1.הנתבעת היא חברה שהפעילה במועדים הרלוונטים מועדון בעיר באר שבע והעסיקה את התובע כתקליטן במשך כשבע שנים, עד לפיטוריו. בתביעה שלפנינו חלוקים הצדדים באשר לשכרו הקובע של התובע כמו גם באשר לזכאותו לתשלום זכויות סוציאליות.
רקע עובדתי
2.התובע הוא תקליטן שהועסק על ידי הנתבעת 8.5.07 ועד ליום 10.8.14. הנתבעת היא חברה שהפעילה במועדים הרלוונטים מועדון "גרייט בר" (להלן: המועדון או "גרייט בר"). חברה זו היא אחת מקבוצת חברות המצויות בבעלותו של מר יוסי שוורץ, המפעילות בבאר שבע מספר מועדונים כגון "הפורום" ו"איינשטיין" וכן מסעדות שונות (להלן: שוורץ).
3.מרבית עבודת התובע בוצעה במועדון ה"גרייט בר" אולם לעיתים, התובע נשלח לעבוד במסעדות ובמועדונים שבבעלותו של שוורץ.
התובע היה עובד יומי, ועבד במשרה חלקית בהיקף משתנה. מלבד עבודתו בנתבעת, עבד התובע במספר מקומות נוספים כתקליטן (עמוד 3 שורות 29-30, עמוד 4 שורות 29-31).
4.בחודש יוני 2014 נסגר מועדון ה"גרייט בר". על רקע זה הוזמן התובע לשיחה עם מר יוסי שוורץ, ובה נמסר לו כי נשקלת המשך העסקתו.
5.עד לחודש אוגוסט 2014 המשיך התובע לעבוד כתקליטן במועדונים ובמסעדות בבעלותו של שוורץ, ימים בודדים בלבד. זאת עד לפיטוריו ביום 10.8.15 (מכתב פיטורים – נספח 2 לתיק מוצגי התובע).
6.לאחר הגשת התביעה, בתחילת חודש נובמבר 2015, שולם לתובע סך כולל של 17,842 ש"ח על חשבון הזכויות המגיעות לו.
טענות הצדדים
7.התובע טוען כי הנתבעת קיפחה את זכויותיו. כך, עם קבלתו לעבודה נמנעה מלהעביר לידיו הודעה בדבר תנאי עבודתו. כמו כן, תלושי השכר שהונפקו לו היו פיקטיביים. לגרסתו, בין הצדדים סוכם על שכר של 450 ש"ח ליום, בעוד שבפועל, רכיבי שכרו פוצלו. כך, השכר שנקוב בתלוש נפל מהסכום המוסכם, ויתרת השכר נזקפה על חשבון דמי חופשה, דמי הבראה ודמי נסיעות. לאור האמור, עותר התובע להפרשי זכויות סוציאליות בהתאם לשכרו הקובע- 450 ש"ח.
עוד טוען התובע כי הנתבעת הלינה את פיצויי הפיטורים שהגיעו לו ושילמה אותם רק לאחר הגשת התביעה, בחסר, בהתאם לשכר שננקב בתלושי שכרו.
התובע עותר לדמי חגים ולדמי נסיעות ולפיצוי בגין עגמת נפש נוכח הפרת זכויותיו.
8.הנתבעת טוענת כי תלושי שכרו של התובע משקפים את השכר ששולם לו בפועל וכי רכיבי השכר שפורטו בהם הם אותנטיים. כמו כן, אף שהתובע לא קיבל הודעה בדבר תנאי עבודתו, הרי שהללו קיבלו ביטוי מפורש בתלושי השכר שהועברו לידיו מידי חודש בחודשו.
עוד טוענת הנתבעת כי פיצויי הפיטורים לא שולמו לתובע עקב טעות כנה ובסמוך להגשת התביעה סילקה הנתבעת את חובה לתובע. בהקשר זה נטען כי התביעה שלפנינו הוגשה מבלי שקדמה לה התראה כלשהיא ואף שהתובע נפגש עם שוורץ פעמים רבות בטרם הוגשה התביעה, לא טען כי הוא זכאי לסכומים כלשהם מהנתבעת.
לתובע שולמו דמי נסיעות כמפורט בתלושי שכרו וכן הועברו לידיו שוברים לנסיעה במוניות.
באשר לתביעה לדמי חגים הרי שהתובע, שעבד בדרך כלל בימי החג, לא הוכיח זכאותו לרכיב זה.
דיון והכרעה
9.הילוכה של הכרעתנו יהא כדלקמן: ראשית נדון בשאלה מה היה שכרו של התובע שכן לגרסתו תלושי שכרו היו פיקטיביים. כמו כן נדון בהיקף משרתו. בהמשך נדון בתביעתו להפרשי זכויות סוציאליות ובתביעה לפיצוי בגין עגמת נפש.
שכרו הקובע של התובע
10.התובע טען כי שכרו עמד על 450 ש"ח בחודש בעוד שהנתבעת פיצלה את שכרו באופן מלאכותי בתלושי השכר והעמידה אותו על 350 כשצירוף הרכיבים חופשה (26 ש"ח), הבראה (24 ש"ח) ונסיעות (50 ש"ח) מביא לסכום של 450 ש"ח.
הנתבעת הכחישה טענה זו וטענה כי תלושי שכרו שיקפו את השכר המוסכם על הצדדים (סעיף 8 לתצהיר שוורץ). עוד הוסיפה הנתבעת כי כאשר עבד התובע מחוץ למועדון "גרייט בר" הדבר קיבל ביטוי בשכר גבוה יותר.
11.שוורץ הבהיר בעדותו כי תלושי השכר משקפים את הסכומים המגיעים לתובע בהתאם לייעוץ מקצועי ולדרישות החוק וצווי ההרחבה, כפי שהורו לו חשבת השכר ורואי החשבון (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 13-18). לגרסתו אכן תשלום רכיב החופשה שולם בניגוד לדרישות החוק (עמוד 11 לפרוטוקול שורה 25) אולם כאמור, יתר הרכיבים שולמו כנדרש ואינם מהווים חלק משכרו.
12.מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי משנת 2010 ועד לחודש יוני 2011 השתכר התובע סך של 200 ש"ח ליום. בחודשים יולי 2011-יולי 2012 שולם לתובע שכר יומי של 300 ש"ח, מחודש יוני 2012 ועד לחודש יוני 2013 שולם לתובע שכר של 400 ש"ח ליום. בחודשים יולי- ספטמבר 2013 שולם לתובע שכר יומי של 450 ש"ח. בחודשים אוקטובר- נובמבר 2013 שולם לתובע שכר יומי של 400 ש"ח ומחודש דצמבר 2013 ועד לסיום עבודתו שולם לתובע שכר יומי של 350 ש"ח (נספח 1 לתצהיר שוורץ).
מחודש מרץ 2010 שולמו לתובע דמי הבראה לשיעורין, מידי חודש בחודשו. מחודש מרץ 2011 שולמו לתובע גם דמי חופשה באופן קבוע (דמי החופשה וההבראה השתנו, ונעו בין 100ל- 250 ש"ח לחודש).
מחודש יולי 2012 ואילך צירוף שכר העבודה עם דמי החופשה וההבראה מביא לתוצאה של 450 ש"ח ליום עבודה להוציא חודשים יולי- ספטמבר 2013 בהם שולם לתובע שכר יומי של 450 ש"ח מבלי ששולמו לו דמי חופשה והבראה.
13.הכלל הוא כי תלושי שכר מהווים ראיה לכאורה לנכונות תוכנם (ע"ע(ארצי) 42463-09-11 גולן (יואב ברמץ)- נגריית שירן, 18.3.13) ועל הטוען כי רכיב מסוים שפורט בשכרו הוא פיקטיבי ומהווה שכר עבודה, הנטל להוכיח טענתו (השוו: ע"ע (ארצי) 300124/98 אהרונוביץ - ערוגות מושב עובדים, 10.6.02; בג"צ 6080/94 גפני נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא (4) 308, 322).
במקרה שלפנינו, תלושי השכר מדברים בעד עצמם, ועולים בקנה אחד עם גרסת התובע. מעיון בתלושי השכר עולה כי נכונה טענת התובע: כך, החל מחודש יולי 2012 צירוף רכיבי השכר וכן דמי הנסיעות וההבראה מביאים לתוצאה לפיה לתובע שולם שכר שעתי של 450 ש"ח.
הנתבעת לא הבהירה מדוע חלו שינויים תכופים יחסית בשכר הבסיס של התובע, והטענה לפיה רכיבי השכר שפורטו הם בהתאם ליעוץ שקיבלה הנתבעת אין בה כדי לסתור טענתו של התובע.
כמו כן, ניתן לראות כי כאשר לא שולמו לתובע רכיבי הבראה חופשה ונסיעות, שכרו הועמד על 450 ש"ח (חודשים יולי- ספטמבר 2013).
לזאת נוסיף כי הנתבעת לא הציגה בפנינו הסכם העסקה או הודעה בדבר תנאי עבודתו של התובע, מהם ניתן היה ללמוד מהו השכר המוסכם של התובע.
ערים אנו לטענת הנתבעת לפיה לתובע במקרים בהם עבד התובע מחוץ למועדון ה"גרייט בר" שולם לו שכר העולה על שכרו הרגיל (סעיף 8 לתצהיר שוורץ). עם זאת התובע הכחיש טענה זו. כמו כן, גם הנתבעת הבהירה כי על פי רוב עבד התובע ב"גרייט בר" ורק במקרים בודדים הועסק מחוצה לו. כך שאין בטענה זו כדי להבהיר מדוע שכר היסוד של התובע השתנה מפעם לפעם, כמפורט לעיל ובכל מקרה אין בה כדי להסביר הכיצד צירוף הסכומים שבתלוש השכר מביא באופן קבוע לכך שבפועל שולם לתובע סך של 450 ש"ח לשעה.
14.לאור כל המקובץ, אנו קובעים כי שכרו הקובע של התובע עמד על 450 ש"ח.
היקף משרה
15.התובע היה עובד יומי והועסק בהיקף משתנה. להשלמת התמונה נציין כי עבודתו של התובע בנתבעת לא היתה עבודתו היחידה (עדות התובע בעמוד 3 לפרוטוקול שורות 29-31, עמוד 4 שורות 3-5, עמוד 4 שורות 29-31).
ימי העבודה של התובע מפורטים בתלושי שכרו (נספח 1 לתיק מוצגי התובע) וכעולה מהם, התובע עבד בהיקף משרה חלקי ומשתנה. לא מצאנו כי חלו שינויים משמעותיים בהיקף משרתו אשר מצדיקים התייחסות נפרדת לתקופות עבודתו בנתבעת ומשכך, לצורך ההכרעה שלפנינו נידרש לשנת עבודתו האחרונה של התובע.
נציין כי בחודשיים האחרונים לעבודתו של התובע נסגר מועדון ה"גרייט בר" והוא הועסק במקומות אחרים השייכים לקבוצת החברות שבבעלותו של מר שוורץ. אותה תקופה התקיים מבצע "צוק איתן" ובהתאם, חלה ירידה בהיקף משרתו (סעיפים 10-11 לתצהיר שוורץ, עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול שורות 9 -19) לאור האמור, לצורך הכרעתנו לא יילקחו בחשבון חודשים אלו.
לאור האמור, מספר ימי העבודה הממוצע בחודש של התובע עמד על כשבעה ימים בחודש. לפי עדות התובע שלא נסתרה בראיה כל שהיא על ידי הנתבעת, משמרת נמשכה בין 5 ל 6 שעות ולצורך החישוב נעמיד זאת על 5 שעות (עמוד 6 שורות 24-25). 6.
7X5=35
35/186=0.188 כ 20% משרה.
פיצויי פיטורים
16.אין חולק כי התובע פוטר מעבודתו ביום 10.8.14. עם זאת, פיצויי הפיטורים שולמו לידיו רק לאחר שהגיש התביעה שלפנינו, כשנה ושלושה חודשים לאחר סיום עבודתו (סעיף 20 לתצהיר שוורץ).
פיצויי הפיטורים שולמו בהתבסס על עבודה בהיקף של שישה ימי עבודה בשבוע ובהתאם לשכר קובע של 350 ש"ח לחודש (9,500 ש"ח שולם על דרך שחרור הכספים הצבורים בקרן הפנסיה וסכום נוסף של 5200 ש"ח שולם לידיו).
נוכח מסקנתנו בדבר חלקיות משרתו של התובע כמו גם שכרו הקובע, הרי שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 7X 450X 7=22,050 ש"ח, בניכוי הסכום ששולם לו.
נציין כי לאחר הגשת התביעה שולם לתובע סך של 17,842 ש"ח שמתוכם וכאמור 9,500 ש"ח שולם על דרך שחרור הכספים הצבורים בקרן הפנסיה וסכום נוסף של 5200 ש"ח. התובע טען כי הסכום כולו שולם על חשבון פיצויי פיטורים והנתבעת טענה כי הסכום שולם על חשבון פיצויי פיטורים( 14,700 ש"ח) בצירוף זכויות סוציאליות נוספות. מאחר שהנתבעת לא פרטה בגין אלו רכיבים שולם הסכום הכולל, מצאנו לזקוף כולו על חשבון פיצויי פיטורים.
לאור האמור, התובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסך 4,208 ש"ח.
17.כאמור, פיצויי הפיטורים לא שולמו לתובע עם סיום עבודתו, אף שלא היתה כל מחלוקת בדבר זכאותו לרכיב זה. שוורץ טען כי הסכום לא שולם לידיו עקב טעות ובתום לב, מאחר שנעשה ניסיון לשבצו במקום עבודה אחר הנמצא בבעלותו. עוד נטען בהקשר זה כי התובע לא פנה ולא דרש לקבל לידיו את פיצויי הפיטורים עד להגשת התביעה שלפנינו (סעיפים 13-14 לתצהיר שוורץ ועדותו בעמוד 12 לפרוטוקול שורות 1-2, עמוד 13 לפרוטוקול שורות 1-3, שורות 19-20, עמוד 14 לפרוטוקול שורות 4-5).
18.כעולה מעדותו של שוורץ אכן נעשה ניסיון למצוא לתובע משרה חלופית באחד מהעסקים שבבעלותו, עובר לסיום עבודתו וגם התובע אישר כי לאחר סגירת ה"גרייט בר" הוא עבד בעסקיו של שוורץ. עניין זה מחזק גרסתו של שוורץ בנושא. עם זאת, משלא נמצא לו מקום חלופי מתאים, והוחלט על סיום עבודתו, בהתאם למכתב הפיטורים שנשלח אליו, הרי שהיה על הנתבעת לשלם לו את פיצויי הפיטורים. בנסיבות אלו יש לדחות בטענה לפיה מדובר בטעות כנה.
על כן, עם פיטורי עובד, ולאחר שנמסר לידיו מכתב פיטורים מתחייב המעסיק בתשלום פיצויי פיטורים. זאת ללא תלות בדרישתו של עובד (עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול שורות 7-8, עמוד 8 שורות 23-26). בנסיבות אלו, ונוכח המועד בו שולמו לתובע פיצויי הפיטורים, מצאנו להעמיד את פיצויי הלנת פיצויי פיטורים על הסך 5,000 ש"ח.
דמי חגים
19.התובע עתר לתשלום בגין 72 ימי חג שחלו במהלך עבודתו. בתביעתו לא פירט התובע את ימי החג הנדונים ולא התייחס לימי חג שחלו בשבת. כמו כן, התובע לא לקח בחשבון את חלקיות משרתו. עוד טען התובע בהקשר זה כי עבד בפועל בימי החג מאחר שמדובר בימים "חמים"- בהם פעילות המועדון היא מוגברת (סעיף 28 לתצהיר תובע).
20.הנתבעת טענה כי התובע לא עבד באופן סדיר, לא פירט מהם ימי החג שחלו במהלך עבודתו וגם לא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי עבד ביום שלפני החג וביום שלאחריו. על פי רוב המועדון לא פעל בימים שקדמו לחג, בדומה לפעילותו הרגילה בימי השבת. כך המועדון פעיל ביום שבת ובימי ראשון הוא סגור (סעיפים 25-27 לתצהיר שוורץ, עדותו בעמוד 13 לפרוטוקול שורות 24-30).
21.הכחשתה הכוללת של הנתבעת וטענתה לפיה על התובע היה להוכיח כי עבד יום לפני החג וביום שלאחריו אינה מקובלת עלינו. אכן, התובע עבד במשרה חלקית, ולא עבד באופן סדיר מידי יום ביומו, אולם אין בכך כדי להעביר לשכמו את נטל הראייה בעניין.
בנסיבות אלו התובע זכאי לדמי חגים. עם זאת יש לקחת בחשבון כי חלק מימי החג חלו ביום שבת. כמו כן, יש להתחשב בחלקיות משרתו. לזאת יש להוסיף את העובדה שלעיתים, התובע עבד בימי החג עצמם, מבחירה (שכן היו חגים מסוימים כדוגמת פסח ושבועות בהם העדיף לבלות בחיק משפחתו) (עדות התובע בעמוד 6 לפרוטוקול שורות 5-7) ובגין ימים אלו הוא אינו זכאי לקבלת דמי חג (ע"ע(ארצי) 184-09 קרבצ'נקו - חברת השמירה בע"מ, סעיפים 49-50 לפסק הדין, 18.12.11).
התובע העיד כי היו ימים שעבד יום לפני החג וביום שלאחריו (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 29) ומכאן, כפי הנראה, היו ימים בהם לא עבד במתכונת זו ועניין זה מתיישב גם עם עדותו של שוורץ בעניין (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 24-30).
לזאת יש להוסיף כי חלק מהתביעה התיישן שכן התובע עתר לדמי חג בגין כל תקופת עבודתו, החל מחודש מאי 2007 (והתביעה ככל שנוגעת למועד שקדם לחודש יולי 2008 התיישנה).
לאור האמור, מצאנו לפסוק לזכות התובע דמי חגים בגין מחצית מימי החג שחלו בתקופת עבודתו – 36 ימי חג, בהתאם לחלקיות משרתו – 3,240 ש"ח ( 36X450X 20%= 3,240).
דמי נסיעות
22.התובע עתר לדמי נסיעות בסך של 50 ש"ח ליום. לטענתו מדובר בעלות נסיעה במונית (מביתו לעבודה ובחזרה). לגרסתו גם בתלושי השכר פורטו דמי נסיעות בתעריף של 50 ש"ח ליום, עניין המהווה הודאת בעל דין בדבר הסכומים המגיעים לו (סעיף 25 לתצהיר התובע).
הנתבעת טענה כי התובע זכאי לדמי נסיעות רק החל מחודש אוגוסט 2008, נוכח תקופת ההתיישנות הקבועה בדין. עוד נטען כי התובע זכאי לדמי נסיעות עד לסכום הקבוע בצו ההרחבה הרלוונטי בניכוי הסכום ששולם לו בפועל כמפורט בתלושי השכר 3724 ש"ח.
נוסף על כך טענה הנתבעת כי התובע קיבל שוברים למוניות וכי בחלק מתקופת עבודתו דאגה לו הנתבעת להסעה (סעיפים 22-23 לתצהיר שוורץ).
23.נוכח מסקנתנו בדבר הרישומים הפיקטיביים בתלושי שכרו של התובע הרי שאנו דוחים הטענה לפיה יש לראות בנתבעת כמי ששילמה לו דמי נסיעה. בהתאם אף יש לדחות טענת התובע לפיה הסכום שפורט בתלושי שכרו כדמי נסיעות מהווה הודאת בעל דין באשר לסכום המגיע לו בגין רכיב זה.
מכאן, התובע זכאי לדמי נסיעות, מחודש אוגוסט 2008 (לאור תקופת ההתיישנות הקבועה בדין והמועד בו הוגשה התביעה) ועד לסיום עבודתו.
התובע עתר לדמי נסיעות בסך של 50 ש"ח ליום, בטענה שזו עלות נסיעה במונית מביתו לעבודה ובחזרה ממנה. טענת התובע נטענה בעלמה מבלי שהובאה ולו ראשית ראיה לתמיכה בה. מכל מקום לאור הוראות צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה התובע זכאי להחזר בשיעור התקרה הקבועה בצו. לא מצאנו לפסוק לזכות התובע דמי נסיעה בשיעור חופשי חודשי מן הטעם שעבד בשעות הערב והלילה וספק אם באותו פרק זמן ישנה תחבורה ציבורית פעילה (השוו: בר"ע 36959(ארצי) 06-15 MUSABAL ABDALLA - טלרן אחזקות ונקיון (2000) בע"מ, 15.7.15).
24.יש לציין כי התובע אישר הטענה לפיה הנתבעת העניקה לו שוברים למוניות (סעיף 23 לתצהיר שוורץ, עמוד 11 לפרוטוקול שורות 19-21) אלא שלדבריו, הדבר נמשך לפרק של שלושה חודשים במהלכם לא היה באפשרותו לנסוע ברכבו עקב שלילת רישיון הנהיגה. אותה תקופה הוא נאלץ לנסוע לעבודתו עם יחצ"ן (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 23-30). התובע לא הבהיר אימתי קיבל שוברים כאמור, עם זאת גם הנתבעת נמנעה מלהציג בפנינו את השוברים שהעניקה לתובע אף שלטענתו של שוורץ הללו נמצאים בהנהלת החשבונות בנתבעת. בנסיבות אלו, מהסכום המגיע לתובע ינוכו 3 חודשי זכאות.
25.התובע צירף לסיכומיו טבלאות בהן פורטו מספר ימי העבודה לשנים 2009-2014 (להוציא שנת 2011), נתונים אלו מתיישבים עם תלושי השכר ולהלן נידרש אליהם. באשר לשנת 2011, סכמנו את מספר ימי העבודה, בהתאם לתלושי השכר שצרפה הנתבעת (נספח 1 לתצהיר שוורץ). באשר לשנת 2008 טען התובע כי מידי חודש בחודשו עבד 8.6 ימים בממוצע. נוכח מסקנתנו בדבר מספר ימי העבודה הממוצע (6.9 בלבד) הרי שזה יהא הבסיס לחישובנו.
שנת 2008 - 22.06 ש"ח X 7 ימי עבודהX 5 חודשים=772
שנת 2009- 22.7 ש"חX 182 ימי עבודה= 4131.4
שנת 2010- 23.7 ש"חX 138 ימי עבודה= 3270.6
שנת 2011- 24.4 ש"חX 85 ימי עבודה= 2074
שנת 2012- 25.2 ש"ח X 150.5 ימי עבודה= 3792.6
שנת 2013- 25.2 ש"ח X 103 ימי עבודה= 2595.6
שנת 2014- 26.4 ש"ח X 47 ימי עבודה= 1240.8
לסיכום, התובע זכאי לדמי נסיעות בסך 17,877 ש"ח מסכום זה יש לנכות סך של 529 ש"ח (X25.2 7X 3) המהווים דמי נסיעות לשלושה חודשי עבודה ובסך הכל
17, 348 ש"ח.
פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעבד
26.התובע טען כי עם קבלתו לעבודה ובמהלכה, לא נמסרה לו הודעה בדבר תנאי עבודתו, ומשכך עתר לפיצוי בסך 15,000 ש"ח, מכוח חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002. הנתבעת טענה כי תנאי עבודתו סוכמו עימו בעל פה וקיבל ביטוי בתלושי השכר שהועברו לידיו. עוד נטען בהקשר זה כי התובע לא טען דבר בעניין לכל אורך תקופת עבודתו- 7 שנים (סעיף 8 לתצהיר שוורץ).
אכן, לתובע לא נמסרה כל הודעה בדבר תנאי עבודתו וגם במסגרת ההליך שלפנינו היו הצדדים חלוקים באשר לשכר המגיע לו. בנסיבות העניין מצאנו לפסוק לזכותו פיצוי מתאים בסך של 3,000 ש"ח.
פדיון חופשה
27.התובע עתר לפדיון חופשה בסך 13,860 ש"ח, בהתאם לשכרו הקובע הנטען. הנתבעת טענה כי התובע עבד פחות מ-200 ימים בשנה וכי שילמה לו את כל המגיע לו על חשבון חופשה בסך 2300 ש"ח.
נוכח חלקיות המשרה של התובע 20% התובע זכאי היה לפדיון חופשה בסך 4,620 ש"ח (14X 44/12% X 450X 20).
עוגמת נפש
28.התובע טען כי נגרמה לו עגמת נפש נוכח התנהלות הנתבעת ובהתאם עתר לפיצוי (סעיף 29 לכתב התביעה, סעיף 32 לתצהיר התובע). התובע לא פירט במפורש מכוח מה נתבע הפיצוי הנדון. בסיכומיו טען כי הוא זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש נוכח הפרת זכויותיו- "הינדוס" תלושי שכר, אי תשלום זכויות קוגנטיות וביניהן, פיצויי פיטורים. עוד טען התובע כי גם לאחר הגשת התביעה, איים עליו שוורץ כי יסב לו נזק ככל שלא יחזור בו מהתביעה שלפנינו (סעיף 33 לסיכומי התובע).
29.הכלל הוא כי פיצוי בגין עגמת נפש יינתן במשורה, במקרים חריגים המצדיקים זאת (דב"ע נג/3-99,114 משרד החינוך, מדינת ישראל – מצגר, פד"ע כו 563, 582 (1994); ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל, משרד התעשייה והמסחר – חן, 3.11.08), ואין המקרה שלפנינו נופל בגדר מקרים אלו.
כמו כן, הסעד המתאים לאי תשלום זכויות מכוח הדין הוא פסיקת הסכומים המגיעים לתובע כפי שנעשה בענייננו, ולא פסיקת פיצוי נוסף בגין עגמת נפש.
נוסיף כי טענת התובע בדבר איומים שהשמיע כלפיו שוורץ הוכחשה על ידי שוורץ (עמוד 14 לפרוטוקול שורה 4) ובכל מקרה מדובר בטענות שלא נזכרו בכתב התביעה והתרחשו לכאורה, לאחר שזה הוגש.
30.בשולי הדברים נציין כי התובע טען בהרחבה בעניין פיטוריו, לטענתו, לאחר סגירת מועדון ה"גרייט בר" הנתבעת "ייבשה אותו" ולא סיפקה לו עבודה למשך חודשיים, ובהמשך, פיטרה אותו (סעיפים 10-12 לתצהיר התובע, עדותו בעמוד 7 שורות 28-32, עמוד 8 שורות 1-13).
הנתבעת הבהירה כי נוכח סגירת מועדון ה"גרייט בר" ביקשה לשבץ את התובע במקום עבודה אחר שבבעלות שוורץ ובשל חוסר התאמה הוא פוטר מעבודתו (סעיפים 9-11 לתצהיר שוורץ ועדותו בעמוד 11 לפרוטוקול שורות 30-31, עמוד 12 שורות 1-2). הנתבעת הבהירה כי בשל מבצע "צוק איתן" פעלה באופן מצומצם אותם ימים וכי לא מדובר בהתנהלות מכוונת שנועדה לפגוע בתובע.
התובע אישר כי אותה תקופה התרחש מבצע "צוק איתן" (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 9-13). כמו כן העיד כי נוכח סגירת המועדון, חל צמצום בהיקף עבודתם של יתר התקליטנים שעבדו בנתבעת (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 28-32) ובנסיבות אלו לא מצאנו כי מדובר במעשה מכוון מצידה. מכל מקום, משלא נתבע כל סעד בנדון לא מצאנו כי עניין זה מעלה או מוריד לצורך ההכרעה שלפנינו.
סוף דבר
31.הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 4,208 ש"ח.
ב. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 5,000 ש"ח.
ג. דמי נסיעות בסך 17,348 ש"ח.
ד. דמי חגים בסך 3,240 ש"ח.
ה. פדיון חופשה בסך 4,620 ש"ח.
ו. פיצוי בשל אי מסירת הודעה בדבר תנאי עבודה בסך 3,000 ש"ח.
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה ועד למועד התשלום בפועל.
עוד תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.
ניתן היום, כ' סיוון תשע"ו, (26 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נציגת ציבור (עובדים)
גב' פסה מרקוביץ
|
|
אילן סופר
סגן נשיאה
|
|
נציג ציבור (מעסיקים)
מר חיים נוסן הנגבי
|