ת"א 47765-11-11

לפניי תביעה לאכיפת הסכם בין התובע לבין הנתבעים, ולחלופין לחייב את הנתבעים בפיצוי כספי בסך של 2,500,000 ₪.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בעילת לשון הרע נגד התובע וכן נגד חברה שבבעלותו, בגין כתבה שפורסמה בעיתון "גלובס", ביום 15.5.2011, ואשר לדבריהם גרמה להם נזק בסך של 2,000,000 ₪.

רקע עובדתי – התביעה העיקרית

1. התובע (להלן: "דהן") הוא הבעלים של חברת טכנולוג'י אנד קוסט מנג'מנט בע"מ (להלן: "TCM"), העוסקת במתן ייעוץ ושירותים טכנולוגיים בתחומי התקשורת.

    

2. מניותיה של הנתבעת 1, חברת רמי לוי השקמה תקשורת בע"מ (להלן: "רמי לוי תקשורת" או "החברה"), מוחזקות במלואן על ידי חברה ציבורית, רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ (להלן: "רמי לוי שיווק השקמה"). הנתבע 2, מר רמי לוי, הוא בין השאר, המנהל של החברה, ומייסד רמי לוי שיווק השקמה.

    

3. לאחר שמשרד התקשורת החליט להעניק רישיונות למפעילי סלולאר וירטואליים, אשר יתחרו בחברות הסלולאר הקיימות, הוקמה רמי לוי תקשורת, על מנת לפעול כמפעילת סלולאר וירטואלית (MVNO).

4. תחילת ההיכרות בין הצדדים בשלהי שנת 2010, נעשתה בתיווכו של מר ציון מדלל (להלן: "מדלל"), מכר של רמי לוי, אשר נתמנה בשלב מאוחר יותר למנכ"ל רמי לוי תקשורת, עד לפיטוריו.

    

5. אין חולק, כי בעת ההתקשרות בין הצדדים לא היה לרמי לוי ידע וניסיון כלשהו בתחום התקשורת, וכי לדהן ולחברת TCM היה הידע המקצועי בתחום זה. כן אין מחלוקת, כי דהן נתן שירותי ייעוץ לרמי לוי, ובכלל זה פעל לקבלת רישיון ממשרד התקשורת, וליווה את המשא ומתן עם נציגי חברת פלאפון בשלביו הראשונים, אשר הבשיל בסופו של דבר לידי הסכם בין חברת פלאפון תקשורת לרמי לוי תקשורת. עוד מוסכם, כי דהן לא קיבל שכר בגין מתן השירותים לרמי לוי.

    

6. המחלוקת בין הצדדים היא בנוגע לקיומו של הסכם ביניהם וככל שקיים הם חולקים על פרטיו.

    

   עיקרי טענות התובע

7. לטענתו של דהן, לאחר שנפגשו הצדדים בפעם הראשונה בתיווכו של מדלל, רמי לוי, אשר התרשם מאוד מדהן ומניסיונה של TCM בתחום התקשורת, העלה אפשרות שהשניים יהיו שותפים במיזם הסלולאר, ובעקבות זאת החליטו השניים להמשיך ולדבר בעניין.

    

8. בהמשך ההידברות בין הצדדים יעץ דהן לרמי לוי ביחס לגישה העסקית הנכונה, וכן המליץ לו לפעול באופן מיידי לקבלת רישיון MVNO ממשרד התקשורת, מה שישביח מיידית את ערך החברה. לבקשת רמי לוי, החל דהן לטפל בבקשה לרישיון, לאחר שרמי לוי התחייב בפניו שאם הדבר יסתייע, הם יסכמו ביניהם את תנאי השותפות לאחר קבלת הרישיון (שהרי ללא רישיון משרד התקשורת, ממילא אין טעם בשותפות).

    

9. בהתאם, פעלו דהן ועו"ד מטעמו להשגת הרישיון ממשרד התקשורת. לטענת דהן, לצורך השגת הרישיון הוא הפעיל את ניסיונו ואת קשריו במשרד התקשורת. כך, למשל, קיבל מידע מתוך משרד התקשורת, באשר לאופן האופטימאלי בו יש לערוך את הבקשה לקבלת הרישיון על מנת שיגדלו הסיכויים לקבלתו.

    

10. בנוסף, דהן, ועובדי חברת TCM, היה זה שהכין את הבקשה לקבלת הרישיון, ובכלל זה ערך במסגרתה את אופן השירותים שיינתנו על ידי רמי לוי תקשורת, התכנית העסקית, התכנית הטכנולוגית, לרבות סוגי המערכות והתשתית כגון: GMSC, HLR, AUC, EIR, GGSN, SMSC ו-CRM, המבנה הטכנולוגי של המיזם, אופן מיקום מתקני הבזק, הקישור בין המערכות ובין ספקי הטלקום, קישור לספקי תקשורת בינלאומיים, שיחות לחו"ל ומחו"ל, אופן ביצוע ניידות מספרים, מערכות ERP, בילינג, פירוט ציוד קצה, מערכת שירות הלקוחות, אופן מתן השירות ללקוחות וכיוצא באלה נושאים מקצועיים הקשורים למיזם. לטענת התובע, לנתבעים לא היתה כל הבנה בנושאים אלו, אשר הינם חלק מהותי ותנאי לקבלת הרישיון והפעלת המיזם.

     

11. במסגרת הבקשה צוין, כי TCM היא זו שתפעל לרכוש את מתקני הבזק מחברות הטכנולוגיה; ש-TCM היא זו שערכה במסגרת הבקשה המפרטת את מרכיבי המערכת המתוכננת; ש-TCM תייעץ לרמי לוי תקשורת בעניין מערכת הבילינג; ואף צוין שרמי לוי תקשורת כבר התקשרה עם TCM לצורך הקמת הפעילות, ובכלל זה לצורך עזרה בבחינת טכנולוגיה, הכנת מפרטים, הכנת תכניות הנדסיות, הקמת מוקדי השירות, מתן שירותי בילינג וכדומה.

     

12. לטענת התובע, מאמציו נשאו פרי ולאחר כשלושה שבועות וחצי התקבל הרישיון. בעקבות זאת הודיע רמי לוי לדהן כי הוא מעוניין לסכם את תנאי השותפות ביניהם, ובמקביל להוציא לדרך את המיזם. לטענתו, רמי לוי הציע לו, כי בתמורה לניסיון, לידע ולייעוץ הטכני שיעניקו דהן ו-TCM במסגרת המיזם, יקבל דהן מניות בחברת רמי לוי תקשורת. כן נטען, כי הצדדים החלו להידבר באופן ספציפי על תנאי השותפות, כשכל המו"מ מצידם של הנתבעים בהקשר זה מנוהל אך ורק על ידי רמי לוי באופן אישי.

     

13. במקביל למגעים בין הצדדים, ולבקשת רמי לוי, הציג דהן בפני רמי לוי את אופן הפעילות של מפעיל סלולר וירטואלי – המודלים השונים להפעלת המיזם, היתרונות והחסרונות של כל מודל, תכניות עסקיות וכדומה. כמו כן פירט דהן בפני רמי לוי את השירותים שדהן, באמצעות TCM, תוכל להעניק לרמי לוי תקשורת במסגרת השותפות, ובכלל זה את הידע של דהן ושל TCM בתחום הטכנולוגי; היכולת שלהם להעמיד למיזם שירותי בילינג; היכולת שלהם להעמיד מיזם שירותי call center, היכולות להביא לקוחות, וכמובן את הידע והניסיון של דהן בתחום התמחור.

14. לטענת התובע, בסופם של מגעים בינו לבין רמי לוי, סוכם ביניהם כי התובע יקבל 10% מהון המניות של רמי לוי תקשורת, כנגד שירותי הייעוץ שיעניק התובע במסגרת המיזם. הצדדים סיכמו שהקצאת המניות תהיה לכל היותר בתוך שנה. נטען, כי רמי לוי התחייב באופן אישי בפני דהן, וציין, כי למען הסדר הטוב יועלה ההסכם על הכתב באמצעות הסכם שינוסח על ידי ב"כ הצדדים. בהתאם, שלח דהן ביום 19.11.11 מייל לעו"ד רן אפרתי, שייצג את הנתבעים, בו הוא מודיע לו על ההסכם האמור בין הצדדים: "הי רן, סיימתי ישיבה עם רמי וסוכם עם רמי שאכנס כשותף בעשרה אחוז בחברה. ראשית מאחל לכולנו הצלחה ובשורות טובות..." (נספח 6 לתצהיר דהן).

     

15. מאותו מועד, לטענתו של דהן, החלו הצדדים לפעול לפי ההסכם ביניהם ולממשו בפועל, כשדהן מתחיל למלא את חלקו בהסכם ומסייע לנתבעים להוציא את המיזם לפועל, תוך שהוא מקדיש לכך ממיטב זמנו, ניסיונו והידע המקצועי שלו. כך, ייעץ דהן לנתבעים בהיבטים הטכניים והמקצועיים בכל הנוגע למו"מ אל מול ספק הסלולר עמו התקשר רמי לוי תקשורת.

     

16. בנוסף, לבקשתו של רמי לוי, החל דהן ללוות את לוי במשא ומתן שהחלו הנתבעים לנהל עם חברת פלאפון, אשר באותה עת היה בשלבים מקדמיים. לטענתו של דהן, הוא השתתף בסדרה אינטנסיבית של פגישות עם נציגי פלאפון והיה חלק בלתי נפרד מהמו"מ עמה, וכי בכל הפגישות הוצג דהן כשותפו של רמי לוי.

     

17. נטען, כי לבקשתו של רמי לוי, נפגשו השניים לישיבת הכנה כמעט לפני כל פגישה עם נציגי פלאפון, במסגרתה הכין דהן את רמי לוי לישיבה, הבהיר לו מה הדרישות המהותיות והנחוצות מבחינת רמי לוי תקשורת כמפעילה וירטואלית, ואף נתן לו רקע והסבר על מונחים בסיסיים מעולם הסלולר. לטענתו של דהן, ידיעותיו של לוי בתחום הסלולר היו קלושות, ולפיכך הוא רכש ממנו, בין היתר, את ההון האנושי שלו, אשר היווה ערך מוסף אדיר מבחינת רמי לוי, בתמורה ל-10% ממניות רמי לוי תקשורת.

     

18. לטענתו של דהן, אחת הפעולות החשובות ביותר שביצע אל מול חברת פלאפון הייתה לתמחר את המחירים אותם תדרוש רמי לוי תקשורת במסגרת המו"מ – עלות רכישת זמן אוויר וחבילת גלישה מחברות הסלולר. לאור הידע, המומחיות והניסיון שצבר דהן בתחום התקשורת בכלל, ובתחום התקשורת הסלולרית בפרט, ידע דהן כיצד לתמחר באופן אופטימאלי את המחירים למו"מ עם פלאפון.

19. בנוסף, כך נטען, סייע דהן לנתבעים בניסוח ההסכם עם פלאפון והעיר הערות לטיוטות ההסכם שהוחלפו בין הצדדים.

    לטענת דהן, הוא היה מעורב בנבכי המו"מ עם פלאפון, והיו אלה הנתבעים שפנו אליו שוב ושוב בבקשה לקבל את חוות דעתו המקצועית בקשר לטיוטות השונות. כמו כן, הוא הצליח לגשר על פערים בין הצדדים בשני נושאים מרכזיים במו"מ עם פלאפון – היקף הדקות המינימאלי ופרק הזמן לעמידה בהיקף זה. בהקשר זה נטען, כי המחלוקות בין הצדדים בעניינים אלה היו רחבות וכמעט שהביאו להפסקת המו"מ, ורק פעילות אינטנסיבית ואישית שלו אל מול מנכ"ל פלאפון הביאה לגישור הפערים.

     

20. לאחר שרמי לוי קיבל הצעת מחיר סופית מפלאפון, פנה רמי לוי לחב' הסלולר פרטנר (אורנג') תוך שהוא מציג בפניה את המחירים שהוצעו לו על ידי פלאפון וניסה להשיג מפרטנר מחירים טובים יותר. בעקבות זאת, הפסיקה פלאפון את המו"מ עם רמי לוי.

     

21. בשלב מסוים חפצו הנתבעים לשוב לשולחן הדיונים עם פלאפון, ודהן פנה באופן אישי למנכ"ל פלאפון, על מנת לחדש את המו"מ. לטענת דהן, עקב התנהגות הנתבעים הדבר היה כמעט בלתי אפשרי, אולם רק בעקבות ההתערבות האישית שלו ופנייתו למנכ"ל פלאפון הביאו לחידוש המו"מ עם פלאפון.

     

22. בסופו של דבר, ביום 15.2.11, נכרת הסכם בין פלאפון לבין רמי לוי תקשורת. לטענתו של דהן, הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהתהליך ומשמש למעשה גורם מרכזי שהוביל לכריתת העסקה.

     

23. כאמור, דהן לא קיבל תמורה כספית כשלהי עבור השירותים המפורטים לעיל שהעניק לנתבעים. דהן מסביר זאת בכך, שהחל לקיים את חלקו בהסכם, כשמנגד, התחייבו הנתבעים להקצות לו 10% ממניות רמי לוי תקשורת. דא עקא, לטענתו של דהן, כל אימת שפנה לרמי לוי באמצעות בא כוחו, עו"ד רן אפרתי, בבקשה שזה יעביר לו את נוסח ההסכם, הוא נדחה בלך ושוב. עם זאת, כך דהן, באף אחת מהפניות אליו לא הכחיש עו"ד אפרתי את הסיכום שבין דהן לבין רמי לוי, ואף יצר את הרושם שהחתימה הפורמלית על ההסכם היא עניין של זמן בלבד.

     

24. ביום 21.12.10 העביר עו"ד אפרתי לדהן טיוטת הסכם לגבי השותפות של דהן ברמי לוי תקשורת. בו ביום השיב דהן לרמי לוי במייל כשהוא מציין מספר הערות לטיוטה שהועברה אליו. במענה השיב עו"ד אפרתי, כי הוא מסכים להערותיו של דהן וכי צריך לנסחם בהסכם. במקביל העביר דהן את טיוטת ההסכם לבחינת באי כוחו. ביום 3.1.11 העביר ב"כ דהן לעו"ד אפרתי נוסח מתוקן של ההסכם עליו לא ניתנו הערות כלשהן מצדו של רמי לוי. לטענתו של דהן, מאחר שלא חזרו אליו עם הערות, נוסח זה מהווה את ההסכם המחייב בין הצדדים.

     

25. דהן טוען, כי בשלב זה שוב החל רמי לוי במסע התחמקויות, ולא חתם על ההסכם, זאת למרות שכאמור עו"ד אפרתי לא העיר הערות כלשהן לטיוטה האחרונה שהועברה אליו. במשך תקופה של חודש ימים התעלם רמי לוי מניסיונות התקשרות טלפוניים מצדו של דהן ואף עו"ד אפרתי התעלם מפניות דהן שביקש לברר מה קורה עם החתימה הפורמלית על ההסכם.

     

26. במחצית הראשונה של חודש פברואר 2011 שוחח דהן עם רמי לוי, ולטענתו האחרון התחייב לו, כי ההסכם הפורמלי ביניהם ייחתם מייד לאחר שרמי לוי תקשורת תחתום על ההסכם עם פלאפון. זאת, הואיל ולדבריו לא היה טעם בחתימה עם דהן עד שלא יהיה ברור סופית שהמיזם יוצא לפועל.

     

27. כאמור לעיל, ביום 15.2.11 נחתם ההסכם בין רמי לוי תקשורת לבין פלאפון. בסמוך לכך, פנה דהן במייל לעו"ד אפרתי וביקש ממנו לתאם מועד לחתימה הפורמלית על הסכם השותפות ברמי לוי תקשורת. אלא שלטענתו של דהן, החל מאותו מועד ואילך, החל רמי לוי, שוב, להתעלם מפניותיו, לקבוע ולדחות פגישות עד אשר הבין דהן כי לרמי לוי אין כל כוונה לממש התחייבויותיו כלפיו. לפי דהן, בשלב זה רמי לוי כבר החליט שהוא לא צריך אותו יותר במיזם הסלולר, שכן ההסכם עם פלאפון נחתם והוא קיבל כבר מדהן את כל המידע שהיה נחוץ לו. לטענתו, רמי לוי הפר בחוסר תום לב את התחייבויותיו כלפיו, כאשר החליט שלא להכניסו כשותף ברמי לוי תקשורת.

     

28. על בסיס האמור לעיל, מבקש דהן לאכוף את קיומו של ההסכם בין הצדדים, אשר לטענתו החלו לקיימו בפועל והוא נעדר חתימה פורמלית בלבד, וליתן סעד הצהרתי לפיו דהן מחזיק ב-10% ממניות רמי לוי תקשורת.

     

29. לחלופין, וככל שלא יינתן סעד האכיפה, מבקש דהן לחייב את הנתבעים מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט, על שניהלו אתו מו"מ בחוסר תום לב, ניצלו אותו ואת ידיעותיו וניסיונו, ועשו עושר ולא במשפט על חשבונו של דהן. לשיטתו, הרווח וטובת ההנאה שהפיקו הנתבעים באמצעותו מוערך על ידו בסך של כ-17 מיליון ₪, אולם, לצרכי אגרה, העמיד את תביעתו על סך של 2.5 מיליון ₪ בלבד.

     

    עיקרי טענות הנתבעים

30. הנתבעים טוענים שלוש טענות עיקריות: הטענה הראשונה היא, כי לא התגבש הסכם בין הצדדים, ועל כן לא ניתן להורות על סעד של אכיפה. נטען, כי כל שהוכח הוא שהוחלפו טיוטות הסכם בין הצדדים, שלא היו מוסכמות על אף אחד מהם, ועל כן אין בין הצדדים הסכם שניתן לאכוף. כן נטען, כי הטיוטה האחרונה שהוחלפה בין הצדדים, אותה מבקש התובע לאכוף, חסרה פרטים רבים ומהותיים, עד כי לא ניתן לאכוף אותה. כך, למשל, הצדדים לא קבעו מועד למימוש ההסכם, לא קבעו מהו סכום ההשקעה שדהן צריך להשקיע בתמורה למניות ומה שווין של המניות.

     

    טענתם השנייה של הנתבעים היא, כי דהן לא הוכיח את נזקו ולא הביא כל אסמכתאות לגובה הסעד הכספי לו הוא טוען, ועל כן דין תביעתו בגין עילת עשיית עושר ולא במשפט להידחות.

     

    הטענה השלישית היא, כי הנתבעים הציעו לדהן תשלום המבוסס על שעות עבודתו, אולם הוא סירב להצעתם. כן נטען בהקשר זה, כי דהן לא כלל סעד בגין תשלום "שכר ראוי" עבור עבודתו ואף התנגד לו כאשר זה הוצע לו במסגרת דיון ההוכחות, ומכאן שלא ניתן לפסוק לדהן כל סעד.

     

    נפרט את טענות הנתבעים ביתר הרחבה.

     

31. אשר להסכם טוען רמי לוי, כי הוא שקל להקצות לתובע אופציה לקבלת מניות בחברה בתמורה למתן שירותי יעוץ עתידיים, אשר היו אמורים להינתן על ידי דהן ואשר מעולם לא ניתנו על ידו, וכן בתמורה להשקעת כספים מצדו של דהן אשר לא הושקעו ולא שולמו. לשיטתו, בשל העובדה שההסכם לא נחתם ובשל אי קיום חלקו של דהן, המשא ומתן בין הצדדים לא השתכלל לכדי חוזה מחייב.

     

32. לטענתו של לוי, הוא הורה לעו"ד אפרתי לקדם את המשא ומתן עם התובע ולהגיע להסכם, תוך שהוא מנחה אותו ביחס לעקרונות החוזיים, אולם לאחר שראה את הטיוטה האחרונה של ההסכם ששלח התובע, הבין שיש פער גדול בין הצדדים ואין בסיס להמשך התדיינות ביניהם, ולכן הורה לעו"ד אפרתי "לעזוב" את התובע.

     

33. הנתבעים מצביעים על גרסת ההשוואה בין הטיוטות שהוחלפו בין הצדדים, מהם עולה, כי דהן ביצע מאות מחיקות ותוספות, חלקן הגדול מהותי ויסודי. כך, למשל, בטיוטת הנתבעים לא נרשמו כלל אחוזים, בעוד שבטיוטת דהן נרשם כי הוא יהיה זכאי לאופציה ל-10% ממניות החברה; טיוטת הנתבעים נועדה להיחתם מול TCM, בעוד שטיוטת דהן נועדה להיחתם מולו אישית; דהן שינה מהותית את התנאים לאופציה ואת תפקידיו; דהן הוסיף התחייבויות כספיות של הנתבעת; דהן הוסיף זכות סירוב ראשונה לאספקת שירותים בהיקף של מיליוני ₪ וזכות למנות דירקטור מטעמו.

     

34. לעומת ההבדלים וההוספות שדהן הוסיף, טוענים הנתבעים, הוא הותיר פרטים מהותיים רבים חסרים, אשר אף אליבא דשיטתו לא נדונו בין הצדדים. כך, למשל, בטיוטה של דהן לא מופיע המועד הראשון למימוש האופציה; דהן לא צרף כנספח להסכם תוכנית עסקית שלו, כפי שמופיע בטיוטה מטעמו; דהן הוסיף תנאי המגביל את סך השקעותיו הנדרש בחברה, כתנאי למימוש האופציה, אולם לא ציין את סכום התקרה להשקעתו; כך גם לעניין משך התקופה בו יוגבל סך השקעותיו בחברה.

     

35. למעלה מכך טוענים הנתבעים, ישנם קשיים מעשיים במתן סעד אכיפה בנסיבות דנן, שכן בהתאם לתנאי הרישיון של הנתבעת, נדרש אישור מראש ובכתב משר התקשורת להקצאת מניות מהחברה. זאת ועוד, מתן סעד כאמור יכפה על הנתבעים בעל מניות מיעוט שהם אינם מעוניינים בו, ומצב זה עלול לגרור הליכים משפטיים נוספים.

     

36. מהטעמים האמורים לעיל טוענים הנתבעים, כי התובע אינו זכאי לקבל 10% ממניות החברה.

     

37. אשר לטענות התובע לעניין תרומתו המשמעותית להסכם עם פלאפון טוענים הנתבעים, כי הסבב הראשון של הפגישות עם פלאפון, בו דהן היה מעורב, לא הניב כלל תוצאות והסתיים ללא הסכמה. לאחר מכן ניהלו הנתבעים משא ומתן עם חברת פרטנר, בו לא היה מעורב דהן ואשר לא הסתיים בהסכם. על בסיס ההישגים במו"מ עם פרטנר, נוהל מ"מ חדש עם פלאפון, שאף בו לא היה דהן מעורב, ואשר הסתיים בחתימת הסכם משופר פי כמה מבחינת הנתבעים, לעומת ההסכם עליו דובר בתום המו"מ הקודם עם פלאפון. לטענת הנתבעים, הגורם העיקרי שהביא לתנאים המשופרים הוא המו"מ שניהלו עם פרטנר, ולא עבודתו של התובע.

     

38. עוד טוענים הנתבעים, כי לא די בכך שדהן לא תרם תרומה משמעותית להסכם שנחתם עם פלאפון, אלא אף גרם לנזקים בסבב הראשון. כך, באחת הפגישות שקיימו עם גיל שרון, מנכ"ל פלאפון, דיבר התובע בטונים לא נעימים, שגרמו להעכרת האווירה, וכי לאחר שיצאו מן הפגישה, הודיע רמי לוי לתובע כי הוא אינו מעוניין שישתתף יותר בפגישות, מאחר שהוא גורם נזק לחברה.

     

39. הנתבעים מוסיפים וטוענים, לצורך הקמת החברה הם שכרו את שירותיה של חברת CGLS, המתמחה ביעוץ לוגיסטי בתחום התקשורת, וזו תרמה תרומה משמעותית להסכם עם פלאפון. ההסכם עם CGLS היה הסכם מתן שירותים ותשלום לפי שעות עבודה, כאשר חברה זו נתנה לנתבעים שירותי ייעוץ בהיקף רב של שעות (376 שעות עבודה במהלך תקופה של כ-4 חודשים), כאשר מספר השעות להן טוען התובע שעבד בהן עבור הנתבעים עומד על כשליש משעות העבודה של CGLS. הנתבעים מצביעים על כך, כי על פי עדותו של אורן זמסקי, מנהלה של CGLS, במהלך מעורבותו בתהליכים השונים מול חברת פלאפון לא היתה לו כל אינטראקציה עם התובע, דבר המלמד על חוסר מעורבותו של התובע בהסכם פלאפון.

     

40. עוד לטענת הנתבעים, אף למשרד עו"ד יורם בונן, שנתן בתקופה הרלוונטית לנתבעים שירותים משפטיים וליווה את המו"מ עם פלאפון ופרטנר וכן את חתימת ההסכם עם פלאפון, לא הייתה כל אינטראקציה עם התובע והם אף לא נתקלו בשמו. לשיטתם, מדובר בראיות לכך שדהן לא הוצג כשותף של רמי לוי, ולא היה מעורב באופן משמעותי כל כך במו"מ עם פלאפון, כפי שהוא מנסה לטעון.

     

41. אשר לסעד הכספי שבתביעה טוענים הנתבעים, כי התובע לא הוכיח את יסודות העילה של עשיית עושר ולא במשפט, ומשכך הוא אינו זכאי לסעד כספי מכוח עילה זו. בהקשר זה נטען, כי דהן לא הוכיח את סכומי "ההתעשרות" של הנתבעים, ואלו לא גובו בשום ראיה מצדו.

     

42. מוסיפים הנתבעים וטוענים, כאמור, כי מאחר שדהן לא עתר לתשלום שכר ראוי, לא ניתן לפסוק לו סעד כזה. למרות זאת, טוענים הנתבעים, כי לו היה מגיע לו שכר ראוי, הרי שלאור דו"ח השעות שצירף, מדובר לכל היותר בכמה עשרות אלפי שקלים.

    על הראיות

43. מטעם התובע הגישו תצהירי עדות ראשית והעידו מר איתי שפיר והתובע, וכן העיד מנכ"ל פלאפון מר גיל שרון.

    מטעם הנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית והעידו עו"ד רן אפרתי; רמי לוי; ציון מדלל; עו"ד יורם בונן; אורן זמסקי ואירית קינן.

     

    יצוין, כי עדויותיהם של איתי שפיר ואירית קינן הובאו לצורך "עדות אופי", ואינן קשורות באופן ישיר למחלוקת שבין הצדדים. לאחר שעיינתי בתצהיריהם ושמעתי את עדותם, איני סבור כי הם נחוצים לצורך הכרעה במחלוקת שלפניי, ועל כן איני מוצא לנכון לפרט תוכן עדותם, והם לא שימשו לי כבסיס או הנחה, ביחס למי מהצדדים, לצורך הדיון שלהלן.

     

44. הצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם בכתב, לבקשתם.

     

     

     

    דיון 

    הפרת חוזה וסעד האכיפה

45. נדון כעת בטענות התובע לקיומו של הסכם, הפרתו על ידי הנתבעים וזכאותו לסעד האכיפה.

     

46. השאלה המרכזית הנשאלת היא האם נכרת הסכם מחייב בין התובע והנתבע לשותפות בנתבעת, כטענת התובע. לטעמי, יש להשיב על כך בחיוב.

     

47. אין מחלוקת, כי בין הצדדים הוחלפו טיוטות של "הסכם אופציה להקצאת מניות" לתובע, אשר אף אחת מהן לא נחתמה. ואולם, אף בהיעדרו של הסכם חתום ייתכנו מקרים בהם יוכר קיומו של חוזה בין הצדדים. לצורך כך, יש לבחון, האם בבחינת מכלול התנהלות הצדדים ניתן להצביע על מועד בו נכרת חוזה בדרך של הצעה וקיבול, בהתאם לאמור בסעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – "החוק").

     

     

    המסגרת הנורמטיבית

48. סעיף 2 לחוק קובע: "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה..". ההצעה צריכה להיות מסוימת – מלאה ומדויקת במידה מספקת – עד שניתן יהיה לראות באמור בה, עם קיבולה, חוזה מלא ובר-ביצוע, ללא צורך במשא ומתן משלים נוסף (ראו ע"א 440/75 זנדבנק נ' דנציגר, פ"ד ל(2) 260 (1976); א' ברק פרשנות במשפט כרך רביעי - פרשנות החוזה 52 (2001)).

     

49. סעיף 5 לחוק קובע: "הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע ומעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה". סעיף 6 לחוק קובע, כי הקיבול יכול להיעשות בהתנהגות. בכלל זה, בנסיבות מסוימות קיבול יכול להיעשות אף בשתיקה. בין אם נעשה בהודעה ובין אם בהתנהגות (אקטיבית או פסיבית), תנאי לקיבול הוא קיומה של גמירת דעת של הניצע להיקשר בחוזה מחייב.

     

50. סעיף 26 לחוק קובע, כי ניתן להשלים פרטים חסרים בחוזה. אולם, השלמת פרטים תיעשה רק מקום שיש חוזה ומתקיימים יסודותיו, שהם הצעה, קיבול, גמירות דעת ומסוימות. "חוזה שנכרת...צריך להיות שלם, לא מושלם" (ג' שלו דיני חוזים-החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 175 (2005)). מסוימות של חוזה מהווה דרישה בפני עצמה להצעה ואף יכולה לשמש מבחן עזר לגמירת דעת (עע"מ 10705/08 ‏שרה בן חמו נ' פרזות חב' ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים (23.11.2010)).

     

51. במועד כריתת החוזה צריכות להתקיים דרישות גמירת הדעת והמסוימות, הן ביחס להצעה והן ביחס לקיבול. לצורך איתור רגע כריתת החוזה ניתן להתייחס למכלול התנהלות הצדדים במהלך המשא ומתן לגיבוש תנאי החוזה ואף לזו שלאחר הכריתה. ואולם, יש להצביע על מועד אחד בזמן בו נתגבש החוזה (ע"א 10859/07 חברה קדישא גחש"א שעל יד הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל-אביב-יפו והמחוז (ע"ר) נ' לוי (22.1.2012)).

     

52. גמירות דעת הצדדים נלמדת באופן אובייקטיבי מאמות מידה חיצוניות, וכוללת את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ואמירותיהם לפני ואחרי כתיבת המסמך וכן את תוכן המסמך עצמו (ראו: גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2005), עמ' 174-172 (להלן: "שלו"); דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים (1991), עמ' 157-156 (להלן: "פרידמן וכהן")). נזכיר, כי ביחס לזיכרון דברים נקבע, כי בבחינת תוכנו של זיכרון הדברים יש לשים לב לשני עניינים הכרוכים האחד בשני: האחד, יסודות העסקה שהצדדים קבעו בהסכם; והשני, "נוסחת הקשר" שנקבעה בזיכרון הדברים בינו לבין ההסכם הפורמאלי שאמור להיחתם בעתיד (ע"א 158/77 הנ"ל, בפסקה 6). כמו כן, התנהגותם של הצדדים בטרם ולאחר גיבושו של זיכרון הדברים יכולה ללמד האם ב"זמן אמת" כוונתם היתה להתקשר בהסכם מחייב, אם לאו (ראו למשל: ע"א 5332/03 רמות ארזים, חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' שירן, פ"ד נט(1) 931, 937 (2004)).

     

53. המסוימות באה לידי ביטוי בכך שהפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה יהיו מוסכמים וכתובים. פרטים אלה כוללים "דברים הכרחיים, כגון: שמות הצדדים, מהות הנכס, מהות העסקה, המחיר, זמני התשלום, הוצאות ומסים, אם אין הוראה אחרת עליהם בחוק..." (ע"א 649/73 קפולסקי נ' גני גולן בע"מ, פ"ד כח(2) 291, 296 (1974)).

     

54. עם השנים רוככה דרישת המסוימות בפסיקה, ובתי המשפט הכירו בהסכם כבעל מסוימות מספקת גם כאשר לא ניתן היה למצוא בו את "התנאים החיוניים לעסקה", וזאת כאשר פרטים אלו ניתנים להשלמה לפי הוראות שבדין או לפי הנוהג המקובל (ע"א 692/86 בוטקובסקי נ' גת, פ"ד מד(1) 57, 66 (1989)). השלמה כאמור לא תיעשה כאשר בין הצדדים קיימת אי-הסכמה מפורשת או משתמעת לגבי אותם פרטים חסרים (ראו: ע"א 3380/97 תמגר חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' גושן, פ"ד נב(4) 673, 682 (1998); ע"א 692/86 הנ"ל, בעמ' 66).

     

    עוד נקבע, כי אין מקום לקבוע באופן קטגורי ביחס לפרט זה או אחר שחסר, כמלמד על העדר מסוימות, מאחר שבנסיבות מסוימות הוא עשוי להיות טפל ליתר פרטי העסקה (ע"א 9247/10 ‏ רוזנברג נ' סבן (24.7.2013)). עוד נקבע שם, כי החלפת טיוטות לשם חתימה על חוזה מפורט, אינה מלמדת בהכרח כי הצדדים נעדרים גמירות דעת, וכי אף אם ייתכנו הליכים נוספים לצורך השלמת פרטים בחוזה, אין בהליכים אלו כדי לגרוע מתוקפו של הסעד ההצהרתי לפיו נכרת חוזה מחייב (שם, בפסקאות 14 ו-30).

     

55. שני התנאים המצטברים הנדרשים להתגבשות הסכם מחייב – גמירת דעת ומסוימות – הינם תנאים נפרדים אך קיימים ביניהם קשרי גומלין חזקים (ראו עניין תמגר, בעמ' 682; פרידמן וכהן, בעמ' 292). לעתים, העדה חזקה על גמירת דעת נתפשת כפיצוי על מסוימות חסרה או פגומה (השוו: רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 588 (2001)). מנגד, היעדר מסוימות – בדגש על היעדר הסכמה לגבי פרט עיקרי – עשוי להעיד על פגם בגמירת דעתם של הצדדים. לעניין זה יפים דבריהם של פרופ' ד' פרידמן ופרופ' נ' כהן (פרידמן וכהן, עמ' 303):

     

    "אם מסכימים הצדדים כי עליהם להגיע להסכמה לגבי פרט עיקרי, קיימת הנחה כי לא נכרת חוזה, שכן היעדרו של הפרט העיקרי וחשיפתו של רצון להגיע להסכמה קונקרטית לגביו, מונעים שכלולו של חוזה".

     

    מן הכלל אל הפרט

56. נבחן כעת האם במקרה שלפנינו התקיימו יסודות החוזה, ובפרט הצעה וקיבול.

     

57. לדברי התובע, בפגישתם ביוני 2010 היה זה רמי לוי שהציע לו להיות שותף עמו בחברה, תמורת מתן שירותי ייעוץ והשקעה, בכפוף לקבלת רישיון, והוא קיבל את ההצעה, בכך שהחל לעבוד על הבקשה לרישיון. לדידו, בפגישה זו סוכם עיקרון השותפות בין הצדדים, כאשר הוסכם כי הצדדים ידברו על הפרטים לאחר שיתקבל הרישיון (פרו' עמ' 38, שו' 5-4). עוד לדבריו, בפגישה ביום 19.11.10, במשרדו של רמי לוי בירושלים, סוכם באופן סופי חלקו בשותפות (שם, שו' 25), כאשר רמי לוי התחייב לו אישית כי יחזיק ב– 10% ממניות הנתבעת בתוך שנה (סעיף 52 לתצהיר דהן), אולם גם ההסכמה העקרונית שהגיעו אליה הצדדים קודם לכן מהווה הסכמה מחייבת (פרו' שם, שו' 30-28).

     

58. לדברי הנתבע, התובע הוא זה שהציע כי לאחר התקשרות הנתבעת עם ספק מארח (לימים חברת פלאפון), תספק לה TCM שירותים שונים, בתמורה לקבלת אופציה או הקצאת מניות בחברה, במקום תשלום בפועל (סעיף 9 לתצהיר רמי לוי). לשיטתו, הוא קיים עם דהן מספר שיחות כלליות בעניין הצעתו, ואולם מעולם לא התגבשה הסכמה בנושא. הנתבע מכחיש מכל וכל את דברי התובע במייל ששלח ביום 19.11.10 לעו"ד אפרתי, לפיהם: "סיימתי ישיבה עם רמי וסוכם עם רמי שאכנס כשותף בעשרה אחוז בחברה" – ולגבי זה ציין, כי הדברים הכתובים במייל אינם נכונים כלל וכלל (סעיף 10 לתצהיר רמי לוי).

     

59. אני מאמין לתובע, שעדותו הייתה קוהרנטית ומהימנה עליי, וגרסתו מתאמתת ומקבלת חיזוק מן ההשתלשלות העובדתית, ומהתנהלות הנתבעים בזמן אמת. ואבהיר.

     

60. גרסתם של הנתבעים היא, כי אין הסכם בין הצדדים. אולם, הנתבעים אינם מסבירים, על סמך מה, לגרסתם, הכין עבורם התובע את הבקשה לרישיון, נתן להם שירותי ייעוץ בתחום התקשורת, והיה מעורב במשא ומתן באופן פעיל, ישיר ובלתי אמצעי עם פלאפון. רק לאחר שפנה אליהם התובע באמצעות מכתב מבאי כוחו, בתביעה לאחוזים במניות החברה – הציעו לו שכר ראוי, אולם אין בגרסת הנתבעים זכר להסכם שכר או הסכם לפי שעות עבור שירותי התובע, בטרם מתן השירות על ידו, או בטרם סיימו הנתבעים את היחסים עמו.

     

61. בבקשה לקבלת רישיון ממשרד התקשורת, תחת הסעיף שכותרתו "התקשרויות חוזיות", נכתב: "רמי לוי תקשורת התקשרה עם גורמים בעלי יכולת מוכחת לאספקת ידע ושירותים. במסגרת זו, התקשרה רמי לוי תקשורת עם חברת TCM שתשמש חברת ייעוץ וניהול פרויקטים מתמחה בתחומי הטלקום..." (נספח 3 לתצהיר התובע, בעמ' 21. ההדגשה שלי – א' פ'). בעדותו אמר רמי לוי, כי הוא עומד מאחורי מה שכתוב בבקשה, אולם התקשה להסביר מדוע לגרסתו, למרות שכתוב בבקשה כי רמי לוי תקשורת התקשרה בהסכם עם TCM, ומה שכתוב נכון, אין כל הסכם כזה (פרו' עמ' 326-322). כאשר נשאל על כך עו"ד אפרתי הוא הודה, לבסוף, כי קיים הסכם: "יש פה התקשרות... אפשר להגיד הסכם, אני מסכים שאפשר להגיד הסכם" (פרו' עמ' 419, שו' 19-17).

     

62. זאת ועוד. הטיוטות אשר הוחלפו בין הצדדים, הגם שלא נחתמו, מלמדות על ההסכמה העקרונית שהייתה ביניהם, כגרסת התובע. יש לזכור, כי הטיוטה הראשונה נשלחה לתובע לאחר שעו"ד אפרתי קיבל הודעה מהתובע בדבר הסיכום שלו עם רמי לוי על שותפות ב-10% מהחברה (הודעת המייל מיום 19.11.10 הנ"ל). במשך הזמן שחלף מהודעה זו ועד משלוח הטיוטה הראשונה שנוסחה על ידי עו"ד אפרתי (כחודש), לא תיקן עו"ד אפרתי או מי מטעם הנתבעים, את הרושם וההבנה שנוצרו אצל התובע בדבר הסיכום שהגיע אליו עם רמי לוי. לא זו בלבד, אלא שנשלחה לתובע טיוטת הסכם שאמורה לשקף את המשך הסיכום ביניהם. התנהלות זו של הנתבעים בזמן אמת מחזקת את גרסת התובע.

     

63. על רקע זה, יש לראות את הטיוטה שנשלחה לתובע כהסכם מפורט של ההסכמה העקרונית שסיכמו ביניהם הצדדים קודם לכן. כך, ביום 21.12.10 שלח עו"ד אפרתי לתובע טיוטת הסכם שכותרתו: "הסכם אופציה להקצאת מניות". בחמישה ה"הואילים" הראשונים, הוגדרו עיקרי ההסכם:

     

    "הואיל ורמי לוי תקשורת היא חברה פרטית בבעלות מלאה של חברת רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ.

    והואיל ורמי לוי תקשורת קיבלה משר התקשורת רשיון למתן שירות רדיו טלפון נייד ברשת אחרת (להלן: "רשיון MVNO").

    והואיל ולחברת TCM נסיון ביעוץ, תמחור שירותים והפעלה של תחום תקשורת הרט"ן

    והואיל והצדדים מעוניינים בשיתוף פעולה, באופן שחברת רמי לוי תקשורת תפעיל בהתאם לכוח הנתון לה מכח רשיון ה-MVNO תוך קבלת היעוץ והשירותים ככל שיוסכם בהסכם זה ו/או לאחר מכן בין הצדדים (להלן: "הפרויקט").

    הואיל ו: ובכוונת רמי לוי תקשורת ליתן בתמורה לשירותים וליעוץ ל-TCM אופציה להקצאה של ___ מניות מהון המניות המונפק והנפרע של רמי לוי תקשורת באופן ש- TCM תחזיק ב___ אחוז מהון המניות המונפק והנפרע של החברה (לאחר ההקצאה)".

    (נספח 30 לתצהיר התובע. ההדגשות שלי – א' פ').

     

64. בהמשך (בסעיף 5 לטיוטה), הוגדרו התחומים עליהם יהיו אחראים משה דהן וחברת TCM שבבעלותו. בסעיף 6 לטיוטה נכתב: "שירותי היעוץ ינתנו לרמי לוי תקשורת ללא תמורה למעט זכות האופציה כמפורט בהסכם זה".

     

65. הנה כי כן, מהטיוטה, אשר הוכנה מטעם הנתבעים ונשלחה לתובע, ניתן ללמוד בבירור על כוונתם להקצות לתובע אחוז מסוים מהון המניות של הנתבעת, אשר ייהפך לבעל מניות בחברה, בתמורה לשירותי ייעוץ בענייני תמחור, ציוד, טכנולוגיה וכל הקשור להפעלת המיזם, חלף תמורה כספית מידית.

     

66. אמנם, בטיוטה זו חסרים פרטים, כגון, למשל, אחוזי הבעלות כפי שסוכמו, כחודש לפני כן. אולם, מאחר שפרט זה סוכם, והטיוטה אינה אלא אינדיקציה למה שסוכם כבר, הרי שאי הופעתו בטיוטת ההסכם אינו פוגם בהסכם.

     

67. בו ביום השיב התובע במייל לעו"ד אפרתי הערות ראשוניות להסכם, ובין היתר, כי ההסכם "צריך להינתן למשה דהן באופן אישי ולא לטיסיאם גם בשל הסיבות שהוסברו בינינו בשיחתנו האחרונה במשרדי" (נספח 31 לתצהיר התובע). בתגובה השיב לו עו"ד אפרתי: "הערותיך נכונות... אני מנסה להפגיש אותך עם רמי כמה שיותר מהר. יש לרמי מחר פגישה מכרעת עם מנכ"ל פלאפון וחשוב שתדברו גם על זה" (נספח 32 לתצהיר התובע. ההדגשה שלי – א' פ').

     

68. ביום 3.1.11 העביר התובע לעו"ד אפרתי טיוטה מתוקנת, עם שינויים אשר הוכנסו על ידי עורכי דינו. בטיוטה זו מופיע משה דהן כצד להסכם במקום TCM, וכן הושלם הפרט ב"והואיל" החמישי – על פיו דהן יחזיק ב-10% מהון המניות המונפק של החברה, לאחר ההקצאה. כמו כן, הוכנסו שינויים נוספים, כגון, זכות סירוב ראשונה ל- TCM באספקת שירותים אשר אינם נכללים בשירותים שיספק דהן על פי ההסכם, זכות לדהן למנות דירקטורים מטעמו, זכות לדהן להודיע כי אין בכוונתו לממש את האופציה ועוד (נספח 33 לתצהיר התובע).

     

69. הערות אלו לא זכו לכל תגובה מצד הנתבעים, עד ליום 24.3.11, עת השיבו ב"כ הנתבעים למכתב באי כוח התובע. לטענת רמי לוי, חוסר התגובה נובע מכך שהנתבעים ראו שיש פער רב בין הצדדים, וכי אין בסיס להמשך משא ומתן, ועל כן החליטו שלא להמשיך את המשא ומתן עם התובע. טענה זו תמוהה, שכן מדוע לא הודיעו הנתבעים לתובע בסמוך לאחר קבלת ההערות על טיוטת ההסכם ממנו, כי אין יותר בסיס להמשך הדיבור ביניהם?! יתרה מכך, הנתבעים המשיכו לשדר לתובע "עסקים כרגיל", פרט לכך שהתעלמו מפניותיו בנוגע להסכם. כך, למשל, ביום 5.1.11 (לאחר הטיוטה שהעביר התובע), שלח מדלל לתובע נוסח מעודכן של ההסכם עם פלאפון כפי שהועבר מרמי לוי תקשורת לפלאפון (נספח 34 לתצהיר התובע). לטענת התובע, כאשר שוחח עם רמי לוי בטלפון במחצית הראשונה של חודש פברואר 2011, התחייב לו רמי לוי, כי ההסכם עמו ייחתם לאחר שתחתם העסקה עם פלאפון, שכן לדבריו יהיה טעם בהסכם ביניהם רק אם הסכם פלאפון יצא לדרך. החלטתי לאמץ את גרסת התובע, ואני נותן אמון בדבריו גם ביחס לקיום שיחה זו, שכן הדברים מתיישבים עם הגיונם של דברים, עם ההתנהלות הכוללת של הנתבעים בהשגת שירותים מהתובע ודחיקתו בתירוצים שונים לאחר מכן.

     

70. כאמור, ביום 15.2.11 נחתם ההסכם עם פלאפון. התובע לא היה נוכח במעמד החתימה, ולדבריו שמע אודות ההסכם מאנשים בפלאפון שהיו בקשר עמו, והתפלאו מדוע לא נכח בחתימה על ההסכם (פרו' עמ' 110, שו' 7-4). למחרת, שלח התובע הודעת מייל לעו"ד אפרתי, בזו הלשון:

     

    "רן שלום,

    ראשית, ברכות על חתימת ההסכם אתמול עם פלאפון. כמובן שהייתי שמח להיות נוכח ולדעת מזה עוד קודם בתור שותף בחברה.... (כך במקור – א' פ').

    שנית, מבקש אני לקבוע מועד לחתימה על הסכם לגבי השותפות שלי בחברה כפי שסוכמה עימכם ועל בסיס ההסכם שהוכן על ידך ועם עורכי הדין שלי. בשיחתי עם רמי מלפני כשבוע סוכם ונאמר על ידו שחתימה על ההסכם בינינו לשותפות כפי שגובשה תיחתם מיד לאחר חתימה על הסכם מול מפעיל סלולרי. מאחר וכך נחתם אתמול עם פלאפון אשמח שנסגור גם זאת".

     

71. אף לכך לא קיבל התובע תגובה. בחקירתו, לא סיפק עו"ד אפרתי תשובה לשאלה, אם כגרסתו, שלא דובר על שותפות בין הצדדים, מדוע לא ענה לתובע, כי אין הוא יודע על מה מדובר, כאשר התובע כותב שהוא רואה עצמו שותף בחברה, וכן מעוניין לחתום על הסכם לגבי "השותפות" שלו בחברה (פרו' עמ' 406-405). מדוע, אם כן, לא העמיד אותו עו"ד אפרתי בזמן אמת על טעותו? עו"ד אפרתי ענה, כי הוא אינו משיב לכל מייל ו"אינו עובד אצל התובע" (פרו' עמ' 406, שו' 32). גרסה זו אין בידי לקבל.

     

72. מהתנהלות הנתבעים עולה, כי לאחר שנחתם ההסכם עם פלאפון לא התעניינו יותר בשירותיו של התובע, דבר המעלה יותר מחיזוק לגרסתו של התובע, שלאחר שהנתבעים קיבלו ממנו את המידע שהיה נחוץ להם כדי לחתום על הסכם עם ספק מארח, לא היה להם עוד צורך בתובע, ובנסיבות אלו עולה החשד לגבי תום ליבם של הנתבעים בכוונתם להתקשר עם התובע בהסכם מלכתחילה.

73. במאמר מוסגר ייאמר, כי גם לו הייתי מגיע למסקנה אחרת, לפיה לא נכרת חוזה מחייב בין הצדדים, הרי שניתן היה לאכוף את ההסכם מכוח סעיף 12 לחוק החוזים, מכוח עיקרון תום הלב בניהול משא ומתן (ראו גם ע"א 800/75 קוט נ' ארגון הדיירים, פ"ד לא(3) 813 (1977); ע"א 416/89 גל-אור נ' חברת כלל, פ"ד מו (2) 177 (1992); ע"א 579/83 זוננשטיין נ' גבסו, פ"ד מב(2) 278 (1992); ע"א 6370/00 קל בנין נ' ע.ר.מ. רעננה, פ"ד נו(3) 289 (2002)). אולם, מאחר שאין זו מסקנתי, איני נדרש לדון בכך.

     

74. אף אם תמצי לומר, כי אין המדובר בהסכם שנכרת בין הצדדים, כי אז מקובלת עליי טענתו החלופית של התובע, כי בין הצדדים נכרת "זיכרון דברים" בעל-פה. הסיכום העקרוני מבטא את עיקרי ההסכם, תוך שהם מסכימים כי בהתקיימותו של תנאי מסוים, קבלת הרישיון ממשרד התקשורת וחתימה על הסכם עם מפעיל, ייחתם ביניהם בעתיד הסכם מפורט בכתב. בדומה לזיכרון דברים שנערך בכתב, זיכרון דברים זה מחייב.

     

75. כאמור, לגרסתו של רמי לוי (ואיני מקבל אותה), אין כל הסכם בינו לבין התובע: "לא הגעתי איתו לאף סיכום" (פרו' עמ' 318, שו' 16). ובהמשך: "אף פעם לא הגעתי איתו להסכם" (פרו' עמ' 319, שו' 7). גרסה זו אינה חפה מקשיים, בלשון המעטה, שכן בד בבד המשיך להעיד: "ואם דיברנו דיברנו על אופציה סך הכל שאני אתן לו אופציה, שאם במידה והוא יעשה עבודה, במקום כסף שהוא יוכל לקבל מניות. זהו" (פרו' עמ' 318, שו' 24 -25). כלומר, בסופו של דבר, גם אם באופן מפותל, הודה הנתבע בקיומו של הסכם כלשהו עם התובע, הדומה ביסודותיו להסכם שהתובע טוען לו, שהיה בבסיס קיום הקשר ביניהם.

     

76. רמי לוי גם הודה בחקירתו, כי הוא זה אשר גרם להפסקת שירותיו של התובע: "החלטתי להפסיק את העבודה גם אחרי ש, ככה, בהתחלה שהיינו בפגישה בפלאפון, ראיתי שהפגישה לא מועילה, לא רק שהיא לא מועילה, היא מזיקה, ואז אמרתי לו, אני מבקש ממך יותר, זאת אומרת, שלא תעלה יותר איתי לפגישות" (פרו' עמ' 318, שו' 30 ואילך. וכן ראו פרו' עמ' 321, שו' 18-11).

     

    דברים אלו אושרו על ידי עו"ד אפרתי, אשר העיד שדהן נתן לנתבעים שירותים, עד לשלב שבו רמי לוי החליט שלא להמשיך איתו, וכי ההסכם היה אמור לחול גם על השירותים שנתן לפני החתימה עליו וגם על שירותים עתידיים (פרו' עמ' 415).

77. למרות שרמי לוי טען כי דהן גרם לו נזק בפגישה עם פלאפון, הוא המשיך וביקש מדהן להתלוות אליו לפגישות נוספות:

     

    "אחרי זה הלכנו לעוד פגישה ואחרי שהיינו בפגישה בפלאפון, אחרי כמה זמן היינו בעוד פגישה באורנג', ראיתי שאחרי הפגישה הזאתי גם כן זה לא מועיל לי שום דבר, ואז המשכנו לדבר אבל לא מעבר" (פרו' עמ' 318, שו' 30 – עמ' 319, שו' 4. ההדגשות שלי – א' פ').

     

    לטעמי, הנתבע לא נתן תשובה מספקת, מדוע, לשיטתו, לאחר שגרם נזק בפגישה עם פלאפון, ביקש מדהן להתלוות אליו לפגישה גם עם אורנג' (פרו' עמ' 343, שו' 22-10).

     

78. זאת ועוד. עדותו של רמי לוי ביחס להתנהלותו עם דהן מחזקת את גרסת התובע, שהוא קיבל את המסר שההסכם העקרוני ביניהם סגור והוא יכול להתחיל לעבוד. כך התובע בחקירתו הנגדית:

    "אם רמי לוי תוך כדי השיחה היה אומר לי איתי, סיכמנו, עכשיו בוא נפנה ליועצים המשפטיים שלי כי אני חברה ציבורית מסודרת, אז אל תגיד עוד כלום, בוא לא נתקדם, נכין הסכם בינינו ואז תיתן לי את הייעוץ, אז הייתי אומר לו בוא הנה, כל הכבוד לך, אתה יותר מקפיד על פסיק ולא יודע מה ממה שהייתי מצפה. אבל זה לא היה, התהליך היה בדיוק הפוך, היה יאללה, יאללה, יאללה, תגיד מה יש לך להגיד, ובוא נתקדם, הרי סיכמנו כבר מה תקבל. אז התקדמתי, יאללה, יאללה, עדיף לי לזרום עם לקוח פוטנציאלי גדול מאשר להתחיל להילחם איתו ולהתכתש איתו. חשבתי אז.." (פרו' עמ' 30, שו' 27 – עמ' 31, שו' 4).

     

79. מהאמור עולה, כי דהן ביצע עבודה על סמך הסיכום העקרוני בינו לבין רמי לוי, ורמי לוי מצדו המשיך להשתמש בשירותיו ולבקש ממנו להתלוות אליו לפגישות, עד לנקודה מסוימת – נקודת הזמן בה נחתם ההסכם עם פלאפון. על אף שלדבריו הוא החליט להפסיק את התקשרותו עם התובע לאחר הפגישה הראשונה עם פלאפון, המשיך לצרף את דהן לפגישות, להתייעץ עמו ולעדכנו, וכל זאת מבלי שהודיע לו שאין בכוונתו לחתום עמו על הסכם, ותוך שהוא ממשיך לדבר עמו על התנאים הסופיים של ההסכם, וממשיך במקביל להעסיק אותו. זאת, גם לאחר שקיבל את הערותיו של דהן לטיוטת ההסכם, וראה, לכאורה, כי אין בסיס להמשך איתו. הוכח, כי גם לאחר מכן לא הודיע רמי לוי לדהן מפורשות על אי רצונו להמשיך לעבוד עמו, ואף המשיך לשדר לו, בין ישירות ובין באמצעות מי מטעמו, כי ההסכם ביניהם תקף.

     

80. בהתנהלות זו, הן התובע והן הנתבעים קיבלו את ההסכם, באופן שקיימו אותו בהתנהגותם. בהתאם לכך, אף העברת הטיוטה לתובע מהווה חלק מקיום ההסכם בהתנהגות, שכן הצדדים סיכמו שלאחר קבלת רישיון ממשרד התקשורת ייחתם ביניהם הסכם פורמאלי. הרישיון התקבל בסיועו של דהן, ועל כן הסיכום העקרוני נכנס לתוקף, ועל הצדדים היה לחתום על הסכם.

     

81. בין הצדדים קיימת מחלוקת אשר לגובה האחוזים אותם יקבל התובע תמורת עבודתו. לטענת רמי לוי, הצדדים לא סיכמו את גובה האחוזים, שכן לדבריו לא סיכמו את גובה ההשקעה של התובע בחברה (פרו' עמ' 347, שו' 18-15). לאחר שקיבלתי את גרסת התובע מתחילתה ועד סופה, אני מאמין לגרסתו כי גובה האחוזים שסיכמו ביניהם הצדדים הוא 10%. חיזוק לגרסת התובע יש למצוא במייל ששלח לעו"ד אפרתי לאחר הפגישה עם רמי לוי (נספח 6 לתצהיר התובע), בו הוא מודיע לאפרתי כי סיכם עם רמי לוי על שותפות של 10% בחברה, כאשר אין כל התייחסות מצד הנתבעים בזמן אמת ואף לא לאחר זמן סביר לגובה האחוזים, והם ממשיכים להתנהל עמו מבלי לתקנו. שתיקתם של הנתבעים בזמן אמת מעידה, כי סיכום זה היה מקובל עליהם והודעת המייל שיקפה את מה שסוכם בעל-פה בפגישה עם רמי לוי.

    אשר להשקעה של התובע בחברה, העיד רמי לוי בעצמו, כי גובה השקעתו של התובע תהיה ביחס ישר לאחוזים שיקבל (פרו' עמ' 319, שו' 32-31).

     

82. מהאמור לעיל עולה, כי נכרת הסכם מחייב בין התובע לנתבעים, וכי הסכם זה הופר על ידי הנתבעים.

     

83. נשאלת השאלה, האם סעד האכיפה הוא הסעד המתאים בענייננו?

     

84. סעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") מגדיר "נפגע" כ"מי שזכאי לקיום החוזה שהופר".

    סעיף 2 לחוק התרופות מציב את תרופת האכיפה בראש רשימת התרופות להן זכאי הנפגע. התפיסה העומדת ביסוד הגישה המעניקה מעמד בכורה לתרופת האכיפה היא כי חוזים יש לקיים - "ולא רק לשלם פיצוי בגין הפרת[ם] - כי בכך מעודדים בני אדם לקיים הבטחותיהם" (עניין אדרס, 278 וראו גם: ההפניות שם; ע"א 6601/96 AES System Inc. נ' סער, פ"ד נד(3) 850, 862-861 (2000); ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מ"ו(4) 45, 77 (1992)).

     

85. סעד האכיפה מותנה בסייגים, הקבועים בסעיף 3 לחוק התרופות, לפיו:

    "הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה:

    (1) החוזה אינו בר-ביצוע;

    (2) אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי;

    (3) ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל;

    (4) אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות הענין".

    ואולם, הואיל וסעד האכיפה הוא הכלל והסייגים להענקתו הם החריג, נפסק לא אחת, כי על המפר הנטל לשכנע את בית המשפט כי אכן התקיימו התנאים המצדיקים את החלתו של איזה מן הסייגים השוללים את זכותו של הנפגע לאכיפה, וכל ספק המתעורר בהקשר זה פועל לטובת הנפגע (ע"א 5131/10 ‏אזימוב נ' בנימיני (7.3.2013), והאסמכתאות המובאות שם, בפסקה 15).

     

86. לטעמי, הסיכום העקרוני בין הצדדים הוא פשוט – השקעה ומתן שירותים כנגד מניות בחברה, ויש לאוכפו. זאת, גם אם אכיפת הסעד תגרור הליכים נוספים בין הצדדים. לא מצאתי, כי טענותיהם של הנתבעים לתנאים כאלו ואחרים לכניסתו של בעל מניות חדש לנתבעת נופלות בגדר אחד מהסייגים לאכיפה. ברי, כי הצדדים רשאים להגיע להבנות ביניהם ללא צורך בנקיטת הליכים משפטיים נוספים, ורצוי שיעשו כן.

     

    סעד האכיפה – סיכום 

87. על יסוד האמור לעיל, מסקנתי היא, כי בין הצדדים אכן נכרת הסכם בעל-פה, כאשר הוסכם ובוצע בפועל על ידי התובע שנתן שירותים שונים לנתבעים, אשר המשכם נעצר בעקבות התנהלות הנתבעים. בנסיבות אלו, התובע זכאי לאכיפת ההסכם אף אם לא המשיך את מתן השירותים מצדו.

     

88. לשאלת אחוזי המניות, אני מקבל, כאמור, את גרסת התובע, כי הצדדים סיכמו על הקצאת 10% ממניות הנתבעת בתמורה לשירותים שונים והשקעה מצדו, והסכם זה צריך לאכוף.

     

89. לשאלת גובה ההשקעה, אשר לגביה לא סיכמו הצדדים סכום מפורש, אני מורה, כי עליה להיות בהתאם לשווים של עשרה אחוזים מהחברה לאחר שנחתם ההסכם עם פלאפון, בשנת 2012. לעניין זה ניתן ללמוד על כוונתם של הצדדים מעדותם. כך, העיד התובע, כי הוא אמור להשקיע 10% מהיקף ההשקעות בחברה (עמ' 135, שו' 18-15). ביחס לזה העיד רמי לוי: "זאת אומרת, שאם אני משקיע שקל באותם אחוזים, בהתאם לאותם אחוזים הוא יצטרך גם להשקיע את אותו כסף" (פרו' עמ' 319, שו' 32-31). נתון זה ניתן לחישוב על ידי הצדדים.

     

90. אשר על כן, אני פוסק, כי דהן יחזיק ב10% מניות מהנתבעת (על פי שוויין היום), בתמורה להשקעה שתיקבע בהתאם לאמור לעיל בסעיף 89, ובהתאם לשוויה של הנתבעת ביום החתימה על ההסכם עם פלאפון.

     

     

     

    עילת עשיית עושר ולא במשפט

91. אף שקיבלתי את תביעתו לסעד העיקרי, אדון כעת בסעד החלופי לו טען התובע – בעניין זכאותו לפיצוי כספי מכוח עילת עשיית עושר, בהנחה שהתביעה לסעד העיקרי הייתה נדחית.

     

92. סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר") קובע, כי סעד של השבה יינתן לתובע המוכיח שלושה תנאים: כי התקיימה התעשרות בדמות "נכס, שירות או טובת הנאה אחרת"; ההתעשרות האמורה באה לזוכה מאדם אחר ועל חשבונו; וכן שההתעשרות הינה "שלא על פי זכות שבדין" (ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (14.03.2010); רע"א 1451/13 אשר נ' רדמרד (13.1.2014)).

     

93. לדעתי, במקרה דנן, התקיימו שלושת התנאים, באופן המקנה לתובע עילה לסעד ההשבה.

    ונתחיל מהתנאי השלישי – "שלא על פי זכות שבדין". לו הייתי דוחה את התביעה, וקובע כי לא היה הסכם בין הצדדים, אזי לא ברור מכוח מה קיבלו הנתבעים שירותים מדהן, שכן לא היה הסכם אחר ביניהם.

     

94. אשר לשני היסודות האחרים, קרי, קיומה של התעשרות לנתבעים על חשבונו של דהן. עיקר המחלוקת בין הצדדים, הוא בתרומתו של דהן להסכם עם פלאפון. לטענת הנתבעים, הגורם המרכזי שהוביל לסגירת העסקה הוא המשא ומתן שניהלו עם אורנג', וחזרתם לשולחן המשא ומתן ב"סיבוב השני" עם פלאפון, שלבים בהם דהן כבר לא היה מעורב, ועל כן אין לראותו כמי שתרם תרומה משמעותית לחתימת ההסכם. לטעמי, הנתבעים אינם צודקים בטענתם, ואני דוחה אותה.

     

95. בהתאם לעדותו של גיל שרון, מנכ"ל חברת פלאפון, דהן הצטרף לפגישות המשא ומתן בין רמי לוי לפלאפון, כיועץ תקשורת של רמי לוי, והביא ללחץ להורדת מחירים (פרו' עמ' 14-13). עוד על פי עדותו, דהן הוביל קו אגרסיבי להורדת מחירים, ובאחת הפגישות הגיע לטונים צורמים, באופן שהעיב על המשא ומתן באותה עת, אולם הפסקת המשא ומתן נגרמה בהמשך, בעקבות פנייתו של רמי לוי לאורנג' (שם, עמ' 15, שו' 19 – עמ' 16, שו' 2). השלב שבו הופסק המשא ומתן, היה שלב מתקדם, לאחר שכבר הייתה הבנה על המסגרת של ההסכם ועל המחירים (עמ' 16, שו' 11-3). דהן היה זה שפנה לגיל שרון כדי לחדש את המשא ומתן בסבב השני, וגיל שרון נענה בשמחה (עמ' 16, שו' 22-21), אם כי, לדבריו, היה נענה בשמחה לכל אחד אחר שהיה מתקשר מטעמו של רמי לוי (עמ' 18, שו' 30-25; עמ' 19, שו' 6-4). גיל שרון אישר, כי דהן לא היה מעורב בסבב השני של המשא ומתן עם פלאפון, שבסיומו נסגרה העסקה (עמ' 18, שו' 13-10). על פי התרשמותו, בתחילת הדרך הידע של רמי לוי בנושא התקשורת והתמחור היה אפסי, ודהן נתן לו את הייעוץ בתחום זה (שם, עמ' 17, שו' 7-1). עוד לדבריו, לרישיון מפעיל ממשרד התקשורת יש "חשיבות מוחלטת" למיזם של מפעיל וירטואלי, שכן "אין ערך למיזם ללא רישיון" (שם, עמ' 17, שו' 12-8).

     

96. מעדותו של גיל שרון, שעשתה עליי רושם מהימן, עולה, כי דהן תרם להסכם פלאפון, אם בנוכחותו בפגישות ואם במתן ייעוץ לנתבעים בנוגע לתמחור, אחד הנושאים החשובים ביותר בהסכם כזה. התרשמתי, כי גם אם תרומתו לא הייתה מכרעת, שכן לא נטל חלק בסבב השני של הפגישות (כתוצאה מהדרתו על ידי הנתבעים), הרי שתרומתו למשא ומתן הייתה משמעותית. כך, הצלחתו בהורדת המחירים של פלאפון סייעה לרמי לוי גם בכל הנוגע למשא ומתן שלו עם פרטנר, שבעקבותיו חזר למשא ומתן עם פלאפון בעמדה יותר טובה, וחתם על הסכם. זאת ועוד. דהן היה הגורם שקישר בין רמי לוי לפלאפון בסבב השני. על אף העובדה שלא הייתה חשיבות בעיני מנכ"ל פלאפון שדווקא דהן הוא זה מטעמו של רמי לוי שיזם את השיחה, אין להתעלם מן העובדה שבפועל היה זה דהן ולא אחר.

     

97. יתרה מכך. דהן והחברה שבבעלותו עמלו על הגשת הבקשה לרישיון, שבלעדיה לא יכלה להיות הנתבעת מפעילה סלולרית. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים לגבי מספר שעות העבודה (339 שעות) של TCM בנוגע לפרויקט של הנתבעים (נספח 24 לתצהיר הנתבע). בחקירתו הסביר דהן מדוע לא תמחר את עבודתו לפי שעות מלכתחילה: "זו היתה בחירה מודעת שלי תמיד לא ללכת לפי שעות, כי אני חושב שהערך שבדרך כלל אני יודע לתת לחברות בזכות הידע והניסיון שלי הוא לא קשור למשך הזמן שבו אני מעביר להם את הידע שיש לי, אלא יותר קשור לשנות הניסיון שלי שבהן צברתי את אותו ידע" (פרו' עמ' 24, שו' 8-4). כן אין חולק, כי לרמי לוי לא היה שום ניסיון וידע בתחום הסלולר וכי דהן סיפק לו מידע מהותי ומורכב שסייע לו, והיה משמעותי לו בחיסכון בעלויות. לפיכך מסקנתי היא, כי הוכח בהליך זה שהנתבעים הפיקו רווח כתוצאה מפעילותו של דהן.

     

98. לעניין גובה ההתעשרות של הנתבעים טוען דהן, כי טובת ההנאה נגזרת מהחיסכון שהביא דהן בכל סוג חיוב לפי מספר המנויים של רמי לוי תקשורת, שהוערכה על ידו בתצהירו בכ- 60,000 מנויים. את השיפור בתעריפים שהביא לרמי לוי העריך כך: אגורה וחצי לדקת שיחה; אגורה למשלוח SMS; אגורה לחיוב בגין DATA; ושני שקלים לתשלום חודשי למנוי הנאמדים על פני 60,000 לקוחות למשך 5 שנים בלבד. בסך הכל, לטענת דהן, מדובר בחיסכון של 22.5 מיליון ₪ לתקופה של 5 שנים. במסגרת תחשיב "שמרני" יותר, לטענתו, למשך תקופה של שנה בלבד, הגיע לחיסכון של 2,520,000 ₪ בלבד.

     

99. בהקשר זה טוענים הנתבעים, כי דהן לא הוכיח את סכומי ההתעשרות הנטענים על ידו, שכן לא הגיש חוות דעת מומחה, ואף לא תמך את טענותיו באסמכתאות כלשהן. עוד טוענים, כי יש הבדל בין התחשיבים השונים שהוגשו על ידי דהן בכתב התביעה, בתצהיר ובסיכומים, כאשר בכל אחד מהם הגיע לסכומים אחרים. נוסף על כך, טוענים הנתבעים, בתחשיביו התעלם דהן מהמהפכה שקרתה בשוק הסלולר – מהוזלת המחירים ומכניסתם של מתחרים חדשים, כך שהמחירים אשר נמסרו על ידי דהן אינם רלוונטיים עוד.

100. הדין בנושא זה עם הנתבעים. בחקירתו נשאל על כך דהן, והשיב כי לא צרף כל אסמכתא, משום שהנתונים "גלויים בשוק" ומפורטים באתר האינטרנט של רמי לוי. התובע לא סיפק תשובה, מדוע לא צרף את הנתונים כפי שמופיעים, לטענתו, באתר האינטרנט. כמו כן לא סיפק תשובה, מדוע לא פנה לנתבעים שיספקו לו את הנתונים אודות רווחיהם (פרו' עמ' 148, שו' 20 ואילך):

      

     "...במועד הגשת התביעה אתה נקבת פה בהיקף מנויים של 60,000 מנויים לרמי לוי תקשורת. שואל אותך עורך הדין מאיפה הנתון הזה.

     ת. זה היקף המנויים שהיה ידוע גם בעיתונות וגם בכל מיני מקורות מידע גלויים, שזה המקום היחיד שיכולתי להשיג שם מידע. זה בערך ההיקף שהיה ידוע.

     ...

     עו"ד דן פרידמן: אני מבקש אסמכתא לכל אחד מהנתונים בטבלה, בסדר? ...

     ת. אני אתן לך תשובה, אין אסמכתא לכל אחד מהנתונים בטבלה.

     ...

     כב' השופט: זאת שאלה מאד טכנית, אתה מבין? למשל כי אם אתה אומר שזה נתונים שפורסמו נניח על ידי משרד התקשורת, אז נניח שבבזק מפורסמים X ובאורנג' מפורסמים Y ואתה לקחת נניח ממוצע, כל מה שהיית צריך לעשות, להביא את זה ואת זה והנה הממוצע, זה הכל.

     ת.לא עשינו את זה אדוני.

     ...

     עו"ד דן פרידמן: ...הרי אם חשבת שהנתונים האלה הם חיוניים כדי לבסס את התביעה שלך, למה לא ביקשת אותם מרמי לוי? לא מבין.

     ת.זו שאלה לעורכי הדין".

      

101. הנה כי כן, התובע לא ביסס את נזקו, לא הביא כל אסמכתא לטענותיו בדבר הנתונים המספריים שהציג, ועל כן לא אוכל לפסוק לו סעד בגין ההתעשרות של הנתבעים על חשבונו, מכוח עילת עשיית עושר.

      

      

      

     התביעה שכנגד

     התביעה שכנגד עניינה בכתבה שפורסמה באתר "גלובס" (www.globes.co.il) ביום 15.5.11, כחצי שנה בטרם הגשת התביעה על ידי דהן. וכך פורסם:

     "משה דהן: אמנע מרמי לוי להקים את מיזם הסלולר

     יועץ התקשורת משה דהן טוען כי רמי לוי מסרב להקצות לו אחוזים בחברה. הודיע כי יגיש לבית המשפט בקשה לצו מניעה נגד פעילות המיזם.

     יועץ התקשורת משה דהן, הבעלים של חברת הייעוץ TCM, הודיע כי בכוונתו לפנות לבית המשפט על מנת למנוע את הקמתו של מיזם הסלולר של איש העסקים רמי לוי. כזכור, רמי לוי חתם על הסכם עם חברת פלאפון לשימוש ברשת שלה, במסגרת קבלת רישיון המפעיל הוירטואלי (MVNO) שקיבל ממשרד התקשורת. דהן דורש מרמי לוי למלא אחר ההסכם ביניהם, שלפיו בתמורה לייעוץ שנתן לו במסגרת המשא-ומתן שניהל לוי עם פלאפון ועם מפעילים נוספים, ובמסגרת ההכנות להקמת הפעילות ומענה למשרד התקשורת, הבטיח לו לוי אחוזים בחברה שתקום, ואולם לטענתו, כשסיכם לוי את פרטי המשא-ומתן וחתם עם פלאפון, הוא התנער מהסיכום עמו וכעת אינו מוכן לשלם לו בעבור עבודתו או להקצות לו את האחוזים שהבטיח.

     חברת TCM היא אחת החברות הגדולות בארץ בתחום הייעוץ בנושא תקשורת, והיא סיפקה ללוי את הייעוץ המקצועי לפרויקט. החברה ליוותה את רמי לוי בשלבי המשא-ומתן כאשר תימחר בין פלאפון לבין פרטנר, והייתה מעורבת בכל הקשור לדרישות משרד התקשורת ממבקשי הרישיון.

     מהחומר שמתכוונת TCM להציג בפני בית המשפט עולה כי רמי לוי תימחר בין פרטנר ופלאפון עד הרגע האחרון, גם לאחר שסיכם עקרונית עם פלאפון.

     דהן הבהיר כי בכוונתו לתבוע את לוי ואת החברה הציבורית שמחזיקה בחברת הסלולר, ולהוציא צו מניעה לפעילותה של החברה, אם לוי יתנער מאחריותו ולא ישלם לו את המגיע לו עבור העבודה שעשה עבורו.

     לא ניתן היה להשיג את תגובת רמי לוי".

     עיקרי טענות הצדדים

102. לטענת התובעים שכנגד, מדובר בפרסום שקרי, בגדר לשון הרע בהתאם לעילות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), אשר גרם להם נזק כבד למוניטין החברה ופגע ביחסיה עם ספקים ועם לקוחות עתידיים. נטען, כי הנתבעים שכנגד ניצלו את המידע החסוי והסודי שהגיע אליהם במסגרת התקשרותם עם התובעים שכנגד, תוך הפרה של כתב התחייבות לסודיות וגרימת נזק כבד, הנאמד על ידם בסך של 2 מיליון ₪.

      

103. בכתב ההגנה טענו הנתבעים שכנגד, כי התובעים שכנגד הגישו את תביעתם לפיצוי בעילה של לשון הרע רק על מנת להוות משקל נגד לתביעה המוצדקת שהגישו.

      

104. לגופו של עניין נטען, כי הפרסום אינו מפר אף תנאי מכתב ההתחייבות לשמירה על סודיות אשר TCM חתומה עליו, ואין בה משום הוצאת לשון הרע על התובעים שכנגד. כל אשר נאמר בכתבה, לטענתם, הוא שרמי לוי התקשר עם פלאפון, מה שכבר היה ידוע מבעוד מועד, שדהן דורש מרמי לוי להקצות לו את חלקו ברמי לוי תקשורת כפי שסוכם עמו – דברים שהם אמת, וכי חברת TCM מתעתדת לתבוע את רמי לוי ואת החברה שבבעלותו (כשדהן אכן הגיש תביעה זו).

      

     דיון

105. דומה, כי לאור התוצאה בתביעה העיקרית, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם הפרסום היה בגדר לשון הרע אסור, שכן גם אם ייקבע שהפרסום היה לשון הרע, עומדת לנתבעים שכנגד הגנת "אמת דיברתי" לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

      

106. למעלה מן הצורך אציין, כי איני סבור שבמקרה זה מדובר בלשון הרע, או כי הנתבעים שכנגד הפרו באמצעות הפרסום את חובת הסודיות שחלה עליהם, והתובעים שכנגד לא הראו אלו סודות נחשפו בכתבה. כמו כן, התובעים שכנגד לא צירפו ראיות להוכחת נזקם, ואין די בטענה ערטילאית כי ישנם לקוחות שהפסידו כתוצאה מהפרסום.

      

      

      

     סוף דבר

107. דין התביעה העיקרית (סעד האכיפה) - להתקבל.

      

108. דין התביעה שכנגד – להידחות.

      

109. לאור תוצאה זו, ולאחר שנתתי דעתי לבקשת ב"כ התובע במסגרת הסיכומים לשכר טרחה ריאלי, יישאו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובע (כנגד קבלות), ובנוסף בשכר טרחת עורך דינו בסך של 100,000 ₪.

      

      

      

      

     המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

      

     ניתן היום, י"ט אב תשע"ו, 23 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.