1.אישה נותנת שיק חתום לבעלה, ללא פרטים נוספים, לטענתה על מנת שירכוש מוצרי מזון עבור ביתם. לבעל אין חשבון בנק, שיקים או כרטיסי אשראי בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע. הבעל מוסר את השיק לאחר שהשלים בו את שם המוטב ואת הסכום בסך 150,000 ₪ לידי התובע, כשיק בטחון להבטחת מתן שירות, במסגרת הסכם לו שותף אדם נוסף. הבעל ושותפו מקבלים במקביל מהתובע, על חשבון תמורת השירות שסוכם ביניהם, שיקים על אותו סכום, קרי, 150,000 ₪.
לאחר שהתובע הגיע למסקנה שלא ניתן לו השירות כפי שהובטח על ידי הבעל ושותפו, הוא הגיש לביצוע את ההמחאה. השאלה שבמחלוקת היא, אם האישה חבה בתביעה השטרית, בשל מצג לשליחות בגינו זכאי התובע לקבל את תמורת השטר מאת האישה החתומה על השיק.
הרקע ותמצית טענות הצדדים
2.על פי הצהרת כוונות שנחתם על ידי התובע, הצד השלישי (להלן: הבעל) ומר סבי ניסים (להלן: השותף), האחרונים יפעלו להפחית את דרישת החוב של בנק דיסקונט, אשר עיקל בגין אותו חוב את ביתו של התובע. התובע התחייב לשלם עבור אותו שירות – בשלב זה, עלות השירות עדיין שנויה במחלוקת – והעביר לדבריו לבעל, על חשבון התמורה, 6 שיקים בסכום כולל של 150,000 ₪.
לטענת התובע ההמחאות שמסר נפרעו, והבעל אישר טענה זו, אם כי לא ברור מי פרע את השיקים – אם הבעל ואם השותף – ולהיכן הגיעה תמורתם. צילום המחאות התובע כפי שצורפו לתצהירו, אינם נושאים שם נפרע או כל מידע ממנו ניתן ללמוד כי השיקים הוצגו לפירעון ועל ידי מי נפרעו בפועל.
3.תיק זה החל כבקשה לביצוע שטר כשעניינו המחאה על סך 150,000 ₪ החתומה על ידי הנתבעת, ורשומה לטובת התובע. על גבי השטר נרשם "בטחון עבור ביצוע הסכם זה", ואין חולק כי אותו הסכם הנזכר על גבי השטר, הוא הצהרת כוונות שנחתם בין התובע לצד השלישי ביום 26.11.12.
4.מאחר שלא הוגש כתב תביעה בהליך זה (רק בקשה לביצוע שטר), נלמדות טענות התובע מתוך סיכומיו. לטענת התובע, "אין ספק שהתובע קיבל את המסמך הזה כנגד ערך. הערך הוא התשלום כסף שהוא נתן לבעלה של הנתבעת... הנתבעת והצד השלישי למעשה חד המה. מדובר על זוג נשוי... משק משותף ואין לעשות איזו שהיא הפרדה מלאכותית בין הנתבעת לצד השלישי מבחינת העובדה שהיא נהנתה מערך של השטר הזה ומהסכומים ששולמו." (מתוך סיכומי התובע, עמ' 46 לפרוטוקול, שורה 20 עד עמ' 47 שורה 3).
עוד טען התובע, כי הנתבעת מסרה שיק "פתוח" לבעלה, ובכך אשרה לו למלא את השיק על פי שיקול דעתו. התובע סבור כי מסירת המחאה פתוחה מהווה קבלת האחריות שהשיק יפרע. לגישת התובע, מאחר שטענות הנתבעת הן כנגד בעלה שרימה אותה, עליה לעמוד בנטל המוגבר להוכיחה, נטל שלא הורם. לשיטת התובע, מאחר שהנתבעת נהנתה מתמורת השטר, היא מושתקת מלטעון לחריגה בהרשאה. התובע טען כי מסירת שטר ללא ציון סכום או שמו של הנפרע "יוצר אחיזה וחזקה שהמסמך אמור להיות סחיר לכל דבר וענין." (סיכומי התובע, עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 4-5).
התובע סבור שיש לראות אותו כמי שנתן ערך עבור השטר וכאוחז כשורה (שם, שורות 20-13).
5.הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר ובתצהיר שצורף שם, נטען כי השיק נושא הבקשה נלקח ממנה תוך חריגה מהרשאה, שכן נמסר לבעלה במטרה לערוך קניות לביתם. נטען, בהתנגדות כי הבעל השתמש בשיק החתום במרמה, והעבירו לתובע למרות שניתן מתוך אמונה שישמש את הבעל לצורך קניות הבית ולא לצרכים אחרים.
לאחר שניתנה לתובעת הרשות המתאימה, הוגש כתב הגנה מתוקן בו נכללו טענות מפורטות, מעבר לנטען בתצהיר ההתנגדות המקורי וכן הוגשה הודעה לצד שלישי כנגד בעלה של הנתבעת.
6.הצד השלישי הגיש כתב הגנה, בו טען כי נתבקש, ביחד עם מר סבי ניסים, לתת שירות לתובע, לצורך הפחתה של החוב של התובע כלפי הבנק. צד ג' אישר כי קיבל את ההמחאה מאשתו לצורך עריכת קניות בסופר מרקט ולא למטרה אחרת וכי חרג מההרשאה של הנתבעת, אולם לטענתו, התובע ידע שהשיק מועבר ללא ידיעתה וללא הסכמתה של הנתבעת וחריגה מההרשאה.
צד ג' טען עוד כי אמר באופן מפורש לתובע, שעליו להימנע מלהזכיר את השיק בנוכחות הנתבעת, אם במקרה תהיה נוכחת באיזו מהפגישות ביניהם.
עוד נטען בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי, כי נותני השירות ביצעו את חלקם בהסכם והגיעו להחלטה משמעותית בחובו של הנתבע כלפי הבנק, וכי התובע הוא שגרם לכך שלא נחתם הסכם פשרה סופי ומסודר עם הבנק בעקבות השירות שניתן לו.
הצד השלישי המשיך וטען, כי ביקש מהתובע להחזיר לידיו את השיק שקיבל כשיק בטחון, והתובע הבטיח להחזירו, אולם דחה אותו פעם אחר פעם, בטענות מופרכות והשיק לא הוחזר מעולם.
המסגרת המשפטית
7.להלן הסעיפים הרלבנטיים מתוך פקודת השטרות [נוסח חדש]:
"19. (א)היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.
(ב)מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה; ואולם אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כשורה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעל לכל דבר, והוא יכול לאכוף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה.
28.(א)אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.
(ב)ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות.
(ג)אוחז, בין בעד ערך ובין שלא בעד ערך, שזכות קנינו בשטר הגיעה לו מכוח אוחז כשורה ושאיננו שותף לשום רמאות או אי חוקיות הפוגעות בשטר, יש לו כל הזכויות אשר לאותו אוחז כשורה כלפי הקבל וכלפי כל הצדדים לשטר שקדמו לאותו אוחז.
29.(א)כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.
(ב)כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר."
דיון והכרעה
8.יש מקום לדון בשאלה, אם התובע הוא אוחז כשורה בשטר, שאז קמה לו ההגנה הקבועה בסעיף 19(ב) לפקודת השטרות כנגד טענה לחריגה מהרשאה.
ככל שהתשובה לשאלה הראשונה תהיה שלילית, יהא צורך לבחון אם חבה הנתבעת בגין השטר, בשים לב לטענתה כי השטר הושלם תוך חריגה מהרשאה ובשל כך אין בו כדי לחייבה כלפי התובע.
אחיזה כשורה
9.לטעמי, לא ניתן לראות בתובע אוחז כשורה בשטר וזאת בשל הסיבות הבאות, שדי בכל אחת מהן לבדה, כדי להגיע למסקנה האמורה:
ראשית, לא מדובר בשיק שסוחר לתובע, אלא בכזה ששמו נרשם עליו כנפרע. הבעל לא היה הנפרע על פי השיק ומי שפעל לסחור בו, אלא רק מחזיק בשיק, שניתן לו בלא כל ערך מצד הבעל לטובת הנתבעת. על כן, הבעל אינו נחשב אוחז כשורה או נפרע, ואין לו כל מעמד על פי השטר. התובע היה הנפרע הראשון – ועל פי ההלכה הפסוקה, אין הנוטל הראשון של שטר יכול להיות אוחז כשורה (ע"א 364/83, ונדה מזרחי נ. פרדי יעקבי, פ"ד מא(3) 402, 406 [1987] – להלן: פרשת מזרחי).
שנית, על גבי השיק מודפסות המילים "למוטב בלבד" ומכאן, שהשיק אינו עביר, וממילא אין בו אחיזה כשורה (ע"א 1560/90, משה ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(4), 498 [1994]).
שלישית, חרף טענת התובע, לא ניתן לקבוע כי הנתבעת קיבלה ערך בעבור השטר. לעניין זה העיד הבעל בחקירתו הנגדית (עמ' 19 לפרוטוקול, שורה 18 עד עמ' 20 שורה 11), כי לא קיבל את כל הסכום, אלא זה ניתן גם לשותף וגם לאנשים נוספים. אמנם, מאחר שהבעל לא סיפק מידע באשר לאותם "אנשים", לא ניתן לקבוע מיהם, כמה כסף קיבלו ומהו מעמדם, אך די בכך שהצהרת הכוונות מתייחסת הן לבעל והן לשותף כדי לקבוע כי לא הוכח שהבעל קיבל באופן מלא את כל תמורת השיק. הבעל המשיך וטען בחקירתו הנגדית, כי הגיעו לידיו רק 25% מסכום השיקים (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 19-21). בנסיבות אלו, גם אם היתה מתקבלת טענתו של התובע כי הכספים שנתן לבעל ולשותף עבור השירות שהתחייבו לבצע היו משום "תמורה" מתאימה לשיק שקיבל בחתימת התובעת – ולא כך בענייננו - היה ניתן על בסיס העדויות הקיימות לחייב את הנתבעת בחלק קטן בלבד של הסכום.
לבעל לא היה חשבון בנק באותה עת (עמ' 21 לפרוטוקול, שורה 10). לא הוכח שהתמורה הופקדה בחשבון הבנק של הנתבעת או שימשה לניהול משק הבית המשותף שניהלה עם הבעל. התובע לא הגיש לתיק בית המשפט צילום של השיקים שנפרעו, מהם ניתן היה ללמוד מי פרע אותם ולקבוע למה שימשה תמורתם. אין ספק כי התובע יכול היה לספק את המידע הרלבנטי הקיים בחשבון הבנק המנוהל על ידו, ועל כן יש לראות בהימנעותו לעשות כן, כהימנעות מהצגת ראיה המצויה בידו, הנזקפת לחובתו.
רביעית, בנסיבות המקרה, לא ניתן לראות את התובע כמי שנטל את השטר בתום לב. התובע קיבל לידיו מהבעל, להבטחת מתן שירות על ידי הבעל והשותף, שיק עליו חתומה הנתבעת והמשוך מחשבונה – שאין לבעל או לתובע זכויות בו. בנסיבות אלו, כאשר התובע מכיר את הנתבעת, היה עליו לברר אם השטר ניתן על דעתה ובהסכמתה. מדובר בסכום כסף נכבד, כפי שציין התובע בעצמו בסעיף 19 לתצהירו: "...מסרתי המחאות על סכום אדיר...". על כן, לא ניתן להניח בלא כל בירור או בדיקה, כי יש לו כיסוי מתאים וניתן יהיה לפרוע את השיק עם הצגתו לפירעון.
התובע לדבריו נמנע לברר עם הנתבעת, אם היא מודעת למסירת השטר לידיו, למרות שהיו לו הזדמנויות מתאימות לעשות כן. כך העיד התובע בעניין זה, בחקירתו הנגדית (עמ' 31 לפרוטוקול, שורה 14 עד עמ' 32 שורה 8):
"ש. אתה טוען שהיה לך קשר גם עם דורית הנתבעת, לא יכולת לשאול אותה, אתה אומר שאתה בן בית, היית מבקר אצלהם, לא יכולת לשאול אותה, אם אתה רוצה להיות בטוח, האם השיק שלך נמסר כדין, הכל בסדר, בבטחון, על מנת שהעיסקה תצא לפועל, שאלת אותה משהו?
ת אין לי מה לשאול אותה, אם בעלה נותן לי במשך 35 שנה שיק.
כשבית המשפט חוזר על השאלה, זה לא היה נראה לי נחוץ באותו רגע...
ת. ישבנו במטבח אני ומנשה יותר מפעם אחת, דיברנו כל מיני דברים, ודורית הייתה נוכחת...
ש. אתה עדיין לא אומר לי, ישבתם במטבח, אתה לא מדבר עם דורית, אתה לא שואל אותה, ניתן לי שיק על שמך, לא עלה בדעתך לשאול שאלה זו, היא יושבת איתכם?
ת. פעם שנייה שאתה שואל את השאלה, אענה לך את אותה תשובה. זה לא היה נראה לי נחוץ באותו רגע לשאול אותה."
חריגה מהרשאה
10.מאחר שהתובע אינו אוחז כשורה, הוא אינו חסין מפני טענת הגנה שעניינה חריגה מהרשאה.
בכל הנוגע לטענה כי הנתבעת אישרה וידעה על מסירת השיק לידי הנתבע, לרבות סכומה, אין בפניי אלא עדותו של התובע, וזו בלבד, והיא מהווה עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, ולא מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות המצדיקות לבסס עליה הכרעה, כנדרש בסעיף 54(2) לפקודת הראיות, התשל"א-1971.
11.התקשיתי ליתן אמון בטענת התובע כי הנתבעת היתה נוכחת בפגישות שנערכו בינו לבין הבעל, וכי היתה מודעת לעסקה שגובשה בין התובע, הבעל והשותף. התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כך:
"3. השיק נמסר לידיי ע"י הנתבעת והצד השלישי...
18. בני הזוג גפני, ניצלו את המצב הכלכלי הקשה שלי ושל משפחתי, ובציניות רבה, הפעילו עלי מכבש לחצים אדיר והחתימו אותי על הסכם הזוי ביום 26.11.12..."
29. ...מנשה הביא לי את השיק... חתום על ידי הנתבעת, אשר ניתן בהרשאת הנתבעת, כך אמר לי במפורש מנשה ואני האמנתי לו. הנתבעת אף אישרה שחתמה על השיק ומסרה אותו לבעלה, מנשה.".
מחקירתו הנגדית של התובע, עלה כי שלוש ההצהרות הנ"ל סוטות מן האמת:
א. השיק לנמסר לידי התובע על יד הבעל בלבד, ולא במסירה משותפת ביחד עם האשה (עמ' 30, לפרוטוקול, שורות 7-9);
ב. התובע חזר בו מהטענה כי הנתבעת היתה צד לאותו "מכבש לחצים אדיר" וציין כי רק היתה נוכחת בעת שנפגש עם הבעל (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 20-25) ובתשובה לשאלה חוזרת אם הנתבעת בעצמה לחצה אותו, אישר כי הנתבעת "לא מכבש" (עמ' 32 לפרוטוקול, שורה 10);
ג. באשר לאישור הנתבעת כי נתנה לבעל הרשאה להעביר לידיו את השיק, התברר כאמור לעיל כי התובע מעולם לא פנה לנתבעת לברר אם היא יודעת שהוא מחזיק בשיק בחתימתה בסכום "אדיר" של 150,000 ₪, שכן לא מצא לנכון לעשות כן. כאשר נדרש התובע להסביר את האמור בסעיף 29 לתצהירו, הודה כי אינו יכול להשיב על שאלה זו (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 12-14).
12.הנתבעת, כפי שפורט לעיל, טענה כי מסרה המחאה לבעלה לצורך רכישת מוצרים בסופרמרקט, בהיקף של מאות שקלים, וכי השלמת השטר על ידי הבעל לטובת התובע ובסכום של 150,000 ₪ נעשה תוך חריגה מהרשאה.
הוברר מעדות התובע, כי לדידו, למד על ההרשאה שנתנה הנתבעת למלא את שם המוטב ואת סכום השיק מפי הבעל בלבד, והוא בחר לסמוך על דברי הבעל למרות שהיו לו הזדמנויות רבות לבדוק את נכונותם. אני רואה בהתנהלות זו של התובע משום העדר תום לב.
התובע טען כי בעצם מסירת שיק חתום, ללא ציון סכום ושם המוטב, מינתה הנתבעת את הבעל כשלוח, ומסירת השיק על ידה נעשתה במסגרת הרשאתה הכללית והגורפת. לעניין זה מפנה התובע לפסק הדין בפרשת מזרחי, שם נקבע כי כאשר מושך השיק יוצר מצג לפיו הוצא שיק תקין, חל עליו השתק והוא מנוע מלטעון טענה של חריגה מהרשאה. בענייננו, הנסיבות שונות, שכן לא הוכח כי הנתבעת הוציאה שיק תקין, קרי, שיק שנושא את שם המוטב ואת הסכום. להיפך, סבירה יותר בעיני האפשרות כי הבעל מילא על דעתו את סכום השטר ואת שם המוטב, כמו גם את התאריך, בהעדר כל ראיה אובייקטיבית למעורבות הנתבעת בפגישות ובמגעים בין התובע לבין הבעל והשותף.
בנסיבות אלו, ובשונה מהעובדות בפרשת מזרחי, בהליך דנן לא ניתן לקבוע כי הנתבעת יצרה מצג להוצאת שיק תקין על ידה.
13.הוסיף התובע וטען, כי מאחר שהנתבעת והבעל הם בני-זוג המקיימים בית משותף, מדובר בקרבת יתר בין השולח (הנתבעת) והשלוח (הבעל) שהיא ראיה לקיום הרשאה, שכן התובע ידע שמדובר בבני זוג נשואים המתגוררים יחד. כפי שנפסק בע"א 1286/90, בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799 [1994], קרבה יתרה בין השולח והשלוח עשויה להוות ראיה לקיום שליחות, אולם אין בכך כדי ראיה מכרעת וסופית, שכן משקלה קיים רק לגבי פעולות שנהוג שבן זוג אחד עושה עבור האחר. כפי שנקבע שם (בעמ' 817, פסקה 22 לפסק הדין):
"תנאי הכרחי לראיית יחסים אלו כיוצרי שליחות הינו, שהפעולה היא פעולה רגילה ונהוגה בפעילות השולח. לכן, אילו הופקדו השטרות לחשבון הנפרעת-השולחת, ניתן היה לומר כי היה, לכאורה, מצג של הרשאה. שונים הם פני הדברים מקום בו השיקים הופקדו לחשבון הפרטי של השלוח. במילים אחרות: הפעולה חרגה, באופן ברור, מהדרך הרגילה של ניהול עסק. היא הייתה צריכה להדליק אור אדום אצל הצד השלישי, הבנק. בייחוד כאשר מדובר בסדרת שטרות בעיקף כספי משמעותי..."
לא ניתן לקבוע כי בני זוג בדרך כלל, באופן רגיל או כנוהג, נותנים שיק ביטחון להבטחת מתן שירות על ידי בן הזוג האחר, כאשר מדובר בעבודה שצריכה להתבצע על ידי בן הזוג ביחד עם אחר; כאשר התמורה ניתנת לבן הזוג האחר או לאנשים אחרים; כאשר השיקים של התובע לא הופקדו בחשבון הבנק של הנתבעת; כאשר מדובר בשיק בטחון בסכום משמעותי ביותר של 150,000 ₪. כל אלה יחד צריכים היו "להדליק אור אדום" אצל התובע. אין ספק כי התובע יכול היה להקטין את הסיכון ולנקוט אמצעי זהירות פשוט, באופן של פנייה יזומה לנתבעת – אותה פגש לטענתו לעיתים קרובות - לברר שהיא מודעת לקיומו של שטר הביטחון ולאפשרות שיוגש לגבייה. כפי שנקבע בפרשת ורד הלבשה שהובא לעיל (בעמ' 818, פסקה 25), "באספקליה של דיני השטרות, אם השלוח חרג מהרשאתו, במובנה הרחב, אין זכאות שטרית" למחזיק השטר.
14.לפסיקה שהביא התובע הדנה בחובת השבה משותפת מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט אין כל רלבנטיות בענייננו, שעה שהתובע בחר להגיש תביעה שטרית בלא להביא בפני בית המשפט טענות בעילה משפטית נוספת.
15.התובע טען כי הטענה שהעלתה הנתבעת לחריגה מהרשאה היא בבחינת טענת תרמית שהנטל להוכיחה מוגבר. אין חולק כי במקרה שבו טוען בעל דין טענת מרמה או תרמית, מוטל עליו נטל כבד במיוחד והעולה על רמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי רגיל (ר' ע"א 51/89, האפוטרופוס הכללי נ' צאלח אסעד אסעד אבו חמדה,פ"ד מו(1) 491 [1992]). מדובר בנטל הוכחה ברמה של "וודאות קרובה" (ע"א 125/89, מפרק חברת קופל טורס בע"מ נ' עזבון המנוחה רוזה רוזנברג ז"ל, פ"ד מו(4) 441, 449 [1992]) או של "הוכחה באפשרות גבוהה" (ע"א 1266/91, יעקב קרן נ' בנק איגוד, מ"ד מו(4) 197 [1992]).
התובע ביקש שלא לראות בעדותו של הבעל משום חיזוק לטענת הנתבעת, בשל פגמים משמעותיים לגישתו שנמצאו באותה עדות, המעידים על כך שמדובר בעדות שקרית. נכון הדבר שעלו קשיים בעדות הבעל, בסירובו למסור למי ניתנו הכספים ששילם התובע, ולאחר שהובהר כי אפשר שלא היו לו הניסיון והידע לסייע לתובע מול הבנק, באופן שבו הציג את עצמו.
עם זאת, העובדה שהבעל קיבל על עצמו באופן מלא את האחריות לחריגה מהרשאה, כך שבאם תוטל אחריות על הנתבעת יהא חב כלפיה, מחזקת את משקל עדותו בעניין זה. בנסיבות אלו, ועל אף רף ההוכחה הכבד שנדרש בטענות מסוג זה, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל, להוכיח כי הבעל מילא את הפרטים בשיק – הן המוטב והן הסכום – שלא על פי הרשאתה ובחריגה מההרשאה שניתנה לו.
תום לב
16.כאמור לעיל, אני רואה פגם של ממש בתום ליבו של התובע, שמצא לנכון לקבל המחאה מידי הבעל, כאשר זו חתומה על ידי האשה, בסכום משמעותי, ובלא לוודא עמה שהיא מודעת למסירת השיק.
מדובר לכל הפחות בעצימת עיניים במקרה זה מצד התובע, השוללת את תום הלב. ר' לעניין זה ע"א 7785/99, שלמה ארוך נ' ג'רארד פאריינטי, פ"ד נה(3) 85 [2001], בפסקה 11 לפסה"ד:
"... בית-המשפט המחוזי יצא מן ההנחה כי במעשיו של בא-כוח המערערים יש משום "עצימת עיניים" השוללת תום-לב. אין חולקים על כך כי "עצימת עיניים" ביחס לזכותו של מתקשר קודם איננה עולה בקנה אחד עם תום-לב. "עצימת עיניים" כמוה כמודעות לקיומה של עובדה או של זכות. כך הוא המצב במשפט הפלילי בנוגע למחשבה הפלילית, כפי שנקבע היום בהוראת סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977:
'רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם'.
וכך מן הראוי שהמצב יהיה גם במשפט האזרחי."
בדומה, נקבע בע"א 3886/12, זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ [26.08.2014], בפסקה 45 לפסה"ד:
"אני סבור כי ניתן לייבא לכאן בהיקש מהמשפט הפלילי (שנוכח המטרות ההרתעתיות והעונשיות של הסמכויות הנ"ל – יש לו זיקה לענייננו) – את העקרון בדבר 'עצימת עיניים', שלפיו: 'רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם' ..."
סוף דבר
17.אני דוחה את התביעה: לא עלה בידי התובע להוכיח כי הוא אוחז כשורה בשיק, וקיבלתי את טענת הנתבעת לפיה הבעל מסר את השיק לתובע, לאחר שמילא בו את שם הנפרע ואת הסכום, תוך חריגה מהרשאה.
על התובע לדאוג לסגור את תיק ההוצאה לפועל 18-15408-13-1, שנפתח עם הבקשה לביצוע השטר, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.
18. כפועל יוצא, אני דוחה את ההודעה לצד שלישי. אינני מחייבת את הנתבעת לשלם הוצאות משפט לצד השלישי, שהודה בחבותו כלפי הנתבעת (אם כי כפר בתביעת התובע).
זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ה' חשוון תשע"ז, 06 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.
