1.בפני בית המשפט תביעה לפיצויים בשל פרסום לשון הרע של עובדי הנתבעת כלפי התובעות.
2.ביום 11.10.14 התובעות ביקרו בסניף הנתבעת בשדרות בן גוריון 6 בחיפה, בקניון "הסיטי סנטר". בעת שערכו את קניותיהן, התובעת 1 נדרשה על ידי דיילת מכירות לפתוח את התיק, בטענה שהיא גנבה מוצר איפור, על ידי הכנסתו לתיק, מתוך ניסיון לצאת מהסניף מבלי לשלם עליו. בנוסף, קצין הביטחון של הסניף (קב"ט) הוזעק לבצע בדיקה. התובעת 1 ואחותה שהייתה עמה, שיתפו פעולה באופן מלא, רוקנו את התיק והראו שלא לקחו דבר ממוצרי החנות. לאחר האירוע התובעות החליטו לסיים את שהותן במקום מבלי לרכוש דבר, והן יצאו מהחנות על מנת לחזור לרכבן ולעזוב. הקב"ט יצא אחרי התובעות והגיע איתן עד רכבן, על מנת לוודא שהן לא גנבו מוצר אחר, בעת יציאתן.
טענות התובעות:
3.דיילת המכירות פנתה לתובעת 1 במפגיע ובקול רם, כאשר כל באי החנות ביניהם עובדים וקהל קונים שומעים זאת, במילים האלה: "תוציאי מיד את האייליינר שהכנסת לתיק שלך...ראיתי אותך מכניסה את המוצר לתיק... גנבת...תקראו מהר לקב"ט...".
4.בהמשך הגיע הקב"ט ודרש מהתובעת 1 לפתוח את תיקה, על מנת שיבצע חיפוש בו. גם זאת לעיני כל עובדי ובאי החנות.
5.התנהגות הדיילת והקב"ט גרמה להן להשפלה מרובה, בפני הרבה אנשים, תוך כדי האשמתן בגניבה. נגרמה להן עוגמת נפש רבה, עד כדי כך, שהן לא יכלו לשאת את המצב ולהשלים את קניותיהן, והן נאלצו לעזוב את החנות בבושת פנים. יתרה מזאת, עוד בדרכן לרכב המשיך הקב"ט ללכת אחריהן, על מנת לוודא שלא גנבו מוצר נוסף בעת יציאתן מהחנות, דבר שגם הוא גרם להן להשפלה רבה.
6.יש בהתנהגות עובדי הנתבעת פרסום לשון הרע נגדן, של האשמה בגניבה והשפלתן בפני אנשים רבים, ובכלל זה קהל המבקרים בחנות. בשל אופי הפנייה אליהן, שנעשתה בצורה פוגענית ובקול רם, וביצוע בדיקה משפילה באמצע החנות לעיני כל, מבקרים רבים בחנות נעצו בהן מבטים והתעניינו לדעת במה מדובר.
7.למרות שלא נמצא כל פגם בהתנהלותן, וההאשמות כלפיהן היו האשמות שווא, עובדי הנתבעת לא טרחו להתנצל בפניהן, ואף כאמור המשיכו להשפיל אותן, על ידי כך שהקב"ט הלך אחריהן עד לרכבן, על מנת לוודא שוב שלא גנבו דבר.
8.לטענת התובעות יש לפצותן בסכום של 12,000 ₪, בהתאם למפורט בכתב התביעה.
טענות הנתבעת:
9.במהלך שהותן בחנות התעורר חשד סביר לגניבת מוצר. דיילת המכירות שמה לב שהתובעת 1 לקחה לידה מוצר איפור, ולאחר מכן הוא נעלם. היא שאלה את התובעת היכן המוצר, ומאחר ולא קיבלה תשובה מניחה את הדעת, והיא אף שמה לב שבאותו שלב התובעת 1 פתחה את תיקה, היא חשדה שהמוצר הוכנס אליו. לפיכך היא פנתה אל התובעת בצורה נעימה ועדינה, וביקשה ממנה לפתוח את התיק. מאחר והסמכות היחידה בסניף המורשה לבצע בדיקה של לקוח הינו הקב"ט, הוא נקרא וזה עשה את הבדיקה באופן ראוי.
10.הנתבעת טוענת שהתנהגות עובדיה הייתה סבירה ומידתית, לצורך הגנה על אינטרס לגטימי של מניעת גניבת מוצרים. הפנייה אל התובעת הייתה בצורה נעימה וראויה, שאינה מהווה לשון הרע. כן נטען שהמקרה היה ביום שבת, בו תנועת הקונים דלילה, ולא סביר שאנשים רבים, אם בכלל, נחשפו אליו.
11.לא רק שהפנייה אל התובעות איננה מהווה לשון הרע, גם לא נעשה פרסום. זאת מאחר והפנייה לתובעת 1 הייתה רק אליה, ולא לאדם אחר, ולא הגיע לאנשים אחרים. לפיכך לטענת הנתבעת דין התביעה להידחות.
12.לחילופין טוענת הנתבעת, שגם אם יש מקום לפסוק לזכות התובעות פיצויים, סכום התביעה מופרז. מדובר בפיצויים ללא הוכחת נזק, ובמקרה מסוג זה נהוג לפסוק סכומים נמוכים בהרבה.
דיון:
13.שתי התובעות ענו לכל השאלות שנשאלו באופן ישיר. עדותן הייתה סדורה והגיונית, ושתיהן עשו רושם אמין. עדותן נתמכת בעובדה שעזבו את החנות מבלי לרכוש דבר לאחר המקרה. יתרה מזאת, הוריהן של התובעות הגיעו לסניף כחצי שעה לאחר המקרה, על מנת לברר את העניין, דבר התומך בגרסתן באופן כללי.
14.הנתבעת מפעילה בסניפה מצלמות אבטחה, המצלמות את שטח החנות באופן כללי, ובכלל זה האיזור בו התרחש האירוע. הצילומים נשמרים שלושה שבועות, ולאחר מכן נמחקים, אלא אם כן הנתבעת מחליטה על שמירתם לתקופה של מעבר לכך. מדובר באירוע חריג ומשמעותי, שאינו דבר של מה בכך. מנהל הסניף העיד שבמשך 16 שנים לא התרחש דבר מסוג זה. בנסיבות אלה סביר שהנתבעת הייתה שומרת את הצילומים, על מנת לתעד את האירוע ולתמוך בגרסתה. למרות זאת הנתבעת החליטה שלא לשמור את צילומים. מדובר בראייה שהנתבעת הייתה יכולה לשמור ולהציג בבית המשפט בבוא היום, אם תידרש להליך משפטי, אולם היא נמנעה מלעשות זאת. יש בכך להחליש את גרסת הנתבעת ולחזק את גרסת התובעות.
15.הנתבעת לא זימנה לעדות את קצין הביטחון. מדובר בעד מרכזי, משמעותי ורלוונטי, שהיה יכול לשפוך אור על המקרה. לאור מעורבותו והטענות שהועלו כלפיו, לא סביר שהנתבעת תימנע מזימונו לעדות בבית המשפט. יש בכך להחליש את גרסת הנתבעת ולחזק את גרסת התובעות.
16.דיילת המכירות העידה בבית המשפט. דיילת המכירות הודתה שהיא פנתה לתובעת 1 בדרישה לפתוח את התיק, וכי ככל הנראה אחראי המשמרת הזמין את קצין הביטחון. דיילת המכירות הודתה בכך שהתובעות שיתפו פעולה עם הבדיקה, כי לא נמצא דבר, ולאחר המקרה הן עזבו את החנות.
17.לאחר ששקלתי את מכלול הראיות הגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסת התובעות על פני גרסת הנתבעת. גרסת התובעות הייתה מפורטת וסדורה, והיא נתמכה על ידי הנסיבות הכלליות של המקרה. לעומת זאת, הנתבעת נמנעה מלהביא ראייה חשובה ורלוונטית של מצלמות אבטחה, והיא נמנעה מזימונו של עד רלוונטי מצידה, שהינו הקב"ט. כמו כן, העדות של דיילת המכירות לא סתרה את עדות התובעות. תמיכה נוספת בעדות התובעות היא בכך, שקצין הביטחון הוזעק למקום לא על ידי דיילת המכירות, כי אם על ידי אחראי המשמרת. דבר זה מלמד על הקולניות של הפנייה אל התובעות, ועל כך שהדבר עורר עניין ותשומת לב של אנשים אחרים בחנות.
18.אני מקבל את טענת התובעות שהיו בחנות מלבד עובדים נוספים גם לקוחות, שנחשפו למקרה. מדובר בחנות גדולה, וסביר שיהיו בה לקוחות נוספים מלבד התובעות.
בענין זה הנתבעת טענה שמדובר ביום שבת בו רוב החנויות בקניון נפתחות בשעה מאוחרת יותר כך שסביר שלא יהיו לקוחות רבים. אינני מקבל טענה זו. מדובר בסניף גדול של הנתבעת ששימוש כסניף "תורן" (כפי שהעיד מנהלה), ועל כן טענת התובעת שיהיו קונים נוספים סבירה והגיונית.
19.התובעות התנהלו במשותף בחנות וחוו ביחד את כל הארוע. אני מקבל את טענתן שהפנייה של עובדי הנתבעת אליהן, הן של דיילת המכירות והן של קצין הביטחון מהווה לשון הרע. התובעת 1 ויחד איתה אחותה, התובעת 2, הואשמו באופן ישיר בגניבת מוצר מהחנות, האשמת שווא שלא היה בה ממש. יש בפניה זו בכדי להשפיל את התובעות, ולבזותן.
20.אני מקבל את טענת התובעות שהיה פרסום של לשון הרע כלפיהן. האשמה שהוטחה כלפיהן הייתה מיועדת לא רק אליהן, אלא גם לגורמים נוספים בחנות, ובפרט לאחראי המשמרת ולקצין הביטחון. יתרה מזאת, הפרסום הגיע לאנשים נוספים, שהם עובדים אחרים וקהל הקונים, אשר נחשפו להטחת האשמה והבדיקה הפומבית במרכז החנות. כתוצאה מכך האנשים הנוספים התעניינו לדעת מה קרה, וחלקם אף נעץ עיניהם בתובעות.
21.אני מקבל את טענת התובעות שיש לפסוק לזכותן פיצוי ללא צורך בהוכחת נזק. יש לגזור את גודל הפיצוי ממהות הפרסום והיקפו. מדובר בהאשמה חמורה של ביצוע גניבה, שמהווה פרסום פוגע במיוחד. הפרסום נעשה בפומבי, במרכז החנות, לעיני עובדים נוספים וקהל הקונים, דבר שהגדיל את השפלתן של התובעות. לפיכך יש לפסוק לזכות התובעות פיצוי ממשי, ולא של מה בכך. יש לציין שלא היה לנתבעת קושי לבצע את הבדיקה בצורה שקטה ומכובדת, במקום לא מרכזי בחנות. התובעות שיתפו פעולה לכל אורך הדרך עם כל הגורמים שפנו אליהן. דיילת המכירות הייתה יכולה לפנות אליהן באופן שקט, ולבקש מהן לסור לצד של החנות לבדיקה דיסקרטית של הקב"ט. בכך עובדי הנתבעת היו יכולים לשמור בצורה נאותה על האינטרסים של מניעת גניבות, אולם למרבה הצער, הדברים נעשו בצורה אחרת.
22.בנסיבות העניין הפיצוי יעמוד על 3,000 ₪ לכל אחת מהתובעות, וביחד 6,000 ₪.
תוצאה:
23.הנתבעת תשלם לתובעות 6,000 ₪. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעות שיפוי בגין אגרת בית משפט בה נשאו (משוערך להיום), וכן הוצאות משפט בסך 850 ₪.
24. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, ז' תשרי תשע"ז, 09 אוקטובר 2016
צביה