פסק דין
1. במקרה דנן נדרשים אנו לקביעת אמות המידה לפסיקת מזונות לקטין במקרה של משמורת
משותפת של שני ההורים.
2. שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה בחיפה מיום 18.8.05 אשר ניתן
על ידי כבוד ס. נ. השופטת צ. קינן בתמ"ש 9272/03 בו הוטל על המערער והמשיב שכנגד
)להלן: "האב"( לשלם לידי המשיבה והמערערת שכנגד )להלן: "האם"( סך 1,400 ח"ש לחודש
בגין מזונות בתם הקטינה של הצדדים )להלן: "הקטינה"(, וכן לשאת במלוא הוצאות הרפואה,
חוגים, הבריאות והנופש של הקטינה.
3. הצדדים התגרשו בינואר 2004 ובהסכם הגירושין נקבע כי הקטינה תהיה במשמורת משותפת
של שניהם. בתקופות בהן נוסע האב לחו"ל נמצאת הקטינה אצל אמה. יצוין כי לצדדים בת
בגירה, חיילת בשירות חובה אשר שניהם טוענים כי הינם מסייעים לה כלכלית.
4. בהתאם לקביעת בית משפט קמא, הכנסתו של האב הינה כ- 11,000 ח"ש נטו לחודש, ואילו
הכנסת האם הינה כ- 4,500 ח"ש נטו לחודש.
5. לטענת האב, לאור הסדר המשמורת המשותפת, לפיו הוא נושא באופן ישיר בהוצאות הקטינה
במשך מחצית מהזמן )ואף יותר מכך , לטענתו(, וכן מאחר והוא נושא באופן ישיר בכל
הוצאות החינוך, רפואה, חוגים, טלפון נייד, דמי כיס, נופש וכיו"ב הוצאות; הרי שלא
היה מקום לחייבו בתשלום מזונות לקטינה, מעבר לסכומים בהם הוא נושא ממילא.
6. מאידך, לטענת האם, הסכום שנפסק כמזונות לקטינה בסך 1,400 ח"ש לחודש, הינו נמוך
ואינו משקף נכונה את צרכי הקטינה, לאור רמת החיים לה הורגלה ולאור הכנסת האב,
ולפיכך, לטענתה, יש להגדיל את דמי המזונות לסך 3,000 ח"ש לחודש. עוד לטענתה, אין
להתחשב בהוצאות הנופש והחוגים בהם נושא האב באופן ישיר, אלא באופן מינימאלי, מאחר
ומדובר בהוצאות שאינן הכרחיות עבור הקטינה.
ערעורה של האם מופנה גם כנגד סכום דמי המזונות אשר נפסק לגבי תקופת העבר, מיום הגשת
התביעה ועד ליום פסק הדין בסכום של 7,000 ח"ש. לטענתה, משנקבעו דמי מזונות בסך 1,400
ח"ש לחודש, היה על בית המשפט קמא לפסוק סכום זה גם לגבי העבר.
דיון
7. הסוגייה שבפנינו עניינה פסיקת מזונות לקטינה ושיעורן, תוך בחינת ההשלכות שיש
להיות הקטינה מצויה במשמורת משותפת, על שיעור המזונות.
9. בהתאם לחוק לתיקון דיני משפחה )מזונות(, תשי"ט - 1959, אדם משלם מזונות לילדיו
על פי הדין האישי החל עליו. במקרה דנן, מדובר בבני זוג יהודים אשר הדין האישי החל
עליהם הוא הדין היהודי.
10. בהתאם לדין היהודי, אב חייב במזונות לילדיו לפי צרכיהם ההכרחיים, ומדין צדקה
חייב הוא בצרכיהם הנוספים. ראה:
"הלכה בידינו כי, מצד הדין, חייב האב לספק לילדיו הקטינים מזונות לפי צרכיהם
ההכרחיים, ומדין צדקה חייב האב לספק לילדיו את האמצעים הדרושים לשם קיום רמת החיים
אשר הם הורגלו אליה או שהם ראויים לה. החובה מדין צדקה ושיעורה של חובה זו תלויה
ביכולתו של האב )שולחן ערוך, אבן העזר, סימן עג. סעיף ו; שו"ע, יורה דעה, סימן רנ"א
, סעיף ד; וראה ע"א 591/81, פד"י לו )3( 449; ע"א 469/84, פד"י ל"ט )3(, 197; ע"א
210/82, פד"י ל"ח)2(, 14(". )רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פ"ד מב)351 ,347 ,)3(
11. בחובה שמדין צדקה חייבת האם במידה שווה לאב, בכפוף ליכולתה הכלכלית.
וכדברי הנשיא )בדימוס( מ. שמגר:
"מדין צדקה שווים האב והאם בחובותיהם כלפי ילדיהם הקטינים". )ע"א 2776/94 - עדנה
קינד נ' יצחק קינד, קטין ואח' .תק-על 260 ,)4(94(.
וכן ראה:
"נראה לי איפוא, כי בקביעת שיעור השתתפות ההורים יש להביא בחשבון באופן כולל, כי
האב חייב לשאת בהוצאות המינימום ההכרחיות. ועל - כן יישאו ההורים במזונות ילדיהם
באופן יחסי להכנסותיהם הפנויות אך בהתחשב בכך שיש להטיל על האב מידה יתרה מסוימת של
הוצאות לשם כיסוי הצרכים ההכרחיים, מבלי לקבוע את הסכומים במדויק". )ע"א 591/81,
יחיאל פורטוגז נ' רוית פורטוגז , פ"ד לו)449 ,)3 ,עמ' 463-464(.
תשלום מזונות במשמורת משותפת
12. חובת האב לתשלום מזונות הקטינים קמה לטעמי, רק באותם מקרים בהם הקטינים נמצאים
במשמורת האם, והיא זו אשר נושאת באופן ישיר בהוצאותיהם ההכרחיים. מטבע הדברים,
במקרים בהם נושא האב באופן ישיר בהוצאות ילדיו הקטינים, יוצא הוא ידי חובת מזונותיו
כלפיהם.
הפועל היוצא הינו שכאשר הקטינים נמצאים במשמורת משותפת של שני הוריהם, והאב נושא
באופן ישיר בחלק מהוצאות ילדיו הקטינים, על האב לשלם לקטינים במקרה כזה, מזונות
מופחתים.
14. שיעור ההפחתה במזונות האב במקרים של משמורת משותפת, ייעשה בכל מקרה ונסיבותיו
תוך איזון ראוי בין מכלול הגורמים לרבות, גובה הכנסות שני ההורים; רמת החיים לה
הורגלו הקטינים; צרכי הקטינים ועוד כהנה וכהנה.
ברי כי יש לבחון את היקף הפחתת דמי המזונות במקרים של משמורת משותפת, בצורה זהירה
לבל תפגע טובת הקטינים. אין להתעלם מכך שהפחתת שיעור המזונות, טומן בחובו חשש כי
משמורת משותפת תיחשב ל"כדאית" יותר מבחינה כלכלית, ובכך יווצר תמריץ לפתיחת חזית
סכסוך חדשה בין ההורים בעניין משמורת הילדים, כאשר האב יבקש משמורת משותפת מתוך
מטרה להביא להפחתת דמי המזונות, ותוך שבלהט המאבק והסכסוך בין ההורים תשכח טובת
הילדים. לפיכך, על בתי המשפט לעמוד על המשמר ולוודא כי הסדר המשמורת המשותפת הוא כן
ואמיתי ומיושם באורח המאפשר דאגה אמיתית לצורכי הקטינים, הן הרגשיים, הן הפיזיים,
והן הכלכליים.
בהקשר זה, איני רואה דופי בכך כי הנטל הכלכלי הכולל המוטל על האב בהסדרי משמורת
משותפת, יהיה גבוה יותר לעומת דמי המזונות המוטלים עליו בהסדר משמורת בלעדית אצל
האם, וזאת כאשר משקללים את דמי המזונות עם ההוצאות בהן האב נושא באופן ישיר.
משמורת משותפת מתאימה במקרים בהם האב מוכן ומסוגל למעורבות גבוהה יותר בחיי ילדיו,
מעורבות אשר הינה לטובתו של הקטין. סביר בעיני כי מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים
תוביל אף למעורבות כלכלית גבוהה יותר.
15. ככלל, בשים לב לאמור לעיל, ולמכלול השיקולים הרלבנטים אותם יש לשקול במקרים
אלה, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה לי נכון להעמיד את שיעור ההפחתה במזונות האב
במקרים של משמורת משותפת, בכ- %25 מסכום המזונות שהאב היה מחוייב בו, לו היו
הקטינים נתונים למשמורתה הבלעדית של האם.
16. ראוי להדגיש כי על אף האמור בעניין הפחתת שיעור המזונות במקרים של משמורת
משותפת, הרי שהוצאות המדור החלות על האב אינן פוחתות אך בשל העובדה שהקטינים נמצאים
במשמורת משותפת. עיקר ההוצאה בגין מדור - שכר דירה וארנונה - אינו תלוי במספר הימים
בהם מתגוררים הקטינים בדירת האם. לפיכך, אין להפחית חלק זה של מזונות הקטינים מחלקו
של האב, על אף שמדובר במשמורת משותפת.
במאמר מוסגר אעיר כי שאלת השפעת המשמורת המשותפת על טובת הילד, נמצאת בחיתוליה
ובימים אלו יושבת על המדוכה ועדה אשר מונתה על ידי שרת המשפטים, הגב' ציפי ליבני,
ואשר בראשה עומד פרופ' דן שניט, לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית
בגירושין, ואשר דנה, בין היתר, בנושא זה בהיבט טובת הילד.
מן הכלל אל הפרט;
17. התערבות בית המשפט שלערעור בגובה דמי מזונות אשר נפסקים על ידי הערכאה הראשונה
הנה מצומצמת ביותר. ראה:
"הלכה רווחה היא, שאין בית המשפט לערעורים מתערב בסכום המזונות שנפסק על ידי הערכאה
הראשונה, אם היא פסקה לפי הנתונים שהיו בפניה ולא נתגלה בשיקוליה פגם היורד לשרשו
של ענין". ע"א 197/82 )לא פורסם(, צוטט בע"א 56/85 - דורון אביאני נ' ענת אביאני
ואח' .תק-על 366 ,)3(85.
18. שוכנעתי כי בית משפט קמא ערך את האיזון הראוי בין מכלול השיקולים הרלבנטים אותם
יש לשקול בעת פסיקת המזונות, לרבות, היות הקטינה במשמורת משותפת, הכנסת שני ההורים
וצרכי הקטינה, ולפיכך אין מקום להתערבות ערכאת הערעור.
19. מהחומר שבפני עולה כי הסדר המשמורת המשותפת הוא כן ואמיתי ומיושם באופן המאפשר
לאב לדאוג לצורכי הקטינה )הכלכליים והאחרים( באופן מלא לפחות מחצית מהזמן. לפיכך,
נוכח הסדר המשמורת המשותפת, הכנסת האב מזה, והכנסת האם מזה, )הכנסת האב הינה 11,000
ח"ש לחודש, ואילו הכנסת האם הינה 4,500 ח"ש לחודש(, הסכומים שיוותרו בדי כל אחד מההורים
לאחר ניכוי הוצאות הקטינה והמזונות, וכן ההוצאות אשר הוטלו במלואם על האב, נראה לי
כי סכום המזונות אשר נפסק הינו סביר ואיני רואה בו כחורג מהנורמה, לכאן או לכאן,
באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור.
מזונות העבר
20. ערעורה של האם מופנה גם כנגד סכום דמי המזונות אשר נפסק לגבי תקופת העבר, מיום
הגשת התביעה ועד ליום פסק הדין בסכום של 7,000 ח"ש. לטענתה, משנקבעו דמי מזונות בסך
1,400 ח"ש לחודש, היה על בית המשפט קמא לפסוק סכום זהה לעבר.
דין הטענה להידחות.
פסיקת דמי מזונות הינה בשיקול דעת בית המשפט, הן כלפי העתיד והן כלפי העבר. במקרה
דנן, קבע בית המשפט קמא קביעה עובדתית לפיה במהלך התקופה שעד מתן פסק הדין, נשא האב
במישרין במרבית הוצאות הקטינה, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעה עובדתית זו.
21. סוף דבר - שני הערעורים נדחים.
אין צו להוצאות.
פסק הדין מותר בפירסום, למעט שמות הצדדים וכן כל פרט מזהה.
ניתן היום א' בשבט, תשס"ו )30 בינואר 2006( בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
יעל וילנר, שופטת
קלדנית: חנה אוחנה