1.המבקשים והמשיבים הם בעלי-המניות בחברת שד"ל - סנופי דיסקו לאונג בע"מ (להלן: "החברה"). החברה ניהלה בר בשם EPGB (להלן: "הבר" או "בר הרדיו"). כפי שיובהר להלן, החברה אף רכשה פעילות של בר נוסף בשם הפסאז' (להלן: "הפסאז'"), כשלצורך כך הוחלט על הקמת חברה חדשה ששמה פסאז' אלנבי 94 בע"מ (להלן: "חברת הפסאז'"). החברה החזיקה תחילה ב-50% ממניות חברת הפסאז'; לאחר מכן ב 60%; וכעת היא מחזיקה ב 30% ממניות חברת הפסאז', לאחר שהיא העבירה 30% ממניותיה לצד שלישי.
2.המבקשים הם בעלי-מניות המיעוט בחברה, בעוד המשיבים הם בעלי-מניות הרוב.
במועד הגשת התובענה, היתה חלוקת המניות בחברה כדלקמן –
קבוצת המיעוט – תומר מור באמצעות חברת טקום ניהול ת.מ בע"מ – כ- 8%; אלעד בן דור (להלן: "מר בן דור"– כ- 9%; יאיר גפני באמצעות חברת גפני הפקות בע"מ – כ- 5%; נדב נאמן (להלן: "מר נאמן") – כ- 5%; משה חסון (להלן: "מר חסון") – כ- 11%.
קבוצת הרוב – אליעזר פרץ – כ- 16%; בן רוטשילד – כ- 18%; נמרוד גזית (להלן: "מר גזית") באמצעות חברה גארד פלוס בע"מ – כ- 14%; אריאל קלצ'קין (להלן: "מר קלצ'קין") – כ- 14%. קבוצת הרוב החזיקה אם כן יחד ב-62.5% ממניות החברה.
המשיבים 1 ו-2 (בן רוטשילד ואליעזר פרץ) הם הדירקטורים בחברה, וכמנכ"ל החברה מונה מר גזית שמחזיק כאמור במניות החברה באמצעות חברה שבבעלותו.
לאחר הגשת התובענה ובמהלך הדיונים בה, מכר מר חסון - מי שהיה עד אז המבקש 3 – את מניותיו בחברה לגב' רעות גל (שהיא ככל הנראה חלק מקבוצת הרוב, ועל-כל-פנים היא אינה אחת מהמבקשים בבקשה). מכוח בקשה מוסכמת של הצדדים, הוחלט ביום 4.2.2015 למחוק את מר חסון מהתביעה, ללא צו להוצאות.
3.המבקשים הגישו נגד המשיבים את התובענה דנן בעילה של קיפוח. לטענת המבקשים, המשיבים מדירים אותם מניהול החברה, מקבלים החלטות תמוהות ללא קבלת הסכמתם ומקפחים אותם ואת החברה מזה שנים רבות, תוך שהם מרוקנים את החברה מנכסיה שלא כדין. טענות הקיפוח נגעו בין היתר לתמורה המוגזמת שמקבלים המשיבים עבור עבודתם בחברה. מנגד, למבקשים אין כל יכולת השפעה על המתרחש בחברה, הם אינם יכולים לשנות את פניה ואף לא לזכות בתמורה כלשהי כנגד בעלותם בה.
כן הועלו על-ידי המבקשים טענות ביחס להחלטה על הקמת בר הפסאז' והשקעת הכספים בו, לכך שהחברה אינה מחלקת דיווידנדים, לחופשות נטענות של המשיבים על חשבון החברה בישראל ובחו"ל, ולכך שנמנעה מהמבקשים אפשרות לעיין במסמכי החברה. בתובענה המקורית עלו גם טענות נוספות, שכיום לאחר ניהול ההליך בכללותו וכעולה מסיכומי המבקשים – התייתר הדיון בהם.
4.באשר לשכר המשיבים, ציינו המבקשים כי מלכתחילה, כאשר החברה הוקמה, היא חילקה לכל בעלי-המניות בה סכום קבוע של 100,000 ₪ לחודש אשר חולק בין בעלי-המניות לפי חלקם היחסי בחברה. מעבר לדמי-הניהול, קבלו בעלי-מניות שעבדו בחברה בפועל תשלום נוסף עבור עבודתם. בבקשה ציינו המבקשים כי עד לחודש דצמבר 2012 עמד שכרם של המשיבים על סך של 15,000 ₪ לחודש. בס' 25 לתובענה ציינו המבקשים כי "עד לדצמבר 2012 קבוצת המיעוט קבלה את 'שלטונה' של קבוצת הרוב מאחר והעניינים התנהלו בהגינות יחסית". למבקשים אין אם כן טענה ביחס להתנהלות החברה בתקופה זו, וטענותיהם מתייחסות לתקופה שמתחילת 2013 ואילך.
לטענת המבקשים, בתחילת שנת 2013 החליטה קבוצת הרוב להפסיק לחלק דמי-ניהול לכלל בעלי-המניות ובחרה להמשיך ולשלם רק לחברי קבוצת הרוב תשלומים שהוגדרו על-ידיה כתשלום עבור עבודתם בניהול החברה. מלכתחילה הוחלט לשלם לכל חבר בקבוצת הרוב סכום של 40,000 ₪ לחודש. לגישת המשיבים, ביום 23.6.2013, ועוד בטרם הגשת התובענה (שהוגשה יום לאחר מכן), הופחת הסכום והועמד על 30,000 ₪ לחודש, וזאת לאור תזרים המזומנים של החברה ופעילות הפסאז'.
5.בד בבד עם הגשת התובענה המקורית, הגישו המבקשים גם בקשה למתן צווים זמניים. ביום 11.7.2013 ניתנה החלטה בבקשה זו (שתכונה להלן: "ההחלטה בצווים הזמניים"). בין היתר נדונה בהחלטה בצווים הזמניים שאלת שכר המשיבים. בהחלטה נקבע כי שיעור השכר יעמוד על 21,500 ₪. בהחלטה לא הובעה עמדה באשר לסבירות ההחלטה להעלות את השכר מ-15,000 ₪ ל- 21,500 ₪. עוד נקבע בהחלטה בצווים הזמניים כי המשיבים יביאו לידיעת המבקשים את דבר קיומן של נסיעות עתידיות של מי מהם לחו"ל על חשבון החברה. נקבעו גם הסדרים להפסקה אפשרית של עבודתם בחברה של מי מהמבקשים והסדרים לעיון במסמכי החברה על-ידי המבקשים.
6.בתגובתם של המשיבים לתובענה, הם ציינו כי מאז הקמת החברה ולאורך כל הדרך, הכוונה היתה כי כל בעלי-המניות ייקחו חלק פעיל בניהול הבר ויתרמו מתחומי המומחיות השונים שלהם. המשיבים התייחסו לטענות הנוגעות לשכרם. לגישתם, המבקשים לא היו פעילים בניהול החברה, בעוד המשיבים היו אלה שעבדו בבר באופן אינטנסיבי תמורת שכר זעום בשיעור של 5,000 ₪ עד 8,000 ₪. לאחר שהמשיבים הודיעו, לטענתם, כי לא ימשיכו לנהל את הבר תמורת הסכום הזה, הוסכם בתחילת 2012 כי התמורה למנהלי החברה תעמוד על סכום של 15,000 ₪, בתוספת תשלומים עבור משמרות (ולכן בפועל, בעקבות אותן תוספות, התשלום הכולל היה גבוה יותר מ- 21,500 ₪). כעולה מתגובת המשיבים לבקשה לצווים זמניים, כחצי שנה לאחר ההחלטה הנ"ל, בסוף שנת 2012, התקבלה החלטה נוספת לפיה המנהלים יקבלו תמורה גלובלית שתכלול את כל השירותים שניתנים על-ידיהם, שתעמוד על סכום של 21,500 ₪. עוד צוין בתגובה כי שכר זה עלה בתחילת שנת 2013 לאחר הקמת חברת הפסאז' והצורך במתן שירותים גם לבר הפסאז', שאז הוחלט כי התמורה החודשית למשיבים תעמוד על 40,000 ₪ לחודש, ובמקביל הוכפל גם שכרם של מר חסון ומר נאמן בחברה. באשר למר בן דור, הוחלט לשלם לו "ריטיינר" קבוע בסכום של 5,000 ₪. כאמור ביום 23.6.2013 הופחתה התמורה למנהלים לסכום של 30,000 ₪ לחודש בלבד.
7.המשיבים טענו כי ההחלטה ביחס להעלאת התמורה ששולמה להם התקבלה כדין באספת בעלי-המניות של החברה. לגישתם, הסכום שסוכם במסגרת זו הוא סכום סביר ומקובל, מה עוד ש"יש לזכור כי מדובר בעסק מרוויח ביותר". רווחי העסק נובעים – כך נטען – מהעובדה שהמשיבים משקיעים בו את מלוא מרצם ומנהלים אותו "ביעילות שאין שניה לה" (ס' 42 לתשובה). לכן, נושא התמורה למשיבים אינו מהווה קיפוח של המיעוט, והמשיבים פועלים בהגינות ובשקיפות, תוך ביצוע מהימן של עבודתם, ובידיעה ובהסכמה של כל בעלי-המניות בחברה.
8.המשיבים התייחסו לטענות הנוספות של המבקשים. כפי שיפורט להלן, הם כפרו בטענה לפיה ההשקעה בפסאז' מהווה קיפוח של המבקשים, בטענה לקיפוח הנובע מאי-חלוקת דיווידנדים, בטענה הנוגעת לנסיעות שלהם בארץ ולחו"ל, ובטענת הקיפוח הנוגעת למניעת גישה למסמכי החברה.
מהלך הדיון
9.לאחר הגשת התובענה פנו המבקשים לבית-המשפט, ועתרו כי יותר להם לתקן את כתב התביעה ולהוסיף לו סעד נוסף – סעד של רכישת מניותיהם של המבקשים על-ידי המשיבים במחיר השווי ההוגן של המניות, וזאת – ישירות או באמצעות החברה. בהחלטה מיום 27.3.2014 נעתרתי לבקשה, וכתב התביעה תוקן תוך הוספת הסעד האמור. לאור התיקון ניתנה למשיבים אפשרות להגיש כתב תשובה מתוקן, וכתב תשובה כזה הוגש על-ידיהם ביום 29.5.2014, תוך הוספת התייחסותם של המשיבים לסעד הנוסף שהתבקש במסגרת כתב התביעה המתוקן.
עוד יצוין למען שלמות התמונה כי הצדדים פנו בהסכמה להליך גישור – שלא עלה יפה. כן התנהלו מגעים בין הצדדים לבין עצמם בניסיון לפתור בהסכמה חלקית או מלאה את המחלוקות ביניהם. גם מגעים אלה לא הביאו בסופו של דבר להסכמה בין הצדדים.
10.בין הצדדים התעוררה מחלוקת גם ביחס לגילוי המסמכים, וגם בהקשר זה ניתנה החלטה מפורטת ביום 30.4.2015. לאחר מכן הוגשו מטעמם של שני הצדדים חוות-דעת מומחים וחוות-דעת משלימות (שתוכנן יפורט להלן). כן הוגשו תצהירי עדות ראשית משלימים של המשיבים. לאחר כל אלה – נקבע התיק להוכחות. לאחר שנחקרו העדים סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. מטעמם של המבקשים הוגשו סיכומים נפרדים של המבקשים 1, 2 ו-5 (שיכונו להלן למען הנוחות: "קבוצת גפני") וסיכומים נפרדים מטעמו של מר נאמן.
11.יוער כי במסגרת פסק-הדין, ההתייחסות תהיה לטענות הצדדים כפי שהן עלו מסיכומיהם, ולא לאלה שהועלו במסגרת הבקשה והבקשה המתוקנת. זאת משום שבמהלך ניהול התובענה התנהל כאמור הליך של גילוי מסמכים, במסגרתו נחשפו המבקשים למסמכי החברה. בנוסף – הוגשו במהלך ההליך חוות-הדעת של המומחים וחוות-דעת משלימות, ומעבר לכל אלה – חלו גם מספר שינויים בהתנהלות החברה. כל אלה הם שקבעו את האופן בו התנהל הדיון בפועל. בהקשר זה יש לציין כי טענות שצד לא העלה במסגרת סיכומיו, יש לראותו כמי שזנח אותן (ר' ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, מז(1) 311 (1993), פס' 6 לפסק דינו של הנשיא (בדימוס) מ' שמגר). מעבר לכך, משהדיון התמקד בפועל בטענות שיפורטו להלן מבלי שמי מהצדדים העלה כל טענה בדבר הרחבה או שינוי של חזית המחלוקת, על בית-המשפט להתייחס ליריעת המחלוקת כפי שהיא התגבשה במהלך הדיון, גם אם מדובר בטענות שלא כולן הועלו באותו אופן עצמו במסגרת כתבי הטענות.
חוות-דעת המומחים
12.מטעמם של שני הצדדים להליך הוגשו חוות-דעת מומחים על-ידי שני רואי-חשבון – רו"ח סלובודיאנסקי מטעם המבקשים ורו"ח פרבר מטעם המשיבים. רואי-החשבון הגישו גם חוות-דעת נוספות ומשלימות. נפרט בקצרה את העולה מכל חוות-הדעת.
חוות-דעת של רו"ח סלובודיאנסקי
13.רו"ח סלובודיאנסקי התייחס בחוות-דעתו מיום 16.7.2015, לתשלומים שהחברה שלמה לבעלי-מניותיה. הוא קבע כי בהתייחס לשנים 2013- 2014, שולמו לבעלי-המניות דמי-ניהול בהתאם לחלקם היחסי בחברה בכל הקשור לחלוקת ההכנסות המדווחות בחברה. לכן, ככל שהדבר נוגע להכנסות המדווחות, לא מצא המומחה קיפוח של קבוצת המיעוט בחלוקתן.
יחד עם זאת, המומחה בחן חשד לקיומן של הכנסות לא מדווחות. לצורך כך בחן המומחה את סבירותן של ההכנסות המדווחות של החברה בהתאם לעלות המכר של המשקאות והמזון לשנים 2013 – 2014. הוא השווה עלות זו לעלות לפי הדוח השנתי לשנת 2013 ולעלות על-פי המאזן הבוחן של החברה לשנת 2014. הוא מצא כי שיעור עלות המכר בדוחות הללו גבוה באופן משמעותי משיעור עלות המכר המשוקללת שחושבה על-ידיו. מסקנתו היתה כי בחברה קיימות הכנסות לא מדווחות. הוא חישב את שיעור ההכנסה הלא מדווחת של החברה והגיע למסקנה לפיה מדובר בסכום של 2,331,149 ₪ לשנים 2013- 2014.
רו"ח סלובודיאנסקי הוסיף ובחן גם חשד למשיכת כספים במסווה של הוצאות עסקיות בחברה או מימון פעילויות של עסקים אחרים. הוא הבהיר כי לאור המגבלות שהוטלו עליו בהתייחס למסמכים, הוא לא יכול היה להגיע למסקנות חד-משמעיות בהקשר זה.
14.המומחה בחן גם העברות כספים לחברת הפסאז'. לגישתו, נדרש בירור מעמיק של נושא זה, כאשר לצורך כך יהיה מקום לעיין במסמכי הנהלת החשבונות של חברת הפסאז' לשנים 2013 – 2014 וכן בדוחות השנתיים של חברה זו לשנת 2014. מעבר לכל אלה, ביצע המומחה רו"ח סלובודיאנסקי הערכת שווי לחברה לפי שיטת היוון תזרימי המזומנים (DCF), וקבע כי הוא מעריך את שוויה בסכום של 4.93 מיליון ₪.
חוות-דעת רו"ח פרבר
15.מנגד הגישו המשיבים ביום 17.9.2015 חוות-דעת מומחה מטעמם, של רו"ח פרבר. בחוות-דעתו קבע רו"ח פרבר כי אין ממש בעמדתו של רו"ח סלובודיאנסקי לפיה קבוצת הרוב העלימה מקופת החברה מיליוני שקלים; כי אין ממש בטענה לפיה קבוצת הרוב משכה כספים שנרשמו בספרי החברה במסווה של הוצאות עסקיות; כי אין ממש בטענות לגבי מועדון הפסאז'; וכי הערכת השווי של רו"ח סלובודיאנסקי מבוססת על נתונים לא עדכניים ועל הנחות עבודה שגויות ומטעות, המביאות להערכת שווי מופרזת לעומת השווי הריאלי של החברה.
לגישתו של רו"ח פרבר, הפערים בין התחשיב התיאורטי של רו"ח סלובודיאנסקי לבין נתוני האמת נובעים מטעויות רבות של רו"ח סלובודיאנסקי בתחשיב, ולא מפעולות גניבה שבוצעו על-ידי הרוב. הטעות העיקרית נובעת מההנחה של רו"ח סלובודיאנסקי כי כל תוצרת הבר נמכרת במחיר מחירון מלא, בעוד שבפועל בתחום הברים נהוג כי חלק מתצרוכת האלכוהול נמכרת בהנחה או אף מחולקת בחינם. גורם זה לבדו מסביר את עיקר הפער עליו מצביע רו"ח סלובודיאנסקי. טעות נוספת נובעת מהעובדה שרו"ח סלובודיאנסקי מניח כי הבירה נמכרת בכוסות שתכולתן היא שליש ליטר וחצי ליטר, בעוד שבפועל תכולת הכוסות היא 180 מ"ל ו-560 מ"ל – 12%-14% יותר מהנחותיו של רו"ח סלובודיאנסקי. עוד טען רו"ח פרבר כי יש לדחות את מסקנתו של רו"ח סלובודיאנסקי לפיה העלייה בהוצאות החברה אינה סבירה.
חוות-הדעת הנוספת של רו"ח סלובודיאנסקי
16.לאחר הגשת חוות-דעתו של רו"ח פרבר, הגיש רו"ח סלובודיאנסקי ביום 18.11.2015 חוות-דעת נוספת ומתוקנת מטעם המבקשים. חוות-הדעת הוגשה לאחר שהסתבר למומחה לגישתו, כי ממועד הגשת חוות-דעתו הראשונה בחודש יולי 2015 ועד למועד עריכת חוות-דעתו של רו"ח פרבר - בוצעו שינויים ברישומי הנהלת-החשבונות של החברה (ביצועם של שינויים אלו עולה גם מחוות-דעתו של רו"ח פרבר בסעיף 132). לאור השינויים הללו, תיקן רו"ח סלובודיאנסקי את חוות-דעתו וקבע כי בשנים 2012 – 2014 היו לחברה הכנסות לא מדווחות בסכום של 3,539,352 ₪, כשחלקם של בעלי-מניות המיעוט בסכום זה (27%) עומד על 955,625 ₪. לטענתו, הביטולים בסכום משמעותי המופיעים בפלט הקופה שהציג רו"ח פרבר בחוות–דעתו (נספח 1 לחוות-הדעת), רק מחזקים את חוות-דעתו ביחס להכנסות לא מדווחות - הדבר מעיד על "שיטה" לפיה ההזמנה נרשמת בקופה, ולאחר שהלקוח משלם עבורה במזומן, היא מבוטלת והכסף ששולם "נלקח לכיס" ואינו מדווח.
עוד מצא רו"ח סלובודיאנסקי כי החברה העבירה בשנים 2013 – 2014 סכום של כ-1.5 מיליון ₪ לחברת הפסאז'. בהתאם לשיעור אחזקתם בחברה, חלקם של בעלי-מניות המיעוט בסכום זה עומד על כ-400,000 ₪. חרף האמור, בעלי-מניות המיעוט אינם מקבלים דיווח אודות פעילות הפסאז'. מעבר לכך, ישנו חשד כי בעלי-מניות הרוב מתוגמלים מפעילותם בפסאז' ללא שיתוף בעלי-מניות המיעוט.
17.באשר לטענת הרוב לפיה החברה הפסידה בשנת 2014 סכום של 250 אלף ₪, ציין רו"ח סלובודיאנסקי כי טענה זו היא מטעה, שכן חברי הרוב משכו מהחברה בשנה זו דמי-ניהול בשיעור כולל של כ-1.1.מיליון ₪. מכאן כי הפסדי החברה מקורם בדמי-ניהול מופרזים שהרוב משך לעצמו. אילו היו חברי קבוצת הרוב מושכים דמי-ניהול סבירים ביחס להיקפי הפעילות של החברה, היו נוצרים לחברה רווחים, והיא היתה יכולה לחלק דיווידנדים. הערכת שווי החברה בהתאם לחוות-הדעת המתוקנת עומדת על סכום של 4.91 מיליון ₪.
18.רו"ח סלובודיאנסקי אף התייחס בחוות-דעתו המשלימה לטענות רו"ח פרבר. הוא מציין כי חרף העובדה שלרו"ח פרבר היתה נגישות לכל הנתונים החשבונאיים של החברה, הוא נמנע בפועל מבדיקה של נתונים אלה בעצמו. רו"ח פרבר הסתפק בטענה לפיה חישוביו של רו"ח סלובודיאנסקי אינם מדויקים. לגופו של ענין טען רו"ח סלובודיאנסקי, כי מבירורים שהוא ערך עולה כי השימוש בכוסות הבירה הגדולות יותר החל רק בשנת 2015. לכן, טענת המשיבים בהקשר זה אינה רלוונטית לתקופה שנבדקה. בחקירתו הוסיף רו"ח סלובודיאנסקי כי חישוביו נעשו באופן שמרני. לכן, השינוי בגודל הכוסות לו טענו המשיבים (יחד עם כל יתר ההנחות הנטענות על-ידי רו"ח פרבר) עדיין מצוי בגבולות חישוביו שלו לגבי עלות מכר בירה בחבית. לצורך כך הציג רו"ח סלובודיאנסקי מסמך חישוב הלוקח בחשבון את טענותיו של רו"ח פרבר (ת/1) (פ/19.4.2016, עמ' 28-29).
עוד ציין רו"ח סלובודיאנסקי בחוות-דעתו המשלימה, כי אם טענותיו של רו"ח פרבר ביחס להנחות, למבצעים ולמשקאות בחינם שמחולקים בבר נכונות, פירוש הדבר כי על-פי חישוביו של רו"ח פרבר, החברה מעניקה ללקוחותיה הטבות בשיעור מצטבר של 30% ממחזור המכירות. מסקנה זו אינה מתקבלת על הדעת ביחס למקובל בענף הברים, ובמיוחד ביחס לתוצאותיה העסקיות של החברה. האמור לעיל מקבל משנה תוקף ככל שהדבר נוגע לפעילות בתחום המזון אשר לטענת רו"ח פרבר "אינה רווחית כלל". לטענת רו"ח סלובודיאנסקי הדבר אינו תואם כל נורמה עסקית בסיסית.
חוות-דעתו הנוספת של רו"ח פרבר
19.ברשות בית-המשפט הוגשה ביום 14.12.2015 גם חוות-דעת נוספת מטעם המשיבים, על-ידי רו"ח פרבר. בחוות-דעת זו ביצע המומחה הערכת שווי לחברה בהתאם לשיטת היוון תזרימי המזומנים (DCF). מסקנתו של המומחה רו"ח פרבר בחוות-דעתו היתה כי מאחר שהחברה היא גירעונית, הרי שווי הפעילות של החברה הוא – בהערכה שמרנית – אפס שקלים. שווי הון המניות של החברה נאמד בהערכה שמרנית בסכום שלילי של כ-535,000 ₪.
חוות-הדעת השלישית של רו"ח פרבר
20.ברשות בית-המשפט הוגשה מטעם המשיבים ביום 7.2.2016 חוות-דעת משלימה נוספת, שלישית במספר, של רו"ח פרבר. בחוות-דעת זו העלה רו"ח פרבר טענות החורגות מגבולותיה של חוות-דעת כלכלית, ושאינן מבוססות על-ידיעתו האישית של המומחה. כך לדוגמא ציין רו"ח פרבר כי הברמנים הם אלה המנהלים את ההזמנה והגבייה ואת חלוקת ההטבות. מאחר שקבוצת הרוב לא עסקה בניהול משמרות, אין לחבריה כל חלק בביטול חשבונות בקופה או ב"סגירתה" בסוף ערב. לכן ה"שיטה" הנטענת על-ידי רו"ח סלובודיאנסקי המבוססת על ביטול הזמנות עליהם שולם במזומן, אינה אפשרית. אינני סבורה כי ניתן להסתמך על הדברים הללו בחוות-דעתו של רו"ח פרבר לביסוס מסקנות עובדתיות בפסק-דין זה. זאת משום שמדובר כאמור בעניינים שאינם בידיעתו האישית של המומחה ואף אינו מהווים חלק מתחום מומחיותו.
21.עוד טען רו"ח פרבר בחוות-הדעת השלישית כי קיימות סיבות רבות לרישום הזמנה בקופה וביטולה בהמשך. הדבר יכול לשמש את החברה למעקב אחר המלאי שלה תוך "שיקוף" ללקוח כי הוא קיבל הטבה. רו"ח פרבר כפר במסקנתו של רו"ח סלובודיאנסקי לפיה החלוקה חינם בבר עומדת על 30% ממחזור המכירות. הוא טען מנגד כי "נמסר לו" שחלוקה חינם הכוללת הטבות ללקוחות וצריכת עובדים עומדת על 15%-20% מהצריכה הכוללת בבר. רו"ח פרבר טען כי אחוז זה אינו חורג מהנהוג בענף.
רו"ח פרבר הוסיף כי רו"ח סלובודיאנסקי לא לקח בחשבון בחישוביו את השפעת החלוקה בחינם ובהנחה במסגרת רכיב הפחת, וכי היה מקום להתייחס גם לגודל הכוסות בחישוביו של רו"ח סלובודיאנסקי. רו"ח פרבר הוסיף כי לצורך קביעת שווי החברה, אין מקום להוסיף להכנסותיה את הסכום שבוטל בקופה. זאת משום שמדובר בתצרוכת שאלמלא היתה מחולקת בחינם לא הייתה נמכרת במחיר מלא. לא ניתן לקבוע כי הלקוחות היו רוכשים משקאות אלה אילו נדרשו לשלם עבורם.
22.בנוסף, ציין רו"ח פרבר כי בבר היו נהוגים בפועל מחירים נמוכים מאלה שהניח רו"ח סלובודיאנסקי. רו"ח פרבר אף הטיל ספק במתודולוגיית התחשיב של רו"ח סלובודיאנסקי ובמסקנה שהוסקה על-ידיו לפיה הכנסות של הבר בשווי מיליוני שקלים הועלמו. לטענתו של רו"ח פרבר, לא ניתן להסתמך על המבחן הכלכלי בלבד כדי להגיע למסקנה זו בלא עדויות תומכות (כפי שעולה לגישתו ממספר פסקי-דין אליהם הוא הפנה). אעיר כי טענה זו של רו"ח פרבר היא טענה משפטית שלגביה אין מקום להעדיף את עמדתו של רו"ח פרבר, או להיעזר בה לצורך הכרעה. רו"ח פרבר טען עוד כי נפלה טעות בחישוב שערך רו"ח סלובודיאנסקי בהתייחסות למע"מ, טעות שהובילה אותו למסקנה לפיה ההכנסות במחצית הראשונה של שנת 2015 נותרו יציבות בדומה להכנסות של 2014 . ואולם, כך נטען, בפועל הייתה ירידה של 14% בהכנסות באותה תקופה.
טענות המבקשים 1, 2 ו-5 בסיכומים
חוות-הדעת והעדויות
23.ב"כ המבקשים ציין כי ככלל היתה עדותם של המשיבים רוויה באי-דיוקים והתגלעו סתירות מהותיות בין עדותם לבין הגרסה הכתובה שלהם. משום כך יש לקבוע כי המבקשים עמדו בנטל שהוטל עליהם והוכיחו את טענת הקיפוח, באופן שמעביר את הנטל למשיבים לסתור אותה.
24.המבקשים התייחסו לחוות-דעתו של רו"ח פרבר, וטענו כי המשיבים עצמם התנערו מתוצאות חוות-הדעת, הודיעו כי היא כוזבת וכי אין ממש בהערכת שווי החברה על-ידי המומחה בערכים שליליים. לכן, חוות-הדעת של מומחה זה היא תיאורטית וחסרת ביסוס ראייתי, אין לתת לה כל משקל, ועל בית-המשפט לקבל את חוות-דעתו של המומחה מטעם המבקשים, רו"ח סלובודיאנסקי. המבקשים הוסיפו כי רו"ח פרבר העיד ביחס לנושאים שאינם בתחום מומחיותו (כגון תמיכתו במדיניות מתן הנחות ומשקאות בחינם).
לגבי שווי החברה, נטען כי רו"ח פרבר זנח את ההערכה שלו בחוות-הדעת, ומחקירתו עולה כי להערכת השווי הכלכלית שלו אין תוחלת והיא אינה נכונה. רו"ח פרבר התעלם בעדותו באופן תמוה מעסקה במניות החברה שבוצעה לפי שווי של 1.8 מיליון ₪. הוא אישר כי הוא לא בדק נתונים, וכאשר הוא נשאל האם יש מקום לתקן את חוות-דעתו לאור עסקאות שהוא לא הסתמך עליהן, הוא השיב כי הוא אינו סבור כי לאור העסקאות יש לשנות את חוות-הדעת.
חוו"ד רו"ח סלובודיאנסקי
25.המבקשים הפנו לחוות-הדעת שהוגשה מטעמם על-ידי רו"ח סלובודיאנסקי. לגישתם, חוות-דעת זו מעלה כי המשיבים קיפחו אותם בקיפוח חמור, תוך שהם מקבלים דמי-ניהול ושכר-עבודה שאינם משקפים את מצב החברה. משיכות הכספים הללו מהוות משום כך דיווידנד, שמחולק שלא כדין רק למשיבים. מאחר שנטען כאמור כי אין משקל לחוות-דעתו של המומחה מטעם המשיבים – שהמשיבים התנערו ממנה, הרי שאין חוות-דעת נגדית המערערת על מסקנות חוות-דעתו של המומחה מטעם המבקשים, רו"ח סלובודיאנסקי. לאור חוות-דעת זו, יש להיעתר לסעד המבוקש על-ידי המבקשים, ולהורות למשיבים לרכוש מהם את המניות שלהם לפי שווי חברה של כ-4.91 מיליון ₪. יש לקבל את חוות-דעת סלובודיאנסקי גם ביחס להכנסות הלא מדווחות שהיו לחברה בשנים 2012-2014 בסכום מוערך של 3,539,352 ₪ וכן ביחס לעובדה כי בשנת 2014 נגרם לחברה הפסד כספי כתוצאה ממשיכת דמי ניהול בסכום של 1.1 מיליון ₪ על-ידי בעלי-מניות הרוב.
עילות התביעה והעמידה בנטל
26.המבקשים ציינו כי המשיבים כולם, יחד ולחוד, גרמו למבקשים לנזקים תוך הפרת חובותיהם על-פי דין, בין כדירקטורים, כנושאי משרה או כבעלי-מניות הרוב בחברה. בכלל זה הפרו המשיבים חובותיהם הן מכוח דיני החברות והן מכוח דיני החוזים. המשיבים 1-3 הם בעלי-מניות ודירקטורים בחברה, הם זוכים לתשלום דמי-ניהול כנגד שירותים לחברה והם רואים עצמם כ"מנכ"ל" של החברה. המשיבה 4, חברת גארד, היא חברה בבעלות מר גזית. היא חלק מדבוקת השליטה בחברה יחד עם משיבים 1-3, ואף היא נושאת באחריות לנזקי המבקשים.
27.המבקשים ציינו כי לגישתם הם עמדו בנטל שהוטל עליהם מכוח עדויותיהם וחוות-הדעת מטעמם. עוד טענו המבקשים בהקשר זה כי נטל ההוכחה צריך לעבור למשיבים - שהודו בעובדות שנטענו על-ידי המבקשים, אך טענו כי המבקשים אינם זכאים לסעד המבוקש על-ידיהם. נטל ההוכחה צריך לעבור הן משום שהעובדות נושא התביעה מצויות בידיעתם המיוחדת של המשיבים, והן משום שהמשיבים לא חשפו את מלוא המסמכים לעיני המבקשים, ולא תמכו את טענותיהם בראיות.
לאור כל אלה, יש לקבוע כי המבקשים עמדו במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, שכן גרסתם מסתברת יותר מזו של המשיבים. לכן יש לקבל את התביעה במלואה ולהורות למשיבים לרכוש מהמבקשים את מניותיהם בהתאם לשווי החברה כפי שהוא עולה מחוות-דעת סלובודיאנסקי קרי סכום של 4,912,660 ₪.
טענות המבקש 4
28.מר נאמן טען כי יש לאמץ את חוות-דעתו של רו"ח סלובודיאנסקי במלואה. הוא ציין כי המצהירים מטעם המשיבים הודו כי הם אינם עומדים מאחורי המספרים בחוות-הדעת של המומחה מטעמם, רו"ח פרבר. מעבר לכך, רו"ח פרבר התעלם מעסקאות אמת שבוצעו במניות החברה בסמוך להגשת חוות-דעתו, שנערכו לפי שווי חברה של 1.8 מיליון ₪. חרף העובדה שהמומחה היה מודע לעסקאות, הוא העיד כי לא היה סבור כי יש בהן כדי לשנות את מסקנותיו.
מר נאמן ציין כי רו"ח פרבר עצמו אינו עומד למעשה מאחורי המספרים שהוא טוען להם בחוות-הדעת. רו"ח פרבר הסתמך לחלוטין על הצגת הדברים על-ידי המשיבים, בלא שבחן מסמכים והסתמך עליהם. זאת למרות שהיה בפניו מידע עדכני שהוא בחר שלא לכלול אותו בחוות-דעתו.
טענות המשיבים
29.לגישת המשיבים יש לדחות את טענות המבקשים, ולקבוע כי הם לא עמדו בנטל שהוטל עליהם להוכיח קיפוח שלהם כבעלי-מניות מיעוט בחברה.
בהתייחס להחלטה להעלות את שכר המשיבים מהחברה ל 40,000 ₪, טענו המשיבים כי מדובר בהחלטה שהתקבלה כדין, החלטה ששונתה חצי שנה לאחר מכן – כאשר הוחלט להוריד את השכר לסכום של 30,000 ₪ לחודש. העלאת השכר באה על רקע העבודה של המשיבים בפסאז', ומדובר בסכום סביר ביחס לעבודתם. המשיבים התייחסו לטענה שעלתה בהמרצת הפתיחה ביחס לעוזרים אישיים המועסקים על-ידיהם. מדובר בטענה שהמבקשים לא העלו בסיכומיהם. משהיא נזנחה על-ידי המבקשים, אין מקום להתייחס אליה.
30.בכל הנוגע להשקעת הכספים בפסאז', טענו המשיבים כי ההחלטה להשקיע כספים אלה היתה החלטה משותפת של כל בעלי-המניות. נטען כי כבר כאשר הוחלט על ההשקעה, היו המבקשים מודעים לאפשרות כי יהיה מקום להגדיל אותה. מדובר לכן בענין צפוי. המשיבים הוסיפו כי כאשר הם הבינו כי ההשקעה בפסאז' היא פחות כדאית, הם צמצמו את החשיפה של החברה באמצעות העברת 30% מהמניות לידי צד ג'. המשיבים טוענים כי לא ניתן לקבוע כי ההשקעה בפסאז' היא בגדר קיפוח, שכן כל בעלי-המניות לקחו במסגרתה סיכון שווה, לפי אחזקותיהם. השקעה כושלת כשלעצמה אינה קיפוח המיעוט.
המשיבים הכחישו את הטענה לפיה הם מבקשים לנשל את בעלי-מניות המיעוט ממניותיהם, וטענו כי הם מעולם לא ניסו לעשות כן. המשיבים אף כפרו בטענה לפיה �%