פר"ק 51651-12-11 זרובבל נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

 פסק דין זה עניינו, בתביעה שהגיש המפרק כנגד מנהל החברה לאחריות אישית לחובות החברה.

רקע

1. ביום 25.3.12, ניתן צו פירוק לחברה ומאוחר יותר מונה לה מפרק. החברה נוסדה ביום 6.5.99. לחברה היו שני בעלי מניות ושני מנהלים. האחד הינו המשיב והשני מר מנשה שטיין אשר בהסכמה סיים תפקידו והעביר את מניותיו למשיב ביום 28.7.05. החברה עסקה בבנייה, ובמכונות לבניין כמו מכונות טיח. אירוע משמעותי כנגד החברה, היה תביעתו של מר זרובבל ז"ל אשר הגיש תביעה נזיקית, בביהמ"ש השלום בתל אביב, בת"א 51395/05 בשל נזקים שגרמו לו החברה והמנהל האחר מר שטיין וזאת בעקבות הסכם לבנייה מיום 25.8.02. התביעה האמורה לא הוגשה נגד המשיב. התביעה הוגשה בשנת 2005. פסק הדין ניתן ביום 25.6.09 במסגרתו התקבלה התביעה נגד החברה אולם נדחתה כנגד מר שטיין. לאור כך שהחברה לא שילמה את פסק הדין, הגיש הנושה את בקשת הפירוק. עוד יש לציין שהחוב לנושה הינו החוב העיקרי והמהותי של החברה בפירוק ומהווה כ – 90% מחובות החברה וכי מפרק החברה הינו מי שייצג את הנושה בהליכים מטעם הנושה כנגדה.

2. אין מחלוקת שהחברה עסקה בבנייה. לאחר שמר מנשה שטיין יצא מהחברה בשנת 2005, החברה המשיכה בפעילות חלקית אשר יש מחלוקת לגביה ולגבי היקפה. עיון בדו"ח הכספי לשנת 2008 מעלה מביאור 1 כי כהצהרתה, החברה הפסיקה פעילותה באוקטובר 2007. מביאור זה עלה כי משנת 2000 עוסקת החברה גם בייבוא מכונות טיח וכי בשנים 2008 – 2009 עסקה בהשכרת נכסים שבבעלותה. כפי שעלה מביאור 7, בשנת 2007 יש פירוט של עלות מכירות ועיבוד בהיקף 678,105 ₪ כאשר ההוצאה על ייצור מכונות, עמדה לשנת 2007 על 347,512 ₪. בפירוט עלות המכירות ועיבוד יש פריטים שונים אשר הגבוהים שבהם הינם: קניות 155,446 ₪ ושכר עבודה 96,721 ₪.

3. עוד עולה מהדוחות כי בשנים 2007-2009 ערכה החברה עסקאות עם חברה קשורה, חברת סטארט גאן, (להלן: "סטארט גאן"), הסכם מאוגוסט 2007 במסגרתו נמכרה לסטארט גאן פעילותה העסקית בתמורה לפירעון חובות החברה לבנק הפועלים. כפי שיפורט להלן, טענת המפרק הינה שהחברה הבריחה נכסיה לחברה זו, שהינה למעשה בבעלות המשיב, אשר באופן פיקטיבי דאג לכך שתירשם על שם אביו וזאת על מנת להרחיק עצמו ממנה, כביכול הוא רק מנהל בה. מנגד טען המשיב כי זה היה רצונו של אביו, לסייע לו ובלבד שלא יהיה בעליה של סטארט גאן ולהגנת השקעתו של אביו, בסך 400,000 ₪.

תמצית טענות המפרק

4. טוען המפרק שיש לחייב את המשיב בחובות החברה בהתאם לסע' 373 לפקודה וזאת נוכח התרמית העומדת מאחורי פעילות החברה. לחילופין מבקש המפרק לחייב המשיב לשלם כספים בהתאם לסע' 374. בראש הדברים טוען המפרק כי המשיב ניסה בעורמה להביא לפירוק החברה מרצון לאחר שחתם על תצהיר שקרי בדבר יכולת פירעון החברה. נטען כנגד המשיב שהחברה עסקה במכונות טיח ולכן אין ממש בטענת המשיב ולפיה לאור פרישת השותף שטיין מהחברה, לא הייתה לה עוד תוחלת. נטען שהמשיב יזם רישום אביו כבעלי סטארט גאן, שהמשיכה את פעולות ייצור מכונות הטיח בה עסקה החברה. נטען כי החברות, זו בפירוק וסטארט גאן ניהלו חשבון באותו סניף בנק ולחברות היה אותו רו"ח ולמעשה פעילות החברה הועתקה במלואה לסטארט גאן. נטען כי העדר התיעוד החשבונאי שבין החברות מדבר בעד עצמו שכן גם אם תתקבל גרסת המשיב לפריצה למשרדי החברה בשנת 2006, התיעוד החשבונאי שלאחר מכן, ובראש הדברים כרטסת הנהלת החשבונות נותרו אצל המשיב שלא העבירה למפרק. כמו כן נטען כי המשיב עשה ככול שביכולתו לשבש את פעולות הפירוק, סיכל העברת מסמכי הנהלת חשבונות ולא התייצב לחקירות. נטען כי המשיב הבריח רכב איסוזו שהיה של החברה, וחילק לעצמו דיווידנדים והביא לכך שהחוב כלפיו בספרי החברה קטן. כן נטען כי על המשיב היה לזמן עדים שלא התייצבו כמו רו"ח וקנין. לפיכך, התבקש ביהמ"ש להורות על חיוב המשיב כמפורט בבקשה.

תמצית טענות המשיב

5. טוען המשיב כי המפרק רודף אותו לשווא ושבזמן אמת, כאשר הוגשה תביעת הנושה העיקרי לחברה, לא הוגשה התביעה נגדו ואף נדחתה כנגד המנהל האחר שהיה אז בחברה. נטען כי החברה הייתה בהליכי סגירה, עוד בשנת 2005 כאשר עזב אותו בעל המניות מנשה שטיין. נטען כי ביום 16.12.07 נסגר תיק הניכויים של החברה במל"ל. לאור היות המשיב מכונאי בהכשרתו, התקבלה בקשת הסיוע מאביו שפתח עבורו את סטארט גן תוך השקעת כספים. נטען כי סטארט גאן רכשה את ציודה של החברה בחודש 8/07 אלא שבשל ייעוץ מס של רו"ח גבי וקנין, לצורך ניצול הפסדים, התבטאה הרכישה בשנת 2007 וכן בשנת 2008 כהשכרה נכסים ובשלהי 2009 באה לביטוי חשבונאי יתרת הרכישה. נטען כי סטארט גן פרעה חובות של החברה אולם בשל השנים שחלפו, המשיב אינו יכול לאתר אלא באופן חלקי אסמכתאות להזרמות כספים לטובת החברה. נטען כי יתרת חוב של סטארט גן בכרטיסה בחברה, הינה יתרת מע"מ, יתרה שנרשמה בעצת רו"ח וקנין. לגבי מכירת רכוש החברה בסוף פעילותה, נטען כי מדובר בציוד שהיה ממושכן לבנק ובמכירה נחסך הליך של כינוס נכסים מטעם הבנק שהיה נושה מובטח בהם. לגבי החתימה על תצהיר כשרות הפירעון, כאשר עלתה אפשרות של פירוק מרצון, טען המשיב כי מדובר בטעות שבהיסח הדעת. לגבי העדר שיתוף הפעולה של המשיב, נטען כי בשנת 2006 הייתה פריצה למשרדי החברה ולכן הקושי שעלה בהעברת מסמכים. נטען כי המשיב לא התייצב למועד חקירת המפרק, בשל מחלה והוצג אישור רפואי אולם לאחר מכן התייצב המשיב לחקירות. טוען המשיב כי חלה התיישנות ולכל הפחות שיהוי בהגשת הבקשה בפרט כאשר המפרק הינו ב"כ הנושה הכמעט מוחלט של החברה, שהיה זה שהגיש בשעתו את התביעה נגדה. נטען כי אי ההתייצבות של רו"ח וקנין לחקירה נגדית על תצהירו הינה בשל מחדל של המפרק שהיה צריך להזמינו. לגוף הדברים נטען כי לא הוכחה כנדרש בהלכה הפסוקה, בנטל הוכחה מוגבר, טענת המפרק לתרמית, ושהפעולה היחידה של מכירת נכסי החברה בסוף פעילותה, לא הייתה אלא מכירת נכסים משועבדים, לצורך החזר חוב לבנק, כלומר הדבר לא הוליד כל רווח למשיב. לפיכך נטען שיש לדחות הבקשה.

תמצית טענות הכונ"ר

6. הכונ"ר טען כי תמוהה טענת המשיב כי החברה אותה המשיך בשנת 2005, לא הייתה ברת תוחלת כלכלית להמשך פעילות ולאור כך שהמשיב יזם חברה חדשה בניהולו שהמשיכה לעסוק באותו עיסוק בו עסקה החברה בשלהי פעילותה. מפנה הכונ"ר לכך שבדוחות שהוגשו, לשנים 2008 וכן 2009 עולה כי החוב לבעלי המניות בחברה הוקטן ללא הסבר ונראה כי הדבר בוצע בנוסף להקטנת חובות להלוואות באופן חלקי לבנקים ולספקים. מסקנת הכונ"ר הינה שהמשיב הוא שהביא את החברה לסיום פעילותה בשלהי 2007, פעילות שהועתקה לחברת סטארט גאן. לשיטת הכונ"ר יש מקום לחייב את המשיב בחובות החברה, ולחלופין ולכל הפחות בסכומים שגרם לגריעה מקופת החברה בסך של 499,312 ₪. הסכומים מורכבים מהנכסים שהועברו לחברת סטארט גאן כולל רכב איסוזו, מפירעון חוב כלפי המשיב כבעל מניות ופירעון חוב שבספרים לחברת סטארט גאן. השתת מלוא חובות על החברה לשיטת הכונ"ר נובעת מכך שהחברה נסגרה ללא כל הצדקה וכך הועברה פעילותה הכלכלית לחברת סטארט גאן. הכונ"ר הביע ספק בכך שהמשיב טעה בתום לב בהצהרתו לרשם החברות בדבר כושר הפירעון של החברה, שכן בחקירת ההוצל"פ מדצמבר 2010 בע' 7 ציין כי אינו זוכר שישנם חובות לחברה מלבד חובות לרשויות המס ולאחד העובדים. לפיכך, סבר הכונ"ר כי התנהלות זו של המשיב, שנה וחצי אחר פסק הדין לחובת החברה, אינה תמת לב ונועדה להותיר הנושים בשוקת שבורה.

הראיות  

7. המשיב נחקר בחקירה נגדית. רו"ח וקנין שהגיש תצהיר לא התייצב לחקירה נגדית. אני דוחה טענות המשיב ולפיהן כביכול מדובר בהליך ביניים אזרחי במסגרתו היה על הצד שכנגד להודיע על רצונו בחקירתו. הליך לפי סע' 373 וכן 374 לפקודת החברות הינו הליך העומד בפני עצמו, כך קובעות הוראות סעיפים אלו וברור כי במועד שנקבע להוכחות לשמיעת הבקשה, היה על המשיב לדאוג לזימון המצהיר רו"ח וקנין מטעמו. בנוסף, בולטת בחסרונה עדות אבי המשיב, שנטענו בשמו טענות לגבי השקעתו בחברת סטארט גאן והחזר חובות לנושי החברה שאחזו בבטוחות, כמו בנק הפועלים.

המסמכים הרלבנטיים הינם הדוחות הכספיים לשנת 2008 וכן 2009, תצהיר מיום 8.11.10 בדבר כשרות הפירעון שהגיש המשיב לרשם החברות עת ביקש לערוך פירוק מרצון, פרוטוקולים מחקירות המשיב בהוצל"פ, חשבוניות, הסכם שבין החברה לסטארט גאן, פרוטוקולים של החברה מהם עולה כי בשנת 2005 שותפו של המשיב סיים את חלקו בחברה. כן צורף עותק פסה"ד משנת 2005 שבו זכה מבקש הפירוק בתביעה נגד החברה.

8. בולטת בחסרונה כרטסת הנהלת החשבונות של החברה. נטען בידי המשיב כי מחשבי החברה נגנבו ממנה בפריצה בתחילת 2006 וכן נטען כי המסמכים אצל אחרים. אלא שלא נחה דעתי מתשובותיו של המשיב להעדרה של הכרטסת, לכל הפחות מסוף 2006 ולשנים שלאחר מכן. כרטסת זו הייתה בהישג ידו של המשיב, ולא שוכנעתי בטענתו כי הועברה ממנו לאחרים.

9. כאן המקום להתייחס לתצהיר כושר הפירעון של החברה, מיום 8.11.10 אשר נערך בידי המשיב לצורך הגשתו לרשם החברות, לצורך פירוק החברה מרצון. בתצהיר זה מפרט המשיב כי החברה תוכל לפרוע את מלוא חובותיה בתוך 12 חודשים. המשיב טען כי התצהיר הינו טעות אותה הבין בדיעבד ואין מחלוקת כי העובדות שבתצהיר אינן נכונות. לצורך הכרעה לענייננו, איני נדרש לשאלה האם הוכח ברמה הפלילית כי המשיב עבר עבירה בשל הצהרתו בתצהיר. אלא שברמה הנדרשת בדין האזרחי, וגם אם יש צורך בנטל אזרחי מוגבר, אני דוחה טענות המשיב לטעות בתצהיר. המשיב בדו"ח של 2009 לא נתן ביטוי לפסק הדין המהותי שניתן נגדה בשנה זו. גם בדוח הכספי לשנת 2008 לא נתן ביטוי לתביעה נגדה. מדובר בעניין מהותי לחברה שהחברה התגוננה במסגרתו ובאופן קונקרטי החברה התגוננה מהליך זה, שנים לאחר ששותפו של המשיב סיים פעילותו בחברה. מדובר בתצהיר שנערך לאחר פסק הדין משנת 2009 שמהווה את חובה העיקרי של החברה. קשה להבין את "הטעות" בתצהיר והדבר מחזק את טענת המפרק והכונ"ר כי המשיב נקט בפעולות בכדי להימנע מלשלם את חובות החברה. בכול אופן, התצהיר האמור לרשם החברות מחליש את טענות המשיב.

10. טען המפרק לשיבוש הליכי הפירוק בידי המשיב. המשיב לא הקל עם המפרק. המשיב לא המציא את מלוא המסמכים כך כפי שפורט לעיל לגבי כרטסת הנהלת החשבונות. המשיב לא הפנה את המפרק להסכם שבין החברה לסטארט גן מאוגוסט 2007 אלא רק בתגובתו לבקשה ובכך בוודאי הקשה על המפרק באי מתן גרסה מלאה לאירועים. המשיב גם לא התייצב לאחת מהחקירות, לטענת המפרק האישור הרפואי שצורף לא הצדיק היעדרות מאותה ישיבה. איני סבור שיש להרחיב בנקודה זו. המשיב לא הקל על המפרק אולם מאידך לא היה צורך בדיון משפטי לכפיית ציות המשיב. לפיכך, לא מצאתי מקום לקביעת מסמרות בטענות שיבוש הליכי הפירוק.  

טענת ההתיישנות והשיהוי שהעלה המשיב

11. המשיב טען כי האירועים נשוא התיק אירעו לפני שנים רבות ונגועים בהתיישנות אם לא בשיהוי רב, תוך שיש מקום להביא בחשבון כי המפרק שימש כב"כ הנושה הגדול ביותר. לא מצאתי ממש בטענה זו. החלטתי מתמקדת באירוע המרכזי והמהותי שהינו מכירת פעילות החברה ובכלל זה נכסי החברה דבר שאף לדברי המשיב התרחש והתפרס על פני השנים 2007 ועד תום 2009, בכך שהושלמה מכירת נכסי החברה לחברה הקשורה סטארט גאן. אם השלמת מכירת נכסי החברה אירעה בשנת 2009 כאשר צו הפירוק ניתן ביום 25.3.12 והבקשה הוגשה ביום 21.1.15, הרי אין כל התיישנות רלבנטית בהגשת הבקשה. יש להוסיף כי הדוחות הכספיים של החברה נחתמו ביום 9.6.10 ולא ברור איזה נזק ראייתי ניתן לטעון שנגרם ואירע למשיב. לפיכך אני דוחה הטענות הנוגעות להתיישנות ושיהוי שהעלה המשיב.

חיוב המשיב כמי שניהל עסק בתרמית – פקודת החברות סע' 373

12. מלשון סע' 373 עולה כי ניתן במסגרת פירוק, אם מתברר כי החברה התנהלה מתוך כוונה לרמות את נושיה, לחייב את נושא המשרה באחריות אישית לתשלום חובותיה. טוען המפרק כי הברחת הנכסים, בשלהי פעילות החברה מדברת בעד עצמה וכך גם הפעולות שבוצעו להרחקת הפעילות של החברה שהקים, סטארט גאן מפעילותה של החברה בפירוק ולשיטת המפרק אף ניסיון הפירוק מרצון של החברה שלא צלח מדבר בעד עצמו. אין מחלוקת כי המפרק לא הביא כל ראיות לגבי התקופה שלפני שנת 2007 למעט העובדה כי ניתן פסק דין נגד החברה (ונדחתה התביעה נגד המנהל השני) בשנת 2009 בתיק משנת 2005 לגבי אירוע משנת 2002. חובה העיקרי והמהותי של החברה נוצר עשור לפני פירוקה. הראיות שהניח המפרק והתשתית העובדתית שהובאה נוגעת לשלהי פעילותה של החברה ולכך שהמשיב בהברחת נכסי החברה והעתקת פעילותה לחברה חדשה על מנת להתחמק מחובותיה לנושים.

13. ככול שהדברים נוגעים לקטגוריה המחמירה של סע' 373, במסגרתו יש צורך בהוכחת התנהלות עסקי החברה בכוונה לרמות את נושיה, דבר המחייב נטל הוכחה מוגבר, לא שוכנעתי שזו חלה בענייננו בדגש על כך שהחוב המהותי והעיקרי נוצר שנים רבות לפני הפעולות שנדונו בשלהי פעילותה של החברה. במכלול הדברים ובנסיבות שבתיק זה, התשתית העובדתית שהובאה בידי המפרק מתאימה ואפשרית לבחינה בהתאם לקטגוריה הקבועה בסע' 374 לפקודה, במסגרתו ניתן לבחון שימוש שאינו הוגן בנכסי החברה. כך למשל, לבחון את הברחת הנכסים הנטענת. הדברים הינם בלי להקל ראש מחומרת התמיהות המשתקפות נוכח הדוחות הכספיים של החברה והחשש כי נעשו פעולות שאינן תואמות את דיני המס. כיוון שבענייננו יש ניתוק של שנים מהמועד בו נוצר החוב המהותי של החברה, ועד לפעולות העתקת פעילות החברה לחברה חדשה, מסקנתי הינה שאין מקום לקביעה כי עסקי החברה נוהלו לצורך תרמית הנושים. לפיכך הדיון יתמקד בשאלה האם קמה עילה בהתאם לסע'  374 שכותרו: "עבירות שהתגלו בפירוק", זו לשונו:

"התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה או שהיה או הינו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה, השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עיכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף, לחקור בדבר התנהגותו של האדם ולכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצירוף ריבית בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיו, ואין נפקא מינה אם העבריין עלול להיתבע עליהם בפלילים".

14. המשיב טען כי החברה סיימה פעולתה לאחר עזיבת שותפו ולמעשה נעשתה פעולה אחת בסיום חייה, מכירת נכסיה המשועבדים לסטארט גאן אשר כיסתה מהתמורה את חובה לנושה המובטח. המפרק טען כי החברה הייתה פעילה עד לסוף תקופת הפעלתה. עיון בדו"ח הכספי של שנת 2008 מעלה כי בשנת 2007 הייתה פעילות ענפה של קניות, ורשומה עלות ייצור מכונות כמו גם משכורות לצורך כך, כעולה מביאור 7 לדו"ח 2008. מה שיוצא הינו שלאחר ששותפו של המשיב, מר מנשה שטיין יצא מהחברה בשנת 2005, בניגוד לטענת המשיב כי למעשה לא הייתה תוחלת לחברה, החברה פעלה בתחום המומחיות של המשיב כאיש טכני בתחום מכונות בנייה כמו מכונות טיח.  

15. למרות שהחברה הייתה פעילה בתחום מכונות בנייה, באוגוסט 2007 החברה העתיקה פעילותה לסטארט גאן. החברה בדוחותיה הצהירה כי הפסיקה פעילותה באוקטובר 2007 ואף סגרה את תיק המעסיקים בשלהי 2007. טוען המשיב כי לא הייתה כל פעילות לחברה לאחר שלהי 2007 וכי עסקאות שנערכו להשכרת ובסוף למכירת ציוד החברה אינם אלא פעולות בעצת רו"ח וקנין לניצול זכויות של הפסדי מס. אלא שהדבר מחזק את טענת המפרק להברחת נכסי החברה ולאור כך שהחברה הייתה פעילה, בעלת תוחלת, ואז ללא הסבר ברור, באוקטובר 2007 מחליטה לסיים פעילותה ולמכור את מה שהיה בה לחברה קשורה, סטארט גאן שבבעלות אביו המבוגר (בן 84) של המשיב, כאשר המשיב הופך כשיטתו להיות מנהל שכיר בחברה.

16. מהאמור נובע שמה שנמכר והועבר לחברת סטארט גאן הינו רכוש של החברה, רכוש בעל ערך, שהרי חברת סטארט גאן המשיכה את פעילות החברה וכעולה מההסכם בין חברות אלו מאוגוסט 2007 ובין היתר, רכשה את רשימת הלקוחות. מכאן שככול שבסיום פעולתה של החברה, סיום ביוזמת המשיב נעשו פעולות לטובת בעלי עניין או להעברת נכסים מהחברה, הרי יש לראות בכך טובות הנאה שהמשיב נטל שלא כדין מהחברה. כאן המקום לציין כי אני דוחה טענת המשיב, ולפיה הכיצד ידע בשלהי 2007 על כי ינתן נגדה פסק דין מהותי בשנת 2009. התיק האמור טופל מטעם החברה אשר ידעה את המצב בו בזמן אמת, במשך 4 שנות ניהולו משנת 2005-2009. אין מנוס מהמסקנה ולפיה ככול שהתקדם התיק האזרחי האמור, התמריץ להברחת נכסי החברה גדל. עוד אוסיף כי לא שוכנעתי כי החברה החדשה סטארט גאן אינה בשליטת המשיב, ויש לזקוף לחובת המשיב את העדר הזמנתו של אביו, הבעלים של סטארט גאן לעדות והעדר העדתו של רו"ח גבי וקנין.

17. טען המשיב כי נמכרו נכסי החברה לסטארט גאן, באוגוסט 2007 אולם הביטוי לכך היה עד לתום שנת 2009. אין מחלוקת כי החברה הנפיקה 4 חשבוניות בסך כולל של 308,220 ₪ בתוספת מע"מ לסטארט גאן: חשבונית 10 בסך 120,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור שימוש במכונות וציוד לשנת 2008. חשבונית 11 בסך 126,720 ₪ בתוספת מע"מ עבור שימוש במכונות וציוד לשנת 2009. חשבונית 12 בסך 46,500 ₪ בתוספת מע"מ עבור מכירת ציוד וכלי עבודה. חשבונית 13 בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור מכירת ציוד משרדי.

18. המפרק טען שמוזר מאוד שלמרות העסקאות האמורות, נותרה החברה חייבת לסטארט גאן 52,511 ₪. המשיב טען כי מדובר בסכום המע"מ על העסקאות. המפרק הפנה לכך שההסבר אינו הגיוני לאור שיעורי המע"מ בתקופה הרלבנטית. הכונ"ר ביקש להסתמך על הדוחות הכספיים, , לזקוף סך כולל של 61,153 ₪ המופיע כ"עלויות שוטפות של הלוואות לזמן ארוך". כן מציע הכונ"ר לזקוף לזכות המשיב, סך של 32,331 ₪ שהינו תשלום לנושים רגילים לפי הדוחות, "ספקים והמחאות לפירעון". מאידך, המפרק והכונ"ר ביקשו לחייב את המשיב בסך של 245,800 ₪, וזאת בשל כך שלפי הדוחות הכספיים של 2008 וכן 2009 עלה כי נפרעו חובות כלפי המשיב כבעל מניות וכלפי חברה קשורה בסך כולל של 245,800 ₪. המפרק והכונ"ר העלו טענות לגבי משאית האיסוזו של החברה, אשר בדו"ח 2008 שוויה עמד על 29,487 ₪ ושאינה מופיעה בדו"ח 2009 ולא ניתן כל הסבר "להתעלמות" של משאית זו בדו"ח 2009 ומכאן שביקשו לחייב את המשיב בנוסף בסכום זה.

19. שקלתי את טענות הצדדים. נקודת המוצא הינה כי באוגוסט 2007 בהתאם להסכם שהציג המשיב, פעילות החברה נמכרה לסטארט גאן אשר קיבלה על עצמה בין היתר את כיסוי חובה של החברה לבנק, וכחלק מההתחשבנות נמכרו לה נכסי החברה בסך כולל של 308,220 בתוספת מע"מ וזאת עד לתום 2009. המפרק והכונ"ר ערכו חישובים על בסיס הדוחות שהוגשו, שלא ניתן לתת בהם אמון. לכאורה, העדר האמון צריך לשמש לחובת המשיב והדוחות צריכים להיות נגדו בפרט כאשר הוא חתום עליהם ובמיוחד כאשר כפי שקבעתי לעיל, המשיב הוא שגרם לכך שלא הונחה בפני ביהמ"ש כרטסת הנהלת החשבונות לתקופה שלאחר 2006.

20. אלא שמסקנתי הינה שחיוב הסכומים כפי שטוענים המפרק והכונ"ר על בסיס מסקנות מנתוני הדוחות הכספיים של השנים 2008 וכן 2009 יכול ויביא לחיוב שעל פניו הינו מחמיר יתר על המידה מהסכום שראוי לחייב בו את המשיב, על אף שמי שהביא על עצמו את הדברים הוא המשיב עצמו, שלא סיפק את כרטסת הנהלת החשבונות ונתונים שהיו בהישג ידו.

בהביאי בחשבון את התשתית הראייתית הבסיסית שהוצגה, עולה כי ישנם שני "עוגנים" מרכזיים לבחינת מה שהיה בתום פעילות החברה. הראשון, מכירת כל הזכויות שהיו לחברה, בשלהי 2007 ולסטארט גאן אשר לקחה על עצמה בין היתר את כיסוי חוב החברה לבנק. השני, חשבוניות שהחברה העבירה לסטארט גאן, בתום פעילות החברה, ששיקפו תמורה בסך ללא מע"מ של 308,220 ₪, סכום המשקף את היתרון הכלכלי שהיה לסטארט גאן בקבלת זכויות החברה באותה עת. מצאתי כי לכל הפחות, השימוש הלא הוגן שנעשה בנכסי החברה בתום פעילותה בידי המשיב, כמשמעות מונח זה בסע' 374 לפקודת החברות, הינו בהיקף של 308,220 ₪.

כפי שפורט,  ניתן היה לשקול חיובו של המשיב בהתאם לנתונים בדוחות הכלכליים שהוא עצמו סיפק, שלהם לא ניתן הסבר בהעדר כרטסות של הנהח"ש בשל מחדלו, כפי שטענו המפרק והכונ"ר בשיעור גדול בהרבה, אולם במכלול לא מצאתי לחייב המשיב חיוב נוסף, מעבר ל- 308,220 ₪.

סיכומם של דברים, מסקנתי הינה שיש לחייב את המשיב, בסכום של 308,220 ₪ אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.09 ועד לתשלום בפועל.

המשיב ישלם הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 20,000 ₪: 12,500 ₪ למפרק וסך של 7,500 ₪ לכונ"ר.

זכות ערעור לביהמ"ש העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום,  ו' תמוז תשע"ו, 12 יולי 2016, בהעדר הצדדים.