איש ואישה שנישאו זה לזו כדת משה וישראל והקימו משפחה, חתמו על הסכם גירושין לאחר כ-13 שנות נישואין, והביאוהו לאישור בית המשפט המוסמך. ההסכם אושר וניתן לו תוקף של פסק דין. בסמוך מאד לאחר מכן, החליטו הם לשוב ולחיות יחדיו ולא להתגרש זה מזו, ואף הביאו בן נוסף לעולם.
בחלוף שנים אחדות מאז אושר ההסכם ושובם לחיות יחדיו, נקלעו שוב יחסיהם למשבר, ופניהם, כפי הנראה, לגירושין.
כעת נדרש בית המשפט להכריע מה דינו של הסכם הגירושין בנסיבות האמורות, האם תקף הוא אם לאו.
בכך תעסוק ההחלטה שלפנינו.
ואלה העובדות הצריכות לעניין:
- התובעת והנתבע נישאו זה לזו כדת משה וישראל ביום .....
לצדדים שלושה ילדים משותפים, פרי נישואיהם: ..., יליד **, ... יליד ** ו... יליד **
- קודם לנישואי הצדדים רכש הנתבע דירה ברחוב .... בעיר .... (להלן: "הדירה"), אשר שימשה ומשמשת למגורי המשפחה עד לימים אלה.
- בשנת 2009 נקלעו חיי הנישואין של הצדדים למשבר, והתובעת עזבה את דירת המגורים יחד עם שני ילדיהם של הצדדים שהיו אז קטינים, ועברה להתגורר עמם בבית אמה.
- בסמוך לאחר מכן, נחתם בין הצדדים הסכם גירושין, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט זה (בפני כב' השופטת (כתוארה אז) אבירה אשקלוני) ביום ---(להלן: "הסכם הגירושין").
אין חולק, כי לא היה מעורב בעריכת ההסכם פרקליט מטעם הצדדים או מי מהם.
בהסכם הגירושין נקבע, בין השאר, כי הצדדים יתגרשו זה מזו בהקדם האפשרי; נקבעו דמי המזונות החודשיים של שני הקטינים; נקבעה משמורתם וזמני השהות שלהם עם הנתבע, ובענייני הרכוש של הצדדים נקבע, כי המטלטלין בדירה יחולקו בהסכמה; כי הדירה תישאר בבעלותו המלאה של הנתבע; כי הזכות הציבורית להפעלת המונית תישאר בידי הנתבע; וכי כל צד יוותר הבעלים של הזכויות הסוציאליות אשר נצברו על שמו ושל המכונית שבשימושו.
כן נקבעה בו תנייה שלפיה בכפוף לקיום התחייבויות הצדדים על-פיו, הם מוותרים, הדדית, על כל טענה או תביעה האחד כלפי משנהו.
- הצדדים לא התגרשו זה מזו עד עצם היום הזה.
אין חולק, כי בסמוך מאד לאחר אישור ההסכם בבית משפט זה (עת לטענת התובעת היה זה ביום אישור ההסכם ולטענת הנתבע לאחר כשבועיים ימים), שבה התובעת להתגורר בדירה, והצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית במהלכה נולד, בשלהי שנת 2011, בנם השלישי, .....
להשלמת התמונה יצוין עוד, כי ביום 3.6.2009 הגיש הנתבע בעצמו בבית הדין הרבני האזורי בקשה לסידור גט, אולם הבקשה נזנחה, ולא התקיים בבית הדין הרבני כל דיון בעניינם של הצדדים והתיק נסגר. ביום 30.6.2013 פנה הנתבע באמצעות בא-כוחו דאז לבית הדין הרבני האזורי וביקש לחדש ההליכים בין הצדדים. ביום 17.7.2013 התקיים דיון בבית הדין הרבני במעמד הצדדים, ובסופו יצאה תחת ידי בית הדין החלטה לפיה בהסכמת הצדדים, הם מופנים לטיפול זוגי. ביום 17.6.2014 פנה שוב הנתבע באמצעות בא כוחו דאז לבית הדין הרבני בעתירה לקביעת מועד לגירושין. בית הדין קבע אז, כי משעה שאין המדובר בבקשה מוסכמת, על הנתבע לפנות בהליך חדש. ככל שידיעת בית המשפט מגעת, הצדדים דרים עדיין תחת קורת גג אחת, וטרם התגרשו זה מזו.
- ביום 19.01.2015 הוגשה ע"י הנתבע בבית משפט זה תביעה לשמירת זכויות מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, להלן: "חוק יחסי ממון" (תמ"ש 37839-01-15). בשלב מאוחר יותר ולאחר נטילת רשות מבית המשפט, הוגש על ידו ביום 28.07.2015, כתב תביעה מתוקן לסילוק יד ולדמי שימוש ראויים. יוער, כי הנתבע החליף הייצוג בהליכים שבפניי, וכתב התביעה המתוקן הוגש ע"י בא-כוחו הנוכחי.
- ביום 12.02.2015 הוגשה התובענה מושא ההליך שבכותרת, ובה עותרת התובעת למתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכם הגירושין בוטל ע"י הצדדים בהתנהגות. כן עותרת התובעת בתביעתה לסעד של איזון משאבי הצדדים עפ"י ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון.
- להשלמת התמונה יצוין עוד, כי מאז הוגשה ע"י הנתבע בחודש ינואר 2015 התובענה הרכושית, הוגשו בעניין ילדיהם הקטינים של הצדדים שלוש תובענות נוספות - בעניין מזונותיהם (תמ"ש 62832-02-15) ובעניין משמורתם (תמ"ש 29090-02-15 ותמ"ש 20052-08-15). הליכים אלה הסתיימו בדרך של הסכם אשר גובש בין הצדדים, הוגש לאישור בית המשפט, וביום 14.1.2016 הוא אושר וניתן לו תוקף של פסק דין.
- ביום 22.10.2015 התקיימה ישיבת קדם משפט ובסופה נקבע, כי בשים לב למחלוקת בין הצדדים בשאלת תוקפו של הסכם הגירושין ולנפקות שיש להכרעה בה על גורל יתר ההליכים התלויים ועומדים בענייני רכושם של הצדדים, יש להכריע בה תחילה.
לכן ובהינתן, כי מדובר במחלוקת שהיא בעיקרה משפטית, נקבע ההליך לדיון שמיעת ראיות.
- לאחר שנשמעו עדויותיהם הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב.
טענות התובעת:
- בסמוך לפני חתימה על הסכם הגירושין החל הנתבע לנקוט כלפיה אלימות פיזית, ולכן נאלצה ליטול את הקטינים ולעזוב את דירת מגורי המשפחה. היא נאלצה לחתום על הסכם הגירושין על מנת לנוס מפני הנתבע, ועשתה כן על דעת עצמה, מבלי להיוועץ בעו"ד או במי מבני משפחתה.
- כבר ביום אישור ההסכם בבית המשפט פנה אליה הנתבע בתחנונים, כי לא תפעל עפ"י ההסכם ותשוב עם הקטינים לדירת המשפחה. הנתבע הצהיר בפניה מפורשות, כי ההסכם מבחינתו בטל ונעדר כל תוקף. הנתבע אף התקשר לאחיה על מנת שידבר על לבה וישכנע אותה להיעתר לבקשתו, תוך שהוא מבטיח ומתחייב לשנות את דפוס ההתנהגות האלים שלו.
- התובעת נעתרה לבקשות הנתבע ושבה להתגורר עמו בערבו של היום בו אושר הסכם הגירושין בבית המשפט, לאחר שהם שוחחו ארוכות וליבנו המחלוקות ביניהם. מאז ובמשך שש שנים התנהלו הצדדים שלא על פי ההסכם. בתוך כך לא קיימו הצדדים את הוראות ההסכם בעניין הגירושין, מזונות הקטינים, משמורתם וחלוקת המטלטלין, עת, כפי שהצהיר בפניה הנתבע, כאמור, לשניהם היה ברור שההסכם איננו תקף.
- הצדדים שניהם ביטלו בהתנהגותם את הסכם הגירושין, ניהלו חייהם כרגיל, ולראיה העובדה שמאז אושר הסכם הגירושין אף נולד להם בן נוסף.
- התנהלות הנתבע נעדרת תום לב, שעה שהבטיח והתחייב כלפיה כשביקש להשיבה אל חקו, כי ההסכם חסר תוקף, אולם כעת מבקש לקיים את הוראות ההסכם כמות שהן, היות שהן משרתות את האינטרסים שלו ומוטות לטובתו.
- יתר על כן, הנתבע עצמו טען במסגרת התביעה הרכושית שהגיש בחודש ינואר 2015, כי יש לבצע איזון של זכויותיה הכספיות, לרבות נכסי הקריירה אשר נצברו ע"י או על שם התובעת בכל תקופת החיים המשותפים, ובכך מודה הוא למעשה, כי הסכם הגירושין בטל.
טענות הנתבע:
- לא ניתן לבטל הסכם גירושין בהתנהגות של הצדדים אלא רק בדרך של הסכם בכתב אשר יאושר ע"י ערכאה שיפוטית מוסמכת, עפ"י הדרישה שבחוק יחסי ממון, שהיא דרישה מהותית ולא פרוצדוראלית.
ההלכה הפסוקה והמחייבת בעניין זה היא ברורה וחד משמעית, ולפיה לא ניתן לשנות הוראותיו של הסכם ממון שאושר כדין וקיבל תוקף של פסק דין אלא בהסכם בכתב אשר אושר ע"י הערכאה המוסמכת.
- הסכם הגירושין שריר וקיים, שעה שהצדדים לא ערכו כל הסכם אחר תחתיו וממילא לא הביאו אותו לאישור הערכאה המוסמכת.
- בהסכם הגירושין הצהירה התובעת מפורשות, כי בחתימתה על ההסכם אין לה טענות או תביעות כנגד הנתבע, ועל כן מושתקת מלטעון טענות שאינן עולות בקנה אחד עם הוראות ההסכם.
- בא כוחו הקודם של הנתבע שגה עת עתר בשמו למחצית משווי נכסי הקריירה של התובעת (עבור התקופה שקדמה לחתימה על הסכם הגירושין), שעה שלפנינו הסכם גירושין תקף, הממצה את הסכמות הצדדים, ואין במסגרתו התייחסות לסוגיה האמורה.
- הנתבע מכחיש, כי נקט באלימות כלפי התובעת. לטענתו, הרקע למשבר בין הצדדים, אשר הוביל לחתימה על הסכם הגירושין היה התנהלותה הכלכלית של התובעת, אשר נמנעה מכל תרומה שהיא להכנסות התא המשפחתי, והדירה הכנסותיה הימנו.
- הנתבע העביר לידי התובעת את דמי המזונות החודשיים כקבוע בהסכם הגירושין בסמוך לאחר שאושר ע"י בית המשפט. הנתבע אף פנה לבית הדין הרבני בבקשה לקביעת מועד לסידור הגט, אולם במסגרת הדיון שהתקיים בבית הדין במעמד הצדדים עתרה התובעת לשלום בית והוא הסכים לכך למען טובת הילדים. הנתבע פנה במהלך התקופה שממועד אישור ההסכם מספר פעמים לבית הדין הרבני לצורך סידור הגט, אולם בית הדין שב והפנה את הצדדים לייעוץ, וכיוון שטובת הקטינים היא שהייתה לנגד עיניו, הסכים לכך. הצדדים התגוררו מאז שלהי שנת 2011 בחדרים נפרדים ולא הייתה ביניהם זיקת אישות.
דיון והכרעה:
- השאלה הטעונה הכרעה במקרה זה שלפנינו היא האם ניתן לבטל הסכם גירושין, הכולל גם ענייני הממון של בני הזוג מכוח התנהגותם כפי שהייתה לאחר החתימה עליו ואישורו בידי בית המשפט ובמשך שנים מספר מאז.
- אין חולק, כי במקרה דנא הסכם הגירושין אושר כדין וכמתחייב, בין השאר, מהוראות חוק יחסי ממון.
- אין גם חולק, כי על אף שהצדדים לא פעלו עפ"י האמור בהסכם הגירושין, ובראש ובראשונה לא התגרשו, ושבו לחיות יחד כבני זוג ואף פעלו להרחבת המשפחה, הם לא חתמו על הסכם אחר תחת הסכם הגירושין, וממילא לא הביאו כל הסכם אחר לאישור הערכאה המוסמכת.
- סעיף 2 לחוק יחסי ממון קובע: "הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה (להלן: בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני זוג (להלן: "בית הדין") וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור".
- הנה כי כן, שעה שבהסכם הגירושין נכללו תניות בעניין רכושם של הצדדים, וההסכם אושר גם על פי חוק יחסי ממון, טעון שינוי ההסכם אישור של הערכאה המוסמכת.
- נשאלת השאלה, האם לצורך פרשנות הסעיף, כולל שינוי הסכם הגירושין גם ביטולו.
לצורך בחינת השאלה, יש לפנות תחילה לתכלית שמאחורי הדרישה שבחוק יחסי ממון, כי הסכמי ממון יאושרו ע"י ערכאה שיפוטית מוסמכת.
בעניין זה נקבע כך בפסיקה: "בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים הקיימים בין בעל ואישה, קבע המחוקק, כי אין תוקף להסכם ממון ביניהם אלא אם כן משתכנעת ערכאה שיפוטית שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה מדובר, ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם".
ראו: ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו (3) 421.
- הנה כי כן ובשל הרגישות והמורכבות האופפת מערכות היחסים בין בני זוג בכלל, ובענייני ממונם בפרט, קובע המחוקק, כי על מנת שהסכם ממון ביניהם יקבל תוקף ויחייבם, על הערכאה המוסמכת להעביר תחת שבט ביקורתה הסכם זה. מטרת האישור בידי הערכאה המוסמכת היא ווידוא של הגורם, שזוהי מומחיותו, כי הצדדים להסכם אכן מבינים משמעותו והשלכותיו, ובעיקר שחתימתם עליו נעשתה בנפש חפצה והיא פרי רצונם החופשי ובלא שהדינמיקה הזוגית, באשר היא, השפיעה עליה והטילה בו פגם.
מתוך התכלית האמורה יש לגזור גזירה שווה גם בכל הנוגע לשינוי הסכם ממון שנחתם בין הצדדים ואושר כדין, שהרי כל שינוי כזה מחיל על הצדדים הסדר ממוני אחר מזה שמחייבם עפ"י ההסכם המקורי, ולכן הרציונל שבבסיס דרישת הכתב והדרישה לקבלת אישור מעם הערכאה המוסמכת, נותר בעינו.
- יחד עם זאת, לא כך הם פני הדברים, עת עסקינן בביטול הסכם גירושין שנחתם בין בני זוג ואושר כדין, שהרי פעולה זו משיבה אותם למצב בו היו לכתחילה, דהיינו מחילה עליהם את הסדר איזון המשאבים, שהוא, כידוע, ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון וחל על בני זוג שנישאו זה לזו ולא ערכו הסכם טרום נישואין המסדיר ענייניהם הרכושיים.
משכך סבורני כי, בנסיבות המתאימות, ניתן לבחון ביטולו של הסכם גירושין שאושר כדין וקיבל תוקף של פסק דין, גם לא בדרך של עריכת הסכם חדש בכתב, אשר הובא בפני ערכאה מוסמכת לאישורה.
- בל נשכח, כי פסק דין שניתן בהסכמה נושא אמנם אופי של פסק דין ומכאן החשיבות שבסופיותו, ברם נושא הוא גם אופי הסכמי. בעניין זה כבר נקבע בבית המשפט העליון, כי על שום היותו גם הסכם, ניתן לפתחו מחדש, אם הצדדים השאירו לכך פתח במפורש או במשתמע. יתרה מזו, אף אם לא הייתה זו כוונת הצדדים, בסמכות בית המשפט לקרוא תניה כזו לתוך ההסכם, מאחר שיש לראות את ההסכם כמכוון למערכת עובדות ונסיבות מסוימת, כפי שהייתה עובר לכריתת ההסכם.
ראו: ע"א 442/83 משה קם נ' דבורה קם, פ"ד לח(1)767.
- בעניין זה חשוב להדגיש, כי אין בקביעה דלעיל כדי להתיר, כדבר שבשגרה, דיון מחדש בענייניהם של בני זוג אשר הוסדרו בהסכם גירושין שנערך ונחתם על ידם, אושר וקיבל תוקף של פסק דין בידי הערכאה המוסמכת. חשיבותם של הערכים עליהם מבוססת שיטת המשפט שלנו ובהם סופיות הדיון, הוודאות והציפיות של בעלי הדין, כיבוד הסכמים, שמירת ערכם ויוקרתם של בתי המשפט וכיו"ב, עומדת בעינה, ומאום לא נגרע הימנה. עם זאת, בית המשפט אמון גם על חקר האמת ועל עשיית הצדק, ולכן מגמת היסוד בכגון דא היא האיזון בין שני אינטרסים בסיסיים, דהיינו בין אינטרס הסופיות של פסק הדין ובין האינטרס שלא יוותר על כנו פסק דין שאכיפתו הפכה, עקב שינוי נסיבות, לבלתי צודקת לחלוטין.
ראו: שם, בעמ' 771.
ודוק: ביטול הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין אינו בלתי אפשרי, אך ייעשה במשורה ובאיפוק, רק במצבים בהם משתכנע בית המשפט שהנסיבות מצדיקות זאת.
- ההלכה היא, כאמור, שהסכם שקיבל תוקף של פסק דין ניתן לביטול ככל הסכם אחר, בין מחמת פגם שנפל בו, ובי מחמת שינויו במפורש או מכללא. כבר נפסק, כי שינוי או ביטול של הסכם בדרך התנהגות צריך שיושתת על בסיס ראייתי מוצדק ויתגבש בדפוס התנהגות מתמשך ועקבי של שני הצדדים.
כך, למשל, נקבע בעניין זה ב-ע"א 4956/90 פז-גז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4)35:
"כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך של התנהגות הצדדים המאוחר לכריתתו, מן הדין שהתנהגות הצדדים לחוזה תשקף את גמירת הדעת לסטות מהוראות החוזה. עקרון זה נובע מהוראות סעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים, לפיהם נדרשת, כתנאי לשיכלולם של הצעה וקיבול, מסקנה בדבר גמירת דעת. משמעות דרישה זו תוארה על ידי פרופ' ג' שלו בספרה הנ"ל, בעמ' 91 כ'רצון מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחוזה והחלטיות'. עקביותם הפנימית של דיני החוזים מחייבת, כי המסקנה שהוראה חוזית שונתה או בוטלה תושתת על בסיס מוצק וברור, לא פחות מזה הנדרש לשם הסקת עצם קיום היחס החוזי בין הצדדים. גם הצורך במערכת יחסים יציבה וניתנת לחיזוי מראש על ידי הצדדים, מחייב כי לא בנקל יוסק מהתנהגותם של הצדדים הרצון בשינוי החוזה ביניהם, ודברים אלו נכונים, מקל וחומר, כשמדובר בחוזה שלא נקצב לו זמן, ואשר מעצם טיבו הוא חוזה לתקופה ארוכה כבענייננו. תרגומה המעשי של הדרישה, כי כוונת הצדדים לסטות מהחוזה תבוטא בבירור...יהיה – בחוזים מסוג זה – קיומו של דפוס התנהגות מתמשך, לו שותפים שני הצדדים. רק דפוס כזה, במובחן מהתנהגויות אקראיות אשר אין בינן חוט מקשר, יכול לבסס את המסקנה כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם..." (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ).
- אף כאשר דובר בהסכם גירושין בין בני זוג שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, ביטל בית המשפט העליון חיוב האיש במזונות רעייתו כשם שנקבעו בהסכם הגירושין נוכח התנהגות הצדדים המאוחרת להסכם ולאישור, אשר העידה הלכה למעשה, כי הם לא פעלו בהתאם להוראות ההסכם והתעלמו מקיומו: "עלינו לשאול אפוא, אם במקרה שלפנינו, מחזרתם של בני הזוג לחיים משותפים עולה כוונה מכללא לבטל את ההסכם בדבר המזונות שהמערער התחייב לשלם. לדעתי התשובה לשאלה זו היא חיובית. הסכם הגירושין נעשה בשעתו לקראת מציאות של חיים בנפרד תוך אפשרות שהאישה תינשא לאחר. חיש מהר התברר שהמציאות ששני הצדדים ראו נגד עיניהם בעת כריתת ההסכם שונה בתכלית. במקום חיי פירוד באו חיים במשותף; במקום אפשרות להינשא לאחר בא היעדר אפשרות להינשא לאחר; במקום מזונות בסכום קצוב בא פרק זמן מתמשך של פרנסת הבית בלא קיצבה. ברור שאומד דעתם של בני הזוג היה שחזרתם זה לזו מהווה ביטול חיוב המזונות (וראה בע"א 442/83 מ' קם נ' ד' קם [5] , בעמ' 777). עצם הדבר שהבעל לא פנה כל אותן שנים לבית המשפט כדי לבטל פורמאלית את תוקף הסכם הגירושין מלמד שהוא, לפחות, לא סבר שיש לאותו הסכם תוקף כמעין "פוליסת ביטוח" נגדו. טענת המשיבה שבמשך השנים המערער נתן לה מזונות במסגרת הסכם הגירושין אינה מקובלת עליי. ברור לגמרי שהוא פרנס אותה במסגרת משפחתית ולא כפורע חוב על-פי הסכם הגירושין. לאור האמור דין הערעור להתקבל, במובן זה שאין עוד תוקף לחיוב המזונות על-פי הסכם הגירושין. אין בכך כדי לחסום בפני המשיבה כל דרך אחרת לתבוע את המגיע לה מן המערער" (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ.).
ראו: ע"א 4946/94 אגברה נ' אגברה, פ"ד מט(2) 508.
- אין בידי לקבל עמדת הנתבע המבקש לאבחן את הלכות בית המשפט העליון שהובאו לעיל, מן הטעם שאין המדובר בחוזה מסחרי או בהסכם המסדיר מזונות, כי אם בהסכם ממון, ומשכך לא ניתן לבטלו, כי אם בדרך של הסכם חדש בכתב שאושר בידי הערכאה המוסמכת.
- ראשית, גם הסכם גירושין הוא חוזה, וחלים עליו דיני החוזים. בתוך כך, גם הסכם גירושין, נתון לפרשנות בהתאם לאומד דעת הצדדים ולהתנהגותם לאחר כריתתו ואישורו; מאליו מובן, כי גם על צדדים להסכם גירושין חלה מערכת הזכויות והחובות שמחיל הדין על צדדים לחוזה שנכרת כדין, ובהן, כמובן, חובת תום הלב.
שנית, הסכם גירושין הכולל תניות רכושיות הוא אמנם גם הסכם ממון, אך מדובר בסוג מסוים של הסכם ממון, שמעצם טיבו ואופיו נערך אגב הסכמת הצדדים להתגרש זה מזו, על כל הנובע ומשתמע מכך, ותכליתו היא להסדיר ענייניהם הממוניים לעת התרת נישואיהם הקרבה ובאה. הולדתו היא, אפוא, בכוונתם המשותפת של בני הזוג להיפרד זה מזו ולהתיר את נישואיהם.
זהו, אפוא, הסכם הצופה פני גירושין ומסדיר את כל הכרוך בהם עפ"י מערכת הנסיבות והעובדות הרלבנטית למועד כריתתו. זהו חוזה בין שני אנשים שאינם זרים זה לזה ונפגשו באקראי לצורך התקשרות נקודתית, כי אם חוזה בין בני זוג שהיו לבשר אחד ובחרו לקשור גורלם זה בזו ועשו כן בחופה וקידושין; שיצרו תא משפחתי והביאו ילדים לעולם; שאיחדו את משאביהם האנושיים והכלכליים, והחליטו בחלוף השנים, בעצה אחת, כי הגיעה השעה להיפרד זה מזו ולהביא את נישואיהם אל קצם, ובתוך כך לקבוע את גורל ילדיהם וממונם מעתה ועד בכלל.
- בנסיבות המקרה שלפנינו לית מאן דפליג, כי אומד דעת הצדדים ומערכת הנסיבות שהביאה אותם לחתום על הסכם הגירושין הייתה כוונתם הברורה להתגרש זה מזו.
- הסכם גירושין - כשמו כן הוא, הסכם שתכליתו היא הבאת נישואיהם של צדדים אל קצם. מחזה נפרץ הוא במחוזותינו, כמו במקרה דנא, כי הסכמי גירושין מסדירים, פרט לגירושין עצמם, גם את כל העניינים הנוגעים לילדיהם המשותפים של הצדדים לו ואת ענייני הרכוש המשותף שלהם, אשר מטבע הדברים טעונים הסדרה אגב פקיעת הנישואין ופרידת בני הזוג זה מזו. פשיטא, שהגירושין הם בריח התיכון של הסכמי הגירושין.
לשון אחר: הסכמות הצדדים בסוגיות הנובעות מן הגירושין, ובהן מזונות, משמורת, רכוש וכו' נגזרות מהחלטתם המשותפת להתגרש זה מזו, והן יוצקות תוכן מעשי לגירושיהם הצפויים. היסודות נטועים, אפוא, בגירושין ועליהם נבנות יתר ההסכמות.
- משכך ובנסיבות מסוימות, בהעדר גירושין יתר הסכמות הצדדים המעוגנות בהסכם הגירושין, ונועדו, בהתאם לכוונת הצדדים, להגשים את תכליתו, עשויות להתרוקן מתוכנן ולאבד את כוחן ואת משמעותן. צא ולמד, כי החלטתם המשותפת של בני זוג שלא להתגרש, חרף קיומו של הסכם גירושין שנחתם על ידם ואושר כדין, הסכמה לכל דבר ועניין היא, אשר יש בכוחה, בנסיבות מסוימות וככל שעפ"י התשתית הראייתית שמובאת בפניו משתכנע בית המשפט, כי זהו אומד דעתם, לאיין את כל הוראותיו של הסכם הגירושין ולהפכן לאות מתה.
הנה כי כן, יכול שבנסיבות מסוימות, נגדע העץ על שורשיו, ומשכך נגדעו עמו גם ענפיו ופירותיו.
- בנסיבות המקרה שלפניי ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בחומר המונח לפניי, עולה בבירור, כי הצדדים לא קיימו ולו הוראה אחת מהוראות הסכם הגירושין:
א- אין חולק, כי הצדדים לא התגרשו זה מזו בגט פיטורין נכון למועד שמיעת הראיות, ולמיטב ידיעת בית המשפט, עד עצם היום הזה (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 5-6).
ב- אין חולק, כי הצדדים שבו לחיות יחדיו תחת קורת גג אחת בדירת המשפחה בסמוך מאד לאחר אישור הסכם הגירושין בבית המשפט, ואף אם הצדדים חלוקים ביחס לפרק הזמן שחלף מאז אושר ההסכם ועד שוב התובעת לדירה, הרי שגם לשיטת הנתבע היה זה לאחר כשבועיים ימים בלבד (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 9-11).
ג- אין חולק, כי למעט תשלום דמי מזונות עבור חודש אחד בלבד, לא שילם הנתבע לידי התובעת את דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 11-16). טענת התובעת, כי השיבה לידיו הסכום שהועבר אליה על ידו כדמי מזונות, מהימנה עליי, עת הנתבע השיב בעניין זה תשובה פתלתלה שיש בה לחזק את טענת התובעת ולהעיד, כי הכספים שהעביר לידיה בגין מזונות הקטינים עבור חודש אחד ויחיד, הושבו לו על ידה (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 21 עד עמ' 30 ש' 9).
ד- אין חולק, כי נוכח שוב הצדדים להתגורר יחדיו בדירת המשפחה כבני זוג יחד עם ילדיהם הקטינים, לא קוימו הוראות ההסכם בנוגע למשמורת ולהסדרי הראייה (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 9-10).
ה- אין חולק, כי לצדדים נולד בן נוסף כשנתיים וחצי לאחר שהסכם הגירושין אושר וקיבל תוקף של פסק דין.
ו- ההליכים המשפטיים בין הצדדים בבית משפט זה ננקטו בחודש ינואר 2015, כחמש שנים וחצי לאחר שהסכם הגירושין אושר וניתן לו תוקף של פסק דין.
- ברור, אפוא, כי בסמוך מאד לאחר אישור ההסכם בבית המשפט, לא ראו בו הצדדים הסכם תקף ומחייב, וליתר דיוק, התעלמו מקיומו לחלוטין, והמשיכו לנהוג כתמול שלשום וכבני זוג נשואים לכל דבר ועניין, שאף בחרו, כאמור, להרחיב את התא המשפחתי. דפוס ההתנהגות של הצדדים, בפרט שעה שמדובר בבני זוג נשואים, שיש ביניהם קרבה אינטימית, רגשית ופיזית, על בסיס מתמשך ועל פני פרק זמן לא מבוטל, המשתרע על פני מספר שנים, מצביע על כוונתם המשותפת לבטל את הסכם הגירושין.
מערכת הנסיבות והרצונות שהייתה ערב עריכת ההסכם, כעולה מלשונו ומעצם מהותו, השתנתה לחלוטין, עת תחת פירוד, שבו הצדדים לחיי נישואין מלאים ובלתי מסויגים, אשר כללו ניהול משותף של התא המשפחתי, על כל הכרוך בכך.
בנסיבות מובהקות אלו נהיר, כי שני הצדדים בהתנהגותם ביטאו את רצונם להשתחרר מכבליו של הסכם הגירושין ולבטלו.
- בהקשר זה יוער, כי מטבע הדברים יכול שבמקרים מסוימים, מבקשים בני זוג שהחליטו להיפרד זה מזו לצמיתות ואף ערכו הסכם גירושין המעגן את מלוא ההסכמות שאליהן הגיעו, לבחון שוב את גורל נישואיהם ו"לגשש" לקראת אפשרות של השכנת שלום בית תחת פירוק התא המשפחתי. אפשרות זו קיימת תמיד ואף מובנת. עם זאת, כל מקרה ייבחן עפ"י נסיבותיו, וכאמור, יכול שבמקרים מסוימים ובהתאם לתשתית הראייתית המונחת בפני בית המשפט, לא תיחשב חזרתם של בני זוג האחד לזרועות משנהו "בדיקת דופק" בלבד של הסיכוי להשכנת שלום בית ביניהם, כי אם חזרה של ממש לחיי זוגיות ונישואין. השכל הישר וניסיון החיים מלמדים, כי בחינה מעין זו אינה יכולה להימשך עד אינסוף, ובשלב מסוים נחרץ דינה לכאן או לכאן – למימוש הגירושין או להמשך החיים כבני זוג נשואים.
במקרה דנן וכפי שפורט לעיל, גם אם לכתחילה ביקשו הצדדים לנסות ולהשיב השלום למעונם, הרי שהניסיון צלח, ולא נותר עוד בגדר ניסיון, כי אם התגבש לכדי מציאות חיים בה ממשיכים הם בחייהם כבני זוג נשואים וכשותפים לדרך.
- לא נעלם מעיניי, כי בתקופה הרלבנטית לדיוננו פנה הנתבע לבית הדין הרבני שלוש פעמים בבקשה להסדרת הגירושין. אף על פי כן וכפי שיבואר להלן, אין בכך כדי לשנות ממסקנתי, כי הצדדים בהתנהגותם ביטלו את הסכם הגירושין.
וכל כך למה?
א. הבקשה שהוגשה על ידי הנתבע ביום 3.6.2009, בסמוך לאחר אישור הסכם הגירושין בבית המשפט, נזנחה ולא התקיים כל דיון בה. כאמור, הנתבע עצמו הודה שהצדדים שבו לחיות יחדיו כזוג נשוי זמן קצר (כשבועיים) לאחר אישור ההסכם בבית המשפט.
ב. הבקשה השנייה הוגשה ע"י הנתבע ביום 27.6.2013, ארבע שנים (!!!) לאחר אישור הסכם הגירושין בבית המשפט וניהול חיי נישואין מלאים של הצדדים, ובתוך כך הולדת בן נוסף, כאמור, שבמועד הגשת הבקשה האמורה היה כבן שנה ומחצה.
ג. בדיון שהתקיים בבית הדין הרבני ביום 17.7.2013, הופיעו הצדדים בעצמם ובלא ייצוג. לשאלת בית הדין (במשתמע) מה קרה מאז שנת 2009, השיבה התובעת באופן ספונטני ואותנטי: "ב-2009 רצינו להתגרש עשינו הסכם, נולד לנו ילד, אין לי מושג מה אני עושה כאן היום".
כשפנה בית הדין לנתבע ושאל אותו מדוע הוא חפץ בגירושין, השיב כי עובר לברית המילה של בנם הצעיר גבה טורא בין הצדדים.
בית הדין הרבני הציע לצדדים ללכת לטיפול זוגי, והנתבע הביע הסכמתו.
בית הדין העיר לקראת תום הדיון כהאי לישנא: "ההסכם שאושר בביהמ"ש, אין לו תוקף אם תחליטו לתקף אותו בגלל שחזרתם לשלום בית".
איש מן הצדדים לא הגיב על כך.
בתום הדיון ניתנה החלטת בית הדין המפנה את הצדדים לטיפול זוגי שבעלותו יישאו בחלקים שווים, תוך שנקבע עוד, כי דיון נוסף ייקבע עפ"י בקשת הצדדים.
ד. מאז הדיון האמור ועפ"י המסמכים שהוגשו לבית המשפט, לא התקיים דיון נוסף בבית הדין הרבני בעניינם של הצדדים, ורק בחלוף שנה, ביום 17.6.2014, הוגשה ע"י הנתבע בקשה נוספת לקביעת מועד לגירושין.
ביום 19.6.2014 ניתנה ע"י בית הדין הרבני החלטה לפיה, כיוון שאין מדובר בבקשה מוסכמת, לא ניתן לקבוע מועד לדיון בהליך, ונראה כי אלה הם פני הדברים גם כיום.
ה. האמור מלמדנו, כאלף עדים, שגם אם ביקש הנתבע להביא הנישואין אל קצם, לא היה זה עובר לאישור הסכם הגירושין, כי אם שנים אחדות לאחר מכן, ומכל מקום נהיר, שהנסיבות השתנו מאז החתימה על הסכם הגירושין ועד המועד בו פנה הנתבע לבית הדין הרבני. יתר על כן והגם שמדובר בצעד שננקט על ידו בלבד, גם מבחינת הנתבע לא נסתם הגולל על נישואי הצדדים, ולאחר שהגיש הבקשה לסידור הגירושין (בחודש יוני 2013), קיבל הוא את הצעת בית הדין לפנייה משותפת של הצדדים לטיפול זוגי בניסיון להשיב השלום למעונם.
משכך, אין לקבל את טענות הנתבע, כי הסכמתו לדחיית הגירושין ניתנה בעקבות בקשת התובעת להשכנת שלום בית ביניהם. עפ"י הראיות שהובאו בפני בית המשפט, התובעת כלל לא הבינה את מהות הדיון שהתקיים בבית הדין הרבני בחודש יולי 2013, וההצעה להפניית הצדדים לטיפול זוגי הייתה ביוזמת בית הדין.
- עניין נוסף שיש ליתן עליו את הדעת הוא העובדה, כי ביום 11.01.2016 נחתם בין הצדדים הסכם חדש בעניין מזונות ומשמורת הקטינים, אותו הגישו לבית המשפט, וביקשו כי יאשרו ויתן לו תוקף של פסק דין.
אם כטענת הנתבע הסכם הגירושין תקף, כי אז נשאלת השאלה מדוע קם הצורך לערוך הסכם חדש בנוגע למשמורת ולמזונות.
אף אם תשובת הנתבע לכך היא, שעקב הולדת הבן הצעיר, ...., התעורר הצורך בחתימה על הסכם חדש, הרי שבחינה של ההסכם החדש אשר נחתם בין הצדדים אינה תומכת בכך, כיוון שההסכם מתייחס גם לבן ..., שענייניו הוסדרו כבר במסגרת הסכם הגירושין. יתרה מזו, הן בשעת החתימה על הסכם הגירושין והן בשעה שנחתם ההסכם החדש היו לצדדים שני ילדים קטינים, שהרי מחד הבן ... בגר, ומאידך הצטרף למשפחה הבן .... על כן, ניתן היה, לכאורה, לבצע שינוי רק בזהות הקטינים ולהותיר את הסכם הגירושין על כנו, ברם הצדדים בחרו לנסח הסכם חדש ובו הוראות שונות מאלו שבהסכם הגירושין.
- זאת ועוד, הסכם גירושין מעצם טיבו, וכך גם ההסכם שלפנינו, כולל חיובים השלובים זה בזה והוא משקף ומשקלל את האיזון בין האינטרסים השונים במסגרת הסכם אחד. לכן כבר נקבע בעבר, כי לא ניתן לבטל רק חלק מהסכם הגירושין: "הסכם גירושין מהווה "חטיבה אחת" של זכויות וחובות, ולאחר אישורו וביצועו, לא ניתן לבטל רק חלק ממנו [א' גריידי הסכם ממון וגירושין אישור וביטול (מהדורה שנייה) (להלן: "גריידי"), בעמ' 145], ובצדק קבע בית משפט קמא כי בחינה מהותית של תנאי ההסכם מצביעה על כך שמדובר בהסכם בין בני הזוג שנועד להסדיר את הגירושין, כאשר התמורה העיקרית היא הגט, וזאת גם אם הילדים קיבלו זכויות מכוחו".
עמ"ש 1047/09 (ת"א) פלוני נ' פלונית פורסם במאגרים האלקטרוניים.
- כאמור, בנסיבות המקרה שלפניי, ביטלו הצדדים את ההוראות הנוגעות למשמורת ולמזונות בהסכם הגירושין בכך שיצרו הסכם חדש, שאושר וקיבל תקף של פסק דין. זאת, נוסף על העובדה הבסיסית שנדונה לעיל בהרחבה, והיא - שהצדדים לא התגרשו זה מזו, ולא בוצע החיוב המהותי שבהסכם - אקט הגירושין.
נוכח האמור, עת מחד לא קוימו הוראות הסכם הגירושין, ומאידך, אף בוטלו באופן אקטיבי חלקים ממנו, הנוגעים למזונות ולמשמורת הקטינים, וממילא הופר האיזון בין כלל האינטרסים, אשר בא לידי ביטוי בהסכם הגירושין, איני מוצאת ההצדקה להותרת ההוראות בעניין הרכוש בלבד על כנן.
כאמור, לשיטת הנתבע, משעסקינן בתניות ממוניות, הרי שלצורך שינוין, טעון הדבר מסמך בכתב ואישורו בפני הערכאה המוסמכת, ומשלא נעשה הדבר, כי אז ממשיכות לחול הוראות ההסכם בכל הנוגע לרכוש הצדדים.
אין בידי לקבל עמדה זו.
כפי שצוין בפתח הדברים ונשוב על כך גם כעת, במקרים מסוימים, ומקרה זה שלפנינו, בא לטעמי בגדרם, משמדובר בביטול הסכם גירושין כמקשה אחת, על תניותיו הממוניות, ניתן לקבוע כי הדבר נעשה גם בהתנהגות, כשהיא משותפת לצדדים וכשהיא נלמדת מן העובדות ומן הנסיבות, וגם בהעדר מסמך בכתב.
אין זה מתקבל על הדעת, כי צדדים להסכם ינהגו וינהלו חייהם משך מספר שנים בניגוד גמור לרוחו ולתכנו של הסכם שנחתם ביניהם, ובשעת פקודה, יבחר אחד מהם להשליך עליו יהבו, לחסות בצלו ולראות רק בחלק ממנו הסכם מחייב. הנתבע מבקש, למעשה, להפוך את הסכם הגירושין להסכם ממון במשמעותו הצרה ובכך לשנות תכליתו ומהותו, הגם שהדבר אינו על דעת התובעת, ולכך אין להסכים.
עמידה דווקנית על קיום חלק מהוראות הסכם גירושין המשרתות אינטרס של אחד הצדדים, עת הוא עצמו מתנהג מדי יום ביומו משך כחמש שנים וחצי שלא על פיו, איננה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב החלה על צדדים לכל חוזה שהוא, גם צדדים להסכם גירושין.
- לטעמי לא ניתן גם להתעלם מן העובדה, כי הנתבע עצמו עתר במסגרת תביעתו המקורית (עת היה מיוצג ע"י עו"ד אחר) לאיזון משאבים הכולל את נכסי הקריירה שנצברו ע"י התובעת גם ביחס לתקופה שקדמה לחתימה על הסכם הגירושין. דרישה זו מבטאת, למעשה, התעלמות מהסכם הגירושין.
אמנם, לאחר שהוחלף ייצוג הנתבע, הוגש על ידו, ברשות בית המשפט, כתב תביעה מתוקן, תוך שנטען על ידו כי יצאה שגגה מלפני פרקליטו הקודם. למרות זאת, נמנע הנתבע מזימון בא כוחו לעדות בסוגיה האמורה (עמ' 42 לפרוטוקול ש' 16-22). הימנעות הנתבע מהבאת ראיות בעניין מחלישה גרסתו ומחזקת את גרסת התובעת, לפיה גם הנתבע ראה בעת שהוגשה התביעה הרכושית מטעמו את הסכם הגירושין כמבוטל וכחסר תוקף.
- עדות התובעת לפיה הנתבע התחייב והצהיר בפניה, כי הסכם הגירושין מבוטל וחסר כל תוקף, מהימנה עליי, שאם לא כן, אין הגיון בהסכמה שלה, לאחר המשבר שפקד את יחסי הצדדים, לשוב למגורים משותפים עם הנתבע ואף להביא עמו ילד נוסף לעולם, כאשר בכל עת רשאי הנתבע לנופף כנגדה בהסכם הגירושין, גם אם הצדדים חיים יחדיו וכלל לא התגרשו זה מזו, ולסלקה מדירת המגורים של המשפחה.
עדות הנתבע בעניין התייחסותם של הצדדים לתוקף ההסכם לוקה בחסר.
מחד טען הנתבע, כי גם התובעת ידעה שההסכם תקף והסכימה לכך, נוכח הכספים שעלה בידיה לחסוך ולצבור בתקופת החיים המשותפים, תחת שימוש בהם לטובת התא המשפחתי, ובסכומים המאפשרים לה לרכוש לעצמה דירה. דהיינו, לטענת הנתבע, התובעת אף היא נהנית מהוראות הסכם הגירושין (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 14, עד עמ' 35 ש' 9).
מאידך, כאשר הוצע לו לבטל ההסכם ולבצע איזון של כלל הזכויות שנצברו ע"י הצדדים מאז נישואיהם, לרבות הדירה והכספים שנצברו ע"י התובעת, סירב לכך הנתבע (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 14 עד עמ' 36 ש' 1). בכך נשמטה הקרקע תחת טענתו בעניין האינטרס הכלכלי של התובעת בקיום התניות הרכושיות שבהסכם הגירושין.
יתר על כן, תשובות הנתבע בהתייחס לזכויות הסוציאליות ולכספים שנצברו ע"י התובעת עובר לחתימה על הסכם הגירושין, כשאין מחלוקת, כי באותה עת צברה ותק בעבודה של כשנתיים בלבד, אינן מתקבלות על הדעת.
- מעדות הנתבע עולה עוד, כי בתקופת הנישואין המשיכו להשתלם החזרי המשכנתא הרובצת על הדירה וכי היא שופצה וערכה הושבח (עמ' 37 לפרוטוקול ש'1 עד עמ' 38 ש' 15).
בנסיבות אלו מתגבר כוחה של טענת התובעת, כי לולא האמינה שההסכם בטל, לא הייתה מסכימה להשקעת כספים מתוך התקציב המשותף בהחזרי המשכנתא ו/או בהשבחת הדירה, שתישאר בסופו של יום בבעלותו הבלעדית של הנתבע.
מנגד, גרסת התובעת לפיה חיי הנישואין של הצדדים התנהלו כרגיל עד שלהי שנת 2014, לא נסתרה.
כפי שהובהר לעיל בהרחבה, גרסה זו נתמכת גם בעובדות הקשורות בהליך שנוהל בבית הדין הרבני ובהתנהלות הצדדים שם.
ודוק: גם אם התעוררה בין הצדדים מחלוקת סביב סביב ברית המילה של הבן ..., הרי שעסקינן במחלוקת שלא הובילה למשבר ביחסי הצדדים, שאין ממנו דרך חזרה. לראיה, העובדה שהנתבע פנה לבית הדין הרבני רק בהיות הבן .... כבן שנה ומחצה.
גם אם הצדדים לנו לפרקים בחדרי שינה נפרדים, אין בכך כדי להשליך על ההכרעה בהליך זה שלפניי. ראשית, כיוון שגרסאותיהם שונות בעניין זה, ואיש מהם לא הביא ראיה חיצונית לתמיכה בגרסתו, הרי שחזקה היא, כי ניהלו חיי נישואין מלאים. שנית, משעה שאין מחלוקת כי מדובר בבני זוג נשואים אשר שבו להתגורר יחדיו ולנהל משק בית משותף, ועושים כן עד עצם היום הזה, ולא הוגשה ע"י מי מהם תביעת גירושין, כי אז אין בכוחה של טענה זו לשנות ממסקנתי, כי הסכם הגירושין בוטל על ידיהם בהתנהגות.
דווקא העובדה, כי התובעת לא פנתה לבית הדין הרבני בשום שלב שהוא מאז אושר הסכם הגירושין, ולא נקטה בכל הליך שהוא לביטול הסכם הגירושין, מעידה, לטעמי, באופן ברור שהיא לא ראתה בהסכם הגירושין הסכם מחייב.
- הנתבע בעדותו טען, כי הצדדים לא שוחחו מעולם על הסכם הגירושין (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 21-22 ועמ' 33 לפרוטוקול ש' 16-17). אם נקבל גרסה זו, הרי שטענת הנתבע, כי התניות הממוניות בהסכם תקפות בכל מקרה ולכל עת, והן נותרות בלא שינוי, כאשר זו הפרשנות שהוא מבקש ליתן לעובדות ולנסיבות, ואין המדובר בהסכמה שהתקבלה ע"י הצדדים לכך, אינה יכולה להתקבל, כאשר ברקע התחולל שינוי מהותי בסיפור העלילה, ובפועל בחרו הצדדים שלא להתגרש זה מזו כי אם לשוב לחיי נישואין מלאים.
- בנסיבות המקרה שלפניי שוכנעתי, אפוא, כי מכוח עקרון תום הלב ודוקטרינת ההשתק, אין לקבל טענת הנתבע כי הסכם הגירושין תקף. זאת, שעה שהוא עצמו משך שנים מספר לא פעל עפ"י ההסכם ושעה שבסוגיות אחרות אשר הוסדרו בהסכם הגירושין הגיעו הצדדים להסכם אחר שביטל את הקבוע בו.
- אכיפת הסכם גירושין באופן סלקטיבי, עת הנסיבות השתנו מהותית, איננה צודקת, ולטעמי, איננה מגשימה את התכלית שבדרישת הכתב ובדרישה כי בית המשפט יאשר הסכמי ממון, סביבה ריכז הנתבע טענותיו. בדיוק ההיפך הוא הנכון.
הליכה בדרך דווקנית זו במקרה דנא, תוך התעלמות מעובדות שאינן שנויות במחלוקת ומהתנהגות הצדדים, חוטאת לעקרונות הצדק וההגינות ולדין עצמו, שהרי תכליתו היא להבטיח הלימה מירבית בין הקבוע בהסכם העוסק בענייני ממונם של בני זוג ובין רצונם החופשי וכוונתם. חלוף הזמן ושינוי הנסיבות ממועד החתימה על הסכם הגירושין ואישורו בבית המשפט, עת ברור שהצדדים אינם רואים עין בעין את תוקפו של הסכם הגירושין, מאיינים למעשה גם את האישור שניתן להסכם הגירושין ע"י בית המשפט, שהרי גם הוא הפך בלתי רלבנטי ואיבד משמעותו.
- יובהר, כי אין בהכרעה זו משום קביעת מסמרות באשר לתוצאות ההליך שבכותרת ואין בה משום הבעת עמדה בנוגע לסיכויי התביעה שלפניי. ההחלטה דנן נוגעת לשאלת תוקפו של הסכם הגירושין, ולה בלבד.
- עוד מצאתי לציין, כי התנגדותו העיקשת של ב"כ הנתבע לצירוף פסקי הדין לסיכומי התשובה של התובעת אינה ברורה. ראשית, מדובר בפסקי דין של בתי משפט לענייני משפחה והן אינם מחייבים או מנחים בית משפט זה. שנית, אין מדובר בראיות או בטענות חדשות, כי אם בפסקי דין שפורסמו, וחזקה על בית המשפט כי היה מעיין בהם גם אלמלא הומצאו ע"י התובעת עת ישב על המדוכה לצורך ההכרעה בהליך.
- לפיכך ונוכח המפורט לעיל בהרחבה, מוצהר בזאת כי הסכם הגירושין שנחתם וקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט זה ביום 01.06.2009 מבוטל.
ההליך שבכותרת וההליך הקשור (תמ"ש 37839-01-15) נקבעים לדיון ביום 26.4.2017 בשעה 10:00.
- הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישולמו תוך 30 יום.
- ההחלטה ניתנת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
- המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים באמצעות באי כוחם.
ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ז, 25 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.