דברי רקע:
זו היא תביעה שטרית שבמרכזה עומד שיק ע"ס 30,000 ₪, זמן פרעון 27.12.08, שחולל ולא כובד על ידי הבנק בעת הצגתו לפרעון (יקרא להלן: "השטר").
לידתה של התביעה היא בבקשה לביצוע שטר שהתובעת הגישה כנגד הנתבעת ללשכת ההוצאה לפועל בעכו. התנגדות שהוגשה מטעמה של הנתבעת נתקבלה ובעקבות קבלתה התיק עבר לפסים מהירים. בגדרי התיק, בעלי הדין הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ומטעם עדיהם. הוגשו בנוסף, מטעמם של בעלי הדין, שתי חוות דעת גרפולוגיות ביחס לחתימה המופיעה בשטר במקום המיועד לחתימת מושכו.
ביום 14.2.16 הביאו לפני בעלי הדין את ראיותיהם ולאחר שניסיון שנעשה על ידי להביא את בעלי הדין לעמק השווה כשל, הגישו בעלי הדין בזה אחר זה את כתבי סיכומיהם.
גדר המחלוקת:
עיקר המחלוקת בין בעלי הדין הוא בשאלה – האם החתימה המתנוססת על השטר הינה חתימתה של הנתבעת, שמא מדובר בחתימה שהיא מעשי זיוף של אם הנתבעת?
במחלוקת זו וביתר הנושאים השנויים במחלוקת, נשמעו לפני עדויותיהם של בעלי הדין ועדיהם.
מטעמה של התובעת העיד מנהלה יניב הרינג (יקרא להלן: "הרינג"), ומטעמה של הנתבעת העידו הנתבעת ושני הוריה. בנוסף, נחקרו לפני על חוות הדעת שהוגשו על ידם, שני הגרפולוגים מטעמם של בעלי הדין.
חומר הראיות:
בתצהיר עדותו הראשית, העיד מנהל התובעת, הרינג, כי התובעת אוחזת בשטר וכי הינה בגדר צד שלישי בעסקת היסוד שבה הוא ניתן. לטענתו, מדובר בשטר סחיר שהתובעת הסכימה לקבלו לידיה בתום לב וכנגד תמורה. התובעת טענה כי השטר לא נפרע על ידי הנתבעת וכי התובעת לא קיבלה מהנתבעת כל תמורה בגין השטר. בכל הקשור לטענת הנתבעת לזיוף חתימתה על השטר, העיד הרינג בכתב (סעיף 7 לתצהירו), כי "מחקירת הנתבעת ואמה ניתן ללמוד כי רב הנסתר על הגלוי, הנתבעת ואמה מגלות טפח ומסתירות טפחיים, והכל בניסיון להתחמק מתשלום החוב כלפי התובעת".
מלבד תצהירו של מנהל התובעת הנ"ל, הגישה התובעת מטעמה חוות דעת של מומחה לכתב יד (גרפולוג), בשם יצחק חגג (להלן: "המומחה חגג"). במסגרת חוות דעתו הנ"ל סקר המומחה חגג את פרטי השכלתו ואת ניסיונו המקצועי, ובנוסף לכך הוא פירט את מהות הבדיקה שנעשתה על ידו ומסקנתו. על פי זו (המסקנה), "קיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגה מס' 1) שהתחימה במחלוקת שסומנה א-1 בצ'ק המקורי נכתבה על ידי הגב' מיקי דדון".
הנתבעת, בתצהיר עדות ראשית שנחתם על ידה, ציינה כי אינה חתומה על השטר וכי החתימה המתיימרת להיות חתימת ידה על השטר, הינה חתימה מזוייפת שהוספה ללא הרשאתה ו/או הסכמתה. בנוגע לנסיבות הוצאת השטר, טענה הנתבעת כי אלה התבררו לה על ידי אמה ואביה בדיעבד ותכליתן היא, בתמצית, כי השטר נמסר 'בלנקו' על ידי אמה למוטב השטר - ירון אליהו, בתור שיק בטחון להבטחת פרעון חשבון בגין השכרת כלי רכב, חשבון שאליהו הנ"ל התחייב לשלמו באמצעות כרטיס האשראי שלו. לימים, לאחר שאליהו ואבי הנתבעת פרעו את מלוא התחייבויותיהם לחברת ההשכרה, בגין כלי הרכב על ידו ששכרו, הורי הנתבעת דרשו את השטר מאליהו וזה טען בפניהם כי הם יכולים לראות בשטר כאילו נקרע.
באשר לתובעת, טענה הנתבעת כי למיטב ידיעתה זו מחזיקה בשטר ללא תמורה ונוקטת בהליכים לפרעונו לאחר חילולו. התובעת, טענה הנתבעת, הינה חברה העוסקת בקניית שיקים, גבייה וניכיון שיקים וזו אינה אוחזת בשטר כשורה.
מלבד הנתבעת הוגשו במסגרת פרשת ההגנה תצהיריהם של הורי הנתבעת במסגרתם גוללו השנים נסיבות דומות בנוגע לנסיבות הוצאת השטר ומסירתו לאליהו. במסגרת תצהיר אמה של הנתבעת – הגב' מרסל דדון, הוסיפה זו וטענה כי: "השיק נמסר למר ירון אליהו, ממני ישירות ולא מהחייבת, כשהוא פתוח לגמרי והבת שלי בכלל לא חתמה עליו, ואני הוספתי את חתימתה, ללא הרשאה ממנה, מכיוון שזה היה שיק לעירבון ולביטחון והיה בינינו אימון לנוכח ההיכרות בינינו." (סעיף 8 לתצהירה של מרסל).
כאמור, נסיבות דומות הובאו על ידי אבי הנתבע, ניסים דדון, בתצהירו.
דיון והכרעה:
אחר עיון, בחינה ושקילה באתי לכלל מסקנה ולפיה דין התביעה להידחות.
עסקינן בבעלי דין שהם צדדים רחוקים לשטר באשר לא ניטשת בין בעלי הדין מחלוקת סביב העובדה כי הנתבעת לא נתנה את השטר לתובעת ו/או למי מטעמה ישירות.
טענת ההגנה העיקרית בפי הנתבעת הינה טענת זיוף, עליה עמדתי לעיל אך מלבד טענה זו הועלתה על ידי הנתבעת טענה של כשלון תמורה מלא, במובן זה שהיא לא קיבלה תמורה כלשהי בגין השטר. בנוסף הועלו על ידי הנתבעת, בסיכומיה, טענות הגנה נוספות דוגמת הטענה כי אין לתובעת מעמד של אוחז בשטר על שום שאליהו לא חתם על גב השטר חתימת הסב וכו'. טענות אלה הן טענות חדשות שהתובעת התנגדה להעלאתן וטענה לגביהן כי הן בגדר הרחבת חזית אסורה. מבלי לקבוע מסמרות בטענה הנ"ל שוכנעתי כי דין התביעה דחייה גם בלא הטענות הנ"ל ומכאן אני רואה את עצמי פטורה מלהכריע בשאלה אם בהרחבת חזית אסורה עסקינן אם לאו.
הטענה לכשלון התמורה:
בעניינה של טענת כשלון התמורה המלא הנ"ל, הנטל להוכחת כשלון התמורה מוטל על הנתבעת. אלא שלטעמי נטל זה הורם על ידה כנדרש.
בתצהירה ובעדותה לפני פירטה הנתבעת את נסיבות הוצאת השטר, לאחר חתימתו שלא בהרשאתה על יד אמה מרסל. הנסיבות האמורות לא היו ידועות לנתבעת והיא למדה אותן משיחות שקיימה לעניין זה עם הוריה. השניים הנ"ל הגישו תצהירים מטעמם ובמסגרתם הם פירטו את אותן הנסיבות. השניים נחקרו לפני בחקירות נגדיות על תצהיריהם אולם בחקירתם לא היה כדי להפריך את גרסתם בנוגע לנסיבות הוצאת השטר.
התובעת שהיא צד רחוק בעסקת היסוד, הודתה באמצעות העד מטעמה, כי אין לה ידיעה אישית בנוגע לנסיבות שבהן הוצא השטר ונמסר לאליהו. משכך, לא היה בעדות מנהלה כדי לתרום כהוא זה להבהרת התמונה בקשר לאותן הנסיבות. העד היחיד שיכל להושיע לתובעת בעניין הנסיבות האמורות, שהוא לא אחר מאשר אליהו ממנה נטלה התובעת, לטענתה, את השטר לא זומן על ידי התובעת למתן עדות בבית המשפט ואת מחדלה זה של התובעת יש לזקוף לחובתה.
הנה כי כן, גרסת הנתבעת לעניין כישלונה המלא של התמורה בעד השטר, הוכחה על ידי הנתבעת כדבעי. מקום בו הוכח קיומו של כשלון תמורה נשאלת השאלה מה נפקות כשלון התמורה האמור על התובעת?
התובעת, בתצהיר מנהלה טענה כי היא אוחזת בשטר בתמורה, ובתום לב. ב"כ התובעת בפתח דיון ההוכחות שהתנהל לפני הצהיר למען הסר ספק כי באין בפי התובעת טענה שלפיה הינה בגדר אוחז כשורה, זאת על שום שהתובעת נטלה את השטר לאחר מועד פרעונו.
עם זאת, נטען על ידי התובעת, מפי ב"כ, כי הינה אוחזת בשטר בעד ערך. לעניין זה נחקר לפני בדיון ההוכחות האמור מנהל התובעת שחזר על טיעונה האמור של התובעת. בחקירתו של הרינג עלה כי אינו עד רלבנטי במובן זה שאין לו ידיעה אישית בנוגע לשטר ואיננו יכול להעיד ולתרום במאומה לשאלות השנויות במחלוקת בתיק זה. מעדותו של הנ"ל עלה כי לא הוא נטל את השטר ולא הוא ששילם את תמורתו. עלה בנוסף כי תמורה בסך 10,000 ניתנה על ידי סוכנת בשם אלינור שמשום מה לא זומנה על ידי התובעת למתן עדות בבית המשפט. בנוסף , לא עלה בידי הרינג הנ"ל להציג כל אסמכתא לתשלום התמורה. כאמור, התובעת מסיבותיה, גם נמנעה מזימונו למתן עדות בבית המשפט של אליהו ממנו קיבלה לכאורה התובעת את השטר.
אף אם אדלג על כשלונה האמור של התובעת בהוכחת טענתה לאחיזה בעד ערך, ובענין זה ראוי לציין כי עומדת לתובעת חזקה התמורה שבפקודת השטרות, עדין אין בכך כדי לסייע בידי התובעת.
אבהיר להלן את מסקנתי הנ"ל.
בעניין זכויותיו של אוחז בשטר בעד ערך, במצב בו נכשלה מלוא התמורה בעד השטר, חייבה במשך שנים רבות הלכת גויסקי אשר נקבעה על ידי בית המשפט העליון בשנת 1962, במסגרת ע"א 333/61 גויסקי נ' חיים יוסף מאיר. הלכה זו קבעה כי זכותו של נסב השטר תגבר על זכותו של מושך השטר, בנסיבות שבהן הופרה עסקת היסוד ומושך השטר לא קיבל תמורה בעד השטר שהוא משך מידי הנפרע, זאת לא רק כאשר נסב השטר הוא אוחז כשורה אלא גם במצב שנסב השטר הוא אוחז בעד ערך שנטל את השטר בטרם נכשלה התמורה.
דא-עקא שהלכת גויסקי בוטלה לאחרונה על ידי בית המשפט העליון, כאשר הרציונל שעמד מאחורי ביטול ההלכה הוא שאין כל סיבה ליתן לאוחז בעד ערך, אשר קיבל שטר פגום על פניו, את אותה הגנה הניתנת לאוחז כשורה, הפטור מלבדוק את עסקת היסוד ולשלם את המחיר הכלכלי במקרה של כשלון התמורה באותו עסקה. בעוד שהלכת גוייסקי התבססה על דיני הקניין הכלליים החלים על הממד החפצי של השטר, באה ההלכה החדשה והזכירה על שטר חלים שולשה ממדים – חפץ, חוזה ומסמך סחיר. בחינת ממדים אלו בהתאם לדיני החיובים ודיני הקניין, מובילה למסקנה כי הפגם שנפל בתקינותו של השטר על פי דיני השטרות, פגע בסחירותו המהותית ובכך נשלל מן האוחז המעמד המיוחד של אוחז כשורה. יחד עם זאת, שטר נותר חפץ וחוזה וככזה חלים עליו דיני הקנין והחוזים. על פי דיני הקניין קנה האוחז זכות בשטר עם זאת הקניין אינו מעניק לו יותר מאשר טמון בשטר, ה"חפץ" אותו קנה, ובתור שכזה הוא כפוף לטענה שחוזה היסוד הופר.
ההלכה המחייבת כיום נקבעה ברע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתן ביום 24.11.15), ולפיה רק אוחז כשורה, להבדיל מאוחז בעד ערך, יכול לתבוע את תמורת השיק ממושך השיק, במידה ועסקת היסוד הופרה באופן לפיו מושך השיק לא קיבל את התמורה בעד השיק מידי הנפרע.
הנה כי כן, לא די בכך שהתובעת אוחזת בעד ערך בשטר כדי להתגבר על טענת כשלון התמורה המלא, וככל שאין התובעת אוחזת בשיקים כשורה, כפי שהוצהר על ידה, השטר בו קנתה זכות, ולמעשה הקניין שלה בשטר, כפוף לטענה שחוזה היסוד הופר.
הנה כי כן, טענתה של הנתבעת להפרת עסקת היסוד ולכשלון התמורה הוכחה על ידה כדבעי ובנסיבות העניין טענה זו טובה היא אף כלפי התובעת, גם אם נניח כי היא הוכיחה זו את טענתה לאחיזה בעד ערך בשטר וכי השטר הגיע לידיה בטרם נכשלה תמורתו.
טענת הזיוף:
די למעשה באמור לעיל על מנת לדחות את תביעתה של התובעת כנגד הנתבעת אלא שבעניינו לטעם הדחייה הנ"ל מצטרף טעם נוסף והוא שבידי התובעת לא עלה להרים את הנטל המוטל לפתחה להוכחת חתימתה של הנתבעת על שטר.
בעניין זה כאמור, טענה הנתבעת כי היא לא חתמה מעולם על השטר וכי החתימה המתנוססת עליו אינה חתימתה ולא נחתמה בהסכמתה ו/או הרשאתה.
הנתבעת נחקרה בחקירה נגדית על האמור בתצהירה ולרבות טענתה הנ"ל, אולם בחקירתה לא היה כדי להפריך את גרסתה האמורה. עדות הנתבעת בעניין זה ובכלל היתה אמינה עלי והיא הותירה אצלי רושם חיובי ביותר.
חיזוק לעדותה של הנתבעת נמצא בעדות אמה מרסל. זו למעשה הודתה בפה מלא כי חתמה בשם בתה הנתבעת על השטר בלא ידיעתה וללא הרשאתה.
בהינתן העובדה כי התובעת לא היתה צד לעסקת היסוד שבמסגרתה הוצא השטר, מצופה היה מן התובעת כי תעשה לזימון מוטב השטר אליהו, שיכול היה אולי להשליך אור על נושא החתימה על השטר. אלא שהתובעת נמנעה מזימונו של הנ"ל למתן עדות ובנסיבות העניין חלה לחובתה החזקה הקובעת כי לו העד היה מוזמן למתן העדות בבית המשפט היתה עדותו פועלת בהכרח לרעת התובעת.
הוגשה אומנם מטעמה של התובעת חוות דעת גרפולוגית שמסקנותיה הובאו על ידי לעיל אלא שמנגד הביאה הנתבעת חוות דעת נגדית הגורסת אחרת.
שני המומחים נחקרו לפני בחקירות נגדיות ובשקלול מכלול הנתונים נוטה אני להעדיף את מסקנות המומחית מטעמה של הנתבעת – הגב' דגן.
מעדותו של המומחית דגן עלה כי חוות דעתה ניתנה לאחר שנערכה על ידה הכתבה לנתבעת במסגרתה נתבקש זו להדגים את חתימתה. בנוסף, נערכה לפני המומחית דגן הכתבה לאם הנתבעת מרסל. לאחר ביצוע הכתבות כאמור ולא החתימה על השטר נבדקה על ידה ציינה המומחית דגן בחוות הדעת את מסקנתה ולפיה: "1. לא מצאתי זהות באשר היא בין אופן כתיבת המילים "רון אליהו", "שלושים אלף בלבד" לאופן כתיבת המילים על דף החתימות והמלל שנרשמו ונחתמו בפני. הללו נרשמו ע"י אדם אחר ולא זו שחתם ע"ג השיק.
2. לא מצאתי זהות בין אופן כתיבת החתימה השנויה במחלוקת לאופן חתימתה של מיקי דדון.
3. מצאתי זהות בין אופן כתיבת החתימה השנויה במחלוקת, לאופן כתיבת חתימותיה של הגב' מרסל.
4. ללא ספק, הגב' מרסל דדון היא זו שחתמה ע"ג השיק שחתימתו שנויה במחלוקת"
המומחית דגן נחקרה לפני בחקירה נגדית על חוות דעתה ומסקנות חוות דעתה הנ"ל עמדו היטב במבחן החקירה הנגדית ולא קרסו. התרשמתי עוד מחקירתה של הנ"ל כי למסקנתה הנ"ל היא הגיעה לאחר שנערכו על ידה בדיקות מקיפות. העובדה כי חוות הדעת לא רק שוללת את חתימתה של הנתבעת על השטר אלא קובעת באופן פוזיטיבי זהות החתומה עליו (אם הנתבעת מרסל), מקנה לחוות הדעת יתרון על פני חוות הדעת הנגדית שהוגשה מטעמה של התובעת.
בעניינה של זו, הפריעה לי העובדה כי המומחה לא ערך הכתבה לנתבעת שהיא כלי חשוב וזמין לצורך ביצוע השוואה.
בעייה נוספת היא העובדה כי המומחה חגג הסתמך, לצורך השוואה, על שני שיקים לא מקוריים לגביהם הוא יצא מתוך הנחה כי החתימה עליהם היא חתימתה של הנתבעת. הנחת המבוססת על השערות המומחה בלבד.
ואם לא די באלה עלה מעדותו של המומחה חגג כי בתיק העבודה שלו חתימות נוספות של אחת בשם 'שירלי מירפי', שהקשר בינה לבין התיק מוטל בספק רב, שלא מן הנמנע כי ההשוואה נעשתה עמן.
בנסיבות מצאתי מקום להעדיף את חוות דעת המומחית דגן והתומכת בגרסתה האמינה של הנתבעת ומאששת אותה.
למען הסר ספק לא נעלמה מעיני העובדה כי המסמכים שעמדו לנגד עיני המומחית דהן הם בחלקם מסמכי צילום. כמו כן, לא מצאתי לזקוף לחובת המומחית דגן את העובדה כי אינה חברה באגודת הגרפולוגים, לא ערה מבחני האגודה וחלק מהתמחותה נובע מלימוד עצמי.
הנה כי כן, בידי התובעת לא עלה להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה להוכחת חתימתה של הנתבעת על השטר. טעם זה מצטרף לקודמו ומצדיק דחיית תביעתה השטרית של התובעת כנגד הנתבעת.
בשולי הדברים:
בסיכומי טענותיה העלתה התובעת טענה נוספת ולפיה הנתבעת הרשתה לאמה מרסל ליטול את השיק ולחתום עליו. לנתבעת בחקירתה הנגדית הוצגו מספר שאלות על מנת לבסס את הטענה אולם בתשובותיה של הנתבעת, האמינות עלי כאמור, שללה הנתבעת אפשרות זו.
בנסיבות העניין לא שוכנעתי כי די בעצם העובדה כי חשבון הנתבעת הוגבל לאחר סירוב 10 שיקים בשל אי כיסוי מספיק; כי שני הוריה הם פושטי רגל וכי הונפק לבקשתה פנקס שיקים ביום 27.10.08 כדי ללמד על הרשאה, במודע ולמצער בהתעלמות, לעשות שימוש בשיקים שלה על ידי אמה ואביה. שוכנעתי כי עצם העובדה כי הנתבעת השאירה את פנקס השיקים בחדרה, בזמן שהותה מחוץ לבית, אינה יכולה ללמד על הרשאה לאחרים, לרבות אלה המתגוררים עמה תחת אותה קורת גג, להשתמש בשיקים שלה.
סוף דבר:
אשר על כן ולאור כל המקובץ הריני דוחה את התביעה במלואה ובהתאם לכך הריני אף מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל מס' 08-27365-11-1.
בנוסף הריני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת אך הסל של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ עליו כחוק, בגין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. התשלום יבוצע תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לתובעת, אחרת – הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומו המלא בפועל.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.
ניתן היום, א' תמוז תשע"ו, 07 יולי 2016, בהעדר הצדדים.
