1.התובעת הגישה תביעה בה טענה כי הועסקה ע"י הנתבע ופוטרה.
התובעת עותרת לתשלום פיצויי פיטורים וכן רכיבים נוספים.
2.בפנינו העידו התובעת והנתבע. כן העיד עד מר סיני, יועץ מס המלווה את הנתבע.
לאחר שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.
3.אלה העובדות העולות מחומר הראיות:
א.הנתבע עוסק בסחר מתכות. במסגרת עבודתו, אוסף תרמילי רובה שנותרו בתום אימונים בנשק.
ב.התובעת והנתבע מכירים במשך שנים רבות, הם התגוררו באותה שכונה.
ג.התובעת הועסקה ע"י הנתבע. תקופות העסקה ואופי העבודה, שנויות במחלוקת ויפורטו בהמשך.
ד.ביתו של הנתבע נפגע מפגיעת טיל שנורה במבצע צוק איתן. על רקע זה, הסתיימה העסקתה של התובעת.
ה.התובעת והנתבע נותרו בקשר גם לאחר הפיטורים. במסגרת זו הנתבע גר בבית אימה של התובעת ולאחר מכן במחסן במתחם המגורים של הוריה, שהוסב למגורים.
4.נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.
5.אופי הקשר בין הצדדים
התובעת טוענת שעבדה אצל הנתבע ברצף, מיום 4.1.09 ועד 9.12.12.
בעדותה העידה שעבדה בצמוד לנתבע, כנהגת שלו, כמלווה אישית, וכן ניקתה את ביתו הפרטי.
6.הנתבע טוען שהתובעת הועסקה במשך שלוש תקופות שונות ומובחנות:
א.בתקופה 4.1.09 עד 10.11.09 ביצעה עבודות משרדיות בעסק. בתום התקופה נמסר לה מכתב פיטורים.
ב.בתקופה 20.6.10 עד 31.12.10 ביצעה עבודות משק בית בבית הנתבע. בתום התקופה התובעת התפטרה אך ביקשה מכתב פיטורים וזה נמסר לה.
ג.בתקופה 1.5.11 עד 9.12.12 ביצעה עבודות משק בית. בתום התקופה פוטרה לאחר שבביתו של הנתבע נפגע ולכן לא היה עוד צורך בעבודתה.
7.התובעת הופנתה למכתבי הפיטורים שצורפו לתצהיר הנתבע. לטענתה, המכתבים נמסרו לה בשל מחלוקת בין הנתבע לבין החתן שלו, שביקש לפטר את התובעת, ואילו הנתבע ביקש שתמשיך לעבוד אתו וכך עשתה. לטענתה, מכתבי הפיטורים אינם אמיתיים.
8.באשר לשכרה, בתצהיר טענה שהשכר עמד על 7,000 ₪ לחודש.
משהופנתה לתלושי השכר לתקופה ינואר 2009 עד דצמבר 2009, שבהם מופיע שכר נמוך בהרבה, השיבה:
"ת. הייתי משתכרת אצלו ופה ושם הוא היה עוזר לי. יש לי בעל חולה והייתי מפרנסת יחידה. הוא רצה שאהיה איתו מהבוקר ועד שלוש בערב שאני אהיה איתו בבית ואעזור ואנקה, שישה ימים בשבוע וגם אסיע פועלים באוטו שלי. מן הסתם היה מגיע לי כסף.
ש. זה אישורים שהיית מודעת אליהם, ידעתי שלביטוח לאומי דיווחו על 3,200 ₪?
ת. כן. אבל הוא היה עוזר לי.
ש. ואת לא שואלת למה הדיווחים למל"ל נמוכים יותר ממה שמגיע לה בפועל?
ת. 3,200 ₪ הייתי מקבלת. הוא הצהיר. מה שהוא סידר עם רוה"ח זה מה שקיבלתי. לפי מה שנוח לו.
ש. את אומרת שקיבלת כסף בשחור?
ת. לא. הוא עזר לי. הוא קנה לי קניות. הוא עזר לי לעשות את הקניות בתשלום. הוא מימן לי בכסף.
ש. את היום טוענת שזה כסף שהגיע לך כמשכורת אז אני לא מבינה. או שזה כסף שקיבלת מתנות או שזה כסף שקיבלת בשחור ואז זה פלילי?
ת. הוא נתן לי על זה שהייתי עובדת בערב ומסיעה פועלים. אני לא יודעת אם זה בשחור. זה מה שהוא נתן לי".
התובעת לא הוכיחה שכר בסך 7,000 ₪ לחודש.
מעדותה היא עלה שמלבד הסכומים שדווחו לביטוח לאומי, הנתבע שילם לה סכומי כסף נוספים, אך זאת בסכומים שונים, מדי פעם, ולא באופן קבוע.
9.התובעת צרפה יומן שערכה, לטענתה, בתקופת העבודה. ביומן מופיעים רישומים שונים, הן לעניין העסק והן לעניין ענייניו הפרטיים של הנתבע.
להלן מספר דוגמאות מהרישומים ביומן:
"עבדתי כל בוקר עד 7 בערב... ניקיתי את הבית שלו + קניות לשבת. הרגשתי לא טוב..."
"2,500, עבדה בעופרת 5/10, 4/10 בלילה במורשה ובסוף חודש לקח תרמילים מסירקין 700 ₪".
"ערב ראש השנה. אני הייתי אצל חמתי, שלמה היה לבד בבית".
"הייתי אצל שלמה. ניקיתי לו את הבית".
"לקח מאשדוד. נתן לי 1,000 ₪".
"לקח תרמילים מסירקין 2,000 ₪".
"שלמה עבד במשטרה שפרעם. 560 ק"ג תרמילים. קיבלתי על שני ושלישי 2,800 ₪".
"לא הייתה עבודה. קיבלתי 2,800 ₪ ביום שלישי אחרי שלא הייתה עבודה שבועיים".
"אמר לי לא לבוא כל השבוע".
"הייתי אצל שלמה מ- 8.00 בבוקר עד 16.00 בלילה. התקשר שיש לו פחדים...".
10.מהרישומים עולה באופן ברור שעבודתה של התובעת הייתה למעשה ליווי אישי של הנתבע, בביתו ולצרכיו הפרטיים ויחד עם זאת ארגון ודווח אודות העסק.
11.התובעת הודתה בעדותה כי יש בידה יומנים לתקופה 7/10 עד 9/11 ויומן שני מחודש 9/11 ועד 9/12. ואולם, התובעת לא צרפה צילום של כל היומנים, אלא רק של חלק מהם.
כך, צרפה יומנים רק מהתקופה 1/11 ולא קודם לכן (אף שיש מחלוקת על העסקה בחודשים קודמים לכך). גם אלה שצרפה – לא צולמו במלואם אלא רק חלק מהדפים.
12.התובעת נשאלה מדוע רשמה ביומן גם הערות אישיות שנוגעות לחייו הפרטיים של הנתבע וליחסיו עם בני משפחתו.
כך השיבה:
"ש. תסכימי איתי שזה לא בדיוק יומן עבודה טיפוסי. את כותבת שם על יחסים של שלמה עם הילדים שלו. ל משל ב- 3.6.11 את כותבת באים הילדים לעשות שולם עם שלומה, אני אהובה וטובה.
ת. נכון. הוא ביקש שאני אהיה נוכחת.
ש. 8.6.11, הייתי עם שלמה בבריכה ואתי שאלה איפה הוא... זה דברים שאת רושמת ביומן?
ת. כן. אני רשמתי את זה כי הוא תמיד היה משקר על הילדים שלו אז אם פעם היא תשאל אותי שיהיה לי הגנה.
ש. 10.6.11, "אתי הייתה אצל שלמה בדקה את המקרר...". 17.6.13 "טובה לא דיברה עם שלמה הרבה זמן". למה את רושמת דברים כאלה?
ת. מה אכפת לך. זה יומן אישי שלי.
ש. 4.9.11, "שלמה השלים עם אתי... למי יש לך להשאיר את הבית". למה רשמת דבר כזה?
ת. כי הייתי שם באזכרה.
ש. איך זה קשור לעבודה?
ת. זה יומן אישי שלי."
13.סיכום הראיות מעלה כי התובעת הוכיחה שהקשר בינה לבין הנתבע התנהל באופן רצוף מיום 4.1.09 ועד 9.12.12 ולמעשה לא נותק.
על אף מכתבי הפיטורים שהוגשו לתיק, היומנים - שנחזו להיות אותנטיים - מעידים כי מכתבי הפיטורים היו פורמליים בלבד בעוד שבפועל, התובעת המשיכה ללוות את הנתבע לאורך כל התקופה הנטענת על ידה.
עוד עולה מהראיות כי היקף המשרה של התובעת היה משתנה. היו ימים שבהם עבדה בעבודות משק בית, היו ימים שנסעה לצרכי עבודה, היו ימים שליוותה את הנתבע לרופאים.
במרבית הימים אין רישום של שעות העבודה. מצאנו רישום, בחלק מהימים, של שמונה עד ארבע, שמונה עד שבע וכיוצ"ב, אך כאמור, ימים רבים שבהם ציינה שלא הייתה כלל עבודה.
עוד עלה מהראיות ששכרה של התובעת השתנה מחודש לחודש. בנוסף על השכר שדווח למוסד לביטוח לאומי, התובעת קיבלה מהנתבע סכומי כסף שונים, חלקם נרשמו ביומן וחלקם ניתנו לה בשווי כסף, כגון מנוי לקאנטרי קלאב, רכישת אוכל לבית ועוד.
14.הנתבע העיד על עצמו שאינו קורא וכותב בעברית.
התרשמנו כי הנתבע הוא אדם מבוגר, שאינו בריא, המצוי בסכסוך עם ילדיו, וכי הוא סובל מבעיות זיכרון. עדותו של הנתבע הייתה מבולבלת.
כך, הנתבע נשאל מה התובעת עשתה בביתו והשיב:
"בבית יש לי קופסא של תרופות וארנק. כל הזיכרון שלי הלך. אני זוכר שהחזקתי אותה בבית, הייתה עושה לי ספונג'ה שעתיים שלוש ובורחת".
ובמקום אחר טען שהשניים עבדו בשותפות:
"היא הייתה נשארת בבית ושואלת מה עשית היום ואמרתי לה כמה ק"ג והיא הייתה רושמת. כאשר היינו מוכרים היא ביקשה חצי מהכסף. כל הזמן היא רוצה כסף.
ש. מה השבת?
ת. אמרתי שאין לי כסף לשלם את הדרישות שלה.
ש. כמה היא הייתה מרוויחה לחודש?
ת. אני לא יודע.
ש. כמה היא הרוויחה ב- 2009?
ת. אני לא יודע.
ש. כמה שילמת לה בחודש?
ת. כל הזמן היא לקחה כסף. אם הייתי מרוויח הייתי משלם לה. אני לא יודע כמה שילמתי לה כל חודש. כמה שהרווחתי היא לקחה חצי".
15.בתקופה הראשונה לעבודה, עד חודש 12/09, הונפקו לתובעת תלושי שכר. בתקופות שלאחר מכן לא הונפקו תלושי שכר.
הנתבע טען כי מכיוון שהתובעת עבדה בביתו הפרטי ולא בעסק, לא הייתה עליו חובה להנפיק לה תלושי שכר.
16.מהמסמכים שצרף הנתבע עולה כי העסקתה של התובעת דווחה למוסד לביטוח לאומי, כהעסקה במשק בית, לתקופה מחודש מאי 2011 עד 12/12. עוד צורף מסמך "הצהרת מעסיק בדבר העסקת עובד במשק בית" בו צויין שכר בסך 3,200 ₪ ועוד 200 ₪ עבור נסיעות, החל מיום 1.5.11.
17.באשר להעסקה בתקופות השנויות במחלוקת (1/10 עד 5/10 ו- 1/11 עד 4/11), ביומנים שצרפה התובעת מופיעים רישומים בחודשים הראשונים של שנת 2011, שבהם לטענת הנתבע, לא התקיימו בין השניים יחסי עובד ומעביד.
מסמכים אלה אף הם מעידים על כך שהקשר בין התובעת לנתבע נמשך באופן רצוף, גם בתקופות שבהן אין דווח על העסקה למוסד לביטוח לאומי.
18.מהראיות עולה שההעסקה של התובעת הייתה מבוססת על יחסי אמון בינה לבין הנתבע. ביומן של התובעת מפורט מידע אישי, רפואי, משפחתי אודות הנתבע, המעיד על יחסי אמון מיוחדים.
כך גם העובדה שהתובעת התלוותה לנתבע מספר פעמים לנסיעות לחו"ל.
אמנם לא הועלתה בכתב ההגנה טענה לאי תחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקתה של התובעת, לאור העובדה שמדובר בעבודה עם יחסי אמון אישי. יחד עם זאת, עובדה זו מצטרפת לכך ששעות העבודה לא היו קבועות, בכל יום שעות אחרות ולעיתים לא הייתה עבודה כלל.
19.באשר למספר שעות העבודה, טען הנתבע לארבע שעות ליום ומנגד טען שהתובעת יצאה בשעות מוקדמות יותר ולא עבדה את כל המכסה שנקבעה.
מנגד, התובעת טענה שעבדה הרבה מעבר למכסה שנקבעה.
נוכח כל אלה, משלא ניתן לקבוע במדויק את היקף המשרה והשכר, בבחינת "רב הנסתר על הגלוי" יחושבו זכויותיה של התובעת בהתאם לדיווח למוסד לביטוח לאומי, דהיינו – שכר בסך 3,200 ₪ עבור ארבעה ימי עבודה בשבוע, לפי יום עבודה מלא - 9 שעות ליום.
20.פיצויי פיטורים
בכתב התביעה נטען שיחסי עובד ומעביד הסתיימו ביום 9/12/12.
כך נטען גם בתצהיר התובעת.
הרקטה על ראשון לציון במסגרת מבצע עמוד ענן, נורתה ביום 20/11/12. הנתבע פונה מביתו לבית מלון ולאחר מכן סידרה לו התובעת מקום מגורים.
בכתב ההגנה נטען כי לאחר שהבית נפגע, הנתבע שילם את שכרה של התובעת עד 9/12/12 ולאחר מכן הסתיימו יחסי עובד ומעביד.
התובעת העידה באשר להפסקת העבודה:
"הוא התקשר אליי שנפל לו טיל ואבוא לעזור לו להעביר את הדברים ואח"כ המשכתי לבוא ולעזור לו ואחרי חצי שנה סידרתי לו כמו סוויטה בנחלת ליד הבית שלי כדי שאוכל לבוא ולעזור לו ויש לי תמונות בטלפון. אחרי שהוא עזב שם התחיל התהליך של המשפט והפסקתי. לשאלת בית הדין איזה משפט אני משיבה שאמרתי לו שאני תובעת אותו ובזה זה נגמר. זה היה כמעט שנה אחרי עמוד ענן" (ההדגשה הוספה).
על אף שהתובעת העידה, כאילו המשיכה לעבוד אצל הנתבע עד להתפטרותה שנה לאחר נפילת הטיל, הרי שלאור האמור בכתב התביעה והודאת הנתבע, בסיום יחסי עובד ומעביד בתילת דצמבר 2012, יש לדון האם הפסקת העבודה מזכה את התובעת בפיצויי פיטורים.
ב"כ הנתבע מפנה לפסיקה בעניין ההתנתקות, שם נקבע כי מדובר בסיכול חוזה העבודה ולכן העובדים מעזה, שעבודתם הסתיימה עקב ההתנתקות, אינם זכאים לפיצויי פיטורים.
המקרה בפנינו שונה.
במקרה שבפנינו אין מדובר בסיכול הסכם העבודה שהרי, כעולה מהודאת הנתבע בכתב ההגנה, המשיך לשלם שכר למשך מספר ימים לאחר נפילת הטיל.
בנוסף, כעולה מהראיות התובעת היתה מעין עוזרת אישית של הנתבע. עבודתה חרגה מעבודות משק בית. מהיומן עולה שסייעה לנתבע גם בדברים הקשורים בעסק, לרבות הסעות לצורך העסק. לכן, נפילת הטיל לא גרמה בהכרח להפסקת כל העבודות שביצעה התובעת עבור הנתבע.
סיכום האמור לעיל מעלה כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בעקבות הפסקת עבודתה בחודש דצמבר 2012.
פיצויי פיטורים יחושבו לפי שכר בסך 3,200 ₪, סה"כ 12,666 ש"ח.
21.דמי הודעה מוקדמת
הבית נפגע ליום 20/11/12. התובעת קיבלה שכר עד ליום 9/12/12.
התובעת זכאית להפרשי דמי הודעה מוקדמת עד ליום 20/11/12, סה"כ 10 ימים.
הנתבע ישלם לתובעת הפרש דמי הודעה מוקדמת בסך 1,065 ₪.
22.פיצוי על פיטורים בהעדר שימוע
נוכח הסיבות להפסקת העבודה, לא ברור איזה שימוע מבוקש היה לערוך לתובעת. מהראיות עולה שהנתבע לא התכוון לפטר את התובעת וכי הפסקת ההעסקה נכפתה עליו, שלא מרצונו.
יתר על כן, מהראיות עלה שהקשר בין התובעת לנתבע נותר זמן רב לאחר הפסקת העבודה. כך, התובעת דאגה לכך שהנתבע ילון בבית אימה ולאחר מכן שיסדרו לו מקום מגורים זמני.
לכן, בנסיבות אלה, אין הצדקה לפסוק לתובעת פיצוי על העדר שימוע.
23.פנסיה
התובעת זכאית לפיצוי בין אי הפרשה לפנסיה, לתקופה 12/09 ועד לסיום העבודה.
בהתייחס לתקופה 1/09 עד 11/09, מתלושי השכר עולה כי בוצעו הפרשות לפנסיה ולכן על הנתבע לשחרר לתובעת את הסכומים שהופקדו.
24.להלן חישוב ההפרשות לפנסיה, בהתאם לשעורים הנקובים בצו ההרחבה הכללי, לפי שכר בסך 3,200 ₪:.
א.חודש 12/09 (2.5%) –80 ₪.
ב.לשנת 2010 (2.5%) – 960 ₪.
ג.לשנת 2011 (3.33%) – 1,279 ₪.
ד.לשנת 2012 (4.166%) – 1,533 ₪.
סה"כ פיצוי חלף הפרשה לפנסיה – 3,852 ₪.
25.פיצוי על אובדן זכויות פנסיוניות – טענה זו לא הוכחה ולא נתמכה בחוו"ד מקצועית. התביעה ברכיב זה נדחית.
26.פדיון חופשה
התובעת אישרה שנסעה עם הנתבע לחו"ל מספר פעמים, לקזבלנקה, לברצלונה ועוד. התובעת אישרה שלאחת החופשות, בשנת 2009, לקחה עימה את ילדיה.
התובעת נשאלה אם קיבלה שכר בחופשות אלה והשיבה "לא זוכרת".
התובעת טענה שמדובר בתקופת עבודה לכל דבר ועניין, אך טענתה לא ברורה, במיוחד לגבי החופשה שאליה הצטרפו ילדיה.
מספר ימי העבודה שבהם שהתה בחו"ל, לא הוכחו.
27.התובעת מבססת את החישוב על משרה מלאה (22 ימי עבודה בחודש) אף שהוכח מהיומן שצרפה, כי לא עבדה בכל יום. כאמור לעיל, חושבה המשרה לפי 4 ימי עבודה בשבוע.
בנוס, לאור השהיה בחו"ל יופחתו 8 ימים מהמכסה של ימי החופשה.
לאור האמור, יחושבו דמי חופשה לפי חלקיות המשרה, 8 ימי חופשה לשנה, סה"כ 32 ימים, בהפחתת 8 ימים, סה"כ 24 ימים.
השכר ליום חופשה הוא 200 ₪ (3,200 ₪ לחלק ל- 16 ימים בחודש).
סה"כ פדיון חופש – 4,800 ₪.
28.דמי חגים
משהתובעת הועסקה בשכר חודשי (מכל מקום טענה זו לא נסתרה) אינה זכאית לתשלום עבור ימי חג.
29.דמי הבראה
התובעת זכאית לדמי הבראה בסך 2,000 ₪, כפי שתבעה.
30.סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי.
הנתבע ישלם לתובעת:
א.פיצוי פיטורים בסך 12,666 ₪.
ב.הפרש הודעה מוקדמת בסך 1,065 ₪.
ג.פיצוי אי הפרשה לפנסיה בסך 3,852 ₪.
ד.פדיון חופש בסך 4,800 ₪.
ה.דמי הבראה בסך 2,000 ₪.
כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
31.בנוסף, הנתבע ימסור לתובעת מכתב לשחרור הכספים שהופקדו על ידו לפנסיה בתקופת העבודה. ככל שהופקדו סכומים בגין פיצויי פיטורים, יופחתו אלה מסכום פיצויי הפיטורים שנקבע בפסק הדין.
32.הנתבע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪, צמודים כחוק מהיום.
ניתן היום, 2/1/17 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
נציגת ציבור גב' עזר
|
|
הדס יהלום, סגנית נשיאה
|