שאלת הצורך ברישיון הפעלתו של המיתקן בתוככי המיפעל, בשילוב עם פעילותו של המיפעל, וכחלק אינטגראלי מפעילות המיפעל המחזיק ברישיון עסק

השופט מ' חשין:

חברה מנהלת עסק ברישיון. במיסגרתו של אותו עסק מפעילה החברה מיתקן המשמש את צורכי
החברה בלבד וזר לא יעשה בו שימוש. הפעלתו של המיתקן בנפרד מעיסקה של החברה טעונה
רישיון על-פי דין. והשאלה: האם הפעלתו של המיתקן בתוככי המיפעל, בשילוב עם פעילותו
של המיפעל, וכחלק אינטגראלי מפעילות המיפעל, מחייבת אף-היא רישוי המיתקן בנפרד
מרישויו של המיפעל. זו השאלה שהונחה לפיתחנו ובה הוטל עלינו להכריע.

עיקרי העובדות שלעניין וההליכים שהיו עד כה

2. המשיבה, חברת תנובה בע"מ )תנובה(, מפעילה בעיר פתח-תקווה מרכז להפצת מוצריה
באמצעות משאיות. לשמירת ניקיונן נשטפות המשאיות במיתקן שטיפה הממוקם במיתחם מרכז
ההפצה. על ארבע אלו אין חולקים: אחת, כי תנובה מחזיקה ברישיון עסק לניהול מרכז
ההפצה; שתיים, כי מיתקן השטיפה משמש אך-ורק לשטיפת משאיותיה של תנובה וכי זר לא
יעשה בו שימוש; שלוש, כי תנובה אינה גובה כל תמורה עבור השטיפה במיתקן. ארבע, כי
על-פי סעיף 8.6)ג( לצו רישוי עסקים )עסקים טעוני רישוי(, תשנ"ה-1995 )הצו או צו
רישוי עסקים(, מהווה רחיצתם של כלי-רכב עסק טעון רישוי.

3. ביום 3.12.00 הוגש כנגד תנובה כתב אישום לבית-המשפט לעניינים מקומיים
בפתח-תקווה. כדברו של כתב האישום, בביקורת שערך מפקח מטעם עיריית פתח-תקווה במיתחם
של תנובה, נמצא כי מיתקן שטיפת המשאיות - שהינו, כאמור, עסק טעון רישוי - מופעל ללא
רישיון עסק. תנובה הואשמה, אפוא, בעיסוק ללא רישיון בעסק טעון רישוי, עבירה לפי
סעיפים 4 ו-14)א( לחוק רישוי עסקים, תשכ"ט-1968 )החוק או חוק רישוי עסקים(.

4. השאלה בה נחלקו בעלי-הדין לפני בית-המשפט לעניינים מקומיים בפתח-תקווה )השופטת
א' באום-ניקוטרה( היתה, האם טעון הוא מיתקן השטיפה רישיון עסק נפרד או שמא רישיון
העסק שהוצא למרכז ההפצה מכיל ממילא גם רישיון להפעלת מיתקן השטיפה. בית-המשפט קבע
כי הכרעתו בדין תיגזר מן השאלה אם מבחינה פונקציונלית נפרד הוא מיתקן השטיפה מן
העסק העיקרי או אם מהווה הוא חלק בלתי-נפרד מן העסק העיקרי. בבוחנו שאלה זו הוסיף
בית-המשפט וקבע כי אין המיתקן פתוח לקהל הרחב; כי אין הוא משמש לעשיית רווחים; וכי
אין הוא משרת גורמים זרים זולתי תנובה לבדה, אף לא את עובדי החברה. המסקנה הנדרשת
מכל אלה, היא, כך קבע בית-המשפט, כי הפעלת המיתקן נעדרת כל צביון מסחרי וכי אין הוא
אלא חלק טפל של העסק העיקרי. ומכאן, כך סיכם בית-המשפט, מיתקן השטיפה אין הוא כלל
"עסק" הנצרך לרישיון עסק לעצמו. תנובה זוכתה אפוא בדין.

5. בערעור המדינה לבית-המשפט המחוזי נחלקו הדעות. שופטות הרוב )השופטות נ' אחיטוב
וד' ברלינר( קבעו - בניגוד להכרעתו של בית-משפט השלום - כי עסק של שטיפת מכוניות
עסק טעון-רישוי הוא, ואולם - כך הוסיפו והחליטו - פעילות שטיפת כלי-רכב בנסיבות
העניין אינה אלא פעילות טפלה לעסק ההפצה; פעילות זו אינה עומדת לעצמה ואין להפרידה
מעסק ההפצה; וכמסקנה נדרשת מכאן אין המדובר בעסק טעון רישוי לעצמו. וכיצד ייעשה
הפיקוח על פעילות המיתקן? תשובתו של בית-המשפט היתה כי זאת ייעשה על דרך הוספת
תנאים לרישיון העסק העיקרי. מנגד, שופט המיעוט )השופט ז' המר( קבע כי יש לראות את
מיתקן השטיפה כבעל צביון מסחרי ומכאן שנדרש הוא לרישיון עסק לעצמו.

6. כך הונחה הסוגייה לפיתחנו, ובהסכמת באי-כוח בעלי-הדין החלטנו לדון בבקשה למתן
רשות ערעור כבערעור.

השאלה שבמחלוקת

7. וזו היא השאלה שבמחלוקת: האם מיתקן השטיפה המופעל בידי תנובה במרכז ההפצה - עסק
טעון-רישוי הוא כהוראת חוק רישוי עסקים? אין חולקים לפנינו כי הפעלת מיתקן לשטיפת
כלי-רכב - באשר הוא - מהווה עסק טעון-רישוי על-פי החוק וצו רישוי עסקים. השאלה אינה
אלא, אם הפעלת המיתקן בתוככי עסק אחר - לענייננו: בתוככי מרכז ההפצה - ובמשולב
לפעילותו של אותו עסק, משנה את אופי הפעילות והופכת עסק טעון-רישוי להיותו עסק
שאינו טעון-רישוי? לשון אחר: האם שילובו של מיתקן השטיפה כחלק בלתי-נפרד מפעילותו
של עסק אחר וכטפל לאותו עסק מוחקת את אופיו כעסק טעון-רישוי לעצמו? שאלה ראשה זו
נחלקת לשאלות-מישנה: אחת, מהו "עסק" העשוי להיות עסק טעון-רישוי? שתיים, מהם
המיבחנים שיקבעו בעניינו של עסק המשולב בעסק אחר? לשאלות אלו נידרש בהמשך דברינו
להלן ואולם בראשית הבה נתוודע לדברי-החוק שלעניין.

המיתווה הנורמטיבי

8. תחילתו של מסע הפרשנות הוא בהוראות חוק רישוי עסקים. כדברו של סעיף 4 שלחוק, לא
יעסוק אדם בעסק טעון רישוי אלא אם בידו רישיון לדבר, והוראת סעיף 1)א( לחוק מסמיכה
את שר הפנים לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי )בנושא הסמכה זו נרחיב עוד להלן(. מכוח
סמכותו זו ציווה שר הפנים את צו רישוי עסקים, ולפי פריט 4.6.ד. בו )בפרק "מזון"(
פעילות של "הובלתו, הפצתו או חלוקתו" של "מזון ומרכיביו לרבות משקאות" היא עסק טעון
רישוי. בפרק "רכב ותעבורה" נקבע - בפריט 8.6.ג. - כי פעילות של רחיצת כלי-רכב גם
היא עסק טעון רישוי. כהוראת סעיף 14 לחוק, עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון מהווה
עבירה פלילית.

סיכום ביניים

9. למדנו עד כה כי מרכז ההפצה של תנובה בפתח-תקווה עסק טעון רישוי הוא, וכי תנובה
מחזיקה בידה רישיון להפעלתו של אותו מרכז. כן ראינו כי בתחומיו של מרכז ההפצה,
וכחלק אינטגרלי מפעילותו, מפעילה תנובה מיתקן לשטיפת מכוניות; והגם שמיתקן מעין-זה
- לעצמו - אף הוא עסק טעון רישוי, אין בידי תנובה רישיון נפרד להפעלתו ולטענתה אף
אין היא נדרשת לרישיון.

הנה נעבור עתה לבחינתן של השאלות שהוטל עלינו להכריע בהן.

"עסק" - מהו? האם מיתקן השטיפה הוא "עסק"? הכוונה להפיק רווחים

10. השאלה הראשה שלעניין היא, האם מיתקן השטיפה בתוככי מרכז ההפצה של תנובה "עסק"
הוא כהוראתו וכמשמעותו בחוק רישוי עסקים? שאם אין הוא "עסק" - כהכרעתו של בית-משפט
השלום - תיפטר תנובה ממילא מעונשו של חוק רישוי עסקים.

11. חוק רישוי עסקים - כשמו וכתוכנו - מחיל עצמו על "עסק" - וברבים "עסקים" - וכך
הוא צו רישוי עסקים אשר צווה מכוחו של אותו חוק. ומהו אותו "עסק"? החוק בגופו אין
בו הגדרה למושג של "עסק", וכהנחיית הפרשנות הראשונה נדרשים אנו לפיענוח הוראתו
ומשמעותו של המושג ללשון הבריות המשתמשות בו ביומיום. אם כך נעשה, נלמד ונדע כי
המושג "עסק" נועד לתאר פעילות בעלת אופי מיסחרי המיועדת, ככלל, לראות בה רווח.
וכהגדרתו של אבן-שושן במילונו: "מפעל מסחרי או חרשתי שאדם עוסק בו בקביעות". אכן,
בלשון הבריות המושג "עסק" משמיענו פעילות כלכלית-מסחרית המיועדת לרווחים, ואילו
פעילות שלא נועדה לצורכי רווח נתקשה לקרוא לה "עסק". כך הוא בלשון היומיום, לא כן
הוא בשוותנו נגד עינינו את תכלית החוק. ראו והשוו: ע"פ 288/66 טופרובר נ' היועץ
המשפטי לממשלה, פ"ד כ)296-295 ,293 )4.

12. תכליתו של החוק נקבעה בראשו מפורשות. וכציוויו של המחוקק בהוראת סעיף 1)א(
שלחוק:

1. )א( שר הפנים, רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם, כדי להבטיח בהם
מטרות אלה או מקצתן: )1( איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים; )2( מניעת
סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות; )3( בטיחות של הנמצאים במקום העסק או
בסביבתו; )4( מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחמרי הדברה,
בדשנים או בתרופות; )5( בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים; )6( קיום הדינים
הנוגעים לתכנון ולבניה ולשירותי כבאות. צווים בדבר עסקים טעוני רישוי

ובכן, מטרתו של החוק היא לשמור ולהגן על ערכים שונים הנתפשים בחברתנו כערכים
חשובים, ולקיומם של ערכים אלה נכונים אנו לצמצם את חופש העיסוק על דרך הטלתן של
הגבלות להפעלתו של "עסק". כך הוא הערך של שלום הציבור, כך הוא הערך של שמירה על
בריאות הציבור ובטיחותו, כך הוא הערך של שמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים בכלל
וכך הם הערכים האחרים המנויים, אחד אחד בשורה עורפית, בהוראת סעיף 1)א( שלחוק רישוי
עסקים. אלו הן תכליותיו המוצהרות, הברורות והחד-משמעיות של החוק: פיקוח על "עסקים"
ועל בתי-עסק להגנה על מטרות חברה וסביבה אלו ואחרות. עצם קיומו והפעלתו של עסק עלול
לסכן ולפגוע בעניינים החשובים לכלל, ובאמצעות החוק מבקשים אנו לוודא כי כל "עסק"
ו"עסק" ינהג דרכיו כך שאותם ערכים לא ייפגעו ולא יינזקו. וכפי שלימדנו מורנו פרופ'
י' ה' קלינגהופר במאמרו "חופש העיסוק ורישוי עסקים", עיוני משפט ג )תשל"ג-1973(
586 ,582:

השלטה של משטר רישוי על פתיחת עסק וניהולו נעשית במתכונת תחיקתית של הטלת איסור
לעסוק באותו עיסוק, כל זמן שלא ניתן רשיון לכך מאת רשות הרישוי המוסמכת. האיסור
אינו מבטא יחס שלילי של המחוקק לעיסוק הטעון רישוי - מבחינה זו הוא איסור טכני, לא
מהותי: מטרתו להנהיג פיקוח הן באשר לתנאי הכניסה לפעילות משקית עצמאית מסויימת, והן
על אופן הפעילות ודרכיה.

אם אומנם אלו הן התכליות; אם אמנם ביקש המחוקק להגן על ערכי-חברה אלה ואחרים
בהעמידו דרישה כי בעלי "עסק" יצטיידו ברישיון קודם תחילת הפעילות, וכי יוסיפו
ויעמדו בפיקוח ובבקרה של הרשויות תוך כדי הפעילות; מה מאיתנו יהלוך אם מופעל ה"עסק"
לשם רווח אם לאו? והרי נזק העלול להיגרם מפעילותו של "עסק" לערכים החשובים לנו,
אינו תולה עצמו - מעיקרו - בשאלה אם אותו עסק מופעל לשם רווח. אכן כן: על דרך הכלל
ינוהל "עסק" לשם רווח, והחשש העיקרי לפגיעה באינטרסים חשובים לחברה רובץ לפיתחם של
"עסקים" הפועלים להפקת רווח. ואולם לעניין פירושו של מושג ה"עסק" בחוק רישוי עסקים,
אין כל הצדק פרשני, חברתי או תכליתי לצמצם את ה"עסקים" אך לעסקים שנועדו לרווח.

13. אין פלא בדבר, אפוא, שכבר לפני היות חוק רישוי עסקים, ובפירושו של הדין שקדם
לחוק זה - כוונתנו היא לפקודת המלאכות והתעשיות )הסדרתן( - קבע בית-המשפט העליון
)מפי השופט ויתקון( כי "אין לשלול מעסק אופי של 'עסק' בשל כך בלבד, שאינו מתנהל לשם
עשיית רווחים" )ע"פ 180/63 הקיבוץ המאוחד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח)32 )3,
35(. ראו עוד )לאחר תחילתו של חוק רישוי עסקים(: ת"פ )רחובות( 2248/98 מדינת ישראל
נ' מיכל סמו ברקוביץ' )לא פורסם(; ע"פ )ת"א( 175/98 שעלבים קבוצת פועלי אגודת ישראל
להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל )לא פורסם(; ע"פ )ת"א( 80027/99 אוצר מפעלי
ים בע"מ נ' מדינת ישראל )לא פורסם(. ברבות הימים, וברוח ההלכה, נחקקה הוראת סעיף 32
לחוק רישוי עסקים, הקובעת בזו הלשון:

32. לענין חוק זה יראו כעסק גם כל עיסוק של חבר-בני-אדם, בין מואגד ובין לא מואגד,
אף שאיננו לשם הפקת רווחים אם נתקיים בו אחד מאלה:

1(( הנהנים היחידים ממנו הם חבריו שהצטרפותם מותנית למעשה בתשלום דמי חבר בלבד;

2(( אילו היה מקום העיסוק פתוח לקהל הרחב - היה נחשב כעסק.-עיסוק של חבר בני-אדם

על תכליתה של הוראת-חוק זו עמד יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, חה"כ מרדכי סורקיס, לעת
שהעלה את הצעת החוק של שולחנה של הכנסת לקריאות שנייה ושלישית )ישיבת הכנסת מיום
6.8.1968, דה"כ כרך 52, עמ' 3094-3093(:

הוראה זו באה לכלול במסגרת החוק את המועדונים והמזנונים של ארגונים ציבוריים, אשר
היו עד כה, לפי כמה פסקי-דין של בתי-משפט, פטורים מחובת רישוי והוועדה מצאה שאין
הצדקה שמוסדות אלה לא יהיו נתונים לפיקוח תברואתי ובטיחותי של הרשות המקומית.

איננו רוצים להעשיר בדרך זו את קופות העיריות במיסים. אבל יש מוסדות שונים שאליהם
באים מאות בני-אדם, ואנחנו מעוניינים שגם עליהם תחול חובת פיקוח בקשר לטיב המזון
ולהגנה על האזרחים הנזקקים לאותו מוסד. המצב הקיים איננו מאפשר לבדוק את טיב המזון,
האם העובדים עברו בדיקה רפואית, וכידוע כל עובד במוסד כגון מסעדה או מזנון חייב
לעבור בדיקה רפואית, כדי לא להפיץ מחלות בציבור. לכן באה הצעת התיקון הזאת, שהרשות
המקומית חייבת לטפל בעניין ואנשי התברואה צריכים לפקח עליו.

ראו עוד: דברי ההסבר להצעת החוק: ה"ח תשכ"ז 130 ,124. ולהלכה הקודמת: פרשת הקיבוץ
המאוחד, לעיל.

14. לענייננו עתה נאמר, כי הכוונה להפיק רווחים אינה יסוד יוצר בקיומו של "עסק" לפי
חוק רישוי עסקים - הגם שכך יהיה ברובא דרובא של המקרים - וכך, הן לפי ההלכה הן
כהוראת סעיף 2(32( שלחוק )בהתקיים התנאים הקבועים בגופה של הוראת-חוק זו(. נוסיף
באותו הקשר, כי ההלכה שנקבעה בע"פ )נצ'( 66,65/70 מדינת ישראל נ' הגושרים, קבוצת
פועלים להתיישבות, פ"מ עג 50 )וראו עוד: ע"פ )נצ'( 704/99 מדינת ישראל נ' אסולין
)לא פורסם(( - הלכה שלפיה בריכת שחייה המופעלת בשיטחו של קיבוץ ופתוחה לחברי הקיבוץ
ולאורחיהם בלא תשלום אינה נצרכת לרישיון לפי חוק רישוי עסקים - כי הלכה זו ראויה
לעיון נוסף.

עסק-לפנים-מעסק

15. מה דינו על עסק-לפנים-מעסק? וכך מורנו סעיף 33 שלחוק רישוי עסקים:

33. לענין חוק זה רואים אדם כעוסק בעסק פלוני, אף אם התעסקותו זו היא רק חלק מעסקו
העיקרי או באה לסייע לו בהשגת מטרה של עסקו העיקרי; אין נפקא מינה אם העסק העיקרי
טעון רישוי אם לאו. התעסקות בחלק מהעסק העיקרי

שלא כהוראת סעיף 32 לחוק, הוראת סעיף 33 לא נועדה להרחיב - אל-מול לשון היומיום -
את תחומי פרישתו של מושג ה"עסק". תכלית ההוראה היא לקבוע ולהבהיר מה דינו של
עסק-לפנים-מעסק או עסק-לפנים-מלא-עסק. החוק מורה אותנו כי פעילות המהווה לעצמה
"עסק", אין היא מאבדת את זהותה כעסק לעצמה - עסק הנצרך לרישיון - אך מטעם זה בלבד
שמהווה היא חלק מעסק עיקרי אחר או שנחוצה היא לסיוע בהשגת מטרה של עסק עיקרי אחר.
ועוד מורה אותנו החוק, כי אחת היא אם העסק העיקרי עסק טעון רישוי הוא, אם לאו.
תכלית ההוראה היא, כנגלה על-פניה, להעלות ברשת החוק פעילויות אשר מבחינת תכלית החוק
יש וראוי לראות בהן "עסק" לעצמן חרף העובדה שנעשות הן בגידרי עסק עיקרי אחר. החוק
מורה אותנו להפריד בין הדבקים-לכאורה; לנתק - בהחלתו של החוק - עסק נלווה או עסק
טפל מהעסק העיקרי, ולחייב את העסק הנלווה או העסק הטפל כעסק טעון רישוי לכל דבר
ועניין. נוסיף כי הוראת-חוק זו באה להבהיר מצב משפטי קודם שהיה טעון-הבהרה
וטעון-תיקון. ראו, למשל: ע"פ 304/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' "נהור" בע"מ, פ"ד י
870; ע"פ 202/58 "פז" חברה לפטרוליאום ולסחר בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יג
63; ע"פ 147/58 לוין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יב 1973; וכנגדם: ע"פ 394/65 חברת
החופר )ישראל( בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כח)155 )1. ראו עוד דברי ההסבר
להצעת החוק: ה"ח תשכ"ז 130 ,124. הפרדה זו בין עסק לעסק, הפרדה מחוייבת המציאות היא
על-פי תכליתו של חוק רישוי עסקים )ושל הדין שקדם לו(. וכפי שלימדנו השופט לנדוי
בפרשת "פז" )שם, 65(:

הטעם לדבר הוא שדרישת רשיון לפי הפקודה באה כדי להבטיח פיקוח נאות על פעולות עסקיות
ידועות העלולות לפגוע בבריאות העם, בסדר הציבורי או בבטחון הציבור, והצורך בפיקוח
זה בעינו עומד גם כשהפעולה הנדונה מבוצעת כפעולת-עזר לאיזו פעולה אחרת.

16. אכן, ערך מן הערכים שהחוק ביקש לסוכך עליהם, הסיכון לפגיעה בו - מעיקרם של
דברים - אין הוא נגזר מן השאלה אם המדובר הוא בעסק לעצמו או בעסק-לפנים-מעסק.
הסיכון לפגיעה בערכים נובע מעצם הפעילות, ואם הפעילות, כשהיא לעצמה, רואים בה עסק
טעון רישוי, מה מאיתנו יהלוך אם אותה פעילות מבצעים אותה לעצמה או אם מתבצעת היא
כפעילות-עזר או כפעילות טפלה בתוככי עסק )או בתוככי לא-עסק( עיקרי אחר. כנדרש
מהוראת-חוק זו, אפשר כי "עסק" שהוא "רב-עסק" יידרש לכמה-וכמה רישיונות עסק, אך באשר
מהווה הוא מעין פדרציה - או אף עסק אוניטארי - שכמה עסקים חוסים בצילו; ורישיון עסק
אחד לא ייתר רישיונות עסק אחרים. כך - רק כך - יישמרו כהלכה האינטרסים שהחוק
חפץ ביקרם; רק כך, ולא על דרך של פירוש "אנליטי" כביכול לחוק ולמושג המופשט הקרוי
"עסק".

החוק נועד להשיג תכליות מסוימות; חובתנו היא ללכת בדרך התכליות שהחוק הורה אותנו;
וניתוח יוריספרודנטלי מופשט של המושג "עסק" לא יצלח בידינו. בגידרי החוק וצו רישוי
עסקים, אופי הפעילות שלעניין הוא שיקבע אם "עסק" לפנינו אם לאו - הוא ולא המסגרת
הפורמלית שבתוכה מתבצעת אותה פעילות. מושג ה"עסק" מושג מהותי-פונקציונלי הוא,
ותכלית זו של מהות נעשה כמיטבנו למצוא. אכן, מושג ה"עסק" נולד בהקשר חוק רישוי
עסקים להשגה של תכלית מסוימת ולהגנה על אינטרס הציבור שבשמירה על בריאות הציבור, על
רווחתו, על בטיחותו ועל כל שאר אינטרסים שהחוק קרא בשמם מפורשות. לכל אלה, ראו:
עפ"א )ת"א( 1001/00 מדינת ישראל נ' טבע הדברים - החברה לחקר האדם והסובב בע"מ )לא
פורסם(; ע"פ )ת"א( 70036/99 המעמיס בע"מ נ' מדינת ישראל )לא פורסם(; עפ"א )ת"א(
80074/01 רד פוינט חברה לאביזרים בע"מ נ' מדינת ישראל )לא פורסם(; ע"פ )חי'(
2871/02 קוסאשוילי נ' מדינת ישראל )לא פורסם( ובעקבותיו רע"פ 21/04 קוסאשוילי נ'
מדינת ישראל )לא פורסם(. בפרשה זו האחרונה דובר בתחנת תידלוק פנימית ששירתה רק את
כלי-הרכב של העסק, ואמר על כך בית-המשפט:

מסכים אני עם בתי-משפט קמא כי טמונה סכנה פוטנציאלית בהפעלתה של תחנת דלק ללא כל
ההיתרים הדרושים, גם אם המדובר אינו אלא בתחנה המשמשת את רכבי מפעיליה בלבד.

למותר לומר כי אותו עסק-שלפנים-מעסק יראו בו עסק טעון רישוי אם הפעילות שבו מצד
עצמה טעונה רישוי על-פי צו רישוי עסקים. הוראת סעיף 33 שלחוק נועדה לשמר את אופייה
של פעילות פלונית כפעילות טעונת רישוי גם אם מתבצעת היא ומשולבת היא אינטגרלית
בתוככי מיסגרת אחרת - מיסגרת טעונת רישוי או מיסגרת שאינה טעונת רישוי - אך אין בה
כדי לחייב ברישיון פעילות שלו נתבצעה במיסגרת לעצמה לא היתה חייבת ברישיון.

17. נוסיף ונזכיר - והוא אינו לענייננו במישרין - כי כבר עובר לחוק רישוי עסקים
נפסקה הלכה שמקום בו מתנהל עסק שאינו טעון רישיון, אך פעילותו משולבת באורח
אינטגרלי בעסק אחר הטעון רישיון, כי אז יהיה אותו עסק ראשון טעון רישיון אף-הוא
)כחלק מהעסק העיקרי(. כך פסק בית-המשפט בפרשת "נהור" )לעיל, פיסקה 15, שם, 873, מפי
השופט ויתקון(, וכפי שסוכמה ההלכה בפרשת לוין )לעיל, פיסקה 15, שם, 1974, מפי השופט
זילברג(:

כאשר במקום נפרד מתנהל חלק מן העסק הכללי הטעון רשיון לפי החוק, ואותו חלק מהווה
חלק אינטגרלי של העסק הכללי, אזי יש צורך ברשיון אפילו במקרה שלא היה צורך בו אילו
לא היווה חלק אינטגרלי של העסק הכללי )ההדגשות במקור - מ' ח'(.

ראו עוד: פרשת טבע הדברים )לעיל, פיסקה 16( ופרשת המעמיס )שם, שם(. )ההלכה בפרשת
חברת החופר )לעיל, פיסקה 15( נוגדת את הילכת "נהור". לדעתנו הילכת "נהור" היא ההלכה
הנכונה, בוודאי לאחר תיקון החוק וחקיקתה של הוראת סעיף 33 בו(.

העיקר הנושף בעורפה של הלכה זו זהה - ולמיצער דומה הוא - לעיקר המקיים את הוראת
סעיף 33, דהיינו: הצורך לפרש וליישם את הוראות חוק רישוי עסקים - וקודם לו: פקודת
המלאכות והתעשיות )הסדרתן( - פירוש פונקציונלי, פירוש תכליתי, פירוש שיכוון עצמו
לקיום התכליות שהסדר רישוי עסקים נועד לקיימן ולשמרן.

18. הוראת סעיף 33 שלחוק רישוי עסקים, הוראה נכונה וראויה היא, ואולם בהיותה בעלת
שיניים חדות וחותכות חייבים אנו ליישמה ולהחילה בזהירות-יתר ובשום-שכל. הנחייה זו
יפה לפירושו של כל חוק, ויפה היא שבעתיים להוראת-חוק במתכונתה של הוראת סעיף 33.
שכן בגידרי פעילותו של עסק - של כל עסק, כמעט - יכולות שתתבצענה פעילויות מפעילויות
שונות העולות כדי היותן עסק טעון רישוי, ושומה עלינו להפעיל שכל ישר כדי לדעת
ולהבחין בין תופעות הנידמות דומות - ודומות אין הן. כך הוא, למשל, במקום שלא ניתן
להפריד בשום פנים בין העסק העיקרי לבין העסק המישני. במקרים מעין-אלה אין כל
סבירות, אין כל היגיון ואין כל צורך להפריד בין מי שאינם ניתנים להפרדה, ולהוסיף
ולדרוש רישיונות עסק נפרדים לעסק העיקרי ולעסק המישני. על דרך ההיקש נאמר, כי
חייבים אנו להבדיל בין תאומי-סיאם שראש אחד להם לבין תאומי-סיאם שניתן להפריד
ביניהם וממילא ראוי ונכון להפריד ביניהם. נדרשים אנו, אפוא, בכל מקרה ובכל עניין
לבחינה מקרוב של הפעילות בה מדובר. נעמוד עתה על מיבחני-מישנה אחדים לענייננו, אך
נדגיש כבר בראשית כי אלה לא ישמשו לנו אלא ככלי-עזר לבחינת מערכת עובדות נתונה.
מיבחני-עזר אלה לא נועדו לבוא תחת החוק, ולא נעשה שימוש במיבחן-עזר זה או אחר אלא
תוך פזילה מתמדת אל-עבר הוראת החוק המפורשת בסעיף 33.

19. מיבחן שלעניין העמיד השופט לנדוי בפרשת "פז", בקובעו )בעמ' 65 לפסק-הדין( כי
"הגורם הקובע הוא אם מבחינה פונקציונלית נפרד עסק-העזר מן העסק העיקרי". השאלה היא,
אם ניתן להרחיק )ב"עיפרון כחול?"( את העסק המישני מן העסק העיקרי, אם יכול הוא העסק
המישני להתנהל בנפרד ולא בהכרח בתוככי העסק העיקרי. השאלה היא אפוא שאלת
"האינטגרליות הפנימית": האם הפעילות המישנית משולבת בפעילות העיקרית עד שאין לה
קיום אלא בתוככי מיתחם הפעילות העיקרית - משל היתה איבר פנימי בגופה של הפעילות
העיקרית - או שמא עשויה אותה פעילות מישנית לעמוד על רגליה-שלה; עד כמה נחוצה היא
הפעילות המישנית, במקומה ובתוך מיתחם הפעילות העיקרית: לייצור המוצר, למתן השירות,
להפעלתו של העסק וכדומה. שומה עלינו לבחון מהו "המרחק התיפקודי" בין הפעילות
המישנית לבין הליבה של העסק; האם מצויה הפעילות המישנית בליבה; האם נבלעת
ונטמעת היא בפעילות המרכזית והעיקרית של העסק עד שהיתה למיקשה אחת עם הפעילות
המרכזית; או שמא חרף היותה חיונית לפעילות העיקרית, בכל זאת חיה היא חיים לעצמה, כי
ניתן למצוא קו מפריד בין שתי הפעילויות, והפעילות המישנית אינה נבלעת בפעילות
המרכזית והעיקרית. ראו עוד והשוו: עמ"ק )פתח-תקווה( 407/00 מדינת ישראל נ' דן אגודה
שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ )לא פורסם, מפי השופט אהרן מקובר(.

20. האם תנאי הוא לסיווגה של הפעילות המישנית כפעילות טעונת רישיון כי תתנהל, כשהיא
לעצמה, לשם רווח? דומה שהכל יסכימו כי מקום שהפעילות המישנית בגדריו של העסק העיקרי
נעשית לרווח, נראה בה "עסק" הטעון רישיון. ואולם אין זה תנאי-בלעדיו-אין. אין זה
תנאי מוקדם להכרה בפעילות להיותה עסק טעון רישיון כי תכוון פניה, במישרין וכשהיא
לעצמה, למטרות רווח. בת"פ )בני-ברק( 1752/01 מדינת ישראל נ' דרכי נועם בע"מ )לא
פורסם( נשאלה השאלה אם חברת הסעות המחזיקה במיכל דלק אך-ורק לתידלוק כלי-הרכב שלה,
נדרשת לרישיון עסק עבור מיכל הדלק. טענו הנאשמים כי יש להשיב לשאלה בשלילה, ולתמיכה
בטענתם הסתמכו על דברים שנאמרו בע"פ )חי'( 333/96 מקורות חברת מים בע"מ נ' מדינת
ישראל )לא פורסם( כי:

כדי שנכס מסוים ייחשב לעסק למטרות רישוי, לא די שיתבצעו בו פעילויות כלשהן, יש צורך
שהעסק יהיה למטרות רווח או שלפחות יהיה לו צביון מסחרי. אם נעלמים אלמנטים כאלה
מנכס פלוני, אין הוא יכול להיחשב עסק, גם אם הוא משרת את המטרה העיקרית של עסק גדול
יותר, שהוא, כשלעצמו, פועל למטרות רווח.

בית-המשפט לעניינים מקומיים בבני-ברק )מפי השופט יונה אטדגי( בחן את השאלה, ותוך
שהוא מסתייג מדבריו של בית-המשפט בפרשת מקורות, כתב כך )בפיסקה 3.ז. לפסק-הדין(:

] [ אם נדרוש כי עסק העזר יהיה למטרת רווח או יישא צביון מסחרי, כשלעצמו ובנפרד
מהעסק העיקרי, כפי שנדרש הלכה למעשה בפרשת מקורות, הרי שנרוקן סעיף 33 מתוכנו
לחלוטין. שהרי, כמעט תמיד, עסק-העזר רק ישמש את המטרות המסחריות של העסק העיקרי,
שהוא בלבד מיועד למטרת רווח. )ההדגשה במקור - מ' ח'(.

ואנו, דעתנו היא כדעתו של השופט אטדגי. ראו עוד: ת"פ )י-ם( 6212/01 מדינת ישראל נ'
א.ק.ס. אנרגיה בע"מ )לא פורסם; מפי השופט משה סובל(. אכן, אין לדרוש כי הפעילות
המישנית המתבצעת בגידרי העסק העיקרי תשמש, כשהיא לעצמה, למטרת רווח עד שנראה לסווגה
כעסק טעון רישוי. נספק עצמנו בכך שהפעילות המישנית נועדה לשרת את הפעילות העיקרית
מקום שזו האחרונה נועדה למטרות רווח, או, למיצער, נושאת צביון מסחרי. צביונה המסחרי
של הפעילות העיקרית צובע על דרך האוסמוזה את ציבעה של הפעילות המישנית.

21. מיבחן נוסף להכרעה בשאלה אם פעילות מישנית בגידרו של עסק קיים יש לראות בה עסק
המצריך רישיון נפרד, עניינו בהיקפה ובתדירותה של אותה פעילות מישנית. לא הרי פעילות
בהיקף זניח - הגם שרבה היא מזוטי-דברים - כהרי פעילות הנעשית באורח תדיר ובהיקף
נרחב. אכן, היקף הפעילות ותדירותה עשויים ללמדנו ולו דבר-מה על היחס בינה לבין העסק
העיקרי ועל השפעתה - למיצער, השפעתה-בכוח - על האינטרסים המוגנים בחוק. נזכור עם
זאת, כי גם פעילות מישנה בהיקף מוגבל יכולה שתפגע - לעיתים אף בחומרה - באחד מן
האינטרסים המוגנים בחוק, ואין להעלים עין ממנה. נזכור, אפוא, כי מיבחן-עזר זה של
היקף ותדירות הפעילות יש להחילו - כמוהו כשאר מיבחני-העזר - בהיגיון ובשום-שכל. ראו
והשוו: פרשת החופר )לעיל, פיסקה 15(.

22. מיבחן אחרון, והוא מיבחן-על - מיבחן-של-ראשית ומיבחן-של-אחרית - לכל המיבחנים
כולם: לעולם יילווה אלינו וילווה אותנו כצל מיבחן תכליתו של חוק רישוי עסקים,
לקיום ראוי ומאוזן של האינטרסים שחוק זה נועד לעוטפם בהגנה. אף לא מיבחן אחד מאלה
שמנינו - ומיבחנים אחרים שאפשר לא הזכרנו - עומד על רגליו-שלו כמיבחן מכריע. לעולם
נשווה נגד עינינו, בכל מקרה ובכל עניין, אותם ערכים שהחוק חפץ ביקרם: בריאות
הציבור, שלום הציבור וביטחונו, איכות החיים והסביבה, וכל שאר ערכים שהחוק טרח
למנותם עבורנו ולהציגם לפנינו אחד לאחד. בכל מקרה ובכל עניין נשאל עצמנו בקול גדול
ומהדהד: האם הפעילות הנבחנת עלולה לפגוע באחד מאותם אינטרסים שהחוק מדבר בהם? כך
נשאל עצמנו לעת תחילת בחינתן של העובדות, ושאלה זו תלווה אותנו לאורך כל הדרך, עד
להכרעת הדין: אלו הן תכליות החוק? על קיומן של תכליות אלו עומדים ומצווים אנו,
ואם נתעלם מאותן תכליות נחטא למחויבותנו להגנה על היחיד ועל הכלל. הנה היא פעילות
מסוכנת לציבור ולסביבה - למשל, פליטת גזים רעילים אל האטמוספירה - ומטעם זה נצרכת
היא לרישיון עסק לעת שעומדת היא לעצמה. פעילות מעין-זו, גם במקום שאין היא אלא
פעילות-מישנה, וגם אם אין היא מבוצעת בתדירות או בהיקף ניכר אלא באורח נדיר ובהיקף
מצומצם, לא נהסס להחליט כי גם בהיותה פעילות מישנית - אינטגרלית לפעילות עיקרית
ומוטמעת בה - אסורה היא אלא אם צויידה ברישיון עסק לעצמה. המיבחן העיקרי יהיה -
לעולם - מיבחן פונקציונלי, קרא: עד כמה יש בה בפעילות-המישנה כדי לסכן את אחד
האינטרסים המנויים בחוק, ומיבחן זה, מצידו, יבנה עצמו על היקף הפעילות, על הסיכון
הנשקף מאותה פעילות לאינטרסים המנויים בחוק וכו'. מיבחני הציביון המסחרי והרווח,
למשל, לא נועדו אלא כדי להצביע על תכונות-אופי של פעילויות הנצרכות, לכאורה,
לרישיון עסק, שכן מניחים אנו שציביון מסחרי ופעילות לשם רווח נעשית בהיקף הדורש
פיקוח ובקרה. ואולם אין אלה אלא מיבחני-ראיה ולעולם כופפים עצמם כל מיבחנים אלה
כולם לתכליתו של החוק ולשכל הישר.

ומן הכלל אל הפרט

23. לאחר מסע שערכנו אל ניבכי חוק רישוי עסקים נחזור אל ענייננו, אל השאלה ששאלנו
בראשית המסע: האם מיתקן השטיפה המצוי בתוככי מרכז ההפצה של תנובה והמשולב בפעילות
ההפצה, יש לראותו כעסק טעון רישוי הנצרך ממילא לרישיון משל עצמו, בנפרד מהרישיון של
מרכז ההפצה? הכל מסכימים כי מיתקן שטיפה של כלי-רכב - כשהוא לעצמו - עסק טעון רישוי
הוא; כך קובע פריט 8.6.ג. לצו רישוי עסקים, והכל מסכימים לכך. השאלה הנשאלת אינה
אלא אם שילובו של המיתקן בעיסקה של תנובה - שילוב באשר הוא - מטמיע את פעילות
המיתקן בפעילותו הכוללת של מרכז ההפצה; מוחק את זהותו העצמאית של המיתקן כעסק טעון
רישוי; ומבטל ממילא את הצורך ברישוי המיתקן לעצמו. ענייננו הוא בתחום פרישתה של
הוראת סעיף 33, שלחוק רישוי עסקים, ולריענון הזיכרון נביא את לשון החוק בשנית:

התעסקות בחלק מהעסק העיקרי-33. לענין חוק זה רואים אדם כעוסק בעסק פלוני, אף אם
התעסקותו זו היא רק חלק מעסקו העיקרי או באה לסייע לו בהשגת מטרה של עסקו העיקרי;
אין נפקא מינה אם העסק העיקרי טעון רישוי אם לאו.

השאלה שלעניין היא, אם הוראת-חוק זו תחול על ענייננו - ואו-אז ייצרך מיתקן השטיפה
לרישיון משל עצמו - או אם אין מיתקן השטיפה עולה ברישתו של סעיף 33 וכמסקנה נדרשת
מכך אין הוא נצרך לרישיון משל עצמו.

24. אמר על כך בית-המשפט המחוזי )מפי השופטת נ' אחיטוב, בהסכמת השופטת ד' ברלינר(:

בענייננו, העסק העיקרי - מרכז ההפצה - הוא עסק טעון-רישוי שקיבל רישיון על-פי החוק
להפעלתו, ויש להניח כי הוא מפוקח ומבוקר כחוק.

האם רחיצתן של המשאיות של העסק העיקרי היא "...חלק מעסקו העיקרי", או בלשון אחר,
האם מדובר בעסק עצמאי שניתן לבודדו מתהליך ההפצה?

מתקן השטיפה האמור, הוא רק אחד האמצעים שעל המשיבה לנקוט כדי לגרום לכך שהמשאיות
יעמדו בדרישות החוק של ניקיון, תברואה וטריות המוצרים וישמשו את מטרתו של העסק
העיקרי. ככזה, מתקן השטיפה אינו יכול להיחשב כעסק בפני עצמו הטעון רישוי, הגם שאם
היו פונים למתקן שטיפה אחר, היו נדרשים לשלם עבור השירות.

אולם, כשם שאין לדרוש רישוי אם המשאיות היו נשטפות בצינור, כך גם אין לדרוש רישוי
במקרה שמדובר במתקן חשמלי.

לא הטכנולוגיה היא הקובעת את הצורך ברישוי - אלא אופיו של העיסוק ועצמאותו כעסק
העומד ברשות עצמו.

בענייננו, רחיצת המשאיות טפלה לעסק ההפצה, והיא פועל יוצא של הצורך לעמוד בתנאי
הרישוי שניתנו לעסק העיקרי.

לפיכך הנני מציעה לחבריי לקבוע, כי לא נדרש רשיון נפרד ועצמאי למתקן השטיפה, ולדחות
את ערעור המדינה. )ההדגשות במקור - מ' ח'(.

האומנם כך?

25. אשר לפירושה הלשוני של הוראת סעיף 33, אין ספק בדעתנו כי מיתקן השטיפה מהווה
"חלק מעיסקו העיקרי" של בעל העסק - של תנובה - וכי נועד הוא "לסייע לו ]לבעל העסק[
בהשגת מטרה של עיסקו העיקרי". נוסיף כי גם לפי המיבחן שבהוראת סעיף 2(32( לחוק יש
לראות במיתקן השטיפה "עסק", שכן אילו היה נפתח לקהל הרחב כי-אז היה נחשב עסק לכל
דבר ועניין. כך גם קבע בית-המשפט המחוזי, ובדין כך קבע.

26. אכן, ללא רחיצת המשאיות וללא שמירה על ניקיונן לא ניתן היה לתפעל את מרכז ההפצה
כנדרש. מוצרי-מזון חייבים שיגיעו ליעדם נקיים, אסתטיים וטריים, וממילא אסור כי
יופצו במשאיות שאינן נקיות ורחוצות למישעי. ואולם השאלה שלעניין היא, אם שטיפת
כלי-הרכב המשמשים להפצת מוצרי המזון היתה למיקשה אחת עם פעילות ההפצה, והתשובה
לפעילות (outsourcing) לשאלה היא בשלילה. הנה-כי-כן, גם לו עשתה תנובה מיקור-חוץ
הרחיצה - לרחיצת המשאיות באמצעות קבלן-חוץ - לא היתה נפגעת הליבה של העסק העיקרי
ומרכז ההפצה היה ממשיך בפעילותו כסדר. פעילות הרחיצה בתוככי מרכז ההפצה לא היוותה -
ואינה מהווה - תנאי-בלעדיו-אין להפעלת המרכז, וניתן לבצעה מחוץ למרכז בלא לגרום
פגיעה של-ממש בפעילותו העיקרית של המרכז.

27. נסכים, למשל, כי איחסון מוצרי המזון במרכז ההפצה מהווה חלק אינטגרלי ובלתי-נפרד
של המרכז. בלא איחסון מוצרי המזון במרכז ההפצה לא יוכל מרכז ההפצה לפעול כמרכז
הפצה, וממילא נכללת פעילות האיחסון ברישיון המרכז. כשם שפעילות ההעמסה של מוצרי
המזון על המשאיות היא בליבת מרכז ההפצה כן הוא איחסון מוצרי המזון במרכז. ואולם
פעילות שטיפתן של המשאיות ניתנת להפרדה בנקל מהפעילות העיקרית, ונופלת היא -
ולדעתנו ברווח נופלת היא - בגידרי התעסקות שהיא חלק מעיסוקה העיקרי של תנובה או
שבאה היא לסייע לתנובה בהשגת מטרה של עיסקה העיקרי, הכל כלשונה וכתכליתה של הוראת
סעיף 33 לחוק.

28. אם אלה דברים ייאמרו על פירושה הלשוני של הוראת סעיף 33 לחוק רישוי עסקים,
קל-וחומר ייאמרו הם כנדרש מפירושה המהותי והתכליתי של אותה הוראת-חוק. וזה פשר
הדברים. כפי שראינו, הוסמך שר הפנים - בסעיף 1)א( שלחוק - לקבוע בצווים עסקים טעוני
רישוי, כדי להבטיח בהם מטרות אלו ואחרות שהחוק קרא בשמן )ראו הוראת סעיף 1)א(
המצוטטת בפיסקה 12 לעיל(. מוסיף סעיף 1)ב( לחוק ומורה אותנו, כי עד שקובע הוא עסקים
טעוני רישוי למטרות אלו ואלו, שומה עליו על שר הפנים להתייעץ בשרים שהחוק קורא
בשמם. כך, למשל, אם מטרת הרישוי היא איכות נאותה של הסביבה ומניעת מיפגעים
ומיטרדים, לא יקבע שר הפנים עסק טעון רישוי לאותה מטרה אלא לאחר התייעצות עם השר
לאיכות הסביבה; אם מטרת הרישוי היא מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד
והתפרצות - לאחר התייעצות עם השר לביטחון פנים, וכו'. ובלשון סעיף 1)ב( לחוק:

1.)א( ... )ב( היתה אחת ממטרות הרישוי מטרה כמפורט להלן, טעון הצו התייעצות - )1(
בסעיף קטן )א()1( - עם השר לאיכות הסביבה; )2( בסעיף קטן )א()2( - עם שר המשטרה;
3(( בסעיף קטן )א()3( - עם שר העבודה והרווחה; )4( בסעיף קטן )א()4( - עם שר
החקלאות; )5( בסעיף קטן )א()5( - עם שר הבריאות. צווים בדבר עסקים טעוני רישוי

למותר לומר כי תואריהם של השרים המייעצים לא נקבעו על דרך הסתם, וכי כל שר ותחום
התמחותו המיוחד. מוסיף וקובע סעיף 6 לחוק, כי רישיון לעסק שנקבע כעסק טעון רישוי
לאחר התייעצות בשר פלוני לשם הבטחת מטרות כאמור בסעיף 1, לא יינתן )בכפוף לחריגים(
אלא-אם-כן אותו שר פלוני, או מי שאותו שר פלוני הסמיכו לדבר, נתן אישור לדבר.

29. והנה, קריאת צו רישוי עסקים תלמדנו כי מטרות הרישוי של מרכז ההפצה מטרות שונות
הן ממטרות הרישוי של מיתקן השטיפה. בעוד אשר מטרות הרישוי של מרכז ההפצה הן הבטחת
בריאות הציבור לרבות תנאי תברואה נאותים )ובנוסף להם - קיום הדינים הנוגעים לתכנון
ולבנייה ולשירותי כבאות, כנדרש בסעיף 2)ג( לצו(, מטרות הרישוי של מיתקן שטיפה
לכלי-רכב הן הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מיפגעים ומיטרדים; מניעת סכנות
לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות; וכאמור בסעיף 2)ג( לצו, גם קיום הדינים
הנוגעים לתכנון ולבנייה ולשירותי כבאות. ובלשונו של צו רישוי עסקים:

טור א' מס' סד'-טור ב'

תיאור העסק טעון רישוי-טור ג'

מטרות הרישוי

1-2-3-4-5- -

--הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים-מניעת סכנות לשלום הציבור
והבטחה מפני שוד והתפרצות-הבטחת בטיחותם של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו-מניעת
סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחמרי הדברה, בדשנים או
בתרופות-הבטחת בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים

4.6-................

קבוצה 4

מזון

...

מזון ומרכיביו לרבות משקאות וחומרי גלם

...

ג. איחסונו

ד. הובלתו, הפצתו או חלוקתו-.............. - ................ - .............. -
............... - ............

8.6

-................

קבוצה 8

רכב ותעבורה

...

כלי רכב

...

ג. רחיצתו-..............

+-................

+-............... - ................ - ............

פירוש הדברים הוא - כנדרש מהוראות הסעיפים 1)ב( ו-6 לחוק - כי קביעת מרכז ההפצה
כעסק טעון רישוי לא נעשתה אלא לאחר התייעצות עם שר הבריאות, ורישיון לא ניתן אלא
לאחר אישורו של שר הבריאות או של שר הפנים או מי שאלה הסמיכום לדבר; ואילו קביעת
מיתקן השטיפה כעסק טעון רישוי לא נעשתה אלא לאחר התייעצות עם השר לאיכות הסביבה
והשר לביטחון פנים, ורישיון לא יינתן אלא לאחר אישורם של שרים אלה ושל שר הפנים או
מי שאלה הסמיכום לדבר.

30. עינינו הן הרואות אפוא, כי שני העסקים שלענייננו - מרכז ההפצה, מזה, ומיתקן
השטיפה, מזה - נקבעו כעסקים טעוני רישוי לתכליות שונות, ומצריכים הם ממילא אישורים
מגורמים שונים וממומחים שונים. וכך, בעוד מטרות הרישוי של מרכז ההפצה נועדו לוודא
כי לא יאוחסן במרכז ולא יופץ ממנו מזון מקולקל, מזון מזוהם ומזון שלא נשמר בתנאים
סניטריים ראויים, וכי יתקיים פיקוח נאות על איכות המוצרים וכו' - דהיינו: המדובר
הוא באיפרכיה של שר הבריאות - הנה מטרות הרישוי של מיתקן השטיפה נועדו לוודא, למשל,
כי חומרי ניקוי לא יזהמו את הסביבה ולא יחדרו למי התהום, כי המיתקן לא יסכן את שלום
הציבור ועוד - דהיינו: המדובר הוא באיפרכיה הנשלטת בידי השר לאיכות הסביבה והשר
לביטחון פנים. מטרותיו של עסק אחד שונות הן ממטרותיו של עסק שני וממילא אין לערב
מין-בשאינו-מינו. המסקנה הנדרשת מכל אלה מסקנה אחת היא: מיתקן השטיפה נצרך לרישיון
לעצמו, נפרד מן הרישיון של מרכז ההפצה.

31. מוסיפה תנובה וטוענת, כי ניתן לפקח כיאות על מיתקן השטיפה באמצעות הוספת תנאים
מתאימים לרישיון של מרכז ההפצה, ועל דרך זה תובטחנה, באותו רישיון עצמו, הן מטרותיו
של רישיון מרכז ההפצה הן מטרותיו של מיתקן השטיפה. אם כך ייעשה, זה הילוך טענתה של
תנובה, תבואנה דרישות הפיקוח על סיפוקן גם באשר למיתקן השטיפה וכך יבוא הכל על
מקומו בשלום.

רעיון זה של הוספת תנאים לרישיון העסק של מרכז ההפצה לפיקוח על מיתקן השטיפה, הועלה
גם בבית-משפט השלום גם בבית-המשפט המחוזי, ונתקבל הן על דעתו של בית-משפט השלום הן
על דעת הרוב בבית-המשפט המחוזי. השופט המר, בדעת מיעוט, דחה את הרעיון, בייסדו
דבריו על השוני בין מטרות הרישוי של עסק להובלת מזון לבין מטרות הרישוי של עסק
לרחיצת מכוניות. וכלשונו:

גם אנוכי נטיתי, אינטואיטיבית, לחשוב שרשות הרישוי תוכל לפקח, לבקר ולהתנות את
התנאים לגבי מתקן השטיפה, במסגרת הרישוי של העסק העיקרי, ואין מקום לבירוקרטיה
המיותרת ולהטרדה של האזרחים על-ידי הצורך ברישיון נוסף.

סברתי תחילה, כי רשות הרישוי תוכל להוסיף תנאים לרשיון העסק המקורי, מכוח סמכותה
על-פי סעיף 7)א( לחוק.

4. אולם, הגעתי למסקנה שרשות הרישוי לא תוכל לפקח על הפעלת מתקן השטיפה דרך רשיון
העסק העיקרי, ולא תוכל להוסיף לרשיון העסק תנאים בנוגע למתקן השטיפה.

זאת, משום שמטרות רישוי עסק של הובלת מזון, הפצתו וחלוקתו )פריט 4.6ד' לתוספת לצו
רישוי עסקים )עסקים טעוני רישוי(, תשנ"ה-1995(, הן "הבטחת בריאות הציבור לרבות תנאי
תברואה נאותים" בלבד; בעוד שמטרות הרישוי לעסק של רחיצת מכוניות )לפי פריט 8.6ג'
לצו הנ"ל(, הן "הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים".

לפי סעיף 7)א( לחוק סמכותה של רשות הרישוי להתנות תנאים לפני מתן הרשיון, או
ברשיון, או להוספת תנאים לרשיון שניתן - מוגבלת "על מנת לקדם את מטרות הרישוי".

ממילא, אם מטרות הרישוי של עסק הפצה והובלה של מזון, אינן כוללות את המטרה של הבטחת
איכות הסביבה ומניעת מטרדים, לא תוכן ]צ"ל: תוכל[ רשות הרישוי להתנות תנאים ברשיון
על-מנת להבטיח מטרות "הזרות" לכאורה למטרת רישוי העסק. )ההדגשות במקור - מ' ח'(.

לדברים אלה השיבה השופטת ברלינר, בדעת הרוב:

באשר לאמור בחוות דעתו של חברי, השופט המר:

נראה לי, כי ב"הבטחת בריאות הציבור לרבות תנאי תברואה נאותים" - ניתן לכלול גם הטלת
תנאים שעניינם הפיקוח על מתקן השטיפה.

מתקן השטיפה מהווה אף הוא חלק מ"תנאי תברואה", שכן הוא מאפשר את הובלת המוצרים
במשאית המקיימת רמה סבירה של הקפדה על תנאי תברואה נאותים.

לפיכך, גם בהיבט זה - אין מקום לדרישת היתר נפרד, ומן הראוי שהדרישות תבואנה לידי
ביטוי בתנאים למתן רשיון עסק. )ההדגשות במקור - מ' ח'(.

דעתנו היא, למותר לומר, כדעתו של השופט המר.

32. אכן כן: מקום שתכלית פלונית נכללת מאליה בתכלית אלמונית, והעיסוק המישני אינו
עיסוק נפרד מן העיסוק העיקרי בהקשר של חוק רישוי עסקים )ולא כן בענייננו(, ניתן
להסתפק בהוספת תנאים לרישיון העסק העיקרי. ראו, למשל, ע"פ 224/85 בית מרקחת אלבא
בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לט)798 )4 )מכירת תמרוקים וחומרי ניקוי בבית-מרקחת(. אלא
שענייננו שונה הוא. נסכים, כמובן, כי ברמת הפשטה גבוהה יותר מזו שחוק רישוי עסקים
נדרש לה, המושג "הבטחת בריאות הציבור לרבות תנאי תברואה נאותים" כולל בחובו גם
"הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מיפגעים ומיטרדים". אלא שחוק רישוי עסקים ראה
להבחין מפורשות בין שתי תכליות אלו שלהשגתן אחראים שני משרדי ממשלה שונים; תחומי
המומחיות של המומחים שבעצתם פועלים השרים תחומים שונים הם; וכמסקנה נדרשת מכך לא
יהא נכון לומר - בהקשרו של חוק רישוי עסקים - כי המושג האחד כולל את המושג האחר.
הנה-כי-כן, נושא "הבטחת בריאות הציבור לרבות תנאי תברואה נאותים" - בהקשר הספציפי
של חוק רישוי עסקים וצו רישוי עסקים - שונה הוא בתכלית מהנושא של "הבטחת איכות
נאותה של הסביבה ומניעת מיפגעים ומיטרדים". אלה הם פני הדברים, הן מבחינת ציוויו
של צו רישוי עסקים מעיקרו, הן מבחינת השרים האחראים על שני נושאים נפרדים אלה, קרא:
השרים והמומחים שעימהם הנימנים עם העובדים בשני משרדי ממשלה שונים. משידענו כך, שוב
לא נאמר כי ניתן להתנות תנאים כמוצע ברישיון העסק של מרכז ההפצה. ראו עוד: פרשת דן
אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ )לעיל, בפיסקה 19(.

33. תנובה העלתה לפנינו טענות נוספות, ואולם לא מצאנו גם בהן כדי לייתר את הצורך
בהוצאת רישיון עסק מיוחד למיתקן השטיפה. כך, למשל, גם אם ניתן להגן על האינטרסים
העלולים להיפגע מהפעלתו של מיתקן השטיפה על דרך החלתם של דינים אחרים, אין בכל אלה
כדי לשנות מפירושו של חוק רישוי עסקים ומן הצורך לצייד את מיתקן השטיפה ברישיון משל
עצמו. יתר-על-כן: משנמצא לנו כי חוק רישוי עסקים, כלשונו, כרוחו וכתכליתו, קובע
רישוי נפרד למרכז ההפצה ולמיתקן השטיפה, תידחנה ממילא טענות תנובה הנשענות על פגיעה
בחופש העיסוק ועוד טענות כיוצא בזו.

34. סוף דבר: מיתקן השטיפה המופעל בידי תנובה במרכז ההפצה בפתח-תקווה עסק טעון
רישוי הוא לעצמו על-פי חוק רישוי עסקים. אציע אפוא לחבריי כי נקבל את הערעור, נבטל
את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ונרשיע את תנובה בעבירה שהואשמה בה בכתב האישום,
קרא: בעבירה של עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון מאת הרשות המוסמכת בעיריית
פתח-תקווה, עבירה לפי סעיפים 4 ו-14)א( לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, ולפי פריט
8.6.ג. לצו רישוי עסקים. התיק יוחזר לבית-המשפט לעניינים מקומיים בפתח-תקווה לגזירת
העונש.

ש ו פ ט

השופט א' ריבלין:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' גרוניס:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' חשין.

היום, י"ח בכסלו תשס"ה )1.12.04(.

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט