1. בפני תביעה כספית לתשלום 72,302 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע, כתוצאה מנזילות מים למושכר שבחזקתו.
2. הנתבעת היא בעלת הזכויות בנכס מקרקעין הידוע כגוש 4442 חלקה 36 ברחוב הרצל 91 ברמלה (להלן: "המבנה" או "קניון קריית רמלה"). מעל שטח הקניון ממוקמים משרדי קריית הממשלה (להלן: "קריית הממשלה").
3. התובע הוא ספר במקצועו, אשר שכר מהנתבעת חנות בשטח של 65 מ"ר בקניון קריית רמלה לשם ניהול מספרה (להלן: "המושכר" או "החנות").
4. ביום 1.3.2012 חתמו הצדדים על הסכם שכירות (להלן: "ההסכם") במסגרתו נקבעה תקופת השכירות למשך 36 חודשים, וניתנה לתובע זכות להאריך את השכירות, זאת עד לתקופה כוללת של 7 שנים.
ביום 3.7.12 חתמו הצדדים על תוספת להסכם השכירות (להלן: "התוספת להסכם"), לפיה תקופת השכירות הועמדה על 60 חודשים, וניתנה לתובע זכות להאריך את השכירות, זאת עד לתקופה כוללת של 11 שנים.
אין חולק כי התובע עדיין מחזיק במושכר.
5. לאחר חתימת הסכם השכירות, התגלתה נזילה של מי גשמים למושכר. הנתבעת לא חלקה על עובדה זו. המחלוקת נסבה בשאלת האחריות לתיקון הלקוי. כן חלוקים הצדדים בשאלה מי הוא הגורם שהיה אמור לערוך בדיקת המטרה על מנת לקבוע את מקור הליקוי שבעטיו דולפים מי גשמים למושכר. בנוסף, העלתה הנתבעת בסיכומיה טענות בנוגע לשיעור הנזק ורכיביו, וזאת בהתייחס לחוות דעת המומחה מטעם התובע.
טענות הצדדים
טענות התובע:
6. לאחר חתימת ההסכם, ובהסכמת הנתבעת, התובע שיפץ את המושכר במיטב כספו לצורך הקמת מספרה. לקראת סיום עבודות השיפוץ, התגלה לתובע כי בשל ליקוי מבני בקניון, חלה דליפה מסיבית של מי גשמים אל תוך המושכר. וכי בעיה זו הייתה קיימת כבר בעת שהמושכר היה בחזקת השוכרים הקודמים.
לטענת התובע, המידע אודות הליקוי הוסתר ממנו במתכוון טרם חתימת ההסכם, ובכך נמנע ממנו מידע מהותי אשר עשוי היה לשמש שיקול מכריע לעניין ההתקשרות בהסכם והשקעת הכספים על ידו לשם הקמת המספרה. בנסיבות אלה התנהלותה של הנתבעת עולה כדי חוסר תום לב בקיומו של משא ומתן לכריתת חוזה.
7. עת החלה עונת הגשמים, חדרו מים אל המושכר, לוח החשמל, קירות המושכר ורצפתו. כתוצאה מכך נגרם נזק לתכולת המושכר, כגון, המחשב ומכשיר חיוב כרטיסי אשראי. יתרה מזו, נגרם נזק לפעילות השוטפת במושכר, ונמנע מהתובע לנהל את עסקו באופן רציף.
למניעת הסכנה הכרוכה במצב זה של דליפת מי גשמים, נדרש התובע להעתיק את מקום לוח החשמל וכן את מקום גלאי העשן.
8. ביום 18.11.12 פנה התובע, באמצעות בא כוחו, במכתב התראה לנתבעת על מנת שזו תפעל בדחיפות לפתרון הבעיה של כניסת מי גשמים אל המושכר (נספח ב' לכתב התביעה). הנתבעת הגיבה במכתב מטעמה מיום 4.12.12 (נספח ג' לכתב התביעה), לפיו על פי בדיקת מומחה מטעמה מקור הנזילות הוא בקריית הממשלה, ועל כן על התובע לפנות לנציגי קריית הממשלה.
9. נוכח עמדתה של הנתבעת כאמור, ממנה עלה כי אין בכוונתה לבצע תיקון כלשהו, פעל התובע
וביצע תיקונים דחופים בלבד, אך לא תיקן את מלוא הנזקים שנגרמו למושכר.
10. רכיבי התביעה כפי שפורטו בכתב התביעה הם כדלקמן:
א.תיקון הנזקים במושכר על-פי חוות דעת שמאי- 54,576 ₪.
ב.נזקים ללוח החשמל- 2124 ₪.
ג.הפסד הכנסה- 2,000 ₪.
ד.עוגמת נפש- 2,000 ₪.
ה.פיצוי מיוחד – 10,000 ₪.
טענות הנתבעת:
11. עובר לכניסתו של התובע למושכר, הנתבעת פעלה לתיקון ליקויים שהיו באחריותה, כולל ציפוי של קיר המסך הדרומי. הנתבעת טיפלה גם בנזילות שהיו באחריותה.
בעת ההתקשרות בהסכם, הנתבעת לא ידעה אודות ליקוי כלשהו שבעטיו יחדרו מים למושכר, ולא היה לה כל יסוד להניח שיהיו נזילות של מים למושכר.
12. הנזילות שהתגלו לאחר חתימת ההסכם, מקורן בבניין קריית הממשלה, המצוי מעל הקניון. בניין הממשלה אינו בחזקתה או בשליטתה של הנתבעת, ולכן אין זה באחריותה לטפל בנזילות נשוא התביעה. מכל מקום, על מנת לברר את מקור הנזילה יש לבצע בדיקת המטרה, כמפורט בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת.
13. התובע חתם על התוספת הסכם השכירות ביום 3.7.12 לאחר תום תקופת הגשמים, ולא ביקש לבטל את ההסכם. עם זאת, הנתבעת לא הוכיחה כי בחודש מרץ 2012, עת נחתם הסכם השכירות, ירדו גשמים כלשהם, ועל פניו קשה לקבל את טענתה כי התובע האריך את חוזה השכירות לאחר "תקופת גשמים".
14. הנתבעת טענה כי בהתנהלותו של התובע יש משום אשם תורם, שכן היה עליו לפעול לתיקון כל הנזקים תוך מתן הודעה לנתבעת, ומשלא עשה כן פעל בניגוד לחובתו להקטין את הנזק.
חוות דעת מטעם הצדדים:
15. מטעם התובע הוגשה חוות דעת שנערכה ביום 20.1.13 על ידי המהנדס משה מלכה. המומחה ציין כי קיימים שני מוקדי רטיבות בקיר החיצוני של הבניין. האחד, באזור ארון החשמל אשר מקורו באי ביצוע איטום כנדרש בין קיר המסך לקיר הבנוי. השני, בקיר מחופה חיצוני הנמצא מצידה השני של דלת ויטרינה ישנה. המומחה ציין 4 אפשרויות לכניסת מי הגשמים לחנות כדלקמן: חדירת רטיבות מאחורי חיפוי אבן חוץ בחזית המבנה, חדירת רטיבות מהמפגש של הגגון לחיפוי החיצוני, מרווח במפגש שבין קיר המסך לקיר המבנה המחופה, פרופילים ממתכת השקועים בחיפוי החיצוני. המומחה הציע לבצע בדיקות איטום לאחר שיאותר מקור הנזילה, וכן לבצע בדיקה המטרה. בהמשך חוות הדעת פורטו העבודות הנדרשות לתיקון הנזקים במושכר ועלויותיהן.
16. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת שנערכה ביום 4.2.15, על ידי האדריכל אדוארדו ביטלמן המתמחה באיטום. המומחה מצא בעת ביקורו במושכר סימנים ברורים של רטיבות וכן פטריות עובש, כאשר הסימנים עולים עד 30-40 ס"מ מעל פני הריצוף. המומחה ציין כי ישנם מספר גורמים אפשריים לחדירת הרטיבות: תפר התפשטות אנכי בקיר החיצוני המגיע עד גג הבניין, חיבורים של גגון עשוי אלומיניום לקיר החיצוני, החיבורים שבין הצילון לקיר החיצוני, והאפשרות כי קיר החיצוני עצמו אינו אטום. לגרסתו, ייתכן שהמים חודרים מאזור המשרדים (קריית הממשלה), או מחזית החנות. על מנת לאתר אם מקור הנזילה הוא במפלס החנות או במפלס העליון יש לבצע בדיקת המטרה. את הבדיקה יש לבצע מלמטה כלפי מעלה, תוך תיאום מוקדם עם כל הגורמים הרלוונטיים על מנת למנוע נזקי גוף, רכוש, ונזק למבנה עצמו.
יובהר כי הבדיקה שנערכה על ידי שני המומחים הייתה בעיקרה ויזואלית.
דיון ומסקנות
17. חשוב לציין כבר כעת כי הנתבעת לא פעלה באופן כלשהו לתיקון נזילת מי הגשמים לחנות ולא ביצעה את הבדיקה הנדרשת לשם איתור מקור הנזילה, זאת למרות שהמומחה מטעמה מצא רטיבות במושכר וקבע מהי דרך הפעולה הנאותה על מנת לאתר את מקורה. יוטעם כי המומחה מטעם ההגנה ביקר במושכר כשנתיים לאחר ביקור מומחה ההגנה. שני המומחים מצאו רטיבות במושכר, ושניהם היו בדעה כי הרטיבות חודרת מהקיר החיצוני אל המושכר.
18. לא היה בפי הנתבעת טענה כי הקיר החיצוני של הקניון אינו בבעלותה, בשליטתה או באחריותה. היות והנזילה נובעת מהקיר החיצוני, היה על הנתבעת לאתר את מקור הרטיבות.
ראוי לציין את סעיף 13.6 להסכם השכירות בו נטלה על עצמה הנתבעת את האחריות לתיקון מערכות מרכזיות המובילות אל המושכר וכן ליקויים במעטפת מבנה המושכר (סדקים בקירות או ברצפה או בתקרה). בסעיף 13.8 להסכם נקבע כי הנתבעת תבצע את תיקוני הפגמים האמורים תוך פרק זמן סביר, ופגמים המחייבים תיקונים דחופים יתוקנו על ידה בהקדם האפשרי.
מכאן עולה כי הנתבעת נושאת באחריות לתיקון כשלים מבניים ומערכתיים, וכך בוודאי ביחס לכשלים שמקורם בקיר חיצוני אשר אינו חלק מהמושכר. הנתבעת לא עשתה דבר וחצי דבר על מנת לטפל בנושא ולמנוע את המשך חדירת מי הגשמים לחנות.
בהקשר זה יוער כי המומחה מטעם ההגנה קבע כי יכול והרטיבות נגרמה עקב תפר התפשטות בקיר החיצוני, איטום לא תקין של הקיר החיצוני או חיבור לא נכון של הגגון המותקן בפתח החנות. בנסיבות אלה בוודאי שהיה על הנתבעת לבצע בדיקת המטרה, כפי שקבע המומחה מטעמה, ולו לקיר החיצוני של הקניון, קיר שהוא בבעלותה ובשליטתה.
בנוגע למקור הרטיבות האפשרי הנוסף, החיבור של הצילון לקיר החיצוני, אמנם הצילון הותקן על ידי הנתבע, אולם המומחה מטעם הנתבעת, הסביר כי המים חודרים מחיבורי הצילון למושכר עקב תערובת לא הומוגנית של הקיר החיצוני, וכדבריו:
"בתהליך הבנייה בנו קיר ואטמו את הקיר ושמו רשת ובין האבנים מילאו בתערובות אשר בדרך כלל אינה הומוגנית כי המטרה היא לקבל חזית חלקה ויפה. המשמעות שהתערובת לא הומוגנית שיש מקומות עם תערובת צפופה ויש מקומות שהתערובת די חלולה. מה שקורה הרבה פעמים שהמים נכנסים דרך אחד מהפוגות של הציפוי וממלאים את החללים וגורמים ללחץ הידרוסטטי. זה אומר שהמים נכנסים קצת בלחץ פנימה" (פרוטוקול עמ' 10, שורות 25-30).
להשלמת התמונה נביא את עדות התובע, שלא נסתרה, לפיה הגגון לא הותקן על ידו (פרוטוקול עמ' 16 שורה 2), ונציין כי הנתבעת לא הכחישה כי הגגון הותקן על ידה או על ידי מי מטעמה.
19. התובע שב ופנה אל נציגי הנתבעת בדרישה לתיקון הליקוי וביצוע איטום על מנת למנוע נזילות מים חוזרות ונשנות, אולם דרישותיו לא נענו. טרם הגשת התביעה, פנה בא כוחו של התובע במכתב לנתבעת אליו צורפה חוות דעת המומחה מטעמו (נספח ד' לכתב התביעה), אך הנתבעת לא עשתה דבר ואף לא מסרה כל תגובה מטעמה. לא למותר לציין כי ניתן היה, לכל הפחות, לבצע איטום כפי שהציע המומחה מטעם התביעה. בעדותו הסביר המומחה כי ביצוע איטום היא הדרך הקלה ביותר לפתרון הבעיה (פרוטוקול עמ' 4, שורות 14-15).
המומחה מטעם התביעה ציין כי גורם אפשרי לנזילה הוא חיבור קיר המסך. הנתבעת מצדה טענה בכתב הגנתה כי היא זו שדאגה לתיקון ציפוי קיר המסך עובר לתחילת השכירות. מכאן שאין חולק כי קיר המסך, שהוא בגדר קיר חיצוני, מצוי באחריות הנתבעת.
20. בנסיבות בהן הקיר החיצוני של הקניון הוא בבעלות הנתבעת ובשליטתה, לא ניתן לקבל את טענתה כי היה על התובע לבצע בדיקת המטרה על הקיר החיצוני, ומוטב כי זו לא הייתה נטענת. התובע שהוא שוכר של חנות ספציפית, לא נדרש לבצע בדיקת המטרה על קירות הקניון או קירות משרדי הממשלה. הקירות החיצוניים אינם בבעלותו או בחזקתו, והבדיקה הנדרשת אינה פשוטה כל ועיקר.
נביא לעניין זה את דברי המומחה מטעם התביעה, אשר הסביר בעדותו כדלקמן:
"בדיקת ההמטרה מבוצעת ע"י אלמנט מיוחד תקני שיש בו פיות שממטירות מים. מתקינים אותו בחלק העליון של הקיר המחופה ואז המים זורמים מהחלק העליון. צריך לעשות זאת בקיר החיצוני של המבנה."(פרוטוקול עמ' 5, שורות 4-6).
ובהמשך: "האחריות של התיקון היא של בעל הנכס. בבדיקה ואיתור מקום הרטיבות זה דבר בעייתי וצריך לעשות פעולות מחוץ למספרה של ניסוי ותהיה בקיר החיצוני של המבנה."(פרוטוקול עמ' 5 שורות 25-26).
מומחה הנתבעת התייחס אף הוא בחוות דעתו למורכבותה של בדיקת המטרה, וציין כי יש לבדוק אם מקורה של הרטיבות הוא במפלס החנות או במפלס העליון, תוך תיאום עם כל הגורמים הרלוונטיים על מנת למנוע נזקי גוף ורכוש, ונזק למבנה עצמו. לא הייתה בפיו טענה לפיה הגורם שנדרש לבצע את בדיקת המטרה הוא התובע, אלא לטענתו, בדרך כלל מנהל הקניון עושה מכרז ופונה לקבלנים (פרוטוקול עמ' 8, שורה 26).
21. במכתב ששלחה הנתבעת לבא כוח התובע ביום 4.12.12, ציינה הנתבעת כי "למעלה מן הצורך ערכה החברה, באמצעות מומחה, בדיקה לאיתור מקור הנזילות. בבדיקה זו הסתבר, כי מקור הנזילות הינו מבניין קריית הממשלה..".
ניתן להיווכח כי בעוד שמוטל היה על הנתבעת לטפל בנושא, ובמידת הצורך, לפנות לקריית הממשלה, היא הפנתה את התובע לפתור את הבעיה אל מול קריית הממשלה.
מעדותו של מר פריאל אטיאס מטעם הנתבעת (להלן- "מר אטיאס"), עולה כי הנתבעת פטרה את עצמה כלאחר יד מאחריות לכניסת מי הגשמים לחנות, זאת על סמך חוות דעת של מומחה אלמוני, אשר לא הוציא מסמך כלשהו בכתב, ולפי הנטען אמר בעל פה כי מקור הנזילה הוא בקריית הממשלה. לא ניתן כל הסבר כיצד הגיע אותו מומחה למסקנה זו.
מר אטיאס נשאל והשיב כדלקמן:
"ש.אז אתה אומר שלא קיימת כלל נזילה, ממתי היא קיימת?
ת.נטען ע"י התובע שישנה נזילה, אנו שלחנו מומחה מטעמנו ומאז אני יודע שיש נזילה, אני לא מתכוון למומחה הגיש חוו"ד בביהמ"ש אלא למומחה הקודם .
ש.מתי הוא נתן את חווה"ד?
ת.לא נתן חוו"ד כתובה אלא בעל פה לאחר ביקור במקום ולאחר קבלת חווה"ד שלו עוה"ד מטעמנו השיבה לתובע....
ש.מגיע מומחה ובודק ומגיע למסקנה שיש נזילה לתוך נכס ששייך לכם מנכס אחר ואין איזה מסמך על כך?
ת.כן."
(פרוטוקול עמ' 16, שורות 21-31).
ברי כי לא ניתן היה להסתמך על חוות דעתו של אותו מומחה אלמוני, אשר לא ערך כל מסמך בכתב לאימות ממצאיו. לצורך כך די אם נעיין בחוות דעת מומחה ההגנה, אשר גרס כי לא ניתן לאתר את מקור הנזילה ללא בדיקת המטרה.
22. לטענתה של הנתבעת, משחתם התובע על הסכם השכירות והסכים לתנאיו, יש לראות בו כמי שוויתר על כל טענת אי התאמה בנוגע למושכר. אין בסעיף בהסכם בו ויתר התובע על טענת אי התאמה כדי לפטור את הנתבעת מלתקן ליקויים שהתגלו במושכר לאחר מסירת החזקה. לעניין זה יש להפנות לסעיף 13.6 להסכם, הדן באחריות הנתבעת לתיקון נזקים במעטפת המבנה או מערכות מרכזיות המובילות אל המושכר. מכל מקום, הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי לא היה לה כל יסוד להניח שיהיו במושכר נזילות מים במהלך תקופת השכירות. אם לנתבעת עצמה לא היה יסוד להניח שיהיו נזילות מים, כיצד יכול היה התובע לדעת על כך ? כיצד ניתן לטעון כי התובע ויתר על כל טענה בנוגע לנזילות, כשלא היה לו כל יסוד להניח כי מי גשמים יחדרו למושכר?
23. התובע טען כי הנתבעת ידעה כי קיימת בעיה במבנה אשר בגינה מחלחלים מי גשמים, אולם הסתירה זאת ממנו ובכך פעלה בחוסר תום לב בניהול משא ומתן. מנגד, הנתבעת טענה כי בעת חתימת ההסכם לא היו נזילות במושכר, והיא לא ידעה ולא היה לה יסוד להניח שיהיו במושכר נזילות מים.
24. אני סבורה כי הנתבעת לא הייתה עקבית בטענותיה באשר לקיומן של נזילות במושכר, וגרסתה הותירה ספקות. כך למשל, בכתב ההגנה נטען כי טרם כניסתו של התובע למושכר, הנתבעת פעלה לתקן ליקויים שהיו באחריותה (סעיף 7 לכתב הגנה). בסעיף 9 לכתב ההגנה נאמר כי הנתבעת טיפלה בנזילות שהיו באחריותה, אולם הנזילות נשוא התובענה דנן אינן באחריותה. דברים אלה כשלעצמם מלמדים כי היו נזילות כלשהן במושכר. הנתבעת לא טרחה לפרט את מקורן, ואף לא טרחה להמציא אסמכתא כלשהי לאימות טענותיה בדבר תיקונים שביצעה במושכר, ובפרט בנוגע לנזילות.
מן הראוי להפנות לעדותו של מר אטיאס, אשר התחמק מלפרט אלו ליקויים היו במושכר טרם כניסתו של התובע, ואילו נזילות תיקנה התובעת לפני מסירת החנות לתובע.
וכך נשאל והשיב העד:
"ש. הנתבעת ס' 7 לכתב ההגנה, אתה אומר שהנתבעת דאגה לתקן ליקויים שהיו באחריותה, היו או לא היו ליקויים?
ת.אנו בצענו התאמות במושכר, כולל ציפוי של קיר מסך ועשינו לו ציפוי וזאת הכוונה להתאמת המושכר לייעודו כחנות."
ובהמשך:
"ש.המילה ליקויים זאת טעות?
ת.הסברתי שזה התאמות. לא יכול להיות ליקויים כי הוא לא היה שם טרם הכניסה.
ש.באילו נזילות טיפלו במושכר הספציפי הזה בשלב כלשהו אחרי שהוא נכנס וגם לפני שהוא נכנס?
ת.אנו לא טיפלנו במושכר לאחר שנכנס ואנו הסברנו שהנזילות נובעות מקריית הממשלה ועליו לפנות אליהם.
ש.מפנה לס' 9 לכתב ההגנה בשורה 2, אילו נזילות היא טיפלה בנושא המושכר?
ת.כל מה שהיה באחריותנו טיפלנו ומה שהוא התייחס אליו הפננו אותו לקריית הממשלה."
(פרוטוקול עמ' 17 שורות 22-32, עמ' 18, שורות 1-17).
25. התובע מצדו לא הרים את הנטל המוטל עליו, ולא הוכיח שהנתבעת ידעה בעת כריתת ההסכם על בעיית רטיבות הנובעת מחדירת מי גשמים למושכר. יצוין כי פרטי השוכרים הקודמים נמסרו לתובע בהתאם להחלטת בית המשפט, אולם בסופו של יום התובע ויתר על עדותם.
26. משקבעתי כי הנתבעת התכחשה למחויבותה ואחריותה, וחדלה מלטפל בבעיית מי הגשמים החודרים מהקיר החיצוני אל המושכר, אדרש כעת לשאלת הנזק הנטען כאמור בכתב התביעה.
27. לטענת התובע, משהובהרה לו עמדת הנתבעת לפיה אין בכוונתה לבצע תיקונים למניעת חדירת מי הגשמים, ביצע מספר "תיקונים דחופים ותיקונים אסתטיים נחוצים" (סעיף 15 לכתב התביעה). התובע צירף קבלות בגין תיקונים אלה (נספח ו' לכתב התביעה),לרבות חשבונית בעבור פירוק והרכבת לוח החשמל (1,800 ₪), החלפת פלטות גבס ועבודות צבע (3,550 ₪), תיקון נזילה מסביב לעמוד בטון (1,650 ₪), כשלסכומים אלה יש להוסיף מע"מ.
28. על פי חוות דעת מומחה התביעה, עלות התיקון הנדרש במושכר עומד ע"ס 54,756 ₪ כולל מע"מ. חוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעת נעדרת התייחסות לעניין היקף הנזקים וסכומם, ועל כן לא נסתרה עמדת התובע באשר להיקף הנזקים ועלותם.
בסיכומי הנתבעת הועלו טענות בנוגע לחוות דעת מומחה התביעה, אולם לא מצאתי כי נכון יהיה לקבל טענות אלה.
כך למשל, הנתבעת טענה כי ניתן היה לפרק ולהחליף את הריצוף רק במקומות שנמצאו רטובים, ולא בכל החנות. המומחה הסביר בחוות דעתו כי נוכח חלוף הזמן מעת עריכת השיפוץ, לא ידוע אם יהיו מספיק אריחים תואמים על מנת להחליף את הריצוף רק במקום בו ישנה תשתית רטובה, ולכן יש להביא בחשבון החלפת כל הריצוף בחנות. עוד ציין המומחה כי מדובר במספרה יוקרתית, מעוצבת ומושקעת. בעדותו הסביר כי עלות האריחים נקבעה על ידו בהתאם למחיר ששילם התובע עצמו בעת שערך את השיפוץ.
כיום, משחלפו למעלה מארבע שנים מעריכת השיפוץ של המספרה, ככל שהנתבעת ביקשה להוכיח כי ניתן לאתר אריחים תואמים, וכי במהלך השנים המים לא התפשטו ויצרו תשתית רטובה גם במקומות אחרים מתחת לריצוף, היה עליה להמציא ראיות לתמיכה בטענותיה.
לאור האמור, אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה מטעם התובע בעניין עלות תיקון הנזק.
עם זאת, הסכום עבור העתקת ארון החשמל, יעמוד על סך של 2124 ₪, על פי הקבלה שהמציא התובע. לפיכך, אני קובעת כי התובע הוכיח נזקים למושכר בסך של 53,200 ₪
29. התובע עתר לפיצוי בסך 2,000 ₪ בגין הפסד הכנסה, אולם לא הציג ראיה כלשהי להוכחת רכיב זה. לפיכך, אין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.
30. התובע עתר לפיצוי בסך 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ואני סבורה כי הסכום הנדרש הולם את נסיבות המקרה דנן.
התובע עתר לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין "פיצוי מיוחד בשל מעשה העורמה", אולם ככל שמדובר בפיצוי עונשי, לא מצאתי לקבל עתירתו זו.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה ואני מורה כדלקמן:
א. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, סך של 55,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.
ב. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, סך של 7500 ₪ בגין הוצאות משפט (כולל אגרה, שכר המומחה ושכ"ט עו"ד).
ג. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ד. סך של 500 ₪ אשר הופקד בקופת בית המשפט בעבור זימונו של מר משה מלכה, יועבר למומחה.
ה. סך של 700 ₪ אשר הופקד בקופת בית המשפט בעבור זימונם של שני עדי תביעה, אשר לא התייצבו לבסוף, יושב לתובע.
מזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים, תשיב את הפיקדון כמפורט לעיל ותסגור את התיק.
ניתן היום, א' טבת תשע"ז, 30 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.
