זמנית של אותו אתר של הנתבע .

    ש. מי הקצה את סאב דומין.

    ת. לשכת סוכני ביטוח.

    [...]

    ש. גם התכנים באתר הזמני התקבלו מהנתבע או מי מטעמו.

    ת. כנראה שכן.

    ש. האתר הלא זמני כל התוכן שהיה באתר הזמני הועבר לאתר הקבוע.

    ת. האתר נשאר אותו דבר מבחינת התוכן, מה שמשתנה זה הכתובת שלו. אני לא יודע אם התוכן השתנה.

    ש. אתה הוא זה שהעברת התוכן של האתר הזמני לאתר הקבוע.

    ת. אני שיניתי רק את הכתובת. התוכן יכול להשתנות כן או לא".

     

33. מר אהרון אברהמי, התייחס אף הוא לעניין כפילות האתרים (עמ' 38 – 39 לפרוטוקול) והעיד:

    "ש. מתי ידעת לראשונה על אתר מראה.

    ת. קיבלנו במכתב יום 14.10 – ובעצם ביום שלאחר מכן ששמואל ואני קיבלנו את זה, שמואל הנחה אותי ללכת ולשנות את האתר ובמסגרת הזו פעלתי עם חב' ארמדיל ושיניתי את התכנים בצורה דרמטית. ואז פניתי מבקשתי מארמדיל להכניס את הנתונים האלה לאתר שראיתי שהם לא מסוגלים לעמוד בלוח הזמנים בקשתי להעביר את האתר לניהול שלנו שאני אוכל להכניס את התיקונים ואז הלכתי והכנתי את כל התיקונים לאתר והשלכתי ובדקתי מצאתי שיש אתר נוסף שהוא החיל את התכנים הישנים, פניתי לחב' ארמדיל מספר פעמים בטלפונים ובהודעות וביקשתי מהם שאת התוכן של האתר בעצם משתקף של אתר SBIL שראיתי שזה לא קורה אפשר לראות את המיילים בצורה חריפה ותקיפה שהבנתי שהם לא עושים את זה, בקשתי להוריד את האתר. מתי ראיתי את זה אפשר לראות במיילים.

    ש. תסכים איתי שבמועד שאנחנו שלחנו את מכתב ההתראה היו שני אתרים שהחילו את התוכן המפר.

    [...]

    ש. התוכן המפר, חמשת העמודים שהתלוננו שהיו אצלכם היו בשני מקומות.

    ת. לא יודע על זה, הדומיין שאני רכשתי נקרא avrhami-ins.co.il מצאתי את זה אחרי שהגישו את התלונה.

    ש. התוכן המפר שלהם היה בשני מקומות.

    ת. כנראה שכן. התשובה היא כן. אני הזמנתי אחד אתר הסתבר שיש אתר שני שמכיל אותו תוכן, האם זה אחריותי?

    ש. גם אותם פרטי קשר היו בשני האתרים.

    ת. זה היה העתק".

     

34. מכלל האמור עולה כי לא ניתן להשקיף על האתרים כאתרים שונים, כשהאחד, הוא "שלב ביניים" בהתפתחותו "האבולוציונית" כאתר האינטרנטי הרשמי וטרם יציאתו לאוויר העולם כאתר עצמאי. מהסיבות שתוארו ופורטו מעלה, נוצר מצב בו לפרק זמן מסוים היו קיימים שני אתרים שפעלו במקביל אך לא הוכח כי התכנים של האתרים הללו היו שונים. בחינה מהותית של תהליך בניית האתרים כפי שהוצגה לביהמ"ש מעלה כי השימוש באתר הראי נועד כשלב ביניים וככזה בלבד, ואף קיומו היה לפרק זמן מוגבל, על כן אין מקום לסווגו כמי שמתקיימת לגביו הפרה נפרדת ועצמאית ומשמדובר ב "עותק" נוסף של האתר.

     

35. ביחס למספר ההפרות, טוענים התובעים כי יש לראות בכל אחד מ- 5 הכתבות כיצירה עצמאית העומדת על רגליה שלה ואילו הנתבע כופר בטענה זו, בין היתר, משלשיטתו יש להשקיף על האתר כמכלול ומשלא ניתן לראות בכתבות כיצירות עצמאיות אלא כלקט וכפי שנפסק בעניין לייבדיאנאס (שם).

     

36. יש לאבחן את נסיבות המקרה שנפסקו בעניין לייבדיאנאס (שם) מענייננו, היות ובעניין לייבדיאנאס (שם) נדרש בית המשפט למצב בו כל אחד מדפי האינטרנט הציג חלק אחר מהפאזל של האתר השלם ובאופן בו לא נתקיימה בכל דף אותה זכות קיום עצמאית. נוכח השוני הקיים בין הנסיבות יובא התיאור העובדתי כפי שהוצג בעניין לייבדיאנאס (שם):

    "מדובר בארבעה דפי אינטרנט, שצילומיהם הם נספחים ז1-ז10 לכתב התביעה (וצורפו בהסכמה כנספחים לתצהיר רוזנקרנץ).

    נספח ז1 הוא דף האינטרנט http://livedns.co.il/hostingplans.asp - כותרת הדף היא "חבילות אירוח אתרים". בדף זה מתוארת פעילות החברה, היקפה ואופייה. כמו כן, מובטחת בו איכות השירות של החברה ומופיע מספר טלפון להתקשרות.

    נספחים ז2-ז3 הם דף האינטרנט http://livedns.co.il/resselercomparison.asp, ונספחים ז4-ז5 הם דף האינטרנט http://livedns.co.il/hostingcomparison.asp. בדפים אלה מוצגות חבילות השירות אשר מוצעות למכירה על ידי החברה, ומפורטים פרמטרים שונים, כגון: מחירים, בסיסי נתונים, אי-מיילים ועוד.

    נספחים ז6-ז10 הם דף האינטרנט http://livedns.co.il/terms.asp, בו מוצג הסכם קבלת השירות המוצע על ידי החברה".

     

37. חמש הכתבות מושא התובענה כאן עניינם בסוגים שונים של ביטוחים: ביטוח חיים (נספח 1א לתצהיר התובעים), ביטוח דירה (נספח 2א לתצהיר התובעים), ביטוח בריאות פרטי (נספח 3א לתצהיר התובעים), ביטוח נסיעות לחו"ל (נספח 4א לתצהיר התובעים) וביטוח סיעודי (נספח 5א לתצהיר התובעים) אשר כל אחת מכתבות אלו ניתן לקבוע לגביה כי מתקיימת בה אותה עצמאות ואי-תלות ביחס לכתבות האחרות. יוער בהקשר זה כי עצמאותה של כל כתבה נובעת בהקשר זה הן מתוכנה ויצירתיותה ביחס לכתבות האחרות (אף על פי שמדובר ביצירתיות ברף הנמוך) והן לעצמאותה הכלכלית והעדר תלות בין ביטוח אחד לאחר באופן בו בפני פלוני עומדת האפשרות להתעניין בביטוח מסוג אחד ולהיות אדיש ביחס לביטוחים אחרים המצויים גם הם באתר הספציפי וכל זאת בהתאם לעקומת ההעדפות שלו. יישום גישתו של הנתבע לפיה יש לראות בכתבות כמכלול אחד, יוצרת עיוות באופן שאינו משקף נכונה את העצמאות הכלכלית והיצירתית של כל אחד מהביטוחים. נוכח האמור, יש לראות בהפרת כל אחת מהכתבות כהפרה עצמאית המקימה זכות עצמאית לפיצוי.

     

     

    גובה הפיצוי

38. סעיף 56 (ב) לחוק זכות יוצרים מורה כי בקביעת הפיצויים רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, את היקף ההפרה, משך הזמן שבו בוצעה ההפרה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שנגרם לתובע להערכת בית המשפט, הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה להערכת בית המשפט, מאפייני פעילותו של הנתבע, טיב היחסים שבין הנתבע לתובע ותום לבו של הנתבע. בעניין אשרז (שם) צוטט מפסק דינו של כב' הנשיא שמגר בעניין שגיא (שם) ביחס לאיזון הנדרש בין מגמות היסוד בדיני זכות יוצרים בקביעת סכום הפיצויים הסטטוטוריים:

    "בבחירת סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק שומה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את שתי מגמות היסוד שבדיני זכויות יוצרים: האחת – פיצויו של בעל הזכות; השנייה – הרתעתם של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים...

    [...]

    "שיקולים שונים עשויים להילקח בחשבון בקביעת הפיצוי לאורן של מגמות היסוד הנ"ל: עוצמתן, מספרן ומשכן של ההפרות; סוג היצירה; אשמו של המפר; אופיו וגודלו של העסק המפר וכיוצא בזה..."

     

39. כלל השיקולים המפורטים מעלה מובילים למסקנה כי מדובר בהפרות הנמצאות ברף התחתון וזאת, בשים לב, למשך ההפרה, אשר היתה תחומה ומוגבלת למספר שבועות וזאת, בין היתר, נוכח העובדה שהנתבע פעל להסרת הקטעים המפרים בסמוך לאחר פנייתם של התובעים בעניין; נזקים שנגרמו לתובעים, ובענייננו הם מורכבים ממספר גורמים, האחד, השקעה בבניית האתר ובקידום האתר, וכשהיקפם של אלו לא הוכח ואין די בטענה כי הושקעו אלפי שקלים (סעיף 21.2 לסיכומי התובעים) ללא תמיכה במסמכים. השני, השקעה בטקסטים המהווים את הכתבות. לא מצאתי בנסיבות העניין השקעה יוצאת דופן בטקסטים שהועלו לאתר המצדיקה פיצוי בגובה הנתבע ובהינתן כי מדובר בכתבות בעלות תוכן בסיסי למדי וכשהכותבים הם מי שעוסקים בתחום זמן לא מועט ועל כן, ההשקעה הנדרשת בכתיבתן אינה רבה וכשלא הוכחה השקעה יוצאת דופן בכתיבתן. השלישי, התובעים לא הוכיחו כי נפגעו בהיקף ההכנסות או בהיקף גיוס הלקוחות ולא הוכיחו את הנזק שנגרם להם בפועל וכשטענתם ביחס לפגיעה שספגו בדמות הירידה בתוצאות החיפוש באתר Google לא הוכחה כדבעי. כך לא הוגשה חוות דעת מומחה אלא ניתנה עדות של מר אלעד בן שמואל שהועסק על ידי התובעים לשם קידום האתר ומשכך המשקל אותו ניתן לייחס לעדותו בעניין היא מוגבלת וכשבפני בית המשפט הוצגו נסיבות נוספות אשר היה בהן בכדי להשפיע על "דירוג" ו"מיקום" האתר במנוע החיפוש; טיב היחסים בין הצדדים, מחד גיסא, אכן הצדדים הם מתחרים עסקיים בתחום הביטוח, מאידך גיסא, לא הוכח כי קיימת תחרות ישירה בין הצדדים באופן בו השניים משרתים את אותו קהל הלקוחות; תום ליבו של הנתבע, מחד גיסא, הנתבע פעל להסרה של הקטעים המפרים בסמוך לפנייתם של התובעים, מאידך גיסא, הנתבע התכחש בתחילת ההליך להפרת זכות היוצרים אך בהמשך הודה בכך ביוזמתו.

     

     

40. נוכח כלל האמור, יש להעמיד את גובה הפיצוי החומרי בגין כל אחת מחמש ההפרות על סך של 7,000 ₪ וסך הכל 35,000 ₪.

     

     

41. ביחס להפרת הזכות המוסרית, משהופרה הזכות המוסרית על שני מובניה, האחד, "הזכות להורות" לפיה למחבר עומדת הזכות ששמו ייקרא על יצירתו (סעיף 46 (1) לחוק זכות יוצרים), השני, "הזכות לשלמות", לפיה, למחבר עומדת הזכות כי יצירתו לא תשונה או תסולף (סעיף 46(2) לחוק זכות יוצרים), אני מעמידה את גובה הפיצוי על סך של 3,000 ₪ בגין כל הפרה וסך הכל 15,000 ₪.

     

     

    שכ"ט והוצאות ריאליות

42. התובעים עתרו בסיכומים לקבלת הוצאות ריאליות ומהטעם שהתנהלותו של הנתבע גרמה להם נזקים רבים והוצאות משפט משמעותיות והכרחיות הנובעות מהצורך להוכיח את הפרת זכויותיהם ורק לימים, החליט הנתבע לצמצם את גדר המחלוקת ולטעון בסיכומיו לעניין גובה הפיצוי בלבד. נוכח האמור, עותרים התובעים לקבל שכ"ט עו"ד ריאלי בסך כולל של 25,027 ₪ והוצאות משפט.

     

     

43. הנתבע טוען כי בנסיבות העניין התובעים אינם זכאים להוצאות ובהקשר זה מפנה לפסקי דין בהן היה קיים פער משמעותי בין סכום התביעה לסכום שנפסק. כמו כן, נטען כי העובדה שהתובעים כללו במסגרת תביעתם עילות שונות, כגון, גזל, עשיית עושר ולא במשפט, הסגת גבול ורשלנות, עילות אשר נזנחו על ידי התובעים משלא התייחסו אליהם בסיכומיהם ומשלא הונחה לגביהם תשתית ראייתית התומכת בהן יש גם בעובדה זו בכדי להשפיע על היקף ההוצאות.

     

     

44. בע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600, 618 (2006) אליו הפנו התובעים בסיכומיהם, נפסק על ידי כב' הרשם דאז י' מרזל:

    "ניתן למצוא קווים מנחים ושיקולים שניתן לשקול, בין יתר השיקולים, במסגרת הבחינה האובייקטיבית של סבירות הוצאות המשפט הריאליות של בעל הדין שזכה, ואלו הם: ראשית, התעריף המינימלי אינו משמש בדרך כלל כאמת מידה לקביעת הוצאות משפט. מהווה הוא רף תחתון. יחד עם זאת ברור, כי שעה שההוצאות שהוצאו בפועל הן בגדרי הסכומים הקבועים בתעריף המינימום, הרי שבדרך כלל לא יהא קושי לקבוע כי הוצאות אלו-סבירות הן. שנית, התנהגות הצדדים להליך ובכלל זה דרך ניהול ההליך (ראו תקנה 512(ב) לתקנות; זוסמן, הנ"ל, בעמ' 541; זילברטל לעיל, בעמ' 392). "הדרך בה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות" (ע"א 9535/04 הנ"ל). כעיקרון, אין בעל הדין שהפסיד חייב אפוא לשאת בהוצאות יתר שהוציא בעל הדין שכנגד, שמקורן ברשלנות בניהול ההליך או בזהירות יתר שאינה נדרשת לשם השגת הצדק או הגנה על זכויותיו (השוו Kelbrick הנ"ל, בעמ' 98). שלישית, הסעד המבוקש או היקף הסכום השנוי במחלוקת (ראו תקנה 512(ב) לתקנות; זוסמן לעיל, בעמ' 541); צריך שיתקיים יחס פרופורציונלי בין הסעד שנתבקש - והסעד שנתקבל - ובין שכר הטרחה וההוצאות (ראו ע"א 77/85 הנ"ל; ע"א 9535/04 הנ"ל; ראו עוד Hurst לעיל, בעמ' 52). רביעית, ניתן לשקול את מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו (ראו ע"א 762/76 כץ נ' חברת מנחם אמיר בע"מ, פ"ד לב (2) 500, 502). בצדק צוין אפוא כי שכר הטרחה הוא בגין הטרחה שנטרחה ואינו בגדר פיצוי (ראו ע"א 309/59 הנ"ל, בעמ' 1140). ממילא יכולה להיות חשיבות לשאלה האם הטיפול בתיק דורש מיומנות ומומחיות מיוחדות. לבסוף, חשיבות העניין עבור בעלי הדין. ככל שמדובר בעניין שחשיבותו האוביקטיבית עבור בעל הדין היא עליונה יותר ואף קריטית, כך טבעי הוא כי יבקש להשקיע יותר משאבים בהתדיינות והשקעה זו תהא סבירה יותר. הבחינה היא אפוא בחינת "האינטרס הרטרוספקטיבי" של הצדדים להליך (ראו Habscheid לעיל, בעמ' 296(. זאת ועוד: במסגרת חשיבות העניין ניתן לבחון גם היבטים נוספים הקשורים בחשיבות הסוגיה שהובאה לדיון והאינטרס הציבורי בה (השוו ע"א 9535/04 הנ"ל). אכן, אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים. יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו".

     

     

45. בנסיבות העניין יש לפסוק הוצאות על הצד הנמוך וזאת לאור העובדה שטענות נוספות של התובעים נזנחו ולנוכח העובדה שהנתבע הודיע כי הוא מוותר על הטענתו לפיה התוכן לא הועתק.

    פסיקתא

46. לאור כל האמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעים, סך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

     

47. בנוסף ישלם הנתבע לתובעים חלק יחסי של הוצאות האגרה כיחס שבין סכום התביעה לסכום פסק הדין וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל ע"י הנתבע.

     

     

     

     

     

    ניתן היום, ט' אייר תשע"ו, 17 מאי 2016, בהעדר הצדדים.