פתח דבר
1.לפניי תביעה לפיצוי בסכום של 105,094₪, בטענה כי שני תיקונים רשלניים שביצעה הנתבעת ברכבו של התובע, לא מנעו את שרפתו.
העובדות הצריכות לעניין
2.התובע, בעל עסק לגינון בעיר אילת ובסביבתה, החזיק בבעלותו רכב מסחרי מסוג שברולט סילברדו שנת ייצור 2008 (להלן: "הרכב").
3.הנתבעת הינה חברה שבבעלותה מוסך מורשה לתיקון כלי רכב באילת (להלן: "המוסך"). בעליה של הנתבעת הינו מר אליהו בן מוחה (להלן: "בן מוחה").
4.מאז שהתובע רכש את הרכב, ולמצער במשך שש שנים, טופל הרכב באופן שוטף במוסך של הנתבעת.
5.ביום 6.1.2014 הגיע התובע עם רכבו למוסך, לאחר שנדלקה נורית אזהרה בלוח המחוונים, המצביעה על זיהום אוויר. ביום 12.1.2014 לאחר שהרכב נבדק במקום, באמצעות מחשב ייעודי, הוחלט להחליף את שסתום מחזור גזי הפליטה (הידוע בשם: Exhaust Gas Recirculation - להלן: "שסתום ה-EGR" או "השסתום"), שמן מנוע ומסנן שמן. בעקבות כך, כבתה נורית האזהרה בלוח המחוונים. התובע שילם תמורת הטיפול 3,000₪.
6.בחלוף כשבועיים או בסמוך לכך, התקשר התובע למוסך, ומסר כי במהלך נסיעתו ברכב, פרצה שריפה ברכב והיתמר עשן סמיך מצדו הימני של מכסה המנוע. התובע כיבה את השריפה בכוחות עצמו. הנתבעת שלחה גרר אשר הוביל את הרכב לבדיקה במוסך. הרכב נבדק והוחלט להחליף צמת חוטי חשמל שקישרה בין המצבר למתנע ("סטרטר"), אשר נמצאה חרוכה ושרופה. לאחר כשלושה ימים במהלכם נבדק הרכב בזמן נסיעה, הוא הושב לתובע. התובע צויד במטפה ידני, ולא נדרש לשלם עבור התיקון והגרירה (להלן: "השריפה הראשונה").
7.ביום 6.2.2014 פרצה שוב שרפה ברכב והיתמר עשן סמיך ממכסה המנוע. הפעם התובע לא הצליח להשתלט לבדו על השריפה, והזעיק את שירותי הכבאות וההצלה. התובע יצר קשר עם הנתבעת, וזו שלחה למקום גרר, אשר הוביל את הרכב למוסך (להלן: "השריפה השנייה").
8.שמאי מטעם חברת הביטוח "מנורה מבטחים", שביטחה את רכבו של התובע, קבע כי לרכב נגרם נזק רב והוא הוגדר כ"אבדן להלכה". הרכב הועבר לחברת הביטוח והתובע פוצה בסכום של 57,547 ₪.
תמצית טענות וראיות התובע
9.התובע ציין כי נורית האזהרה בלוח המחוונים ברכבו נדלקה לסירוגין מאז שרכש את הרכב כשש שנים לפני האירועים המפורטים כתב התביעה. לטענתו בכל עת שהגיע למוסך לצורך טיפולים שוטפים ברכב, נמסר לו במוסך, ביחס לנורית האזהרה, ש"זה שום דבר", ו"בסך הכל גזים ברכב". ברם, בפעם האחרונה שבה נדלקה הנורית, בראשית ינואר 2014, הרכב צרך דלק ברמה גבוהה מאד ולא סבירה ולכן הביאו למוסך.
10.לטענת התובע הגורם לאירועים שהביאו לתוצאה הסופית של אבדן רכבו הינו רשלנות מקצועית של מי מטעמה של הנתבעת, אשר טיפל ברכבו עת הובא למוסך. נטען כי אבחון וטיפול נכון וסביר ברכבו היה מונע את הנזקים שנגרמו לו, בשל שריפת הרכב.
11.לשיטת התובע, העובדה כי צויד במטפה ידני, בעת ביקורו האחרון במוסך לאחר השריפה הראשונה, מעיד כי הנתבעת צפתה את הנזק הספציפי, כתוצאה משריפה חוזרת ברכב, וחוסר יכולת מקצועית מצדה לאבחן נכונה את התקלה, לתקנה ולמנוע את התוצאה שארעה.
12.נטען כי כרטסת העבודה שניהלה הנתבעת בנוגע לרכבו של התובע, ביחס לאירוע השריפה הראשונה, מולאה בדיעבד, רק לאחר שארעה השריפה השנייה.
13.התובע טען, על בסיס הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין, כי יש להעביר את נטל השכנוע אל הנתבעת, מפני שהוא עצמו אינו יודע, ואף לא הייתה לו היכולת לדעת, מהן הנסיבות שגרמו לנזק ברכבו, היות והדיאגנוזות והתיקונים שנעשו ברכב היו בידיעת הנתבעת בלבד, ללא כל התערבות חיצונית, כך שרק לה הייתה שליטה ברכב בכל הנוגע לטיפול בו. לכן, בחינת האירוע שגרם לנזק מתיישבת יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה, מאשר שהיא נקטה בזהירות סבירה.
14.התובע עתר לפיצוי בגין הנזקים הבאים: דמי השתתפות עצמית, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסכום של 10,453 ₪, אשר נוכו מדמי הפיצוי שקיבל מחברת הביטוח; חילוט דמי הביטוח המקיף ששולמו בינואר 2014, לטובת כיסוי הביטוח, בסך 4,500 ₪; הפסד יתרת אגרת רישיון הרכב בסכום של 1,541 ₪; תשלום לנתבעת עבור התיקון מיום 12.1.2014 בסך של 3,000 ₪; הפסד הכנסה בתקופה שהרכב הושבת מיום 13.2.2014 ועד ליום 1.4.2014 בסכום כולל של 45,600 ₪ (לפי הערכה של 950 ₪ ליום עבודה), אך בתצהירו הופחת סכום זה לסך של 29,925 ₪; הוצאות מימון לרכב חלופי, לרבות מע"מ ואגרת רישוי, בסך של 10,000 ₪, אך בתצהירו טען התובע לסך של 4,000 ₪; עגמת נפש, פגיעה במוניטין, פיצוי שניתן ללקוחותיו, הוצאות טלפון וזמן שנדרש לכיתות רגליו בסכום מוערך של 30,000 ₪. בסופו של יום, עתר התובע בכתב תביעתו לפיצוי בגין נזקיו, בסכום כולל של 105,094 ₪.
15.מלבד עדות התובע, נשמעה עדותו של מר שמואל אביעד, מהנדס מכונות, אשר הגיש חוות דעת מטעמו (להלן: "אביעד"). אביעד חיווה דעתו, על סמך מכלול המסמכים שהוצגו לפניו, מבלי שעלה בידו לבדוק בפועל את הרכב, כי השריפה הראשונה נגרמה בעקבות טיפול לקוי של הנתבעת ברכב, בעת החלפת שסתום ה-EGR. ואילו השריפה השנייה נגרמה כתוצאה מתקלה חוזרת שגרמה לשריפה הראשונה ו/או תיקון לקוי של הנזק שנגרם לצמות החשמל ברכב בעקבות השריפה הראשונה. צוין כי באמצעות שסתום ה-EGR, המחבר בין סעפת הפליטה ליניקה, מתבצע מחזור גזי הפליטה ברכב, ופעולה זו מורידה את טמפרטורת השרפה במנוע, ומפחיתה את גז תחמוצת החנקן, הנוצר עקב טמפרטורת עבודה גבוהה של המנוע. אביעד טען כי התקנה לא נכונה או חוסר אטימה של השסתום יביאו לדליפת גזי פליטה בטמפרטורה גבוהה של כ-600 מעלות צלזיוס, אל מחוץ לשסתום, דבר העלול לפגוע בחלקים ו/או לגרום להתלקחות של חומרים דליקים הסמוכים לשסתום.
אביעד מנה בחוות דעתו ארבע אפשרויות לגרימת שריפה ברכב בעקבות טיפול לקוי של החלפת שסתום ה-EGR, כדלקמן:
"(א)שסתום ה-EGR שהוחלף על ידי המוסך ביום 6.1.14, הותקן בצורה לא נכונה ו/או בחוסר אטימה, גרם לפליטת גזי פליטה בטמפרטורה גבוהה מאד, שהתיכו את הבידוד החשמלי של אותם חוטי חשמל הנמצאים בסמיכות לשסתום, חשיפת הבידוד של המוליכים החשמליים גרמה לקצר חשמלי והתחממות גבוהה מאד של המוליכים החשמליים, אשר גרמה להתפתחות שריפה בתא המנוע.
(ב)במהלך החלפת שסתום ה-EGR, חוטי ו/או צמה חשמלית השתחררו ו/או לא הוחזרו למקומם בניתוב, באו במגע עם השסתום לאחר שהרכב שוחרר מהמוסך, החום הגבוה של השסתום גרם להתכת הבידוד החשמלי של חוטי החשמל ולגרימת קצר חשמלי והתחממות גבוהה של המוליכים החשמליים, אשר גרמו להתפתחות שריפה בתא המנוע.
(ג)במהלך החלפת שסתום ה-EGR, גרם המוסך נזק לחוט ו/או צמה חשמלית של פגיעה בבידוד של המוליך החשמלי, אשר גרם לקצר חשמלי והתחממות גבוהה של המוליכים החשמליים, אשר גרמו להתפתחות שריפה, לאחר שהרכב שוחרר מהמוסך.
(ד)דליפת גזי פליטה משסתום ה-EGR בטמפרטורה גבוהה, גרמה להתלקחות עצמית של חומרים דליקים הנמצאים בסמיכות לשסתום ולהתפתחות שריפה בתא המנוע לרבות חוטי חשמל".
אביעד טען כי רשימת חלקי החשמל שנפגעו בשריפה הראשונה מוכיחה חד משמעית כי השריפה אירעה בשל קצר חשמלי שנגרם עקב החלפת שסתום ה-EGR ו/או פגיעה באחת מצמות החשמל במהלך החלפת השסתום, כתוצאה של חוסר מקצועיות ו/או התרשלות מצד הנתבעת או מי מטעמה.
טענות הנתבעת
16.הנתבעת הכחישה כל אחריות מצדה לנזק שנגרם לרכבו של התובע וטענה כי אין לחייבה בתשלום פיצוי כלשהו בשל שרפתו.
17.נטען כי בעת שהרכב הובא למוסך בתחילת ינואר 2014 הוא טופל על הצד הטוב ביותר ולשביעות רצון התובע. לאחר השריפה הראשונה, כשהתובע הודיע על עשן סמיך שהיתמר מפתח מכסה המנוע, דאג מנהל הנתבעת, מר בן מוחה, לשלוח גרר כדי להוביל את הרכב למוסך. הרכב נבדק ולאחר אבחון הוחלף כבל שרוף שקישר בין המתנע למצבר, מבלי שנטען שהוא הגורם לשריפה. נטען כי רכבו של התובע נבדק במהלך נסיעה במשך 3 ימים, אך לא נמצאה התקלה שגרמה לשריפת הכבל. הנתבעת ציידה את התובע במטפה כיבוי כמתחייב בהוראות היצרן, ולא משום צפייה שתתלקח שריפה ברכב.
18.נטען כי השריפה השנייה, בשלה נגרם לרכב הנזק בעטיו הוגשה התביעה, ארעה כשבועיים לאחר שיצא מהמוסך, כך שלו התקלה הייתה טמונה בחוט חשמל ברכב, הוא היה גורם לשריפת הרכב קודם לכן.
19.נטען כי על אף ששמאי מטעם חברת הביטוח קבע כי נגרם לרכב נזק טוטלי, הרכב כלל לא הושבת משימוש (נכון למועד הגשת התביעה). לטענת הנתבעת, בדיקה ראשונית שערכה ברכב, לאחר אירוע השריפה, העלתה כי רק "צמה אחת של חוטים ועוד כמה פלסטיקים" נשרפו, כך שאין מדובר במקרה של "אבדן מוחלט" ("טוטאל לוס").
20.נטען כי התובע מנע מהנתבעת להשלים את הבדיקות והטיפול ברכב, בכך שסירב להשאיר את רכבו במוסך למשך מספר ימים נוספים, לשם איתור התקלה ותיקונה. נטען כי אין מוסך שיכול לדעת את כל התקלות האפשריות שיכולות להתרחש ברכב עתיר מערכות חשמל ולא ניתן לספק אחריות על כל חלקי הרכב, בעיקר כשמדובר ברכב בן 6 שנים שכבר אינו באחריות היצרן.
21.הנתבעת טענה כי לא מתקיימים התנאים הנדרשים להעברת נטל השכנוע מהתובע לנתבעת. בעניין זה טענה הנתבעת כי היא כלל אינה יודעת מהו מקור השריפה, והדגישה כי לו השריפה הייתה נגרמת בשל מחדלה בטיפול ברכב, הרי שהשריפה הייתה מתלקחת קודם לכן, ולא לאחר שחלף כחודש ימים מהמועד שבו החליפה את השסתום ברכבו של התובע.
22.נטען כי התובע או מטעמו משכו את הרכב מהמוסך, לאחר שרפתו, ולא אפשרו לנתבעת לפרק רכיבים ולבדוק את סיבת השריפה. התובע אף לא זימן שמאי או חוקר שרפות לבדיקת רכבו. הנתבעת טענה כי התובע השתהה בהגשת התביעה, ובדרך זו מנע ממנה לבדוק את הרכב על ידי מומחה מטעמה, כדי להוכיח שאין היא זו שגרמה לנזק לרכב. נטען כי במועד הגשת התביעה הרכב כבר תוקן ונעשה בו שימוש.
23.נטען כי דרישותיו הכספיות של התובע מוגזמות, חסרות פרופורציה, אינן מבוססות ואין לקשור בינן לבין שריפת הרכב.
24.מלבד עדותו של בן מוחה, נשמעה עדותו של מר אשר סלוצקי, מהנדס חשמל, אשר הגיש חוות דעת מטעמו (להלן: "סלוצקי"). סלוצקי חיווה דעתו, על סמך מכלול המסמכים שהוצגו לפניו, מבלי שעלה בידו לבדוק בפועל את הרכב, כי השריפה נבעה מכשל ברכיב מסוים שלא היה בשליטת הנתבעת, ולא הוחלף או סופק על ידה. נטען כי התובע הוא זה שהתרשל בכך שקיבל לידיו את הרכב בידיעה ברורה שקיימת תקלה שלא נפתרה, ובמקום לנסות לאתר את סיבת התקלה במוסך היצרן או במוסכים אחרים, סמך ידו על חברת הביטוח שתשלם לו בגין תביעה נגד המוסך, שלא היה "סופרמן", כלשונו, ולא הצליח לאתר את סיבת התקלה במשך 3 ימים, במהלכם עשה כל שלאל ידו לאתר את התקלה.
דיון ומסקנות
25.המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה הגורם לשריפה ברכבו של התובע.
התובע טען כי רשלנות הנתבעת בטיפול ברכבו היא הגורם לשריפתו בשנית ולנזקים שנגרמו לו;
ואילו הנתבעת טענה כי פעלה ללא דופי בטיפול ברכבו של התובע ואין לחייבה בפיצוי כלשהו.
נטל השכנוע - האם יש להחיל את הכלל "כשהדבר מעיד על עצמו" ?
26.דיני הראיות קובעים את נטל השכנוע במשפט אזרחי על יסוד העיקרון, כי על בעל דין לשכנע את בית המשפט בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה. השאלה אם הרים בעל דין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט משיב לשאלה זו, על פי כלל הראיות שבאו בפניו - ואין נפקא מינה מיהו בעל הדין שהביאן.
ככלל, במשפט אזרחי לרבות תביעות בגין רשלנות, רובץ נטל השכנוע על כתפי התובע, כך שהוא יזכה בתביעתו אם יצליח להוכיח את הטענות הדרושות לביסוס עילת תביעתו בהתאם ל"כלל עודף ההסתברויות". הלכה למעשה, משמעותה של מידת ההוכחה הנדרשת במישור האזרחי, היא שלדעת בית המשפט על בסיס העמדה שהוא נוקט באשר למהימנותן של הראיות שבאו בפניו, כמותן, דיותן והמשקל הראיתי שיש להעניק להן, גרסה אחת (באשר לעניין השנוי במחלוקת) סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. במישור האזרחי, די לה לגרסתו של הנושא בנטל השכנוע שהיא סבירה יותר - ועל כן קרובה יותר לאמת - מגרסתו של יריבו. במישור האזרחי, ההכרעה מתקבלת על פי עמידתו של הנושא בנטל השכנוע, בדרישה של הטיית מאזן ההסתברות לטובתו.
27.ברם, לכלל עודף ההסתברויות קיימים חריגים, שבהתקיימם רובץ נטל השכנוע כתפיו של הנתבע. אחד מהחריגים הללו הינו "כלל הדבר מעיד על עצמו", הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, שזה לשונו: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".
28.הנה כי כן, להחלת כלל הדבר מעיד על עצמו נדרשים 3 תנאים מצטברים, כדלקמן:
א.תנאי אי הידיעה - לפיו לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק. תנאי זה מבטיח את עדיפותו של הנתבע בגישה לראיות כמו גם את עדיפותו במניעת הנזק.
במקרה דנא, מטענות התובע הנתמכות בחוות דעתו של המומחה מטעמו, עולה שידוע לו לכאורה כי הגורם לשריפה הינו כשל בהתקנת שסתום ה-EGR, שהוחלף במוסך ביום 6.1.14, אשר הביא לפליטת גזי פליטה בטמפרטורה גבוהה מאד, שהתיכו את הבידוד החשמלי של אותם חוטי חשמל הנמצאים בסמיכות לשסתום, או גרמו לשחרור או נזק לחוטי חשמל, וכך נגרם קצר חשמלי והתחממות גבוהה של המוליכים החשמליים, אשר גרמה להתפתחות שריפה בתא המנוע. לפיכך, לכאורה מנוע התובע מלטעון במקביל גם לידיעה וגם לאי ידיעה בקשר עם הנסיבות שהביאו לשריפת רכבו, אלא שמכך אין להסיק ידיעה על הנסיבות שהביאו להיווצרות הכשל שהביא לשריפת רכבו, שכן לנתבעת הייתה עדיפות במניעת הנזק וגישה טובה יותר לראיות בהיותה בעלת המוסך שטיפל ברכב, ולכן התנאי מתקיים.
ב.תנאי השליטה - הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו. כאשר תנאי זה מתקיים יש לנתבע באופן טבעי גישה טובה יותר לראיות ואף יכולת טובה יותר למנוע את הנזק. בע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל ואח', פ"ד מ"ט(1) 45. נדון בהרחבה הכלל שבכותרת פרק זה שם נחלקו השופטים במיוחד לפרוש התנאי השני בכלל: בעוד שכב' השופט בך, בעמדת מיעוט, סבר כי מדובר ב"שליטה בלעדית אשר מוציאה את האפשרות של שליטת גורם אחר בנכס אשר יכול היה אף הוא לגרום במעשהו ובהתרשלותו לתאונה", הרי שופטי הרוב, כב' השופטים מצא וברק, סברו "המבחן הראוי לקיומה של שליטה אינו, איפוא, מבחן טכני-פורמלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. אם התשובה לשאלה זו - על פי מאזן ההסתברויות היא בחיוב, כי אז ייראה הנתבע כבעל השליטה בנכס המזיק". המועד לבדיקת תנאי השליטה המלאה הוא מועד האירוע הנדון, אך אין פרוש הדבר שחובה שתהיה לנתבע חזקה בנכס במועד האירוע כדי שתנאי השליטה המלאה יתקיים, ואף יתכן כי גורמים אחרים היו יכולים להיות מעורבים בגרם הנזק.
במקרה הנדון, עולה מחומר הראיות כי הרכב טופל במוסך הנתבעת בימים 6-12.1.2014, ולאחר השריפה הראשונה בימים 28-31.1.2014, ואילו השריפה השנייה ארעה ביום 6.2.2014, כלומר הנתבעת הייתה בעל השליטה ברכב בשלבי הטיפול בו בסמוך להתרחשות הנזק. בנוסף, לא נשמעה כל טענה כי בוצעו ברכב תיקונים שונים על ידי גורמים אחרים. מכאן, שלפי מבחן עניני מעשי ניתן להסיק שלנתבעת הייתה שליטה אפקטיבית בטיפול ברכב ולה הייתה היכולת הטובה ביותר מבין הצדדים למנוע את התרחשות השריפה שגרמה לנזק הנטען על ידי התובע.
ג.התרשלות מצטברת - תנאי זה מתקיים ככל שהאירוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוצגו לפניי, שוכנעתי כי עצם התרחשות האירוע בעטיו ניזוק רכבו של התובע, מתיישב יותר עם נקיטת חוסר זהירות מצד הנתבעת מאשר עם נקיטת זהירות סבירה על ידה. ודוקו, כדי לסתור את קיומו של תנאי זה, צריכה הנתבעת להצביע על אפשרויות שונות אחרות לקרות הנזק. במקרה זה העלתה הנתבעת טענות של חוסר ידיעה באשר לגרימת הנזק, למצער בכל הנוגע לשריפה השנייה, על אף שהרכב הובא לטיפול במוסך בשל השריפה הראשונה אך ימים בודדים קודם. יתר על כן המומחה מטעם הנתבעת השתית חוות דעתו על כך כי "בשום מקום ובשום צורה לא נטען בפני בעל הרכב כי הוא מוציא את הרכב מהמוסך במצב 'תקין'", אך כפי שאפרט בהמשך, לא מצאתי לקבל גרסה זו כמהימנה. לכן, בהעדר מעורבות של מוסכים נוספים והיות וחלפו ימים בודדים ממועד שחרור הרכב מהמוסך של הנתבעת ועד לשריפתו במהלך נסיעה, לא יצאה הנתבעת כדי חובה המצביעה על גורם מתערב אחר לקרות אירוע הנזק.
29.בשים לב לראיות שנפרשו בפניי, שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח, על פי הטיית מאזן ההסתברויות, שהתמלאו התנאים הנדרשים להחלת החריג של "הדבר מעיד על עצמו", ומשכך עובר הנטל אל הנתבעת כדי שזו תשכנע כי בין שריפת הרכב לבין רשלנות מצידה אין ולא כלום.
האם יש לייחס לנתבעת רשלנות?
30.עוולת הרשלנות, הנמנית עם עוולות המסגרת, משמשת במשפט הישראלי ככלי קיבול לאחריות בשל גרם נזק מכוון שאינו נתפס ברשתן של העוולות הספציפיות (נילי כהן, נזקי שביתה, הרשלנות הזדונית, הנזק הכלכלי וגרם הפרת חוזה, עיוני משפט יד(1) 173). עוולת הרשלנות מוסדרת בסעיפים 35 ו-36 בפקודת הנזיקין (נוסח חדש), והיא מתבססת על מספר יסודות מצטברים: חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת החובה (התרשלות), קיומו של נזק וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק.
31.חובת הזהירות המושגית תוחמת את האחריות הנזיקית בהיבט העקרוני, היינו האם ראוי להכיר בחובת זהירות, תוך בחינה של ארבעה משתנים: סוג המזיק, סוג הניזוק, סוג הפעילות וסוג הנזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113). ואילו, חובת הזהירות הקונקרטית מבססת את קיומה של חובה הזהירות המושגית, בהינתן הנסיבות הקונקרטיות של המזיק המסוים, הניזוק המסוים, הנזק המסוים והפעילות המסוימת.
בעניינו אין ספק באשר לקיומן של חובות זהירות מושגית וקונקרטית במערכת היחסים שבין התובע לנתבעת, בהיותה בעלת המוסך המורשה שבו טופל רכבו של התובע למן רכישתו, ולמצער בשש שנים האחרונות לרבות בימים שקדמו לאירוע בגינו הוגשה התובענה, ואין מחלוקת כי נגרם נזק לרכב שכן זה נשרף.
32.השאלה היא האם בעלי המוסך התרשל בכך שלא איתר את התקלה בשלה נשרף הרכב, והאם זו היא הסיבה לאירוע ולנזק?
השאלה אם בעל מקצוע התרשל נבחנה פעמים רבות בפסיקה. בעניין ע"א 4960/04 ערן סידי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית (ניתן ביום 19.12.2005), העוסק ברשלנות רפואית, נפסק:
"כפי שנפסק לא אחת, מבחן הסבירות השולט בעוולת הרשלנות אינו מקים חובה מוחלטת למנוע כל סיכון. כך בכלל, וכך גם בתחום הרשלנות הרפואית. 'הכלל הרחב הוא' - כך נפסק - 'שלשם פתרון השאלה, האם רופא הפר את חובת הזהירות שהוא חב לחולה, יש לבחון את סטנדרט הטיפול הרפואי הסביר בעת ההפרה. אין לבחון את סטנדרט הטיפול הסביר בראיה מאוחרת או ב'חכמה שלאחר מעשה' (ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, פ"ד מה(2) 142)."
וכן, ראו: ע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר יעקב קרול, פ"ד נ(3) 784, 790 מפי כבוד הנשיא ברק:
"החובה המוטלת על פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ. דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת. אכן, ביסוד ההתרשלות מונח עקרון הסבירות. השאלה אשר דיני ההתרשלות באים להשיב עליה היא באילו אמצעים צריך לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הניזוק. לעניין זה יש להתחשב בהסתברות שהנזק יתרחש, בהוצאות הנדרשות למנוע אותו, בחומרת הנזק, בערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק וכיוצא באלה שיקולים המבטאים את רעיון האשמה, והמבוססים על ההנחה שהאמצעים אשר המזיק צריך לנקוט בהם אינם חייבים להסיר את הסיכון, אלא אמצעים שסביר לנקוט בהם בנסיבות העניין."
בעניין שלפניי מצאתי לאבחן בין שני האירועים שקדמו לשריפה השנייה שגרמה לנזק הנתבע: אירוע החלפת שסתום ה-EGR ואירוע השריפה הראשונה שארעה כשבועיים לאחר מכן.
החלפת שסתום ה-EGR
33.כאמור בתחילת ינואר 2014 הובא הרכב למוסך בעקבות התראה של נורית זיהום האוויר בלוח המחוונים, ובעקבות כך הוחלט במוסך על החלפת שסתום ה-EGR, שמן מנוע ומסנן שמן. בעניין זה, נחה דעתי כי לא הונחו לפניי די ראיות לביסוס הקביעה כי יש ליחס לנתבעת התרשלות כלשהי ואין בידי לקשור בין אירוע זה לבין אירועי שריפת הרכב, והנזק שנגרם לו. מצאתי לקבל כמהימנה את עדותו של סלוצקי, לפיה אין להחלפת שסתום ה-EGR כל השפעה על מערכת החשמל ברכב. סלוצקי הבהיר בעדות, מבלי שנסתר, כך: "... אני מצהיר שאין שום צמת חשמל שיכולה לגרום שריפה שנמצאת ליד ה-EGR. הצמה היחידה שיש זה הזנה האלקטרונית ל-EGR, שהיא לא נפגעה משום שיש דו"ח שמאי ובו כתוב בדיוק איזה צמות החליפו ובצמה הזאת לא נגעו ולא החליפו, גם לאחר השריפה" (עמ' 22-23 לפרוט').
כשנשאל סלוצקי האם טמפרטורות שסתום ה-EGR עשויה להגיע במצב עבודה שונים של המנוע, לכדי 600 מעלות בקירוב, השיב: "לא. שסתום ה- EGR מורכב משני חלקים. מורכב מבית השסתום עצמו ומורכב מהמתאם שהמתאם בעצם מורכב על גבי מערכת הפליטה. מערכת הפליטה ברכב מגיעה בהחלט לטמפרטורות שיכולות להגיע ל- 600 מעלות ואני מדבר על כל מערכת הפליטה ולכן המתאם של השסתום, היחידה התחתונה היא מקבלת בעצם את טמפרטורת מערכת הפליטה משום שהיא צמודה אליה, והשסתום עצמו שהוא רכיב אלקטרומכני, לא מגיע ל- 600 מעלות, שאם הוא היה מגיע חלילה וחס ל- 600 מעלות, אני לא מכיר אלקטרוניקה שיכולה לעבוד ב- 600 מעלות, אולי במנוע של מטוס".
כשנשאל האם כשנוצר מגע, מכל סיבה שהיא, בין חוטי החשמל לדופן השסתום / מערכת ה-EGR, יגרום הדבר להתכה של הבידוד החשמלי, השיב: "חד משמעי לא, הסברתי מדוע גוף השסתום לא מסוגל להגיע ל-600 מעלות. אם צמה נצמדת למערכת הפליטה היא יכולה להיפגע אך אין שם שום צמה".
כשנשאל האם יתכן כי במהלך תיקון הרכב במוסך, היה צורך לנתק או להזיז צמות חשמל, השיב: "...כדי להחליף את השסתום EGR, אין צורך לפרק אפילו מכסה, או להזיז כלום, לא צמת חשמל, ולא צמת שמן ולא צמת דלק, שום דבר. צריך לפתוח מכסה מנוע, לקחת מפתח בוקסה 10 מל, לפתוח 2 ברגים באורך של כמה ס"מ כל בורג, פעולה של 5 דקות, לשלוף את השסתום ממקומו ולתת לחיצה בקליפס שמשחרר את פלג החיבור, לקחת את השסתום החדש, להכניס אותו בחזרה, ולחבר בחזרה שני ברגים ובזה נגמר הסיפור. אם חלילה וחס, הנחה היפותטית שהוא לא סגר ברגים, בית המנוע יהפוך להיות לאגזוז, זה כאילו שמישהו לקח ועשה חור במערכת הפליטה, תוך חצי דקה המנוע יהיה מלא באדים ועשן של אגזוז, אי אפשר יהיה לנסוע ברכב דקה".
כשנשאל האם האדים הללו יכולים לגרום להתכה, השיב: "לא. אם יוצאים החוצה אדים מרגישים אותם בשניות, משום שכל המנוע הופך לאגזוז וזה אדים שלא יכולים להתיך וכראיה כל השסתום הזה לא הוחלף אחרי השריפה".
בהמשך עדותו, נשאל סלוצקי פעם נוספת, האם יכולים לצאת גזי פליטה, כשלא מהדקים את השסתום, ועל כך השיב: "משם יצא רעש אדיר וגזי פליטה ישירות לחלל תא המנוע / חלל תא הנוסעים ולא ניתן יהיה לנסוע. ואני חוזר השסתום הזה לא הוחלף אחרי השריפה, קרי היה תקין" (עמ' 24 לפרוט').
34. מנגד, אביעד, המומחה מטעם התובע, אשר מנה בחוות דעתו את האפשרויות לגרימת התפתחות שריפה ברכב, בעקבות החלפת שסתום ה-EGR, אישר בעדותו בבית המשפט כי אין לדעת בדיעבד מה גרם לשריפה, בייחוד כאשר הרכב כלל לא נבדק על ידו עובר לעריכת חוות הדעת. כך בלשונו: "...בדיעבד אף אחד לא יכול לדעת את מקור התקלה. יחד עם זאת, אני בהחלט יכול להצביע כפי שציינתי בחוות דעתי שהרכב מאז ומתמיד במוסך מורשה, נסע לא מעט קילומטרים ולא היה שום אירוע של קצר חשמלי ומשהו נשרף והנה פתאום הרכב נכנס על איזושהי תקלה, על נורית ברכב, פנה למוסך מורשה מטעם היבואן ופתאום בסמיכות מיד אחרי הטיפול החל התקלה. לכן מניסיוני מדובר בכשל של אותה פעילות שבוצעה במוסך. אין לי שום הוכחה ספציפית לציין על מקור תקלה מסוים אבל פירטתי מה הן האפשרויות לאור הנסיבות שעברתי כשקיבלתי את החומר ואני יכול להצביע בסבירות גבוהה בכל אחת מהאפשרויות של תיקון שבוצעה במוסך של הנתבעת" (עמ' 7 לפרוט').
כשנשאל על הסיבות שיכולות לגרום לשריפה ברכב, השיב אביעד כך: "אני עברתי בחוות דעתי ומניתי את כל הסיבות לשריפה ברכב. כפי שציינתי בחוות דעתי הרכב נכנס למוסך... אם אתה שואל אותי באופן כללי התשובה כך: קצר חשמלי שיכול לגרום להתחממות של החוטים ולהתפתחות שריפה, מגע רופף של המגעים בתוך המחבר החשמלי יכולים לגרום לשריפה, לצורך העניין אתה מנתק מחבר ומחזיר אותו חזרה לא כמו שצריך יכול לגרום לשריפה. דוגמא: חברת טויוטה פה בארץ הוציאה קריאה חוזרת לרכבים שהמתג חלון חשמל, המגעים רופפים ועלול לגרום לשריפה ברכב. חוט חשמלי שהוא פוגע בפינה חדה ברכב יוצר קצר חשמלי בין המוליך לגוף של הרכב ואז הוא יוצר קצר חשמלי. לצורך העניין אם מנתקים צמת חוטים ולא מחזירים אותה חזרה במקום ומקבעים אותה אז יכול להיות שבמהלך נסיעה הצמה פוגעת בפינה חדה תוך כדי נסיעה ויכולה לגרום לקצר. גורמים נוספים תקלה של נזילת שמן שיכולה לטפטף על מקור חום יכול לגרום להתפתחות שריפה, שסתום אי.ג'י.אר שהוחלף ברכב הנדון, הטמפרטורה שלו מגיעה ל-600 מעלות בתנאים מסוימים ואם צמת חוטים לצורך העניין שלא קובעה במקומה, אם תזוז תתיך את הבידוד והדבר עשוי לגרום לקצר ובעקבותיו לשריפה. כנ"ל אם לא חיזקתי את השסתום כפי שצריך פליטה של גזי פליטה שיכולים לברוח דרך השסתום כשהטמפרטורה של 600 מעלות יכולים להתיך את הצמה ולגרום לקצר. הכל צוין בחוות דעתי" (עמ' 7-8 לפרוט').
הנה כי כן, התרשמתי מעדותו של אביעד כי ככלל גורמים רבים ומגוונים עשויים לגרום לשריפה, שחלקם כלל אינם קשורים בפעולה של החלפת שסתום ה-EGR, ודומני כי הדברים ידועים, כך שלא נחה דעתי כי ניתן לקבוע במידת הוודאות הנדרשת בהליך אזרחי, כי החלפת שסתום ה-EGR, ו/או הפעולות הנלוות לה, הם אלה שגרמו לשריפת הרכב, בייחוד נוכח העובדה כי חלפו שבועיים ממועד התיקון ועד לשריפה הראשונה ברכב. סביר להניח כי ככל שהתזה שהציג אביעד, לפיה גזי פליטה בטמפרטורה של 600 מעלות, שנפלטו דרך שסתום ה-EGR, עקב ליקוי בהחלפתו, התיכו את צמת חוטי החשמל וכך נגרם קצר שהביא לשריפת הרכב, הרי שהדבר היה מתרחש בסמוך לאחר החלפת שסתום ה-EGR ולא כעבור כשבועיים.
35.חיזוק למסקנה כי לא ניתן לקשור, למצער על בסיס הראיות שהונחו לפניי, בין שסתום ה-EGR לבין השריפות ברכב, היא ההבהרה של סלוצקי, שלא הוכחשה, לפיה לא נדרש להחליף את שסתום ה-EGR לאחר השריפה הראשונה או השנייה. ואכן, מעיון ברשימת החלקים שהוחלפו ברכב, כמו גם העבודות שבוצעו בו מהמועדים 9.2.2014 ו-10.2.2014, לאחר השריפה השנייה, עולה כי לא נדרש היה להחליף או לתקן את שסתום ה-EGR. הדעת נותנת כי לו גורם השריפה היה נעוץ בפליטת גזים בטמפרטורה של 600 מעלות, דרך שסתום ה-EGR, עקב תקלה בהתקנתו, הרי שגם שסתום זה היה נפגע או למצער היה מקום להחליפו כדי להימנע משריפה שלישית.
36.בנוסף לכך, טענת התובע כי אותה נורית אזהרה בלוח המחוונים, אשר הצביעה על זיהום אוויר, ובשל כך הוחלט להחליף את שסתום ה-EGR, הייתה נדלקת לסירוגין, אחת לשבועיים שלושה, מאז שרכש את הרכב, במשך כשש שנים עובר לאירוע נשוא הדיון, מחזקת את המסקנה כי אין לקשור בין שסתום ה-EGR לבין אירועי שריפת הרכב.
37.כמו כן, מצאתי להביא בכלל חשבון את טענת בן מוחא, כך בתצהירו, מבלי שנסתרה, לפיה התובע או מי מטעמו משכו את הרכב מהמוסך, לאחר השריפה השנייה, ולא אפשרו למוסך לפרק רכיבים או לבדוק את סיבת השריפה. לימים תוקן הרכב ושב לכבישי הארץ. בנסיבות אלה, נמנע מהנתבעת לחקור אחר הגורם לשריפה, על מנת להציג ראיות כי אין ליחס לה רשלנות בעניין זה.
38.מכל המקובץ, לא מצאתי לקבוע כי הנתבעת התרשלה בכל הנוגע לטיפול ברכב במסגרתו הוחלף שסתום ה-EGR.
השריפה הראשונה
39.ברם, למסקנה שונה הגעתי בקשר לאחריות הנתבעת, בעיקר בעליה מר בן מוחה, לנזק שנגרם לתובע, נוכח הטיפול ברכבו בעקבות השריפה הראשונה, שארעה כשבועיים לאחר החלפת שסתום ה-EGR, וכובתה על ידי התובע. כאמור, לאחר שריפה זו, הובא הרכב למוסך באמצעות גרר, והוחלט להחליף צמת חוטי חשמל בין המצבר למתנע, שנמצאה שרופה, והרכב שוחרר לבעליו כעבור 3 ימים.
40.כאמור, הנתבעת טענה כי לא עלה בידה לאתר את הסיבה בשלה נשרף רכבו של התובע. אמנם, הוחלפה צמת חוטי חשמל שנמצאה שרופה, אך לא נטען כי חוטי חשמל אלה הם שגרמו לאותה שריפה.
בעלי הנתבעת, בן מוחה, מסר בבית המשפט כי: "אני אמרתי לתובע שלא מצאתי שום תקלה. ניסינו את הרכב שלושה ימים, הנענו, הסענו במשך שלושה ימים ולא מצאנו שום תקלה. אמרתי לו שיש אולי רכיב חשמלי שגורם לקצר חשמלי ואמרתי שלא מצאתי שום תקלה. אמרתי לו שאין מה לעשות בקצר חשמלי וצריך להמשיך ולנסוע כדי לראות. אני לא יכול להסביר איך הרכב נשרף אחרי מספר ימים" (עמ' 1 לפרוט').
41.אביעד, המומחה מטעם התובע, טען בעניין זה כי הנתבעת התרשלה בכך שלא איתרה את מקור התקלה שגרמה לשריפה ברכב. וכך הביע דעתו בעדותו: "...ברגע שישנה תקלה של קצר חשמלי, במיוחד במקרה הראשון בשריפה של הרכב שגרמה לקצר חשמלי קטן ברכב, חובתו של המוסך היה לבדוק את הרכב ולנסות לאתר את מקור התקלה, את מקור הקצר. מדובר במוסך מורשה מטעם יבואן. זה מוסך שמומחה לטפל ברכבים מסוג אלה. זה לא מוסך שיש להם ידע כללי. זה מוסך שעובר השתלמויות שמתמחה ברכב הזה ומחובתו הייתה לאתר את מקור התקלה כי אחרת זה כמו פצצה מתקתקת שמשחררים רכב שעשוי להתלקח. במקרה הזה מאחר והמוסך המורשה לא איתר את התקלה הוא לא היה צריך לשחרר את הרכב, הוא היה צריך לפנות למחלקת השירות של יבואן הרכב על מנת להיעזר בגורמים מקצועיים יותר ובכירים יותר ולנסות לראות אם יש אינפורמציה בידי היבואן כדי לאתר את התקלה. אני עבדתי 17 שנה כמהנדס ראשי, כמנהל טכני אצל יבואנית גדולה, במקרים כאלה שמוסך לא מצליח לאתר את התקלה הוא פונה אליי, אני חייב להיכנס לתמונה ולשלוח מהנדס רכב מטעמי על מנת לאתר את מקור התקלה" (עמ' 6 לפרוט').
ובהמשך עדותו הבהיר אביעד כך: "אם כבל שרוף צריך להחליף, אבל צריך לאתר את מקור השריפה, אחרת לא פתרת את הבעיה" (עמ' 9 לפרוט').
42.ואילו סלוצקי, המומחה מטעם הנתבעת, גרס בעדותו כי אין כל חובה חקוקה שמחייבת את המוסך לפנות למחלקת השירות של יבואן הרכב כל אימת שאינו מוצא את מקור התקלה בשלה הובא הרכב לתיקון במוסך, והוסיף כי המוסך אינו רשאי שלא לשחרר את הרכב לבעליו. כך בלשונו: "אני לא מכיר חובה חקוקה שכזו. אני לא מכיר התנהלות כזו, מוסך שלא משחרר רכב, הרכב לא בבעלותו ולכן הוא לא יכול שלא לשחרר את הרכב. מה שהוא כן אמור לעשות והוא עשה זאת, הוא היה צריך להגיד לבעל הרכב, ראה נא לא פתרתי את הבעיה ברכב ואינני יודע מה מקור התקלה" (עמ' 22 לפרוט').
בעניין זה הפנה סלוצקי להזמנת תיקון מס' 21997 מאת הנתבעת, החתומה על ידי בן מוחה מיום 31.1.2014, ובמקום המיועד לפירוט מהות התיקון – תקלות וממצאים, נכתב כך: "נמצא חוט שרוף ממתנע למצבר. החוט הוחלף ולא נמצא סיבה לקצר. בוצעה נסיעת מבחן".
סלוצקי הדגיש בחוות דעתו כי המוסך עשה כל שלאל ידו כדי לנסות ולאתר את סיבת התקלה, אך זו לא הותרה. לכן, הרכב הוחזק במוסך שלושה ימים נוספים כדי לנסות ולתהות על מקור התקלה. לדידו, המוסך פעל באופן מקצועי ביותר כאשר מסר לתובע, בעל הרכב, כי לא מצא את סיבת התקלה והפנה אותו לנסות ולחפש את הסיבה לתקלה אצל נציגי יצרן הרכב שהרי יתכן וקיים ליצרן הרכב מידע שאיננו ביד המוסך. ברם, לשיטתו, בעל הרכב בחר להוציא את הרכב מהמוסך ולהמשיך לנסוע בו.
סלוצקי ציין כי מוסך מוכשר ככל שיהיה לא יכול לדעת את כל התקלות האפשרויות שיכולות להתרחש ברכב עתיר מערכות חשמל ובקרה, ובשום מקום ובשום צורה לא נטען בפני בעל הרכב כי הוא מוציא את רכבו מהמוסך במצב "תקין", אלא למעשה נמסר לו ואף נכתב שחור על גבי לבן כי התקלה ברכב לא נפתרה, כך כלשונו. סלוצקי הוסיף וטען כי על בעל הרכב היה להמשיך ולהוביל את הרכב לעוד ועוד מוסכים, לרבות יצרן הרכב, כדי שאלה ינסו לאתר את התקלה עד שזו תיפתר, ולא "להיות חכם גדול", כך כלשונו, ולהמשיך לנסוע ברכב כשידוע שהתקלה לא אותרה.
43.בעלי הנתבעת, בן מוחה, טען בעניין זה בתצהירו כי לאחר שהחליף את צמת חוטי החשמל השרופה: "הרכב לא הוחזר לתובע אלא כעבור 3 ימים שבהם נסעתי ברכב לצורך מבחן ולא נמצאה כל תקלה. ... לאחר 3 ימים התובע לקח את הרכב למרות שהמלצתי לו שאני אמשיך לנסוע ברכב עד שתאותר התקלה שגרמה לשריפת הכבל ואולם התובע לא הסכים לאפשר לי זאת". ובהמשך: "למעשה ברגע שבעל הרכב ביקש ממני את הרכב האחריות עוברת אליו והוא זה שחייב להמשיך ולאתר את התקלה עד שתפתר. אני סבור כי התובע חושב שהוא חכם גדול בכך שלקח את הרכב ממני מבלי שהמשיך לברר מה התקלה ...".
44.לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, נחה דעתי כי הנתבעת התרשלה בכל הנוגע למתן הסבר לתובע בקשר למצב הרכב, הסיכונים הטמונים בנסיעה בו והנדרש לשם איתור התקלה שהיא עצמה לא הצליחה לאתרה. נכון אני לקבל את טענת הנתבעת כי היא נחלה כישלון באיתור הבעיה שגרמה לאותה שריפה ברכב ותיקונה, על אף היותה מוסך מורשה, מבלי להידרש לשאלה האם היא עשתה את כל הנדרש והמצופה ממוסך סביר כדי לאתר את התקלה בעטיה נשרף הרכב לראשונה. כל בעל מקצוע מקצועי ככל שיהיה עשוי מעת לעת למצוא עצמו בפני שוקת שבורה או צורך להמליץ להידרש ל"חוות דעת נוספת" מבעל מקצוע אחר, לצורך איתור הבעיה ומציאת פתרונות לה. ברם, הנתבעת שלפניי התרשלה בכך שלא הבהירה כנדרש, באופן נהיר וברור, לבעל הרכב כי הבעיה לא אותרה ולא נפתרה כך שרכבו עשוי להישרף פעם נוספת.
45.לא מצאתי לתן אמון בגרסת בן מוחה, כך בתצהירו, כי המליץ לתובע להשאיר את הרכב במוסך כדי לאתר את התקלה, או למצער לפנות למוסכים אחרים לרבות היצרן, שכן הוא עצמו סתר את גרסתו, במהלך עדותו בבית המשפט, במענה לשאלות ב"כ התובע. בן מוחה נשאל האם המליץ לתובע להשאיר את הרכב במוסך, והשיב: "בזמנו לא ביקשנו מהתובע להשאיר את הרכב לתקופה ממושכת יותר. בדיעבד היה צריך להשאיר את הרכב תקופה יותר ארוכה כי מסתבר שבסוף היה קצר והרכב נשרף" (עמ' 18 לפרוט'). כשנשאל בן מוחה האם המליץ לבעל הרכב לקחת את רכבו ליצרן השיב בשלילה, ובהמשך הוסיף כי היה זה מומלץ לקחת את הרכב לבדיקה אצל היצרן, אך הוא לא המליץ על כך לבעל הרכב (עמ' 19 לפרוט'). כשנשאל בן מוחה האם הוא עצמו פנה ליצרן, בשעה שלא איתר את התקלה ברכב, ועל כך השיב: "אין צורך" (עמ' 19 לפרוט').
46.יתר על כן, סלוצקי השתית את טענותיו כנגד התובע בין היתר על הזמנת תיקון מס' 21997, היות ונכתב בה כי לא נמצאה הסיבה לקצר, אך מעיון בה מסתבר בן מוחה חתם בתחתיתה, תחת הכיתוב: "הריני לאשר שהמכונית נבדקה ונמצאה במצב כשיר לנסיעה". יתר על כן, אין כל אזכור לטענות בן מוחה, כך בתצהירו, כי הרכב שוחרר מהמוסך אך ורק לפי דרישת בעל הרכב, על אף שהמליץ לבעל הרכב להשאיר את הרכב במוסך לעוד מספר ימים כדי לאתר את התקלה. כך גם אין כל אזכור לאזהרה המתבקשת כי על התובע לפנות למוסכים אחרים או ליצרן הרכב כדי לאתר את התקלה ולתקנה, משום שהנתבעת לא הצליחה לפתור את הבעיה.
47.בנוסף לכך, עולה כי התובע כלל לא חתם על גבי אותו טופס של הזמנת התיקון, על אף שיש בו מקום המיועד ל"אישור לקוח לגמר תיקון". בן מוחה נשאל על כך בעדותו בבית המשפט והשיב: "אולי הפקידה לא החתימה אותו"; כשנשאל בן מוחה האם הפקידה היא זו שמסבירה ללקוח על מה הוא חותם, השיב בחיוב (עמ' 19 לפרוט'). לא למותר לציין כי אותה פקידה לא זומנה לעדות מטעם הנתבעת כדי לפרט מה הסבירה לתובע, אם בכלל, בקשר לטיפול שבוצע ברכבו והשלכותיו. סבורני כי די כך יש ליחס לנתבעת התרשלות של ממש, שכן ככל שהמשך הנסיעה ברכב היוותה סכנה, היות והסיבה לשריפתו לא אותרה ומן הסתם לא תוקנה, כפי שאף הלין סלוצקי בחוות דעתו, הרי שלא ייתכן שהסבר על כך, אם כלל ניתן כזה הסבר, יימסר לבעל הרכב מפי בעל תפקיד שאינו אמון על הצד הטכני, לרבות המאמצים והפעולות שנעשו ברכב לאיתור התקלה, ללא הצלחה. סבורני כי ככל שמדובר ברכב שהמוסך לא הצליח למצוא מזור לבעיה, כך שהוא יוצא מהמוסך, מבלי שאותרה התקלה שהביאה לשריפתו, מוטלת החובה על מי שאמון על תיקון הרכב במוסך להסביר לתובע את מצבו של הרכב, לרבות המלצת המוסך לפנות למוסכים אחרים, כפי שנטען במהלך הדיון, על מנת לתקנו כדי למנוע שריפה נוספת, ולוודא כי התובע הבין ואישר בחתימתו על גבי הטופס במקום המיועד לכך, במעמד שחרור הרכב מהמוסך.
48.ואם לא די בכל האמור עד כאן, שוכנעתי לקבל את טענת התובע לפיה טופס הזמנת תיקון מס' 21997 מאת הנתבעת, החתומה על ידי בן מוחה מיום 31.1.2014, מולא בדיעבד, ככל הנראה בעקבות הגשת התביעה המשפטית, כך שהאמור בו, לרבות הכיתוב ש"לא נמצאה הסיבה לקצר", כלל לא הוצג לתובע במועד הנקוב בו. מסקנתי זו מתבססת על הנימוקים הבאים:
ראשית, מעיון בטופס הזמנת התיקון עולה שנרשם בו כי ביקור קודם של הרכב במוסך ארע ביום 13.2.2014, שהינו מועד עתידי ביחס למועד שלכאורה מולא הטופס, ו"במקרה" מדובר במועד שבו נלקח הרכב על ידי חברת הביטוח, בעקבות אירוע השריפה השנייה, כפי שהדברים מתועדים בספר הרכב שהתנהל אצל הנתבעת.
שנית, בספר הרכב שהתנהל אצל הנתבעת אין כל תיעוד בקשר להבאת הרכב לטיפול במוסך, באמצעות גרר, בעקבות השריפה הראשונה או פירוט הבדיקות שנעשו בו לאיתור תקלה כה חמורה.
שלישית, מעיון בטופס הזמנת התיקון עולה שנרשם בו כי מד הקילומטרז' הראה שהרכב נסע 152,765 ק"מ, שזה בדיוק אותו המרחק עליו הצביע מד הקילומטרז' במועד התיקון הקודם של הרכב מיום 12.1.2014, עת הובא הרכב למוסך בעקבות נורית זיהום אוויר שנדלקה בלוח המחוונים, ועל אף שאין חולק כי בין המועדים הללו הרכב נסע בכבישי הארץ. מעיון בספר הרכב שניהלה הנתבעת עולה כי בכל ביקור של הרכב במוסך תועד הקילומטרז' שגמע הרכב, בדיוק מרבי, ולא נשמע כל הסבר הכיצד דווקא במועד הטיפול שנטען כי נמשך שלושה ימים, במהלכם נסעו ברכב כדי לאתר את התקלה, לא נרשם הקילומטרז' הנכון של הרכב, אלא נתון זה נלקח מביקור הקודם במוסך.
רביעית, בן מוחה נשאל בעדותו בבית המשפט האם יתכן כי הכרטסת בקשר לשריפה הראשונה מולאה כחודש לאחר מכן והשיב פעמיים ש"יכול להיות". מלבד זאת, לא היה בידו כל הסבר הכיצד נרשם כי ביקור קודם של הרכב במוסך ארע ביום 13.2.2014, שהינו מועד שלאחר השריפה השנייה.
49.מכל המקובץ, הגעתי למסקנה הכה מטרידה כי התיעוד הנוגע לטיפול ברכב, בעקבות השריפה הראשונה מולא בדיעבד, וכלל לא נמסר לתובע בזמן אמת, כאזהרה לכך שהרכב לא טופל בהצלחה. יתר על כן, יש לראות בחומרה את ניסיונה של הנתבעת להציג בבית המשפט מצג מטעה, על בסיסו הושתתו טענותיו המאשימות של סלוצקי בקשר לתובע, לפיהן הוא הוזהר כי הבעיה ברכבו לא אותרה וטופלה, ובנגזר מכך לנסות לטפול עליו את האשמה לכך שהוא עצמו לא מנע את שריפת הרכב בשנית.
אדם מן היישוב, המביא את רכבו למוסך בשל תקלה, בייחוד תקלה שהביאה לשריפתו במהלך נסיעה, איננו אמור להתמצא בנבכי המנוע, במערכת החשמל, בשמות חלקיו ובסוג הטיפול הנדרש בפתרון תקלות. בגין כל אלה משלם הוא לבעל המוסך, שהוא הגורם המקצועי, בעל הידע והמומחיות, וגם בעל החובה להעמיד את הלקוח על מצב הדברים לאשורו ולפרושֹ בפניו חלופות, ככל שישנן, לביצוע התיקון. בסופו של יום, בעל הרכב הוא שנדרש לבחור איזו חלופה, אם בכלל, תינקט. אמנם, לכאורה, לא היה מקום להניח לפתחו של בעל המוסך את האשמה לשריפת הרכב בשנית, ככל שבעל הרכב היה מסרב לטיפול מוצע או נמנע מלטפל באמצעות גורמים מקצועיים אחרים, ובלבד שהוא הועמד על מצבו של הרכב, לרבות העובדה כי התקלה לא אותרה ולא טופלה ועל הסכנה הטמונה בנסיעה ברכב ולבטיחות השימוש בו, כל עוד מקור התקלה לא אותר ולא נפתר.
50.אשר על כן, לא רק שהנתבעת לא עמדה בנטל זה, שוכנעתי כי התחשבות במשקל עדויות התובע מחד ובראיות הנגדיות של הנתבעת מאידך, הורם נטל הראיה שדי בו כדי המסקנה כי הנתבעת התרשלה בטיפול ברכב לאחר שזה הובא לטיפול במוסך בעקבות השריפה הראשונה, לא משום שלא איתרה ותיקנה את התקלה, אלא משום שלא הבהירה לתובע כי אין בעצם החלפת חוטי החשמל השרופים כדי למנוע שריפת הרכב פעם נוספת, משום שלא ידוע לה מה הביא לשריפת אותם חוטי חשמל.
אני קובע כי הנתבעת התרשלה בכך שלא הבהירה כנדרש לתובע כי לא עלה בידה לאתר את התקלה שהביאה לשריפת רכבו, ובדרך זו מנעה מהתובע, כמו כל אדם סביר בנסיבות שכאלה, מלפנות למוסך אחר כדי שיטפל בבעיה שהנתבעת כשלה באיתורה, על מנת להימנע משריפה נוספת, שאכן ארעה בתוך זמן קצר.
קשר סיבתי
51.בבחינת הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעת במניעת הנזק שנגרם לתובע כתוצאה משריפת רכבו בשנית, נשאלת השאלה האם התקלה ה"לא מאותרת" היא אשר גרמה לשריפת הרכב בפעם השנייה? בעניין זה יש לציין כי מרשימת החלקים שנפגעו בשריפה השנייה, כפי שציין אביעד בחוות דעתו מבלי שנסתר, נשרפה פעם נוספת אותה צמת חוטים שחיברה בין המצבר למתנע, אשר הוחלפה לאחר שנמצאה שרופה בעקבות השריפה הראשונה. לאור זאת סבורני כי ברף במאזן ההסתברויות, די בכך כדי לקבוע כי מרבית הסיכויים שאיתור ותיקון התקלה שהביאה לשריפה הראשונה, היו מונעים את שריפת הרכב בפעם השנייה כעבור מספר ימים.
גובה הנזק
52.התובע קיבל מחברת מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, אשר ביטחה את רכבו, פיצוי בסך של 57,547 ₪. לצד זאת, התובע עתר לפיצויו בגין נזקים נוספים שנגרמו לו, שלא פוצה בגינם, כדלקמן:
53.דמי השתתפות עצמית בסכום של 10,453 ₪ - מעיון במכתב ששיגרה חב' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ לתובע מיום 30.3.2014 עולה כי הסכום הנתבע אכן נוכה מהתשלום בגין הנזק הישיר שנגרם לתובע עקב אבדן רכבו, ועל כן התובע זכאי לסכום זה.
54.סכום של 4,500 ₪ ששולם לטובת ביטוח מקיף לרכב ונחלט לטובת כיסוי הביטוח – מעיון בפוליסת הביטוח שצירף התובע עולה כי מדובר בסך של 4,362 ₪ לתקופה שבין 1.12.2013 ועד ל-30.11.2014. היות והרכב הושבת באמצע חודש פברואר 2014, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי ביחס ל- 9.5 חודשים, בסך של 3,450 ₪.
55.סכום של 1,541 ₪ בגין החלק היחסי של אגרת רישיון רכב – מעיון ברישיון הרכב עולה כי התובע שילם סך של 2,051 ₪, למשך שנה החל מיום 20.11.2014. לכן, בניכוי של כשלושה חודשים, זכאי התובע לפיצוי המבוקש.
56.החזר עלות תיקון החלפת שסתום ה-EGR בסך 3,000 ₪ ששולם לנתבעת – נוכח מסקנתי כי לא ניתן ליחס לנתבעת רשלנות בשל החלפת השסתום או קשר סיבתי מוכח לגורם שהביא לשריפת הרכב, אין התובע זכאי להשבת סכום זה.
57.פיצוי בשל אבדן ימי עבודה, עקב השבתת הרכב עד לקבלת רכב חלופי. תחילה טען התובע, כך בכתב תביעתו, לפיצוי של 45,600 ₪ בגין 48 יום לפי תחשיב של נזק מוערך בסכום של 950 ₪ ליום. ברם, בתצהירו ביקש התובע לתקן את שיערוך הנזק "לערכים יותר ריאליים" לסכום של 29,925 ₪, לפי אבדן ימי עבודה כדלקמן: תיקון החלפת השסתום – יום אחד; אירוע השריפה הראשונה – 3 ימים; אירוע השריפה השנייה – 10 ימים; וכן 33 ימים נוספים בגינם ביקש התובע להתחשב באבדן הכנסה של חצאי ימים, היות והרכב החלופי ששכר לא אפשר לו להפיק את מלוא ההנאה כמו הרכב שנשרף, היות והוא היה קטן יותר לא היה לו וו גרירה, ולכן לא אפשר לו למצות את פוטנציאל השתכרותו.
לצורך אבדן הכנסה ליום עבודה הציג התובע מכתב מרו"ח מלר, לפיו הכנסתו עפ"י דו"ח רווח והפסד בלתי מבוקר לשנת 2013 עומדת על ממוצע של 23,010 ₪ לחודש. לכן עתר התובע לפיצוי של 950 ₪ לכל אבדן של יום עבודה. התובע לא הציג את הכנסותיו לחודשים במהלכם טען לאבדן הכנסות.
לא מצאתי כל הצדקה לפצות את התובע בגין אבדן ימי עבודה נוכח שהות הרכב במוסך לצורך החלפת שסתום ה-EGR או לאחר השריפה הראשונה, שכן שוכנעתי לקבוע כי הנתבע התרשלה אך בשל כך שלא הזהירה כדבעי את התובע כי לא עלה בידה לאתר את מקור התקלה. יתר על כן, לא ברור מדוע לקח לתובע 10 ימים כדי לשכור רכב חלופי, וכששכר רכב חלופי לא ברור מדוע בחר לשכור רכב שאינו מאפשר לו מיצוי פוטנציאל ההשתכרות בעבודתו, ובכל מקרה התובע לא הוכיח הפחתה בהכנסותיו במהלך אותם ימים.
לאור זאת, מצאתי להסתפק בפסיקת פיצוי בגין אבדן 7 ימי עבודה בסך כולל של 6,650 ₪.
58.הוצאות מימון לרכב חלופי – בכתב התביעה טען התובע לסכום של 10,000 ₪+מע"מ, ואילו בתצהירו הפחית סכום זה לסך של 4,000 ₪, וטען כי שכר רכב מחבר בשם ארז. תצהירו של ארז הוצא מתיק בית המשפט, היות והאחרון לא התייצב למסירת עדות. על אף זאת, בנסיבות אלה, מצאתי כי הסכום הנתבע הינו סביר בקשר להשכרת רכב למשך למעלה מחודש, ועל כן זכאי התובע לפיצוי המבוקש.
59.לבסוף עתר התובע לפיצוי בסך של 30,000 ₪, בגין עגמת נפש, פגיעה במוניטין, בזבוז זמן ומשאבים שכרוכים בהבאת הרכב למוסך ומציאת רכב חלופי, שיבוש עבודתו והצורך לתן הסברים ללקוחותיו. התובע ביקש כי יובא בחשבון כי התרשלות הנתבעת כמעט עלתה לו בחייו, עת רכבו נשרף במהלך נסיעה. בנסיבות העניין, אני אכן סבור כי מכלול הנסיבות, לרבות סיכון חייו של התובע וההשלכות של שריפת רכבו על עבודתו ועגמת הנפש הכרוכה באבדן רכבו ששימש אותו לעבודה מזכה את התובע בסכום גלובלי של פיצוי, בגין התרשלות הנתבעת כלפיו והנזק הלא ממוני שנגרם לתובע, ובכלל זה עוגמת הנפש, הטרדה, בזבוז הזמן וההוצאות שהוציא. בשל כך, זכאי התובע לפיצוי בסך 18,000 ₪.
סוף דבר
60.אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 44,100 ₪ (במעוגל), בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, בצירוף ריבית והצמדה כדין שיחושבו ממועד הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
61.בהתחשב בתוצאת פסק הדין, בסכום שנפסק ביחס לסכום שנתבע, ובהליכי הביניים שהתנהלו בהליך דנא, תישא הנתבעת בהוצאות התובע, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 7,500 ₪, בתוך 30 יום כשימי הפגרה במניין, אחרת תחויב בתוספת ריבית והצמדה החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
62.המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
זכות ערעור בתוך 45 יום.
ניתן היום, כ"א אב תשע"ו, 25 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.
