מהעובדה כי המנוחה בחרה בצוואתה הנ"ל להוריש את כל רכושה רק לאחותה ולנתבע, ניתן ללמוד שלושה דברים חשובים לענייננו: האחד, שהמנוחה ראתה בנתבע כבן משפחה מאד קרוב. בעניין זה אציין, ובהתאם למה שהוצג, כי למנוחה לא נותרה משפחה מלבד אחותה. השני, הצוואה הנ"ל נערכה ביום 19.10.10, דהיינו, לאחר שהמנוחה כבר העבירה לנתבעים סך של 85,000 ₪, ועשרה ימים לפני שהיא העבירה להם סך של 10,000 ₪. אמנם, על פי הצוואה הנתבע היה יורש את כל העיזבון רק במקרה שהאחות לא הייתה בחיים, אך עצם העובדה שהמנוחה בחרה למנותו כ"יורש תחת יורש" מלמדת כי רצונה בעת מתן הכספים היה שרכושה יגיע בסופו של יום לידי הנתבע. השלישי, הצוואה הנ"ל הייתה בתוקף עד ליום 23.1.12, היום בו נערכה הצוואה שבסופו של יום קוימה. משאלה הם פני הדברים, ברי כי אין כל הגיון בכך שהמנוחה תבקש מהנתבע או מהנתבעת להשיב את הכספים במועדים הנטענים על ידי התובעים, שכן ממילא הוא היה עתיד לרשת את רכושה במועדים אלה.
25.ראיה נוספת, המצביעה על היחסים הקרובים ששררו בין המנוחה לנתבע במועד בו ניתנו הכספים, נמצאת בפתק מאת המנוחה לנתבע, מאותו היום בו נחתמה הצוואה הנ"ל, בו רשמה המנוחה לנתבע את הדברים הבאים:
"1. בשעה טובה מחר לחידוש הלימודים.
2. בשעה טובה ליום חמישי. גאה בך.
3. תשדל לזכור אותי לנצח.
אוהבת באמת (א.)" (נספח ד' לתצהיר הנתבע).
26.לא זו אף זו, עדותו של הנתבע, לפיה הוא לא ביקש את הכספים מהמנוחה אלא שהיא העניקה אותם מיוזמתה, עשתה עלי רושם אמין. להלן ציטוט מחקירתו הנגדית של הנתבע בעניין זה:
"ש.כשא.עשתה העברה בנקאית ישירות לא.ס. אתה ביקשת מא. לעשות זאת?
ת.אחרי שא. הציעה לי סכום כסף, היא הייתה או נותנת לי שיק פתוח או שואלת אותי מה לעשות או אם אתה רוצה את זה אחרת. אני אמרתי לה תעבירי את זה לחשבון של אשתי, וככה היא עשתה. הסיבה היא שא. כמובן ידעה על מצבי ושזה החשבון שאני פעיל, וכמובן שזה לא משנה לה לאן להעביר את הכספים.
ש.נזקקת לכספים, למה לא לתת לך בפעם אחת לפי כמה שאתה זקוק – למה צריך 7 פעימות?
ת.אילו אני הייתי מבקש ממנה כספים הייתי מבקש ממנה סכום אחד גדול, הבעיה היא שמעולם לא ביקשתי ממנה כספים, א. הציעה לי.
ש.זה לא נכון שנפגשת איתה ולעתים אפילו מיררת בבכי למר גורלך ואתה זקוק לכספים, ובהיותה אישה בודדה הצליח לך?
ת.כמי שמייצג שני תובעים שזה מקרוב באו שהצליחו למצוא אישה במצבה הסופני ולקחת אותה פיזית ולשנות את צוואתה ולספר סיפורים ולנסות לשאוב כספים, ולרדוף את אחותה, אני לא נפגע באופן אישי מהאופן שאתה שואל את השאלות. כשאני קיבלתי כספים מא., אני ידעתי שמדובר באישה אמידה עם הרבה כספים, האם בכיתי לה או לא אין שום בעיה עם זה, א. ידעה את מצבי לאשורו, מעולם לא הכחשתי את מצבי הכספי כפי שאינני מכחיש היום" (עמ' 29- 30 לפרוט').
27.עדותו של הנתבע, כי היה בקשרי חברות הדוקים עם בעלה של המנוחה, ולאחר מותו עם המנוחה, הייתה עקבית, והיא עלתה בקנה אחד עם ראיות נוספות בתיק, ובכלל זה עם הצוואה מאוקטובר 2010, המוזכרת לעיל. עדותו של הנתבע כי לאחר שבעלה של המנוחה הלך לעולמו, הוא היה עמה בקשר רציף והדוק, ובכלל זה היה מסייע למנוחה על פי בקשתה נתמכה בראיות בכתב. כך לדוגמא, הנתבע ניסח עבור המנוחה מכתבים לגורמים מסוימים (ראו המכתבים שצורפו כנספח א' לתצהיר הנתבע, ביניהם מכתב מיום 14.6.10 שהופנה לשוכרת דירה שהייתה בבעלות המנוחה; מכתב מיום 1.7.10 לחברת כלל גמל ביטוח; מכתב מיום 13.1.11 לעיריית *, אגף חיובי ארנונה); המנוח עזר לחברתה הטובה של המנוחה, הגב' ת.ס. (שכאמור נתבעה אף היא על ידי התובעים) בתערוכה שערכה; הנתבע נסע לחופשה בחו"ל עם המנוחה, לבקר את אחותה; הנתבע סייע למנוחה עם הדירות שהיו בבעלותה (בין אם במכירת אחת מהדירות ובין אם בשליחת מכתבים לשוכרים).
לסיכום עניין זה, להתרשמותי הנתבע היה איש בו המנוחה נתנה אמון רב, הוא היה מסייע לה בכל דבר שהיא הייתה מבקשת, ולכן היא רצתה לתגמל אותו, בין היתר, כספית.
אופייה של המנוחה
28.ממסכת הראיות שהובאה לפניי עלה, כי המנוחה הייתה אישה שעזרה לאחרים ללא היסוס ונהגה לתת כספים לאנשים הקרובים אליה. כך למשל העיד, מטעם התובעים, מר מ.ג., שהיה שכן של המנוחה:
"ש.מאיפה אתה מכיר את א.ו. ז"ל?
ת.הכרתי אותה מבית שעברנו לגור ב*** משנת 2000. היינו שכנים וגרנו באותה כניסה. היינו שכנים טובים, היתה באה אלינו.
ש.תספר על מערכת כספית?
ת.היינו ביחסים מאוד טובים, בעלה נפטר והכרנו אותו כשהיה חי, אז כשנפטר עזרנו לה הרבה. תמיד היא אמרה אם תצטרכו עזרה כספית או משהו אני מוכנה לעזור. באיזה שלב בשנת 2009 היינו זקוקים לאיזה סכום מסוים של 130,000 ₪. זה היה בערך בנובמבר – דצמבר 2009. היינו צריכים לחודשיים שלושה, היא ברצון נתנה לנו את הסכום הזה של 130 אלף. ב-15.1.10 החזרנו לה את זה.
ש.איך היא דאגה שתחזירו את הכסף?
ת.היא לא דאגה. היה לה אמון מלא בנו. היא היתה באה אלינו כל ערב, ישבה איתנו, אכלנו ביחד, נסענו ביחד. לא היתה שום בעיה עם זה.
ש.לא חתמתם על משהו?
ת.לא חתמנו על שום דבר.
בחקירה נגדית:
ש.מה הסכום שא.ו. מסרה בידך??
ת.130 אלף.
ש.לטובת מה היית צריך את הכסף?
ת.הייתי צריך. רציתי לקחת הלוואה ולעזור לבן שלי, הוא בזמן הזה קנה דירה, היה לו הפרש של חודש חודשיים עד שכסף מהדירה הקודמת כדי לעשות שיפוצים.
ש.כשלקחתם כסף מאורנה, סיכמתם ביניכם תוך כמה זמן אתה מחזיר את הכסף הזה?
ת.לא. היא ידעה שזה ייקח חדושיים שלושה, אמרה אין בעיה, מתי שתצטרך תחזיר את זה.
ש.היה ברור לכם שהכסף יוחזר לה?
ת.בוודאי.
ש.היחסים היו יחסי שכנות?
ת.כן.
ש.מעבר לסכום הזה נתנה לך עוד כספים, מתנות?
ת.רק הסכום הזה.
ש.הייתם מבלים ביחד?
ת.כן, היינו לפעמים הולכים למסעדה, פעם היא מזמינה אותנו, פעם אנו אותה. נסענו לים המלח ביחד. נסענו המשפחות" (עמ' 7- 8 לפרוט').
העד הנ"ל, שהובא מטעם התובעים, חיזק את התרשמותי כי המנוחה לא הייתה מהססת לתת עזרה כלכלית למכריה.
29.יתרה מכך, המסמכים שהוצגו מהתביעות של התובעים נגד הגב' ס. והגב' ע., חיזקו את מסקנתי זו.
התובעים הפנו לשני פסקי דין שניתנו בעניין עזבון המנוחה, שהוזכרו לעיל:
ת"א 41619-12-13, במסגרתו תבעו התובעים את שכנתה של המנוחה, הגב' ת.ס. , בטענה כי המנוחה הלוותה לה כספים, והכספים מעולם לא הושבו לה. בפסק הדין מיום 11.7.14 נרשמו הדברים הבאים, שלאור חשיבותם ולאור החפיפה בין הסוגיות שעלו שם לסוגיות שעלו כאן, יובאו להלן באריכות:
"הנתבעת הייתה חברת ילדות של המנוחה ובין השתיים הייתה חברות קרובה.
במהלך השנים 2009-2010 נתנה המנוחה, במספר מועדים, סכומי כסף שונים לנתבעת.
התובעים טוענים כי מדובר בסכום של 80,000 ₪ אשר ניתנו על ידי המנוחה לנתבעת כהלוואה.
הנתבעת טוענת, מנגד, כי הועבר סכום של 41,000 ₪ בלבד (בהעברות בנקאיות), וכי לא הועבר סכום נוסף מעבר להעברות הללו.
[...]
כן טוענת הנתבעת כי מתוך הסכום שהועבר: 18,000 ₪ ניתנו לה כמתנה, ורק היתרה [...] ניתנה כהלוואה, כאשר מתוך סכום ההלוואה השיבה למנוחה סכום של 19,920 ₪, וכי על יתרת החוב מחלה המנוחה לנתבעת.
הנתבעת הסבירה כי בשנת 2010 יזמה תערוכה. משלא נמצאו די תורמים למימון התערוכה התגייסו חברותיה לסייע לה מבחינה כספית, בין היתר, המנוחה אשר העבירה לה סך של 18,000 כמתנה לצורך מימון חלק מעלויות התערוכה.
עוד נטען כי לאחר התערוכה נקלעה הנתבעת לחובות, ובעקבות כך הציעה המנוחה לנתבעת סיוע כספי נוסף, אולם הנתבעת סירבה לקבל כספים נוספים כמתנה, והסכימה לקבל 22,000 ₪ [...]כהלוואה.
[...]
המנוחה חלתה בסרטן בשנת 2011, וביום 17/2/12 נפטרה.
הנתבעת טוענת כי התובעים נכנסו לחיי המנוחה רק בשנה האחרונה לחייה (בעקבות מחלתה הסופנית), וכי זמן קצר לפני פטירתה, ובעקבות לחצי התובעים שינתה המנוחה צוואתה באופן ש - 60% מרכושה הורישה לאחותה (בצוואה המקורית הורישה לאחותה הכל), ו- 40% מרכושה הורישה לתובע 2.
כשלושה שבועות טרם מותה, שינתה המנוחה את צוואתה פעם נוספת, והפעם הורישה 20% לתובע 1, 40% לאחותה, ו- 40% לבן זוגה.
אין חולק כי עובר לפרוץ המחלה אצל א., נוצרה מתיחות בינה לבין הנתבעת, והנתבעת נתקה קשריה עם א. (לטענתה בשל כך שהפריע לה כי א. מנוצלת כלכלית על ידי אנשים שאינם רוצים בטובתה). כשלושה חודשים לפני מותה של א., ובעקבות שיחה שקיימה הנתבעת עם התובע 1, חודש הקשר בינה לבין א..
ביום 25/12/11 התקיימה פגישה בין התובע 1 לנתבעת (השיחה הוקלטה ותמלילה הוגש לביהמ"ש ע"י התובעים) במסגרתה דרש התובע 1 (בשם המנוחה שעדיין הייתה בחיים) כי הנתבעת תשיב סכומים שלוותה מהמנוחה. נטען כי בשיחה הבטיחה הנתבעת להחזיר את ההלוואה, אך לא עשתה כן.
כן הוגש מכשירה הנייד של המנוחה על מנת להוכיח תוכן מסרונים שנטען כי נשלחו לנתבעת בחלקם על ידי המנוחה ובחלקם על ידי התובע 1 המתייחסים לחוב הנטען.
בתביעה דנן (אשר הוגשה רק על ידי שניים מהיורשים, ולא על ידי אחותה של א.) נתבע סכום של 75,000 ₪.
נטען, כאמור, כי הנתבעת לוותה מהמנוחה סכום כולל של 80,000 ₪, אשר ממנו השיבה סך של 5,000 ₪ בלבד (זאת על אף שאין חולק כי הושב סכום גבוה בהרבה בהתחשב בהמחאות שנתנו ושנפרעו).
בישיבת ההוכחות שהתקיימה נשמעה עדות התובע 1 בלבד (התובע 2 שנטען כי היה הידוע בציבור של המנוחה לא מסר עדות), ועדות עוזרת הבית של המנוחה.
מטעם הנתבעת העידו (פרט לנתבעת) מספר חברים שהיו בקשר עם המנוחה אשר חלקם גם קבלו מהמנוחה כספים. בנוסף נשמעה עדות קצרה של עו"ד ברנט (מי שנהל את עזבון המנוחה) ושל עו"ד כהנא המייצג את אחות המנוחה ביחס לשני מכתבים שכתב המתייחסים לדברים שמסרה לו מרשתו-אחות המנוחה, ביחס למנהגי המנוחה (מכתב אחד העשוי לתמוך בטענה כי הכספים נתנו כהלוואה, ומכתב שני העשוי לתמוך בטענה כי הכספים נתנו כמתנה).
טענותיהן המרכזיות של התובעים הן כדלקמן: [...]
מהמסרונים שנמצאו בפלאפון של המנוחה עולה כי הנתבעת נותרה חייבת לה כסף.
טענותיה המרכזיות של הנתבעת הן כדלקמן:
חלק מהמסרונים שהוצגו לא נשלחו כלל לנתבעת, ומכל מקום לא נכתבו על ידי המנוחה.
[...] בעת מתן הכסף הוא ניתן כמתנה והעובדה כי המנוחה לא המשיכה לפרוע את ההמחאות מלמדת כי מחלה על החוב שנותר בגין ההלוואה.
העדה מטעם התובעים (עוזרת הבית) אישרה כי המנוחה נהגה לתת כסף במתנה גם לנתבעת.
אמינות התובע הוטלה בספק רב בפרט בהתחשב בעדותו ביחס לוויתורו על פסיקת הוצאות מכספי העיזבון וביחס לנושאים אחרים" (פסקאות 3- 10 בפסק הדין, ההדגשות לא במקור).
30.מקריאת פסק הדין, ניתן ללמוד על אופייה של המנוחה, שנהגה לתת לחבריה סכומי כסף במתנה, והיא הביעה נכונות תמידית להעניק עזרה כלכלית. אציין, כי קריאת פסק הדין העלתה עוד מספר סוגיות שרלוונטיות לענייננו, אליהם אדרש בהמשך (כגון המסרונים שנשלחו מהטלפון הנייד של המנוחה בימיה האחרונים, סוגיה שהתעוררה אף בהליך שלפניי). עוד אציין, כי, כאמור, בסופו של יום חויבה הגב' ס. לשלם לתובעים סך של 10,000 ₪.
אדגיש כי עניינה של הגב' ס. שונה מענייננו במספר דברים, בין היתר, בכך היא הודתה בקבלת סכומים מסוימים כהלוואה (וטענה כי המנוחה רצתה להעניק סכומים אלו מתנה אלא שהיא התעקשה להשיבם).
31.באשר לתביעה נגד הגב' ע., שהוגשה על סך של כ- 122,000 ₪, הושגה בין הצדדים פשרה בהליך גישור (פשרה שקיבלה תוקף של פסק דין), לפיה הגב' ע. תשלם לתובעים סך של 75,000 ₪. גם עניינה של הגב' ע. מחזק את המסקנה כי המנוחה נהגה להעניק כספים לקרוביה, בסכומים נכבדים (שם הטענה הייתה כי המנוחה הלוותה לה סך של 140,000 ₪ ונתבע חלקם היחסי של התובעים).
32.בפניי הוצגו ראיות נוספות המעידות על אופייה הנדיב של המנוחה: מכתב מיום 17.6.14 מאת עו"ד דוד כהנא (שייצג את אחותה של המנוחה) אל עו"ד יוסף כהן, ב"כ התובעים, בו צוינו הדברים הבאים:
"לגופו של עניין, מהיכרותה של מרשתי את אחותה המנוחה, הרי שהמנוחה היתה אכן מסוגלת לתת לאנשים מתנות בסכומי כסף משמעותיים מתוך כוונה לעזור.
מרשתי מבקשת לציין כי המנוחה עשתה לפני שנים צוואה בה הורישה לה את כל רכושה. ימים ספורים לפני מותה, ערכה המנוחה צוואה חדשה ובה הורישה חלקים נכבדים מרכושה לה"ה ר. וע. לדעת מרשתי גם שינויים אלו בצוואתה מבטאים את הקלות בה נתנה לאנשים מתנות בסכומי כסף משמעותיים" (סעיפים 3- 4 במכתב).
עו"ד כהנא נחקר ביום 12.7.16, וכך הוא העיד באשר לאמור במכתב הנ"ל:
"ש.מציג לך את נספח ה' לתצהיר העדות הראשית של הנתבע 2 – ספר לי מה הרקע של אותו מכתב?
ת.קודם כל זה מכתב שאני מאשר שכתבתי אותו, זה בחתימתי בתחתית המכתב. הרקע למכתב הזה הוא העובדה שהמנוחה הייתה בקשרים עם אנשים שונים ואפשר לבוא ולומר היא "קנתה" אהבה או תשומת לב בזה שהיא הייתה מוכנה לתת לאנשים כספים, טובות וכל מיני דברים אחרים בלי חשבון. לאחר פטירתה הייתה התלבטות האם ללכת לתבוע מאותם אנשים את סכומי הכסף שהיא הלוותה או נתנה להם, אני לא רוצה להיכנס למונחים המדויקים כי אדם ואדם זה סיפור בפני עצמו והלקוחה שלי החליטה שהיא לא מעוניינת יותר לדוש, היא רוצה שהמנוחה תשכב בשקט איפה שהיא נמצאת ואין לה עניין לגבות אולי כספים או דברים ששייכים, אם שייכים, ולהיכנס לזה אם זה היה מתנה או הלוואה, להשאיר את הדברים כפי שהם, ולכן לא השתתפנו בשום תביעה שהוגשה נגד אותם אנשים שהיו ברשימה שקיבלו כספים.
ש. תאשר לי שהחלק של ... (האחות) צומצם בצוואה האחרונה?
ת.בסעיף 4 למכתב שלי אני כותב "מרשתי מבקשת לציין כי המנוחה עשתה לפני שנים צוואה בה הורישה לה (הכוונה למרשתי) את כל רכושה. ימים ספורים לפני מותה ערכה המנוחה צוואה חדשה ובה הורישה חלקים נכבדים מרכושה לאדונים הנכבדים ר.וע. לדעת מרשתי גם שינויים אלה בצוואה מבטאים את הקלות בה נתנה לאנשים סכומי כסף משמעותיים" וזה מבטא את הדברים האלה. כלומר, גם כאן אנשים בעצם זכו בחלק גדול מהעיזבון, כמעט חמישים אחוזים, עבור איזושהי היכרות שהייתה להם תקופה מצומצמת לפני פטירתה" (עמ' 40 לפרוט' שורות 12- 31).
33.מנהל העיזבון, עו"ד ברנט, העיד לפניי. עו"ד ברנט נשאל מדוע הוא כמנהל העיזבון לא הגיש תביעות נגד אנשים שקיבלו כספים מהמנוחה, ותשובתו הייתה כי היורשת העיקרית, אחות המנוחה, "בשום אופן לא הסכימה שיוגשו תביעות" ולכן הוסכם כי מי מהיורשים שירצה לתבוע יוכל לעשות כן (עמ' 39 לפרוט', שורות 10- 12).
באשר לאופייה של המנוחה, ככל שהיה ידוע לו, העיד עו"ד ברנט כי:
"התחושה שלי הייתה ועכשיו זה חוזר אליי, אנשים סה"כ הופיעו בעולמה של המנוחה לא הרבה זמן לפני שהיא נפטרה וקיבלו כל אחד נתח מאוד יפה, זה קצת הגעיל אותי שעל סכום של 20 אלף שקלים שהיא נתנה לאיזה חברה, היא הייתה חולת סרטן וסעדו אותה ועזרו לה, ואני יודע מה היה בינה לבין השכנה, אז לבוא ולתבוע? זה חזירות. האחות שגרה בגרמניה אומרת שאת הכסף הזה היא לא רוצה לשמוע ממנו, אז שהיא תתחיל לרדוף אחרי אנשים?" (עמ' 39 לפרוט', שורות 19- 23).
34.לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי המנוחה העניקה את הכספים נשוא הדיון במתנה לנתבעים. עם זאת, ועל מנת שלא להותיר את טענות התובעים ללא מענה, להלן אתייחס לשתי טענותיהם העיקריות, שלטענתם מוכיחות כי עסקינן בהלוואה:
טענה אחת היא כי הנתבעים הודו בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבע כי רק חלק מהכספים התקבלו במתנה.
טענה שנייה היא כי לנתבעים נשלחו מסרונים ומכתבים מהמנוחה, בהם דרשה את כספה חזרה.
35.באשר לטענה הראשונה, דינה להידחות. התובעים הפנו לכך שבסעיף 14 בכתב ההגנה (לכתב התביעה המתוקן) נרשם כי:
"ידוע לנתבעים שכל הכספים שהתקבלו בצ'קים, התקבלו כמתנה...".
טענת התובעים הייתה כי הנ"ל מהווה הודאת בעל דין, שרק הכספים שהתקבלו בשיקים ניתנו כמתנה, בעוד ההעברות הבנקאיות לא. המדובר בטענה שאין בה ממש, ואף יש בה כדי להוציא את הדברים שנרשמו מהקשרם, שכן מספר שורות לפני (סעיף 8 בכתב ההגנה) הנתבעים ציינו מפורשות כי "מעולם לא קיבלו כספים כלשהם על דרך של הלוואה". הסיבה לציון של השיקים בסעיף 14, הייתה בהקשר אחר- טענת הנתבעת כי רק הנתבע קיבל את השיקים, שכולם היו ללא שם מוטב והוא זה שרשם את שמה.
באשר לתצהירו של הנתבע, אף בעניין זה המדובר בטענה שאין בה ממש. התובעים הפנו לסעיף 6 שבתצהיר הנתבע, בו ציין הנתבע כי: "מעת לעת, נוצר מטעם המנוחה ועל דעתה צורך במה שהיא כינתה "התחשבנויות", אותם ביצעה בהעברה בנקאית לחשבון השייך לאשתי, א.".
טענת התובעים בעניין זה הייתה כי "מדובר בהודאת בעל דין חשובה מאין כמוה". המדובר כאמור בטענה שאין בה כל ממש, שאף בה יש כדי להוציא את הדברים מהקשרם. טענת הנתבע בתצהירו הייתה כי "ההתחשבנויות" מצד המנוחה, היא שהמנוחה חשה צורך לשלם לו על העזרה שלו, ולא כי היא דרשה ממנו כספים. זאת אף ניתן להבין מהמשפט הקצר אותו ציטטתי לעיל, אשר בסופו נרשם כי המנוחה הייתה מעבירה כסף לחשבונה של הנתבעת, כחלק מההתחשבנויות. הנתבע נחקר בעניין זה, וגרסתו כי מדובר בהתחשבנות לפיה המנוחה הייתה מעבירה לו כספים בגין עזרתו, לא נסתרה.
36.באשר למסרונים שנשלחו מהטלפון הנייד של המנוחה, שני הצדדים טענו למכביר בעניין זה, ואומר כבר עתה כי לא מצאתי שיש לייחס למסרונים שנשלחו מהנייד של המנוחה כל משקל. התובעים צירפו העתקים מצולמים של מסרונים שנשלחו מהטלפון הנייד של המנוחה אל הנתבע, אל הגב' י. ר. (שככל הנראה נשלחו לרוב) ואל ת..ס המסרונים הם מינואר 2012, כאשר הראשון נשלח ביום 12.1.12.
לא ראיתי לתת משקל של ממש למסרונים מהסיבה העיקרית שהמנוחה כבר לא בחיים, ולא ניתן לדעת האם אכן המנוחה רשמה את המסרונים או שמישהו אחר נטל את הטלפון הנייד שלה, ורשם במקומה. על כך יש להוסיף כי מכשיר הטלפון הנייד של המנוחה היה בידיו של רוב, עוד בטרם נפטרה, ולכל הפחות מתאריך 9.2.12 (על פי מכתב מיום 25.11.12 של עו"ד כהנא, ת/8).
טענת התובעים, כי המנוחה דרשה מהנתבעים כי ישיבו את הכספים שקיבלו, לא נתמכה בראיות חיצוניות, מלבד מכתב אחד מיום 1.1.12 (נספח 11 לתצהירו של רוב), שלכאורה נרשם על ידי המנוחה והופנה לנתבעת. מעבר לכך שמכתב אחד לא יכול להוות הוכחה ניצחת כי המנוחה דרשה את החזרת הכספים, הרי שקריאת המכתב העלתה תמיהות רבות, שיפורטו כעת. כל כולו של המכתב הוא כדלהלן:
"אני מבקשת ממך להחזיר עד 15 לינואר 2010 30000 ₪ שזה חלק מהכספים שקיבלת ממני.
אני זקוקה עכשיו לכסף.
במידה ולא תחזירי זה יטופל כחוק.
תודה
א.ו. ".
לא שוכנעתי כלל ועיקר כי המנוחה היא זו שרשמה מכתב זה. מעבר לכל האמור לעיל (שנאמר בהקשר של הצוואה מאוקטובר 2010), יש להוסיף את הדברים הבאים:
בדומה למסרונים, לא ניתן לתת משקל של ממש למכתב הנ"ל, שכן המנוחה כבר לא בחיים, ולא ניתן לדעת האם אכן המנוחה רשמה את המכתב.
כמו כן, נוסח וצורת המכתב מעלים תהיות מספר: אם אכן המנוחה הייתה מבקשת את הכספים מהנתבעים, מדוע לא עשתה כן בסמוך למועד בו העבירה את הכספים, דהיינו עוד בשנת 2010. לא ברור מדוע המכתב נרשם רק ביום 1.1.12, אין שום ראיה נוספת כי משנת 2010 ועד לשנת 2012 המנוחה דרשה את הכספים, או חלקם חזרה. כמו כן, אם המנוחה הייתה רושמת מכתב לנתבעים, בו הייתה דורשת את הכספים, סביר מאד להניח כי הייתה מציינת את כל הסכום שהיא העבירה, במועדים בהם הועברו הכספי***
בנוסף לדברים אלו, המכתב היה ממוען לנתבעת ולא לנתבע, ועל כך יש לתהות, שכן כפי שהוכח לעיל בין המנוחה לנתבע הייתה מערכת יחסים קרובה ממש, והדעת נותנת כי אם אכן היה נשלח מכתב, הוא היה נשלח אל הנתבע. בנוסף, המכתב לא נושא את חתימת המנוחה, הוא מודפס, כך שאין שום ראיה אם אכן הוא נכתב על ידי המנוחה.
על כל האמור יש להוסיף, כי המכתבים והמסרונים נשלחו בערך כחודש בטרם נפטרה המנוחה. לא נראה לי סביר כלל, כי בימיה האחרונים, בעודה גוססת ממחלת הסרטן ומטופלת בטיפול כימותראפי, בחרה המנוחה לבוא חשבון עם קרוביה. הדעה נותנת כי בזמנים קשים אלו, את כל כוחותיה, הפנתה המנוחה לטיפול רפואי.
ודוק: אף במכתב הנ"ל לא צוין כי המנוחה הלוותה כספים לנתבעים אלא צוין "כספים שקיבלת ממני".
37.לסיכום עניין זה, הוכח לפניי כי בין המנוחה לנתבע היו יחסי קרבה של ממש, כי המנוחה הייתה נוהגת לתת לחבריה כספים במתנה, כי המנוחה נתנה את הכספים לנתבעים במתנה.
על אף שיכולתי כבר בשלב זה לדחות את התביעה, ובבחינת מעבר לנדרש, אתייחס להלן לטענת התובעים כי מצבה הכלכלי של המנוחה היה בכי רע, ואומר כבר עתה כי דין הטענה להידחות.
38.באשר למצבה הכלכלי של המנוחה, בסיכומיהם טענו התובעים כי בחלק ממועדי העברות הכספים לנתבעים חשבון הבנק של המנוחה היה ביתרת חובה, או שנוצרה יתרת חובה בעקבות ההעברה. כך, שלאחר העברת הכספים הראשונה (מיום 2.6.10) נותר חשבונה של המנוחה ביתרת חובה של כ- 14,000 ₪. טענתם העיקרית של התובעים היא כ כי אין סביר שאדם הנמצא ביתרת חובה יחלק כספים לשכנו כמתנה. עוד טענו כי מצבה הכלכלי היה כה רע שע. נאלץ לשלם עבור מצרכיה, ור. העביר לחשבונה כספים, ואף סייע לה לקבל הלוואה.
39.כאמור, דין הטענה להידחות. ר. צירף לתצהירו תדפיסים של דפי חשבון של המנוחה מיום 30.7.10 ועד ל- 29.2.12, של חשבון בנק אחד, חשבון עו"ש בבנק הפועלים שמספרו ****
תדפיסים אלו אין בהם כדי להוכיח מה היה מצבה הכלכלי של המנוחה במועד העברת הכספים ובטרם נפטרה, זאת ממספר סיבות:
האחת, מדובר רק בתדפיסים של חשבון בנק אחד, ולא ידוע אם למנוחה היה יותר מחשבון בנק אחד, ומעדותו של ר. עלה כי למנוחה היה יותר מחשבון אחד.
השנייה, טענות התובעים בעניין זה היו מאד מגמתיות, והן לא שיקפו את תמונת המצב כלל ועיקר. לצורכי המחשה בלבד אפנה למספר דוגמאות: נטען כי לאחר העברה מיום 20.6.10 היה חשבונה של המנוחה ביתרת חובה בסך של כ- 14,000 ₪, אך התובעים התעלמו מכך שביום 11.7.10, דהיינו פחות מחודש לאחר מכן, היה חשבונה של המנוחה ביתרת זכות של כ- 170,000 ₪; התובעים טענו כי לאחר העברה מיום 28.10.10, היה חשבונה של המנוחה ביתרת חובה של כ- 14,000 ₪, אך הם התעלמו מכך שמספר ימים לפני כן חשבונה של המנוחה היה ביתרת זכות בסך של 375,703 ₪ , וחודש לאחר מכן, ביום 28.11.10 חשבונה היה ביתרת זכות בסך של כ- 123,000 ₪. ר. בעדותו, על אף טענתו כי היה הולך עימה לבנק והיה מעורב במצבה הכספי, לא ידע לתת הסבר ליתרות הזכות שהיו בחשבונה של המנוחה בחודש 12/2011 לדוגמא (עמ' 18 לפרוט', שורות 24- 30).
שלישית, מעיון בתדפיסים לא עלה כי מצבה הכלכלי של המנוחה היה בכי רע. נהפוך הוא. התדפיסים מלמדים כי חשבונה של המנוחה במרבית הזמן היה ביתרת זכות; לחשבון המנוחה נכנסו סכומי כסף נכבדים; המנוחה הייתה משקיעה את כספיה (לדוגמא, ביום 30.12.10 המנוחה רכשה ניירות ערך בסך של כ- 144,000 ₪).
לסיכום עניין זה, לא הוכח כלל כי מצבה הכלכלי של המנוחה היה בכי רע, ובייחוד לא במועדים בהם הועברו הכספים.
מעבר למה שציינתי לעיל, אדגיש כי אין ביכולתו של חשבון בנק אחד כדי להוכיח את מצבה הכלכלי של המנוחה בטרם נפטרה, שכן הוא לא יכול להעיד על כלל נכסיה, ובכלל זה חשבונות בנק אחרים, נכסי מקרקעין- בעניין זה ר. העיד כי חלק מעיזבונה של המנוחה כלל 2 דירות בשווי 2 מיליון ₪ (עמ' 15 לפרוט', שורות 4- 5). ע.אישר זאת בעדותו.
בצוואת המנוחה מאוקטובר 2010 נרשם בכלל רכושה, בין היתר: מניות, מטבע זר, תכניות חיסכון, אג"ח, קופות גמל, קרן השתלמות (סעיף 4).
רביעית ואחרונה, לא היו בעדויות התובעים כדי לתמוך בטענתם. בנוסף לרוב, העיד ע., שבעדותו לא מצאתי כל תמיכה לטענת התובעים בדבר מצבה הכלכלי הקשה של המנוחה. מעדותו של ע. עלה כי הוא הכיר את המנוחה בשנה האחרונה לחייה, דרך אתר היכרויות. ע. מתגורר ב---, והוא והמנוחה לא היו נפגשים הרבה וכדבריו:
"היחסים היו כאלה שהייתי בא אליה ל** והיא הייתה באה אליי ל---. אבל קשר רצוף רק בחגים, לא מעבר לזה" (עמ' 22 לפרוט', שורות 1- 2).
מעבר לכך שלא התרשמתי כי בין ע. למנוחה הייתה היכרות מעמיקה, טענותיו בדבר מצבה הכלכלי של המנוחה היו כלליות ביותר: בתצהירו נטען כי "למנוחה היו בעיות כלכליות, עד כדי כך ששילמתי עבור על הקניות במכולת", ותו לא. כך גם עדותו בדבר מצבה הכלכלי, שהייתה קצרה עד מאד, הייתה כללית ביותר, ולפיה:
"...היא התקשתה לשלם אז אני שילמתי, אז הבנתי שהמצב שלה לא טוב. בזמן שהכרנו מצבה היה רגיל לא שמתי לב למשהו חריג (עמ' 21 לפרוט', שורות 9- 10) .
לסיכום עניין זה, לא היה בעדותו של עברי כדי לתמוך בטענה בדבר מצבה הכלכלי של המנוחה.
40.התובעים העידו מטעם גם את הגב' או.ק. , אשר עבדה אצל המנוחה במשק בית בין השנים 2000- 2012. בתצהירה טענה הגב' ק. בין היתר, כי המנוחה נקלעה למצוקה כלכלית עקב הכספים שהעבירה לאנשים שונים "לרבות הנתבעים", כדבריה. כן טענה כי בחצי השנה האחרונה לחייה, המנוחה לא שילמה לה, בשל מצבה הכספי. בעדותה, היא לא חזרה על טענתה לפיה המנוחה לא שילמה לה שכר בחצי שנה האחרונה לחייה, אלא שהיא העידה כי:
"...כמה פעמים לא היה לה כסף. כמה פעמים י. נותן לי כסף מזומן. אני לא יודעת אם החזירה לו, אבל אני יודעת שהוא שילם לי חלק. הוא שילם במזומן" (עמ' 10 לפרוט', שורות 16- 17).
מעבר לכך שגרסתה זו שונה מגרסתה שבתצהירה, עדותה של הגב' ק. באשר למצבה הכלכלי של המנוחה, הייתה כללית ולא שפכה שום אור על נושא זה (ראו עדותה בעניין זה בעמ' 10 לפרוט', שורות 12- 25).
הגב' ק' טענה בתצהירה כי היא ידעה מהמנוחה כי הכספים שהיא נתנה לאנשים, בין היתר, לנתבעים, ניתנו כהלוואה, וכי היא רצתה את הכספים חזרה לאור מצבה הכלכלי. אלא, שהאמת ניתנת להיאמר כי בעדותה של הגב' ק. עלו מספר דברים שהעלו ספקות באשר לאמינות דבריה. עלה, הגב' ק., ולאחר מותה של המנוחה, הגישה בבית הדין לעבודה תביעה נגד המנוחה ויורשיה, לתשלום דמי הבראה, חופשה וכיו"ב. בסופו של ההליך קיבלה הגב' ק. סך של 19,500 ₪ (ראו עדותה בעמ' 11 לפרוט', שורה 28). עניין זה לא צוין בתצהירה של העדה.
בעדותה, התברר כי רוב, שכאמור היה אחד הנתבעים בתביעה, "עוזר לה"- הוא ניסח עבורה את כתב התביעה- כתב תביעה בו הוא נתבע, הוא ניגש עימה להגיש את התביעה בבית הדין ושילם את האגרה, על סך של כ- 200 ₪, (עמ' 11 לפרוט', שורות 5- 6, 15- 19, ו- 27- 28).
בנוסף לדברים אלו, מקריאת פסק הדין שניתן בעניין ת.ס., התברר כי אף בהליך שם הוזמנה הגב' ק. להעיד מטעם התובעים.
לא אכחד לומר, כי נוצר בי הרושם, כי הגב' ק. והתובעים חברו יחד, כל אחד מהאינטרס הכלכלי שלו: הגב' ק. תקבל סך של כ- 20,000 ₪ ובתמורה היא תעזור להם בתביעות שהם מנהלים נגד חייבים של המנוחה; מצידם של התובעים, הם ישלמו לגב' ק. סך של 20,000 ₪, אך ירוויחו סכומים גבוהים בהרבה מהתביעות.
יש בדברים אלו כדי להטיל ספק, בלשון המעטה, בדבר אמינות עדותה של הגב' ק., עדות שממילא הייתה כללית מדיי.
41.את יתר טענות התובעים, שעניינן אופיו של הנתבע, מערכת היחסים שלו עם המנוחה ואמינותו, שלא ראיתי לנכון להרחיב עליהן, אני דוחה. בקצרה אציין, כי הרשעות קודמות של הנתבע, עיסוקו, הליכי חדלות הפירעון שננקטו נגדו, אינם רלוונטיים לסוגיות שבמחלוקות ואין בהם כדי להטיל ספק בעדותו בהליך שלפניי.
סוף דבר
42.לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית וכך אני מורה.
התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, וזאת בסך של 10,000 ₪.
ניתן היום, י"ב טבת תשע"ז, 10 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.