1.לפנינו תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים בזמן טיפולי פוריות ובקשר אליהם.
2.הנתבעת הינה חברה להשמת עובדים, אשר בתקופה הרלבנטית לתביעה, הפעילה שני סניפים באשקלון ובקריית גת.
3.התובעת עבדה בסניף אשקלון של הנתבעת כיועצת השמה, החל מיום 27.2.12 ועד ליום 15.6.2014.
4.ביום 12.6.14 נדרשה התובעת להגיע למשרדי מנכ"ל הנתבעת, מר עלי חוסייסי, שם התבשרה כי בשל מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת, הוא שוקל לפטרה. התובעת הודיעה למר חוסייסי כי היא נמצאת בעיצומם של טיפולי פוריות. בסוף הפגישה רשמה התובעת על טופס ההזמנה לשימוע "בהצלחה לכולם" (נספח א' לתצהיר התובעת).
5.בתאריך 15.6.14 נמסר לתובעת מכתב פיטורים, בו צוין כי עבודתה מופסקת עקב צמצומים (נספח ב' לתצהיר התובעת).
6.ביום 13.7.14 התקיימו מספר שיחות בין התובעת ובעלה, ונציגי הנתבעת בקשר לסכומים המגיעים לתובעת במסגרת גמר החשבון. בעקבות שיחות אלו, כתבה הנתבעת לתובעת ביום 16.7.13 כי היא נדרשת לחזור לעבודה באופן מיידי וכן להמציא את האישורים הרפואיים המעידים על כך שהיא בטיפולי פוריות.
עוד צוין בשולי המכתב, כי מאחר והנתבעת נמצאת במצב של צמצומים, הנתבעת תשקול פנייה למשרד הכלכלה לצורך קבלת היתר לפיטורים (נספח ז' לתצהיר התובעת).
7.התובעת סירבה לחזור לעבודה ופנתה באמצעות בא כוחה, לתשלום הפרשי שכר ופיצויים לפי חוק עבודת נשים תשי"ד 1954 (להלן-חוק עבודת נשים)ולפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח 1988 (להלן- חוק שוויון הזדמנויות) (נספח ח' לתצהיר התובעת).
טענות התובעת
8.התובעת טוענת כי הראתה את האישורים הרפואיים, מכוחם ניתן ללמוד כי עברה טיפולי פוריות בחודש אפריל ובחודש יוני 2014, ובשל כך נעדרה מהעבודה. טרם פיטוריה, שלחה התובעת מסרון לאחראית עליה, כרמית, ועובדה זו מקימה חזקה לפי התובעת פוטרה בשל טיפולי הפוריות.
האחראית על התובעת – כרמית – לא הובאה לעדות והיא יכלה להעיד על חוסר התפקוד של התובעת, לטענת הנתבעת, שבגינו פוטרה. אין זה גם הגיוני כי התובעת תפוטר, כאשר כמה חודשים לפני כן, הובטח לה קידום.
התובעת טוענת כי פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים, לאחר שהנתבעת ידעה כי היא עוברת טיפולי פוריות, קיבלה אישורים רפואיים על כך, ולא פנתה לקבל היתר מהממונה במשרד הכלכלה.
עוד טוענת התובעת כי משלא הוכח כי פוטרה בשל סיבות ענייניות, הרי שיוצא כי פוטרה בשל טיפולי הפוריות ועל כן, היא זכאית לפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
התובעת טוענת כי פיטוריה נעשו שלא בתום לב, תוך פגיעה בכבודה כאדם, וכאישה עובדת.
טענות הנתבעת
9.הנתבעת טוענת כי התובעת זומנה לשימוע ללא קשר לטיפולי הפוריות, אלא במסגרת הליך צמצום מצבת כוח האדם בסניף בו עבדה התובעת. בסוף השימוע, התובעת הודיעה כי היא נמצאת בעיצומם של טיפולי פוריות, אך לא התנגדה לפיטורים.
התובעת לא המציאה לנתבעת אישורים רפואיים על טיפולי הפוריות או אישורי מחלה על העדרות בשל הטיפולים; התובעת גם לא נעדרה בשל טיפולי הפוריות.
כחודש לאחר השימוע, בתקופת ההודעה המוקדמת, טוענת הנתבעת כי התובעת חזרה בה מהסכמתה לסיום העבודה. בשלב זה, הודיעה הנתבעת כי על התובעת לשוב לעבודה והיא נדרשה להמציא אישורים רפואיים על טיפולי הפוריות.
התובעת סירבה לחזור לעבודה ולא המציאה אישור רפואי. האישור הרפואי מיום 14.7.14 הוצג רק עם הגשת התביעה ב- 20.10.14 ועל כן, אינה זכאית לכל פיצוי לפי חוק עבודת נשים.
עוד טוענת הנתבעת כי הוכיחה שפיטורי התובעת נעשו בשל צמצומים. כל עובדי הסניף, למעט כרמית, פוטרו באותם ימים. התובעת אף חתמה על פרוטוקול השימוע ורשמה בו "בהצלחה לכולם". לכן, ברור כי ידעה כי נערך לה שימוע. היא לקחה חלק בשינויים הארגוניים לפני כן, היא ידעה על הצמצומים בכוח האדם, וניתנה לה הזדמנות להשמיע טענותיה על כך, החובה המהותית לקיים שימוע בוצעה על ידי הנתבעת.
הנתבעת עותרת כי מכל פיצוי שייפסק לתובעת, אם ייפסק, יש להפחית את תשלום דמי האבטלה שקיבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי.
הכרעה
10.עיקר התביעה מבוסס על פיצוי לפי חוק עבודת נשים, ולפי חוק שוויון הזדמנויות. לשם כך, עלינו לבחון האם פיטורי התובעת הם כאלו שנעשו בניגוד לשני חוקים אלו.
חוק עבודת נשים
11.בכל הקשור לטיפולי פוריות, קובע חוק עבודת נשים כי פיטורים בקשר לכך זקוקים להיתר בשני מצבים – האחד כשהעובדת או העובד נעדרים מהעבודה, או שהם לא נעדרים בעבודה.
העדרות בשל טיפולי פוריות
12.סעיף 9 (ה)(1) עוסק בהעדרות בשל טיפולי פוריות:
"(1)לא יפטר מעסיק עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור או עם טיפולים כאמור; הוראת סעיף קטן זה תחול לגבי עובד או עובדת העוברים טיפולים כאמור בפסקה זו לקראת שתי לידות לכל היותר, בתקופת העסקתם אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, ואם עברו טיפולים כאמור לקראת הולדת ילדים מבני זוג קודמים – גם לקראת שתי לידות עם בן הזוג הנוכחי;
(2)הוראת פסקה (1) לא תחול על מעסיק, לגבי עובד או עובדת כאמור, שחלפו שנתיים מהיום הראשון להיעדרותם מעבודה אצלו או באותו מקום עבודה, לפי הפסקה האמורה;
סעיף זה עוסק בזכות להעדר בשל טיפולי פוריות המופיעה בסעיפים 7 (ג) (4) ו-(ג1) לחוק:
"... (4) בתקופה, כאמור בתקנות, שבה היא עוברת טיפולי פוריות, לרבות טיפולי הפריה חוץ גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעסיקה מראש; דין העדרויות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה;"
על העדרות זו חל הכלל של הודעה מראש למעסיק. ככל שהמעסיק מבקש מהעובדת להציג אישור, על העובדת חלה החובה להמציא אישור שכזה (ע"י (ארצי) 18424-02-12 ניו ליין קוסמטיקס בע"מ – שרון מור עלימה, 29.11.15, שם נדונה השאלה של חובת עובדת להמציא אישור על הריונה כאשר מעסיקה מבקשת זאת).
13.לפי לשון סעיף כפשוטו, העובדת אינה חייבת להמציא אישור רפואי על טיפולי הפוריות, למרות שלכאורה יש לה כזה, והיא יכולה לעשות כן, כפי שמקובל במקומות עבודה לגבי תקופת מחלה, בו מעסיקים אינם מקפידים על קבלת אישור מחלה עת מדובר ביום או יומיים, כפי שמקובל בטיפולי פוריות.
טיפולי פוריות ללא העדרות
14.סעיף 9 (ה) (3) עוסק בקבלת היתר לפיטורי עובד או עובדת שעוברים טיפולי פוריות, אך לא נעדרו מהעבודה.
"(3)הוראות פסקה (1) יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה, בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר, כפי שאישר הרופא המטפל בכתב, ובלבד שהעובדת או העובד, לפי העניין, הודיעו למעסיק על הטיפולים לא יאוחר משלושה ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת לפיטורים – ממועד הפיטורים, ומסרו למעסיק אישור רופא כאמור בתוך 14 ימים מאותו מועד, לפי העניין; הוראות פסקה זו יחולו הן על עובדת או עובד קבועים והן על עובדת או עובד ארעיים או זמניים, ובלבד שעבדו אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות; שר התעשייה המסחר והתעסוקה רשאי, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע סוגים של טיפולי פוריות שהוראות פסקה זו לא יחולו עליהם".
סעיף זה הוסף בשנת 2010. על הרקע לו ניתן ללמוד מדברי ההסבר בהצעת החוק שבאה להוסיף הגנה גם למי שאינם נעדרים באופן חלקי או מלא ממקום העבודה בעת טיפולים פוריות: "העובדת או העובד לא יידרשו להודיע על הטיפולים או להציג אישור מרופא מטפל מראש, שכן הטיפולים אינם כרוכים בהיעדרות מעבודה, אולם יהיה עליהם להודיע על הטיפולים בצירוף אישור מהרופא המטפל לכל המאוחר מיד לאחר מתן הודעה מוקדמת לפיטוריהם, או לאחר הפיטורים, כדי להעמיד את המעביד על חובתו לבקש היתר לפיטורים" (הצעת חוק הכנסת תש"ע מס' 210 עמ' 46).
15.בנקודה זו, מבקשים אנו לעמוד על האבחנה בין שני הסעיפים העוסקים בטיפולי פוריות, בכל הקשור להמצאת האישור הרפואי:
כאשר מדובר בהעדרות בשל טיפולי פוריות, אין חובה להמציא אישור רפואי אלא על פי דרישת המעסיק. לעומת זאת, כאשר מדובר בטיפולי פוריות ללא העדרות, חייבת העובדת להמציא אישור רפואי מיד עם קבלת ההודעה על הפיטורים או לאחר מכן, שכן המעסיק אינומוחזק כמי שיודע על הטיפולים, ללא העדרות העובדת, וכי האישור הרפואי נדרש לו כדי לקבל היתר לפיטורים. זאת בשונה מפיטורים בזמן טיפולי פוריות או בסמוך אליהם, כשהמעסיק יודע כבר על הטיפולים, בשל ההעדרות של העובדת, ועליו לשקול זאת טרם ישתף בכך את העובדת.
16.אבחנה זו חשובה לעניין שלפנינו, שכן ככל שמדובר בפיטורים לאחר העדרות בשל טיפולי פוריות, הנטל עובר למעסיק להראות שדרש אישור רפואי. ככל שמדובר בפיטורים אשר במהלכם נודע למעסיק כי העובדת נמצאת בטיפולי פוריות, על העובדת להראות שהמציאה אישור רפואי.
על פי מסכת הראיות שהוצגה לפנינו, המקרה של התובעת נופל בגדר סעיף 9 (ה)(1), כלומר, פיטורים בזמן או בסמוך להעדרות בשל טיפולי פוריות.
התובעת צירפה צילום מסך של מסרונים ששלחה לאחראית עליה, כרמית, ביום ג' 3.6.14:
"כרמית, אני מתחילה סבב נוסף של טיפולי פוריות. יום ראשון הקרוב אני צריכה חופש לשם הזרעה.
מאושר... בהצלחה". (נספח ד' לתצהיר התובעת).
במסמך הרפואי מיום 14.7.14, ציין רופא נשים ד"ר סמיון מלצר, כי התובעת עברה טיפול אחרון ב-10.6.14 (נספח ג' לתצהיר התובעת).
עיון בדו"ח הנוכחות של התובעת לחודש יוני 2014, מלמד כי התובעת ביום הראשון שלאחר מכן, 3.6.14, עבדה כרגיל אך ביום שלישי 10.6.14, עבדה עד 12:00 (נספח כ"ח לתצהיר הנתבעת). התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי יצאה מוקדם לצורך טיפולי הפוריות (עמ' 11 שורות 22-23).
משכך, התובעת הוכיחה כי נעדרה מעבודתה בשל טיפולי הפוריות תוך שיידעה את המעסיק אשר נתן אישורו להעדרות.
לדידנו, גם העדרות באופן חלקי היא העדרות ועל כן, מדובר בחלות סעיף 9 (ה)(1) לחוק עבודת נשים.
17.מכאן יוצא כי במקרה כזה, על המעסיק להראות שדרש אישור רפואי על הטיפולים.
לגבי העבר – מקובלים עלינו דברי התובעת כי נתנה תמיד את האישורים לממונה עליה – כרמית – ובשלב מסוים לא נדרשה עוד להציגם (עמ' 11 שורות 10-18).
לפיכך, השאלה שעלינו לבחון היא, האם כאשר התובעת פוטרה, והודיעה על טיפולי הפוריות, נדרשה להמציא אישור רפואי ואם כן, מתי נדרשה ומתי המציאה.
כעולה מכתב ההגנה ותצהיר הנתבעת, שניתן ע"י מנהלה, מדובר בפיטורים בהסכמה. יחד עם זאת, נטען כי מנהל הנתבעת דרש לקבל אישור רפואי על טיפולי הפוריות וכי למרות בקשתו, לא הציגה אישור רפואי על כך (סעיף 14 לתצהיר). בחינת גרסת הנתבעת מלמד כי ספק אם התובעת התבקשה להמציא אישור רפואי, שכן, מדובר היה לשיטת הנתבעת, בפיטורים בהסכמה ולפי הגיון הדברים כאמור בסעיף 22 לתצהיר, לא היה קשר בין הפיטורים לטיפולי הפוריות.
רק ב- 13.7.14, לאחר שהתובעת מחתה על כך שפיצויי הפיטורים ישולמו לה בחודש לאחר מכן, העלה מנהל הנתבעת ספק, אם פיטוריה נעשו בהסכמה והוא דרש ממנה לשוב לעבודה ולהמציא אישור רפואי על ביצוע טיפולי פוריות (סעיף 28 לתצהיר מנהל הנתבעת). בעניין זה הוצא מכתב לתובעת ביום 16.7.14 (נספח י"ב לתצהיר הנתבעת). כמו כן, נערכו שיחות בין מנהל הנתבעת לתובעת ובעלה (תמלילי השיחות צורפו כנספח כ"ג לתצהיר הנתבעת).
חשוב להדגיש כי לא מדובר בתקופת ההודעה המוקדמת כי הנתבעת פיטרה את התובעת תוך שהודיעה לה כי עבודתה מסתיימת ב- 15.6.14 (נספח כ' לתצהיר התובעת), וכך גם מעיד אישור ההעסקה שהמציאה הנתבעת לפיו, התובעת עבדה עד 15.6.14 (נספח א' לתצהיר הנתבעת).
18.כלומר, הדרישה להמציא אישור רפואי באה חודש לאחר סיום העבודה, וזאת ביחד עם הדרישה של הנתבעת מהתובעת לשוב לעבודה. הנתבעת לא הוכיחה כי העלתה דרישה כזו קודם לכן. התובעת הגיבה בעניין זה כדלקמן:
"ש.ב- 17.7 התבקשת ע"י החברה להציג אישור רפואי ונפנה לתמ"ת. למה לא עשית את זה?
ת.בכל מקרה היית מפטר אותי. לא רציתי לחזור. הוא היה מפטר אותי בכל מקרה".
(עמ' 10 שורות 21-22).
דרישת הנתבעת לקבל אישור רפואי על טיפולי הפוריות, צריכה להתבאר על רקע הבנתה המאוחרת של הנתבעת כי היתה צריכה לקבל היתר לפיטורי התובעת, ומשלא עשתה כן, דרשה מהתובעת לחזור לעבודה.
מעסיק שמפטר עובד יכול לחזור בו תוך זמן סביר, וככל שהעובד לא ייענה לכך, יש לראות בכך התפטרות, אולם אין הדברים כך, עת מדובר בחודש ימים לאחר שהפיטורים נכנסו לתוקף (דיון נ"ד/3-220 רחל גולן – אבינועם לוי, פד"ע כ"ח 377).
במקרה שלפנינו, כאשר דרישת המעסיק באה לאחר חודש, לא ניתן היה לחייב את העובדת לחזור לעבודה. זאת במיוחד כאשר התובעת סיפרה כי הגישה בקשה לדמי אבטלה והיתה בהליכים לקבלת פיצויי הפיטורים (סעיף 19.5 לתצהיר התובעת).
19.במקרה כזה, דרישת הנתבעת לקבל אישור רפואי, באה במציאות שכבר לא התקיימו בה יחסי עובד מעסיק, ולקבלת ההיתר כבר לא היתה כל משמעות, שכן, את ההיתר יש לבקש כאשר מתקיימים יחסי עובד מעסיק, ולא בדיעבד.
במאמר מוסגר יצויין כי שמנו ליבנו לכך שהאישור הרפואי שהתובעת צירפה לתצהירה (נספח ג'), הוצא ב- 14.7.14, כלומר לאחר הפגישה בין התובעת ומנהל הנתבעת, ומבחינה זו, מועדו מתאים לסדר הדברים. אך הנתבעת טענה כי לא קיבלה אישור זה והיא למדה עליו מכתב התביעה. כך או אחרת, גם אם אישור זה הגיע לידי הנתבעת בסמוך ל- 14.7.14, לא היה בו כדי להועיל לה, שכן וכאמור, התובעת לא עבדה עוד אצל הנתבעת.
20.אשר על כן, אנו קובעים כי התובעת פוטרה ללא היתר ועל כן, היא זכאית לפיצוי בגין נזק ממון.
התובעת העמידה את הפיצוי לפי חוק עבודת נשים על סך של 17,200 ש"ח והוא מתייחס ל 4 משכורות בתקופה המוגנת לאחר פיטוריה. התובעת הודתה כי קיבלה דמי אבטלה בתקופה זו. סך דמי האבטלה עומד על 14,929 ש"ח (נספח י"ט לתצהיר הנתבעת).
משמדובר בנזק ממוני, יש להפחית את הסכומים שהתובעת קיבלה כדמי אבטלה מהפיצוי הנתבעת (ע"ע (ארצי) 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע"מ – זיוית פיניבלוב(29.1.09)).
2,271 ש"ח = 14,929 – 17,200
חוק שוויון הזדמנויות
21.התובעת עתרה לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק, בסך 50,000 ש"ח, שכן, לטענתה פוטרה בשל טיפולי הפוריות.
הנתבעת טוענת כי פיטרה את התובעת בשל צמצומים, שבעקבותיהם פוטרו שאר עובדי הסניף.
22.חוק שוויון ההזדמנויות קובע איסור הפליה של עובדת העוברת טיפולי פוריות או הפריה חוץ גופית.
כך נקבע בסעיף 2(א):
"לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
(1)קבלה לעבודה;
(2)תנאי עבודה;
(3)קידום בעבודה;
(4)הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5)פיטורים או פיצויי פיטורים;
(6)הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה".
דעתנו היא כי הנתבעת הוכיחה שהפיטורים נעשו ללא קשר לטיפולי הפוריות, שכן מנהל הנתבעת לא ידע על הטיפולים במועד בו ערך לתובעת את השימוע.
הנתבעת הראתה לפי אישור רואה החשבון, כי סניף קריית גת נסגר ב- 31.7.14 וסניף אשקלון נסגר ב- 30.6.15 (נספח ב' לתצהיר הנתבעת). לפי אישור רואה החשבון, בסניף אשקלון עבדו יחד עם התובעת, שלוש עובדות נוספות (נספח ב' לתצהיר הנתבעת). שתי עובדות בחרו להתפטר כחודשיים וארבעה חודשים לאחר פיטורי התובעת (נספחים ג'-ד' לתצהיר הנתבעת), ואילו האחראית על התובעת, כרמית, הוזמנה לשימוע לפי פיטורים ב- 28.5.15. לאחר שהתברר כי כרמית בטיפולי פוריות, פנתה הנתבעת לקבל היתר ממשרד הכלכלה ומשהיתר זה ניתן, נכנסו הפיטורים לתוקף לאחר תקופה של חודשיים הודעה מוקדמת (נספח ה' לתצהיר הנתבעת).
הנתבעת מסרה הודעה לבית הדין לאחר שמיעת הראיות, ממנה עלה כי לאחר פיטורי התובעת וסירובה לחזור לעבודה ולאחר התפטרות שתי עובדות נוספות, התקבלו לעבודה שתי עובדות.
בכך אין כדי לשנות מהעובדה כי הסניף באשקלון היה בתהליך של צמצומים עד סגירתו, כאמור, בחודש יוני 2015. מעידה על כך הפניה למשכיר של הנכס בו הופעל הסניף, לקבל חזרה את השיקים עבור שכירות בחודשים 8-9/2015 (נספח ו' לתצהיר הנתבעת), וכן האישור של רואה החשבון כי לנתבעת לא היו עוד סניפים לבד מסניף אשקלון וקריית גת, וכי נכון ל 12.7.2015 לבד ממנהל הנתבעת ומנהל החשבונות, לא הועסקו עובדים (נספח ז' לתצהיר הנתבעת).
23.מבחינה זו, הנתבעת הוכיחה כי פיטורי התובעת נעשו על רקע צמצומים בפעילותה, ועל כן, התביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות – נדחית.
פיצוי בגין אי עריכת שימוע כנדרש
24.התובעת עתרה לתשלום פיצוי בשווי שתי משכורות – ובסה"כ 8,600 ש"ח, בגין אי הזמנה לשימוע ואי עריכת שימוע כדין.
התובעת טוענת כי הוזמנה לשיחה מבלי שנאמר לה כי מדובר בשימוע וכי נדרשה לחתום על מסמך שהתברר כי הוא סיכום השימוע ומבלי שנאמר לה מה רשום בו.
אין חולק כי התובעת לא קיבלה הזמנה לשימוע ובה פורטו הנימוקים לסיום יחסי העבודה. התובעת לא ראתה פרוטוקול של שימוע וכזה גם לא נערך באופן מסודר.
אנו מוצאים כי בנסיבות אלו, יש להעמיד את הפיצוי המגיע לתובעת על משכורת אחת ובסה"כ 4,300 ש"ח.
דמי הבראה
25.התובעת טוענת כי היא זכאית לדמי הבראה עבור יום אחד ובסה"כ 374 ש"ח.
עיון בתלושי השכר מלמד כי התובעת קיבלה שתי מנות של 5 ימי הבראה, ב-8/2013 וב- 6/2014. עבור השנה השניה התובעת היתה זכאית ל-6 ימי הבראה ועל כן נותרה לזכותה יתרה של יום הבראה ובסה"כ 374 ש"ח.
הפרש הודעה מוקדמת
26.התובעת עותרת לתשלום של 864 ש"ח עבור הפרשי חלף הודעה מוקדמת. התובעת קיבלה במשכורת 6/2014 – 2,140 ש"ח עבור הודעה מוקדמת, ובמשכורת 7/2014 קיבלה 1,080 ש"ח עבור הודעה מוקדמת. סה"כ 3,240 ש"ח. מששכר התובעת עמד על 4,300 ש"ח, זכאית היא להפרש של 1,060 ש"ח. משהעמידה את דרישתה ברכיב זה על 864 ש"ח, נפסק לה סכום זה.
ימי חגים
27.התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי עבור יום חג השבועות. מעיון בתלוש השכר של חודש יוני 2014, עולה כי לתובעת לא שולם יום חג ועל כן, נפסוק לה את הסך של 216 ש"ח.
סוף דבר
28.הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
פיצוי לפי חוק עבודת נשים2,271 ש"ח.
פיצוי בגין אי עריכת שימוע 4,300 ש"ח.
דמי הבראה374 ש"ח.
הפרש חלף הודעה מוקדמת864 ש"ח.
יום חג217 ש"ח.
כל הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 16.6.14 ועד התשלום בפועל.
מאחר והתביעה נדחתה במרביתה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י' סיוון תשע"ו, (16 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נציגת ציבור (עובדים)
גב' פסה מרקוביץ
|
|
אילן סופר
סגן נשיאה
|
|
נציג ציבור (מעסיקים)
מר אשר רפפורט
|