1.לפנינו תביעה לתשלום הפרשי שכר בשל צמצום משרה, פיצוי על פיטורים שלא כדין, פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, ופיצוי בגין פגיעה בהתקדמות מקצועית.
הצדדים
2.התובע יליד 1950, הינו בעל תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב, ותואר שני ושלישי באוניברסיטת סורבון DEA בפריז, בניהול בינלאומי – איחוד אירופי.
הנתבעת 1 (להלן – המכללה) הינה מוסד להשכלה גבוהה, הפועל מכוח חוק המועצה להשכלה גבוהה תשי"ח – 1958.
הנתבע 2 הוא מנכ"ל המכללה.
הנתבעת 3 משמשת כראש החוג לכלכלה במכללה.
הנתבעת 4 משמשת כסגנית ראש בית הספר לכלכלה במכללה.
3.התובע עבד במכללה החל מ-11/05 כמרצה לכלכלה ושיווק. התובע החל כמורה מן החוץ ובהמשך, נקלט כסגל מקומי לפי הסכמים לתקופות קבוצות. הסכם ההעסקה האחרון נחתם עם התובע ב-1.10.2010 והיה למשך שלוש שנים להיקף משרה מלאה (הסכם העבודה צורף כנספח ה' לכתב התביעה).
4.בתאריך 11.10.2011 הודיע מנכ"ל המכללה, פרופ' חליוה – הנתבע 2, לתובע כי היקף משרתו יעמוד על 92% החל מחודש אוקטובר 2011 (נספח ז' לכתב התביעה). התובע פנה למכללה בעניין צמצום היקף משרתו, ונענה ביום 13.12.11, כי בהתאם להסכם עליו חתם, ככל שיבוטל קורס, היקף המשרה יפחת, ובעניין זה התובע חתם בשנת הלימודים תשע"א על מערכת שעות בה צויין כי היקף המשרה לשנת הלימודים תשע"ב יקטן (נספח ח' לכתב התביעה).
5.ביום 21.12.11 התקיימה פגישה לבקשת התובע, בה נכחו פרופ' שמעון שרביט, סגן הנשיא לעניינים אקדמיים והנתבעות 3 ו-4. התובע טען כי פגעו בהיקף משרתו למרות שחתם על הסכם לשלוש שנים, ויש לו חשש שיפגעו בשיבוצו גם בתשע"ג.
הנתבעות 3-4, טענו כי התובע מרבה בתיקוני ציונים. חלק מהעבודות הסמינריוניות שהוגשו לו, אינן ברמה נאותה. התובע מחה על הטענות. הפגישה הסתיימה כאשר הנתבעות 3-4 התבקשו למסור סטטיסטיקה של תיקוני ציונים וטענות סטודנטים, והחומר יועבר לפרופ' פרוש – ראש בית הספר לכלכלה (נספח ט' לכתב התביעה).
6.ב"כ התובע פנתה למכללה ביום 17.1.12 ודרשה כי היקף משרת התובע ישוב ל-100% וכי הנתבעות 3-4 תפרסמנה התנצלות על הפגיעה בשמו הטוב של התובע (נספח י' לכתב התביעה). המכללה השיבה לתובע במכתב מיום 22.1.12 ובו צויין כי התובע נמצא בהליך בירור אקדמי בקשר לרמת ההוראה, דרישות מסטודנטים, שינוי ציונים, אי שיתוף פעולה עם צוות בית הספר לכלכלה, ועריכת חומר למל"ג והגשתו. עוד נכתב כי התובע יוזמן להמשך הבירור ולאחר מכן, תתקבל החלטה (נספח י"א לכתב התביעה).
7.ביום 1.2.12 התקיימה פגישה בהשתתפות התובע, פרופ' פרוש, פרופ' שרביט ועו"ד אליעזר רפלר – יועץ משפטי פנימי במכללה. במהלך הפגישה ציין פרופ' פרוש כי בשיחות שהיו עם התובע, הוסבר לו כי הצמצום בהיקף עבודתו נבע מהרמה האקדמית הלא נאותה שמצאה ביטויה בשינויי ציונים, הגשת חומר בצורה לא מקצועית, ושהתמחותו של התובע בפן המחקרי אינה שיווק ולכן המכללה קלטה אנשים שזהו תחום מחקרם. עו"ד רפלר ציין כי ספר של התובע, לא יוצא לאור, בשל סירובו לחתום על חוזה עם המכללה ובאשר למענק הצטיינות לו טען, ציין כי הוועדה לא דחתה את דיוניה. התובע ביקש כי הבירור האקדמי שנמשך כבר שנה – יסתיים בהקדם, על מנת שידע לכלכל צעדיו (נספח י"ב לכתב התביעה).
8.ביום 15.2.12 התקיימה פגישה בנוכחות פרופ' שרביט, פרופ' פרוש, עו"ד רפלר והנתבעות 3-4. בסיום הפגישה הוחלט כי על התובע לתקן את כל הדרוש, כפי שעולה מהמסמך ומשיחותיו עם הנתבעות 3-4, בכל הקשור לרמה האקדמית. לבד מכך, מאחר ותחום התמחותו של התובע אינו שיווק, בכוונת המכללה לאייש תחום זה במרצה שזהו תחום התמחותו. בכוונת המכללה להפחית את משרת התובע בשנת הלימודים תשע"ג, בהנחה שהכל יתוקן ובמהלך חודש אפריל תתקבל החלטה סופית (נספח י"ג לכתב התביעה). ברוח זו, פרופ' שרביט כתב לתובע מכתב ביום 20.2.12 (נספח 15 לתצהירי המכללה).
9.בתאריך 4.6.12 קיבל התובע מערכת שעות לשנת הלימודים תשע"ג, לפיה, בסמסטר א' היה אמור ללמד 8 שעות ובסמסטר ב', 12 שעות, כך שמספר השעות השנתי הממוצע ירד ל-10 שעות מ-11, וסה"כ אחוז המשרה עמד על 82% (נספח כ' לכתב התביעה).
10.לקראת סמסטר ב', בשנת הלימודים תשע"ג, התברר כי בשל טעות שנגרמה בתום לב ע"י התובע, נרשם ללמד שני קורסים באותם זמנים במכללה ובאוניברסיטת בר אילן. לאחר שהתברר כי לא ניתן יהיה להחליף בשעות, הודיע התובע כי הוא מבטל את שעות הקורס במכללה; בעקבות כך, היקף משרת התובע ירד ל-75% (נספח כ"ג לכתב התביעה).
11.ביום 6.3.13 פנתה הנתבעת 3 לתובע והודיעה לו כי בכוונת המכללה לצמצם את היקף העסקתו בשנת הלימודים תשע"ד, וזאת בשל צרכים אקדמיים ובשל השיבוץ החופף של הקורס במכללה עם הקורס באוניברסיטת בר אילן שבשל כך, נאלצה המכללה למצוא מחליף. התובע הוזמן לשימוע ביום 13.3.13 (נספח כ"ד לכתב התביעה).
12.בשימוע שהתקיים בנוכחות התובע, באת כוחו, הנתבעת 3 ועו"ד רפלר, הסבירה הנתבעת 3 כי בשל צמצום קורסי הבחירה, מספר התלמידים במסלול של בר אילן ירד, פוטרו ארבעה מרצים וצומצם היקף המשרה של שניים נוספים. ב"כ התובע טענה כי הוא מופלה בשל גילו, כאשר מחליפים אותו במרצים צעירים (נספח כ"ו לכתב התביעה). ב"כ התובע ביקשה להוסיף לסיכום השימוע הערות שלא הופיעו בסיכום אך נאמרו ע"י התובע (נספח כ"ז לכתב התביעה).
13.ביום 19.3.13 הודיעה הנהלת בית הספר לכלכלה לתובע, כי היקף העסקתו בשנת הלימודים תשע"ד יעמוד על 4 שעות שנתיות (33% משרה) וזאת בשל הצרכים האקדמיים של המכללה, ומכלול הנסיבות שפורטו בשימוע (נספח כ"ח לכתב התביעה).
14.בתאריך 21.4.13 פנתה ב"כ התובע למכללה ודרשה לבטל את הכוונה לצמצם את משר התובע, להחזירו למשרה מלאה ולפצותו בגין הצמצום. עו"ד רפלר השיב למכתב ביום 28.4.13 ודחה את כל הטענות (נספחים כ"ט-ל' לכתב התביעה).
התובע פנה לבית דין זה בבקשה לסעד זמני שיורה על העסקתו במשרה מלאה בשנת הלימודים (סע"ש 42010-05-13). הבקשה נדחתה ביום 21.7.13. בין השאר נכתב בהחלטה כי התובע מועסק בחוזה לתקופה קצובה, שעתיד להסתיים ועל כן, הארכת החוזה נתונה לשיקול דעת המכללה, על יסוד ניסיון העבר, תלונות שהיו נגד התובע, שיתוף הפעולה ומידת המחוייבות שלו למקום העבודה (נספח 29 לתצהיר המכללה). משלא הוגש כתב תביעה, נסגר התיק.
התביעה בתיק זה הוגשה בחודש נובמבר 2013. למותר לציין, כי התובע בחר שלא להמשיך ולעבוד במכללה בהיקף המשרה שהוצע לו.
טענות הצדדים
15.התובע טוען כי הוא זכאי להפרשי שכר בשל הפחתת היקף משרתו. המכללה הביאה מספר סיבות להפחתת המשרה וכל אחת התבררה כחסרת בסיס. כך נטען כי התובע מקבל ערעורים על ציונים שנתן ונמצא כי הממצאים שהוצגו בדיון, נגעו לשנים שלאחר תחילת הבירור; למשובים על התובע שהובאו ע"י המכללה, לא ניתן משקל לפי עדי המכללה. כאשר נטען כלפי התובע כי עליו לתקן את הרמה האקדמית, לא נאמר לו מה עליו לתקן ובכל מקרה, נקבע כי תופחת היקף משרתו.
התובע טוען עוד, כי הפחתות המשרה נעשו ללא שימוע וללא בירור אקדמי. גם בשימוע שנעשה בהפחתה הרביעית, לא פורטו מהן הטענות כנגד התובע והוא נחשף אליהן בפעם הראשונה במהלך השימוע. על כן, התובע עותר לתשלום פיצוי בשל אי קיום שימוע ואי קיום בירור אקדמי תקין.
התובע עותר עוד לפיצוי בשל עצירת התקדמותו האקדמית, בשל כל אחד מהמחדלים והמעשים הבאים: ביטול הוצאת ספרו, ביטול נסיעתו לבולטימור, בשל הקטנת משרתו נמנע ממנו הקידום לתואר פרופסור, אי פנייה לממליצים לצורך בחינת תואר פרופסור.
התובע טוען כי הוא זכאי פיצוי בשל פגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שצבר במשך השנים. הנתבעות 3-4 הכפישו את התובע באמירותיהן על רמתו האקדמית, וזאת ללא בסיס או בדיקה.
18.הנתבעים טוענים כי עניינה של התביעה נסוב על עניינים אקדמיים, שבהם בית הדין מנוע מלהתערב. בשנים האחרונות לעבודת התובע, נערך לו בירור אקדמי בשל תלונות הנוגעות לרמתו האקדמית, דרישות נמוכות מציבור הסטודנטים, שינויי ציונים שלא בהתאם לנהלים, אי שיתוף פעולה עם צוות בית הספר לכלכלה בכל הקשור להגשת קורות חיים למל"ג, שיבוץ בקורס חופף, ותחום התמחות שלא בשיווק. כל אלו היו חלק מהבירור שנערך לתובע.
הצמצומים הראשונים במשרת התובע, נעשו לאחר הליך בירור מעמיק. הצמצום השלישי נעשה ביוזמת התובע ולפני הצמצום הרביעי, נערך לתובע שימוע.
לתובע לא היתה זכות מוקנית לצאת לבולטימור. התובע לא הגיש בקשה לוועדה האקדמית; בפועל, אושרה לתובע נסיעה ללא החזר הוצאות והעדרות ללא ניכוי שכר. אף קידומו של התובע לתואר פרופסור, לא נעצר, אלא שבניגוד למקובל, היוזמה לכך באה מצד התובע ולא מצד הסקטור או ראשי החוג. הפנייה לממליצים לא הניבה תשובות שמכוחן ניתן היה לפתוח בהליך.
המכללה טענה כי התובע לא הוכיח קיום עילה אישית כנגד הנתבע 2, וכלל שהתייחס למכתבי הנתבע 2, הרי האמור בהם נכתב מכוח תפקידו כמנכ"ל המכללה.
אף התביעה בגין לשון הרע ופגיעה במוניטין של התובע, המיוחסת לנתבעות 3-4 לא הוכחה. הדברים המיוחסים לנתבעות 3-4 היו במסגרת בירור אקדמי, נאמרו באופן ענייני מקצועי, וכחלק מתפקידן במכללה – כאחראיות על עבודת התובע. הדברים לא פורסמו אלא נאמרו בשיחות סגורות.
עוד נטען ע"י המכללה, כי מומחיות התובע אינה בשיווק והיה צורך לגייס מרצה שתחום התמחותו הוא בשיווק.
הכרעה
19.הילוכה של הכרעתנו יחל בניתוח הסכם העבודה של התובע, ממנו נצא להפחתות שנעשו בהיקף משרת התובע לאורך השנים. נבחן את הרקע להפחתות שלטענת המכללה, קשור לרמה האקדמית של התובע והאם התובע זכאי להפרשי שכר וכן לפיצוי על כך שלא נערך לו שימוע טרם כל הפחתה.
בהמשך נבדוק, האם קידומו של התובע נעצר לפי טענתו, בשל כך שלא נחתם חוזה להוצאת ספרו, לא ניתן לו לצאת לבולטימור, לא החל תהליך מתן תואר פרופסור ואם כן, האם הוא זכאי לפיצוי בגין כך.
לבסוף נבחן, האם בדברי הנתבעות 3-4 היה משום פגיעה בשמו הטוב של התובע ובמוניטין שצבר, או שמא הדברים שייחס להן היו במסגרת הבעת דעה אקדמית לגיטימית. ככל שנמצא כי הדברים שנאמרו לא היו מוגנים בדין, נשקול מהו הפיצוי לו זכאי התובע.
הסכם העבודה
20.בין התובע למכללה נחתם הסכם ביום 1.10.2010 (נספח ה' לכתב התביעה), בו נקבע בסעיף 2(א) כי תקופת ההסכם היא ל-36 חודשים עד ל-30.9.2013.
בסעיף 2(7) נקבע כי בתום תקופת ההסכם, העסקת התובע תבוא לידי סיום.
בסעיף 3(א) להסכם, נקבע כי היקף משרת התובע יהיה כקבוע בנספח "תנאי עבודה" שצורף להסכם.
בסעיף א' לנספח, נקבע כי היקף המשרה יעמוד על 100%. בסיס החישוב למשרה מלאה הוא 12 ש"ש של הוראה ועוד 2 ש"ש קבלת קהל וסטודנטים והדרכתם.
בסעיף 3(ג) להסכם, נקבע כי ככל שלא יהיה רישום לקורס בו התובע מיועד ללמד בו, או שהקורס יבוטל מכל סיבה שהיא, היקף המשרה ביחס לקורס האמור, יצומצם מבלי שתוטל חבות כל שהיא על המכללה.
בסעיף 3(ו) להסכם, צויין כי המכללה רשאית לשנות את שעות העבודה וימי העבודה, בהתאם לשיקול דעתה, וככל שהדבר ניתן, בתיאום עם התובע ולא יהיה בשינוי כזה משום הפרת ההסכם.
הצמצום הראשון בהיקף משרת התובע
21.התובע סיפר בתצהירו בסעיפים 14 עד 19, כי כשנה לאחר חתימת ההסכם, במהלך חודש אוקטובר 2011, קיבל מכתב ממנכ"ל הנתבעת – הנתבע 2, לפיו החל מחודש אוקטובר 2011 היקף משרת התובע יעמוד על 92% - דהיינו הפחתה של שעה אחת (נספח ז' לכתב התביעה).
התובע סיפר כי סבר שנפלה טעות ועל כן פנה בדואר אלקטרוני לנתבעת 4. באותו יום בו שלח את הודעת הדואר האלקטרוני, קיבל תשובה מראש בית הספר לכלכלה, פרופ' פרוש, כי על פי ההסכם, ניתן לצמצם את היקף המשרה והוא חתם כבר על מערכת השעות המופחתת, כבר בחודש יוני. התובע השיב כי לא בחן את מספר השעות המופיע במערכת. ב- 13.12.11, התובע קיבל מכתב מעו"ד רפלר, בו נכתב כי על פי ההסכם במידה ומתבטל קורס במהלך השנה, היקף המשרה והשכר יקטנו (נספח ח' לכתב התביעה).
לאחר קבלת תשובה זו, ביקש התובע להיפגש עם סגן הנשיא לעניינים אקדמיים, פרופ' שמעון שרביט, ובפגישה זו נעסוק בהמשך.
22.המכללה טענה בכתב ההגנה ובתצהיריה, כי התובע אישר את הצמצום במשרתו בחתימתו על מערכת השעות, עוד במהלך שנת הלימודים תשע"א – ב-14.6.11 (סעיף 6.6.3.11 לתצהיר פרופ' נוימן – ראש החוג לכלכלה – הנתבעת 3). פרופ' שרביט ציין בחקירתו הנגדית כי הפחתה של שעה נעשתה גם למרצים אחרים; כשהתובע גילה את זה, היה זה כבר מאוחר (עמ' 36 שורות 12-17).
ד"ר חליווה – מנכ"ל המכללה – הנתבע 2, אישר בחקירתו הנגדית כי לפני שמפחיתים היקף משרה, צריך לעשות שימוע והוא סבר שנעשה לתובע שימוע לפני ההפחתה הראשונה (עמ' 60 שורות 11-18).
23.מבלי להיכנס לרקע להפחתה הראשונה, שאליו התייחסו חלק מעדי המכללה (דרישות נמוכות מסטודנטים – ד"ר לנדה, עמ' 68 שורות 18-23; צמצומים – פרופ' נוימן עמ' 47 שורות 16-18), הרי שאין חולק כי לתובע לא נערך שימוע טרם הצמצום הראשון במשרתו. אף גורם במכללה, לא התריע בפני התובע כי בכוונת המכללה לצמצם את המשרה, לא ניתן לתובע נימוק על כך, לא ניתנה לתובע אפשרות להגיב על כך, והכל לא נעשה מבעוד מועד. חתימת התובע על מערכת השעות, שכללה כבר את ההפחתה שנעשתה כנראה בהיסח הדעת, אינה יכולה להיות תחליף לשימוע ועל כן, אנו קובעים כי הצמצום הראשון במשרת התובע נעשה בהליך לא תקין.
הצמצום השני במשרת התובע
24.כאמור, לאחר שהתובע קיבל את תשובת עו"ד רפלר, לפיה, על פי ההסכם, במידה ומתבטל קורס, ניתן להפחית את המשרה, התובע ביקש להיפגש עם פרופ' שרביט. פגישה זו התקיימה ב- 21.12.11 ובה נכחו לבד מהתובע ופרופ' שרביט, פרופ' נוימן וד"ר לנדה.
התובע מספר בתצהירו, כי ד"ר לנדה ופרופ' נוימן הטיחו בו הכפשות בקשר להתנהלותו המקצועית, כי הקורסים שלו קלים מדי ולכן הוא זוכה לאהדת הסטודנטים, כי הוא מרבה לקבל ערעורים על ציונים בקורסים שלו וכי אישר לתקן ציון בעבודת סמינריון בניגוד לנהלים. התובע הכחיש את הדברים וציין כי לא קיבל תשובה מדוע הוקטנה משרתו (סעיפים 25-26 לתצהיר התובע).
בתצהיריהן של ד"ר לנדה ופרופ' נוימן, צויין כי בפגישה נאמר לתובע שנמסר לו על הצמצום במשרה מבעוד מועד, והוא אף חתם על מערכת השעות. בנוסף, הועלתה בפני התובע, "פעם נוספת... הבעייתיות מרף הדרישות שלו מציבור סטודנטים וסוגיית שינוי ציונים" (סעיף 7.4.1 לתצהיר ד"ר לנדה; סעיף 6.5.1 לתצהיר פרופ' נוימן). שתיהן ציינו כי התובע הרים את קולו בצורה לא מכובדת, באופן שלא ניתן היה להמשיך עמו את השיחה.
פרוטוקול השיחה מיום 21.12.11
25.התובע צירף לכתב התביעה את סיכום השיחה שנערכה ביום 21.12.11 (נספח ט' לכתב התביעה). בסיכום זה נכתב כי התובע טען שפגעו בהיקף משרתו השנה, למרות מינוי לשלוש שנים שקיבל והוא חושש שיפגעו בשיבוצו בשנת הלימודים הבאה. פרופ' נוימן וד"ר לנדה טענו כי התובע מרבה בתיקוני ציונים, תיקן ציון עבודה סמינריונית מ-70 ל-90, העתיק לגיליון התיקונים את הנימוק שהתלמידות כתוב לו; התובע טען שסקרי ההוראה מחמיאים לו והן טענו כי הוא מקל בדרישות ולכן כולם נוהרים אליו. פרופ' נוימן טענה כי בדקה חלק מהעבודות והן לא ברמה נאותה. התובע מחה על "ההשמצות". בסיכום, נקבע כי פרופ' נוימן וד"ר לנדה יעבירו לפרופ' שרביט סטטיסטיקה של תיקוני ציונים ושל טענות סטודנטים. חומר זה יועבר לפרופ' פרוש שיזמן את התובע לפגישה.
26.המכללה צירפה גם היא פרוטוקול הפגישה מיום 21.12.11, אשר הוצא ב-18.1.12 (נספח ח' לתצהיר המכללה). פרוטוקול זה מפורט יותר וכולל נושאים שלא בא זכרם בפרוטוקול הקודם בו החזיק התובע. כך למשל, פורטו דברי התובע לפיהם, לא היה מודע לצמצום בהיקף משרתו; הוא לא קרא את המסמך שעליו חתם כי לא צפה שינויים. הוא גם לא שם לב שהוא עובד במשך חודש וחצי בהיקף של 11 שעות. כאשר טען שהוא מקבל חוות דעת מסטודנטים, הזדעק "ממתי חוות דעת טובות מהוות בעיה". עניין הדרישות הנמוכות מסטודנטים בסמירנריונים ושינויי הציונים, צויין כמופיע במכתבה של ד"ר לנדה לפרופ' שרביט מ- 1.11.11.
עניין נוסף שאוזכר בפרוטוקול זה, הוא הגשת קורות חיים של התובע למל"ג, אותם הכין שלא על פי התבנית. התובע סירב לקבל את תשובתה של ד"ר לנדה מיום 17.11.11, שדיבר על חוסר שיתוף פעולה מצידו. בפרוטוקול צויין כי ההתכתבות שבין התובע לד"ר לנדה מלמדת עד כמה התנהלותו של התובע רשלנית, בכל הקשור לתבנית של קורות החיים ששונה ממה שהכין.
27.המכתב אליו הפנה הפרוטוקול של ד"ר לנדה מיום 1.11.11, נשלח לד"ר שרביט ועסק בתובע. במכתב צויין כי לאחר שהתובע קיבל ערעורים רבים והעלה את הציונים בשיעורים גבוהים, החליטה פרופ' נוימן שלא לאשר את התיקונים של מספר ערעורים. התובע נמנע לכן מתיקונים נוספים, אך ההסברים שנתן, לא היו ברורים וגררו חליפת מכתבים עם הסטודנטים. ההקלות בקבלת ערעורים, יחד עם דרישות מזעריות בסמינריונים, הביאו לרישום מוגבר לסמינריון שלו. צויין כי בסמינריונים מקבילים, סטודנטים נדרשים להגיש הצעה לעבודה ולא כל הצעה מתקבלת, נדרש מעקב במהלך השנה והציונים מתאימים לרמת העבודה. בשולי המכתב צויין, כי התובע אינו מוסיף לכבוד המכללה בעוד שהטרחה סביבו רבה (נספח 4 לתצהירי המכללה).
28.התובע טען בקשר לאמיתות שני הפרוטוקולים של אותה פגישה: מנגד, המכללה טענה כי גרסה אחת היתה טיוטה ואילו השניה היתה הקובעת. מעיון בשני הפרוטוקולים עולה, כי דברי התובע ביחס לצמצום היקף משרתו, המשובים שהוא מקבל מסטודנטים, ומה שנאמר בעניין זה, הוא הרחבה של האמור בפרוטוקול הראשון, והם גם עולים בקנה אחד עם עדות התובע. נושא קורות החיים שהתובע הגיש לצורך העברה למל"ג, לא נזכר בפרוטוקול הראשון, אולם לפי המסמך שהכין התובע וחילופי המיילים בין התובע לד"ר לנדה (נספח 9 לתצהיר המכללה), ברור כי מועד זה היה בחודש נובמבר 2011, טרם הפגישה והוא משקף תלונה אמיתית שהיתה.
נושא זה לא מופיע גם בפגישה הבאה ביום 1.2.12, אך מאוזכר בסיכום הבירור האקדמי ב-15.2.12. בכוונתנו להתייחס לתוכן הבירור האקדמי בהמשך, אך בשלב זה, נבקש לנתח את האירועים לפי סדרם הכרונולוגי ותוצאותיהם.
גם המכתב שכתבה ד"ר לנדה ביום 1.11.11 (נספח 4 לתצהירי המכללה), הגם שלא היה בפני התובע, הרי שתוכנו העוסק בערעורים על ציונים שהתובע העניק לסטודנטים, והרישום המוגבר לקורסים שלו, גם הוא הופיע בשיחות בהן נכח, ועל כן אין בו חדש.
השיחה מיום 1.2.12
29.ביום 1.2.12 התקיימה פגישה בה השתתפו התובע, פרופ' שרביט, פרופ' פרוש ועו"ד רפלר (נספח 13 לתצהירי המכללה). פרופ' שרביט פתח את הפגישה והסביר שהיא כונסה לדרישת התובע, שממנו הבין כי הוא "רוצה לרדת מהעץ". התובע הסביר כי יהיה מוכן לסגת מההליך המשפטי – שבו עורכת דינו החלה בחליפת מכתבים למכללה באם היקף משרתו יחזור ל-100%, המכללה תוציא את ספרו, הוא יקבל מענק הצטיינות וששמו ינוקה. פרופ' רפלר הסביר כי הטענות כנגד התובע, נוגעות לרמה אקדמית לא נאותה ותחום התמחות שאינו שיווק. השיחה הסתיימה בכך שהתובע ביקש כי הבירור האקדמי בעניינו יסתיים.
30.בהמשך לפגישה זו, התכנסו ביום 15.2.12 פרופ' שרביט, פרופ' פרוש, פרופ' נוימן, ד"ר לנדה ועו"ד רפלר. פרופ' נוימן שטחה את תלונותיה כנגד התובע – מסירת דרישות לסטודנטים ללא לוח זמנים, מסירת קורות חיים למל"ג שלא בפורמט הקבוע, תיקון ציונים בניגוד לנוהל, קבלת ערעורים על ציוני בחינות.
פרופ' פרוש הוסיף כי הסיבה להפחתת שעת הוראה נבעה לא רק מהבעיות ברמה האקדמית, אלא גם ובעיקר בשל תחום ההתמחות המחקרי של התובע שאינו שיווק.
בסוף הישיבה נקבע, כי על התובע לעבוד בהתאם לנוהלי העבודה, ועליו לתקן את כל שנדרש ממנו ולעשות זאת במהלך סטמסטר ב'. מאחר ותחום התמחותו המחקרי של התובע אינו שיווק, בכוונת המכללה לאייש תחום זה ע"י מרצה שזהו תחום התמחותו.
בסיום נכתב כי:
"ו. לקראת שנה"ל תשע"ג בכוונת החוג להפחית את היקף העסקתו של ד"ר ביז'אוי במכללה וזאת בהנחה שכל הדרוש תיקון, יתוקן. בכוונת הוועדה לקבל החלטה סופית ביחס לשנה"ל תשע"ב במהלך חודש אפריל ובהתאם לבדיקה שתיערך על ידי מי מטעמה".
בעקבות כך, יצא ביום 20.2.12 מכתבו של פרופ' שרביט לתובע ובו הופיעו עיקרי הסיכום.
ב-4.6.12 קיבל התובע מערכת שעות בה הופיע כי היקף משרתו צומצם בשעה, כך שעמד על 83% (נספח כ' לכתב התביעה).
31.בשלב זה וללא קשר לתוכן התלונות שהיו למכללה כנגד התובע, הרי שלכאורה, נערך לתובע שימוע טרם ההפחתה הבאה. אולם ברור כי הסיכום של השימוע – או כפי שקראה לו המכללה – סיכום הבירור האקדמי – לא יכול לכלול מצד אחד, הזדמנות לתובע לתקן את כל שהופנה נגדו, ובאותה נשימה, לקבוע כי כך או אחרת, ללא קשר, לטעון תיקון תופחת משרתו. בכך יש כדי ללמד כי לא משנה מה התובע יעשה ויתקן, משרתו תמיד תופחת.
החלטה זו מעיבה על כל הליך הבירור האקדמי שנעשה לתובע, ובסופו של יום, מביאה אותנו למסקנה כי גם באופן שבו הופחתה המשרה בפעם השניה, נפלו פגמים.
ניתן רק לנחש כי הפחתת המשרה, למרות התיקונים שהתובע התבקש לעשות, קשורה לתחום התמחותו שלטענת המכללה, איננו בשיווק, אבל בקשר לכך יש לתמוה – מדוע רק שעה מפחיתים – הרי התובע המשיך ללמד שיווק בקורסים ובסמינריונים. אם הוא לא מתאים ללמד, אז גם 10 שעות שנתיות הוא אינו מתאים. החלטה בעייתית זו, לא הוסברה ע"י המכללה, ומטילה ספק בכנות מניעיה.
הצמצום השלישי במשרת התובע
32.מקורו של הצמצום השלישי במשרת התובע, שהביאה להיקף-75%, הוא בטעות, בתום לב, כפי שהתובע תיאר בתצהירו בסעיף 53, כאשר נרשם להעביר קורס בו זמנית באוניברסיטת בר אילן. בעקבות כך פנה התובע ביום 8.1.13 לד"ר לנדה וביקש להתחלף עם מרצה אחרת. ד"ר לנדה השיבה לו שלא ניתן לבצע את ההחלפה, לא רק בגלל שמדובר בקורסים שונים, אלא במסלולי לימוד שהאחריות האקדמית שלהם שונה, ולכן הוא נדרש לבחור בין שני הקורסים. התובע בחר לוותר על הקורס במכללה (נספח כ' לכתב התביעה).
33.התובע טוען כי לאחר שויתר על הקורס, המכללה העבירה אותו למרצה איתה ביקש התחלף (סעיף 56 לתצהירו). פרופ' נוימן הסבירה בחקירתה הנגדית כי לו היו נעשים החילופים, המרצה שהיתה מחליפה את התובע, היתה נפגעת כי הקורס של התובע הוא שעתיים והיא מלמדת שלוש שעות, והיא לא היתה מקבלת תשלום עבור השעה הנוספת, לכן נתנו למרצה להחליפו בנוסף לקורס שהעבירה (עמ' 95 שורות 8-20).
כך או אחרת, הסיבה לצמצום המשרה בסמסטר ב' בשנת הלימודים תשע"ג, היתה קשורה לטעות של התובע ולא ניתן לדרוש מהמכללה כי תתאים עצמה לתובע בשל טעויותיו, על כן, לצמצום זה לא אחראית כלל המכללה
הצמצום הרביעי במשרת התובע
34.בשלב זה של הדיון, חשוב להבהיר כי שנת הלימודים תשע"ד הינה מחוץ להסכם של התובע שהיה לשלוש שנים והבטיח לכאורה היקף משרה מלא. ההסכם בא לסיומו כנקוב בו, בתום שנת הלימודים תשע"ג; על כן, המצב המשפטי בו היה התובע בסיום שנת הלימודים תשע"ג, הוא היקף משרה של 75% (לאחר הצמצום שנגרם בעטיו), ללא כל התחייבות או זכות קנויה להיקף משרה כלשהו בשנה שלאחר מכן, בכפוף לקיום שימוע בנוגע להמשך ההעסקה.
על יסוד האמור לעיל, נפנה לניתוח המהלכים שהביאו לצמצום הבא במשרת התובע.
35.התובע קיבל ביום 6.3.13 הזמנה לשימוע וזאת נוכח כוונת המכללה לצמצם את היקף העסקתו בשנת הלימודים תשנ"ד, בשל צרכים אקדמיים של בית הספר לכלכלה ובשל החפיפה בשיבוצים עם אוניברסיטת בר אילן בשנת הלימודים תשע"ג (נספח כ"ד לכתב התביעה). התובע הגיב למכתב השימוע ותמה כיצד הוא מקבל פרס הצטיינות, מענק על ספר, ומתכנן להוציא מאמר והמכללה מעוניינת לצמצם את היקף משרתו (נספח כ"ה).
בשימוע שהתקיים ב-13.3.13, נכח התובע, באת כוחו, פרופ' נוימן ועו"ד רפלר. פרופ' נוימן הסבירה כי מספר קורסי הבחירה הצטמצם, מספר התלמידים ירד ונקלטים מרצים לפי תחום התמחותם. בנסיבות אלה, עבודתם של ארבעהמרצים הצטמצמה ושניים נוספים צומצמה משרתם. עוד נטען כלפי התובע, כי התנהל באופן לא תקין עת היתה לו חפיפה בזמני הקורסים. התובע ובאת כוחו הלינו על כך, שהמכללה מעוניינת להכניס "דם צעיר", שהטענות בקשר למקצועיות התובע באו עליו בהפתעה, הפרופסורה שלא התקדמה, בקשתו לנסוע לבולטימור שנדחתה (נספח כ"ו לכתב התביעה). ב"כ התובע הוסיפה הערות לשימוע ביום 15.3.13 (נספח כ"ז).
36.ב-19.3.13 הודיעה פרופ' נוימן לתובע כי היקף משרתו בשנת הלימודים תשע"ד יעמוד על 4 שעות (33% משרה), וזאת בשל הצרכים האקדמיים של בית הספר לכלכלה ובשל מכלול הנסיבות האקדמיות שפורטו בשימוע (נספח כ"ח לכתב התביעה). בעקבות הכוונה להפחית את משרת התובע ולהעמידה על שליש, התובע לא המשיך לעבוד במכללה בשנת הלימודים תשע"ד.
37.כאמור, את הצמצום הרביעי של משרת התובע, יש לראות במנותק מההסכם בו התחייבה המכללה להיקף משרה מלאה לשלוש שנים, לפי הסיבות שנמנו בהזמנה לשימוע. הפחתה במספר הקורסים והתלמידים והטעות של התובע כאשר שיבץ קורס חופף בו לימד בבר אילן – לכאורה מדובר בסיבות מספקות וסבירות, אלא שעיון בפרוטוקול השימוע מלמד, כי עו"ד רפלר מציין כבר בתחילת הישיבה כי הזימון לשימוע לא נעשה בחלל ריק אלא המשך של בירור אקדמי שנעשה בעניינו של התובע, בנוסף לצרכי המערכת. כלומר, נושא הרמה האקדמית של התובע, ממשיך לרדוף אותו, והוא רלבנטי גם להפחתה הנוכחית.
לחלק זה של הכרעתנו, אנו קובעים כי גם בשימוע זה נפל פגם, כאשר אין בין מה שצויין בשימוע לבין הנאמר בהזמנה לשימוע כל חפיפה. אם ההזמנה ציינה שתי עילות – צרכים אקדמיים והתנהגות לא תקינה שקשורה לשיבוץ חופף, בא השימוע ומזכיר נשכחות ומגלגל את כל התלונות מחדש כנגד התובע.
38.לסיכום פרק זה, אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצוי בשל אי עריכת שימוע תקין וככלל, בכל אחד מצמצומי המשרה למעט הצמצום השלישי שהיה בעטיו של התובע. לפני הצמצום הראשון לא נערך כלל שימוע, לפני הצמצום השני נערך בירור אקדמי שלחלקו לא היה התובע מוכן – עניין תחום המומחיות שלו, ובהמשך נקבע כי גם אם יתקן את דרכיו – עדיין תצומצם משרתו, וכאמור – השימוע לפני הצמצום הרביעי, גלגל את כל התלונות מחדש כלפי התובע ללא שהוזהר כי זאת הכוונה.
אין בכוונתנו לקבוע את גובה הפיצוי בשלב זה, שכן הוא יושפע גם מהתוצאה אליה נגיע בשלב הבא, בו נבחן לגופן של התלונות כלפי התובע ונראה אם יש בהן ממש. קביעה זו גם תגזור את הזכות לפיצוי להפרשי שכר לו טוען התובע בשל צמצום משרתו.
הרמה האקדמית של התובע
39.בתצהיריהם של פרופ' נוימן וד"ר לנדה, מופיעות תלונות אשר אוזכרו בשיחות עם התובע ובהן שינוי ציונים בעבודות סמינריוניות, בניגוד לנהלים, רמת הוראה ירודה, שינוי ציונים בעקבות ערעורים, הגשת קורות חיים למל"ג ושיבוץ להוראה בשעות חופפות.
המכללה סומכת את התגדרותה בדל"ת אמותיו של "החופש האקדמי" כמופיע בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח – 1958, הקובע כדלקמן:
"מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל את ענייניו האקדמיים והמנהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו. בסעיף זה, 'עניינים אקדמיים ומנהליים' – לרבות קביעת תכניות מחקר והוראה, מינוי רשויות המוסד, מינוי מורים והעלאתם בדרגה, קביעת שיטת הוראה ולימוד, וכל פעולה מדעית, חינוכית או משקית אחרת".
הוראה זו אינה פוטרת מוסד אקדמי מתחולתם של עקרונות יסוד מחייבים כמו שוויון, הימנעות מהפלייה, תום לב, הגינות, סבירות שקילת שיקולים ענייניים, תוך הקפדה על חובת גילוי והנמקה (ע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע ל"ו 448, 458).
על יסוד כך, נבחן את התלונות אחת לאחת.
40.בתצהיריהן של פרופ' נוימן וד"ר לנדה, מובאת פנייתן של 3 סטודנטיות, מיום 10.11.10, שקיבלו ציון 70 בעבודה סמינריונית, והתובע אפשר להן לתקן את העבודה והעלה להן את הציון ל-90 (נספח ב' לתצהירי המכללה). בעקבות כך, פנה פרופ' שרביט לפרופ' נוימן ביום 2.12.10 וציין כי שוחח עם התובע וזה הכחיש כי הבטיח לתקן ציון, ובטח לא נקב במספר; הוא ביקש כי פרופ' נוימן תקרא את העבודה ותציע 80 או 90. פרופ' נוימן כתבה על המכתב כי קראה את העבודה, שאין בה ביבליוגרפיה ולכן היא אינה "שווה" יותר מ-70, ולכן הוצע לתקן ל-75. בסופו של דבר ולאחר שיחה עם התובע ופרופ' שרביט, תוקן הציון ל-80 (נספח 3 לתצהירי המכללה).
התובע סיפר בחקירתו הנגדית, כי הסטודנטיות תיקנו 3 פעמים את העבודה עד שהסכים להציע תיקון של ציון, שראש החוג לא קיבל (עמ' 19 שורות 30-31). הוא הציע לסטודנטיות לפנות בכתב לראש החוג כי הוא לא מורשה לשנות להן את הציון (עמ' 20 שורות 1-2).
41.בנקודה זו, חשוב לציין שגם במכתב של הסטודנטיות לא נכתב כי השינוי נעשה, אלא שהתובע מוכן לאפשר זאת. בסופו של דבר, מי שאישר את התיקון היתה פרופ' נוימן, באישור של פרופ' שרביט ובהתייעצות עם התובע.
בנסיבות אלו, מתקשים אנו לראות את חומרת הדבר כעומדת בפני עצמה, מה עוד שנעשתה בתחילת שנת הלימודים תשע"א ולא לוותה אז בתחילתו של בירור אקדמי.
42.נושא אחר שהופיע בתצהיריהם של פרופ' נוימן וד"ר לנדה, הוא הרמה האקדמית הירודה שבאה לידי ביטוי בדרישות מזעריות בקורסים וסמינריונים שהביאו בקשות רבות של סטודנטים להירשם גם בגלל הציונים הגבוהים. לתמיכה בכך, הובא מכתב של ד"ר לנדה לפרופ' שרביט המציין גם זאת ב-1.12.11 (נספח 4 לתצהירי המכללה), ומשוב משנת 2007 בו צויין כי הקורס קל, שלא צריך להגיע להרצאות ומקבלים 100 (נספח 5 לתצהירי המכללה).
בעניין זה העידה פרופ' נוימן כי על הרמת האקדמית של התובע שמעה, וחלק מידיעה אישית בסמינר שנכחה (עמ' 90 שורות 7-11). ד"ר לנדה מסרה כי לא בדקו בפועל כיצד מקבלים ציונים בקורסים של התובע. הביקורת נבעה ממה שסטודנטים אמרו (עמ' 70 שורות 18-32). בעניין זה הוסיפה פרופ' נוימן כי היא מייחסת למשובים חשיבות בערבון מוגבל (עמ' 89 שורות 24-27).
43.אם אלו פני הדברים, כאשר הטענה לרמת הוראה ירודה מבוססת על משוב משנת 2007, אשר ככלל לא מייחסים חשיבות למשובים, ובפועל לא נבדקה רמת ההוראה על יסוד ביקורים בשיעוריו של התובע – ספק בעינינו אם קביעה זו מבוססת כלל ועיקר.
44.עוד נטען כלפי התובע, כי התובע נהג באופן עקבי ושיטתי לקבל את כל הערעורים שהוגשו ע"י סטודנטים וללא הנמקה. מתוך 20 ערעורים שהוגשו על מבחנים ועבודות, 15 התקבלו ע"י התובע, כשמתוכם, חלק היו בשל טעויות בהקלדת ציון ובדיקה מחודשת המלמדת שהבדיקה הראשונית לא היתה מקצועית.
במסמכים שצורפו לתצהירי הנתבעת, ניתן לראות שבשנת הלימודים תשע"א – 7 ערעורים התקבלו ע"י התובע, ורק ארבעה מהם אושרו ע"י החוג, בעוד שהמרצים האחרים קיבלו מספר נמוך יותר של ערעורים. בתשע"ב, התובע קיבל שני ערעורים ששניהם אושרו ע"י החוג, בעוד שהמרצים האחרים קיבלו כמוהו ולעיתים יותר.
חשוב לשים לב לכך כי מתוך רשימת 21 הערעורים לשנים 2010-2013, המופיעה כנספח 7 לתצהירי המכללה, 14 מתוכם הם עד 10.8.11, כלומר עד לשיחה הראשונה שנעשתה עם התובע, לאחר מכן המספר הולך ופוחת, והדברים מלמדים כי התובע הפנים את ההערות.
ללא קשר לכך, לא הובאו בפנינו נתונים לגבי מרצים אחרים במשך השנים, וכמובן שלא צויין כמה סטודנטים יש לכל מרצה בכל קורס או סמינריון.
גם אם היה ממש בטענה לגבי שנת הלימודים תשע"א, הרי שהנתונים מלמדים כי מתשע"ב ואילך, לא ניתן לומר שהתובע נהג להרבות בתיקוני ציונים.
45.עניין אחר שהופיע בשיחות עם התובע היה קורות החיים שהגיש, שלא היו לפי המתכונת שנדרשה ע"י המל"ג.
בעניין זה, התובע סיפר כי ד"ר לנדה דיברה איתו מספר פעמים ואז העיפה אותו החוצה (עמ' 21 שורות 10-18). מהתכתובת בין התובע ולנדה מחודש נובמבר 2011 עולה, כי התובע לא הכין קורות חיים לפי דרישות המל"ג. החלק הראשון של קורות החיים תוקן ע"י המכללה, אך התובע נדרש לעשות את רשימת התיקונים בכל הקשור לרשימת הפרסומים. תגובת התובע היתה כי הוא לא מבין. פרופ' לנדה שוב ענתה לו והסבירה כי נשלחו לו קבצים ובהם תבניות לכתיבת הביבליוגרפיה, סוג האות, ציון פרקים מספרים, מאמרים, חלוקה בין פרסומים שפיטים ללא שפיטים (נספח 8 לתצהירי המכללה).
מוכנים אנו לקבל כי התובע לא ביצע את הנדרש ממנו בהכנת קורות חיים, אך מכאן ועד לקביעה כי יש בכך כדי להעיד על רמה אקדמית של מרצה, הדרך ארוכה; לפי הרושם שקיבלנו, שיותר מכל, ד"ר לנדה כעסה על התובע, שבשל מחדליו נאלצה לעבוד בשבילו בהכנת קורות החיים. אך מדובר לכל היותר במחדל נקודתי בלבד.
46.המכללה מזכירה את הקורס החופף, והבחירה של התובע ללמד בקורס באוניברסיטת בר אילן. בכך טענה המכללה כי בחר מקום עבודה משני על עבודה עיקרית.
כפי ששנינו קודם, מדובר היה בטעות של התובע, וההסבר לבחירה בקורס בבר אילן היתה פטירת מרצה, שבגללו התובע לקח על עצמו את העברת הקורס. איננו סבורים כי עצם הבחירה בבר אילן – משמעותה כי התובע העדיף את עבודתו שם על פני בר אילן, שהרי, בסופו של דבר, לתובע היה חשוב ללמד במכללה, שם קיבל את מענקי ההצטיינות, הוא קיווה לקבל תואר פרופסור, ואף להוציא ספרים. על כן, אין בידינו לקבל את טענת המכללה כי בחירת הקורס בבר אילן מלמדת על זלזול.
47.לצד הטענות בדבר הרמה האקדמית של התובע, בפגישה עם פרופ' פרוש, נוסף נימוק הקשור בתחום התמחותו של התובע, שאינו בתחום השיווק ובשל כך, קלטה המכללה מרצה אשר תחום התמחותו בפן המחקרי הינו שיווק (סעיף 6.3.6 לתצהיר פרופ' נוימן).
לעניין זה, נאמר בתצהירה של פרופ' נוימן, כי העובדה שהתובע לימד קורסים בתחום השיווק, אין בה כדי להכשירו להיות מומחה בתחום או לשלול מהמכללה את חובתה וזכותה לשפר את המצב (סעיף 6.5.3 לתצהיר פרופ' נוימן).
עיינו בקורות החיים של התובע ומצאנו, כי תחומי המומחיות שלו הינם פיתוח כלכלי אזורי, אסטרטגיה עסקית בינלאומית, אסטרטגיית חדשנות ויזמות.
בפן המחקרי של התובע, לא נמצא תחום השיווק; יחד עם זאת, עיינו גם ברשימת הקורסים של התובע כפי שהופיעה במערכת השעות שלו, וחלק ניכר מהקורסים עוסק ביסודות השיווק (נספח כ' לכתב התביעה). אין חולק כי התובע התקבל כמרצה לשיווק ב-2005, וכך לימד במשך כל השנים. לתובע יש ספרים בנושא, וכל אלו הביאו את התובע ללמד במכללה. והנה ב-2012, פרופ' פרוש מסביר כי שיווק אינו תחום המומחיות של התובע, ועל כן, הם פועלים להעסקת מרצה עם תחום מומחיות כזה.
כאשר פרופ' שרביט נשאל אם יש לו מסמך של המל"ג שהתובע אינו איש בעל מומחיות בשיווק, הוא ענה בשלילה (עמ' 36 שורות 16-19).
48.גםאם נקבל את רצונה האמיתי של המכללה, כי אנשים בעלי מומחיות בשיווק ילמדו שיווק, מה הדבר אומר על כל מי שלמד אצל התובע מ-2005, האם אין ערך ללימודים אלו, ואם כן יש ערך, מדוע נכון היה דווקא ב-2012 להודיע זאת לתובע. על פניו, נראה כי רבות התמיהות בעניין זה שהמכללה לא חשפה את המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי העיתוי של העלאת עניין המומחיות בשיווק.
49.על כן, בבואנו להעריך עד כמה הטענה של הרמה האקדמית של התובע ובכלל זה, מומחיות, היתה מבוססת על נימוקים סבירים, מצאנו כי במרביתם לא היה כדי להצדיק את הפחתת המשרה של התובע. כך תיקון הציון של העבודה הסמינריונית שלכל היותר הומלץ על ידו, תיקוני ציונים של מבחנים ועבודות שגם אם היו רבים יחסית, פחתו לאחר שהתובע הועמד על חומרת המצב, אי הגשת קורות חיים כנדרש וביטול קורס חופף שהיה בהם ממש מבחינת אי תקינות, ומומחיות התובע בתחום השיווק שלא ברור היה מדוע עלתה במועד שעלתה. דברים אלו משליכים גם על הרקע לצמצומי המשרה.
50.כל אלו מביאים אותנו לקבוע כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפרת החוזה עמו, שהבטיח לו היקף משרה מלאה, הפרה שמצאה ביטוייה בנימוקים בלתי סבירים. התובע עתר לפיצוי בסך של כ- 82,125 ש"ח. בשים לב לכך, כי היו נימוקים שבחלקם הצדיקו את הבירור האקדמי, כי הסכום מתייחס להפרשי שכר שנוכו וחסר בשלומי מענקי הצטיינות שלא הוכחו, אנו סבורים כי יש להעמיד את הפיצוי על 45,000 ש"ח.
כמו כן, זכאי התובע לפיצוי בגין אי עריכת שימוע ובמקום עריכת שימוע לא תקין, בשווי של 6 משכורות כפי שתבע, ובסך 121,608 ש"ח.
פיצוי עבור עצירת התקדמות אקדמית
51.התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי בסך 100,000 ש"ח, בשל מחדלי המכללה, בבקשתו לקבלת תואר פרופסורה, ועיכוב התקדמותו המקצועית וכן ביטול נסיעתו לבולטימור.
ראשית, התובע טוען כי לבקשת פרופ' פרוש, העביר התובע רשימה של פרופסורים, שאליהם המכללה יכלה לפנות כדי לקבל המלצה. המכללה לא פנתה לכולם, לא הקימה ועדה לאחר קבלת ההמלצות, ולאחר שצמצמה משרתו לשליש, חרצה את גורלו בכל הקשור לקידום, כי תנאי לקידום הוא היקף המשרה.
52.בנקודה זו, מסר פרופ' שרביט בתצהירו, כי הגוף המוסמך לתת תואר פרופסורה במכללה הוא המל"ג. תואר זה צמוד למרצה רק בתקופת עבודתו במכללה, ואינו מלווה אותו למוסדות אקדמיים אחרים. פרופ' פרוש מסר לתובע כבר ב-26.4.12, כי יש לו ספק אם ועדת המל"ג תאשר את המינוי, מאחר ולפי דרישתה יש צורך בהישגים מיוחדים בתחום העשייה המקצועית, מוניטין יחודי בקהילה המקצועית בארץ ובחו"ל (נספח 27 לתצהירי המכללה). יחד עם זאת, פרופ' פרוש הציע לקבל חוות דעת מכמה אנשים ואם חוות דעתם תהיינה חיוביות, הם יכנסו לתיק כחלק מההמלצות.
פרופ' שרביט פנה לארבעה מומחים שחלקם הומלצו ע"י התובע ואף אחד לא השיב. על כן, תהליך הקידום של התובע הופסק (נספח 28 לתצהירי המכללה). התובע טען כי מסר גם את שמו של מומחה ממכללת נתניה ואליו לא פנו.
אין בכוונתנו להיכנס לעובי הקורה בנקודה זו, משדברי פרופ' שרביט מקובלים עלינו, פניותיו למומחים וטרם כך, דברי פרופ' פרוש כי התנאים לקבלת פרופסורה הינם לא קלים. על כן, התובע לא הוכיח כי המכללה פגעה בקידומו.
דברים אלה מייתרים את הדין גם בשאלה, אם צמצום המשרה חיבל בקידומו, שעה שלא נמצאו לו ממליצים.
53.התובע טוען כי נבחר לייצג את המכללה בהסכם לחילופי מרצים עם אוניברסיטת בולטימור בארה"ב. המכללה חזרה בה מהסכם חילופי המרצים, צמצמה את הנסיעה ל-10 ימים וגם חזרה בה ממימון השהות בכל הקשור למימון חופשה ומתן ההרצאות בנסיעה המתוכננת. בכך מנעה מהתובע קבלת אישור נוסף לתואר פרופסורה.
בעניין זה ציין פרופ' שרביט בתצהירו, בסעיף 8.6, כי במכללות בשונה מאוניברסיטאות, אין לסגל המרצים זכות מוקנית לצאת לשבתון. במכללה פועלת ועדה אקדמית אשר פרופ' שרביט משמש יו"ר שלה, ואליה ניתן להגיש בקשות להשתתפות במימון כנסים, חברות באגודות מקצועיות, הפחתת עומס הוראה, מענקי הצטיינות ויציאה להשתלמות ממושכת. התובע לא הגיש בקשה לוועדה, ולכן בקשתו לא נדונה.
מעבר לכך, פרופ' פרוש ציין כי אין בכוונת המכללה להשתתף במימון הנסיעה.
54.גם כאן, משלא הוגשה בקשה ע"י התובע לוועדה העוסקת באישור מימון נסיעות, כמו שהתובע ביקש, ומשלא הוכח הקשר של נסיעה זו לקידום האפשרי – הרי שלא ניתן לומר שהמכללה פגעה בקידומו של התובע.
עוד יצויין כי התובע טען כי המכללה ביטלה הוצאת ספר של התובע בהוצאת מוסד ביאליק, לראיה הביא התובע תכתובת עם פרופ' פרוש מיום 24.1.2012 לפיה לאחר שהתובע הגיש תביעה הנהלת המכללה הוציאה את הטיפול בו מידיו. הם הורו על התרת החוזה והפסקת הטיפול בשבתון באוניברסיטת בולטימור (ת/2). בעניין זה הנתבע 2 ד"ר חליווה מסר בחקירתו הנגדית כי הספר לא יצא לאור מאחר והתובע סרב לחתום ההסכם עם ההוצאה (עמ' 64 שורות 21-32). בנקודה זו, לא הוכחה טענת התובע, לנוכח אי הבהירות העולה ממכתבו של פרופ' פרוש מול עדותו של ד"ר חליווה ובהעדר כל מסמך מצד הוצאת הספרים שהיה מבאר לאשורו את הרקע לאי הוצאת הספר.
על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.
פגיעה במוניטין ובשם הטוב
55.התובע טוען כי אמירותיהן של פרופ' לנדה ונוימן, הנתבעות 3-4, במסגרת הפגישות ב-21.12.11 וה-1.2.12, לפיהן, הוא מרבה בתיקוני ציונים, תיקן ציון בעבודה סמינריונית ומקל בדרישות, יצרו רושם כי רמתו המקצועית אינה נאותה, פגעו בשמו, במוניטין שלו ובפרנסתו.
56.אין בידינו לקבל את טענת התובע, מאחר ומדובר בחילופי דברים שנאמרו במסגרת בירור אקדמי, בתום לב, ובמסגרת תפקידיהן של הנתבעות 3-4. מדובר בביקורת מקובלת, בהבעת דעה עניינית, מקצועית וכנה.
מקובלת עלינו עמדת המכללה כי חלק מעבודת הנתבעות 3-4 המשמשות כראשת בית הספר לכלכלה וסגניתה – הוא לבחון באופן מתמיד את עבודת המרצים, לרבות איכות ורמת ההוראה באופן שיבטיח כי לסטודנטים יוקנה הידע הנדרש ברמה ובאיכות המיטבית ובהתאם לדרישות האקדמיות.
התלונות שהגיעו לפתחן של הנתבעות 3-4, עסקו בציונים של מבחנים, בערעורים עליהם, ובציטוט של משובים שנאמרו על ידי סטודנטים ביחס לתובע.
זוהי אינה לשון הרע, אלא הבעת דעה מקצועית לגיטימית; גם לא הוכח בפנינו כי נפגע המוניטין של התובע.
57.בשולי הדברים, נדגיש כי התובע לא הוכיח כי מי מהנתבעים 2-4 פעל באופן המצדיק חיוב אישי, שכן כל שעשו, היה במסגרת תפקידם, וללא שחרגו ממסגרת זו באופן יוצא דופן או בלתי סביר.
סוף דבר
58.התביעה כנגד הנתבעים 2-4 נדחית.
הנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
פיצוי בגין הפרת חוזה – 50,000 ש"ח.
פיצוי בגין פגמים בהליכי השימועים – 121,608 ש"ח.
כל הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.13 ועד התשלום בפועל.
התביעות בגין פגיעה בהתקדמות מקצועית במוניטין ובשם הטוב – נדחות.
הנתבעת 1 תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח, אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
ניתן היום, ג' סיוון תשע"ו, (09 יוני 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
|
|
|
|
|
ד"ר יהודה גנץ אנטשיל
נציג ציבור (עובדים)
|
|
אילן סופר
סגן נשיאה
|