פס"ד בתביעה למתן צו ירושה והתנגדות לה

עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעה למתן צו ירושה (ת"ע 17943-01-16) והתנגדות לה (ת"ע 17956-01-16).

הרקע ותמצית טענות הצדדים .

1. ביום 16.08.15 הלך המנוח א.ש ז"ל לבית עולמו, בלא שערך צוואה קודם מותו.

2. במותו של המנוח נותרו אחריו יורשים, אלמנה ו-4 ילדים. התובעת, היא בתו של המנוח.

3. שלושה מילדי המנוח הסתלקו מעיזבון אביהם המנוח, לטובת אחותם התובעת.

4. מר ס.ש, בנו של המנוח, מתגורר בארה"ב בכתובת לא ידועה, ככל הנראה ב...

5. מר ב.ש הגיש התנגדות לבקשה לצו הירושה (להלן: "המתנגד") וטען, כי מר ס.ש לטענתו הלווה לו כספים בסך 230,000 ₪ וכן צריך מר ס.ש להחזיר לו 19 תשלומי ריבית של 4,500 ₪ כ"א (להלן: "החוב").

6. המתנגד טען בהתנגדותו, כי "לא מן הנמנע כלל כי היורש מנסה להבריח את חלקו בעיזבון ע"י הסתלקות ממנו לטובת יורשים אחרים..".

7. בתשובה להתנגדות לצו הירושה, השיבה התובעת, בתו של המנוח, וטענה, כי היא אינה נשואה, אין לה ילדים ואף אין לה דירה משלה והיא מתגוררת בדירה שכורה.

8. עוד הוסיפה התובעת, כי בתו השנייה של המנוח, ע.ש, מוכרת כנכה ע"י המל"ל בשיעור 75% ומתגוררת עם אימה.

9. לדברי התובעת, הבן ס.ש, עזב את הארץ לפני כ-4 שנים (בפברואר 2012) בעוד אשתו וילדיו מתגוררים בארץ.

10. בת אחרת של המנוח, נשואה ומתגוררת ב...

11. לדברי התובעת, הנתבע (המתנגד) הוא בן דודה של התובעת ואחיה "אשר לאורך השנים ניהל מערכת משפחתית וחברית טובה מאד עם התובעת ומשפחתה".

12. ביום 22.10.15 הגישה התובעת בקשה לצו ירושה אחר עזבון אביה המנוח, לבקשה צורפו, לטענתה, תצהירי הסתלקותם של שלושת אחי התובעת של אימה, לפיהם הם הסתלקו מהעיזבון לטובת התובעת.

13. התובעת הוסיפה ופירטה בתגובה להתנגדות, כי בשנת 2008 עזבה אשת המנוח את המנוח, ומאז טיפלה התובעת לבדה במסירות ובאהבה באביה המנוח, אשר התגורר בגפו.

            המנוח מצא, לדבריה, אצל בתו אוזן קשבת ותמיכה נפשית ורגשית.

14. התובעת אף ליוותה את אביה לטיפולים רפואיים, חבשה את גפיו, שכן הוא סובל ממחלת הסכרת, הייתה נוסעת מביתה בת"א אל המנוח בהרצליה כמה פעמים בשבוע, כדי לבשל לו, ועזרה לו בכל.

15. התובעת הוסיפה וטענה בתשובתה, שלאור קשריה המיוחדים של התובעת עם אביה, וכאות תודה על טיפולה המסור בו, כאמור לעיל, ובשל העובדה כי התובעת בת ה-60, אשר עד כה לא קיבלה מהוריה (המנוח ורעייתו) כל עזרה כלכלית שהיא – היא חסרת כל, מתגוררת בדירה שכורה ואין לה כל תמיכה מאיש, ובשל העובדה, כי אחיה ואחיותיה של התובעת מסודרים כלכלית, ולא קבלו סיוע כלכלי גדול מההורים, ומתוך דאגה למצבה הכלכלי של התובעת ועל מנת ליתן לה משענת לעת זקנה, החליטו אם התובעת, אחיה ושתי אחיותיה להסתלק מחלקם בעיזבונו של המנוח לטובת התובעת.

16. התובעת הוסיפה וציינה, כי עזבון המנוח כולל 50% בדירה ישנה, שערכה נאמד בסך של כ-1,200,000 ₪ ועוד 30,000 ₪ בח"ן הבנק. היינו, כל אחד מאחיה של התובעת הסתלק מ-12.5% מחלקו המוערך בסכום כולל של 75,000 ₪.

17. התובעת הוסיפה בהתנגדותה, כי יש למחוק את התנגדות הנתבע על הסף, שכן בהתאם לפסיקה לא קמה למתנגד כל עילת תביעה והתנגדותו היא טורדנית וקנטרנית.

18. לטענת התובעת, על פי הדין, הסתלקות מר ס.ש הייתה כדין ושוב אינו יורש, ואין לנושה כל עילה וממילא המתנגד- הנושה לא הטיל כל עיקול ולפיכך גם במשמעות ההלכה של פסה"ד בעניין סיטין (ע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין פ"ד מ"ו (2) 120) אין למתנגד כל עילה.

19. התובעת הוסיפה בתשובתה וטענה, כי ההסתלקות נעשתה בתום לב, ודין ההתנגדות אפוא להידחות.

20. זאת ועוד, בשל העובדה שהמתנגד- הנתבע, לא נקט כל פעולה שהיא על מנת לגבות את חובו הנטען, ובזמן הסתלקותו של ס.ש, לא הוטל על זכויותיו בעיזבון כל עיקול והוא לא הוכרז פושט רגל "הרי שהוריה כי בסיס ההסתלקות עמדה כוונה של צדק כלפי אחותו התובעת ולא כוונה של רמיה, או פגיעה בנתבע", וגם מטעם זה דין ההתנגדות להידחות.

דיון

הדין החל

21. הלכה משפטית ישנה שלא נס ליחה , קבעה כי יורש, גם אם כשלו נושים, זכאי להסתלק מחלקו בעיזבון. (ראה בעניין זה ע"א 639/69 שלכטר נ' חורש פ"ד כ"ד 2 2 138) קבע כבוד השופט חיים כהן, אשר דחה ערעורו של נושה כנגד הסתלקותו של חייב מהעיזבון כך :

                        "..פירוש זה של השופט המלומד יש בו מן הרצוי למנוע את השימוש לרעה בזכות ההסתלקות לשם השתמטות מתשלום חובות, אך חוששני שאין היא עולה בקנה אחד עם לשונו של החוק. הוראה מפורשת של המחוקק היא, כי כל עוד לא הוטל עיקול, זכאי יורש להסתלק מחלקו בעיזבון, רק משהוטל עיקול זכותו זו נשללת ממנו, שעה שהיורש דנן נסתלק מחלקו בעיזבון ע"י כך שהגיש לבית המשפט תצהיר כדין, לא היה עוד כל עיקול מוטל על חלקו בעיזבון, על כן עמדה לו עדיין זכות להסתלק, ומהשתמש בזכותו זו, תפסה הסתלקותו ככל הסתלקות אחרת, ויש לראותו – ואף נושהו חייב לראותו, כאילו לא היה יורש מלכתחילה..".

22. בפסק דין מאוחר יותר, ע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין ובן צבי, פ"ד מ"ו (2) 120 (1995), חזר בית המשפט ואימץ (מפי כבוד הנשיא שמגר) את העיקרון האמור לעיל, אם כי נעשתה אבחנה האם ההסתלקות נעשתה בתום לב, אם לאו.

            אביא הדברים כלשונם :

                        "...נקודת המוצא היא כי אנו עוסקים בתחום המשפטי המחייב לפי מהותו, המרת מכתב תמרון גדול ככל האפשר לצדדים הפועלים: המצב שעליו מונחים דיני הירושה הוא כי נכסים משפחתיים ראוי שיישמרו בתיק המשפחה לשימוש הדורות הבאים (סעיף 10 לחוק הירושה קובע מיהם יורשים על פי דין: בן זוגו של המנוח, ילדיו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם). מכאן, היעדר חיוב המסתלק לפנות ומכאן הזהירות שיש לנקוט בבואנו לחייב אדם לקבל את ירושתו בעל כורחו.

                        מניע ההסתלקות עשויים להיות מגוונים ; ביניהם ניתן לכלול גם את הרצון שלא ליטול חלק בנכסי המוריש, הרצון להותיר נכסים בידי בן הזוג של המנוח, או קרובים נזקקים אחרים, והרצון להימנע מהתחייבות מוסרית, או מאובדן עצמאות הכרוכים בקבלת הירושה. מניעים אלה מפורטים בתיק הירושה, ואינם רלוונטיים לבחינת תוקפה של ההסתלקות באשר להוראות חוק זה.."

            בהמשך פסק דינו, קובע הנשיא שמגר, כי הבחינה תיעשה בשני שלבים :

השלב הראשון - בחינת זכותו של המתחלק, אם הסתלקותו נעשתה לפני שחולק העיזבון, על פי לשון סעיף 6 לחוק הירושה "..וכל עוד לא עוקל חלקו של המסתלק בעיזבון (סעיף 7(א), סעיף זה אינו קובע מאילו נסיבות, אם בכלל, תיחשב ההסתלקות מבחינת הדין הסובסטנטיבי כפגיעה בלתי צודקת, בזכויותיהם של צדדים שלישיים כלפי היורש..".

 ואילו בשלב השני -  קובע כבוד הנשיא שמגר :

"..בהתקיים נסיבות המעלות חשד לפגיעה בזכויות צדדים סמוכים ייבחן מעמדו של היורש שבחר לנטוש את ירושתו במסגרת הדינים הכלליים הרלוונטיים, קרי דיני פשיטת הרגל, אם הוכרז החייב פושט רגל, דיני החוזים, דיני הבטוחות, ואף במקרים מיוחדים, לפי הלכות השיתוף בין בני זוג, כפי שנתגבשו בבית משפט זה..."

23. גם פרופסור שילה המנוח, קבע בספרו "פירוש לחוקי הירושה תשכ"ה 1965" (כרך מעמוד 83) קובע, כי גם לחייב זכות להסתלק מחלקו בעיזבון כאשר חלקו בעיזבון טרם עוקל, אביא הדברים כלשונם :

                        "שאלה שנדונה בבית המשפט העליון היא היחס שבין הזכות להסתלק לפי סעיף 6, לזכותו של נושה לעקל את חלקו של יורש בעיזבון, לפי סעיף 7 (א). סעיף 7(5) קובע לענייננו ש"לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון.. רשאים נושי היורש לעקל חלקו בעיזבון".

בית המשפט המחוזי העדיף את זכותו של נושא היורש המסתלק, וסירב להכיר בהסתלקות שמטרתה למנוע אפשרות של עיקול זכותו של היורש המסתלק בעיזבון. בית המשפט העליון קיבל את הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי וקבע שבכל מקרה, קיימת זכותו של יורש להסתלק מחלקו בעיזבון לפני שהנושה מעקל את נכסי העיזבון ; אם הסתלק, אין הוא בגדר יורש כלל וכלל, ואין לו אפוא, חלק בעיזבון שאותו אפשר לעקל. ברור שמצב זה עלול להביא לידי תוצאות חמורות ועוול משווע כלפי נושים. על אף היותו ער לכך, ראה בית המשפט העליון את עצמו כפוף ללשון החוק, ולדעתו החוק מתיר להסתלק בצורה כה קיצונית עד ש"רואים אותו.. כאילו לא היה יורש מלכתחילה", אין זה מצב משפטי בריא, המחוקק קבע מסלול מרוצים ומי שמגיע ראשון זוכה. אם החייב מסתלק מהירושה תחילה,  אין לנושה זכות לעקל את חלקו בעיזבון, ואם הנושה זריז יותר ומעקל את חלקו של היורש החייב, אין אותו יורש יכול להסתלק.."

מן הדין לנדון .

24. עיון בתשתית הראייתית שהונחה בפני , מצביע, כי ללא ספק הנתבע – המתנגד לא הטיל עיקול כלשהו. כלומר, יצוין, כי רק ביום 11.05.2016 פנה המבקש לבית המשפט בבקשה עפ"י סעיף 77 לחוק הירושה, שטרם נעתרה, כי טרם ניתנו תגובות בה. אם לנקוט בלשונו של פרופסור שילה המנוח "במסלול המרוצים", שנוצר לפני בתיק זה, היורש המסתלק הגיע ראשון, ולפיכך דין טענתו של הנתבע להידחות.

25. ואולם, ההכרעה בסוגיה שעל המדוכה אינה רק טכנית, או שיפוט "ספורטיבי" לכאורה, מי הגיע ראשון "במסלול המרוצים". לאחר שנדרשתי לתשתית הראייתית שבפני, השתכנעתי שההסתלקות של היורשים, ובכלל היורש ס.ש נעשתה בתום לב, שכן לא רק החייב הנטען הסתלק, אלא כל אחיה של התובעת הסתלקו מחלקם בעיזבון לטובתה, ואין מחלוקת כי התובעת טיפלה במסירות רבה במנוח, בימי מחלתו וזקנתו, וכמעט ניתן לומר שהקדישה את חייה לשם כך, אך טבעי אפוא, שמאחר ואין לה דירה משלה, יוותרו למענה אחיה על חלקם בדירה, ואפילו כהכרת תודה.

26. טענת הנתבע, כי הסתלקות ס.ש נעשתה בחוסר תום לב קיצוני, אין להן יסוד, ואינן נתמכות בתשתית ראייתית ולו המינימלית ביותר.

27. אין בידי לקבל את טענת הנתבע בסיכומיו, כי המנוח בחר שעזבונו יתחלק בשווה בין ילדיו. המנוח לא "בחר" באופן מודע בכך, הוא לא ערך צוואה, ואין אנו יודעים אם ידע בכלל על אפשרות עריכת צוואה.

28. זאת ועוד, אילו באמת הייתה לס.ש, או למי מילדיו של המנוח לפעול בחוסר תום לב, הם היו משכנעים את המנוח לערוך צוואה לטובת התובעת, וכל התנגדותו של הנתבע הייתה מתייתרת.

29. אין בידי לקבל את טענת הנתבע שכל האמור בסעיף 6 לחוק הירושה הינו אך טכני – פרוצדורלי בלבד. כפי שהראיתי לעיל – ההסתלקות הייתה אך טבעית בנסיבות העניין, וההסתלקות הייתה כאמור של כל האחים. מאידך, המתנגד לא טרח לתבוע במועד, או להגיש בקשת עיקול במועד.

סיכומו של דבר.

30. ההתנגדות נשוא תיק עזבון 17956-01-16 נדחית.

31. אני נעתרת לתביעה בת"ע 17943-01-16 וניתן צו ירושה לפיו, יורשת המנוח א. ש. ז"ל שנשא ת"ז **ונפטר ביום 16.08.15 היא התובעת, ולאחר שאחיה .... ואמה ... הסתלקו מחלקם בעיזבון לטובת התובעת.

32. התובעת תוכל להגיש צו ירושה ערוך לפי התקנות לחתימתי.

33. ניתן לפרסום בהשמטת שמות.

ניתן היום,  ג' אייר תשע"ו, 11 מאי 2016, בהעדר הצדדים.