התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים, לתשלום סך 198,000 ₪ , המגיע לו לטענתו בהתאם להסכם בע"פ בינו לבין הנתבע, לשותפות של התובע בעיסקם של הנתבעים (להלן: "שניצלנד" או "הפיצוציה" או "העסק"). הסכום מורכב מחוב יתרת קרן בסך 78,000 ₪, ומחלקו של התובע ברווחי העסק ב-8 החודשים בהם היה שותף בעסק בסך 120,000 ₪.
טענות הצדדים בתמצית
טענות התובע
2.לטענת התובע, בחודש 1/12 פנו אליו הנתבעים, שהינם בני זוג, והבעלים של העסק, הנמצא ברח' כורש 19 בעפולה, ולאור החברות הקרובה ביניהם, הציעו לו להיכנס כשותף לעסק. לטענתו, בתמורה לסך של 180,000 ₪, במזומן, אמור היה התובע לקבל מידי חודש סך של 15,000 ₪ (מחצית מרווחי העסק).
3.התובע טען, כי פנה לאימו לשם גיוס הכספים, וביום 12.1.12, העבירה האם מחשבונה המתנהל בבנק הבינלאומי בעפולה, לחשבונה בבנק הפועלים בעפולה, סך של 185,486.33 ₪, מתוכם מסרה לתובע 180,000 ₪ במזומן, אותם מסר לנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת" או "הילה"), שהינה מנהלת העסק בפועל, ללא שקיבל כל מסמך ממנה על קבלת הכסף, בשל יחסי החברות ששררו בין הצדדים.
4.זמן קצר לאחר מכן, לבקשת הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "צ'רלי") פנה התובע לעו"ד ח'ורי בעפולה, וחתם על מסמך, בלא לקרוא אותו או לקבל העתק ממנו, ולשאלתו, נאמר לו כי זה חוזה השותפות בין הצדדים.
5. לטענת התובע, למחרת ביקש ממנו הנתבע לגשת אל רו"ח של העסק, סעיד חדירי, ובהעדרו, חתם על מסמך שהוצג לפניו על ידי הפקידה, בלא שקיבל העתק מהמסמך.
6.בחלוף הזמן, וכאשר לא קיבל התובע מהנתבעים את הכספים המובטחים, ונידחה על ידם בתירוצים שונים, ולאחר שהגיעו לאוזניו של התובע שמועות כי הנתבע הונה אנשים אחרים בעפולה, פנה התובע ביום 9.10.12, אל רשות המיסים אגף המכס ומע"מ, שם נמסר לו כי הוא רשום כבעל עסק זעיר בענף חנויות מכולת ומינימרקטים ומנהל מכולת, מיום 6.5.12. בנוסף,
הכתובת המופיעה על אישור עוסק פטור הינה כתובתו הישנה, בה התגורר טרם גירושיו, לפני שנים רבות. התובע פעל לסגירה מיידית של תיק העסק שנרשם על שמו, ללא ידיעתו, במע"מ.
7.לטענת התובע, הנתבעים לא הכניסו אותו כשותף לעסק אך השתמשו בזהותו ובמעמד שיצרו לו כעוסק פטור, כדי להנות מהכנסות העסק, בלא לשתפו ברווחים, כמובטח.
8.התובע פנה למשרדו של עו"ד ח'ורי בעפולה על מנת לברר על מה חתם, אולם לא הצליח, לאתרו, שכן עזב לכתובת לא ידועה.
9.התובע טען, כי הוא נפל קורבן למעשה מרמה והונאה מצד הנתבעים, אשר מצידם אינם מתכחשים לכספים שהם חייבים לו, ואף החזירו לו עד כה סך של 102,000 ₪, אולם הם מסרבים להחזיר לו את יתרת הסכום ששילם ואף נותרו חייבים לו סך של 120,000 ₪, בגין חלקו ברווחים עבור 8 חודשים.
טענות הנתבעים
10.הנתבעים מכחישים כי הם הבעלים או המחזיקים של העסק בזמנים הרלוונטייים לתביעה.
11.לטענת הנתבעים, הם מעולם לא היו שותפים עם התובע בעסק כלשהו, והם לא הציעו לו להיות שותף בעסק שאין להם.
12.הנתבעים טענו, כי הנתבע עבד כשכיר בחברת O.R.S, וכי הנתבעת מעולם לא היתה קשורה לעסק, לא ניהלה אותו, לא עבדה בו, ולא קיבלה מהתובע כספים כלשהם.
13.הנתבע הוסיף, כי למיטב ידיעתו, עו"ד ח'ורי אינו מנהל משרד בעפולה.
הראיות:
14.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם , כדלקמן:
מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות של התובע עצמו (ת/2), ושל אימו, גב' ג'קלין עטיה, להלן: "אימו של התובע" או "גב' עטיה") (ת/1).
לתצהירי התובע צורפו אישורי העברת כספים מיום 12.1.12 מחשבונה של אימו של התובע לחשבונה בבנק הפועלים; אישור ממע"מ מיום 6.5.12; אישור עוסק פטור מיום 6.5.12; מצב חשבון ממע"מ מיום 9.10.12; אישור סיום הליכי פירוק מיום 9.10.12.
מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות של הנתבע (נ/1), ושל הנתבעת (נ/2).
לתצהירי הנתבעים צורף אישור מיום 12.11.14, מחברת O.R.S , לפיו הנתבע הועסק במשרה חלקית אצלם מיום 1.12.10 ועד ליום 1.9.12.
15.בתום דיוני ההוכחות, בהם נחקרו העדים על תצהיריהם, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.
דיון והכרעה:
16.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ובחנתי את הראיות ואת העדויות שנשמעו לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית.
17.נטל השכנוע הוא "החובה העיקרית במשפט" כאשר אי-עמידה בנטל פירושה דחיית טענותיו של מי שהנטל מוטל עליו (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבנין בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נז(4) 891, 897), כאשר: "... התשובה אם הנטל הורם או לא... טעונה הערכת הראיות של התובע מבחינת מהימנותן ומשקלן ובהתחשב עם הראיות הנגדיות שהביא הנתבע (אם הביא) לעניין זה" (ע"א 941/05 אגודת הכורמים נ' חברת הכרם, פ"ד סא(3) 350).
18.עדויותיהם של התובע ואימו היו למעשה עדויות יחידות, וככאלה מצאתי להתייחס אליהן בזהירות הראויה ולא ליתן להן משקל רב ומלא, בהעדר סיוע ותמיכה חיצונית בנקודות שנדרש בהן סיוע (ר' סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]; ע"א 231/72 עזבון אלמליח נ' זוטא, פ"ד כז(1) 679; רע"א 33/07 רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ (פורסם ביום 8.5.07)).
19.בנוסף, לא ניתן להתעלם מסתירות מסויימות בין גרסתו של התובע ושל אימו. עם זאת, בסופה של דרך, במאזן ההסתברויות, הצליח התובע להרים את הנטל ולשכנעני לקבל את תביעתו, לא רק משום האמון שאני רוחש לגרסתו, אלא משום שגרסתו מסתברת יותר מגרסתם של הנתבעים, משום הספקות שיש לי לעניין עדויותיהם של הנתבעים, ובשל שורה של נדבכים ונתונים פרי ההיגיון הבריא והשכל הישר המטים את הכף לזכות התובע.
הצעת השותפות
20.התובע מסר בתצהירו, כי בחודש 1/12 הציעו לו הנתבעים להיכנס כשותף בעסק, תמורת סכום של 180,000 ₪ במזומן, כאשר הם מציגים לפניו מצג לפיו העסק מרוויח כ-30,000 ₪ לחודש, והוא יקבל מחצית מהרווחים (ס' 6 לת/2). התובע העיד, כי הוא היה איש עסקים, בעל חנות בגדים עד לגירושיו בשנת 2007. לאחר מכן, נקלע לקשיים כלכליים ונכון להיום פתוחים נגדו 14 תיקים בהוצל"פ, שסכומם הכולל כ- 400,000 ₪ (ע' 18 ש' 4-5; 17-18, 23 לתמליל). בעדותו, מסר התובע כי הוא מכיר את צ'רלי משנת 2005, ומאחר וצ'רלי היה מודע לקשייו הכלכליים, אך גם לכך שיש לו עזרה כספית, הציע לו צ'רלי להיכנס כשותף בעסק (ע' 19 ש' 32-34 לתמליל).
התובע העיד על עצמו "...אני כבר מומחה לעסקים, כל רואי החשבון שהיו לי וכל העסקים שהיו לי, אני כבר יודע לזהות עסק שמרוויח ועסק שמפסיד...[הנתבעים הציגו לפניו] זטים חודשיים..." לפיהם הרווח החודשי של העסק הינו בסך של 30,000 ₪ (ע' 19 ש' 38-39; ע' 20 ש' 14, 24-25 לתמליל).
עת נשאל התובע מדוע, במצב דברים זה, יש לנתבעים צורך בהכנסת שותף לעסק, השיב "צ'רלי, כמו שאני הבנתי לאחר מכן וחלק גם בתקופה הזאת, שהוא התחיל לבנות את הבית שלו, הבית עלה מעבר למה שהוא היה מסוגל לעמוד בו, הוא נכנס לקשיים כלכליים מאוד קשים" (ע' 20 ש' 37-39 לתמליל).
הנתבע מצידו, הכחיש מכל וכל כי הציע לתובע להיכנס כשותף בעסק, וכי בתקופה הרלוונטית לא היה הבעלים של העסק, לא ניהל אותו ואף לא עבד בו (ס' 3,4,8 לנ/1). לטענת הנתבע מאחר ולו ולאשתו לא היה כל קשר לפיצוצייה במועד האירוע נשוא התביעה גם לא יכולים היו להציע לו שותפות בעסק (שורות 4, 7 לתצהיר נ/1). צ'רלי העיד, כי הינו הבעלים של העסק "באון אוף...הייתי מ-2004 עד 2010" (ע' 41 ש' 35; ע' 42 ש' 11 לתמליל). בנוסף העיד, כי מאחר ולא יכול היה להפעיל את העסק בלילה, בשל תקנות עזר עירוניות, העביר את העסק לאחותה של אשתו בשנת 2014 "היא ניהלה הכל, העסק לא שלי, העסק הוא של אבא שלי זכרונו לברכה שהיום הוא של אמא שלי, זה הנכס, הנכס הוא שלהם" (ע' 42 ש' 11, 17, 25, 30-31 לתמליל). עם זאת הנתבע העיד כי למרות שלא היה לו כל קשר משפטי לעסק "...מידי פעם הייתי עוצר שמה אוכל, שותה, מסתלבט, עוזר לה לפעמים ולא מעבר, לא ניהול" (ע' 43 ש' 18-19 לתמליל), וכי כאשר גיסתו לא היתה מגיעה מבית שאן לעפולה "אני מבחינתה , השלוחה שלה...אם היה בעיה כלשהי, אז כן יש אותי..." (ע' 50 ש' 16, 22 לתמליל).
הנתבעת הצהירה, כי מעולם לא עבדה בעסק, לא היתה הבעלים, ואין לה כל נגיעה לעסק (ס'3,4,5 לנ/2). הנתבעת העידה, כי היא סובלת מבעיה בזיכרון בעקבות תאונה שעברה (ע' 12 ש' 19 לפרוטוקול). בתשובה לטענה שהעלה ב"כ התובע לפיה היא זו שמנהלת את העסק , לא הכחישה הנתבעת את הנטען, אלא ענתה "כן? בוא תוכיח לי" (ע' 13 ש' 17 לפרוטוקול).
21.עדותו של הנתבע הותירה רושם שלילי למדי והוא אינו אמין עליי. טענתו הראשונית בתצהיר ולפיה לא היה לו כל קשר לפיצוצייה במועדים הרלוונטיים לתביעה התבררה כלא נכונה שכן הודה בחקירתו כי סייע ותיפקד במצבים מסויימים כמנהל העסק. התרשמתי, שהמדובר בעסק משפחתי, כאשר הנתבע, גם בתקופה בה לא היה רשום כבעלים, המשיך למעשה להיות מעורב בהתנהלות העסק , נהג מנהג בעלים וראו בו כבעלים.
משכך, מקובלת עלי יותר גירסת התובע לעניין הצעת השותפות מהנתבע , שהיה הלכה למעשה בעלי הפיצוצייה, ומשכך בעל מעמד ויכולת להציע הצעה כגון זו, מאשר הכחשת הנתבעים.
כמו כן האינטרס של הנתבע לגייס כסף לאור הסברו של התובע לחובות אליהן נקלע הנתבע בשל בניית בית חדש, לא נסתרו על ידי הנתבע.
מסירת הכסף
22.בתצהירו מסר התובע, כי לאור הצעת השותפות בעסק מצד הנתבע, הוא פנה לאימו, והיא משכה סכום של 180,000 ₪ כספים מחשבונה לשם כך, והוא מסר את הכסף מיידית לנתבעת (ס' 6 -7 לת/2). התובע הסביר בעדותו, כי אימו לא ביצעה העברה בנקאית ישירות לחשבונו של הנתבע שכן "אין לו חשבון פעיל, רק לאישתו ואישתו לא רצתה שזה יכנס לחשבון שלה מכיוון שיש להם אלף ואחד סיפורים וסיבות משלהם" (ע' 30 ש' 13-15 לתמליל).
מן הנתונים שלפני (נספחים א, א1, ו- א2 שצורפו לת/2) נהיר, כי ביום 12.1.12, הועבר מחשבונה של אימו של התובע בבנק הבינלאומי סך של 185,486.33 ₪, לחשבונה בבנק הפועלים בעפולה. אימו של התובע העידה, כי משכה את הכסף כדי לתיתו לתובע לצורך שותפות עם הנתבע בעסק (ע' 9 ש' 37,39 לתמליל), וכי מסרה לתובע את הכסף בשקית ניר של הבנק והסיעה את התובע למוסרו לנתבע (ע' 10 ש' 24,30 לתמליל).
אכן, טקסטואלית, פלטי הבנק האמורים אינם מאשרים כי הכסף שנמשך נמסר לנתבעים, עם זאת כפות המאזניים בסוגיה נוטות לזכותו של התובע, גם באשר עדותה של אימו בעניין לא נסתרה.
התובע העיד, לגבי אירוע מסירת הכסף, כי עת הגיע עם אימו למסור את הכסף, ישבו הנתבעים בחוץ בחברת כמה אנשים "וכשהשקית נמסרה...היעוד שלה היה לשני בני הזוג, זה שאולי פיזית את הניואנס הקטנצ'יק הזה אם הוא משך את היד ולקח או שהיא לקחה או ששניהם לקחו, אני לא זוכר להגיד בדיוק...אבל השקית הונחה על השולחן על ידי צ'רלי והילה ששניהם יושבים אחד ליד השני" (ע' 16 ש' 34-37; ע' 17 ש' 1-2 לתמליל). התובע לא הביא לעדות את האנשים שראו אותו מוסר את השקית לנתבעים, שכן "הם לא רוצים להיות מעורבים בזה" (ע' 30 ש' 32 לתמליל).
אימו של התובע מסרה בתצהירה, כי מסרה את הכסף בשקית לידי התובע ליד העסק ונסעה לדרכה (סעיף 7 לת/1), ואולם העידה כי ראתה את התובע מוסר את השקית עם הכסף לידי צ'רלי, שישב בכניסה לעסק (ע' 10 ש' 30-31; 34-36; 12ע' 11 ש' 12-13 לתמליל). עוד ציינה, כי הנתבע ישב מחוץ לעסק עם מספר אנשים לא מוכרים לה (עמוד 10 לתמליל שורות 34 - 36 ). התרשמתי, שהאם מסרה לתובע את השקית עם הכסף, אולם יתכן ולא ראתה למי בדיוק הכסף נמסר מבין הנתבעים, בשל היותה ישובה במכוניתה, והנתבעים ישובים בחברת אנשים בכניסה לעסק. התרשמתי מאמינות עדותה של אימו של התובע בעניין הסיבה למשיכת הכספים מחשבונה, והליך מסירת הכסף לתובע, משכך הנני מתייחס בסלחנות לסתירה בין גרסאות התובע ואימו לגבי הסוגיה למי מבין הנתבעים נמסר פיזית הכסף.
23.זאת גם בהתחשב בעדותה של הנתבעת שכאשר נשאלה לגבי שקית הכסף שנמסרה לה ולנתבע בכניסה לעסק, ענתה "זה השקר הכי אכזרי שיכול להיאמר, אני בחיים לא הייתי נוכחת" (ע' 13 ש' 19 לפרוטוקול). הנתבעת התיימרה בעדותה להרחיק עצמה מהעסק, ואולם התרשמתי מחקירתה הנגדית כי הדברים אינם מדוייקים. הנתבעת ידעה להודות בכך שיש לנתבע ולה את העסק (ע' 12 ש' 3 לפרוטוקול) וכי הנתבע מנהל את העסק "זה שלו" (ע' 12 ש' 13 לפרוטוקול). היא אף ידעה לתת פרטים לגבי העסק, שהינו על שם אחותה, אולם לא ידעה לומר באיזה מעמד אחותה בעסק (ע' 12 ש' 32 לפרוטוקול). הנתבעת הרבתה לענות "אני לא זוכרת", אולם בה בעת הכחישה בתוקף כל שנאמר לה. ככלל, מעדותה התרשמתי כי ככל שיש לה בעיית זיכרון בשל תאונה שעברה (שביחס אליה לא הובאה כל ראיה), המדובר לכל היותר בבעיית זיכרון סלקטיבית שכן על הנקודות בחקירתה הנגדית שלשיטתה מסייעות לה ידעה לענות, ומשאלות קשות התחמקה בטענת השיכחה. מצאתי את עדותה כלא אמינה.
החתימה על המסמכים אצל עוה"ד ואצל רו"ח
24.התובע הצהיר, כי זמן קצר לאחר שמסר את הכסף לנתבעים, תמורת חלקו בשותפות בעסק, זאת ללא כל קבלה, בשל היחסים הקרובים בינו לבין הנתבעים, בעיקר עם הנתבע, ביקש ממנו הנתבע לגשת לעו"ד ח'ורי שעימו הוא עובד, על מנת לחתום על מסמכי השותפות התובע חתם על מסמך שהיה ערוך ומוכן, מבלי לקרוא אותו ומבלי לקבל העתק ממנו (ס' 7-9 לת/2) ויום לאחר מכן, ניגש לרו"ח של העסק סעיד חדירי וחתם בהעדר רו"ח על מסמך ריק, בלא לקראו ובלא שקיבל העתק ממנו (ס' 10 לת/2). בשונה מהכתוב בתצהירו, העיד התובע, כי הנתבע התלווה אליו לחתימה על המסמך אצל עו"ד ח'ורי (ע' 26 ש' 4 לתמליל ), ונימק זאת באומרו "אני גם לא אמרתי שהוא לא התלווה אלי" (ע' 26 ש' 23 לתמליל ).
התובע הצהיר, כי בדיעבד התברר לו שהמסמך עליו חתם היה מסמך לפיו הוא מסווג מיום 6.5.12, כבעל עסק זעיר בענף חנויות מכולת ומינימרקטים ומנהל מכולת, ולא כהגדרתו הקודמת מיום 1.12.04, כבעל עסק לבגדים (ס'15 ,12-13 לת/2). התובע העיד, כי נתן את הכסף לנתבע בחודש 1/12, ורק כעבור 5 חודשים נפתח על שמו תיק במע"מ, בכתובת שגויה, ובסיווג לא נכון, כאשר העוסק פטור הינו עד 50,000 ₪ בשנה, ולא 30,000 ₪ בחודש כפי הרווחים הנטענים של העסק (ע' 28 ש' 27, 35-36; ע' 29 ש' 4-7 לתמליל ).
25.הנתבע אישר בעדותו היכרות עם עו"ד משה ח'ורי, אולם הכחיש מכל וכל כי ליווה את התובע אליו על מנת לחתום על מסמך השותפות ביניהם (ע' 51 ש' 13 לתמליל ), ואף קבע לגבי התובע "שי לא ראה בחיים את ח'ורי" (ע' 51 ש' 25 לתמליל ). בתצהירו שלל הנתבע מכל וכל קשר עסקי עם רו"ח חדירי (נ/1 סעיף 10), בחקירתו הנגדית כבר לא היה כל כך החלטי, והשיב "אולי, לא, לא שנראה לי, לא נראה לי" (ע' 52 ש' 36 לתמליל ), ושב וטען, כי אינו יודע דבר לגבי פנייתו של התובע אל רו"ח לחתום על מסמך לדיווח על השותפות ביניהם לרשויות המס (ע' 53 ש' 2-3 לתמליל ). אולם, לאחר מכן, הודה הנתבע, כי רו"ח חדירי אכן פתח עבורו במע"מ את תיק עוסק פטור, אבל "הוא לא מייצג אותי" (ע' 56 ש' 31 לתמליל ) . בהקשר זה יוער, כי משרדו של רו"ח חדירי ממוקם בדיוק מעל העסק.
הנתבע אישר בעדותו, כי מס' הסלולרי של בעל העסק המופיע על המסמך עליו חתם התובע במשרד רו"ח (נספח ב' לתצהיר התובע ת/2) הינו מס' הסלולרי שלו אולם טען, כי אין לו מושג מדוע מופיע מספרו על הטופס (ע' 57 ש' 8-9 לתמליל ). ביחס לטענה זו, קשה לי להניח כי התובע, ככל שמילא פרטים אלו (הוא חולק על כך) מילא את מספר הטלפון של העסק/של הנתבע כך סתם בלי סיבה וללא שיהא לכך כל קשר לעסק.
26.אכן, התובע לא טרח לזמן את צדדי ג' , עו"ד ח'ורי ורו"ח חדירי, למתן עדות על מנת לצקת תוכן וממש לטענותיו. מחדל זה מיוחס לחובתו ויש בו כדי לפעול לרעתו. חרף זאת, האמנתי יותר לעדותו של התובע, אשר נתמכה על ידי מסמכים כלשהם ואשר אף התחזקה באמצעות עדותו של הנתבע שנאלץ, על אף שניסה ככל יכולתו להצניע זאת, להודות בקשרים עסקיים הן עם רואה החשבון והן עם עורך הדין.
האם החזירו הנתבעים לתובע חלק מהכסף שמסר להם
27.התובע טען, כי בחלוף הזמן, ולאחר שלא קיבל מהנתבעים את הכסף המובטח בסך 15,000 ₪ לחודש, ומשגילה את הרישום הכוזב שנעשה על שמו במע"מ, הוא פנה לנתבעים בבקשה להשבת הכסף ששילם להם והם השיבו לידיו סך של 102,000 ₪, מתוך 180,000 ₪ שמסר לצורך השותפות עימם בעסק, והנתבע הציע להחזיר לו את יתרת הכסף בתשלום חודשי של 5,000 ₪ בשיקים, ולא בתשלומים של 10,000 ₪ לחודש כדרישת התובע (ס' 19,21 לת/2).
בעדותו, הכחיש הנתבע מכל וכל כי קיבל מהתובע סכום בסך 180,000 ₪ כדי להכניסו כשותף בעסק, ואף כי החזיר לו 102,000 ₪ מתוך 180,000 ₪ שקיבל ממנו "בחיים לא...לא, לא היה מאה שמונים ולא החזרתי מאה ושתיים ואני לא נשאר חייב לו ₪ " (ע' 59 ש' 17-22, 37-38 לתמליל ). הנתבע שב והדגיש בעדותו, "אני לא נשארתי חייב לו ₪" (ע' 60 ש' 3 לתמליל ), ואולם, למרות שבתחילת עדותו, התכחש הנתבע לקשרי החברות הטובים בינו לבין התובע (ע' 41 ש' 1-5 לתמליל ), בהמשך עדותו עת נשאל אם אי פעם היה חייב כסף לתובע, השיב בשלילה אולם מיד לאחר מכן העיד "בקטנות מאוד, באלפיים, בעוד אלף, באלפיים, כן בסבבה, הייתי מלווה לו, הוא היה מלווה לי, זה היה לנו עוד יחסים כאלה, אבל בחיים לא בסכומי עתק" (ע' 60 ש' 6-8 לתמליל ). התרשמתי, כי בין התובע לנתבע התקיימו יחסי חברות או יחסים עיסקיים עובר למקרה שלפני, במסגרתו נהגו להלוות כספים זה לזה. יש בנתונים אלו כדי להוות חיזוק לגירסת התובע, לפיה הנתבע הציע לתובע להיכנס עימו לשותפות בעסק, בתמורה לסכום של 180,000 ₪, והתובע, בשל היכרותו וחברותו עם הנתבע, נתן בו אמון ואף לא ביקש ממנו קבלה על הכסף שמסר לו או לנתבעת, זוגתו, ופעל בהתאם להנחיותיו אצל עו"ד ח'ורי ורו"ח חדירי, בלא שדאג לקרוא מראש על מה הוא חותם ולהשאיר בידיו עותק מהמסמכים עליהם חתם.
לא מצאתי ,עם זאת, תימוכין לגרסת התובע לפיה הנתבע היה מוכן לשלם לו את יתרת סכום הקרן בתשלומים חודשיים בסך 5,000 ₪ והתובע סירב ודרש החזר חודשי בסך 10,0000 ₪.
28.התובע לא הציג כל ראיה לכך שקיבל מהנתבעים חלק מהכסף בחזרה. הוא לא השיב את הכסף לאימו, ממנה קיבל אותו לצורך השקעה בשותפות בעסק, אלא "...אני במקום זה הייתי משלם מזונות ושכירות" (ע' 35 ש' 3 לתמליל ). עם זאת, העדפתי את גרסתו על גרסת הנתבעים שטענו באופן גורף כי לא קיבלו מהתובע כסף ואף לא החזירו לו כסף. יש לציין כי יכול היה התובע לתבוע החזר של מלוא הסכום שמסר לנתבעים בסך 180,000 ₪, בלא להודות בכך שהושב לו חלק מהסכום.
29.בולטת העובדה כי ככל שעסקינן בעדויותיהם של הצדדים ועדיהם , נמצאו כמתואר תמיהות רבות. ביסודו של דבר, איפוא, מתבססת ההכרעה על מספר נתונים נסיבתיים שמכריעים את הכף לזכות גרסת התובע שעמד, גם אם בדוחק, בנטל ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי.
30.עדות התובע היתה אמינה ומשכנעת יותר מעדותם של הנתבעים, רציפה , גם אם נתגלעו בה סתירות, שלא נתפסו כמהותיות בעיני, ועלתה בקנה אחד עם הצהרותיו והראיות שהוגשו לתיק בית המשפט.
מטעם התובע הצהירה והעידה אימו, שהיא זו שמסרה לתובע את הכספים שהעביר לידי מי מהנתבעים, ואשר אישרה כי ראתה את התובע מוסר את הכסף לנתבעים.
להצהרות ועדויות אלו מצטרפות הראיות בכתב. התובע פרש לפני אסמכתאות וראיות שיש בהן לאשר ולתמוך בגרסתו, ביניהן, כאמור, העברות בנקאיות שיש בהם כדי ללמד כי הסכומים הנטענים נמשכו מחשבון הבנק של אימו של התובע במועדים שטען, ואישורים מרשות המיסים, המעידים כי מעמדו של התובע שונה בתיקו במע"מ ע"י רו"ח סעיד חדירי ביום 6.5.12.
31.מנגד, אינני יכול להתעלם מעדותם של הנתבעים שהותירה רושם שלילי והתרשמתי כי האמת אינה נר לרגליהם.
הנתבע, שלגרסת התביעה היה זה שניהל את המגעים עם התובע לשם גיוס כספים ממנו לצרכי שותפותו בעסק, סתר עצמו מספר פעמים בעדותו וקיים פער גדול בין טענותיו הראשוניות בתצהיר עדותו הראשית ולבין העובדות שהתבררו במהלך ישיבת ההוכחות. הדברים אמורים הן באשר לתפקידו בעסק שהתברר כי היה מרכזי ומשמעותי בעוד בתצהיר עדותו הראשית התנער ממעורבות כלשהי בניהולו; והן באשר לקשריו עם רו"ח חדירי (שהחתים את התובע על עוסק פטור, כפי הנראה ביוזמתו) ממנו התנער בתצהיר עדותו הראשית, אולם בחקירתו הנגדית נאלץ להודות כי רו"ח חדירי נתן לו שירותים עסקיים.
גם עדותה של הנתבעת, הותירה רושם שלילי. בפרט, כאשר השתמשה באופן שיטתי בטענת הבעיה בזיכרון על מנת להתחמק משאלות שלתפיסתה עשויות היו "לסבך" אותה בעוד שהשיבה לעניין לשאלות אחרות הדורשות רמת זיכרון זהה, ואותן תפסה כפי הנראה כ"מועילות" לקו ההגנה שלה.
32.בכך, הוכיח התובע את גרסתו, שלא נסתרה, ואת זכאותו לתשלום יתרת הקרן בסך 78,000 ₪ ששילם לנתבעים עבור שותפות בעסק, שלא מומשה.
33.את זכאותו של התובע להשבת הסכום יש לבסס על סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979, הקובע שלושה יסודות שיש להוכיח בעילה זו: האחת: קבלה של נכס; שרות או טובת הנאה אחרת ע"י הזוכה שהיא ההתעשרות,; השניה: ההתעשרות באה לזוכה מן המזכה או על חשבון המזכה שהוא קשר סיבתי; השלישית- התעשרות הזוכה נעשתה שלא על פי זכות שבדין שהיא היסוד הנורמטיבי (תא (ת"א) 25108-02-11 יניר ךוין נ' מוטי קניבסקי עו"ד (פורסם ביום 15.11.12; ת.א. (ת"א) 884/92 אילנה אורן נ' עזבון האדמו"ר אלתר בינם ז"ל (פורסם ביום 28.1.07; ד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו את ג'ונס, פד מב(1) 221, 275 ורע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בעמ', פד מד(2) 309, 321). בית המשפט מבהיר בענין אדרס הנ"ל כי יש להורות על השבה, מקום שתחושת המצפון והיושר מחייבת השבה. אין מדובר ב"יושר" הסובייקטיבי של השופט, אלא אמת המבחן המדריכה אותנו היא תחושת הצדק וההגינות של הציבור הנאור בישראל.
התובע הרים את הנטל המוטל עליו בעניין זה והוכיח כי הנתבעים התעשרו כתוצאה מקבלת הכספים שמסר בידם, בעוד הוא לא נהנה כלל מהשותפות המובטחת שלא באה לידי ביטוי כספי כלפיו, כמובטח. על כן, זכאי התובע להשבת הכספים ששילם לנתבעים, בניכוי הכספים שהוחזרו לו.
34.עם זאת, לא מצאתי לפסוק לתובע סך של 120,000 ₪ בגין חלקו ברווחי העסק, שכן לא הובאה לפני של ראיה לגבי הרווחים, ככל שהיו, בעסק בתקופה הרלוונטית ולגבי הסיכומים אליהם הגיעו הצדדים ביחס לכך, כפי שנטען על ידי התובע.
35.לאור כל האמור, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 78,000₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.1.12 ובסה"כ 87,222 ₪. בנוסף, אני מחייב את הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ (כולל מע"מ).
5129371
54678313
הסכומים הנ"ל ישולמו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, ז' תמוז תשע"ו, 13 יולי 2016, בהעדר הצדדים.
