האם נתגלו עובדות חדשות המעידות על כך כי הנתבעת 2 אינה אחותם של המבקשים ועל כן יש לבטל או לתקן צו ירושה שניתן בעניין אביהם המנוח?
א. התביעה:
- מונחת בפניי תביעתו של מר פלוני (להלן: "התובע" או "פלוני") לביטול צו ירושה אחר המנוח *** ז"ל (להלן: "המנוח") אשר ניתן במסגרת ת"ע 14157-04-09 ביום 03.08.10.
- הטעם הנעוץ בבסיסה של הבקשה הינו טענתו של התובע כי הנתבעת 1 הגב' פלונית (להלן: "הנתבעת" או "פלונית ") אינה אחותו מאותו אב, אלא רק מאותה אם ולכן איננה היורשת החוקית של אביו המנוח וכי היא נרשמה בטעות כבתו, בעוד שלמעשה היא בתו של דודו מר **** (שהינו אחיו של המנוח).
ב. רקע עובדתי:
- העץ המשפחתי של נסיבות המקרה הינו מורכב, לכן על מנת לסבר את האוזן יתואר בהרחבה הרקע המשפחתי.
- לסבו של התובע, מר פלוני היו שלושה ילדים ואלו שמותיהם : פלוני, אלמוני ופלמוני.
- המנוח היה נשוי לאישה בשם XXX ולשניים נולד התובע פלוני.
- המנוח נפטר בגיל צעיר מאוד עוד בשנת 1942 ואשתו XXX. נישאה לאחיו *** אשר היה כבר נשוי לאישה אחרת וממנה הביא 9 ילדים.
- על פי הנטען בכתב התביעה הדוד המנוח *** הביא לעולם מאשתו XXX. שלושה ילדים; בן ושתי בנות וביניהם הנתבעת. מנגד על פי הנטען בכתב ההגנה הנתבעת הינה בתו של המנוח.
- התביעה במקור הוגשה בנוסף על ידי אחות נוספת של התובע מצד האם, הגב' פלוני אולם זו נמחקה בהמשך בהסכמה.
- ביום 10.04.10 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופטת שלי אייזנברג בבקשה להוכחת מוות של המנוח ובהמשך ביום 03.08.10 ניתן צו ירושה הקובע, כי יורשיו של המנוח הינם התובע והנתבעת.
- עוד חשוב לציין, כי הנתבעת הגישה בשנת 2007 תובענה לקביעת גיל והתיק התנהל בפני קודמי בתפקיד, כבוד השופט סארי ג'יוסי. התובע לא היה כמובן צד לאותו הליך. בדיון שנערך באותו הליך ושהתקיים ביום 08.11.09 נחקרה הנתבעת ולאחר מכן ניתן פסק דין המקבל את בקשתה לשינוי הגיל הרשום באופן שבמקום שנת הלידה הרשומה 1945 נקבע כי שנת לידתה הינה 1943.
- כן יש לציין, כי עוד קודם לכן ביום 17.10.06 התקיים דיון בבית הדין השרעי בו נכחו התובעת והנתבע ובמסגרתו בוטל בהסכמתם צו ירושה שניתן ביום 11.10.05 בעניינו של המנוח.
- הסכסוך בין בניו של התובע לנתבעת אף הגיע למישורים פליליים ואף הוגש כתב אישום כנגד בנו של התובע בגין חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק ואיומים על בעלה של הנתבעת.
- בתיק דנן התקיימו חמישה דיונים וכבר בדיון אשר התקיים ביום 26.11.12 הציע בית המשפט לצדדים לבצע בדיקה גנטית (לאחר בירור ראשוני במעבדה לסיווג רקמות שהעלה כי הדבר אפשרי) וזאת הואיל ונדרשות ראיות ברמה גבוהה בין השאר מהטעם שמדובר בתביעה "החולקת" (במישרין או בעקיפין) על ממצאים בשני הליכים קודמים (בקשת צו ירושה ותביעה לתיקון הגיל). יש להדגיש, כי הבדיקה לא נערכה בשל סירובה של הנתבעת לבצעה מטעמים מצפוניים/דתיים.
- ביום 30.04.14 התקיים דיון נוסף אליו הופיעו גם נציגת בא כוח היועמ"ש וכן מר סעיד נבואיני שהינו מנהל מרחב צפון ברשות האוכלוסין, בדיון אף נחקרו חלק מהעדים וביניהן שתי אחיותיו של התובע וכן עדים נוספים מטעמו של התובע.
- בסיום הישיבה הוריתי לבא כוח הנתבעת להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה עד ליום 29.05.14 כן קבעתי כי ראוי שבא כוח הנתבעת ישקול את עמדתו מחדש נוכח איכות העדויות אשר נשמעו בשולי ההחלטה קבעתי כדלקמן:
"מובהר בזאת כי לאור מורכבות העניין וחשיבות הגשת תצהירים במידה ולא תגיש הנתבעת 1 תצהירי עדות ראשית במועד שנקבע, ישקול בית משפט מתן פסק דין על יסוד החומר שבפניו".
- חרף החלטת בית המשפט דלעיל תצהירים מטעם הנתבעת לא הוגשו במועדם. ביום 13.11.14 התקיים דיון נוסף אליו לא התייצבה הנתבעת כאשר בכל פעם נטען כי הדבר נובע מפאת מצבה הבריאותי. בדיון זה נחקר התובע ובסיומו ניתנה החלטה הקובעת כדלקמן:
"1.המשיבה לא הגישה תצהיר משלים ולא התייצבה לדיון כאשר במהלך הדיון הציג בא כוחה אישור רפואי ממנו עולה כי מצבה הבריאותי אינו מאפשר הגעה לבית משפט בשעה שהיא נדרשת למנוחה בשכיבה.
- לא ברור לבית המשפט הכיצד ומדוע לא הוגשו תצהיר המשיבה במשך תקופה כה ארוכה והרי לא יתכן כי במשך כשנתיים ימים, הנתבעת אינה מסוגלת לחתום על תצהיר.
- לפיכך, מובהר למשיבה כי עליה להגיש תצהיר עדות ראשית תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יינתן פסק הדין על יסוד החומר שבתיק. יחד עם זאת, במידה ומבחינה קוגנטיבית ו/או רפואית אחרת לא יכולה המשיבה לחתום על התצהיר, הרי שחובה עליה להגיש לבית המשפט הודעה בצירוף מסמכים רפואיים מתאימים המתייחסים לעניין זה.
- המזכירות תעקוב אחר האמור בסעיף 3 להחלטתי."
- ביום 19.03.2015, הגיש ב"כ הנתבעת לתיק בית המשפט בקשה לקביעת מועד דיון אליה צירף החלטות מבית הדין השרעי אשר לטענתו תומכים בגרסת המשיבה, ולפיכך יש לקבוע דיון במעמד הצדדים. בהתאם להחלטותיי הנוספות בעניין תצהיר עדות ראשית של הנתבעת, הודיע ב"כ, כי בשגגה הוגשו בתיק אחר עוד ביום 16.12.14, וביום 06.05.2015 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת.
- בהתאם, ועל מנת ליתן לכל אחד מהצדדים יומו בבית המשפט, נקבע דיון הוכחות לצדדים (לאחר שנדחה בהסכמתם) ליום 29.12.2015. גם לדיון זה לא התייצבה הנתבעת, ומאישורים רפואיים שהוצגו בהמשך נמצא כי היעדרותה נמצאה מוצדקת. דיון הוכחות נוסף התקיים בפניי ביום 15.05.2016 ובגדרו עלה סוף סוף בידי הנתבעת להתייצב ולמסור עדותה. במהלך הדיון נשאלה הנתבעת פעם נוספת האם היא מוכנה לערוך בדיקה גנטית? והיא השיבה:
"הנתבעת 1: אני לא מסכימה בשום פנים. לפי הדת, אסור לפתוח את הקבר. לשאלת בית המשפט אם הייתי מסכימה לבצע בדיקה גנטית ללא שיהיה צורך ליטול דגימה גנטית מעצמות אבי המנוח, אני מוסרת שאני מסכימה".
בסיום הדיון הוריתי לצדדים להגיש סיכומיהם. בד בבד, נוכח העובדה שלראשונה הסכימה הנתבעת לביצוע "חלקי" של הבדיקה, בדקתי את האפשרות מול המעבדה לסיווג רקמות האם ניתן לבצע הבדיקה ולקבל תוצאה בהסתברות הגבוהה מ 75%, ונעניתי שלילית.
- ביום 05.07.16 הוגשו סיכומי התובעים.
ביום 14.08.16 הוגשו סיכומי הנתבעת.
שעת ההכרעה הגיעה איפוא.
ג. טענות התובע:
- התובע תיאר את ההרכב המשפחתי וטען, כי אביו המנוח נפטר בשנת 1942 וכי הוא בנו יחידו.
- לדבריו, הנתבעת איננה בתו של המנוח אלא של אחיו *** ועל כן איננה זכאית לרשת אותו (קרי את המנוח ז"ל).
- טען התובע, כי בבקשתה לתיקון גיל טענה הנתבעת כי נולדה בשנת 1943 הואיל ואביה נפטר בשנת 1942 ולכן שנת הלידה הרשומה 1945 איננה הגיונית אלא שלדבריו פסק הדין אשר ניתן במסגרת התביעה לקביעת או תיקון גיל מקורו בטענת סרק ובהטעיה של בית המשפט מצד הנתבעת כאילו היא בתו של המנוח, בעוד שהינה למעשה בתו של אחיו של המנוח מר ***.
- לדברי התובע בידיו מסמכים המאמתים גרסתו ועדים מהימנים אשר יתמכו בטענותיו.
- כן טען התובע, כי אחות נוספת מצד אמו הגב' פלוני אשר הינה בוודאות בתו של אלמוני אף לשיטתה נרשם בתעודת זהותה כי אביה הינו המנוח ולא אלמוני והדבר מלמד על הטעות השיטתית שנפלה במרשם.
- בנסיבות אלו סבור התובע, כי יש להורות על ביטול צו הירושה שניתן בת"ע 14157-04-09.
ד. טענות הנתבעת:
- בתורה הכחישה הנתבעת את טענותיו של התובע והעידה, כי הינה בתו של המנוח ולמעשה אחותו של התובע מאותו אב. הנתבעת טענה כי ראיה לכך הנה עדותו של לא אחר מהתובע בהסכם הנישואין השרעי כי היא אחותו ובתו של המנוח.
- כן לדבריה ניתן פסק דין חלוט בבית הדין השרעי אשר ביטל את צו הירושה אשר קבע כי התובע הינו היורש היחידי לאביו המנוח.
- הוסיפה הנתבעת כי בקשתה למתן צו ירושה הוגשה לרשם הירושות אשר פרסם אותה בעיתונות ומשלא הגיש התובע בקשה לביטול במועד אין לו אלא להלין על עצמו בלבד.
ה. דיון והכרעה:
- בטרם אדון בתביעה לגופו של עניין יש לחלוף על שתי משוכות: האחת העובדה שניתן צו ירושה בשנת 2010 אחר המנוח ולא הוגש ערעור והצו הפך לחלוט, השנייה הקביעה בתביעה לתיקון גיל לפיה שונה גילה של הנתבעת על בסיס טענתה לפיה הינה בתו של המנוח. הלכה למעשה, היענות בחיוב לתביעת התובע כמותה כעריכת משפט אזרחי חוזר ומדובר בעניין חריג שבחריגים על פי הנחיות ההלכה הפסוקה.
- עם זאת אציין, כי מדובר בשני הליכים שהתובע לא היה צד להם, לא קיבל כתבי טענות, לא הוזמן כבעל דין או כעד למרות שהם משליכים על זכויותיו (האחד במישרין והאחר בעקיפין) ולכן מתקשה בית המשפט לראות כיצד ניתן לראות בהם משום "מעשה בית דין כלפיו" כפי שניסתה הנתבעת לטעון ו/או מדוע לא יחולו הכללים המקלים יותר לעניין שינוי או תיקון צו ירושה.
- ניתן להתייחס לתביעה שבפניי הן מכוח החריץ הצר להגשת בקשות למשפט חוזר אזרחי (בעניין חלק מהממצאים שנקבעו בתביעה לתיקון גילו הן מכוח הכללים שנקבעו בהלכה הפסוקה לעניין ביטול או תיקון צו ירושה ורוכזו בין השאר גם בפסק דיני בת"ע (טב') 22121-03-10 י.ה. נ' עז' המנוחה מ.ה. [פורסם במאגרים] (21/02/2011)). אין מחלוקת כי הליך של "משפט חוזר אזרחי", להבדיל מהליך דומה במשפט הפלילי, אינו מעוגן בחוק או בתקנות. עם זאת, הפסיקה בישראל הכירה בהליך שכזה בנסיבות מסוימות. הקו המנחה בפסיקה לעניין הליך של "משפט חוזר אזרחי" הינו כי הליך שכזה הוא חריג ויאושר רק במקרים נדירים, למשל כאשר פסק הדין הושג במרמה (ראו: רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין (פורסם במאגרים, 2010). בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין ע"א6019/07 משה טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (פורסם במאגר נבו) (להלן: "עניין טורג'מן") קבע הן את הדרך הפרוצדוראלית לדון בתביעה לביטול פסק דין חלוט והן את הפרמטרים המהותיים לבחון תביעה שכזו והצדדים מופנים לעיון שם, הגם שבמקרה דנן, לא התבררה התביעה על פי אותם הכללים.
- ככלל, צו ירושה מהווה מעשה בי דין ודינו כדין פס"ד סופי לכל דבר ועניין, וחל עליו עקרון סופיות הדיון.
- סעיף 71 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), קובע כי:
" צו ירושה וצו קיום כוחם יפה כלפי כל העולם כל עוד לא תוקנו או בוטלו"..
- משמע, צו ירושה הינו כפסק דין התקף כלפי כולי עלמא ומהווה הכרעה סופית ומחייבת. בנוגע לצדדים הישירים, פסק הדין, קושר אותם רק באותן פלוגתאות שהועמדו לבירור בהליך, בו ניתנה להם הזדמנות סבירה להשתתף (ע"א 89/239 רוזה (רוזליה) שרש נ' יוסף גלילי [פורסם בנבו, 16.3.92]).
- חריג לכך, קבוע בסעיף 72 (א) לחוק הירושה:
"נתן רשם לענייני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט."
- סעיף זה, מתווה הדרך לתקיפת סופיות צו הירושה, בהסתמך על עובדות חדשות או טענות חדשות שלא ניתן היה להעלותן קודם. תיקון או ביטול של צו ירושה, ייעשה "לפי בקשת מעוניין בדבר" .
- בבוא בית המשפט לדון בביטול צו ירושה, אלו הם הפרמטרים שרוכזו בפסיקה והצריכים להישקל
א. ראשית, קבלת בקשות לתיקון צו ירושה הן בגדר חריג ולא הכלל (הלכת שרייבר);
ב. שנית – מניין הזמן: אמנם האיחור או השיהוי נמדדים מהיום שבו נודעה "העובדה החדשה" ולא מיום הפטירה (הלכת אלוני),אך יחד עם זאת, יש לזכור כי בגדר אותה "עובדה חדשה" באה גם עובדה שהייתה אפשרות, כי המבקש ידע עליה, לו בדק כדבעי (הלכת לשינסקי);
ג. שלישית, יש לבחון, את מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשה לפני ביהמ"ש (הלכת לשינסקי);
ד. כן יש לברר מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות להסבר זה? (הלכת לשינסקי);
ה. הדגש אינו על מידת השיהוי אלא על ההסבר לשיהוי ומידת סבירותו של הסבר זה. נוסחת האיזון בהקשר זה קבעה שככל שההסבר לשיהוי סביר יותר לא תהווה מידת השיהוי, מכשול, אף אם מדובר באיחור של שנים (פסק הדין המחוזי בעניין מ.י. נ' ש.כ.); יחד עם זאת ובמבחן המציאות, למשך הזמן יש בהחלט משמעות ; הגם שהיו מקרים שתוקנו צווי ירושה או צווי קיום צוואה לאחר 30 יום, 3-7 שנים, הרי שמקום שהתקופה עלתה על 10 שנים, הדבר נתפס "כשיהוי בלתי סביר");
ו. מכל מקום, ככל שהשיהוי נמשך לאורך זמן רב יותר, כך גם יהפוך נטל השכנוע מצד המבקש להסברת השיהוי לכבד יותר;
ז. יש לבחון מה טיבה, מהותה ומשקלה הלכאורי של העובדה החדשה שמצדיקה לטענת המבקשים את שינוי צו הירושה המקורי? (הלכת טורנר);
ח. יש לשאול האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעיזבון, בהבאת חומר ראיות לפני ביהמ"ש לביסוס טענותיו(הלכת לשינסקי);
ט. עוד יש לבדוק מה מידת חומרת הפגיעה בכל אחדמהצדדים עקב שינוי צו הירושה המבוקש (שרייבר);
י. ולבסוף יש לשקול מה הקושי שהשיהוי עלול לגרום בבירור זכויותיהם המהותיות של הצדדים (שרייבר);
להלן פרטי האסמכתאות מהם קובצו הפרמטרים האמורים:
ע"א 516/80 לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי, פ"דלו(4) 337 (1982);
ע"א 601/88 עז' המנוח רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441, 459 (1993);
ע"א 5640/92 אלוני נ' באומן, פ"ד מט(5) 353, 378-379 (1996);
ע"א 4440/91 טורנר נ' טורנר, פ"ד מז(2) 436 (1993);
רע"א 8920/08 גנאיים אנעאם חמזה נ' האפוטרופוס הכללי (13/5/2010);
עמ"ש(חיפה) 13757-05-10 מ.י. נ' ש.כ.,(5/10/2010);
בש"א (משפחה ת"א) 15126/07 מ.ג. נ' ח.ח., [פורסם בנבו] (5/7/2009);
ת"ע (משפחה י-ם) 41880/07 פלונית נ' אלמונים [פורסם בנבו] (28/12/2009);
ש. שוחט, מ. גולדברג, י. פלומין, דיני ירושה ועיזבון (מהדורה שישית) 162-159(2005)).
ש' שילה המנוח פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (תשס"ב) 77-84.
- לא בכל יום נתקל בית המשפט בטענת תרמית שבה נטען, כי הנתבעת כלל אינה אחותו של התובע ועל כן לא זכאית לרשת את האב המנוח. המדובר בטענה נדירה. אין לי ספק, כי התובע לא היה מודע לקיום ההליכים בהם נקטה הנתבעת ולכן לא התערב או הביעה בהם עמדה. בשעה שממילא גם בתביעות הקודמות שניהלה התובעת לא היו עדים אובייקטיביים בין החיים שיכולים להעיד לטובתה לא נגרם לה שום נזק כתוצאה מבירור ההליך הנוכחי. השיהוי בין מועד מתן צו הירושה למועד נקיטת ההליכים דכאן אינו משמעותי בנסיבות הסובייקטיביות של המקרה.
ו. מן הכלל אל הפרט:
- לגופם של דברים, בענייננו סבורני כי התובע טען והוכיח טענות כבדות משקל והביא ראיות למכביר אשר יש בהם כדי להטות הכף לעבר קבלת תביעתו בחיוב ולשינוי צו הירושה אשר ניתן, והדברים מתבססים בעיקרם על עדויות מהימנות ומסמכים אשר תומכים בתביעתו באופן שמצדיק בהחלט את שינוי צו הירושה והכל כפי שיפורט להלן:
39.1. ראשית וכמבואר, צו הירושה המקורי אשר ניתן בשנת 2010, ניתן ללא שהתובע הוא צד להליך, ללא זימונו ובירור עמדתו. עניין זה הינו מהותי, שעה שהתובע לא יכול היה לעלות את טענותיו ביחס לצו, אמנם ייתכן כי המחדל היה של התובע שלא פעל להוציא צו ירושה אחר המנוח ולערוך בירורים מתאימים, אך יחד עם זאת נפסק לא אחת כי בירור האמת גובר על מחדלים פרוצדוראליים.
39.2. שנית, ניתן היה לכאורה לערוך בירור 'סמי מדעי' של מידת התאמתה הביולוגית של הנתבעת להיות אחות ביולוגית מאם ומאב של התובע, אך היא סירבה לכך. בית המשפט רואה לנכון בנסיבות העניין לזקוף הסירוב לבצע בדיקה גנטית לחובתה של הנתבעת והדבר משמש ראיה נסיבתית נוספת במכלול השיקולים לשינוי צו הירושה. אציין כי לא הוכח בפניי כי ישנה מניעה דתית לעריכת הבדיקה הנדרשת. אמנם, בדיון האחרון, ניתנה הסכמה חלקית של הנתבעת לביצוע הבדיקה, היינו לביצוע הבדיקה מבלי לקחת דגימות מהמנוח, אלא שלפי בירור שערך בית המשפט מול המעבדה לסיווג רקמות הדבר עלול להוביל לתוצאה בלתי מהימנה ועל כן אין לראות בהסכמה זו ככזו המחזקת טענות הנתבעת.
39.3. מטעם ע., אחותם של הצדדים מאותה אם אשר הייתה תובעת 2 במקור, צורף צילום תעודת זהות אשר לפיו היא נולדה שנת 1948 כ-6 שנים לאחר פטירתו של המנוח וחרף זאת המנוח עלי נרשם כאביה. עובדה זו בוודאי אינה הגיונית והיא תומכת באופן נסיבתי ולוגי בטיעון של התובע, כי גם ייחוס אבהות לאביו המנוח ביחס לנתבעת לא היה הגיוני ובכל זאת נרשם במרשם האוכלוסין.
39.4. העדה ע. אף הופיעה בפניי לעדות וציינה בוודאות כי חרף הרישום הינה בתו של אלמוני ולא של המנוח.
39.5. בהמשך לאמור יצוין כי לתצהיר עדות ראשית צירף התובע תצהיר של האם א. ז"ל בהליך אחר בו נכתב כדלקמן:
"הנני האישה החוקית של ע. מכפר * ולפני הייתי אשת אחיו המנוח.
במרשם האוכלוסין בשנת 1948 נרשמה בתי עאיישה על ידי סבה ** כאילו היא בתו של בני ה.י שנפטר לפני הכיבוש של הכפר על ידי ישראל במספר שנים וזאת מפני בעלי ע. בנו האחר היה וגם כיום עזב אותי מפני שכעס עליו.
עניין האבהות של אלמוני על ילדיו נדון בבית הדין השרעי בשנת 1952 בערך ואין בידי העתק מפסק הדין.
הנני מסכימה ששם אביה של בתי ע. יישאר רשום כפי שרשום עתה- המנוח. אני ע.ישה מסכימה ששם אבי יישאר רשום במרשם במספר -- כמנוח. גם אני ידועה בשם א. ".
39.6. על המסמך האמור חתומים ע. וא.. תצהיר זה מחזק לטעמי את גרסתו של התובע לפיה היה בנו יחידו של המנוח, שכן ע. הינה הבת של אלמוני וחרף זאת נרשמה תחת שם אב אחר, כאשר הסיבה לכך הייתה חששו של אלמוני מאשתו הראשונה והדבר בא לידי ביטוי גם בעדויות כפי שיורחב בהמשך.
39.7. מסמך נוסף התומך בגרסת התובע הינו הבקשה למתן תעודת זהות של ס. מיום 19.07.62 שם האב הכתוב היה אלמוני והוא נמחק בקו אדום ומעליו היה רשום "שם המנוח" כך שניכר שבמקור אביה של הנתבעת הינו "אלמוני", בהקשר זה ישנה הערת בית המשפט בדיון אשר התקיים ביום 30.04.14 וכך כתבתי:
"הערת בית משפט: בית המשפט מעיין בבקשה למתן תעודת רישום לידה מיום 14/8/62 שם בשדה ש שם פרטי נרשם "ס. " מחוק בקו כחול ואדום ומעל נרשם "ח. " ובשדה של שם האב רשום "אלמוני" מחוק בקו אדום ומעליו כתוב בכתב אדום "שם המנוח". עוד רשום בשדה של שם המבקש "ס.פלוני ". למסמך הזה משודך הממוען לפקיד ראשי ללידות ופטירות ובו רשום "מתברר עתה כי שם האב הינו שם המנוח". (ראה עמוד 7 שורות 9-13 לפרוטוקול).
39.8. אם לא די בכך ישנו מסמך נוסף אשר צורף מיום 20.01.72 מבית הדין השרעי בו נכתב כדלקמן:
"בתעודה מבית הדין השרעי בנצרת תיק 29/1952 כרך 4 עמ' 116 מס' סידורי 10 מיום 19/3/52 החליט בית הדין להטיל מזונות על הנתבע אלמוני עבור אשתו א. ושתי בנותיו ס. וא. " (ההדגשה שלי א.ז).
מהמסמך האחרון עולה כי אחיו של המנוח, מר אלמוני חויב במזונות עבור ס. והרי אם זו לא הייתה בתו מדוע שיחוייב במזונות עבורה?!
39.9. זאת ועוד, שנת לידתה המקורית של הנתבעת הייתה 1945, שנת לידה זו שונתה על פי פסק דין חלוט שהסתמך על העובדה, כי הנתבעת הינה בתו של עלי ולא של אלמוני, והרי אם בפני בית המשפט היה מונח הנתון, כי הנתבעת הינה בתו של אלמוני הרי שלא היה כל מקום לשנות את תאריך לידתה שהרי לכאורה נולדה היא כשלוש שנים לאחר פטירתו ולכן לא יכולה הייתה להיות בתו של המנוח.
- לכל האמור יש להוסיף את העדויות של אחיהם של הצדדים אשר היו מהימנות בעיני להלן אצטט העדויות הרלוונטיות:
הגב' נ.ע. שהינה בתו של אלמוני העידה:
" ש: מה את יודעת על א..
ת: אשת אבי, שהייתה נשואה לדודי.
ש: מה שם דודך.
ת: המנוח.
ש: ואז.... א. הייתה נשואה למנוח.
ת: כן, והיא הולידה את ע..
ש: ואז מה קרה.
ת: המנוח אבא של ע. נפטר כשע. היה בגיל 3 חודשים. לאחר שנפטר המנוח, א. התחתנה עם אבי.
ש: מי הצאצאים.
ת: ס. וא.. "(ראה עמוד 9 לפרוטוקול שורות 20-28 וכן עמוד 10 שורות 1-2 לפרוטוקול).
- עדה זו גם מסרה הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע הילדים מא. ומע. נרשמו תחת עלי:
" ש: למה הילדים מא. ומאביך נרשמו בשם המנוח ולא בשם אלמוני.
ת: כי הוא פחד מאמא שלי. "(ראה עמוד 10 שורות 10-11 לפרוטוקול).
עדותה זו של הגב' נ., התיישבה היטב עם תצהירה של א. אשר צוטט לעיל ובו צוין כי אלמוני כעס כי שילדיו מא. נרשמו על שמו.
בהמשך כאשר נשאלה עדה זו מהיכן היא יודעת כי ס. היא בתו של אלמוני ולא של המנוח השיבה היא בפשטות ובכנות: "כי היא אחותי" (ראה עמוד 10 שורה 23 לפרוטוקול).
- עדה זו אף מסרה פרטים רבים אודות אותה תקופה וניכר כי היא מתמצאת היטב בידיעת העץ המשפחתי:
" ש: בת כמה היית כשהתחתן אביך עם א.
ת: הוא התחתן עם א. והוליד את ס. באותה שנה.
ש: באיזה שנה.
ת: ב 1944 הוא התחתן והוליד את ס. ב 1945."
- סבורני, כי יש בעדות זו כדי לאמת ולחזק את עמדת התובע, שהרי עדה זו אף מסרה את שנת לידתה המקורית של הנתבעת וידעה לציין את מועד נישואיהם של א. ואלמוני ואת העובדה כי הנתבעת נולדה באותה שנה.
- עדות נוספת שהיה בה כדי לפגום במהימנות הנתבעת ולחזק גרסת התובע הינה עדותה של ע. אשר מסרה כדלקמן:
"ש: מי האחים שלך.
ת: האחים מאמא ואבא, הם, אחותי ס. ילידת 1945, אמין ז"ל שהוא אחי נולד או ב 1952 או 1953 אני לא יודעת בדיוק.
ש: יש לך אחים לא מאביך ואמא שלך, שהם לא מאותו אבא ואמא.
ת: כן יש לי, ע. אחי, הוא מצד אמא שלי.
ש: את רשומה בת.ז. ע., כלומר בתו של המנוח.
ת: כן, אבל אני לא הבת של המנוח.
ש: לפי ת.ז. שלך, מגיע לך אם הם רוצים לעשות צו ירושה, מגיע לך חלק מהירושה. למה את מוותרת על זה.
ת: אני לא ויתרתי, מפני שלא מגיע לי חלק מע., אבא שלו הוא לא אבא שלי. לא מגיע לי.
לא מגיע לי מעלי, לזה התכוונתי. "(ראה עמוד 11 שורות 22-32) .
- בהמשך מסרה ע. את הסיבה לרישום המוטעה:
" ש: למה לא גרתם בבית של אלמוני.
ת: לא גרנו בביתו כי אשת אביו לא קיבלה אותנו ולא רצתה וגם אבי פחד ממנה ולא קיבל אותנו."(ראה עמוד 12 שורות 11-13 לפרוטוקול).
" ש: מה קרה שאת וס. רשומים על שם עלי והוא רשום על שם אבא אחר, אלמוני.
ת: מפני שאבא שלי סירב לקבל אותנו, הסבא כעס על אבא ואמר שהוא ירשום אותם על שם המנוח. אף אחד לא דייק על הרישומים, על השמות, היו רושמים."(ראה עמוד 12 שורות 26-28 לפרוטוקול).
עדות זו השתלבה עם עדותה של הגב' נ. לעיל ועם תצהירה של א. ביחס לעובדה שע. ככל הנראה התנער מילדיו.
- עדות חשובה נוספת אשר יש בה כדי לתמוך בגרסת התובע הינה גרסתו של העד מ. ח. אשר מסר, כי הוא זוכר אירוע ספיציפי לאחר פטירתו של המנוח, בו האישה א. תקפה ילדים בכפר משהד לאחר שחשדה כי פגעו בבעלה בעבר וזאת בטרם ס. נולדה וכך בלשונו:
"ש: איך אתה יודע שס. היא הבת של אלמוני ולא של המנוח?
ת: כשהתבגרתי... ידעתי כשנפטר המנוח היא לא הייתה בחיים, לא נולדה עדיין, היינו הולכים לבית הספר ועימנו אנשים מכפר משהד, ואמרו כי אלה שרצחו את המנוח הם מכפר משהד. תלמידי הכפר של משהד היו באים ללמוד בכפר שלנו. אשתו הייתה הולכת ומרביצה להם, לתלמידי משהד. זה מה שאני זוכר.
ש: מאיפה אתה יודע שהיא בת אלמוני ולא ביתו של המנוח?
ת: לאחר הדברים האלה הדבר שהיא הייתה מכה את הילדים, אמרו שאלמוני התחתן איתה על מנת לגדל את הילד. "(ראה עמוד 14 שורות 25-32 לפרוטוקול).
- סבור אני כי התיאור בעדות זו הינו מפורט ויכול לזכור אותו רק מי שבאמת נכח והיה באותה תקופה לכן מצאתי ליתן לעדות זו משקל רב.
- עד נוסף מר נ.ח. מסר אף הוא כי לעלי המנוח נולד התובע בלבד (ראה עמוד 16 שורה 1).
- כמו כן, העד ת.פלוני שהינו בנו של ע. מסר כי הנתבעת נולדה בשנת 1945 בקירוב אליו:
" ש: מי גדול יותר, אתה או ס.?
ת: באותו גיל. באותה שנה נולדנו, בשנת 46. היינו ארבעה אחים בבית הספר, באותה כיתה. אני ואחותי פ., ס. וא.. "(ראה עמוד 17 שורות 27-28 לפרוטוקול).
- ובהמשך הוסיף העד בהקשר זה:
"ש: למה אתה בטוח שס. נולדה בשנת 46?
ת: היינו בבית הספר באותה כיתה."(ראה עמוד 19 שורות 11-12).
- ניכר כי בעדות זו כמו גם יתר העדויות יש לשפוך אור על שנת לידתה האמיתית של ס. ועל כך שבמצב דברים זה לא ייתכן כי הינה בתו של המנוח שנפטר 3 שנים טרם לידתה.
- מר תאופיק בדומה ליתר העדים מסר את הסיבה האמיתית אשר בגינה נרשמו ילדיו של אלמוני מא. על שם המנוח:
" ש: אנחנו ידענו שס. וא. רשומות כבנות של המנוח.
ת: אתה רוצה את הסיבה העיקרית? אבא שלי עזב את המשפחה שלו, את אביו, ואנחנו גרנו לבד, והיה עליו חרם מכל הירושה. ס. וא., רשומים שהם ילדים של המנוח, הבעיה היא בגלל הירושה, אין סיבה אחרת. אבא שלי לא חתם להם על החוזה כשהם התחתנו מפני שהם החרימו אותו מהירושה. "(ראה עמוד 18 שורות 3-7 לפרוטוקול).
עדות זו משתלבת היטב עם יתר העדויות ומקנה להם מימד של מהימנות נוסף.
- הנתבעת לא העידה מצדה אף עד, אפילו לא את בעלה שהינו בנוסף להיותו בעלה הינו בן דוד שלה (האבות אחים), וזאת חרף העובדה שהובא בפניה כי בהליכים אחרים שהתקיימו בהם היה הבעל חלק, העיד (לפרוטוקולים) כי אשתו היא בתו של אלמוני.
- עת נחקרה הנתבעת על תצהירה (פרוטוקול הדיון מיום 10.05.2016), העידה כי:
"י. לא משקר...." .
בנוסף (פרוטוקול, עמ' 38 שורות 2-3):
"... אני לא יודעת. אני יודעת שהיא הבת של אלמוני, היא ואני הבנות של אלמוני".
- הנתבעת בכתב ההגנה טענה, כי התובע חתם והיה עד לנישואיה שם רשום כי היא בתו של המנוח, להוכחת טענותיה צירפה מסמך שסומן באות א' בשפה בערבית ללא תרגום. התובע הגיש כתב תשובה בו הסביר, כי בעקבות הבעייתיות עם רישום האב של הנתבעת (שלדבריו בתחילה היה רשום "אלמוני" כאב אך הוא סירב לנישואין, ולאחר מכן שונה לשם המנוח ונוכח פטירתו יכול היה התובע לחתום כעד במקומו) האימאם סירב לערוך לה טקס נישואין, והמסמך הינו תעודת הוכחת צאצא על מנת לרשום את ייחוס הילדים.
מתרגום חופשי של המסמך עולה כי המדובר בתעודה להוכחת נישואין וייחוס הילדים.
מכל מקום, לתשובתו זו של התובע לא התייחסה הנתבעת עוד, אף בסיכומי התובע חזר על טענותיו אלה וצירף את המסמך שוב כשהוא כותב עליו בכתב ידו את התרגום, אך גם לכך לא מצאתי כל התייחסות בסיכומי התובעת. נוכח האמור, ובחינת התרגום כאמור, מצאתי להעדיף את גרסת התובע.
- התובע צירף לסיכומיו בקשה למתן תעודת לידה, גיליון רישום בו מתומצת פס"ד ביה"ד השרעי 29/1952 לפיו חוייב אלמוני ז"ל במזונות בנותיו ס. וא., ואף מסמך נוסף עליו חתומה האם ז"ל לפיו שמו של האב (אומנם לגבי ע.) הינו עלי בשל כעסו של אלמוני עליה (מה שמתיישב עם העדויות האחרות שהובאו בפניי). תוכן האמור לא נסתר ע"י הנתבעת.
אם עסקינן במסמכי בית הדין השרעי, אתייחס גם לביטול צו הירושה בבית הדין השרעי ואומר כי גם כאשר בוטל צו הירושה לפיו התובע הינו היורש היחידי של המנוח נכתב בפרוטוקול בית הדין השרעי מיום 17.10.06:
"אין סכסוך בין הצדדים כי א. הינה אמא של ס. וע. אלא הסכסוך הוא אם ס. הינה בתו של המנוח"....
- הרושם הכולל אשר מתקבל ממכלול העדויות הינו כי ס. איננה בתו של המנוח אלא של אלמוני, התרשמתי כי כלל העדים העידו באופן שוטף, עקבי, כנה, תיארו פרטים שרק מי אשר נכח בתקופה הרלוונטית יכול היה לדעת, עדותם לא נסתרה, כמו כן מסרו הם הסברים אשר משתלבים עם ההגיון והשכל הישר באשר לסיבה מדוע נעשה הרישום המטעה במספר מקומות ועל כן מצאתי לקבל עדותם.
ז. ומה לגבי פסק הדין אשר ניתן בתביעה לתיקון גיל שהגישה הנתבעת?
- מכאן יש לעבור לקושי אחר שהוא למעשה המשוכה השנייה שהתובע נדרש לחלוף על פניה בדמות פסק הדין של כבוד השופט ג'יוסי ביחס לתיקון גילה של הנתבעת.
- אין ספק כי שנת לידתה של הנתבעת שונתה משנת 1945 לשנת 1943 אלא שכבר בראשית הפרוטוקול נכתב:
"קיימת מחלוקת לגבי זהות אביה של המבקשת" (ראה עמוד 2 שורה 12 לפרוטוקול מיום 08.11.09).
- נשאלת השאלה האם פסק הדין מהווה מעשה בית דין כלפי התובע. הדוקטרינה של מעשה בית דין מכוח "השתק עילה" קובעת, כי מקום שניתן פסק דין חלוט, מעניק אותו פסק דין חסינות לבעלי הדין (או חליפיהם) מפני תביעה נוספת המושתת על אותה עילת תביעה מצד אותם בעלי דין (או חליפיהם). בהקשר זה ניתנה למושג "עילת תביעה" משמעות רחבה במטרה להגשים את תכלית הכלל ולמנוע את הטרדת בעלי הדין בתביעות חוזרות בשל אותו מעשה (ראו: ע"א 303/79 אבני נ' גליקסמן, פ"ד לה(1) 92, 98 (1980); ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש -מושב עובדים, פ"ד לח(4) 797, 801 (1985); רע"א6498/05 צבעוני נ' בנק הפועלים בע"מ - סניף עפולה עלית (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 23/2/2006) ; נינה זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי, 3-4, 29, 137-141(1991) (להלן: "זלצמן")).
- קיומו של "השתק עילה" מותנה בהתקיימותם המצטברת של ארבעה תנאים מצטברים אלה:
(א) במשפט הראשון הייתה מחלוקת עובדתית או משפטית זהה;
(ב) המחלוקת הוכרעה וההכרעה הייתה חיונית לתוצאה הסופית;
(ג) מדובר באותם בעלי-דין או בחליפיהם;
(ד) ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה.
- בחינת התנאים האמורים במקרה דנן מביאתנו בהכרח למסקנה כי התנאי השלישי לא התקיים שעה שאין המדובר באותו בעל דין. התובע לא היה כלל צד להליכים אלו ועל כן לא קיים מעשה בית דין כלפיו, כמו כן המחלוקת העובדתית בפסק הדין אינה דומה למחלוקת דכאן שעה שם נדרש בית המשפט לתיקון גילה של הנתבעת וכאן עסקינן בשאלה מהותית הנוגעת לזהות אביה של הנתבעת, כמובן שלא ניתן להתעלם מהעובדה, כי נקבע שאביה של הנתבעת הינו "המנוח" יחד עם זאת אין עסקינן בממצא פוזיטבי כנדרש בתנאי ד' כאמור לעיל.
- זאת ועוד התובע דכאן לא יכול היה למסור עמדתו במסגרת תביעה זו שהייתה קריטית להכרעה ולכן פסק הדין אינו מהווה על פי הפסיקה השתק פלוגתא עבורו.
- אם לא די בכל האמור הרי שבפני בית המשפט לא עמדו הראיות והעובדות אשר הצטברו והוגשו כאן והיה בהם כדי לסייע להכרעה.
- ההליך שבפניי אינו עתירה לעיון מחדש בתביעה לתיקון גיל שהגישה הנתבעת. ההליך שבפניי עניינו תיקון צו הירושה שהושג לטענת התובע במרמה מצד הנתבעת. פסק הדין בתביעה לתיקון גיל בעינו עומד, אלא אם כן ב"כ היועמ"ש יסבור שיש לעתור "למשפט חוזר אזרחי" בעקבות הקביעות של בית משפט זה בהליך הנוכחי ובשים לב להנחיות הפסיקה בע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ [פורסם בנבו] (25.2.2010).
ח. סוף דבר:
- לאור האמור לעיל, ובכלל זה הראיות אשר פורטו בהרחבה, עדויות הצדדים והתרשמות הבלתי אמצעית של בית המשפט מבעלי הדין עצמם והעדים מטעמם, הנני קובע כי דין הבקשה לביטול צו ירושה להתקבל בחיוב.
- הנני מורה על ביטול צו הירושה אשר ניתן ביום 03.08.10.
- ב"כ התובע יגיש צו ירושה מתוקן לחתימה.
- אני מחייב הנתבעת לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ לתובע.
- המזכירות תשלח פסק דין זה לתובע, לנתבעת, לב"כ היועמ"ש וכן לרשם לענייני ירושה.
ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.
ניתן היום, יום ראשון ה' חשון תשע"ז, 6 בנובמבר 2016, בהעדר הצדדים.
אסף זגורי, שופט
סגן הנשיא לענייני משפחה