בפניי תביעה לפיצוי כספי בגין ליקויי בנייה ונזקים נוספים וכן תביעה למתן צו עשה.
-
התובעים הם זוג נשוי.
-
הנתבעת 1 היא יזמית פרויקטים בענף הבנייה אשר בנתה בניין ברחוב ראש פינה 21 בפתח תקווה, באמצעות חברת מליבו בנייה בע"מ אשר שימשה כקבלן ראשי. מליבו אינה צד לתביעה שבפניי (להלן: "הנתבעת" ו/או "הנתבעת 1", "הבניין" ו-"מליבו" בהתאמה).
-
ביום 26/2/06 התחייבה הנתבעת למכור לתובעים את דירה מספר 32 בבניין שהיא דירת מגורים בת 5 חדרים וממ"ד (להלן: "הדירה" ו"הסכם המכר" בהתאמה). (הסכם המכר צורף כנספח א' לכתב התביעה המתוקן).
-
הדירה נמסרה לתובעים ביום 26/8/06 (להלן: "מועד מסירת הדירה").
-
הנתבעים 2 ו-3 הם הבעלים של דירה הנמצאת בקומה שמעל הדירה, ובמהלך הזמן הם הרחיבו חלון חיצוני אשר פנה לאדנית בדירתם ויצרו במקומם מרפסת עם ויטרינה (להלן: "הנתבעים" ו/או "הנתבעים 2 ו-3", "דירת הנתבעים" ו"האדנית" בהתאמה).
-
צד ג' הוא קבלן חיצוני אשר בשנת 2011 תיקן ליקויים באיטום בדירה, על פי בקשת התובעים ובהזמנתה ובמימונה של הנתבעת.
-
התביעה שבפניי נסובה בעיקרה סביב ליקויי בנייה שנמצאו בדירה ונזקים נוספים שנגרמו לתובעים כתוצאה מכך, וכן בשאלת חלוקת האחריות בין כלל הנתבעים, הן בגין הליקויים והן בגין תשלום הפיצוי שנבע מהם.
הליכי הפרוצדורה – רקע נוסף
-
התביעה שבפניי הוגשה בתחילת דרכה כתביעה למתן צו עשה אשר יורה לנתבעת לתקן את כלל הליקויים שנמצאו בדירה, וכן לחייבה בתשלום עבור נזקים עקיפים ובכללם עגמת נפש והוצאות בגין שכ"ט מומחים, שנגרמו לתובעים כתוצאתם.
הנתבעת הגישה הודעה כנגד צד ג'.
-
ביום 15/12/13 מונה המהנדס יקי נחמן כמומחה מטעם בית המשפט אשר הגיש את חוות דעתו מיום 18/8/14 (להלן גם: "מומחה בית המשפט" ו"חוות הדעת", בהתאמה).
-
לאור הממצאים שעלו מחוות דעת מומחה בית המשפט ולבקשת התובעים, ניתנה להם, במסגרת הדיון ביום 28/9/14, הזכות לתקן את כתב התביעה, על דרך הוספת הנתבעים 2 ו-3 כנתבעים נוספים.
-
כשנה לאחר מכן הגישו התובעים בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת עתירה לסעד של פיצוי בגין ירידת ערך בסך 165,000 ₪ (להלן: "התביעה לפיצוי בגין ירידת ערך"). בהחלטתי מיום 7/10/15 התרתי לתובעים לתקן את כתב התביעה המתוקן כמבוקש, תוך חיובם בתשלום הוצאות לנתבעת.
-
הצדדים הגישו ראיותיהם ובין היתר הגישה הנתבעת חוות דעת שמאית שעניינה בתביעה לפיצוי בגין ירידת ערך (להלן: "חוות הדעת השמאית מטעם הנתבעת").
-
הדיון לשמיעת הוכחות נקבע ליום 27/10/16.
-
ערב הדיון (פשוט כמשמעו) הגישה הנתבעת בקשה דחופה לדחיית מועד הדיון בטענה כי באותן שעות מתקיים בבית המשפט המחוזי דיון בעניינה של חברתם אורתם סהר, חברת האם של מליבו, בבקשה למתן צו להקפאת הליכים, ובטענה כי לאור האמור הודיע לה בא כוחה, אשר פעל מטעם מליבו, כי לא יתייצב לדיון ההוכחות וכי גם העדים שהוזמנו לא יעשו כן.
-
בבוקר הדיון, אליו התייצבו הצדדים, לאחר שבבקשה האמורה לא ניתנה בשעות הלילה החלטה, התייצבה מטעם הנתבעת עו"ד מהמחלקה המשפטית (של הנתבעת), חזרה על הבקשה והוסיפה כי עדיה לא יתייצבו לדיון וכי היא עצמה איננה ערוכה או מוכנה לשמיעת הוכחות.
-
הבקשה לדחיית הדיון נדחתה, תוך שהובהר כי אין בצו להקפאת ההליכים שניתן כנגד חברת אורתם סהר, אשר איננה (לא היא ולא מליבו) צד לתובענה דנן, כדי להשפיע על חובתו של ב"כ הנתבעת 1 להתייצב לדיון ביחד עם עדיו, כשהוא ערוך לשמיעת הוכחות. נקבע גם כי חזקה שהיה עליו להיערך לשמיעת ההוכחות מבעוד מועד ולא ערב הדיון ממש, כך שאין הוא יכול להישמע בטענה כי אין לו תיק או עדים כפי הטענה ששימשה בסיס לבקשת הדחייה (וראו בדברי ב"כ התובעת בפרוטוקול הדיון מיום 27/10/16).
-
תוצאת האמור הוצא תצהירו של מר ירון לייר, עד מטעם הנתבעת, מתיק בית המשפט. עם זאת חוות דעתו של המהנדס גיל אשר הוגשה מטעם הנתבעת נותרה כראייה בתיק, לאחר שהובהר כי איש מן הצדדים לא ביקש לזמנו לחקירה.
כן נקבע כי אין מקום להורות על הוצאת חוות הדעת השמאית אשר הוגשה מטעם הנתבעת מתיק בית המשפט, וכי בשים לב לאי התייצבות השמאים לחקירה, תיבחן שאלה זו לרבות מעמדה ומשקלה של חוות הדעת, במסגרת פסק הדין.
-
ב"כ הנתבעת אשר נכחה בדיון ויתרה גם על זכותה לטעון את טענותיה שבסיכום ומכל מקום לא מצאה לטעון טענות שבסיכום.
טענות הצדדים
-
טוענים התובעים כי עם מסירת הדירה נתגלו בה ליקויי בנייה רבים וביניהם גם ליקויים באיטום שגרמו לנזקי רטיבות, וכי הנתבעת תיקנה את הליקויים באופן חלקי בלבד ואף זאת רק לאחר תקופה ארוכה ורק לאחר שהוצגו בפניה חוות דעת של מומחים מטעמם (מטעם התובעים) – המומחה מימון ולאחר מכן המומחה סדצקי – (להלן: "המומחה מימון" ו"המומחה סדצקי" בהתאמה).
-
עוד טוענים הם כי לאחר ביצוע התיקונים שכן נעשו, שבו והופיעו בדירה ליקויים דומים וכי הנתבעת מסרבת לתקנם או לפצותם.
-
משכך טוענים התובעים כי הנתבעת פעלה ברשלנות, הפרה חובה חקוקה, הפרה את הסכם המכר שנכרת עימה, וכי ממילא מדובר בחוזה אחיד אשר לו תניות מקפחות. לטענתם יש להורות לנתבעת לתקן את כלל הליקויים שנמצאו בדירה כמפורט בחוות דעתו של מומחה בית המשפט.
-
בנוסף לאמור טוענים התובעים כי יש לחייב הן את הנתבעת והן את הנתבעים בפיצוי בגין ירידת ערך שנגרמה לדירה נוכח נזקי הרטיבות והליקויים החוזרים ונשנים באיטום, וזאת בסך של 165,000 ₪. לתימוכין הגישו את חוות דעתו של השמאי אלי סידאווי (להלן: "השמאי סידאווי"). (חוות הדעת צורפה כנספח ה' לכתב התביעה המתוקן).
-
התובעים מוסיפים וטוענים כי נוכח התנהלות הנתבעת; העיכוב בתיקון הליקויים והעובדה כי התיקון טרם הושלם; וכן נוכח התעלמות הנתבעים ממצוקתם במשך תקופה ארוכה; נגרמו להם עגמת נפש ואי נוחות. על כן טוענים הם שעל כלל הנתבעים לפצותם בסך של 20,000 ₪. עם זאת את הפיצוי אותו הם מבקשים מן הנתבעים הם מעמידים על סך של 5,000 ₪ בלבד.
-
לבסוף טוענים התובעים כי יש לחייב את כלל הנתבעים גם בתשלום עבור שכר טרחת המומחים להם נדרשו להוכחת תביעתם וזאת בסך כולל של 6,500 ₪.
-
התובעים מוסיפים על האמור בעניינם של הנתבעים כי אלה צורפו לכתב התביעה המתוקן (הראשון) נוכח ממצאי מומחה בית המשפט, ומבקשים לחייבם לסלק את מטרד הרטיבות מדירתם (דירת הנתבעים 2 ו-3) ולהשיב את מצבה של הדירה (דירת התובעים) לקדמותה, לרבות תיקוני צבע, שפכטל וכיוצ"ב.
מכל מקום את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 העמידו התובעים על סך של 176,000 ₪ לכל היותר.
-
מנגד טוענת הנתבעת כי בשנת 2011 הגישו לה התובעים את חוות דעת המומחה מימון, אשר המליץ על תיקון הליקויים שנמצאו בדירה באמצעות קבלן חיצוני, צד ג'.
בהמשך לאמור, כך לטענתה, אכן תיקן צד ג' בשנת 2011 את הליקויים באיטום וזאת על חשבונה של מליבו.
משכך טוענת היא כי האחריות לתיקון כלל ליקויי האיטום בדירה מוטלת על צד ג' ועליו בלבד.
לתימוכין בטענותיה הגישה הנתבעת את חוות דעת המהנדס רפי גיל (להלן: "המומחה גיל").
-
עוד טוענת הנתבעת כי גם על פי חוות דעת מומחה בית המשפט הרי שמקור הליקויים באיטום הינו בדירת הנתבעים ועל כן כי אין לחייבה בתשלום כלשהו.
-
באשר לתביעה לפיצוי בגין ירידת ערך מפנה הנתבעת לחוות הדעת השמאית, בה נקבע כי לא נגרמה לדירה ירידת ערך כלשהי.
-
הנתבעת מוסיפה בהקשר זה וטוענת כי התביעה לירידת ערך נוספה רק בבקשתם השנייה של התובעים לתיקון כתב התביעה ובחלוף כשנתיים ממועד הגשת התובענה, וזאת הגם שבכתב התביעה טענו התובעים כי נזקי הרטיבות התגלו בדירה כחמש שנים קודם להגשת התביעה שבפניי וכי גם בשל טענה זו אין לחייבה בפיצוי בגין רכיב זה.
-
במקביל טוענים הנתבעים 2 ו-3 כי האחריות לתיקון הליקויים הן בדירה והן בדירתם הינה של הנתבעת, אשר בנתה את הבניין ובכלל כך את האדנית, אשר היא המקור לחלקם של הליקויים באיטום שבדירתם.
-
עוד הם טוענים כי השינוי שעשו באדנית, שמלכתחילה נבנתה כמעין מרפסת קטנה, ואשר היציאה אליה הורחבה על ידם, לא גרם לפגיעה באיטום, לא כל שכן כאשר הם עצמם הוסיפו לאדנית שני פתחי ניקוז וצנרת שכוסו ביריעות בידוד. בעניין זה טוענים הם כי לו לא עשו כן, מצב הדירה היה חמור הרבה יותר.
-
לבסוף טוענים הנתבעים כי בכלל הבניין ישנם ליקויים קשים באיטום, כתוצאה מבנייה לקויה של הנתבעת, וכי מקור הרטיבות הינו בקירות החיצוניים ולא בקירות הפנימיים שבדירתם. לתימוכין הם מפנים לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.
-
צד ג' משיב לטענות הנתבעת כנגדו כי הוא ביצע את העבודות בדירה במהלך שנת 2011 וכי אף אחד מהצדדים לא פנה אליו בדרישה לתיקון ליקויים שהם. משכך טוען הוא כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים ועל כן כי אין לחייבו בפיצוי שהוא.
-
עוד טוען הוא כי חלוף הזמן מצביע על ניתוק הקשר הסיבתי שבין התיקון שבוצע על ידו לבין הנזק הנטען על ידי התובעים ואף גרם לנזק ראייתי.
-
מכל מקום הוא מוסיף וטוען כי ככל שקיימים ליקויים באיטום הבניין הרי שהם נובעים מטיב הבנייה עצמה ולא מהתיקונים שבוצעו על ידו, וכי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב שעה ששכרה את שירותיו על מנת להסיר מעליה את האחריות למחדליה.
ראיות הצדדים
-
מטעם התובעים העידו בפניי התובע 1 (תצהירו סומן ת/1) והשמאי סידאווי (חוות דעתו סומנה ת/2).
-
מטעם הנתבעים 2 ו-3 העידה בפניי הנתבעת 3 (תצהירה סומן נ/1).
-
מטעם צד ג' העיד בפניי אלון בר (תצהירו סומן נ/2).
-
במקביל הונחה בפני חוות דעתו של המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, לרבות תשובותיו לשאלות הבהרה שהוגשו לו על ידי הנתבעת ועל ידי צד ג'.
דיון
האחריות לביצוע התיקונים
-
סעיף 1 לחוק המכר (דירות) התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר") קובע מיהו המוכר:
""מוכר" - מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה, על מנת למכרה, מאדם שבנה או עתיד לבנות אותה כאמור, למעט מוכר דירה שלא בנה אותה בעצמו ולא קיבל מהקונה תמורה בעד מכירתה".
-
אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת היא "מוכרת" על פי חוק המכר האמור וכפועל יוצא כי מוטלת עליה האחריות לביצוע תיקונים בדירה אותה מכרה לתובעים.
-
עם זאת טוענת הנתבעת כי לאחר שהנתבעים הרחיבו את האדנית בדירתם ויצרו מרפסת פתוחה, הרי שאין לחייבה בתיקון ליקויי הבנייה שנבעו מכך.
-
עוד היא טוענת כי היא, באמצעות מליבו, הזמינה את צד ג' לתקן את הליקויים באיטום בדירה, בשנת 2011, לבקשת התובעים, וכי לאחר ביצוע עבודות אלה על ידו, יש להטיל את האחריות לתיקון הליקויים באיטום שבדירה על כתפי צד ג' ולא על כתפיה שלה. משכך גם הגישה את ההודעה לצד ג'.
-
השאלה העומדת אם כן בעניין זה להכרעתי הינה על מי יש להשית את האחריות לתיקון הליקויים בדירה ובאיזה שיעור.
אחריות הנתבעים 2 ו-3
-
בסעיף 5.23 לחוות דעת מומחה בית המשפט נקבע כי:
"הטענה בסעיף 1: "המים חודרים דרך חיפוי לוחות האבן של הקירות החיצוניים מערבי ומזרחי – הסיבה: כשל איטומי בזמן בנית הבניין. הרשלנות והאחריות לתיקון היא של היזם/הקבלן של הפרויקט. עלות תיקון על ידי קבלן חיצוני כולל הספגת הקירות בחומר דוחה מים כ-12,000 ₪ כולל תיקוני כיחול..." (נדרש 12,000 ₪).
בבדיקה מצאתי ודעתי: המקום טופל על פי הנחיות מהנדס רפי מימון ועל ידי קבלן מומלץ מטעמו. הלכה למעשה, עדיין קיימת רטיבות בתקרת חדר הורים.
על פי חוות דעת המהנדס מימון, הסיבה היא כשל איטומים של קירות החוץ. ובהתאם לכך בוצע הטיפול.
הערכתי היא כי לא כל מקורות הרטיבות אותרו או תוקנו. על פי הממצאים, ניתן לקבוע בסבירות גבוהה כי קיים מעבר הרטיבות מ"מרפסת" הדייר בקומה מעל דירת התובע. במקור "מרפסת" זו היתה אדנית בנויה. כפי שנמסר לי, הדייר בקומה למעלה הסב את האדנית למרפסת פתוחה....
...
לצורך ביטול הרטיבות בתקרת חדר הורים בדירת התובע נדרש לעשות טיפול בקומה מעל...
התיקון יכול להתבצע אך ורק מתוך הדירה מלמעלה..."
-
משהתקבלה חוות דעת זו אף ביקשו התובעים לצרף את הנתבעים 2 ו-3 כנתבעים בתובענה שבפניי.
-
עם זאת ומעבר להתייחסות זו של מומחה בית המשפט לא מצאתי כל התייחסות נוספת בחוות דעתו או בתשובותיו למי מהצדדים, באשר לחבותם ואחריותם של הנתבעים לנזקי הרטיבות שנגרמו בדירה או באשר לחבותו של צד ג' (וראו בעניין זה גם תשובתו של מומחה בית משפט לשאלה מס' 5 שנשלחה לו מטעם צד ג').
-
לזאת אוסיף עוד כי בתשובותיו לשאלות הנתבעת, בהתייחס לאמור בסעיף 5.23 ציין מומחה בית המשפט כי בשלב זה אין הוא יכול לומר באופן חד משמעי מהו הגורם לרטיבות, ואף הוסיף כי לא הוכח שהרטיבות שנוצרה במקום נובעת מפעולות הנתבעים וכי ייתכן שמדובר בכשל בחיבור צינור ניקוז מי הגשם הנמצא בסמוך (ראו עמ' 2 לתשובות מומחה בית המשפט לשאלות ההבהרה שהוגשו לו מטעם הנתבעת).
-
בהינתן האמור ובשים לב הן לעובדה לפיה אין מחלוקת כי צד ג' תיקן את הליקויים באיטום, לאחר הרחבת האדנית, הן לממצאי המומחה מטעם בית המשפט אשר קבע בחוות דעתו כי קיימים בבניין ליקויים נוספים באיטום וזאת במוקדים שונים, והן לעובדה כי צד ג' ביצע את התיקונים בדירה, מטעם הנתבעת (באמצעות מליבו) ובמימונה, אני קובעת כי חלקם של הנתבעים 2 ו-3 באחריות לליקויים באיטום שנמצאו בדירה בשל עבודות הבנייה שביצעו באדנית, הינו בשיעור של 5% בלבד.
אחריות צד ג'
-
טענתו של צד ג' לפיה לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים הנטענים ומשכך כי אין להטיל עליו אחריות כלשהי, לא נסתרה.
-
משכך ספק בעיני אם ניתן לחייב את צד ג' באחריות כלשהי לליקויים באיטום שנמצאו בדירה, לאחר שביצע את העבודות. עוד יש לזכור כי ממילא מדובר בתיקון יחיד מבין שלל התיקונים הנדרשים בדירה בהתאם לחוות הדעת, וכי מובן שאין בקבלת ההודעה אשר הוגשה כנגד הצד השלישי כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה לתיקונם.
-
כך או אחרת, הנתבעת נמנעה מלסכם את טענותיה.
-
בעניין זה קובעת תקנה 160 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") כי:
"160. (א)סיכום טענות בעלי הדין יהיה בעל פה, בהקדם ככל האפשר לאחר סיום הבאת הראיות; אולם רשאי בית המשפט, לצוות שיסכמו טענותיהם בכתב, על הפרשה כולה או על שאלה מסויימת שקבע, בין בנוסף על הסיכום שבעל פה ובין במקומו.
...
(ד)דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת".
-
תקנה 157 לתקנות אלה קובעת כי:
"157. בתאריך שנקבע לדיון או לדיון נדחה, ינהגו כך:
(1) נמסרה על הדיון הודעה כראוי ואיש מבעלי הדין לא התייצב, רשאי בית המשפט, בכפוף לתקנות אלה, לדחות את הדיון למועד אחר, או למחוק את התובענה;
(2) התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר;
(3) התייצב הנתבע ואילו התובע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה; הגיש הנתבע תביעה שכנגד, רשאי הוא להוכיח אותה עד כמה שנטל ההוכחה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר.
-
דינה של שולחת ההודעה לצד שלישי לעניין אי התייצבות לדיון כדין תובע (ראו בעניין זה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), 850).
-
משכך וכאשר הנתבעת נמנעה מסיכום טענותיה והגם ששלחה נציגה מטעמה לדיון, עשתה כן כאשר זו איננה ערוכה לדיון כלל, ובהתאם לאמור בתקנות 157(3) ו-160 לתקנות, אני מורה על דחיית ההודעה שהוגשה כנגד הצד השלישי.
-
תוצאת האמור נותרת הנתבעת עם אחריות בשיעור של 95% לתיקון הליקויים נשוא חוות הדעת.
הנזקים
ליקויי הבנייה
חוות דעת מומחה בימ"ש
-
משהגעתי כדי כך, אדון כעת בנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאת ליקויים אלו.
-
בחוות דעתו קבע המומחה מטעם בית המשפט כי עלות תיקון ליקויי הבנייה הקיימים בדירה הינה בסך של 43,365 ₪ כולל פיקוח הנדסי ומע"מ. המומחה הוסיף על האמור כי מחיר זה נקבע כמחיר עלות לתובעים וכי את חלקן על העבודות צריך יהיה לבצע בדירת הנתבעים.
-
לאחר עיון בכלל הראיות שהונחו בפני, לרבות כמובן חוות הדעת ותשובות המומחה לשאלות ההבהרה, ובשים לב לכך שבעת ביקור המומחה מטעם בית המשפט בדירה, נכחו בה נציגים מטעם התובעים, הנתבעת וצד ג', ובכלל כך מומחים מטעמם (ראו עמ' 2 לחוות דעת המומחה), אני מוצאת לאמץ את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט כמפורט בחוות דעתו.
-
אבהיר בעניין זה כי ככלל, יעשה בית המשפט שימוש בחוות דעת המומחה שמונה על ידו במטרה לפלס את דרכו בסבך חוות הדעת הנוגדות העומדות לנגד עיניו (ראו: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה עשירית - התשס"ט), 238).
(וראו, בעניין מעמדו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט: ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא, פ"ד נו (2) 936; ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563.)
-
תוצאת האמור ובהתאם לעתירת התובעים בכתב התביעה, ניתן בזאת צו לפיו על הנתבעת לתקן את כלל ליקויי הבנייה המפורטים בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.
-
במקביל ולאחר שקבעתי כי לנתבעים אחריות לתיקון הליקויים כאמור בשיעור של 5%, אני קובעת כי הנתבעת תבצע את תיקון הליקויים בעצמה וכי על הנתבעים לשפותה בתשלום סך של 2,168 ₪ המשקף את חלקם באחריות לביצוע תיקונים אלו.
ירידת ערך
-
בכתב התביעה המתוקן טוענים התובעים כי כתוצאה מן הליקויים באיטום, נגרמה לדירה ירידת ערך בסך של 165,000 ₪. לתימוכין הגישו את חוות דעתו של השמאי סידאווי.
-
מנגד הוגשה חוות הדעת השמאית מטעם הנתבעת לפיה לא נגרמה לתובעים ירידת ערך כלשהי. עם זאת וכפי המתואר כבר לא התייצבו השמאים מטעם הנתבעת לעדות.
-
מעמדה ומשקלה של חוות הדעת השמאית נותר אפוא להכרעה במסגרת פסק הדין.
-
תקנה 130א לתקנות קובעת כי:
"130א. ביקש מי מבעלי הדין לחקור מומחה שהגיש חוות דעת, יודיע על כך לבית המשפט ולשאר הצדדים שלושים ימים לפחות לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או בתוך שבעה ימים מקבלת חוות הדעת, לפי המאוחר".
-
בעניין זה יש להזכיר גם את דבריו של א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), 477, לפיהם:
"...לעיתים מודיעים בעלי הדין בסמוך לדיון על רצונם לחקור מומחה שהגיש חוות דעת. הדבר משבש את עבודת בית המשפט ופוגע גם בבעלי הדין האחרים ובניהול ההליך. על כן מחייבת התקנה החדשה לחייב בעל דין המבקש לחקור מומחה שהגיש חוות דעת, להודיע על רצונו לעשות כן 30 ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או 7 ימים מקבלת חוות הדעת, לפי המאוחר..."
-
בענייננו צודקים התובעים בטענתם לפיה לא מדובר במומחה שמונה מטעם בית המשפט אלא בחוות דעת שהוגשה לאחר מכן. עם זאת התקנה מדברת על מומחה שהגיש חוות דעת ולאו דווקא על מומחה מטעם בית המשפט. משכך היה על התובעים להגיש בקשה לזימון השמאים מטעם הנתבעת לדיון לשם חקירתם, ומשלא עשו כן, אין באי התייצבותם כדי לגרוע ממשקלה או מעצם קבילותה.
-
עם זאת לאחר שעיינתי בחוות דעתו של השמאי סידאווי ובחוות הדעת השמאית מטעם הנתבעת, ולאחר ששמעתי את עדותו של השמאי סידאווי וכן את סיכומי התובעים, אני מוצאת לאמץ את מסקנות השמאי סידאווי ומעדיפה אותן על פני חוות הדעת השמאית מטעם הנתבעת.
-
אדגיש בהקשר זה שחוות דעתו של השמאי סידאווי נתמכת למעשה בממצאי המומחה מטעם בית המשפט, לפיה קיימים בדירה ליקויים באיטום שמקורם במוקדים שונים, וכן כי נוכח ממצאי המומחה מטעם בית המשפט, אינני מקבלת את טענת הנתבעת כעולה מחוות הדעת השמאית שהוגשה מטעמה, לפיה הרטיבות בדירה קלה מאד או כי אין לחייב בגין כך בפיצוי בגין ירידת ערך שכן אז יפסיקו קבלנים לבנות. יש לזכור בהקשר זה כי הקבלנים אינם עושים עבודתם לשם שמיים וכי מצופה שיעשוה כהלכה.
-
תוצאת האמור וכפיצוי בגין ירידת ערך, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 156,750 ₪ (95%) ואילו על הנתבעים 2 ו-3 לשלם להם את הסך של 8,250 ₪ (5%).
עגמת נפש
-
מטרת הפיצויים בגין עגמת נפש אינה להעניש את מי מן הנתבעים על מעשיהם, אלא לפצות את התובעים על סבלם.
במסגרת הקריטריונים לקביעת גובה הפיצוי יכללו סוגי הליקויים, עגמת הנפש הכרוכה בתיקונם, התייחסותם של הנתבעים ושיעורו של כלל הפיצוי.
-
ביישום הכלל לענייננו מובן כי אין להקל ראש בסבלם של התובעים אשר התגוררו בדירה באי נוחות כפי העולה מכתבי הטענות, מתצהיריהם ומאופיים של הליקויים אשר נמצאו בדירה. אין להתעלם גם מפרק הזמן שלקח לנתבעת להתייחס לטענותיהם לגופו של עניין או מן העובדה כי נערכו ניסיונות רבים לתיקון הליקויים שאף לא צלחו.
-
מנגד יש לזכור כי הנתבעת כן ניסתה לסייע לתובעים ואף זימנה ומימנה ביצוע תיקונים על ידי צד ג', לאחר קבלת חוות דעתם של המומחים מטעמם.
עוד יש להביא בחשבון כי בעת רכישת דירה צפויה תקופה של גילוי ליקויים בבנייה ובעקבותיה תקופה של הידרשות לתיקונים, וזאת עד שהבניין כולו מתייצב ונכנס לשגרת חיים.
-
בשקלול כל אלה אני מוצאת לפסוק לתובעים, פיצוי בגין עוגמת נפש על דרך האומדנא בסך של 10,000 ₪.
-
בסכום זה יישאו הנתבעת והנתבעים בחלוקה על פי שיעור אחריותם. הנתבעת 1 תשלם אפוא לתובעים סך של 9,500 ₪ (95%) בגין רכיב זה, ואילו הנתבעים 2 ו-3 ישלמו לתובעים סך של 500 ₪ (של 5%).
סוף דבר
-
התביעה מתקבלת בחלקה.
-
ניתן בזאת צו כנגד הנתבעת 1 המורה לה לתקן את כלל ליקויי הבנייה המופיעים בחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט וזאת בתוך 90 ימים החל מהיום.
-
בנוסף הנתבעת 1 תשלם לתובעים סך כולל של 166,250 ₪ על פי הפירוט הבא:
-
בגין ירידת ערך– סך של 156,750 ₪;
-
בגין עגמת נפש – סך של 9,500 ₪.
-
הנתבעים 2 ו-3 ישלמו לתובעים סך של 8,750 ₪ על פי הפירוט הבא:
א.בגין ירידת ערך – סך של 8,250 ₪;
ב. בגין עגמת נפש – סך של 500 ₪.
-
במקביל ישלמו הנתבעים 2 ו-3 לנתבעת 1 סך של 2,168 ₪, המהווה את חלקם באחריות לביצוע התיקונים.
-
הנתבעת 1 תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 17,000 ₪.
-
הנתבעים 2 ו-3 ישלמו לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪.
-
כלל הסכומים (בין כלל הצדדים) ישולמו כאמור לעיל בתוך 45 ימים החל מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
-
ההודעה שהוגשה כנגד צד ג', נדחית.
-
הנתבעת 1 תשלם לצד ג' הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 17,000 ₪. גם סכום זה ישולם בתוך 45 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
מזכירות בית המשפט תשלח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, ב' חשוון תשע"ז, 03 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.
