ת"א 45907-07-13 צ. ז"ל ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

כללי

1. בפני תביעה לתשלום תגמולים בגין מקרה מוות של קטינה, לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים שהוצאה ע"י הנתבעת 1. הנתבעת 2 היא בעלת הפוליסה (ראו הפוליסה נספח א' לכתב התביעה). לצד תגמולי הביטוח (בסך 174,125 ₪), נתבעו פיצויים בגין עוגמת נפש (25,000 ₪).

    

2. ארוע הביטוח הוא פטירתה המצערת של המנוחה, ה. צ. ז"ל, ילידת 14.4.2009. ה. נספתה למרבה האסון ביום 6.11.2011, בהיותה כבת שנתיים וחצי בלבד, בשריפה במכונית הוריה בחצר ביתם במושב בית עריף, בשעות אחר הצהריים (ראו דו"ח חקירת דליקות של איגוד ערים לשירות כבאות והצלה אזור איילון, בתיק מוצגי התביעה).

    

3. התביעה כנגד הנתבעת 1 הסתיימה בהסדר פשרה.

    

4. הנתבעת 2 ביקשה לדחות את התביעה, בהסתמך על כך שהפוליסה מכסה רק תלמידים מעל גיל 3, אשר חוק חינוך חובה, תש"ט-1949 חל עליהם (ראו הגדרת "תלמיד" בפרק 1 לפוליסה). הפוליסה אמנם הורחבה גם לכיסוי ילדים מתחת לגיל 3 ("הגיל הרך"), ואולם זאת רק שעה שהתאונה התרחשה בעת היות הילד במוסד החינוכי בו הוא מבקר, או בדרכו אליו או ממנו. סעיף (ו) בפרק 2 לפוליסה קבע כדלקמן:

    

   "היה הנפגע ילד בגן הילדים או במעון יום או בפעוטון אשר אינו בפיקוח משרד החינוך, והוא נכלל בהסדר הפיצוי על פי פוליסה זאת, ושלומו עבורו דמי ביטוח, יחולו עליו תנאי הסדר פיצוי זה אם התאונה התרחשה בהיות הילד במסגרת פעילות בגן הילדים או במעון היום או פעוטון בלבד, וכן בדרך הישירה מביתו לגן הילדים, או מעון היום או הפעוטון ו/או בחזרה לביתו" (ההדגשה הוספה).

    

   אין חולק כי במקרה דנא, הארוע ארע שלא בתחומי המוסד החינוכי, ולא בדרך אליו או ממנו. על כן, אין כיסוי ביטוחי למקרה דנא (וראו הודעת דחיה מטעם הנתבעת 1, מיום 23.6.2013, נספח ו' לכתב התביעה).

    

5. התובעים הכירו באי תחולת הפוליסה על המקרה דנא לפי לשונה; ואולם טענו שיש לחייב את הנתבעת 2 לשלם להם כאילו היה כיסוי ביטוחי, וזאת משום שהנתבעת 2 יצרה לטענתם מצג שווא, שלפיו מתקיים כיסוי ביטוחי לקטינה "בכל עת ובכל מקום", בדומה לביטוח תלמידים מעל גיל 3 (ס' 34ג' לכתב התביעה). נטען כי על הנתבעת 2 מוטלת החובה לבטח בביטוח תאונות אישיות את כל מי שזכאי לחינוך חינם, והיא הרחיבה זאת וכללה גם ילדים צעירים מכך -- "והודיעה על כך לתושביה ולציבור ההורים בכלל, ולתובעים בפרט" (ס 31 לכתב התביעה). נטען כי הנתבעת 2 נמנעה מלהמציא את הפוליסה הרלבנטית להורים, וגם לא הסבר בדבר תנאיה, ובכך "יצרה בפני ההורים בכלל והתובעים בפרט מצג שווא ו/או הטעתה אותם לסבור כאילו מתקיים כיסוי ביטוחי למנוחה" (ס' 32 לכתב התביעה). נטען כי התובעים לא ידעו על הסייג לכיסוי הביטוחי בכל הקשור לקטינים מתחת לגיל 3, לפיו אין הוא חל אלא בעת הימצאותם במוסד החינוכי (ס' 33 לכתב התביעה).

    

6. התובעים טענו כי הנתבע 2 הפרה את חובותיה כלפי התובעים ונהגה כלפיהם ברשלנות, במעשים ובמחדלים אלה (ס' 34 לכתב התביעה):

    

   "... הנתבעת מס' 2 הפרה את חובותיה כלפי התובעים ו/או נהגה ברשלנות, אשר באה לידי ביטוי, בין השאר, במעשים ו/או במחדלים שלהלן:

   • נמנעה מלהמציא לתובעים את תנאי הפוליסה.

   • נמנעה מלהמציא לתובעים הסבר אודות תנאי הפוליסה ו/או תנאיה ו/או סייגיה.

   • הציגה לתובעים מצג שווא, על פיו מתקיים כיסוי ביטוחי בגין תאונות אישיות בכל עת ובכל מקום.

   • הטעתה את התובעים לסבור כי מתקיים כיסוי ביטוחי למנוחה בגין תאונות אישיות בכל עת ובכל מקום.

   • שללה מהתובעים את האפשרות לבטח את המנוחה בביטוח שאינו כולל סייגים כנטען על ידי הנתבעת מס' 1.

   • לא הייתה מודעת כלל ו/או כהלכה לתנאי פוליסת הביטוח.

   • הפרה חובותיה כבעלת הפוליסה ביחס לקבוצת המבוטחים בפוליסה.

   • נהגה בחוסר תום לב ו/או בחוסר מקצועיות ו/או ברשלנות ו/או בחוסר תשומת לב.

   • לא נהגה כשם שמועצה אזורית ו/או בעלת פוליסה קולקטיבית סבירה ו/או זהירה ו/או מיומנת הייתה נוהגת בנסיבות העניין".

      

7. בסיכומיו, ב"כ התובעים הדגיש את חובת הנתבעת 2 כבעלת הפוליסה להביא לידיעת כלל חברי הקבוצה את תנאי הפוליסה ואת היקף תחולתה (ס' 39-31 לסיכומים). נטען כי הנתבעת 2 הפרה חובה זו, ופעלה בניגוד לחוזר מנכ"ל (למשל, ס' 43 לסיכומים). נטען שהנתבעת 2 גרמה לתובעים "לסמוך על המצגים שהוצגו להם בדבר תחולת הפוליסה על כל תאונה, המתרחשת בכל עת ובכל מקום, ללא מגבלת זמן או נסיבות" (ס' 41 לסיכומים). נטען שהנתבעת 2 נמנעה מלהמציא להורים את הפוליסה או כל הסבר לגביה, ובכך יצרה משג שווא והטענתה את ההורים לסבור כאילו יש כיסוי ביטוחי (ס' 45 לסיכומים). נטען שהנתבעת לא הוכיחה שלא קיים בשוק כיסוי ביטוחי חלופי, שהתובעים היו יכולים לרכוש לו ידעו על העדר החבות לפי הפוליסה (ס' 73-72 לסיכומים).

    

8. הנתבעת 2 הכחישה את טענת המצג, וטענה שלא הציגה בפני התובעים כל מצג שממנו ניתן היה להבין שהנזק מכוסה בפוליסה (למשל: ס' 12, 24, 26 לכתב ההגנה). הנתבעת לא הכחישה שלא מסרה את הפוליסה לתובעים (ס' 21 לכתב ההגנה), אך טענה כי ממילא לא היתה להורים אפשרות להחיל את הפוליסה על מצבם: "גם אם הנתבעת היתה יוצאת בפרסום, לשביעות רצון התובעים, באשר להיקף הכיסוי הביטוחי שבכל פוליסה, לא היה בכך כדי לשנות במאומה את התנהגות התובעים, או לגרום להם לעשות כל מעשה לשינוי המצב הקיים" (ס' 28 לכתב ההגנה).

    

9. הנתבעת 2 הדגישה בסיכומיה שמדובר בקטינה מתחת לגיל 3, וכי הארוע ארע מחוץ לגן ולא בדרך אליו או ממנו (ס' 7-6 לסיכומים). במקרה כזה, אין כיסוי ביטוחי (ס' 14 לסיכומים). נטען כי על המועצה לא מוטלת חובה להפיץ את הפוליסות, ולמרות זאת היא נוהגת בפועל להפיצן למוסדות החינוך, אם כי בשנה הרלבנטית הן לא העברו אליה ע"י הנתבעת 1 ולכן גם לא הופצו להורים (ס' 18). נטען כי אין בכך כדי להעלות או להוריד: בהסתמך על עדותו של שאול קירש, יועץ ביטוחי של הנתבעת 2, נטען שאין בשוק מבטח שיבטח ילדים מתחת לגיל 3 במשך 24 שעות ביממה (ס' 16, 29 לסיכומים).

    

10. הנה כי כן, הצדדים חלוקים בשאלת ה"מצג" המיוחס לנתבעת 2 בכל הקשור לכיסוי ביטוחי לפי הפוליסה. מחלוקת נוספת עוסקת בשאלת הנזק: האם היה בכוחם של התובעים 3-2 לרכוש ביטוח פרטי, לו ידעו על הגבלת הכיסוי הביטוחי לפי הפוליסה הקבוצתית. להלן תנותחנה הראיות שהצדדים הגישו בקשר לכך, וייקבעו ממצאים עובדתיים.

     

11. במישור הדיוני: מטעם התובעים הצהירו שני ההורים (תובעים 3-2) וכן נחמה אהרון (סייעת בגן ילדים בתל-אביב), ושי גבאי – שליח בחב' גבאי סוכנות לביטוח (2003) בע"מ. מטעם הנתבעת 2 הצהירו יוסי אלימלך - מנכ"ל המועצה, ושאול קירש - יועץ הביטוח של המועצה. כל העדים נחקרו. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב.

     

    דיון והכרעה

     

12. אם המנוחה, זמירה צ., הצהירה בענין פוליסת הביטוח כדלקמן:

     

    "בתחילת כל שנה נמסר לי ולבעלי ע"י גננת המעון כי קיימת פוליסת ביטוח המכסה את כל ילדי המעון וביניהם אף את ה. ז"ל, בכל עת ובכל מקום והתבקשנו לשלם גם את הפרמיה במסגרת כלל התשלומים.

    נושא קיומה של הפוליסה עלה לאור בקשתנו לקבל הסבר לגבי כל רכיב של תשלום בפירוט התשלומים שנדרשנו לשלם למעון. נמסר לי על ידי גננת המעון שסך של כ-30 ₪ לערך מתוך התשלומים, הינו עבור ביטוח לילדי המעון שמכסה אותם בכל עת, 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע ובכל מקום.

    ...

    לא קיבלנו עותק מהפוליסה על תנאיה או אישור על קיום הפוליסה משום גורם שהוא, לא מחברת הביטוח שכלל לא ידענו את זהותה, לא מצוות המעון ולא מהמועצה, לפני האירוע הטראגי שפקד אותנו.

    כאשר רשמנו את ה. ז"ל למעון התבקשנו למלא טופס בקשה לרישום ילד לשנת הלימודים הרלבנטית, ולחתום על נוהל הבאת והחזרת ילד מהמעון וטופס הסכמה, כמו כן נמסר לנו חוזר למעונות בפיקוח משרד הכלכלה מטעם העמותה לגיל הרך, בו לא מצוין דבר באשר לפוליסה שהוצאה לילדי הגן ותנאיה".

     

13. גב' צ. אישרה כי גם בעת שחמשת ילדיה הגדולים ביקרו בגן, היא לא קיבלה פוליסת ביטוח לגיל הרך (פ' ע' 13 ש' 18-5). בגיל הרך, הילדים נרשמים לגנים במעון עצמו ולא במועצה, וההורים משלמים לעמותה לגיל הרך (פ' ע' 14 ש' 24-13). להבנתה, התשלום למעון כלל גם ביטוח, בלא שנעשתה הבחנה בין סוגי תשלומים (פ' ע' 14 ש' 28-25).

     

14. בחקירתה בבית המשפט, גב' צ. אמרה שמנהלת הגן אמרה לה שהביטוח חל 24 שעות ביממה (פ' ע' 15 ש' 26 עד ע' 16 ש' 2):

     

    "ת....המנהלת בפירוש אמרה לי שהביטוח הוא 24 שעות. בפירוש היא אמרה לי. בלי שאני אשאל אפילו. חוץ מזה אני עצמי עבדתי בגן 9 שנים ואני יודעת שהילדים מבוטחים 24 שעות אז באופן אוטומטי אני יודעת שגם הילדים שלי במעון.

    ש.בגלל שאת יודעת שילדים מבוטחים 24 שעות ,

    ת.לא, בגלל שהמנהלת אמרה.

    ש.בגלל שאת יודעת שילדים מבוטחים 24 שעות, בגלל זה את גם יודעת או ידעת או חשבת, שהילדים כשהם נמצאים במעון לגיל הרך, מבוטחים 24 שעות.

    ת.לא, לא בגלל זה. ברור שזה טבעי שאני אחשוב כך וזה נראה לי הגיוני, אבל המנהלת בפירוש אמרה לי שהביטוח סכום ככה וככה, הוא 24 שעות".

     

    ובהמשך (פ' ע' 16 ש' 11-7):

    "ש.אמרת קודם בכנות שבעלך מתעסק עם כל הדברים האלה. אז מה פתאום הגננת סיפרה לך?

    ת.כי ברגע שמביאים טפסים למלא, אומרים זה לרישום, זה להוצאות, יש ביטוח ל- 24 שעות, היא הראתה לי.

    ש.מי טיפל בזה? את או בעלך?

    ת.אני דואגת לרישום של הילדים".

     

    גב' צ. הוסיפה: "בעלי חשב על הכל. אם הוא מבטח אותנו היום אז לדעתי הוא היה מבטח גם אז" (פ' ע' 17 ש' 29).

     

15. אבי המנוחה, ש.  צ., הצהיר בענין ביטוח הקטינה כדלקמן (ס' 5-4, 14-13 לתצהירו):

     

    "בתחילת כל שנה נמסר לי ולרעייתי על ידי גננת המעון כי קיימת פוליסת ביטוח המכסה את כל ילדי המעון ובכלל זה את ה. ז"ל, בכל עת ונדרשנו לשלם גם את הפרמיה במסגרת כלל התשלומים.

    נושא קיומה של הפוליסה עלה לאחר שנמסר לנו פירוט תשלומים למעון ולבקשתי לקבל הסבר לגבי כל רכיב של תשלום נמסר לי על ידי גננת המעון שהסך של 30 ₪ לערך, למיטב זכרוני, הינו עבור ביטוח לילדי המעון שמכסה אותם בכל עת, 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע.

    ...

    רק לאחר האירוע הטראגי פניתי עוד בחודש 11.12 לגננת המעון, הגב' שרה מוסקוביץ' וביקשתי לקבל את פרטי הפוליסה ותנאיה.

    בניגוד גמור למצג שהוצג לי בתחילת השנה הגב' מוסקוביץ' השיבה כי היא אינה יודעת אם קיימת פוליסת תאונות אישיות לילדי המעון והבטיחה לבדוק את הנושא ולחזור אליי".

     

16. בחקירתו בבית המשפט, האב טען כי ההורים קיבלו את הרושם שהילדים נהנים מכיסוי ביטוחי מלא, וכי "הגננות" אמרו את זה, לא רק המנהלת גב' מוסקוביץ' אלא "היו עוד הרבה מהעבר" (פ' ע' 31 ש' 28 עד ע' 32 ש' 4).

     

17. עדויות התובעים בדבר מצגי המנהלת והגננות נותרו ללא תמיכה ראייתית. התובעים לא העידו את המנהלת גב' מוסקוביץ', אשר לפי הנטען אמרה "בפירוש" שהביטוח של המנוחה מכסה תאונות במשך 24 שעות ביממה ובכל מקום. התובעים גם לא העידו כל גננת אחרת במעון, בין אם מתקופת העבר שבה ילדיהם הגדולים ביקרו בגן, ובין אם מעת שהמנוחה ביקרה בגן, כדי לתמוך בטענה אודות המצג הנטען.

     

18. ניתן היה להתרשם מעדויות התובעים, כי הם שילמו את תשלומי המעון כפי שנדרש מהם, ללא שאלות מיוחדות, ומבלי שדקדקו בענין הביטוח והיקפו. בזמן אמת, הם לא ביקשו לראות מסמכים. הם לא הגישו לבית המשפט כל מסמך, ממנו ניתן ללמוד שהכיסוי הביטוחי לילדי הגיל הרך חל "בכל העת ובכל מקום", כנטען. טופסי הרישום למעון (נספחי ה' בתיק מוצגי התביעה) הם: "טופס בקשה לרישום ילד לשנת הלימודים תשע"א"; נוהל הבאת והחזרת ילד למעון"; ו"טופס הסכמה" בענין פרסום תמונות" – אף אחד מהם לא כולל מידע בענין הביטוח.

     

19. התובעים העידו את נחמה אהרון, סייעת בגני ילדים בגילאי טרום-טרום חובה, וטרום-חובה, בעירית ת"א (ס' 4 לתצהירה). עדה זו העידה על ידיעתה בקשר לביטוח קטינים (ס' 5 לתצהירה):

     

    "כשילדי התחנכו בגיל הרך במסגרת המעון כל שנה נמסרה לי ערכת רישום וכן פירוט תשלומים למעון. בין היתר במסגרת התשלומים התבקשתי לשלם גם עבור ביטוח לילדי. אני ידעתי שהביטוי מכסה את ילדי 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע מפני תאונות או חלילה, מוות. בדיוק כמו הביטוח שקיים לילדי הגן בו הנני משמשת כסייעת. אף אחד מטעם המעון או מטעם המועצה או כל גורם אחר לא אמר לי אחרת".

     

20. אין בעדות זו כדי לתמוך בגרסת התביעה, שכן עדה זו לא עבדה בגני ילדים בבית עריף, וכלל לא עבדה עם ילדי הגיל הרך – מתחת לגיל 3 (עדותה בפ' ע' 32 ש' 27-24). בחקירתה טענה ש"אם הילדה מתחנך בגן סביר להניח שיש לו ביטוח 24/7", אך היא לא סמכה את דבריה על מקור מידע שיאשש טענה זו (פ' ע' 33 ש' 19-17).

     

21. סיכומה של נקודה זו: התובעים לא הוכיחו את טענתם העובדתית, לפיה מנהלת הגן או גננת של הגן יצרה כלפיהם מצג פוזיטיבי, לפיו הקטינה מבוטחת כנגד תאונות אישיות בכל עת ובכל מקום. גם טופסי הרישום לגן לא כללו מידע ביטוחי שניתן לסמוך עליו ממצאים אודות יצירת המצג הנטען.

     

22. התובעים הוסיפו וטענו כי פוליסת הביטוח לא הומצאה להם (ס' 10 לתצהירה של גב' צ.; ס' 13 לתצהיר מר צ.). נטען כי באי המצאת הפוליסה, המועצה נכשלה בחובת היידוע, ומנעה מההורים את המידע הרלבנטי שהיה מאפשר להם לשקול לרכוש ביטוח בשוק הפרטי.

     

23. יוסי אלימלך, מנכ"ל המועצה בעת הרלבנטית, העיד על היקף הביטוח בכל הקשור לגיל הרך. לדבריו (ס' 6-3 לתצהירו):

     

    "ילדי הגנים שמעל גיל 3 שנים מבוטחים על ידי הנתבעת 2 מכח חבותה בדין ומדובר בביטוח של 24 שעות ביממה ובכל ימות השבוע.

    ילדי גנים שמתחת לגיל 3 שנים – אין כלפיהם חובת ביטוח.

    למרות זאת, ובתיאום עם מרכז שלטון המקומי, רשויות הממשל ובאישור משרדי הממשלה הרלבנטיים, מבוטחים ילדים שמתחת לגיל 3 שנים בביטוח תאונות אישיות, אך זה ביטוח שהכיסוי שבו חל על תקופת שהותם בגן ובדרכם לגן וממנו ולא מעבר לכך.

    בהתאמה לכך נעשה הביטוח כל השנים והפוליסה המצ"ב מבטאת נכונה את הביטוח שנעשה על ידי כלל הרשויות המקומיות".

     

24. מר אלימלך העיד, כי הליך הרישום של ילדי הגיל הרך לגני הילדים נעשה בעמותה לגיל הרך (ס' 7 לתצהירו). דמי הפרמיה שהעמותה גובה מההורים עבור ביטוח הילדים מועברים ממנה למועצה, והמועצה משלמת את הפרמיה לחברת הביטוח (ס' 12 לתצהירו). על סמך עדות זו ניתן לקבוע, כי המועצה היא זו שדואגת לבטח את ילדי הגיל הרך (מתחת לגיל 3), וזאת באמצעות העברת דמי הפרמיה לחברת הביטוח לצורך ביצוע התשלום.

     

25. מר אלימלך אישר כי המועצה היא בעלת הפוליסה (ס' 11 לתצהירו). למרות זאת, המועצה לא ראתה חובה לעצמה להמציא את פוליסות הביטוח להורים, בין במישרין ובין באמצעות העמותה לגיל הרך, או באמצעות מוסדות החינוך. כדבריו (ס' 13 לתצהירו):

     

    "לכתב התביעה צורף נספח ח' [הפוליסה] ונאמר לי שיש טענה של התובעים שלא הומצאה להם פוליסת הביטוח.

    הביטוח של ילדי הגן הוא ביטוח קולקטיבי ודווקא מנספח ח', עליו מסתמכים התובעים, עולה, שהחובה להמציא את הפוליסה לכל יחיד מקבוצת המבוטחים בביטוח הקולקטיבי, הוטלה על חברת הביטוח, שהיא המבטחת, ולא על הנתבעת 2, שהיא המבוטחת, או בעלת הפוליסה. מכל מקום, הנתבעת 2 לא המציאה עותק מהפוליסה להורים, היא אינה עושה זאת, היא אינה חייבת לעשות זאת וממילא לא הציגה בפני אף הורה מצג שגוי כלשהוא, בכל הקשור לכיסוי הביטוחי, או פרטים אחרים שמתייחסים לפוליסת הביטוח" (ההדגשה הוספה).

     

     

26. אין בידי לקבל את טענת המועצה לפיה היא פטורה מחובה להמציא להורים את עותקי הפוליסות לכיסוי תאונות אישיות לתלמידים. כענין של התנהלות מנהלית תקינה, יש לחייב את המועצה להמציא לבעל הענין מסמך חוזי, כמו הפוליסה דנא, המשפיע על זכויותיו וחובותיו המשפטיות.

     

27. עוגניה של חובה זו הם כפולים: בפן החוזי-ביטוחי, המועצה היא בעלת הפוליסה. היא זו הדואגת לקבל את כספי ההורים מהעמותה לגיל הרך, ולשלם את הפרמיות לחברת הביטוח (ס' 12 לתצהירו של מר אלימלך). כבעלת הפוליסה, וכמי שדואגת לכינון הביטוח ולתשלום, על המועצה להעביר את הפוליסה ואת המידע הרלבנטי שבידה ליחידי הקבוצה (וראו למשל: ת.א. (חי') 25296/01 אמזלג נ' סהר חב' לביטוח בע"מ; ת.א. (ראשל"צ) 2111/04 הליפקס נ' קופת תגמולים של עובדי אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ.

     

28. ואמנם, חוזר המפקח על הביטוח מר אייל בן שלוש מיום 17.82005, בענין "גילוי נאות בביטוח תאונות אישיות קבוצתי – הבהרה", אינו מותיר ספק בנקודה זו, בקובעו כך (נספח יא' בתיק מוצגי התביעה):

     

    "בהמשך לפניות שהתקבלו במשרדנו בנוגע למסירת פוליסת ביטוח למבוטח בביטוח קבוצתי, למשל בנושא ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, ובהמשך להוראות חוזר ביטוח 2002/3 בנושא גילוי נאות בביטוח בריאות קבוצתי, הרינו להבהיר כי על מבטח להמציא לכל יחיד מקבוצת המבוטחים בתוכניות לביטוח תאונות אישיות את פוליסת הביטוח, לרבות שאר המידע המפורט בחוזר הנ"ל, ובהתאם למועדים שנקבעו בו".

     

29. שאול קירש, יועץ הביטוח של המועצה, העיד: "למיטב ידיעתי, חוק הפיקוח על עסקי ביטוח מכתיב את החובה לחלק את הפוליסות הקיבוציות או לפחות דף תנאים מרוכז וזה מוטל על חב' הביטוח". ואולם חובתה של חובת הביטוח אינה פותרת את חובתה של המועצה, כבעלת הפוליסה, לדאוג היא עצמה להפצה.

     

30. בפן המנהלי, אין הרשות העירונית פועלת עבור עצמה ואין לה משל עצמה ולא כלום. עבור תושביה היא פועלת. עליה לפעול בשקיפות, ולספק להורים את המידע הרלבנטי הקשור לביטוח ילדיהם. ואמנם, בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך, בפרק העוסק בביטוח תאונות אישיות לתלמידים, צוין כי על הרשות העירונית מוטלת חובה למסור את הפוליסה להורים. סעיף 3.3, שכותרתו "מסירת הפוליסה להורים", קובע כדלקמן (נספח יב' בתיק מוצגי התביעה):

     

    "על פי הנחיות הממונה על הביטוח במשרד האוצר, שעניינן גילוי נאות בביטוח קבוצתי, על חברות הביטוח להמציא לידי כל יחיד מקבוצת המבוטחים בביטוח קבוצתי, ובכלל זה ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, עותק של פוליסת הביטוח וטופס גילוי נאות המרכז פרטים כלליים הנוגעים לפוליסת הביטוח וכן את עיקרי הכיסויים הקיימים בה.

    לאור זאת תקבל כל רשות מקומית מחברת הביטוח שעמה התקשרה לשם ביטוח תלמידיה עותקים של פוליסות הביטוח, לרבות טפסי גילוי נאות, כמספר התלמידים המבוטחים שעליהם הצהירה.

    בתחילת שנת הלימודים תעביר הרשות המקומית לכל אחד ממוסדות החינוך עותקים של פוליסת הביטוח, לרבות טפסי גילוי נאות, כמספר התלמידים במוסד וכמה עותקים נוספים לשימוש בית הספר.

    על בית הספר למסור את העותקים של פוליסת הביטוח ואת טפסי הגילוי הנאות להורי התלמידים בתוך 30 יום מתחילתה של שנת הלימודים".

     

31. חוזר המנכ"ל הנ"ל עוסק בחובת ביטוח לפי סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, שענינו ביטוח של מי שזכאי לחינוך חינם. חוזר המנכ"ל אינו עוסק בהרחבת הביטוח למקרה של הגיל הרך, שלגביהם לא חלה חובה לבטח. עם זאת, החובה למסור את הפוליסה שעוגנה בחוזר המנכ"ל הנ"ל היא נגזרת של חובת יידוע רחבה המוטלת על המנהל בתפקידו כמשרת הציבור -- ליידע את בעל הענין על פעולה משפטית שננקטה בענינו ואשר יש בה כדי להשפיע על מצב חובותיו וזכויותיו.

     

32. המועצה היתה חייבת להפיץ את הפוליסות להורים, ולמצער ליידע את ציבור ההורים בדבר הביטוח, ולאפשר להם לקבל עותק מהפוליסה (כגון בהפצה אלקטרונית, או במתן אפשרות לקבל עותק של הפוליסה במשרדי המועצה). ואמנם, המועצה נהגה בדרך כלל להפיץ את הפוליסות למוסדות החינוך, אם קיבלה את הפוליסות מחברת הביטוח. מר אלימלך העיד (פ' ע' 42 ש' 20-15):

     

    "ש.לגבי ילדים שחוק חינוך חובה חל עליהם, מגיל 3 ומעלה, האם המועצה דואגת להפיץ את פוליסות הביטוח בין מוסדות החינוך?

    ת.במידה ואנחנו מקבלים את הפוליסה, אנחנו מעבירים אותם. מפזרים לבתי הספר, למוסדות החינוך, גני הילדים, ומשם זה עובר להורים אני מניח.

    ש.האם נכון שהמועצה מקבלת במרוכז את כל הפוליסות והיא מפזרת אותן בין מוסדות החינוך.

    ת.כשאנחנו מקבלים, אנחנו מפזרים".

     

33. לגבי השנה הרלבנטית (2011), המועצה לא העבירה את הפוליסות למוסדות החינוך. מר אלימלך העיד: "לא קיבלנו פוליסות בשנה הזו... מבדיקה שערכתי פעמיים, גם אתמול לפני העדות וגם כשהגיעה התביעה... אף אחד לא ראה או ידע על פוליסות שהגיעו ב- 2011" (פ' ע' 42 ש' 25-23).

     

34. עדותו של מר אלימלך עומדת לכאורה בסתירה לתצהירו של שי גבאי , המשמש שליח בחב' גבאי סוכנות לביטוח (2003) בע"מ. לפי תצהירו של מר גבאי, ביום 19.9.2011 התקבלו בסוכנות גבאי 63,927 עותקים מפוליסות הביטוח לתאונות אישיות לתלמידים שהוציאה חב' איילון (ס' 2 לתצהיר). מר גבאי הצהיר כי "במהלך חודשים 10/2011 – 9/2011 מסרתי 4,000 עותקים של פוליסת הביטוח לתאונות אישיות לתלמידים לידי מחלקת החינוך של המועצה המקומית חבל מודיעין" (ס' 3 לתצהיר). לתצהיר צורפה "תעודת משלוח מס' 86086" לאספקת 63,927 פוליסות תאונות אישיות לתלמידים מחב' הביטוח איילון לסוכנות גבאי (נספח א').

     

35. בחקירתו, מר גבאי אישר כי תעודת המשלוח הנ"ל לא נחתמה על ידו (אלא ע"י אחת בשם ליאת שם טוב, ששמה מופיע ע"ג התעודה). מר גבאי העיד שאינו מכיר את נספח א' לתצהירו וכי מסמך זה לא קשור אליו (פ' ע' 21 ש' 25 עד ע' 22 ש' 3). לדבריו, תפקידו הוא "לחלק קרטונים" והוא "רק שליח". כך אמר (פ' ע' 22 ש' 17-11):

     

    "חברת איילון מחלקת לנו את הפוליסות של התאונות האישיות ותפקידי כשליח לחלק לכל מועצה או לכל עיריה את מה שאני צריך לחלק. זה לא עבר דרכי. ...

    כשאיילון הביאה לנו את הפוליסות האלה היא מביאה את זה לסוכנות. אני כתפקידי אומרים לי עיריה זו תן לה כך וכך, עיריה זו תן לה כמות כזו. זה התפקיד שלי. מה שהלאה אני כבר לא יודע מה. כשאמרתי "זה לא עבר דרכי" התכוונתי שהביאו את זה לסוכנות שלנו, אני לא קיבלתי את הכמויות האלה. אני תפקידי רק שליח. הניחו בסוכנות שלנו, ולי אומרים לזה לחלק 9 קרטונים, זה 10 קרטונים, זה התפקיד שלי".

     

    ובהמשך (פ' ע' 22 ש' 30 עד ע' 23 ש' 2):

    "כתוב, לא כתוב. לא הבנתי את השאלה. אתה מבלבל אותי. אני לא יודע מה להגיד לך. אני יודע שחילקתי כל מה שנתנו לי. מה אתם רוצים ממני? תעשו מה שאתם רוצים, אין לי בכלל צד בעניין. לא נעים לי להגיד את זה, אני אומר את האמת. התפקיד שלי לחלק את זה. מעבר לזה, קיבלו, לא קיבלו, זה אני לא יודע את כל הדברים האלה".

     

36. לתצהירו של מר גבאי צורף עותק רשימה לביטוח תאונות אישיות, ושם נרשם כי מספר המבוטחים הוא 4,000 (נספח ב'). מר גבאי העיד שחילק את העותקים ב"4 קרטונים" (פ' ע' 24 ש' 3), להערכתו בין החודשים ספטמבר ואוקטובר 2011 (פ' ע' 25 ש' 5-4). לא הוצגג אישור או חתימה מטעם המועצה על קבלת המסמכים, שכן אלה לא בנמצא: "פוליסות לא החתמתי... פוליסות לא מחתימים" (עדותו של מר גבאי, פ' ע' 23 ש' 11-10). ניתן היה להתרשם מעדותו של עד זה, שהוא אינו רואה את עצמו כמי שיכול לאשר שהמועצה אמנם קיבלה את הפוליסות: "השאלות שלכם אתם, שתהיו בריאים. לא יודע, טוב? לא יודע" (פ' ע' 24 ש' 10).

     

37. מנכ"ל המועצה אישר, כאמור, כי באותה שנה לא בוצעה הפצה של הפוליסות למוסדות החינוך, וממילא ניתן להניח שהן לא הגיעו לידי ההורים (וראו גם הודאת המועצה בדבר אי הפצת הפוליסות בשנה הרלבנטית - בסעיף 18 לסיכומיה). בכך חטאה המועצה לחובתה, כבעלת הפוליסה העומדת בראש הקבוצה המבוטחת, לוודא כי למבוטחים ניתנת האפשרות לקבל את הפוליסות לעיונם. היה על המועצה לדאוג באופן אקטיבי לקבל את הפוליסות מחברת הביטוח, על מנת שתוכל להפיצן.

     

38. אשר על כן, אני קובעת כממצא עובדתי, כי בשנת 2011, היא השנה הרלבנטית לארוע נשוא התביעה, הנתבעת 2 לא הפיצה את פוליסת הביטוח, וזו לא התקבלה אצל התובעים.

     

    בכך, הנתבעת הפרה את חובתה הביטוחית ואת חובתה המנהלית כלפי התובעים, כמוסבר לעיל.

     

    אציין כי התובעים עצמם סובלים במידה מסוימת מאשם תורם לאי קבלת הפוליסה, בכך שלא גילו ענין אקטיבי בביטוח, ולא דרשו לקבל את הפוליסה לעיונם בעת שרשמו את הקטינה למעון, כפי שהיה בכוחם לעשות. עם זאת, מדובר באשם ברף הנמוך. ככלל, אין לצפות מהורים הנושאים בעול העבודה והמשפחה הכבדים שיתעמקו בענינים המצטיירים לאדם מן היישוב כסידורים בעלי אופי בירוקרטי, וזאת שעה שחובת המועצה היא להעביר לידיהם את הפוליסות.

     

39. מהי המשמעות המשפטית של הפרת החובה לספק להורים את הפוליסה דנא? אין בידי לקבל כי במחדל זה המועצה יצרה מצג כאילו הילדה מבוטחת בכל עת ובכל מקום, בדומה לילדים מעל גיל 3. מבוטח אינו רשאי לסמוך על אי קבלה של פוליסה כמקור ליצירת חבות ביטוחית יש מאין, שעה שאין לחבות הנטענת זכר בפוליסה עצמה וגם לא במצגים פוזיטיביים שנעשו כלפיו. יצירת חבות כזו היא מרחיקת לכת, ויוצרת תמריץ שלילי למבוטח לחתור לקבל את הפוליסה. יש בכך כדי לזכותו בדבר מה שהוא לא היה זכאי לו ממילא.

     

40. אף אין בידי לקבל, כי לו התובעים ידעו על העדר כיסוי ביטוחי, היו משיגים כיסוי ביטוחי פרטי. ראשית, בזמן אמת, הורי הקטינה לא גילו ענין בביטוח, ולא השתכנעתי שהיו רוכשים ביטוח פרטי. מר צ. הודה, כי מעולם לא ניסה להגדיל את היקף הביטוח של ילדיו, גם לא לאחר האסון. כדבריו, הבאים מן הלב (פ' ע' 29 ש' 32-29): "יש אנשים שמאבדים ילדים בכל מיני טרגדיות. חלקם מאמינים, חלקם לא מאמינים. אני מהחלק שמאמין. מקבל את הדין באהבה. ומתמודד איתו יום יום. ואם זה מה שצריך להיות, זה מה שיהיה. כסף לא יחזיר לי אותה. ואם אני אגדיל את הפוליסה יותר או פחות, זה ישנה משהו?".

     

41. שנית, מהתשתית הראייתית עולה, כי לא קיימת בשוק הפרטי (למצער בעת הרלבנטית) פוליסה לביטוח תאונות אישיות לילדים מתחת לגיל 3 המכסה תאונות מחוץ לשהייתם במוסדות החינוך. מר קירש, יועץ הביטוח של המועצה, הצהיר בענין זה (ס' 8-6 לתצהירו):

     

    "כעיקרון, מבטחים אינם ששים לבטח ילדים מתחת לגיל לימוד חינם, או גם ילדים בגילאים אלו, במסגרת ביטוח "פרטי" מאחר והפוליסה לביטוח תאונות אישיות, המשווקת על ידי המבטחים, שונה, במספר דברים מהותיים, מהפוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים של מרכז השלטון המקומי. ככל שיבטחו ילדים מתחת לגיל 36 חודשים ושאינם ברי רישום על פי החוק ללימוד חינם, תמיד תעלה מחשבה של "הסיכון שבאישיות" מצד מי שמבקש לבטחם.

    נוסח הפוליסה שבה מבוטחים התלמידים, של המועצה האזורית חבל מודיעין, הוא נוסח זהה לנוסח של החברה למשך וכלכלה של מרכז השלטון המקומי, ושלגביו דנה ועדת החינוך של הכנסת, המאשרת את היקפי הגבייה השנתית מהתלמידים.

    רשויות מקומיות אינן מבטחות ילדים שהם מתחת לגיל 3 שנים בביטוח שנותן כיסוי ביטוחי של 24 שעות לכל אירוע ואין כעניין שבשגרה בנמצא חברת ביטוח שמבטחת ילדים אלה בביטוח כזה".

     

42. מר קירש חזר על דברים אלה בחקירתו הנגדית, והיה נחרץ כאשר העיד (פ' ע' 38 ש' 23-25):

     

    "אין מוצר כזה בשוק. אני גם יכול להראות פוליסות של מבטחים שכתוב שם במפורש שהכיסוי הוא מעל גיל 3 שנים תמימות".

     

43. עדותו של מר קירש הותירה רושם מקצועי ואמין. התובעים מצידם לא הגישו כל ראיה לסתור. אמנם, יש לקבל את טענת ב"כ התובעים כי הנטל מוטל על הנתבעת, להוכיח שאין בשוק אפשרות ריאלית לרכוש פוליסה כמבוקש (ר' למשל בס' 13 לסיכומי התשובה). אלא שהמועצה יצאה ידי חובתה זו, בהעדתו של בעל מקצוע אמין, מר קירש. התובעים, מצידם, לא הביאו כל ראיה נגדית (כגון עדות של בעל תפקיד או מומחה).

     

     

44. ניתן לסכם כדלקמן:

     

    • התובעים לא הוכיחו כי המועצה או מי מטעמה יצרו כלפיהם מצג פוזיטיבי לפיו הקטינה מבוטחת בכל עת ובכל מקום.

    • בשנת 2011, היא השנה הרלבנטית לסכסוך דנא, התובעים לא קיבלו לידיהם עותק מהפוליסה הקבוצתית, בה נרשם כי הכיסוי הביטוחי לקטינה חל בתחומי המוסד החינוכי בו היא מבקרת, וכן בדרך הלוך וחזור.

    • המועצה הפרה את חובתה הביטוחית והמנהלית כלפי התובעים, להמציא להם את הפוליסה הרלבנטית ולמצער להביא לידיעתם את דבר היקפו של הכיסוי הביטוחי. גם התובעים עצמם לא דאגו לקבל את הפוליסה לידיהם.

    • בנסיבות הענין, לא היה בכוחם של התובעים לרכוש פוליסה פרטית לביטוח הקטינה עבור ארוע כגון דא, וזאת מהטעם שמוצר כזה לא היה בנמצא למכירה בשוק. על כן, יש לקבוע כי לתובעים לא נגרם נזק ממשי.

       

45. אני מקבלת את טענת התובעים לפיה נגרמה להם עוגמת נפש כתוצאה מהמחדל הנ"ל של המועצה. היה בכוחה של המועצה לדאוג להפצת הפוליסות הרלבנטיות, והיא לא עשתה כן. היא גם לא סיפקה כל פרסום פומבי או הסבר להורים בענין היקף הפוליסה לקטינים מתחת לגיל 3, באופן שהיה נחוץ ליידעם בדבר היקף הביטוח וזכויותיהם לפיו. אף שלתובעים לא נגרם נזק ממשי, הרי שנגרם להם נזק לא ממוני, כתוצא מהפגיעה באוטונומיה. תושב, שענינו המשפטי מטופל במועצה, זכאי לקבל מידע ממשי ומעודכן, על מנת שידע מהי מסגרת זכויותיו וחובותיו. שקיפות המידע מאפשרת לגבש ציפיות ריאליות ולהימנע מאכזבה מיותרת -- בפרט במקרה רגיש של ביטוח תאונות ילדים.

     

46. על דרך של הערכה, ובהתחשב בשיקולים שפורטו לעיל, התובעים יפוצו בראש נזק זה בסך 15,000 ₪.

     

47. אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה וכמפורט לעיל. הנתבעת 2 תוסיף ותשלם לתובעים את הוצאותיהם: אגרה, ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.6%.

    ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ז, 27 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.