ביום 10.11.14 פונה נציגו של התובע, מר א. ר. (להלן – ר. ) בדוא"ל לדיין (נספח 1א לתצהיר התובע) ובו הוא מציין כי נערכה פניה לתובע מאת חברת הביטוח כלל בבקשה להעברת מכתבי שחרור. עוד מציין ר. בפניה זו כי הוא "מבין שמכתבי שחרור הוכנו עבור כלל קרן בר יציב, כלל פנסיה וכן עבור פסגות וקהל רופאים" וכי הוא מבקש לדעת מתי התובע יוכל לאסוף מכתבי שחרור אלה. מפניה זו ניתן ללמוד כי אף לגרסת התובע וכעולה מפניית נציגו מכתבי השחרור הוכנו זה מכבר ועוד לפני יום 10.11.14, ולא בעקבות פניית נציג התובע או פניה מאוחרת יותר של ב"כ התובע.
לסיכום נקודה זו, אנו קובעים כי המעסיקה פעלה להוצאת מכתבי השחרור של הכספים שנצברו לזכות המנוחה בקרנות השונות וזאת בסמוך למועד הפטירה ובמהלך חודש 9/14.
לשאלת משלוח מכתבי השחרור לקרנות השונות, ועל אף שלא היה במשלוח מסמכים אלה כדי להביא לתשלום השלמת פיצויי הפיטורים לידי התובע במועד, יש משמעות בשאלת הערכת תום ליבה של המעסיקה.
12.דיין העיד (סעיף 12 לתצהירו) כי בראשית חודש 11/14 מסר לו התובע בשיחה טלפונית כי צו הירושה אינו מצוי בידיו אלא בידי ילדיו עמם הוא אינו מצוי בקשר. עדותו בעניין זה לא נסתרה, בין השאר בהתחשב בכך שהתובע לא זכר את פרטי שיחותיו עם דיין.
13.במהלך התקופה שממועד הפטירה (והחל ממועד שלא הוברר, שכן ר. לא הובא למתן עדות) פנה ר. לנציגי המעסיקה בשם התובע לצורך החשת הטיפול בעניינו (תכתובת צורפה כנספח 1א לתצהיר התובע).
ביום 6.11.14 פנה ר. בדוא"ל אליו צרף אישור על סכומי הפיצויים שנצברו בקרן הפנסיה של המנוחה ואשר יש להוסיפם לטופס 161. עוד ביקש ר. כי הכנת טופס 161 תסתיים במהרה כדי שהתובע יוכל לקבל לידיו את כספי הפיצויים.
לפניה זו השיב דיין באותו היום כי "נוכל לטפל בתשלום המענקים ומתן האישורים הנדרשים (טופס 161 ושחרור כספים צבורים בקופות) לאחר קבלת צו ירושה."
כעבור שעה קלה השיב ר. לדיין כי הוא "ממליץ לך גם לבדוק מהו החוק בעניין מועד הוצאת טופס 161 במקרה שלנו. רצ"ב הקטע המתאים מחוק "הגנת השכר", סעיף 20", ונענה על-ידי דיין "אני מתייעץ עם הגורמים הרלוונטים. בבקשה להמתין בסבלנות".
14.ביום 17.11.14 פונה ר. בדוא"ל לחרל"ף (נספח לא ממוספר לתצהיר התובע). בפניה זו הציג עצמו כיועץ פרישה הפונה לבקשת משפחת ר. והתובע. בפניה זו מסביר ר. כי דרישתו של דיין להצגת צו ירושה אינה תואמת את הוראות הדין, מפנה אותה להוראות סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים בדבר זכאות השארים לפיצויי הפיטורים, ומציין כי עיכוב מסירת מכתבי שחרור וטופס 161 ללא סיבה מוצדקת מהווה הפרה של סעיף 20 לחוק הגנת השכר.
ביום 18.11.14 השיבה חרל"ף כי היא "בודקת את המשמעות יחד עם גורמים משפטיים במערכת" וכי "שוחחתי עם מר ר. ונהיה עמו בקשר".
באותו היום מעביר ר. העתק מההתכתבות עם חרל"ף, לרבות תשובתה, בדוא"ל לב"כ התובע.
15.במכתבה נושא תאריך 17.11.14 (שנשלח בפקס ובדואר רשום) פנתה ב"כ התובע למשרדי ההנהלה הראשית אצל המעסיקה בדרישה לתשלום פיצויי הפיטורים לידי התובע, מסירת טופס 161 ומכתבי שחרור לקופות הגמל, לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות. בפניה זו נטען כי דרישת מחוז חיפה במעסיקה להצגת צו קיום צוואה אינה הולמת את דרישות הדין. בסיום הפניה צוין כי אם לא תתקבל התייחסות תוך 7 ימים ממועד קבלת המכתב, "הורנו מרשנו לפנת לערכאות מתאימות למיצוי זכויותיו על-פי דין".
כעולה מנספח 5 לתצהיר חרל"ף, מכתב זה התקבל בפקס אצל המעסיקה ביום 18.11.14 בשעה 9:30 בבוקר, וטענת המעסיקה בדבר מועד קבלת הפניה לא נסתרה.
16.ביום 18.11.14 פונה ב"כ התובע במכתב נוסף להנהלת המעסיקה ובהתייחס לדוא"ל ששלחה חרל"ף לר. ביום 18.11.14. בפניה זו צוין כי "לאור תגובה זו הורנו מרשנו להמתין עד ליום 23.11.14 בשעה 10:00 בלבד, בטרם פנייה לערכאות משפט".
17.ביום 20.11.14 העבירה ב"כ התובע לעו"ד ארז גביש אצל המעסיקה באמצעות דוא"ל העתק מכתבה מיום 17.11.14 ויפוי כח.
18.ביום 20.11.14 משיב עו"ד גביש לב"כ התובע כי הוא מצרף העתקי מכתבי השחרור לקרנות אשר "למיטב ידיעתי נשלחו לקרנות" ומציין כי "טופס 161 יועבר בהקדם, בכל מקרה אעדכן ביום ראשון גם לגבי נושא זה וגם לגבי הטפסים לביטוח לאומי".
19.ביום 23.11.14 התקבלו אצל ב"כ התובע טפסי 161 באמצעות הדוא"ל (נספח 7 לתצהיר חרל"ף), וביום 25.11.14 התקבלו המסמכים במשרדה באמצעות הדואר.
ביום 24.11.14 פנתה ב"כ התובע לעו"ד גביש בבקשה שלא יועברו הפיצויים אלא לאחר קבלת אישור פקיד שומה, ונענתה כי ניתן לבצע את התשלום כבר למחרת היום בניכוי המס.
20.ביום 18.12.14 הועברו לחשבונו של התובע סך 401,132 ₪ (נספח 10 לתצהיר חרל"ף), וזאת על יסוד תחשיב הכולל את הסכום בגין השלמת פיצויי פיטורים וכן פדיון ימי מחלה צבורים (תחשיב בנספח 7 לתצהיר חרל"ף).
טענות הצדדים
21.לטענת התובע, יש מקום לחייב את המעסיקה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעורם המלא מיום פטירת המנוחה ועד יום 24.11.14, הוא המועד בו התקבלו טפסי 161 אצל ב"כ התובע בגין סכום השלמת פיצויי הפיטורים.
התובע טוען כי המעסיקה נהגה בחוסר תום לב וממניעים פסולים בכך שעיכבה את מסירת הטפסים וביצוע התשלום באופן שחייב את התובע להיעזר בייצוג משפטי.
עוד נטען כי גם אם מדובר בטעות בהבנת המצב המשפטי מצד המעסיקה אין בכך כדי להצדיק הפחתה בשיעור פיצויי ההלנה, בהתחשב בכך שהנתבעת היא מעסיק גדול המעסיק אלפי עובדים במחוז חיפה ובכך המעסיקה נהנית מליווי משפטי צמוד, כמו גם בהתחשב בכך שהמעסיקה ונציגיה התעלמו מבקשות ב"כ התובע להסביר את פשר העיכוב.
22.כאמור, המעסיקה אינה חולקת על כך כי התובע אכן היה זכאי לקבל את פיצויי הפיטורים להם היתה זכאית המנוחה, כי לא היה מקום להתנות את ביצוע התשלום בהצגת צו ירושה או צו קיום צוואה, וכי המעסיקה שגתה בכך שהציגה דרישה זו.
על אף האמור, טוענת המעסיקה כי אין מקום לחייבה בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים אלא יש להורות על ביטולם או הפחתתם שכן המעסיקה פעלה מתוך טעות כנה בהבנת המצב המשפטי ומתוך חשש אמיתי לפעול שלא כהלכה נוכח המצב המשפחתי המורכב והמחלוקות בין התובע לבין יורשי המנוחה. עוד נטען כי המעסיקה פעלה לתיקונה של הטעות בסמוך למועד היוודע הטעות, מה שיש בו ללמד על תום לבה.
המסגרת הנורמטיבית
23.סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים קובע כדלקמן:
"(א)נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו, פיצויים כאילו פיטר אותו.
"שאירים" לעניין זה – בן הזוג של העובד בשעת פטירתו לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לעניין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח – 1968, ובאין בן זוג או ילדים כאמור – ילדים והורים שעיקר פרנסתם היה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היה על הנפטר.
(ב)היו פיצויי פיטורים משתלמים לשאירים שאינם בו זוג או ילד התלויים כאמור, יופקדו הפיצויים בבית הדין האזורי לעבודה ויינתנו לשאירים שיקבע בית הדין האזורי לעבודה ולפי החלוקה שיקבע, בהתחשב במצבם הכלכלי ובמידת תלותם בעובד שנפטר.
(ג)פיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר לא יראו אותם כחלק מהעזבון."
24.על-פי האמור בסעיף 20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר) קמה הזכאות לתשלום פיצויי הפיטורים ביום הפסקת יחסי עובד ומעביד. הצדדים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי בנסיבות המקרה כאן חל מועד מאוחר יותר לביצוע התשלום, כקבוע בחריגים שבסעיף 20(א)(2) – 20(א)(5) לחוק הגנת השכר.
25.סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר קובע כי יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם וכי שיעור פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יהיה כדלקמן:
"(1) שולמו פיצויי הפיטורים בתקופה שבין היום הששה עשר לבין היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם – הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו;
(2) שולמו פיצויי הפיטורים לאחר היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם – הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולמו פיצויי הפיטורים; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי".
26.סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר קובע כי לעניין הלנת פיצויי פיטורים יחולו הוראות סעיפים 17א, 18 ו- 19 לעניין הלנת פיצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר, "ואולם בית דין אזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כאמור בסעיף 18, אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה:
(1)חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין;
(2)חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עובד ומעביד;
(3)הזכאי לקבלת פיצויי הפיטורים לא מסר למעביד לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לעניין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם".
27.בסעיף 18 לחוק הגנת השכר (החל כאמור בשאלת הלנת פיצוי פיטורים מכח סעיף 20(ד) לחוק זה) נקבע כי:
"בית דין אזורי רשאי להפחית פיצויי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו".
28.הלכה היא כי לבית הדין האזורי שיקול דעת רחב בשאלת פסיקת פיצויי הלנת שכר או הפחתתם לפי סעיף 18 לחוק הגנת השכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי סעיף 20 לחוק הגנת השכר. במסגרת שיקול דעת זה על בית הדין לערוך איזון מתאים בין השיקולים הנוגעים לתכלית החוק, הצורך בהרתעת מעסיקים מאי תשלום הזכויות ובמועד, אפשרות הפגיעה ביכולתו העובד להתקיים בכבוד, כמו גם את העובדה כי מדובר בסנקציה דרקונית שמשמעותה פגיעה בזכות הקניין של המעסיק. כן על בית הדין להתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה, בתום לבם של המעסיק ושל הזכאי לתשלום, בסוג המעסיק וסוג ההלנה, משך האיחור וגובה הזכויות שהולנו והאם הוא מהווה את כלל התשלומים והשכר להם זכאי התובע, הכל תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות (סטיב אדלר "פיצויי הלנה – חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה, 1996; ע"ע (ארצי) 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים – ג'וליה מימון (29.11.00);
29.באשר לתכלית החיוב בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים נפסק כי עניינה במתן פיצוי הולם לעובד שלא זכה לקבל תשלום בגין פיצויי פיטורים במועד, ודווקא בתקופה הקשה שלאחר פיטוריו בה הוא זקוק לצורך כלכלתו ועל מנת לאפשר לו למצוא עבודה חדשה (ע"ע (ארצי) 473/09 מוטור אפ בע"מ – יניב ורד (1.11.11), סעיפים 17-18 לפסה"ד).
מן הכלל אל הפרט
30.בין הצדדים אין מחלוקת כי הסכומים בגין השלמת פיצויי הפיטורים שולמו באיחור. היה על המעסיקה לשלמם תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם, שהוא יום הפסקת יחסי עובד ומעסיק עם המנוחה, הוא יום פטירתה, היינו ביום 15.9.14, אלא שטופס 161 שאיפשר את ביצוע התשלום נמסר לב"כ התובע רק ביום 24.11.14.
31.בנסיבות המקרה כאן, שוכנענו כי המעסיקה פעלה מתוך טעות בהבנת המצב המשפטי לאשורו, ומתוך אי ידיעה כי הזכאות לפיצויי הפיטורים של עובד שנפטר היא לתובע כבן זוגה של המנוחה, ולא ליורשי המנוחה על-פי צו ירושה או צו קיום צוואה. מעדויות עדי המעסיקה שוכנענו כי נציגי המעסיקה פעלו מתוך טעות זו במועד הקבוע בדין לביצוע התשלום לידי התובע, ומשכך דרשו מהתובע להציג צו ירושה או צו קיום צוואה, כך שלא מדובר בסיבה שהועלתה בדיעבד.
32.המעסיקה היא אכן גוף גדול המעסיק עובדים רבים וכעולה מהתכתובות שצורפו לתצהירים, מלווה בייעוץ משפטי. לפיכך, היתה יכולה המעסיקה לעמוד על טעותה במועד מוקדם יותר, ולתקנה. היה מקום כי המעסיקה תפעל באופן "אקטיבי" יותר בעריכת בירור משפטי מעמיק בדבר זהות הגורמים שיש להעביר לידיהם את פיצויי הפיטורים, ולא להסתפק בהמתנה עד שיוצגו לה מסמכים (צו ירושה או צו קיום צוואה אשר להבנת נציגי באותה עת היה בהם כדי להבהיר למי יש לשלם את פיצויי הפיטורים). כבר נפסק כי פרשנות מוטעית של הדין יכולה להיחשב כ"טעות כנה", אלא שטעות זו מסתיימת כאשר יכול המעסיק, על-פי עצה משפטית שקיבל, לעמוד על טעותו (דב"ע מט/104-3 נתור איחוד סוכני נסיעות לטיולים מאורגנים בע"מ – גילה פרט, פד"ע כא, 387, בסעיפים 12-13 לפסה"ד). בנסיבות המקרה כאן, יכולה היתה המעסיקה או מי מטעמה לפעול בשקידה רבה יותר ולפנות לקבלת ייעוץ משפטי בעניין הגורם שאליו יש להעביר תשלום פיצויי הפיטורים, וזאת טרם שר. מטעם המעסיקה או ב"כ התובע מפנים את נציגי המעסיקה להוראות הדין הרלוונטיות.
רשלנות זו באה לידי ביטוי ביתר שאת שעה שמדובר בהוראת חוק ברורה למדי, הקובעת את זכותם של השארים לפיצויי הפיטורים, במובחן מזכאותם של יורשים על-פי דין או על-פי צוואה.
יש לכן לראות בחלוף הזמן שממועד הזכאות לתשלום ביום 15.9.14 ועד למועד התחלת בירור הטעות ביום 10.11.14 או בסמוך לכך כמצביע על רשלנות מצידה של המעסיקה בטיפול בתשלום פיצוי הפיטורים לידי הגורם הזכאי לתשלום בדין.
33.יחד עם זאת, אין בקיומה של רשלנות מצידה של המעסיקה בבירור המצב המשפטי כדי לעמוד בסתירה לטענתה כי מדובר ב"טעות כנה", ובלבד שהמעסיק ששגה ברשלנות פעל בחריצות סבירה לתיקון המעוות לאחר שהועמד על טעותו (דב"ע שם/3-141 אבירה מיכאלי – מדינת ישראל, פד"ע יג, 146, בסעיפים 4-5 לפסה"ד). בנסיבות המקרה כאן עולה כי לאחר שהופנו נציגי המעסיקה להוראות הדין הרלוונטיות והועמדו על טעותם, תוקנה הטעות תוך פרק זמן שאינו ארוך (פניה של ר. בכתב מיום 6.11.14 ועד למועד מסירת טפסי 161 ביום 24.11.16), ואין לומר שהמעסיקה ישבה בחיבוק ידיים מרגע שהועמדה על טעותה.
34.לאחר שקילת העדויות והראיות שוכנענו כי רשלנותה של המעסיקה בטיפול בתשלום פיצויי הפיטורים לתובע הזכאי להם על-פי דין אינה עולה כדי אדישות או זלזול בזכויותיו של התובע. זאת יש ללמוד מכך שנציגי המעסיקה מסרו מכתבי שחרור לקרנות השונות, סייעו בקבלת כספי ביטוח החיים, עמדו בקשר עם התובע וליוו את התובע בסמוך למועד הפטירה (העובד אישר בעדותו כי במהלך ימי האבל מסרה לו גב' חרל"ף כרטיס ביקור כדי שיוכל לפנות אליה במידת הצורך, העובד אישר בעדותו את עצם קיומן של שיחות טלפוניות עם דיין ופגישות עם נציגות מחלקת משאבי אנוש במעסיקה, וניתן להתרשם כי הפניות בכתב מטעם התובע נענו באופן מהיר). מכאן, שלא מצאנו כי המעסיקה נהגה בחוסר תום לב בהתנהלותה מול התובע, ולא הוכח בפנינו כי המעסיקה פעלה מתוך שיקולים זרים כלשהם, כפי שנרמז בפניית ב"כ המעסיקה מיום 23.11.14 (צורף בנספח 7 לתצהיר חרל"ף).
35.מהראיות עולה כי שכר חודש העבודה האחרון הועבר לידי חשבונו של התובע ושל המנוחה בראשית חודש 9/14. עוד עלה מהראיות כי בראשית חודש 10/14 קיבל התובע, בתיווכה של המעסיקה, סך של 30,000 ₪ כפיצוי במסגרת פוליסת ביטוח חיים של המנוחה (נספח 1 לתצהיר חרל"ף), וכי החל מחודש 10/14 מקבל התובע קצבת שארים מקרן הפנסיה של המנוחה. עוד הוכח בפנינו כי המעסיקה מסרה מכתבי שחרור לקרנות השונות בנוגע לזכויות הצבורות של המנוחה וזאת בסמוך למועד הפטירה.
מהאמור עולה כי לא הוכח בפנינו כי בתקופה בה הולנו פיצויי הפיטורים נפגעה יכולתו של התובע להתקיים בכבוד. אין באמור כדי למעט מחובתו של מעסיק לשלם פיצויי פיטורים לשארו של עובד שנפטר במועדים הקבועים בדין, אלא שיש לשקול את משמעותה של הלנת פיצויי הפיטורים גם בהתחשב בהיקף הנזקים שנגרמו בשל הלנה זו.
36.עוד יש להתחשב בכך שבמקרה של עיכוב בתשלום פיצויי פיטורים במקרה של פטירת עובד, ספק אם מתקיימת התכלית של מתן תמריץ לתשלום פיצוי פיטורים במועד הקבוע בדין עבור עובד שפוטר מעבודתו, וזאת לצורך סיוע תקופה הקשה של חיפוש עבודה חדשה. התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי היה סמוך על שולחנה של המנוחה טרם פטירתה, ולא טען כי בנסיבות העניין יש בעיכוב תשלום פיצויי הפיטורים כדי לפגוע בו ביתר שאת בתקופה בה עליו להיערך כלכלית בשל אובדן הכנסתה של המנוחה. גם עניין זה ראוי שייחשב כשיקול בהפחתת פיצויי הפיטורים.
37.עיכוב של כחודשיים וחצי בתשלום השלמת פיצויי הפיטורים לא יצדיק בנסיבות המקרה חיוב המעסיקה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעורם המלא, שכן סנקציה דרקונית זו לא תהלום את משך זמן העיכוב בתשלום ואת התרשמותינו מאופן התנהלותה של המעסיקה, שאמנם אינה חפה פגמים, אך אלה לא הגיעו כאמור עד כדי זלזול מכוון.
38.לאחר שבחנו את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, בשים לב להלכה הפסוקה ולתכלית חוק הגנת השכר, אנו קובעים כי נסיבות המקרה דנן מצדיק פסיקת פיצויי הלנה בשיעור מופחת, שיש בו כדי להגשים את תכלית החוק באופן מידתי.
לפיכך, אנו פוסקים לזכות התובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 12,000 ₪, בנוסף להפרשי הצמדה וריבית מיום 15.9.2014 ועד 24.11.14 בגין סכום קרן בסך 221,188 ₪. הסכום האמור ישולם לתובע תוך 30 ימים מהמועד שיומצא פסק-הדין לצדדים.
כן תישא הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובע בסך 4,000 ₪, שישולמו אף הם תוך 30 ימים ממועד שיומצא פסק-הדין לצדדים.
39.לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים ממעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
ניתן היום, א' תמוז תשע"ו, (07 יולי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
יהודה מילוא
נציג מעסיקים
|
|
דניה דרורי, שופטת
|