ת"א 22105-03-16 בסיסי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

תביעה למתן פסק דין הצהרתי וצו מניעה קבוע.

הצדדים ורקע עובדתי מוסכם -

1. התובע, מר בסיסי עלא אדין (להלן: "התובע"), פועל בתחום שירותי המטבע ומחזיק בידיו הרשאה להעניק שירותים שונים בהתאם לסעיף 11ג(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון"). לתובע תעודת רישום לנותן שירותי מטבע (להלן: "נש"מ"), מספר תעודה 77669 (להלן: "תעודת הרישום"), בתוקף עד ליום 31.12.2016, בה מופיע שם העסק "מרכז שפרעם לחלפנות" (להלן: "העסק" או "העסק של התובע"). נושאי המשרה בעסק, כפי שעולה מתעודת הרישום, הם התובע ומר חלאחלה ויסאם (להלן: "חלאחלה"), שעל פי עדותו שימש ומשמש כמנהל בפועל של העסק, כשכיר. אין חולק כי העסק רשאי לעסוק בפעילות המוגדרת כ-"ניכיון שיקים".

   התובע מנהל אצל הנתבע, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), חשבון מספר ***** בסניף שפרעם (להלן: "החשבון"), אשר הינו חשבון עסקי שנפתח בשנת 2005, במסגרתו מתנהלת פעילות העסק של התובע. חלאחלה הינו שותף בחשבון מאז תחילת שנת 2010.

2. בנובמבר 2015, פנה הבנק לתובע וביקשו לחדול מכל פעילות המכונה "פריטת שיקים" בחשבון. מוסכם כי בסמוך לאותה העת, פנה הבנק בדרישה דומה ללקוחות נוספים אשר ניהלו בסניף חשבונות נש"מ. במסגרת פניה זו, התובע אף התבקש לחתום על טופס הכולל הצהרה, וביום 16.11.2015, התובע חתם על מסמך כאמור (להלן: "ההתחייבות") אשר נוסחו כדלקמן:

   "הואיל והנני מנהל אצלכם פעילות כנותן שירותי מטבע בחשבון מס' ....; והואיל ודרשתם ממני להתחייב שלא לבצע פעילות לפריטת שיקים בחשבון; אשר על כן הנני מתחייב בזאת ומצהיר כדלקמן: -

   1. לא אבצע כל פעילות פריטת שיקים בחשבון.

   2. ידוע לי כי בכל מקרה שתודיעו לי כי הופרה איזו מהתחייבויותיי כאמור לעיל, כולה או מקצתה, כי אז – בנוסף לכל סעד אחר שתהיו זכאים לו על פי כל דין או על פי כל התחייבות אחרת שלי כלפיכם הכלולה או שתיכלל במסמך כלשהו – תהיו רשאים לפעול להפסקת כלל הפעילות כנותן שירותי מטבע בחשבון לצורך סגירתו ואני מתחייב לחתום על כל מסמך שיידרש לצורך כך.

   3. למען הסר ספק, אין באמור לעיל כדי לגרוע מהתחייבויותיי כלפיכם על פי כל מסמך שהוא...".

      נסיבות חתימת ההתחייבות שנויות במחלוקת, אך אין חולק כי ההתחייבות אכן נחתמה.

3. בחלוף כשלושה חודשים ממועד חתימת ההתחייבות, בתאריך 18.2.2016, מסר הבנק לידי התובע שני מכתבים. במכתב הראשון צוין כי מבדיקה שנערכה בבנק הסתבר כי בחשבון מתנהלת "פעילות חריגה שאינה עולה בקנה אחד עם אופי החשבון" וכי - "ניהול פעילות מסוג זה עומד לכאורה בניגוד להוראות חוק איסור הלבנת הון". התובע התבקש באותו מכתב לפעול לסגירת החשבון תוך 30 ימים (להלן: "בקשת הסגירה"). המכתב השני מאותו יום (18.2.2016), הינו למעשה הודעה בדבר סגירת החשבון בתוך 30 יום אשר כותרתה - "הודעה ללקוחות על סגירת חשבון ביוזמת הבנק בתום 30 יום", כאשר בסעיף א' להודעה צוין כי הבנק החליט לסגור את החשבון וכי החלטתו זו נובעת מ-"פעילות חריגה שאינה עולה בקנה אחד עם אופי החשבון" (להלן: "הודעת הסגירה").

   טענות התובע –

4. התובע מלין על ההחלטה של הבנק לסגור את החשבון.

   ראשית, טוען התובע כי הפעילות המתבצעת בחשבון, אולי מכונה על ידי הבנק "פריטת שיקים", אלא שפריטה שכזו זהה במהותה לפעולה של "ניכיון שיקים", וניכיון שיקים הינה פעולה מותרת בהתאם לתנאי החשבון ובהתאם לתעודת הרישום של העסק. לטענתו, הבנק לא הראה כי הפעילות המתבצעת בחשבון, המכונה "פריטת שיקים", מקימה חשד ככל שעסקינן במטרותיו של חוק איסור הלבנת הון, ולכן לא דבק כל חשד לאי-חוקיות בפעילות המתבצעת בחשבון ואין כל מקום להגביל את התובע בפעילות שכזו. לכן, סגירת החשבון בשל פעילות פריטת השיקים היא בגדר סירוב בלתי סביר לתת שירות בנקאי, בניגוד לסעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות").

   שנית, באשר להתחייבות – עמדת התובע היא שההתחייבות בטלה ומבוטלת. לטענתו, לא ניתנה לו זכות שימוע טרם חתם על ההתחייבות, על מנת לנסות ולשכנע את הבנק כי הפעילות שמתבצעת בחשבון אינה עומדת בניגוד לתעודת הרישום. בנוסף, נטען כי החתימה על ההתחייבות נכפתה עליו, שכן נאמר לו שאם הוא לא יחתום על ההתחייבות – ייסגר החשבון לאלתר. מוסיף וטוען התובע כי הוצג לו מצג שווא לפיו "פריטת שיקים" הינה פעילות אסורה, למרות שאין קביעה שכזו – לא בחיקוק ולא בפסיקה, ובעצם הצגת מצג השווא, הפר הבנק את חובותיו מכוח סעיף 3 לחוק הבנקאות. מעבר לכך, התנאי המופיע בהתחייבות, הינו תנאי בלתי סביר, והסירוב של הבנק להמשיך ולהעניק שירות לתובע אם לא ימלא את אותו התנאי, הינו סירוב בלתי סביר – בניגוד לסעיף 2 לחוק הבנקאות. טענה נוספת הינה, כי מסמך ההתחייבות הינו חוזה אחיד מקפח, שדינו להתבטל אף מכוח הוראות חוק החוזים האחידים, התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"). טענה נוספת כללית הינה שהחתמת התובע על ההתחייבות מהווה הפרה של חובות תום הלב והאמון מצד הבנק.

   שלישית, הועלו טענות לגבי ניסוח בקשת הסגירה והודעת הסגירה.

   בהתאם, הסעדים המתבקשים בכתב התביעה הינם הבאים: מתן פסק דין הצהרתי לפיו התובע פועל בהתאם לתעודת הרישום; מתן פסק דין הצהרתי לפיו מסמך ההתחייבות בטל ואין לו תוקף; מתן צו מניעה קבוע האוסר על הבנק לסגור את החשבון; מתן צו עשה המורה לבנק לאפשר לתובע לנהל במסגרת החשבון פעילות בנקאית מלאה ומתן צו הצהרתי לפיו החלטת הבנק לסגור את החשבון נעשתה בחוסר תום לב ובניגוד להוראות הדין.

   טענות הבנק -

5. הבנק מנגד, סבור כי מן הראוי לדחות את התביעה ולאפשר את סגירת החשבון. לשיטת הבנק, הפעילות המתבצעת בחשבון, אותה כאמור הוא מכנה "פריטת שיקים", מקימה חשד לעבירות מכוח חוק איסור הלבנת הון ובהתאם להוראות החוק הבנק מחויב לדווח על פעילות שכזו ולפעול לעצירתה, על דרך של סגירת החשבון (לרבות מכוח חוק איסור הלבנת הון, צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשס"א-2001 (להלן: "צו איסור הלבנת הון"), והוראות נוהל המפקח על הבנקים מס' 411 לגבי ניהול בנקאי תקין - מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות (להלן: "נוהל ניהול תקין")).

   בנוסף, מייחס הבנק חשיבות לכך שהתובע חתם על כתב ההתחייבות ומצא לנכון להפר אותו בכך שהוא המשיך לעשות בדיוק את אותה פעילות אשר הוא היה אמור להפסיק ולבצע, על רקע עמדתו של התובע באשר לפרשנות של המונח "פריטת שיקים" ועל רקע עמדתו של התובע לפיה פעילות שכזו מותרת. לשיטת הבנק, עצם ההפרה של כתב ההתחייבות מהווה עילה לסגירת החשבון.

   באשר להיקף הפעילות בחשבון, מפנה הבנק לאופי הפעילות, לכמויות המשמעותיות של ההמחאות של לקוחות התובע אשר הופקדו בחשבון וטוען כי בנסיבות הללו גובר החשד באשר לפעילות שבחשבון.

   התשתית הראייתית –

6. עת הוגשה התובענה, הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני למניעת סגירת החשבון. מצאתי לנכון לקבל את הבקשה והוריתי על מתן סעד זמני עד בירור התובענה לגופה, תוך קביעת לוחות זמנים לבירור טענות הצדדים לגופה של מחלוקת. בהתאם, הוגשו מטעם הצדדים תצהירים (כולל תצהירים משלימים) והתקיימו שתי ישיבות לצורך שמיעת העדים. מטעם התובע העידו התובע וחלאחלה. מטעם הבנק העידו מר ריאד חוסייסי, משנה למנכ"ל הבנק וראש אגף אשראי (להלן: "חוסייסי") ומר עוביידה מורה, מנהל מגזר קמעונות בסניף שפרעם של הבנק (הלן: "מורה"). בתום שמיעת הראיות הוגשו סיכומים בכתב.

   דיון והכרעה –

7. לאחר שקילת טיעוני הצדדים עמדתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, וזאת מחמת הנימוקים שיפורטו להלן.

   החובות המוטלות על הבנק ושיקול דעתו בבואו להורות על סגירת חשבון –

8. עסקינן בשאלת החובה המוטלת על תאגיד בנקאי לספק ללקוח שירותים של ניהול חשבון במסגרת אחד מסניפי התאגיד הבנקאי. כידוע, על פעולותיהם של תאגידים בנקאיים חולשות הוראות חוק מתחומים שונים, לרבות סעיף 2 לחוק הבנקאות המטיל חובות על תאגיד בנקאי לספק ללקוחותיו שירותים מסוימים, כדלקמן (ההדגשות אינן במקור):

   "2.(א)לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים:

   (1)קבלת פיקדון כספי במטבע ישראלי או במטבע חוץ;

   (2)פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה:

   (א)החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח;

   (ב)הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון;

   (3)מכירת שיקים בנקאיים במטבע ישראלי ובמטבע חוץ;

   (4)(נמחקה);

   אולם אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח.

   (ב)התניית תנאים בלתי סבירים למתן שירות דינה כדין סירוב בלתי סביר לתיתו.

   (ג)הנגיד רשאי, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת ובאישור שר האוצר, לקבוע בצו שהוראות סעיף זה יחולו על שירותים נוספים.

   (ד)בלי לגרוע מדרכי הוכחה אחרות בדבר הסבירות של סירוב כאמור, רשאי תאגיד בנקאי להודיע למפקח על מדיניות עסקית שקבע לעניין מתן שירותים, ואם לא נתקבלה מהמפקח הודעה על התנגדותו למדיניות האמורה, ייחשב כסביר סירוב הנובע מאותה מדיניות."

    

9. משמע, שבאופן עקרוני הבנק רשאי על פי חוק לסרב לתת לתובע שירות של ניהול חשבון, כל עוד המדובר ב"סירוב סביר". בהתייחס להחלטות של בנק בכל הנוגע לסגירת חשבון המתנהל אצלו, צוין בפסיקה כי על הבנק מוטלת חובה לבחון את מכלול הנסיבות הרלבנטיות, וראו בהקשר זה את ה"פ (מחוזי- נצרת) 20680-02-13 צקר בונה הצפון לעבודות בניה ושיפוצים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (21.2.2013), ואת ה"פ (מחוזי-נצרת) 29308-03-15‏ בוסתן החרמון למסחר בע"מ נ' בנק הפועלים (13.4.2015), לאמור:

   "... ההחלטה של הבנק לסגור את החשבון צריכה להישקל בכובד ראש, תוך מתן משקל למלוא נסיבות העניין, לרבות האינטרס של הלקוח שעלול להיפגע בצורה קשה. בין היתר, על הבנק לקחת בין שיקוליו את פרק הזמן שבו מתנהל החשבון, את אופן ניהול החשבון מאז שנפתח ועד היום, חומרת המעשה שבגינו החליט הבנק לסגור את החשבון, האם מדובר באירוע חד פעמי, או שמא מדובר בהצטברות של אירועים, היקף הפעילות בחשבון, ועוד. החלטה שאינה מביאה בחשבון שיקולים אלה, אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 2 לחוק. אכן, בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעת הבנק, והוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו, אך מקום שעל פניו ברור כי הבנק לא שקל את השיקולים שהיה עליו לשקול, והגיע להחלטה שגויה ובלתי סבירה, שומה על בית המשפט להתערב כדי למנוע עיוות דין."

    

   עוד נפסק כי בחינת שיקול הדעת של הבנק הינה בפן מעין-מינהלי, באשר הבנק מספק שירותיו לכלל הציבור והוא חב כלפי הציבור חובת אמון (פרופ' ריקרדו בן-אוליאל, דיני בנקאות (חלק כללי), עמ' 68-69; גלעד נרקיס ומירב מור, חובות החלים על הבנקים (כרך א'), עמ' 266-268; ת"א (מחוזי ת"א) 60553-06-13 ג'וסטו עסקי מתכת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (7.8.2013); ת"א (מחוזי חיפה) 27289-11-13 ואיל כנען נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (19.01.2014)).

   בנוסף, הלכה היא כי הנטל להראות כי הסירוב היה סביר, מוטל לפתחו של הבנק המסרב ליתן את השירות (ת"א (מחוזי-מרכז) 43887-01-13 אם.אל.גי.איי מימון והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, עמ' 12 (17.11.2013); ה"פ (מחוזי-מרכז) 11043-12-08 קפלן שיווק בשר בע"מ נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, עמ' 9-10 (23.4.2009)), ובמיוחד שעה שהמדובר בחשבון שמתנהל כמה שנים.

10. מכאן, שעלינו לבחון האם בנסיבות של המקרה הנדון באופן פרטני, סירוב הבנק היה סביר, שמא בלתי סביר, וזאת בהתייחס לתקופה שעובר להודעת הסגירה (להלן: "התקופה הקובעת").

    הפעילות בחשבון -

11. מהראיות שהוצגו עולה כי בתקופה הקובעת בוצעו בחשבון, בין היתר, עסקאות במסגרתן נפדה סכומם הנקוב של שיקים לא מעותדים שנמסרו על ידי לקוחות העסק לעסק, תוך שהעסק מנכה מסכום ההמחאות עמלה מסוימת ואת יתרת הסכום מעביר ללקוח. עסקאות מעין אלו, מכונות על ידי הבנק "פריטת שיקים", תוך שהבנק מבקש ליצור הבחנה ברורה בין עסקאות אלו לבין עסקאות "ניכיון שיקים" רגילות של שיקים מעותדים. להלן יכונו העסקאות שבמחלוקת, המכונות על ידי הבנק כעסקאות של "פריטת השיקים" גם במונח "העסקאות שבמחלוקת". ראו בהקשר זה, כי בתצהיר חלאחלה (סעיף 7) נכללה התייחסות מפורטת של חלאחלה ל-22 שיקים שזמן פירעונם בתקופה הקובעת כאשר רובם האמורים היו "שיק מזומן", לגבי חלקם לא נכללה התייחסות למועד פירעונם ולגבי שיקים בודדים צוין כי היו מעותדים. גם בחקירתו, הודה חלאחלה כי הם עוסקים בניכיון המחאות במזומן (עמ' 6, שורה 5), והודה כי הרוב המכריע מתוך ההמחאות שלגביהם ביצע הבנק בדיקה (כפי שיפורט להלן) היו לא מעותדות (עמ' 7,שורות 23-25).

    המחלוקת הפרשנית - מה בין "פריטה" לבין "ניכיון"?

12. כאמור, את הפעולות שבמחלוקת מכנה הבנק "פריטת שיקים", כאשר לשיטתו של הבנק, ישנו הבדל מהותי בין עסקה של ניכיון שיקים, לבין עסקה של פריטת שיקים, ועסקה של פריטת שיקים איננה מקובלת ואינה תואמת את תנאי החשבון של העסק, בשל שהיא מקימה חשש להלבנת הון.

    היות והבנק טוען כי פעילות של פריטת שיקים בהכרח כרוכה בחשד לעבירות מכוח חוק איסור הלבנת הון, אזי שבהתאם להוראות החוק - הבנק מחויב לדווח על פעילות שכזו ולפעול לעצירתה, על דרך של סגירת החשבון. הטענה היא שככל ולקוח מסוים מחזיק בשיק שתאריך פירעונו הגיע או חלף ("שיק מזומן"), הוא יכול ללכת לבנק של המושך ולבקש את פירעון ההמחאה באותו הבנק, ואין כל סיבה לכך שיסתייע בשירותים של עוסק בנש"מ, תוך שהוא משלם לו עמלה גבוהה יותר בגין אותה המחאה. לשיטת הבנק, העדר ההיגיון הכלכלי מעלה חשד שישנה סיבה נסתרת מן העין אשר מביאה את אותם לקוחות להעדיף פנייה לנש"מ על פני פנייה לבנק "הרגיל" של המושך, והמניע האמיתי קשור בפעילות של הלבנת הון אסורה. הבנק מפנה לכך שבחשבונות נש"מ טמון סיכון רב מבחינת החשש מהלבנת הון, נוכח היקפי הפעילות והשימוש במזומן, ובפעילות של פריטת שיקים - טמון סיכון רב אף יותר. בהתאם, אף הבנק נמצא חשוף לסיכון גבוה בהקשרים של מניעת הלבנת הון, שעה שעסקינן בפריטת שיקים – ועל רקע זה יש לבחון את התנהלותו.

13. התובע מנגד, סבור, שגם בפריטת שיקים כהגדרתו של הבנק, קיים הגיון כלכלי מצד הלקוחות, שכן במרבית הפעמים המדובר בלקוחות אשר לא יכולים לפרוע את ההמחאות ביום הרלבנטי ובשעה בה הם זקוקים לסכום ההמחאה במזומן (בשל שסניפי הבנק סגורים, וכיו"ב נימוקים). אותם לקוחות, המעוניינים לקבל בו ביום מזומן במקום ההמחאה שבידם, מוכנים לשלם את העמלה הרלבנטית עבור יתרון זה. בנוסף, טוען התובע כי הסיכון בכל הנוגע לגביית ההמחאה, רובץ על שכם העוסק בנש"מ, שכן הוא נותן ללקוח את התמורה במזומן מידית, ורק לאחר מכן פונה למושך בתקווה שההמחאה לא תסורב. עוד טען התובע כי בחלק מהמקרים, שירותי מתן המזומן כנגד ההמחאות ניתנו ללקוחות שאין להם חשבון בנק משל עצמם, או ללקוחות שהחשבונות שלהם מעוקלים או מוגבלים. לכן – לא רק שיש היגיון כלכלי מאחורי עסקת פריטת השיקים אלא שעסקה זו אינה שונה במאומה מעסקת ניכיון שיקים (אותה מורשה לעשות התובע מכוח תעודת הרישום של העסק, אשר הוא מחזיק). עוד טוען התובע כי מועד פירעון השיק אינו נתון משמעותי, בבואנו לשקול האם עסקינן בעסקת ניכיון "כשרה" אם לאו וכי אין מקום לקביעה גורפת לפיה ניכיון שיקים לא מעותדים מהווה פריטת שיקים אסורה.

14. במחלוקת זו – עמדתי היא כי העמדה הגורפת והכוללנית של הבנק אינה יכולה לעמוד.

15. ראשית, נזכור כי אין בחיקוקים הרלבנטיים הגדרה של המונח "פריטת שיקים" ובוודאי שאין בנמצא חיקוק הקובע כי פריטת שיקים – בכל היקף ובכל מתכונת – הינה פעילות אסורה. בפסיקה ובספרות ניתן למצוא התייחסות למונח "ניכיון שיקים", המתייחס לעסקה בה השיקים שנמסרים בידי הנש"מ הינם שיקים שתאריך פירעונם עתידי. בעסקאות מעין אלו, אכן ברור שיש יתרון כלכלי משמעותי ללקוח בכך שהוא מקבל בעת ביצוע הפעולה את סכום ההמחאה במזומן באופן מידי, אינו צריך להמתין עד מועד הפירעון ואינו חושף את עצמו לסיכון שבאי פירעון ההמחאה, כאשר התמורה מתבטאת בתשלום עמלה לנש"מ. בנסיבות שכאלו, ברור שיש תכלית בגביית עמלה מצד העוסק בנש"מ אשר לא רק שלוקח על עצמו את הסיכון שההמחאה לא תיפרע, אלא שאף "מקדים" את התשלום, "על חשבונו" (כאשראי), ויש היגיון כלכלי חד-משמעי בביצוע העסקה. אלא שהאמור לגבי "ניכיון" אינו מלמד על "פריטה", אינו מסביר בדיוק מהי מהותה ואינו מהווה קביעה לפיה רק ניכיון מותר, ופריטה – אסורה.

16. שנית, יש לראות כי במקרה היחיד (למיטב ידיעתי) אשר בו נדרש בית המשפט העליון למחלוקת זו, נפסק כי אין לקבוע מסמרות בסוגיה. הכוונה היא כמובן לפרשת אימפריה יאסין (להלן: "פרשת יאסין"). בבית המשפט המחוזי בה"פ (מחוזי-מרכז) 28387-10-12 אימפריה יאסין להשקעות ומימון בע"מ נ' בנק הפועלים (29.4.2013) (להלן: "פס"ד יאסין"), נדונה החלטה של בנק להורות על סגירת חשבון עסקי של נש"מ, כאשר הרקע לסגירה היה פעילות של "פריטת שיקים". באותו מקרה, הנש"מ קיבל לידיו את ההמחאות "במזומן", הפקיד אותן, המתין עד שהן נפרעו, ונתן ללקוחות את התמורה במזומן (בניכוי העמלה) רק לאחר שההמחאות נפרעו, לאחר 3 ימי עסקים. בית המשפט המחוזי מצא לקבוע כי יש הבדל ברור בין "פריטת שיקים" לבין "ניכיון שיקים", וכי פעילות הפריטה, בשונה מניכיון, נעדרת רכיב של אשראי, נעדרת רכיב של סיכון ועל כן גם נעדרת היגיון כלכלי. עוד נבחנו הנתונים הנוגעים להיקפי הפעילות באותו החשבון – והשילוב של הגורמים הביא את בית המשפט המחוזי למסקנה כי הפעילות שביצע הנש"מ באותו מקרה אכן מקימה חשד להלבנת הון, ולכן –אסורה. ערעור שהוגש על פס"ד יאסין (ע"א 3497/13 אימפריה יאסין להשקעות ומימון נ' בנק הפועלים בע"מ (11.11.2015), להלן: "ערעור יאסין") – נדחה. בפסק הדין בבית המשפט העליון נמנע בית המשפט מקביעת כללים ברורים לגבי מהות הפריטה וההשוואה לניכיון, ונקבע כי בנסיבות העובדתיות שהוכחו בפרשת יאסין, אין כל צורך להיזקק לקביעות כלליות ועקרוניות אלו, שכן באותו מקרה אכן ההחלטה של הבנק הייתה סבירה. על כן, לא מצא לנכון בית המשפט העליון להתערב בקביעות של בית המשפט המחוזי. לכן, אין למצוא בערעור יאסין בסיס לעמדת הבנק לפיה עסקאות פריטה לעולם אסורות, שכן בית המשפט העליון הסתייג מקביעות עקרוניות אלו של בית המשפט המחוזי.

17. שלישית, אין אף למצוא תימוכין לעמדת הבנק בעמדתו של היועמ"ש בסוגיה. במסגרת ערעור יאסין התבקשה על ידי בית המשפט העליון עמדת הפיקוח על הבנקים, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה. עמדת היועץ המשפטי לממשלה באותו מקרה הייתה כי נוכח היעדרו של היגיון מסחרי או כלכלי בפעילות שבוצעה בחשבון הנש"מ שם, ונוכח ההיקפים הגדולים של הפעילות האמורה – הסירוב של הבנק להוסיף לאפשר את ביצוע הפעילות של פריטת שיקים בחשבון הייתה סבירה. עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה הסתייג מהקביעה של בית המשפט המחוזי בפס"ד יאסין לפיה ישנה הבחנה חדה וברורה בין "ניכיון" לבין "פריטה", ככל שעסקינן בשאלת ההצדקה לסגור את החשבון מחמת חשש להלבנת הון, והעמדה העקרונית שהובעה היא על כל מקרה להיבחן לגופו ובנסיבותיו. עמדת היועמ"ש הייתה כי יתכנו מקרים שגם ניכיון יהווה הפרה של הוראות החוק למניעת הלבנת הון, ומנגד, ייתכנו מקרים בהם פריטה תחשב "כשרה" ולא תהווה עילה לסגירת חשבון.

18. רביעית, נציג מחלקת הביקורת והאכיפה ביחידה לנותני שירותי מטבע באגף שוק ההון במשרד האוצר, מר ערן פיינגולד, התבקש אף הוא לחוות את דעתו בסוגיה, ומתשובותיו לשאלות שהופנו אליו עולה כי יש קושי עם עמדת הבנק הגורפת. עיון בנספח ג' לבקשה לסעד זמני, מראה כי הופנו למר פיינגולד שאלות רבות לגבי ההבדל בין פריטה לבין ניכיון ולגבי האפשרות לבצע פריטה מטעמו של נש"מ המחזיק בידו רישיון. מתשובותיו עולה שקו הגבול אינו ברור ומאחת התשובות ניתן ללמוד כי לשיטתו אין הבדל בין ניכיון המחאות מעותדות וניכיון המחאות במזומן.

19. חמישית, אבקש להפנות לשני מקרים נוספים דומים. בת"א (מחוזי-מרכז) 43887-01-13 אם. אל. ג'י. איי מימון והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים (17.11.2013), נדון מקרה דומה של סגירת חשבון בנק של נש"מ. פסק הדין במקרה זה ניתן לאחר פסק הדין בערעור יאסין – והוחלט כי לא היה בסיס להחלטת הבנק להורות על סגירת חשבון הנש"מ. בת"א (מחוזי-ת"א) 60553-06-13 ג'וסטו עסקי מתכת בע"מ נ' בנק הפועלים (7.8.2013), נדונה בקשה לסעד זמני בתביעה שנסיבותיה דומות, אם כי באותו מקרה דובר בהטלת מגבלות על יכולת ביצוע הפעולות בחשבון, ולא על החלטה לגבי סגירתו המוחלטת של החשבון. הבקשה לצו מניעה זמני התקבלה, ובית המשפט ציין בהחלטתו כי טענות הבנק לגבי הסיכון הנובע מהחשש להלבנת הון נטענו בעלמא, וכי בניגוד לעמדת הבנק, אכן קיים היגיון כלכלי גם בעסקאות פריטת שיקים (אשר כונו באותו מקרה "פדיון שיקים"), היגיון שאינו מבוסס במניעים של הלבנת הון.

    סיכום ביניים –

20. לאור האמור מעלה, לא ניתן לומר כי כל פריטה אסורה. אין כיום הגדרה בחוק ל"פריטה" או לגבי ההבדל בינה לבין ניכיון, אין הלכה מחייבת בהקשר זה - ולכן לא ניתן היום לומר שכל פריטה באשר היא פריטה היא אסורה, כפי שטען הבנק.

    החתימה על ההתחייבות –

21. על רקע האמור, נבחן את משמעות החתימה על ההתחייבות.

22. הוכח כי ביום 3.6.2015 התקיימה פגישה בין חלאחלה לבין נציג של הבנק וכי חלאחלה התבקש להביא לבנק אסמכתאות שונות ואף נשאל אם בעסק מתבצעות עסקאות של ניכיון שיקים במזומן. חלאחלה השיב שמתבצעות גם עסקאות של שיקים לא מעותדים וגם עסקאות בשיקים מעותדים (עמ' 8-9 לפרוטוקול מיום 12.4.2016). לשיטת הבנק, באותה פגישה הובהר לחלאחלה כי חל איסור על ביצוע פעילות של פריטת שיקים בחשבון. מורה הצהיר כי במהלך הפגישה האמורה, הוא הסביר לחלאחלה כי: "הכוונה היא לעסקאות שבמסגרתן נמסרים לנש"מ ומופקדים על ידו בחשבונו, שיקים שהגיע זמן פירעונם, שהנש"מ משלם בעדם כסף מזומן וכי פעילות זו עולה כדי ניהול חשבון עבור אחר, ולכן, בין היתר, מצביעה על קיומו של חשש להלבנת הון" (סעיפים 13-14 לתצהיר מורה, נ/8). אינני בטוחה כי אפשר לקבל את עדותו היחידה של מורה לגבי תוכן אותה שיחה, שכן אין תיעוד בכתב לדברים שנאמרו וחלאחלה מכחיש את קבלת ההסבר הנטען. בכל אופן, כפי שנקבע מעלה, דומה כי לא היה כל צידוק להורות לתובע לחדול כליל מכל פעילות של פריטה ביוני 2015, ובכל מקרה, הבנק לא טען כי יש לסגור את החשבון בשל שהעסק ביצע פעילות "אסורה" אחרי יוני 2015 ולפני החתימה על ההתחייבות בנובמבר 2015. אף לא הובאו ראיות לגבי מהות הפעילות בין יוני לבין נובמבר 2015, ולכן – אין צורך להמשיך ולדון במה שנאמר בדיוק, או שלא נאמר, בפגישה ביוני 2015.

23. נקודת הציון הבאה, מבחינה כרונולוגית, היא בנובמבר 2015, אז התבקשו התובע וחלאחלה לחתום על ההתחייבות, ונזכיר כי היא כוללת הצהרה לפיה "לא אבצע כל פעילות פריטת שיקים בחשבון". מוסכם כי התובע וחלאחלה חתמו על ההתחייבות ביום 16.11.2015, וכי לאחר החתימה – המשיכו בפעילות כפי שהייתה עובר לחתימה.

    חלאחלה העיד כי עובר להצגת הדרישה לחתימה על ההתחייבות – נציג הבנק לא הסביר לו מה המשמעות של "פריטה" לשיטת הבנק, וכאשר שאל למה בדיוק הכוונה, הוא הופנה לעיין בפס"ד יאסין ונאמר לו שהוא יכול למצוא שם את הגדרתו של המונח (עדותו בעמ' 10, שורות 10-18). עדות זו לא נסתרה, בין אם בחקירה הנגדית ובין אם על ידי עדות של נציג מטעם הבנק. התובע העיד כי לפני שהתבקש לחתום על ההתחייבות נאמר לו כי "פריטת שיקים" הינה פעילות אסורה וכי הבנק דורש מכל הלקוחות לחתום על התחייבות דומה. אף עדות זו לא נסתרה. מורה, העד מטעם הבנק אשר היה במגעים עם חלאחלה ועם התובע, והיה מי שמסר את ההסברים וביקש לחתום על מסמך ההתחייבות – לא מסר בתצהירו או בעדותו דבר אשר יכול לסתור את הטענות הנ"ל של חלאחלה ושל התובע (וראו את חקירתו בעמ' 25-26).

24. היות ולשיטתי, באותה נקודת זמן לא היה מקום לאיסור כללי לגבי פעולות של פריטה, נדמה לי שלא היה מקום להחתים את התובע ואת חלאחלה על ההתחייבות. במועד שבו החתים הבנק את התובע על ההתחייבות לפיה אסורה כל פעילות של פריטה – לא היה מקום לעשות כן. אין כיום (ולא הייתה אז) הגדרה של "פריטה", ולא הייתה הצדקה לאסור פריטה, באשר היא פריטה. הבנק לא יכול היה לדרוש מהתובע לחדול מפעילות המכונה על ידי הבנק "פריטה" לחלוטין, במועד שבו אין לפעילות זו הגדרה ברורה בחוק ושעה שבית המשפט העליון, היועמ"ש והמפקח על הבנקים סבורים כולם כי יתכנו מקרים שפעילות של פריטה אינה אסורה וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. לכן, היה על הבנק להימנע מניסוח ההתחייבות כפי שנוסחה, באופן דרקוני וגורף, ולתת לתובע הנחיות פרטניות ומדויקות יותר באשר להיקפי הפעילות ואופי הפעילות.

    היה מקום כבר אז לפרט מהן בדיוק הפעולות האסורות ולא לאסור "פריטה" באופן גורף. במיוחד יש לזכור כי במועד החתימה על ההתחייבות (ביום 16.11.2015), כבר ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת יאסין (מיום 11.11.2015), ולכן – האפשרות להסתמך על פסק הדין בערעור יאסין כבסיס לדרישה לחתום על ההתחייבות, וההפניה של חלאחלה לפרשת יאסין (בין אם לפס"ד של בית המשפט המחוזי ובין אם לערעור בבית המשפט העליון) – מעוררת בעיני קושי משמעותי.

    נזכור כי בערעור יאסין דווקא נקבע במפורש כי יש סימן שאלה באשר להפרדה הקטיגורית בין "ניכיון" לבין "פריטה", ככל שעסקינן בפעולות המקימות חשש להלבנת הון, ועוד נזכור כי בפרשת יאסין הנש"מ המתין 3 ימים ממועד קבלת ההמחאות מהלקוח ועד שנתן ללקוח את התמורה במזומן. לכן, ההפניה של נציגי הבנק לקביעות שבפרשת יאסין כבסיס לדרישה לחתום על ההתחייבות, לגבי החשבון הספציפי של התובע הנוכחי – לא היתה מספקת. הדרישה לחתום על ההתחייבות, וחשוב יותר – הכוונה לסגור את החשבון למקרה וההתחייבות תופר – עולה בנסיבות דכאן לכדי סירוב בלתי סביר להמשך מתן שירות בנקאי, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק הבנקאות.

25. בנוסף, אפנה לכך כי מטעם הבנק עלתה טענה, לפיה החתמת התובע וחלאחלה על ההתחייבות היתה במסגרת יישום החלטה של הבנק שהתייחסה ללקוחות נש"מ נוספים, כלומר – שכל הנש"מים התבקשו באותה העת לחתום על מסמכים דומים, בבחינת החלטה רוחבית. לשיטת הבנק, מאחר ועסקאות של פריטת שיקים טומנות בחובן סיכון רב, ומאחר ועל הבנק מוטלות חובות שונות בדין שמטרתן מניעת האפשרות כי שירותיו ינוצלו לצורכי הלבנת הון, הבנק החליט כעניין של מדיניות כלל בנקאית, לאסור על ביצוען של עסקאות פריטת שיקים בחשבונות הנש"מים, וזה היה הרקע העובדתי להחתמת התובע על ההתחייבות (תצהירו של חוסייסי, נ/6, סעיפים 59-65). במקרה שכזה, עשויות להיות רלבנטיות הוראות סעיף 2(ד) לחוק הבנקאות, לאמור:

    "(ד)בלי לגרוע מדרכי הוכחה אחרות בדבר הסבירות של סירוב כאמור, רשאי תאגיד בנקאי להודיע למפקח על מדיניות עסקית שקבע לעניין מתן שירותים, ואם לא נתקבלה מהמפקח הודעה על התנגדותו למדיניות האמורה, ייחשב כסביר סירוב הנובע מאותה מדיניות."

    אם אכן הבנק מצא לנכון לקבוע מדיניות כללית לגבי איסור פעילות של פריטת שיקים בכל חשבונות הנש"מים (אולי בעקבות פסק הדין בערעור יאסין או מכל סיבה אחרת) – ייתכן שהיה עליו להודיע למפקח על אותה "מדיניות עסקית", ולו על מנת לבסס את הטענה לפיה סירוב להמשיך ולתת שירות ללקוחות אשר הפרו את ההתחייבות הינו סביר.

26. בכל אופן, המסקנה הנגזרת מהאמור הינה כי נכון לאותה נקודת זמן, ההתחייבות כוללת תנאי בלתי סביר, והסירוב של הבנק להמשיך ולהעניק שירות לתובע אם לא ימלא את אותו התנאי, הינו סירוב בלתי סביר – בניגוד לסעיף 2 לחוק הבנקאות.

    לאור מסקנה זו – אין צורך להכריע בטענה הנוספת של התובע לפיה מסמך ההתחייבות הינו חוזה אחיד מקפח, ואף אין צורך להידרש לטענתו לפיה החתמתו על ההתחייבות מהווה הפרה של חובות תום הלב והאמון מצד הבנק.

    הפעילות בחשבון לאחר החתימה על ההתחייבות -

27. אין חולק כי גם לאחר החתימה על ההתחייבות – המשיכה להתבצע בחשבון פעילות אשר בחלקה הינה קבלת המחאות לא מעותדות ותשלום מזומן ללקוחות, בניכוי עמלה, וכפי שהוגדרו עסקאות אלו בסעיף 11 מעלה, בוצעו "העסקאות שבמחלוקת".

28. הבנק מייחס חשיבות רבה לכך שהתובע חתם על ההתחייבות ולמרות זאת, מצא לנכון להפר אותה בכך שהוא המשיך לעשות בדיוק את אותה הפעילות אשר בוצעה לפני החתימה. עוד טוען הבנק כי עצם ההפרה של כתב ההתחייבות מהווה עילה עצמאית לסגירת החשבון.

29. אני מסכימה עקרונית עם עמדת הבנק, וסבורה כי יש למתוח ביקורת על התנהגותו של התובע, אשר פעל כאמור. היות והתובע התנגד לכתב ההתחייבות - היה עליו להימנע מחתימה, ולחילופין - לפעול לשינוי המסמך מיד באותה עת. התובע יכול היה לחתום על המסמך, תוך שהוא מציין שהדבר מתבצע "תחת מחאה", ולפנות יום לאחר מכן לנציגים המוסמכים בבנק ולהעלות בפניהם את טענותיו לגבי המסמך, ואם הדבר לא היה מביא לפתרון – יכול וצריך היה התובע ליזום הליכים משפטיים בכל הנוגע למשמעות של ההתחייבות. תחת זאת, בחר התובע לחתום על ההתחייבות, כאשר הוא מבין שבהתאם להתחייבות עליו לחדול מחלק מהפעילות שבחשבון, ולמרות זאת מצא לנכון להמשיך בדיוק באותה פעילות, כתמול שלשום, כאילו לא היו דברים מעולם. התנהלות שכזו אינה ראויה ובוודאי שלא ניתן לטעון כלפי הבנק שהוא פעל בחוסר תום לב או תוך הפרת יחסי האמון, שעה שהתובע בחר לפעול כפי שפעל. עוד יובהר כי לא הוכחה טענת התובע העובדתית לפיה נציג הבנק (מורה או אחר) איים עליו שאם לא יחתום על כתב ההתחייבות ייסגר החשבון מידית, ולכן – נדחות טענות לגבי הפרה של חובות מצד הבנק בניגוד לסעיף 4 לחוק הבנקאות.

30. לכן, אני מוצאת שיש טעם בטענות הבנק לגבי ההתנהלות של התובע כמתואר מעלה, ועם זאת, בנסיבות, ההתנהלות אינה מצדיקה לסגור את החשבון. עוד יוער כי לא ניתן לקבל את טענת הבנק לפיה הפרת ההתחייבות מהווה עילה עצמאית ונפרדת לסגירת החשבון, שעה שהודעת הסגירה כלל איננה מתייחסת להתחייבות או לטענות הבנק לגבי הפרתה. ככל וביקש הבנק לטעון כי הסיבה לסגירת החשבון היא הפרת ההתחייבות - היה מקום לציין זאת במפורש בהודעת הסגירה, ואין לקבל טענה מאוחרת זו של הבנק עתה.

    האם הפעילות כשלעצמה מקימה חשש להלבנת הון?

31. מסקנתי עד כה היא כי לא היה מקום להחתים את התובע על ההתחייבות כפי שנוסחה וכי לא היה מקום להודיע לו על סגירת החשבון מפאת העובדה שהוא המשיך בפעולות שבמחלוקת למרות שלשיטת הבנק הפעולות מנוגדות להתחייבות. כעקרון, נותרה עדיין לדיון השאלה אם הפעולות שבמחלוקת מקימות חשש להלבנת הון – שאז, יתכן וההחלטה לסגור את החשבון מוצדקת לגופה, ללא קשר להתחייבות.

    הבנק טוען, מן הסתם, שהפעולות שבמחלוקת, ובמיוחד לאור היקפן, מקימות חשש כאמור – ולכן מחובתו להורות על סגירת החשבון, כפי שעשה. התובע, מנגד, טוען כי כל הפעולות שבמחלוקת מתבצעות למול לקוחות מוכרים, יש להן בסיס עסקי והיגיון כלכלי ואין כל חשש שהפעילות כרוכה בהלבנת הון.

32. במסגרת הדיון הוצגו כמה דוגמאות בודדות של פעולות שבמחלוקת. עמדתי היא כי לא ניתן לקבוע חד משמעית כי כל הפעולות שבמחלוקת אכן מעוררות חשד כפי שטוען הבנק. לגבי חלק מהעסקאות שבמחלוקת הוכח כי המדובר בהמחאות שנמסרו לעסק במועד שבו הבנק של המושך היה סגור למשך ששי-שבת וחג. לכן, העובדה שלקוח יכול היה לקבל את סכום ההמחאה במזומן מידית, ולא להמתין שלושה ימים עד שיפתח הבנק "הרגיל", מהווה סיבה הגיונית לתשלום עמלה לנש"מ. משמע, שפעילות שכזו באופן נקודתי אינה מעלה חשש שאותו לקוח פרטני פנה לעסק של התובע על מנת להלבין הון. מנגד, הוכח כי ישנם מקרים בהם לקוחות של העסק פונים לצורך פירעון של המחאות על מנת לחמוק מצווי עיקול או מהגבלות שמוטלות על חשבונות הבנק שלהם. פעילות שכזו בוודאי שאינה אמורה להתבצע בחסות הבנק. עוד התברר כי לעיתים מקבל העסק לידיו המחאות שסוחרו כמה וכמה פעמים וכוללות כחמש חתימות הסבה, ואף יותר. לגבי חלק מההמחאות – יכלו התובע וחלאחלה לספק הסברים וניתן היה להבין כיצד עברה ההמחאה כל כך הרבה ידיים עד שהגיע לנש"מ לצורך קבלת מזומן תמורתה. מנגד, חלאחלה והתובע אישרו כי לגבי המחאות אחרות, הם לא יכולים לספק נתונים באשר לשלל חתימות ההסבה, ויתכן מאוד שהמחאות שכאלו מעוררות חשד (ושוב, יש לבחון כל המחאה לגופה).

33. סיכומו של האמור מעלה הינו שלאחר ששמעתי את החקירות ועיינתי במסמכים לגבי הפעולות שבמחלוקת בתקופה שקדמה להודעת הסגירה – הגעתי למסקנה שלא ניתן לקבוע שכל הפעילות שבמחלוקת מעוררת חשש להלבנת הון וכי לא היה מקום להודעה בדבר סגירת החשבון. יובהר, והדברים ברורים, כי לכל הפעילות שבוצעה לאחר שליחת הודעה הסגירה אין רלבנטיות, וחבל שהוקדשו משאבי זמן להצגת נתונים בהקשר זה ולחקירות העדים לגבי פעולות אחרי המועד הקובע.

34. יתכן ושני הצדדים מצפים מבית המשפט לקבוע בפסק דין זה איזו פעילות "מותרת" ואיזו "אסורה", ומחכים שבפסק הדין ישורטט בבהירות "קו הגבול" סביב פריטת השיקים. אלא שלא מצאתי שיש מקום שאעשה כן, בנסיבות של התיק, ושעה שמסקנתי היא כי ההחלטה לסגור את החשבון היתה בלתי סבירה. אני סבורה כי על הבנק להתכבד ולבחון לעומק את הפעילות שמתבצעת בחשבון, לדרוש הבהרות מהתובע ככל שיידרש, לבקש מהתובע אסמכתאות ככל שיהא צורך – ורק לאחר מכן, להחליט איזו פעילות (אם בכלל) מגלמת חשש להלבנת הון המצדיקה נקיטת צעדים מצד הבנק. על הבנק להחליט בעצמו מהי הפעילות הבעייתית באופן ממוקד, לפני שהוא מבקש מבית המשפט לקבוע עמדה בנושא, שכן ההחלטה הגורפת לפיה כל הפעילות מקימה חשד, אינה סבירה.

35. על הבנק לשקול ולהבהיר חד-משמעית מה היא כוונתו במונח "פריטת שיקים", באילו נסיבות הוא סבור כי פעולה שנחשבת לשיטתו פריטת שיקים – היא אסורה, האם יש אמת מידה כמותית או אחרת, האם יכולה להיות הגבלה על מספר השיקים או על ההיקף הכולל של השיקים, האם המבחן נוגע לזהות הגורם המפקיד, האם יש חשיבות למועד בו מופקד השיק, וכו'. הבנק יכול אף לשקול לפנות ביוזמתו לפיקוח על הבנקים או ליועמ"ש לקבלת הבהרות. ברי כי פעולות הזהות לפעולות שבוצעו בפרשת יאסין (והכוונה לכך שהתשלום ללקוח היה רק לאחר 3 ימים), הינן פעולות שמקימות חשש להלבנת הון – כפי שקבע בית המשפט העליון. מנגד – ברור כי יכולים להיות לקוחות שפעולה של "פריטה" מבחינתם היא לגיטימית, שכן הם אינם קשורים בכל דרך לגורמים עברייניים ויש הסבר מניח את הדעת לכך שהם מסכימים לשלם את העמלה לנש"מ.

    לפיכך, ככל שהבנק מעוניין להתריע מראש בפני הלקוחות מהי פעילות חשודה מבחינתו אשר תגרור את סגירת החשבון – עליו להתכבד ולפרט את עמדתו ואין להסתפק בהצגת עמדה כללית כפי שהייתה בכתב ההתחייבות. ככל שהבנק אינו מעוניין בהבהרת עמדתו, יהא עליו להמשיך ולבחון מעתה והלאה את התנהלות התובע – וברי כי ככל שיעלו חשדות חדשים – יוכל הבנק לפנות לתובע ולבקש הסברים והבהרות, ולאורם – לפעול ככל שימצא לנכון.

    סיכום -

36. לאור כל האמור מעלה, התוצאה הינה שיש לקבל את התביעה בחלקה. אני מקבלת את בקשת התובע להורות כי הודעת הסגירה מבוטלת וכי ההתחייבות אשר עליה הוא חתם אינה מחייבת אותו, בנוסח הקיים.

    עם זאת, לא אוכל לקבל את הדרישה להורות כי הבנק יהא מנוע מלסגור את החשבון בעתיד או את הדרישה להורות שהתובע יכול מעתה ואילך לבצע בחשבון כל פעילות שעולה על דעתו. על התובע להבין כי המאבק בהלבנת ההון הינו גם המאבק שלו, ועליו לתרום את חלקו בכך שיקפיד על בדיקת טיבן של העסקאות המובאות לפתחו.

    יתכן והמשמעות של הדברים הינה לנהל רישום קפדני יותר של העסקאות, אף אם במחיר של כוח אדם נוסף או צמצום היקף ההמחאות שמתקבלות בכל יום עבודה – אך ברי כי גם התובע יאלץ לבצע שינויים בדפוסי עבודתו, על מנת להסיר כל חשש שמא חלק מהפעולות (אף אם קטן) נגוע בהלבנת הון, או חשוד כנגוע.

    לכן, צו המניעה האוסר על הבנק לפעול לסגירת החשבון מכוח הודעת הסגירה שנשלחה בפברואר 2016 – יהפוך לצו קבוע. כל יתר הסעדים המבוקשים – נדחים בזאת.

    בנסיבות, הגם שהתביעה התקבלה בחלקה, ולאור ההערות לעיל לגבי התנהלות התובע (אשר היה יכול לפעול להקטנת היקף המחלוקת) – לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

     

    ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ו, 27 יוני 2016, בהעדר הצדדים.