ת"א 48020-07-11 ל. ואח' נ' רם-נוף בתים סקנדינביים (1988) בע"מ ואח'

בפני בקשה מטעם הנתבעים 1-2 (להלן – "המבקשים") לצירוף תצהיר עדות ראשית של עדה נוספת מטעמם.

אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים, הנני מוצאת להיעתר לבקשה ובתוך כך הנני מתירה למבקשים להוסיף לראיותיהם את תצהירה של העדה וזאת, בכפוף לשמירת זכויותיה של התובעת לטעון להרחבת חזית, איסור עדות מפי השמועה או סברה, כן בכפוף לכך שתישמר לתובעת הזכות להגיש תצהיר משלים מטעמה ובנוסף תשלום הוצאות לטובת התובעת.

להלן יפורטו טעמי:

1. כלל הוא, לענין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם (ע"א 579/90 - מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן נון, פד מו(3), 738(05/07/1992).

    

2. אומנם, בית המשפט רשאי לקבל ראיות נוספות בשלבים מאוחרים של הדיון וזאת, אף לאחר הגשת סיכומים (ראו – ע"א 714/88 - נירה שנצר נ' יובל ריבלין, פד מה(2), 89(26/02/1991) (להלן – פרשת שנצר) ואף בשלב הערעור. אולם, על בית המשפט לעשות שימוש זהיר ומדוד בסמכות זו : "אין מקום לתת היתר כזה כדבר שבשיגרה, וככלל יש להקפיד על סדרי דין תקינים, לרבות המצאת ראיות בשלב הנועד לכך". הטעם לכך נובע, בין היתר גם משיקולים של מדיניות הקשורים הן ביעילות ניהולו של ההליך הספציפי והן ביעילות מערכת המשפט בכלל (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית) עמ' 510).

    

3. המבחנים להתרת הגשת ראיה שלא הובאה במועד הנדרש על פי סדר הדין הרגיל –

   המבחן הראשון, שהוא הראשון אף במעלה, הינו תרומתה של הראיה שבעל הדין מבקש לצרפה לחקר האמת ולמתן הכרעה צודקת בתובענה. ההיגיון הטמון ביסודו של מבחן זה הוא כי "הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה" (ע"א 189/66 – ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 480 (1966), הווה אומר אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה.

   לשם קיום מבחן זה יש לבדוק את מהותה וחשיבותה של הראיה לצורך הכרעה והן את קבילותה והמשקל אשר בית המשפט היה נותן לה לו היתה מוגשת במועד.

   המבחן השני, עניינו בעוצמת הנזק הראיתי והדיוני שיגרם לבעל הדין שכנגד עקב הגשת הראיה לאחר שהלה טען את טענותיו והביא את ראיותיו באופן העלול "להפר את האיזון העדין שבין הצדדים, איזון אשר עליו מושתתת השיטה האדוורסרית, שהיא - כך מקובל לחשוב - עומדת ביסוד סדרי הדין, בשיטת המשפט הישראלית" (בש"א (ירושלים) 7984/09 - רוזן שרה ואח' נ' חברת ארזי הבירה בע"מ (09/07/2009) – כך אין דומה מצב בו תובע מבקש להביא ראיה נוספת לאחר שהכריז "אלו עדי" אך טרם העידו עדי הנתבע, לתובע אשר מבקש לצרף ראיה במסגרת סיכומי התשובה מטעמו ולאחר שכל טענות הנתבע, לרבות סיכומיו כפי נפרשו בפניו.

   המבחן השלישי, עניינו בנסיבות בגינן לא הוגשה הראיה במועד הקבוע על פי דין, מידת אחריותו של בעל הדין לאיחור בהגשת הראיה ותום ליבו של בעל הדין המבקש לצרף הראיה הנוספת : "המבקש להגיש בפני בית המשפט ראיה נוספת נדרש להוכיח כי אי הבאת הראיות נבעה מנסיבות שאינן תלויות בו ועליו לשכנע את בית המשפט ולהרחיק מליבו כל צל של חשד בדבר תם הלב בו מוגשת הבקשה" (ע"א 226/85 - שאשא חברה לניירות ערך נ' בנק אדנים, פד מב (1), 14(19/01/1988)).

   המבחן הרביעי, עניינו בעוצמת הפגיעה בניהולו התקין של ההליך וההכבדה על בעל הדין שכנגד.

4. מן הכלל אל הפרט,

   יישומם של המבחנים המובאים לעיל על המקרה המונח בפני הביאני לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להתקבל.

   כך, ראשית באשר לשאלת הרלבנטיות של העדות (בכפוף לשמירת זכותה של התובעת לטעון שהאמור בתצהיר חלקו בבחינת הרחבת חזית, עדות מפי השמועה או סברה ובכפוף לזכותה של התובעת להפריך את האמור בעדות) – הרי שלכאורה עסקינן בעדות אשר גלומה בה תרומה לליבון המחלוקת בין הצדדים ואשר עניינה כביכול באופי של התובעת כנטען, מצבו של המבנה, החבלות שבוצעו למבנה לצורכי התביעה על ידי התובעת והרחבות הבנייה אותן ראתה לכאורה העדה במו עיניה.

   למען הזהירות יודגש בשנית – כי לעת הזו, אין באמור לעיל כדי לטעת מסמרות באשר לצדקת מי מבעלי הדין אשר תתבררנה במהלך השמעת העדים .

5. באשר למבחן השני שעניינו בעוצמת הנזק הראיתי והדיוני, הרי בהינתן כי עסקינן בבקשה המוגשת על ידי הנתבעים, שממילא לפי סדר הבאת הראיות הם האחרונים שהביאו את ראיותיהם ובשים לב לכך שכאמור לעיל הנני מתירה לתובעת להגיש ראיות משלימות וחיוב המבקשים בהוצאותיה של התובעת הרי בכך לדידי מתאיין החשש לגרימת עיוות דין כמו גם נזק ראיתי ודיוני.

    

6. באשר למבחן השלישי שעניינו בעיתוי של הגשת הבקשה ומידת אחריותם של המבקשים להגשת הבקשה באיחור – הרי אומנם כפי שהעדה מודה בעצמה היא ידעה אודות הגשת התביעה כבר משנת 2011, במשך כל התקופה החרישה ולא עשתה דבר ואילו רק עכשיו נאותה להעיד מטעם המבקשים – יחד עם זאת, השיהוי הניכר המתואר לעיל הנו לכאורה, שיהוי של העדה עצמה כאשר מתצהיר התמיכה של המבקש 2 עולה כי הפנייה אליו נעשתה ביוזמת העדה עצמה וכי הוא לא הכיר את העדה לפני הפנייה האמורה.

   מכאן ככל שעסקינן בשיהוי בהגשת הבקשה הרי אין להטיל את האשמה בגין השיהוי לפתחם של המבקשים.

7. אחרון דבר - בשאלת ההכבדה יצויין כי בהינתן שהנני נותנת לתובעת הזכות להגיש תצהיר משלים - הרי ששאלת ההכבדה ככל שתעלה, תובא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות אותן הנני מעמידה ע"ס 10,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

    

8. יודגש, כי תשלום ההוצאות שנפסקו לעיל יהווה תנאי להגשת העדות. הנני מוצאת לציין כי בנסיבות העניין מצאתי שקיימת הצדקה לחרוג מן הכלל הרגיל לפיו לרוב לא יותנה המשך ההליך בתשלום הוצאות וזאת, בנסיבות בהן מבוקש להגיש את הראיות הנוספות לאחר שהסתיים שלב ההוכחות, התיק נקבע לסיכומים והתרת הגשת הראיות הנוספות יהא בו בכדי להוביל- באופן ישיר ובלבדי להוצאות נוספות לתובעת וזאת, הן בניהול הוכחות נוספות והן, בהגשת ראיות נוספות ובכלל זה של עדים אשר כבר העידו מטעמה. לאור האמור, הרי קבלת הבקשה מסבה לתובעת הוצאות שמין הראוי כי תקבל שיפוי עליהן כבר כעת ולא במסגרת פסק הדין.

   בעניין זה האחרון יפים דברי כב' הנשיא אדלר: דב"ע נג/174-3 שמואל יוספוף - אלום רם בע"מ פד"ע כו 418 (ציטוט מתוך בש"א (נצרת) 3633/04 - קיכל מיכאל נ' בנק הפועלים סניף חרוד, תק-של 2005(1), 10551 (11/02/2005) : "מבחינת מדיניות שיפוטית הכלל הוא כי אין להתנות המשך דיון בתשלום הוצאות. זאת משום שהטלת הוצאות משפט נועדה לפצות בעל דין על נזק כספי שנגרם לו בגלל מחדל של בעל דין האחר, ולא לפגוע בזכותו של זה האחרון להתדיין. עם זאת, במקרים מסויימים יש להעניק לשופט את שיקול הדעת להתנות את המשך הדיון בתשלום הוצאות משפט שנפסקו באותו הליך. מדובר במקרים שבהם המחדל של בעל הדין, שנגדו נפסקו ההוצאות, מעורר ספק באשר לכוונתו להמשיך ולהתדיין ו/או כאשר יש חשש שבלא תשלום הוצאות עלול בעל הדין לחזור על מחדלו".

    

9. בנסיבות העניין, כפי שתואר לעיל מותנה קבלת הבקשה בתשלום הוצאות התובעת אותן הנני מעמידה בסך 10,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום. לא ישולמו ההוצאות במועד, יבוטל מועד הדיון אשר נקבע לשמיעת העדים כמפורט להלן ותינתן החלטה נוספת לעניין הגשת סיכומים בתיק.

    

10. סוף דבר

    סיכומו של דבר: הנני מתירה למבקשים להגיש את התצהיר הנוסף מטעמה אשר צורף לבקשה וזאת בכפוף לאמור לעיל ובמיוחד בכפוף לתשלום ההוצאות שנפסקו בתוך 30 ימים.

    התובעת רשאית להגיש תצהיר משלים מטעמה ביחס לאמור בתצהיר העדה מטעם המבקשת בתוך 30 ימים (מניין הימים יחל לאחר תשלום ההוצאות).

    קובעת את התיק לשמיעת עדותה של עדת המבקשים והעדויות המשלימות מטעם התובעת ככל שיוגשו ביום 5.12.16 בשעה 12:30.

     

     

    מובהר בזאת, כי לדיון זה מוקצב לחקירת העדים פרק זמן של שעה וחצי: שלושת רבעי השעה לחקירת עדת המבקשים ושלושת רבעי השעה לחקירת עדי התובעת. לא תותר כל חריגה ממסגרת הזמנים שהוקצתה והצדדים יערכו בהתאם.

    למען הסדר הטוב, הנני מורה על עיכוב ההחלטה בדבר הגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

     

    ניתנה היום, ד' אלול תשע"ו, 07 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.