יצוין, כי כידוע לכם ובהתאם להצהרתכם, כי המבנה באילת לא בוטח, לא בוצע חישוב ביטוח חסר בתביעה מס' 110480007012, באירוע מיום 15/9/11.
ככל שאכן, הצהרתכם הנ"ל איננה נכונה, נבקשכם להשיב לחברתנו את התשלומים ששולמו ביתר לחברתכם.
לאור טעמים אלה, אנו דוחים חלקית את הכיסוי הביטוחי.
.........
בכבוד רב ובברכה,
ערבה קור, עו"ד
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
מחלקת תביעות, עסקים וחבויות "
(מכתב הדחייה צורף כנספח 4 לתיק מוצגי הנתבעת).
27.עיננו הרואות, כי בסעיף 4 למכתב הדחייה שצוטט לעיל נטען ע"י הנתבעת, כי המבנה באתר באילת לא בוטח לאור "תצהיר" שהתקבל ממר אלון, לפיו ביקש שלא לבטח את המבנה באזור תעשיה שחורת באילת, שכן מדובר בתחנת מעבר השייכת לעיריית אילת.
28.ה"תצהיר" אליו הפנתה הנתבעת במכתב הדחייה (בסעיף 4) ואשר צוין כי "רצ"ב תצהירכם", למעשה לא צורף, או הומצא, לתובעות. אם כך, היינו מצפים שאותו "תצהיר" יצורף לכתב ההגנה, שכן לאורו דחתה הנתבעת את התביעה בגין רכיב המבנה באתר באילת ולכן מדובר במסמך מהותי שהיה צריך לצרפו. אולם גם לכתב ההגנה הוא לא צורף. המסמך הוגש לתיק בעקבות החלטת בית המשפט בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 30.6.14, ואשר חייב את הנתבעת להגישו.
29.בדיון שהתקיים ביום 15.07.14 הציגה ב"כ הנתבעת מסמך אליו התייחסה הנתבעת כ"תצהיר" מנהל התובעות. בהחלטה שניתנה באותו דיון הוריתי למנהל התובעות להגיש תצהיר תשובה המתייחס לאותו מסמך (ל"תצהיר"). ביום 04.09.14 הוגש תצהירו של מר אלון, אשר הצהיר כי מעולם לא חתם על ה"תצהיר" כטענת הנתבעת (סעיף 4 לתצהירו) (להלן גם: "תצהיר התשובה").
30.לאחר עיון באותו מסמך שכונה ע"י הנתבעת כ"תצהיר" שניתן ע"י מר אלון, ניתן היה ללמוד, כי אין מדובר ב"תצהיר" כפי שקראה לו הנתבעת, אלא מדובר בתרשומת מיום 18.09.11, בת 8 עמודים, שנכתבה בכתב ידו של השמאי זלינגר (בסעיף 5 לתצהיר המתייחס למסמך זה מצהיר מר זלינגר כי התרשומת הנה בכתב ידו ונרשמה במענה לשאלותיו), ואשר בסיומה נכתב המשפט: "איני מוכן לחתום על העדות" (להלן: "התרשומת") (תרשומת בכתב ידו של השמאי זלינגר וכן תמלול התרשומת צורפו כנספחים לתצהירו של מר זלינגר, וכן צורפו לתשובת הנתבעת שהוגשה ביום 01.10.14).
יצוין, כי לאור העובדה שהתרשומת בכתב-היד הייתה בלתי קריאה לחלוטין, צורף תמלול של כתב-היד בכדי שניתן יהיה להתייחס לתוכן התרשומת.
31.במסגרת אותה תרשומת כתב השמאי זלינגר את הדברים הבאים:
"... החברה הנ"ל מפעילה תחנת מעבר אשפה באילת, כאשר משרדי חברה זו שוכנים באזור תעשיה שחורת מגרש 83 אילת. אנו מפעילים תחנה זו מזה כ- 15 שנה, לרבות עצם פינוי האשפה במרבית שטח העיר. למעשה איננו מבטחים את תחנת המעבר באילת כאשר המבנים והציוד שייכים לעיריית אילת והנ"ל מבטחים רכוש זה ואנו למעשה ביטחנו את תכולת המשרדים..." (הדגשה שלי- ח.ק.).
32.בהסתמך על תרשומת זו והדברים שפורטו לעיל, קבעה הנתבעת כי אין כיסוי ביטוחי למבנה האתר באילת. כעת מבקשת הנתבעת, כי נקבל את גרסתה, כי מבנה האתר באילת לא בוטח בפוליסה וכי מנהל התובעות אינו דובר אמת.
33.מנגד, לאורך כל הדרך, לרבות טרם חשיפת התרשומת המדוברת, טען מנהל התובעות כי מעולם לא חתם על "תצהיר" כפי שהציגה זאת הנתבעת.
לעניין התרשומת העיד מר אלון כך:
"ש.הייתה לך שיחה עם השמאי זלינגר?
ת.הייתה לי שיחה איתו.
ש.שיחה אחת, יותר?
ת.זלינגר הגיע בזמן השריפה שהאש בוערת והתחיל לשאול אותי שאלות, הוא בן אדם נחמד ועניתי לו על כל השאלות מה שמסתבר הוא עשה סלט עגבניות מכל מה שאמרתי לו. הוא שאל אותי אם תחנת המעבר של האשפה באילת מבוטחת עניתי לו שלא. כי התחנה שייכת לעירייה והיא מבוטחת על ידי העירייה כל מה שאני עושה בתחנה זה רק מוביל עם משאית את המכולות הגדולות. אני לא מנהל אותה אני לא מפעיל אותה אין לי שום קשר לתחנה הזאת. הדבר היחידי שיש לנו באילת זה שחורת. זה מפעל למיון והפרדה של חומרים למחזור" (הדגשה שלי- ח.ק.)
(פרוטוקול מיום 16.06.15 עמ' 12, ש' 11-20).
34.בעניין זה נשאל אף מר זלינגר וכך העיד:
"ש. באיזה תאריך רשמת את התרשומת?
ת.18.9.2011.
ש.אני רואה בעמוד 8 "איני מוכן לחתום על העדות" רפי לא חתם על העדות?
ת.נכון. "
(פרוטוקול מיום 17.06.15 עמ' 44, ש' 8-11).
35.ובהמשך:
"ש.אתה יודע האם לפני הביטוח במנורה, המבנה באילת בוטח בנפרד, כן או לא?
ת.לא ידוע לי על זה.
ש.לא ביררת את העובדה הזאת אם המבנה באילת מבוטח או לא?
ת.במהלך בדיקת נזק בפ"ת תחנת המעבר באילת לא הייתה רלבנטית, זאת מאחר כי בפוליסה הנוכחית קיים ביטוח ספציפי לתכולה באילת. והביטוח לאחר שמר אלון הצהיר בפניי שהוא לא ביטח את המבנה של תחנת המעבר באילת אלא את תכולת המשרדים בלבד.
ש.כך אתה הבנת את הדברים?
ת.כן. התכולה בוטחה על 6,200,000 ₪ מהם 200,000 ₪ לגבי אזור תעשיה שחורת באילת. המבנה בוטח על 1,130,000 ₪. מאחר ויש הפרדה ברורה מאוד בין אילת לפ"ת התייחסתי לפ"ת".
(פרוטוקול מיום 17.06.15 עמ' 48 ש' 27-32 ועמ' 49 ש' 1-4).
36.לטענת הנתבעת, השמאי זלינגר, אשר אינו משפטן, האמין הוא באותה שיחה עם מר אלון, כי המבנה באתר באילת לא מבוטח אלא רק תחנת המעבר בפתח-תקווה, וכי באילת די לו בביטוח תכולה של 200,000 ₪. נוכח הצהרה זו התובעות קיבלו את הפיצוי מהנתבעת עבור הנזקים בגין תחנת המעבר בפתח-תקווה ולא נעשה חישוב לפי ביטוח חסר.
37.מוסיפה הנתבעת, כי אין זה רלבנטי האם הדברים שנאמרו ע"י מר אלון לשמאי זלינגר נרשמו כתצהיר, בהתאם לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א- 1971 (להלן: "פקודת הראיות"), או בכתב ידו של השמאי. לטענתה, הצורה לא משנה את המהות והתצהיר אינו משנה את התוכן.
38.אינני מקבלת טענתה זו של הנתבעת לעניין ה"תצהיר". אין מדובר בתצהיר, שכן מנהל התובעות לא חתם עליו ואף נכתב ב"רחל בתך הקטנה" כי הוא מסרב לחתום על העדות. כמו כן, התרשומת אינה ערוכה כתצהיר בהתאם לסעיף 15 לפקודת הראיות.
סעיף 15 לפקודת הראיות קובע:
![מלבן 2]()
![]()
"(א)מקום שמותר לאדם על-פי דין, או שנדרש אדם, להוכיח דבר על-ידי תצהיר בכתב, בשבועה או בהן צדק, יהיה תצהירו בכתב ראיה כשרה, אם הוזהר המצהיר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לענשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן.
(ב)האזהרה לפי סעיף קטן (א) תינתן, ונתינתה תאושר על פני התצהיר, על-ידי אחד מאלה:
(1)שופט;
(2)דיין בבית דין דתי;
(3)היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, פרקליטי מחוז, פרקליטי נפה, וסגני פרקליט המדינה ופרקליטי המחוז ועוזריהם;
(4)עורך-דין;
(5)ראש רשות מקומית;
(6)אדם אחר שהסמיכו לכך שר המשפטים".
39.כאשר הנתבעת בחרה לכתוב במכתב הדחייה כי מדובר ב"תצהיר" של מנהל התובעות, על פניו היינו מצפים לראות תצהיר בהתאם לפקודת הראיות, במיוחד כשמדובר במכתב שנחתם ע"י עורכת-דין. בנוסף, אותו "תצהיר", אשר הינו מסמך מהותי, אשר עליו ביססה הנתבעת את דחיית רוב רובה של דרישת התובעות לפיצוי עקב השריפה, לא צורף למכתב הדחייה- והדבר אומר דרשני. כך גם אותו "תצהיר" לא צורף לכתב ההגנה ולמעשה צורף לתיק בשלב מאוחר יותר ביום 15.07.14 לאחר שניתנה החלטה מפורשת על ידי (ביום 30.06.14) לצרפו לתיק.
40.עו"ד ערבה קור, אשר חתומה על מכתב הדחייה מטעם הנתבעת, העידה לעניין זה כך:
"ש.את בתור עו"ד יודעת את המשמעות של תצהיר, כשאומרים תצהיר בכתב עפ"י פקודת הראיות?
ת.אני אשמח לראות על איזה סעיף. אני כרגע לא זוכרת מה זה סעיף 15.
ש.ב.את יודעת מהם הסממנים שהופכים מסמך לתצהיר?
ת.עובדות.
ש.כשאני מראה לך את סעיף 15 את נזכרת שיש לו משקל ראייתי אחר?
ת.ברור.
ש.במכתב הדחייה את כותבת בסעיף 4, רצ"ב תצהירכם. תסכימי אתישמעולם לא היה לך שום תצהיר של המבוטח.
ת.המבוטח הצהיר בפני השמאי זלינגר ששוחח אתו. "
(פרוטוקול מיום 17.06.15 עמ' 39, ש' 6-15).
41.ובהמשך עו"ד קור העידה כך:
"ש.איך את אומרת כזה דבר שהמבוטח הצהיר והמבוטח אמר, כשיש לך בחומר הגולמי שהוא לא מוכן לחתום. של מי הכתב יד בתרשומת?
ת.לא אמרתי שהתצהיר הוא תצהיר לפי פקודת הראיות. נרשם שמדובר בתצהיר. ש.ב.אתם לא רושמים בשום מקום בצורה מפורשת שזה היה המצב למרות שמר אלון
סירב לחתום עליה. כשאתם מכנים זאת בתור תצהיר..,"
(פרוטוקול מיום 17.06.15 עמ' 41, ש' 23-27).
42.מתוך הדברים הללו ניתן ללמוד, כי הנתבעת לא הציגה בפני בית המשפט והתובעות את התמונה המלאה מלכתחילה, כפי שהייתה צריכה לעשות. אם במסגרת מכתב הדחייה הייתה כתובה האמת הברורה, כי מדובר בתרשומת של השמאי אשר כתב את הדברים מפיו של מר אלון, אזי ניתן היה לומר שמדובר בהתנהלות ראויה לאור הבאת התמונה המלאה והמדויקת בפני הצדדים ובפני בהמ"ש. אולם, לא כך נהגה הנתבעת שעה שבחרה במילה "תצהיר", כאשר מדובר בתרשומת של השמאי מטעמה, אשר מנהל התובעות סירב לחתום עליה כעדות. אינני מקבלת את הטענה כי מדובר בעניין טכני שאינו פוגע במהות המסמך . גם אם היה ניתן להקל בסממנים הטכניים הנותנים למסמך את מעמדו כ"תצהיר", הרי שבמקרה הנדון מדובר במסמך אשר מהותית לא ניתן להתייחס אליו כאל תצהיר, שכן ,המצהיר" סירב לחתום עליו ומכאן שהמסמך איננו תצהיר גם מבחינה מהותית.
43.הנתבעת המשיכה בהתנהלותה זו כאשר במהלך הדיון מיום 17.06.15 מצא ב"כ התובעות במהלך חקירתה הנגדית של עו"ד קור, כי על דוכן העדים בקובץ מסמכיה של עו"ד קור הופיע פתק אדום אשר על גביו הכיתוב הבא: "לא להראות לקפלנסקי" (יוער, כי עו"ד קפלנסקי הינו ב"כ התובעות במסגרת תיק זה).
לאור כך ניתנה החלטה על ידי במעמד הדיון כי:
"הליך גילוי המסמכים אמנם הסתיים, אך אם יתברר שקיימים מסמכים שהוכתרו תחת הכותרת "מסמכים שלא להראות לעו"ד קפלנסקי" שהוא במקרה ב"כ התובעות, הרי שיש לנהוג במסמכים אלו בדרך שנוהגים במקרים היוצאי דופן בהם לעיתים ניתן להגיש מסמכים או ראיות אפילו בשלב הסיכומים. העיקרון המנחה הוא מסמכים שאי אפשר היה לדעת על קיומם בשלב גילוי המסמכים ובוודאי שבמסגרת זו כלולים מסמכים שהוכתרו ככאלה שלא לגלותם. " (החלטה בדיון מיום 17.06.15 בעמ' 36).
44.בהמשך קבעתי, כי מאחר וגם ב"כ הנתבעת הייתה מופתעת ולטענתה איננה מכירה את המסמכים, אפשרתי לה בהפסקה לעבור עליהם ולהתייחס אליהם לגופו של עניין.
בסופו של יום, ב"כ התובעות ציין, כי לא יחקור את עו"ד קור על המסמכים הללו בהתאם להחלטת בהמ"ש (שם, עמ' 37, ש' 1-3).
45.הווה אומר, התנהלות הנתבעת לעניין גילוי מסמכים כגון ה"תצהיר" והמסמכים שנשאו פתק "לא להראות לקפלנסקי", מעידה על ניסיון להסתיר את מלוא התמונה העובדתית הקשורה בתיק זה.
אי גילוי המסמכים מעורר את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין הנמנע מגילוי המסמכים חושש מחשיפת המסמכים שכן אלה יכולים להתפרש לחובתו (ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פד"י מה (4), 651, 654 - לעניין אי הבאת עד רלבנטי, והדברים יפים אף לעניין אי גילוי מסמכים שצריך היה לחשפם).
46.לעניין תוכן התרשומת, אני מקבלת את גרסת מנהל התובעות, אשר עדותו הייתה עקבית לאורך כל הדרך, לפיה השמאי זלינגר התבלבל בעובדות שמסר לו מר אלון ולכן כתב את מה שכתב באותה תרשומת. כך גם בסעיף 35 לתצהיר של מר אלון (מוצג 23 לתיק מוצגי התובעות) פורטו הטעויות שנכתבו בתרשומת בקשר לפעילות התובעות באילת ובפתח-תקווה, המעידות על פניו, כי מי שכתב את התרשומת מפיו של מר אלון עשה בלבול בעובדות שנמסרו לו.
47.ב"כ הנתבעת ציינה בסיכומיה, כי העובדות המפורטות ב"תצהיר" יכלו להגיע לידיעת השמאי זלינגר רק מפיו של מנהל התובעות. אין מחלוקת על כי הייתה שיחה בין השמאי זלינגר ומנהל התובעות והתרשומת המכונה על ידי הנתבעת כתצהיר נכתבה על ידי השמאי זלינגר במהלך שיחה זו, אך קיימת מחלוקת לגבי חלק מהפרטים שצוינו בתרשומת, וכבר בזמן אמת סירב מנהל התובעות לחתום עליה.
48.בתצהיר התשובה שהוגש ביום 04.09.14 שנתן מר אלון בנוגע לקיומה של התרשומת, הצהיר מר אלון כי הטעויות הרבות שנעשו באותה תרשומת מעידות על אי הבנה של הכותב, אשר "עשה סלט בעובדות" כמו ששייך עובדות שקשורות לתחנה אחת – לתחנה אחרת (סעיף 20 לתצהיר התשובה).
49.מעיון בתצהירו של מר אלון ניתן ללמוד, כי באילת קיימות שלוש תחנות לטיפול באשפה כמפורט להלן: (סעיף 13 לתצהיר מר אלון שהוגש ביום 04.09.14 שהתייחס לתרשומת)
התחנה הראשונה- תחנת מעבר מרכזית של עיריית אילת הנמצאת ברח' ששת הימים 124 במרכז העיר. תחנה זו משמשת את כל עיריית אילת בפינוי האשפה. התחנה מצויה באחריות עיריית אילת, היא בעליה והיא מנהלת אותה, ולכן גם אינה מבוטחת ע"י התובעות. בתחנה זו, מעיד מר אלון, כי הם מבצעים הובלות של המכולות הגדולות שהעירייה מילאה אותן.
התחנה השנייה- תחנת מעבר בעלת פעילות קטנה הנמצאת בסמוך לבתי המלון באילת, אליה מעבירות התובעות פסולת בניין בלבד בכמויות קטנות וגזם. התובעות מאחסנות שם מכולות. השטח ניתן לתובעות כברי רשות באופן זמני ע"י עיריית אילת שהנה בעלת השטח, אך אין צורך בביטוח ולכן לא נערך שם ביטוח.
התחנה השלישית- מפעל מיון והפרדה הנמצא באזור תעשיה שחורת, מגרש 83. מר אלון מצהיר, כי התובעות רכשו את כל השטח לפני כ- 15 שנה והקימו שם מבנה של סככה ומשרדים. המרכז משמש את התובעות לצורך משרדי הנהלה, מקום החזקה של ציוד ומשאיות. עיקר פעילות התחנה הוא מיון והפרדה של חומרים מופרדים במקור, כמו בקבוקי פלסטיק שהתובעות אוספות מתוך כלובים שמפוזרים בעיר אילת, קרטון מתוך קרטוניות המפוזרות בעיר ואריזות של חברת תמיר שנמצאים באריזות (מכלים) של חברת תמיר. כל החומרים משונעים למתקן, ממוינים, בחלקם יוצרים באלות ובחלקם משונעים בתפזורת למפעלי המחזור שבמרכז.
50.מפעל המיון וההפרדה, לטענת מר אלון, מבוטח מאז וכל השנים בביטוח מבנה ותכולה, בהתאם לדרישות והמלצות סוכן הביטוח של התובעות, שביקר בנכס מספר פעמים. כל השנים, לטענתו, שילמו על אותו שווי גם על המבנה וגם על התכולה.
51.בתצהיר התשובה, כאמור לעיל, מצביע מר אלון על הטעויות שנעשו בתרשומת של השמאי זלינגר. כך הוא מצביע על הטעות שנרשמה בעמוד הראשון לתרשומת לפיה התובעות כביכול מפעילות תחנת מעבר אשפה באילת כאשר משרדיה שוכנים באזור תעשיה שחורת. בניגוד לכתוב, מר אלון מתקן, כי תחנת המעבר העיקרית אינה ממוקמת באזור התעשייה שחורת, אלא תחנת המיון וההפרדה. התובעות אינן מפעילות את תחנת המעבר, אלא עיריית אילת. התובעות רק משנעות את האשפה במכולות גדולות מתחנת המעבר העיקרית למטמנה בנימרה. תחנה זו, כאמור לעיל, שייכת לעיריית אילת.
52.בנוסף, לטענת מר אלון, שגיאה נוספת בעמוד הראשון לתרשומת לפיה התובעות לא מבטחות את תחנת המעבר באילת כאשר המבנים והציוד שייכים לעיריית אילת וכי מר אלון ביטח את תכולת המשרדים, גם היא דורשת תיקון. לטענת מר אלון, בניגוד לכתוב בתרשומת, התובעות לא ביטחו בתחנת המעבר העיקרית משרדים, כי אין להם שם משרדים. התחנה היחידה אותה ביטחו בביטוח מבנה ותכולה, לטענתו, היא תחנת המיון וההפרדה באזור תעשיה שחורת, שם נמצאים המבנה, המשרדים, הציוד והמכולות שבבעלות התובעות.
מר אלון הצביע על טעויות עובדתיות נוספות שנעשו במסגרת אותה תרשומת, אולם אין הן רלבנטיות לענייננו ולכן לא מצאתי להתייחס אליהן.
53.אני מקבלת את גרסת התובעות לעניין ההסברים שניתנו בנוגע לתפעול שלושת תחנות האשפה באילת, אשר לא נסתרו.
לעניין תוכן התרשומת, כאמור לעיל, אני מקבלת את גרסתו של מר אלון, אשר הייתה עקבית ומהימנה. מאחר ומדובר בשלוש תחנות לטיפול באשפה בעיר אילת, אשר לתובעות יש נגיעה אליהן, חלקן מבוטחות ע"י עיריית אילת וחלקן לא, הדרך לבלבול בעובדות קצרה.
עדותו העקבית של מר אלון גם מתחזקת נוכח האמור בפוליסת הביטוח שביטחה חברת הפניקס בזמנו את מבנה האתר באילת. על כך ארחיב בפרק הבא.
54.פוליסות הביטוח הרלבנטיות:
אין מחלוקת על כי במועד השריפה הפוליסה שהונפקה על ידי הנתבעת הייתה בתוקף. אין מחלוקת על כי היא התייחסה הן לאתר באילת והן לאתר בפתח תקווה.
55.השאלות העיקריות שבמחלוקת והמתייחסות לפוליסה הן כדלקמן:
55.1. הכיסוי הביטוחי למבנה באילת – התובעות טענו שהמבנה בוטח ואילו הנתבעת טענה שהמבנה לא בוטח כשהיא מסתמכת על "תצהיר" מנהל התובעות שניתן בשיחתו עם השמאי זלינגר לאחר השריפה בפתח תקווה.
55.2. היקף ביטוח התכולה באילת ומה כוללת התכולה.
56.על הרקע לעריכת פוליסת הביטוח במנורה ניתן ללמוד מתצהירה של הגב' אלימור יחזקאל, מנהלת צוות במחלקת חיתום אצל הנתבעת (להלן: "הגב' יחזקאל").
הגב' יחזקאל מבהירה במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמה, כי הליך הפקת הפוליסה היה כדלהלן:
57.סוכן הביטוח, מסוכנות זאב אביטל, פנה למחלקת החיתום של הנתבעת וביקש להעביר את המבוטח (התובעות) מחברת הפניקס לחברת מנורה (הנתבעת). לפי בקשת סוכן הביטוח, מצהירה הגב' יחזקאל, הפוליסה במנורה הוצאה כפי שהייתה הפוליסה של חברת הפניקס (סעיף 4 לתצהירה). אין חולק, כי התובעות, באמצעות סוכן הביטוח, ביקשו להעביר" AS IS " את הפוליסה מחברת הפניקס לחברת מנורה (היא הנתבעת).
58.מעיון בפוליסה של חברת הפניקס (אשר צורפה כנספח א' לתצהירה של הגב' יחזקאל) ניתן ללמוד, כי במסגרת הפוליסה שמספרה 10/075/063/0036387 תוספת: 0 (להלן: "תוספת 0") בוטח אזור תעשיה שחורת מגרש 83 אילת, כלומר בוטחה תחנת המיון באילת בלבד (שכן התובעות זכו במכרז באתר בפתח-תקווה רק בחודש מרץ 2011).
59.במסגרת הפוליסה בפניקס (תוספת 0) תקופת הביטוח הייתה מיום 01.07.2010 ועד יום30.06.2011.
בפרק 5- תכולת בית העסק נקבע: "כל תכולת המשרד, כולל מזגנים, ציוד אלקטרוני וציוד משרדי, ריהוט וקבועות, כולל נזקי מים לתכולה" – סכום הביטוח: 100,000 ₪.
בפרק 6 – מבני בית העסק נקבע: "מבנה. עבור מבנה בית העסק. כולל שמשות, שלטים, נזקי מים קורוזיים, דקורציות מבנה, אינסטלציה חשמלית, רכוש מוסדות הציבור, סככות, מזגנים וכד'" – סכום הביטוח: 1,100,000 ₪.
60.לאחר שהתובעות זכו במכרז בתחנת המעבר בפתח-תקווה בחודש מרץ 2011, היה עליהם לבטח גם את האתר בפתח-תקווה. על כן, הן פנו לפניקס, באמצעות סוכן הביטוח, וביקשו תוספת לביטוח. תוספת זו מכונה בפוליסה של הפניקס תוספת: 6 (להלן: "תוספת 6").
61.במסגרת תוספת 6 בפוליסה של הפניקס תקופת הביטוח הייתה מיום 06.04.2011 ועד יום 30.06.2011 (כלומר, לשלושה חודשים בלבד). הפרמיה נטו עמדה על 6,166 ₪. כאמור, תוספת 6 היא פוליסה המבטחת הן את תחנת המיון באילת והן את תחנת המעבר בפתח-תקווה (בהתאם לכתובת בית העסק בפוליסה, תוספת 6).
62.בפרק 5- תכולת בית העסק נקבע:
" כל תכולת המשרד, כולל מזגנים, ציוד אלקטרוני וציוד משרדי, ריהוט וקבועות.
כולל נזקי מים לתכולה.
שווי התכולה 100,000 ש"ח
התכולה והציוד בתחנת מעבר פתח תקווה בסך 6,000,000 ₪
כולל מכבש מדגם HBC110 שנת יצור 1989 בסך 740,000 ₪ "
בטור של סכום מעודכן במסגרת תכולת בית העסק נקבע: 6,100,000 ₪.
63.בפרק 6- מבני בית העסק נקבע:
" מבנה.
עבור מבנה בית העסק.
כולל שמשות, שלטים, נזקי מים קורוזיים, דקורציות מבנה, אינסטלציה חשמלית, רכוש מוסדות הציבור, סככות, מזגנים וכד'".
בטור של סכום מעודכן במסגרת מבני בית העסק נקבע: 1,130,629 ₪.
64.ניתן ללמוד על הרקע להעברת פוליסת הביטוח מחברת הפניקס לחברת מנורה AS IS"" אף מהתכתובות האלקטרוניות (אימיילים) שהועברו בין סוכן הביטוח רמי מיכאלי, מסוכנות הביטוח "זאב אביטל" (להלן: "סוכן הביטוח"), לבין זיו בסון מחברת מנורה (להלן: "נציג הנתבעת").
מתוך אימייל שנשלח מסוכן הביטוח לנציג הנתבעת מיום 13.07.2011 עולה, כי התבקשו ע"י סוכן הביטוח מס' שינויים, כאשר הרלבנטי לענייננו הנו השינוי בדבר הגדלת התכולה באתר באילת לסך של 200,000 ₪.
65.אין חולק, כי התובעות ביקשו לבטח את שני האתרים: תחנת המיון באילת ותחנת המעבר בפתח-תקווה כאשר ביקשו לעבור מחברת הפניקס אל חברת מנורה.
66.הפוליסה של מנורה, נשוא התביעה דנן, קובעת מועד תחילת הביטוח מיום 01.07.2011 ותום הביטוח הנו יום 31.12.2012. כלומר, יש רצף ביטוחי ברור מהפוליסה של הפניקס (תוספת 6) שהסתיימה ביום 30.06.2011, או אז החלה תקופת הביטוח ביום 01.07.2011 אצל מנורה.
בכתובת בית העסק צוינו שני האתרים: אזור תעשיה שחורת מגרש 83 באילת ותחנת המעבר בפתח-תקווה.
בסעיף תכולת בית העסק נקבע: 6,200,000 ₪.
67.ובהמשך קובעת הפוליסה לעניין התכולה כך:
"הרכוש המבוטח: -
כל תכולת המשרד, כולל מזגנים, ציוד אלקטרוני, ציוד משרדי, ריהוט וקבועות.
הרכוש המבוטח: -
סעיף 1 – תכולה באזור תעשיה שחורת מגרש 83 אילת .......200,000 ₪
סעיף 2 – התכולה והציוד בתחנת מעבר פתח תקווה בסך ....6,000,000 ₪
סכום הביטוח כולל מכבש מדגם HBC110 שנת יצור 1989
בסך 740,000 ₪ ________________
סה"כ אש ............................ 6,200,000 ₪ "
בסעיף מבנה בית העסק נקבע: 1,130,000 ₪. יחד עם זאת, לא מצוינת חלוקה במבנה בית העסק בין שני האתרים, כפי שקיימת בסעיף התכולה.
בהמשך נקבע בפוליסה: "הוסכם ומוצהר בזה כי הפוליסה כפופה לתנאי ביט 2011". (הפוליסה צורפה גם כנספח 1 לכתב התביעה).
68. לעניין המעבר מהפניקס אל מנורה נשאל מנהל התובעות, מר אלון, וכך העיד:
"ת.לא יודע להגיד, אני יודע שלאחרונה זה 200 אלף שקל. מה שקרה לפני שנתיים לפני השריפה זכינו בפ"ת בתחנת מעבר גדולה מאוד גם שם היה סוקר ובדק והלכנו לבטח את התכולה ועשינו ביטוח נוסף ב6 מיליון במאה או מאתיים אלף שקל שזה צריך לכסות את כל המלאי שיש בכל המקומות.
ש.ב.איזה תחנות כולל הביטוח החדש הזה?
ת.רק את פ"ת וחלק מאילת
ש.ב.איזה חלק מאילת?
ת.של התכולה. האילת קיים תמיד לא השתנה. לגבי המבנה זה לא השתנה זה מיליון מאה מאז ומתמיד".
(פרוטוקול מיום 16.06.15 עמ' 11 ש' 4-12).
69.סיכום ביניים ומסקנות:
מעיון בפוליסה שהנפיקה הנתבעת לתובעות ניתן ללמוד, כי קיימת סתירה פנימית בתוך הפוליסה. אף לאחר שמיעת העדים מטעם הצדדים לא ניתן על ידם מענה ברור. לצורך הסקת המסקנות יש לשקלל ולבחון את עדויות העדים עם הכתוב בפוליסות שהוצאו בזמן אמת ומספרות את סיפור הכיסוי הביטוחי לפני אירוע השריפה.
70.לעניין זה עו"ד קור העידה במסגרת החקירה הנגדית כך:
"ש.רק כדי שנבין את התזה שלך, מה שאת חשבת, לא כתוב בפוליסה. לא כתוב שהמבנה באילת מבוטח או לא מבוטח.
ת.עפ"י הפוליסה נכון, עפ"י מה שהמבוטח אמר לא נכון".
(פרוטוקול מיום 17.06.15 עמ' 40 ש' 25-27).
71.כלומר, מחלוקת מהותית בתיק זה נסבה על השאלה האם מבנה האתר באילת בוטח, אם לאו? לטענת הנתבעת, כאמור, בהתאם להצהרתו של מר אלון בפני השמאי זינגר, הרי שהמבנה באילת לא בוטח, אלא רק התכולה באתר באילת. מנגד, טוענות התובעות, כי מבנה האתר באילת בוטח משך שנים רבות בחברת הפניקס, וכאשר הן עברו לחברת מנורה (הנתבעת) הפוליסה עברה "AS IS " למנורה.
72.לעניין העברת הפוליסה מהפניקס למנורה חשוב להביא את דבריה של הגב' יחזקאל מטעם הנתבעת, אשר העידה כך:
"ש.היה לכם את 2 הפוליסות של הפניקס, תוספת אפס ותוספת 6, בתוספת אפס היה הביטוח רק על אילת.
ת.שאני לא התייחסתי אליה. כשאנחנו מקבלים פוליסה, במקרה זה, העתקנו פוליסה לפי המצב העדכני האחרון. נספח א'. הפוליסה של מנורה הופקה בדיוק לפי התוספת של הפניקס האחרונה. תוספת 6."
(פרוטוקול מיום 17.06.15 עמ' 54 ש' 27-31).
ובהמשך:
"ש.תאשרי לי בבקשה שאף אחד במייל זה או אחר, נתן הוראות מה לכתוב לגבי תכולה, מבנה, אלא סה"כ נתנו לכם התחלה פלוס תוספת אחרונה ואתם עדכנתם?
ת.אנחנו העתקנו את הפוליסה ההתחלה פלוס התוספת האחרונה AS IS ועל בסיס זה עדכנו את הפוליסה".
(פרוטוקול מיום 17.06.15 עמ' 55 ש' 25-28).
73.לעניין תוספת 0 בפוליסה של הפניקס, שם בוטח רק האתר באילת, נשאלה הגב' יחזקאל, והעידה כך:
"ש.אני מראה לך פה את נספח א' לתצהירך, תאשרי לי שזאת פוליסת הפניקס של זאב אביטל.
ת.כן.
............
ש.תפתחי את עמוד 2, על כמה כסף מבוטח המבנה באילת?
ת.כתוב מיליון 100 אלף.
ש.התוספת הזאת מתייחסת אך ורק לאילת. לא מוזכר פה פ"ת?
ת.לפי מה שכתוב פה כן.
ש.לאיפה נעלם המיליון שקל מבנה שהיה מבוטח 15 שנה דרך זאב אביטל?
ת.אני לא יודעת איך לענות לך. כשאני ביטחתי וביקשתי לעשות אותה פוליסה לפי התוספת האחרונה והמעודכנת וכך נעשה".
(פרוטוקול עמ' 54 ש' 21-23, שורה 32, עמ' 55 ש' 1-6).
74.בתחילת החקירה הנגדית נשאלה הגב' יחזקאל האם זה נכון שלא הייתה לנתבעת הצעה לפוליסה בביטוח נשוא התביעה והיא השיבה בחיוב (פרוטוקול עמ' 53 ש' 8-9).
ולאחר מכן נשאלה:
"ש.איך את מסבירה את זה, כשאת מקבלת עסק חדש למעלה מ- 7 מיליון ₪ סכום ביטוח ואת לא ממלאה הצעה לביטוח?"
וכך השיבה:
"ת.ישנם סוכנים, זה מקובל בענף הביטוח, שמעבירים את תיק הביטוח מחברה א' לחברה ב' ואנו עושים את תיק הביטוח שלהם AS IS. וכך קרה במקרה הזה.
ש.זאת אומרת אתכם לא עניין כמה התכולה באילת, ותכולה בפ"ת? אתם עשיתם מה שהיה בפניקס.
ת.מי שקובע את סכומי הביטוח זה אך ורק המבוטח".
(פרוטוקול עמ' 55 ש' 11-17).
75.הפן הנורמטיבי:
יפים לענייננו דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה לעניין נטיית הפסיקה בארץ להטיל חובות אמון ותום- לב מוגברות בעקר על המבטחים, בע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש (נבו) (2007) שם בפסקה 48:
"חוזה ביטוח הוא חוזה מיוחד שבו נדרשים שני הצדדים לנהוג במידה מירבית של הגינות ותום לב. חובות אלה חלות על המבטחים ועל המבוטחים, כאחד. דרישת תום הלב מצד המבוטח מתאפיינת בעיקר בדרישת הגילוי... בצידה, קיימות חובות אמון ותום לב מוגברות על המבטח, שמקורן בעיקר בהוראות סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים. חובות אלה נובעות ממקורות שונים, ובהם, מאפייניו המיוחדים של תחום הביטוח, מעמדם המעין-ציבורי של המבטחים, פערי הכוחות בין המבטח למבוטח, והסטנדרטיזציה של חוזה הביטוח".
76.נושא חובת ההגינות בעיצוב חוזה הביטוח נידון בפסיקה רבות, ויפים לעניין זה הדברים הבאים מפי המלומד י'. אליאס בספרו "דיני ביטוח", כרך א' (מהדורה שנייה) (תשס"ט- 2009) בעמ' 278-279:
"הגם שבאופן פורמאלי, המבוטח הוא אשר מגיש את ההצעה להתקשר בחוזה הביטוח, הרי שמבחינה מעשית המבטח שולט גם על שלב זה. תוכן ההצעה מוכתב במלואו על ידי המבטח. הוא הדין לגבי תנאי הפוליסה. למבטח נתונה אפוא שליטה מלאה על תכניה של ההתקשרות החוזית. יתרון זה מטיל על המבטח חובות. אין הוא רשאי לנצל את מעמדו העדיף על-מנת לעצב את החוזה באופן שיקפח את המבוטח. עליו לפעול בהגינות ובסבירות. ברוח זו נפסק כי מבטח המנסח את הצעת הביטוח באופן דו-משמעי ומעורפל או כולל בפוליסה תנאים המרוקנים אותה מראש מתוכנה וממטרתה הגלויה, פועל בחוסר תום לב".
בהתאם למגמה הנ''ל נקבע מפי כב' הנשיא מ'. שמגר (כתוארו דאז) בע"א 1845/90 רוני סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661 בעמ' 685, לעניין פרשנות דיני הביטוח, כי:
"תחושת הצדק הבסיסית היא, כי כל מקרה של ספק צריך להתפרש לטובת המבוטח, ולא להפך. תחושה זו מעוגנת לא רק בשיקולים האמורים לעיל, אלא גם בעובדה שנזק המוטל על הפרט נושא בו הפרט, והפרט בלבד. תגמולי ביטוח שהמבוטח לא זכה בהם על-אף זכאותו להם הם נזק לענייננו. להבדיל, חברת הביטוח מפזרת את נזקיה, ובכלל זה תגמולי ביטוח ששולמו כביכול שלא כדין ושלא הושבו, על כלל לקוחותיה, באופן שהנזק לכל פרט ופרט איננו גדול. פיזור נזק שלא ברור על מי לשאת בו, על קבוצה גדולה של משתתפים, מתיישב עם אינטואיציות בסיסיות של צדק יותר מאשר עם הטלתו על אדם בודד" (הדגשה שלי- ח.ק.).
77.לאחר שקלול מכלול הראיות שהובאו בפניי אני מגיעה למסקנה כדלקמן:
אין חולק, כי התובעות ביקשו להעביר את הפוליסה כפי שהיא (AS IS) מהפניקס אל הנתבעת, כפי שהעידו מר אלון והגב' יחזקאל. על כך אין מחלוקת, כאמור.
עיון בפוליסה תוספת 0 של הפניקס (נספח א' לתצהירה של הגב' יחזקאל) מעלה, כי התכולה באתר באילת בוטחה בסכום של 100,000 ₪ והמבנה באתר באילת בוטח בסכום של
1,100,000 ₪.
78.עיון בפוליסה של מנורה מעלה, כי ביטוח התכולה באתר באילת הועמד על סכום של 200,000 ₪ (לאור אימייל ששלח סוכן הביטוח לנציג הנתבעת, כמוצג לעיל, לפיו ביקש להגדיל את רכיב התכולה ולהעמידו על סכום זה), וביטוח המבנה הועמד על סכום של 1,130,000 ₪, ללא ציון שם האתר.
הפוליסה של מנורה, הרלבנטית לשנים בהן אירעו מקרי הביטוח בשני האתרים, קובעת בעמוד הראשון תחת סעיף "תכולת בית העסק", כמוצג לעיל, סכום מלא של 6,200,000 ₪. בכתובת בית העסק מצוינים שני האתרים באילת ובפתח-תקווה, כאמור. יחד עם זאת, בסעיף "מבנה בית העסק" לא צוינה כתובת בית העסק, ושם נקבע כי סכום הביטוח עומד על
1,130,000 ₪.
79.אין מחלוקת בין הצדדים כי הפוליסה שהונפקה על ידי הנתבעת הועברה AS IS" " מהפוליסה שהייתה לתובעות בפניקס. הפוליסה בפניקס כללה מלכתחילה רק את האתר באילת שכן היא הונפקה לפני שהתובעות זכו במכרז להפעלת האתר בפתח תקווה. בפוליסה שהונפקה על ידי הפניקס ואשר התייחסה רק לאתר באילת בוטחה התכולה ב- 100,000 ₪ והמבנה בסכום של
1,100,000 ₪.
לאחר שזכו התובעות במכרז תוקנה הפוליסה שהונפקה על ידי הפניקס לתקופה של שלושה חודשים, כך שסעיף התכולה הורחב ל- 6,000,000 עבור פתח תקווה ול- 200,000 עבור אילת. אין שינוי לגבי המבנה. פירוט זה הועבר כתבו כלשונו לפוליסה שהונפקה על ידי מנורה והרלבנטית לתביעה הנדונה.
80.המסקנה מההשוואה בין שלושת הפוליסות הינה כדלקמן:
התכולה שבוטחה באילת הינה בסכום של 200,000 ₪.
הביטוח עבור האתר בפתח תקווה עומד על סך של 6,000,000 ₪.
במבנה לא חל שינוי והפוליסה מתייחסת למבנה באילת כשהסכום הוא 1,130,000 ₪, כפי שהיה גם בפוליסות של הפניקס (תוספת של 30,000 ₪ אינה משמעותית וניתן ליחסו למועד המאוחר יותר של הנפקת הפוליסה המתקנת של הפניקס).
81.למרות שעל פי הכתוב עולה לכאורה שהתכולה בפתח תקווה בוטחה בסכום של 6,000,000 ₪ , הגעתי למסקנה שסכום זה (6 מיליון ₪) כלל גם מבנה וגם תכולה בפתח תקווה. אינני מקבלת את טענת הנתבעת שסכום המבנה המוזכר בפוליסה של מנורה איננו מתייחס למבנה באילת כלל, או לכל היותר מתייחס למבנים בשני האתרים, וזאת לאור הסכום המדויק אשר צוין עוד בפוליסה של הפניקס לפני זכיית התובעת במכרז להפעלת האתר בפתח תקווה. השוואת שלושת הפוליסות לא משאירה ספק לכך, שהאתר באילת בוטח בפוליסה של מנורה, כשם שבוטח לפני כן בפוליסה של הפניקס לפני שהתובעות זכו במכרז להפעלת האתר בפתח תקווה ואף בוטח בפוליסה של הפניקס לתקופה קצרה לאחר הוספת האתר בפתח תקווה (כפי שכבר צוין לא מצאתי כי התוספת של 30,000 ₪ במבנה לאחר הוספת האתר בפתח תקווה משמעותית לעניין זה).
82.בשולי הדברים יוער, כי ברוח הפסיקה ,לפיה קיימים פערי כוחות בין מבטחת למבוטח וכי ידה של המבטחת בעיצוב חוזה הביטוח על העליונה, הרי שחוסר בהירות בפוליסה פועל לטובת המבוטח, וכפי שכבר ציינתי במקרה הנדון הפוליסה איננה ברורה.
המסקנה העולה מכך הנה, כי אין ביטוח חסר לגבי סעיף המבנה באילת.
83.המחלוקת בנושא התכולה באתר באילת- מלבד גובה הנזק שנגרם לתכולה והחלוקה בין שני האתרים בנוגע לרכיב זה, קיימת מחלוקת בין הצדדים אף לשאלה מה כולל בתוכו רכיב התכולה.
84.במסגרת מכתב הדחייה, הנתבעת קבעה כי התובעות לא ביקשו לבטח בפרק התכולה את המלאי. כלומר, הנתבעת עושה הפרדה בין תכולה לבין מלאי. בסיכומיה טוענת הנתבעת, כי ניתן ללמוד על כך מרשימת הפוליסה בדף 4, שם צוין כי באתר בפתח-תקווה התובעות ביקשו לבטח תכולה וציוד, זאת להבדיל מהאתר באילת בו ביקשו התובעות לבטח תכולה בלבד.
85.מנגד, לטענת התובעות המלאי הנו חלק מהתכולה של בית העסק, בניגוד לכתוב במכתב הדחייה, שכן בהתאם להגדרת תכולת בית העסק (פרק 1) בשרוול הפוליסה (מוצג 7 לתיק מוצגי התובעות) נקבע:
"תכולת בית העסק: כל תכולת בית העסק המשמשת לצרכי עסקו של המבוטח כדלהלן:
א.מכונות וציוד- מכונות, לרבות כלי עבודה וכל ציוד אחר המשמשות למטרת עסקו של המבוטח, לרבות כלי עבודה וכל ציוד אחר.
ב.מלאי- חומרי גלם, סחורות ומוצרים, הנמצאים בתהליך עיבוד או מוגמרים, לרבות אריזות".
הווה אומר, לטענת התובעות, מלאי; מכונות וציוד נכלל כחלק מתכולת בית העסק.
86.לעניין זה אני מקבלת את פרשנות התובעות, כי מלאי הינו חלק מתכולת בית העסק, לאור ההגדרה כי מלאי, מכונות וציוד מהווים את תכולת בית העסק, בהתאם לשרוול הפוליסה. כאמור לעיל, חוסר בהירות בפוליסה פועל לטובת המבוטח ואם המבטחת בחרה להגדיר את תכולת בית העסק ככוללת מלאי בשרוול הפוליסה אשר מהווה חלק בלתי נפרד מהפוליסה המונפקת לבית העסק, הרי שמנועה היא מלטעון טענה נוגדת.
87.כמו כן, כל שינוי שמי מהצדדים מבקש לעשות בפוליסה צריך להיות כתוב במפורש, כלומר אם בוחרים הצדדים לחרוג מההגדרה של תכולת בית העסק כפי שהוגדרה בשרוול הפוליסה, הרי שצריך היה לרשום זאת באופן מפורש בסעיף התכולה הנוגע לאתר באילת, כלומר לרשום "ברחל בתך הקטנה" ולמען הסר ספק, כי: "תכולה באזור תעשיה שחורת מגרש 83 אילת, למעט מלאי". אולם, לא כך כתוב ולכן הפרשנות המתבקשת הנה כי מלאי הוא חלק מהתכולה.
88.כאמור לעיל, נקבע בפוליסה של מנורה במפורש: "תכולה באזור תעשיה שחורת מגרש 83 אילת........ 200,000 ₪". כלומר, סכום הביטוח בסעיף התכולה גדל פי 2 מהסכום שבוטח בפניקס, והדבר מקבל ביטוי באימייל מיום 13.07.11 שנשלח לנציג מנורה מסוכן הביטוח (צורף לתצהירה של הגב' יחזקאל), כפי שהובא לעיל.
בסעיף התכולה נקבע גם כי סך של 6,000,000 ₪ משויך לתכולה וציוד בתחנת המעבר בפתח-תקווה, כאמור. אני מסכימה עם השמאי כפתורי (מטעם התובעות), כי הגיוני יותר שמדובר בסכום שצריך לכלול את כל הרכוש של התחנה בפתח-תקווה, כלומר תכולה, מבנה וציוד (כפי שתובא עדותו להלן). אני מגיעה למסקנה זו מעצם העובדה, עליה אין מחלוקת, כי בגין האתר בפתח תקווה הוגדל סכום הביטוח ל- 6,000,000.
89.לעניין ביטוח חסר, טוענות התובעות, כי לא היה ביטוח חסר כלל. לטענתן, הן שילמו פרמיית ביטוח לרכושן בסך העולה על 7.3 מיליון ₪ עבור שתי התחנות בפתח-תקווה ובאילת, וכי סכום הפרמיה מתאים ותואם את שווי מלוא הרכוש שלהן בשתי התחנות.
90.לעניין זה העיד המומחה כפתורי מטעם התובעות כך:
"ש.התיאוריה שלך היא שהסכומים שכתובים בפרקים בפוליסה לא רלוונטיים אלא אתה מתייחס לסכום בכללותו?
ת.לא בדיוק. פוליסת הביטוח כפי שבדקתי, נחתמה בשגיאה מלכתחילה כאשר המבוטח ביקש לערוך ביטוח לרכוש שנמצא הן באילת והן בפתח תקווה מבלי להתייחס לפרטי הרכוש. הכוונה שלו הייתה לבטח את מלוא הרכוש ללא הבחנה. כך הוא גם ביקש לערוך את הביטוח. נעשתה טעות חיתומית על ידי חברת הביטוח שביטחה את הרכוש בתחנת המיון בפתח תקווה ב- 6 מיליון שקל שסכום זה התייחס לכל הרכוש בפתח תקווה ובפועל נרשם בפוליסה שהסכום הזה מתייחס לתכולה בלבד. בפוליסה הזו התעריף שגובה הביטוח בגין מבנה ותכולה הוא אותו תעריף, 0.23 אחוז, אין משמעות מבחינת המבטחת בכל מה שקשור לחסר ביטוח, קרי מנורה קיבלה את מלוא הפרמיה בגין סכום הביטוח ואין משמעות להפרדה ולחלוקה שנעשתה בהתאם לקביעה של סוכן הביטוח או כל פקיד אחר.
..............
ש.בחוות הדעת הזו אין רלוונטיות לפרקים?
ת.יש לפרקי הרכוש בהשוואה לחבויות. אני מתייחס לרכוש פרופר ועל זה אין רלוונטיות ולא משנה החלוקה כי התעריף הוא אחיד.
ש.לא משנה אם עושים חלוקה לשיטתך?
ת.נכון. חברת הביטוח קיבלה את הפרמיה ולא משנה איפה הרכוש שלי."
(פרוטוקול מיום 16.06.15 עמ' 23 ש' 2-12 וגם ש' 20-24).
91.השמאי כפתורי המשיך והעיד כדלהלן:
"ש.והפוליסה היא לשיטתך מבנה 1,100,000 ₪ ?
ת.פירטתי. לשיטתי סכום הפוליסה הוא 7,330,000 ₪ לפני הרחבות הפוליסה. זו פוליסה מאוד רחבה עם תנאים רחבים. 6,000,000 ₪ לפתח תקווה, 200,000 ₪ לתכולה באילת ו- 1,130,000 ₪ מייחסים לאילת.
................
ש.למרות מה שכתוב והפירוט שיש, פ"ת ואילת ביחד זה 7,330,000 ₪ שלזה יש תוספות?
ת.בדיוק. נכון ליום האירוע יש הצמדות ויש תוספת לסעיף ו' בהרחבות ששם המבוטח זכאי לתוספת של 10 אחוז בגלל שינויים בפעילות שלו וזה מביא אותי בערך ל- 8,000,000 ₪ ".
(פרוטוקול מיום 16.06.15 עמ' 26 ש' 20-23 ושורה 31, עמ' 27 ש' 1-2).
כפי שכבר ציינתי השוואת שלושת הפוליסות אינה משאירה מקום לספקות כי כוונת הצדדים הייתה להוסיף 6,000,000 ₪ בגין האתר בפתח תקווה, כשסכום זה כולל גם את המבנה בפתח תקווה. סכום הביטוח בגין המבנה באילת לא שונה מאז הפוליסה הראשונה (מבין השלוש) בפניקס, ואילו בסעיף התכולה באילת הייתה הגדלה מפורשת לסכום של 200,000 ₪.
92.גובה הנזק:
אציין כבר עתה, כי אין פער גדול בין קביעות המומחים מטעם שני הצדדים. בעקבות ההודעה על מקרה הביטוח מינתה מנורה את השמאי גלעד טלמור (להלן: "השמאי טלמור"), את מהנדס הבניין, מר גיא טריכטר ואת חוקר השריפות, מר אלי היינה, לבדיקת נסיבות אירוע השריפה והערכת גובה הנזקים (להלן ביחד: "המומחים מטעם הנתבעת").
93.סעיף המבנה:
לעניין סעיף המבנה קבע השמאי טלמור מטעם הנתבעת, כי הערכה בכינון של המבנה הנה582,857 ₪ ואילו הערכה ריאלית הנה 486,395 ₪.
מעיון במוצג 14 בתיק מוצגי התובעות (קבלות בגין תיקונים שבוצעו ע"י התובעות) עולה, כי לגבי המבנה קיימת הצעת מחיר מפורטת והזמנת עבודה, אך לא צורפו קבלות המעידות על תשלום עבור התיקונים שבוצעו באתר באילת. אין חולק, כי בוצעו תיקונים במבנה אשר באתר באילת, יחד עם זאת, כאמור, לא צורפו קבלות.
94.אשר על כן, אני קובעת, כי יש לקבל את הערכה הריאלית של המומחה מטעם הנתבעת, השמאי טלמור, אשר ראה את המקום מיד לאחר השריפה ביום 30.04.12, בעוד השמאי מטעם התובעות, מר כפתורי, ערך ביקור בתחנת המיון באילת רק ביום 29.12.14.
על כן, אני קובעת, כי ברכיב המבנה- הנתבעת תשלם לתובעות סך של 486,395 ₪.
95.סעיף התכולה (ציוד ומלאי):
באשר לסעיף התכולה- כאמור לעיל, נכתב "ברחל בתך הקטנה", כי התכולה באתר באילת מבוטחת בסך של 200,000 ₪, ולכן יש ביטוח חסר בסעיף התכולה.
96.בהתאם לכך יתקבל החישוב הבא, בהתחשב בעובדה שהפוליסה כפופה (ועל כך אין חולק) לתנאי ההרחבה ביט 2011 (מוצג 8 לתיק מוצגי התובעות):
220,000 ₪ (סעיף תכולה בהתאם לתנאי ביט 2011) לחלק ל- 1,500,000 ₪ (שווי התכולה לפי שמכ"ל מטעם הנתבעת)- שווה ל- 15%.
97.חוות-הדעת מטעם התובעות (מר כפתורי) ומטעם הנתבעת (מר טלמור) אינן מציגות פער משמעותי לעניין סעיף התכולה. יחד עם זאת, ההבדל העיקרי בגובה הנזק הוא לעניין מכולות האשפה, אשר לגביהן נחקרו המומחים השונים.
השמאי טלמור נשאל האם ראה את הנזקים במכולות והחליט שהוא יכול לתקנם, וכך העיד:
"ת.אני מאשר שראיתי. המכולות לא היו במקום. הם הובלו באתר אחר והלכתי לראות אותם שם. אנחנו קיבלנו הצעת מחיר שהגישו המבוטחים על ידי חברה אחרת שלהם שהם מייצרים את זה, אני חשבתי ועדיין חושב שניתן לתקן את זה. "
(פרוטוקול מיום 17.06.15 עמ' 52 ש' 1-3).
השמאי כפתורי נשאל לעניין המכולות גם הוא וכך העיד:
"ש.מכולות האשפה שראית זה היה 3 שנים וחצי אחרי ואתה לא יודע את מצבן באירוע?
ת.ראיתי תמונות.
.........
ש.איך הגעת לסך 82,000 ₪?
ת.על סמך נתונים שראיתי כמה עולה מכולה כזו היום."
(פרוטוקול מיום 16.06.15 עמ' 31 ש' 3-4 ושורות 9-10).
98.לעניין התכולה, אני מקבלת את הערכת הנזק של שמכ"ל ע"פ הערכה ריאלית (ראה חוות דעת של השמאי טלמור), המבוססת על קבלות שהוצגו (כמו שיקום המסועים בסך 97,500 ₪) ואשר ברובה תואמת את הערכת שמאי התובעות. התובעות לא הפנו ספציפית לגבי כל פריט בו יש הבדל בין הערכת שמכל לדרישת התובעות ולא הציגו קבלה המעידה על נכונות דרישתן.
על כן, אני קובעת, כי הנזק לתכולה, הכוללת את המלאי והציוד, עומד על סך של: 73,290 ₪ בהתחשב בכך שהיה ביטוח חסר ברכיב התכולה ובהתחשב בתנאי ביט 2011.
99.דיור חלופי:
בתנאי ביט (הרחבה י"ט), שהפוליסה כפופה להם, קיים כיסוי ביטוחי לדמי שכירות. על כן, ובהתאם למוצג 28 לתיק מוצגי התובעות (העתק קבלות בגין תשלום שכירות משרדים חלופיים) הוגשו קבלות בסך כולל של 11,000 ₪ באשר לדמי שכירות במשרד.
על כן, על הנתבעת לשלם לתובעות סך של 11,000 ₪ בגין דמי שכירות במשרד חלופי.
100.תשלום לכיבוי אש:
בהתאם לחוות דעת כפתורי, מומחה מטעם התובעות, הוצאות כיבוי אש הן בסך של 85,556 ₪.
לטענת הנתבעת, היא צירפה למכתב הדחייה שיק בסך של 13,389 ₪ בגין הוצאות כיבוי, אולם שיק זה לא נפדה ע"י התובעות. עוד לטענתה, התובעות לא צירפו קבלות בגין התשלומים לשירותי כבוי האש לא בתצהיר עדות ראשית ואף לא בחוות-דעת השמאי מטעמם.
אני מקבלת את הטענה, כי הייתה דרישה לתשלום בסך של כ- 55,550 ₪ משירותי הכבאות (בהתאם למוצג 26 לתיק מוצגי התובעות), אך לא מצאתי קבלה המעידה על ביצוע התשלום.
יחד עם זאת, אין חולק, כי הנתבעת העבירה לתובעות המחאה בסך של 52,632 ₪ (צילום ההמחאה צורף כנספח 5 למוצגי הנתבעת).
101.לאור העובדה שאין ספק, כי מדובר היה באירוע שריפה שגרם נזק רב, ואשר הצריך מס' ימים של שירותי הכבאות (זאת אף למדים מדרישה לתשלום של שירותי הכבאות – מוצג 26 במוצגי התובעות), אני מסיקה, כי ההמחאה שהועברה לתובעות מהנתבעת בסך של 52,632 ₪ הייתה עבור שירותי כיבוי אש. על כן, סכום זה בגין שירותי כיבוי אש כבר שולם ע"י הנתבעת. כך גם העידה עו"ד ערבה קור מטעם הנתבעת (פרוטוקול עמוד 41 שורות 31-32).
102.אובדן רווחים:
לעניין ראש הנזק בגין אובדן רווחים מבקשות התובעות סך של 291,060 ₪ בסיכומיהם (בכתב התביעה מבוקש בגין ראש הנזק סך של 150,000 ₪). לעניין זה צורף מוצג 29 לתיק מוצגי התובעות.
103.מר אלון העיד לעניין זה כך:
"ש.יש לך הוכחות מול אובדן רווחים של 291,000?
ת.כן. נמצא בתצהיר של אנדריי. אנחנו שישה חודשים נשרף לנו המכבש שמכווץ. ... העברת הסחורה למרכז ללא דחיסתם לפני השינוע היא לא כלכלית ולכן שישה חודשים נגרם לנו הפסד מכך שלא יכולנו לדחוס את הקרטונים הן את שלנו ואת של אמניר שהם לקוחות שלנו לצורך עניין זה. אמניר משלמים לנו 180 שקל לכל טון, ויש כ- 150 טון בחודש ויש חוץ מזה40 טון שלנו".
(פרוטוקול מיום 16.06.15 עמ' 18 ש' 28-31 ועמ' 19 ש' 1-2).
104.באופן עקרוני, אני מקבלת את הטענה שכאשר חברת ביטוח מעכבת תשלום תגמולים בגין נזק שנגרם, ניתן לתבוע אותה בגין הנזק שנגרם למבוטח באופן עקיף כתוצאה מעיכוב בתשלום. יחד עם זאת, על המבוטח להוכיח את גובה הנזק שנגרם לו.
הוכחת הפסד רווחים נעשית בד"כ באמצעות רואה חשבון, או כלכלן, הבודק את ספרי החברה המבוטחת. במקרה הנדון לא צורפה כל חוות דעת ואף לא תצהיר של רואה החשבון של התובעות. כל שהוגש זה טבלה שצורפה לתיק מוצגי התובעות. הטבלה, הקרויה "הפסד רווח כתוצאה משריפה בתחנת המעבר באזור התעשייה בשחורת" (מוצג 29 לתיק המוצגים), איננה ערוכה כחוות דעת, היא איננה חתומה על ידי רואה חשבון או כלכלן , או כל גורם אחר. בנסיבות אלו אינני מקבלת אותה כראיה המעידה על ההפסד לנגרם לתובעות כתוצאה מאירוע השריפה.
בשולי הדברים יוער, כי לא מדובר בראיה שקשה להשיגה, בקלות ניתן היה להגיש דו"ח רואה חשבון מסודר.
105.ריבית מיוחדת :
למרות האמור לעיל, אני סבורה, כי התייחסות הנתבעת לדרישת התובעות במקרה הנדון חרגה מהנורמות המחייבות מבטחות כלפי מבוטחיהן. הדבר החל בהתמהמהות במתן תשובת הדחייה לתקופה בת כ- 7 חודשים, במקום לתקופה תוך 30 יום. אינני יכולה לקבל את טיעון הצורך בבדיקות רבות, כאשר המסמך המהותי בגינו נדחתה רוב רובה של התביעה היה בידי הנתבעת כבר ביום אירוע השריפה (תרשומת השמאי זלינגר מהשיחה שניהל עם מנהל התובעות בעקבות השריפה בפתח תקווה).
106.כמו כן, אני רואה בחומרה את דחיית תגמולי הביטוח על בסיס "תצהיר" שלא צורף למכתב הדחייה ואשר מעולם לא היה קיים. הכינוי "תצהיר" ניתן לגבי תרשומת, עליה מנהל התובעות לא היה מוכן לחתום. לו הייתה הנתבעת מתייחסת לתרשומת כפי שהיא ומנמקת את דחיית הדרישה בצורך לבדיקה מעמיקה יותר לאור תרשומת זו, הייתי מתייחסת בהבנה לעיכוב בתשלום התגמולים. אך לא כך נהגה הנתבעת והיא המשיכה בהתנהלות זו גם עת הגישה את כתב ההגנה שהרושם עד אשר ניתנה החלטה מפורשת המצווה על הנתבעת להגיש את המסמך שכונה על ידה "תצהיר" ואשר קבעתי שהוא תרשומת שנערכה ונכתבה על ידי השמאי .
107.בנסיבות אלו ולאור התנהלותה של הנתבעת, שאיננה עומדת בנורמות הנדרשות מחברת ביטוח , זכאיות התובעות לפיצוי במסגרת סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח בשיעור של 3%, דהיינו ריבית מיוחדת.
108.כמה מילות סיכום לעניין הוכחת גובה הנזק - התובעות לא עמדו בנטל לגבי כל הנטען על ידן בגובה הנזק, שכן לא הופניתי לקבלות ספציפיות לגבי כל רכיב ורכיב ובעיקר לא מצאתי הפניה לקבלות לתיקון המבנה (להוציא סכומים קטנים). הפיצוי נקבע על פי קבלות בפועל ובמקום שלא היו כאלה בהתאם להערכת השמאי בערכי שיפוי, כפי שפורט לעיל. הצעות מחיר אינן תחליף לקבלות לצורך פיצוי בערכי כינון.
109.זימון סוכן הביטוח:
הטענה ההדדית בדבר אי זימון סוכן הביטוח לעדות נטענת על-ידי שני הצדדים האחד כלפי משנהו. כל אחד מהם טוען שחברו היה זה שצריך לזמנו ומי שלא עשה כן חלה עליו החזקה שחשש מעדות לרעתו (ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פד"י מה (4), 651, 654). כך גם כל אחד מהצדדים טען, כי סוכן הביטוח היה השלוח של חברו.
110.לעניין זה סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח קובע באשר לסוכן הביטוח:
"לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב".
יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אורים ואח' , מפי כב' השופט מלץ (מיום 14.04.91):
".... המחוקק כיוון לכך שבכל הקשור לפעילות סוכן הביטוח המוזכרת לעיל (פרק א', סימן ו': "סוכן הביטוח" – ח.ק) הנטל לפקח על פעולותיו ולוודא שהסוכן פועל בהתאם להרשאה שקיבל מן המבטח יוטל על המבטח ולא על המבוטח".
ובהמשך:
"... על המבטח לוודא ששלוחו פועל בהתאם להרשאה, ועליו לוודא שהוא בוחר לו סוכן ביטוח מהימן שיפעל לשביעות רצונו. "
111.הווה אומר, רואים את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, למעט אם הייתה דרישה בכתב לפעול כשלוחו של המבוטח. כך גם בהתאם לפסיקה לעיל, הנטל לפקח על פעולות סוכן הביטוח ולוודא שפעל בהתאם להרשאה שקיבל מחברת הביטוח מוטל על חברת הביטוח.
112.לעניין זה ניתן גם להקיש ולומר, כי היה על הנתבעת לזמן לעדות את סוכן הביטוח. יחד עם זאת, מאחר ובמקרה דנן מדובר בסוכן ביטוח שהתובעות הכירו היטב במשך שנים רבות, יכלו אף הן לזמנו לעדות. על אף זאת, אף לא אחד מהצדדים זימנו למתן עדות. לאור כך, אני דוחה באופן הדדי את הטענה בדבר זימון סוכן הביטוח לעדות.
113.טענת קיזוז:
יש לקזז את סכום הפיצוי ששולם ביתר במסגרת הפשרה בגין נזקי השריפה בפתח תקווה, אשר נחתם, לטענת התובעת, מתוך הטעייה של שמאי הנתבעת על ידי מנהל התובעות.
114.בפן הנורמטיבי ההלכה קובעת כי טענת קיזוז צריכה להיות מפורטת ויש לצרף לה אסמכתאות רלבנטיות, מה שלא נעשה במקרה זה.
לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט שמגר בע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מה (5) 729:
"אפילו היה מקום לראות בטענה משום טענת קיזוז, הרי היה על המערערת להכבד ולפרט טענה זו כדרך שמנסחים כתב תביעה, היינו לפרט את הסכומים הנתבעים במסגרת הטענה ולהציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת".
115.לטענת מנורה, בהתאם לתצהיר שהוגש והחישוב שנערך בו ע"י עו"ד קור, עומדת לנתבעת זכות קיזוז של 520,000 ₪ ששולמו ביתר בהתייחס לאתר בפתח תקווה.
116.טוענת הנתבעת, כי היה ובית-המשפט יקבל את טענת התובעות שהמבנה באילת אכן היה מבוטח, אזי הוא נכלל בסעיף המבנה בפוליסה ויש לחלק את הסכום בין המבנה בפתח-תקווה לזה שבאילת, דהיינו סכום הביטוח אינו עולה על סך של 665,000 ₪ ומכאן שמדובר בביטוח חסר הן בפתח-תקווה והן באילת. מאחר ולטענת הנתבעת הסכם הפשרה בגין השריפה בפתח-תקווה נחתם מתוך הנחה שהמבנה באילת איננו מבוטח וכל סכום המבנה מתייחס לפתח-תקווה, אזי יש לקזז את הסכום ביתר ששולם במסגרת הסכם הפשרה.
117.התביעה בגין השריפה בפתח-תקווה הייתה על סך של כ- 6,500,000 ₪ והסתיימה בפשרה בסך של 2,500,000 ₪. בהסכם הפשרה שנחתם בין שני הצדדים (נספח 2 למוצגי הנתבעת), כבר בפתח הסכם הפשרה הצהירו הצדדים שאין הם מפרטים את טענותיהם. כלומר, הצדדים בחרו שלא לפרט כיצד הגיעו לסכום הפשרה וממה הוא מורכב. על כן, היום הנתבעת מנועה מלבקש "לפתוח" מחדש את הסכם הפשרה ולטעון טענת קיזוז בנוגע לתגמולים, אשר לטענתה, שולמו ביתר ביחס לאתר בפתח תקווה, ואשר לא מתייחס לשאלות השנויות במחלוקת שבפניי. על פניו ולאור ההפרש הגדול בין הסכום שנתבע לזה ששולם בפועל לפי הסכם הפשרה נראה שטענות הנתבעת כלפי התובעות נלקחו בחשבון בעת עריכת הסכם הפשרה.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת הקיזוז הן מטעמי מניעות והן לגופו של עניין.
118.סוף דבר:
לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעות את הסכומים הבאים:
בגין רכיב המבנה- סך של 486,395 ₪
בגין רכיב התכולה- סך של 73,290 ₪
בגין הדיור החלופי- סך של 11,000 ₪
סך הכול - 570,685 ₪
לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעות תוך 30 יום תגמולי ביטוח בסך של 570,685 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961 מיום האירוע (29.4.12) ועד התשלום בפועל, ובתוספת ריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח בשיעור של 3% בגין הסך של 486,395 המתייחס לפיצוי בגין רכיב המבנה.
לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסכום השווה ל 23% מסכום הפיצוי בתוספת מע"מ, וכן החזר אגרה בהתאם לקבלה וכן סכום גלובלי בגין הוצאות בסך של 20,000 ₪.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ד' תמוז תשע"ו, 10 יולי 2016, בהעדר הצדדים.
