התאונה
1.התובע, יליד 15.10.34, נפגע ביום 6.10.13 בעת שצעד בקומת הקרקע בבית המשותף בו הוא מתגורר, ברח' XXX.
2.התובע, שהיה בדרכו אל תיבות הדואר שבקומת הקרקע, דרך על מכסה פתח ביוב, שככל הנראה לא היה סגור היטב, רגלו השמאלית נכנסה אל תוך בור הביוב וגופו נפל קדימה.
התובע הדגים בבית המשפט את מהלך הנפילה (עמ' 25, שו' 27-32 לפרו').
עדותו היא עדות יחידה של בעל דין, הואיל ולנפילה לא היו עדים, אולם עדות זו מקבלת חיזוק מתמונות שצילם בנו מאוחר יותר ובהן רואים את פתח הביוב המדובר כשהוא פתוח חלקית.
3.בנו של התובע, מר מ.ח., העיד כי הוא צילם את התמונות ובהן רואים את מכסה הביוב, בין היתר לאחר שהוא פתח אותו במו ידיו על מנת לבדוק האם המקום מלוכלך ועלול לגרום לזיהום בפצעיו של התובע.
4.עדותם של התובע ובנו היו מהימנות ולא נסתרו בחקירה הנגדית ולכן, נסיבות הפציעה, כמתואר לעיל, יהוו את הבסיס לדיון בשאלת האחריות בתיק זה.
דיון בשאלת האחריות
5.התובע הגיש תביעתו, הן כנגד עיריית נתניה והן כנגד נציגות הבית המשותף והמבטחת שלה, כלל חברה לביטוח בע"מ.
6.הנתבעת 1 שלחה הודעה לצד שלישי כנגד מי נתניה (2003) בע"מ בטענה כי האחריות לשוחות המים והביוב העירוניות מוטלת עליה.
7.הגורם האחראי לאותו פתח ביוב ייקבע להלן על בסיס מיקום הבור המדובר ומהותו.
8.כפי שרואים בבירור בתמונות שהוגשו על ידי התובע ממקום התאונה, בור הביוב ממוקם בשטח הבית המשותף, בקומת העמודים, מתחת לרצפת קומה א' ובסמוך לתיבות הדואר של הבניין (תמונה מס' IMG3898).
9.מטעם נציגות הבית המשותף העיד מר יצחק גילת, אשר ניסה בחקירתו הנגדית להתחמק מלהשיב לשאלות ב"כ התובע בנוגע למקום האירוע:
"ש. אני מפנה אותך לסעיף 3 – אתה ראית את התמונות שצורפו לכתב התביעה
ת. כן
ש. אתה זיהית את המקום
ת. לא
ש. אני אציג לך את התמונות – אתה מזהה את המקום?
ת. לא יודע
ש. כמה זמן אתה מתגורר בבניין
ת. 20 שנה
ש. אני יכול להגיד לך שגם התובע וגם הבן שלו זיהו את המקום, אבל אתה לא מזהה את המקום
ת. בוודאות אני לא יכול
ש. יכול להיות שכן
ת. יכול להיות שכן, בוודאות אני לא יכול להגיד לך"
(עמ' 33, שו' 23 – עמ' 34, שו' 3 לפרו')
10.על בסיס עדויות התובע והתמונות שצורפו ולמרות עדותו המתחמקת והבלתי מהימנה של מר גילת – אני קובע עובדתית כי התאונה התרחשה בשטח הבית המשותף.
11.הבור המדובר הוא בור ביוב. על כך אין מחלוקת וגם מר גילת, בכל עדותו, מתייחס לפתח זה כפתח של בור ביוב.
המדובר בפתח ביוב השייך לבית המשותף ואינו מהווה חלק מרשת הביוב העירונית.
לעניין זה העיד מר מיכאל טומרינסון, מהנדס באגף התכנון והתשתיות בעיריית נתניה (ס' 4 לתצהירו).
מטעם צד ג' העיד מר שי סיבוני, המהנדס הראשי בחברה, אשר צירף מפת GIS ממנה ניתן ללמוד כי קווי הביוב העירוניים המסומנים בצבע אדום, לא עוברים בשטח החלקה בה מצוי הבית המשותף בו נפגע התובע.
12.יתרה מכך, גם אם היה קו הביוב עובר בשטח הבניין, הרי שלעיריית נתניה אין כל אחריות לקווי הביוב מאז הוקמו תאגידי המים בשנת 2001 והאחריות לתחזוקתם עברה מהרשות המקומית לתאגידים.
13.מכל האמור לעיל, מסקנתי היא כי התובע נפגע כתוצאה ממכסה ביוב שלא היה סגור היטב, מכסה המצוי בשטח הבית המשותף ובאחריות בעלי הקרקע.
14.המדובר במפגע הנובע מתחזוקה לקויה המהווה רשלנות מצדם של בעלי המקרקעין.
על כן, על בעלי הקרקע, אשר נציגות הבית המשותף באה בנעליהם, לפצות את התובע בגין כל נזקיו כתוצאה מן התאונה. על הנתבעת 2 כמבטחת לנזקי צד ג', לשאת בתשלום.
הנזק
15.כתוצאה מהנפילה, נפגע התובע בפניו ובראשו וכן בחלקה הקדמי של שוק שמאל ונגרם לו בה חתך עמוק.
16.להוכחת נכותו ומגבלותיו, צירף התובע חוות דעת רפואית של ד"ר אמיר אשדות, מומחה ברפואה פנימית וגריאטריה ובעל תעודה בלימודי פסיכוגריאטריה.
ד"ר אשדות קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרו 30% נכות לפי סעיף 34 ד' לתקנות המל"ל בגין הפרעה הסתגלותית כרונית הקשורה לטראומה שעבר וכן 10% נכות בגין הפגיעה ברגל שמאל, לפי סעיף 35(1) ב' לתקנות. זאת בעקבות תלונותיו על חוסר תחושה וכאבים של שליש תחתון של שוק שמאל וכף הרגל.
17.הנתבעת 1 הגישה את חוות דעתו של ד"ר גד ביאליק, מומחה בתחום האורתופדי, אשר בדק את התובע ומסקנותיו היו כי התאונה לא גרמה לתובע כל נכות צמיתה.
ד"ר ביאליק הסביר, כי בבדיקתו לא מצא חולשה ביישור או כיפוף של בהונות כף רגל שמאל או חולשה ביתר שרירי כף הרגל.
בחקירתו הנגדית הוסיף ד"ר ביאליק כי :
"ת. אני מאוד מכבד כל רופא, בעיקר את הקולגות שלי, שיהיה ברור. האיש נחתך, זו אנטומיה פשוטה בכל בית ספר לרפואה בסיסית. לאיש יש חתך בקדמת השוק, מה שמצא ד"ר פיקר זו ירידה בתחושה לפי פגיעה של העצב הסוראלי שנמצא בחלק החיצוני, הצדדי, הפוך לאזור החתך השטחי שהיה לתובע, ואני לא מצאתי איזושהי עדות לזה. הצלקת עצמה לא יכולה לגרום לפגיעה בעצב הסוראלי. העצב הסוראלי הולך מאחורי הרגל ואין התאמה בין הממצאים האלה שתוארו בבדיקה הזו על ידי ד"ר פיקר. המסמך הזה הוא 7 חודשים לאחר התאונה ולי אין אף תיעוד לאחר הפגיעה לאיזושהי פגיעה עצבית רלבנטית וד"ר אשדות מטעם התובע לא מצא את הפגיעה הזו".
(עמ' 10, שו' 16-22 לפרו')
ובהמשך:
"ת. חתך בשוק מלפנים לא יכול לגרום לירידה בהחזר אכילס או פגיעה בעצב הפרוניאלי, המיקום שונה והצגתי את הציור לבית המשפט. אם כבר, היתה צריכה להיות ירידה בקדמת השוק או באצבעות מקדימה. הירידה בתחושה היא שונה. לאיש יש סיפור רקע משנת 03', רשום את זה, כתוב שהוא סוחב את רגל שמאל, כלומר כל הסיפור הזה כבר היה לשיטתו, לא מצאתי את זה, חלף, היה, אם כבר היה לו ויש לו משהו בגב, מה הקשר בין הצלקת לגב? אין קשר בין צלקת בקדמת השוק לכל הדברים שמסביב, וגם אם מצאו את זה רופאים אחרים, זה לא קשור".
(עמ' 10, שו' 29 – עמ' 11, שו' 2)
18.ואכן, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי, התובע סבל, עוד קודם לפציעתו בתאונה נשוא התביעה, מכאבים והגבלות בשוק שמאל בפרט וברגל שמאל בכלל, לדוגמה:
בביקור מיום 15.2.11 צוינה סיבת הפניה כ: "כאבים לאורך השוק השמ אחורי" (כך במקור).
בביקור מיום 7.12.10: "הנ"ל מתקשה ללכת ברגל" וכן: "ברקע כאבי רגליים עקב לחץ על חוט שדרה".
ביום 20.10.03: "כאבי גב תחתון עם קרינה לשתי הרגליים. סוחב רגל שמאל".
19.ד"ר אשדות נשאל על עברו הרפואי של התובע והסביר שלמרות העבר הרפואי, הוא קבע את ממצאיו על בסיס הירידה התפקודית לאחר התאונה:
"ש. מהיכן אתה מסיק את זה? נניח שיש ומצאת פגיעה עצבית, הסיבה שאתה קושר את זה לאירוע הזה, היא לטענתך כי הוא הפסיק לתפקד דווקא לאחר האירוע הזה
ת. התפקוד שלו ירד החל מהאירוע הזה, כן"
(עמ' 15, שו' 8-10 לפרו')
"ת. אני לא יודע למה אחרי התאונה, אין לי מושג, יש פחות פניות לשירות הרפואי מאשר היה לפני התאונה. אני לא יכול לדמיין, בכל מקרה, שאחרי התאונה מצבו השתפר ולכן אין פניות לשירות הרפואי".
(עמ' 16, שו' 12-14 לפרו')
20.מטעם הנתבעות 2-3 נתן חוות דעת ד"ר אחמד אל יונס, מומחה בתחום הגריאטרי . מומחה זה בדק את התובע מבחינת מצבו הקוגניטיבי והתרשם כי התובע אינו סובל מכל הפרעה בתחום זה.
בחקירתו הנגדית הוסיף:
"ת. בדקתי את האיש ואני לא מתרשם שיש לו ירידה קוגניטיבית, אפילו לא 10%, האיש שמור מאוד קוגניטיבית, משתף פעולה, מוסר מידע על המשפחה, על העבר, על הכתובת. באותו יום הוא קצת מיהר, הוא רצה כן לבקר את אשתו שהיתה מאושפזת ואני מקווה שהיא בסדר. הוא מסר בעצמו כי יוצא לקניות ודואג לעצמו לכל ענייני בנק, דואר, מסר מידע על הילדים שלו, על הנכדים, שמות, על הכתובת שלו, איפה"
(עמ' 19, שו' 21-25 לפרו')
21.כאן המקום לציין, כי גם מהתרשמות מהתובע בעת חקירתו הנגדית, לא הבחנתי כי הוא סובל מכל בעיה קוגניטיבית.
התובע העיד בצורה ברורה, השיב על כל השאלות שנשאל, על אף מגבלות השפה (שפת האם של התובע היא צרפתית).
22.אולם הבעיה עליה מצביע התובע אינה בעיה קוגניטיבית אלא השפעת הטראומה שאירעה לו בעת התאונה על תפקודו הכללי.
לדבריו:
"ת. מזמן התאונה אני לא מרגיש טוב, באמת מפחד לצאת, אין לי טעם לחיות, אני בן 82, אני מפחד שיקרה לי משהו ואני הולך לעולם אחר ובגלל זה כל מה שאני עושה אני מפחד"
(עמ' 28, שו' 10-11 לפרו')
ובהמשך:
"ש. אתה הלכת לעשות קניות לבית באותם כמה ימים ספורים שהיא היתה בבית חולים?
ת. לא, בכלל, אני לא יכול, אין לי מצב רוח לעשות משהו
ש. אז מי עשה את הקניות באותו זמן שהיא היתה מאושפזת
ת. יש לי על ידי הנכדה שלי ויש לי הבן, הם עשו כל הקניות, זה גם היה כמה ימים, ואחר כך לקחתי עוזרת בית 3 שעות בשבוע, קוראים לה ברברה ואחרי התאונה היא מטפלת בבית".
(עמ' 29, שו' 11-15 לפרו')
בהקשר זה יצוין, כי התובע לא פנה לטיפול בשום מסגרת רפואית, לא אצל פסיכיאטר ואף לא אצל פסיכולוג בקשר לתלונותיו בתחום הנפשי.
23.ובהתייחס לבעיות ברגל שמאל העיד התובע:
"ש. לפני האירוע ולא קשור לאירוע, סבלת מבעיות ברגל שמאל
ת. לא
ש. הכל היה מאה אחוז
ת. בטח, מאתיים"
(עמ' 29, שו' 18-21 לפרו')
עדות זו אינה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים מעברו, כאמור לעיל.
24.מכל האמור לעיל, מסקנתי היא כי בתחום האורתופדי עדיפה חוות דעתו של ד"ר ביאליק על האמור בחוות דעתו של ד"ר אשדות ולתובע לא נותרה נכות בתחום האורתופדי כתוצאה מהתאונה נשוא תביעה זו.
בתחום הגריאטרי עדיפה בעיני חוות דעתו של ד"ר אל יונס אשר קבע כי אין לתובע כל פגיעה קוגניטיבית או נפשית.
יחד עם זאת, אני מקבל את עדותם של התובע ובנו, מ.ח., בנוגע לירידה תפקודית מסוימת ממנה סובל התובע וחששותיו מפגיעה חוזרת, כפי שהעיד.
מכל מקום, נכות לא נותרה לו כתוצאה מן התאונה.
25.בהתאם, נזקיו של התובע כתוצאה מן התאונה הם כמפורט להלן:
א.נזק לא ממוני –
התובע צירף תמונות מזמן אמת המתעדות את פציעותיו כפי שתועדו בבית החולים. כאמור לעיל, התובע נחבל בפניו, במצחו וברגלו השמאלית.
התובע אושפז במשך 4 ימים בבית החולים "לניאדו" בנתניה עד ששוחרר לביתו.
לאור היקף פגיעתו, תקופת ההחלמה, הפגיעה התפקודית המסוימת שנגרמה לו וגילו המתקדם, אני סבור כי הפיצוי המגיע לתובע בגין ראש נזק זה הוא בסך 25,000 ₪.
ב.הוצאות –
התובע לא הביא ראיות להוצאות כלשהן שהוציא בעקבות התאונה, לא הוצאות רפואיות ולא הוצאות נסיעה.
יחד עם זאת, למרות שמדובר בנזק מיוחד הדורש הוכחה, הפסיקה מאפשרת מתן פיצוי בגין רכיב זה באופן גלובאלי ובהתאם לנסיבות המקרה.
הפיצוי הראוי אותו אני פוסק הוא בסך 1,500 ₪.
ג.עזרת צד ג' לעבר ולעתיד –
לטענת התובע, הוא החל להעסיק עוזרת בית בהיקף של 3 שעות שבועיות לפי 50 ₪ לשעה וזאת כתוצאה מהתאונה.
אמנם, מגבלותיו הפיזיות של התובע ברגלו השמאלית לא נובעות מהתאונה, אולם לתאונה היתה השפעה על תפקודו הכללי, כמתואר לעיל.
גם לגילו של התובע יש כמובן השפעה על יכולתו לבצע את עבודות הבית השוטפות ולכן, מסקנתי היא כי שני גורמים אלה הביאו לצורך בשכירת עוזרת בית ועל כן לתאונה תיוחס רק מחצית מן ההוצאה.
הפיצוי המגיע בגין ראש נזק זה:
לעבר – 75 ₪ * 4 * 39 חודשים = 11,700 ₪.
לעתיד – 75 ₪ * 4 * 80.5 (מקדם היוון לתוחלת חייו של התובע העומדת כיום על 7.7 שנים) = 24,150 ₪.
26.סך כל נזקיו של התובע הם בסך 62,350 ₪.
27.על הנתבעת 2, כמי שבאה בנעלי בעלי המקרקעין ועל הנתבעת 3 כמבטחת שלה, לשלם לתובע פיצוי בגין נזקיו דלעיל.
28.אינני מוצא מקום לייחס כל אשם תורם לתובע הואיל ופתח הביוב היווה מכשול נסתר מן העין והתובע לא יכול היה לדעת כי קיים פגם בפתח עד אשר נפל בו.
29.התוצאה היא כי התביעה מתקבלת כנגד נתבעות 2-3.
נתבעות 2-3 תשלמנה לתובע 62,350 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 6,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 14,590 ₪ [כולל מע"מ].
30.התביעה כנגד נתבעת 1 נדחית. נתבעות 2-3 אשר הכחישו את הקשר בינן לבין פתח הביוב בו נפל התובע, הכחשה בגינה נאלץ התובע לנהל את ההליך עד תומו גם נגד נתבעת 1, תשלמנה לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך 6,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ [כולל מע"מ].
31.הואיל והתביעה כנגד נתבעת 1 נדחתה, נדחית גם ההודעה לצד ג', אשר הייתה מיותרת מלכתחילה לנוכח הוראות חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001.
לכן, הנתבעת 1 תשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ [הואיל והוצאותיה לא כללו חוות דעת רפואית] ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ [כולל מע"מ].
32.כל התשלומים שנפסקו לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
ניתן היום, ד' טבת תשע"ז, 02 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.
