לפניי שתי תביעות בעניין רכוש ומזונות.
רקע עובדתי וההליכים מקדמיים
- התובעת והנתבע, הינם בני זוג אשר נישאו זל"ז ב- 10/6/1996 . כיום הנתבע עובד כרופא ב...........ל ומשמש כ.......... והתובעת בעלת תארים אקדמאיים ובשלב של השלמת לימודי דוקטורט ב.......... הצדדים התגוררו ביחד לאחרונה בבית המגורים המשותף ב........
מנישואין אלה נולדו לצדדים שני ילדים, .......(להלן:" הקטינים"); לימים מערכת היחסים בין בני הזוג התערערה והנתבע עזב את בית המגורים ב 10/10/2013. התובעת נותרה להתגורר בבית זה.
- על רקע זאת, ובמהלך שנת 2014 פתחה התובעת בהליכים משפטיים כנגד הנתבע ובתוך זה הגישה בתאריך 29.5.14 תביעה רכושית לשמירת זכויות ואיזון משאבים -תמש 55206-05-14. כן, בתאריך ב11.6.14 הגישה תביעה למזונות ומדור- תמש 21024-06-14, בה עתרה לפסוק מזונות ומדור עבורה היא ושני הקטינים. וב19.6.14 תביעה למשמורת על שני הקטינים- תמש 37524-06-14.
- במהלך תקופת ניהול ההליכים, מערכת היחסים בין הקטינים לבין הוריהם, ידעה שינויים ותנודות. בית המשפט נתן החלטות ביניים שונות בעניין מזונות זמניים והסדרי חלוקת זמני שהות או משמורת, בהתאם לשינויים שהתרחשו.
- בתביעה הרכושית 55206-05-14 ............ מתאריך 15/3/15 ,לפיה שווי בית המגורים המשותף ב-XXXX מוערך בסך של 1,500,000 ₪. וחוות דעת אקטוארית של רואה החשבון ................ מתאריך 15/3/15.
- בתיק נשמעו ראיות. התובעת העידה לעצמה ומטעמה העידה גב' ............(אמא שלה); הנתבע העיד לעצמו. בתום שמיעת הראיות, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
- כמו כן בתום ישיבת שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסכמות בעניין תביעת המשמורת לפיהן: הקטין ........... יהיה במשמורת משותפת של שני הצדדים ,כאשר חלוקת הזמן תתואם ביניהם בהתחשב ברצונו של הקטין. באשר לבן הקטין ולאור גילו ולאור סרבנות הקשר בינו לבין התובעת הוא יהיה במשמורת הנתבע. בית המשפט אישר הסכמות הצדדים ונתן להם תוקף של פסק דין; כך באה התביעה של משמורת הקטינים על סיומה .
- לאחר הסיכומים, הצדדים בקשו ארכה לנהל משא ומתן לסיום ההליכים ביניהם טרם מתן פסק דין , בית המשפט נעתר לכך. אולם בסוף הם הודיעו כי המו"מ כשל , ומשכך באה העת להכריע.
תביעה רכושית תמ"ש 55206-05-14
- התובעת הגישה תביעה רכושית, שמירת זכויות ואיזון משאבים; במסגרת התביעה צוינו הנכסים והזכויות שנצברו במהלך הנישואין והם אלה:
א. דירת מגורים ב......... בבעלות משותפת.
ב. תכולת דירת המגורים
ג. רכב מזדה
ד. זכויות בחשבון משותף.
ה. זכויות של הנתבע בעבדותו לרבות קופות וקרנות, נכסי קרירה.
ו. זכויות אישה בעיקר בשתי קרנות.
- הצדדים חלוקים בשאלת המועד הקובע לאיזון משאבים.
טענות הצדדים
- התובעת עותרת לקבוע כי מועד הקרע לאיזון המשאבים הנו 5/2014; ובהתאם עותרת לסעדים הבאים:
א. להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים המשותפת; היא עותרת לרכישת חלקו של הנתבע בדירה, בהתאם לשווי שנקבע ע"י השמאי, ע"י קיזוז הזכויות המגיעות לה מכוח איזון המשאבים, לפי האיזון המיידי.
ב. התובעת מבקשת לאמץ את חוות דעת המומחה לפי החלופה הראשונה, איזון מיידי. אך מעלה טענות והסתייגויות בעיקר לעניין קרן השתלמות הראל הרשומה ע"ש הנתבע.
ג. התובעת מבססת את תביעתה על סעיף 8 לחוק יחסי ממון , מדגישה את הפרשי השכר בין הצדדים והמוניטין של הנתבע.
- הנתבע מאידך טוען כי, מועד הקרע הנו 10/10/2013 עת עזב את בית המגורים. הוא עותר :
א. להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים בדרך מכירתה בשוק החופשי ,ואם לא יצליחו הצדדים למכור הדירה אז למנות כונס נכסים. להורות על חלוקת תכולת הבית.
ב. הנתבע אינו מתנגד עקרונית לעניין איזון הזכויות, אך מבקש לדחות את חוות דעת האקטואר ולחילופין מבקש לתקנה בהתאם להשגות מטעמו. בכל מקרה מבקש איזון זכויות על בסיס קבלתן בפועל ולא איזון מיידי.
ג. מתנגד בתוקף לאיזון נכסי קרירה ומוניטין וכספי קרן השתלמות הראל .
מצב משפטי-משטר איזון משאבים
- הצדדים כאן נישאו זל"ז בשנת 1996 ומשכך חל עליהם משטר של איזון משאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג (להלן: "חוק יחסי ממון"). בני הזוג כאן, לא עשו הסכם ממון ומשכך , יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים כמפורט בחוק (ראה סעיף 3 (א) לחוק וע"א 1229/90 חנוך נ' חנוך, (פורסם במאגרים).
- הכלל הוא, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, כי עם פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5 לחוק.
- ככלל המועד הקובע לאיזון משאבים הוא מועד הגירושין או מועד פטירתו של אחד מבני הזוג, כאשר על פי סעיף 5א לחוק, קיימת אפשרות להקדמת מועד ביצוע איזון המשאבים בטרם פקיעת הנישואין.
- סעיף 8(2) לחוק יחסי הממון קובע כי, בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת רשאי בית המשפט לקבוע כי איזון שווים של הנכסים ברי האיזון לא ייעשה באופן שווה אלא לפי יחס אחר שייקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;
א. בפסיקה נקבע : "בהתאם להוראותיו של חוק יחסי ממון, הכלל הינו איזון שווה של הנכסים בני-האיזון בין בני-הזוג. כדי להצדיק סטייה מכלל זה יש צורך בקיומן של נסיבות מיוחדות, ולשם כך יש לבחון את מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים." בגץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים, פ''ד סב(1) 235.
ב. באשר למטרת הסעיף נקבע בבגץ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים :
"סעיף 8 לחוק לא בא להכניס בדלת האחורית את יסוד האשם בגירושין אל תוך היחסים הרכושיים בין הצדדים. הדבר נוגד את מגמת המחוקק, כפי שבאה לידי ביטוי גם בתיקון מס' 4 לחוק, אשר ניתק את התלות בין הגירושים הדתיים לחלוקת הרכוש האזרחית. לטעמי, מטרת סעיף 8(2) היא לאפשר לבית המשפט להקטין פערים כלכליים בין בני זוג תוך התחשבות במכלול הנסיבות האישיות של בני הזוג, לרבות גיל, מצב בריאותי, ו"נכסי עתיד" או "נכסי קריירה" (קרי, נכסים הקשורים להון האנושי של בני הזוג, כגון תארים אקדמיים, רישיון, ניסיון מקצועי, כושר השתכרות, מוניטין וכיו"ב). דהיינו, החלוקה הלא שוויונית של הנכסים מכוח סעיף 8(2) לחוק נועדה אפוא למנוע תוצאה בלתי שוויונית ובלתי צודקת ולאפשר שוויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג "החלש". זאת, כחלק מארגז הכלים שעומד לרשות בית המשפט לשם צמצום הפער בכושר ההשתכרות בין בני הזוג ".
ג. חוק יחסי ממון אינו מגדיר מהן אותן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מכלל האיזון השווה; יחד עם זאת מעיון בפסיקה ניתן לציין מקרים חריגים בהם נעשה שימוש בסעיף 8 לחוק, כגון : שיקול הברחת נכסים ( תמש (י-ם) 26473/97 פלוני נ' אלמונית); או במקרה שחלוקה שווה תביא לחוסר צדק וחוסר סימטריה כלכלית משמעותית בין הצדדים ולקשיים כלכליים לאחד הצדדים. (עמ (חי') 363/06 פלונית נ' פלוני). או במקרים מתאימים בהם מוכחת אלימות פיזית ונפשית במיוחד כאשר אינה חד פעמית אלא נמשכת (עמ (י-ם) 638/04 ח.ר. נ' ר.ר.ה) . או בענין סוגיות של נכסי קריירה( תמ"ש (י-ם) 1933/09 א.ג.א נ' י.ג.א).
אך יש לזכור כי , בסופו של דבר , כל מקרה לגופו .
- לעניין נכסי קריירה ומוניטין-
א. בבע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 26.8.07 - להלן: "הלכת פלוני"), הכיר בית המשפט העליון (השופט ריבלין ) בנכסי קרירה ככנס בר איזון על פי הלכת השיתוף. שם נקבע :
" לפי דרכה של הלכת השיתוף, אין לשלול מבן הזוג האחד את חלקו בפירות נכסי הקריירה של בן הזוג האחר, זאת בעבור התמיכה והעזרה שהוא העניק לו, לאמור: בעבור חלקו של הקשר הזוגי בשיפור כושר השתכרותו".
באשר לשאלה מהם "נכסי הקריירה"? ציין בית המשפט בבע"מ 4623/04 לעיל, [פורסם בנבו] כי:
"מבלי להציב רשימה סגורה, נבהיר כי עוסקים אנו בכושרו של האדם להשתכר, קרי: בשיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואין. כושר זה מורכב, על דרך הכלל, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי. ברי כי אלה קשורים זה לזה ועשויה להיות ביניהם חפיפה – כך למשל, המוניטין שאדם רוכש, השכלתו וניסיונו, אינם בהכרח מרכיבים נפרדים.
"נכסי הקריירה", כפי שראינו, הם נכסים אישיים. הם טבועים באדם. להבדיל מנכסים אחרים שצוברים בני הזוג, אין זו שותפות הצריכה פירוק. התפישה המתאימה לחלוקת "נכסי הקריירה", גם בגדר הלכת השיתוף, דומה לזו הגלומה בהסדר איזון המשאבים. יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף. ודוק: מדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין. יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר
הזוגי או לאחר שפורק. יובהר, כי בדברנו על כושר השתכרות אין אנו עוסקים ב"נכס עתידי" כי אם בנכס בר-קיימא, שפירותיו יצמחו ויבשילו ברבות השנים. כושר ההשתכרות נוצר וקיים. הוצאתו אל הפועל היא שתעשה בעתיד".
ב. ובאשר המקרים בהם יתעורר הצורך להיזקק לחלוקה של נכסי קרירה הם( בע"מ 4623/04 לעיל):
"הצורך להיזקק לחלוקה של נכסי הקריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם – פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן-הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו. במקרים כאלה, העיקר אינו בצורך לשמר את המצב הקיים מבחינת מסלולו המקצועי של בן הזוג האחד ומבחינת תנאי חייו של בן הזוג האחר. שימור כזה עלול לחתור תחת רצונם של הצדדים להיפרד ולפגוע ביכולתם לנתב את חייהם, מכאן והלאה, כראות עיניהם. חלף זאת, על בתי המשפט, במלאכת השומה, לחתור לכך שעמדת המוצא של "בן הזוג הביתי", בצאתו לחיים חדשים, תשתפר, כפי שהוא עצמו סייע לשיפור עמדת המוצא של בן זוגו. שיקולים אלה משליכים גם על דרך התשלום.".
ג. ולעניין הקושי באומדן והערכת נכסי קריירה נאמר בבע"מ 4623/04 דלעיל-
"נדמה כי מגוון המקרים השונים שיכולים להתעורר הוא בלתי-מוגבל. כללי החלוקה והאיזון ייקבעו ממקרה למקרה. .......אין ספק, כי הערכה אקטוארית של שווי "נכסי הקריירה", אשר נצברו על-ידי בני הזוג במהלך הנישואין, עלולה להיות קשה ואף בלתי-אפשרית. היו מי שסברו כי הקושי בהערכה זו מצדיק את שלילת ההכרה ב"נכסי הקריירה" כ"נכס" מנכסי בני-הזוג (ליפשיץ במאמרו הנ"ל, בעמ' 734). אנו איננו סבורים כך. בירור הפער בכושר ההשתכרות שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין מבוסס תכופות על אומדן והשערה המביאים בחשבון מודדים רלבנטיים. אין זה מדע מדויק. אכן, תרומתם של בני-זוג זה לזו וזו לזה, במישורים רבים וגם במישור המקצועי, היא תרומה בלתי-מוחשית. קשה לכמת אותה. בדומה לקושי בהערכת נזק שאינו נזק ממון - בדיני נזיקין - כך גם אין מתקיימת נוסחה אקטוארית לזיהוי אותו חלק מנכסי הקריירה שהוא פועל יוצא של השיתוף הזוגי. אולם הקושי בהערכת חלקם של בני-הזוג אינו מאיין את הזכאות..".
ד. על אף קביעתו הנזכרת של בית המשפט העליון בהלכת פלוני, בתי המשפט בפסיקות המאוחרות לה לא התייחסו על פי רוב לנכסים אלו כנכסים רגילים, אשר יש להעריכם ולאומדם בכלים חשבונאיים מדויקים ולאזנם בין בני הזוג מחצה על מחצה, אלא כנכסים אשר יש לשקלל את עצם קיומם ולקחת בחשבון בעת עריכת איזון המשאבים.
עוד נשמעו בפסיקה אמרות כי העובדה שלאחר שניתנה הלכת פלוני ותוקן חוק יחסי ממון,
אוזכר "כושר ההשתכרות" בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג- 1973 (להלן: "החוק") ולא בסעיף 5 (ג) לחוק הכולל את הגדרת הנכסים, מלמדת כי: המחוקק מנה בכלל הנכסים ברי איזון דווקא נכסים כספיים מוחשיים הניתנים לאומדן והערכה בתחשיב חשבונאי או אקטוארי פשוט יחסית ולא הכליל במסגרת נכסים אלו נכסים בלתי מוחשיים דוגמת - מוניטין, נכסי קריירה וכושר השתכרות... מכאן אתה למד כי הנכס העתידי, דוגמת כושר השתכרות, הינו נכס המשפיע על אופן ביצוע האיזון להבדיל מהיותו נכס אשר יש לאזן אותו עצמו באופן חשבונאי, ועל כן נכלל בסעיף 8(2) לחוק יחסי הממון.
על מנת לא להלאות לריק, אפנה הצדדים לפסקי דין שניתנו לאחר בע"מ 4623/04 כב' השופט וייצמן בפסק דינו בתמ"ש 22190/09 ט.מ ואח' נ' א.מ. (ניתן ביום 9.10.11) ,בע"מ (י-ם) 222/08 מיום 2/2/10- , כב' ס. הנשיא מיימון בתמ"ש(ירושליים) 1933/09 מיום 9/2/10,תמש (תל-אביב-יפו) 17359-01-10 - פלוני נ' אלמונית, 62(05/04/2012), בתמ"ש 52231/09 מ.ב. נ' ע.ב (ניתן ביום 1.11.11).
דיון והכרעה
המועד הקובע
- לשיטת התובעת מועד הקרע הינו בחודש 5/2014;הצדדים ניהלו משק בית משותף משנת 1993, נישאו זל"ז ........ ונולדו להם שני קטינים. התובעת טיפלה בקטינים ובמשפחה ודאגה למשק הבית, תוך שמוותרת על פיתוח קריירה משלה ,וזאת לטובת הנתבע אשר למד, עבד ופיתח קריירה מוצלחת.
בשלב מסוים, הנתבע נטש את התובעת לטובת אישה אחרת צעירה. הנתבע קם ועזב את בית המגורים בתאריך ...........; לאחר זאת, ............ לחצה שיפנו לטיפול זוגי והם אכן היו בטיפול. לתקופות מסוימות, נראה שהנתבע עבר את המשבר, אך בסוף החליט שפניו לפרידה; החלטת הנתבע להיפרד הייתה החלטה חד צדדית, ובלבד כבד היא שיתפה פעולה עם הנתבע בהליך הגישור. בתקופת הליך הגישור הנתבע הטעה את התובעת ו"גנב" כספים המגיעים לה מקרן ההשתלמות שלו.
ב"כ התובעת טענה בסיכומים כי אמנם הנתבע עזב ב10/10/13 אך הם המשכיו לנהל חשבון משותף וגיששו דרכם עד מאי 2014 ולכן זהו המועד הקובע עת הפסיקו לנהל החשבון המשותף. מפנה לפסיקה בענין.
- מנגד טוען הנתבע כי המועד הקובע הינו 10/2013.
לטענת הנתבע התנהלות התובעת במשך שנות הנישואין היא שהביאה להתערערות יחסי הצדדים והחלטתו לעזוב את הבית. לשיטתו, מדובר באישה שהתרכזה בעצמה ובלימודיה,
לאור התנהגות ............, חיי האיש והקטינים בבית הפכו לבלתי נסבלים, בנסיבות אלה נאלץ האיש לעזוב את הבית ו ב10/10/2013- ושכר לו לקטינים דירה ב.......
בהקשר זה טען הנתבע כי , בשל מצב כלכלי הרעוע הם נטלו הלוואה בסך 100,000 ₪ וזאת על מנת לאפשר הליך גישור ובמקביל לנהל כלכלית שני בתים במקביל.(סעיף73 לתצהיר). אולם התובעת ובמהלך הליך הגישור המשיכה במדיניות של הוצאת הוצאות כספיות ללא כל רסן עד כי כל הסך של 100,000 ₪ הוצא ובנוסף יתרת העו"ש בחשבון המשותף שלהם נכנס ליתרת חובה העולה על 50,000 ₪. בחשבון המשותף היו יתרות הלוואות בלתי מסולקות בסך כ150,000 ₪ ותשלומים עתידיים טרם סולקו עמדו על כ40,000 ₪. זאת בנוסף לרכישות רבות שביצעה התובעת שגרמו גם להחזרת שיקים רבים.
לסיכום טוען הנתבע כי מאז חודש 10/2013 הוא והתובעת חיים בנפרד ולא מנהלים משק בית משותף.
- אין מחלוקת בין הצדדים כי ,מועד הקרע הינו מוקדם לפקיעת הנישואין כאשר עיקר המחלוקת הינה ,האם זה בחודש 10/2013 עת עזה הנתבע את הבית או בחודש 5/2014 עת הפרידו הצדדים את החשבונות בבנק והוגשה התביעה הרכושית.
בע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, נקבע כי ,המועד הקובע להערכת הרכוש המשותף לצורך חלוקתו הוא "המועד שבו מפסיקים בני-זוג לנהל קופה משותפת ושממנו ואילך הם נוהגים לפי הכלל של :"שלי-שלי ושלך-שלך" .
המועד הקובע " נקבע בכל מקרה לפי נסיבותיו, תמש 3340/03 פלונית נ' אלמוני ).
- במקרה דנן אני מקבלת את גרסת התובעת לפיה המועד הקובע הוא מאי 2014.
הנתבע עזב את בית המגורים המשותף ב.......... . אמנם ,ברבים מן המקרים , הפירוד הממשי, שבו עוזב אחד הצדדים את הבית, הוא המעיד על קצה של כוונת השיתוף ברכוש; אך שונים הדברים בענייננו. כפי שאפרט להלן נמצא כי ,הצדדים וחרף עזיבת הנתבע את הבית המשותף , המשיכו לנהל את ענייניהם הכספיים במשותף, באמצעות חשבון בנק משותף עד מאי 2014 כפי שהיה במהלך חייהם המשותפים.
- במהלך החיים המשותפים של הצדדים, הם התנהלו באמצעות חשבון משותף מס........... בבנק......... (להלן: "החשבון המשותף).
הנתבע עזב ב......... וחרף זאת, ההתנהלות הכספית המשותפת המשיכה כבעבר. מעיון בדפי חשבון המשותף לתקופה מ....... עד ...... ,(שצורפו לתצהיר הנתבע) מעיד על המשך פעילות כספית רגילה ושוטפת בחשבון זה לרבות ,הפקדת קצבת הילדים, הפקדת הכנסות הצדדים כמו " " ו" " ,תשלום עבור "ב...... " וכו' ; כן נמצא תיעוד לפעולות של כספומט, כרטיס אשראי, משיכות וניכויים שונים בגין מספר הלוואות. מעיון בדפים אלה עולה, כי ........... לחשבון הופקדה הלוואה בסך של 100,000 ₪, שכיסתה אז את יתרת החובה בחשבון אם כי בהמשך (סמוך ל1/2014)שוב חזר החשבון להיות לרוב ביתרת חובה. התנהלות כספית "מעורבבת" זו של הצדדים מעידה על אי הפרדה בהתנהלות הכספית והכלכלית שלהם.
הנתבע עצמו, כשנחקר בעניין זה מסר ואישר: "אני אפשרתי ל......... שימוש בכרטיס האשראי ושימוש בחשבון, רק אז לא הייתה ברירה וסגרו לנו את החשבון הגשתי מכתב לבנק שאני מתחייב לכסות את כל ההוצאות של .....כי לא הסכימו לפתוח לה חשבון, כי לא היתה לה משוכרת זה היה במאי 2014..."(עמ'60ש4-12)
המשך הפעילות בחשבון המשותף, אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע כי חשבון זה "הוקפא" בהסכמה בין הצדדים. הנתבע לא הביא בדל ראייה לסיכום נטען ומוכחש זה בין הצדדים וגרסתו לא הוכחה. גרסה זו גם אינה מתיישבת כאמור לעיל עם הפעילות בחשבון המשותף בתקופה זו.
- אם כן נמצא כי, גם בתקופה לאחר שהנתבע עזב הבית ועד 5/2014 לא הייתה "שבירת כלים" מוחלטת, ולא פקעו כל מיתרי חיי המשפחה בין הצדדים, שאחריהם הצדדים התנהלו כזרים אחד לשני ובפירוד מוחלט. להפך, במהלך תקופה זו החשבון המשותף ממשיך להתנהל ולשמש התובעת והנתבע; מצד שני, לא הובאו בפניי ראיות אחרות המעידות על חיים בהפרדה כלכלית בין הצדדים ללא קשר אחד לשני.
ניסיון החיים מלמד כי החיים הם דינמיים ויחסים בין בני זוג אינם מתנהלים באווירה מתמדת של דרכי נועם ללא טלטול או משבר, והם נתונים לתנודות, כאשר גם סכסוכים הפוקדים אותם מעת לעת, עזיבות ופרידות , אין בהם כשלעצמם ולבדם לשלול את המשך השיתוף הרכושי בין הצדדים ,ובמיוחד במקרה דנן שהצדדים המשיכו לנהל החשבון המשותף, לרבות משיכות וכרטיסי אשרי וביצוע תשלומים משותפים וזאת עד לחודש 5/2014.
- דא עקא ב5/2014 , ארע קרע של ממש, סופי ומוחלט בין הצדדים והדבר בא לידי ביטוי בשני מעשים חיצוניים עיקריים .
מטענות הנתבע עצמו עולה כי, בסמוך ל5/2014 פתחו כל אחד מהצדדים חשבון בנק נפרד על שמו, אקט שיש בו כדי להעיד בנסיבות מקרה דנן, כי הם כבר אינם רוצים להמשיך בהתנהלות כלכלית משותפת באמצעות חשבון המשותף כפי שהיה .
כן והעיקר בסמוך לכך, הגישה התובעת בתאריך 29.5.14 תביעה רכושית לשמירת זכויות ואיזון משאבים -תמש 55206-05-14; ולאחר מכן תביעת המזונות והמשמורת. זוהי נקודת זמן בה הביעה התובעת דעתה באופן מפורש כי השיתוף הכלכלי בין הצדדים הגיע לקיצו .
בהקשר זה אפנה לדברים שנפסקו :
"הרי שבנסיבות המקרה נראה לי ... שכוונת שיתוף הוסיפה להתקיים גם לאחר עזיבת המערער את דירת המשפחה בשנת 1988, ואולם הגשת שתי התביעות בפברואר 1995 בוודאי מהווה, בנסיבות העניין, מועד של הפסקת כוונת השיתוף" (...ע"א 6557/95 ח' אבנרי נ' ת' אבנרי, פ''ד נא(3) 541)
ובע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, נקבע :
"ברבים מן המקרים, הפירוד הממשי, שבו עוזב אחד הצדדים את הבית, הוא המעיד על קצה של כוונת השיתוף ברכוש. בדרך כלל מועד זה הוא המועד הקובע לצורך חלוקת הרכוש המשותף.אך בענייננו נקבע, בצדק, מועד הגשת התביעה כמועד הקובע. אז נתנה המשיבה ביטוי מפורש לרצונה להפסיק את השיתוף, שקיומו תלוי ברצונם של שני הצדדים".
למעשה, שני מעשים אלה במצטבר מעידים כי, ממועד זה והלאה אין עוד שיתוף רכושי בין הצדדים. ממועד זה הצדדים החלו להתנהג כזרים בנפרד כל אחד בדרך שלו, וזו נקודת הזמן אשר משקפת באופן ודאי מועד קרע סופי.
- לסיכום: המועד הקובע הוא 5/2014. משמע נכסים וזכויות שנצברו מיום הנישואין ועד למועד הקובע: הם נכסים ברי איזון.
טיב הרכוש והזכויות ברי איזון
בית מגורים משותף ב-XXXX לרבות תכולתו
- התובעת והנתבע הם בעלי זכות החכירה בחלקים שווים בדירת מגורים הידועה כגוש ...........חלקה ב....... נכס זה הנו נכס משותף , לרבות כל המיטלטלין ותכולת הבית שנרכשו מיום הנישואין ועד למועד הקובע.
על הדירה רובצת הלוואת משכנתא לטובת בנק ....... בע"מ; ההחזר החודשי עומד על סך של כ- ..... ₪ . בהתאם למסמכים אשר צירף הנתבע יתרת הסילוק הינה 415,836 ₪ נכון ליום 2/12/13 ולראיה נמצא במסמכים בנק שצירף (נספח א לתצהירו).
המחלות הינה בשאלת דרך פירוק השיתוף בנכס. אתייחס לכך בהמשך.
רכב מזדה 2001
- מטענות שני הצדדים עולה, כי לצדדים רכב משותף מסוג ..... שנת .. . הנתבע טען בתצהירו כי הרכב מצוי ממועד הקרע ועד היום בשימושה הבלעדי של התובעת.
כן במסגרת פסיקת מזונות זמניים , הצדדים העלו טענותיהם לגבי הרכב ומצבו .
אולם משום מה, שני הצדדים לא טענו בסיכומים לעניין רכב זה, ולא ברור מה מצבו וברשות מי; במצב דברים זה הרי הלכה כי ,דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה (-עא 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ''ד מט(2) 102).
ועל כן לא אתייחס במסגרת פסק דין זה לרכב שבנדון.
זכויות אחרות לרבות נכסי קרירה-חוות דעת אקטואר
- המחלוקת העיקרית הינה לעניין איזון זכויותיהם הממוניות של הצדדים לרבות נכסי קריירה ומוניטין של הנתבע כפי שנצברו מיום הנישואין ועד ליום הקובע.
- לעניין זה נתקבלה כאמור חוות דעת אקטוארית של מומחה מטעם בית המשפט מר .... מיום 15/3/2015; חוות הדעת מתייחסת לחישוב הזכויות בשני מועדים, מיום הנישואין עד ליום 1/10/13 והשני מיום הנישואין ועד ליום 1/5/2014
המומחה הציע שתי אפשרויות חישוב, הראשונה איזון מיידי ואיזון דחוי. מאחר וקבעתי לעיל כי המועד הקובע הינו 1/5/2014, אתייחס לחישובים למועד זה בלבד.( החל מעמוד 12 לחוות הדעת).
המומחה בחלק הראשון מחוות עדתו התייחס לכלל זכויות הצדדים בחשבון המשותף, זכויות בקופות וקרנות לרבות זכויות פנסיה, וטענות הנתבע להלוואות.
בהמשך התייחס המומחה בחוות הדעת לנכסי קריירה של הנתבע .המומחה מעמיד את חלק התובעת בהפרשי השכר על הסך של 3,554 ₪ לחודש .
לסיכום, מציע המומחה שתי דרכים לאיזון זכויות הצדדים:
א. הראשונה-איזון מיידי,- הנתבע יעביר לתובעת סך של 2,248,032 ₪. בנוסף על הנתבע להעביר לתובעת סך 187,637 ₪ בגין חלקה בנכסי קרירה/הפרשי השתכרות בגין תקופה ממועד הקובע ועד לפרישתו הצפויה של הנתבע מ........... .
ב. חלופה שנייה-איזון הזכויות לתאריך המימוש ,הנתבע יעביר לתובעת נכון ליום חוות הדעת סך של 97,231 ₪ ויתרת הכספים במועד מימוש הזכויות בפועל במועדים כמפורט בסעיף ב' (עמ'31-32). כולל תשלום חודשי ע"ס 3,552 ₪ בגין הפרשי שכר החל מ 1/4/2015 ועד מועד הפרישה הצפוי ב............
- הצדדים חלוקים באשר לחוות דעת האקטואר.
ב"כ התובעת בסיכומים בעל פה הסתפקה בהפנייה לחוות דעת אקטואר, וטענה כי עדיפה דרך תשלום החד פעמי . היא הדגישה זכותה של התובעת בנכסי קריירה של הנתבע.
מאידך ,ב"כ הנתבע ביקש בסיכומיו בעל פה, לדחות את חוות הדעת , לחילופין להורות על תיקונה בהתאם לשאלות הבהרה מטעמו (מפנה לשאלות ותשובות הבהרה נ/1-נ/2);
ב"כ הנתבע מעלה מספר השגות עיקריות:
א. העדר זכות התובעת בנכסי קרירה של הנתבע;
ב. בתקופת הנישואין הנתבע רכש את הזכויות שלו שנצברו בתקופות שירותו הצבאי ובגין שירותו בשב"כ טרם הנישואין , ואין לקחת זכויות אלה באיזון המשאבים בין הצדדים.
ג. אין לאזן- קרן השתלמות הראל ,הצדדים סיכמו כי הנתבע יקבל קרן זו כנגד תשלום החובות.
ד. אין לאזן תוכנית החיסכון על שם הילדים.
ה. יש לאמץ דרך תשלום הזכויות בעת מימושן בפועל ולא היוון מוקדם.
- כידוע לחוות דעת מומחה שמונה ע"י בית משפט, יש משקל רב ובדרך ככל בית המשפט יאמץ את חוות הדעת של מומחה אותו מינה ,אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה ,אם כי ,בסופו של יום, יש לזכור כי בית המשפט הפוסק האחרון בעניין חוות דעת, הוא המחליט אם לקבל את חוות הדעת או לדחות אותה .
המומחה לא נחקר על חוות דעתו, הנתבע בתצהירו , ואחר כך גם בא כוחו בסיכומים בעל פה, הסתפקו בהעלאת טענות כלליות כי ,מדובר בחוות דעת חסרה, תוך הפנייה לשאלות ותשובות הבהרה. להלן אתייחס לכל הטענות שהעלה הנתבע וב"כ.
קרן ההשתלמות –קרן חסכון לצבא קבע ע"ש הנתבע
- על שם הנתבע קיימת, בן היתר, קרן השתלמות – .............
- לשיטת התובעת, במסגרת הליך הגישור מאז פירוד הצדדים מיום 10/2013 ועד 5/2014 ,הנתבע הטעה אותה ו"גנב" את חלקה בקופת קרן השתלמות , הוא מסר לה כי, כספי הקרן יועברו לכיסוי יתרת החובה בחשבון המשותף, אך התברר לאחר צו הסרת חיסיון כי ,הנתבע השאיר את הכספים בקרן וכיסה את יתרת החוב בחשבון המשותף בהסדר בהלוואה בסך 100,000 ₪ שנטל במסגרת ........אותה מחזיר בסכומים זעומים.; ב"כ התובעת ביקשה בדיון מיום 28/12/14 לקזז מכספי הקרן , סך של 15000 ₪ בגין הלוואות, ולהעביר מחצית היתרה של הקרן לתובעת (עמ'6-21).
הנתבע טען מאידך כי, היה סיכום בינו לבין התובעת כי הוא יכסה את יתרת החובה והלוואות בחשבון המשותף וייפרע כספים אלה מתוך כספי קרן ההשתלמות בסך כ256,000 ש"ח. הוא אכן לא פדה את כספי הקרן אך על חשבון זאת הוא נטל הלוואה לסילוק יתרות וההלוואות, אשר הוא מחזיר ולא התובעת, כך שבכל מקרה אין לתובעת זכות בקרן זו.
33 . כאמור לעיל, המועד הקובע לאיזון המשאבים נקבע ליום 1/5/2014 .האקטואר התייחס בחוות דעתו לקרן השתלמות זו –כנכס בר איזון וכלל אותה בחישובים ( סעיף 13 עמוד 13 לחוות הדעת), המומחה התייחס גם לכל החובות וההלוואות ששולמו ע"י הנתבע לרבות הלוואת הגישור על הסך של 100,000 ₪ והריבית ששולמה בגינה , ועל ן אין מקום לטענות הצדדים בעניין זה .
תוכנית חיסכון
- בחוות הדעת ובמסגרת טבלה "חשבונות ויתרות הבעל" כלל המומחה "תוכנית חסכון" בסך 29,244 ₪(סעיף3 עמ'6 וסעיף 11 עמ'12); למומחה נשלחה שאלת הבהרה (סעיף 5 לכתב שאלות הבהרה מיום - 3/5/15 נ /2) מדוע נכללה במסגרת האיזון תוכנית חסכון של ילדים שאינה חלק מאיזון המשאבים . המומחה בכתב תשובות לשאלות הבהרה, מיום 11/5/15, השיב (סעיף- 3 נ/3) כי במידה ובני הזוג מסכימים שהכספים בתוכנית החיסכון יישארו לילדים אז על התובעת להקטין מהיתרות המגיעות לה במועד חוות הדעת, סך של 14,622 ₪.
- אני מקבלת קביעת המומחה ביחס לתוכנית החיסכון.
עיון בדפי החשבון המשותף מראה כי בוצעה העברה חודשית מהחשבון המשותף לטובת תוכנית החיסכון ,ועל כן מדובר בתוכנית חיסכון משותפת. גם אם התוכנית הינה על שם הקטינים ,הרי מדובר בחיסכון שנצבר מכספים משותפים של בני הזוג והתוכנית מתנהלת במסגרת החשבון המשותף.
לא הובאה בפני כל ראיה כי , מדובר בתוכנית חיסכון הנמצאת בבעלות הקטינים ורק הקטינים יכולים לפרוע אותה בהגיעם לגיל 18 שנים, מה גם שהצדדים עצמם לא טענו במפורש בסיכומים לעניין זה. בנסיבות אלה אני קובעת כי תוכנית החיסכון הינה בגדר נכס בר איזון ,ורק אם תסכים התובעת להשאיר התוכנית לטובת הקטינים , ניתן לקזז מחציתה מהסכומים המגיעים לה ,כפי שקבע המומחה.
פנסיה
- בשנת ...... הנתבע ל....... ,ומייד לאחר ....... לתקופה של כשש שנים עד סוף שנת 1992 ,ולאחר מכן עבד לתקופה נוספת ב........... ועד לשנת.... .החל מחודש 8/2001 ועד היום עובד רופא ב...........
- בחוות הדעת ציין המומחה כי ,בשנת 2002 רכש האיש זכויות מתקופת עבודה קודמת בסך של 199,978 ₪ לתקופות מיום 15/2/1987 ועד 30/12/1992 וכן לתקופה מ 19/1/1995 ועד 1/8/2001 ,וכי נלקחו סכומים אלה באיזון במסגרת איזון המשאבים.
הנתבע מלין על כך לטענתו ,מאחר ומדובר ברכישת זכויות עבור תקופות מלפני הנישואין, אין להכניס אותן באיזון המשאבים.
הנתבע טוען כי ,במועד סיום עבדותו ב.......... , נצברו לזכותו כספים פנסיוניות בקרן פנסיה ".........." ובגין כספי פיצויים שהגיעו לו בעבור חודשי עבודה ב.......שלתובעת אין ולא היה כל חלקה בהם. הנתבע בקש מ.........לבצע העברה ל......... לצורך שמירת וותק ורכישת זכויות פנסיה ב.... ,אולם ומטעמים טכניים לא בוצע הדבר ; משכך ,משך הנתבע את הכספים והפקיד אותם בחשבון המשותף וממנו העביר אותם במלואם ל....לצורך רכישת וותק וזכויות פנסיה בעבור אותן שנים. משכך אין כל בסיס לטענה כי רכישת הזכויות הפנסיוניות בוצעה מכספים שנצברו במהלך החיים המשותפים.
לאחר שעיינתי בנתוני התיק ובכלל חומר הראיות שהובא בפני והמסמכים שצירף הנתבע ,מצאתי לקבל עמדת המומחה כי יש להכליל סכומים אלה באיזון המשאבים:
א. בהתאם לאישור המחלה ל"............ "( נספח ט' לתצהיר הנתבע) עולה כי הנתבע רכש בחודש 8/2002 את הזכויות הנ"ל לתקופות שבהן עבד כ.......... .כלומר הרכישה בוצעה בתקופת הנישואים והחיים המשותפים של הצדדים ועל כן מדובר בזכויות אשר נרכשו במשותף.
ב. הזכויות בגין התקופות הנ"ל נרכשו בסכום כולל של 199,978 ₪ ואין הבחנה בין התקופות, כך שלגבי התקופות מ 19/1/1995 ועד 1/8/2001 , במרביתה הצדדים התגוררו ביחד , הם התגוררו תחת קרת גג אחת בשנת 1994 ונישאו בשנת .....( סעיף 4 לתצהיר הנתבע),כך שגם בתקופה זו הזכויות שנרכשו היו משותפות.
ג. הנתבע טען כי הזכויות הנ"ל נמשכו והופקדו בחשבון המשותף ואלה שימשו לרכישת הזכויות ב......... , אך הוא לא הביא ראיה או אסמכתא בענין זה שהכספים נשמרו בנפרד לצורך תשלום לצה"ל. ולא הביא ראיה איך הכספים שולמו לצה"ל.
מה שעולה מטיעוני הנתבע עצמו כי ,הכספים שמשך עבור הזכויות מתקופות קודמות הופקדו בחשבון המשותף, הכספים התערבבו בתוך הכספים המשותפים והם "הוטמעו" והתערבבו בהכנסתו הכוללת, והפכו ל"נכס משותף" של שניהם. הדברים נכונים ביתר שאת משלא הביא הנתבע כל ראיה לביטוי או כוונה אחרת "להחריג" כספים אלה מאיזון המשאבים.
ד. לסיכום- אני מקבלת קביעת המומחה כי ,יש לראות כספים אלה כחלק מהנכסים ברי האיזון.
מועד הפרישה
- המומחה ציין וקבע בחוות דעתו כי מועד הפרישה של הנתבע הינו 31/12/2018 .
לטענת הנתבע נכון להיום ".........". הנתבע מסר בחקירתו כי ,אינו יודע את מועד הפרישה; הוא הסביר כי במשכורות ....... מציינים תאריך הפרישה כפרוצדורה וזה מתארך מזמן לזמן; לגביו יש לו התחייבות מנמלית של עוד כ- 4-5 שנים(עמ'54ש12-14).
המומחה השיב בכתב תשובות לשאלות להבהרה, מיום 11/5/2015, (סעיף4)כי מועד הפרישה הצפוי נרשם וחושב על סמך שיחה שקיים עם הנתבע, ובכל מקרה ציין בחוות הדעת כי איזון הזכויות בפרישה יתבצע במועד הפרישה בפועל, ככל שיהיה.
אם כן לאור הבהרת המומחה כי בכל מקרה איזון זכויות בפרישה יתבצע במועד פרישה בפועל אין מקום לטרוניות והשגות הנתבע בעניין זה.
התייחסות המומחה למועד הפרישה כשיקול בקביעת נכסי הקריירה ,תינתן לה התייחסות בפרק נכסי קריירה ומוניטין.
הלוואות
- המומחה ציין בחוות דעתו (עמ'18) כי ,הנתבע טען להלוואות מבן משפחה ומחבר קרוב; לא הוגשו מסמכים מאמתים והלוואות אלה לא נלקחו בחישוב במסגרת חוות הדעת, לצורך הכרעה בסוגיה זו יש לפנות לביהמ"ש.
הנתבע טען במסגרת כתב הגנה לתביעה רכושית (סעיף13) ובתצהירו (סעיף31) למספר הלוואות:
הלוואה בסך של 170,000 ₪ קרן, יתרת סילוק נכון ליום 13/3/14 הינה 137,744 ₪ ולראיה צירף דף "פירוט הלוואות בשקלים" מטעם בנק XXXXX- נספח י ;
הלוואה בסך כ8000 ₪ מבן משפחה; הלוואה של 10,000 ₪ ממת"ש ............, והלוואה של 10,000 ₪ מחבר קרוב. לראיה מפנה לדף חשבון של הנתבע נספח יא לכתב הגנה לתביעה רכושית.
באשר לשתי ההלוואות בסך של 170,000 ₪ ובסך של 10,000 ממתש ............; הרי אלה נלקחו בחשבון במסגרת חוות דעת עת התייחס המומחה להלוואות בחשבון המשותף.
באשר להלוואות בסך 8000 ₪ ו10,000 מחבר או קרוב משפחה; הנתבע לא הביא כל ראיה לכך וטענותיו בעניין זה הועלו בחלל ריק ללא שום תימוכין ועל כן , אני דוחה טענות אלה.
נכסי קרירה ומוניטין
- המומחה מציין בחוות הדעת כי התובעת אינה עובדת אך מייחס לה פוטנציאל השתכרות בגובה שכר המינימום במשק, ואילו הנתבע בתפקיד ב............משתכר סך 44,877 ₪ ברוטו לחודש בממוצע, ומעבר לכך נזקף לזכותו שווי רכב צמוד ממקום עבודתו ושווי נטו של הפרשות המעביד לקרן השתלמות ולקופ"ג בניכוי דמי ניהול פנסיה תקציבית, כך שכר נטו של הנתבע עומד על 31,065 ₪ לחודש.
האקטואר בחוות דעתו ביסס חישוב הפרשי השכר בין בני הזוג לצורך חישוב נכסי הקריירה על כך שיש לקזז משכרו של הנתבע סכום השווה למשכורת ממוצעת במשק , בסך 9631 ₪ ברוטו לפני מס( שהם 7897 ₪ לאחר מס) ובאשר לתובעת לקזז משכורת בגובה שכר המינימום במשק בסך של 4150 ₪ -המהווה פוטנציאל השתכרות התובעת. ובסוף קובע כי הפרש משכרות המהווה בסיס לחישוב נכסי קרירה של הנתבע הנו 1,9018 ₪.
בהמשך העריך המומחה את זכות השיתוף בשיעור 37% וזאת בהתאם למספר פרמטרים שציין לרבות גילאי הצדדים, משך תקופת הנישואין, הרכב המשפחה וטענות הצדדים לחלוקת התפקידים ביניהם, לימודי הנתבע ועבודתו, וגם לימודי התובעת. , כך שהמומחה מעריך את חלקה של התובעת בעודף ההשתכרות הינו 3,554 ₪ לחודש .(עמ'24-26) וכן קבע כי על הנתבע לשלם לתובעת סכום זה החל מהיום הקובע ועד ליום פרישתו הצפויה מ.......
- שיטת חישוב זו של המומחה אינה מקובלת עליי. מעיון בחוות הדעת עולה כי ,המומחה עשה עבודה שיפוטית ושם עצמו במקום השופט, הוא התחשב בפרמטרים וכללים שאינם חשבונאיים והעריך נכסי הקריירה תוך חריגה מתחום סמכותו או מומחיותו . כידוע, ההכרעה האם יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכומים עקב הפרשי שכר, או בגין נכסי קריירה ומוניטין ,מהו הסכום שיש לחייבו ומהם השיקולים שיש להתחשב בהם בכל מקרה ומקרה ,הינה הכרעה שיפוטית הנתונה להחלטתו של היושב בדין ואינה בתחום סמכותו של המומחה.
- אין ספק כי , ההערכה האקטוארית של שווי "נכסי הקריירה", אשר נצברו על ידי בני זוג במהלך הנישואין, עלולה להיות קשה ואף בלתי אפשרית. קביעת הפיצוי אינו ענין חשבונאי או ענין המצוי בתחום התמחותם של רואי חשבון וכלכלנים .איזון המוניטין, אין הוא עניין, לטעמי, לאקטואר, אלא ליושב בדין.
תפקידו של המומחה הינו קביעת השכר או הפרשי השכר אך קביעת הפיצוי בגין הפער בכושר ההשתכרות שנוצר בין בני זוג עקב הנישואין ,מבוסס תכופות על אומדן והשערה המביאים בחשבון מדדים רלוונטיים, ופרמטרים שאינם חשבונאיים.
סבורני כי , אין טעם לחזור ולהיות שבויים בנוסחאות מתמטיות, יש לחתור לבחינת המציאות והמצב ולסיפוק תחושת הצדק ; מגוון המקרים השונים שיכולים להתעורר הוא בלתי-מוגבל. שיקולים חשבוניים אינם השיקולים היחידים העומדים בפני בית המשפט בעת פסיקתו, אלא שיקולים רחבים יותר ,ההחלטה חייבת להתחשב בצדדים הקונקרטיים , גיל הצדדים, מצבם הרפואי, מי נותר עם הקטינים, גיל הקטינים ,רכוש שיש לצדדים, תום לב ,ההגינות והצדק ,כשרון אישי, מהלך החיים המשותפים וכו' שיקולים, כל אלה מהווים חלק ממארג השיקולים שבוחן בית המשפט.
ועל כן אבחן להלן את טענות הצדדים בעניין הפרשי שכר ונכסי קריירה.
הכרעה שיפוטית נכסי קריירה ומוניטין
- הצדדים נישאו וניהלו חיי משפחה מ.... הנתבע עזב את הבית ב 10/2013 ובחודש 5/2014 הצדים הפרידו חשבונות בנק והוגשו התביעות. לצדדים נולדו שני קטינים, אחד בן... שנים היום והשני ... שנים .
מחלוקת עמוקה התגלעה בין הצדדים בעניין נכסי קרירה ומוניטין של הנתבע, האם מדובר בנכס שנכנס לגדר איזון המשאבים כטענת התובעת או שמא לא כטענת הנתבע?
- לשיטת התובעת, במשך שנות הנישואין, היא הקדישה את זמנה ומרצה לטובת הטיפול בבית ובקטינים ובצרכיהם המיוחדים, עבדה בעבודות מצומצמות, וויתרה על פיתוח קריירה משלה, והכל למען התפתחות וקידום הנתבע וטיפול בילדים.
התובעת הייתה בת הזוג הביתית ואילו הנתבע היה בן הזוג הקרייריסטי ; כאשר בשל התפקידים הרבים בהם שימש הנתבע במרוצת השנים , נאלצה המשפחה להעתיק מקום מגורים מ........ ל..., , בו בעת שהתובעת נוטשת כל עבודה בדרכה רק על מנת שהנתבע יצליח בקריירה;
כאשר כיום התובעת מוצאת עצמה במצב כלכלי קשה, ומצד שני, הנתבע רופא במקצועו ,המשיך בשלו, השקיע כל משאביו לפיתוח קריירה שלו, התמסר לעבודתו ונעדר מביתו לשעות רבות ממושכות, הצליח ושימש בתפקידם חשובים ואף צפוי לו בהמשך עתיד מצליח, ובכך נוצר פער עצום בין יכולותיהם הכלכליות של הצדדים לטובת הנתבע.
הנתבע מגיע להכנסה של.... ₪ בתוספת ....₪ בגין הטבות שונות –רכב, דלק ,טלפונים וארוחות; ואילו התובעת נשארה עם... ₪ לחודש בלבד; למעשה נוצרו פערי השתכרות עצומים בין השניים.
לטענת התובעת בגיל .... שנים היא מוצאת עצמה חיה בעוני מחפיר ומחפשת כל עבודה שהיא על מנת להתקיים. בעוד שהנתבע יצא לטענתה מנישואין אלה מבוסס כלכלית ובעל משרה מכובדת מאוד .
- מאידך, טוען הנתבע כי , במהלך החיים המשותפים התובעת בחרה להתרכז כל כולה בעצמה ובלימודים ובקידום הקריירה האקדמאית שלה ,היא בחרה לא למצות פוטנציאל וכושר ההשתכרות שלה , לא תרמה לכלכלת ופרנסת המשפחה .הנתבע הוא זה אשר מימן לימודיו וגם לימודי התובעת עצמה בנוסף על פרנסת המשפחה. בנוסף לכל, התברר לנתבע שהתובעת סובלת מחרדות ומצויה בטיפול פסיכולוגי מאז גיל... בערך וזמן קצר טרם הנישואין החלה התובעת לקבל טיפול פסיכיאטרי בשל החמרה בהתקפי החרדות, דבר שהסתירה מהנתבע, עלות הטיפולים הייתה יקרה ונפלה עליו הוא.
עוד טוען הנתבע כי ,במשך תקופת הנישואין התובעת לא נטלה אחריות לפרנסת המשפחה או לעול הטיפול בתא המשפחתי ,במשק הבית ובילדים . מאז ומעולם לא אהבה את עבודות הבית כאשר הכל נופל על כתפיו הוא, וכך גם טיפול בקטינים לרבות חוגים ושיעורים פרטיים , טיפול רפואי שלהם, הופעה לאירועים המשפחתיים החברתיים ובתי הספר. מלבד זאת גם במישור היחסים ביניהם, טוען הנתבע כי ,מעולם לא חיכתה לו ארוחה חמה בבית ולא זכה לחוש ממנעמי הזוגיות.
- על מנת להכריע בסוגיה זו, אתייחס למערכת היחסים בין הצדדים, בתוך זה נטל הטיפול בילדים, זאת על רקע הנתונים והנסיבות האישיות של הצדדים לרבות הכנסותיהם .
- לעניין התובעת:
א. התובעת ילידת....; מסרה בעדותה כי קבלה טיפול פסיכולוגי לאורך כל השנים גם לפני הנישואין , אם כי בהפסקות; לדבריה חלק מזה היה כתוצאה מהתנהגות הנתבע כלפיה ומשבר קשה עברה שהנתבע איים לעזוב את הבית (עמ'43 ש18-30 ועמ'44ש2-4)
ב. התובעת למדה במשך הנישואין , לתואר ראשון, שני ואף החלה בלימודי דוקטורט:
-לטענת תובעת עצמה ,היא והנתבע הכירו במסגרת לימודים בפקולטה ל..........ב..., שם למדו שניהם לתואר ראשון בלימודי...... ";התובעת, לאחר שנתיים מלמודים, התקבלה ללימודי ............ בשנת הלימודים האחרונה , שנת ההתמחות, נולד בנם הבכור הקטין. לאור זאת, ועל רקע כהתמסרות לטיפול בקטין בנוסף לחרדות מהם סבלה, עזבה התובעת את הלימודים וזה היה בשבילה "טראומה" . הנתבע לא תמך בה וקיבל עזיבתה בשיוויון נפש.
-בעדותה הוסיפה התובעת הכי ,קיבלה תואר ראשון ב.........שלא סיימה; וגם הצליחה לסיים תואר שני ב......... בהצטיינות(עמ'39ש15-16)
-התובעת למדה באמצעות מלגת לימודים לתואר שני ב..........בבאוניברסיטת........;כן למדה באמצעות ...... היא לא הצליחה לסיים את הדוקטורט וזאת בעטיו של הנתבע אשר בחר, ללא כל התחשבות או מחיוביות, לעזוב את הבית ב........3; לדבריה בתום לימודי הדוקטורט, הובטחה לה משרה באוניברסיטת.... אך זו ירדה לטמיון. (סעיפים20-21 ו24לתצהיר;ראה גם עדותה עמ'39 ש8-21).
לשיטת התובעת מימון לימודים אלה היה באמצעות מלגות שקיבלה , כאשר אביה ממן לה תואר ראשון (עמ'40ש15-19) ועמ'39ש29.)
ג. עוד טוענת התובעת כי , לאור העבודה והקריירה של הנתבע ,היא עבדה במשך השנים בחברות תרופות במשרות צנועות, וזאת על מנת שתוכל להגיע לבית בשעות מוקדמות 14:00-15:00 לטפל בקטינים; היא נהגה להוציא את הקטינים מהגנים ובתי ספר , וטיפלה בהם בבית ( עמ'39ש27 ועמ'40ש4-6) התובעת מסרה בעדותה כי ,כשעבדה היא השתכרה סך של......... ₪ כולל אחזקת רכב , נטו 5000 ₪ (עמ'40 ש25-27) ,עבודה אחרונה היתה ב".... " ל 3 שבועות, והשתכרה סך של.... ₪+ רכב( עמ'40 ש28-30) כיום כאמור אינה עובדת ואין לה הכנסה .
- באשר לנתבע-
א. הנתבע יליד .......; כפי שעולה מתצהירו ועדותו , הנתבע ..........מייד בשנת.... התחיל לימודי תואר ראשון במדעי .......... . במסגרת לימודים אלה הכיר את התובעת שלמדה באותה מסגרת. בעבור שנתיים, הוא עבר לאוניברסיטת......... .
ב. הנתבע קיבל התפקיד הראשון כ............וקבל שם מקום מגורים. הצדדים גרו ב........ כשהוא משמש .......... ( עדותו עמ'52ש16)
הנתבע עשה 4.5 שנים התמחות ברפואת ילדים בבית החולים ה........ הוא לא סיים התנאים הנדרשים לקבלת תעודת מומחה ברפואת......וזאת, לטענתו, בעטיה של התובעת.(עמ'51ש19-26 ׁ); הנתבע שימש בתפקיד......, בהמשך שימש ............ בתפקיד ...
חודשים , במהלכם עבר קורס............. , כן השתתף ב........" . (עמ'53ש18-30) (עמ'56ש10-15) בהמשך חזר לתפקיד ב........ – ומאז הוא חוזר כל יום ובשעות סבירות לטפל בקטינים. בעדתו הסביר כי ,תחילה לא הסכים לקבל התפקיד ב..... בעטיים של הילדים; אולם חודשים שלושה לפני הפרידה הוא קודם בתפקיד ואז בחר כן לנסוע , הוא יצא לעבודתו אחרי שהילדים יצאו לבתי הספר וחזר בחמש, (עמ'56ש1-2 ועמ'55ש23-20) (ראה גם 17-36 לתצהירו)
ג. הנתבע נחקר גם לגבי הכנסתו; הוא ניסה בכל דרך להפחית מגובה הכנסתו ונתן הסברים לכל הכנסה גובהה שקיבל ;לטענתו ,השכר משתנה כל הזמן ותלוי בהיקף עבדותו, השכר מורכב ממספר מרכיבים כשכר ...........0 ₪ ,בנוסף לשכר מקבל רכב והצאת דלק; מצד שני אישר למשל הכנסה נטו של... ₪ עבור חודש 9/2015 (ראה עמ'48).
הנתבע מכחיש גרסת התובעת ל........עתידו המזהיר הצפוי בעקבות כך (סעיף82 ג לתצהירו) בעדותו הסביר כי אינו ידוע מתי הוא......., ובכל מקרה ב....... הוא קיבל כך שיש לו התחייבות של עוד 4-5 שנים לפחות(עמ'54ש11-17).
- בהקשר לתפקיד הנתבע אציין כי, התובעת ולאחר סיום שמיעת הראיות והסיכומים בעל פה, הגישה "בקשה למתן הוראות למומחה" במסגרתה טענה כי לאחרונה הוברר לה שהנתבע עבר מ.............. לתפקיד חדש כ..........., כך בעקבות שינוי זה יש לבקש עמדת האקטואר לגבי שינוי זה והשלכותיו. הנתבע בתגובתו ציין כי לא עבר מ........ אך הוא משמש בתפקיד אחר כ....... תפקיד שאין בו כל קידום. ואף גרוע במקומו.
התנהלות זו של ב"כ התובעת בהגשת בקשות בשלב לאחר שמיעת הראיות וסיכומים בעל פה, אינה התנהלות נכונה ואינה מקובלת ובית משפט זה נתן החלטה בענין ביום 7/7/2016 . בכל מקרה ומאחר והנתבע הגיש תגובה מטעמו אציין בקצרה כי, מטענות צדדים אלה ניתן לומר כי הנתבע משמש כיום בתפקיד......... ועל כך אין מחלוקת. אולם מעבר לכך ביהמ"ש כיום אינו יכול לפתוח מחדש את התיק ולברר תנאי התפקיד וההשתכרות,אלא ההכרעה תהיה על סמך המסמכים והראיות שהוכחו בפני.
- מטיעוני הצדדים וחומר הראיות שהובא בפני עולה כי, מדובר בבני זוג, אשר התחילו דרכם ביחד בגיל צעיר (בשנות העשרים), עת הכירו במסגרת הלימודים לתואר ראשן (בתחילת שנות ה1990 בערך) ובהמשך גרו ביחד ב... כאשר נישאו ומאז ניהלו חיי משפחה משותפים, עד שנפרדו סופית ב... במהלך החיים המשותפים, שני הצדדים רכשו השכלה גבוהה; אם כי ,מבחינת עבודה , קידום ופיתוח קרירה, הנתבע עבד , התקדם ופיתת קרירה כרופא , ושימש בתפקיד ....ויש לו עבודה קבועה ויציבה והשתכרות גבוהה ,בעוד שהתובעת עבדה במשך שנים במשרות צנועות, וכיום אינה עובדת , כאשר ברור כי ,קיים פער הכנסות גדול לטובת הנתבע;.
והשאלה הינה האם פער השתכרות זה בין השניים נוצר-כתוצאה מקשר הנישואין? דומני כי בחלקו כן. אנמק.
- התובעת היא זאת שנשאה בעיקר- בטיפול ודאגה לקטינים ולמשק הבית, לפחות בשנים הראשונות לחייהם, כשהיא עובדת במתכונת מותאמת לצרכי הקטינים והתא המשפחתי , ובכך שחררה את הנתבע לעבוד ולהתקדם.
א. מחומר הראיות ואף מטבע הדברים, כשהחלו הצדדים את חייהם המשותפים ושניהם למדו, נוצרה ביניהם חלוקת תפקידים כזו או אחרת ; אך הדברים השתנו כשנולד הבן הבכור בשנת...;בשלב זה עזבה התובעת את לימודי ה-.....(שנה אחרונה); והיא למעשה הייתה "ההורה הפנוי " שטיפל ודאג לקטין וגם למשפחה. מעדותו של הנתבע עולה כי גם בתקופה זו הוא, ובצד לימודי רפואה ,עבד ב....... במשרה מלאה (עמ'50ש ש20-24) . עול טיפול בילדים זה גדל, מן הסתם, גם כשנולד הבן השני ב....
במשפחה של הצדדים, שני קטינים בגילאים קרובים יחסית , בעלי "צרכים מיוחדים" שללא ספק זקוקים לעזרת ההורים בעניינים שונים ורבים . הנתבע יצא לעבודתו ואילו התובעת היא זו שהייתה "פנויה" והיא הייתה ההורה הזמין עבורם .
בהקשר זה של הטיפול בקטינים , אני מבכרת את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע; התובעת עמדה על גרסתה העקבית כי בעקבות הקריירה של הנתבע, עבדה במשך השנים במשרות צנועות, על מנת שתוכל להגיע לבית בשעות מוקדמות 14:00-15:00 לטפל בקטינים(תצהירה וראה גם עמ'40ש4-6 ועמ'43ש12-17) כך מסרה:
"רוב הזמן עול הפרנסה היה מוטל על האיש כי הוא שבחר להתפתח ולעבוד במסלול שכיוונו את כל משאבנו שיגיע לשם. אני הייתי שם 24 שעות עבורו. אני כל יום חזרתי הביתה בשתיים או בשלוש בצהרים והייתי עם הילדים . הוא היה בתורניות בין חמש לשמונה פעמים בחודש"( עמ'43ש13-17).
ב. חיזוק לכך נמצא גם בעדות אימה של התובעת ; גב .........ד, אשר העידה מטעם התובעת. ביהמ"ש ער לכך שמדובר בעדות של קרובת משפחה מדרגה ראשונה , אך מצד שני ברור כי ,בתיקים של ענייני משפחה ובנושאים משפחתיים מובהקים , העדים בד"כ הינם בני המשפחה הקרובים . בנוסף, עדה זו הותירה בי רושם כללי חיובי ומהימן.
גב'.... העידה כי , היא הייתה מעורבת בחיים של בתה התובעת, היא עזרה לה מאוד עם הקטינים וטיפלה בהם , בנוסף לעזרה הכספית ,וזאת בעת שהנתבע למד, עשה התמחות ברפואה וכן עבד ועשה הרבה תורניות בחודש (עמ'31 ש9-14) "(עמ'32ש11-15)
ג. תרומתה של התובעת במישור הביתי –משפחתי נתבקשה יותר, נוכח טיב עבודת הנתבע ודרישותיה. במהלך החיים המשותפים סיים הנתבע את לימודי רפואה, שימש בתפקידים שונים לרבות ...... , אחראי על... .מעדותו של הנתבע ניתן להסיק, כי ,העבודה במסגרת .... (עמ'53ש18-30), כמו כן הוא עבר ב.....שנועד למי שרוצה לקבל ......; הוא עבר(עמ'56ש10-15) ; הוא שימש ..........וכיום משמש בתפקיד.....
סביר להניח כי ,חיי לימודים ועבודה ברפואה, אינה חיים נוחים , מדובר בתקופת לימודים ועבודה אשר דרשו מהנתבע השקעת מאמץ וזמן ניכר ,ומטבע הדברים גם על חשבון הזמן המשפחתי. הנתבע עבד שעות עבודה רבות ומרובות, לרבות תורניות והיעדרויות מהבית בתורניות , כך שהתובעת היא זאת שהייתה "נוכחת וזמינה עבור הקטינים והמשפחה , מילאה במידה מסוימת גם חלקו של הנתבע , שחררה אותו מעול הטיפול במשפחה ובילדים ,אפשרה לו זמן פנאי להשיא כושר השתכרותו בעבודתו, אפשרה לו להוסיף לעבוד להתקדם ולהתפתח ,להשקיע יותר שעות ויותר מאמץ ולהרוויח יותר.
אין להקל בתרומה זו של התובעת בקידום פוטנציאל וכושר השתכרותו של הנתבע - לא ניתן בקלות גם לעבוד ולעשות קריירה ,וגם לטפל במשפחה ולגדל ילדים ,ובמיוחד כשהם עם צרכים מיוחדים, ללא עזרתה ותמיכתה של התובעת עצמה בניהול והחזקת התא המשפחתי.
לענין זה ישימים על הדרך ההיקש, הדברים שנאמרו בבעם 4623/04 פלוני נ' פלוני, פ''ד סב(3) 66 :
"אכן, הזמן ה"משפחתי" הוא אחד, והוא נוצר בשניים. היכולת של כל אחד מבני הזוג להשיא את יכולת ההשתכרות שלו תלויה לא מעט בתרומת-זמן (ומשאבים אחרים) מצדו של בן הזוג האחר ".
- בנוסף, מקובל עליי כי ,המשפחה העתיקה מקום מגורים על רקע דרישות העבודה של הנתבע; תחילה כשסיים הנתבע לימודי רפואה עברו מ....... , בהמשך גרו הצדדים למספר שנים ב........., שם כאמור שימש הנתבע בתפקיד מפקד מרפאה , ולאחר מכן שוב חזרו ל.... . הנתבע ניסה להסביר מעברים אלה בכך שמדובר בהחלטה משותפת שלהם כאשר המעבר ל.... –מקום קרוב- גם לא שינה הסביבה הגיאוגרפית של התובעת בנוסף לשיקולים אחרים (ראה עדותו של הנתבע עמ'51 עמ'52 עמ'1-11) ;אולם גם אם נקבל הסברי הנתבע, אין בכך כדי לבטל או לפחות להמעיט מכך שהעתקתם המגורים נתבקשה –גם, על רקע עבודת הנתבע; ובכך גילתה התובעת נכונות והבנה ותמיכה בדרישות הנתבע ועבודתו.
- במצב הדברים כמתואר לעיל, אני דוחה את גרסתו של הנתבע לפיה , התובעת פעלה לטרפד כל אפשרות לפתח קריירה מוצלחת כרופא ....בפרט ,וכרופא ......בכלל ,וכי לתובעת לא הייתה כל תרומה לביסוס מעמדו המקצועי .
א. לטענת הנתבע הוא לא הצליח להגיע לקריירה שרצה-...., וזאת בעטיה של התובעת אשר התרכזה בעצמה, התעלמה מצרכי הקטינים והבית ולא נתנה לנתבע הזמן ללמוד ולסיים את דרישות ההתמחות . התובעת אף פעלה מתוך שיקולים זרים של אגו וקנאה ורצון עז להכשיל אותו ; משכך וכברירת מחדל הוא השתלב ב.... לדבריו הוא יכל להיות רופא.... מצוין ואף אולי מנהל.......... בבית חולים (בהרחבה סעיף 24-29 לתצהיר ועדותו עמ'53 ש15 ועמ'51ש14-26).
גרסה זו של הנתבע הינה תמוה בעיני, אינה סבירה ואינה משכנעת , אין לה תימוכין בראיות ועומדת בניגוד מוחלט למצבו התעסוקתי המשגשג של הנתבע כפי שפורט לעיל;
גרסה זו אף אינה מתיישבת עם התנהלות הצדדים במהלך החיים המשותפים; כן לא ברור כיצד נסיבות חיי המשפחה כן אפשרו לנתבע לעבוד ולהשתלב כרופא ב... אך לא לסיים התחייבויות הדרושות להתמחות ברפואת ילדים לאחר שכבר סיים 4.5 שנים התמחות !!.
בכל מקרה ,התובעת בחקירתה הכחישה גרסה זו וטענה כי הנתבע הוא זה שהחליט לפנות ל....., הוא רצה להגיע לתפקיד ניהול בכיר כאשר אמר לה מפורשות " הוא לא רוצה להיות רופא.... , שזה קטן עליי.." (ראעה עדותה עמ'44ש21-44 וסעיף8 לתצהירה).גרסת התובעת בהקשר זה יותר סבירה .
הנתבע גם לא הוכיח וויתורו ,כטענתו, על תפקידים אחרים תוך וויתור על קידומו למען המשפחה ובעטיה של התובעת (ראה סעיפים 30-31 לתצהירו).
ב. ודוק, אין בהתקדמות המקצועית ובקריירה של הנתבע בכדי לבטל את תרומתו גם הוא לתא המשפחתי; מקובל עלי כי גם הנתבע תרם, ככל שיכל, לקטינים ולמשפחה ואף נעזר באימו; ובמיוחד בתקופות בהן התובעת עבדה או למדה ; אולם ובהתחשב במקצועו של הנתבע והתחייבויותיו בעבודה, קשה להלום גרסתו כי ,הוא טיפל בעיקר בקטינים ובמשפחה בעוד שהתובעת מתרכזת בעצמה. גרסתו זו לא הוכחה ואף אינה מתיישבת עם מבחן המציאות ,הגיון הדברים והשכל הישר.
- אינדיקציה להצלחתו של הנתבע בעבודתו היא הכנסתו. מקובלת עליי כאן קביעתו של האקטואר לפיה הכנסתו של הנתבע בעבודתו ב.... עומדת על סך של ... ₪ ברוטו לחודש בממוצע, קרי סך של ... ₪ נטו ,סכום זה כולל השכר נטו₪) בתוספת שווי רכב שברשותו וחלק העובד והמעביד בהפרשות סוציאליות (ראה עמ'22 לחוות הדעת). קביעה זו מבוססת ולא מצאתי טעם לסטות ממנה הגם שהנתבע ניסה בחקירתו להמעיט מגובה הכנסתו.
- במצב דברים זה ברור כי, התובע במהלך החיים המשותפים, הצליח לסיים לימודים לעבוד והתקדם לתפקידם שונים במקצועו כרופא ב... וכיום ברור שיש לו קביעות ויציבות תעסוקתית עם הכנסה גובהה של כ- 30,000 ₪ לחודש .מדובר ברופא צעיר מצליח שצבר וותק ניסיון ומוניטין וסיכוייו להוסיף ולהתקדם הינם מן הטובים. איני מקבלת ניסיונו של הנתבע להמעיט מכושר השתכרותו. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנתבע בעל כישורים משלו, שרכש בלמידה, שקידה מאמץ והתנסות, עבד, צבר ניסיון וותק במשך השנים והתקדם לתפקידים שונים בעבדותו.
- לסיכום נמצא כי ,הזמן אשר הקדישה התובעת לטיפול במשפחה ובילדים , כן תרם למען קידומו והצלחתו של הנתבע.
יחד עם זאת , אין לומר במקרה זה כי , התובעת וויתרה כליל על פיתוח קרירה משלה אך ורק למען המשפחה ולטובת פיתוח הקרירה של הנתבע בלבד .
מטיעוני הצדדים עולה כי בתקופת החיים המשותפים התובעת למדה ואף סיימה תואר שני והתחילה בלימודי הדוקטורט. מקובל עלי כאמור כי, בשל הצורך לטפל במשפחה , התובעת עבדה בעבודות מצומצמות , כך גם הלימודים שלה נמשכו לאורך שנים. אך גם יש לזכור כי ,לתובעת בעיות רפואיות בתחום הפסיכולוגי , ולא מן הנמנע כי בעיות אלה , ו/או אופייה האישי של התובעת הם גם תרמו לאי פיתוח קריירה מקצועית. בנוסף, ככל שהקטנים גדלו וקטן הצורך לדאוג להם, לא הייתה מניעה של ממש שהתובעת תתמקד , תתאמץ ותשקיע יותר לסיים את לימודיה ולעבוד במשרות מלאות.
ניסיון החיים מלמד כי , אנשים לומדים ועובדים מגדלים ילדים ומנהלים חיי משפחה גם אם ברקע היו טלטלות חיים קשות כאלה ואחרות , החיים אינם עומדים, הם דינמיים וממשיכים.
- אינני מקבלת קביעת המומחה (סעיף 4.10 לחוות הדעת) כי, יש להעמיד את כושר או פוטנציאל ההשתכרות של התובעת בגובה שכר המינימום.
דומני כי התובעת כן יכולה להתאמץ לעבוד ולהשתכר זאת בהתחשב בנתונים שלה; יש לזכור כי בסופו של יום, התובעת קיבלה תואר ראשון ושני; התובעת הייתה גם עוזרת מחקר ב.... וקבלה מלגת הצטיינות של... ₪ (עמ'42ש7-8) ולדבריה היא קיבלה מלגה "בגלל הצטיינות על היכולות הגבוהות שלי"(עמ'42ש16) .גם האם ..... תיארה בתה התובעת כמצליחה ומצטיינת בכל דבר שעשתה "ילדה מקסימה שהצליחה בכל דבר , שאמנם היו לה חרדות אי שם אבל זה היה בראש שלה. היא הצליחה בבחינות בגרות בהצטיינות, הייתה הראשונה בבית ספר בכל מקום שהלכה , נכנסה ללמוד ..... בהצטיינות" .(עמ'32ש206).
לראיה , התובעת עצמה העידה כי בתקופת החיים המשותפים עבדה והשתכרה סך של.... ₪ כולל רכב ובעבודתה האחרונה לאחר הפירוד –הגם שלתקופה קצרה- השתכרה סך .... ₪ לחודש +רכב.
במצב דברים זה בהתחשב בגילה של התובעת, בכישוריה ובהשכלתה אני קובעת כי לתובעת פוטנציאל וכושר השתכרות של כ- ... ₪.
גובה הפיצוי המגיע לתובעת
- השאלה המצריכה הכרעה כעת, מהו הסכום שיש לפסוק לתובעת בנסיבות המקרה דנן לאור הפרשי השכר או פוטנציאל ההשתכרות של הצדדים?
- בחינת פסקי הדין אשר דנו במוניטין אישי –כושר ההשתכרות ,מעלה שמדובר לכאורה בפיצוי בגין תרומת בן הזוג לפיתוח הקריירה, ההשתכרות וכושר ההשתכרות של בן הזוג האחר, וכן בעקרון של "צדק חלוקתי" ,כך שבן זוג אחד לא יצא מקופח מהנישואין ולא ייווצר מצב של פער כלכלי משמעותי בן בני הזוג לקראת החיים שלאחר הגירושין. כך , שכל עיקרון החלת המוניטין האישי והפרשי השכר יונקים את חיותם מאדני צדק, ומתחושת הצדק.
- מסכימה אני עם עמדתו של פרופסור שחר ליפשיץ במאמרו "יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון",חוקים א' (2009) 227 בעמ' 298 כי:
" אין להפוך את חלוקת כושר ההשתכרות לתרופה הניתנת בכל תיק ותיק, יש לשמר אותה למקרים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם וניתן לייחס פער זה לחלוקת תפקידים לא שוויונית בעת הנישואים".
- לטעמי מתייתר הצורך לעסוק בשאלה העיונית של החלת עקרונות מוניטין אישי או נכסי קריירה מתוך סעיף 5 לחוק יחסי ממון או מכוח הוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון; סבורני כי ,אלו גם אלו חלק מ"ארגז הכלים" של היושב בדין, על מנת לחתור לתוצאה של עשיית צדק.
שינוי היחס של מחצה על מחצה או חלוקה של פירות עבודה, באה לאזן בין חלש לחזק, בין חסר יכולת לבעל יכולת, בין חסר אמצעים לבעל אמצעים.
- מתוך פסיקותיהם הרבות של בתי המשפט לענייני משפחה , ניתן היה ללמוד על הקושי העצום בהערכת הנכס שכונה "מוניטין" או נכסי קריירה. אין נוסחה אחידה או ידועה לחישוב הפיצוי . מושכל יסוד הוא כי, כללי החלוקה והאיזון יקבעו ממקרה למקרה שכן אין דומה מקרה של בני זוג שהתגרשו לבין זוג אחר שהתגרש.
אכן, כפי שגם נקבע בע"מ 4623/04 :
"קיים קושי בהערכת נזק וקביעת גובה הפיצוי, שעה שאין מדובר בנזקים מוחשיים, ואולם בדומה להערכת נזק שאינו נזק ממון בדיני הנזיקין, הקושי בהערכת הנזק אינו מאיינו, ויש מקום שבית המשפט יעריך את גובה הפיצוי על דרך האומדנא תוך שנלקחים בחשבון מאפיינים שונים של בני הזוג, אופיו של הקשר הזוגי ושאר נתונים רלוונטיים, אשר שילובם יוכל ללמד על גובה הפיצוי הראוי. בין אלו ניתן למנות את משך תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני הזוג, תרומתה של בת הזוג להתפתחותו המקצועית של בן הזוג ולחוסן הכלכלי של המשפחה, אופק ההשתכרות של בני הזוג, צבירת נסיון ועוד כהנה".
- בהתחשב בכל הנתונים שמיניתי במקרה דנן ,לרבות גיל הצדדים ,גיל הילדים כיום ומצבם כבעלי צרכים מיוחדים , משמורת הקטינים ,ההשכלה האקדמאית של הצדדים כאשר עיקר הלימודים היו בתקופת הנישואין, מצבה הבריאותי של ............ ,העובדה שעיקר רכוש הצדדים הוא בית המגורים המשותף, שוויו של הבית המשותף ויתרת המשכנתא, שווי הזכויות הסוציאליות שצבר הנתבע במהלך החיים המשותפים וחלקה של ............ בזכויות אלה, חלקה-הקטן של התובעת בצבירת זכויות סוציאליות, כישוריו האישיים של האיש , וכן בעובדה ש............ המשיכה לעשות שימוש בבית המגורים המשותף מאז הפירוד ב 10/10/2013 ועד היום, מועד הפרישה הצפוי בעוד מספר שנים לא ממושכות , בהתחשב בכל אלה ובכל הנתונים שהובאו בפני במסגרת ההליך שבנדון, מצאתי להעמיד את הפיצוי המגיע לאישה על הסך של 200,000 ₪.
בקביעת הסכומים הנ"ל התחשבתי גם בעובדה שהנתבע חויב לשלם מזונות אישה בסך של 4000 ₪ וזאת לתקופה מחודש 12/2014 ועד 9/2015 כולל. וכן חויב לשאת במלוא תשלומי המשכנתא הרובצת על הבית המשותף עד למועד זה 9/2015.
מאחר והתובעת מתגוררת בבית המגורים המשותף, סכום זה ישולם לתובעת בערכו הנומינלי בעת פירוק השיתוף ,דרך קיזוז מהתמורה המגיעה לנתבע.
- מלבד האמור לעיל בעניין תשלום פיצוי בגין נכסי קריירה והפרשי שכר, סבורני כי ,מקרה דנן אינו מגלה נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל וקביעה כי ,איזון המשאבים לא ייעשה בדרך של מחצה על מחצה. התובעת העלתה טענה זו באופן כללי מבלי לפרט כדבעי את הסיבות המצדיקות זאת במקרה דנן.
בהתחשב במכלול נסיבות מקרה דנן, לרבות כי ,לצדדים אין רכוש מלבד דירת המגורים המשותפת , וכי ............ עושה שימוש בלעדי בדירת המגורים מאז הפירוד ועד היום ,בעניין חלקה של התובעת בזכויות הסוציאליות שצבר הנתבע וכן בגובה הפיצוי שפסקתי לעיל בגין נכסי קריירה או הפרשי שכר, הרי לתובעת לא נגרמה "תוצאה בלתי רצויה או אי צדק ברור". בסופו של יום, גם לאחר הפירוד, התובעת מקבלת חלק מזכויות הפנסיה של הנתבע בהתאם לאיזון המשאבים כאן, כך שיש לה משענת כלכלית בטוחה לעתיד לבוא; לדידי, אין לומר כאן כי ,כלל איזון המשאבים של חלוקה שווה, אינו הוגן; גם אם יש "יתרון" מסוים לטובת הנתבע.
- בנוסף לכל יש לזכור כי, מן הראוי שהשימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, ייעשה במשורה ובמקרים חריגים ביותר. עצם יישומו של סעיף זה, פוגע בוודאות המשפטית ובציפיות הצדדים. כמו כן, יש בו גם משום פגיעה בזכות הקניין של בן הזוג שמחצית הרכוש הינה שלו (זכות, שכיום היא חוקתית, מכוח סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "אין פוגעים בקניינו של אדם"), ובית המשפט מכוח סעיף 8(2) הנ"ל, רוצה לקחת חלק מרכוש זה ולהעבירו לבן הזוג האחר.
- לסיכום : מלבד תשלום הפיצוי כמפורט לעיל בגין נכסי קריירה והפרשי שכר ,אין מקום לשנות מכלל איזון המשאבים של חלוקה שווה.
היוון מיידי או היוון דחוי
- מתעוררת עוד מחלוקת בין הצדדים והיא : מהי הדרך לאיזון ,מיידי או דחוי?
א. בחוות הדעת האקטוארית מציע המומחה שתי אפשריות לאיזון זכויות פנסיה, אחת בדרך של איזון מיידי באופן שהנתבע ישלם לתובעת סך 2,178,577 ₪ נכון ליום חוות הדעת ואפשרות שניה ,איזון דחוי –כאשר התשלום יבוצע במועד גמילת הזכויות בפועל.
התובעת מבקשת להורות על מימוש מיידי כאשר היא מציעה לרכוש חלקו של הנתבע בדירת המגורים המשותפת וחלקה בזכויות יקוזז מהתמורה שעליה להעביר לנתבע , מנגד הנתבע מבקש להורות על מימוש במועד גמילת הזכויות בפועל.
ב. ביום 6/8/2014 נחקק חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו התשע"ד 1984,אשר נכנס לתוקף ביום 6/2/2015 כאמור בהוראת סעיף 30 לחוק.
מטרת החוק הייתה" לקבוע הסדרים בעניין חלוקה של חיסכון פנסיוני בין חוסך ובין בני זוגו לשעבר כפי שנקבעה בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני.
סעיף 29 לחוק קובע:
- איסור התניה
(א) ההוראות לפי חוק זה וכן הוראות פרק ה' כפי שהוחלו בהסכם המאמץ את חוק הגמלאות אינן ניתנות להתניה.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), בני זוג רשאים להסכים ביניהם על חלוקת חיסכון פנסיוני שלא בהתאם להוראות לפי חוק זה, ובלבד שחלוקה כאמור לא תיעשה באמצעות גוף משלם ולא יחולו לגביה ההוראות לפי חוק זה.
סבורני , מהוראות הסעיף הנ"ל עולה כי , לא ניתן להורות על חלוקת חיסון פנסיוני שלא בהתאם להוראות החוק אלא בהסכמת הצדדים.
קרי, בהעדר הסכמה, בית המשפט אינו יכול להורות על מימוש מיידי של הזכויות כיום, שכן החוק בא לקבוע דרך חלוקת החיסכון הפנסיוני, לצורך הבטחת התשלום לבן הזוג האחר.
ג. בנוסף לאמור לעיל, גם בפסיקה אשר קדמה לחוק ,הגישה הרווחת הינה איזון זכויות פנסיה במועד התגבשותם בפועל .ב תמש (ת"א) 48482/07 ש.מ נ' א.מ נקבע בהקשר זה:
"נוכח חסרונותיו של עקרון החלוקה המיידית, הדין הוא כי, בלית הסכמת הצדדים, אין להורות כן. במאמרו של כב' השופט יהושע גייפמן "זכויות פנסיה ונכסי פרישה אחרים - כנכסים בני חלוקה או בני איזון בין בני זוג", הפרקליט מא (א-ב), בעמ' 124-125, כתב המחבר:
"למרות שלבית המשפט יש שיקול דעת רחב לבחור, במסגרת הסדרי הביצוע, בין החלופות השונות: מימוש במועד הבשלת הזכויות, חיוב בסכום חד פעמי במועד חלוקת הרכוש בין בני הזוג על פי תחשיב של אקטואר, וחיוב בתשלומים ממועד חלוקת הרכוש - רצוי הוא שרק במקרה חריג ייקבע מועד אחר, שאינו מועד הבשלת הזכויות, למימוש הזכויות של בן הזוג התובע. חריג זה יש להחילו בהסכמת הצדדים או כאשר בן הזוג הנתבע הינו עתיר נכסים, בה בשעה שבן הזוג התובע נתון בקשיים כספיים חמורים או נזקק לכסף למחייתו".
ד. למעלה מן הנדרש אציין כי ,בנסיבות מקרה דנן לא מצאתי, נסיבות מיוחדות, אישיות, כלכליות או אחרות, המצדיקות חריגה מכלל זה.
בבחינה כוללת לנתוני הצדדים ובראייה ארוכת טווח, לא הוכח שמצבה הכלכלי של התובעת, מצריך או מצדיק תשלום מיידי בסכום של 2,178,577 ₪. יש לזכור שגם התובעת כמו הנתבע- זוכה לחלק זהה מהתמורה שתתקבל בגין מכירת הבית המשותף, פסקתי לה פיצוי בסך של 200,000ש"ח, והיא בעלת השכלה גבוהה ויכולה לעבוד ולהתפרנס.
לדידי, לבוא עתה ולחייב את הנתבע בתשלום סכום חד פעמי בסכום מיידי הינו נטל כבד. זכותו של הנתבע, כזכותה של התובעת, להמשיך בחייו, לקבוע את מהלך חייו ללא נטל כספי נוסף.
אין זה צודק להטיל על הנתבע מעמסה כספית בתשלום סכום מכובד חד פעמי לתובעת בסך של כ 2 מיליון שקל ובכך תיהנה מהם כבר עתה, בה בשעה שזכויותיו של הנתבע טרם בשלו והוא אמור לזכות בהם רק לאחר מספר שנים ,איזו הצדקה יש להטיל על הנתבע שכלל לא נהנה עדיין מהזכויות בקרן הפנסיה, מעמסה כספית כזו שתיטיב עם התובעת? זאת בשים לב לכך שהתובעת, אם הייתה עדיין חייה בשלום ובהרמוניה עם הנתבע, לא הייתה אז זכאית ליהנות מהזכויות הסוציאליות קודם הבשלתן? ואם כך? מדוע שישופרו זכויותיה של התובעת כשתתגרש?
יש לזכור שהרעיון מאחר תשלומי פנסיה, מבוסס על תכלית סוציאלית: דאגה לפרנסת בן הזוג ובני משפחתו בעת פרישה , כך שהקדמת תשלום חלק מהפנסיה תיפגע, ולא באופן חלקי, בתכלית זו.
- אשר על כן ולאור ולאחר שבחנתי את כל השיקולים לכאן ולכאן, אני קובעת כי , הדרך לאיזון זכויות הפנסיה הינה במועד הבשלתם, בהתאם להסדר הקבוע בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני הנ"ל.
דרך פירוק השיתוף בדירת המגורים ותכולתה
- המומחה מטעם בית המשפט , השמאי מר ...., העריך בחוות דעתו מיום 15/3/2015 את שווי הדירה בסך של 1,500,000 ₪.
- ב"כ התובעת בקשה בסיכומים בעל פה (עמ'62) לאמץ חוות הדעת, לאפשר לתובעת לרכוש את בית המגורים המשותף בדרך רכישת חלקו של הנתבע באמצעות כספים שמגיעים לה על פי חוות דעת האקטואר בהתאם להיוון מיידי; התובעת מעוניינת להישאר בבית לגדל את הילדים. ב"כ הנתבע לעומת זאת בקש בסיכומיו למכור את הבית ובמידה ולא יימכר תוך פרק זמן מסוים, אז למנות הצדדים לכונסי נכסים (עמ'65ש28).
- בהתאם לסעיף 37(א) לחוק המקרקעין זכותו של כל שותף, לדרוש בכל עת פירוק השיתוף. בנסיבות מקרה דנן, יהיה יעיל וצודק יותר ( סעיף40(ב) לחוק המקרקעין) להורות על פירוק השיתוף על דרך מכירה לכל המרבה המחיר; אך זאת בכפוף לזכות קדימה לצדדים-- לרכוש את חלקו של האחר; סעיף 101 לחוק חוק המקרקעין התשכ"ט - 1969 קובע זכות קדימה בין בני זוג טרם מכירת זכויות המקרקעין שלהם בשוק החופשי.
הנתבע הסכים בחקירתו הנגדית כי ,התובעת תרכוש את דירת המגורים בהתאם לשווי אשר נקבע ע"י השמאי (שורה 23 עמו ד58 לפרוטוקול), ועל כן בטרם הוצאת הנכס למכירה בשוק החופשי , ניתנת זכות קדימה לתובעת לרכוש את חלקו של הנתבע בדירת המגורים ; זכות זו תעמוד לאישה למשך 3 חודשים ממתן פסק דין זה .
בתום התקופה הנ"ל, וככל שהתובעת לא תצליח לרכוש חלקו של נתבע, אני מורה על פירוק השיתוף על דרך מכירת הנכס בשוק החופשי לכל המרבה במחיר.
- אינני מקבלת את בקשת התובעת לאפשר לה לרכוש את חלקו של הנתבע בדירת המגורים, באמצעות תשלום ישיר מכספים שמגיעים לה במסגרת איזון המשאבים בהתאם לחלופה הראשונה של חוות דעת האקטואר -היוון מיידי.
אין חולק כי הצדדים אינם מתגוררים ביחד כבר מ10/10/13 עת עזב הנתבע את בית המגורים המשותף; מאז למעשה התובעת היא זו שמתגוררת בבית כאשר הנתבע מתגורר במקום אחר. ילדיהם של הצדדים כבר בגילאים של.... ו... שנים
בעת פירוק הבית המשותף, כל אחד מבני הזוג, ובכללם הנתבע, זכאי לקבל את חלקו –הישיר-בדירה בניכוי יתרת המשכנתא,. בכדי להתחיל את חייו מחדש ובעזרת התמורה שתתקבל לרכוש/לשכור דירה לעצמו.
לא מצאתי כל טעם מוצדק וסביר לדרך פירוק שמציעה התובעת; אמנם לנתבע יש יתרון כלכלי על פני התובעת אולם ,בהתחשב בחלקה באיזון המשאבים הכולל, לרבות חלקה במחצית משווי הבית המשותף ,הרי לתובעת יוותרו משאבים מספקים לצורך סידור מדור חילופי לה ולקטין. אין כל חובה בדין להותיר התובעת בבית מגורים ספציפי בו התגוררה במשך השנים.
- באשר לתשלומי המשכנתא-הנתבע חוייב לשלם מלוא המשכנתא על דירת המגורים עד לחודש 9/2015 כולל ,וזאת במסגרת תשלום מזונות זמניים של ............ וסיפוק מדורה( החלטה מיום 6/1/2015).לאחר מועד זה ,החובה לשאת בתשלומי המשכנתא חלה על הצדדים בחלקים שווים. ככל שצד אחד שילם את חלקו של הצד השני, יקוזז סכום זה מחלקו של הצד האחר בתמורה המגיעה בעת פירוק השיתוף.
- באשר לתכולה של בית המגורים.
כאמור לעיל קבעתי כי ,תכולת הבית והמיטלטלין הינם נכס בר איזון.
סעיף 10(ב)לחוק המיטלטלין התשל"א 1971 קובע:
" פירוק השיתוף יהיה על פי הסכם בין השותפים, ובאין הסכם-על פי צו בית המשפט, ורשאי בית המשפט לצוות על חלוקת המיטלטלין בעין, או על מכירתם וחלוקת הפדיון, או על דרך אחרת של פירוק השיתוף הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבת הענין".
במקרה דנן ובהעדר הסכמה בין הצדדים לעניין פירוק השיתוף או שווי המיטלטלין, ומשלא הביאו הצדדים רשימות לעניין המיטלטלין ,אני מורה על ביצוע חלוקה בעין וזאת בהתאם לרשימת המיטלטלין שיערכו הצדדים ,החלוקה תבוצע באופן שכל צד יבחר פריט מהרשימה לסירוגין ,כאשר זכות הבחירה הראשונה נתונה לתובעת.
תוצאה –התביעה הרכושית
- לאור כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
א. המועד הקובע לצורך איזון המשאבים הינו 1/5/2014.
ב. אני מקבלת חוות דעת האקטואר מיום 15/3/2015 בעניין איזון הזכויות בהתאם לחלופה
השנייה ( סעיף ד עמוד 31 לחוות הדעת)-איזון הזכויות לתאריך המימוש ,למעט בעניין נכסי הקריירה. המומחה יגיש פסיקתא לחתימה לצורך רישומה אצל הגוף המשלם.
על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים במועד המימוש בפועל, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום המימוש ועד ליום התשלום בפועל.
הסכום של 61,691 ₪ =( 97,231-35,540 (,כמפורט בסעיף ב.8 עמוד 31 לחוות הדעת ,ישולם בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום חוות הדעת ועד לתשלום המלא בפועל.
ג. התובעת רשאית לרכוש את חלקו של הנתבע בדירת המגורים ,בהתאם לשווי אשר קבע השמאי תוך 90 ימים מיום מתן פסק דין זה, בנוסף להתחשבנות בעניין המשכנתא כמפורט בסעיף 73 לפסק הדין.
ד. אני מורה על פירוק השיתוף בדירת המגורים של הצדדים ע"י מכירתה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר. הוראה זו תיכנס לתוקף בתום 90 ימים מיום מתן פסק הדין וככל שהתובעת לא תרכוש חלקו של הנתבע.
ה. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 200,000₪ בגין הפרשי שכר ונכסי קריירה .סכום זה יקוזז מהתמורה אשר מגיעה לנתבע בגין חלקו בדירת המגורים, בעת פירוק השיתוף .
ו. פירוק השיתוף במיטלטלין יהיה בהתאם לאמור בסעיף 74 לפסק הדין.
תביעה מזונות אישה וקטינים תמ"ש 21024-06-14
- כאמור לעיל, התובעת הגישה תביעה למשמורת על שני הקטינים הקטין יליד.... והקטין יליד........, וכן תביעה למזונות אישה ושני קטינים.
משמורת הקטינים והקשר שלהם עם הוריהם ידעו שינויים ותנודות ,כך גם שאלת פסיקת מזונות זמניים; בין לבין הוגשו תסקירים, קיימתי ראיון עם הקטינים, וניתנו החלטות ביניים בהתאם .
א. תחילה בתאריך 14.7.14 קבע בית המשפט כי על הנתבע להמשיך לשלם את החזרי המשכנתא והוצאות החזקת הבית, וסך של 4500 ₪ על חשבון מזונות זמניים של התובעת והקטינים החל מ20.7.14, וזאת עד למתן החלטה אחרת.
ב. בהחלטה מיום 28/12/14 אישר בית המשפט את המלצת פקידת הסעד לעניין הסדר משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות של ההורים עם הקטינים, ונתן לה תוקף של החלטה.
ג. לאחר שמיעת שני הצדדים בפני , ניתנה החלטה ביום 6/1/2015 בעניין מזונות זמניים לפיה נקבע כי :ההחלטה מיום 14/7/2014 תעמוד על כנה עד לחודש 11/2014 כולל וכן נפסקו לתובעת מזונות אישה בסך 4000 ₪ לתקופה מחודש 12/2014 ועד לחודש 9/2015 , מזונות זמניים לשני הקטינים בסך 1500 ₪ לכל אחד החל מחודש 12/2014 ; בנוסף חוייב הנתבע בתשלום מלוא המשכנתא בצירוף הוצאות אחזקת מדור בסך של 1500 ₪ . החלטה זו ניתנה בהתבסס על ההסדר של משמורת משותפת.
- ביום 23/2/2015 הגיש הנתבע בקשה להעברת משמורת הקטין הקטין אצלו וכן ביטול החיוב במזונותיו. ביום 18/5/15 נתן בית משפט החלטה לפיה הקטין הקטין יועבר למשמורתו הזמנית של הנתבע עקב הניכור ההורי בינו לבין התובעת; אין שינוי לגבי הקטין הקטין- יישאר במשמורת זמנית משותפת. על סמך זאת הוסיף בית המשפט והורה על ביטול תשלום מזונות של הקטין הקטין החל מיום הגשת הבקשה -23/2/15 וכן הורה בית המשפט על הפחתת תשלום הוצאות המדור עד לסך של 1000 ₪; כן הוסיף והבהיר כי לאחר הפסקת תשלום מזונות אישה יש צורך לעדכן תשלום מדור בכל הקשור לתשלומי משכנתא והוצאות מדור.
- בהמשך שוב הדברים משתנים; בתום ישיבת שמיעת הראיות, הצדדים הגיעו להסכמות בעניין תביעת המשמורת לפיהן, הקטין הקטין ולאור גילו.... שנים דאז, יהיה במשמורת משותפת של שני הצדדים כאשר חלוקת הזמן תתואם ביניהם לאור רצונו של הקטין. באשר לבן הקטין ולאור גילו כ-...שנים ולאור סרבנות הקשר בין הקטין לתובעת, המשמורת תהיה אצל הנתבע.
בית המשפט אישר ההסכמות לעיל ונתן להם תוקף של פסק דין.
- אולם בהמשך שוב דברים משתנים והצדדים מגישים בקשות ותגובות בענין הקטין הקטין ,לאחר הסיכומים.
בתמצית טוענת התובעת כי ,הקטין הקטין שהיה במשמורת משותפת, עבר מזה מספר חודשים לביתה היא בלבד כך שבעת מתן פסק דין יש להתחשב בכך שהקטין הקטין נמצא במשמורתה בלבד תוך קיום הסדרי ראייה מצומצמים מאוד (אחת לשבועיים) ללא לינה בבית הנתבע; התובעת ציינה גם כי ,הנתבע עזב והעתיק מגוריו ל.......
הנתבע מאידך טען כי זה ניסיון לשנות פסק דין משמורת שכבר ניתן; בכל מקרה הוא מכחיש בתוקף טענות התובעת וטוען כי בפועל מתקיימת משמורת משותפת על הבן הקטין בהתאם לפסק הדין. יש לציין גם כי ,הנתבע הוסיף ובקש מתן הוראות בעניינים אחרים כמו בעניין משכנתא, חשבון משותף ושאלת השתתפות התובעת במזונות הקטין.
- נקודת המוצא היא כי ביום 3/5/2016 אישר בית המשפט את הסכמות שני הצדדים לענין משמורת ונתן לה תוקף של פסק דין.
בית המשפט ולאחר שנתן פסק דינו בעניין המשמורת וקם מכיסאו, אינו נזקק שוב לטענות בעניין פסק הדין אלא בדרכים הקבועים לכך בדין; ככל שלטענת התובע קיים שינוי בהסדר המשמורת עליה לנקוט בהליך המתאים ע"י הגשת תביעה לשינוי משמורת כי, טענות אלה מצריכות בירור עובדתי ושמיעת ראיות.
בנוסף, במסגרת החלפת הטענות בעניין שינוי המשמורת , הועלו טענות חדשות נוספות מפי הנתבע כאמור לעיל; ברור כי זו לא הדרך הנכונה והמתאימה להעלאת טענות /בקשות בשלב מאוחר זה לאחר שמיעת הראיות וסיכומים בעל פה ובית המשפט לא ישעה להם.
אם כן קביעת המשמורת הינה בהתאם לפסק דין שניתן ועל סמך זאת יינתן גם פסק דין בעניין המזונות.
מזונות הקטינים- מצב משפטי
- סעיף 3 לחוק המזונות קובע כדלקמן:
"(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".
בדין העברי, החל על הצדדים כאן, ישנם מספר מעגלי חבות במזונות, מעגל מזונת החובה ומעגל מזונות צדקה. עד לגיל 15 שנים, חב האב חבות מוחלטת במזונות ילדיו הקטינים, בין מתקנות חכמים, בין מתקנות אושא משנת תש"ד, של הרבנות הראשית ובין מכוח פרשנות הדין העברי בפסיקת בית המשפט העליון. מעבר לגיל 15 שנים, חל דין צדקה על שני ההורים (ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו (3) 449, בע"מ 1356/08 פלוני נ' פלונית, תק-על 2008(1), 5252 , 5253 (2008) .
- צרכים הכרחיים הוגדרו כדברים בסיסיים, שבלעדיהם הילד אינו יכול להתקיים והם אותם צרכים ההולמים אף ילדי עניים. בשורה של פסקי-דין נקבע, כי במסגרת הצרכים ההכרחיים של הילדים, נכללות הוצאות מזון, ביגוד, הנעלה, תרופות והוצאות מדור ואחזקת הבית בחלק אשר נזקף לקטינים. מעבר לצרכים אלה, החיוב הוא מדין צדקה.
בהקשר זה אפנה לבע"מ 5750/03 (עליון) אוחנה נ' אוחנה, שם נקבע :
"בהערכת המזונות שעל אב לשלם לילדיו נוהג בית המשפט לקחת בחשבון את צרכיו של הילד וכן את גובה הכנסתו של אב ויכולתו הכלכלית. במסגרת זו, ממילא נלקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם, וזו משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל האב לשלם ...... פסיקת מזונות על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות אינו סותר את הדין האישי, ומתיישב עם תפיסת החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959. פסיקת בית המשפט המחוזי בענייננו הולכת בתלם הפסיקה מבחינה זו, ומיישמת הלכה למעשה דרך זו בהפחיתה בנסיבות ענין זה את שיעור המזונות שעל האב לשלם לבנותיו בשים לב ליכולת הכלכלית שלו, ליכולתה הכלכלית של האשה, ולצרכי הבנות".
מזונות ומשמורת משותפת
- ודוק, גם במצבים של משמורת משותפת או חלוקת זמן שוויוני בין הורים, החובה המוחלטת לספק את הצרכים ההכרחיים של קטינים מתחת לגיל 15, מוטלת על האב.
בבעמ 2561/08 פלוני נ' פלונית (בית משפט עליון) נקבע:
"חובתו המוחלטת של האב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים חלה בין אם המשמורת על הילדים נמסרת לאם, בין אם היא נמסרת לאב, ובין אם היא ניתנת במשותף לשני ההורים. מאחר והמבקש בענייננו הוא בעל המשמורת על הקטינה וממילא זה הנושא בהוצאות גידולה, החיוב שהוטל עליו לשלם למשיבה נועד אפוא לספק אך את צרכיה של הקטינה בזמן שהיא שוהה אצל אמה. "
- יחד עם זאת ,נמצא פסיקה של בתי משפט למטה, לפיה, לחלוקת זמני השהייה של הקטינים אצל הוריהם, ישנה השפעה על גובה חיוב האב במזונות, ולא השפעה על עצם החבות העקרונית של האב לשאת באופן מוחלט בצרכי הקטינים ההכרחיים שגילם מתחת ל15 (תמש (ב"ש) 24588-10-13 ד.ד.ד. (קטין) נ' ש.ד; תמש 20756-04-14 ק.א. נ' א.א.; תמש 1745-11-13 פלונית נ' פלוני; עמש 25027-02-14 פלונים נ' פלונית.; כמו תמש 16785-09-12 ס.ר. נ' ד.ר)
כך מצב של "משמורת משותפת" הביא להכרה של הפחתה בגובה החיוב בגין מזונות הקטין. בפסק הדין -עמ (חי') 318/05 פלוני נ' פלונית, בית משפט מחוזי בחיפה, נקבע, כי משמורת משותפת מצדיקה בדרך כלל הפחתה של כ- 25% מדמי המזונות שהיו נפסקים אילו המשמורת הייתה נתונה באופן בלעדי בידי האם.
בתי משפט לענייני משפחה קבעו סכום מזונות מופחת בהתאם לנסיבות (תמש 2019402-11 מ.ד. פ. נ' א.צ.פ. תמש 21460-06-10 זגורי, גם תמש (ב"ש) 24588-10-13 ד.ד.ד. (קטין) נ' ש.ד; עמש 25027-02-14 פלונים נ' פלונית.
נמצא פסיקה שקבעה במקרה של אחריות הורית משותפת, הפחתה של 25% מחיוב מזונות רגיל היא "נקודת הפתיחה" כאשר יש מקרים המצדיקים הפחתה משמעותית יותר, בנוסף להפחתה בהוצאות המדור. ובנסיבות מקרה עמ"ש 50603-01-14 (מחוזי מרכז), חויב האב במחצית הוצאות הכרחיות של קטינים ומחצית עלות חלקם במדורם בעת ששוהים עם אמם.
כן נמצא פסיקה של בית משפט לעניני משפחה (כמו תמש 16785-09-12 ס.ר. נ' ד.ר שקבעה כי בנסיבות מסוימות של משמורת משותפת, חייב כל אחד מההורים לשאת בצרכי הקטין בעת שהותו עימו; (ראה גם תמש26574-04-12 פלונית נ' אלמוני).
- אולם, בסופו של דבר יש לזכור, כי אין שינוי במהותו של החיוב; לפי הדין המהותי-העברי, החבות לשאת בצרכים הכרחיים של הקטינים עד 15 שנה, חלה במלואה על האב. כאשר במקרה של משמורת משותפת ואו אחריות הורית משותפת, נבחנת שאלת השפעה על גובה החיוב במזונות בהתאם לכל מקרה לגופו, תוך איזון ראוי למכלול הנסיבות ובתוך זה צרכי הקטינים, חלוקת זמן השהות ההורי, והכנסות ההורים וכו'.
פוטנציאל השתכרות הצדדים
- כפי שהתייחסתי בתביעה הרכושית , הנתבע רופא במקצועו, שימש בתפקידים בכירים , הכנסתו עומדת בממוצע על סך כ- 31,000 ₪ לחודש , זאת כפי שעולה מחוות דעת האקטואר והן בהסתמך על ממוצע הכנסתו מתלושי השכר שצירף.
התובעת הינה אישה משכילה , בעלת תארים אקדמאיים, בהתחשב בעבודות אשר ביצעה , ובגילה אני מעמידה את פוטנציאל ההשתכרות שלה בסכום השווה לסך של כ- 7000-8000 ₪ לחודש.
לשני הצדדים בית משותף, בנוסף לזכויות הסוציאליות ונכסי הקריירה כפי שפירטתי בתביעה הרכושית.
צרכי הקטינים
- התובעת העמידה בכתב התביעה את צרכי הקטין הקטין על סך של 7815₪ לחודש
וצרכי הקטין הקטין על סך של 8495 ₪.
כן התובעת העמידה את המדור והוצאותיו על סך של 6388 ₪; התובעת עתרה לחייב את הנתבע גם לשאת בהוצאות בריאות של הקטינים, במחצית הוצאות חינוך חריגות.
התובעת צירפה לכתב התביעה מסמכים שונים רובם בגין אחזקת בית. בנוסף למסמכים בודדים בעניין מצב רפואי וחינוך של הקטינים. הצרכים הנטענים לא נתמכו כולם במסמכים וראיות.
במצב בדרים זה, כאשר לקטינים ישנם צרכים כצרכי בני גילם, אולם מאחר וצרכי הקטינים הנתבעים לא נתמכו, כולם, במסכמים, מוסמך בית המשפט להעריך את הסכום הנדרש על פי ניסיונו (ראה לעניין זה: ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד ל"ט(3)824 ו- ע"א 687/83 מזור נ' מזור , פ"ד ל"ח(3) 24).
- עקב השינויים שהתחוללו בעניין אחזקת הילדים מפעם לפעם ,כמפורט לעיל, ומאחר ויש להתאים את תשלומי המזונות למצב שהתקיים בפועל באותה עת ,והצדדים לא הביאו נתונים מתי התחולל השינוי עת הקטין הקטין חידש הקשר עם התובעת ומתי הקטין הקטין סרב לקשר אתה , על כן אני מורה כי ,ההחלטות בעניין מזונות זמניים עבוד הקטינים יישארו על כנם עד לחודש 5/2016 יום מתן פסק הדין , הכוונה לתשלום סך של 1500 ₪ עבור מזונות כל אחד הקטינים .
- הקטין יליד..........בן... שנים היום. על פי פסק הדין הקטין נמצא במשמורת בלעדית של הנתבע, זאת על רק סרבנות הקשר עם התובעת.
בסיכומים בעל פה מטעם ב"כ התובעת, לא נמצא התייחסות עניינית לגובה המזונות הנתבעים עבור הקטין; ואילו ב"כ הנתבע בסיכומים בעל פה בקש לפטור את הנתבע משתלום מזונות עבור הקטין הקטין לידי התובעת, ממילא הוא נושא בהוצאותיו.
בנסיבות אלה ,לא מצאתי לחייב את הנתבע במזונות מיום מתן פסק הדין בעניין המשמורת לאחר חודש 5/2016.הנתבע יישא בכל הוצאות הקטין לרבות הרגילות והחריגות.
ההחלטה בעניין מזנות זמניים של קטין זה מיום 6/1/2015 תעמוד על כנה על לחודש 5/2016 עת ניתן פסק הדין בעניין המשמורת. קרי מזונות בסך של 1500 ₪ בצירוף הוצאות מדור בסך של 500 ₪.
- הקטין יליד , בן שנים כיום . כאמור מזונות זמניים של הקטין( בהתאם להחלטה מיום 6/1/2015) בוטלו החל מיום -23/2/15 על רקע העברת משמורתו הזמנית לאביו הנתבע עקב סרבנות קשר וזאת בהתאם להחלטה מיום 18/5/2015; אולם בהמשך ניתן פסק דין לפיו הקטין יהיה במשמורת משותפת , וזאת על רקע חידוש הקשר בין התובעת לקטין.
הקטין מושפע מאוד מהסכסוך בין הוריו , גם הוא חווה מספר שינויים וטלטלות והעדר יציבות בקשר עם הוריו. פעם היה במשמורת משותפת, פעם אחרת במשמורת יחיד, ושוב במשמורת משותפת ,על רקע זאת הוא סובל ,בן היתר, מבעיות רגשיות.
במקרה דנן, לאחר שבחנתי מכלול הראיות שהובאו בפני ושקלתי את טענות הצדדים, ובהתחשב בגיל הקטין הקטין, במצבו המיוחד , אני מעמידה את הוצאותיו כולל הוצאות הכרחיות וההוצאות מדין צדקה ,בילויים ,דמי כיס ,נסיעות וכו' על הסך של 2200 ₪ .
בהתחשב במכלול נסיבות מקרה דנן, בפער ההכנסות בין הצדדים אני רואה לנכון לחייב את הנתבע לשלם עבור צרכים אלה כ- 70% ומעמידה חלקו על הסך של 1500 ₪, וזאת החל מחודש 5/2016.
לאור מצבו הבריאותי- רגשי של הקטין, ולאור פעם ההכנסות בין ההורים אני מחייבת את הנתבע בתשלום 70% מלוא הוצאות חינוך רגילות חריגות והוצאות בריאות חריגות. והתובעת בתשלום 30% מהוצאות אלה.
מדור ואחזקתו
- על דירת המגורים המשותפת רובצת הלוואת משכנתא לטובת בנק XXXX בע"מ; בהחזר חודשי של ₪ כ3600 ש"ח; כאמור במסגרת פסק דין ניתן צו לפירוק שיתוף בדירה זו.
- בגדרי החלטה למזונות זמניים מיום 6/1/2015 חויב הנתבע מעבר למזונות זמניים עבור ............ ושני הקטינים, גם בתשלום מלוא המשכנתא ,בצירוף הוצאות אחזקת מדור בסך של 1500 ₪ . בהמשך בהחלטה מיום 18/5/15 הורה בית המשפט על ביטול תשלום מזונות של הקטין הקטין וגם על הפחתת תשלום הוצאות המדור עד לסך של 1000 ₪; כן הוסיף והבהיר כי לאחר הפסקת תשלום מזונות אישה יש צורך לעדכן תשלום מדור בכל הקשור לתשלומי משכנתא והוצאות מדור.
ברור כי חיובי משכנתא הינו רכיב הוני ועל שני הצדדים לשאת בתשלומי משכנתא בחלקים שווים.
יחד עם זאת ,מאחר וחייבתי הנתבע במזונות אישה זמניים עד לחוד ש9/2015 הרי כל תשלומי המשכנתא יחולו על הנתבע עד לחודש זה, וזאת עבור סיפוק מדור אישה וקטינים.
מאחר ותשלום מזונות ............ הופסקו בחודש 9/2015 הרי חיוב הנתבע בתשלום מלוא המשכנתא יחול אך ורק עד לחודש 9/2015.
השאלה עתה האם יש להורות על המשך חיוב הנתבע בתשלומי המשכנתא כחלק ממדור הקטינים ובאיזה חלק.
- לעניין חיובו של אב בתשלום מדור לילדיו כחלק מסכום המזונות באמצעות תשלום משכנתא הרובצת על בית מגורים משותף, נמצא מספר גישות (לסקירה הפסיקה בענין ראה עמש (נצ') 555-06-15 פלונית נ' פלוני, שניתן לאחרונה), שהן :
א. המשך תשלום המשכנתא הוא אמצעי נדרש להבטחת מדורם, ועל כן בית המשפט מוסמך לכלול תשלומי המשכנתא בחישוביו לצורך קביעת המזונות ורכיב המדור.
(בעא 803/85 ראמו ברזילאי נ' שושנה ברזילאי)
ב. נושא חיוב בתשלום המשכנתא הוא רכיב הוני שאיננו קשור לחיוב במזונות; הא ענין קשור לקניין ולרכוש המשותף של בני הזוג,.כך נקבע בעא 94/864 יוסף שוקר נ' יעל שוקר
ג. קיימת גישה נוספת "העולה ממאמרו של כב' השופט יהורם שקד, "בין משכנתא למדור", 2013 [פורסם בנבו] לפיה כחלק ממכלול השיקולים אשר שוקל בית המשפט היושב בדין בעת פסיקת המזונות, יהא עליו להביא בחשבון אף את העובדה כי על הדירה בה מתגוררים הילדים רובצת משכנתא.
ד. בפועל, בתי המשפט נוהגים להתייחס לשאלת חיוב המשכנתא, הן כרכיב הוני והן כרכיב של מזונות בבחינת חיוב "רעיוני" במדור הילדים.(ראה עמש (נצ') 555-06-15 פלונית נ' פלוני, והפסיקה שם)
- בשים לב לגישות בפסיקה בסוגיה זו , אני מצדדת בגישה לפיה תשלום משכנתא הינו רכיב חיוני של מדור רעיוני ,כאשר המשך תשלום המשכנתא הוא האמצעי הנדרש להבטחת המדור.
אמנם בחיובו של אב במדור רעיוני- מגדיל ההורה השני את הונו, אולם גם לאב עצמו, לא נגרם חיסרון כיס , שהרי ממלא הוא חייב במדור. אם אין חיוב במשכנתא, ברור שעל האב לספק מדור לקטינים- דירה או דמי שכירות בגין דירה. לגישתי, בסוף דבר החיוב הוא חיוב כספי, כאשר אין שונה של ממש בין אם זה חיוב כספי רעיוני –משכנתא או חיוב כספי ישיר –מדור.
- כידוע ,חלקו של קטין מגיע לסך של30% מדמי המדור ,חלקם הסביר של שני הקטינים, בדרך כלל, ל-40 אחוז לערך וחלקם של שלושה שקטינים לסך של 50%.( ע"א 52/87 מיה הראל (קטינה) נ' אברהם הראל, פ"ד מג(4), 201 , 205-206 (1989).
במקרה דנן, היו מספר שינויים בעניין משמורת הקטינים.
עד ליום 2/2015 הייתה משמורת משותפת זמנית של שני הקטינים. בהתאם להחלטה מיום 18/5/2015 הועבר הקטין הקטין למשמורת אביו וזאת בעקבות סרבנות הקשר בין התובעת לקטין ועל כן בוטל גם חיוב הנתבע בתשלום מזונות זמניים לקטין זה, החל מיום 23/2/2015.
בדיון מיום 5/2016 ,הצדדים שוב הסכימו על משמורת משותפת עבור קטין הקטין , אך המשמורת של הקטין הקטין נקבעה אצל הנתבע, עקב סרבנות קשר עם התובעת.
בנסיבות אלה כאשר החל מ23/2/2015 רק אחד מהקטינים נמצא במשמורת משותפת אצל התובעת ,יש לחייב הנתבע מדור עבור בחלקו של קטין אחד בלבד.
יתר על כן, לתובעת לא מגיע מזונות כיום, כאשר החלטת בית המשפט בדבר חיוב המשכנתא, הייתה מבוססת על חובתו של האיש לספק מדורה של ............ וגם מדורם של הקטינים. כך "חלקה של ............ במדור-ירד, דבר שאמור לקבל ביטוי גם בהפחתת חיוב המשכנתא בגין חלקה היא.
- לסיכום אני קובעת כי, הנתבע ישלם כ- 30% מגובה המשכנתא הרובצת על הבית המשותף ומעמידה הסכום על הסך של 1000 ₪, תשלום המהווה חיובו במדור עבור בנו הקטין , ביתרת התשלום , התובעת והנתבע יישאו בחלקים שווים. זאת לתקופה מחודש 10/2015 ועד לפירוק השיתוף בדירת המגורים.
כאמור עד לחודש 9/2015 יישא הנתבע במלוא המשכנתא, שכן עד אז היה חייב במדורה של התובעת במסגרת המזונות הזמניים.( החל מחודש 10/2015 היה הקטין הקטין במשמורת משותפת והקטין הקטין במשמורת אצל הנתבע והחל מחודש 5/2016 הקטין הקטין אצל הנתבע והקטין הקטין במשמורת משותפת, כך שהחל מחודש 10/2015 יש לחייב הנתבע במדור עבור אחד הקטינים).
באשר לגובה השתתפות האב במדור הקטינים בעתיד, הרי שאין לדעת היכן יתגורר הקטינים וכל חיוב שיוטל על האב בגין מדור יהא בגדר השערה.
במידה והאם והקטין הקטין יעברו לדירה אחרת, תהא פתוחה בפני האם האפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה לקבוע את שיעור השתתפותו של הנתבע בדמי המדור, הכל על פי העובדות שיוכחו בפני בית המשפט.
- באשר להוצאות המדור, בכתב תביעה זה פירטה התובעת את הוצאות הבית עבורה ועבור הקטינים המסתכמים בסך של 6388 לחודש כולל משכנתא, אולם היא לא הוכיחה את הוצאות המדור הנטענות, משלא תמכה אותן בראיות מלאות ומוצקות והסתפקה במסמכים חלקיים; . יחד עם זאת, טבעי וסביר כי יש הוצאות בגין אחזקת הבית. ואני מעריכה אותם על דרך האומדנה בסך של 1500₪ לחודש ואת חלקו של הקטין הקטין בסך של 500 ₪ לחודש. מאחר והקטין נמצא במשמורת משותפת ,אני מעמידה את חלקו של הנתבע בהוצאות מדור הקטין על הסך של 300 ₪.
לסיכום : אני מעמידה את חלקו של הנתבע בתשלום מזונות הקטין על הסך של 1500 ₪ ,בנוסף לתשלום סך של 1000 ₪ בגין מדור וסך של 300 ₪ בגין אחזקת המדור.
- לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:
א. אני מחייבת את הנתבע לשלם לידי התובעת את מזונות הקטין הקטין בסך של 1500 ₪. המזונות ישולמו בכל ה 10 לחודש החל מיום 10/5/2016 .
ב. בנוסף לסכום המזונות אני מחייבת את הנתבע לשלם לידי התובעת חלקו במדור והוצאות מדור עבור הקטין בסך של 1300 ₪.
ג. המזונות ישולמו עד הגיע הקטין לגיל 18 שנים או סיום י"ב לפי המאוחר מבין שני המועדים.
ד. קצבת הילדים תשלום לתובעת, בנוסף לסכום המזונות.
ה. שני הצדדים יישאו באגרות חינוך רגילות והוצאות חינוך חריגות, והוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות בסל הבריאות בחלקים כדלקמן:( התובעת 30% והנתבע 70%).
ו. סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן אשר פורסם ביום 15/12/2016 ויעודכן אחת לשלושה חודשים החל מהמזונות המשולמים בחודש 3/2017.אין לחשב הפרשי מדד שליליים.
ז. בתקופת שירות צבאי סדיר המזונות יעמדו על שיעור של שליש מגובה המזונות שנקבעו.
ח. אני דוחה את תביעת התובעת לחייב הנתבע במזנות הקטין הקטין החל מחודש 5/2016.הנתבע יישא בהוצאות כל הקטין הקטין, הנמצא במשמורתו.
ט. ההחלטות הזמניות בעניין מזונות זמניים של הקטינים יעמדו על כנן עד לחודש 5/2016.
מזונות אישה
- התובעת העמידה את צרכיה בכתב התביעה על הסך של 9,777 ₪ לחודש. ב"כ התובעת בסיכומים בעל פה, בקשה לפסוק מזונות אישה בסך של 5000 ₪ לחודש(עמ'62ש25) לשיטתה זכות ............ למזונות שרירה וקיימת.
- ב"כ הנתבע טוען בתורו כי ,אין מקום לפסוק מזונות לאישה; הוא מפנה לנימוקים בתגובה למזונות זמניים ומעלה ומדגיש טיעונים נוספים; נימוקיו מתמקדים באלה:
א- מדובר באישה בוגדת מורדת, "זנתה תחת בעלה" ו/א עושה מעשה כיעור; לשיטתו, שבועיים לאחר עזיבת הנתבע את הבית , היא כבר הכירה גבר והכניסה אותו לבית המשותף ואף לן בבית, כאשר ............ עודנה נשואה לנתבע.
ב- מעשה ידיה תחת מזונותיה- לתובעת כושר השתכרות ניכר ואם היא בוחרת לא לעבוד אין לה להלין אלא על עצמה; מפנה לתלוש אחרון לפיו שכר יסוד הנו 9000 ₪ ללא רכב
ג- ............ סרבנית גט; וזאת על רקע סחיטה כספית ולא בגין רצונה בשלום בית; (עמ'65 ש3).ב"כ הנתבע הפנה לפרוטוקול דיונים בבית הדין רבני נ/1.
בנוסף, התנהלות ............ היא זאת שהביאה לפירוק התא המשפחתי ולעזיבת הנתבע.
מצב משפטי
- על פי הדין האישי החל על הצדדים, הוא הדין העברי, חייב הבעל במזונות אשתו עד למועד פקיעת הנישואין (ע"א 87/49 לוין נ' לוין, פ"ד ה' 921, 935; ע"א 560/82 פלונית נ' פלוני, פ"ד לח (3) 744) כמו כן, מזונות פוסקים לאישה על פי רמת החיים לה הורגלה תוך יישום הכלל "עולה עמו ואינה יורדת עמו" (ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס פ"ד לח (1) 721).
- זכאות אישה למזונות מבעלה שרירה כל עוד היא עימו, היינו כל עוד היא מתגוררת עימו ומקיימת את חיוביה כלפיו.
- הבעל יהיה פטור מלזון את אשתו בהתקיים עילות פטור שונות דוגמת היות ............ מורדת, בשל מעשה כיעור או חיוב בגירושין וכיו"ב. כמו כן הוא יהא פטור ממזונותיה אם יש במעשה ידיה של ............ כדי לממן את כל צרכיה. הואיל ומדובר בעילות לפטור מתשלום מזונות הרי שנטל הוכחתן רובץ על הטוען להן.
הכרעה
- לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכלל חומר הראיות שהובא בפני , לא מצאתי לחייב את הנתבע בתשלום מזונות לאישה מעבר לסכום אשר חייבתי אותו במסגרת ההחלטה למזונות זמניים מיום 6/1/2015 ,קרי תשלום מזונות לתקופה מחודש 11/2014 ועד לחודש 9/2015 ;אנמק.
- כפי שקבעתי לעיל, התובעת הינה אישה משכילה בעלת תארים אקדמאיים , עבדה בעבר והשתכרה סכומים הנעים בין 4000-6000 ₪ ,ואף בתקופה האחרונה לאחר הפירוד בין הצדדים עבדה וקיבלה סך של 8000 ₪.
גם אם התובעת אינה עובדת כיום ,אך יש לה פוטנציאל השתכרות והכנסה, שהעמדתי אותו ,כאמור לעיל, על הסך של 7000-8000 ₪ , שאין ספק שיש בו בכדי לספק צרכי התובעת.
בנוסף, התובעת תקבל במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים, זכויות שונות לרבות, מחצית משווי הבית המשותף ותכולתו, חלקה בזכויות הסוציאליות שצבר הנתבע ,והכל בהתאם למפורט בחוות דעת האקטואר ,בנוסף לסכום שחייבתי בגין נכסי קריירה ומוניטין.
חשוב לציין כי ,בהחלטתי מיום 6/1/2015 חייבתי הנתבע בתשלום מזונות אישה זמניים עד ליום 9/2015 ,וזאת מאחר והתובעת הייתה בתקופת של השלמת הדוקטורט ואסור היה לה לעבוד באותה תקופה, ועל כן החיוב הנ"ל יעמוד על כנו.
- בנוסף ,ומבלי לפגוע באמור לעיל, מאחר והתובעת הסכימה להתגרש אין מקום לחייב הנתבע בתשלום מזונות.
אמנם הנתבע הוא זה אשר עזב את בית המגורים המשותף, יחד עם זאת ובהמשך, התובעת השלימה עם הפרידה והגירושין ואינה עוד מעוניינת בשלום בית.והכל מהנימוקים שלהלן:
א. לשיטת הנתבע, התובעת ומיד לאחר עזיבתו את הבית המגורים, החלה התובעת בקשר רומנטי עם גבר זר(י') כשהיא עדיין נשואה לו; היא הביאה את הגבר לבית המשותף ואף הלינה אותו בבית; הנתבע מתאר מקרה בו הקטין הקטין נכנס לבית וראה התובעת וגבר זר בחדר שינה במיטתה (ראה סעיפים 69-71 לתצהירו).
מחקירת התובעת בעניין זה עולה כי, היה אצלה גבר בשם י'- ידיד שלה שנכח בבית ובנה הקטין ראה אותו, אך התובעת הכחישה שהבן ראה אותם ערומים בבית: " אני אמרתי שהבן לא ראה אותי ערומה בבית, לא אותי ולא את הגבר, הוא רק ראה את הגבר בבית ,הגבר היה בשירותים אני פתחתי את הדלת לבושה, הקטין לא ראה אותי או את הגבר הזה ערומים הוא לא ראה את הגבר הזה בכלל". (עמ'46ש8-16)
מטיעוני הצדדים עולה כי בבית התובעת אכן היה גבר זר; מלבד זאת שני הצדדים לא הביאו כל ראיה לעניין מעשה כיעור ;אם כי ניתן להסיק מהעובדות הנ"ל ,השלמה של התובעת בעין הפירוד עם הנתבע ,וכי אינה מעוניינת בשלום בית אמיתי איתו.
ב. התובעת הצהירה בפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני מיום 4/1/2015 מוצג נ/1 כי היא מסכימה להתגרש אך לא עכשיו.
ב"כ התובעת טענה כי ללא הסכם כולל לא יהיה גט, אין לבעל עילת גירושין מוכחת ולכן מבקשת לדחות את התיק לעוד מס' חודשים עד שנקבל המפה הכלכלית.
בית הדין ציין בהחלטה מאותו יום :" לאור הסכסוך הקשה בין הצדדים וההאשמות ההדדיות הקשות,כולל באשר לבגידות הדדיות ,בית הדין אינו מוצא עילה לעכב את הגירושין,כאשר שני הצדדים מסכימים עקרונית להתגרש".
אמנם לא הוצגה בפני החלטה של בית הדין המחייבת את התובעת לקבל הגט, להבדיל מהמלצה של בית הדין להתגרש כמפורט בהחלטה לעיל , אך מאחר וכאמור ,התובעת הצהירה בעניין הסכמתה להתגרש אין מקום לחייב הנתבע במזונותיה.
סוף דבר
- לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן :
א. לעניין תביעות הרכוש- נקבע כאמור בסעיף 75 לפסק הדין.
ב. לעניין תביעת מזונות הקטינים -נקבע כאמור בסעיף 98 לפסק הדין.
ג. לעניין תביעת מזונות ............-התביעה נדחית למעט ההחלטה בעניין המזונות הזמניים.
ד. בנסיבות העניין ובהתחשב בתוצאות ההליכים, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור שני התיקים בכותרת.
( ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים).
ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ז, 18 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.