1.ביום 8.12.2011 נהרג המנוח ה .צ' ז"ל, אזרח תאילנדי ששהה בארץ, בתאונת דרכים. לפניי תביעת עזבונו ותלוייו לפיצויים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).
2.התאונה ארעה עת המנוח רכב על אופניו ונפגע מרכב שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1 ומיד אחר כך נפגע מרכב נוסף שהיה נהוג בידי הנתבעת מס' 3. אין חולק באשר לחובת הנתבעות מס' 2 ו-4, מבטחות כלי הרכב, לפצות את התובעים על נזקיהם. הנתבעות הגיעו להסכמה בדבר חלוקת החבות בינן לבין עצמן ועל כן אין צורך להכריע בשאלה זו (ר' הודעת הנתבעים בפרוטוקול הדיון מיום 23.6.15).
3.התביעה הוגשה על ידי אלמנת המנוח (התובעת מס' 2), ילדיהם (התובעים מס' 3 ו-4), ואם המנוח (התובעת מספר 5). לגבי כל התובעים, לרבות אם המנוח, נטען כי היו תלויים במנוח ובנוסף הם יורשיו לפי צו ירושה (נספח ג' לתצהיר התובעת).
בשנת 2013 הלכה אם המנוח לבית עולמה. התובעים לא תיקנו את כתב התביעה לאחר פטירתה, אך לאחר הגשת הסיכומים הגישו עותק מצו ירושת האם המנוחה בצירוף יפוי כוח היורשים וביקשו לתקן את כתב התביעה בדרך של צירוף היורשים כתובעים [כעיזבונה של האם (בקשה מס' 27 בתיק)]. לא הוגשה התנגדות מצד הנתבעים למבוקש ועל כן יתוקן כתב התביעה בהתאם ובמקומה של התובעת מס' 5 יבואו יורשיה על פי צו הירושה כמפורט בבקשה.
4.עיקר המחלוקת בין הצדדים הוא בכל הקשור לחישוב אובדן התמיכה וההפסד בשנים האבודות ובמיוחד באשר לגובה השכר עליו יש לבסס את החישוב.
5.מטעמם של התובעים העידו התובעת מס' 2 אלמנת המנוח (להלן: התובעת או האלמנה), והגב' יהל אס קורלנדר אשר ערכה חוות דעת מקצועית בנוגע להפסדי התמיכה שנגרמו לתלויי המנוח בעקבות מותו.
מטעם הנתבעים לא הובאו עדים.
הכנסות המנוח עובר למותו
6.המנוח הגיע ארצה בשנת 2005 עם אשרת עבודה. תוקף אשרת העבודה פקע ביום 31.12.08, כשלוש שנים לפני התאונה.
7.התובעים טוענים כי הוכיחו בראיות כי המנוח עבד בישראל עד יום מותו, וכי שכרו עובר למותו היה בגבולות 6,000 ₪ לפחות. לטענתם, הדברים הוכחו בעדות האלמנה ובמסמכים שהוגשו, ובכלל זה דרכונו של המנוח הכולל אשרת עבודה, הסכם העסקה של המנוח, ומסמכים הקשורים לבקשת מעביד להארכת אשרת העבודה שלו. כן מסתמכים התובעים על תדפיסים מחשבון הבנק של אם המנוח אליו הופקדו חלק מהכנסותיו. לקראת דיון ההוכחות ביקשו התובעים להגיש גם תדפיסים מחשבון הבנק של אחות המנוח, אך הנתבעים התנגדו להגשתם בניגוד לדיני הראיות.
8.הנתבעים טוענים כי התובעים, שעליהם נטל ההוכחה, לא הוכיחו כי המנוח עבד והשתכר עובר לתאונה. כך בכלל, ובמיוחד בתקופה בה שהה בארץ באופן בלתי חוקי.
לטענת הנתבעים, התובעים נמנעו מהבאת עדים שיכלו לתמוך בגרסתם, כגון מי ממעסיקיו של המנוח או מי מחבריו לעבודה או למגורים. כן נמנעו התובעים מלפנות לגורמים רלוונטיים שיכלו למסור נתונים על העסקתו של המנוח בארץ כגון רשות האוכלוסין וההגירה.
הראיות שכן הובאו (עדות האלמנה ותדפיסי חשבון בנק) אין בהם כדי להוכיח כי המנוח עבד ובוודאי שאין בהם כדי להוכיח את גובה שכרו. אשר למסמכי הבנק נטען שהם אינם קבילים וגם לגופם אין בהם כדי להוות הוכחה לכך שהמנוח עבד והשתכר מעבודה.
9.בחנתי ושקלתי את הראיות והגעתי למסקנה כי הוכח כי עובר למותו עבד המנוח והשתכר.
הוכח כי המנוח הגיע ארצה בשנת 2005, כעובד זר, בעל רישיון עבודה שהיה בתוקף, לאחר הארכה, עד ליום 31.12.2008 [ר' צילום הדרכון עם אשרת העבודה מוצג יב' למוצגי התובעים ועדות האלמנה].
התובעת העידה כי מאז הכירה את המנוח, בגיל 20 לערך, המנוח עבד. מאז נישואיהם היה מפרנסה היחיד של המשפחה. המנוח היה חקלאי במקצועו, אך בשנים שקדמו להגעתו לישראל עבד כפועל במפעל בבנגקוק. עוד העידה כי בשנת 2005 הגיע המנוח ארצה במטרה לעבוד ולהשתכר, ולאורך כל השנים העביר את הכנסותיו למשפחתו בתאילנד (ר' תצהיר התובעת ועדותה בעמ' 8 לפרוטוקול).
זה המקום לציין כי עדות התובעת היתה עקבית ומהימנה. מעדותה שוכנעתי כי המנוח היה איש עבודה, כי עבד ברצף בתאילנד קודם להגעתו לישראל, וכי הגיע לכאן כדי לעבוד ולהשתכר יותר. שוכנעתי גם כי לאורך שנות שהותו בישראל העביר המנוח כספים למשפחתו בתאילנד באמצעות חשבונות הבנק של אמו, אחותו ואשתו. עוד שוכנעתי כי על פי ידיעתה של התובעת הכספים שהעביר המנוח היו הכנסות מעבודה. אמנם, אין מדובר בראיה ישירה שהרי התובעת ניזונה מדברים שסיפר לה המנוח, אך שוכנעתי שכך סיפר לה המנוח (ר' עדותה בעמ' 12 לפרוטוקול), וגם לעדות זו משקל ראייתי משלה בהעדר אפילו ראשית ראיה שעשויה להצביע על מקור אחר להעברת הכספים או להטיל ספק בגרסה זו ובהצטרפה לראיות נוספות (אשרת עבודה, הסכם העבודה משנת 2005, ומסמכים הנוגעים לבקשת מעביד להארכת אשרת העבודה של המנוח, וחוות דעתה של המומחית כפי שיפורט להלן).
ראיה תומכת במסקנה זו מצויה בחוות דעתה של הגב' יהל אס קורלנדר (על חוות הדעת וטענות הנתבעים בנוגע למשקלה יורחב בהמשך). בחוות הדעת מפרטת המומחית כי על פי מחקרים שנעשו אודות מהגרי עבודה תאיים בענף החקלאות נמצא כי מהגרי עבודה אלה המשיכו לעבוד בארץ גם לאחר שאשרת העבודה החוקית שלהם פגה, כך עד לחודש מאי 2013, וזאת בין היתר כפועל יוצא של החלטות הממשלה והתנהלות הגורמים השונים שעסקו בתחום זה אותן פרטה בחוות דעתה (ר' עמ' 3-6 לחוות הדעת). המסקנה העולה מחוות דעתה זו, שלא נסתרה, היא, כי על פי נתונים סטטיסטיים קיימת סבירות גבוהה שהמנוח עבד בישראל גם לאחר שפג תוקף האשרה שלו וכי שכרו מעבודה היה המקור לכספים ששלח למשפחתו לאורך כל אותן שנים.
מסקנתי מכול האמור לעיל היא שהוכח כי המנוח, שהגיע לישראל כדי לעבוד ולהשתכר לפרנסתו ופרנסת משפחתו, עשה כך עד יום מותו.
10.ברורה פחות השאלה מה היה שכרו של המנוח בעבודתו בישראל עובר למותו. לתצהיר עדותה הראשית צירפה התובעת עותק מהסכם העסקתו של המנוח בישראל (נספח ח' לתצהיר). בנוסף צורפו דפי חשבון בנק, אליו, לפי הנטען, העביר המנוח את שכר עבודתו בישראל, על שם אם המנוח ועל שמה (סומנו ת/1). בחקירתה הנגדית הוברר כי חשבון הבנק הרלוונטי הינו של אם המנוח בלבד (עמ' 9 לפרוטוקול).
ימים ספורים עובר למועד ההוכחות בקשה התובעת להגיש תצהיר משלים ולצרף למוצגיה תדפיסי חשבון בנק על שם אחות המנוח אליו לפי הנטען העביר המנוח את הכספים שהשתכר בארץ בשנתיים הראשונות וזאת לצורך החזר הלוואה שנטל באמצעותה. בנוסף ביקשה התובעת להגיש אישור לפיו חשבון בנק שנפתח על שמה נסגר בתאריך 30.8.13. התובעת הסבירה כי את חשבון הבנק על שמה היא פתחה בשנת 2007 או בסמוך ובשנת 2013 נסגר החשבון. מסיבה זו לא עלה בידה להגיש תדפיסים אודות התנועות בחשבון שהיה בהם ללמד על העברות כספי המנוח לחשבונה. הנתבעים התנגדו להגשת המסמכים שלא באמצעות עורכם והתנגדותם התקבלה. עם זאת, אפשרתי לתובעת להשלים את עדותה.
הנתבעים טוענים כי בהעדר ראיות קבילות לא הוכחה טענת התובעת לפיה העביר המנוח כספים מישראל, ובוודאי לא הוכחה הטענה כי העביר בממוצע כ- 6,000 ₪ לחודש. יתרה מכך, טוענים הנתבעים, גם בהתעלם מאי קבילות המסמכים, וגם אם נצא מהנחה, שלא הוכחה, שהמקור לכל שורת העברת כספים לחשבון בתדפיס הוא כספים שהעביר המנוח, גם אז חישוב ההכנסות לאורך השנים מצביע על הכנסות זעומות ביותר, כמה מאות שקלים בממוצע.
11.אכן, הראיות באשר להיקף הכנסותיו של המנוח ולהיקף העברות הכספים על ידו אינן מספקות דין ואין בהן הוכחה לטענה כי המנוח השתכר בגבולות 6,000 ₪ לחודש כנטען. מקובלת עלי גם הטענה כי ניתן היה להניח תשתית ראייתית מסודרת ומבוססת יותר.
עם זאת, מהתרשמותי מעדות התובעת שוכנעתי שהחסר נובע מקשיים טכניים ומקשיי המרחק והשפה וכיוצא באלה, ולא מהימנעות מכוונת שיש לה כשלעצמה משקל ראייתי וניתן להסיק ממנה שלו הובאה הראיה היא היתה פועלת לחובת התובעים.
הנתונים הידועים לנו אודות המנוח הם שעל פי הסכם ההעסקה בשנת 2005, עם הגעתו ארצה, עמד שכר הבסיס שלו על סך של 3,335 ₪ לא כולל שעות נוספות (ר' נספח ח' לתצהיר התובעת), ובהצמדה למועד התאונה – 3,980 ₪.
נתון נוסף שהוכח באמצעות חוות דעת הגב' אס קורלנדר ובהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא שהשכר הממוצע של עובד מחו"ל בענף החקלאות בשנת 2011, שנת התאונה, עמד על 4,890 ₪ לחודש (עמ' 4 לחוות הדעת).
אשר להיקף הכספים שהועברו על ידי המנוח. התובעת, אלמנת המנוח, הסבירה בעדותה כי בשנים הראשונות להגעת המנוח ארצה היא עצמה לא היתה בעלת חשבון בבנק, והמנוח העביר כספים לחשבון של אחותו (להחזר הלוואה) ולחשבון של אמו. בהמשך לאחר כשנתיים היא פתחה חשבון על שמה והמנוח העביר את הכספים לחשבונה וגם לחשבון אמו. את תדפיסי חשבון האחות ביקשה להגיש עובר למועד ההוכחות אך הנתבעים התנגדו להגשתם, ואת תדפיסי חשבונה שלה לא הצליחה להשיג משום שהחשבון נסגר בשנת 2013. כפי שכבר ציינתי, מצאתי את עדות התובעת כנה ומהימנה וגם בנקודה זו קיבלתי את עדותה והסבריה. המסקנה העולה מן האמור בנקודה זו היא כי תדפיסי הבנק שהוגשו כראיה מחשבון אם המנוח משקפים רק חלק מהעברות הכספים שביצע המנוח ולא ניתן להסיק מהם על היקפם המלא של הכספים ששלח למשפחתו.
לסיכום נקודה זו – מחד, שוכנעתי מעדות התובעת כי עד מותו העביר המנוח למשפחתו סכומי כסף משמעותיים, היינו גבוהים מההכנסה הממוצעת במקום מושבם. מאידך, לא הונחה תשתית מספקת להוכחת הטענה כי המנוח השתכר סכום של 6,000 ₪ בממוצע, והעובדה כי לא הובאו ראיות נוספות שניתן היה להביא, לפחות באשר לתקופת העסקתו החוקית, פועלת לחובת התובעים בעניין זה.
לאור כל האמור, ולאחר שקלול כל הנתונים שהובאו לעיל, אני קובעת כי שכרו של המנוח עובר למותו עמד על סך של 4,000 ₪. בהצמדה להיום – 4,100 ₪ במעוגל.
חוות דעתה של הגב' יהל אס קורלנדר
12.במסגרת ראיותיהם הגישו התובעים חוות דעת ערוכה בידי הגב' יהל אס קורלנדר בנוגע להפסדי התמיכה שנגרמו לתלויי המנוח. בחוות דעתה העריכה המומחית את פוטנציאל השתכרותו העתידית של המנוח אלמלא מותו, תוך התייחסות להיותו מהגר עבודה מתאילנד.
בחוות הדעת מנתחת המומחית את המבנה הכלכלי תרבותי של משקי הבית התאיים המסתמכים על כספי מהגרי העבודה, את המצב במחוז ממנו הגיע המנוח, את סיכוייו להמשיך לעבוד ולהשתכר בישראל בהינתן התנהלות שוק מהגרי העבודה בארץ והגופים הרלוונטיים. בנוסף ניתחה את פוטנציאל ההשתכרות של המנוח לאחר סיום עבודתו בישראל לפי מספר תרחישים אפשריים ובכללם שהמנוח היה שב לתאילנד, ושהיה מהגר בשנית למדינה אחרת. בהתאם, ועל בסיס נתוני שכר שקיבצה, העריכה המומחית את פוטנציאל ההשתכרות של המנוח וכפועל יוצא את הפסדי התמיכה של תלויו ועזבונו לפי כל אחד מהתרחישים האפשריים.
13.התובעים מבקשים לאמץ באופן מלא את חוות דעת המומחית שלא נסתרה, לטענתם, בחקירה הנגדית, ומשלא הוגשה חוות דעת נגדית מטעמם של הנתבעים.
הנתבעים טוענים ביחס לחוות הדעת כי "מסמך זה אינו בגדר חוות דעת שבמומחיות והינו נעדר כל משקל ממשי" (סעיף 9 לסיכומיהם). הנתבעים תוקפים הן את מומחיותה של הגב' אס קורלנדר והן את האופן שבו נערכה חוות הדעת ואת ממצאיה.
14.איני מקבלת את טענות הנתבעים באשר להעדר מומחיותה של הגב' אס קורלנדר. ראשית יוזכרו הדין וההלכה על פיהם: "לא ביחס לכל תחום מן התחומים, שלגביהם רשאי בית המשפט להיזקק לחוות-דעת או לעדות מפי מומחה לדבר, מותנית קבילות חוות הדעת או העדות בהיותו של העד המומחה בעל הכשרה שנרכשה בלימודים עיוניים במסגרת מוסדית מוכרת, או בהיותו בעל הסמכה פורמאלית מסוימת; שכן, מוכרים וידועים תחומים רבים, שההתמחות בהם עשויה לנבוע מלימוד עצמי ומניסיון מעשי".
ר' ע"פ 436/88 עוזי רבינוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1), 553.
כן אוזכר שם האמור בע"א 745/82 משה שחר נ' לאה בור, פ"ד מ(2) 46, לפיו: "קיימים שני סוגים של "עדים מומחים", אשר עדותם קבילה ורלוואנטית, למרות שאין ברשותם בהכרח מידע ישיר בדבר העובדות המרכזיות שעליהן נסב המשפט שבו הם נקראים להעיד. ישנם "מומחים" במובן הקלאסי של המונח, היינו, אנשי שהתמחו במדע או במקצוע, בעלי תארים ודיפלומות, אשר בתי-משפט נזקקים לעדותם, כאשר מחווים הם את דעתם בנושא שהוא בתחום מומחיותם המיוחדת. ומאידך גיסא ישנם אנשים אחרים, אשר בדרך זו או אחרת, אם תוך עיסוק במקצועם או בתור חובבנים או בדרך מקרית אחרת, רכשו מידע כללי בנושא מסוים, ובית המשפט סבור, כי יוכל להפיק תועלת מפרי ניסיונם בבואו להחליט בנושא או בנושאים העומדים להכרעה לפניו".
נתוני השכלתה וניסיונה המקצועי של הגב' אס קורלנדר פורטו בעמודים 1 ו-2 לחוות הדעת: בוגרת תואר ראשון בחינוך ותואר שני בסוציולוגיה. משנת 2010 הינה סטודנטית לדוקטורט בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, כותבת תזה בנושא הגירת עבודה לחקלאות מתאילנד לישראל. הדוקטורט מבוסס על מחקר איכותני וכמותני ועל נתונים שנאספו בין השנים 2010 ל-2013. הנתונים מכילים 68 ראיונות עומק, 26 מתוכם נערכו בתאילנד, 42 בישראל ו-55 שאלונים שנערכו עם מהגרי עבודה תאיים בישראל. הגב' אס קורלנדר הרצתה בין היתר באוניברסיטת חיפה ובמכללת תל חי בנושא הגירת עבודה בישראל, פרסמה מספר פרסומים ואף זכתה בפרס ובמענק על מחקריה בנושא הגירת עבודה לחקלאות מתאילנד לישראל (ר' פירוט מלא בחוות הדעת).
הגב' אס קורלנדר נחקרה על מומחיותה בחקירה הנגדית:
"ש. מה הופך אותך למומחית בנושא הגירה?
ת. מאז אוקטובר 2010 אני מתעסקת אך ורק בנושא של הגירת עבודת חקלאות מתאילנד לישראל וזה התחום שלי. זה הדוקטורט שלי ובזה מושקע רוב הזמן שלי. אני נותנת חוו"ד לעוד גורמים ואני יכולה לומר בענווה שבנושא הספציפי הזה אני מספר 1.
ש. מה הופך אותך למומחית בכך? פרסומים? מאמרים? תואר שנותן גושפנקא למומחיות שלך? תואר שני קשור לכך ?
ת.התואר השני שלי לא קשור לנושא. אני מלמדת קורסים בנושא הגירת עבודה לחקלאות מתאילנד לישראל במכללת תל חי ובאוניברסיטת חיפה ואני מייעצת לכל הגורמים הרלבנטים היום בנושא. אם זה למשרד המשפטים ולעמותות לזכויות אדם ולחוקרים בתחום. אני הצגתי בכנסים מובלים. זה התחום שלי. הייתי בתאילנד, חקרתי" (עמ' 18 לפרוטוקול. ור' גם עמוד 20).
שוכנעתי מהנתונים שפרטה בחוות דעתה ובעדותה, נתונים שלא נסתרו על ידי הנתבעים, כי לגב' אס קורלנדר ידע ומומחיות בנושא מהגרי עבודת חקלאות מתאילנד, וכי יש בידע שרכשה כדי לסייע בידי להכריע בנושאים שבמחלוקת.
הנתבעים גם לא הצליחו לערער בחקירה הנגדית את טיב עבודתה של הגב' אס קורלנדר ואת מהימנותה. ודוק, נכונה הטענה כי המומחית לא ערכה מחקר מעמיק אודות נתוני המנוח עצמו, אך אין בכך כדי לפגום בחוות דעתה בה היא מספקת נתונים סטטיסטיים כלליים אודות מהגרי העבודה (בחקלאות) מתאילנד ככלי מסייע לקביעת ממצאים ולהנחת הנחות עובדתיות מסתברות להערכת עתידו התעסוקתי של המנוח אלמלא מותו. כפי שהבהירה לא אחת בחקירתה: "הדו"ח שלי מתבסס על מסלול החיים השכיחים והסבירים של מהגרי עבודה" (עמ' 19 לפרוטוקול, וכן ר' עמ' 23).
גם הטענה או הניסיון להציג את חוות דעת המומחית כנסמכת על עבודה הכוללת חקירה ותשאול של 55 עובדים בלבד, אין בה ממש. ברור מחוות הדעת ומעדות המומחית (ר' עמ' 20 לפרוטוקול) כי היא נסמכת על עבודה אקדמית מקיפה יותר, על מחקרים שעשו אחרים ועל מקורות אחרים שתוקפם לא נסתר על ידי הנתבעים לא בחקירה, לא בהתייחסות לתוכן המקורות ולא בחוות דעת נגדית.
אדגיש כבר עתה כי לא ראיתי לאמץ את חוות הדעת במלואה, על הערכותיה, מסקנותיה וחישוביה של המומחית באשר להפסדי התמיכה בעקבות מות המנוח. בסופו של יום אלה יקבעו על ידי בהסתמך על מכלול הראיות שהובאו והממצאים שאקבע. עם זאת, לאחר ששמעתי את עדותה שלא נסתרה ולא נתערערה בחקירה הנגדית או בדרך אחרת (שהרי לא הוגשה גם חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים), אני מאמצת ומקבלת את הנתונים שסיפקה בחוות דעתה אודות התנהלות מהגרי העבודה התאיים ככלי מסייע להערכת פוטנציאל השתכרותו העתידית של המנוח אלמלא מותו.
15.מחוות הדעת עולים הנתונים הבאים:
ראשית, בהתבסס על עבודות ומחקרים שנעשו, המבנה הכלכלי תרבותי של משקי הבית התאיים הוא כזה שכאסטרטגיה כלכלית משפחתית יוצא מהגר העבודה לעבודה בארץ אחרת ומשפחתו נסמכת במידה רבה על הכסף שישלח על ידו. זאת ועוד, המחוז ממנו הגיע המנוח הוא מחוז עני, עם שיעורי הכנסה מהנמוכים בעיקר מחקלאות, ועם שיעור גבוה ביותר של מפרנסים יחידים למשק בית, וממנו יצאו מרבית מהגרי העבודה התאיים. דברים אלה עולים בקנה אחד עם עדות התובעת והם לא הופרכו ולא נסתרו על ידי הנתבעים בחקירתם או בדרך אחרת. כפי שכבר צוין, גם לא הוגשה על ידם חוות דעת נגדית.
שנית, בהסתמך על המצב החוקי, על החלטות הממשלה בנושא הגירת עובדים לחקלאות ועל מדיניותה, טוענת המומחית כי סביר ביותר להניח שהמנוח היה ממשיך לעבוד בישראל תחת ויזת עבודה חוקית עד אוקטובר 2010, ושמאותו מועד ועד לחודש מאי 2013 סביר להניח שהיה ממשיך לעבוד בישראל גם ללא אשרה. הנתונים, הפרסומים והעבודות שהביאו אותה למסקנותיה – ככל שאלה מתייחסים למהגרי העבודה בחקלאות בכלל - פורטו בחוות דעתה והם לא נסתרו.
אשר למנוח, מהמסמכים שהוגשו נראה כי תוקף ויזת העבודה שלו פג ב- 2008. ניתן היה לפנות לרשות האוכלוסין וההגירה על מנת לקבל את מלוא הנתונים אודות ויזת העבודה שלו, אך התובעים לא עשו כן. לכן, לא ניתן לקבוע כי המנוח עבד תחת אשרת עבודה עד לשנת 2010. עם זאת, כפי שכבר קבעתי, אני מקבלת כי המנוח עבד בישראל, עד למותו, ללא אשרת עבודה, וזאת בהסתמך על עדות האלמנה כשחוות הדעת באשר לסבירות כי כך התנהל המנוח מהווה לה חיזוק. כמו כן, סביר בעיני שהיה ממשיך לעבוד כך עד לחודש מאי 2013 מהסיבות שפורטו בחוות הדעת.
שלישית, בחוות דעתה מנתחת הגב' אס קורלנדר את התרחישים להמשך חייו התעסוקתיים של המנוח לאחר 2013 אלמלא מותו, וההכנסה הצפויה לו בכל אחד מהם.
תרחיש א – המנוח היה שב לכפרו בתאילנד ועובד שם.
תרחיש ב – המנוח היה שב לתאילנד ועובד במפעלים בבנגקוק.
תרחיש ג – המנוח היה שב לתאילנד ועובד שם במשך שנה, אז מהגר שוב לעבודה בטייוואן ועובד שם במשך 6 שנים (התקופה המותרת) ואז שב לתאילנד ועובד במפעלים בבנגקוק, וחוזר למחזור הגירה אחד נוסף.
תרחיש ד - המנוח היה שב לתאילנד ועובד שם במשך שנה, אז מהגר שוב לעבודה בסינגפור ועובד שם במשך שנתיים (התקופה המותרת) ואז שב לתאילנד ועובד במפעלים בבנגקוק.
הגב' אס קורלנדר מציינת בחוות דעתה כי מחקרים הראו שהסיכויים שאדם שהיגר לעבודה מחוץ לארצו יהגר שוב, גוברים, מסיבות שונות חברתיות ואחרות. עוד ציינה שיעדי ההגירה המבוקשים בקרב מהגרי העבודה התאיים הם טייוואן, במקום הראשון, סינגפור אחריה, דרום קוריאה וישראל. בחקירתה נשאלה למקורותיה וציינה כי קיימים מחקרים רבים וכי בחוות דעתה הפנתה לעבודה של Massey שהוא לדבריה "מספר אחד בתחום" ו- "יש הרבה מאוד מחקרים שמתקפים אותו" (עמ' 22 לפרוטוקול). חוות דעתה לא נסתרה כאמור.
בחוות דעתה פרטה הגב' אס קורלנדר את השכר הממוצע לחודש בכל אחת מהעבודות בתרחישים אליהם התייחסה: בעבודת חקלאות באיזור מושבו בתאילנד – ממוצע של כ- 5,220 THB לחודש (לפי נתונים לשנים 2011-2014), במפעלים בבנגקוק – כ- 15,400 THB לחודש (לפי נתונים לשנים 2011-2014), בעבודה בטייוואן – כ- 37,527 דולר טייוואני (נכון לשנת 2013 בהעדר נתונים אחרים), בסינגפור - כ- 1,000 דולר סינגפורי (נכון לשנת 2013 בהעדר נתונים אחרים).
אציין כי בחוות דעתה מחשבת הגב' אס קורלנדר גם את הפסד ההכנסה הצפוי בכל אחד מהתרחישים, תוך שהיא לוקחת בחשבון גורמים נוספים כגון עליית התל"ג. איני מאמצת את חישוביה משום שאני סבורה שיש לחשב את ההפסדים לפי בסיס שכר קבוע אותו אקבע לאחר שקלול כל הנתונים, ההערכות, והתרחישים האפשריים לרבות אלה שהוכחו בחוות הדעת, בחישוב המקובל לפי שיטת הידות. זאת ועוד, מעדות המומחית עולה שחלק מהחישובים בחוות הדעת לא נערכו על ידה אלא על ידי חבר, מומחה בתחומו, שלא עמד לחקירה על חלקו בחוות דעת, וגם מסיבה זו לא ניתן לאמץ את החישובים כפי שהם.
16.אין ספק כי הערכת מסלול חייו התעסוקתי של המנוח והשתכרותו הצפויה, אלמלא מותו, קשה היא, וברי כי חלק מקביעותיי בעניין זה הוא בגדר ספקולציה, אך אין מנוס מכך. כבר נאמר לא אחת כי: "אכן, הספקולציה היא קושי מובנה בפסיקת פיצויים בגין נזקי עתיד" (ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] פסקה 7 - השופט, כתארו אז, ריבלין). בקושי זה כמובן טובלים בתי המשפט בתביעות נזיקין בכלל, שהרי חלק גדול מהנושאים הנפסקים צופים פני עתיד, ולעתים אין מנוס מספקולציה שלעתיד עשויה להתברר כמוטעית לכאן או לכאן (השוו ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ-מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי [פורסם בנבו]). הצורך - ועמו גם הקושי - לצפות השתכרות עתידית בתנאי אי-ודאות מאפיין תיקי נזיקין רבים (למקרים מורכבים במיוחד ראו ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 802; ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, פ"ד ס(3) 13)" [ע"א 703/11 כלל חברה לביטוח בע"מ עזבון המנוח פלוני ז"ל (פורסם בנבו, ניתן ביום 26.6.12)].
לאחר שקלול העובדות שהוכחו אודות המנוח עצמו בין היתר בעדות אלמנתו, והנתונים שהובאו בחוות דעתה של הגב' אס קורלנדר ולא נסתרו אודות המגמות שנצפו בהתנהלות מהגרי עבודת חקלאות מתאילנד, דומני כי ניתן לקבל את ההערכה לפיה סביר שהמנוח היה עובד בישראל עד לחודש מאי 2013, לאחר מכן היה שב לתאילנד ועובד במפעלים בבנגקוק כפי שעבד עובר להגעתו ארצה, בשלב כלשהו היה מהגר פעם נוספת לאחד מיעדי ההגירה לתקופה של מספר שנים ושב לארצו.
יצוין כי ההערכה שהמנוח היה יוצא למחזור הגירה נוסף נסמכת גם על התנהלותו עד למותו – תחילה עזב המנוח את ביתו ויצא לעבוד בבנגקוק מה שהביאו להעדר מביתו ומשפחתו חודשים ארוכים, אח"כ הרחיק עד ישראל ועזב את ביתו ומשפחתו לתקופה ארוכה, וגם לאחר שפג תוקף אשרת העבודה שלו נשאר בארץ והמשיך לעבוד ולפרנס את משפחתו מכאן. האפשרות שאלמלא מותו היה יוצא למחזור הגירה נוסף במדינה אחרת מסתברת ביותר.
כפי שכבר ציינתי, איני מוצאת מקום לחשב את ההפסדים בפילוח לתקופות אלא להניח בסיס שכר קבוע שמגלם ומשקלל את התרחישים המסתברים ביחס למנוח ואת שיעורי ההשתכרות הצפויים בכל אחד מהם.
ובטרם אקבע את בסיס השכר בהינתן כל האמור, אציין כי על פי נתוני השכר שהובאו בחוות דעת המומחית ולא נסתרו, השכר הממוצע בעבודה במפעלים בבנגקוק נכון לשנת 2014 (התאריך המאוחר לגביו סופקו הנתונים) עמד על כ- 1,760 ₪ והשכר הממוצע בעבודת חקלאות בכפרים באותה שנה עמד על כ- 630 ₪. ממוצע הממוצעים עומד על כ- 1,200 ₪ במעוגל. עוד יש להוסיף כי שכר האלמנה כיום עומד על כ- 1,600 ₪ [הערה: הסכומים במטבע התאילנדי הומרו למטבע הישראלי לפי ערכי ההמרה בתקופה האחרונה, במעוגל].
לקחתי בחשבון נתונים אלה בקביעתי את בסיס שכר המנוח כאשר נקודת המוצא היא כי המנוח עזב את ביתו ואת משפחתו כדי להשתכר שכר גבוה מהשכר במקום הולדתו ומושבו. מאידך, לקחתי בחשבון את העובדה כי לא הוכח גובה השכר שנטען כי השתכר בישראל (בסך 6,000 ₪), אלא על-פי הממצאים שקבעתי בהסתמך על התשתית הראייתית הקיימת, עמד שכרו בארץ בגבולות של 4,000 ₪ (שהם 4,100 ₪ בערכי היום).
לאור כל האמור ראיתי לקבוע את פוטנציאל השתכרותו של המנוח בעתיד אלמלא מותו בשקלול כל הנתונים כאמור וכממוצע התרחישים השונים והתקופות השונות, בסך של 2,500 ₪ לחודש (בערכם היום), ועל בסיס שכר זה יחושבו הפסדי התובעים כעיזבון.
גיל הפרישה
17.גיל הפרישה בתאילנד עומד על 60 שנה (ר' חוות דעתה של הגב' אס קורלנדר). המומחית הניחה אמנם כי גיל פרישת המנוח היה עומד על 65, אך לא מצאתי תשתית מספקת לסטיה מגיל הפרישה המקובל כמפורט בחוות דעתה. הסברה בדבר גיל פרישה מאוחר יותר מבוססת על נתונים אודות מספר העובדים המבוטחים בביטוח פנסיוני לעומת אלה שאינם מבוטחים, אך לא על נתונים בדבר גיל הפרישה אצל עובדים שאינם מבוטחים. נראה כי חוות הדעת בנקודה זו מבוססת במידה רבה על ההנחה שהמנוח היה ממשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה באין ברירה אחרת, אלא שלא די בכך כדי לסטות מהחזקה לפיה היה עובד עד גיל הפרישה הנהוג. יש לזכור גם כי עיסוקו של המנוח היה כרוך במאמץ פיסי שסביר שהיה הופך קשה יותר לביצוע בגיל מבוגר, וכן את תוחלת החיים בתאילנד העומדת על גיל 71. גם העובדה כי החל משנת 2011 מקבל כל אזרח תאי דמי זקנה החל מגיל 60 (כמפורט בעמ' 7 לחוות הדעת) מחזקת את ההנחה שבגיל זה מפסיק האזרח הממוצע לעבוד.
על כן, חישוב הפסד שכר עבודה בשנים האבודות יערך עד גיל 60.
אם המנוח
18.בכתב התביעה נטען כי התובעת מספר 2, אם המנוח, שבינתיים הלכה לבית עולמה, היתה תלויה במנוח וגם אחת מיורשיו. בסיכומי הצדדים לא מצאתי התייחסות של ממש לשאלה האם הוכחה תלות האם במנוח. למרות זאת את חישוב הפסדי התמיכה / שכר ערכו התובעים באופן שבו התייחסו לאם כאל תלויה (ולפיכך נלקחה בחשבון גם ידת האם).
כפי שכבר ציינתי, הצדדים לא מצאו לנכון לפרט ואף להתייחס לנקודה זאת, אך לאור חישוב הפיצוי ראיתי לנכון להתייחס לכך בפסק הדין.
התובעת (האלמנה) טענה בתצהיר עדותה הראשית כי בתקופה הרלוונטית המשפחה כולה היתה תלויה בהכנסות המנוח כי באותה תקופה היא לא עבדה וגם אם המנוח לא עבדה וכל פרנסתם היתה על המנוח (סעיף 4 לתצהיר). עוד עולה מעדותה כי המשפחה כולה (אם המנוח, רעייתו וילדיו) התגוררה יחד, וכן שהמנוח העביר כספים לחשבון האם גם בתקופה שבה היה לתובעת חשבון בנק משלה. מכאן שהוכח כי גם אם המנוח היתה תלויה בו ולפיכך יחושבו הפסדי השכר (בתביעת העזבון) עד למות האם בשנת 2013 בחלוקה לשבע ידות – המנוח, אמו, האלמנה, שני ילדיהם, משק הבית וחסכון.
קופה משותפת
19.מעדות התובעת עולה כי מעת נישואיה למנוח ובמועד התאונה היא עצמה לא עבדה וכי לאחר מותו נאלצה לצאת לעבודה עקב פטירתו ושבירת מטה לחמם. עם זאת, בעדותה העידה כי כשהכירה את המנוח היא עבדה בבנגקוק והשתכרה כ- 10,000 THB לחודש, ובתשובה לשאלת בית המשפט הבהירה כי בעת שחזרה עם המנוח לכפרו, לבית אמו, היא לא עבדה משום שנכנסה להריון (עמ' 16-17 לפרוטוקול). כיום, כאמור, לאחר שנאלצה לצאת לעבודה על מנת לפרנס את ילדיה עקב פטירת המנוח, היא משתכרת כ-14,000-15,000 THB על-פי עדותה.
לאור עדותה זו ניתן להניח כי במועד התאונה ובמשך מספר שנים נוספות (כשילדיה קטנים) התובעת לא היתה עובדת, אך בהמשך היתה יוצאת לעבוד ומשתכרת כפי שעשתה בעבר.
לאור האמור, חישוב ההפסד לעתיד יבוסס על קופה משותפת. הכנסת האלמנה מוערכת על ידי לצורך החישוב בסכום של 1,200 ₪ (ממוצע השכר הרלוונטי בתאילנד כמפורט בסעיף 16 לעיל).
20.זה המקום להוסיף כי איני מקבלת את טענת התובעים שאין להפחית את ידת המנוח. הטענה כאילו כל הוצאותיו כולן סופקו, והיו מסופקות גם בעתיד, באופן מלא על ידי מעבידיו, לא הוכחה.
אחוז הריבית בהיוון רכיב הפיצוי לעתיד
21.ברשות בית המשפט עדכנו התובעים את סיכומיהם וטענו כי את אחוז הריבית לצורך היוון רכיבי הפיצוי לעתיד יש להעמיד על 2% ולא על 3%, וזאת לאור התיקון לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח-1978 (להלן: תקנות ההיוון), כפי שנעשה בתקנות הביטוח הלאומי (היוון) (תיקון),התשע"ו-2016.
התובעים הפנו לפסק הדין בעניין זדה (ע"א 469/74 זדה נ' בכר, פ"ד ל(1) 169) ולפסיקה שבאה בעקבותיו. לטענתם, הפסיקה שקבעה כי שיעור הריבית יעמוד על 3% יצאה מתוך הנחה שקביעת שיעור הרבית על ידי המוסד לביטוח לאומי מבוססת על המצב הכלכלי הנכון במשק הגלובאלי המשקף את האפשרויות העומדות בפני התובעים להשקיע את הכספים בתנאים סבירים בארץ ובחו"ל. על יסוד הנחה זו, והזיקה שיצרה הפסיקה בין שיעור הריבית בחישוב הפיצוי לזה שנקבע בתקנות ההיוון, מבקשים התובעים לחשב את הפיצוי לעתיד לפי ריבית של 2%.
בינתיים נדחה מועד תחולתו של התיקון לתקנות ההיוון בשנה כך שהריבית הקובעת כיום לעניין חישוב תגמולי המל"ל היא בשיעור של 3% [ר' תקנות הביטוח הלאומי (היוון) (תיקון) (תיקון), התשע"ו 2016, מתאריך 5.9.16].
רבים מסכימים כי נדרשת בחינה מחודשת של אחוז הריבית לצורך היוון הפיצויים נוכח הטענות בדבר תשואה נמוכה יחסית על השקעות בשנים האחרונות ותשואה דומה הצפויה בעתיד הקרוב. עם זאת, לטעמי לא ניתן לקבוע שיעור שונה של הריבית ללא תשתית ראייתית כגון חוות דעת מומחים כלכליים או ראיות מספקות אחרות. לא ניתן לקבוע קביעה מסוג זה על סמך טענות בלבד, וגם לא בהסתמך על השינוי בתקנות ההיוון כשלעצמו. כך או כך, איני נדרשת להכריע בשאלה זו משום שבינתיים נדחה תוקפו של התיקון לתקנות כאמור, ושיעור הריבית לצורך ניכויי המל"ל הוא 3%.
[בהערה יצוין כי שאלה נכבדת היא האם די בתיקון תקנות ההיוון כדי לקבוע שיעור ריבית דומה בחישוב הפיצוי במקרים בהם מחושב ניכוי תגמולי המל"ל מסכום הפיצויים לפי תקנות ההיוון, וזאת לאור הזיקה בין אחוזי הריבית שהוכרה לכאורה בעניין זדה, ובשל חוסר הצדק העלול להיגרם לתובע מקום בו יהיה פער בין אחוזי ההיוון. אך השאלה אינה עולה במקרה זה בו לא מנוכים תגמולי מל"ל].
על כן, שיעור הריבית בחישוב ההיוון יעמוד על 3%.
חישוב ההפסד בשנים האבודות
22.תקופה ראשונה
ממועד התאונה (8.12.2011) עד לחודש מאי 2013 – לפי שכר מנוח בסך 4,000 ₪ ובהצמדה להיום 4,100 ₪, בחלוקה ל-7 ידות – מנוח, אשה, שני ילדים, אם המנוח, משק-בית, וחסכון.
4100: 7 = 586 X 6 = 3,516 ₪ X 17 חודשים = 59,772 ₪, בתוספת ריבית מאמצע תקופה = 62,450 ₪.
תקופה שניה
מחודש מאי 2013 עד חודש דצמבר 2015 – מועד הגיע הבן הבכור לגיל 18 - 32 חודשים. לפי שכר של 2,500 ₪ בחלוקה ל- 6 ידות (אם המנוח נפטרה).
2,500 ₪: 6 X 5 = 2,083 X 32 = 66,666 ₪, בתוספת ריבית מאמצע התקופה = 68,240 ₪.
תקופה שלישית
מחודש דצמבר 2015 עד היום – 12 חודשים. בחלוקה ל-5 ידות.
2,500: 5 X 4 = 2,000 ₪ X 12 = 24,000 ₪, בתוספת ריבית מאמצע התקופה = 24,128 ₪.
תקופה רביעית
מהיום עד חודש ינואר 2020 – הגיע הבן השני לגיל 18. בחלוקה ל-5 ידות ובקופה משותפת כמפורט בסעיף 19 לעיל.
2,500 ₪ + 1,200 ₪ = 3,700 ₪ (קופה משותפת): 5 = 740 ₪.
2,500 – 740 = 1,760 ₪ X מקדם היוון 35 = 61,600 ₪.
תקופה חמישית
מחודש ינואר 2020 עד הגיע המנוח לגיל 60 (14.9.2038), בחלוקה ל-4 ידות וקופה משותפת.
2,500 ₪ + 1,200 – 3,700 ₪ : 4 = 925 ₪.
2,500 – 925 = 1,575 ₪ X מקדם 171.92 היוון כפול 0.9151 = 247,785 ₪.
תקופה שישית
מיום 14.9.38 עד הגיע התובעת לגיל פרישה (15.8.39) – הכנסת המנוח כ- 70 ₪ (דמי זקנה – ר' חוות דעת המומחית עמ' 7), הכנסת האלמנה 1,200 ₪, בחלוקה ל- 4 ידות. אין הפסד.
תקופה שביעית
ממועד פרישת התובעת עד תום תוחלת חיי המנוח (14.9.2049). בחלוקה ל-4 ידות וקופה משותפת המורכבת מדמי זקנה למנוח ולאלמנה בסך של כ- 70 ₪ לכל אחד (במעוגל, על יסוד הנתונים שפורטו בחוות דעת המומחית).
140: 4 = 35 ש"ח. 35 X מקדם היוון 103.56 X מקדם כפול 0.50 = 1,812 ₪.
אבדן שירותי בעל, אב ובן
23.המנוח שהה זמן לא מבוטל הרחק מביתו. אף התובעת סיפרה בתצהירה כי מרבית חייו היה המנוח בחיפוש פרנסה הרחק מביתו (סעיף 5 לתצהירה). בחקירתה העידה כי כשעבד במפעלים בבנגקוק נהג המנוח להעדר מהבית לתקופות ארוכות של מספר חודשים (עמ' 17 לפרוטוקול). לאור זאת, ניתן להניח כי תמיכתו במשפחה בהיבט זה של שירותי בן, בעל ואב היתה מוגבלת ומועטת. בהתחשב באמור, אני פוסקת לתובעים פיצוי גלובאלי בסכום של 25,000 ₪ בגין אבדן שירותיו של המנוח כבן, בעל ואב.
הוצאות קבורה ומצבה
24.התובעים שילמו סך של 19,540 ₪ עבור העברת גופת המנוח לתאילנד [ר' קבלה נספח ט' לתצהיר התובעת]. בסיכומיהם מבקשים התובעים סכום נוסף של 15,000 ₪ בגין הוצאות קבורה אך בתצהיר התובעת לא נטען כלל כי הוצאו הוצאות נוספות בקשר עם קבורת המנוח או כי צפויות הוצאות כאלה (כנטען בסיכומים). על כן אני פוסקת לתובעים את הסכום ששולם בגין העברת גופת המנוח לתאילנד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ובסך הכול סך של 21,105 ₪ בערכם היום.
נזק לא ממוני
25.על-פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, זכאים התובעים לפיצוי בסכום של 45,790 ₪ בראש הנזק הלא ממוני. הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית להיום.
סוף דבר
26.אני פוסקת לתובעים פיצויים על נזקיהם כעזבון המנוח כדלקמן:
הפסדי שכר בשנים אבודות עד היום-154,818 ₪
הפסד שכר בשנים האבודות בעתיד-311,197 ₪
אובדן שירותים -25,000 ₪
הוצאות קבורה-21,105 ₪
נזק לא ממוני-45,790 ₪
ובסך הכול-557,910 ₪.
27.סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים פיצוי בסכום של 557,910 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור כולל של 15.21% מסכום הפיצוי, וכן את הוצאות המשפט.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"ז, 27 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.
