1.זוהי תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעים – שכר עבודה, הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשות פנסיוניות.
רקע עובדתי
1.הנתבעת 3 "אגודת הספורט הפועל כפר סבא" (להלן – "האגודה") הייתה ממקימי מועדון הכדורגל הפועל כפר סבא, אשר העבירה זכויותיה במועדון בשנת 1995, למר אליעזר טביב בעליה של "החברה לניהול הפועל כפר סבא (1995) בע"מ. (להלן – "החברה לניהול").
2.בשנת 2009 הועברו זכויות ניהול מועדון הכדורגל לנתבעת 1 "החברה החדשה לניהול מועדון הכדורגל כפר סבא" (2009) בע"מ (להלן – "החברה החדשה"),אשר נוהלה על ידי הנתבע 2.
3.התובעת הועסקה במועדון הכדורגל כמנהל אדמיניסטרטיבית החל מיום 17.3.02 ועד למועד פיטוריה ביום 31.10.12.
4.החברה החדשה נקלעה להליכי פירוק וביום 7.1.13 מונה עו"ד ליאור דגן כמפרק זמני לחברה. ביום 24.4.13 צו הפירוק הזמני הפך לקבוע ועו"ד דגן מונה כמנהל מיוחד של החברה.
5.לנוכח פירוקה של החברה החדשה, הגישה התובעת תביעה למוסד לביטוח לאומי, לתשלום זכויותיה הסוציאליות בהתאם להעסקתה. התובעת קיבלה מהמל"ל בגין תביעת החוב שהוגשה סכום העומד על כ- 100,000 ₪.
טיעוני התובעת
6.לטענת התובעת החל מחודש אפריל 2012 ומשך 7 חודשים, לא שולמה משכורתה במלואה. במהלך החודשים הללו, ניתנו לתובעת מספר המחאות דחויות מהנתבעות 1 ו-3 אשר כולן, פרט להמחאה אחת מהנתבעת 3, חוללו.
בתחילת חודש דצמבר 2012 קיבלה התובעת מכתב פיטורים למפרע ובו הודע לה על סיום העסקתה החל מיום 31.10.12.
7.בנוסף טוענת התובעת היא זכאית לתשלום זכויותיה הסוציאליות אשר לא שולמו במלואן לרבות פיצויי פיטורים, הפרשות סוציאליות, פדיון חופשה ודמי הבראה.
8.התובעת טוענת כי החברה החדשה והאגודה העסיקו אותה בכפיפה אחת ושתיהן יחד חבות בתשלום זכויותיה. כמו כן לטענתה יש להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה החדשה ולחייב באופן אישי את הנתבע 2 בחובות החברה.
9.לפיכך מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים 2 ו- 3 בתשלום זכויותיה שהופרו, בקיזוז הסכומים שקיבלה מאת המוסד לביטוח לאומי.
טענות הנתבעים 2 ו- 3
10.לטענת הנתבעים 2 ו-3 לא התקיימו יחסי עובד –מעביד בין כל אחד מהם ובין התובעת, ועל כן אין הם חבים בתשלום זכויות התובעת הקמות לה לכאורה מכוח העסקתה על ידי החברה החדשה ועל ידה בלבד.
ההליך הדיוני
11.מטעם התובעת הוגש תצהיר עדותה הראשית והיא נחקרה עליו בחקירה נגדית בדיון שהתקיים ביום 12.7.16.
מטעם הנתבע 2 הוגש כתב הגנה בלבד. ביום 20.1.15 הודיע ב"כ הנתבע 2 על הפסקת ייצוגו בהתאם לבקשתו. למן מועד זה לא הוגשה כל הודעה או בקשה מטעמו. הנתבע 2 לא הגיש תצהיר עדות ראשית וכן לא התייצב לדיון ההוכחות.
מטעם הנתבעת 3 הוגש תחילה תצהירו של מר חצרוני, גזבר האגודה. מאוחר יותר בקשה הנתבעת 3 להחליף תצהירו של חצרוני בתצהירו של מר רונן גרוסמן רו"ח "האגודה".
ביום 12.7.16, במסגרת דיון ההוכחות הודיע ב"כ הנתבעת 3 כי רו"ח גרוסמן לא יוכל להגיע לדיון ונוכח זאת הוא מוותר על תצהירו.
12.ביום 19.9.16 הוגשו סיכומי התובעת. ביום 9.10.16 הוגשו סיכומי הנתבעת 3 – האגודה. לא הוגשו סיכומים מטעם הנתבע 2.
דיון והכרעה
13.השאלה המרכזית העומדת להכרעה בתובענה זו, היא השאלה בדבר זהות המעסיק של התובעת, היינו – האם החברה החדשה הייתה לבדה מעסיקתה או שמא גם בין האגודה לבין התובעת התקיימו יחסי עבודה.
14.התובעת טוענת כי הנתבעות 1 ו-3 העסיקו אותה בכפיפות אחת. כאשר לטענתה האגודה היא שהחזיקה בפועל את מועדון הכדורגל הפועל כפר סבא והיא שאחראית על החברה המנהלת. האגודה הינה בעלת זכויות חתימה, היא שמשה צינור להעברת כספים, השקעות וחסויות מטעם העירייה וגורמים נוספים ושילמה את שכר העובדים בעת הצורך.
התובעת מציינת כי אמנם תלושי השכר הונפקו על ידי החברה החדשה, אך כל תשלום דרש אישור של גזבר האגודה, מר חברוני , החתום על ההמחאות.
15.התובעת מוסיפה כי משך כל תקופת עבודתה עבדה מול יו"ר האגודה, מר שאולי דור ומול גזבר האגודה מר יצחק חברוני. להם דיווחה על פועלה, להם העבירה את הכספים שגבתה מהורי הנערים ולהם הודיעה בעת מחלה או חופשה והייתה נתונה למרותם.
16.בבואנו לזהות את המעסיק, שעמו נתקיימו יחסי עובד מעביד, צריך לעמוד לנגד ענינו בראש ובראשונה העיקרון החוזר ונשנה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, הקובע כי מעמדו של אדם כ"עובד", נקבע מבחינה משפטית בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה בהתאם למהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה בין הצדדים ובהתאם למבחנים אשר נקבעו בפסיקה ולא על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים:
"מושכלות ראשונים, לפיהם היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטאטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים, אלא נקבע מבחינה משפטית על סמך נסיבות המקרה כהווייתן. לשם הכרעה בשאלה יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסממנים ועובדות המקרה הספציפי" (ע"ע 300274/96 שאול צדקא נ' מדינת ישראל – גלי צה"ל פד"ע לו 625).
17.בשנים האחרונות התרבו תבניות ההעסקה הבלתי שגרתיות עמן נאלץ בית הדין להתמודד וניתנו פסקי דין רבים העוסקים בתבנית העסקה משולשת. בתבנית משולשת זו ניצב מצד אחד העובד ומהצד השני ניצבים שניים – מי שמקבל או משתמש בפרי עמלו של העובד ומי שקשר בין המשתמש לבין העובד, לרוב קבלן כוח אדם.
במקרים אלה של העסקה משולשת נדרש בית הדין לדון בשאלה מי המעביד האותנטי אם קבלן כוח האדם או המשתמש כאשר הפסיקה יוצרת הבחנה בין "מיקור חוץ אותנטי" ולגיטימי לבין "התקשרות משולשת" בלתי לגיטימית. פסק הדין המנחה בסוגיה זו ניתן בעניין כפר רות שבו קבע בית הדין מבחני עזר לצורך איתור המעביד במסגרת יחסי עבודה משולשים (דב"ע נב/142-3 אלהרינאת נ' כפר רות ,ניתן ביום 9.9.1992).
המבחנים שקבע בית הדין כוללים את המבחנים הבאים: א) כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; ב) בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני מי עליו להתפטר; ג) מי קיבל את העובד לעבודה ומי קבע והסדיר את תנאי קבלתו אליה; ד) מי קובע את מכלול תנאי עבודתו של העובד, לרבות את גובה שכרו ואת הנלווים לשכרו; ה) מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; ו) מי נותן חופשות לעובד וממי עליו לבקש את אישור חופשותיו; ז) כיצד דווחו יחסי הצדדים למס הכנסה, כיצד הצהירו ונרשמו במוסד לביטוח לאומי, וברשויות אחרות שבהן נדרשת הצהרה מיהו המעביד; ח) מכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלבנטיים להסדר ההעסקה, כגון: מי מפקח על עבודת העובד, למי מדווח העובד על עבודתו, ולמרותו של מי הוא סר; ט) למי הבעלות על הציוד, החומרים, או הכלים המשמשים את העובד בעבודתו; י) האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשית במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה, ובו משתלב העובד, או שמא נשכר העובד לביצוע פרויקט צדדי, הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות הרגילות הדרושות לעיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה.
18. במקרה דנן אין מדובר בתבנית העסקה משולשת במובנה הקלאסי, כפי שתוארה לעיל, אך המבחנים שנקבעו בעניין כפר רות עודם רלוונטיים לבחינת השאלה האם האגודה הייתה מעסיקתה של התובעת ביחד או במקביל לחברה החדשה.
לטעמנו, לאחר עיון בראיות – התשובה לכך שלילית.
19.אין חולק כי התובעת הועסקה על ידי החברה החדשה והתובעת אף הגישה תביעת חוב לביטוח הלאומי בשל יחסי עובד – מעביד בין הצדדים. החברה החדשה היא שהנפיקה לתובעת תלושי שכר והיא ששילמה את שכרה וזכויותיה הסוציאליות משנת 2009 אז קיבלה לידיה את זכויות הניהול במועדון הכדורגל. התובעת אישרה כי מעולם לא הונפק לה תלוש שכר מאת האגודה (עמ' 10 ש' 15-16).
טענת התובעת כי האגודה שילמה את שכרה לא הוכחה. למעט מקרה חד פעמי בו שולם השכר בהמחאה של האגודה, הרי שבכל התקופה למן שנת 2009 שולם שכרה של התובעת בידי החברה החדשה.
20.הוכח כי התובעת פוטרה על ידי החברה החדשה כשעל מכתב הפיטורים הנושא את לוגו החברה חתום הנתבע 2 – יו"ר החברה החדשה. התובעת לא הביאה כל ראיה ולא הוכיחה מעורבותה של האגודה בקבלתה לעבודה ו/או בפיטוריה וכן לא הציגה כל מסמך רלוונטי שיש בו להעיד כי הועסקה על ידי האגודה. (כל דיווח לצדדים שלישיים כגון המוסד לביטוח לאומי ורשויות המס, על העסקת התובעת, בוצע על ידי החברה החדשה).
21.התובעת טוענת כי הייתה נתונה למרותו של מר יצחק חברוני אשר לו דיווחה על פועלה ולו העבירה את הכספים שגבתה. טענה זו גם אם נכונה היא, אינה מלמדת על העסקתה של התובעת בידי האגודה. אמנם בחקירתה הנגדית שללה התובעת את הטענה כי מר חברוני שימש כגזבר החברה החדשה וטענה כי שימש רק את האגודה והיה מורשה חתימה בה. אלא שמאוחר יותר התברר אחרת, כאשר במסגרת סיכומיה אישרה התובעת במפורש כי: מר חברוני – גזבר הנתבעת 1 ומורשה חתימה בה (סעיף 15 לסיכומים). האגודה אף צירפה לסיכומיה העתק חשבונית שהוציא מר חברוני לחברה החדשה על מתן שירותי גזברות והחזר הוצאות.
בכל אלה יש להעיד כי מר חברוני הועסק על ידי החברה החדשה בתשלום (ובנוסף להיותו חלק מחברי האגודה שהינה עמותה רשומה) ובכובעו זה ייתכן והיה מצוי בקשרי עבודה עם התובעת. מעבר לכך לא הוכח כי האגודה (או מי מטעמה) שיבצה, העבירה, פיקחה או קבעה את תנאי העסקתה של התובעת.
22.גרסת האגודה, כי מעולם לא העסיקה עובדים וכי אין ברשותה תיק ניכויים פתוח במוסדות החוק , לא נסתרה. מנגד טענותיה של התובעת כי הוחתמה על ידי מר חברוני ומר דור על הסכם עבודה וכי בשנת 2009 הודע לעובדים בישיבה שנערכה במועדון הקבוצה, כי מהעת ההיא האגודה, והיא בלבד, זו המנהלת את הקבוצה ועובדיה – לא נתמכו בראיות כלשהן. התובעת יכולה הייתה לזמן לעדות עובדים אחרים שעבדו לצידה במועדון הכדורגל, ושיעידו על הנאמר באותה ישיבה ו/או על מעורבות האגודה בהעסקתם. התובעת לא זימנה ולו עד אחד שיתמוך בגרסתה הדבר שוקל לחובתה.
23.נוכח האמור, הגענו למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד –מעביד בין התובעת לבין האגודה וכי זו האחרונה לא הייתה מעסיקתה של התובעת. אי לכך התביעה כנגד הנתבעת 3 , נדחית.
התביעה כנגד הנתבע 2
24.התובעת טוענת כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 2 מי שהיה בעל המניות בחברה החדשה בחובות החברה כלפיה. לטענת התובעת העובדה שהנתבע 2 חתם על המחאות , שככל הנראה ידע, במועד מסירתן שאין להן כיסוי והעובדה שניכה סכומים ממשכורתה של התובעת עבור הפרשות סוציאליות, מבלי שהעבירם לקופת הפנסיה – די בהן בכדי להרים את מסך ההתאגדות כמבוקש.
25.מטעם הנתבע 2 הוגש כתב הגנה בו מעבר לטענה כי לא התקיימו יחסי עובד- מעביד בינו לבין התובעת, לא נטענה כל טענה לגופו של עניין.
מעבר לכך, הנתבע 2 לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, לא התייצב לדיון ההוכחות ואף לא הגיש סיכומים.
למניעת ספק יצויין, כי לא הוגשה לתיק אסמכתא לכך שהתובע 2 מצוי בהליכי פשיטת רגל ולא הוגשה כל בקשה בהתאם.
26.ס' 49(ב)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 מאפשר לבית הדין למחוק או לדחות את התביעה, מקום בו בעל דין לא מתייצב לדיון. דין אי הגשת תצהיר כדין אי התייצבות לדיון. אשר על כן ניתן בזאת פסק דין כנגד הנתבע 2 על יסוד כתב התביעה.
הנתבע 2 ישלם לתובעת, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לו פסק הדין, את הסכומים הבאים:
א.הפרשי שכר עבודה 17,056 ₪.
ב.הודעה מוקדמת 12,236 ₪.
ג.פיצויי פיטורים 89,200 ₪.
ד.פיצוי בגין פיטורים שלא כדין 73,146 ₪.
ה.פדיון חופשה 482 ₪.
ו.דמי הבראה 4,786 ₪.
ז.הפרשות פנסיוניות 19,964 ₪.
סה"כ 217,140 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה (27.12.12) ועד למועד התשלום בפועל.
התובעת תשא בהוצאות הנתבעת 3 ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ תוך 30 יום.
הנתבע 2 ישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ תוך 30 יום.
ניתן היום, ז' חשוון תשע"ז, (08 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
מר יוסי אביבי
נציג ציבור (מעסיקים)
|
|
שמואל טננבוים, שופט
סגן נשיא
|