פס"ד בתביעה לביטול הסכם גירושין וממון אשר קיבל תוקף של פסק דין

תביעה לביטול הסכם גירושין וממון, אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה ביום 16.05.11 (להלן: "הסכם הגירושין").

העובדות הצריכות לעניין

1. הצדדים נישאו כדמו"י ביום 9.9.2003. מנישואי הצדדים נולדו שני ילדים. החל מחודש ספטמבר 2010, החלו הצדדים לנהל האחד כנגד השניה הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע.
2.  ביום 16.05.11, אושר כאמור הסכם הגירושין. אין מחלוקת כי זמן קצר לאחר אישור הסכם הגירושין שבו הצדדים לחיות בשלום בית, וביום 05.06.12 אישר בית הדין הרבני האזורי הסכם לשלום בית, אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן: "הסכם שלום הבית").
3. כעבור למעלה משלוש שנים, בחודש ספטמבר 2014, נפרדו הצדדים, וביום 14.7.2015 התגרשו זמ"ז.
4. ביום 1.1.2015 הוגשה התובענה שלפני, לביטול הסכם הגירושין.
5. ביום 17.5.2015 התקיים דיון במעמד הצדדים במהלכו עמדה התובעת על המשך בירור התובענה.
6. ביום 7.1.2016 התקיים דיון נוסף במהלכו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יינתן פסק דין על פי החומר המצוי בתיק. וסיכומים שיוגשו. עוד הוסכם כי ככל שהתובענה תידחה, תידחה גם תביעת המזונות שהוגשה במקביל (תמ"ש 10825-02-15), וככל שהתובענה תתקבל, ניתן יהא לברר את תביעת המזונות.
7. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב והגיעה העת ליתן פסק דין.

תמצית טענות התובעת

1. בעיקרה, טענת התובעת היא, כי הואיל והצדדים שבו להתגורר ביחד ואף כרתו הסכם לשלום בית, שהחזיק מעמד כשלוש שנים, יש לראות בהתנהגות הצדדים (קרי- שלום הבית) כמי שמלמדת על בטלות הסכם הגירושין. לפיכך, יש לראות את התנהלות הצדדים לאחר הפירוד הנוכחי, כעצמאית ומנותקת הן מן הסכם הגירושין והן מהסכם שלום הבית. לאחר שהצדדים חזרו לחיים המשותפים, התבטל הסכם הגירושין והסכם שלום הבית על דרך ההתנהגות של שני הצדדים תוך תיאום מלא.
2. התובעת אף טוענת, כי סעיף 26 להסכם קובע מפורשות כי לצדדים לא תהיינה תביעות הקשורות לקשר הנישואים שביניהם ומכך מבקשת להסיק  כי העדר תביעות וטענות מותנה בקיום הסכם הגירושין ובמתן הגט. כיוון שלשיטת התובעת הצדדים לא התגרשו על סמך הסכם הגירושין וכיוון ששאר הוראות הסכם הגירושין לא קוימו כאמור, אין ספק כי הסכם הגירושין בוטל מכללא על ידי התנהגות הצדדים.
3. עוד טוענת התובעת כי הסכם שלום הבית מעקר הלכה למעשה את הסכם הגירושין מכל תוכן. התובעת אף טוענת שעם מתן גט הפיטורין על ידי הנתבע לתובעת, הסכם שלום הבית התבטל מאליו, ללא שום צורך בפעולה פוזיטיבית, אקטיבית ויזומה כלשהי מצד בית הדין הרבני.
4. הסכם הגירושין, פסקי הדין של בית המשפט, הסכם שלום הבית ופסק דינו של בית הדין הרבני שנתן תוקף להסכם שלום הבית, מעולם לא קוימו בפועל, אף לא מקצתם, ואף אחד מהצדדים לא עמד על קיומו. 

תמצית טענות הנתבע

1. בין היתר, הנתבע טוען, כי הסכם שלום בית אושר על ידי בית הדין הרבני וקיבל שם תוקף של פסק דין. סעיף ב' להסכם שלום הבית קובע, כי הסכם הגירושין נשאר בתוקפו. זאת, בין היתר, הואיל והצדדים צפו את האפשרות, ששלום הבית לא יצלח והביעו את רצונם, לפיו אין ברצונם לחזור לשלום בית כדי לבטל את הסכם הגירושין.
2. לא מדובר במקרה בו לאחר חתימת הסכם הגירושין הצדדים חזרו לחיות יחדיו, וכרתו הסכם חדש שבהתנהגות, אשר מבטל את הסכם הגירושין. במקרה דנן, הצדדים ערכו, חתמו ואישרו הסכם שלום בית אשר קבע מפורשות, תוך צפיית פני עתיד, שהסכם הגירושין יישאר בתוקף.
3. הסכם הגירושין אושר פעמיים – פעם אחת על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ופעם נוספת בבית הדין הרבני, במסגרת סעיף ב' להסכם בבית הדין, וקיבל גם שם תוקף של פסק דין.

דיון והכרעה

1. שמעתי את הצדדים ועיינתי במכלול כתבי הטענות, על צרופותיהם. שוכנעתי, כי דין התביעה להידחות, בין היתר מנימוקי הנתבע.

למעשה, מכתבי הטענות עולה, כי טענה העובדתית היחידה, או למצער, העיקרית, שבפי התובעת היא כי נוכח מגורי הצדדים בצוותא לאחר אישור הסכם שלום הבית, בטל הסכם הגירושין, קרי, הסכם הגירושין מושא תובענה זו. בהתאם, אף הוסכם על אופן ההכרעה בתובענה, תוך שאין מחלוקת שאמנם הצדדים התגוררו בצוותא לאחר כריתת הסכם שלום הבית פרק זמן כפי שפורט לעיל.

1. שוכנעתי, כי עמדת הנתבע, בדין יסודה. אין בפנינו סיטואציה שבה לאחר כריתת הסכם גירושין כולל, שבו צדדים להתגורר תחת אותה קורת גג, מבלי שעתיד מערכת היחסים המשפחתית לרבות הצפי לפירוד הועלה על הכתב בהסכמה וקיבל תוקף שיפוטי. או-אז, לכאורה היה מקום לתהות האם עובדת החיים המשותפים לשלום בית למשך פרק זמן של כ-3 שנים והתנהגות הצדדים גרידא, היה בה כדי להשליך על עצם תוקפו של הסכם הגירושין, אם לאו.
2. המצב במקרה שלפני שונה. כפי שמציין הנתבע ובצדק, הסכם שלום הבית הסדיר מפורשות הן את החזרה לחיים משותפים והן את האפשרות שמא בעתיד שלום הבית לא יצלח, והצדדים ייפרדו. מאחר שהסכם שלום הבית הוא קצר וברור, מצאתי להביאו כלשונו, כמפורט להלן:

הסכם שלום הבית מורה כדלקמן:

"...בניסיון להגיע לשלו"ב אמיתי לאורך ימים ושנים, מסכימים בני הזוג כדלהלן:

• הצדדים יפנו ליועצת נישואין, הגב' ז.ק, על מנת שתסייע בעדם להשכין שלו"ב בביתם.
• הסכם הגירושין, שקיבל תוקף של פס"ד בביהמ"ש לענייני משפחה, נשאר בתוקפו (הדגשה לא במקור-ב.ש).
• על אף האמור בסע' 14-18 להסכם הגירושין, מסכימים הצדדים, כי גם אם יגיעו לידי גירושין, דירת הצדדים תישאר לשימוש האשה והילדים, עד הגיע הבת ש' לגיל 10, ותימכר רק לאחר מכן, באופן האמור בהסכם הגירושין.
• בתמורה לשימוש האשה והילדים בדירה בתקופה האמורה בסע' ג', תשלם האשה לבעל סך של 1,600 ₪ מידי חודש. סכום זה יקוזז מסכום המזונות.
• על אף פסיקת ביהמ"ש, כי הבעל יישא בכל תשלומי הבית, מתחייבת האשה לשלם בתקופה שהחל מיום חתימת הסכם זה ועד לגירושין, אם חלילה יגיעו הצדדים לידי כך, את חשבונות החשמל והכבלים.
• האשה מתחייבת לשמור על אופי דתי ומשפחתי של חינוך הילדים, בדגש על שמירת השבת במרחב הבית.
• הצדדים מצהירים, כי רצונם לשלו"ב הוא כן ואמיתי. אם תודיע היועצת, הגב' ז.ק, לביה"ד, כי התרשמה שאין רצון האשה לשלו"ב כן ואמיתי – סעי' ג'-ה' להסכם זה מבוטלים...".

1. הכלל הוא כי פרשנות טקסט משפטי תעשה על פי לשונו ועל פי התכלית והנסיבות שעמדו ביסוד עריכת המסמכים, כאשר אומד דעת הצדדים העולה מלשונו של ההסכם נחשבת בעלת נפקות משמעותית גם ביחס לאומד דעת הצדדים שניתן ללמדו מתוך הנסיבות [השוו, בין היתר: סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג –1973].
2. פסקה ב' להסכם שלום הבית מפורשת ומחילה את הסכם הגירושין באופן ברור ומסויים, כך שתוקפו לא נגרע כך או אחרת. זאת גם נוכח חזרת הצדדים למגורים משותפים במסגרת שלום הבית. לשון אחר, ניתן לומר כי הסכם שלום הבית נוסף להסכם הקודם, ובעיקרו שינה את ברירת המחדל ביחס ליחסי הצדדים (קרי קבע כברירת מחדל מגורים משותפים בשלום בית מעת כריתתו). אולם, הסכם שלום הבית לא גרע מתוקפו של הסכם הגירושין שקדם לו. כך, צפה הסכם שלום הבית מפורשות אפשרות שגם כעבור שנים לא יצלח שלום הבית ובמקרה כזה עדיין הורה ההסכם מפורשות, כי הסכם הגירושין שקדם לו עדיין יעמוד בתוקפו (השוו: פסקה ב' להסכם, כמו גם הפתיח להסכם שבו מובהר מפורשות כי תכלית הסכם הגירושין ניסיון לשלום בית אף לאורך שנים).

20. מעבר לאמור הסכם הגירושין אף צפה מפורשות אפשרות כי שלום הבית לא יצלח והצדדים אף ערכו שינויים, ולא ביטול מלא, להסכם הקודם, תוך קביעת כללים קונקרטיים המשנים, או נוספים להסכם הקודם (השוו: פסקות ג – ו להסכם). גם השכל הישר נותן, כי שני בני זוג בוגרים ורציונליים, אשר כבר הגיעו למצב של פירוד בפועל, כרתו הסכם גירושין כולל אולם ביכרו לנסות וליתן למערכת היחסים הזדמנות נוספת, לא התעלמו מן הנסיבות שקדמו לרצון לחזור לשלום בית. הראיה הטובה ביותר לכך מצויה כאמור בהוראות הסכם שלום הבית אשר צפה מראש את אפשרות הפירוד, וכאמור, ראה ודאג לשמר את תוקפו של הסכם הגירושין שקדם לו, בשינויים שמצאו בני הזוג לפרט בהסכם שלום הבית. דווקא ההתאמות הקונקרטיות שהצדדים ביקשו לבצע להסכם הגירושין, קרי פסקות ג-ו להסכם שלום הבית, מלמדות באופן המפורש ביותר שלא היתה כל כוונה לצדדים שלא להסתמך בעתיד על הסכם הגירושין. דווקא על פי נסיבות החתימה על הסכם שלום הבית - לאחר שהחלו הצדדים בהליכי גירושין וחזרו לחיים בצוותא - בצירוף ללשון הסכם שלום הבית, המסקנה המתבקשת היא כי הצדדים צפו את האפשרות, כי שלום הבית לא יצלח ובשל כך ביקשו לשמר את תוקפו של הסכם הגירושין.
21. כאמור, בעת כריתת הסכם שלום הבית אף צפו הצדדים, כעולה מהפתיח לו, אפשרות ששלום הבית יימשך במשך שנים. בנסיבות אלה, אין די בטענה שלאחר כריתת הסכם שלום הבית חיו הצדדים בצוותא במשך כ-3 שנים, על מנת להוביל הקביעה שיש לראות בהסכם הגירושין, כבטל.
22. אף לא ראיתי קונקרטיזציה של ממש לטענה הלאקונית לפיה הצדדים לא פעלו בהתאם להסכם שלום הבית וכי נוכח זאת גם, ובין היתר, הסכם שלום הבית בטל. אינני מקבל טיעון זה. התנאי העיקרי שנדרש והוסכם על פי הסכם שלום הבית, למשך תקופת שלום הבית, היה חזרה לשלום בית לצד פניה ליועצת נישואין. אין אמנם מחלוקת כי כך קרה, ולו לעניין החיים המשותפים ולפרק הזמן המוסכם. עיקרו של הסכם שלום הבית, וחלק ניכר מתניותיו, למעשה, נגעו להותרת תוקף הסכם הגירושין ולקביעת תניות וסדרים נוספים לו למקרה שבני הזוג אכן ייפרדו ויתגרשו.  לפיכך, לא ראיתי בטיעוני התובעת הנמקה של ממש לשאלה האם ובאיזו דרך נפגע תוקפו של הסכם שלום הבית עצמו כתוצאה מפירוד הצדדים הנוכחי. לו היינו מקבלים את עמדת התובעת ביחס לבטלות הסכם הגירושין היינו ניצבים לפתחו של מעין מעגל שוטה. מחד, הסכם גירושין בטל ומאידך, הסכם שלום בית אשר מפנה לו ונסמך עליו, ואשר לא ברור מדוע ומכח מה ניתן לסבור כי גם הוא בטל, בנסיבות בהן הוא קובע הוראות מפורשות גם בדבר הפירוד עצמו. בנסיבות אלה אינו רואה נפקות של ממש לטענה זו.
23. הנמקות אלה הן גם הטעם, הלכה למעשה, מדוע אין נפקות של ממש למקרים המתוארים בפסיקה לה התייחסה התובעת בסיכומיה [לרבות תמ"ש (ת"א) 38602/99 א' ה' נ' ש' ה' (פסק דין חלקי מיום 6.2.03 ; מצוי במאגרים המשפטיים)]. כאמור, במקרה שלפנינו, ערכו הצדדים הסכם מאוחר – הסכם שלום הבית – שבו עיגנו במפורש את אפשרות הפירוד והחלתה בהתאם להסכם הגירושין ולתניות הנוספות. זאת, בניגוד לסיטואציה העובדתית שנידונה ונבחנה בפסק הדין שנזכר לעיל, שבו לא עיגנו הצדדים בהסכם מפורש את אפשרות הפירוד לאחר שלום הבית ולא החילו מפורשות את הסכם הגירושין בהסכם המאוחר. הוא הדבר גם ביחס לנסיבות העובדתיות המתוארות בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול שנזכר בסיכומי התובעת (843879/1 ; פסק דין מיום 30.1.13, עמ' 1-3 לפסק הדין ; פורסם באתר בתי הדין הרבניים). גם באותו המקרה לא נידון עניינם של בני זוג שהחילו את הסכם הגירושין באמצעות הסכם שלום בית מאוחר ועצמאי . באותו המקרה דובר על הליכים שהתנהלו בין היתר בבית הדין האזורי שבו בית הדין הנכבד עצמו, נדרש מעת לעת לשאלת תוקפו של הסכם גירושין שנכרת בין כתליו. זאת, בין היתר נוכח חזרתו של האיש לחיות במחיצת האישה בכלל זה נוכח מצבו הרפואי של הבעל, נוכח שאלות בדבר כשרותו המשפטית להתקשר בהסכם, שביקש לבטלו (שם, למשל בעמ' 5), כמו גם תכליתו הנטענת של ההסכם, שנועד ולו על פי טענות צד אחד לשם הברחת נכסים מפני נושי האיש (עמ' 6).  לפיכך ברי כי גם מקרה זה איננו יכול ללמד לענייננו דבר.

לסיכום

1. כלל ההנמקות לעיל מביאות לכלל מסקנה לפיה דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

בשים לב להסכמה לה הגיעו הצדדים ביום 7.1.2016, התובעת תישא בהוצאות, על הצד הנמוך, בסך כולל של 3,500 ₪.

נוכח התוצאה לה הגעתי והסכמות הצדדים כפי שפורטו לעיל, תביעת המזונות בתמ"ש 10825-02-15 נדחית אף היא.

תואיל המזכירות להמציא את פסק הדין לצדדים ולסגור את התובענה שבכותרת כמו גם התובענה שפורטה לעיל.

פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים על אודות בעלי הדין.

ניתן היום,  כ"ז ניסן תשע"ו, 05 מאי 2016, בהעדר הצדדים.