|
ללא הרשעה
נוסח לפרסום
גזר הדין נכתב, ככל הניתן, בשפה המובנת לקטין, יליד 2000, ששפת אמו אינה השפה העברית.
מבוא:
מן המתואר בכתב האישום עולה כי בתאריך 17.4.16 בשעה 14:55 נהג הנאשם בקטנוע בכפר**, ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא פוליסת ביטוח.
כתב האישום מייחס לנאשם את העבירות הבאות:
- נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה").
- נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970 (להלן: "פקודת הביטוח").
תסקיר שירות המבחן:
בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן. מן התסקיר עולה כי הנאשם בן למשפחה המונה זוג הורים וארבעה ילדים. מצבה הסוציואקונומי של המשפחה מתואר כטוב. האב, בעל תואר שני, עובד כמהנדס ותיאר כי משפחתו מתנהלת באורח תקין תוך הכלת ילדיה והצבת גבולות. שירות המבחן התרשם כי האב מלווה את הנאשם ומגנה כל התנהגות מנוגדת לחוק. אמו של הנאשם בעלת תואר ראשון ועובדת כמורה. מדברי האב עולה כי האם מעורבת בחינוך הילדים ומקנה להם ערכים ושאיפה להשכלה גבוהה.
הנאשם, בן 16.7, מתואר כתלמיד השומר על התנהגות ראויה ומגלה מעורבות חברתית בפעילות בית הספר. הנאשם הביע כי בכוונתו להשקיע בלימודיו ולפנות ללימודים אקדמיים. עוד עולה מן התסקיר כי הנאשם עבר מבחן תאוריה והחל בשיעורי נהיגה, על מנת לבטא כי הבין את הפסול שבמעשיו. בשיחות עם שירות המבחן הדגיש הנאשם כי מאד חשוב לו לסיים את ההליך המשפטי המתנהל נגדו, בטרם יפנה למבחן נהיגה מעשי.
הנאשם הודה בפני שירות המבחן במעשים המיוחסים לו תוך לקיחת אחריות והבעת צער וחרטה. כן מצוין בתסקיר שירות המבחן כי אביו של הנאשם הדגיש בפני הנאשם את הפסול שבמעשיו והענישו על כך. הנאשם, הפנים את המעשים והבטיח בשיחות עם שירות המבחן כי לא ישוב ויבצע מעשים המנוגדים לחוק.
עוד ניתן ללמוד מן התסקיר כי הנאשם מתאר את מעשיו כטעות הנובעת מטיפשות וילדותיות, אך יחד עם זאת מציין כי למד את הלקח ממעשים אלו לעתיד לבוא לפיו עליו להיות אדם זהיר ושקול הפועל בהתאם לחוק, המטפח תדמית חיובית ומהווה דוגמה ראויה לסובבים אותו.
יצוין כי הנאשם לא לקח חלק בקבוצת "נהיגה במבחן" מטעם "אור ירוק", בשל היעדר קבוצה טיפולית-ייעודית בתקופה הרלבנטית, ועל כן קוימו עמו שיחות פרטניות.
לאור האמור, בא שירות המבחן בהמלצה שלא להרשיעו ולהסתפק בהחתמת הנאשם על התחייבות כספית גבוהה, הטלת פסילה בפועל ועל תנאי לתקופה קצרה ולחייבו בביצוע 50 שעות לתועלת הציבור.
טיעוני הצדדים לעונש:
באת כח המאשימה חזרה על ממצאי התסקיר החיובי בקצרה והדגישה את חומרת העבירות שביצע הנאשם. עוד הדגישה כי לעבירות של נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא פוליסת ביטוח מצטרפת העובדה כי הנאשם נהג בקטנוע בשעת צהריים, מה שמגביר את חומרת המעשים ואת הסכנה הנשקפת מהם. כן, הפנתה באת כח המאשימה לע"פ 7193-02-16 על מנת לחזק את עמדתה כי לאור העובדה שתופעת הנהיגה ללא רישיון בקרב בני נוער פשתה בזמן האחרון, יש להרשיע את הנאשם בדין. מלבד עניין ההרשעה בו רואה באת כח המאשימה אינטרס ציבורי במקרה כגון דא, עתרה באת כח המאשימה להטיל על הנאשם פסילה בפועל בת חודשיים ימים לפחות, פסילה על תנאי, התחייבות כספית וביצוע 50 שעות לתועלת הציבור.
בא כח הנאשם חזר אף הוא על ממצאי התסקיר החיובי שהוגש וציין כי הנאשם הודה במעשיו ולקח אחריות עוד במועד בו עצר אותו השוטר. מבלי להמעיט בחומרת המעשים, ציין בא כח הנאשם כי יש ליתן את הדעת לכך שבמקרה דנן לא אירעה תאונה, לא בוצעה בריחה ואין בנמצא נסיבות מחמירות נוספות, להבדיל ממקרים אחרים.
בא כח הנאשם ציין כי היה לפסול את הנאשם עד לתום ההליכים נגדו ועתר שלא להטיל עליו פסילה בפועל אלא להסתפק בענישה צופה פני עתיד, ולהימנע מהרשעתו.
דברי הנאשם: "אני מתחרט על מה שעשיתי ואני מבטיח שלא אחזור על מעשיי".
דיון והכרעה:
השאלה העיקרית בה אדון, נוגעת לשאלת ההרשעה, לאור עתירת באת כח המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירות בהן הודה.
בפתח דבריי אציין את המסגרת הנורמאטיבית בה עלינו להלך על מנת להכריע בשאלה זו.
סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, קובע כי:
"לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רשיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרשיון זולת אם פוטר מחובת רשיון נהיגה ובמידה שפוטר".
סעיף 2 (א) לפקודת הביטוח, קובע כי:
"בכפוף להוראות פקודה זו, לא ישתמש אדם - ולא יגרום ולא יניח שאדם אחר ישתמש - ברכב מנועי, אלא אם יש על שימושו שלו או של האדם האחר באותו רכב פוליסה בת-תוקף לפי דרישותיה של פקודה זו".
סעיף 45ב לחוק הנוער(שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (להלן: "חוק הנוער"), קובע כי:
"(א) על אף הוראות חוק זה, קטין שעבר עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, הכרוכה בנהיגת רכב מנועי או עבירה על פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל–1970, הכרוכה בשימוש ברכב מנועי, יועמד לדין לפני שופט תעבורה, אם הוא היה כשיר מבחינת גילו, לקבל רשיון נהיגה לרכב המנועי שבו נעברה העבירה.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על קטין שעבר עבירת תעבורה שבה הוא נהג בהיותו שיכור כאמור בסעיף 64ב לפקודת התעבורה, או שעבר עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, למעט עבירה של נהיגת רכב שנעברה בידי מי שהיה בעל רישיון נהיגה שלא חודש".
כאן המקום לדון בייעודו וייחודו של בית המשפט לנוער על פני בית המשפט לתעבורה על מנת להבין את החשיבות הטמונה בהוראת סעיף 45ב לחוק הנוער.
תכליתו של בית המשפט לנוער הינה לשקם את הנאשם שבפניו, היות והוא מצוי בראשית דרכו וטרם עיצב את אישיותו ועתידו. תפקידו של שופט הנוער, בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 1א (א) לחוק הנוער, לתת דעתו לפן השיקומי של הנאשם בהתאם לגילו ולמידת בגרותו. וכך קבע המחוקק:
" מימוש זכויותיו של קטין, הפעלת סמכויות ונקיטת הליכים כלפיו ייעשו תוך שמירה על כבודו של הקטין, ומתן משקל ראוי לשיקולים של שיקומו, הטיפול בו, שילובו בחברה ותקנת השבים, וכן בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו".
בפתח המבוא לדברי ההסבר בהצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשכ"ט-1961, מפרט המחוקק את דעתו בדבר ייעודו וייחודו של בית המשפט לנוער, ביתר בהירות (הצעות חוק 825, ו' בניסן תשכ"ט, 25.3.1969 (להלן: "הצעת החוק") בע' 160):
"מטרת החוק המוצע... ולהעמיד על בסיס חדש ומשופר את ההסדרים הנוגעים לטיפול בילדים עוברי עבירות... החל בפתיחת החקירה הפלילית וכלה במתן טיפול עוקב... עיקר מגמתה היא ליצור שיטות שפיטה וטיפול הנענות לצרכי הנאשם הצעיר ומכוונות להחזירו לדרך האזרחות הטובה."
וכן בהמשך, תחת דברי ההסבר לסעיף 26 להצעת החוק, בעמוד 168:
"מגמתו של בית משפט לנוער היא בדרך כלל לשקם באמצעות דרכי טיפול מתאימות את הקטין שהובא בפניו, יותר מאשר להענישו. משום כך פתוחות בפניו דרכי טיפול בנוסף לדרכי ענישה. (ההדגשות אינן במקור. א.א.)"
מלאכת השיקום המוטלת באופן ייחודי על כתפי בית המשפט לנוער, צופה פני עתידו של הנאשם הקטין באופן אופרטיבי, וגם בכך שונה בית המשפט לנוער מבית משפט לתעבורה. וכפי שמפורש בדברי ההסבר להצעת החוק, תחת סעיף 31, בעמוד 170:
"בית משפט רגיל מסיים את מלאכתו עם מתן פסק דינו, ואין הוא מוסמך לשוב ולשקול מחדש את העונש שהטיל. אולם כאשר הנשפט הוא קטין עלול להתעורר צורך בשינויים בדרכי הטיפול שעליהן ציווה בית המשפט לנוער, כדי להתאמן להתפתחותו של הקטין."
עיננו הראות כי להליכים בבית המשפט לנוער אופי ייחודי במספר היבטים ושומה על בית המשפט להביא היבטים אלו לכלל מעשה כל אימת שבפניו ניצב נאשם שהוא קטין.
בסעיף 45ב לחוק הנוער, החריג אפוא המחוקק באופן מפורש את העבירות המדוברת מכלל עבירות התעבורה, ולא בכדי. סעיף 45ב לחוק הנוער מלמדנו כי אין דין עבירות התעבורה כולן כדין שתי העבירות המדוברות. עבירות אלו נושקות באופיין לעבירות פליליות ולכן קבע המחוקק כי הסמכות הייחודית לדון בעבירות אלו, כאשר נעברו בידי קטין, תהא נתונה לבית המשפט לנוער בלבד ואין עסקינן בסמכות מקבילה.
עמדה זו ראויה להיבנות מדברי כבוד השופט א' מצא בבש"פ 7027/01 פלונית נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו) בפסקה 7:
"...הצידוק הרעיוני להבחנה בין כלל עבירות התעבורה של קטינים לבין עבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה ללא רישיון נהיגה אינו נעוץ בדרגת חומרתן השונה של העבירות. טעמה של ההבחנה הוא בכך שבעבירות התעבורה, רובן ככולן, נודע משקל מרכזי לממד התעבורתי, ולהכרעה בהן נדרשת מומחיותם המיוחדת של שופטי התעבורה. לא כן שתי העבירות שהותרו בסמכות בתי-המשפט לנוער. אלו נושאות אופי פלילי מובהק; הממד התעבורתי שלהן הוא לרוב משני והדיון בעבירות אלו מחייב התייחסות מיוחדת להיותו של הנאשם קטין... אפשר, כמובן, כי גם במשפטו של קטין שעניינו בעבירת תעבורה תתעוררנה שאלות שבשל היותו של הנאשם קטין תחייבנה התייחסות מיוחדת. לכן חשוב להזכיר, כי
סעיף 45ב(ג) לחוק הנוער מחיל הוראות שונות של החוק על משפטו של קטין המתברר לפני שופט תעבורה ומקנה לשופט התעבורה את מלוא הסמכויות הנתונות לשופט נוער לעניין ענישתו של נאשם קטין ודרכי הטיפול בו. נמצא כי ההתייחסות המיוחדת הנדרשת במקרהו של נאשם קטין יכולה לבוא לידי ביטוי גם כאשר ההליך מתברר בבית-המשפט לתעבורה. זאת ועוד, בהתקיים טעמים מיוחדים, ואם ראה צורך בכך לטובת הקטין, רשאי שופט התעבורה, בהתאם לסעיף 45ב(ד) לחוק הנוער, להעביר את הדיון במשפטו של הקטין לבית-המשפט לנוער. במתן סמכות זו לשופט התעבורה יש משום מענה לצורך להיזקק למומחיותו המיוחדת של שופט נוער באותם מקרים שבהם היא נדרשת. (ההדגשות אינן במקור. א.א.)"
עלינו להתייחס להחרגת העבירות המדוברות בשים לב לניתוח שערך כבוד השופט א' מצא. דהיינו, אף על פי שהקנה המחוקק לשופט התעבורה (הדן קטין בכלל עבירות התעבורה) את הסמכויות הייחודיות לבית משפט לנוער, ואף על פי שהתיר לו להעביר מטעמים מיוחדים דיון בעניינו של קטין לבית המשפט לנוער, ראה המחוקק צורך מיוחד בהחרגת העבירות בהן עסקינן ולקבוע כי מלכתחילה יידונו בפני בית המשפט לנוער, וזאת בשל הפליליות שבהן.
כפועל יוצא ובהתאם למפורט לעלי בדבר תפקידו של בית המשפט לנוער, הוראות חוק הנוער יחולו במלואן על עבירות תעבורה שעניינן נהיגה ללא רישיון ונהיגה בשכרות, ככל שמדובר בנאשם שהוא קטין.
על כן, תפקידו של בית המשפט לנוער, כערכאה שהוסמכה לדון בעבירות אלו כחלק מסמכותה הייחודית, להתאים ולאזן בין חומרת העבירות ומכלול השיקולים שבמסגרת ההליך הפלילי לבין נתוניו האישיים של הקטין שבפניו. כל זאת, תוך מתן משקל יתר לאינטרסים הפרטיים של הקטין, גילו, מידת שיתוף הפעולה מצדו בהליך השיקומי ונסיבות ביצוע העבירה.
עולה מן האמור, כי לא ניתן לומר כי בעבירות תעבורה בעניינם של קטינים הנידונות בפני בית המשפט לנוער- ברירת המחדל תהא הרשעה. קביעה זו תייתר את ההבחנה הברורה שביקש לבצע המחוקק שעה שהחריג עבירות אלו.
אלא, בהתאם לס' 22 לחוק הנוער, בית המשפט ייקבע כי הקטין ביצע את העבירה ואחר עיון בתסקיר ושמיעת טיעוני הצדדים, ישקול בית המשפט האם קיימת הצדקה והאם נכון להרשיע את הנאשם שבפניו, כפי שמצווה בית המשפט לנוער לנהוג בכל נאשם קטין.
בהתאם לכך, על בית המשפט ליתן דעתו למכלול השיקולים הייחודיים והוראות החוק המיוחדות בדבר שפיטת קטינים וענישתם, תוך עיון בתסקיר של שירות המבחן, בחינה מדוקדקת של גורמי הסיכון אל מול גורמי הסיכוי לשיקומו של הנאשם, מידת שיתוף הפעולה מצדו ונסיבות ביצוע העבירה, תוך הסתמכות על עקרון תקנת השבים בהתאם לסעיף 1א לחוק הנוער.
היה וסבר בית המשפט כי הקטין שיתף פעולה באופן מלא והסיכוי להישנות העבירה נמוך, ייטה בית המשפט שלא להרשיע את הקטין ולנקוט לגביו בדרכי טיפול. לעומת זאת, ככל שהנאשם ביצע עבירה חמורה ולא שיתף פעולה עם גורמי הטיפול ועם ההליך בכללותו, ייטה בית המשפט להרשיעו ולהענישו.
באת כח המאשימה הפנתה לענ"פ 7193-02-16, בבקשה להרשיע את הנאשם, כאמור. פסק דין זה תואם את ההלכה הנוהגת בבית המשפט לתעבורה, אך אינו תואם את ההלכה הנהוגה בבית המשפט לנוער. באת כח המאשימה עותרת באופן גורף להרשעת נאשמים בעבירות בהן עסקינן בשל חומרתן והעובדה כי הפכו לרעה חולה בקרב בני נוער. לא ברורה לי עמדת המאשימה. הרי אם כן, מאי רבותא ומה היא החשיבות בהליך השיקום אותו עובר נאשם קטין במסגרת שיחות פרטניות עם שירות המבחן, בדיקה פסיכו-דיאגנוסטית, השתתפות בקבוצה טיפולית ייעודית של "אור ירוק" וכיוצא באלה. בהליך זה מושקעים משאבים רבים, ואם נחזיק בעמדה גורפת (בין אם להרשעה ובין אם לאי הרשעה) במנותק מהליך השיקום, נייתר את קיום ההליך כולו והמלצותיו זאת מאחר שלא יהיה לקטין כל אינטרס בהשקעת מאמציו והוצאת יכולותיו השיקומיות מן הכח אל הפועל, במסגרת הליך שאין לו כל השפעה על ההליך המשפטי המתנהל נגדו.
בהתאם לפסק דין ע"פ 8690/15 מדינת ישראל נ' פלוני, הרי שברירת המחדל בתיקי נוער תהיה לעולם אי הרשעה ועל עמדה זו משפיע עם משקלו הנכבד- הליך השיקום אותו עבר הנאשם.
וכדברי כבוד השופט ג'ובראן:
" כידוע, שני אינטרסים עיקריים עומדים בפני בית המשפט בבואו להכריע האם נכון יהיה להימנע מהרשעתו של מי שבצע עבירה – האינטרס הציבורי, הכולל את הצורך להגשים את מטרות המשפט הפלילי ולמצות את הדין באמצעות הרשעת העבריין; והאינטרס הפרטי, הכולל את הנזק הצפוי לנאשם מהרשעתו תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות... כאשר עסקינן בנאשמים בגירים, הכלל הרחב הוא שמקום שהוכחה אשמתו של אדם יש להרשיעו בדין, שכן האינטרס הציבורי הוא שגובר... עם זאת, כאשר מדובר בנאשמים קטינים, סעיף 24 לחוק הנוער קובע כי עומדות מספר אפשרויות בפני בית משפט שקבע שקטין ביצע עבירה, כאשר הרשעה היא רק אחת מהן. בהתאם, בכל הנוגע לנאשמים קטינים, נקיטה בדרך של אי הרשעה יותר מקובלת, שכן בית המשפט מעניק משקל מיוחד לנסיבות הפרטניות של הנאשם ולאפשרויות השיקום העומדות בפניו... למותר לציין, שאין משמעות הדבר כי קטינות יוצרת חסינות, ולעתים שיקולים של הרתעה, מניעה וגמול עולים במשקלם על השיקול השיקומי".
עוד נקבע בפסק דין זה, כי ס' 24 לחוק הנוער מונה מספר אפשרויות העומדות בפני בית המשפט, לאחר שקבע כי הקטין ביצע את העבירה המיוחסת לו. הרשעה, הינה רק אחת האפשרויות מכלל האפשרויות המנויות בסעיף זה והעומדות לשיקול דעת בית המשפט. כל זאת קבע בית המשפט מבלי לתת בכורה כל שהיא לאפשרות ההרשעה.
יתרה מכך, בע"פ 5048/09 פלוני נ' מדינת ישראל, קובע כבוד השופט הנדל כי מאחר ועסקינן בעניינו של קטין, ההליך השיקומי אינו רק שיקול אחד מתוך מכלול שיקולי הענישה, אלא מהווה מטרה בפני עצמה אותה יש להשיג.
יוער כי, שיקומו של קטין מהווה אף הוא אינטרס ציבורי, שאינו נופל מן האינטרס הציבורי הקיים במיצוי הדין על דרך ההרשעה, שעה שאל החברה שב קטין שלקח אחריות על מעשיו, שיתף פעולה עם דרכי הטיפול ושירות המבחן, הפנים את חומרת מעשיו והסיכויים להישנות העבירה בעניינו נמוכים.
את שיקולי השיקום יעדיף בית המשפט לנוער, בייחוד לאור המלצות שירות המבחן. כדברי בית המשפט העליון בע"פ 821/16 פלוני נ' מדינת ישראל, שניתן זה עתה, נקבע כי:
"לא ניתן לשלול מראש העדפה של שיקולי שיקום גם כאשר בוצעה עבירה שאינה קלה. כידוע, לשיקולי השיקום ניתן משקל מוגבר בעניינם של קטינים, אף בעבירות קשות, בשל האינטרס הציבורי להחזירם למוטב... הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר בפנינו המלצה חד משמעית של שירות המבחן המעידה על הצלחה משמעותית של המסלול השיקומי בעניינו של המערער, ועל שיתוף פעולה מרשים ועקבי מצדו". (פסקאות 15-16לפסק הדין).
ויודגש- המלצות שירות המבחן בין אם להרשיע ובין אם לאו, כשמן כן הן- המלצות. אך יחד עם זאת, שירות המבחן, שלו המומחיות באבחון נאשמים ובשיקומם, מהווה מורה דרך וסמן לשופט העוסק במלאכת השפיטה.
אי הרשעתו של קטין בנסיבות המאפשרות זאת וכאשר בית המשפט התרשם לגביו כי הליך השיקום בעניינו עלה יפה, יש בה מתן הכשר והכרה רשמית בהליך שעבר הקטין, תוך עידודו לזנוח את עברו ולהמשיך אל עתיד טוב יותר. גישה זו מסייעת בהשגת שיקומו של הקטין, שהינה מטרה בפני עצמה, כאמור.
מן הכלל אל הפרט:
בפניי נאשם כבן 16.7 שנים כיום שזהו מעמדו הראשון והיחיד בפני בית המשפט. עת ביצע את העבירות בהן הודה היה הנאשם בן 15.11.
כאמור, הרשעת נאשם קטין אינה דבר שבשגרה ויש לבחון את מכלול השיקולים לחומרא ולקולא בעניינו ועל פיהם לגזור דינו לשבט או לחסד.
מחד גיסא, חומרת המעשים, הסכנה הממשית הטמונה בהם והעובדה כי הפכו לרעה חולה בקרב בני הנוער מהווים שיקולים לחומרא בעניינו. מאידך גיסא, העובדה כי הפיק תובנות כנות מהקשר עם שירות המבחן והפנים את חומרת מעשיו עת נהג על קטנוע וכן ההליך בכללותו, קטינותו והחשיבות בדבר שיקומו והשבתו למוטב מהווים שיקולים לקולא בהם יש להתחשב בשאלת ההרשעה.
כן ראוי לציין לקולא את מכלול גורמי הסיכוי המופעים בתסקיר אל מול גורם סיכון אחד והוא- עצם ביצוע העבירה. גורמי הסיכוי אל מול גורמי הסיכון מצביעים על כך כי פניו של הנאשם פונים אל עבר עתיד טוב יותר בו הוא מבקש להתנהל בהתאם למרות החוק ולזנוח מאחור את המעשים בהם הודה.
לזאת מצטרפים שאר ממצאי התסקיר החיובי שהוגש מטעם שירות המבחן. בהתאם לאמור בתסקיר, ניכר כי הנאשם הפנים הפנמה מלאה את חומרת מעשיו והפסול שבהם. הנאשם עיבד את מעשה העבירה והפיק תובנות חשובות בדבר הסכנות הטמונות במעשיו וההכרח לפעול בהתאם לקביעת החוק.
הנאשם שיתף את שירות המבחן במניעים שהובילו אותו לביצוע המעשים ושם דגש על הצורך להפעיל שיקול דעת ולהתמודד עם הלחץ החברתי שהופעל עליו.
יתרה מכך, הנאשם ציין בפני שירות המבחן כי חשוב לו מאד לשתף נערים אחרים בהליך שמתנהל נגדו על מנת להעביר את המסר שקלט, לפיו- אסור להקל ראש בביצוע המעשים בהם הודה. בשאלת ההרשעה יש ליתן לעניין זה משקל משמעותי, שכן כאמור עיקר שאיפתו של בית המשפט לנוער ועיקר מטרתו להביא לשיקומו של הנאשם הקטין.
בית המשפט סבור כי מכלול השיקולים לקולא, מחזק את העמדה כי לא נכון להרשיע את הנאשם וכי בכך בית המשפט מכיר בהליך השיקומי אותו עבר הנאשם ומכיר בכך כי שיקומו נושא פרי.
יחד עם זאת, הנאשם לא השתתף בקבוצה ייעודית- טיפולית, דבר שיש להצר עליו- ולכך אתן ביטוי בדרכי הטיפול שאקבע.
יוער כי המקרה שנדון בפסק דין ענ"פ 7193-02-16 שונה הן במסכת סעיפי החיקוק בו הואשם הקטין והן בנסיבות ביצוע העבירה, מהמקרה בו עסקינן. שם נקבע כי הקטין ביצע עבירות של נהיגה ברכב ללא רשות, גרם לתאונה תוך שהוא בורח מן המקום מבלי להודיע על המקרה בגינו נגרם נזק. כל זאת, נוסף לעבירות של נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא פוליסת ביטוח. נסיבות אלו, ייתכן ולימדו את בית המשפט כי יש להרשיע את הקטין שבפניו, אך לא דומות הן לנסיבות המקרה שבפנינו.
למותר לציין כי בית המשפט אינו מקל ראש בחומרת העבירה שעבר הנאשם, אך יחד עם זאת בית המשפט נכון לתת לנאשם הזדמנות לתקן וליישר דרכיו מבלי שיתלווה אליו הכתם שבהרשעה. כל זאת, תוך מתן עידוד והכרה בהשקעת זמנו של הנאשם בשיקומו.
בד בבד ראוי לזכור כי אין עניינו של נאשם המשתף פעולה, משנה דרכיו ומפנים את חומרת העבירה, כעניינו של נאשם אשר אינו משתף פעולה עם הליך השיקום ועם שירות המבחן, אינו מביע חרטה ואינו מפנים את חומרת מעשיו.
אשר על כן, אני נמנעת מהרשעת הנאשם בהתאם לסעיף 24 (2) לחוק הנוער ומחליטה לנקוט כלפיו בדרכי הטיפול הבאות:
1. 50 שעות של"צ לביצוע עד ליום 1/4/17.
2. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך של 1,500 ₪ להימנע משך שנה מביצוע העבירות אותן עבר.
3. חודשי פסילה על תנאי במידה ושוב יעבור על העבירות בהן הודה מהלך שנה מהיום.
4. פסילה בפועל למשך חודשיים מיום 28/9/16.
5. תרומה כספית לעמותת אור ירוק בסך של 1,000 ₪ התרומה תשולם עד ליום 1/4/16 הקבלה תועבר לקצינת המבחן. אין צורך בהנפקת שובר.
הסברתי לנאשם את סמכות בית המשפט לשנות את דרכי הטיפול.
מתירה פרסום החלטה זו ללא פרטים מזהים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.
|