בפני תביעה כספית ע"ס של 15,000 ₪ בעילה של משיכת כספים שלא כדין.
רקע עובדתי:
1.התובעת 2, פלונית, (להלן:"התובעת") היא בעלת חשבון בנק אצל הנתבעת, חברת בנק הדואר בע"מ (להלן:"הבנק").
התובע 1, מר פלוני (להלן:"התובע") מונה כאפוטרופוס על התובעת בצו מינוי אפוטרופוס כללי מיום 19.09.2006.
הצד השלישי, גב' ריקי אביטבול, הועסקה בזמנים הרלוונטיים כפקידה בבנק (להלן:"גב' אביטבול").
2.ביום 09.07.2012 משכה התובעת 2 הסך של 1,000 ₪ מחשבונה בבנק (להלן:"המשיכה הראשונה").
3.ביום 10.07.2012 בוצעה בחשבון של התובעת בבנק פעולת משיכה ע"ס 8,000 ₪ (להלן:"המשיכה השניה")
טענות הצדדים:
4.לטענת התובעים, המשיכה השניה לא בוצעה על ידי התובעים או מי מהם. התובעים פנו בעניין זה לבנק ואף הגישו תלונה במשטרה. לטענת התובעים התברר להם כי אין המדובר במקרה ראשון וכי גב' אביטבול, אשר טיפלה בפעולות המשיכה, פוטרה מהבנק בסמוך לאחר מכן.
התובעים עותרים להשבת סכום המשיכה בסך של 8,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה ממועד המשיכה. כמו כן עותרים התובעים לחייב את הבנק לשלם להם הסך של 3,000 ₪ בגין בזבוז זמן, הוצאות נסיעות וטלפונים וכן סך נוסף של 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
5.הבנק מכחיש טענות התובעים. לטענת הבנק התובעים לא הגישו בשום שלב לבנק צו מינוי אפוטרופוס ביחס לתובעת. הבנק מוסיף וטוען כי החתימות על שוברי המשיכה ביחס למשיכה הראשונה והשניה נחזות להיות זהות.
בנוסף הגיש הבנק הודעה לצד שלישי כנגד גב' אביטבול, במסגרתה טען כי נוכח טענות התובעים ובמקום בו יחוייב הבנק כי אז על גב' אביטבול לשפות את הבנק בגין כל סכום בו יחוייב הבנק.
גב' אביטבול לא הגישה כתב הגנה להודעה לצד שלישי על אף שהוזמנה כדין לעשות כן.
דיון והכרעה:
6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובאשר הוגש על ידי הצדדים בתיק זה ולאחר ששמעתי את הצדדים ועדיהם בדיון בפני מצאתי כי יש לקבל התביעה בחלקה וזאת מן הנימוקים כדלקמן:
א.כאמור, התובעים מכחישים כי המשיכה השניה בוצעה על ידי התובעים או מי מהם ומנגד הבנק מסתמך על החתימות על גבי השוברים.
בדיון מיום 11.06.2014 אישר התובע כי החתימות ביחס למשיכה הראשונה והשניה נחזות להיות זהות. עם זאת טוען התובע כי גם אם החתימה על השובר של המשיכה השניה היא חתימתה של התובעת הרי שהיא הוחתמה על כך במועד אחר וזאת מאחר שהליך המשיכה הוא כזה שתחילה מוחתם הלקוח על שובר ריק ורק לאחר מכן ממלאים את הפרטים (עמ' 2 ש' 1-5 לפרוטוקול הדיון).
בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן סבורני כי גם מקום בו החתימה על שובר המשיכה השניה היא חתימתה של התובעת, יש לקבל הטענה כי המשיכה לא בוצעה על ידי התובעת או מטעמה.
במה דברים אמורים? בדיון מיום 11.06.2014 הצהיר התובע כי התובעת סובלת מפיגור שכלי ומתגוררת בהוסטל. על אף זאת אישר התובע כי התובעת מבצעת משיכות כספים בליווי של מחנכת מההוסטל וכי התובעת א' יוצאת מההוסטל לבדה.
בעניין זה הביאו התובעים לעדות את הגב' לריסה אילין מטעם ההוסטל בו מתגוררת התובעת. הגב' אילין העידה כי דיירי ההוסטל כדוגמת התובעת, אף פעם אינם יוצאים למשוך כסף לבד ללא ליווי של מדריכה. הגב' אילין הוסיפה והסבירה כי יש לתובעת תוכנית שיקום במסגרתה התובעת והמדריכה עושות רשימה כמה כסף צריך לשבועיים. המשיכה נעשית פעם בשבועיים או פעם בחודש. ועל כן לא יכול להיות מצב בו משכה התובעת 1,000 ₪ ויום למחרת משכה עוד. (עמ' 2 ש' 30-31 עמ' 3 ש' 1-11 לפרוטוקול).
עדותה של הגב' אילין לא נסתרה וניתן למצוא לה תימוכין בדף מחשבון התובעת בבנק אשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה, ממנו עולה כי קודם למשיכה השניה נמשכו סכומים של בין 800 ₪ ל – 1,500 ₪ ולא נרשמו משיכות יום אחרי יום.
משכך, אין זה סביר כי התובעת הגיעה לבנק וביצעה את המשיכה השניה.
ב.משובר המשיכה השניה עולה כי משיכה זו בוצעה בדיוק ב 08:01, דקה אחת לאחר פתיחת שערי הבנק בדרך כלל. אין זה סביר כי בתוך דקה ממועד פתיחת דלתות הבנק כבר הספיקה התובעת להגיע לדלפק המשיכה להציג את מבוקשה, והגב' אביטבול הספיקה בתוך זמן קצר זה להנפיק את השובר המודפס.
ג.זאת ועוד, נציג הבנק אישר בדיון כי בבנק מותקנות מצלמות אבטחה אלא שלטענתו הוא אינו יודע "לכמה זמן זה תקף" כדבריו (עמ' 1 ש' 12 לפרוטוקול).
משכך, בסיום הדיון הגיעו הצדדים להסכמה כי תינתן לבנק ארכה בת 30 יום להמצאת צילומי האבטחה הרלוונטיים וכי לאחר קבלתם יינתן פסק דין על יסוד החומר המצוי בפני בית המשפט (עמ' 4 ש' 5-8).
בהמשך להסכמה זו הודיעה מחלקת הביטחון בבנק כי אין בידה צילומים ממצלמות האבטחה של סניף הבנק הרלוונטי למועד הרלוונטי.
אף כי לטענת הבנק המדובר בראיה שאינה מצויה בידיה, סבורני כי אין בכך משום הסבר סביר לאי הצגתה של הראיה וזאת ממספר טעמים.
ראשית, אין חולק כי כחודשיים לאחר המשיכה כבר נשלח מכתב בעניין המשיכה לידי מנהל סניף הבנק הרלוונטי. מצופה כי כבר בשלב זה יידרש הבנק לעיין בחומר המצולם על מנת לבחון הטענה ואף לדאוג לכך שעותק הצילום ייוותר בידי הבנק לשם הצגתו במידת הצורך.
בנוסף, הודעת הבנק בעניין זה היא לקונית ואין בה כל פירוט ביחס לנהלי הצילום ושמירתו, מהי התקופה במסגרתה הבנק מאחסן צילומי מצלמות האבטחה, האם מצלמות האבטחה נבדקו קודם להגשת התביעה ביחס למקרה דנן (אשר ביחס אליו אין חולק כי גם הוגשה תלונה למשטרה) ומה העלתה הבדיקה, ואם לא נבדקו מדוע לא מצא הבנק לנכון לבדוק את הצילמים בנסיבות המקרה דנן.
מאחר שכאמור לעיל מצאתי כי אין בהודעת הבנק משום הסבר סביר לכך שלא הוצגה ראיה שהיא רלוונטית ומכריעה, הרי שיש לראות את הבנק כמי שנמנע מהצגת ראיה רלוונטית.
כלל ידוע הוא, כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת חזקה הניתנת לסתירה כי הובאה הראיה היה בה כדי לתמוך בגרסת היריב. בכך ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה.
ד.לאור האמור והמפורט לעיל אני מקבלת גרסת התובעים לפיה המשיכה השניה לא בוצעה על ידי התובעים או מי מהם ומשכך יש להורות על השבת הכספים שנמשכו לידי התובעת הצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד המשיכה.
במאמר מוסגר יש לציין כי מאחר שהכספים נמשכו מחשבון התובעת יש להשיבם לידי התובעת בלבד. התובע צויין במסגרת כתב התביעה רק משום מינויו כאפוטרופוס בין היתר על רכושה של התובעת והוא רשאי לתבוע בשמה אולם אינו בעל זכות אישית לקבלת כספים מכח תביעה זו.
ה.לא מצאתי לפסוק לתובעים הוצאות טלפונים וכיו"ב או עוגמת נפש בנסיבות המקרה דנן.
אשר להוצאות, אלו לא הוכחו. מלבד מספר מכתבים שהוגשו במצורף לכתב התביעה לא הוכחו כל הוצאות נוספות, בוודאי לא בהיקף הנתבע וככל שהיו לתובעים הוצאות בגין ניהול ההליך הרי שאלו יקבלו ביטוי במסגרת פסיקת הוצאות ההליך כמקובל.
אשר לעוגמת הנפש, אף זו לא הוכחה. נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי-נחת, אכזבה או אי-הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי.
במקרה דנן מצאתי כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש גם מנימוק נוסף.
כאמור וכמפורט לעיל בנסיבות בהן יכול להיות כי התובעת חתומה על שובר המשיכה השניה מצאתי מקום לקבל הטענה כי התובעת לא ביצעה את המשיכה השניה נוכח נסיבותיה המיוחדות וביניהן העובדה שהתובעת סובלת מפיגור שכלי, מתגוררת בהוסטל וא' רשאית לצאת ללא ליווי או לבצע משיכה ללא ליווי. יכול שרק מצב זה הוא שאיפשר משיכה מחשבון הבנק של התובעת או החתמתה על שובר משיכה ללא ידיעתה.
בנסיבות מיוחדות אלו היה על התובע ליידע את הבנק בדבר קיומו של צו מינוי אפוטרופוס ביחס לתובעת על מנת לאפשר לבנק אולי לנקוט אמצעי זהירות בביצוע פעולות משיכה מחשבון זה.
אומנם יש קושי לצפות מעילה על ידי מי מטעם הבנק אולם אמצעי זהירות הרלוונטיים לאפשרויות צפויות אחרות במצב דברים זה יכולים היו למנוע גם מעילה מן הסוג הנטען כאן.
כמובן שאין באמור לעיל כדי לגרוע מאחריות הבנק למשיכה שבוצעה על ידי מי מטעמו שלא בנוכחות התובעת ולא בהסכמתה, אולם משהתובע לא יידע את הבנק על צו המינוי ומצבה של התובעת סבורני כי יש לייחס לו אחריות מסויימת לעוגמת הנפש שנגרמה, אם נגרמה ועל כן לא מצאתי לחייב הבנק בגינה.
7.אשר להודעה לצד שלישי, משהגב' אביטבול הוזמנה כדין לדיון הקבוע אולם לא התייצבה לדיון ולא הגישה כתב הגנה יש לקבל את ההודעה לצד שלישי ולחייבה לשפות את הבנק בכל סכום בו הוא יחוייב במסגרת פסק דין זה.
8.סוף דבר, אני מחייבת את הבנק לשלם לתובעת הסך של 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום המשיכה (10.07.2012) ועד למועד התשלום בפועל.
כמו כן אני מחייבת את הבנק לשלם לתובעת הוצאות ההליך בסך של 750 ₪.
הסכומים כאמור לעיל ישולמו בתוך 30 יום.
אני מחייבת את הצד השלישי, גב' ריקי אביטבול, לשלם לבנק כל סכום בו הוא חוייב במסגרת פסק דין זה כולל סכום ההוצאות בו חוייב הבנק כלפי התובעת.
כמו כן ובנוסף אני מחייבת את הגב' ריקי אביטבול לשלם לבנק הוצאות משפט בסך של 750 ₪ בגין הליכי ההודעה לצד שלישי.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
ניתן היום, כ"ד אב תשע"ד, 20 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.
