ס"ע 32718-07-11 גיל קליין נ' י.ל. אפיקים פרסומאים בע"מ

האם התובע זכאי לתשלום בונוסים מכוח הסכם העבודה עמו ולהפרשים בגין פיצויי פיטורים? זוהי השאלה בה עלינו להכריע בתיק זה.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

1. התובע עבד בנתבעת כעובד פרסום בכיר – "סופרווייזר" במשך כ- 5 שנים מיום 11.6.06 ועד לפיטוריו ביום 7.6.11. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה אישי (להלן – ההסכם) ובו פורטו, תנאי עבודתו ושכרו של התובע.

2. בסעיף ד להסכם, שכותרתו "משכורת" נקבע כי שכרו של התובע יעמוד על סך 9,500 ₪ מתוכם סך 1,500 ₪ בגין תשלום גלובאלי של שעות נוספות. תחת הכותרת "בונוסים" נכתב כדלקמן (נספח ב' לכתב התביעה):

   "בנוסף על המשכורת החודשית יקבל העובד בונוסים שיחושבו לפי המפתח הבא:

   10% גידול בהכנסות תיק קיים, בונוס שנתי של 18,000 ₪ (1500 לחודש)

   15% גידול בהכנסות תיק קיים, בונוס שנתי של 36,000 ₪ (3000 ₪ לחודש)

   + 25% גידול בהכנסות תיק קיים, בונוס שנתי של 72,000 ₪ (6000 ₪ לחודש)

   גידול בהכנסות – העמקת הפעילות /גיוס לקוחות חדשים

   ...

   בסיס לחישוב הבונוס – תיק הלקוחות שבטיפול"

    

   במקביל לסעיף זה, נכתב בכתב יד "כל שנה ינתן בונוס של 18,000 ₪ ללא עמידה ביעדים".

    

3. הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לפרשנות ההסכם בכל הנוגע לזכאותו של התובע לקבלת בונוסים וכפועל יוצא מכך, לזכאותו להגדלת סכום פיצויי הפיטורים ששולם שלו, בהתאם (הסכמת הצדדים מיום 20.11.14).

4. לטענת התובע, בעת עריכתו של ההסכם, הוסכם בינו לבין מר שי לחוביצר, מנכ"ל הנתבעת דאז (להלן – מר לחוביצר), כי הוא יהיה זכאי ל- 2 בונוסים:

   האחד – בונוס קבוע, שאינו תלוי בתפוקה או ביעדים, בסך 18,000 ₪ לשנה, בפריסה חודשית של 1,500 ₪ בחודש; השני – בונוס מותנה בגידול הכנסות בתיק הלקוחות שבטיפולו.

   לגרסתו, הוסכם כי בחינת הגידול בהכנסות תיערך ביחס לכל לקוח ולקוח שלגביו ניתן לערוך השוואה בין הכנסות בשנה מסוימת לבין הכנסות בשנה שקדמה לה.

   הנתבעת שילמה לתובע את הבונוסים הקבועים ואולם, נמנעה מלשלם לו את הסכומים הנובעים ממרכיב הבונוס המותנה.

5. התובע הטעים כי בהתאם לכרטסות הלקוחות בהם טיפל, בין השנים 2008 ל- 2009 קיים גידול בהכנסות בהיקף של 43% ובין השנים 2009 ל- 2010 קיים גידול בהיקף של 28%. בהתאם לנתונים אלו, זכאי היה התובע לסך 234,000 ₪ בעוד שהנתבעת שילמה לו סך 88,850 ₪. לפיכך, עתר לתשלום ההפרש בסך 145,150 ₪. עוד עתר התובע לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים הכוללים את מרכיב הבונוס, בסך 30,325 ₪.

6. הנתבעת טענה מנגד כי המו"מ עם התובע נערך עם מר יגאל רווח, מנהל הנתבעת ובעל מניות בה (להלן – מר רווח), ואתו בלבד. בין הצדדים סוכם כי התובע יהיה זכאי לבונוס אחד בלבד, המותנה בתוצאות הגידול בתיק הלקוחות שבטיפולו יחסית למועד תחילת עבודתו, ולכל הפחות 18,000 ₪ לשנה; פרשנותו של התובע אינה עולה בקנה אחד עם לשון ההסכם ועם מה שהוסכם בפועל והיא חסרת הגיון כלכלי ועסקי. בפועל, תיק הלקוחות אותו ניהל התובע קרס וזאת לאחר שבמועד קבלתו לידיו עמד על מחזור של כ- 9 מיליון ₪ ולאחר שנתיים, עמד על כמעט מחצית מהאמור.

7. הנתבעת הוסיפה וטענה כי חלק מהקריסה בתיק הלקוחות שניהל התובע נבעה מיחסי האנוש הבעייתיים שהפגין ומהעובדה שחלק מהלקוחות לא רצו לעבוד עמו ואף העובדים שהיו תחתיו הביעו מורת רוח מהעבודה עמו ו- 2 אף התפטרו. הואיל ובתקופה האחרונה לעבודתו נוצרו עמו חיכוכים תדירים, בין היתר על רקע סירובה של הנתבעת להיעתר לבקשתו להעלאת שכר, הוחלט על סיום עבודתו בהסכמה ושולמו לו מלוא זכויותיו על פי דין.

    

   עדויות שנשמעו בתיק

8. מטעם התובע העידו התובע עצמו ומר לחוביצר ומטעם הנתבעת העידו מר רווח, הגב' יפה חיון, מנהלת חשבונות וכספים בנתבעת (להלן – הגב' חיון) והגב' אביטל יזדי מזרחי, אשר שימשה בתקופה הרלוונטית לתביעה כסמנכ"לית החברה (להלן – הגב' מזרחי).

    

   דיון והכרעה

9. המחלוקת העיקרית בתיק שלפנינו עניינה בפרשנות הסכם העבודה של התובע ובשאלה האם הוא זכאי לתשלום בונוסים ולהפרשי פיצויי פיטורים.

   השאלות הדרושות הכרעה הינן:

   • כיצד יש לפרש את המינוח "תיק קיים" והאם יש לבחון את הגידול בהכנסות ביחס לשנת 2006, מועד תחילת עבודתו של התובע, או ביחס לכל שנה בנפרד?

   • האם התובע זכאי היה לשני בונוסים או לאחד?

      

      

     פרשנות חוזה – המסגרת הנורמטיבית

10. סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן - חוק החוזים) קובע כדלקמן: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."

11. ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (26.2.12) (להלן - עניין סהר) דן בית המשפט העליון בשאלה האם יש בתיקון מס' 2 לחוק החוזים (לעיל) כדי לשנות את ההלכה שנקבעה בפרשת אפרופים בעניין פרשנות חוזה (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט (2) 265 (1995)).

    באותו עניין נפסק, כי תיקון 2 לעיל אינו אלא אימוץ השיטה הפרשנית שהונהגה בהלכת אפרופים:

    "חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוקו: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי."

     

    עולה אפוא, כי אומד דעת הצדדים יהיה אמת המידה לפרשנות החוזה, והוא יילמד מתוך החוזה ומנסיבות העניין. כשאומד דעת הצדדים עולה מפורשות מלשון החוזה, יש להעדיף את החלופה הפרשנית המבוססת על לשון החוזה על כל חלופה פרשנית אחרת.

     

    ומן הכלל אל הפרט –

12. ביחס לפרשנות המינוח "תיק לקוחות" ואופן בחינת הגידול בהכנסות - כמפורט לעיל, ההסכם קובע כי התובע יהיה זכאי לבונוס בהתאם לשיעור הגידול בהכנסות "תיק קיים". בסיפא של הסעיף צוין כי הבסיס לחישוב הבונוס הוא "תיק הלקוחות שבטיפול".

13. לטענת התובע, בחינת הגידול בהכנסות צריכה להיעשות ביחס לכל לקוח ולקוח שלגביו ניתן לערוך השוואה בין הכנסות בשנה מסוימת לבין הכנסות בשנה הקודמת לה. לגרסתו, מאחר וחלו שינויים בזהות והיקף הלקוחות יש לבחון את הגידול בהכנסות רק מקום שמדובר בלקוח שטופל על ידו במהלך שנתיים רצופות, הואיל ומטרת שיטת התגמול שהוסכמה היא למדוד את הגידול שהוא מייצר בהכנסות מלקוחות שבטיפולו.

    הנתבעת טענה מנגד כי יש לבחון את הגידול בהכנסות ביחס לתיק הלקוחות שקיבל התובע עם תחילת העסקתו בשנת 2006, שהוא נתון אבסולוטי של כ-9 מיליון ₪. לגרסתה, עם תחילת העסקתו של התובע צוין כי הציפייה ממנו היא להגדלת הכנסות הנתבעת הן בדרך של הגדלת ההכנסות מלקוחות קיימים והן בדרך של גיוס לקוחות חדשים.

    נקדים ונציין כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי הצדק עם הנתבעת ונפרט טעמנו להלן.

14. ראשית, בחינת לשון החוזה עולה בקנה אחד עם הפרשנות שמציעה הנתבעת.

    בסעיף הבונוסים לעיל, צוין כי גידול בהכנסות משמעו העמקת הפעילות/ גיוס לקוחות חדשים. בנוסף צוין, כי הבסיס לחישוב הבונוס, הוא תיק הלקוחות שבטיפול. מכאן, כי הנתבעת ראתה את תיק הלקוחות בכללותו כיחידה אחת, ועל התובע, כדי לזכות בבונוס, להעמיק את הפעילות ביחס ללקוחות קיימים או לגייס לקוחות חדשים. נוסף על כך, המינוח "תיק לקוחות" מתיישב טוב יותר עם הפרשנות לפיה המדובר היה בתיק בכללותו ולא בכל תיק ותיק בנפרד, שאז היה מקום להשתמש במונח "תיקי לקוחות" או "תיקי הלקוחות". מכאן ניתן להסיק כי הכוונה הייתה לגידול בהכנסות תיק הלקוחות שבטיפולו של התובע בכללותו ולא בגידול פרטני של תיק לקוח זה או אחר.

15. שנית, בחינת אומד דעת הצדדים מחזקת מסקנה זו.

    הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מי ניסח את תנאי העסקה וכן מה הייתה כוונתם בעת ניסוחם. לטענת התובע, מר לחוביצר הוא שניסח את תנאי ההסכם, ובלשונו "הוא עשה את זה איתי באופן שהוא שלח לי טיוטות וניהלנו משא ומתן והגענו לטיוטה מסכמת".

    כשנשאל מתי הם דיברו על שיטת חישוב הבונוסים, השיב כי "זה היה חלק מהסעיפים שנדונו במשא ומתן". (פרוטוקול 20.11.14, עמ' 11 ש' 14-22).

16. מר לחוביצר העיד בתצהירו כי הוא שקלט את התובע לעבודה וערך עמו את הסכם העבודה. עוד ציין כי "עריכת ההסכם, גיבושו, התמחור ובניית המודל הכספי" נעשו על ידו ביחד עם מר רווח. ביחס לשאלה שבמחלוקת ציין (סעיפים 3 ו- 7 לתצהיר):

    "א. הוסבר לי שקיימת אי בהירות ושאלות פרשניות אודות המושג "תיק לקוחות" כפי שנרשם בהסכם העבודה ובעניין זה ברצוני להבהיר את כוונתי בניסוח המושג הנ"ל בהסכם העבודה.

    ב. הכוונה היא שעבור כל לקוח ולקוח מהלקוחות המטופלים על ידי גיל, לערוך השוואה בין שנה בה הוא טיפל בלקוח לבין שנה קודמת בה הוא טיפל באותו לקוח ואז יש לבחון את הגידול או הקיטון ואת השיעור בהתאם"

     

17. בחקירתו הנגדית נשאל העד האם סוכם עם התובע שעליו לגייס לקוחות חדשים ובתגובה לכך השיב כי הוגדרה העמקה של לקוח קיים ובמידת האפשר גיוס לקוחות חדשים וכי בפועל, הוא לא חשב שהתובע "ילך ו"ידפוק בדלת" ויביא לקוח חדש. כשנשאל האם הוא כתב בהסכם משימה שהתובע לא אמור לבצע, השיב כי הוא לא חשב שהתובע יגייס לקוחות בהיקף גדול. לשאלה, היכן כתובה בהסכם הפרשנות אותה הציע, לעיל, ביחס למינוח "תיק לקוחות", השיב העד כי הדבר אינו כתוב בהסכם העסקה (פרוטוקול 20.11.14, עמ' 9-10, ש' 22-33, 4-9 בהתאמה).

18. מר רווח העיד בתצהירו כדלקמן (סעיפים 8-9 לתצהיר):

    "כאשר סיכמתי עם גיל את תנאי העסקתו, הצבתי בפניו היקף מוערך של תיק הלקוחות שהוא יטפל בו, שעמד על מחזור של קרוב ל 9 מ' ₪ לשנה, אמרתי לגיל שהוא יטפל בתיק לקוחות זה. אני אמרתי לגיל כי אני מצפה ממנו כי יגדיל את ההכנסות של החברה, כי תיק הלקוחות שיטפל בו כסופרווייזר יגדל, ובכך יביא להגדלת הכנסות החברה; גיל אמר לי כי מניסיונו במשרדים אחרים, כישוריו, הוותק שלו בענף, אין לו בעיה להביא לגידול ההכנסות בתיק זה, וכי הוא יכול להגדיל את מחזור ההכנסות, וגם להביא לקוחות חדשים. אי לכך, הסיכום הוא כי אם הגידול בתיק הלקוחות שבו יטפל גיל, יחסית לתיק אותו הוא קיבל, אזי יקבל בונוס"

     

19. בהמשך התצהיר פירט מר רווח כי הפרשנות אותה מציע התובע היא חסרת היגיון כלכלי, שכן לפיה, תיק הלקוחות יכול לקרוס, לקוחות עלולים לנטוש את החברה ואילו הבונוס ישולם בכל מקרה על ביצוע כושל. זאת ועוד, יכול להתרחש מצב לפיו הבונוס יעלה על סך ההכנסות שהתובע מייצר. כן הטעים, כי סופרווייזר נמדד ביכולתו לטפל בתיק לקוחות, ולהניב מהתיק הכנסות ולא נמדד על פי לקוחות בודדים.

    בחקירתו הנגדית הסביר העד כי סופרווייזר זה מנהל קבוצה של תיקי לקוחות, להבדיל מתקציבאי שמטפל בלקוח או שניים. כשהופנה לתכתובת המייל מיום 24.2.10 במסגרתה כתב לתובע: "הסכמתי לשקול לתת לך בונוס על עבודה נהדרת בתיקים מסוימים" השיב העיד כי הואיל והתובע לא עמד ביעדי הבונוס, הוא פנה אליו לקבל תוספת חודשית למשכורת.

    עוד העיד כי הוא שסיכם את תנאי העבודה עם התובע, לרבות ביחס לבונוסים (פרוטוקול 22.6.15, עמ' 32 ש' 10 ואילך, עמ' 34 ש' 9-11, עמ' 35 ש' 33). לתמיכה בטענתו, צירף מר רווח לתצהיר המשלים תכתובות אשר הוחלפו בינו לבין התובע, כחלק מהמשא ומתן לקראת כריתתו של הסכם העבודה, מהם עולה כי מר רווח הוא שעמד בקשר עם התובע ביחס לתנאי העסקה, לרבות אשר לבונוסים.

20. הגב' מזרחי העידה בחקירתה כי מטרת הבונוס הייתה לתגמל את התובע ולתמרץ אותו. לשאלה האם יש למדוד אותו בהתאם ללקוחות שהוא קיבל לטיפולו, השיבה העדה: "אנחנו מודדים אותו לפי ההסכם, בהסכם רשום בפירוש שהוא נמדד עבור כל תיק הלקוחות שלו". בהמשך עדותה הסבירה את הטעם מאחורי שיטת תגמול זו:

    "במהלך כל השנים מעולם גיל שהוא ביקש, מעולם לא אמר לי בואי נשווה תיק לתיק, לצורך דוגמה, אם פלאפון לפלא פון משנה לשנה או את אופטיקנה לאופקטינה משנה לשנה, לאורך כל השנים דובר על היקף כל התיקים מול כל היקף התיקים, אוקיי? כי בואי נתאר מצב ערטילאי, כן? שהוא אומר, אוקיי, אני קיבלתי תיק אחד שאני חושב שבו אני יכול כן להגדיל אותו ויש לי משמעות, אני אגדיל אותו ב- 40% אני אזניח את השאר ואני ממילא אקבל את הבונוס האדיר שלי על 40%, אני כבר לא צריך לעבוד קשה על ה- 7 תיקים גם אם אני אזניח אותם, לכן עושים היקף תיקים, הרי גם מה המשרד רוצה? המשרד רוצה להרוויח ואז הוא אומר, מהרווחים שלי אני מוכן להקצות חלק גם למי שעבד תמורת הרווחים האלה, אוקיי? גם לעובדים, הרי אם המשרד הרוויח פחות, הוא לא יגיד, אוקיי, אז הנה קח עובד יקר את הרווחים אם הבאת פחות כסף".

     

    (פרוטוקול 16.7.15, עמ' 30 ש' 32-33, עמ' 31 ש' 22 ואילך, עמ' 32 ש' 9-19).

21. מכל המפורט לעיל לא שוכנענו כי מר לחוביצר הוא שניסח את תנאי ההסכם, אלא לכל היותר היה חלק מהמשא ומתן ביחד עם מר רווח. מבלי לגרוע מהאמור, אף לשיטתו, פרשנותו של התובע ביחס למונח תיק לקוחות, אינה כתובה כלל בהסכם העסקה. מנגד, מר רווח ועדי הנתבעת פירטו את אופן עבודתו של סופרווייזר ואת הגיון הכלכלי העומד מאחורי שיטת התגמול שסוכמה עם התובע. עדותם הייתה סדורה ועוררה בנו אמון.

22. התובע ביקש לטעון כי הנתבעת היא שקבעה באיזה לקוחות הוא יטפל וכי מעת לעת צומצם מספר הלקוחות בהם טיפל ולפיכך נקודת הייחוס צריכה להיות בין הכנסה בשנה מסוימת לשנה העוקבת, ביחס לאותו לקוח. אלא, שהואיל ובהתאם להסכם העסקה היה על התובע לגייס לקוחות חדשים ומשלא הוכחה טענת התובע, לפיה לא הייתה לו שליטה על מספר הלקוחות שבטיפולו (ראו עדותה של הגב' מזרחי, פרוטוקול 16.7.15, עמ' 31 ש' 1 ואילך), לא מצאנו לקבל את טענתו.

23. בשולי הדברים נעיר כי לא מצאנו כי יש להעניק משקל ראייתי למסמכים שצורפו על ידי התובע והוגדרו כ"הקלטה" של שיחה בינו לבין מר רווח, שכן אין המדובר בתמלול של הקלטה אלא בסיכום שיחה בין השניים שהתובע רשם, לטענתו. מן הטעם הזה ובשל העובדה שהתובע זנח טענה זו בסיכומיו, לא מצאנו מקום להתייחס לתוכנה של הראיה.

24. ביחס לטענת התובע בדבר הרחבת חזית אסורה, הרי שדין טענה זו להידחות. עיון בסעיף 9 לכתב ההגנה של הנתבעת מעלה כי הנתבעת טענה לכל אורך הדרך כי מתן הבונוסים היה מותנה בגידול בתיק הלקוחות וכי הוא היה זכאי לתשלום בונוס אחד בלבד, ולא כטענת התובע.

25. ביחס לנקודת הזמן אליה יש להשוות את ביצועיו של התובע - לגרסתה של הנתבעת, יש להשוות מידי שנה את ביצועיו של התובע ביחס לשנת 2006, המועד בו קיבל לראשונה את תיק הלקוחות, בעוד שלטענת התובע יש לבחון אותו בכל שנה ביחס לשנה הקודמת.

    לאחר שבחנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי יש להעדיף את גרסת התובע בעניין זה, לפיה יש לבחון את ביצועיו משנה לשנה ולא ביחס למועד תחילת העסקתו.

26. ראשית, בהסכם העסקה לא צוין כלל ועיקר כי אמת המידה לבחינת גידול הכנסות היא מצב תיק הלקוחות בשנת 2006. כל שצוין הוא אחוזי גידול בתיק קיים.

    שנית, לא סביר בעיננו כי עובד יבחן על בסיס מצב עובדתי נתון במשך כל תקופת העסקתו, בהתעלם משינויים שעלולים לקרות בשוק, אף ללא קשר לעבודתו.

    שלישית, בהתאם לסעיף 25 (ב) לחוק החוזים "חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו".

    במקרה שלפנינו – כמו במרביתם של חוזי העבודה, קיימים פערי כוחות בין העובד למעסיק המצדיקים פרשנות המחמירה עם המעסיקה, לשם הגנה על העובד וזכויותיו. לא נעלם מעיננו כי התובע היה שותף למשא ומתן, אף לשיטתו, אלא שהואיל והניסוח הסופי היה בידי הנתבעת, הרי שיש לפרש עמימות בחוזה לרעתה. הלכה פסוקה היא שכשצד לחוזה שבידיו היה הכוח לנסח את החוזה מנסחו בצורה לקויה, הוא שצריך לשאת בהשלכות הכרוכות בחוסר הבהירות של החוזה (עא 9609/01 מול הים 1978 בע"מ נ' ד"ר יוסף שגב (28.3.04)).

    לפיכך אנו קובעים, כי יש לבחון את ביצועיו של התובע בכל שנה ביחס לקודמתה.

    האם התובע זכאי לבונוס קבוע בנוסף על הבונוס המותנה

27. מעיון בהסכם העבודה לעיל עולה כי הצדדים הסכימו על מתן בונוס קבוע, ללא עמידה ביעדים, בסך 18,000 ₪ לשנה.

    אלא שהצדדים חלוקים ביניהם האם התובע היה זכאי לבונוס נוסף, מותנה ביעדים. לגרסת התובע, הוא היה זכאי לבונוס קבוע ובונוס מותנה ואילו לטענת הנתבעת התובע היה זכאי לבונוס אחד בלבד, עד לגידול של 15% - סך 18,000 ₪, בין אם הייתה עליה בהכנסות ובין אם לאו ומעבר לכך, בהתאם לשיעור שנקבע (הכנסות בשיעור 15% עד 25% - בונוס בסך 36,000 ₪, הכנסות בשיעור של 25%, בונוס בסך 72,000 ₪).

28. מהסכם העסקה עולה כי התובע היה זכאי ל-2 סוגים של בונוס: האחד – קבוע, השני – מותנה. אין בידינו להלום את טענת הנתבעת כי המדובר היה בבונוס אחד, שכן אין פרשנות זו עולה בקנה אחד עם הכתוב. ככל שבכוונת הנתבעת היה לשלם לתובע בונוס אחד בלבד, אשר עד לגובה 15% הוא אינו מותנה ואילו החל משיעור זו, מותנה בהכנסות, היה עליה לציין זאת מפורשות או לכל הפחות, למחוק את הסעיף הראשון ברכיב הבונוס אשר לשונו: " 10% גידול בהכנסות תיק קיים, בונוס שנתי של 18,000 ₪ (1500 לחודש)". הנתבעת לא נתנה טעם כיצד הותרת שורה זו, הקובעת מפורשות כי גידול בהכנסות בשיעור 10% מזכה את התובע בסך 18,000 ₪ עולה בקנה אחד עם פרשנותה לפיה בין אם היה גידול בהכנסות ובין אם לא, הבונוס במדרגה זו הינו קבוע – בסך 18,000 ₪.

29. לפיכך ובהתאם ללשון ההסכם, אנו קובעים כי התובע היה זכאי לשני סוגים של בונוסים: האחד- בונוס בלתי מותנה בסך 18,000 ₪ לשנה, השני – בונוס מותנה בגין עמידה ביעדים כמפורט בהסכם.

30. נסכם אפוא את ממצאינו עד כה:

    • יש לבחון את הגידול בהכנסות ביחס לכל תיק הלקוחות של התובע;

      • הבחינה צריכה להתבצע משנה לשנה;

      • ככל שיש גידול בהכנסות, התובע זכאי לבונוס בהתאם להסכם העסקה, בנוסף על הבונוס השנתי הקבוע.

31. התובע צירף נתוני הכנסות שנערכו על בסיס כרטסות לקוחות לתצהירו מהם עולה כי בין שנת 2006 לשנת 2007 היה גידול בהכנסות בסך 12% ובין שנת 2008 לשנת 2009 היה גידול בהכנסות בשיעור 20% (נספחים ז' ו-ח' לתצהיר). התובע העיד בחקירתו הנגדית כי הוא קיבל ממנהלת החשבונות של החברה כרטסות של כל הלקוחות שהיו באחריותו ועל בסיסן ערך את הטבלה שצורפה (פרוטוקול 20.11.14, עמ' 14 ש' 25-32).

    הנתבעת חלקה על נתונים אלה. לתצהירה של הגב' מזרחי צורפו שתי טבלאות. הראשונה נערכה על ידה בטרם קבלת הערותיו של התובע והשנייה נערכה בעקבות הערותיו של התובע על הטבלה הראשונה מהטבלאות שהציגה הנתבעת עולה כי בין שנת 2008 לשנת 2009 היה גידול בהכנסות, אולם בשיעור של פחות מ- 10% (נספחים א' וב' לתצהיר).

    בטרם נתייחס לתוכן הדברים נציין, כי אנו דוחים את טענת התובע לפיה אין להעניק למסמכים אלו משקל הראייתי מן הטעם שנערכו לצורך הליך גישור. כפי שהוברר במהלך חקירתה של הגב' מזרחי, המדובר במסמכים שהוכנו על ידה ואין בהם כל מידע בדבר הליך הגישור שנערך בין הצדדים. משלא הוכח כי טבלאות אלו הוכנו לצורך הגישור, נדחית טענת התובע בעניין זה.

    לגופו של עניין, לאחר שבחנו את הראיות שהוצגו הגענו לכלל מסקנה כי יש לאמץ את הטבלאות שהציג התובע. בהתאם לגרסתו, אשר לא נסתרה, טבלאות אלה נערכו על בסיס נתונים ששלחה לו הנתבעת ואשר חלקם צורפו כנספח לתצהירו.

32. הנתבעת בחרה שלא לחקור אותו על נתונים אלו כמו גם על עריכתם אלא הסתפקה בהפניה לכתב התביעה במסגרתו טען התובע כי אין בידו את מלוא הנתונים. בחקירתו הנגדית הבהיר התובע כי חלק מהנתונים לא היו בידו ולכן לא הוכנסו לטבלה. כשנשאל באלו נתונים המדובר, השיב "נתון של מפעל הפיס משנת 2010, וכל נושא של תיק הלקוחות של מפעל הפיס, הנתונים בכרטסת לא תואמים את הנתונים עליהם חתם הלקוח" (פרוטוקול 20.11.14, עמ' 15 ש' 1-10).

    הנתבעת צירפה טבלה שערכה להפרכת חישובי התובע ואולם, על אף שכל המידע מצוי בידה, לא טרחה לצרף את המסמכים על בסיסם נערכה הטבלה. לא נעלמה מעיננו טענת הנתבעת לפיה הטבלה המתוקנת, אשר מרעה את מצבה של הנתבעת, נערכה לאחר קבלת הערותיו של התובע ולפיכך יש לחשב על בסיסה. אלא, שהנתבעת לא פירטה מהם השינויים שערך התובע, האם שינויים אלו מתייחסים לזהות הלקוחות להבדיל מסכומי הרווח וכיו"ב ולא נתנה כל טעם ממשי להעדפתה על פני חישובי התובע.

    במצב דברים זה, כאשר נתוני התובע לא נסתרו מחד גיסא והנתבעת לא צירפה כל מסמך להוכחת חישוביה מאידך גיסא, כאשר אין חולק כי מידע זה ברשותה, אנו מאמצים את חישובי התובע.

33. בהתאם לכך, התובע זכאי לבונוסים בסך 54,000 ₪ כדלקמן:

    בונוס בגין גידול בהכנסות בשיעור של 12% לשנת 2007 – סך 18,000 ₪;

    בונוס בגין גידול בהכנסות בשיעור של 20% לשנת 2009 – סך 36,000 ₪.

     

    הפרשי פיצויי פיטורים

34. אין חולק כי הבונוס הקבוע (בניגוד למותנה) ששולם לתובע משך שנות עבודתו, נכלל במסגרת השכר הקובע לפיצויי פיטורים. התובע עתר לתשלום הפרשים על בסיס הסכומים המגיעים לו לטענתו, מזכאותו לבונוסים בגין עמידה ביעדים. הנתבעת דחתה טענה זו והטעימה כי התובע זכאי להפרש בסך 325 ₪ שלא שולם לו.

    בהתאם לפסיקה, בונוס המותנה ברווחי המעביד אינו חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים. לפיכך, לא מצאנו כי לכלול את הבונוס שפסקנו לתובע בחישוב הפרשי הפיצויים המגיעים לו ותביעתו ברכיב זה נדחית (דב"ע נד/101 – 3 עמנואל נ' שופרסל בע"מ, פד"ע כא' 241).

    לפיכך, אנו פוסקים לתובע סך 325 ₪ בלבד, בהתאם להודאת הנתבעת.

     

    סוף דבר

35. הנתבעת תשלם לתובע סך 54,000 ₪ בגין רכיב בונוסים וסך 325 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים.

    סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

36. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע סך 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד תשלום פסק הדין.

     

     

    ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ו, (18 יולי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    הרצל גבע נציג ציבור עובדים		אורן שגב, שופט		שאול שני נציג ציבור מעסיקים