הגירת אישה לצמיתות עם בתם המשותפת של הצדדים

 בעניין הקטינה: ש.ר. ילידת 2010

לפניי בקשה מטעם התובעת (להלן גם – "האישה" או "האם") להתיר לקטינה ש', בתם המשותפת של האישה ושל הנתבע (להלן גם – "האיש" או "האב") להגר עמה לקנדה לצמיתות.

עיקר העובדות הנוגעות לעניין

1. האישה והאיש נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 2010 לאחר כשנה של היכרות. האישה, ָָָָָָ ******* במקצועה, והאיש בעל עסק פרטי להדרכת עזרה ראשונה. מספר חודשים לאחר נישואיהם, נולדה להם הקטינה, בתם ש'. חיי הנישואין לא צלחו, והצדדים נפרדו זה מזה בחודש 1.2012. שניהם עזבו את דירתם המשותפת, שבה התגוררו ב*******; האישה עברה לגור יחד עם הקטינה אצל אימה ב xxxxx (ליד ********), ואילו האיש עבר לגור אצל אמו ב********* (xxxx). 

2. ביום 31.7.2012 התגרשו הצדדים בבית הדין הרבני. בד"ר אף נתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין בין הצדדים. בהסכם הגירושין הסכימו הצדדים, בין היתר, כי הקטינה, שהייתה באותה עת בת שנה וחצי בערך, תישאר במשמורת האישה ובהחזקתה, תוך הסכמה על הסדרי ראיה בין האיש לבין הקטינה: עד שימלאו לקטינה 3 שנים האיש יפגוש את הקטינה פעמיים בשבוע, בתיאום מראש מול האישה, בבית האישה או במקום אחר לפי הסכמת האישה; לאחר שימלאו לקטינה 3 שנים, הצדדים יבחנו מחדש את הסדרי הראיה. עוד הוצהר בהסכם הגירושין כי האיש מסכים שהאישה תיסע עם הקטינה לחו"ל, לצורך התמחות מקצועית כ******, לתקופה שלא תעלה על שנתיים, ובמהלך תקופה זו האיש יוכל לבקר את הקטינה בכל עת שיחפוץ. הוסכם בין הצדדים כי במהלך שהות האישה בחו"ל עם הקטינה, האיש יהיה פטור מתשלום מזונות לקטינה. 

3. כעבור כשנה של חיים בנפרד כזוג גרוש, האישה התקבלה לתכנית תת-התמחות ב********* בקנדה, החל מחודש 9.2013. לקראת הנסיעה הקרבה, הצדדים הגיעו לכדי הסכם "משלים", נוסף על ההסכמות בנושא זה במסגרת הסכם הגירושין, שצויינו לעיל, ו"ההסכם המשלים" אושר בפני בית המשפט ביום 8.9.2013, וניתן לו תוקף של פסק דין.

בהתאם להוראות ההסכם המשלים, הסכימו הצדדים כי האישה תצא להתמחות בקנדה עם הקטינה למשך שנתיים, ותאריך החזרה לישראל נקבע ליום 10.9.2015. הוסכם כי לצורך הבטחת ביצוע הוראות ההסכם המשלים וחזרתה ארצה במועד, האישה תפקיד בידי נאמן ערבות בסך 70,000 ₪. באשר להסדרי ההתראות בין האיש לבין הקטינה בתקופה זו, נקבע והוסכם כי האיש רשאי לבקר את הקטינה בקנדה, על חשבונו, בכל עת, ובעת ביקורו בקנדה יגור בבית האישה והקטינה בקנדה למשך עד שלושה שבועות. כמו כן האישה התחייבה להגיע עם הקטינה לישראל פעמיים על חשבונה, פעם אחת בכל שנה, ובכל ביקור בישראל האב יהיה רשאי לפגוש את הקטינה פעמיים בשבוע – כשאחת מתוך שתי הפגישות השבועיות תכלול גם לינה של הקטינה אצל האיש. בנוגע לתקשורת שוטפת בין האיש לבין הקטינה בעת שהותה בקנדה, הוסכם כי הקטינה תהיה זמינה לשיחת וידאו עם האיש עד 3 פעמים בשבוע.

4. בהמשך לדברים אלו, בחודש 9.2013, האישה טסה לקנדה עם הקטינה, שהייתה בעת הנסיעה בת פחות מ- 3 שנים.  אין מחלוקת כי בעת השהות בקנדה האישה ביקרה בישראל עם הקטינה פעמיים, והאיש פגש בביקורים אלו בקטינה, וכן אין מחלוקת כי האיש נסע פעם אחת לקנדה לעשרה ימים, שבהם שהה בבית האישה. 

5. זמן לא רב לאחר ההגעה לקנדה, הכירה האישה את ד'., גבר קנדי, גרוש, ולו שני בנים שנתונים בחזקתו. השניים התאהבו, עברו לגור כולם יחדיו בבית אחד - האישה עם ש', וד' עם ילדיו - ובחודש 6.2015 אף נולדה לאישה ולד' בת משותפת, שמה נ' (כיום תינוקת בת שנה). לטענת האישה, היא מאורסת לד', והם עתידים להינשא.

6. ביום 8.8.2015, בחלוף כמעט שנתיים ממועד הנסיעה, חזרה האישה ארצה עם הקטינה (ועם בתה הנוספת נ'), וגרה עמה מאז ועד היום בבית אימה ב xxxxxxx (ליד ********). בסמוך לשובן ארצה, עזב האיש את מקום מגוריו ב********, ועבר להתגורר ב xxxxxx (בקרבת העיר מודיעין). לאיש בת זוג מזה כשנתיים, נ.ר., רווקה ללא ילדים.

7. ביום 31.8.2015 הודיעה לאיש על רצונה להגר לקנדה עם הקטינה, ובסמוך לאחר מכן, ביום 7.9.2015, הגישה את התובענה דנן.

כיום הקטינה בת 5 שנים וחצי, לומדת בגן חובה בישראל, ועומדת לפני עלייה לכתה א'. 

מהלך בירור התובענה – עיקרי הדברים

8. כבר ביום הגשת התובענה, הוריתי על קבלת תסקיר פקיד סעד בעניין המשפחה. כתב הגנה מטעם האיש הוגש ביום 11.10.2015. כתב תשובה מטעם האישה הוגש ביום 30.11.2015. באותו מועד הגישה גם בקשה "דחופה" – לפי כותרתה – למינוי מומחה מטעם בית המשפט לשם קבלת חוות דעת מקצועית בנושא טובת הקטינה בשאלת ההגירה. באשר לסיבה לדחיפות הבקשה טענה האישה, בתצהיר, כי היא חייבת להתחיל לעבוד בקנדה כבר בחודש 4.2016, ואם היא לא תתחיל לעבוד במועד זה (והודגש – במועד זה), היא תפסיד את הרישיון הקנדי שלה כ********. קיבלתי את הבקשה, ובהמשך לכך מיניתי את מכון שלם טיפול ואבחון לילד ולמשפחה כמומחה מטעם בית המשפט למתן חוות דעת בשאלת טובת הקטינה ביחס לבקשת ההגירה.

ביום 28.1.2016 התקבל תסקיר עו"ס לסדרי דין תהילה מעוז (להלן – התסקיר); על אודות תוכנו אפרט בהמשך. ביום 17.2.2016 הוגשה התייחסות העו"ס לסדרי דין לתגובות הצדדים לתסקיר. ביום 7.3.2016 הוגשה לתיק חוות הדעת מטעם מכון שלם, וביום 29.3.2016 הוגשו תשובות לשאלות הבהרה שהוגשו לו בעניין חוות הדעת.

לתיק הוגשו מספר תצהירי עדות ראשית - מטעם האישה: של האישה ושל ד' בן זוגה; מטעם האיש: של האיש, של נ' זוגתו, של ע' אחותו ושל ג' בעלה של אחותו.

ארבעה דיוני הוכחות התקיימו בתיק במועדים הבאים: 10.3.2016, 24.3.2016, 19.4.2016, 20.4.2016, ובהם העידו בפניי הצדדים, עדיהם, וכן המומחה מטעם מכון שלם, ד"ר עמוס שרון, והעו"ס לסדרי דין גב' מעוז. סיכומים בכתב הוגשו מטעם האישה ביום 18.5.2016, ומטעם האיש ביום 30.5.2016. 

ניתן עוד להזכיר כי ביום 9.2.2016 ניתנה החלטה המתירה לאישה לנסוע לביקור בן שבועיים בקנדה, יחד עם הקטינה.

עיקרי התסקיר

9. התסקיר (27.1.2016) נערך לאחר פגישות שערכה העו"ס לסדרי דין עם כ"א מההורים, שוחחה עם הקטינה, ערכה ביקורי בית וביקור בגן הילדים, וכמו כן שוחחה עם גורמים נוספים. להערכת העו"ס לסדרי דין, הקשר בין הקטינה לבין כל אחד מהוריה הוא קשר אוהב. האישה מכירה בדקויות הרגשיות של הקטינה ומודעת לצרכיה, אך ציינה שהאישה מעבירה מסרים לקטינה כי משפחתה מצוייה בקנדה, ומסרים אלו מחלישים את בסיס הקשר בין הקטינה לבין האיש ומבלבלים את הקטינה. באשר לאיש הוא מקבל הדרכה הורית בשאלות חינוכיות שונות, באופן שמעיד על חשיבות ההורות בעיניו. עוד ציינה כי לאחר שהתברר לה שהאיש נוהג להתקלח יחד עם הקטינה, היות שסבר כי זו נורמה, הורתה לו לחדול מכך והוא קיבל את דבריה. האיש חושש שהגירה תגרום לניתוק הקשר בינו לבין הקטינה, וכן עם המשפחה המורחבת, וחושש שהוא לא יהיה שותף לגידולה. כמו כן הוא חושש מפני איבוד זהותה הישראלית. להערכת העו"ס, מאז שהקטינה חזרה לישראל, חל שיפור בטיב הקשר בינה לבין האיש, והאיש משקיע בחידוש הקשר עמה. להערכתה, גם בעקבות ישיבה של ועדת תסקירים בעניין המשפחה, הגירת הקטינה לקנדה תפגע בקשר שבינה לבין האיש. לכן, איננה ממליצה על הגירת הקטינה לקנדה.

10. ביום 17.2.2016 הגישה העו"ס לסדרי דין מסמך הבהרות, בו ציינה כי המלצת התסקיר התגבשה לאחר דיון בוועדת התסקירים, וקבלת הדרכה, וכי אמנם לפני התכנסות הוועדה סברה העו"ס לסדרי דין שיש לאפשר את ההגירה. נקודת המוצא היא שילד זקוק לקשר משמעותי עם שני הוריו, בעוד שההגירה לקנדה תפגע בקשר עם האב; לכן המלצת התסקיר נותרת בעינה.

הערות ביחס לעדות העו"ס לסדרי דין בבית המשפט (10.3.2016)

11. בעדותה ציינה גב' תהילה מעוז כי היא עדיין לא הוסמכה להיות פקידת סעד, היא עדיין מתמחה וזהו התיק הראשון בנושא הגירה אשר נמצא בטיפולה (עמ' 20 לעדות). עם זאת, יש לציין כי התסקיר נכתב לאחר שהתכנסה ועדת תסקירים בעניין המשפחה, בהשתתפות עו"ס מחוזית ועו"ס לחוק הנוער, ולאחר שקיבלה הדרכות והתייעצה עם גורמים רלבנטיים, כך שלא נכתב רק על דעתה. גב' מעוז הודתה כי אמרה לאישה במהלך הכנת התסקיר כי בכוונתה להמליץ לבית המשפט לאשר את ההגירה עם ש', אך מספר ימים לאחר מכן שינתה את דעתה ובחרה שלא להמליץ על ההגירה. לטענתה שינוי דעתה בתוך ימים בודדים נבע מהדרכות שקיבלה בעבודה ו"חשיבה נוספת", כדבריה. לדבריה נראה כי האיש תופש את דמות האישה בצורה חיובית יותר מאשר תפישת האישה את דמותו של האיש, האישה אינה רואה באור חיובי את האב ונבחנה השאלה איזה הורה יאפשר את הקשר המיטיב עם ההורה האחר (עמ' 30 לעדות).

עוד ציינה כי לא בחנה את תפקוד ההורים לפני פרוץ ההליכים המשפטיים, זה איננו מידע רלבנטי לדבריה, והמידע הרלבנטי הוא מה מתרחש במצב הנוכחי העכשווי בלבד (עמ' 31). גם לא בדקה את המידע אודות תדירות שמירת הקשר בין האב לבין הקטינה בעת ששהו בקנדה (עמ' 34-35). שאלה משמעותית שנשאלה גב' מעוז בחקירתה הנגדית היתה מהי המלצתה אילו המצב היה הפוך, והיה זה האיש שמבקש לנסוע לקנדה, ודווקא האישה היתה נשארת בארץ. במענה לשאלה זו השיבה גב' מעוז תשובה מפתיעה (עמ' 60):

ת. - בדיוק אותו דבר, לא להפריד אותה מהמשפחה המורחבת, מהמקורות, להישאר כמה שאפשר פה....

ש. - להישאר בארץ עם אמא שלה?

ת. – כן ... אנחנו לא יכולים למדוד את זה בצורה כמותית איפה הנזק והריחוק מאיזה הורה הנזק יותר גדול... "

12. לאחר ששמעתי את עדות העו"ס לסדרי דין וקראתי את התסקיר, מצאתי שיש לייחס לעמדתה בנסיבות המקרה הנדון משקל נמוך, יחסית, משתי סיבות עיקריות: ראשית, אינני מקבל את עמדת העו"ס לפיה אין מקום לבחון את תפקוד ההורים לפני פרוץ הסכסוך המשפטי, בהעדר רלבנטיות, לכאורה. אני סבור שאופן טיפול ההורים בקטינה בעבר ומידת הטיפול בה הם שיקול שיש להביאו בחשבון, בין יתר השיקולים; כך בכלל, ובמקרה הספציפי בפרט – שבו, בניגוד לתיקי הגירה רבים אחרים, כבר יש ניסיון בפועל של מגורים בחו"ל למשך שנתיים ללא הליך משפטי ברקע, והתנהגות ההורים במהלכן היא רלבנטית ביותר על מנת לבחון גם באמצעותה את הנכונות לשמירת הקשר עם הקטינה ולבחינת התפקוד ההורי. שנית, תשובת העו"ס לסדרי דין ביחס למצב הפוך, תשובתה שצוטטה לעיל, ולפיה בכל מקרה עדיף לקטינה להישאר בישראל, בין אם זו אמה שטסה לחו"ל ובין אם זה אביה, איננה מתיישבת כלל עם הסבריה הקודמים לפיהם היא סבורה שעדיף שהקטינה תישאר עם אביה מפני שהוא יעודד קשר מיטיב יותר בין הקטינה לבין האישה. למעשה, עמדת העו"ס העולה מתשובתה הנ"ל היא שאין זה משנה מיהו ההורה שטס לחו"ל, או מי ההורה שיעודד וייטיב את הקשר עם ההורה השני, ובלבד שהקטינה תישאר בישראל, והיא אף ציינה מפורשות כי אינה יכולה לאמוד את הנזק שייגרם לקטינה בשל הריחוק מכל אחד מן ההורים, על אף שזו שאלה מרכזית ומהותית בעריכת תסקיר הנוגע להגירה.

בשל דברים אלו, וחרף שככלל יש מקום ליתן משקל רב להמלצת תסקיר עו"ס לסדרי דין, בהיותו גורם נייטראלי המשמש כזרועו הארוכה של בית המשפט, בנסיבות האמורות אינני יכול להעניק להמלצת התסקיר את מלוא המשקל הראייתי הראוי.

עיקרי חוות דעת המומחה

13. חוות הדעת (6.3.2016) נערכה לאחר עריכת אבחון פסיכו-דיאגנוסטי לכל אחד מן ההורים, ולקטינה, עריכת תצפיות על אינטראקציה בין הקטינה לבין כ"א מההורים, וכן נערכו ראיונות עם בני הזוג של ההורים. קיבוץ המידע נערך בידי צוות שכלל מספר פסיכולוגים שונים, ואילו חוות הדעת המסכמת שבה אינטגרציה בין הבדיקות השונות נערכה בידי ד"ר עמוס שרון, פסיכולוג קליני בכיר.

14. לאחר תיאור מפורט של כל אחת מן הבדיקות שנערכו, וממצאיהן, מסקנת ד"ר שרון היא ששני ההורים מפגינים יכולות הוריות "טובות דיין", שניהם אחראים ומיטיבים דיים, וכל אחד מהם יכול לשמש כהורה משמורן ולדאוג במידה סבירה, לפחות, לצרכיה של ש'. אין במקרה זה הורה שהוא בעל יתרון מובהק במסוגלותו ההורית ביחס להורה האחר, ושניהם הורים נורמטיביים. גם בני הזוג של כל אחד מן ההורים הם "אנשים מן היישוב", ואינם מהווים קושי ביחס לש'. עוד הובהר, כי האיש איננו סובל ממחלה נפשית (בהתייחס לטענות אחדות שעלו בכיוון זה מצד האישה כלפי האיש – א.כ.).

היות ואלו הם פני הדברים, יש לדעתו מקום לשמר את הסדרי המשמורת הקיימים והמוכרים לקטינה, דהיינו להמשיך במתכונת לפיה הקטינה מצויה במשמורת האישה, אשר מתפקדת כהורה העיקרי לש' מזה מספר שנים, מאז פרידת הצדדים ובמיוחד בשנתיים שבהן שהו בקנדה. במשך תקופה משמעותית מחייה של ש', בגילה הצעיר, משמשת הסביבה הקנדית בתור הסביבה הדומיננטית בחייה, ושינוי המצב הסביבתי המוכר לקטינה מחייב שיימצא יתרון משמעותי אצל האב או ליקוי תפקודי משמעותי אצל האם – ואלו לא נמצאו. חרף הפגיעה הממשית הצפויה להיגרם ביחסי הקטינה והאב, ומשפחתו המורחבת, אם תאושר ההגירה, נוכח העדר אבהות יומיומית פעילה וקרובה מצד האב, הרי שאם האישה תיסע לקנדה בלעדי ש' - הנזק הצפוי לש' מניתוקה מן האישה, מן המשפחה החדשה בקנדה ומן הסביבה בקנדה, יהיה רב יותר. על כן, המלצת המומחה היא לאשר את הגירת הקטינה עם האישה לקנדה תוך קביעת הסדרי קשר קבועים ורציפים בין הקטינה לבין האיש, הכוללים תקשורת אלקטרונית וביקורים.

15. במסמך מענה לשאלות הבהרה שהוגשו למומחה (27.3.2016) עלו, בין היתר, ההערות הבאות מטעם המומחה: המעבר לכתה א' יהיה כרוך בקשיי הסתגלות עבור ש', אך אין זה משנה אם המעבר ייעשה בישראל או בקנדה, ואין עבור ש' יתרון לעלות לכתה א' דווקא בישראל. ההתפתחות הכללית של ש' נכון להיום תקינה, אך היא תזדקק לכוחות להתמודד עם המעברים הצפויים, ועם מציאות משפחתית מורכבת. אין אינדיקציה לכך שהאישה תפעל לפגוע בקשר שבין האיש לבין הקטינה, הגם שהיא לא תמיד רואה את חלקה בסיטואציה; יש יסוד סביר להניח שהאישה תתמוך בשימור היחסים שבין ש' לאביה, ולא תהיה גורם מחבל, וככל שיתעורר קושי, הוא עלול להיגרם אם ש' בעצמה תגלה התנגדות לקשר עם אביה, או אם האיש עצמו לא יהיה עקבי בשמירה על הקשר עם ש'.

הערות ביחס לעדות המומחה ד"ר עמוס שרון בבית המשפט (20.4.2016)

16. בעדותו חזר וציין ששני ההורים הם בתוך הטווח הנורמטיבי מבחינת טיב ההורות שלהם, טיב היחסים ביניהם והתנהגותם. התא המשפחתי שנוצר בקנדה הוא משמעותי עבור ש' והיא קשורה אליו. המומחה הבהיר כי פתרון של דחיית הנסיעה לקנדה לשנתיים נשקל, ולצד היתרונות של הידוק הקשר של הקטינה עם האב והמשפחה המורחבת בפתרון זה, עלולים להיות בתקופה זו חסרונות אשר בסופו של דבר אינם לטובת הקטינה, כגון חשש להפעלת לחצים על הקטינה בתוך המערכת המשפחתית מצד שני ההורים בתקופת הביניים, ואף יש בכך מצב לא ברור של "העדר הכרעה" שאינו מיטיב עם הקטינה, אשר טובתה מחייבת מציאות ברורה (עמ' 101-102). בסוגיית שמירת הקשר בין הקטינה לבין האב, הסביר המומחה כי להערכתו האישה איננה מרגישה מחויבת מבחינה רגשית לעניין, במובן זה שאם מסיבה כלשהי האב לא יגלה מספיק מחויבות לעניין, לא בטוח שהאישה "תשכב על הגדר" ותעשה מאמץ מרבי על מנת לשמר קשר בין הקטינה לבין האב בנסיבות כאלה (עמ' 107).

כנשאל לגבי מצב הפוך, האם האב "ישכב על הגדר" ויעשה כל מאמץ לגייס את הקטינה לשמור על קשר עם אימה, השיב המומחה כי הוא "מניח שיש סימטריה", הגם שמדובר בספקולציה לגביו, היות שש' הייתה עד כה אצל האישה, ולא אצל האיש (עמ' 116; 122); כלומר, לפי השערתו גם האב, בדומה לאישה, לא יעשה מאמץ מרבי לשימור הקשר בין הקטינה לבין האישה במקרה של קושי, ושני ההורים יפעלו באופן דומה במצב כזה. המומחה הדגיש שחלק מרכזי בשיקולים שהנחו את המכון להמליץ על הגירה עם האישה היא שימור דמות ההורה הדומיננטי עבור הקטינה (עמ' 114).

המומחה הוסיף בקווים כלליים יותר, מהם לדעתו סידורי שמירת הקשר הכדאיים בין האיש והקטינה (עמ' 120), אך הוסיף כי בנושא הזה הוא לא שוחח עם ההורים.

עדויות מרכזיות נוספות שנשמעו בפניי

מלבד העדויות הנזכרות, העידו בפניי גם ד'., ר'. אמה של האישה, נ' בת הזוג של האיש, ע' אחותו של האיש, ג' גיסו של האיש.

עדות האישה

17. אישרה כי בתקופה האחרונה, מאז החל המשפט, האיש מתפקד כאב דואג ואוהב ואכפת לו מהקטינה (עמ' 15, דיון מיום 24.3.2016). במענה לשאלה האם היא תישאר בישראל אם בית המשפט יורה שהקטינה תישאר עם האב, השיבה כי היא תחזור לקנדה (עמ' 23, שם). במענה לשאלות בית המשפט על דרכי שמירת הקשר בין הקטינה לבין האב, הן ביחס ללקחים מן העבר והן ביחס לעתיד אם תאושר ההגירה, השיבה האישה מהי התכנית, מבחינתה, לשימור הקשר בין הקטינה לבין האיש, הכוללת הגעה פעמיים בשנה לתקופות ממושכות עד כדי שלושה חודשי שהייה בישראל, בנוסף, לממן טיסת האיש לקנדה פעם או פעמיים בשנה, ואף לממן לינה, ובנוסף הקפדה על שיחות וידאו באופן שוטף בין הקטינה לאיש בתדירות ובשעות שייקבעו (עמ' 41, שם). בנוגע ללקחים מתקופת השהייה הקודמת בקנדה, ציינה האישה שהיא השתדלה מאוד שיישמר הקשר בין הקטינה לבין האיש, אך ייתכן שהיה מקום להשתדל יותר מהצד שלה לקיום שיחות וידאו ביניהם (עמ' 41, שם). במענה לשאלת ב"כ האיש על מצב הפוך, לא ידעה להשיב כמה פעמים תגיע ארצה לבקר את הקטינה, והעדיפה לא לדמיין מצב של ניתוק בינה לבין הקטינה. לטענתה, עם כניסתה להריון, בקנדה, סברה שהאיש יסכים להגירה שלה עם הקטינה ולא יתעורר קושי בנושא (עמ' 45, שם).

18. נקודה שיש להזכיר, בהמשך חקירתה הנגדית, ביום 19.4.2016, התברר כי הדחיפות הגדולה שהוצגה מצד האישה לבירור ההליך בהקדם, בטענה כי עליה לנסוע לקנדה להתחיל לעבוד באפריל 2016, שאם לא כן תאבד את רישיון עבודתה בקנדה (ר' לעיל) - לא היתה הצגה מדוייקת של העובדות, בלשון המעטה. האישה עדיין איננה מחזיקה ברישיון עבודה קנדי, והסתבר עוד כי אין כל דחיפות ביחס לחודש 4.2016 דווקא, וכי האישה רשאית להתחיל לעבוד בתקופת הכשרה ("אססמנט") גם ב-10.2016, ורק אם תעמוד בהכשרה בהצלחה תזכה ברישיון עבודה (ר' למשל עמ' 10, 13 לפרוטוקול).

יש טעם לפגם בהתנהגות האמורה של האישה. הצהרת האישה המפורשת והברורה כי אם לא תיסע לקנדה ב-4.2016 תאבד את רישיון עבודתה, הציבה בפני בית המשפט וכל הצדדים הנוגעים בדבר סד זמנים לחוץ וצפוף, חייב התגייסות לצורך ניסיון לעמוד בלוח הזמנים שהציבה האישה, שלא היה מחוייב המציאות, כך התברר. באשר לפגיעה באמינות האישה, אני מוצא שיש בכך פגיעה באמינותה, שעה שהצהירה על מידע שלא היה נכון, ולא תיקנה את המידע בהודעה לבית המשפט לאחר מכן. עם זאת, אף תוך התחשבות בדברים אלו, שבסופו של דבר אינם נוגעים ללב העניין הנתון להכרעתי בתיק זה, עדותה של האישה בפניי בעניינים המהותיים לתיק היתה מהימנה, והתרשמתי כי דיברה מעמקי ליבה ובצורה כנה, דבריה היו סדורים, וככלל ידעה לרדת לפרטים ולמסור הסברים לשאלות רבות שנשאלה, הודתה במספר טעויות שעשתה בעבר בהתנהלותה (לדוגמה עמ' 21 לעדותה, 19.4.16; עמ' 41 לעדותה 24.3.2016), וללא סתירות מהותיות בגרסתה.

עדות האיש

19. האיש הסביר שלאחר הפרידה מהאישה, עזב את ביתם בxxxxxx (ליד ********) וחזר לגור בבית משפחתו ב*****, מרחק מספר שעות נסיעה מהילדה, כי היה שבור מהגירושין, ומההתמודדות עם הכניסה להיריון והחתונה המאולצת - כלשונו (עמ' 45). התקשה להשיב על שאלות בנוגע למצבה הבריאותי של ש' בגיל שנה עד שנתיים, לא זכר שביקר בטיפת חלב, לא זכר שהשתתף באירועים בגן הילדים של ש', לא היה בקשר רציף עם הגננת (עמ' 45). האיש הודה שלא שילם מזונות לקטינה לאחר הפרידה, וטען כי מצבו הכלכלי באותה עת היה קשה (עמ' 58). עד לתקופת הנסיעה לקנדה, הוא פגש את הילדה אחת לשבוע. ההסכם אמנם מאפשר לו להיפגש עימה פעמיים בשבוע אך לדבריו האישה "לא הסכימה", אז הוא החליט לוותר (עמ' 59). כנשאל מדוע ביקר בקנדה רק פעם אחת במשך תקופה של שנתיים, השיב שרצה לבוא יותר אך האישה לא הסכימה; הגם שלפי ההסכם היה רשאי להגיע לקנדה כל אימת שחפץ בכך. הודה שאין בידיו תיעוד בכתב לסירוב זה (עמ' 71). האיש נהג להתקשר לש' בקנדה בתדירות של פעם בשבוע (עמ' 83).

בהמשך עדותו ביום 20.4.2016, אישר שהאישה נהגה לשלוח לו תמונות של הקטינה מדי פעם, מחוגים שהשתתפה בהם ומאירועים אחרים (עמ' 127). הוא אישר שנהג להתקלח מידי פעם עם הקטינה אך לא הרגיש בנוח עם זה, "הרגשתי שזה לא בסדר" (עמ' 135), אך למרות זאת כך נהג, והפסיק עם הנוהג הזה רק לאחר שהעו"ס לסדרי דין הורתה לו לחדול מכך (עמ' 137). האיש ציין כי בחודשים האחרונים, מאז 12.2015 (בעיצומו של ההליך המשפטי), הוא החל להיפגש בתדירות של אחת למספר שבועות עם פסיכולוגית לצורך הדרכה הורית (עמ' 138, 140). אישר שראה שיש לש' כינים בשיערה, אך לא טיפל ולא רכש תכשירים לטיפול (עמ' 143). כשנשאל כמה פעמים יטוס לקנדה אם תאושר ההגירה, השיב שאינו יודע (עמ' 145).

20. מהימנותו של האיש היתה בינונית בעיניי. ברור וניכר רצונו העז לגדל את הקטינה; אך עדותו היתה רצופה באי-דיוקים, התחמקויות וניסיון להציג עצמו באור חיובי תמידי בכל עניין ועניין, מבלי ליטול אחריות על שגיאות עבר, באופן שבסופו של יום דווקא גרע מאמינותו. לדוג' במענה לשאלה האם ביקש מה' לבצע הפלה של ש' בהיותה עובר השיב תחילה נחרצות שלא דרש ממנה לבצע הפלה (עמ' 37) אך לאחר מכן שינה את גרסתו, ואמר שהוא העלה את הנושא בפניה (עמ' 38, 40); לעומת זאת, ג', גיסו של האיש, אישר ללא היסוס שהאיש סיפר לו שהוא ביקש ממנה לבצע הפלה (עמ' 73 לעדותו של ג'). האיש טען שהיה עם האישה בבדיקת מי שפיר, אך לאחר מכן הודה שאינו זוכר אם היה בבדיקה (עמ' 43).

חשוב מכך, התרשמתי שעל אף שהיו לאיש הזדמנויות להרחיב את הקשר עם הקטינה הוא לא מיצה את ההזדמנויות שהיו נתונות לו, וכיום מאשים אך ורק את האישה בכך. למשל – לפי ההסכם האיש היה יכול לדבר עם ש' שלוש פעמים בשבוע, אך בפועל התקשר רק פעם בשבוע. ההאשמה העקבית של האישה בכך (היא "לא הסכימה", היא דרשה שיחות טלפון רק  בסופ"ש וכו')– לא היתה מהימנה בעיניי, ולא גובתה בכל ראיות בכתב, כגון אי-מייל, סמס או ראיה כתובה אחרת, כפי שיותר ממצופה במצב שכזה, ולא סופקו הסברים מניחים את הדעת מדוע פשוט "ויתר" נוכח סירובה לכאורה של האישה ולא עמד על זכותו המלאה למצות את הקשר עם הקטינה כפי שהוסכם, אילו באמת חפץ לממש זכות זו (עמ' 83 – לעניין תדירות שיחות הטלפון; עמ' 71– לעניין מספר הביקורים המועט בקנדה; עמ' 59 – לעניין מספר הביקורים השבועיים של הקטינה לפני הנסיעה לקנדה; וכו'). דבריו בנושאים אלו לא היו מהימנים בעיניי, וניכר כי אינו נוטל אחריות אישית על כך שלא מיצה את יכולתו למקסם את הקשר עם הקטינה, על אף שהיה יכול וזכאי לכך, אלא מאשים שוב ושוב את האישה במחדל זה, ללא ראיות. יתר על כן, גם אם אניח לצורך העניין כי האישה אמנם "סירבה" לאפשר לאיש לקיים את הקשר בינו לבין הקטינה כפי שהוסכם עליו, לאורך שנים, אין מחלוקת שהאיש לא נקט כל צעד מצדו על מנת לשנות את המצב שלכאורה הוכתב לו, ולעמוד על זכותו החשובה לקיים קשר עם בתו בהתאם להסכם; הוא אפילו לא פנה לאישה בדרישה בכתב, ובוודאי שלא נקט  הליך משפטי מתאים, אלא פשוט ויתר על הרחבת הקשר עם ש'.

תמצית טענות הצדדים בסופו של ההליך:

21. לטענת האישה – יש להתיר הגירתה לקנדה יחד עם הקטינה.

מדובר בנסיבות שבהן המעבר המבוקש אינו למקום זר וחדש, כי אם הגירה למקום שבו הקטינה כבר חיה שנתיים מתוך 5 שנות חייה, המקום מוכר לה, היא השתלבה בו, יש לה שם בית, אחות, וכן נמצאים שם ד', לו האישה עתידה להינשא, וילדיו, האהובים על הקטינה, ואוהבים אותה. מיום לידתה, האישה היתה ההורה הדומיננטי בחייה של ש', ולאחר פרידת ההורים זה מזה – אף יותר, וגידלה אותה לתפארת, בעוד האב נטל חלק מינימאלי בגידול הקטינה, גם בתקופת הנישואין ובוודאי שלאחר הפרידה, לא היה אב מעורב בחיי הקטינה ולא פעל לבניית הקשר עמה, ובחר שלא לנצל במלואם את הסדרי הראיה שנקבעו לפי ההסכם בין הצדדים, הן בישראל והן בקנדה. רק עם פתיחת ההליכים המשפטיים בתיק זה, ככל הנראה על פי הדרכת באי כוחו, החל האיש להשקיע ולתפקד כאב, וגם זאת לא בלי קשיים בתפקודו. בתקופת השהייה בקנדה האישה הוכיחה שהיא עודדה ואף יזמה שמירת קשר בין הקטינה לבין האב, והקפידה להביא את הקטינה לארץ כפי שנדרשה, ולארח את האב בקנדה כשהגיע לבקר. גם במובן זה, בית המשפט אינו צריך "להתנבא" האם האישה תאפשר קשר בין הקטינה לבין האב אם תאושר ההגירה – שכן ניתן לבחון את התנהגות האם כפי שהתבצעה בפועל במשך השנתיים שבהן כבר שהו בקנדה. לאם צפוי קידום מקצועי אישי בחו"ל בהתמחות בתחום ******* ייחודי, התואם את המגבלות הפיזיות של האישה, תחום שקשה למצוא בו עבודה בישראל; ואגב כך גם תוכל להעניק לקטינה גב כלכלי. אלמלא תאושר ההגירה, תיאלץ הקטינה להתנתק מאמה שגידלה אותה כל חייה, וכן מאחותה-למחצה נ', שתחזור עם האם לקנדה. טובת הקטינה היא הגירה לקנדה הן מבחינת המשך הקשר עם אימה, הן במישור החברתי והכלכלי, במקביל לשמירה על קשר בין הקטינה לבין האב באופן נרחב, כפי שהציעה האישה.

22. לטענת האיש – יש לדחות את תביעת ההגירה, להעביר את הקטינה למשמורת אביה בישראל, ולחלופין – להשהות את ההגירה (או את ההכרעה בתביעה) למשך שנתיים, שבהן הקטינה תשהה עם האב בישראל.

האישה הפרה את התחייבותה כלפי האב שעוגנה בהסכם; האישה התחייבה כי בתום שהות של שנתיים בקנדה היא תחזור לישראל, ובעת שהאב נתן הסכמתו לנסיעת הקטינה לקנדה הוא הסתמך על כך שבחלוף שנתיים הקטינה תחזור ארצה ואז הוא יוכל לגדל אותה, ולהשלים את החוסרים בינו לבין ביתו. בדרישתה להגר עם הקטינה לחו"ל יש משום הפרה בוטה של התחייבותה ההסכמית לחזור ארצה, ואף חוסר הגינות הורית, עד כדי כפיות טובה. האישה הבטיחה ואף התחייבה לחזור ארצה, והנה מפרה את הסיכום המפורש ביניהם בתביעת הגירה זו, שהוגשה ימים ספורים בלבד לאחר ששבה ארצה. התנהגות זו מצד האישה - לחזור ארצה ומיד לעתור להגירה - אינה עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב בביצוע ההסכם.

גם הצהרת האם, לפיה היא נוסעת לקנדה בכל מקרה, עם או בלי הקטינה, למעשה מאיינת את החלופה של ויתור על ההגירה מצד האישה והישארות בארץ, בניגוד לתיקי הגירה רגילים שבהם קיימת גם אפשרות של הימנעות מהגירה של ההורה, באופן שיאפשר לקטינה לשהות אצל שני הוריה בישראל. יתר על כן, האישה התגלתה כמי שמסוגלת למסור הצהרות-כזב, לכן אין להאמין להצהרת האישה שגם אם תידחה תביעתה זו היא בכל זאת תהגר לקנדה; יש להעמיד במבחן את הצהרתה זו.

האב בעל יכולות הורית טובה וראויה, והוא מסוגל לתפקד כהורה משמורן, כפי שקבעו שני המומחים בתיק זה: הן פקידת הסעד והן המומחה מטעם בית המשפט. לקטינה, וגם לאב, מגיעה הזכות ליהנות זה מזה, לחוות זה את זה כאב וביתו. זכותה של הקטינה לקיים קשר משמעותי עם שני הוריה, זו טובת הקטינה, וחובת שני ההורים לפעול למען טובת הקטינה, אשר טובתה להישאר בישראל. היא נולדה בישראל להורים ישראלים, המשפחה המורחבת שלה נמצאת בישראל, וכל הווייתה ישראלית.

היא זכאית ליהנות משני הורים בקרבתה בקשר מיטיב, ושיקול זה חזק יותר מן האינטרס של האישה לנסוע למדינה אחרת. יתר על כן, נוכח הנסיעה הקודמת לקנדה, מתגבר הצורך להשאיר את הקטינה אצל האב, על מנת לפצות על החסר שכבר נגרם, ולא להעמיקו עוד יותר. לאב זכות מלאה לגדל את בתו, שאינה נופלת מזכותה של האם, ולאב זכות יסוד לגדל את ילדתו.  

יש לאמץ את המלצת תסקיר הסעד, לפיה אין לאשר את ההגירה בשל כל החסרונות הגדולים של ההגירה, כפי שפורטו בתסקיר, בין היתר פגיעה ביכולתו של האב להשפיע על חיי הקטינה בקנדה, ופגיעה ביכולתם לקיים קשר סדיר ביניהם, ואף מול המשפחה המורחבת המצויה בישראל.

גם בחוות הדעת מטעם מכון שלם צויין במפורש שלאב יכולות הוריות טובות דיין, וכל אחד מן ההורים יכול ומסוגל לגדל את הקטינה כהורה משמורן. יש פגם בכתיבת חוות הדעת, שעה שהמומחה שחתם על חוות הדעת לא פגש את הצדדים במסגרת הבדיקות שנערכו להם, ואת האישה לא פגש מעולם, והסתמך על בדיקות שערכו אחרים במכון. יתר על כן, המלצת המומחה לא התייחסה לאפשרות שהאישה תישאר בישראל ולא תיסע. גם לא נבחנה על ידו כראוי החלופה של דחיית ההגירה למשך תקופה של שנתיים. מאחר שמונחות בפני בית המשפט שתי עמדות מקצועיות מנוגדות (תסקיר, וחווה"ד), אין לאשר את ההגירה.

לבסוף, באשר לתפקוד האיש כאב וכהורה, בתקופת החיים הנפרדים בישראל, הוא הגיע לפחות פעם בשבוע מהצפון לבקר את הקטינה והיא לא ישנה בביתו נוכח גישתה של האישה שלא לאפשר זאת, למעט לפני הנסיעה לקנדה. גם באשר לתדירות המפגשים עם הקטינה - האישה היא שמנעה מפגשים בתדירות גבוהה יותר.  בתקופת השהות בקנדה, האיש התקשר לקטינה פעם בשבוע, וזה קשר סביר, בהתחשב במגבלות שהציבה האישה עקב הבדלי השעות. האיש רצה לבוא לבקר בקנדה יותר מפעם אחת, אך האישה סירבה. כאשר חזרו לישראל, עזב האיש את מגוריו בצפון הארץ, ועבר לxxx-xxx , על מנת להיות קרוב יותר לקטינה שגרה ב xxxx-xxx. לכל אורך ההליך ניסתה האישה להשחיר את דמות האב, ולהטיל דופי בהורותו, ובבריאותו הנפשית, על אף שהוכח בחוות הדעת שהוגשו לבית המשפט שמצב בריאותו הנפשי תקין ותפקודו הנוכחי כהורה – חיובי.

ולסיכום, בישראל מצוי אביה, בישראל מצויה משפחתה הנרחבת, אין מקום לטלטל שוב את הקטינה לחו"ל, אשר כבר חוותה מעברים רבים בחייה הקצרים. ככל שבכל זאת תאושר ההגירה, יש לקבוע הסדרי קשר נרחבים לאב, כ-6 מפגשים בשנה על חשבון האישה, בנוסף לקשר השוטף, ולחייב את האישה להציג בטחונות כספיים להבטחת הביקורים.

23. בסיכומי תשובה מטעם האישה, היא הדגישה, בין היתר, את זכותה היסודית להגר מישראל, ודרישת האב כי היא תישאר בישראל עומדת בניגוד לחופש התנועה וחירותה לצאת מישראל. בנוסף, ציינה כי האיש מתעלם מקיומה של נ', האחות הקטנה של ש', אשר תיסע אף היא לקנדה. האחות חשובה מאוד בחייה של ש', אך האיש בחר להתעלם מכך. בנוסף, האב מתעלם מכך שהמלצת המומחה המקצועי מטעם בית המשפט היתה לאשר את ההגירה של ש' לחו"ל, ולא להמליץ על תקופת ביניים של שהייה בישראל למשך שנתיים. אין לקבל את טענותיו של האיש לפיהן האישה היא שמנעה את הקשר בינו לבין הקטינה; טענות האב לא הוכחו, בעוד שהאישה המציאה הוכחות הפוכות.

דיון והכרעה

24. הכרעות בתיקי הגירה הן מן הקשות שבהכרעות להן נדרש בית המשפט. מדובר בתיקים בעלי השלכות דרמטיות ומשמעותיות על חייהם של הקטין, הוריו, יתר בני המשפחה, וכל שאר הנוגעים בדבר לטווח ארוך. לא בכדי נכתב לא אחת כי ההכרעות בתיקי הגירה, שבסופן נקרע ילד מחיקו של אחד מהוריו מולידיו, הן בחירה לא קלה "ברע במיעוטו" (דנ"א 9201/08, פלוני נ' פלונית, 5.4.2009).

25. במסגרת בקשה של הורה משמורן להגירה עם קטין אל מחוץ למדינת ישראל, נדרש בית המשפט לקבוע מקום הימצאו של קטין כאשר הוריו אינם מגיעים לכדי הסכמה בכוחות עצמם בעניין זה (סעיפים 24-25 לחוק הכשרות המשפטית). בתיקי הגירה באים לידי ביטוי אינטרסים של שלושה: אינטרס הקטין; אינטרס ההורה המשמורן לקביעת מקום מגוריו וחייו; אינטרס ההורה שאינו משמורן לקיום קשר רצוף עם הקטין. עיקרון-העל המנחה את בית המשפט בהכרעותיו במקרים כגון דא, הוא טובת הקטין (בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני (2.10.2008)). כידוע, "טובת הילד" הוא מושג עמום ורחב, אשר עשוי לקלוט לתוכו במקרים שונים תכנים שונים, על פי נסיבות המקרה הנדון. ברי כי "טובת הילד במובנה האידאלי מחייבת כי הילד יגדל במחיצת שני הוריו במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב" (בע"מ 10060/07); אך לאחר פרידתם של ההורים, ומשעה שהאפשרות לגדל את הקטין תחת קורת גג אחת יציבה ובטוחה עם שני הוריו גם יחד איננה עוד אפשרות קיימת או ישימה, "מחויב בית המשפט לקבוע הסדר משמורת אשר יבטיח עד כמה שהדבר אפשרי שהילד יגדל במסגרת יציבה, במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר לשם כך, תוך שמירה ככל שהדבר אפשרי על קשר בין הילד לבין ההורה שאינו משמורן" (שם).

26. על מנת לקבוע מהי "טובת הקטין" ביחס לשאלת ההגירה הנדונה בכל מקרה ומקרה, נבחנים שיקולים שונים, ככלי עזר להכרעה, במידת דמיון רבה לשיקולים הנבחנים בתיקים הנוגעים למעבר מגורים בתוך תחומי ישראל, בתוספת ההיבטים המיוחדים הנוגעים למעבר למדינה אחרת וההשלכות של המרחק. בין השיקולים שיש לתת עליהם את הדעת, ניתן, ככלל, למנות את אלו, תוך מתן משקל מתאים לפי נסיבות המקרה (ר' תמ"ש 19190-07-14 מ.ב. נ' מ.ו., לא פורסם 19.10.2014; בע"מ 5072/10 פלוני נ' פלונית, 16.10.2010)): נכונות ויכולת הורית להבטיח את צרכי הקטין, מסוגלות הורית ואיכות הקשר בין הקטין לבין כל אחד מהוריו; בחינת יכולתו של הקטין להיקלט בסביבה אליה מתבקשת ההגירה; שמיעת רצון הקטין, אם הוא בגיל מתאים או בעל בגרות מספקת; היבטים הנוגעים לשלומו הגופני והנפשי של הילד; מאפיינים ספציפיים של הקטין, ככל שישנם, והיקף ההשפעה הצפויה על חייו בכל אחת מן החלופות הקיימות; הבטחת שימור הקשר של הקטין עם ההורה שאינו משמורן, ועם דמויות מרכזיות אחרות; קבלת ידע מקצועי רלבנטי; אינטרס הקטין ליהנות ממסגרת יציבה, וצמצום סבל הקטין כתוצאה מפרידת הוריו; התחשבות במידה ובאופן שכל הורה טיפל בקטין לפני הסכסוך. באשר להתחשבות בזכויותיו של כל אחד מן ההורים, כגון זכות האישה לקבוע את מקום חייה כרצונה ולהתפתח במדינה אחרת, ומנגד זכות האיש לגדל את בתו ולקיים עמה קשר רציף - גם אלו נשקלים ונבחנים במסגרת מכלול ההיבטים הרלבנטיים להכרעה; ברם, הם אינם נבחנים כשיקול עצמאי העומד בפני עצמו, אלא כחלק מבחינת "טובת הילד" במקרה הנדון (בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, 1.5.2006; בע"מ 5072/10 פלוני נ' פלונית, 16.10.2010).

בהקשר זה אוסיף עוד, כי "חזקת הגיל הרך" עשויה להילקח בחשבון, במקרה המתאים, אך כהיבט משני בלבד, בשיקול דעת בית המשפט, ורק במקרים שבהם כפות המאזניים מעויינות (תמ"ש 19190-07-14 לעיל).

27. על מנת לקבל את ההכרעה הראויה, ולבחון את שאלת טובת הקטין הנדון ביחס לבקשת ההגירה, יש לנסות לנבא את הצלחת המעבר למדינה אחרת, ועל ההכרעה הקונקרטית להיבנות מתוך תשתית עובדתית מקיפה, המבוססת על כמה שיותר ראיות. בתוך מארג הראיות, הראיה המשמעותית והמהותית ביותר היא לרוב חוות דעת של מומחה מקצועי ואובייקטיבי, אשר אמור לספק לבית המשפט המלצה המבוססת על מידע עדכני וידע מקצועי (דנ"א 9201/08). בדומה לתיקים אחרים שבהם קיים מינוי של מומחה מטעם בית המשפט, גם בתיקי הגירה, ככלל, יאמץ בית המשפט את המלצת המומחה מטעמו, אלא אם כן יש טעמים נכבדים המצדיקים סטייה מהמלצת חוות דעתו (בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני, 2.5.2005). חוות הדעת המקצועית של המומחה מטעם בית המשפט מאפשרת לבחון את העניין בעיניים מקצועיות וניטראליות, ולכן חוות דעת המומחה היא הכלי המרכזי המאפשר לבית המשפט להכריע בסוגיית ההגירה של קטין, והיא חלק מהותי מן התשתית הראייתית שעליה יתבסס בית המשפט בהכרעתו (בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני, 2.10.2008; דנ"א 9201/08 הנ"ל). עם זאת, בית המשפט איננו משמש "חותמת גומי", ולעולם יפעיל שיקול דעת עצמאי באשר לאימוץ או דחיה של המלצות חוות הדעת המקצועית, תוך התחשבות במכלול נסיבות המקרה. 

מן הכלל אל הפרט

מהן החלופות של הפרק -

על בית המשפט לבחון את האפשרויות הקונקרטיות העומדות על הפרק, בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה (בע"מ 1896/16 פלוני נ' פלונית (31.3.2016)). 

במקרה הנדון, קיימות לטענת האיש חמש חלופות רלבנטיות שונות שיש לבחון:

א. האם נוסעת לקנדה עם הקטינה;

ב. האם נוסעת לקנדה ללא הקטינה, אשר תישאר בישראל עם האב;

ג. האם לא נוסעת לקנדה, נשארת בישראל עם הקטינה, והסדרי ההורות יידונו מחדש;

ד. האם נוסעת לקנדה ללא הקטינה, הקטינה תישאר אצל האב בישראל למשך שנתיים, ובתום שנתיים הקטינה תיסע לקנדה ותצטרף לאם;

ה. האם נוסעת לקנדה ללא הקטינה, הקטינה תישאר אצל האב בישראל למשך שנתיים, ובתום שנתיים שאלת ההגירה תיבחן מחדש.

לגרסת האישה, תהיה אשר תהיה ההכרעה בבקשת ההגירה שלה, היא עצמה מתכוונת לחזור לגור בקנדה ואיננה מתכוונת להישאר לגור בישראל. בקנדה היא הקימה משפחה חדשה, נולדה לה בת, שם נמצא גם עתידה המקצועי, כפי שפירטה והסבירה, והיא איננה מתכוונת לחזור ארצה אפילו אם תיפרד מבן זוגה ד', אשר לו היא אמורה להינשא.

לאחר ששמעתי את דבריה, והסבריה, לא מצאתי סיבה של ממש שלא להאמין לדברי האישה כי אין בכוונתה להישאר בישראל, ואני מקבל את הצהרתה כי בכל מקרה תיסע לקנדה, תהא אשר תהא ההכרעה בתיק זה. ניכר כי האישה הצמיחה שורשים אמיתיים במדינה אחרת, הן על ידי מציאת בן זוג משמעותי, לו היא עתידה להינשא, ובאופן מיוחד נוכח לידת בתם המשותפת, נ', אשר אותה היא מעוניינת לגדל יחד עם אביה, בן זוגה ד', בקנדה, בבית אחד. שם הקימה תא משפחתי חדש, וגם האפשרות התעסוקתית המיוחדת, עליה פירטה והרחיבה, ואשר מתאפשרת בקנדה, והרבה פחות בישראל, עקב מגבלותיה הפיזיות של האישה – לכל היבטים אלו יחדיו משקל מצטבר משמעותי, ומביאים אותי להאמין לדבריה כי היא אמנם תבחר לחזור לקנדה גם אם יוחלט כי ש' לא תיסע איתה לשם. על כן, אני מקבל את גרסתה והצהרתה בעניין זה, וסבור כי הסיכוי שהאישה תישאר בישראל, שמשמעותה  ויתור על קריירה מקצועית, פרידה מבן זוגה, ופירוק התא המשפחתי החדש שיצרה תוך הפרדת בתה נ' מאביה – הוא נמוך בנסיבות העניין. כתוצאה מכך, החלופה השלישית שמניתי לעיל – הישארות האישה בישראל – איננה חלופה ישימה ורלבנטית בנסיבות המקרה.

באשר לחלופות הרביעית והחמישית (שאותן הציע האב במהלך בירור ההליך) - הישארות הקטינה בישראל למשך שנתיים עם אביה: על פי שתי חלופות אלו, האישה תשוב לקנדה עם בתה נ', ואילו ש' תישאר בישראל לתקופה של שנתיים, תהנה בזמן הזה מקשר משמעותי עם אביה, ומקשר עם משפחתה המורחבת בישראל, ולאחר מכן ייבחן העניין מחדש, או לחלופין תשוב לקנדה.

על אף שהאפשרות להישארות ש' בישראל למשך שנתיים קיימת, במישור התיאורטי, ואף טומנת בחובה יתרונות הן לאיש והן לקטינה, אני מוצא כי החסרונות הגלומים בחלופה זו גדולים בהרבה מיתרונותיה, באופן המחייב דחייתה. בתיקי הגירה הנוגעים לקטינים, וחרף הקושי שבדבר, יש לשאוף לתוצאה סופית, לוודאות, להכרעה ברורה וקבועה, ולא "לדחות הקץ" באמצעות דחיית ההכרעה לתקופת ביניים נוספת. הדעת נותנת (וכך אף להערכת המומחה מטעם בית המשפט) כי תקופת ביניים שכזו תביא עמה מתח גבוה וקונפליקט לכל המעורבים בדבר, ובראשם הקטינה (והשוו דנ"א 9201/08). אכן, האב וש' יזכו לזמן איכות יחדיו ולהעמקת הקשר; אך אין לשכוח, ילד איננו חפץ העובר מיד ליד על מנת שכל הורה יהנה ממנו בתקופות אחרות. כל אדם, וביתר שאת ילד קטן, שואב ביטחון מיציבות בחייו, ולמעברים אלו, מהורה להורה, אילו התאפשרו, עלולות להיות השלכות נפשיות על הקטין ויציבותו. משמעותה של תקופת ביניים זו, אילו יצאה אל הפועל, היא פרידת הקטינה מאמה - שהיתה עד כה, במשך רוב שנות חייה של הקטינה, ההורה הדומיננטי בחייה, פרידה מאחותה הקטנה, ועזיבת קנדה, שהפכה לביתה וסביבת חייה בשנתיים האחרונות. קרוב לוודאי כי במהלך תקופת ביניים זו, שני ההורים, וגם המשפחה המורחבת, ינסו בהתנהגותם, ובמסרים שונים שיעבירו לילדה, להשפיע על כך שבסוף תקופת השנתיים תעבור הקטינה להורה זה או להורה האחר. וכך, תימצא הקטינה במשך תקופה של שנתיים תחת מכבש לחצים מצד הגורמים השונים, גם אם סמויים מן העין, במעין-תחרות לא נראית, שנועדו להביא בסוף השנתיים לתוצאה הרצויה לכל הורה – מצד האיש ומשפחתו לכך שהיא תישאר בישראל ולא תרצה לחזור לקנדה, ומצד האישה ומשפחתה לחצים לכך שבסוף התקופה תעבור לקנדה. יש לצפות שתהיה זו תקופה של מתח ואי-ודאות בקונפליקט גבוה, והקטינה – בעין הסערה. זאת ועוד; אפילו אניח שתוכל להישאר עם אביה בארץ לשנתיים ולאחר מכן לשוב לאמה בקנדה: המשמעות תהיה טלטלה גדולה נוספת בחייה הקצרים, שוב פרידה מההורה המשמעותי בחייה (והפעם יהא זה האב), שוב פרידה מסביבתה החברתית, עזיבת מסגרת הלימודים המוכרת, מן ההרגלים שקנתה ולמדה במשך שנתיים בישראל, ושוב תימצא בצורך להסתגל מחדש במדינה אחרת על כל המשתמע מכך.

במילים אחרות, החלופה של תקופת ביניים בת שנתיים בישראל משמעותה חלופה המגלמת בחובה חוסר יציבות, חוסר ודאות, עם סיכוי גבוה לפגיעה בקטינה מבחינה רגשית, הן במהלך השנתיים, והן בסוף התקופה. יש לאפשר גם לקטינה להצמיח שורשים, במקום אחד, יציב ובטוח, במסגרת קבועה ומוכרת, ולא לגדוע שורשיה הצעירים שהצמיחה באמצעות טלטלה מדי כמה שנים מכאן לכאן, מהורה להורה, מיד ליד. אני מקבל בעניין זה את עמדת המומחה מטעם בית המשפט, אשר נשאל ונחקר בסוגיה זו, ולא המליץ על הישארות למשך שנתיים בישראל מן הטעמים שציין, ואשר הוזכרו לעיל (עמ' 101-102 לעדותו). לפיכך, לא מצאתי להידרש לחלופות אלו; הן אינן משרתות בסופו של דבר את טובת הקטינה, ואין מקום לדחיית ההכרעה בתיק לעוד כמה שנים. אזכיר עוד, כי הקטינה אמורה לעלות בעוד מספר שבועות לכתה א', ורצוי, הגם כהיבט שולי יחסית, כי הסתגלות זו תעשה במקום בו היא תמשיך את מסלול לימודיה גם בעתיד.   

כתוצאה מן האמור,  האפשרויות הקונקרטיות במקרה הנדון הן החלופות הראשונה והשניה בלבד – נסיעה עם האם לקנדה או הישארות בישראל עם האב.

מבין שתי אפשרויות אלו, כל אחת מהן על יתרונותיה וחסרונותיה, מצאתי כי טובת הקטינה לטוס עם אימה לקנדה, ובכך הנני מאשר את בקשתה להגר עם ש' לקנדה.

להלן נימוקי ההכרעה:

הנני מאמץ את המלצות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, מכון שלם, אשר הגיש חוות דעת מקיפה, מאוזנת וממצה, ובנוסף מנהל המכון ד"ר שרון העיד בפניי וגם דבריו והבהרותיו בעדותו מקובלים עליי ומהווים השלמה של חוות הדעת הכתובה. לא מצאתי כי הוצגו בפניי סיבות כבדות משקל לסטות מהמלצת חוות הדעת, או לדחותה, ולכן, על פי העקרונות המשפטיים שציינתי לעיל, יש מקום לאמצה. עם זאת, כאמור, חשוב להדגיש כי ההמלצות אף עולות בקנה אחד עם יתר הראיות בתיק, ועם קו המחשבה העיקרי, וההגיוני, לפיו יש לשמור על יציבות והמשכיות בחיי הקטינה עד כמה שניתן, ולהמשיך במסלול החיים המוכר לה עד כה, כמטרה עיקרית. לפיכך, בהעדר יתרון בולט למי מן ההורים במישור המסוגלות ההורית, יש להימנע מטלטלות נוספות בחיי הקטינה, ולהורות על המשך גידול הקטינה בידי האישה, שהיתה, ללא ספק, הדמות הדומיננטית בחיי הקטינה, במרבית שנות חייה, ובפרט בשנים האחרונות עת שהו יחד בקנדה. בנוסף, גם הסביבה הקנדית הפכה בינתיים לסביבה המוכרת לקטינה ולחלק משמעותי מחייה, וגם בהיבט זה מתן היתר להגירה משרת את ההמשכיות בחי הקטינה. יש לזכור כי הקטינה שהתה בקנדה במשך שנתיים משמעותיות מתוך 5 שנות חייה.

כאמור בחוות הדעת, שני ההורים נמצאו בעלי מסוגלות הורית סבירה וטובה דייה, וזאת חרף טענות שנשמעו בין ההורים במהלך ההליך, בעיקר מצד האישה כנגד האיש.  המומחה מצא כי לשניהם יכולת לדאוג לצרכי הקטינה, אף אם האישה גילתה רגישויות מסוימות כלפי הקטינה שלא נמצאו אצל האיש. בנסיבות אלו, בהעדר יתרון בולט אצל מי מההורים בטיב הורותו ביחס להורה האחר, מצא המומחה כי טובת הקטינה להמשיך לחיות עם ההורה שהיה הדמות הדומיננטית בחייה עד כה, וכי שינוי בחייה תוך העדפת משמורת האב בנסיבות המקרה הנדון, היתה מתרחשת רק אילו נמצא אצל האם חסרון משמעותי ביחס לקטינה – אשר לא נמצא. בנסיבות אלו, ניתוק הקטינה מאימה עלול להביא, להערכת המומחה, לנזק רב לקטינה שיעלה על כל פגיעה אחרת לפי חלופות אחרות שאינן כרוכות מניתוקה מאימה.

על כן, המליץ על ההגירה עם האישה לקנדה, ואני מאמץ את דעתו זו.

כבר הערתי לעיל  שיש חשיבות רבה לקיום המשכיות בחיי הקטינה, לאפשר לה ליהנות ממסגרת יציבה וקבועה, אשר תקנה לה ביטחון וודאות בחייה, לאפשר לה להצמיח שורשים. והמסגרת היציבה המוכרת לה עד כה קשורה קשר אמיץ לאימה, אשר היתה ההורה העיקרי שגידל אותה עד כה, למעט בהיותה תינוקת, אז שני הוריה גידלו אותה תחת קורת גג אחת. יש להגן על אינטרס הקטינה ליציבות, לא לנתקה מאימה, המיטיבה עמה, ולא לשנות את חייה, הגם שנמצא שגם לאב יכולת הורית טובה דיה.

עוד אוסיף, כי בנסיבות המקרה הנדון, היכולת "לנבא" את הצלחת קליטת הקטינה בסביבה שאליה מתבקשת ההגירה, היא גבוהה מאוד, בניגוד לתיקי הגירה רבים, שבהם נתון זה הוא "נעלם", שיש לשער או לנחש. במקרה הנדון הסביבה שאליה מתבקשת ההגירה מוכרת לקטינה היטב, היא כבר גרה בקנדה במשך שנתיים משמעותיות מתוך חייה, נקלטה שם במסגרת חינוכית, למדה לדבר את השפה, והיא גם היתה חלק מהותי מן התא המשפחתי שיצרו בקנדה אימה וד', יחד עם אחותה נ' וילדיו של ד'. במקרה הנדון, קל הרבה יותר, אפוא, להעריך במידה גבוהה של הסתברות כי קליטת הקטינה, או המשך קליטת הקטינה, ליתר דיוק, בסביבה בחו"ל תהיה טובה ומוצלחת, וגם היבט זה תומך כמובן בקבלת בקשת ההגירה.

ניסיון העבר של השהות הקודמת בקנדה, מוביל להיבט נוסף בעל חשיבות רבה לענייננו והוא הבטחת שימור הקשר עם ההורה האחר. גם במישור זה, ניתן להיווכח כי במהלך תקופה זו האישה אפשרה, ולטענתה במידה מסויימת אף עודדה ביוזמתה, קשר שוטף בין הקטינה לבין האיש באמצעות שיחות וידאו, הקפידה להגיע ארצה כפי שנדרשה לפי ההסכם, וגם אירחה את האב בקנדה בעת שהגיע לבקר. דווקא האב הוא שלא הקפיד על קשר יומיומי עם הקטינה, אלא הסתפק בשיחה אחת לכל כמה ימים עם הקטינה, וגם הסתפק בביקור אחד בלבד בקנדה במשך תקופה של שנתיים, על אף שעמדה לו זכות לבקר בקנדה כל כמה שחפץ בכך. באשר לטענה כי האישה לא תעשה מאמץ מיוחד מיוזמתה לשמירה על קשר בין הקטינה לבין האיש במקרה שהאיש לא  יקפיד לשמור קשר עם ש', או במקרה שש' תגלה התנגדות מצידה לקשר עימו, הבהיר המומחה כי הוא מעריך שגם במקרה הפוך, שבו הקטינה היתה נשארת עם אביה, האב לא היה נוקט צעדים מיוחדים מיוזמתו לשם שמירת קשר בין הקטינה לבין האם, כך שבמובן זה, אין לאב יתרון על פני האם. יתר על כן, לשאלת בית המשפט בנושא זה, השיבה האישה כי היה מקום שהיא תקפיד אפילו יותר על שמירת קשר בין האב לבין הקטינה, ונראה כי הפנימה את המסר שיש בכך חשיבות עבור טובת הקטינה. העובדה שהאישה איפשרה קיום קשר שוטף בין הקטינה לבין האב במהלך שהותה בקנדה, לא חיבלה בו, והקפידה לקיים את שנדרשה בעניין זה, היא עובדה חשובה להליך הנדון, והענקתי לה משקל רב. זאת ועוד; באשר למסגרת שמירת הקשר בין הקטינה לבין האב תשובתה של האישה מעידה על נכונות לשמירה על מסגרת סבירה, ואף מעל לסבירה, בין האיש לבין הקטינה, הן באמצעות קשר וידאו שוטף, הן באמצעות הגעת האיש לקנדה, והן באמצעות הגעה מסודרת ארצה.

בהקשר זה אוסיף ואעיר, כי טענות האב לפיהן האישה מנעה קשר בינו לבין הקטינה במצבים שונים ובהזדמנויות שונות אינה מהימנה בעיניי ואני דוחה אותה. לא זו בלבד שלא הוצגה כל ראיה על כך שהאישה מנעה קשר ביניהם, אלא להיפך, אפילו אם אניח לצורך העניין שכך אמנם היה זה המצב (ואין זה כך, כאמור) – הרי הייתי מצפה מן האב לעמוד על זכותו לשמור על קשר עם ביתו ולנקוט בכל דרך חוקית על מנת למצות את זכותו על פי ההסכם לקשר עם ביתו, כאמור לעיל. לא הוצגה כל ראיה שהאישה מנעה שיחות וידאו בין האב לקטינה יותר מפעם בשבוע, ולמעשה האב גם הודה שבעיניו היתה זו תדירות מספקת וסבירה, ואין הרבה על מה לשוחח עם ילדה בת שלוש ("לדבר לקיר", כלשונו, עמ' 84 לעדותו). כך גם לעניין תדירות הפגישות ביניהם, בין לפני הנסיעה לקנדה וגם במהלך הנסיעה לקנדה, אין ראיות לכך שהאישה מנעה או חיבלה בקיום מפגשים בין האישה והקטינה, ומנגד יש ראיות לכך שהאיש לא מיצה את מלוא זכותו לקשר עם הקטינה.

נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי טובת הקטינה להמשיך להימצא במשמורת אימה ולנסוע עימה לקנדה.

מספר הערות נוספות שיש להוסיף:

א. שיקולים אשר הענקתי להם משקל נמוך ביותר, או לא הענקתי להם כל משקל, במסגרת הכרעתי: הטענה כי האב לא שילם מזונות; הטענה כי האב לא רצה בהריון מלכתחילה; הטענה בדבר הפרעה נפשית של האב. גם השיקול של מצב כלכלי גבוה של האם בהשוואה לזה של האב, לא נלקח בחשבון בנסיבות העניין. גם בחזקת הגיל הרך התחשבתי אך במידה מוגבלת ושולית. כן התחשבתי בכך שקנדה מצוייה במרחק רב מישראל, דבר המקשה על נסיעות תדירות בין המדינות, אך לא היה בכך בסופו של יום לשנות מהכרעתי.

ב. נוכח גילה הצעיר של הקטינה, והעובדה כי המומחים ממכון שלם פגשו בקטינה, לא ראיתי לנכון לשוחח עימה באופן ישיר ולשמוע את קולה.

ג. טענות האיש כנגד האישה בדבר הפרת הסכם – לא מצאתי כי האישה הפרה את ההסכם שנקבע בינה לבין האיש, ולפיו עליה לשוב לישראל לאחר שנתיים של שהות בקנדה. היא שבה ארצה במועד שנקבע, ומילאה אחר התחייבותה זו והתחייבויות אחרות לפי ההסכם. האישה לא התחייבה שלא לנסוע יותר לקנדה לאחר שתשוב, או שלא לעתור להגירה, ולא מצאתי בהסכם, או בראיות אחרות, כי היתה התחייבות כלשהי מצידה כי תחזור לצמיתות לישראל, או כי לאחר חזרתה ארצה האב יזכה לגדל את הקטינה ולפצות את הקטינה על תקופת החסר שבה לא היה בחייה – ונראה כי אלו היו, למירב, תקוות של האב, ללא כל בסיס הסכמי.

יתר על כן, אף אם הייתי מוצא כי יש בהתנהגות האישה משום הפרת הסכם או התחייבות (ואינני סבור כך, כאמור) – אין בכך כדי לגרוע מכל האמור לעיל מבחינת טובת הקטינה – הוא עיקרון-העל הנבחן בתיק זה, ולא מן הנמנע כי ההכרעה היתה נותרת זהה אפילו אם במישור ההסכמי בין ההורים היו לכך תוצאות כנגד האישה.

סופו של דבר - הכרעתי היא כי טובת הקטינה היא נסיעתה עם האישה לקנדה.

שימור הקשר בין האב לבין הקטינה:

בעניין אופן שימור הקשר הנני מתיר להורים להגיע להסכמות בינם לבין עצמם, על מנת לגבש את המתווה המתאים להם ביותר, מבלי שהסדרי הקשר "יונחתו" מבית המשפט. למותר לציין כי הם רשאים להסתייע במגשר מקצועי אשר יוכל לסייע בידם להגיע להסדר המתאים לכל הצדדים ובאופן המתחשב באילוצים ובמגבלותיהם של כל הצדדים (לרבות הקטינה, כמובן). עם זאת, ככל שלא יגיעו להסכמות כאמור, ולחלופין עד אשר יגיעו להסכמות בעניין זה, להלן הסדרי הקשר אשר יחולו בין האיש לבין הקטינה, בשאיפה לקשר מיטבי, בנסיבות העניין והמרחק:

א.         קשר שוטף – שיחת וידאו (סקייפ, וייבר, או תכנה אחרת) על בסיס יומיומי, בהתאם לשעות המתאימות לקטינה ולאב, ואשר יתואמו במידת האפשר מראש בין הצדדים. בית המשפט ממליץ שההורים יקבעו שעה קבועה, וימים קבועים, עם גמישות כמתחייב, לביצוע השיחה. ככל שהאב מעוניין בתדירות נמוכה יותר של שיחות, ולא מידי יום ביומו, יתאם זאת מול האישה בכתב.

ב.         האישה תדאג שהקטינה תגיע לישראל על חשבונה (כרטיס טיסה הלוך ושוב) למשך 45 ימים לפחות בחודשים יולי-אוגוסט. האישה תודיע לאיש לפחות חודש מראש על מועדי ההגעה והחזרה המדוייקים. בתוך תקופה זו האיש יהיה זכאי לפגוש את הקטינה למשך 35 ימים (באופן מצטבר) על פי חלוקה שתיקבע בין ההורים. המפגשים יכללו לינה, לרבות בכל סוף שבוע שני. תאריכי המפגשים המדוייקים יתואמו בצורה מסודרת מראש על ידי ההורים.

ג.          האישה תדאג שהקטינה תגיע לישראל על חשבונה (כרטיס טיסה הלוך ושוב) למשך 30 ימים לפחות בחודשי החורף (סביב תקופת חנוכה/חג המולד). האישה תודיע לאיש לפחות חודש מראש על מועדי ההגעה והחזרה המדוייקים. בתוך תקופה זו האיש יהיה זכאי לפגוש את הקטינה למשך 20 ימים (באופן מצטבר) על פי חלוקה שתיקבע בין ההורים. המפגשים יכללו לינה, לרבות בכל סוף שבוע שני. תאריכי המפגשים המדוייקים יתואמו בצורה מסודרת מראש על ידי ההורים.

ד.         האיש זכאי לבקר את הקטינה בקנדה פעמיים בכל שנה כשמימון כרטיסי הטיסה, הלוך ושוב, ימומנו על ידי האישה; או לחלופין ביקור של פעם אחת בשנה בקנדה כשהאישה תממן גם כרטיס טיסה הלוך ושוב וגם עלות שהייה בת 7 לילות בקנדה בבית מלון בדרגה בינונית לפחות בקרבת מקום מגוריה של הקטינה. הבחירה באחת משתי האפשרויות תיעשה על ידי האיש בכל שנה קלנדארית. על בחירתו באחת האפשרויות יודיע לאישה בכתב בתחילת חודש ינואר בכל שנה. האישה תאפשר לקטינה להיפגש עם האב בעת שהותו בקנדה.

בנוסף האיש זכאי לבקר את הקטינה בקנדה פעמים נוספות ככל שיחפוץ, אך על חשבונו, בתיאום מראש עם האישה בהתראה של חודש מראש.  

בטחונות

להבטחת ביצוע הוראות פסק דין זה, הנני מורה כי האישה תעמיד בטוחה בסך 100,000 ₪ באמצעות הצגת ערבות בנקאית אוטונומית, שתהיה בתוקף עד הגיע הקטינה לגיל 18 שנים, ותופקד בידיו של נאמן המקובל על שני הצדדים, או בסכום מזומן שיופקד בחשבון נאמנות שייפתח לצורך העניין ע"י נאמן מקובל על שני הצדדים. מימוש הערובה ייעשה בכפוף להוראת בית המשפט בלבד בעניין זה. הפקדת הערובה כאמור היא תנאי מקדים לביצוע פסק דין זה.

צו מראה

כתנאי נוסף להגירה, האישה תמציא "צו מראה" מהערכאה המוסמכת בקנדה, כמקובל במקרים דומים: פסק דין קנדי מוסמך המעגן את הקביעות בפסק דין זה, הישראלי, בנוגע להסדרי הקשר בין הקטינה לאב כמפורט לעיל, באופן שיאפשר בירור מיידי בבית משפט קנדי, שבתחום סמכותו תימצא הקטינה, ככל שיעלו בעתיד טענות בדבר הפרת הסדרי הקשר ונקיטת אמצעים לאכיפה שלהם בקנדה.

ככל שהערכאה המוסמכת בקנדה לא תיעתר לבקשה למתן צו כאמור, מסיבה כלשהי שאינה תלויה באישה, ייבחנו חלופות אחרות.

עיכוב ביצוע

נוכח דרישת האב להמצאת "צו מראה" מערכאה מוסמכת בקנדה, דרישה שאותה קיבלתי כאמור, מעוכבת ממילא ההגירה עד לקבלת הצו כאמור. עם זאת, ככל שיומצא צו כנדרש בטרם הגשת ערעור מטעם האיש לבית המשפט המחוזי, וחרף שלא הוגשה בקשה מסודרת בנושא זה, הנני מורה, מבלי לגרוע מן האמור, גם על עיכוב ביצוע של פסק דין זה למשך 15 ימים על מנת לאפשר לאיש להגיש ערעור על פסק דין זה, אם וככל שיחפוץ בכך.

תביעות נוספות תלויות ועומדות בין הצדדים

תמ"ש 21242-03-16 – במסגרת תובענה זו ביקש האיש כי יינתן צו מניעה קבוע, או למצער למשך 3 שנים, שיאסור על האישה להגר לקנדה, ויאכוף עליה את ההתחייבות ההסכמית בינה לבין האיש לשוב לישראל. לטענת האיש, טובת הקטינה היא לחיות עם שני הוריה בישראל, וטובתה זו חשובה יותר מזכות האישה להגר לחו"ל, לפיכך יש לאסור על האישה לנסוע לקנדה.

לטענות האיש בפן ההסכמי, התייחסתי כבר לעיל, ולא מצאתי בהן ממש.

גם באשר למניעת הגירה מן האישה בטענה כי זו טובת הקטינה, לא מצאתי כי מקום להידרש לבקשה. טובת הקטינה, כאמור לעיל, עשויה להיגזר גם מטובת הוריה, ובמקרה הנדון – גם מטובת אימה לצאת מישראל ולקבוע את חייה בקנדה. זכות יסוד של אדם במדינת ישראל, הנובעת מחירותו וזכותו לכבוד ולחופש תנועה, כוללת גם את זכותו לקבוע את מקום מגוריו ומרכז חייו. לאישה זכות להמשיך לבנות את משפחתה החדשה בקנדה, לממש את חופש העיסוק שלה בתחום מקצועיותה, ולהמשיך את חייה במקום אחר. מדובר בזכות בסיסית הנובע מכבוד האדם ומחירותו, המעוגנים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובעקרונות יסוד של המשפט הישראלי. הטענה כי טובת הקטינה להישאר בישראל, במקום הימצאותם של שני הוריה, חרף רצון אימה להגר, אינה טענה ברורה מאליה, כיוון שמניעת חירויות יסוד מן האישה, כאדם חופשי, תוך השארתה בישראל בניגוד לרצונה, מניעת התפתחותה המקצועית, לכפות עליה להיפרד מארוסה ו/או מבתה התינוקת נ', יובילו ללא כל ספק לפגיעה כה עזה באישה, עד כי פגיעה זו תוביל גם לפגיעה בקטינה עצמה:

"סירוב לבקשת ההורה להגר על מנת להמשיך את חייו ולבנות לעצמו חיים עצמאיים נוגד את מהות הגירושין אשר בהם ביקש כל הורה לבנות לעצמו את חייו בנפרד. ויתור על הזדמנות לעבודה או ליחסים בין-אישיים הוא אבדן גדול ומצער. הורה הנאלץ לוותר על הזדמנות לשקם את חייו עלול ללקות בדיכאון, והילד יזכה בהורה טוב פחות בגלל מצבו הנפשי. הורה יכול לשנוא את עצם קיומו של הילד, או להטעין אותו, במודע או שלא במודע, בשנאה כנגד ההורה שאינו מאפשר לו לנצל את האפשרויות שחייו מזמנים לו. כאשר ילד הופך לבן ערובה בהסכמי חייהם של הוריו, כמי שקושר וכובל את חייהם של בני זוג אשר בחרו להיפרד, הוא עלול לשלם על כך במחיר של העדר יכולת לממש את חייו. אם ילד ידע שקיומו הוא סיבת העצב והאבדן של הורהו אשר ויתר על לימודים או על עבודה או על קשר משמעותי, יהיה הדבר עומס כבד עליו. הוא יסבול וירגיש אשם על כי קיומו עומד בדרכו של ההורה" (מתוך וולרסטין, אשר מובא בספרם של מורן, עמירן, בר, הגירה וחטיפות ילדים  (תשס"ג) עמ' 364).

כך בכלל, ושעה שבענייננו קיימת גם הקטינה נ' – חובה לשקול גם את האינטרס שלה, הקטנה, לשוב לקנדה אל אביה יחד עם אמה.

בשולי הדברים, אולי יש מקום להזכיר כי עם פרידת ההורים, גם האב החליט לעזוב את מקום מגורי האישה והקטינה ב xxxx-xxx (ליד *******), ולעבור לצפון הארץ, תוך קביעת מקום מגוריו הרחק מהן, מרחק שעתיים נסיעה לכל כיוון. האב בחר בצעד זה היות שהיה נכון לו באותה עת, לשם מימוש רצונותיו וחירותו לקבוע את גורלו ומרכז חייו, וכך פעל; גם אם משמעות העזיבה לצפון היתה שהקטינה לא תגדל במחיצת שני הוריה באותו אזור גיאוגרפי, ותהיה עם האב בקשר נמוך יותר מכפי שניתן היה אילו נשאר ב xxxx-xxx (ליד *******). באופן דומה, יש להתיר גם לאישה לקבוע את מקום מגוריה והמשך חייה האישיים והמקצועיים במדינה אחרת, לאחר שנבחנו השיקולים הנוגעים בדבר ונמצא כי יש בכך לשרת את טובתה, חרף העובדה שלא תגדל בקרבת שני הוריה גם יחד. 

על כן, אינני מקבל את בקשת האב לאסור על האישה להגר לקנדה.

תמ"ש 13799-10-15: תביעת האב לקבלת משמורת על הקטינה. נוכח התוצאה אליה הגעתי בבקשת ההגירה, ולפיה אני מתיר לקטינה להגר עם האם, תוך הותרת המשמורת על הקטינה בידיה, ממילא נדחית תביעת האב למשמורת.

תמ"ש 11392-09-15: תביעת מזונות של האישה כנגד האיש, אינה נוגעת במישרין להליכים בסוגיית ההגירה, לפיכך תידון בנפרד.

סוף דבר

הנני מקבל את בקשת ההגירה, כפוף לכל התנאים הקבועים לעיל.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תסגור את התיקים שבכותרת ותודיע לב"כ הצדדים בפקסימיליה ובדואר.

ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים

ניתן היום,  כ"ח סיוון תשע"ו, 04 יולי 2016, בהעדר הצדדים.