לפני תובענה לפיצוי בגין נזק גוף שאירע לתובע.
1.התובע, יליד X.X.XX, בן 44 היום, נפצע באצבע יד ימין ביום 21.7.11, בגיל 39, עת ניסה להוציא קולט אדים חדש, שנרכש ע"י אשתו בבוקרו של אותו יום, כאשר הסתבר שהקולט פגום - הזכוכית שלו שבורה, וזו נפלה על ידו של התובע וגרמה לחתך.
2.בעקבות התאונה, אושפז התובע יומיים בבי"ח. לאחר שחרורו קיבל התובע אישורי מחלה למשך 3 חודשים, תקופה שאושרה באופן כמעט מלא ע"י המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, ד"ר מיכה רינות, אשר קבע גם כי לתובע הייתה נכות זמנית בשיעור של 100% למשך חודשיים ו-30% למשך חודשיים נוספים.
3.בהתאם לחוות דעת ד"ר רינות, שהוגשה ביום 16.4.15, נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בהתאם להוראות סע' 42(2)(ד)(I) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.
4.מטעם התובע הוגשו תצהירו, תצהיר אחיו מר מ.ד., ותצהיר אשתו, הגב' ר.ד. כן הוזמנה למתן עדות מטעם התובע הגב' אתי ירון – מנהלת הצוות העסקי במחוז ת"א בנתבעת 3 (להלן – "המבטחת"; עמ' 26 ש' 18-20).
מטעם הנתבעת 1 (להלן – "היבואנית") הוגש תצהירו מר שמעון כחלון, נהג המשאית שהובילה את הקולט ממחסניה של היבואנית לנתבעת 2 (להלן – "החנות"), ומר מוטי עזיזי, מבקר איכות ביבואנית בתקופה הרלוונטית.
מטעם המבטחת זומן לעדות מר אורי סט, הבעלים והמנהל של החנות ממנה רכשה אשתו של התובע את קולט האדים המדובר.
מטעם החנות עצמה הוגש כתב הגנה, אך מעבר לכך, החנות לא התגוננה באופן פעיל בהליך הואיל והיא נסגרה לקראת סוף שנת 2012 (עדות מר סט בעמ' 33 ש' 12-13), ומלבד עדותו של מר סט, שזומן כאמור ע"י המבטחת, לא הביאה עדים.
5.ביום 18.4.16 וביום 27.6.16 נשמעו העדים.
ביום 11.8.16 הוגשו סיכומי התובע. ביום 20.10.16 הוגשו סיכומי היבואנית. ביום 31.10.16 הוגשו סיכומי המבטחת וביום 20.11.16 הגיש התובע סיכומי תשובה (לאחר שקיבל רשות לכך). החנות לא הגישה סיכומים.
6.הצדדים חלוקים בדבר אירוע התאונה, אחריות הצדדים וגובה הנזק.
7.אירוע התאונה
7.1אשתו של התובע מתארת, כי ביום התאונה (21.7.11) רכשה את קולט האדים מהחנות ממנה רכשו תמיד מוצרי חשמל (סע' 12 לתצהירה).
עובדה זו אושרה ע"י מר סט בעדותו (עמ' 36 ש' 6-7).
7.2ביום בו נרכש קולט האדים, היו התובע ואשתו בתהליך של מעבר דירה (עמ' 12 ש' 23-28); התובע הסביר, כי מאחר והם העבירו את הדברים בעצמם, ולא באמצעות חברת הובלות, לקח המעבר מספר ימים, והסברו מקובל עליי והגיוני.
בחקירתה של הגב' ד., ניסתה ב"כ היבואנית לטעון, כי לא ייתכן שקולט האדים נרכש במועד המופיע על גבי הקבלה המשוחזרת שצורפה כנספח א' לתצהיר התובע –
"..כי היית מאד עסוקה עם העברת הדירה...
ת. ממש לא.
ש. את רוצה לשכנע אותי שבזמן שבעלך עם חבר ועם הילדים מעבירים את הדירה וצריך לפרק ארגזים את נוסעת לעכו להביא קולט אדים
ת. נכון. את לא מכירה אותי, אני פולנייה ואם אני מחליטה שמשהו צריך לקרות זה יקרה באותו רגע"
(עמ' 24 ש' 5-11).
התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדה הייתה כי מדובר באישה רצינית, נחרצת ועניינית, והסברה באשר לטעם בעטיו נסעה "דווקא באותו יום" לרכוש את קולט האדים, מקובל עליי.
7.3כאמור, התובע צירף לתצהירו עותק משוחזר של הקבלה בגין רכישת הקולט (נספח א'). הסברה של אשתו באשר לאופן בו השיגה את הקולט (סע' 11 לתצהירה) קיבל תמיכה משמעותית בעדותו של מר סט, אשר אישר למעשה את כל דבריה (עמ' 34 ש' 7-10, עמ' 36 ש' 5-10).
אציין, כי אישורו של מר סט בעדותו לפניי את דבריה של הגב' ד. – סותר את טענותיו בכתב ההגנה שהגיש ובו טען כי הגב' ד. לא סיפרה לו על פציעתו של התובע.
בעדותו הודה מר סט, כי ייתכן ולא זכר או כי טעה, כאשר טען (בכתב ההגנה כאמור), כי קולט האדים נרכש כחודש לפני מקרה הפציעה (עמ' 33 ש' 31, עמ' 37 ש' 15), ובכל מקרה אישר שהתאריך על גבי החשבונית המשוחזרת "לא היה בידיים שלי. הפניתי אותה למנהל החשבונות ונתתי לה לדבר איתו" (עמ' 37 ש' 13-14; ההדגשה שלי – ר.ב.).
7.4התובע תיאר, כי ביום התאונה, ביקש להתקין את קולט האדים החדש שנרכש ע"י אשתו.
"תוך כדי הוצאת הקולט מהקרטון, ובעודי מרים את הקולט, כאשר ידי אוחזת בחלק הקדמי-התחתון של הקולט, הבחנתי בשברי זכוכית מונחים בתחתית הקרטון, ופתאום התנתקה הזכוכית מהמסילה (שלכאורה היתה מקובעת אליה) וננעצה בכף ידי הימנית באצבע ה-2.
זה הכל קרה בשניות, תוך כדי פעולה אחת..."
ׁ(סע' 6 לתצהיר התובע).
7.5אין חולק, כי לא היו עדים לרגע בו נפצע התובע (עמ' 14 ש' 29-32, עמ' 15 ש' 1-3; תצהיר הגב' ד. בסע' 7).
7.6למרות שעדות התובע באשר לאופן בו ארעה התאונה הינה עדות יחיד של בעל דין, מצאתי בראיות שהובאו תמיכות משמעותיות לגרסתו, וזאת במיוחד בתמונות הקופסה לאחר התאונה (נספח ב1 לתצהיר התובע), בעותק החשבונית המשוחזרת (נספח א' לתצהירו), בסיכום האשפוז מבית החולים (נספח ד' לתצהירו), ובעדותו של מר סט עצמו.
על כל אלה אוסיף, כי עדותו של התובע הייתה אמינה ומהימנה ביותר. התובע העיד באופן ישיר וכן, וחזר בעדותו לפניי, כאשר התבקש זאת, על תיאור התאונה באופן מדויק -
"כשחתכתי את המסקנטייפ הרמתי אותו [את הקולט – ר.ב.], באתי להוציא אותו מהקרטון והשתחררה זכוכית וחתכה לי את היד (התובע מדגים עם שתי ידיו).
ש. אתה אומר שהרמת עם שתי ידיים. איפה אחזת.
ת. בדפנות וכשהרמתי אותו עשיתי תנועה סיבובית והזכוכית נפלה לי על היד (התובע מדגים).
ש. אתה אומר שהבחנת בשברי זכוכית. זה כשהרמת את הקולט.
ת. כן
ש. אינסטינקט אומר...
ת. לא היה אינסטינקט זה היה פתאום. מאית של שנייה. אפסית.
ש. אחרי שראית את שברי הזכוכית.
ת. זה קרה בזמן שראיתי את שברי הזכוכית. תוך כדי שראיתי את שברי הזכוכית בתוך הקופסה נפלה לי הזכוכית על היד"
(עמ' 21 ש' 7-17).
7.7התובע ציין בעדותו לפניי, כי הקופסה בה הגיע קולט האדים הייתה סגורה עם נייר דבק (עמ' 14 ש' 16-17, ש' 23 עמ' 21 ש' 18-19), ללא חבקים מפלסטיק (שם ש' 18-19), וכאשר פתח את הקופסה הקולט לא היה ארוז עם קלקר (שם ש' 20-21).
בתצהירו הסביר התובע, כי כאשר אשתו הביאה קולט אחר, ראה כי קולט זה ארוז באופן שונה מזה שהיה ארוז הקולט שהביא לפציעתו, והוא הבין – מהאופן שבו נארז הקולט החדש, כי הקופסה בה היה קולט שגרם לפציעתו נפתחה קודם לרכישת אשתו את המוצר, אף כי הקולט הפגום שרכשה אשתו קיבל מכה, קודם להוצאתו מהקופסה, אשר גרמה לשבירת הזכוכית בתוכו (סע' 9-10 לתצהיר התובע); הקולט החדש היה ארוז עם קלקר והזכוכית הייתה ארוזה בנפרד בניילון ספוגי, המגן עליה מפני שבירה.
7.8אני מקבלת את גרסתו של התובע באשר לאופן אירוע התאונה במלואה, וקובעת כי התאונה אירעה כאשר התובע ביקש להוציא קולט אדים חדש מאריזתו המקורית. אני קובעת כי קולט האדים שנרכש באותו יום היה פגום, הזכוכית הייתה שבורה, האריזה בו הגיע לא הייתה תקינה (ללא חבקי פלסטיק, ללא קלקר ועם זכוכית שאינה עטופה כלל), וכתוצאה מכך נפצע התובע בידו.
8.אחריות היבואנית
8.1אין חולק, כי הנתבעת 1 היא יבואנית קולט האדים המדובר (סע' 2 לתצהירו של מר מוטי עזיזי וכן עדותו בעמ' 38 ש' 25-26, עמ' 39 ש' 16-17).
8.2חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980 מגדיר 'יצרן' כדלקמן –
"אדם העוסק למטרות מסחריות בייצור מוצרים או בהרכבתם, לרבות...
(2) יבואן שייבא לישראל למטרות מסחריות מוצר שיוצר בחוץ לארץ"
(סע' 1(2) לחוק).
מכאן שהיבואנית היא 'יצרן' כמובנו בחוק.
8.3"מוצר" הוגדר בסע' 1 לחוק – "לרבות רכיב ואריזה של מוצר...".
סע' 3 לחוק קובע כי מוצר פגום הוא דבר אשר "מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום לנזק גוף" (ס"ק א'), אף קובע חזקה כי "מוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין".
8.4סע' 2 ו-4 לחוק קובעים אחריות כמעט מוחלטת של יצרן לגבי פגם במוצר.
בסע' 2(א) לחוק נקבע, כי –
"יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן - הנפגע), ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן"
(ההדגשה אינה במקור).
בסע' 4 לחוק נקבעו הגנות מאד ספציפיות על יצרן.
מתוכן, זו המפורטת בסע' 4(א)(1) היא היחידה הרלוונטית למקרה דנן, ולפיה ליצרן תהא הגנה בפני תביעה לפי החוק, אם הפגם שגרם לנזק נוצר לאחר שהמוצר יצא משליטתו; אלא שהגנה זו מותנית בהוכחת ביצוע בדיקות בטיחות סבירות במוצר המסוים המדובר עובר ליציאת המוצר משליטת היצרן.
8.5מבקר האיכות של היבואנית (סע' 1 לתצהירו, עמ' 42 ש' 7-8), מר מוטי עזיזי, טען בסע' 7 לתצהירו, כי -
"עם הגיע משלוח קולט האדים למחסן... נבדק המשלוח מדגמית ומקבל את אישור מכון התקנים הישראלי – המעבדה לחשמל, ומופקת תעודת בדיקה..."
(ההדגשה אינה במקור).
מר עזיזי גם אישר בעדותו לפניי, כי –
"ש. אתה מתייחס באופן כללי, אתה לא יכול לומר מאומה לגבי הקולט הספציפי הזה. אתה לא ראית את המוצר הספציפי הזה, אתה לא פרקת, העמסת אותו?
ת. נכון ...
ש. לגבי המוצר הספציפי הזה אתה לא יכול לומר שראית אותו.
ת. נכון"
(עמ' 39 ש' 24-30)
ובהמשך טען –
"אתה מצפה שקיבלתי 1000 קולטי אדים, אבדוק קולט קולט?"
(עמ' 42 ש' 6)
8.6גם נהג היבואנית, מר שמעון כחלון, אישר כי –
"ש. אתה לא יודע במקרה הזה באיזה קולט מדובר, מתי סיפקת, את הדגם ואיך היה ארוז.
ת. נכון. אני בד"כ מעמיס קולטים ארוזים עם סרט הדבקה. לגבי הקולט הספציפי הזה אני לא יודע מה היה"
(עמ' 31 ש' 18-20).
8.7משמעות הדבר היא כי היבואנית מבצעת בדיקות מדגמיות במוצרים, במעבדה לחשמל של מכון התקנים (הואיל ומדובר במוצר חשמלי), ומכאן שהיבואנית לא הוכיחה כי ביצעה בדיקות בטיחות כלשהן במוצר הספציפי המדובר עובר ליציאתו ממפעלה, ועל כן – וגם אם הקולט נפגם לאחר שיצא ממחסניה - לא תוכל לחסות תחת ההגנות של חוק אחריות מוצרים פגומים, ויש להטיל עליה אחריות לאירוע ולנזקיו של התובע.
קל וחומר שאין ליבואנית כל הגנה אם המוצר הגיע פגום למחסניה או אם נפגם כשהוא בחזקתה.
9.אחריות החנות
9.1אין ספק, כי החנות מכרה לתובע מוצר פגום, שגרם לנזק גוף לתובע.
9.2לא יכול להיות ספק, כי חנות אינה אמורה למכור מוצר שחלקו עשוי זכוכית - כאשר הזכוכית שבורה ועלולה לגרום לחתכים, כפי שארע כאן.
מכאן, שהחנות התרשלה כלפי התובע במכירת קולט האדים המדובר.
10.קיומו של כיסוי ביטוחי – חבות המבטחת
10.1המבטחת טענה כי החנות לא רכשה ממנה כיסוי ביטוחי מתאים לנסיבות התאונה דנן, ועל כן אין להטיל עליה כל חבות לפיצוי בגין נזקי התובע.
עוד טענה המבטחת, כי משלא קיבלה הודעה מהמבוטחת (החנות), אין כיסוי ביטוחי גם מטעם זה; אעיר לעניין טענה זו, כי בהתאם להוראות חוזר ביטוח אלמנטי 1998/8 (מוצג ת/4) –
"... חברת הביטוח... אינה יכולה לדחות את דרישתו של צד ג' רק בשל העובדה שלא קיבלה הודעה מהמבוטח שלה או שהמבוטח שלה אינו משתף עימה פעולה. דברים אלו נקבעו במפורש בבית המשפט בת"א (ת"א) 53887/95...".
מכאן שדין טענה חלופית זו של המבטחת דחייה כבר כעת.
בנוסף טענה המבטחת טענה מקדמית, כי התביעה כנגדה התיישנה נוכח מועד התאונה (21.7.11) ומועד הגשת כתב התביעה המתוקן (6.8.14); ביחס לטענה זו, לאור המפורט בבקשת התובע מיום 24.7.14 (בק' מס' 14), ומאחר והתובע לא ידע, ולא יכול היה לדעת על קיומו של ביטוח לחנות עד ליום 23.7.14 (וראו סע' 6 לבקשה הנ"ל, וכן מכתבו של עו"ד אמיר בר לב שצורף לה), אני קובעת כי התביעה לא התיישנה, והוגשה כנגד המבטחת מיד כאשר נודע לתובע דבר קיומו של ביטוח כאמור.
10.2תוך מהלך שמיעת העדים הסתבר, כי החנות רכשה את הכיסוי הביטוחי מ'אריה חברה לביטוח בע"מ' (מוצג ת/3, עדות הגב' אתי ירון, עובדת המבטחת, שזומנה לעדות ע"י ב"כ התובע, בעמ' 29 ש' 4-5), וכי המבטחת רק "חידשה את הפוליסה כפי שהיא" (שם ש' 21).
10.3הגב' ירון אישרה בעדותה את האופן של כריתת פוליסות ביטוח –
"...אני מבין שסוכן יושב עם מבוטח שמולו טופס הצעה וממלא ובסוף המבוטח חותם.
ת. כן.
...
ש. ...כאשר יש הרחבה בפוליסה אז בהצעה כתוב שיש אפשרות להרחבה כזו והמבוטח בוחר אם הוא רוצה בהרחבה או לא. למשל הרחבה לחבות מעבידים, לסכומי ביטוח וכו'.
ת. כן"
(עמ' 28 ש' 2-4, ש' 10-12).
הגב' ירון גם אישרה, כי –
"ש. את לא יכולה לומר מה הוסבר ומה לא למבוטח במקרה הזה לגבי הרשימה, ההרחבות, החריגים.
...
ת. אני לא יכולה לומר כי לא הייתי בפגישה. את ההצעה הראשונית לא אנחנו קיבלנו אלא חברת אריה.
ש. כאשר יש פרק בפוליסה שאפשר לרכוש צריך לשאול את המבוטח האם אתה מעוניין בפרק הזה.
ת. בהחלט...
...
ש. את יכולה להצביע לי איפה בהצעת הביטוח פונים למבוטח ושואלים אותו אם הוא מבקש אחריות לתוצרת.
ת. בהצעה שיש לך ביד [ת/4 – ר.ב.] זה לא לא מופיע.
ש. אני מפנה אותך לנספח לכתב ההגנה של חברת כלל, פוליסה משולבת לבתי עסק... פרק אחריות לתוצרת. זה לא חריג, זו הרחבה נכון?
ת. נכון. זו הרחבה זה לא חריג.
ש. האם את יכולה להראות לי שבהצעת הביטוח מופיעה רובריקה ששואלים את המבוטח האם הוא מעוניין באחריות לתוצרת.
ת. הסתכלתי בהצעת הביטוח של אריה שאני לא עבדתי בה ולא מצאתי שם דבר כזה. אני חידשתי את הפוליסה כפי שהיא"
(עמ' 28 ש' 30-31, עמ' 29 ש' 4-8, ש' 12-21; ההדגשות שלי – ר.ב.).
אין זה משנה שלא המבטחת היא שקיבלה את הצעת הביטוח מהחנות; משקיבלה על עצמה המבטחת את האחריות לביצוע כיסוי ביטוחי לחנות, אף קיבלה פרמיות בגין נטילת אחריות זו, שומה היה עליה לבצע בדיקה כי המבטחת הקודמת ביצעה את כל הנדרש לצורך הקמת הפוליסה, לתקן את הטעון תיקון ולהשלים את הטעון השלמה בהצעה הקודמת. אם לא עשתה כן – הפרה חובתה כלפי המבוטח, כשם שקודמתה הפרה חובתה כלפי המבוטח. המבטחת לא תוכל לטעון כי כיסוי מסוים, על אודותיו לא גילתה למבוטח בניגוד לחובתה לעשות כן, אינו חל.
10.4למבטח אחריות כבדה כלפי המבוטח, הן מפאת יחסי הכוחות הברורים ביניהם והן מחמת כמות המידע העומדת לרשות המבטח לעומת זו העומדת לרשות המבוטח;
המבוטח סומך על המבטח כי גילה לו את כל שהיה עליו לגלות, כי סיפר לו על כל האפשרויות הסבירות להרחבות רלוונטיות העומדות בפניו, והבחירה היא בידי המבוטח אם לקבלן אם לאו;
המבטח אינו יכול לנהוג, כפי שנהגה המבטחת כאן, לקבל הצעה קיימת ולחדש פוליסה כפי שהיא ללא כל בדיקה. האחריות מוטלת על המבטח שמקבל את דמי הפרמיה. אם הוא סומך על מבטח קודם, שביצע את כל הטעון ביצוע, ובסופו של יום מסתבר שלא כך היה – האחריות מונחת לפתחו.
המבטחת דנן צריכה הייתה להודיע לחנות-המבוטחת על קיומה של הרחבה לאחריות למוצר פגום, הרחבה הקיימת בפוליסה של המבטחת; משלא עשתה כן, הפרה חובתה כלפי המבוטחת – החנות.
10.5בעל החנות, מר אורי סט, אישר בעדותו, כי לו היה יודע על קיומו של כיסוי ביטוחי למקרים דוגמת המקרה דנן –
"יכול להיות שהייתי עושה"
(עמ' 36 ש' 13).
10.6הגב' ירון טענה בעדותה, כי הכיסוי בפוליסה חל רק על פגיעות שאירעו בתוך החנות, אך משיצא המוצר מחוץ לחנות – אין עוד כיסוי ביטוחי עליו, וזאת גם אם המוצר נפגם בתוך החנות או שהוא הגיע פגום ונמכר ככזה ע"י החנות (עמ' 29 ש' 28-32); זאת, לטעמה כי "בשביל זה יש פוליסת חבות המוצר" (עמ' 30 ש' 2).
המדובר בחנות קמעונאית לממכר מוצרים ללקוחות פרטיים; מהות העסק היא כי המוצרים יוצאים מתוך החנות ומגיעים לבתי הלקוחות, שם הם מוצאים מאריזותיהם ושם נעשה בהם שימוש.
פגיעה ממוצר פגום, אם תקרה, סביר יותר להניח כי תקרה מחוץ לחנות, בבית הלקוח. לא הגיוני לצפות מבעל החנות לדעת כי מוצר פגום שמכר ללקוחו – וגרם לנזק, אינו מכוסה בפוליסה שרכש, אשר נקראת "מטריה לעסק" ואשר כוללת פרק אחריות כלפי צדדי ג'. חובה על המבטחת לידע את המבוטח על כך באופן ברור ובולט, דבר שלא נעשה.
גם כאן – אם לא הוסבר למבוטח ע"י המבטחת קיומו של כיסוי שכזה שעה שהייתה חובה למתן הסבר זה, לא תוכל המבטחת לטעון להעדר כיסוי מסיבה זו.
10.7לפיכך, ומשנמנעה מהחנות המבוטחת האפשרות לדעת על ההרחבה האמורה, מניעה שמקורה בחברת הביטוח או בסוכן הביטוח שהוא שלוח של חברת הביטוח - לא תוכל המבטחת לטעון כי אין לחייבה "בהעדר כיסוי ביטוחי" הואיל והסיבה להעדרו של כיסוי כאמור הוא מחדלה של המבטחת עצמה.
11.אשם תורם של התובע
11.1סע' 4(ב) לחוק האחריות למוצרים פגומים קובע, כי ליצרן תהא הגנה אם הנפגע נהג בהתרשלות חמורה, שאז רשאי בית המשפט להפחית את סכום הפיצויים בהתחשב במידת ההתרשלות.
11.2בנסיבות המקרה דנן, כפי שהובאו לעיל, אינני סבורה שיש לייחס לתובע כל אשם תורם, בוודאי שאין לראות בהתנהגותו "התרשלות חמורה".
11.3התובע ביקש להוציא מאריזתו המקורית מכשיר חדש שנרכש באותו היום. כאשר פתח התובע את הקופסה לא יכול היה לשער כי המכשיר פגום, אף לא היה עליו לצפות זאת; מדובר כאמור במכשיר חדש.
התובע תיאר, כמפורט לעיל, כי תוך כדי הוצאת קולט האדים מן הקופסה הבחין בזכוכית שבורה בתחתית האריזה, ובאותו רגע נפלה חתיכת זכוכית נוספת וחתכה את ידו. התובע לא יכול היה למנוע את התאונה, שארעה תוך חלקיקי שניות, ובטרם הספיק להגיב למה שראו עיניו.
11.4על כן, אינני מוצאת לייחס לתובע כל אשם תורם.
12.הנכות
12.1כאמור, המומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5%.
12.2חקירת המומחה לא התבקשה והוא לא נחקר על חוות דעתו, אף אין הצדדים חולקים על כך כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור שנקבע.
12.3בחינת נסיבותיו של תובע זה, כפי שעולה מחומר הראיות ומעדותו לפני, אינן מצדיקות סטייה מן החזקה, אשר נקבעה בפסיקה, ולפיה שיעור הנכות הרפואית משקף בדרך כלל את שיעור הנכות התפקודית (וראו: ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פד"י נב(3) 792).
12.4על כן, לאחר שעיינתי בחוות הדעת, שלא נסתרה, אני מקבלת את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט במלואה, ונוכח נסיבותיו של התובע, אני קובעת כי כתוצאה מהתאונה דנן נותרה לתובע נכות תפקודית אורתופדית צמיתה בשיעור של 5%, כשיעור נכותו הרפואית.
13.כאב וסבל
נוכח גילו של התובע, אישפוזו, ונוכח שיעור נכותו ומהותה, אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על הסך של 25,000 ש"ח.
14.הוצאות רפואיות (לעבר ולעתיד)
14.1התובע צירף קבלות בסכום של 328 ש"ח עבור הוצאות רפואיות. סכום זה נכון להיום הינו בסך של 400 ש"ח (במעוגל).
14.2אשר להוצאות רפואיות לעתיד, נוכח נכותו הרפואית של התובע וגילו, אני קובעת בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך של – 1,100 ש"ח, נכון להיום, לעתיד.
סך כל הפיצוי בגין הוצאות רפואיות (לעבר ולעתיד) – 1,500 ש"ח.
15.עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד)
15.1התובע היה באי כושר מלא משך כשלושה חודשים לאחר התאונה. נוכח מהות הפגיעה – באצבע ביד ימין, ידו הדומיננטית, נדרש התובע בתקופה זו להיעזר באשתו בפעולות היומיום (סע' 14 לתצהיר התובע; סע' 10 לתצהיר הגב' ד.).
15.2בהמשך, וכעולה מתצהירו, נפגעה יכולתו לתפקד בבית כבעבר, והוא נדרש עד היום לסיוע של חברים או אנשי מקצוע בביצוע פעולות, אשר בעבר יכול היה לעשות בעצמו (סע' 17-21 לתצהירו).
15.3ההלכה הפסוקה היא כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, ובפרט כאשר הובאו ראיות מסוימות לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנה ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (וראו: ע"א 93/73 ושני נ' קראוז, פד"י כח (1)277, ע"א 370/93 מלכה נ' אטקין, פד"י מ"ד (4) 168).
15.4בנסיבות המקרה שלפניי, נוכח גילו, תקופת אי הכושר הזמני, מהות הפגיעה והטיפולים להם נדרש התובע ומוגבלותו מצד אחד, ולאור שיעור נכותו הצמיתה הנמוכה, העובדה שמלבד אשתו, לא העידו אנשים נוספים על עזרה שהתובע מקבל מהם מצד שני, אני סבורה כי התובע נזקק לעזרה מועטת מעל המקובל, ועל כן אני קובעת פיצוי על דרך האומדנה, בסך של 6,500 ש"ח, נכון להיום, עבור העבר והעתיד.
16.בסיס השכר
עובר לתאונה, עמד שכרו של התובע על הסך של כ-8,500 ש"ח בחודש (וראו אישור המל"ל באשר לשכר הרבע שנתי של התובע – נספח ז3 לתצהירו), וזהו בסיס השכר לו טוען התובע בסיכומיו.
17.הפסדי השתכרות לעבר
17.1לאחר התאונה לא עבד התובע משך חודשיים ושבוע לערך; בגין תקופה זו מגיע לתובע פיצוי מלא בסכום של 17,000 ש"ח (8,500 ש"ח * 2 חודשים), ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (25.8.11) ועד היום – 18,000 ש"ח (במעוגל).
17.2בחודש אוקטובר 2011 שב התובע לעבוד, אך נאלץ למצוא מקום עבודה חדש; עובר לפגיעה טיפל התובע, יחד עם מטפל נוסף, באדם נכה, ומשנפגע ולא יכול היה לעבוד, הגם שבתקופה זמנית, הוחלף ע"י עובד אחר.
ניסיונות התובע לשוב לעבודתו הקודמת לא צלחו, וכדבריו הברורים בעדותו לפניי –
"שאתה מקובע ביד ואתה לא יכול לעזור לנכה, לא לצנתר אותו... וכשהיד הדומיננטית שלך לא עובדת אף אחד לא יחכה לך. זה נכה 100% לא הגעת מישהו אחר מחכה. זה החיים. בעקבות היד הפסקתי את העבודה
ש. ביקשת מאו. אר. אס לחזור
ת. אתה כל הזמן מבקש לחזור. אני עד היום מבקש עבודה. בהתחלה שאלו מה המגבלה שלי אז אמרתי ביד ימין ואז דחו אותי והפסקתי לבקש. אז החלפתי עיסוק.."
(עמ' 16 ש' 10-15)
ובהמשך –
"ש. למה לא יכלו לסדר לך נכה במצב יותר טוב
ת. תשאלי אותם. זו לא תוכנית אשר כבקשתך..."
(עמ' 19 ש' 7-8).
17.3התובע מצא כאמור מקום עבודה אחר, הגם שרצה להמשיך בעבודתו הקודמת, בה עבד למעלה מעשור לפני הפגיעה (עמ' 15 ש' 15-18); מעדותו עלה באופן ברור ביותר, כי לו יכול היה – היה חוזר לעבודתו הקודמת –
"לא יכולתי לעבוד עם נכים כשנפצעתי. לא חיכה לי הנכה בשיקום שלי שזה לוקח הרבה זמן. אם היום היו מקבלים אותי לעבודה הזו הייתי חוזר. הייתי מתעייף, היה קשה לי אבל הייתי עושה את זה" (עמ' 17 ש' 19-21).
17.4מדו"ח רציפות בעבודה מוצג נ1/3, ומתלושי השכר שצירף (לרבות ת/2) עולים הנתונים הבאים:
בחודשים אוקטובר עד סוף דצמבר 2011 השתכר התובע סך חודשי של כ-3,725 ש"ח; מכאן שהפסדיו ברבעון האחרון של שנת 2011 הם בסכום חודשי של 4,775 ש"ח.
לאור זאת, סך כל הפסדיו בשנת 2011 – 14,325 ש"ח, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (1.11.11) ועד היום – 15,100 ש"ח.
בשנת 2012 השתכר התובע סך חודשי של כ-6,300 ש"ח; מכאן שהפסדיו בשנה זו הם בסכום חודשי של 2,200 ש"ח.
לאור זאת, סך כל הפסדיו בשנת 2012 – 26,400 ש"ח, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (1.7.12) ועד היום – 27,600 ש"ח.
בשנת 2013 השתכר התובע סך חודשי של כ-3,900 ש"ח; מכאן שהפסדיו בשנה זו הם בסכום חודשי של 4,600 ש"ח.
לאור זאת, סך כל הפסדיו בשנת 2013 – 55,200 ש"ח, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (1.7.13) ועד היום – 57,000 ש"ח.
בשנת 2014 השתכר התובע סך חודשי של כ-3,500 ש"ח; מכאן שהפסדיו בשנה זו הם בסכום חודשי של 5,000 ש"ח.
לאור זאת, סך כל הפסדיו בשנת 2014 – 60,000 ש"ח, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (1.7.14) ועד היום – 61,400 ש"ח.
בשנת 2015 השתכר התובע סך חודשי של כ-4,800 ש"ח; ומכאן שהפסדיו בשנה זו הם בסכום חודשי של 3,700 ש"ח.
לאור זאת, סך כל הפסדיו בשנת 2015 – 44,400 ש"ח, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (1.7.15) ועד היום – 45,000 ש"ח.
בשנת 2016 השתכר התובע סך חודשי של כ-4,850 ש"ח; ומכאן שהפסדיו הם בסכום חודשי של 3,650 ש"ח.
לאור זאת, סך כל הפסדיו בשנת 2016 (עד היום) – 38,325 ש"ח, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (7.6.16) ועד היום – 38,500 ש"ח.
17.5סיכום הסכומים המפורטים בסע' 17.1 ו-17.4 לעיל מביא לסך של 262,600 ש"ח.
נוכח העובדה כי בשנת 2012, בסמוך לאחר התאונה, עמד שכרו של התובע על סכום הגבוה כמעט פי 1.5 משכרו בשנים שאח"כ, בשים לב לעובדה כי לא לחלוטין הוברר מדוע לא יכול התובע היום לחזור לעבודתו הקודמת או להשתכר שכר דומה לזה שהשתכר עובר לפגיעתו היום, אני סבורה כי מן הראוי להעמיד את הפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר על כ-60% מהחישוב שלעיל, בדומה להצעת התובע בסיכומיו.
על כן, סכום הפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר – 155,000 ש"ח.
18.הפסדי השתכרות לעתיד
נוכח שכרו הקובע של התובע, בשים לב לגילו ולשיעור נכותו התפקודית, כמו גם המפורט לעיל בסע' 17.5, אני קובעת כי הפסד השתכרותו של התובע לעתיד הינו בסך של 50,000 ש"ח (במעוגל, ולפי 60% מהחישוב האקטוארי).
19.הפסדי פנסיה
הואיל וקבעתי כי לתובע מגיע פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, ונוכח הסכומים שנקבעו לעיל, אני קובעת כי לתובע נגרם הפסד פנסיה בסך של 25,000 ש"ח (12% מהפסדי השכר לעבר ולעתיד; במעוגל).
20.ניכויי מל"ל
בספטמבר 2011 קיבל התובע סך של 12,069 ש"ח דמי פגיעה מהמל"ל (מוצג נ1/3). סכום זה נכון להיום עומד על 13,000 ש"ח (במעוגל).
21.התוצאה
21.1לסיכום יובאו רכיבי הפיצוי של התובע וסכומם:
כאב וסבל – 25,000 ש"ח (סע' 13),
הוצאות רפואיות – 1,500 ש"ח (סע' 14),
עזרת צד ג' – 6,500 ש"ח (סע' 15),
הפסדי שכר לעבר – 155,000 ש"ח (סע' 17),
הפסדי שכר לעתיד – 50,000 ש"ח (סע' 18),
הפסדי פנסיה – 25,000 ש"ח (סע' 19).
סך הכל: 263,000 ש"ח, ובהפחתת ניכויי מל"ל – 250,000 ש"ח.
21.2חלוקת האחריות בין הנתבעות: בנסיבות העניין, הואיל ולא ניתן לדעת מתי נפגם קולט האדים, ונוכח קביעותיי לעיל בדבר חבות היבואנית, החנות והמבטחת שלה, אני מורה כי האחריות תחולק שווה בשווה בין היבואנית לבין החנות באמצעות המבטחת שלה. חלוקה זו הינה בין הנתבעות לבין עצמן בלבד; החיוב כלפי התובע הוא כמפורט בסע' 21.3 להלן.
21.3אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 250,000 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט (אגרה ושכ"ט מומחה) בסכום של 2,500 ש"ח, ושכ"ט עו"ד התובע בסכום של 30,000 ש"ח. כן אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשאת ביתרת אגרה.
החיובים ישולמו עד ליום 10.1.17, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
ניתן היום, ו' כסלו תשע"ז, 06 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.
