פלוני נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח ואח'

עסקינן בתביעה לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לתובע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן – החוק).

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. התאונה אירעה ביום 17.1.13 עת חצה התובע את רחוב גולומב בחיפה כאשר רכב נסע לאחור ועלה על כף רגלו הימנית.

2. התובע יליד 6.10.77 כבן 36 בעת התאונה. כבן 39 כיום.

   תושב חיפה, טבח בהכשרתו וכיום איש מחשבים. גרוש ואב לשניים.

3. למחרת התאונה ניגש התובע למוקד החרום של קופת חולים מכבי שם אובחנה רגישות וטופל בתחבושת אלסטית.

   התובע פקד את מוקד קופת החולים פעם נוספת ביום 19.1.13, הופנה לבדיקת CT וניתנו לו 74 ימי מחלה לצורך מנוחה.

4. ד"ר מלמד מונה כמומחה בהליך זה ובדק את התובע פעמיים .

   על יסוד הבדיקה הראשונה ערך חוות דעת מיום 19.7.14 בה אבחן קיומה של חבלת מעיכה עם שבר ללא תזוזה בעצם הקונאיפורמית הראשונה וחבלה לרקמות רכות. לפיכך, העריך כי נכותו הזמנית של התובע עקב התאונה עומדת על 100% למשך 3 חודשים ראשונים; 50% למשך 3 חודשים נוספים ו- 20% החל מחצי השנה השניה לאחר הפגיעה ועד תום שנתיים, קרי 17.1.2015.

   ביום 8.5.15 ערך המומחה חוות דעת סופית בה העריך כי חרף תלונות התובע, אשר תיאר מגבלה קלה עד בינונית, אזי הממצאים האובייקטיביים בעניינו מועטים ולכן המליץ על העמדת הנכות הצמיתה בשיעור 4% בגין הפגיעה עקב התאונה.

5. התובע סבור כי נגרם לו אובדן כושר השתכרות ניכר והוא איבד מיכולתו לעבוד כטבח עקב המוגבלות שנגרמה לו. לעמדתו, יש להעמיד את נכותו התפקודית הצמיתה בשיעור 10% ולפסוק את היקף הפיצוי בהתאם. מטעם התובע הוגשו תצהיר עדותו ותצהירו של מר גורליק, מעסיקו בפוטנציה, אשר נחקרו במסגרת הדיון.

6. הנתבעת מסתייגת מקביעת המומחה לעניין הנכות הרפואית, אולם אף בהינתן קביעה זו הינה סבורה כי נכותו התפקודית של התובע הינה אפסית. לשיטתה, הוכח כי שכרו של התובע עלה בהדרגה, היקף משרתו גדל ולא חלה כל פגיעה בכושר השתכרותו. לעמדתה לא הוכח כי התובע חדל לעסוק במסעדנות עקב הפגיעה.

    

   דיון והכרעה

    

   אין מחלוקת בעניין החבות, אולם קיימת מחלוקת בשאלת הנזק.

    

   א. הנכות התפקודית וגריעה מכושר השתכרות

    

7. בקביעת פיצויים בגין נזקי גוף, פסיקת בתי המשפט מבחינה בין הנכות הרפואית, לנכות התפקודית ולגריעה מכושר השתכרות. הלכה היא כי "...אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה..." תפקידו של בית המשפט לבחון את השפעת הנכות הרפואית שנגרמה לנפגע על תפקודו ויכולתו להשתכר (ראו ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם במאגרים, 11.1.15), בס' 6). עם זאת, הכלל הוא כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי בהינתן העובדה שמדובר באינסטנציה מקצועית נטולת אינטרס בהליך, זאת אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות (ראו ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ, פסקה 7 ([פורסם בנבו], 28.3.2007).

    

8. בקביעת הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות, יש לבחון את נתוניו האישיים של התובע, לרבות עיסוקו, כישוריו ויכולותיו, בשים לב ללקויות הרפואיות והשפעתן עליו.

   התובע הינו טבח בהכשרתו ועסק בתחום זה עובר לתאונה.

   במהלך שנת 2012 עשה התובע הכשרה מקצועית בתחום המחשבים. התובע השתלב בעיסוק זה החל מיום 1.1.13 ועובד בתפקידו באופן רציף מאז התאונה ועד היום במשרה מלאה (ראו תלושי שכר עדכניים שצורפו לתצהירו ת/1). התובע טוען כי ביקש להמשיך לעבוד בתחום המסעדנות לצורך השלמת הכנסה אך הדבר נבצר ממנו עקב המוגבלות התפקודית שנגרמה לו.

   לאחר בחינת נתוניו האישיים של התובע בשילוב המלצות המומחה, הנני סבורה כי יש מקום להעמיד את שיעור הנכות תפקודית בהתאמה לרפואית, קרי 4% לצמיתות.

    

   ד"ר מלמד מתאר בחוות דעתו הסופית את מגבלות התובע עקב הפגיעה ומציין כי "הולך בצליעה אנטאלגית על רגל ימין, וזו צליעה קלה יותר מאשר בבדיקה הקודמת". המומחה מתעד בסעיף 4.2 לחוות הדעת טווחי תנועה בקרסול המצביעים על סטייה מועטת מהנורמה. בפרק הדיון המומחה מסכם כי הינו מוצא רמזים לנזק עצבי וגירוי עצבי וסבור כי קיומה של בדיקת EMG תקינה בנסיבות אינה שוללת זאת. לעמדתו, הבדיקה התחושתית וסימן הטינל החיובי מתאימים לפגיעה בעצב הטיביאלי. הגם שמדובר בממצאים סובייקטיביים אזי הם נתמכים בהצבעה על פיזור אנטומי מוגדר וקיום הדירות הן בבדיקותיו שלו והן במעקב שבוצע על ידי רופאים אחרים במהלך כל התקופה. המומחה מסביר כי אילו היו ממצאי בדיקת EMG חיוביים, היה מגדיל את שיעור הנכות הצמיתה שקבע ומעמידה בשיעור 10%. בנוסף, המומחה מייחס לתובע רכיב מכאני של מנגנון הפגיעה, אשר על אף שאין לו תימוכין ברורים למעט מנגנון החבלה, אזי מסביר כי קיים הבדל קל בטווח תנועה בין קרסול וכף רגל ימין לשמאל.

    

   נתתי דעתי לטיעוני הצדדים בנוגע לקביעות המומחה, אולם לא מצאתי מקום לסטות מהמלצתו המנומקת. איש מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחה ביחס לממצאיו ולאור חוות הדעת המנומקת והמפורטת יש לקבל את המלצותיו ביחס לקביעת הנכות הזמנית והצמיתה.

    

9. באשר לפן התפקודי של קביעת הנכות, הרי בעניינו, מדובר באדם בעשור הרביעי לחייו, אשר מאז התאונה ועד היום עובד בתחום המחשבים. לא נטען וממילא אין זה סביר כי המגבלה הקיימת גורעת מתפקודו כאיש מחשבים. הראייה כי בתחום זה חלה עלייה רציפה בשכרו. עובר לתאונה עבד התובע בתחום המסעדנות, כטבח או מנהל מטבח. אין חולק כי מדובר בעבודה פיזית המחייבת עמידה ממושכת. עם זאת, מדובר בשיעור נכות נמוך למדי, אשר בבדיקות המומחה בא לידי ביטוי בהגבלה תפקודית קלה. לכן, אף אם נניח כי הגבלה זו פוגעת ביכולתו התפקודית של התובע בתחום המסעדנות אזי מדובר בפגיעה קלה. בפועל, הוכח כי התובע לא חזר לעיסוקו כטבח אם כי בהמשך נדון בהרחבה בטעמים לכך.

   לאור האמור, יש לקבוע כי המוגבלות התפקודית הינה לכל היותר בשיעור קביעת הנכות הרפואית ומתייחסת לתחום המסעדנות בעיקר.

    

    

    

    

   ב. חישוב הנזק

10. הפסדי השתכרות לעבר

     

    עובר לתאונה עבד התובע בבית קפה ובפאב בהתאם לתלושים שצורפו נספח א' לתחשיב הנזק מטעמו. עיון בתלושים מראה כי התובע עבד בבית קפה בחודשים מרץ עד אוקטובר 2012 ופוטר ביום 9.11.12. בנוסף ובמקביל לעבודתו בבית הקפה, עבד שלושה חודשים בפאב (חודשים מרץ עד מאי 2012).

    שכרו החודשי הממוצע בתקופה זו עמד על סך 5,383 ₪ (נומינלי) ובשערוך להיום על סך 5,550 ₪ (הצמדה וריבית מאמצע תקופה).

     

    בחודשים ינואר 2013 עד נובמבר 2014 עבד בחברת אומניטק בתור טכנאי מחשבים בשכר חודשי ממוצע של כ 6,000 ₪ לחודש.

     

    במקביל, היה אמור להתחיל לעבוד במסעדת 'קניבר' בה התחייב לעבודה במשרה נוספת חלקית כטבח. מר גורליק, מנהל ובעלי המקום, הסביר כי התובע עבד אצלו כטבח למשך חודש אחד בשנת 2011 וכי התעתד להעסיקו כטבח בסופי שבוע בלבד על פי הסכם תנאי העסקה מחודש אוקטובר 2013. מחמת התאונה, ההסכם בוטל משום שהתובע הודיע כי עליו לעבור תקופת שיקום ממושכת ויתקשה לעמוד שעות ממושכות ברציפות. מר גורליק טוען כי משמרות סוף השבוע ארוכות יותר מאשר 8 שעות ולכן צפוי היה שכרו של התובע לעמוד על סך כ 1,500-2,000 ₪ לחודש לפי שכר של 30 ₪ לשעה. (ראו תצהירו שסומן ת/2 ועדותו בעמ' 4 לפרוטוקול).

     

    אמנם נתתי דעתי לטענות הנתבעת לפיהן יש להוציא מהתיק את ההסכם שצירף התובע בנספח ג' לתצהירו משום שלא גולה במסגרת גילוי המסמכים, אולם יש לתת את הדעת הן לעובדה שהמעסיק הפוטנציאלי, מר גורליק, חזר על הדברים בתצהירו ואישר זאת בעדותו והן למועד הגשת התצהירים אשר הותיר לנתבעת די זמן לבדיקות והיערכות.

     

    החל מיום 5.11.14 עבר התובע לעבוד בתחום המחשבים בחברת קוולי טסט, שם הינו עובד עד היום בשכר חודשי ממוצע של כ 7,500 ₪.

    הוכח כי התובע עבד במהלך כל התקופה מאז התאונה ועד עתה וכי בפועל לא נגרמו לו כל הפסדי שכר.

    עם זאת, הוכח כי התובע לא הצליח לעבוד במסעדת 'קניבר' כמתוכנן וכלל לא חזר עוד לעבוד כטבח.

    נוכח חומר הראיות, ספק אם ניתן לייחס נתון זה לתאונה בלבד ולמוגבלות שנגרמה לו בגינה. הוכח כי התובע עבד במשרה חלקית, מספר ימים חלקי מדי חודש, בתקופה בה עבד כטבח, עובר לתאונה. בנוסף, התקופה בה עבד בשתי עבודות במקביל היתה קצרה מאד, כשלושה חודשים בלבד, והיקף עבודתו במשרה הנוספת בפאב היה למשך ימים בודדים בחודש בלבד. כמו כן, הוכח כי הסכם העבודה עם מסעדת 'קניבר' נערך לכאורה ביום 10.1.13 כאשר התובע החל לעבוד במשרה מלאה בחברת אומניטק ביום 1.1.13.

    מצב דברים זה מוביל למסקנה מושכלת לפיה התובע לא עבד בפועל בשתי משרות עובר לתאונה ולא ברור מה היה היקף המשרה בו ביקש לעבוד במסעדת 'קניבר'. בהחלט סביר יהא להניח כי העובדה שהתובע לא המשיך בעיסוקו כטבח נובעת לא רק מהתאונה, אלא גם משינוי אורח חייו והשתלבותו במשרה מלאה בעבודה בתחום המחשבים אשר אף הניבה לו שכר גבוה יותר. בנסיבות אלה, לא ניתן לייחס את הפסדי שכרו לעבר לתאונה בלבד.

     

    יחד עם זאת, בשים לב לנכויות הזמניות הניכרות שנקבעו לתובע במשך חצי השנה לאחר התאונה ועד שנתיים לאחריה, יש לייחס לתאונה חלק מסוים משינוי תכניותיו של התובע למוגבלות שנגרמה לו וכפועל יוצא מכך, גם חלק מהפסדיו בגין חוסר האפשרות לעבוד כטבח. מבלי לגרוע מכך, הרי ייחוס היעדר האפשרות לעבוד כטבח במשך מלוא התקופה שחלפה מאז התאונה אינה סבירה, בהינתן קביעה של נכות בשיעור 4% היוצרת מגבלה קלה.

     

    לכן, יש להעמיד את הפסדי התובע לעבר על דרך האומדנה בסך 6,000 ₪ לפי ערכם היום.

     

11. הפסדי השתכרות לעתיד ותנאים סוציאליים

     

    בשים לב לקביעות בדבר עברו התעסוקתי של התובע, אין מקום לשלול ממנו הזכות שבדין לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו עקב התאונה לעתיד. מדובר באדם כבן 39 אשר אמנם עוסק כיום בתחום המחשבים ומגבלה זו אינה פוגעת בכושרו התפקודי בעיסוק זה. עם זאת, אין לשלול אפשרות כי ייפלט ממעגל עבודה זה בעתיד ויידרש לשוב לעסוק בתחום הכשרתו כטבח. במובן זה, יש מקום לפסוק פיצוי על דרך האומדנה אשר ישקף איזון בין הנתונים השונים המתייחסים לתובע זה כאמור ויועמד על סך 15,000 ₪ לפי ערכם היום.

     

12. הוצאות אחרות

     

    התובע מפנה בסיכומיו לרכיבי תחשיב הנזק מטעמו.

    בתחשיב קיימת דרישה לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד בשל עשרות הטיפולים אליהם נדרש התובע והמעקב הרפואי עקב התאונה. התובע עותר לפסיקת פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין רכיב זה. במסגרת התחשיב לא צורפה כל ראיה לתמוך בטענות אלה.

    גם במסגרת ראיות התובע במהלך שמיעת עדותו לא הוצג בדל של ראיה בנושא זה, לא בנוגע לנזק המיוחד אותו על התובע להוכיח בכל הנוגע להפסדי עבר ואף לא ביחס להוצאות צפויות בעתיד. נוכח פרק הזמן שחלף מאז התאונה ועד היום, העובדה שעיקר הטיפולים כבר בוצעו ותקופת השיקום למעשה הסתיימה, אזי יש לקבוע כי התנהלות העבר משליכה גם על העתיד, במובן זה שלא צפויות הוצאות נוספות במישור זה. מאחר ורכיב נזק זה לא הוכח , אין מקום לפסוק כל פיצוי בגינו.

     

13. נזק לא ממוני

     

    על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, יועמד הפיצוי בגין נזק לא ממוני על סך 10,000 ₪. ודוק, אין מקום להעמיד את הפיצוי על הרף המקסימלי בהינתן נתוני המקרה, לכן נעשה איזון בין שיעור הנכות הצמיתה הנמוך, באופן יחסי, לבין קיומן של נכויות זמניות גבוהות באופן יחסי לפרק זמן לא מבוטל.

     

    סוף דבר –

     

    אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 31,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד על פי חוק ובתוספת מלוא האגרה ששולמה על ידי התובע בהליך זה, בתוספת יתרת אגרה לתשלום.

    הסכומים ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום שלאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

     

     

    ניתן היום, ה' אלול תשע"ו, 08 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.