עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בתביעה לאיזון משאבים שהגישה התובעת כנגד הנתבע.
הרקע ותמצית טענות הצדדים
1. התובעת והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י ב- 10.9.1981. נישואי הצדדים נקלעו למשבר, ובנסיבות אלה הוגשה התביעה.
2. למעשה ברקע הסכסוך בין הצדדים טענת הנתבע כי התובעת לא היתה נאמנה לו, ולפיכך הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, ומנגד, טענת התובעת בבית הדין הרבני לשלום בית. בינתיים ובמהלך הדיונים שבפני התגרשו הצדדים ביום 7.4.2010.
3. אדגיש עוד כי במסגרת הסכסוך הקשה בין הצדדים הכרעתי בתביעת מזונות ילדי בני הזוג שהוגשה באמצעות אמם - התובעת (ראה פסק הדין בתמ"ש 15680/08 מיום 19.4.09). הבנתי מן הצדדים שערעורו של הנתבע על פסק הדין בענין המזונות נדחה.
4. ברקע הסכסוך האשמות קשות שהטיחו הצדדים איש ברעהו: התובעת טענה כי הנתבע מכור להימורים ועקב כך גרם לפרעון חובות ההימורים מתקבולים שונים שהיו אמורים להיות חסכון משפחתי. גם הנתבע העלה מצדו טענות קשות כנגד התובעת, לאי נאמנות וגם להעלמת כספים מצדה.
5. היחסים בין הצדדים היו מתוחים מאד והדבר בא לידי ביטוי גם בהתדיינות שבפני ובהתנסחויות הקשות של הצדדים ובאות-כוחם. נראה היה כי למרבה הצער גם הפעם גלש הסכסוך גם אל ב"כ הצדדים.
6. עקב הסכסוך הקשה התבקשתי על ידי הנתבע כי אפסול עצמי מלישב בדין, וזאת, לדעתו, כיון שדעתי לכאורה "ננעלה", טענה שדחיתי. נראה היה שעם חילופי הייצוג של הנתבע הוא החל להטיח האשמות כבדות, מנוסחות בלשון בוטה ואף בוטה מדי, והדבר ניכר גם בסיכומים מטעמו.
7. ביום 11.7.2010 הוריתי לצדדים להגיש תצהירי רכוש. לאחר שהתצהירים הוגשו הסכימו הצדדים דיונית לתהליך הוכחות קצר בשתי נקודות: מהו מועד הקרע בין הצדדים והאם החובות להם טוען הנתבע הם חובות משותפים או חובות פרטיים.
עוד הסכימו הצדדים כי לאחר שאכריע בסוגיות הנ"ל, בהן הם חלוקים, ימנה בית המשפט אקטואר שיתן חוות דעת לצורך איזון משאבי הצדדים.
במסגרת הסכמה דיונית זו ויתר הנתבע על טענתו להעדר סמכות לבית המשפט, טענה אותה ככל הנראה עמד לבחון במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטתי שדחתה את טענתו לדחות תביעת התובעת על הסף בטענה של העדר סמכות.
8. הוריתי איפוא על הגשת תצהירי עדות ראשית במסלול מסודר, ובמסגרת החלטתי קבעתי (ראה סעיף 7 להחלטתי מיום 7.10.2010) כי " התצהירים יהיו תמציתיים וקצרים, בהתאם למחלוקות כפי שהוגדרו". חרף החלטתי הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע בהיקף רחב ולא תמציתי.
9. לאחר ששמעתי ההוכחות והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, ניתן עתה פסק דיני.
דיון
10. הנתבע היה שנים ארוכות עובד ... ופרש לפנסיה מוקדמת. התובעת שימשה מזכירה ב....
11. המחלוקת שבין הצדדים פשטה צורה ולבשה אחרת: מלכתחילה טען הנתבע כי מועד הקרע צריך להיות היום שבו הפסיק לישון עם התובעת בחדר השינה. במסגרת סיכומיו טען כי היום הנכון צריך להיות יום הגירושין.
התובעת מצידה טענה בסיכומיה כי היא משאירה השאלה לשיקול דעת בית המשפט, והוסיפה כי לאחר שנוכח הנתבע כי נושא הרכוש לא ידון בבית הדין הרבני עקב דחיית העדר טענת הסמכות של הנתבע, שונתה עמדתו.
12. כאמור הצדדים קבעו שאכריע בסוגיה של היום הקובע (משום מה היה שימוש במינוח "יום הקרע"). אני קובעת כי איזון המשאבים ייעשה מיום נישואי הצדדים ועד גירושיהם, היינו 7.4.10, והוא ייחשב "היום הקובע" לצורך הענין.
הכרעה זו נובעת מכך שהתובעת השאירה השאלה לשיקול דעתי, ואילו הנתבע עצמו אמר בסיכומיו כי מקובל עליו שיקבע, על פי דרישת התובעת, כי מועד הקרע יהיה מועד הגירושין וכי יש לאזן זכויות וחובות שנצברו (ראה סעיפים 6 ו- 7 לסיכומי הנתבע).
13. הקביעה הנ"ל עולה, לעניות דעתי, גם בקנה אחד עם הפסיקה, שכן "הפרדת" חדר השינה אין פירושה פירוד בין הצדדים, כל עוד בחרו הצדדים להוסיף ולהתגורר תחת קורת גג אחת כפי שעשו בפועל.
ראה בענין זה: ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3), 529.
14. אוסיף ואומר כי "הפרדת חדר השינה" קשורה לאורח חיי הנישואין של הצדדים, כמו של כל זוג אחר, והעובדה שבני זוג ישנים באותו הבית, במיטה אחת או לא, אינה קובע דבר. אמות המידה שנקבעו בפסיקה עוסקות, בין היתר, בחיים משותפים כמשפחה תחת קורת גג אחת. המלומד המנוח פרופ' אריאל רוזן צבי קבע בספרו " יחסי ממון בין בני זוג":
" ... גם העובדה שבני זוג מסוכסכים אינה רלבנטית כל עוד ממשיך כל אחד מהם לקיים בד בבד את חובותיו ולתרום למאמץ המשותף של חיי הנישואין. המחוקק ביקש להשתחרר מהעמדת תנאים מוקדמים לזכות האיזון או מהתלייתה בנסיבות מיוחדות. רק מקרים יוצאי דופן יש בהם כדי לאפשר סטיה מההסדר האחיד הקבוע בחוק".
15. אני קובעת איפוא כי "היום הקובע" לאיזון המשאבים בין הצדדים יהיה יום גירושיהם, היינו 7.4.2010, והדבר גם עולה עם הסכמות ב"כ הצדדים כעולה מהסכמותיהם בעמ' 8 לפרוטוקול ישיבת 6.1.2011.
אוסיף כאן שכשלעצמי סבורה הייתי שמועד הקרע צריך היה להיות המועד בו עזב הנתבע את דירת הצדדים, היינו בשנת 2008, אך נוכח הסכמת הצדדים נקבע כי מועד הקרע, או הלכה למעשה היום הקובע לצורך איזון המשאבים יהיה כאמור, יום גירושי הצדדים.
16. השאלה השניה שהועמדה להכרעתי היא האם החובות להם טען הנתבע הם חובות משותפים או חובות פרטיים.
17. בתצהיר הרכוש שהגיש הנתבע (נחתם ביום 12.8.10) טען לחובות כדלקמן:
17.1 חוב למר ש.ב. בעבור הלוואה חוץ בנקאית
נשוא תיק הוצל"פ ... בסך 171,326 ש"ח
17.2 חוב למר ש.ב.בעבור הלוואה חוץ בנקאית
נשוא תיק הוצל"פ .... 169,540 ש"ח
17.3 הלוואות מ.... ומבנק ... בסך 250,000 ש"ח
17.4 חוב לב.צ. (אחות הנתבע) בסך 300,000 ש"ח
סה"כ 890,866 ש"ח
18. כידוע הכירה הפסיקה בקיומה של אחריות משותפת בין הצדדים לחובות שנוצרו מהרכוש המשותף, בין מנכסים "אישיים" ובין מנכסים "עסקיים", שנעשו בדרך הרגילה על ידי אחד מבני הזוג בתקופת קיומם של החיים המשותפים.
ראה לענין זה: רע"א 8791/00 אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ (13.12.06) (פורסם במאגר "נבו"); ע"א 446/69 לוי נ' גולדברג, פ"ד כד(1) 813.
19. עם זאת, בפסיקה גובשו כמה חריגים המקהים מעוקצה של הלכת השיתוף בחובות, ובכלל זה חובות בעלי אופי אישי מובהק, חובות שנוצרו מהוצאות על רכוש נפרד, הוצאות שנעשו תוך כדי הפרת נאמנות, למשל לשם החזקת מאהב או מאהבת.
על רקע זה לא הוכר כמשותף חוב שנוצר כתוצאה מפעולה חריגה שהוגדרה כ"מניפולציה כספית" של אחד מבני הזוג. כבהלכת השיתוף בזכויות כך גם ביחס להלכת השיתוף בחובות, נטל ההוכחה כי חוב מסוים יוצא מתחולת השיתוף בחובות הוא על הצד הטוען זאת.
20. בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני מלמדת על כך שחובות הנתבע הם תוצאה של פעולות חריגות מצדו ובעלות אופי אישי מובהק ולא חובות שנעשו לצרכי המשפחה, וניתן אף להגדיר חובות אלה כ"מניפולציה כספית" כלשון הפסיקה. במובן זה איפוא אף ניתן לקבוע כי אכן התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה, ולהלן אפרט הנימוקים ששכנעו אותי לכך:
20.1 בתצהיר עדותה הראשית אמרה הגב' ב.צ. (אחות הנתבע) כי הלוותה לאחיה, הנתבע, כספים לצורך השלמת בניית יחידת דיור על הגג בשנים 2001-2002, ולטענתה בתקופת הבניה נתנה לו 100,000 ש"ח והוסיפה כי כשראתה שאחיה אינו יכול להחזיר -
" הסכמנו על כך שבמקרה הגרוע אנו נתקזז ביננו אחרי אריכות ימים ושנים של הורינו, מתוך יתרת רכושם" (ראה סעיף 15 לתצהיר עדותה הראשית, וכן סעיף 13 לתצהירה).
20.2 מוסיפה הגב' ב.צ. בסעיף 19 לתצהירה כי בשנת 2008 נתנו לנתבע כ- 70,000 ש"ח ובהמשך 20,000 ש"ח, ועוד 15,000 ש"ח, עקב ערעור שהגיש (ראה סעיף 19 לתצהירה).
העדה עומתה עם מספר הטיסות שהנתבע טס בתקופה זו לחו"ל, עם העובדה שבחקירתו הודה שטס לחו"ל גם כדי להמר, והיא לא ענתה. אביא להלן מתוך חקירתה (עמ' 17-18 לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.2011):
" ש. אני רוצה להציג לך את תדפיס כרטיס האשראי של רצון לחודש יולי 2007, כשהוא סיפר לך שהוא בחובות כבדים. מה- 1/07 ועד ה- 31/7 ר. טס 17 פעמים.
ת. אולי הוא טס מהעבודה.
ש. ר.נשאל בבית המשפט לשם מה הוא נסע את כל 12 הטיסות , ור.ענה כל הטיסות שטסתי היו להימורים.
ת. אני לא יודעת.
ש. עכשיו כשאת יודעת שהוא טס להימורים 12 פעמים בחודש, יכול להיות שהוא השתמש בכסף שלך שנתת לו להימורים.
ת. לא.
ש. אז באיזה כסף הוא השתמש בהימורים?
ת. לא יודעת.
ש. אנחנו ספרנו כמה טיסות הוא טס משנת 2007 ועד ספטמבר 2008 והוא טס יותר מ- 100 פעמים. באיזה כסף הוא טס, הרי לא היה לו כסף, הוא בא לבקש ממך כסף?
ת. 100 פעמים?
ש. כן. מה את אומרת על זה?
ת. (העדה לא עונה)
ש. אני רוצה להציג לך תדפיס של ר., של כרטיס האשראי, מחודש יולי 2008, כשאין לו כסף. אני רוצה להראות לך את תדפיס חודש אוגוסט. בחודש אוגוסט הוא הוציא 12,000 ש"ח בקזינו, בחודש יולי הוא הוציא 11,800 ש"ח בקזינו. איך את מסבירה שאדם שאין לו כסף מבזבז 24,000 ש"ח בקזינו בחודשיים? יכול להיות שהוא השתמש בכספים שאת נתת לו?
ת. לא חושבת.
ש. אבל לא היה לו כספים אחרים, אמרת שנתת לו כי לא היה לו.
ת. 100 טיסות לא שמעתי מעולם".
המסקנה העולה מן המקובץ איפוא היא כי הגב' ב.צ. נתנה לנתבע כספים בשנת 2007, ואלה לא שימשו להתנהלות השוטפת של המשפחה. גם הכספים שניתנו לנתבע קודם לתאריך זה, על פי עדות העדה היו בחשבון "התקזזות" עם הנתבע.
20.3 אכן כבר בפסק הדין שניתן על ידי למזונות נדרשתי לנושא ההימורים של הנתבע (ראה פסק הדין בתמ"ש 15680/08 מיום19.4.09) נדרשתי כבר לנטייתו להימורים של הנתבע ואף להודאתו המפורשת כי טס פעמים רבות מאד לחו"ל לצורך הימורים.
20.4 בתצהיר עדותו הראשית ניסה הנתבע לטעון כי טיסותיו לחו"ל היו במסגרת עבודתו, ואולם כשעומת עם תשובותיו בחקירה הנגדית בתביעת המזונות הודה כי אכן הטיסות היו לצורך הימורים. להלן אביא מתוך חקירתו הנגדית (עמ' 19 לפרוטוקול):
" ש. בסעיף 98 לתצהירך אתה אומר שההימורים היו פרק קצר בחייך. בסעיף 98 גם אמרת שהטיסות היו מתוקף עבודתך.
ת. לחוץ לארץ, מחוץ לארץ ישראל, טסתי פעמיים במסגרת תפקידי כיו"ר ועדת ספורט, יחד עם קבוצה של 20 עובדים. יש לי מסמכים על זה עד כמה שאני זוכר. זו אמת לאמיתה.
ש. למה ביום 24.11.08 כשנחקרת פה והראינו לך את כמות הטיסות לא אמרת שהטיסות היו לצורך עבודתך?
ת. איזה דיון זה היה?
ש. חקירה בענין המזונות.
ת. פעמיים טסתי לחו"ל במסגרת העבודה.
ש. חוץ מהפעמיים האלה לחו"ל טסת עוד כמה פעמים לחו"ל?
ת. לאילת טסתי עשרות פעמים. הדיון של המזונות היה דיון שכב' השופטת אמרה במפורש לא להעלות נושא רכוש, ובדיון המזונות מכיון שנאסר עלי להעלות את נושא הרכוש, לא העלינו את הנושא. זה נושא כבד.
ש. למה לא אמרת כשנשאלת על הטיסות שחלק מהטיסות היו לצורך העבודה?
ת. אני לא זוכר מה היה ב- 24.11.
ש. לא היית בחו"ל בשנים האחרונות חוץ מפעמיים?
ת. בשנה וחצי האחרונות הייתי פעמיים בחו"ל. בשנתיים שקודם לכן היו עוד 3 טיסות לחו"ל. 99 אחוז מהטיסות שהראו היו טיסות לאילת.
ש. מצרים זה גם חו"ל.
ת. במסגרת אילת נכון, חלק מהפעמים עברתי לטאבה".
20.5 הנתבע עצמו הודה כי בשלוש השנים האחרונות הוא נקלע להימורים, להלן אצטט מחקירתו הנגדית בעמ' 21 ו- 22 לפרוטוקול ישיבת 6.1.2011:
" ב"כ התובעת :
הנתבע טען בתצהירו כי אינו מהמר וגם לא הימר. אני רוצה להוכיח שטען בדיוק את ההיפך בערעור שלו.
החלטה
השאלה מותרת.
...
המשך חקירה נגדית
ש. מקריא מסעיף 25 (לערעור - ש.ג.) "אין עוררין למרבה הצער כי המערער אכן לוקה במחלת ההימורים", יתרה מכך אתה אומר "אף שמדובר בחולי שעורר כך נראה סלידה בעיני בימ"ש קמא, הרי שזו נכות הראויה לטיפול ולא לגנאי". אז אתה מסכים בעצם עם העובדה שאתה מהמר כפייתי?
ת. מעולם לא אמרתי דבר כזה. לא רק שלא אמרתי, הכחשתי מפורשות בבית הדין הרבני הגדול את הטענה הזו. זו טענה שלכם ולא שלי. מעולם לא הודיתי. הפסקה האחרונה שהקראת היא נכונה לתקופה האחרונה של החיים שלי . אני בן 60, אני נשוי כ- 28 שנים, כל נושא ההימורים הוא ב- 3 השנים האחרונות של נישואי .
ש. מה זה השלוש שנים האחרונות?
ת. בשנים האחרונות, מ - 2006 עד 2009-2010. ב- 25 שנה לפני כן אני אולי פעם בשנה הייתי מהמר בקזינו יחד אתה והיא נכנסה אתי לקזינו וקיבלה גם כסף". (הקו המודגש נמתח על ידי - ש.ג.).
20.6 עוד התברר בחקירה הנגדית כי הנתבע אף הלך לטיפול גמילה מהימורים (ראה חקירתו הנגדית בעמ' 22 לפרוטוקול ישיבת 6.1.2011), להלן אביא תשובותיו בנושא זה מתוך הפרוטוקול:
" ש. מי שלא מהמר הולך לטיפול גמילה?
ת. בשנים האחרונות אני אכן הימרתי, זו היתה טעות, נגררתי לזה עקב זה שהגעתי לתהום, לא היה לי שום מוצא אחר, אחרי שמיציתי את כל האפשרויות כולל הלוואה ממלווה בריבית.
ש. אז אתה מסכים שב- 3 השנים האחרונות אתה מהמר כפייתי?
ת. לא. ב- 3 השנים האחרונות אני כן מהמר, אבל זה נבע ממצב של ייאוש. זה לא מתאים לא למעמד ולא לאופי שלי. גם היום נגמלתי מזה".
20.7 נוכח הודאת הנתבע "במקצת" טענתה של התובעת ונוכח גרסאותיו הסותרות בנקודה זו, כאמור לעיל, אין בידי לקבל את הכחשותיו בתצהיר עדותו הראשית כי כלל אינו "מהמר כפייתי" (ראה למשל סעיף 92 לתצהיר עדותו הראשית). טענותיו אלו נסתרו באופן מובהק, והוכח כי אכן הימר באופן מסיבי, וסביר כי חובותיו נוצרו כתוצאה מהימורים אלה.
20.8 הנתבע טען בתצהיר עדותו הראשית כי חובותיו נוצרו במהלך השנים 2007 ו- 2008 (ראה סעיפים 79 עד 91 לתצהיר עדותו הראשית). מכיוון שכך, ונוכח הודאתו כי הימר בשנים הללו, יש מקום למסקנה כי אכן חובותיו נוצרו עקב ההימורים ולא עקב הניהול השוטף של חיי המשפחה.
21. אין בידי לקבל את גרסת הנתבע לפיה, כביכול, חובותיו נוצרו עקב ההוצאות המשפחתיות של ניהול משק הבית המשותף, ולהלן אפרט:
21.1 בסיכומי הנתבע (סעיף 6.1 מהם) נטען כי הסתבכותו הכלכלית של הנתבע החלה לאחר שבשנת 1997 עברו הצדדים מדירתם הצנועה לדירה מרווחת, וכי ההפרש היה מעל יכולתו הכלכלית של הנתבע.
לעומת טענה זו, העלה הנתבע בכתב הגנתו טענה שונה במקצת (ראה סעיף 8ב' לכתב הגנתו של הנתבע), ושם טען כי:
"... למימון הרכישה מכר הנתבע דירה שהביא לנישואין בסכום של 145,000$. את כל היתרה מימן הנתבע ממשכנתא שעד מחצית 2008 נפרעה רק על ידו, מעזרה שקיבל מהוריו ומהלוואות חוץ בנקאיות שנטל".
לא סופקה כל אסמכתא על הלוואות חוץ בנקאיות כאלה, וממילא אם נעשה מימון ההפרש בין הדירות ממשכנתא, הפרעון היה מתוך מהלך החיים השוטף. זאת ועוד: הנתבע עצמו מודה (כאמור לעיל) שעד שנת 2008 פרע את כל תשלומי המשכנתא. אם כך, המסקנה ההגיונית היחידה היא שאין להחלפת הדירות כל קשר ל"קריסה הכלכלית" של הנתבע, ואין בכך כל הסבר לחובותיו. כמו כן העידה התובעת כי בשנה האחרונה נשאה היא בתשלומי המשכנתא, כך שברור מאליו שההלוואה המובטחת במשכנתא שניטלה לצורך רכישת הדירה לא היא שגרמה לחובות הנתבע.
בנוסף הוכח, ושני הצדדים העידו על כך, שאמה של התובעת נתנה או הלוותה לצדדים סך של 90,000 ש"ח לצורך מימון ההפרש, והתובעת עצמה העבירה מכספי ירושת אביה סכום נוסף של 70,000 ש"ח (ראה סעיף 18 לתצהיר עדותה הראשית).
עוד אוסיף כי ממילא טענה התובעת, טענה שלא נסתרה והאמנתי לה, שהיא מימנה מחצית מתשלומי המשכנתא השוטפת (ראה סעיף 18 לתצהיר עדותה הראשית).
המסקנה - תשלומי המשכנתא לא היו גורם לחובות הכספיים של הנתבע.
21.2 אני מוצאת סתירה בין טענות הנתבע בתצהיר עדותו לבין טענותיו בסיכומים, חובותיו נוצרו על פי תצהיר עדותו בשנים 2007 ואילך, ולא היה מקום בסיכומים להרחיק עדותו לאחור בענין ההתדרדרות הכספית שלו. עצם הסתירה מטילה צד כבד על גרסת הנתבע.
21.3 גם הטענה של "מחזור" המשכנתא שהועלתה על ידי הנתבע אין בה כדי לשכנעני שחובות הנתבע נצברו עקב חייהם המשותפים של הצדדים. לא היה בגלגול משכנתא זו אלא משכנתא בתנאים נוחים יותר, וגם בנושא זה העידה התובעת כי חלק מכספי ההלוואה נטל הנתבע לעצמו.
21.4 אין בידי לקבל את טענת הנתבע בסיכומיו כי היה פער בין הכנסותיו לבין ניכוי ההלוואות השונות, גם הוא עבד וגם התובעת עבדה, והנתבע שלח ידו גם בחלוקת עיתונים בבוקר, ולראיה הלוואת המשכנתא שולמה. ראה בענין זה גם את עדותה של התובעת בעמ' 11 לפרוטוקול ישיבת 6.1.2011, בה העידה כי היא שילמה את המשכנתא יחד עם הנתבע, בחלקים שווים.
21.5 אין בידי לקבל גם את טענת הנתבע כי לכאורה העול הכספי גבר נוכח ההחלטה לבנות דירה להשכרה על הגג. ההוצאה הנטענת על ידי הנתבע היתה בסך 170,000 ש"ח.
חלק מבניית הדירה מומן אכן מנטילת משכנתא, אך מנגד נשמעו עדויות שאם התובעת עזרה במימון, וממילא הדירה הושכרה ושכר הדירה, שכולו נלקח על ידי הנתבע, מימן את החזרי ההלוואה שהובטחה במשכנתא, כך שגם הסבר ה אינו נימוק של ממש כי חובות הנתבע נוצרו עקב ההוצאות של החיים המשותפים.
21.6 אין בידי לקבל טענת הנתבע שבשל סרוב התובעת לעזור בכלכלת המשפחה הוא קרס כלכלית. התובעת העידה כי גם היא וגם הנתבע עבדו כל תקופת הנישואין, חוץ מתקופה של מספר חודשים כאשר נולד הבן הבכור, וכי עד שנות ה- 90 ניהלו הצדדים חשבון משותף ואז הפריד הנתבע את החשבון שלו וניהל חשבון סודי עליו לא ידעה (ראה עדות התובעת בעמ' 7 לפרוטוקול ישיבת 6.1.2011). הנתבע מידר אותה ואף הפסיד כספים במפולת הבורסה, כאשר הוא ניהל את הכספים לבדו. לדבריה הנתבע סיפר לה על כך לאחר מעשה.
האמנתי לעדותה של התובעת שעזרה לבנה הלומד בטכניון וגם לבנה הנשוי (ראה עדותה בעמ' 9 לפרוטוקול ישיבת 6.1.2011), שכן זו דרכם של הורים טובים ומסורים. אביא להלן מדבריה בעמ' 9 לפרוטוקול ישיבת 6.1.2011:
" ש. בבית יש לך את פ. בלבד, אמת?
ת. זה לא מדויק, יש לי בן בטכניון, לחודש זה בערך סכום של 3,000 ש"ח. אני עוזרת לו להחזיק את עצמו, הקטע של הכלכלה זה בערך 1,000 ש"ח, הוא לוקח מהבית מה שהוא רוצה, כשאני מבשלת אוכל אני מקפיאה לו, אם הוא צריך בגדים ונעליים אז אני קונה לו, שזה סכומים של 1,000 ש"ח ל- 3-4 חודשים. אחת הסיבות שהוא כמעט הפסיק ללמוד זה בגלל הענין הכלכלי. הוא נרשם לטכניון, קיבלו אותו, הוא ביטל את הרישום בגלל הבעיה הכלכלית,ואני אמרתי לו שבכל זאת ננסה. ילד שנמצא ברמה כזו ויכול להגיע להישגים ובגלל בעיות של אבא שמהמר הוא צריך להגיע לתחתית המדרגה? אני חושבת שכל העולם צריך לצעוק למה ילד כזה מגיע למצב כזה כשיש לו את כל היכולות".
21.7. אין בידי לקבל את הטבלה שערכה ב"כ הנתבע בסיכומיה של הצטברות חובות הנתבע עקב ההפרש בין שכרו להוצאות המשפחה. לא הוכחה הטענה כי הוצאות המשפחה היו בסכום הנטען של 15,000 ש"ח בחודש, ואפילו היו ההוצאות כאלה, הרי הכנסות התובעת והנתבע כיסו את הצרכים השוטפים של המשפחה.
22. סיכומה של נקודה זו - אני קובעת כי חובותיו של הנתבע הם חובות אישיים ואין לתובעת כל "שיתוף" בהם, היינו, החובות הללו יוחרגו מאיזון המשאבים שבין בני הזוג.
23. אני קובעת שחובות הנתבע שנבעו מהימורים שונים בתכלית מן הדין שהוחל על זכיה מקרית בפיס או בלוטו, ולפיכך הדוגמא שהביא הנתבע בסיכומיו (ראה סעיף 8.6 מהם), אינה ממין הענין. אכן חובות הנתבע עקב הימורים הינם תוצאה של מניפולציה כספית וחובות בעלי אופי אישי מובהק: התובעת לא רצתה בכך, ואף לא ידעה על כך, והאמנתי לה שהנתבע החזיק חשבון נפרד אותו הסתיר מפניה, להתנהלותו הכספית.
24. בנסיבות המיוחדות המפורטות לעיל, אין לראות את החובות של הנתבע בגדר "נכסים שליליים" בני איזון בין הצדדים. הטעמים לכך הינם, בין היתר, כדלקמן:
24.1 ההימורים והסתבכותו הכלכלית של הנתבע החלו, אפילו לפי עדותו שלו, בשנת 2007 עד 2010, כאשר בתקופה זו כבר גבה הר בין הצדדים, וב- 2008 כבר עזב הנתבע את הבית.
24.2 הוכח כי לנתבע היה חשבון בנק נפרד ממנו ניהל את כספיו, כאשר את הדואר הקשור בהתנהלותו הכספית אף קיבל לתיבת דואר נפרדת (ראה עדות התובעת בעמ' 7 לפרוטוקול ישיבת 6.1.2011), שם אמרה את הדברים הבאים:
" ש. את אומרת בסעיף 9 שלא ידעת על ההתנהלות שלו, ואילו בסעיף 10 את אומרת שידעת שהיתה בעיה עם מפולת הבורסה.
ת. ידעתי אחרי שהוא סיפר לי. אני לא ידעתי כלום, אסור היה לי לדעת, התדפיסים של הבנק היו מגיעים לתיבת דואר מסוימת שרק לאחרונה נודע לי עליה. אם היה מגיע דואר הביתה היה אסור לי לפתוח".
24.3 אני רואה בהתנהגותו זו של הנתבע משום הפרת נאמנותו כלפי התובעת, ובאופן זה ראתה הפסיקה הימורים של צד אחד (ראה למשל פסק דינה של כב' השופטת מקייס בתמ"ש(כ"ס) 1940/01 פלונית נ' אלמוני (9.5.02)(פורסם במאגר "נבו")).
25. אוסיף ואומר כי הפסיקה אכן ראתה כי ניתן לקבוע במקרה כזה החרגה לכלל של שותפות בנכסים. אצטט להלן את העקרונות, היפים לענייננו, כפי שאלה הובאו בפסק הדין בענין ע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי, פ"ד נא(3) 541, בעמ' 545:
" מתי אין לראות הוצאות של אחד מבני-הזוג כחובות משותפים? בע"א 677/71 הנ"ל [5], בעמ' 461, מול אות השוליים ד), הובאו דוגמאות לכך, כגון שיש לבעל פילגש והוא מבזבז עליה את כספו, או שאחד מבני-הזוג מוציא הוצאות על רכוש נפרד שלו. במקרה אחר נפסק שכשאחד מבני-הזוג מבצע "מניפולציה כספית" מיוחדת בעבור עצמו, ההוצאה תיזקף לחובתו בלבד (ע"א 1967/90 י' גיברשטיין נ' ה' גיברשטיין ואח' וערעור שכנגד [7], בעמ' 666)".
26. כאמור עיל ומשנוצרו חובות הנתבע שלא "בדרך הרגילה" (במשמעות הלכת בן צבי נ' סיטין, פ"ד מט(3) 5), הרי חובות הנתבע יוחרגו מאיזון המשאבים שבין הצדדים.
27. התובעת השמיעה טענה כי עקב הפער בהכנסות הצדדים יש לקבוע חלוקה לא שוויונית באיזון המשאבים, בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. אומר כבר כאן כי אין בידי לקבל טענה זו, ובענין זה אני מקבלת את טענותיו של הנתבע.
28. סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, קובע:
" עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה - פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג...".
סטיה מהכלל של איזון בשיעור אחר מ- 50% יכול שיהיה על פי סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, הקובע:
" ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג - אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין - לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:
(1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;
(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע...".
29. על פי הפסיקה הפעלת שיקול דעת באשר להפעלת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון נעשתה במקרים חריגים, ובין היתר במקרים של הברחת רכוש.
30. בסעיף 43 לכתב התביעה התבקשתי להפעיל את שיקול הדעת על פי סעיף 8(2), כיון שהנתבע, כך נטען, " פרש בינתיים בחשאי מעבודתו, כדי להבריח כספים מהתובעת", וגם כנטען בסעיף 41 לכתב התביעה, עקב כך שהנתבע " בזבז משך שנים ארוכות את כספי ועתודות כלכליות של המשפחה - זאת ללא ידיעת האשה...".
31. בנסיבות הענין אומר כבר כאן כי התשתית הראייתית שהונחה בפני לא הראתה לי שאכן הנתבע העלים כספי המשפחה. הוא אמנם יצר חובות אישיים עקב ההימורים, אך הוא יאזן עם התובעת את תקבולי הפרישה שלו, חרף טענתו כי שילם בהם חובות אלה.
32. לפיכך, אני דוחה טענת התובעת באשר לאיזון משאבים שלא בדרך של "מחצה על מחצה".
33. אתעכב עוד על ענין הפרישה. הנתבע טען כי כיון שפרש לפנסיה מוקדמת, הרי הזכויות צריכות להיות מאוזנות רק ביום הפרישה שלו בפועל. אין בידי לקבל טענה זו, תקבולי הפרישה המוקדמת אף הן זכויות בנות איזון ויש לאזנן עם פקיעת הנישואין.
סיכומו של דבר
34. אני קובעת איפוא כי זכויות הצדדים תאוזנה בשיעור של מחצה על מחצה, בין יום נישואיהם ליום גירושיהם, 7.4.2010 (להלן- " היום הקובע").
למען הסר ספק, הזכויות שתאוזנה הן:
34.1 דירת הצדדים הידועה כגוש ....חלקה ..., תת חלקה ....
34.2 כספים וזכויות ותקבולי פרישה שקיבל הנתבע ממקום עבודתו, לרבות תגמולים, ביטוחים, קופות, קרנות, פיצויי פרישה ומענקים.
34.3 כספים וזכויות ממקום עבודת התובעת שתקבל ממקום עבודתה, לרבות תגמולים, ביטוחים, קופות, קרנות, פיצויי פרישה ומענקים, לפי שוויים ליום הקובע.
34.4 רכב מסוג הונדה סיוויק בבעלות הנתבע.
34.5 זכויות בחשבונות בנק על שם הצדדים, שנצברו מיום נישואיהם עד היום הקובע.
35. למען הסר ספק אני קובעת כי חובות הנתבע לא יאוזנו בין הצדדים, ואם שימשו הכספים על פי סעיף 34.2 לפרעון חובות הנתבע יש לאזן את הסכומים הרעיוניים שקיבל הנתבע.
36. לשם האיזון אני ממנה את רו"ח דן שפרינצק (להלן- " המומחה") שייתן חוות דעת באשר לאיזון, וב"כ הצדדים יעבירו לו כל חומר נחוץ שיבקש.
37. שכרו של המומחה ישולם על ידי הצדדים, בשווה ביניהם ומראש.
38. חוות הדעת תוגש לצדדים ולבית המשפט תוך 60 יום מהיום.
כללי
39. הנתבע ישא בהוצאות התביעה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 15,000 ש"ח.
40. ניתן לפרסם בהשמטת שמות.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"א, 28 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.