שושן נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

לפניי תביעה כספית ע"ס 46,956 ₪ שעניינה סירוב הנתבעת לשיפוי התובעת בגין נזקיה שנגרמו עקב אירוע תאונתי מיום 6.2.2014 בטענה כי נהג התובעת היה תחת השפעת אלכוהול ועייפות מצטברת, והתנהלותו זו מהווה חריג לכיסוי הפוליסה אשר היתה בתוקף במועד האירוע.

התובעת הינה בעלת הרכב בו נהג במועד התאונה בנה, מר טל שושן (להלן: נהג התובעת) .

הנתבעת היא מי שבמועד התאונה הייתה המבטחת של רכב התובעת בפוליסת ביטוח מקיף.

נסיבות התאונה אינן במחלוקת ובגין אחריות נהג התובעת לתאונה, שיפתה הנתבעת את צד ג' על נזקיו, ובמסגרת זו ובהתאם לתנאי הפוליסה שילמה התובעת דמי השתתפות עצמית.

המחלוקת העומדת להכרעתי היא כאמור סירובה של הנתבעת לשלם לתובעת את נזקיה מכח פוליסת הביטוח המקיף בטענה כי נסיבות המקרה מקימות את החריג לפוליסה הפוטר אותה מחובתה זו.

להלן, בקליפת האגוז, טענות הצדדים.

טענות התובעת:

ביום 6.2.14 ארעה תאונת דרכים בעקבותיה הוכרז רכבה כ"אובדן גמור" והורד מהכביש. לאחר התאונה נערכה שמאות לרכב ובהתאם לה נמצא כי שוויו הינו 82,616 ₪ ובניכוי שווי השרידים 46,956 ₪.

נהג התובעת מכחיש את טענת הנתבעת העומדת מאחר סירובה לתשלום תגמולי הפוליסה ולפיה נהג תחת שיכרות , תוך שהכחיש טענה זו גם בכתב האישום שהוגש כנגדו. לדבריו התאונה נגרמה עקב החשיכה וקיומם של שיחים בסמוך למקום התאונה אשר הסתירו לו את הגעת הרכב צד ג בו התנגש.

באשר ליסוד המשפטי שבסירוב הנתבעת לשלם את פיצויי התובעת, טען ב"כ התובעת שלוש טענות עיקריות:

ראשית, גם באם היה נהג התובעת תחת השפעת אלכוהול, שהרי אין הדבר מהווה חריג לפוליסת הביטוח וזאת בהסתמך על הפסיקה הענפה הקיימת (לדוגמא ת"א 53356-06, ת"א 46273-08).

שנית, הנתבעת שילמה את נזקי הרכב של צד ג' בתאונה ומשכך אין היא יכולה להתכחש לחובתה לשפות גם את התובעת בגין נזקיה וזאת בהתבסס על ס' 68 לחוק חוזה הביטוח שכן ככל והנתבעת טענה להיעדר כיסוי ביטוחי לא הייתה צריכה היא לשלם את נזקי צד ג' כלל.

שלישית החריג שקבע המחוקק להיעדר תחולת כיסוי ביטוחי הוא זה שאמור בס' 26 לחוק חוזה הביטוח הקובע כי "נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו" ,ומכאן, כאשר התובעת בעצמה לא נתנה הסכמתה והתנהגות בנה לא ניתן לקבוע כי התאונה נגרמה עקב התנהגות מכוונת של המבוטחת עצמה והחריג שלעיל אינו יכול לחול.

טענות הנתבעת:

התשלום לצד ג' היה כחלק מהסדר פשרה וזאת משיקוליה הפרטיים שלה תוך שלא הודתה בכל טענה מטענות הצדדים וזאת מתוך היגיון ולפיו משאין מחלוקת כי האשם בתאונה הוא נהג התובעת, אין צד ג אמור להנזק מהמחלוקת שבין הצדדים נשוא תביעה זו, וזכאי הוא לשיפוי בגין נזקיו.

עיקר סירובה לביצוע התשלום נעוץ לטענתה בעובדה שנהג התובעת היה תחת השפעת אלכוהול ועייפות מצטברת, ומשכך פטורה היא מביצוע תשלום בהתאם להוראות הפוליסה שכן המדובר בחריג. לעניין זה מעירה הנתבעת כי כשלה בהבאת תיק המשטרה כנגד הנתבע וזאת משום שבקשתה לצלמו נדחתה משום היות העניין מצוי תחת הליכים מתקיימים.

לעניין טענת נהג התובעת ולפיה היו במקום שיחים אשר הסתירו את הגעתם של כלי רכב טוענת הנתבעת כי הדבר לא צוין כלל בטופס ההודאה על התאונה, ומשכך ניתן לראות בנהג התובעת כמי שמחליף את גרסותיו שלא בתום לב.

לבסוף, לעניין היסוד המשפטי שבסירוב לשלם את נזקיי התובעת, טוענת הנתבעת כי יש לראות בנהג התובעת כמי שנהג בחוסר תום לב, ותוך שהוא מגדיל את הסיכון לאירוע התאונתי, ומשכך אין הפוליסה חלה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים וכתבי טענותיהם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל וזאת מהנימוקים כדלקמן;

1. לאור טענות הצדדים כאמור לעיל ההכרעה במחלוקת דורשת ראשית הכרעה בשאלה האם הנתבעת הוכיחה את טענתה ולפיה נהג התובעת נהג תחת שכרות ועייפות , ובמידה ואמצא כי התשובה לשאלה זו חיובית , האם הדבר מהווה חריג לפוליסה ופוטר את הנתבעת מחבותה לשיפוי התובעת.

    

   נהיגה בשכרות.  

2. מעיון בעדות נהג התובעת, ובמסמכים שצירפו הצדדים לכתבי טענותיהם , לא מצאתי כי הנתבעת הוכיחה טענתה ולפיה נהג הנתבעת היה תחת השפעת אלכוהול או עייפות מצטברת.

   נטל הראייה על מנת לקבוע כי נהג התובעת נהג תחת השפעת אלכוהול מונח בהקשר זה לפתחה של הנתבעת. זאת בהינתן כך שעסקינן בטענה אשר כדברי הנתבעת מהווה חריג לפוליסה. יפים לכך דבריה של השופטת ארבל בע"א 78-04:

   "לעניין ביטוח נקבע כי נטל השכנוע להראות כי המקרה שאירע נכנס לתנאי השיפוי שבפוליסה מוטל על התובע-המבוטח, ואילו הנטל להראות כי התקיים אחד מהחריגים לחבות המשחרר את חברת הביטוח מאחריות מוטל על הנתבע-המבטח, במקרה בו עמד המבוטח בנטל המוטל עליו".

    

3. בחקירת נהג התובעת , הצהיר לפניי;

   "הייתי במסיבה מהעבודה, שתיתי כוסית וודקה רדבול וזה לווה עם אוכל וזה היה בשעה 20:30 יצאתי מהמקום בשעה 22:30 וזה היה בציק פוסט"

   ש. הגיע שוטר והוא עשה לך בדיקה במקום.

   ת. בדיקה נעשתה לא זוכר אם זה היה במקום.

   ש. אתה ער 14 שעות הלכת לאירוע, שתית באירוע משקה ועלית על הרכב. אתה מודע לכך שעצם נהיגתך בעייפות ובתוספת משקה אלכוהולי עלול להפריע לשיקול דעתך בזמן הנהיגה.

   ת. המשקה ששתיתי בשעה 20:30 לא ישפיע על הנהיגה שלחי בשעה 22:30. אני עונה על סמך אינטואיציה אישית ואני מכיר את עצמי.

   ש. אתה עיינת בכתב האישום שהוגש נגדך.

   ת. כן.

   ש. אתה יכול להגיד מה כמות האלכוהול שבה נמצא בגופך שבגינו אתה מואשם.

   ת. לא זוכר יש לי עו"ד במישור הפלילי שמטפל בעניין. לא הבאתי את כתב האישום. אני כופר בכתב האישום.

   ש. אתה טוען ששתית כוס אחת.

   ת. כן.

   ש. אתה מסכים שאם הכמות עברה את המותר זאת הסיבה שהוגש כתב אישום.

   ת. לא מסכים איתך. העו"ד שלי יבדוק אם המכשיר לא היה מכויל.

    

4. למשמע דברים אלה עולה כי נהג התובעת הכחיש את הטענה ולפיה נהג תחת השפעת אלכוהול תוך שטענה זו טרם הוכרעה בידי בית המשפט לענייני תעבורה, וזאת לאחר הגשת כתב אישום ומתן גזר הדין.

   אציין כי מעדות נהג התובעת התרשמתי שהתנהל שלא באופן זהיר ובהתאם לתנאי הדרך תוך שכאמור אף לגרסתו היו במקום שיחים אשר הסתירו את שדה הראייה , ושדה הראייה במקום היה בעייתי (ראו לעניין זה עמוד 2 לפרוטוקול שורה 30 , עמוד 3 שורות 21-22 ).

   עוד מצאתי כי נפלו סתירות בגרסת נהג התובעת בעדותו לפניי לבין עדותו במשטרה לעניין אופן התרחשות התאונה , תוך שלא נתתי לעניין זה אמון מלא בגרסתו וסבורני כי קיימת לו אחריות רבה בהתרחשותה , תוך שנהג במהירות גבוהה ביחס לתנאי הכביש ונכנס למעגל התנועה כאשר לא היה לו שדה ראייה מלא.

   וחרף זאת, לא מצאתי כי הנתבעת הוכיחה טענתה ולפיה נהג בשכרות , ולחילופין לא טענה כל טענה לעניין האחריות שיש להטיל עליו בקרות התאונה כי התנהלות זו מקימה לה את הזכות שלא לשפות את התובעת בגין נזקיה נשוא התאונה.

    

5. הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה שמוטל לפתחה תוך שנוכח טיבה של הטענה לנהיגה בשכרות, אשר לה היבט פלילי, שהרי למרות שעניינו בהליך אזרחי, לפתחה של הנתבעת רובץ נטל ראייה מוגבר, זאת כדבריי כבוד השופט בך בע"א 475/81:

   "בין אם נאמר, כי במקרים האמורים דרוה מידת שכנוע של למעלה מ-% 51 אם כי פחות מהדרוש במשפט פלילי, או שנקבע, כי אין לסטות גם כאן מהכלל הנהוג במשפטים אזרחיים, היינו, שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-% 50על-פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על-מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של % 51- התוצאה על-פי שתי הגישות היא אחת, היינו, שהצד, שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים".

    

6. מכל האמור לעיל, שהרי לא הוכח לפניי כי במועד התאונה נהג התובעת היה תחת השפעת אלכוהול, ומשכך שהרי דין טענת הנתבעת להידחות, ודין התביעה להתקבל.

    

7. יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך, וזאת ולו רק בשל טענות באי כוח הצדדים אשר ראוי לציינן לחיוב, אדון בשאלה המשפטית שהועלתה לפניי והיא כאמור האם פוליסת הביטוח חלה גם על מקרים של נהיגה בשכרות.

   כבר בראשית דבריי אציין כי גם לעניין זה, מצאתי כי הדין הוא עם התובעת.

    

   נהיגה בשכרות כחריג לפוליסת ביטוח

8. עסקינן בסוגיה אשר נדונה רבות וחרף זאת לא הוכרעה בידיי בית המשפט העליון, אך רבה הפסיקה בעניינה. רק לאחרונה נקבע בתא"מ (ת"א) 16704-01-14 חיליק נ' איליה) כי פוליסת הביטוח חלה על מקרים של תאונה שנגרמה עקב נהיגה בשכרות. ביסוד להחלטתו, כתב השופט גלעד הס כדלקמן:

   "תנאיה של פוליסה לביטוח מקיף לרכב פרטי כזו הנדונה כאן, שייעודה לספק כיסוי ביטוחי לנזקי רכוש ונזקי צד שלישי, נקבעו בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) (להלן התקנות והתוספת בהתאמה). סעיף 18(ב)(5) לתוספת מחריג תחולת הפוליסה במקרה של "אבדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים"; החרגה דומה לא נקבעה ביחס לנהיגה תחת השפעת אלכוהול. תקנה 4 לתקנות מורה שמבטח אינו רשאי לשנות מתנאי הפוליסה הקבועים בתוספת זולת אם השינוי הוא לטובת המבוטח.

    

9. דבריו של השופט הס לעיל, מתיישבים עם קביעת בית המשפט המחוזי מלפני יותר משני עשורים, שם נקבע בע"א (ת"א) 1632/94 כי אין באי החרגת הפוליסה למקרי נהיגה בשכרות בכדי להוות מדיניות משפטית שאינה ראויה, כפי שנכתב:

   "מדיניות משפטית נאותה, יכולה להביא להחמרה בעונשם של נהגים שיכורים, לעיכוב בחידוש רשיון למי שנתפס כשהינו נוהג במצב שכרות, וכיו"ב. ספק בעיננו אם מדיניות משפטית נאותה יכולה לחדור לתחום של חוזה שנערך בין שני צדדים פרטיים (בהבדל מרשויות המדינה), כאשר ההסכם נערך מרצונם והוא מגבש כל מה שהוסכם ביניהם. מדיניות משפטית נאותה כוללת גם התחשבות בעקרון חופש החוזים, במיוחד כך כאשר הפתרון קל וזמין כל כך, כפי שצויין לעיל, דהיינו הכנסת מילה אחת בפוליסה. כיוון שכך גם מזוית ראיה זו לא נראה לנו שיש לשחרר את המבוטחת מחבותה.

    

10. משכך, ובמצב המשפטי כיום, בהיעדר החרגה מפורשת בתנאי הפוליסה לתחולתה על מקרי נהיגה בשכרות, זו תחול במקרים כגון דא תוך שעל המבטחת חלה החובה לשפות את המבוטח.

     

11. ואולם , אציין כי אני כשלעצמי מתקשה להצטרף לקביעה לעיל, ושנדמה כי היא הרווחת היום. מוצאת אני טעם רב בטענת בא כח הנתבעת כי נהיגה בשכרות מהווה התנהגות ושימוש שלא בתום לב בזכותו של המבוטח תחת הפוליסה שברשותו. הייתכן כי אדם אחר, ובהגדרה זו כוללת אני גם את חברת הביטוח, יצטרך לשאת בנזק שנגרם עקב חוסר האחריות של המבוטח מטעמה? נהג העולה על ההגה בהיותו תחת גילופין, מוטב שידע כי כשם שהחברה לא תסבול את חוסר אחריותו, וזאת כדרך ההליך הפלילי שיקום בעניינו, כך גם חברת הביטוח שלרשותו לא תצטרך לשפותו, וזאת כדרך ההליך האזרחי אשר גם בו לא ימצא כל נחמה.

     

12. שאלה נפרדת היא, ושלה לא מצאתי תשובה בדבריי בא כח הנתבעת, היא מה מידת אחריות המבוטח אם נהג שמטעמו עלה על ההגה בהיותו תחת השפעת אלכוהול, אך הוא לא ידע ולא היה אמור לדעת על כך שייתכן והדבר יקרה. האם גם אז ניתן יהיה לומר כי עסקנן בהתנהגות שלא בתום לב מצדו של המבוטח ולהיעדר זכותו ליהנות מהכיסוי ביטוחי אשר בשבילו שילם לאורך תקופת התקשרותו עם חברת הביטוח?

    אציין כי ככל ושאלה זו הייתה מונחת לפניי, יכול ולא לא הייתי מרחיבה חובה זו לפתחו של המבוטח עצמו , תוך שלעניין זה יש מקום לבדוק היטב את נסיבות המקרה והישנות התנהלות הנהג.

     

    סוף דבר:

    מכל האמור לעיל ושעה שהנתבעת לא חלקה על הנזקים הנתבעים מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה וכך הנני מורה.

     

    בהתאמה הנני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת לסילוק מלא וסופי של כל טענותיה נשוא תביעה זו סך של  46,956 ₪.לסכום זה יתווסף סך של1,175₪ בגין הוצאות וסך של 5,500 ₪   בגין שכ"ט עו"ד.

    הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

     

    ניתן היום, ב' אלול תשע"ו, 05 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.