ה"פ 19308-05-15 החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ נ' אוצר התישבות היהודים בעמ ואח',ת"צ 1570-01-15

הבקשה שלפניי היא בקשה לאישור הסדרי פשרה בשני ההליכים המצוינים בכותרת.

דיון מקדמי בבקשות נקבע ליום 8.7.15.

בדיון שהתקיים ביום 8.7.15 קיבלו הצדדים את הצעת בית משפט, לפיה יתקיים דיון במועד אחד הן בבקשת האישור והן בהמרצת הפתיחה – ככל שהדבר מתייחס לסוגית הקיפוח ולטענת תוקפה של ההחלטה בדבר החלוקה שהתקבלה ביום 1.3.15 על ידי האסיפה הכללית של אוצר ההתיישבות היהודית בע"מ.

כמו כן, הוסכם כי התביעה כנגד המשיבים 3-16 בהמרצת הפתיחה תעוכב.

התיק נקבע לדיון ולחקירת מצהירים ומומחים.

התקיימו שישה ימי הוכחות ארוכים ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים.

1.ההליכים בין הצדדים

החלטה זו מתייחסת לשני ההליכים המצוינים בכותרת (ת"צ 1570-01-15 ו-ה"פ 19308-05-15).

א.הבקשה לאישור תובענה ייצוגית (ת"צ 1570-01-15)

בקשה זו הוגשה על ידי מר שלום כהן (להלן: "המבקש" או "כהן") על פי חוק תובענות ייצוגית התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

בית המשפט התבקש לאשר את ניהול התובענה במסגרתה יתבקש ליתן הוראות שונות בהתאם לסעיף 191 לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

בית המשפט התבקש להורות על חלוקה בעין של כל מניות בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בל"ל") המוחזקות על ידי המשיבה בהליך זה, אוצר ההתיישבות היהודית בע"מ (להלן: "החברה" או "אוה"ה").

כמו כן, התבקש בית המשפט ליתן כל הוראה אחרת לפי שיקול דעתו שיהא בה כדי להסיר את קיפוח בעלי המניות של החברה, ובכלל זה כי החברה תרכוש את מניותיה המוחזקות על ידי הציבור בתמורה לסך השווה להון העצמי של החברה למנייה.

נטען כי ההסתדרות הציונית העולמית (להלן: "ההסתדרות הציונית"), היא בעלת שליטה המחזיקה בכ-17.62% בלבד ממניות החברה ו- 100% ממניות מייסדים המקנות לה שליטה מוחלטת בחברה, 15 דירקטורים המכהנים בחברה ומנהל כללי אחד.

לדברי המבקש, נגרם לבעלי המניות של החברה נזק מצטבר בסכום שלא פחות מ- 335 מיליון ₪.

לחברה אין כל פעילות עסקית מהותית.

מנגד, מחזיקה החברה במניות המהוות כ-4.97% מהון המניות של בל"ל, שערכן מסתכם בסמוך למועד הגשת הבקשה בסכום של כ-595 מיליון ש"ח.

לחברה לא תהיה בעתיד כל פעילות עסקית מהותית בקשר עם בל"ל ובקשר עם האחזקה במניות בל"ל.

נטען, כי מניות בל"ל משמשות לתכלית אחת בלבד: מקור לכספים המגיעים בצורת דיבידנד מבל"ל המשמשים לתשלום שכר הדירקטורים והמנכ"ל, אשר ממונים על ידי בעלת השליטה בחברה ממניעים שבינם לבין טובת החברה אין ולא כלום, כל זאת ללא תכלית עסקית ממשית.

עוד נטען כי הפעילות האחרת של החברה משמשת אך ורק כסות למעשים המתוארים ואין בינה לבין השימוש במונח "ציונות" ולא כלום.

ההון העצמי של החברה מסתכם ליום 30.9.14 לסך של 1,086,780,000 ₪ ושווי מניות בל"ל מסתכם לאותו מועד לסך של 1,094,000,000 ש"ח.

שווי השוק של כל מניות החברה מסתכם בסך של 617,466,000 ₪ בלבד.

מניות החברה נסחרות בבורסה בחסר לעומת שווין הריאלי והדיסקאונט – ההפרש בין שווי השוק של החברה להונה העצמי – מגיעה ל- 35.16% ומסתכם בסך של 335 מיליון ₪. דיסקאונט זה קיים מזה שנים רבות והוא נובע מאחזקה במניות בל"ל.

הקטנת הדיסקאונט יכולה להיעשות על ידי פעולה אחת בלבד: חלוקה בעין של מניות בל"ל המוחזקות על ידי החברה לבעלי המניות שלה.

באין מקור אחר למזומנים תחייב חלוקה בעין של מניות בל"ל את הקטנת מספר חברי הדירקטוריון ואת אפשרות בעלת השליטה למנות את אלה שהיא חפצה ביקרם.

בית המשפט התבקש, כאמור, להורות על חלוקה בעין של מניות בל"ל.

המבקש ציין כי בהתאם להוראות סעיף 302 לחוק החברות חלוקה של דיבידנד, לרבות, דיבידנד בעין, כפופה למבחן הרווח ומבחן יכולת הפרעון.

החברה עומדת במבחן יכולת הפרעון, שכן אין לחברה כל התחייבות פיננסית מהותית.

החברה אף עומדת במבחן העודפים, לכל הפחות, בגין מרבית היקף החלוקה בעין.

היה ולחברה אין עודפים מתבקש בית המשפט לאשר חלוקה שאינה עומדת במבחן הרווחים, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 305 לחוק החברות.

הקבוצה הוגדרה "כל בעלי המניות של החברה במועד הגשת הבקשה".

ב.המרצת הפתיחה (ה"פ 19308-05-15)

הבקשה הוגשה על ידי החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ (להלן: "החברה להשבה" או "המבקשת" ) כנגד אוה"ה, ההסתדרות הציונית, המשיבים

3-16 - דירקטורים באוה"ה ומספר משיבים פורמאליים אשר כוללים, בין היתר, את האפוטרופוס הכללי.

המבקשת הוקמה בשנת 2006 על פי חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק נכסים של נספי השואה").

כל מניות המבקשת מוחזקות על פי חוק בידי המדינה. המדינה אינה מעורבת בניהולה אלא באמצעות וועדה ממונה ודירקטוריון עצמאי.

נטען בהמרצת הפתיחה כי עניינה בעוול מתמשך ומקומם כלפי בעלי המניות של החברה, אשר מתבצע על ידי הנהלת החברה, הדירקטוריון שלה ובעלת השליטה בה – ההסתדרות הציונית. החברה להשבה מחזיקה ב-24.79% ממניות אוה"ה.

אוה"ה היא חברה ציבורית שמניותיה רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך בתל-אביב בע"מ (להלן: "הבורסה"), אשר הוקמה בשנת 1953 לשם הגשמת מטרות ציוניות.

נטען כי החברה שרויה מזה זמן ממושך בקיפאון כמעט מוחלט, כאשר לא נעשה דבר לשם השאת רווחים לבעלי המניות או להשגת מטרותיה.

גם בהמרצת הפתיחה נטען כי הנכס העיקרי המצוי בידי החברה הוא מניות בל"ל שהן בעלות שווי כספי גבוה מאוד אך אינן מעניקות לחברה כל השפעה על בל"ל. לכן, מדובר למעשה באחזקה פסיבית לחלוטין.

כמו כן, נטען כי קיומו של הנכס בעל השווי הכספי הגבוה מאפשר לחברה להחזיק מזה שנים מנגנון הנהלה מנופח אשר מונה על ידי בעלת השליטה.

צוין כי בחברה קיימת הפרדה בין הזכויות ההוניות לבין זכויות השליטה. מניות המייסדים אינן מזכות בחלק כלשהו בדיבידנדים והן מונעות מכלל הציבור את היכולת לקבל תשואה על השקעתו.

אחזקת מניות בל"ל במשך תקופה כה ארוכה והפער המשמעותי בחברה בין הזכויות בהון לשליטה והסחירות הנמוכה במניות החברה, הביאו לכך שהמניות נסחרות במשך שנים בניכיון ביחס לשווי מניות בל"ל.

נטען כי למועד שקדם לתחילת ההליכים (ינואר 2015) היה שווי השוק של מניות החברה נמוך בכ-40% מההון העצמי של החברה, אשר נגזר משווי השוק של אחזקה במניות בל"ל.

המבקשת הדגישה כי הפנייה לבית המשפט הינה בעלת דחיפות בשל חובתה על פי חוק למקסם את שווי נכסיה ולעשות בהם שימוש עבור ניצולי שואה נזקקים.

בהתאם לחוק נכסים של נספי השואה, כפי שתוקן ב- 2014, על החברה להשבה לפעול לפירוקה עד 31.12.17.

קודם לכן, עליה לממש את כלל נכסיה שלא יאותרו להם יורשים, ככל שהדבר ניתן. מהתמורה אמורה המבקשת לתמוך בניצולי השואה הנזקקים בסכום של 135 מיליון ₪ בשנה, ובסכום של 150 מיליון ₪ לשנת 2015.

אם לא תחולקנה מניות בל"ל כדיבידנד בעין, תאלץ המבקשת למכור את מניותיה בחברה דבר אשר יסב נזק רב לניצולי השואה הנזקקים.

בסופו של דבר, התבקש סעד הצהרתי בדבר חלוקת כלל מניות בל"ל כדיבידנד בעין.

2.טיעוני הצדדים בסוגיות שנקבעו לדיון

להלן יפורטו בתמצית טיעוניי הצדדים:

א.תשובה מטעם אוה"ה לטענת הקיפוח בבקשות האישור ובהמרצת הפתיחה

אוה"ה התייחסה לכהן ולמבקשת יחד כאל "המבקשים".

נטען כי המבקשים, כמו כל יתר המחזיקים במניות הרגילות של אוה"ה, לא קופחו ולא הפסידו דבר.

ממניעים כלכליים ואינטרסים צרים, אותם מנסים המבקשים להסוות בנימוקים של טובת הציבור וסיוע לניצולי השואה הנזקקים, מבקשים המבקשים ליצור רווח כספי מהיר ונטל סיכון.

נטען כי החברה משקיעה, בשנים האחרונות, משאבים ומאמצים רבים לאיתור וביצוע השקעות ריאליות בעלות אופי ציוני.

עוד נאמר, כי אם יינתן הסעד תוותר החברה ללא הנכס העיקרי שלה באופן שיש בו להביא להתפרקותה ממהותה הערכית והכלכלית.

צוין בתשובה כי אוה"ה היא תאגיד ייחודי שאינו תאגיד מסחרי עסקי שכל תכליתו השאת רווחים.

מדובר בחברה אשר קבעה לעצמה ערך עליון – קידום הציונות מהפן הכלכלי – לפני כל מטרה אחרת.

אוה"ה נועדה למימוש מטרות ציוניות ובמסגרת זו היא מחזיקה במניות בל"ל כנכס אסטרטגי מאז ולעולם.

אוה"ה הצהירה בריש גלי כי היא שואפת להצטרף לגרעין השליטה בבל"ל ובוודאי שלא למכור את אחזקתה המשמעותית.

הדיסקאונט אליו מתייחסת טענת הקיפוח – לא נוצר במהלך שבע שנות תקופת ההתיישנות הסטטורית אלא שהוא היה קיים מקדמה דנא.

כל מחזיקי המניות הרגילות רכשו מניות נחותות בזכויות ההצבעה שלהן, אשר נסחרו בדיסקאונט ולכן לא נגרם להם נזק.

על פי חוות הדעת של רו"ח רוני אלרואי (להלן: "אלרואי") אשר צורפה לתשובה, חלוקת כל מניות בל"ל כמבוקש אינה מתוך רווחים המופקים מעסקיה של החברה ולכן דין הבקשה להידחות.

אין המבקשים יכולים ליטול מדירקטוריון החברה את הסמכות לנהל את עסקיה, ובכלל זה את הסמכות לקבוע סכום מרבי לחלוקת דיבידנד מתוך הרווחים הנקיים של החברה.

לא הייתה לאף אחד ממחזיקי המניות הרגילות של החברה כל ציפייה לגיטימית או סבירה לחלוקת מניות בל"ל כדיבידנד בעין.

החברה פירטה בהרחבה את גלגולה כחברה ייחודית בעלת מטרות אידיולוגיות ואת העובדה כי החברה הוקמה לצורך החזקה במניות בל"ל.

כמו כן, נטען כי הסעד המבוקש אינו עולה עם טובתה של החברה וכי החברה פועלת מתוך ראייה אסטרטגית לטווח הארוך.

עוד טענה החברה כי ההחלטה שלא לחלק את מניות בל"ל כדיבידנד חוסה תחת הגנת שיקול הדעת העסקי.

החברה הקדישה פרק לפעילות העסקית ציונית שלה. בין היתר, פרטה את ההשקעות הפיננסיות; השקעה בניירות ערך נוספים והשקעות ריאליות אשר בוצעו לדבריה בשנים האחרונות.

התשובה נתמכה בתצהירו של מר אמיר פלג (להלן: "פלג") ובתצהירו של מר מאיר שביט (להלן: "שביט").

כמו כן, צורפו לתשובה שתי חוות דעת: חוות דעת של רו"ח אלרואי וחוות דעת של רו"ח אלי אל-על (להלן: "אל-על")

ב.תגובת ההסתדרות הציונית להמרצת הפתיחה

בתגובה נטען, בין היתר, כי המבקשת אינה רשאית לדרוש שהחברה תבצע חלוקת דיבידנד בעין לכל בעלי מניותיה. לכל היותר, היא יכולה לדרוש את חלקה שלה בדיבידנד.

ההסתדרות הציונית טענה כי הסעד המתבקש אינו עולה בקנה אחד עם טובת החברה, אלא עם טובת בעלי המניות בלבד.

נטען, כי האינטרס היחיד הראוי להגנה, לשמו מכוונת חובת האמון החלה על נושאי המשרה, הוא אינטרס החברה.

אין כל רציונל עסקי המצדיק את ביצוע החלוקה.

אילו הייתה הבקשה מאושרת על ידי הדירקטוריון היה בה כדי להוות קציר רווחים מהיר תוך שאיבה אגרסיבית של נכסי החברה ומניעת תשואה עתידית.

ההסתדרות הציונית התייחסה בהרחבה בהקשר זה לפסק דינו של כב' השופט כבוב בתנ"ג 43335-11-12 אילן ורדניקוב נ' שאול אלוביץ (להלן: "עניין ורדניקוב").

ההסתדרות הציונית התייחסה בהרחבה לטענתה לפיה אין יסוד לטענות המבקשת בדבר קיפוח.

בין היתר, נטען כי מבחן הציפיה הלגיטימית לא מתקיים.

עניין נוסף אליו התייחסה ההסתדרות הציונית, בין היתר, הוא אחזקת מניות בל"ל כאחזקה הנשענת על רציונל עסקי ברור.

כמו כן, צוין כי מניות החברה סחירות ולמבקשת יש אפשרות יציאה הוגנת השוללת את טענת הקיפוח.

ההסתדרות הציונית טענה כי מתן הסעד המבוקש יהווה קיפוח חמור וקיצוני שלה.

התגובה נתמכה בתצהירו של מר ראובן רוני שלום – מזכיר הנהלת ההסתדרות הציונית (להלן: "שלום")

ג.תשובת כהן לתשובת אוה"ה

בתשובה נטען, בין היתר, כי אוה"ה היא חברה ציבורית רגילה אשר כפופה לדין הישראלי. תכלית החברה היא השאת רווחים לבעלי המניות.

עוד נאמר כי אוה"ה סיימה את תפקידה הציוני, ככל שהיה לה, לפני עשרות רבות של שנים ואף לא הצהירה בעבר כי היא עוסקת בציונות.

כמו כן נאמר כי לפעילות אוה"ה אין תכלית עסקית של ממש והשקעותיה אינן ציוניות.

כל השקעות אוה"ה הן השקעות פסיביות ואין היא מנהלת כל עסק.

כמו כן, צירף כהן חוות דעת של פרופ' אבי וואהל (להלן: "וואהל") ממנה עולה כי לבעלי המניות של החברה נגרם נזק בסך של כ- 409 מיליון ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

הנזק מתבטא בדיסקאונט העמוק בו נסחרות מניות אוה"ה לעומת ההון העצמי שלה.

3.הסדרי הפשרה שאישורן מתבקש

לאחר שנשמעו הראיות והוגשו סיכומי הצדדים הוגשה ביום 18.9.16 הודעה בשני התיקים, לפיה הגיעו הצדדים לנוסח סופי ומוסכם של הסדר פשרה אשר אושר על ידי כל הצדדים להליכים המתנהלים.

בהודעה נאמר כי דירקטוריון המבקשת יתכנס רק ביום 26.9.16 ויומלץ בפניו על ידי יו"ר הדירקטוריון לאשר את ההסדר.

ביום 27.9.16 נמסרה על ידי המבקשת הודעה כי דירקטוריון החברה להשבה אישר את הסדר הפשרה והגשתו לבית משפט.

ביום 29.9.16 הוגשה על ידי הצדדים בתביעה הייצוגית בקשה לאישור הסדר פשרה.

במסגרת הסדר זה, התבקש בית המשפט להורות כי בקשת האישור תתוקן כך שההסתדרות הציונית תצורף כמשיבה נוספת.

כמו כן, התבקשו הוראות שונות בקשר לביצוע פרסומים בדבר הגשת הבקשה בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות.

בית המשפט התבקש ליתן תוקף של פסק דין להסדר הדוחה את התובענה הייצוגית, בד בבד עם מתן סעדים והוראות המפורטים בהסדר וכן כי יורה במקביל על פרסום הודעה נוספת לציבור.

עוד התבקש בית המשפט לקבל את המלצת הצדדים בכל הנוגע למתן גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו.

בבקשה צוינו העובדות הרלוונטיות להסדר הפשרה; תוארו ההליכים אשר קדמו להגשת הבקשה והמרצת הפתיחה וההליכים שהתקיימו בבית משפט.

הצדדים ציינו כי הדיון התקיים בעילה החוזית אשר נטענה במסגרת המרצת הפתיחה ובעילת קיפוח המיעוט.

הובהר בבקשה כי במקביל לכריתת הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית - נכרת הסכם פשרה בהמרצת הפתיחה אשר צורף כנספח 2 לבקשה.

כמו כן, נכרת הסכם בין כל הצדדים (להלן: "ההסכם המשותף") אשר צורף כנספח 3 לבקשה ועניינו הזיקה בין ההסדר לבין ההסכם בהמרצת הפתיחה.

בקשת הצדדים היא לאישור ההסדר בד בבד עם אישור ההסכם בהמרצת הפתיחה ובמכלול אחד, כאשר אישור שני ההסכמים כאחד הינו תנאי לתוקפו של כל אחד מהם.

בכפוף לאישור וביצועו של הסדר הפשרה - מוותרים המבקש וקבוצת התובעים שהוגדרה בבקשת האישור (להלן: "התובעים המיוצגים") כלפי אוה"ה, ההסתדרות הציונית ונושאי המשרה בהן בהווה ובעבר באופן סופי ומוחלט על כל טענה או דרישה או עילה, הנובעים מטענות הנכללות בתובענה ובבקשה לאישור, או הנובעים מן המסכת העובדתית או הנסיבות מושא התובענה הבקשה לאישור והמרצת הפתיחה.

פסק הדין יהווה מעשה בית דין.

צוינו הפעולות אשר יבוצעו במסגרת הסדר הפשרה מכוח החלטת בית משפט, על יסוד סמכותו ושיקול דעתו לפי סעיף 191 (א) לחוק החברות, ללא צורך בכל אישור או בכל הליך נוסף.

הפעולות שצוינו הן כלהלן:

• רכישה

  אוה"ה תרכוש מכל בעלי מניותיה, למעט בעלי המניות הנותרים כמוגדר בהמשך, את מניות אוה"ה שבידיהם.

  החברה לא תידרש לפרסם מפרט הצעת רכש או תשקיף; לא ידרשו פעולות לפי סעיפים 328-335 לחוק החברות או לפי תקנות ניירות ערך (הצעת רכש) התש"ס – 2000.

  כל מניות אוה"ה שיהיו לאחר הרכישה בידי בעלי המניות הנותרים יקנו לבעליהם את כל הזכויות הצמודות. אף חלק מהן לא ייחשב למניות רדומות גם אם שיעור האחזקה של בעליהן יעלה על הסף הקבוע בסעיף 328 לחוק החברות.

  כמו כן, צוין כי אין תחולה להוראות סעיף 336 – 342(א) לחוק החברות שכן בידי בעלי המניות הנותרים, זולת ההסתדרות הציונית אשר תוותר בעלת שליטה בחברה גם לאחר מימוש ההסדר, יוותרו לאחר המימוש למעלה מ- 10% מהון המניות של החברה.

   

• אישור חלוקה

  החלטת בית המשפט תחשב גם כהחלטה המאשרת חלוקה שאינה מקיימת את מבחן הרווח בהתאם להוראת סעיף 303(א) לחוק החברות.

  הודעה בעניין זה לנושי החברה תינתן במסגרת הפרסום הראשון.

  בפרסום זה תצוין עמדת הכנ"ר אשר הוגשה לבית המשפט, לפיה החברה עומדת במבחן יכולת הפרעון ותינתן אפשרות להתנגד לרכיב זה במועד שייקבע להגשת התנגדויות.

  בית המשפט התבקש לאשר, על פי סעיף 191 לחוק החברות, כי הרכישה תבוצע על אף כל הוראה בתקנון החברה אשר אינה מתירה חלוקה כאמור.

  בית המשפט התבקש להורות כי ההסדר אינו טעון אישור על פי הוראות סעיף 275 או 278(ג) לחוק החברות. זאת הואיל ונאותות ההסדר, סבירותו והגינותו נבחנות על ידי בית המשפט בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות וליועץ המשפטי לממשלה יתאפשר לחוות דעתו.

   

• השתתפות ואי השתתפות ברכישה

  נקבעו הוראות שונות באשר לפרסום דוח מיידי בדבר אישור ההסדר והרכישה שתבוצע לפיו ומועד קובע למתן הודעת השתתפות או אי השתתפות ברכישה.

  כמו כן, נקבע כי בתום 14 ימים ממועד פרסום הדוח הראשון תערוך החברה סיכום של מספר המניות בגינן נמסרו הודעות השתתפות.

  אם מספרן יעלה על 75% מהמניות בגינן נמסרו הודעות - בניכוי מניות אוה"ה המוחזקות על ידי ההסתדרות הציונית, קרן היסוד, החברה להשבה והאפוטרופוס הכללי – ייחשב גם בעל מניות אשר לא מסר הודעת השתתפות כמי שמסר הודעה השתתפות.

  כמו כן, נקבעו הוראות לסבב הודעות שני והמועדים למסירת ההודעות בשני הסבבים.

   

• התמורה

  הרכישה תעשה במחיר אשר משקף למוכרים (התובעים המיוצגים כולל החברה להשבה) דיסקאונט של 12.5% על ההון העצמי המתואם של החברה.

  בבקשה פורט ההון העצמי המתואם של אוה"ה.

  כל אחד מבעלי המניות שימכור את מניות אוה"ה יקבל מאוה"ה תמורה במניות בל"ל ובמזומן, בהתאם למפורט בהסדר.

  עד 30 ימי עסקים ממועד הגשת הסדר הפשרה לבית משפט תפנה אוה"ה למנהל רשות המסים או לפקיד השומה, בבקשה לקביעת סכום המס החל על אוה"ה בגין מכירת מניות התמורה על פי הסדר הפשרה.

   

• אופן תשלום התמורה

  התמורה תחולק לתמורה ראשונית ותמורת המשך, כמפורט בהסדר.

  עד למועד תשלום התמורה הראשונית תפרסם אוה"ה החלטה של רשות המסים בדבר סכום המס.

  לא תתקבל החלטת רשות המסים עד למועד זה – ידחה מועד הרכישה למועד שני ימי מסחר לאחר קבלת החלטת רשות המסים, כמפורט לעיל.

  נקבע כי אוה"ה תעביר את הסכומים הרלוונטיים לידיו הנאמנות של עו"ד ד"ר ליפא מאיר. בדיון שהתקיים ביום 27.10.2016 צורף בא-כוח המבקש – עו"ד קאשי – כנאמן.

  כמו כן, ניתנו הוראות שונות לעניין רשימת בעלי המניות המוכרים.

  ניתנו הוראות באשר לתשלום תמורת ההמשך המגיעה לבעלי המניות הלא רשומים (בעלי מניות המחזיקים במניות הרשומות על שם החברה לרישומים) ותשלום תמורת ההמשך לבעלי המניות הרשומים במרשם בעלי המניות של אוה"ה.

  כמו כן, נקבעה הוראה לפיה תהיה החברה רשאית להגיש השגה או כל הליך משפטי אחר על סכום המס שייקבע בגין מכירת מניות התמורה על ידי רשות המסים.

   

  בפרק המתייחס לגמול מיוחד ושכר טרחה – צוינה המלצה משותפת של המבקש, ההסתדרות הציונית ואסיפת בעלי המניות של אוה"ה – נושא אליו אתייחס בהמשך ובנפרד.

  כמו כן, התחייבה ההסתדרות הציונית לפעול על מנת שבנוסף לכל סכום שיגיע לחברה להשבה במסגרת הרכישה, תועמד לה תרומה אשר תשמש אותה כמקור נוסף לסיוע לניצולי השואה.

   

  הצדדים פירטו את הסיכונים והסיכויים המשתקפים בהסדר הפשרה.

   

  נטען כי מדובר בהסדר המתבסס על הצעת בית המשפט אשר כלל העובדות הרלוונטיות מצויות בפניו והן לובנו במסגרת שורה ארוכה של דיוני הוכחות.

  הסכם הפשרה הוא ברור וגלוי ואוה"ה היא חברה ציבורית אשר נתוניה הכספיים מפורסמים באופן פומבי וחשופים לכל.

   

  בית המשפט התבקש להורות כי כל אחד מחברי הקבוצה יהיה רשאי להודיע על יציאה מהקבוצה.

   

  נספח 2 הינו הסדר הפשרה בין המבקשת להסתדרות הציונית, בהסכמת יתר הצדדים להמרצת הפתיחה.

  בהודעה שנמסרה לבית משפט נאמר כי יחד עם כל ההסכמים שיתוארו בהמשך, אשר גובשו בליווי ובמעורבות נציגי היועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים ורשות ניירות ערך וכחלק מאותו מכלול - מתבקש בית המשפט ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בהמרצת הפתיחה.

  צוין כי המרצת הפתיחה מתמקדת בטענת קיפוח בעלי המניות הרגילות של החברה, ובדרישה לחלק את הנכס העיקרי של החברה – מניות בל"ל – כדיבידנד בעין לבעלי מניותיה מחמת אותו קיפוח נטען ועילות נטענות נוספות.

   

  לאחר שפורטו ההליכים והתגובות השונות שהוגשו, צוין בהודעה כי במקביל לניהול ההליך המשפטי נעשה ניסיון לגבש הסדר כולל בין הצדדים לשני ההליכים.

  מהלך זה, שהורתו בהצעת בית משפט במסגרת דיון מקדמי מחודש אוקטובר 2015, התגבש בסופו של דבר לאחר מאמצים רבים ובליווי הנציגים של הרשויות אשר צוינו קודם לכך, בדרך של שלושה הסכמים: הסדר הפשרה בהליך הייצוגי; הסדר פשרה בהמרצת פתיחה והסכם משותף בין כלל הצדדים לשני ההליכים.

   

  באשר לפרטי ההסדר – נאמר כי הסדר פשרה נערך נוכח הערכת הסיכויים והסיכונים הגלומים בהמרצת הפתיחה על ידי כל אחד מהצדדים ואין בו כדי להוות הודאה של מי מהצדדים בטענות משנהו.

  טעם מרכזי נוסף להסכמת ההסתדרות הציונית להסדר הוא הכרתה בתפקיד החשוב אותה ממלאת המבקשת, בכל הנוגע לסיוע לניצולי השואה ובפרט לניצולי שואה נזקקים.

  במסגרת ההסדר התחייבה ההסתדרות הציונית לפעול להעמדת תרומה מיוחדת בסך של 9.5 מיליון ש"ח, בנוסף לסכום שיגיע למבקשת במסגרת הסדר הפשרה בהליך הייצוגי.

  עם הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה יעוכב הדיון בהמרצת הפתיחה. עם העברת סכום התמורה תדחה המרצת הפתיחה כנגד כל המשיבים ללא צו להוצאות.

  הסדר הפשרה יהא בר תוקף רק אם יאושר ההסדר בהליך הייצוגי.

  ב"כ אוה"ה וב"כ המבקש בהליך הייצוגי נתנו את הסכמתם לבקשה.

   

  כמו כן, נערך הסכם משותף בין כל הצדדים בו נאמר כי מוסכם עליהם כי אישור שני ההסכמים על ידי בית משפט כמקשה אחד הינו תנאי לתוקפו של כל אחד ההסכמים.

   

  4.עמדת היועץ המשפטי לממשלה

  בעמדה זו, אשר התבקשה על ידי בית משפט, צוין כי היועץ המשפטי לממשלה מצא לנכון להיות מעורב בהליכים כבר בשלבים המוקדמים ובחר לשלוח נציג מטעמו לדיונים, מתוך דאגה לעניינם של ניצולי השואה הנזקקים.

   

  נאמר כי ברור היה כי לתוצאות ההליכים ישנה השפעה מידית על יצירת מקורות כספיים שישמשו לרווחת ושיפור תנאי חייהם של הניצולים.

  החברה להשבה היוותה גורם דומיננטי בניהול ההליך ובגיבוש הפשרה, מתוך מטרה להשיא את התמורה הכספית בגין המניות שהיא מחזיקה באוה"ה.

   

  עיון בהסכם הפשרה מראה כי הצדדים מצאו לנכון לעשות שימוש בשיקול דעתו הרחב של בית משפט, בבואו להכריע במחלוקת שעניינה קיפוח, מכוח סעיף 191 לחוק החברות.

  הוראת סעיף זו מחליפה למעשה מספר הסדרים בחוק החברות ככל שהם חלים על ההסדר המוצע, כגון ההסדר בדבר הצעת רכש מיוחדת והצעת רכש מלאה ואישורי עסקאות מסוימות מכוח הפרק החמישי לחלק השישי לחוק החברות.

  נאמר כי סעיף 191 לחוק החברות מעניק לבית המשפט כלים, אשר פורשו בפסיקה בגמישות רבה, לשם הסרת קיפוח מיעוט בחברה ציבורית לרבות בדרך של רכישת מניות בעלי המניות בידי החברה או בידי בעלי המניות הרוב בה.

  בהקשר זה נעשתה הפנייה לע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת וע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון חביב.

   

  היועץ המשפטי לממשלה ציין כי בנסיבות המיוחדות של ההליך, יחד עם מבנה ההון החריג של אוה"ה בנוף החברות הנסחרות בבורסה ואופי פעילות שאף הוא אינו שגרתי, לא מצא מקום להתנגד להסדר הייחודי המוצע במסגרת הפשרה, מבלי שהדבר יהווה תקדים לעמדתו בהליכים אחרים שעניינם קיפוח המיעוט בחברה ציבורית.

   

  היועץ המשפטי לממשלה אף לא מצא מקום להתערב בהסדר בו בחרו הצדדים בכל הקשור להליך החלוקה, שכן ההסדר מעניק לנושים אפשרות להתנגד לו ברוח ההסדר לפי סעיף 303(ב) ו-(ג) לחוק החברות. זאת במיוחד לאור עמדת כונס הנכסים הרשמי לפיה עומדת החברה במבחן כושר הפרעון.

  עם זאת, נאמר כי השהות לקבלת החלטה שניתנה לבעלי המניות מקרב הציבור, הן בסיבוב הראשון והן בסיבוב השני, היא בגדר לוח זמנים קצר ביותר.

  יש מקום לשקול להאריך את המועדים.

  לא הובעה התנגדות לרוב הנדרש בסיבוב הראשון של 75%, שכן ניתן למעשה להשוות את ההליך להליך לפי סעיף 350 לחוק החברות.

   

  באשר לזהות הנאמן – הרי שעליו להיות בעל כשרות משפטית וחף מניגוד עניינים.

  היועץ המשפטי לממשלה נמנע מלהעיר בעניין הנאמן שנבחר על ידי הצדדים – בא כוח המשיבה 2 בהליך המרצת הפתיחה והותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט.

   

  באשר לשוני בין התמורה המתקבלת מכוח הסדר הפשרה על ידי החברה להשבה לבין זו המתקבלת על ידי שאר בעלי המניות באוה"ה - לא מצא היועץ המשפטי לממשלה לנקוט עמדה בנושא, למרות שעמדתו העקרונית היא שיש להקפיד על תמורה שווה לכל חברי הקבוצה על פי זכאותם מכוח הדין.

  במקרה הנוכחי, קיים ייחוד הקשור קשר הדוק למעמדה של החברה להשבה כחברה שהוקמה על פי חוק נכסים של נספי השואה.

   

  היועץ המשפטי לממשלה סבר כי יש להציג באופן ברור יותר את סכום הגמול ושכר הטרחה יחסית לפיצוי לציבור.

  היועץ המשפטי אף לא עמד על מינוי בודק והותיר את ההחלטה לבית המשפט.

  כבר בשלב זה ברצוני לציין כי לא מצאתי צורך למינוי בודק – הנתונים הכספיים של החברה, שהיא חברה ציבורית, מפורסמים לציבור. כמו כן, נעשתה בחינה של יכולת הפרעון של החברה על-ידי הכנ"ר, כפי שיפורט בהמשך, על יסוד הנתונים הכספיים של החברה נכון ליוני 2015.

   

   

  5.דיון והחלטה

  במסגרת ההליך בשני התיקים נעשה ניסיון להגיע להסדר פשרה כולל עוד בתחילת הדרך. זאת תוך הכרה בחשיבות הנוגעת לסיוע לניצולי השואה ובפרט לניצולי שואה נזקקים.

   

  ניסיון זה קיבל ביטוי כמעט בכל אחד מהדיונים שהתקיימו. אולם, בסופו של דבר הגיעו הצדדים לידי הסכמה כוללת רק לאחר שנשמעו הראיות, הוגשו הסיכומים והתקיים דיון נוסף בו נעשה ניסיון להגיע להסכמה.

   

  בהקשר זה יש לציין במיוחד את מעורבותו המבורכת של היועץ המשפטי לממשלה, באמצעות נציגו אשר טרח והתייצב לדיונים השונים ואף הביע פעם אחר פעם, את דעתו בדבר החשיבות שבהגעה להסכם לאור הנסיבות המיוחדת של העניין.

   

  הסדרי הפשרה משקפים בעקרון את ההצעה המקורית אשר הוצעה על ידי בית משפט – מתן ביטוי לשווי מניות בל"ל המוחזקות על ידי החברה, תוך צמצום משמעותי של הדיסקאונט בו נסחרות מניות החברה בבורסה. בהקשר זה יש לציין את רמת הסחירות הגבוהה של מניות לאומי אשר יתקבלו במסגרת הסדר הפשרה – אל מול רמת הסחירות הנמוכה יותר של מניות אוה"ה אשר בעלי המניות הרגילות מחזיקים כעת.

   

  מטרה זו מושגת בדרך נאותה וראויה בהסדרי הפשרה וטוב עשו הצדדים בהגיעם בסופו של דבר להסדר כפי שהוגש לבית משפט.

   

  באשר לפרטי ההסכם יש להתייחס לנושאים הבאים:

• רכישת מניות אוה"ה מכל בעלי מניותיה (למעט בעלי המניות הנותרים)

  רכישת מניות אוה"ה בתמורה שנקבעה בהסכם היא למעשה תמצית הסדר הפשרה, המבטאת את ההטבה אשר מתקבלת במסגרתו על ידי כל חברי הקבוצה.

  כפי שכבר ציינתי לעיל, עצם הרכישה מהווה סעד ראוי והוגן בנסיבות העניין.

  סמכותו של בית משפט לאשר רכישת מניות בדרך זו לשם מניעת קיפוח, מצויה בהוראת סעיף 191(א) לחוק החברות, כפי שגם צוין והובהר על ידי היועץ המשפטי לממשלה בעמדתו.

  סעיף 191(א) לחוק החברות מקנה לבית המשפט סמכות "לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו ענייני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה".

   

  במסגרת הסדר הפשרה אשר בית המשפט מתבקש לאשר, ניתנו הגנות מהותיות לציבור התואמות הן את היותו של ההליך הליך ייצוגי והן את ההסדרים הקבועים בחוק החברות, ככל שהם מתייחסים להצעת רכש מלאה.

  לבעלי המניות ניתנה אפשרות נאותה לבחון את הסדר הפשרה ולהגיב לו.

  בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 27.10.16 נקבע כי המועד האחרון להגשת הודעות במסגרת סבב ההודעות הראשון להסדר הפשרה יהיה 21 ימים (ולא 14 יום) לאחר מועד פרסום הדוח הראשון.

  המועד האחרון להגשת הודעות במסגרת סבב ההודעות השני כאמור בסעיף 23(ה) להסדר הפשרה יהא 7 ימים (ולא שלושה ימי עסקים) לאחר מועד פרסום הדוח השני.

   

  המנגנון הקבוע בהסדר מאפשר לבעלי המניות להסכים להסדר, להתנגד לו, להימנע מהגשת תגובה ואף להתחרט.

  מנגנונים אלה מהווים הגנה מספקת על מנת שבית משפט יוכל לאשר את הרכישה, המבטאת את קבלת הערך הטמון במניות בל"ל, במסגרת הוראת סעיף 191 ללא צורך להיזקק מנגנונים נוספים.

  כך גם הרוב הנדרש של 75% מבעלי המניות שנתנו הודעת השתתפות ב"סיבוב הראשון"

  על מנת לכפות את מכירת המניות.

  מקובלת עלי הערתו של היועץ המשפטי לממשלה כי ניתן להשוות את ההסדר להליך לפי סעיף 350 לחוק החברות ולרוב הנדרש במסגרתו.

  בכל מקרה, נראה כי הפיקוח וההסדרים המפורטים בהסדר מגנים בצורה ראויה על בעלי המניות ומאפשרים רכישה כפויה גם ברוב של 75%.

   

• חלוקה שלא מקיימת את מבחן הרווח

  עוד בדיון המקדמי שהתקיים ביום 8.7.2015 נקבע כי בית משפט יתייחס לשאלת הוראות סעיף 303 לחוק החברות.

  בהתאם התבקש כונס הנכסים הרשמי להגיש את עמדתו בעניין החלוקה (להלן: "הכנ"ר).

  בעמדה שהוגשה התייחס הכנ"ר לכך שהמבקשת עתרה כי בית משפט יורה על חלוקת דיבידנד בעין בשיעור של 92% מאחזקותיה של החברה במניות בל"ל.

  הכנ"ר ציין את העובדה כי אוה"ה היא חברת אחזקות שהשקעתה העיקרית (כ-90% מנכסיה) הינה בכ-4.97% ממניות בל"ל.

  הכנ"ר התייחס לשאלת יכולת הפירעון של החברה. לאחר שבחן את הנתונים העולים מהדו"ח הכספי של החברה ליום 30.6.2015, סבר הכנ"ר כי יש להותיר בקופת החברה מזומנים ושווי מזומנים בסך של כ-21 מיליון ₪.

  בסופו של דבר נקבע בעמדה, כי בהסתמך על הנתונים הכספיים נכון ליום 30.6.2015, קיימים בקופת החברה נכסים שוטפים של מעל 20 מיליון ₪. לכן, סבור הכנ"ר כי ניתן לאשר חלוקה של כל מניות בל"ל נטו, לאחר תשלום חבות המס, כדיבידנד בעין.

  לעניין המס נעשתה, כמפורט לעיל, התייחסות מפורשת במסגרת הסדר הפשרה.

   

  בנסיבות המיוחדת של המקרה שלפניי, נראה כי יש מקום לאשר את החלוקה שלא מקיימת את מבחן הרווח, כהגדרתו בהוראת סעיף 302(ב) לחוק החברות, תוך שימוש בסמכות המוקנית לבית משפט בהתאם לסעיף 191 לחוק החברות.

  זאת במיוחד לאור עמדת הכנ"ר לפיה עומדת החברה במבחן יכולת הפרעון והעובדה כי ההסדר עצמו מקנה לנושים אפשרות להתנגד לו, באותה מתכונת הקבועה בהוראת סעיף 303 לחוק החברות.

  לאור זאת, יש מקום לאשר את החלוקה.

   

• השוני בתמורה

  בהקשר זה יש להתייחס לשוני בעניין התמורה עליו הצביע היועץ המשפטי לממשלה בעמדתו.

  במסגרת הקבוצה המוגדרת בהליך הייצוגי נכללת, למעשה, גם המבקשת – החברה להשבה. מקובלת עלי עמדתו העקרונית של היועץ המשפטי לממשלה לפיה אמור אכן להיות שוויון מלא בהליכים ייצוגים לכל חברי הקבוצה.

   

  עם זאת, החברה להשבה פעלה באופן עצמאי במסגרת המרצה הפתיחה וניהלה את הדיון תוך מעורבות עמוקה והכרה בתפקיד המיוחד הנתון לה על פי החוק.

  אף היועץ המשפטי לממשלה הצביע על הייחוד הקיים בתיק זה הקשור למעמדה של החברה להשבה כחברה שהוקמה על פי חוק נכסים של נכסי השואה - ואף על העובדה כי החברה להשבה ניהלה, כאמור, הליך משפטי פרטני במקביל לתביעה הייצוגית אשר תרם להשגת הפשרה.

   

  משכך, אכן קיימת במקרה הנוכחי הצדקה מלאה לתרומה המיוחדת הנוספת בסך של 9.5 מיליון ₪, אשר אמורה לשמש את החברה להשבה כמקור נוסף לסיוע לניצולי השואה.

   

  כמו כן, יש בסיס לאבחנה בין החברה להשבה לבין יתר בעלי המניות של החברה אשר רכשו את מניות אוה"ה, שהיא כאמור חברה ציבורית הנסחרת בבורסה על פי תשקיפים ובשוק המשני.

  אחזקת מניות אוה"ה על ידי החברה להשבה נעוצה בהיסטוריה.

  תיאור מפורט בעניין הרקע ההיסטורי של אוה"ה וההסתדרות הציונית, ניתן בפסק דינו של כב' הנשיא (בדימוס) א. גורן בה"פ (ת"א) 1285/03 אוצר התיישבות היהודים בע"מ נ' ההסתדרות הציונית העולמית ואח'.

  המחלוקת בפסק דין התייחסה ל- 100 מניות המייסדים של אוה"ה אשר היו מוחזקות באותה עת על ידי מועצת אוצר ההתיישבות היהודית.

  מניות אלו הקנו שליטה באוה"ה וההסתדרות הציונית דרשה מחברי המועצה להעביר לה את מניות המייסדים.

  כבר באותו עניין ציין כב' הנשיא גורן כי "חוד החנית של התובענה, המפרנס את האינטרסים הכספיים הגלומים בה, נעוץ בעובדה כי אוה"ה עצמה מחזיקה כיום כמעט ב- 5% מהון המניות של בנק לאומי לישראל בע"מ".

   

  אוה"ה היא למעשה גלגולה המלא של חברה אנגלית בשם The Jewish Colonial Trust (Juedische Colonialbank) Limited, אשר נוסדה בלונדון בשנת 1899. חברה זו שינתה את שמה בשנת 1937 ל- Otzar Hityashvut Hayehudim Jewish Colonial Trust (להלן: "JCT" או "החברה האנגלית").

  JCT נוסדה ביוזמתם של ראשי התנועה הציונית ובראשם בנימין זאב הרצל, במטרה לשמש כמכשיר כספי לביצוע המטרות והפעולות הכלכליות אשר התנועה הציונית תהיה מעוניינת בהן.

  זאת בהמשך להחלטות שהתקבלו בקונגרס הציוני שהתכנס בבאזל בשנים 1897 ו-1898.

  כך עולה גם מתשקיף החברה האנגלית, במסגרתו הוצעו מניות לציבור בשנת 1899.

   

  החברה האנגלית נועדה לשמש כבנק ציוני אשר יסייע בפיתוחה של ארץ ישראל, לאחר שמאמציו של הרצל לגייס כספים לפרויקט הציוני מאת עשירי היהודים בעולם העלו חרס.

  100 מניות מייסדים של אוה"ה הוקצו במשותף לחבריה של מועצה בת 20 איש, אשר עד לשנת 2011 היו כולם גם חברי הוועד הפועל של התנועה הציונית.

  מניות מייסדים אלה מקנות, כאמור, שליטה בחברה.

  מבנה החברה האנגלית שרד גם באוה"ה, כאשר הון החברה מורכב משני סוגי מניות: 100 מניות מייסדים ומניות רגילות.

  בפסק הדין צוינה העובדה כי חברת יקט לנאמנות בע"מ (להלן: "יקט") החזיקה ב- 40.56% מהון המניות הרגיל של אוה"ה וב- 20.28% מזכויות ההצבעה באוה"ה, נכון לתקופה הרלוונטית של פסק הדין אשר ניתן באפריל 2007.

  יקט נוסדה בסוף שנות ה- 50' במסגרת העברת פעילותה ונכסיה של JCT לאוה"ה, לאור העובדה כי בעלי מניות רבים בחברה האנגלית (כשני שליש באותה עת) לא אותרו או לא דרשו את מניותיהם, כנראה בשל כך שנספו בשואה.

  כדי לאפשר את העברת החברה האנגלית לאוה"ה ולשמר את זכויותיהם של אותם אנשים או יורשיהם, הוקצו ליקט מניות באוה"ה כדי שתחזיק אותן בנאמנות עבורם או עבור חליפיהם.

  בין יקט לבין האפוטרופוס הכללי התנהלו הליכים שונים ובסופו של דבר נערך הסדר אשר קיבל את אישורו של בית משפט, לפיו תמשיך יקט לנהל בנאמנות את מניות אוה"ה בהתאם להוראות חוק האפוטרופוס הכללי תשל"ח – 1978.

   

  כפי שכבר צוין לעיל, נחקק בשנת 2006 חוק נכסים של נכסי השואה לפי תוקם חברה, היא המבקשת בהמרצת הפתיחה, שתפקידה יהא לאתר ולקבל לידיה נכסים נספי השואה ולנהלם בהתאם להוראות החוק. בין היתר, על מנת להשיב את אותם נכסים לבעלי הזכויות; לממש נכסים של נספי שואה אשר יורשיהם לא אותרו ולהעביר את תמורתם למטרות סיוע לניצולי שואה נזקקים, הנצחת זכר השואה והנחלתו לדורות הבאים.

   

  בנסיבות אלה, קבלת התרומה הנוספת במסגרת ההליך הנוכחי כמקור נוסף לסיוע לניצולי השואה - מוצדק ראוי ועולה בקנה אחד עם מטרות הקמתה של החברה להשבה, אשר אמורה לסיים את תפקידה ולהתפרק בשנת 2017.

  אין לראות בתרומה זו כיוצרת אי שוויון שיש מקום להלין עליו, מבחינת יתרת בעלי המניות של אוה"ה.

  כך גם לעניין ההסכמה לפיה לא יחושב הגמול ושכר-הטירחה בהליך הייצוגי מתוך חלקה של החברה להשבה.

   

   

   

• גמול למבקש ושכר טרחה

  בבקשה לאישור הסדר הפשרה, התבקש בית המשפט לאשר שכר טירחה לפי המלצה משותפת של המבקש, ההסתדרות הציונית ואסיפת בעלי המניות של אוה"ה.

  התבקש גמול מיוחד לתובע המייצג, בשיעור 1.35% מההטבה שצמחה לבעלי המניות מהם תרכוש אוה"ה את מניותיהם (לא כולל החברה להשבה), מתוכם ישלם המבקש את התשלומים שקיבל מרשות ניירות ערך.

  בא-כוח התובע המייצג יהיה זכאי לשכר טירחה של 7.65% מההטבה שצמחה לבעלי המניות מהם תרכוש אוה"ה את מניותיהם (לא כולל החברה להשבה) בתוספת מע"מ כדין.

  סכומים אלו ייגזרו מסכום ההטבה שתצמח בפועל לחברי הקבוצה, על יסוד הקיטון בדיסקאונט בין שווי השוק של מניותיהם - לבין השווי הנכסי של אוה"ה.

  המבקש ובא-כוחו יהיו זכאים לגמול מיוחד ושכר טירחה בשיעור מצרפי של כ-9%.

  צוינה התועלת הברורה והגדולה שמביא הסכם הפשרה לבעלי המניות של אוה"ה: האפשרות לקבלת תמורה הגבוהה ממחיר השוק של מניותיהם ולקבל מניות בל"ל שסחירותן גבוהה מאד.

  כמו כן, צוינו הסוגיות המורכבות שעלו במסגרת התיק והצורך להשקיע עבודה ומומחיות רבה.

  צורפו תצהירי המבקש ובא-כוחו לפיהם לא ישולם כל סכום נוסף למי מהם, ישירות או בעקיפין.

  בטבלה שצורפה כנספח 6 לבקשה לאישור הסדר הפשרה, צוין כי התועלת לכלל בעלי המניות היא בסכום של כ-274 מיליון ₪. סך ההטבה לבעלי המניות המוכרים (בשיעור אחזקה של 41.82%) לא כולל החברה להשבה, הוא בסכום של כ-115 מיליון ₪.

  הגמול המתבקש לתובע הייצוגי הוא בסכום של 1.55 מיליון ₪ ושכר טירחת בא-כוח התובע הייצוגי (ללא מע"מ) הוא בסכום של 8.784 מיליון ₪.

  בשלב מאוחר יותר, בהתאם להערת רשות ניירות ערך, פורסם גם דיווח מיידי באשר לאחוזים מההטבה נטו – 1.37% ו-8.28% בהתאמה.

   

  כפי שצויין בעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, באי כוח החברה להשבה עתידים לקבל את שכרם מהחברה להשבה, בהתאם להסכם עימם.

  בישיבה אשר התקיימה ביום 29.8.2016 צוינה, מחוץ לפרוטוקול, העובדה כי ההוצאות אשר נגרמו בפועל לחברה להשבה היו בסכום של 1.5 מיליון ₪ ובא-כוח החברה להשבה ביקשה כי בית משפט ימצא פיתרון לכך.

  בישיבה שהתקיימה ביום 27.10.2016 ציינה בא-כוח החברה להשבה כי התעריפים שישולמו לבאי הכוח הם תעריפי חשכ"ל. כמו כן, חזרה וביקשה כי יוסדר נושא ההוצאות המשפטיות אשר הוצאו בפועל על-ידי החברה להשבה.

  בסופו של הדיון הסכים בא-כוח המבקש להעביר סכום של 1.5 מיליון ₪ משכר הטירחה שייפסק לחברה להשבה. עם זאת, הוצע על-ידו כי התשלום יהיה פרו-ראטה לסכום שיתקבל על ידי בעלי המניות אשר ייענו להצעת המכירה.

   

  לעמדתי, הסכום הרלוונטי שיש להביא בחשבון הוא סכום הפשרה הכולל, כלומר הסכום ברוטו ולא הסכום נטו. בעניין זה מקובלת עליי עמדתה של כב' השופטת ר' רונן בת"א (תל-אביב) 37739-07-14 קבוצת המייצג - מיכאל ספרא נ' מ.ת.מ מבני תעשייה ומלאכה בע"מ, סעיף 19 לפסק הדין: "אני סבורה כי הסכום הרלוונטי שיש להביאו בחשבון הוא סכום הפשרה הכולל, וממנו יש לגזור – בהתאם לשיקולים שנקבעו בחוק ובפסיקה, את הגמול לתובע המייצג ואת שכר הטירחה לבאי כוחו".

   

  באשר לגובה שכר הטירחה נקבע בע"א 2046-10 עזבון שמש נ' רייכרט כי בתביעות ייצוגיות שעניינן סעד כספי, יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה מקובלת לקביעת שכר הטירחה של עורך-הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יביא בחשבון בין היתר את נסיבות ההליך, את האופן בו הסתיים, ואת גובה הסכום שנפסק. עוד נקבע כי שכר הטירחה צריך להיקבע באופן מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכיה גדל – אחוז שכר הטירחה קטן.

  לשיקולים אותם יש לשקול כאשר נדרש בית משפט לקבוע את גמול התובע המייצג ושכר הטירחה, התייחס גם כב' השופט ח' כבוב בתנ"ג 815-09-13 לנואל נ' מאור ואח'.

  הסוג הראשון של השיקולים הוא השיקולים הנוגעים למערכת התמריצים, בכל הנוגע להגשת תובענות ייצוגיות, כאשר על בית המשפט לעודד הגשת תובענות ייצוגיות אך למנוע תובענות סרק. סוג נוסף נוגע להכוונת התנהגות בא-כוח התובע, וסוג שלישי של שיקולים נוגע ליחס בין שכר-הטירחה המבוקש לבין התובענה הייצוגית בכללותה.

   

  החלת השיקולים המפורטים לעיל ויישומם על המקרה הנוכחי מביאים למסקנה כי יש לפסוק למבקש ולבא-כוחו את הסכומים שהתבקשו.

  התביעה שלפני לא הייתה תביעת סרק מכל מבחינה שהיא. כמו כן, ההליך כלל דיון ארוך וממצה בבקשת האישור אשר במסגרתו נשמעו ראיות ונחקרו מומחים.

  הצדדים אף השלימו את הגשת הסיכומים, אם כי במקביל נמשך הניסיון להגיע להסדר פשרה.

  אין ספק כי הושקעה עבודה רבה מאד בניהול ההליך אשר הובילה לתוצאה משמעותית ביותר מבחינת חברי הקבוצה.

  שכר הטירחה המבוקש והגמול לתובע עומדים יחד על שיעור של 9% מסכום ההטבה הכוללת לחברי הקבוצה (מלבד החברה להשבה).

  מדובר בשיעור סביר ובסכום סביר המבטא העבודה הרבה, את ההתנהלות המקצועית, את השאלות המשפטיות, את הצורך בחקירות מומחים וכן את העובדה כי הוגשו סיכומים לאחר הדיון.

  יש לכן לאשר את שכר הטירחה והגמול המתבקשים.

   

  עם זאת, יש בהחלט לקחת בחשבון כי לפשרה הכוללת אליה הגיעו הצדדים תרמה החברה להשבה תרומה משמעותית. זאת, הן בדרך הגשת המרצת הפתיחה אשר נתמכה בחוות דעת, הן בניהול החקירות והן בהשתתפות במשא-ומתן.

  יש לציין כי הערות שונות של בא-כוח החברה להשבה היו בהחלט הערות קונסטרוקטיביות אשר דרשו פיתרון, ותרמו בסופו של דבר לחתימת ההסכמים המשותפים.

  לכן, מקובלת עליי עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בדיון האחרון שהתקיים כי ניתן לערוך אנלוגיה בין המקרה הנוכחי לבין הליך בו קיימת תחרות בין שני תובעים ייצוגים. במקום לנקוט בהליך של בחירת אחת מהבקשות – מנהלים שניהם יחד את ההליך כאשר הנחת העבודה היא שבית המשפט יחלק את שכר הטירחה.

  בנסיבות אלה, ראוי בהחלט להעביר סכום של 1.5 מיליון ₪ מתוך שכר-הטירחה שנפסק לבא-כוח המבקש לחברה להשבה, מבלי שיערך חישוב המותנה במספר הנענים להצעת הרכישה.

  זאת במיוחד לאור ההודעה החד משמעית של החברה להשבה מיום 17.11.2016, כי מיד עם קבלת הסכום של 1.5 מיליון ₪ לכיסוי הוצאותיה המשפטיות "יועבר הסכום האמור על-ידי החברה להשבה ישירות לחשבונותיהם של ניצולי השואה הנזקקים". על כך יש רק לברך ואין מקום להפחתה כלשהי מסכום ההוצאות אשר הוצאו בפועל – הפחתה אשר תבוא על חשבונם של ניצולי שואה נזקקים.

   

  6.סיכום

  בהתאם להודעה שנמסרה על ידי באי-כוח כל הצדדים ביום 9.11.2016, פירסמה אוה"ה ביום 6.10.2016 מודעה על הגשת הבקשה להסדר פשרה בהתאם להוראת סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות.

  המועד האחרון להגשת ההתנגדויות היה בחלוף 30 ימים ממועד הגשת הבקשה, כלומר יום 6.11.2016.

  ביום 6.11.2016 פורסם דוח מיידי אשר כלל הבהרה בעניין התגמול.

  בחלוף המועד האחרון להגשת ההתנגדויות לא הוגשה כל התנגדות לבקשה.

  בית המשפט התבקש לאשר את הבקשה בכפוף לתיקונים בעניין מועדי ההודעות אשר התקבלו ביום 27.10.2016 – כפי שפורטו לעיל.

  בית המשפט התבקש לאשר גם את ההודעה אשר צורפה כנספח ג' לבקשה אשר תפורסם על-ידי אוה"ה בהתאם להוראות הסדר הפשרה.

   

  לאור כל האמור לעיל ניתן אישור להסדר הפשרה כמבוקש בבקשה מיום 9.11.2016 כמו גם להעברת הסכום של 1.5 מיליון ₪ לכיסוי ההוצאות המשפטיות של החברה להשבה והעברתו המיידית לחשבונות ניצולי השואה הנזקקים.

   

  אוה"ה תפרסם את ההודעה אשר צורפה כנספח ג' לבקשה המוסכמת למתן החלטה בבקשה לאישור הסדר הפשרה.

   

  ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ז, 28 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.