1. התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית על סך של 31,103 ₪ מכוח כתב ערבות עליו חתם להבטחת תשלום הלוואה שקיבל רקוב אלכסנדר (להלן: "הלווה") מאת התובע.
התובע טען בכתב תביעתו כי ביום 18.10.07 חתם הנתבע, יחד עם ערבה נוספת, על כתב ערבות להחזר ההלוואה על סך 41,000 ₪ שקיבל הלווה.
תביעה זו הוגשה לאחר מתן פסק דין כנגד הלווה וניתנה החלטה מטעם רשם ההוצאה לפועל על מיצוי ההליכים כנגד הלווה בהוצאה לפועל.
מאחר וביום הגשת התביעה עמד סכום חוב ההלוואה על סך 62,206 ₪, הרי הנתבע חב לתובע מחצית מסכום זה ובסך 31,103 ₪ מכוח היותו ערב מוגן.
2. הנתבע התגונן והודה בחתימתו על כתב הערבות. לטענתו, הסכים לחתום כערב להלוואה שנטל הלווה, אלכסנדר רקוב, אשר ציין באוזניו כי ההלוואה נלקחת על ידו לצורך הקמת עסק עצמאי.
הנתבע טען בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע התובענה, כי במעמד החתימה על כתב הערבות נמסר לו על ידי נציגת התובע כי אין לו מה לדאוג שכן כל עוד הלווה שוהה בישראל, התובע יפעל על מנת לגבות מהלווה בלבד את תשלומי החזר ההלוואה (סעיף 6 בתצהיר).
בדיעבד הסתבר לו כי הלווה חדל לשלם את תשלומי ההלוואה לאחר כשנתיים וחצי לערך (באפריל 2010) וכי ההלוואה שימשה להמרת חוב קיים בחשבונו של הלווה אצל התובע ולא כפי שנאמר לו כאשר חתם על כתב הערבות.
עוד ציין הנתבע בתצהירו כי התובע לא גילה לו דבר בקשר לחשבונו אצל התובע שהיה מצוי ביתרת חוב וכי מטרת ההלוואה היא להסדיר חוב זה.
הנתבע פירט בתצהירו טענות ועובדות נוספות, בנוסף לטענתו העיקרית כאמור לעיל, אשר הקנו לו רשות להתגונן מפני התביעה.
3. לתמיכה בגרסתו הגיש התובע תצהירי עדות ראשית של הגב' אירנה בוגדנוב, פקידת סניף התובע בפניה התייצב הנתבע לשם חתימה על כתב הערבות (להלן: "הגב' בוגדנוב") ושל הגב' מרגלית קינן, ראש צוות ביחידה לגבייה באזור המרכז של התובעת (להלן: "הגב' קינן").
בתצהיר עדות ראשית של הגב' קינן פורט חובו של הלווה בסך 128,352 ₪ בגינו הוגשה תביעה כספית כנגדו ביום 25.10.10 וניתן פסק דין בהתאם.
הלווה נטל שתי הלוואות כאשר הנתבע וערבה נוספת חתמו ביום 18.10.07 על כתב התחייבות וערבות לפירעונה של אחת מהן בלבד (להלן: "כתב הערבות").
בנוסף, חתם הנתבע באותו המעמד גם על מסמך התנאים המיוחדים להלוואת הסדר חוב (להלן: "כתב התנאים המיוחדים"), שהוא מסמך נדרש רק כאשר מדובר בהלוואת הסדר חוב קודם, ועל מסמך גילוי לערב (להלן: "כתב גילוי לערב").
לטענת העדה, נשלח לנתבע מכתב דרישה לתשלום החוב כבר ביום 3.10.10 וכן מכתב מיום 17.4.12 המעדכן את הנתבע על נקיטת הליכים משפטיים כנגד הלווה והאפשרות לצירופו להליכים אלה.
העדה ציינה בתצהירה כי הלווה משלם בתיק איחוד בהוצאה לפועל תשלום חודשי אשר חלקו של התובע בתשלום עומד על סך של 304 ₪ בלבד לחודש כאשר חשבון ההלוואה בגינו הוגשה תביעה זו, מזוכה מסכום זה רק בסך 67 ₪ לחודש בשל היותו רק 22% מחובו הכולל של הלווה כלפי התובע.
4. בתצהיר עדותה הראשית, טענה הגב' בוגדנוב, כי הנתבע התייצב ביום 18.10.07 בסניף התובע בפניה יחד עם הגב' נטליה בורקובסקי, כערבה נוספת (להלן: "הערבה הנוספת") , לצורך החתימה על כתב הערבות להחזרת הלוואה בחשבונו של הלווה אותו ניהל בסניף.
לטענת העדה הסבירה לנתבע ולערבה הנוספת את מהות ההלוואה. בנוסף חתמו השניים גם על כתב התנאים המיוחדים וכתב גילוי לערב.
העדה ציינה בתצהירה כי היא דוברת השפה הרוסית וכי ההסברים והשיחות בינה לבין הנתבע והערבה הנוספת התנהלו בשפה זו. עוד ציינה העדה בסיפא לסעיף 8 לתצהירה: "ככל שזכור לי ניתן לנתבע הסבר מפורט בכל הנוגע למסמכים עליהם חתמו הערבים ולא הייתה שאלה ששאל ולא השבתי לו עליה".
לבסוף הוסיפה העדה בתצהירה כי למיטב זיכרונה בעבר, ערבו הנתבע והערבה הנוספת להלוואה בסך 50,000 ₪ לתקופה של 60 חודש שנועדה לפתיחת עסק אך מאחר והלווה לא עמד בתנאי הלוואה זו ונוצר חוב פיגורים, הוחלט כי תועמד בחשבון הלוואת הסדר חוב, ההלוואה נשוא התביעה, לתקופה של 120 חודש בכך יופחת סכום ההחזר החודשי.
לטענתה הנתבע ידע את כל הפרטים הנ"ל וטענתו כי אמרה לו שאין לו מה לדאוג וכל עוד הלווה שוהה בישראל התובע יגבה רק מהלווה אינה סבירה, אינה הגיונית ולא נאמרה על ידה.
5. בתצהיר עדות ראשית מטעמו, העיד הנתבע כי הכיר את הלווה כשעבד עמו במקום עבודתו הקודם.
הלווה בקש ממנו לחתום כערב על הלוואה שעמד ליטול לצורך הקמת עסק עצמאי והנתבע האמין לו.
במעמד החתימה על כתב הערבות אמרה לו פקידת הבנק כי אין לו מה לדאוג שכן כל עוד הלווה בחיים ובישראל יפעל התובע לגבות סכום ההלוואה רק ממנו.
למיטב זכרונו, נקרא לבוא לחתום בבנק פעמיים. פעם אחת ביום 18.10.07 ופעם שנייה לאחר מספר ימים אך הוא מזהה את חתימתו על כתב התנאים המיוחדים.
הנתבע מציין כי הוא דובר בעיקר את השפה הרוסית וידיעותיו בקריאה וכתיבה בעברית – קלושות.
לטענת הנתבע נודע לו רק בדיעבד כי הלווה חדל לשלם את תשלומי ההלוואה באפריל 2010 וכי מדובר בהלוואה שניתנה במסגרת הסדר חוב קיים של הלווה לתובע ולא כפי שנאמר לו על ידי נציגת התובע במעמד החתימה על הערבות.
הנתבע הצהיר כי התובע לא גילה לו במעמד החתימה על כתב הערבות דבר בקשר למצב חשבונו של הלווה ולא הסביר כי מדובר בהלוואה שמטרתה להסדיר חוב כספי קיים של הלווה לבנק וכי הלווה מצוי ביתרה שלילית בבנק.
רק ביום 8.1.15, עת הוגשה הבהרת התובע לרשמת ההוצאה לפועל ונמסרה לבאת כוחו, הסתבר לו כי כבר ביום 14.6.06 ניתנה ללווה הלוואה בסך 110,000 ₪, שהלווה כבר לא עמד בתשלומיה באותה עת בה חתם על כתב הערבות - עובדה שלא גולתה לנתבע באותה עת.
בסעיף 21 לתצהיר עדותו, מצהיר הנתבע באופן חד משמעי כי לו ידע על קיומה של הלוואה זו וחוב הפיגורים בה – לא היה חותם על כתב הערבות.
הנתבע מוסיף בתצהירו כי התובע לא מסר לו העתק של כתב הערבות לפני החתימה עליו ולא לאחריו וכי התובע לא פנה אליו במועד בו הפסיק הלווה לשלם את תשלומי ההלוואה במועדם וכסדרם וגם לא תוך 90 יום מאותו מועד אלא רק בספטמבר 2014 כאשר שלח לו את הבקשה למיצוי הליכים כנגד הלווה שהוגשה בהוצאה לפועל.
הנתבע טען כי לא זכור לו שקיבל מכתב כלשהוא מהתובע בשנת 2010 וממילא הבנתו באשר לכתוב בו אינה מספיקה. התובע, טוען הנתבע, לא הודיע לו אפילו שקיבל פסק דין כנגד הלווה בשנת 2011.
הנתבע מוסיף וטוען לעניין תשלומיו של הלווה בתיק האיחוד וחלקו של התובע בתשלומים אלה, עובדה העומדת בסתירה לבקשת התובע למיצוי הליכים בהוצאה לפועל ובכל מקרה התובע לא פעל מספיק על מנת לגבות החוב מהלווה.
לטענת הנתבע לו היה יודע בסמוך להפסקת תשלומיו של הלווה על מחדליו, היה מפעיל את השפעתו על מנת לוודא שימשיך תשלומיו במועדם וכסדרם ואף שוקל לשלם את חלקו היחסי בתשלומים אלה ובכך מונע הצטברות הצמדות, ריביות וקנסות מופרזים או את יתרת חוב ההלוואה שעמדה על סכום נמוך יותר באותה התקופה.
השיהוי בהודעה לנתבע גרמה לו נזק ושינה את מצבו לרעה.
6. המחלוקת:
טענותיו של הנתבע מעלות מחלוקות באשר לקיומה והיקפה של חובת הגילוי המוטלת על התובע בעת שהחתים אותו על כתב הערבות, החובה של התובע לוודא היטב כי הנתבע, שאינו קורא וכותב עברית, הבין את הסיכון שהוא נוטל על עצמו בחתימתו על ערבות להלוואה שנטל הלווה וקיומה של החובה להודיע לנתבע על מחדליו של הלווה במועד.
מחלוקת שניה היא תוצאת הפרת חובות אלו ככל שיוכח שאכן הופרו.
יצוין כאן כי בדיעבד הסתבר כי במקביל להליך שהתנהל כאן בתיק זה, ניהלו שני באי כוח הצדדים את התביעה שהגיש התובע כנגד הערבה הנוספת בתיק 5162-08-15, בגין מחצית חוב ההלוואה הנותר וזאת בפני כב' הרשם הבכיר אמיר צ'כנוביץ כל זאת מבלי לידע אותי או את כב' הרשם הבכיר צ'כנובניץ על ההליכים המתנהלים זה אצל השני (להלן: "התיק הנוסף").
ב"כ הנתבע והערבה הנוספת אף לא הביאו כעדים מטעמם זה את זה בתיק המקביל שניהל חברו.
רק לאחר שניתן פסק דין על ידי כב' הרשם הבכיר צ'כנוביץ ולאחר הגשת סיכומי ב"כ הצדדים בתיק זה, הגיש ב"כ הנתבע העתק פסק הדין בתיק הנוסף אשר ניתן ביום 10.7.16 ובמסגרת בקשתו להגשת סיכומי תשובה.
בפסק דינו, דחה כב' הרשם הבכיר צ'כנוביץ את התביעה כנגד הערבה הנוספת.
מעיון בפסק הדין הנ"ל הסתבר כי טענותיה של הערבה הנוספת זהות לטענות הנתבע כאן וכי הטענות בדבר אי מתן הסבר וגילוי על היותה של ההלוואה, הלוואה להסדר חוב קיים – נדחו אך הטענה כי התובע לא גילה לערבה הנוספת את התמונה המלאה אודות מצב חשבונו האמיתי של הלווה ובעיקר קיומה של הלוואה נוספת בסך של 110,000₪ שהיתה מצויה כבר בפיגור, התקבלה ולפיכך הופטרה הערבה הנוספת מערבותה.
7. דיון והכרעה:
אתחיל את הדיון במספר מילים בעניין קיומו של ההליך שניהל התובע כנגד הערבה הנוספת ואי גילוי קיומו של הליך זה על ידי ב"כ שני הצדדים.
התנהלות זו של ב"כ הצדדים יש לה השלכות והיבטים בנושאים כגון כיבוד ערכאות, בזבוז זמנו של בית המשפט בניהול דיונים מיותרים ושבוש הליך הבירור ברמה הראייתית.
הדבר בולט במיוחד כאשר מדובר באותו אירוע בדיוק העומד במרכזה של עילת התביעה בשתי התביעות וכאשר הצדדים בשני ההליכים טוענים לאותה עילה ולאותה מסכת עובדתית ואף מביאים לבית המשפט בשני ההליכים את אותם עדים התומכים באותה מסכת עובדתית הנטענת על ידי כל אחד מהצדדים.
מן הראוי היה לעתור לאיחוד הדיונים בשני התיקים ולשמוע התיק בפני מותב אחד ובכך למנוע סיכון כי ינתנו שני פסקי דין שונים באשר לאותה מסכת עובדתית. שני הצדדים בחרו שלא לעשות כן מסיבה בלתי ידועה ויש בכך כדי להשפיע על המוכרע בפסק דין זה ולא רק ממצאיו.
יצוין עוד הנתבע והערבה הנוספת לא העידו זה בהליך של משנהו והדבר תמוה ומעלה ספק באשר לאמיתות גרסתם כאשר הנתבע והערבה הנוספת התייצבו יחדיו באותה עת אצל אותה הפקידה בבנק לשם החתימה על כתב הערבות, כתב התנאים המיוחדים וכתב גילוי לערב.
בנסיבות העניין, יש להחיל בענייננו את ההלכה הקובעת כי הימנעות בעל דין מהבאת עדות של עד אשר עשוי לתמוך בגרסתו, פועלת לרעתו.
מצב דברים זה עלול גם להטיל צל כבד גם על עדותם של כל העדים מטעם בעלי הדין וקשה להימנע מההנחה כי הפיצול בדיון נעשה על מנת לאפשר תיקון עדות שניתנה בתיק אחד באמצעות עדות הניתנת בתיק המקביל או להוסיף ראיות שהוחסרו בהליך שהתקיים קודם לכן.
יצוין כי האמור לעיל נאמר במלוא הזהירות שכן הנחה זו לא נבדקה בפועל ואין בה כדי לקבוע כי אכן כך היה.
יוער עוד כי העובדה שמדובר בפסק דין שאינו חלוט אין בה כדי למנוע השפעת ממצאיו העובדתיים על פסק הדין בתיק זה. ערכאת הערעור אינה מתערבת לרוב בממצאים עובדתיים כך שהסיכוי שהממצאים העובדתיים ישתנו – קלוש ביותר.
8. לגופו של עניין, מצאתי, כמו בפסק הדין הנוסף, את אותם הממצאים בעניין ההסבר שקיבלו הנתבע והערבה הנוספת מהגב' בוגדנוב באשר למטרת ההלוואה.
הנתבע לא הוכיח את אי ידיעת העברית ובכל מקרה, הגב' בוגדנוב שוחחה עם הנתבע והערבה הנוספת בשפה הרוסית. הנתבע אף הודה בכך בחקירתו הנגדית (עמ' 5 בפרוטוקול שורות 15-16).
מבלי להידרש יותר מדי בשאלת הוכחת ידיעת השפה העברית, מה הוסבר בדיוק לנתבע ומה הבין, הרי שטענה זו כשלעצמה אינה מועילה לנתבע.
זה מכבר נקבעה ההלכה הפסוקה כפי שבאה לידי ביטוי, בין השאר, בע"א 325/88 יוסף כהן טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני-ברק מד (1) 341, עמוד 348, לפיה:
"אך אפילו עיוור או אנלפבית שחתם על המסמך, והמסמך נוגע לעיסקה מאותו סוג שהוא חפץ בה, אלא שהחותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העיסקה, והפרטים אינם תואמים את העיסקה שהוא דימה לעשותה, הטענה 'לא נעשה דבר' אינה עומדת לחותם...באותו עניין אומר השופט (כתוארו אז) שמגר בע"א 413/79 [2], בעמ' 38:
"אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".
הנתבע טוען בענייננו כי הוטעה באשר למטרת ההלוואה בכך שלא הוסבר לו כי מדובר בהסדר לחוב קיים. אך טענה זו עומדת בניגוד לתוכן המסמכים עליהם חתם בהם המילים "הלוואת הסדר חוב" ברורות ועומדות בנפרד מיתר תוכן הכתוב באותם מסמכים (ראה מוצגים בש/1 ו-בש/2).
טענה זו של הנתבע, כעולה מההלכה הפסוקה, אינה מספיקה בתמיכה לטענת הנתבע כי לא נעשה דבר שכן הנתבע התכוון לערוב להלוואה שקיבל הלווה מהתובע ובכך לא הוטעה לחשוב כי כתב הערבות עליו חתם שונה באופן מהותי ממה שהוא לאמיתו של דבר.
9. אלא שלא היה די בכך על מנת למלא אחר חובת הגילוי המוטלת על התובע כלפי הנתבע.
בפסק הדין הנוסף נקבע ממצא עובדתי לפיו לא ניתנה לערבה הנוספת התמונה המלאה על מצבת חובותיו של הלווה טרם החתימה על כתב הערבות באופן שהערבה הנוספת לא ידעה כי הלווה כבר נטל מהתובע הלוואה על סך של 110,000 ₪ שנה קודם לכן והלווה כבר צבר חוב פיגורים בגינו בעת שנחתם כתב הערבות על ידה.
מלבד קיומו של קושי לקבוע ממצא עובדתי אחר בתביעה דנן, מצאתי כי גם בהליך זה הוכחה אותה העובדה.
בחקירתה הנגדית בהליך בתיק זה אמרה הגב' בוגדנוב בתשובה לשאלה אם ידעה על קיומה של ההלוואה הנוספת בסך 110,000 ₪:
"אני לא זוכרת עכשיו, רק עכשיו ראיתי שהייתה עוד הלוואה" (עמ' 10 בפרוטוקול שורה 23).
תשובתה זו ניתנה לאחר מספר שאלות בעניין טיפולה וידיעתה על קיומה של ההלוואה הנוספת להן ענתה באופן שיטתי: "אני לא זוכרת". (עמ' 10 בפרוטוקול שורות 9, 19, 22, 26 עמ' 11 שורה 2).
יש להניח בסבירות גבוהה כי הגב' בוגדנוב כלל לא בדקה את מצבת חובותיו של הלווה במעמד החתמת הערבים על כתב הערבות והדבר אף עולה מתשובתה לשאלה על ההנחה כי ראתה בחשבון העו"ש כי הלווה משלם סך של 1,500 ₪ בחודש בגין ההלוואה הנוספת: "אני לא יודעת להגיד לך" (עמ' 10 בפרוטוקול שורה 29).
חמור מזה: העדה יודעת לומר כי ההלוואה על סך של 110,000 ₪ שניתנה קודם להלוואה לה ערבו הנתבע והערבה הנוספת היא בעצמה הלוואה להסדר חוב קודם שבאותה עת הלווה כבר פיגר בתשלומיה (עמ' 11 בפרוטוקול שורה 5), כלומר הלווה היה מצוי במצב כלכלי בעייתי אם לא קשה כבר זמן ממושך.
העדה יודעת לומר באופן פסקני כי נהוג להסביר מה סכום ההלוואה, מה מטרתה, לאיזה תקופה לוקחים את ההלוואה ומה הריבית וזה מה שהסבירה גם לנתבע ולערבה הנוספת מן הסתם, שנכחה באותו מעמד.
אך המשך דבריה שניתנים באותה הנשימה נאמרים בהיסוס רב: "בעצם אני חושבת, לא זוכרת, גם אומרים שההלוואה הזאת מחליפה את ההלוואה הקודמת שהוא לא עמד בתשלומים שלה" (עמ' 11 בפרוטוקול שורות 25-28). אף מילה באשר לגילוי מידע בקשר ליתרת חובותיו של הלווה אצל התובע, ובכלל זה ההלוואה הנוספת על סך 110,000 ₪, באוזני הנתבע והערבה הנוספת ולו כנוהג מושרש בבנק.
מאחר ועל פי עדותה של הגב' בוגדנוב, התייצב הנתבע יחד עם הערבה הנוספת בפניה, עובדה שאושרה גם בעדותו של הנתבע (עמ' 7 בפרוטוקול שורות 11-16), לא ניתן להסיק אחרת מהמסקנה בפסק הדין הנוסף, ולקבוע כי הגב' בוגדנוב לא גילתה גם לנתבע את קיומה של ההלוואה הנוספת המצויה בפיגור.
10. אי גילוי זה הוא מכריע. גם הנתבע, כמו הערבה הנוספת, טען בתצהירו כי לו ידע על קיומה של הלוואה נוספת המצויה בפיגור – לא היה חותם על כתב הערבות.
הנתבע חזר על טענתו זו באופן נחרץ גם בחקירתו הנגדית (עמ' 7 בפרוטוקול שורות 18-19 ו-21).
טענה זו לא נסתרה גם בהליך זה כך שאין מנוס אלא לדחות את התביעה גם כנגד הנתבע מאותם הנימוקים המשפטיים המפורטים בפסק הדין הנוסף [סעיפים 3 ו- 5 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981; ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד נ' ציגלר פ"ד מט (1) עמ' 369].
11. יש לקבל בהליך זה גם את הממצא העובדתי בפסק הדין הנוסף בענין דחיית טענת התובע כי ההלוואה דנן לא היתה אלא מחזור של ההלוואה המקורית בסך 50,000 ₪ שניתנה לפתיחתו של העסק אשר עליה חתמו הנתבע והערבה הנוספת ועל כן הם חבים בפירעונה מכוח אותה הערבות.
התובע לא המציא ראיות אחרות או נוספות לאלו שהמציא בהליך שניהל כנגד הערבה הנוספת וממילא הנני סבורה שאין בכך כדי להעלות או להוריד מתוצאתו של פסק הדין.
חובת הגילוי של התובע חלה גם כאשר הוא מחתים את הערבים על ערבות חדשה למחזור חוב ההלוואה הקודמת. באותה עת היתה נתונה לערבים הזכות להימנע מלחתום על מחזור ההלוואה הישנה כך שלו ידעו כי מצבו של הלווה קשה ובעייתי יותר משסברו והוסבר להם, סירובם לחתום על המחזור היה מניח בפניהם את כל האפשרויות הנתונות להם להביא לפירעונה של ההלוואה הישנה ובין השאר לבחור בפירעונה של אותה ההלוואה כאמור בסעיף 26(ד)(2) לחוק הערבות.
לא ניתן להימנע גם מההנחה כי באותה עת היה ניתן להביא לפירעונה של ההלוואה הישנה, אם אכן ערבו לה הנתבע והערבה הנוספת, על ידי הלווה לעומת מצבו לאחר כשלוש שנים עת הוגשה נגדו התביעה על ידי התובע.
עצם הסכמת התובע למחזר את ההלוואה, מעידה על מצב כלכלי טוב יותר של הלווה לעומת מצבו עת החליט התובע להגיש תביעה נגדו ורק לאחר כ 3 שנים.
12. סוף דבר הוא שהתביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.
סכום זה נקבע בהתחשב בסכום ההוצאות שנפסקו כנגדו בפסק הדין הנוסף.
לו היו התיקים מאוחדים ונשמעות בפני מותב אחד, לא היו נפסקות הוצאות גבוהות יותר מסה"כ ההוצאות בשתי התביעות כפי שנפסקו עתה.
ניתן היום, ד' אב תשע"ו, 08 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.