לפני תביעה ע"ס 106,432 ₪ בגין עלות תיקון ליקויים, דיור חלופי ועגמת נפש שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב ליקויים שנתגלו בדירה אותה רכשה מאת הנתבעת עפ"י הסכם מיום 19/06/11.
רקע:
1.הדירה נמסרה לתובעת ביום 15/11/12.
2.ביום 19/02/14 מונה, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם בית המשפט, מר יוסף גולדקלנג, לבדיקת הליקויים הנטענים, תוך אבחנה בין העבודות שבוצעו בדירה ע"י הנתבעת לאלה שבוצעו ע"י התובעת ולחלוקת האחריות ביניהן בהתאם. המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 23/09/14.
3.ביום 13/01/15 הסכימו הצדדים כי הנתבעת תבצע את התיקונים עפ"י חוות הדעת (למעט תיקוני הריצוף) בתוך 60 ימים רצופים. משהדבר לא בוצע, הסכימו הצדדים כי הנתבעת תחל בביצוע התיקונים ביום 15/06/15 וכי העבודות תסתיימנה עד ליום 01/08/15. גם אז לא בוצעו התיקונים, לטענת התובעת, מאחר שהנתבעת לא הגיעה לדירתה לביצוע התיקונים. התובעת אף הגישה בקשה בגין ביזיון בית המשפט בשל כך. מנגד טענה הנתבעת כי התובעת לא איפשרה לה לבצע התיקונים וגירשה את בעלי המקצוע ששלחה לשם כך.
ביום 02/11/15 הוסכם כי התיקונים יבוצעו ביום 04/11/15, ולאחר מכן ביקר המומחה בשנית בדירה והגיש חוות דעת משלימה מיום 01/05/16.
4.לאור זאת הגיעו הצדדים להסכמה כי בית המשפט יתן פסק דין על בסיס חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט וכן סיכומים מטעם כל צד ובלא שמיעת ראיות נוספות. כמו כן הוסכם כי הנתבעת תיתן לתובעת אחריות בגין בעיית הרטיבות בדירה למשך התקופה הקבועה בחוק המכר דירות וכי הסכמה זו הינה חלק מפסק הדין.
טענות הצדדים:
5.לשיטת התובעת יש לאמץ את קביעת המומחה מטעם בית המשפט לפיה קיימים ליקויים בדירה, בהם ליקויי רטיבות ונזילות שמקורם בדירת השכנה שמעל דירת התובעת. התובעת איפשרה לנתבעת לבצע את התיקונים. התיקונים נמשכו פרק זמן העולה על קביעת המומחה. גם לאחר התיקונים מצא המומחה כי בוצעו תיקונים חלקיים בדירה ונותרו עוד ליקויים רבים. אין לקבל את טענת הנתבעת שהתובעת לא איפשרה ביצוע התיקונים, שכן התובעת היא שפנתה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט כדי לכוף על הנתבעת את ביצוע התיקונים בדירה. התובעת עתרה לחיוב הנתבעת בעלות תיקון הליקויים כמופיע בחוות דעת המומחה בסך 20,200 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת 25% עלות ביצוע התיקונים ע"י התובעת באמצעות קבלן אחר. בנוסף עתרה לחיוב הנתבעת בגין אספקת ברזים שלא עפ"י המפרט, ליקוי בצנרת מרפסת שירות וכן בגין חיפוי קירות שירותי אורחים, מאחר שהתובעת נאלצה להחליף בעצמה את החיפוי שלא התאים למפרט. בגין ליקויי הריצוף בדירה, הנתבעת לא הותירה אריחים רזרביים והנטל לענין זה רובץ לפתחה, ולפיכך יש לחייבה בעלות תיקון זה בסך 29,250 ₪, ובסה"כ בסך 62,447 ₪. בנוסף טענה התובעת כי יש לחייב את הנתבעת בסך 18,000 ₪ בגין אריחי קרמיקה בשירותי אורחים שהוחלפו על ידה במועד הכניסה לדירה מאחר שהאריחים שינו צבע עקב ספיגת מים. כן עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בהוצאותיה, בשכ"ט עו"ד, בעלות דיור חליפי ובפיצוי בגין עגמת נפש.
6.הנתבעת טענה בסיכומיה כי התובעת מיהרה להגיש חוות דעת מטעמה וכן את תביעתה עוד טרם נסתיימה תקופת הבדק, שעה שהנתבעת התחייבה בהסכם לתקן ליקויי בניה בתוך 12 חודשים ממועד המסירה, אך בעת הגשת התביעה החיוב לתקן טרם נוצר. עפ"י ההסכם זכאית היתה התובעת לכוף את ביצוע התיקונים בפועל, אך לא לתבוע את עלות תיקונם. בטרם מסירת הדירה לתובעת חתמה התובעת על פרוטוקול מסירה בו פורטו ליקויים מינוריים בלבד. אומדן עלות התיקונים ע"י המומחה מטעם בית המשפט עומד על כרבע מסכום התביעה. התובעת מנעה מנציגי הנתבעת להיכנס לדירה לשם ביצוע התיקונים. באשר לחיפוי אריחי הקרמיקה בשירותי האורחים, התובעת החליפה בעצמה את האריחים ולא הוכיחה כל פגם באריחים שסיפקה הנתבעת. בגין עבודות הריצוף, התובעת לא הוכיחה שהנתבעת לא סיפקה אריחים רזרביים. לא הוכח הצורך בריצוף מחדש של חדר המגורים או כי לא ניתן להשיג אריחים חלופיים. מכל מקום, בשל סירוב התובעת לאפשר לנתבעת לתקן, אין לפסוק לה דבר בגין ראש נזק זה. התובעת הודתה בפני המומחה שקיבלה מהנתבעת זיכוי עבור המטבח והתקינה את המטבח בעצמה. המומחה קבע שלא הוכח ששיפוץ חדרי האמבטיה לפני האיכלוס בוצע בגין עבודה או חומרים לקויים. מעבר לכך, המומחה קבע סכומים העולים על אלה שנתבעו ע"י התובעת בתביעתה. באשר לליקוי ברכוש המשותף לתובעת מגיע פיצוי רק בגין חלקה היחסי. מכל מקום, אילו התובעת היתה מאפשרת ביצוע התיקונים, ניתן היה להפחית את הנזק במחצית. הנתבעת עתרה לדחיית התביעה ולחיוב התובעת בהוצאותיה.
דיון:
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחוות דעת המומחה ובחוות הדעת המשלימה וכן בסיכומי הצדדים, להלן החלטתי:
7.הנתבעת טענה, כאמור, כי התביעה מוקדמת בשים לב לכך שבעת הגשתה טרם חלפה תקופת הבדק וטרם חלף המועד לתיקון הליקויים על ידה. ברם, בשים לב לטענתה זו של הנתבעת עובר להחלטה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, קבעה כב' השופטת קיציס (אשר דנה בתיק בתחילה), כבר בהחלטתה מיום 24/12/13, כי מועד התיקונים הקבוע בהסכם חלף. לפיכך ולאחר שניתנה הסכמת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת הליקויים הנטענים.
זאת ועוד, למן הגשת חוות דעת המומחה ביום 23/09/14 ועד חודש 11/15 לא בוצעו מלוא התיקונים, והדבר אף הוביל להתערבות בית המשפט מספר פעמים לשם תיאום מועדים בין הצדדים, נוכח טענתם ההדדית כי הצד שכנגד איננו מאפשר ביצוע התיקונים. סופו של יום ערכה הנתבעת תיקונים בחודש 11/15 ובהתאם ניתנה חוות דעתו המשלימה של המומחה.
יצוין עוד כי בדיון מיום 02/06/16 הסכימו הצדדים כי בית המשפט יתן פסק דין על בסיס חוות דעת המומחה וסיכומי הצדדים, כשמדובר בחיוב כספי, ככל שבית המשפט ימצא לנכון.
לאור האמור, אין בידי לקבל טענתה האמורה של הנתבעת. מכל מקום כבר נפסק כי, תוך בדיקת נסיבות כל מקרה לגופו, באם בעל הדירה מסרב לאפשר לקבלן לתקן, הפיצוי יכול שיחושב לפי עלות התיקון לקבלן (ראה ע"א 656/99 בר שירה ואח' נ' מעונות ובנין בע"מ ואח'). לענין זה ראה התייחסות להלן.
8.לתיק בית המשפט הוגשו הודעות מטעם התובעת וכן בקשה לבזיון בית המשפט בטענה שהנתבעת איננה פועלת לביצוע התיקונים בניגוד להחלטות בית המשפט בענין זה. הנתבעת מנגד טענה כי התובעת לא איפשרה לה לבצע תיקונים. טענותיה אלה של הנתבעת לא התבססו על ראיה כלשהי, כגון פניה של הנתבעת "בזמן אמת" לתובעת בטענה כי זו האחרונה מונעת ממנה לבצע התיקונים. אמנם בשלב מסוים צירפה הנתבעת תצהיר מטעמה לביסוס טענתה האמורה. עם זאת, גם לאחר ביצוע התיקונים על ידה לא פנתה לבית המשפט בטענה כי לא נתאפשר לה לבצע התיקונים במלואם וזאת ביודעה כי לאחר מכן יבקר המומחה מטעם בית המשפט בשנית בדירה.
בהליך דנן לא נשמעו ראיות. בפועל, חלק מהתיקונים בוצעו ע"י הנתבעת גם מתוך דירת התובעת ולא רק תיקוני מקור רטיבות מחוץ לדירתה. הגשת הבקשה לבזיון בית המשפט מעידה על כך שהתובעת חפצה היתה לאפשר את ביצוע התיקונים. לפיכך ונוכח הסכמת הצדדים כי ייקבע חיוב כספי, לא מצאתי כי זהו המקום בו יש לכפות כיום את ביצוע התיקונים דווקא ע"י הנתבעת או לקבוע כי יש לשלול או להפחית מהפיצויים שייפסקו לטובת התובעת או כי אין לחייב את הנתבעת בתשלום נוסף בגין עלות ביצוע התיקונים ע"י בעלי מקצוע אחרים.
9.ככלל, משניתנה חוות דעת ע"י מומחה מטעם בית המשפט, בית המשפט יאמצה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן (ראה ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח'). במקרה דנן ובייחוד שעה שהצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה שמונה ע"י בית המשפט, ולאור חוות דעתו המנומקת וניסיונו, שעה שביקר בדירה הן לפני ביצוע התיקונים והן לאחריהם, איני רואה שלא לאמצה.
הנתבעת טענה כי המומחה העריך את עלות תיקון חלק מהליקויים בסכומים העולים על הסכום בו נקבה התובעת בחוות הדעת מטעמה. אינני רואה כל מניעה לחיוב הנתבעת בסכום העולה על הסכום שננקב בחוות הדעת מטעם התובעת בגין ראש נזק ספציפי כזה או אחר, כל עוד כמכלול, סך הפיצוי שנקבע בגין תיקון הליקויים אינו עולה על הסכום הכולל שנתבע בגין כך ע"י התובעת. ענין לנו בשומה והערכה. מכלול העלויות שנפסקו ע"י המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו היו נמוכות מאלה שנקבעו ע"י המומחית מטעם התובעת. אין מניעה לפסוק בגין ראש נזק ספציפי סכום העולה על הסכום שנקבע בחוות דעת המומחית מטעם התובעת, כל עוד באים כלל הסכומים בגדרי הסכום שנתבע ע"י התובעת.
10.בשים לב לאמור לעיל, להלן התייחסות לכל אחד ממרכיבי התביעה, בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ולטיעוני הצדדים:
א. שלד ובניה –
המומחה קבע בסעיף 1 לחוות הדעת המשלימה כי הסדקים שנתגלו במקומות שונים בדירה תוקנו באופן לא מקצועי ולפיכך הופיעו בשנית. בגין כך יש לפצות את התובעת בהתאם לקביעת המומחה בסך 3,500 ₪.
ב. עבודות איטום וליקויי רטיבות –
בהתאם לסעיף 2.4 לחוות הדעת המשלימה קבע המומחה כי יש לבצע סקר טרמי לגילוי מקור הרטיבות ביחס לתקרת החניה הממוקמת מתחת למרפסת השירות, בעלות נוספת של תיקון, ובסה"כ 6,200 ₪. כמפורט לעיל, אינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה יש לחייב לכל היותר בסך 4,800 ₪ כפי שנתבע בכתב התביעה בהתאם לחוות דעת המומחית מטעם התובעת.
הנתבעת טענה בנוסף כי יש לחייבה בגין ראש נזק זה רק בגין חלקה היחסי של התובעת ברכוש המשותף. בסיכומיה התובעת לא התייחסה לטענתה זו של הנתבעת.
ערה אני לפסק הדין בענין ע"א 559/87 חשאי נ' רונן הקובע כי, משלא ניתן סעד אופרטיבי לתיקון הליקוי ברכוש המשותף ושעה שנציגות הבית המשותף איננה צד להליך, אין מקום לפסוק מלוא הפיצוי לדייר, אלא בהתאם לחלקו היחסי ברכוש המשותף. ברם, במקרה דנן ועפ"י הסכם המכר, ה"דירה" אותה רכשה התובעת כללה גם שתי יחידות חניה ומכאן כי החניה של התובעת איננה בגדר רכוש משותף ולא הוכח בפני אחרת. משנתגלתה רטיבות בתקרת החניה, סבורני שיש לשפות את התובעת במלוא עלות תיקון ליקויה.
לכן אני מחייבת את הנתבעת בעבור נזק זה לפי קביעת המומחה בסך 6,200 ₪.
באשר לבעיית הרטיבות בדירה יוזכר כי הנתבעת הסכימה ליתן אחריות בגינה למשך התקופה הקבועה בחוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973 והסכמה זו מהווה חלק מפסק דין זה.
ג. מסגרות –
לפי סעיף 3 לחוות הדעת המשלימה, בגין ראש פרק זה יש לפצות את התובעת בסך 1,300 ₪.
ד. עבודות אינסטלציה סניטרית וניקוז –
לפי סעיף 4 לחוות הדעת המשלימה, בגין ראש פרק זה יש לפצות את התובעת בסך 1,000 ₪.
ה. חיפוי קרמיקה –
באשר להחלפת חיפוי קירות שירותי האורחים (סעיף 5.1 לחוות הדעת) לא נסתרה הטענה כי הנתבעת ביצעה החיפוי באריחי הריצוף של הדירה, שאינם עפ"י המפרט ולפיכך התובעת החליפה אותם. בשל כך יש לפצות את התובעת בגין עלות ביצוע הדבקת האריחים שבוצעה ע"י התובעת בסך 1,500 ₪.
ו. מתקני חשמל ותקשורת/בטיחות –
יש לחייב את הנתבעת בגין ראש פרק זה לפי סעיף 6 לחוות הדעת המשלימה בסך 350 ₪.
ז. עבודות טיח וצבע –
המומחה העריך בסעיף 7 לחוות הדעת המשלימה עלות תיקון זה בסך 2,050 ₪.
ח. עבודות ריצוף –
בסעיף 8.3 לחוות הדעת המשלימה קבע המומחה פיצוי בסך 650 ₪ לשם שיפור הרובה במישקי הריצוף בדירה. כן קבע בסעיף 8.5 כי יש לפצות את התובעת בסך 350 ₪ עבור ניקוי שיירי טיט וחומרי בנין שונים במישקים. סך נוסף של 250 ₪ נקבע בסעיף 8.7 לחוות הדעת המשלימה לשם השלמת שיפולים סביב דלת המחסן.
נוסף על כך נקבע בסעיף 8.1 לחוות הדעת המשלימה כי קיימים 5 אריחים במקומות שונים בדירה וכן 2 פנלים שהינם בעלי גוון שונה ויש להחליפם. כן קבע כי נמצאו 7 אריחים פגומים בחדר הדיור ו-3 אריחים פגומים נוספים בפינת האוכל, בחדר הילדים ובחדר שינה הורים. המומחה קבע כי יש להחליף את כל האריחים הפגומים בעלות שנקבעה על ידו, ובאם לא קיימים אריחים חליפיים, קבע המומחה שתי חלופות לפתרון.
התובעת טענה שהנתבעת לא סיפקה לה אריחים חילופיים, ואילו הנתבעת טענה שסיפקה את אלה באופן מרוכז לכלל הדיירים במחסן הבנין. בדיון מיום 02/06/16 הצהיר נציג הנתבעת כי לא ניתן כיום להשיג את האריחים הקיימים בדירת התובעת. כן הצהיר: "השארתי ספאר ואני לא יודע איפה הוא נעלם". ככל שאכן הנתבעת הותירה אריחים חלופיים, היה באפשרותה לתקן את האריחים הפגומים כבר עם פניית התובעת אליה קודם להגשת התביעה ובהתאם לחוות הדעת מחודש 04/13 ובתוך תקופת הבדק. הטענה לאריחים בגוון שונה או לאריחים שבורים אף עלתה במכתב מטעם התובעת מיום 07/10/12 שצורף לכתב ההגנה (וראה תשובת ב"כ הנתבעת מיום 08/11/12 שצורפה לכתב ההגנה), וזאת אף קודם למועד המסירה, כשלטענת הנתבעת עצמה אותה עת עדיין עמדה לזכותה האפשרות לתקן את הליקויים, אך הנתבעת לא עשתה כן. הדבר מתיישב עם גרסת התובעת כי הנתבעת לא הותירה בידיה אריחים חלופיים. הנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך שהותירה אריחים רזרביים לשימוש התובעת. לאור האמור לא ניתן יהיה להחליף את האריחים הפגומים בלבד או אלה בעלי הגוון השונה, כקביעת המומחה.
המומחה קבע לפיכך שני פתרונות חלופיים, האחד, פירוק וריצוף האריחים בחדר הילדים ושימוש באריחים שפורקו להחלפת האריחים הטעונים החלפה ביתר חדרי הבית בעלות כללית של 7,000 ₪, והשני, פיצוי כספי בסך 20,000 ₪. סבורני כי הפתרון הראשון שמוצע עדיף בהיותו מתון בעלותו ותוך שהינו מביא לתוצאה הראויה. תחת פירוק והרכבת אריחים חדשים במספר חדרים בדירה, יחודשו האריחים בחדר הילדים בלבד והאריחים הפגומים ביתר חדרי הבית יוחלפו באמצעות האריחים שיפורקו מחדר הילדים. לא מצאתי כי פתרון זה נופל באיכותו מהפתרון האחר. לפיכך, אני מחייבת בנוסף בגין ראש פרק זה בסך 7,000 ₪.
בסך הכל בגין ראש פרק זה אני מחייבת את הנתבעת בסך 8,250 ₪.
ט. אלומיניום –
בסעיף 9 לחוות הדעת המשלימה קבע המומחה כי יש לחייב את הנתבעת בגין ראש פרק זה בסך 600 ₪.
י. אי אספקת שיש למטבח –
התובעת לא טענה עוד לפיצוי בגין מרכיב זה בסיכומיה. מעבר לכך עולה מחוות דעת המומחה כי התובעת אישרה קבלת זיכוי מאת הנתבעת בגין המטבח בסך 4,000 ₪ והמומחה אף מציין כי הוצגה לו חשבונית זיכוי בגין כך. לפיכך אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה.
יא. שיפוי בגין החלפת אריחי חיפוי קירות וריצוף בחדרי רחצה ע"י התובעת (טענות 2 ו – 3 בעמ' 17 לחוות הדעת) –
התובעת ביצעה שיפוץ בחדרי הרחצה בתוך שבועיים ממסירת הדירה לידיה, בטענה לאריחים בעלי שני גוונים ולאריחים "סופגי מים" שסופקו לה ע"י הנתבעת. המומחה ציין בחוות דעתו שהתובעת לא מסרה לידיו את האריחים שהוחלפו לשם בדיקתם וכי בדיקה שבוצעה ע"י מכון התקנים לאריחים שסופקו ע"י הספק העלתה כי הם מתאימים לתקן. מכאן שלא ניתן לקבוע כי אכן האריחים שהותקנו היו לקויים או כי עבודת הנתבעת בענין זה היתה לקויה ואינני מחייבת בכל פיצוי בגין ראש נזק זה.
יב. תוספת עלויות ביצוע –
המומחה קבע כי באם התיקונים יבוצעו ע"י קבלן שיפוצים יש להוסיף 25% על העלויות האמורות. כמפורט לעיל, אין עוד מקום לאפשר לנתבעת לבצע בעצמה את התיקונים בדירת התובעת. היה באפשרות הנתבעת לבצע את התיקונים עד כה. התיקונים שבוצעו נמצאו חלקיים גם לאחר ביקורו השני של המומחה בדירה. לפיכך יש להוסיף שיעור 25% לעלויות שנקבעו ע"י המומחה בשל כך שהתובעת תידרש לביצוע התיקונים ע"י בעלי מקצוע אחרים.
יג. דיור חלופי –
המומחה קבע כי משך ביצוע התיקונים מוערך ב – 10 ימי עבודה (מתוך הנחה שלא יתקבל הפתרון השני לענין הריצוף) וכי אין צורך בפינוי הדיירים מהדירה.
התובעת טענה שעל אף קביעת המומחה, לבית המשפט מסור שיקול הדעת בקביעה לענין הצורך בדיור חלופי.
במקרה דנן יש לזכור כי המומחה מטעם בית המשפט לא נחקר על חוות דעתו. המומחה הוא שביקר בדירת התובעת, שקל את מהות והיקף התיקונים אותם קבע שיש לבצע בדירת התובעת ומסקנתו היתה שאין מקום לפינוי התובעת ובני משפחתה מהדירה. הגם שככלל בביצוע תיקונים בדירה יש משום טירדה ואי נוחות לדייר ולבני משפחתו, לא בכל מקרה קם הצורך לפינוי הדייר מהדירה לשם ביצוע התיקונים. כאן עיקר התיקון הינו בהחלפת אריחים בחדר הילדים. יש להניח שבעת ביצוע עבודות אלה, ניתן יהיה לשכן את הילדים בחדרי הדירה האחרים. במקרה דנן, לא ראיתי להתערב בקביעת המומחה לענין זה.
יד. עוגמת נפש –
בהינתן נסיבות המקרה הספציפי שבפני, לאור הליקויים שנמצאו בדירה (והיחס בין סכום התביעה בגינם לבין הערכת תיקונם ע"י המומחה מטעם בית המשפט), בשים לב לכך שחלק מהתיקונים תוקנו ובשים לב לאלה שעדיין נותר הצורך לתקנם, בשים לב לכך שלא נפסק פיצוי בגין דיור חלופי, בשל הטירדה ואי הנוחות שנגרמו וייגרמו לתובעת בגין הצורך לתיקון הליקויים, אני מעמידה את הפיצוי בגין עגמת הנפש, אי הנוחות והטירדה ע"ס 6,000 ₪.
טו. הוצאות ושכ"ט עו"ד –
הגם שהתביעה הוגשה על סכום גבוה מסכום פסק הדין, עדיין נמצאו ליקויים בדירת התובעת ונקבעה חובת הנתבעת לשיפוי התובעת בגינם. בשקלול כל טענות הצדדים בסיכומיהם לענין רכיב זה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות ההליך הכוללות: אגרת המשפט כפי ששולמה, עלות שכ"ט המומחית מטעם התובעת, חלקה של התובעת בשכ"ט המומחה שמונה ע"י בית המשפט ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪.
סיכום:
11.לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הסכומים כדלקמן:
א. לפי סעיפים 10(א) – (ט) לעיל, סך 24,750 ₪, ובתוספת מע"מ - סך 28,958 ₪.
ב. לפי סעיף 10(יב) – תוספת 25% על הסכום המפורט בס"ק (א) לעיל - סך 7,240 ₪.
ג. בגין עגמת נפש – סך 6,000 ₪.
ה. הוצאות ושכ"ט עו"ד כפי שנפסק בסעיף 10(טו) לעיל.
הסכומים האמורים ישולמו בתוך 60 יום.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ז, 26 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.
