בעל המלון נפצע קשה בדרכו הביתה ויקבל כחמישה מיליון שקל

 

פסק דין 

א. ההליך

 

1.התובע מס' 1 (ולהלן – "התובע"), יליד 25.5.1952, נפגע בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 19.7.2004, בעת שרכב על אופנוע בנתניה.

 

בתביעתם שלפני עותרים התובע ואשתו (ולהלן – "התובעת"), לכך שהנתבע יחויב לפצותם עבור נזקי הגוף שנגרמו לתובע בעקבות התאונה.

 

 

2.התאונה אירעה בשעה 01:45 בלילה, בעת שתובע עשה דרכו על האופנוע מנתניה לביתו שבישוב ***** מיד לאחר התאונה הובהל התובע לבית החולים "לניאדו" שבנתניה, שם עבר אינטובציה, ומשם הובהל למרכז הרפואי ע"ש ד"ר שיבא בתל השומר.

 

התובע אושפז במרכז הרפואי ע"ש ד"ר שיבא עד לתאריך 28.8.2004, ובתאריך זה הועבר לבית החולים "לוינשטיין" שברעננה, שם שהה עד לתאריך 22.5.2005, מועד בו שוחרר לביתו.

 

 

3.בעקבות התאונה נגרמו לתובע פגיעות קשות בכל חלקי גופו, ובכלל זה פגיעה מוחית קשה. כיום סובל התובע ממגבלות מוטוריות קשות ומהגבלות קוגניטיביות קשות, ונכותו היא בשיעור 100% לצמיתות. בעקבות התאונה ניטלה מהתובע היכולת לדאוג לענייניו, והתובעת מונתה לשמש לו כאפוטרופא.

 

אוסיף, כי בשל פגיעותיו הקשות, לא יכול היה התובע למסור עדות במשפט.

 

 

ב.התובע ועיסוקו

 

4.התובע סיים 12 שנות לימוד בבית ספר חקלאי, ולאחר מכן סיים לימודי חוץ במסגרת "הטכניון" במקצוע המלונאות. עובר לתאונה היה התובע בעל השליטה והמנהל הכללי של בית המלון ******

 

אציין, כי התובע היה מבוטח בקרן הפנסיה "מבטחים", ובתקופה שקדמה לתאונה ביקש מהקרן לאשר פרישתו לגמלאות בשל כאבי גב ומגבלות ראיה, אך הקרן דחתה את בקשתו, והוא המשיך בעבודתו כמנהל המלון.

 

 

ג. סיווג התאונה

 

5.התאונה אירעה בשעה 01:45 בלילה, ובתצהיר עדותה הראשית (מוצג ת/1) מסרה התובעת כי היא "דוחה בבטחון מלא את ההשערה השגויה שהעלתה הנתבעת כאילו מדובר בתאונת עבודה". בתצהירה מסרה התובעת, כי התובע סיים עבודתו בבית המלון כ- 10 שעות לפני שאירעה התאונה. לטענת התובעת, לאחר שהתובע סיים עבודתו בבית המלון, בשעות הצהריים, חזר התובע לביתו למשך מספר שעות ולאחר מכן נסע למכון כושר, שם השתתף בשיעור "ספינינג" אליו נרשם מראש. לאחר שהתובע סיים פעילותו במכון הכושר, בסביבות השעה 22:00 או 23:00, נפגש התובע עם התובעת, והשניים הלכו לבית קפה בשם "ר.ב'" על חוף הים. לטענת התובעת, לאחר הבילוי בבית הקפה התובעת חזרה לביתם במכוניתה והתובע חזר הביתה על האופנוע, ובדרכו הביתה אירעה התאונה.

 

 

6.הנתבע אינו חולק על חבותו לפצות את התובע, אך לטענתו, בנוסף להיות התאונה "תאונת דרכים" כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, התאונה שאירעה לתובע היא אף "תאונת עבודה" כמשמעות הדבר בסעיפים 79 ו- 80(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995.

 

 

7.בשאלה, האם התאונה הייתה תאונת עבודה, העידו מספר עדים, ולהלן אביא עדויותיהם בתמצית:

 

(א)על פי עדות התובעת, התובע סיים עבודתו לפחות 10 שעות לפני קרות התאונה (דהיינו – בסביבות השעה 14:00 בצהריים). התובע נסע לביתו שם שהה מספר שעות ולאחר מכן נסע למכון כושר שם שהה עד סביבות השעה 22:00. לאחר מכן התובע והתובעת נפגשו בבית קפה בנתניה, שם ישבו עד קרוב לשעת חצות, לפי עדות התובעת "בסביבות חצות או מאוחר יותר, חזרנו הביתה – אני עם המכונית שלי וע' עם האופנוע". לפי עדות התובעת, התאונה אירעה כאשר התובע רכב על האופנוע בדרכו לביתו לאחר הבילוי המשותף עמה בבית הקפה, ולא בדרכו מבית המלון.

 

 

(ב)מר י.פ, בעל בית הקפה, בו התובע והתובעת בילו במשותף, העיד על כך שהם אכן ישבו בבית הקפה. עם זאת, חרף ניסיונותיו של בא כוח הנתבע להוציא ממנו כי לאחר הבילוי בבית הקפה המנוח נסע לבית המלון, הדבר לא עלה בידו. מעדות מר פ' עולה, כי אין הוא יודע להיכן פנה התובע לאחר שיצא מבית הקפה בשעת הערב המאוחרת. אולם, מר פ' ציין, כי "א' הלכה כשאני וע' סידרנו לג' לצאת מהחניה, היא אמרה לו שלום, אני זוכר את זה" (עמ' 309 לפרוטוקול, שורות 19 עד 20).

 

 

(ג)מר ג' ק', הוא בנם של התובעים, ולמעשה הוא מנהל את בית המלון כיום. אף ג' העיד, כי בצהרי היום אביו סיים עבודתו בבית המלון ויצא למנוחה בביתו, ולאחר המנוחה ביקר במכון הכושר. באותו ערב התקיים בבית המלון אירוע, חגיגת בר מצווה של אנשים שהכירו את התובעת, שהתחיל בשעה 19:30. לאור היכרות של התובעת עם הורי חתן השמחה, הגיעה התובעת לבית המלון, ותכננה לשהות בו עד אשר התובע יסיים את אימון הכושר, כיוון ששניהם תכננו לצאת ולשבת בבית קפה. בסביבות השעה 22:00 התובע אכן הגיע למלון, ואז התובע והתובעת יצאו לבית הקפה. לפי עדותו של ג', בית הקפה אינו מרוחק מבית המלון ("5 דקות הליכה ברגל") ולאור קשיי החניה ליד בית הקפה, התובעת והתובע השאירו את כלי הרכב שלהם בחנייה שליד בית המלון, והלכו לבית הקפה ברגל.

 

ג' נשאר במלון כדי להשגיח שהאירוע שהתקיים בבית המלון יתנהל באופן תקין. בערך בשעת חצות, כשהסתיים האירוע, ג' התקשר להוריו, אשר עדיין היו בבית הקפה, והם הזמינו אותו להצטרף אליהם. ג', שלא כהוריו, נסע לבית הקפה במכוניתו (שכן בשעה מאוחרת זו כבר לא היו קשיי חניה), ישב עמם כשעה, ועמם ישב מר פ', בעל בית הקפה. לאחר מכן, בתום כשעה, יצאו שלושתם לנסוע לביתם. ביציאה התברר, שמכוניתו של ג' נחסמה. כיוון שהתובעת הייתה עייפה, הציעו לה ג' והתובע לנסוע לביתה, והתובע הלך ביחד עמה לבית המלון כדי ללוות את התובעת למכוניתה ולהביא את הקטנוע. התובע אמר, שאם עד שיחזור, מכוניתו של ג' עדיין תהא חסומה, כי אז יסעו השניים לביתם על הקטנוע.

 

כעבור כעשר דקות, התובע אכן חזר עם הקטנוע, ובכוחות משותפים, ביחד עם מר פ', הצליחו לחלץ את מכוניתו של ג'. ג' נסע הביתה, והתובע יצא לדרכו כשהוא רכוב על הקטנוע, אך בושש להגיע. אז קיבלה התובעת קריאה טלפונית מהמשטרה, שמסרה לה כי הייתה תאונה בה התובע נפגע.

 

אציין כי דבריו של ג' מתיישבים עם עדותו של מר פ', וביחד סותרים הם את גרסתה של התובעת, כי היא והתובע נסעו יחדיו הביתה ישירות מבית הקפה.

 

 

(ד)פקידות הקבלה במלון עובדות במשמרות, וכמה מהן העידו לפני. הגב' א.ש (החל מעמ' 328 לפרוטוקול) עבדה במשמרת בוקר, וסיימה עבודה בשעה 15:00, ועל כן כלל לא הייתה במלון בערב עובר לתאונה. הגב' ל.ט עבדה במשמרת ערב, דהיינו עד השעה 22:00, ועל כן לא יכלה לראות את התובע בבית המלון בשעה מאוחרת יותר (לאחר שחזר מבית הקפה). ככל שבא כוח הנתבע ביקש ללמוד מעדות אלה, כי שמעו על כך שהתובע נפגע בתאונה כשעשה את דרכו מבית המלון לביתו, הרי שדבריהן בעניין זה, אותם שמעו מפקיד בשם צ', הם בדבר עדות שמיעה. על כן, על עדויות הגב' ש' והגב' ט', לא ניתן לבסס ממצא עובדתי, כי התובע נפגע בדרכו מבית המלון לביתו.

 

 

(ה)הגב' ל' ר' (החל מעמ' 465 לפרוטוקול) עבדה במטבח בית המלון בלילה הגורלי ("אני עושה סלטים, אני מנקה כלים"). הגב' ר' מסרה, כי החלה את המשמרת בשעה 15:00, ולשאלה מי היה אחראי, מטעם בית המלון, על האירוע שהתקיים בו, השיבה העדה: "א. וג' ע' (התובע - י"כ) היה בחופש". אמרת העדה, מבלי שנשאלה על כך, שהתובע היה בחופש, מעוררת חשד שהעדה תודרכה לפני עדותה. חשד זה התחזק לאחר שהעדה העידה, כי התובע הלך באותו יום לחדר הכושר, עובדה שלא יכולה הייתה לדעת אותה, ולאחר מכן אף ציינה כי "הוא ישב עם חברים אני לא יודעת איפה" (עמ' 473 לפרוטוקול).

 

לדברי העדה, התובע הגיע לבית המלון בסביבות שעה 01:00 (עמ' 469 לפרוטוקול - ".... הוא בא משהו באחת"). לדברי הגב' ר' (בעמ' 470 לפרוטוקול), כאשר התובע הגיע למלון בסביבות השעה 01:00 "הוא לקח משהו מהמשרד, הוא היה שתי דקות שלוש דקות, ואני רציתי לשטוף שמה הרצפה, הוא אמר לא, לא, לא צריך אני ממהר הביתה". הגב' ר' מסרה, כי ראתה את התובע ליד המשרד שלו, ממנו הוא לקח דבר מה, ואף אמר לה שלום כשנכנס למשרדו. גם בחקירתה הנגדית, בידי בא כוח התובעים, עמדה העדה על כך, שהתובע הגיע למלון ונכנס לזמן קצר למשרדו (שתי דקות או שלוש), נטל משם משהו ויצא מבית המלון.

 

 

(ו)בנוסף לעדויות הנ"ל, הוגשו מטעם הנתבע תמלילי שיחות של חוקרים פרטיים עם ג' ועם עובדים נוספים במלון. משיחות אלה עולה, שהתאונה אירעה בשעה שהתובע עשה את דרכו מבית המלון לביתו.

 

בתמליל שיחה מתאריך 3.4.2005 (מוצג נ/23), נשאל ג': "..... ובשתים לפנות בוקר... הוא יצא מהבית מלון, לא?". תשובתו הייתה: "כן". בהמשך החקירה נשאל ג': "ומה יש לעשות בבית מלון בשעות כאלה?" והוא ענה "אוי, תלוי, יש אירועים, יש זה ...".

 

לא נעלמו מעיני טענותיהם של התובעים בנוגע לקבילותם של תמלילי השיחות הנ"ל, בשל התחזות החוקרת, דבר שלטענת התובעים מעיד על אי הגינות בחקירה ובדבר היותן פוגעות בפרטיות (סע' 2.3-2.4 לסיכומי התובעים). אולם, לדעתי אין בדבר פגיעה בפרטיות או אי הגינות בחקירה. כמובן, שיש לשקול את משקל הדברים, ונראה כי הם מחזקים את עדותה של הגב' ר'.

 

 

8.לאחר ששקלתי את הראיות שלפני ואת טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור, כי במבחני מאזן ההסתברות, עלה בידי הנתבע להוכיח שהתאונה אירעה בעת שהתובע עשה דרכו מבית המלון לביתו, ועל כן יש לקבוע כי מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה.

 

על פי הראיות, התובע יצא אמנם לביתו בשעת צהריים כדי לנוח, ולאחר מכן ביקר במכון כושר, ובשעת ערב מאוחרת ישב עם אשתו, בנו ומר פ', בבית הקפה שבבעלות מר פ'. ואולם, לאחר שהתובע נפרד מאשתו, שנסעה לביתם במכוניתה, התובע שב לבית המלון כדי לסדר דבר מה, ושהה שם זמן קצר ביותר. השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, והתובע מיהר לביתו, אך הגב' ר' שוחחה עמו ואף רצתה לנקות את חדרו. התאונה אירעה לאחר שהתובע יצא מבית המלון, ובעת שעשה את דרכו מבית המלון לביתו. גם אם אניח, שמהמלון עשה התובע דרכו כדי לבחון האם מכוניתו של ג' חולצה מהחסימה, אין הדבר משנה את המסקנה, שהתאונה אירעה בשעה שהתובע עשה את דרכו מהמלון לביתו.

 

על כן, במחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלה האם התאונה היא אף תאונת עבודה, הנני קובע, שהתאונה אכן הייתה תאונת עבודה.

 

 

ד. נכותו של התובע

 

9.בתאונה נפגע התובע בחלקי גופו השונים, ובעיקר בראשו, ואין מחלוקת כי שיעור נכותו הרפואית מגיעה כדי 100% לצמיתות.

 

לבדיקת מצבו התפקודי של התובע עובר לתאונה וכן בעקבותיה, מונו מספר מומחים רפואיים מטעם בית המשפט ואלה הם:

 

(א)ד"ר אבהרם לזרי, כמומחה בתחום השיקום;

 

(ב)פרופ' ענת לבנשטיין, כמומחית בתחום רפואת העיניים.

יצויין כי פרופ' לבנשטיין קבעה בחוות דעתה, כי לא נגרמה לתובע הפרעת ראיה אשר עלולה להשפיע על תפקודו.

 

(ג)פרופ' תרצה פוקס, מומחית למחלות לב.

פרופ' פוקס קבעה בחוות דעתה, כי התובע אינו סובל ממחלת לב.

 

(ד)פרופ' מרדכי קרמר, מומחה למחלות ריאה.

פרופ' קרמר קבע בחוות דעתו, כי לתובע אין נכות בדרכי הנשימה.

 

ד"ר לזרי, המומחה בתחום השיקום נחקר בפני על חוות דעתו, ולהלן אתייחס לחוות דעתו ולעדותו.

 

 

10.בחוות דעתו קבע ד"ר לזרי, כי התובע לקה במגבלות מוטוריות קשות, מגבלות קוגניטיביות קשות, ומהפרעות תקשורתיות והתנהגותיות. נוסף לכך, ועל רקע המחלות מהן סובל בתום הראיה והמערכת הקרדיווסקולארית, סובל התובע כיום, ובעקבות התאונה, מהפרעות נוספות בגינן נקבעה נכותו כאמור. התובע סובל מהמיפלגיה שלמה בגינה נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 100%, מבקע גדול של דופן הבטן, בגינו נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 20%. התובע עבר ניתוח מעיים, בעטיו נגרמה לו נכות בשיעור 10% (ראו חוות דעתו של ד"ר לזרי , מוצג ת/14).

 

בשל מצבו איבד התובע יכולתו לעבוד ולהשתכר בשוק החופשי והתחרותי, ואינו מסוגל לעבוד גם במסגרת מוגנת. בשל מצבו נזקק התובע לעזרה צמודה בפעולות היום - יום ולעזרה בניידות.

 

 

11.על כן, על יסוד חוות דעתו של ד"ר לזרי, הנני קובע, שהתובע איבד את כושר השתכרותו לחלוטין, ונכותו התפקודית היא בשיעור 100% לצמיתות. אציין, שב"כ הנתבע ניסה לרמוז, כי בהתאם לעדותו של ד"ר לזרי חל שיפור במצבו התפקודי של התובע, וכי הוא מסוגל לבצע מספר פעולות לרבות הליכה למרחקים מסוימים, אולם אין בכך כדי להעיד על כך שלתובע יכולת תפקודית להשתלב בעבודה כלשהי בעתיד.

 

ה. תוחלת חיים

 

12.בחוות דעתו הראשונה (מוצג ת/14) קבע ד"ר אברהם לזרי, כי לתובע יהיה קיצור בתוחלת החיים בשיעור של 10%. ואולם, בחקירתו בחודש יוני 2009, ועקב השיפור במצבו של התובע, שינה ד"ר לזרי את הערכתו, ובעדותו ציין, כי ספק אם ייגרם לתובע קיצור בתוחלת החיים (ראו עדותו של ד"ר לזרי, עמ' 365 לפרוטוקול, בשורות 20 עד 25).

 

 

13.על יסוד עדותו של ד"ר לזרי, טען בא כוח התובעים, כי אין להביא בחשבון קיצור בתוחלת חייו של התובע. לעומת זאת, בא כוח הנתבע מבקש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר לזרי משנת 2006, ולקבוע, כי לתובע ייגרם קיצור של 20 שנים בתוחלת חייו.

 

 

14.לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, ובהסתמך על עדותו של ד"ר לזרי, הנני סבור שאין מקום לקבוע שלתובע ייגרם קיצור בתוחלת החיים. אמנם, בתחילה סבר ד"ר לזרי כי תוחלת חייו של התובע תקוצר, אך משהתבהר המצב, שינה ד"ר לזרי את עמדתו. ד"ר לזרי הוא מומחה מטעם בית המשפט, וטיפל בעשרות רבות של אנשים שנפגעו קשה בתאונות, והנני מאמץ אפוא את דעתו.

 

 

15.על כן, הנני קובע, שבעקבות התאונה לא ייגרם קיצור לתוחלת חייו של התובע.

 

 

ו. שיעור השתכרותו של התובע

 

16.מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של רו"ח ג'ק ב', מתאריך 30.5.2007 (מוצג ת/8) ותוספת לחוות הדעת מיום 29.9.2008 (מוצג ת/9). בחוות דעתו התייחס מר ב' לרווחי המלון בתקופות השונות, כאשר לדבריו, המצב הביטחוני ששרר במדינה בתחילת שנות ה- לשפל בתיירות, וכפועל יוצא מכך גרם לפיחות ניכר בהכנסותיו של התובע.

 

בחוות דעתו ערך מר ב' השוואה בין השכר אותו קיבל התובע בשנים 1998 ו- 1999 לבין השכר אותו קיבל התובע בשנים 2000 עד 2004 וכן רווחי המלון בשנים 2005 - 2006, היא התקופה שבאה אחרי תקופה הקשה בענף התיירות.

 

 

17.מר ב' קבע כי את שכרו של התובע יש לחשב לפי מצב דברים רגיל ונורמאלי, ובהתאם לרווחיות החברה בשנים 2005 - 2006, התקופה בה ענף התיירות חזר לשגשג אחרי התקופה הקשה שעבר בתחילת שנות ה- 2000. מר ב' ציין בחוות דעתו, שהתובע היה מנהל העסק, ועל כן שכרו נקבע על ידו עצמו, ובכך הוא התאים את שכרו לרווחיות החברה שבשליטתו בתקופה בה נקבע השכר. אולם אין בכך כדי ללמד על גובה השכר שיכול היה התובע למשוך, כבעל שליטה, ואין בכך כדי להסיק על גובה השכר הראוי המגיע לתובע כמנהל שכיר של בית המלון, ללא קשר להיותו בעל שליטה בו.

 

לאור זאת קבע מר ב' בחוות דעתו, כי בהתחשב ברווחי החברה בשנים שאחרי התאונה (השנים שאחרי התקופה הקשה בענף התיירות במדינה), ובהשוואה לשכרם של מנהלי תפעול שכירים של בתי מלון אחרים במצב של פעילות עסקית רגילה, צפוי היה התובע לקבל שכר שנע בין 25,000-35,000 ₪.

 

 

18.מטעם הנתבע הוגשה חוות דעתו של המומחה רו"ח מר א' (נ/25), בהתאם לחוות דעתו חישוב בסיס השכר של התובע צריך להתבסס על פי הכנסתו של התובע ממשכורת ברוטו בתקופה שלפני התאונה. מר א' התייחס לטענות המומחה מטעם התובעים באשר להשפעת המצב הביטחוני והפיגועים שהיו בנתניה באותה תקופה על הכנסותיו של התובע וטען כי אין לקבל את הנטען בעניין, הוא אף ציין כי בשנת 2005 אותה מגדיר מר ב' כשנה נורמאלית מבחינת שכר, ומבקש לבסס את בסיס השכר גם עליה, היו שני פיגועים בנתניה, ומשכן טוען כי טענות מומחה התובעים בעניין זה הופרכה.

 

מר א' ציין, כי בחישוביו לבסיס השכר הוסיף מר ב' את דמי המחלה כאשר אין שום הצדקה או נימוק כלכלי לכך, כי סכומים אלה שולמו לתובע. בנוסף לכך טען הוא כי אין הצדקה לכך להוסיף לתחשיב השכר גם את הוצאות המעביד בתשלומי הביטוח הלאומי כמו שעשה מר ב', כי סכומים אלה לא מהווים נזקו של התובע.

 

 

19.על פי חוות דעתו של מר א' משכורתו ברוטו בפועל של התובע על פי שומת מס הכנסה הייתה כדלהלן:

 

	2001	2002	2003	2004
השכר השנתי ברוטו	122,879	39,404	120,283	90,660
חודשי העבודה	12	12	12	7
השתכרות חודשית בש"ח	10,240	3,284	10,024	12,951

 

 

התובעים, בהסתמך על חוות דעתו של רו"ח ב', טענו, כי התובע ניהל מלון שהיה בשליטתו והוא זה שקבע לעצמו את השכר הנקוב בתלושי השכר, ועל כן אין תלושי השכר יכולים ללמד על הכנסותיו האמיתיות של התובע מעבודתו בבית המלון. לגישת התובעים, בהתאם לדוחות הכספיים שהומצאו על ידם, ובהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעמם ואשר בדק את הדוחות הכספיים הנ"ל ובחן את ההכנסות שהתובע מפיק מהמלון, השכר הראוי אשר היה צפוי התובע לקבל כשכיר הינו בין 25,000 ₪ - 35,000 ₪ ברוטו לחודש (ממוצע של 30,000 ₪ לחודש).

 

התובעים הוסיפו ונימקו את טענתם, כי בנו של התובע, אשר החליפו בעבודתו בניהול בית המלון ועל אף היותו בעל וותק הרבה פחות מזה של התובע, השתכר שכר ברוטו נומינאלי בסך של 13,500 ₪. בהסתמך על עובדה זו, טענו התובעים, כי ברור ששכרו של התובע, כמנהל ובעל ותק של עשרות שנים, היה גבוה פי כמה וכמה, וכי יש לחשב את הפסדיו בהתאם לכך (סעיף 5.4 לסיכומים).

 

 

20.התובעים מבקשים להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעמם על פני חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבע, מר א', הסבור כי יש לחשב את חישובי הפסד השתכרותו של התובע לפי סכום של 10,000 ₪ ברוטו לחודש. אציין כי התובעים הטילו ספק במהימנות גרסתו של מר א', משנכח הוא באולם בזמן עדותו של המומחה מטעמם, והם עתרו לתת לכך משקל בפסק הדין.

 

 

21.הנתבע לעומת זאת, ובהתבסס על חוות הדעת של המומחה מטעמו, מתנגד בסיכומיו לבסיס השכר הנטען על ידי התובעים. בהשלמת טיעון שהוגש מטעמו טוען הנתבע, כי תלושי השכר שהומצאו על ידי בנו של התובע שייכים לו (לבן), ואינם רלוונטיים כלל לקביעת בסיס השכר של התובע. לטענתו על מנת לבחון את שכרו של התובע יש לבחון את רווחי/הפסדי החברה שלו. לטענת הנתבע, בהתאם לטופסי 106 לשנים 2001 עד 2003, התובע משך לעצמו, עובר לתאונה, שכר ממוצע בסך של 7,849 ₪ ברוטו לחודש, בעוד שתלושי השכר של התובע לשנת 2004 הראו כי התובע משך לעצמו שכר בסך של 10,000 ₪ בניכוי מס הכנסה.

 

הנתבע הוסיף והתנגד להשוואה שעשו התובעים בין התובע לבין בנו, וטען כי הנתונים של שניהם שונים אחד מהשני ואין מקום להשוואה שנעשתה.

 

 

22.בנוסף לאמור, טען הנתבע, כי עובר לתאונה סבל התובע מכאבי גב קשיים ומבעיות בעיניים, וכי בעקבות כך הומלץ לו על ידי רופא תעסוקתי לצאת לפרישה מוקדמת. על אף שבקשתו של התובע, מקרן הפנסיה בה הוא חבר, להתיר לו לצאת לפרישה מוקדמת נדחתה, טען הנתבע, כי בבקשתו זו מהווה הודאת בעל דין על כך שאינו מסוגל לעבוד עוד. יתרה מכך, הוסיף הנתבע וטען, כי הוכח שכושר עבודתו של התובע עובר לתאונה היה בירידה מתמדת, והוא רצה עד מאוד לצאת לפנסיה אם בשל מצבו הרפואי ואם בשל רצונו להעביר את ניהול המלון לבנו, ומשכך צמצם הוא בפועל את שעות עבודתו ועבד שעות מעטות ביום.

 

 

23.הנתבע אף הסתמך על הדברים שנאמרו בעדותו של המומחה מטעם התובעים, רו"ח מר ב', וטען, כי הנחה כלכלית היא שאדם שואף למקסם את התועלת שלו, ועל סמך כך טען, כי השכר אותו הקציב התובע לעצמו, וכפי שהוא מופיע בתלושי השכר הוא השכר המשקף את מה שיכול היה התובע להרוויח. לאור הנ"ל עתר הנתבע להעמיד את בסיס שכרו של התובע על סך ממוצע של 7,849 ₪ ברוטו כפי שהדבר מתבקש מטפסי 106 לשנים 2001 עד 2003. הנתבע טען, שאין להתייחס לטופס 106 משנת 2004 משהוגש הוא אחרי אירוע התאונה (סע' 85 לסיכומים). הנתבע הוסיף וטען, כי התובע ממשיך לקבל רווחים מהמלון וכי אין ירידה בהכנסותיו, וכי הכנסותיו כבעל מניות לא נפגעה כלל ועל כן עתר להעמיד את בסיס שכרו של התובע על סך 9,000 ₪ (ראו טענותיה בסעיפים 84 - 85 לסיכומיה).

 

 

24.בתגובה להשלמת טיעון שהוגשה מטעם הנתבע טענו התובעים, כי התובע לא פרש מוקדם מעבודתו והמשיך הוא לעבוד על ליום התאונה, ומשכך טענו כי אין לקבל את טענת הנתבע כי בקשתו לפרישה מוקדמת מהווה "הודאת בעל דין" לגבי הפסד השתכרותו העתידי של התובע.

 

 

25.לאחר ששקלתי הראיות שלפני וטענות באי כוח הצדדים, הנני סבור, שכל אחת מחוות הדעת שהוגשו, משקפת את האינטרס בשמו היא הוגשה. מקובל עלי, שבתקופה שלפני התאונה, ענף התיירות סבל משפל, ואין לבסס את החישוב בהסתמך על שכר שהפיק התובע בתקופת השפל. עם זאת, אין לשכוח, שענף התיירות בישראל נקלע לעונות שפל מעת לעת, בעיקר כפועל יוצא מעליות ומורדות במצב הביטחוני. על כן, הנני סבור, כי יש לחשב את הפסדי השתכרותו של התובע לתקופת העבר לפי שכר בסכום של 12,000 ₪ נטו לחודש, ואת הפסדי השתכרותו לעתיד לפי שכר בסכום של 17,000 ₪ נטו לחודש.

 

גם אם התובע הגיש בקשה לקרן הפנסיה, להתיר לו לפרוש מעבודתו פרישה מוקדמת, הנני סבור כי היה ממשיך לעבוד עד הגיעו לגיל 67 שנים. אלמלא הוגשה בקשה כאמור, היה לדעתי מקום לחשב את הפסדי השתכרותו של התובע עד להגיעו לגיל 70. יותר משהבקשה לפרישה מוקדמת שיקפה את מצב בריאותו של התובע, שיקפה הבקשה את רצונו להעביר את ניהול בית המלון לבנו, תוך מימוש זכויות הפנסיה שהתובע צבר. בשים לב לעובדה, שמדובר במלון בבעלות משפחתית, שהניהול בו אמור היה לעבור מהתובע לבנו ג', הרי שאין להוציא מכלל אפשרות שהתובע היה ממשיך לקחת חלק בניהול המלון ובהפקת הכנסה מהכנסותיו, שלא כעובד שכיר פורמלי, ולמעשה, אם קרן הפנסיה הייתה מאשרת את הפרישה, כי אז לקופה המשפחתית הייתה נוספת ההכנסה שהייתה מתקבלת מקרן הפנסיה. נוסיף ונזכור, שאף ביום התאונה עצמו התובע ביקר במכון כושר, דבר המצביע על כך שמצב בריאותו היה תקין.

 

 

ז. הפסדי ההשתכרות

 

26.הפסדי השתכרות בעבר:

 

על יסוד האמור לעיל, חישוב הפסדי ההשתכרות לתקופת העבר יעשה לפי שכר נטו בסכום של 12,000 ₪ לחודש, כערכו של הסכום ערב התאונה, וזאת מיום התאונה ועד לתאריך פסק דין זה. שערוך השכר לאורך התקופה יעשה על פי השינויים שחלו בשכר הממוצע במשק.

 

לפי חישוב שערכתי, הפסדי ההשתכרות לתקופת העבר מגיעים כדי סכום של 1,823,608 ₪, ובמעוגל 1,824,000 ₪.

 

החישוב בוצע על ידי בעזרת תוכנת "המשערכת", ותויק על ידי בתיק המוצגים כחישוב מס' 1.

 

27.הפסדי השתכרות בעתיד:

 

על יסוד הנתונים שקבעתי לעיל, הפסדי השתכרותו של התובע לעתיד, ועד לגיל 67, מגיעים כדי סכום של 887,331 ₪, ובמעוגל 887,000 ₪.

 

החישוב בוצע על ידי בעזרת תוכנת "המשערכת", ותויק בתיק המוצגים כחישוב מס' 2.

 

 

ח. הפסדי פנסיה ותנאים סוצילאליים

 

28.כיוון שהתובע ניהל את עסקו שלו, הרי החסכון הפנסיוני שלו בא מידיו שלו. בנסיבות שלפני, אין מדובר במצב בו התובע הועסק על ידי מעביד, ששילם מכיסו את "הפרשות המעביד". במצב דברים זה, הפסדי הפנסיה והתנאים הסוציאליים הם חלק מהפסדי ההשתכרות של התובע.

 

על כן, הנני דוחה את עתירת התובעים לפסוק לתובע פיצוי עבור הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים.

 

 

ט. עזרת הזולת בעבר ובעתיד

 

29.את הפיצוי בגין עזרת הזולת בעבר יש לחלק לשתי תקופות.

 

 

30.התקופה הראשונה:

 

התקופה הראשונה היא התקופה בה התובע היה מאושפז, תחילה במרכז הרפואי ע"ש ד"ר שיבא ולאחר מכן בבית החולים לוינשטיין. התובע היה מאושפז ממועד התאונה (19.7.2004) ועד ליום 22.5.2005. במהלך תקופה זו, בני משפחתו של התובע, ובעיקר אשתו, סעדו אותו, והיו ליד מיטתו 24 שעות ביממה.

 

הנני מעמיד אפוא את הפיצוי בראש נזק זה בסכום של 5,000 ₪ לחודש, כערכו ערב התאונה. לפיכך הפיצוי עבור עזרת הזולת בתקופת האשפוז יעמוד על סכום של 87,500 ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה.

 

החישוב שערכתי תויק בתיק המוצגים כחישוב מס' 3.

 

 

31.התקופה השניה:

 

(א)התקופה השניה היא התקופה שמיום שחרורו של התובע מאשפוזו ועד היום. בהתאם לחוות דעתו של ד"ר לזרי, התובע זקוק למטפל אישי במשך כל שעות היום, ולמטפל במשק הבית למשך 4 שעות ביממה.

 

באשר לתקופה השניה, הצדדים חלוקים בינם בשלושה נושאים, ואלה הם:

 

(1)זהות המטפל;

(2)מספר המטפלים הדרוש לתובע;

(3)והעזרה במשק בית.

 

 

(ב)זהות המטפלים:

 

(1)לטענת התובעים, פגיעתו של התובע ומצבו חייבו העסקתו של מטפל ישראלי דובר עברית, ובעל רישיון נהיגה, בכך נסמכו התובעים על המלצתם של פרופ' פויירשטיין והקלינאית בתקשורת שהמליצו באופן חד משמעי, כי המטפלים של התובע יהיו דוברי עברית תקינה ולא עובדים זרים.

 

(2)התובעים טענו כי מיום שחרורו של התובע מבית החולים לוינשטין מלווים אותו מטפלים ישראליים דוברי עברית, ואשר תרמו מאוד בקידום מצבו גם מבחינה נפשית, גם מבחינה פיזית ובמיוחד עזרו בשיפור מצבו מבחינת דיבור. התובעים טענו כי במקרה הספציפי של התובע ומאחר והוא בעל יכולת לתקשר חשוב מאוד ראוי שיטופל רק על ידי מטפלים ישראלים (סע' 7.2 לסיכומים).

 

(3)הנתבע חולק על טענת התובעים בדבר הצורך בהעסקתו של מטפל ישראלי, וטוענת, כי בחוות דעתו של ד"ר לזרי לא נקבע שיש צורך בהעסקת מטפל ישראלי דווקא. לגישת הנתבע מצבו של התובע אינו מחייב זאת נוכח הטיפולים אותם הוא מקבל, וניתן על כן להעסיק עובד זר באופן ישיר שעלותו נמוכה יותר. מלבד זאת עמד הנתבע על היתרון שבהעסקת עובד זר, כגון: זמינותו.

 

(4)לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, וחוות דעתו של ד"ר לזרי, הנני סבור שאין מקום לקבוע שיש צורך בהעסקת עובד ישראלי דווקא, וניתן להסתפק בהעסקת עובד זר. התובע מתגורר בביתו, ביחד עם בני משפחתו, ובמצב דברים שכזה, ככל שיתעוררו קשיי שפה, חזקה שאלה ייפתרו בעזרתם של בני המשפחה, ובעיקר התובעת.

 

 

(ג)מספר המטפלים:

 

(1)התובעים ציינו, שהחל מיום שחרורו של התובע מבית לוונשטיין, בחודש יוני 2005, ועד לחודש יולי 2008, העסיק התובע בהעסקה ישירה שני מטפלים ישראליים במשמרות, התובעים אף ציינו כי שני המטפלים היו בעלי רישיון נהיגה. כאשר עלות העסקתם עמדה על סך 16,000 ₪ לחודש.

 

(2)בסיכומיהם טענו התובעים, כי החל מחודש יולי 2008, ובשל חוסר תקציב, העסיק התובע מטפל אחד שגר אצלו, וזאת תמורה 10,000 ₪ לחודש בתוספת עוד 1,200 ₪ ששולמו עבור פוליסת ביטוח התנאים סוציאליים, קרי העסקתו של מטפל זה עלתה סך של 11,200 ₪ לחודש. התובעים הוסיפו וטענו, שאשת התובע המשיכה לטפל בתובע במהלך הלילות, וזאת למרות כל הקשיים שהיו כרוכים בכך, (סיכומי התובעים סע' 7.3). התובעים ציינו את הצורך בהעסקתם של שני מטפלים, וטענו כי הם החלו בהעסקתו של מטפל אחד במקום שני מטפלים בשל קשיים כלכלים, כך שלטענתם העסקתו של מטפל אחד כאמור החלה במקביל לתקופה בה הופחתו התשלומים התכופים.

 

(3)לעומת טענות התובעים, סבור בא כוח הנתבע, כי די לו לתובע בהעסקת מטפל אחד. בא כוח הנתבע טען, כי לתובע יש יכולת תפקודית מסוימת, והוא מסוגל לבצע פעולות שונות ולהתנייד בעזרת מקל, והוא עצמאי בתוך ביתו. לטענתו, התובע מתיישב ומתרומם לבד, עולה ויורד מדרגות, בתמיכת מעקה בעזרת ידו הבריאה. בא כוח הנתבע אף ציין את יכולתו של התובע לאכול ולשתות באופן עצמאי ואף לבצע פעולות נוספות באופן עצמאי (סע' 2 להשלמת טיעון מטעם הנתבע).

 

לטענת בא כוח הנתבע, אי זימונם של מטפלי התובע, שנטען כי טיפלו בו, לעדות בפני בית המשפט היה על מנת להסתיר את זהותם ואת סוגו והיקפו של הטיפול אותם הם נותנים לתובע. בא כוח הנתבע הוסיף, שחוות הדעת שהוגשו בעניין עלות העסקתם של מטפלים זרים, הן חוות הדעת מטעם הנתבע של מר האס וגב' שפירא ואשר הקביעות בהן ושלא נסתרו מתיישבות עם פסיקת בתי המשפט בעניין. נוסף לכך, טען בא כוח הנתבע, כי מטעם התובעים לא הוגשה ראיה המעידה על הסכומים ששולמו למטפלים, ואין להסתמך על עדותה של התובעת, לא בנוגע לסכומים ששולמו ולא בנוגע למועד תחילת עבודתו של המטפל. כמו כן טען בא כוח הנתבע, שאין להסתמך על המסמכים אשר הוגשו מטעם התובעים בעניין כי אלה הוכנו על ידם ולא מדובר במסמכים אמיתיים ואובייקטיביים (סע' 7-8 להשלמת טיעון מטעם הנתבע).

 

(4)לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, ועל יסוד הראיות שלפני, הנני סבור שאין צורך בהעסקת שני מטפלים לתובע, ויש להסתפק בהעסקת מטפל אחד. עם זאת, המטפל האחד חייב להיות לצד התובע משך 24 שעות ביממה, כפי שקבע ד"ר לזרי בחוות דעתו.

 

 

(ג)עזרה במשק הבית:

 

(1)ד"ר לזרי קבע בחוות דעתו הראשונה, כי בשל צרכי הניקיון המוגברים בבית התובעים ובשל צרכיו של התובע, כדוגמת כביסה וניקיון, ישנו צורך במטפל/עוזר במשק הבית כ-4 שעות ביממה. לטענת התובעים יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרה במשק בית באופן שונה ונפרד מעזרת המטפלים בתובע, בסך של 40 ₪ לשעה כאשר עזרה זו ניתנת במשך 4 שעות ביממה, 5 ימים בשבוע.

 

(2)לעומת טענות אלה, טען בא כוח הנתבע, שעוד לפני התאונה העסיקו התובעים עוזרת בית בביתם, ואין מקום לפסוק פיצוי נפרד עבור הצורך בעזרה במשק הבית. לטענת בא כוח הנתבע, ככל שיהיה צורך בעזרה במשק הבית, ניתן יהיה לקבל עזרה זו מהמטפל הצמוד שיטפל בתובע.

 

(3)לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני מקבל עמדתו של בא כוח הנתבע. הנני סבור, שהמטפל האישי של התובע, יכול לבצע את עבודות משק הבית שהתובע נזקק להן תוך כדי טיפולו בתובע, ואין צורך בשני אנשים, האחד שיטפל בתובע והשני יבצע את עבודות משק הבית.

 

 

(ד)הפועל היצוא מהאמור לעיל הוא, שאת הפיצוי שיש לפסוק לזכות התובע, בגין העזרה לה הוא נזקק, יש לפסוק לפי ההלכה שנקבעה בפסק הדין שניתן בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ד(4) 450 (2000). בפסק דין זה, שניתן בתאריך 5.9.2000 נקבע, שהפיצוי עבור עזרה סיעודית צמודה ממטפל שהוא עובד זר, תעמוד על סך 12,000 ₪ לחודש. בשערוך סכום זה לפי השינויים שחלו בשכר הממוצע במשק, ערכו המשוערך של הפיצוי בתאריך פסק דין זה, עומד על סכום של 16,771 ₪, ובמעוגל סך 17,000 ₪ לחודש.

 

 

(ה)לפיכך, הפיצוי עבור התקופה השניה, היא התקופה שמיום שחרורו של התובע מהאשפוז (23.5.2005) ועד היום, מגיע כדי סך של 2,067,057 ₪, ובמעוגל 2,067,000 ₪.

 

החישוב שערכתי בעניין זה תויק על ידי בתיק המוצגים, וסומן כחישוב מס' 4.

 

 

32.עזרת הזולת בעתיד:

 

הפיצוי עבור עזרת הזולת בעתיד יחושב לפי הנתונים שנקבעו על ידי לעיל, דהיינו סך 17,000 ₪ לחודש, למשך כל ימי חייו של התובע.

 

על פי חישוב שערכתי, הפיצוי בראש נזק זה מגיע כדי סכום של 3,148,275 ₪, ובמעוגל 3,148,000 ₪. החישוב תויק על ידי בתיק המוצגים, וסומן כחישוב מס' 5.

 

 

33.גמול ראוי למשפחה:

 

(א)לטענת התובעים, גם בני משפחתו של התובע זכאים לקבל גמול ראוי בגין עזרתם והטיפול המסור שהם נתנו וממשכים לתת לתובע, בנוסף למטפלים המטפלים בו. על כן עתרו הם כי יפסק להם פיצוי בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט אשר ישקף את מידת והיקף העזרה שהם ובעיקר אשת התובע מושיטים לו, וזאת בנוסף לפיצוי בגין עזרת הזולת (סע' 7.6 לסיכומים).

 

 

(ב)אכן התובע היה מאושפז תקופה ארוכה, ויש להניח, שבתקופת האשפוז, קרובי משפחתו היו לידו, ואולי אף סעדו אותו. עם זאת, התובע לא הוכיח ששילם לקרובי משפחתו עבור העזרה שהעניקו לו בתקופת האשפוז ואף לא הוכיח כי התחייב לשלם להם. יתרה מזאת, ועם כל הכבוד לעזרה שניתנה על ידי בני משפחתו של התובע, ולזמן אותו השקיעו, אך שלא הוכח ולא נטען בפני לגבי נזק שנגרם לאחד מהם למעט לאשתו של התובע. אציין כי מלבד אשתו, קרובי משפחתו של התובע אף אינם תובעים כמיטיבים בתביעה שלפני. באשר לתביעת אשתו של התובע אתייחס בהמשך.

 

 

(ג)על כן, הנני דוחה את עתירת התובעים בגין ראש נזק זה.

 

 

י. טיפולים קוגניטיביים במכון פוירשטיין

 

34.ד"ר לזרי בחוות דעתו הראשונה (מוצג ת/14) המליץ על המשך טיפול שיקומי במסגרת כגון מכון רקנאטי לטיפול בנפגעי ראש. ואולם, מאחר ומצבו של התובע לא אפשר כי יקבל את הטיפולים במכון רקנאטי, התחיל להיות מטופל בפועל במסגרת מכון פוירשטיין בירושלים. בחוות דעתו השלישית (מוצג ת/16) ציין ד"ר לזרי, כי במצב הדברים שנוצר, השיפור במצבו של התובע אינו ספונטאני אלא הוא תוצאה של הטיפולים אותם קיבל התובע במכון פוירשטיין, וכך קבע ד"ר לזרי:

 

"ושיפור זה ראוי לציון מיוחד, הרי, אני מניח שזה בעקבות הטיפולים המקצועיים והאיכותיים אותם מקבל. בשלבים אלה של הפגיעה, שיפור ספונטאני אינו סביר ולכן אני תולה את השיפור בטיפול בלבד. יש צורך להמשיך הטיפולים אותם מקבל עד לעצירת הדינאמיקה החיובית לשיפור".

 

ד"ר לזרי ציין את הטיפול המקצועי שניתן לתובע במסגרת זו ואת חשיבותו, והמליץ הוא לבית המשפט להסתמך בעתיד על חוות הדעת אותו גוף מטפל.

 

 

35.על אף שהטיפולים במכון פוירשטיין הסתיימו כבר בחודש אוגוסט 2010, סבורים התובעים, כי התובע עדיין זקוק לטיפולים אלה, מפנים לחוות דעתו הראשונה של ד"ר לזרי. התובעים טוענים, שקיים צורך בהמשך הטיפולים, ועל כן עותרים הם לכך שבית בית המשפט יקבע את המשך המסגרת הטיפולית שלטענתם לה זקוק התובע. בנוסף עותרים לכך כי יפסק להם פיצוי בגין התקופה בה קיבל התובע את הטיפולים במכון פוירשטיין קרי, עד אוגוסט 2010 וכי החישוב יעשה לפי עלות של 10,000 ₪ לחודש.

 

 

36.לעומת טענות אלה טוען בא כוח הנתבע, שאין לפסוק לתובע פיצוי אפילו בגין עלות הטיפולים במכון פוירשטיין בעבר, מהסיבה כי התובעים פנו למכון זה על דעת עצמם וללא שיומלץ להם או שיופנו אליו על ידי ד"ר לזרי אשר המליץ בחוות דעתו על מכון רקנאטי. בא כוח הנתבע מוסיף וטוען, שמכון פוירשטיין אינו מתמחה בשיקום נפגעי ראש ואין בו רופאי שיקום. לטענת בא כוח הנתבע, ד"ר לזרי קבע, אם כי לא באופן וודאי, שהשיפור במצבו של התובע היה בעקבות הטיפולים שקיבל וכי קביעתו הייתה במסגרת הנחה שהניח, אך מכיוון שד"ר לזרי לא ביצע לתובע בדיקה קוגניטיבית בתחילת הטיפול, לא יכול היה לקבוע בחוות דעתו, שמצבו של התובע השתפר בעקבות הטיפול.

 

 

37.לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור, שמן הצד האחד, אין מקום לקבל טענות התובעים, כי יש לקבוע לתובע מסגרת טיפולית במכון פוירשטיין לעתיד. על יסוד הראיות שלפני, הטיפול במכון פוירשטיין הסתיים בשנת 2010. מן הצד האחר, אין אני מקבל טענות בא כוח הנתבע, שאין להכיר בטיפול שניתן לתובע במכון פוירשטיין וכן אין אני מקבל את הטענה, שלא הוכח שהטיפול הביא לשיפור במצבו של התובע. התובע פנה למכון פוירשטיין לאחר שלא נמצא מתאים לטיפול במכון רקנאטי, וכפי שהעיד ד"ר לזרי, מתברר שהטיפול הביא לשיפור ניכר במצבו.

 

 

38.הטיפול שהתובע קיבל במכון פוירשטיין החל בחודש ספטמבר 2006 (וראו נספח י"א לתצהיר עדותה הראשית של התובעת, מוצג ת/1), והוא נמשך עד אוגוסט 2010. ובסה"כ 48 חודשים. במהלך תקופה זו קיבל התובע 20 שעות טיפול שבועיות בעלות 110 ₪ לשעה (כערכו בתחילת תקופת הטיפול), דהיינו 2,200 ₪ לשבוע, שהם סך 9,460 ₪ לחודש.

 

על יסוד הנתונים שלעיל, הפיצוי לתובע בראש נזק זה מגיע כדי סך 598,019 ₪, ובמעוגל 598,000 ₪. החישוב שערכתי תויק בתיק המוצגים וסומן כחישוב מס' 6.

 

 

39.מכיוון שקבעתי כי התאונה שאירעה לתובע היא תאונת עבודה, מתעוררת השאלה, האם לא היה התובע זכאי למימון הטיפולים במעון פוירשטיין על ידי המוסד לביטוח לאומי. בעניין זה הנני סבור, שהטיפולים שהתובע קיבל במכון פוירשטיין אינם באים בגדר הטיפולים הרפואיים שעל המוסד לביטוח לאומי לממן, ולפיכך, יהיה התובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה מהנתבע, כאמור לעיל.

 

 

יא. טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה

 

40.בשלבים הראשונים לפסק דין זה קבעתי, שהתאונה שאירעה לתובע היא "תאונת עבודה", שכן אירעה בשעה שהתובע עשה דרכו ממקום עבודתו לביתו. כפועל יוצא מכך, התובע היה זכאי לקבל את טיפולי הפיזיותרפיה וההידרותרפיה מאת המוסד לביטוח לאומי.

 

 

41.על כן, הנני דוחה עתירת התובעים לפיצוי בראש נזק זה.

 

 

י"ב. טיפולי קלינאי תקשורת

 

42.ד"ר לזרי קבע התובע זקוק לטיפול קלינאי תקשורת בתדירות של פעמיים בשבוע למשך שנה.

 

הנני פוסק אפוא לתובע פיצוי בראש נזק זה בסכום של 10,000 ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה.

 

 

י"ג. רכיבה טיפולית

 

43.התובעים טוענים כי התובע צריך ועובר בפועל במסגרת טיפוליו במכון פוירשטיין טיפולים ברכיבה טיפולית על סוסים בתדירות של פעם ביום בהמלצת בית לוינשטיין, הוסיפו וטענו כי אף ד"ר לזרי אישר את הצורך בטיפולים מסוג זה, אשר לטענתם הוו גורם נוסף לשיפור שחל אצל התובע (סע' 8.2 לסיכומים). התובעים עותרים לחשב את הפיצוי בגין רכיבה טיפולית בהתאם לסך של 290 ₪ לחודש.

 

 

44.אציין, כי בחוות דעתו של ד"ר לזרי הוא לא התייחס לעניין הרכיבה הטיפולית, אם כי התייחס לשיפור במצבו עקב הטיפולים אותם קבל גם בחוות הדעת מטעמו אך גם בעדותו.

 

 

45.בסיכום ביניים של אשפוז שנערך בבית החולים לוינשטיין ביום 9.5.2005, הומלץ על טיפול "רכיבה על סוסים לשיפור תנועתיות ומצב נפשי" (ראו נפסח ג' למוצג ת/1).

 

 

46.הרכיבה הטיפולית הינה מהטיפולים אותם קיבל התובע. שוכנעתי שסוג טיפול זה תרם ותורם לתובע הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הנפשית, לפיכך, הנני פוסק לתובע פיצוי עבור רכיבה טיפולית לתקופת העבר, למשך 5 (חמש) שנים ממועד שחרורו מבית החולים לוינשטיין (22.5.2005), בהיקף של שני מפגשים, בשבוע בעלות 250 ₪ כל מפגש, דהיינו סך 2,150 ₪ לחודש.

 

על יסוד נתונים אלה, הפיצוי בראש נזק זה מגיע כדי הסך 149,000 ₪. החישוב שערכתי תויק בתיק המוצגים, וסומן כחישוב מס' 7.

 

 

י"ד. מכון כושר לנכים

 

47.ב"כ התובעים עתר לפיצוי התובע בגין הוצאות השתתפות בפעילויות ספורט לנכים, המתקיימים במכון ווינגייט, בסך של 290 ₪ לחודש (סע' 8.2 לסיכומים).

 

 

48.בחוות דעתו של ד"ר לזרי, כמו גם בעדותו, אין התייחסות לצורך התובע בפעילות ספורטיבית מעין זו. עם זאת, במכתב סיכום מחלה מבית החולים "לוינשטיין" המליצה המרפאה בעיסוק על המשך פעילות מובנת מוטורית נוספת לפיזיותרפיה, כמו השתלבות בחדר כושר מותאם, ושחיה בתנאים מבוקרים (ראו סיכום מחלה מיום 16.6.2006, נספח ד' ל- מוצג ת/1).

 

 

49.פעילות גופנית היא דבר חשוב לכל אדם, בוודאי לאדם שנפגע קשה. נזכור, שהתובע עצמו דאג לבקר במכון כושר לפני התאונה, ואין מקום שבעקבות התאונה תמנע מהתובע האפשרות להמשיך ולבצע פעילות גופנית. הפיצוי בראש נזק זה אמור אפוא לשקף את תוספת העלות שנגרמה לתובע בעקבות התאונה, לרבות עלות הנסיעות למכון כושר המותאם למגבלותיו.

 

 

50.הנני מעריך אפוא את הפיצוי בראש נזק זה בסכום של 200,000 ₪ לעבר ולעתיד, ערכו של הסכום בתאריך פסק דין זה.

 

 

ט"ו. שיקום מיני

 

51.ד"ר לזרי, בחוות דעתו מתאריך 30.8.2006, ציין את הצורך של התובע במעקב וטיפול במכון לשיקום מיני ואת הצורך שלו בטיפול אישי וטיפול זוגי (מוצג ת/14).

 

 

52.מטעם התובעים העידה לפני מומחית לשיקום מיני, ד"ר רונית אלוני, אצלה קיימו התובע ואשתו שני מפגשים עד שמצבו של התובע התדרדר בעקבות ניתוח שעבר, אך שמפגשים אלה חודשו לאחרונה עם התאוששות התובע. ד"ר אלוני הגישה חוות דעת מטעמה והיא נחקרה עליה, בהסתמך על חוות דעתה טענו התובעים כי עלות טיפול מיני זוגי למשך שנה היא 44,200 ₪, ועלות טיפולי המעקב למשך עשור הינה 22,100 ₪. לטענת התובעים לעלויות אלה יש להוסיף עלות של כיסא מותאם למוגבלותו של התובע, ועלותו סך 3,500 ש"ח, כאשר אותו צריך להחליף פעם אחת, משמע, מדובר בסך של 7,000 ₪ וסך נוסף של 3,000 ₪ בגין תרופות.

 

 

53.התובעים עתרו אפוא לכך, שהפיצוי בגין ראש נזק זה יעמוד על סך כולל של 76,300 ₪. עוד הוסיפו התובעים, שעל הנתבע נטל הוכחת טענתו, בדבר אי זכאותו של התובע לקבל הפיצויים בגין ההוצאות הרפואיות מהנתבע, שכן לטענת התובעים, הנתבע לא הוכיח שעקב חקיקת "חוק ההתייעלות הכלכלית", נפגעי תאונות דרכים זכאים לקבל שירותי בריאות ללא הגבלה מקופת חולים.

 

 

54.הנתבע התנגד לטענות התובעים הנ"ל ועתר לכך כי לא יפסק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה. הצורך בטיפול שיקומי בתחום המיני הוכח, ואף העלויות הוכחו, ואין מקום למנוע מהתובעים הפיצוי בראש נזק זה.

 

 

55.על כן, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדיים, הנני מעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סכום של 40,000 ₪.

 

 

 

ט"ז.הוצאות רפואיות, אביזרים, תרופות וטיפולים רפואיים

 

56.ב"כ התובעים טען, כי יש לפצות את התובע עבור אביזרים שונים שהתובע נזקק וזקוק להם ואשר אותם אינו מקבל מהמוסד לביטוח לאומי, או מקופת החולים בה הוא חבר. ב"כ התובע מעריך הפיצוי בראש נזק זה בסכום גלובאלי של 200,000 ₪.

 

לעומת זאת, בא כוח הנתבע טען, כי לתובע לא מגיע כל פיצוי בראש נזק זה הן משום שהוא זכאי לקבלת האביזרים רפואיים להם הוא זקוק מקופת החולים או מהמוסד לביטוח לאומי. לחילופין טען בא כוח הנתבע, שאת הפיצוי יש לפסוק עבור רשימת האביזרים שנקבעה על ידי ד"ר לזרי בחוות דעתו ובהתאם לדבריו בעדותו וזאת על פי העלויות שנקבעו בחוות דעתו של מר גדעון האס שהוגשה מטעם הנתבע.

 

 

57.מכיוון שקבעתי כי מדובר בתאונת עבודה, התובע היה זכאי לקבל מאת המוסד לביטוח לאומי, ובאמצעות קופת החולים בה הוא חבר, את כל הטיפולים והאביזרים הדרושים לו, וראה לעניין זה סימן ג' בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995, וכן בע"א 2596/92 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' כהן (פורסם במאגר נבו, 1995), שם נקבע:

 

"אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה, עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות (ע"א 30/89 שבו נ' אילוז, פ"ד מו(2) 456, 462). כשיכול הוא לקבל טיפול רפואי מלא מהמוסד לא נגרם לו נזק בר פיצוי בגין טיפול רפואי (דברי השופט ברנזון בע"א 570/75 סייג נ' לוי, פ"ד ל(2) 541, 547 מול האות ו')."

 

עם זאת, למטה מדברים אלה נקבע:

 

"אכן, יתכנו מקרים בהם יוברר שטיפול רפואי בעל אופי ואיכות מסוימים אינם מסופקים לנפגע בתאונת עבודה על ידי המוסד, שאז המזיק עלול להיות מחויב בהם. אך תנאי לכך הוא שהתובע יפעל בסבירות לקבל את הטיפול לו הוא זכאי מהמוסד, ורק כשזה לא ינתן לו, יוכל לתבוע פיצוי בגינו מהמזיק. בענייננו לא פעל כך התובע, והעובדות מלמדות שהוא לא פעל למיצוי זכויותיו מהמוסד."

 

 

58.במקרה שלפני, ומכיוון שמדובר בתאונת עבודה, התובע היה זכאי לסיפוק הטיפולים הרפואיים והאביזרים השונים מאת המוסד לבטוח לאומי.

 

על כן, הנני סבור, שאין מקום לפסוק לתובע פיצוי באש נזק זה.

 

 

י"ז. התאמת דיור לעבר ולעתיד

 

59.על פי ד"ר לזרי יש לבצע התאמות בביתו של התובע. לדעת ד"ר לזרי קובע כי יש לשפר את הנגישות לבית שיוכל התובע להיכנס מהחינה לבית בכיסא גלגלים. ד"ר לזרי הוסיף וקבע, כי יש לבצע בתוך הבית פתחים רחבים ויש לדאוג לנגישות לחדר השירותים והמקלחת, וכן יש לדאוג לשירותים מותאמים לכיסא שירותים, ויש לדאוג למקלחת מותאמת ורחבה המאפשרת נוכחות מטפל. בנוסף לאלה, יש לייחד חדר לשימושו של המטפל שיטפל תובע.

 

 

60.מטעם התובעים הוגשה תכנית שינויים מוצעים בבית התובע מיום 8.8.2005, אותה ערכה האדריכלית פורת חגית (מוצג ת/7) וחוות דעתו של שמאי המקרקעין מר רן ברקובסקי (מוצג ת/4), בה העריך מר ברקובסקי את ביצוע ההתאמות בבית עבור התובע בהתאם לתכנית האדרכלית הגב' פורת בסך של 70,000 $.

 

מטעם הנתבע הוגשה חוות דעתו של האדריכל מר חיים בן ארי (נ/14), אשר העריך את השינויים שיש לבצע בבית התובע על מנת שזה יהפוך להיות מותאם לצרכיו בהתאם לחוות דעתו של ד"ר לזרי, בסך של 85,500 ₪, כאשר קבע הוא כי שטחו של בית המגורים בו מתגורר התובע מתאים לצרכיו.

 

 

61.התובעים סמכו בטענותיהם על חוות דעתו הראשונה של ד"ר לזרי וטענו שד"ר לזרי הדגיש שאין בשיפור בהליכה של ד"ר לזרי כדי לשנות את קביעתו לגבי הדרישות בהתאמת הבית. התובעים הוסיפו וציינו כי על אף שביתו של התובע יפה ומטופח אולם אין הוא מותאם לצרכיו וטרם בוצעו בו כל ההתאמות הנדרשות מחוסר כספים. בהתאם לכך עתרו לקבלת פיצוי בהתאם לשינויים וההתאמות בבית על פי תכנית השינויים שערכה האדרכלית חגית פורת (נספח ח, של מוצג ת/1 ו- מוצג ת/7) בהתאם לפרוגרמה שערכה בחוות דעתה המומחית מטעמם גב' שיפמן (מוצג ת/3), וטענו כי יש לפסוק את הפיצוי בגין השינויים וההתאמות בהתאם לעלויות כפי שנקבעו על ידי המהנדס והשמאי רן ברקובסקי (מוצג ת/4).

 

לגישת התובעים, אין מקום לקבל את חוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבע ואשר נערכה על ידי מר הס, משאינו מומחה ו/או מורשה לעסוק בנושא דיור. הוסיפו וטענו כי המלצותיו של העד מטעם הנתבע, מר בן ארי אינן ישימות ועל כן אין לאמצן. עוד התנגדו להצעת הנתבע לביצוע הרחבה /בנית חוץ וטענו כי מדובר בעלות יקרה פי כמה מבניה של קירות פנים.

 

 

62.לאחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים ואת הראיות שלפני, הנני מקבל את טענות התובעים, כי יש לפסוק לתובע פיצוי עבור התאמות שונות שיש לבצע בבית מגוריו. אציין, כי פגיעתו הקשה של התובע, מחייבת שינויים מהותיים בבית, והתאמת הקומה הראשונה למגורי התובעים, כמו גם התקנת חדר שישמש את המטפל שיטפל בתובע.

 

 

63.על כן, הנני פוסק לתובעים פיצוי בראש נזק זה בסכום של 250,000 ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה.

 

 

י"ח. מיזוג אוויר

 

64.בחוות דעתו (מוצג ת/14) קבע ד"ר לזרי כי בשל פגיעתו של התובע סובל הוא מחוסר יכולת לווסת את חום גופו. לפיכך קבע ד"ר לזרי, כי יש צורך במערכת מיזוג אוויר עם מערכת בקרה אקלים. ואולם, עדותו משנת 2009, ובשל השיפור במצבו של התובע, חזר בו מר לזרי מן הצורך בקיומה של מערכת בקרת אקלים, אך הדגיש הוא את הצורך במערכת מיזוג אוויר רגילה. בהתאם לדבריו מנגנון ההזעה כנראה פועל, אך שהסיבולת של התובע נמוכה יותר מהסיבולת של אדם רגיל.

 

 

65.בא כוח הנתבע טען, כי זיקת התובע למזגן הינה כזיקת כל אדם בריא למזגן. בחקירתו לד"ר לזרי ניסה ב"כ הנתבע להראות כי התובע זקוק למיזוג כמו כל בן אדן אחר. בהסתמך על כך טען ב"כ הנתבע כי בהתאם לדבריו של ד"ר לזרי בעדותו יזדקק התובע מזגן רק בימים בהם יש עומס חום. בא כוח הנתבע הוסיף וטען, כי אין ספק שבבית התובע היה ממוזג עובר לתאונה ועל כן עתר לדחות את עתירת התובעים בגין ראש נזק זה.

 

 

66.מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של מר משה קצין, מתאריך 30.7.2008, אשר מבוססת על התקנת שני מזגנים שמופעלים במשך 8 חודשים בחלק משעות היממה. לאחר ששקלתי את חוות הדעת ואת טענות באי כוח הצדדים, הנני מקבל את חוות דעתו של מר קצין ולפיה עלות ממוצעת חודשית של אחזקת שני המזגנים לחודש הנה 465 ₪.

 

לאור הנ"ל ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין הנני קובע כי על אף השיפור במצבו של התובע, עדין הוא זקוק למזגן אם כי ללא מערכת אקלים. לאור זאת הנני פוסק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה החל מתאריך 22.5.2005 (מועד שחרור התובע מבית החולים "לוינשטיין"). לפיכך הפיצוי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, יהיה כדלקמן:

 

(א)רכישה ראשונית של שני מזגנים והחלפות עתידיות25,000₪.

(ב)הוצאות אחזקה ושימוש בעבר (במעוגל)56,500₪.

(ג)הוצאות אחזקה ושימוש בעתיד (במעוגל)86,000₪.

------------------

סך הכל167,500₪.

 

החישובים שערכתי תויקו על ידי בתיק המוצגים, וסומנו כחישובים מס' 8 ו- 9.

 

 

י"ט. ניידות

 

67.ד"ר לזרי קבע בחוות דעתו הראשונה, כי בשל מצבו התובע אינו יכול לנהוג בעצמו, וכי יש צורך בנהג. באשר לרכב הדרוש לתובע קבע ד"ר לזרי כי התובע זקוק לרכב עם מפתן ומושב מוגבהים שיאפשרו לו כניסה ויציאה בקלות. עוד קבע כי יש לצייד את הרכב במתקן לקיפול, פתיחה ואכסון כסא הגלגלים.

 

לטענת התובעים טרם התאונה החזיקו התובעים רכב שישמש את התובעת ואופנוע שישמש את התובע, וכי בעקבות התאונה היה צורך ברכישת רכב אשר ישמש את התובע.

 

 

68.התובעים טוענים, כי המוסד לביטוח לאומי אישר לתובע רכב ואן מסוג "פיאט סקודו" בתוספת אביזרים, אלא שהתובע העדיף לרכוש רכב מסוג "הונדה אקורד", קטן יותר, ועלות אחזקתו לטענת התובעים אף קטנה יותר. התובעים ציינו, כי רכב ההונדה הראשון שרכש התובע נגנב, וכי הוא רכש רכב נוסף מאותו סוג. עוד טענו התובעים, כי הוצאות התובע לניידות הינן גבוהות בשל הצורך בנסיעות הרבות לטיפולים השונים.

 

 

69.בא כוח הנתבע חולק על טענות התובעים לגבי סוג הרכב שאושר לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולטענתו, בהתאם לתעודת עובד ציבור שהוגשה אושר לתובע רכב מסוג "רנו סניק". בא כוח הנתבע הוסיף וטען, כי לתובעים היו שלושה מכוניות בנוסף לקטנוע, וכי בהתאם לעדותה של התובעת, היא הייתה מסיעה את התובע לטיפולים ברכבה וכי רק בהמשך היא החליפה את הרכב לרכב מסוג "הונדה אקרוד", שלטענת הנתבע כל בני המשפחה משתמשים בו לעיתים קרובות.

 

באשר להוצאות הניידות הרבות הנובעות מנסיעות שעשה התובע למכון פורשטיין, טען בא כוח הנתבע, שהטיפולים במכון פוירשטיין הופסקו כבר בחודש אוגוסט 2010. על כן עתר הוא להעמיד את הפיצוי בגין אחזקת רכב על סך 500 ₪ לחודש.

 

 

70.מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של מר קצין, שהעריך את עלותו אחזקתו של רכב מסוג "הונדה", כמו זה שנרכש על ידי התובע, לפי לחודש בסך של 2,616 ₪. על סמך חוות דעתו זו עתרו התובעים כי הפיצוי בגין ראש נזק זה לתקופת העבר יעמוד על סך של 115,995 ₪, בצירוף רבית והצמדה, וזאת בגין רכישת רכב והוצאות נסיעה שהיו לתובע. ואילו בגין תקופת העתיד עתרו כי הפיצוי יהי סך של 1,084,127 ₪.

 

התובעים הוסיפו ועתרו, כי יפסק להם פיצוי עבור רכישה ראשונית רכישה ראשונית של רכב (בהתאם לממוצע מחירי רכב הונדה אקורד שנרכש ורכב ואן שאושר על ידי המוסד לביטוח לאומי), שלאחר פטור יעמוד לטענתם סכום רכישת שני הרכבים על סך של 256,189 ₪.

 

 

71.לעומת טענות אלה, טען בא כוח הנתבע, שאין לפסוק לתובעים פיצוי בגין רכישת רכב ראשונית, ועתר להעמיד את עלות אחזקתו של הרב וההוצאות על סך 500 ₪ לחודש.

 

 

72.תצוין העובדה, שהתובע הוכר על ידי משרד הבריאות כמוגבל בניידות, הזקוק לרכב כאמצעי תנועה בגלל רגליו הנכות (ראו אישור מיום 4.7.2005 נספח יט' למוצג ת/1). התובע הוכר במוסד לביטוח לאומי כבעל מוגבלות 100% בניידות, וביום 6.10.2005 אושר לו רכב מסוג "פיאט סקודו", כולל אביזרים שאושרו לו על ידי על ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים לעניין רכב מיוחד. מאוחר יותר ביום 27.3.2006 ובעקבות בדיקה נוספת שבוצע לתובע אושר לו על ידי המוסד לביטוח לאומי רכב מסוג "שברולט" (ראו אישורים המצורפים למוצג ת/1). עם זאת רכש התובע רכב מסוג "הונדה אקרוד" בעלות של 100,000 ₪, כמופיע בחשבונית המצורפת לתצהירה של התובעת 1 והמסומן ת/1). ביום 27.3.2007 אושרה לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי הלוואה עומדת בשיעור 75% מהמסים החלים על הרכב הנרכש בפועל על ידי התובע, אם כי לא יותר מ 41,231 ₪.

 

 

73.בשים לב למהות הפגיעה בתובע, והצורך בכלי רכב בעל מאפיינים מיוחדים, שנקבעו על ידי ד"ר לזרי, ובאביזרים מיוחדים, ובשים לב למכונית שבסופו של דבר נרכשה על ידי התובע ותאמה את צרכיו, הנני מעריך את סכום ההשקעה הראשונית בסך 200,000 ₪. ככל שהדברים נוגעים להוצאות האחזקה החודשית, הרי שמן הצד האחד, יש לפצות את התובע רק עבור תוספת הוצאות הניידות שנגרמו לו בעקבות התאונה, אך מאידך, יש לזכור, כי לפני התאונה התובע התנייד באמצעיות אופנוע שהיה בבעלותו, והוצאות אחזקתו היו זולות לאין שיעור מהוצאות האחזקה של מכונית פרטית, המצוידת באביזרים מיוחדים.

 

על כן, הנני סבור, כי את חישוב ההוצאות, לעבר ולעתיד יש לערוך על פי הסכום בו נקב מר קצין, דהיינו, 2,600 ₪ לחודש, שמשקף הוצאות ניידות של בחודש בלבד. סכום זה משקף את הוצאות הפחת שיש להביא בחשבון, לצורך יצירת קרן להחלפת המכונית בעתיד.

 

 

74.על יסוד הנתונים שלעיל, הפיצוי עבור ראש נזק זה, יהיה כדלקמן:

 

(א)רכישה ראשונית200,000₪.

(ב)הוצאות אחזקה בעבר (במעוגל)316,000₪.

(ג)הוצאות אחזקה בעתיד (במעוגל)482,000₪.

------------------

סך הכל998,000₪.

 

החישובים שערכתי בראש נזק זה תויקו על ידי בתיק המוצגים, וסומנו כחישובים 10 ו- 11.

 

 

כ. הוצאות מוגברות לכביסה וליבוש

 

75.התובעים עתרו לפצותם עבור הוצאות מוגברות של כביסה וייבוש. ואולם, על פי עדותו של ד"ר לזרי, התובע לא איבד את השליטה בסוגרים, ולא מצאתי כי בנסיבות העניין נגרמו לתובעים הוצאות מוגברות של כביסה וייבוש.

 

על כן, הנני דוחה עתירת התובעים לקבלת פיצוי בראש נזק זה.

 

 

כ"א. נזק שאינו נזק ממון

 

76.על יסוד הנתונים שהובאו לעיל, גילו של התובע, שיעור נכותו ותקופת אשפוזו, הפיצוי עבור הנזק הלא ממוני שנגרם לו, מגיע כדי סכום של 225,600 ₪.

 

החישוב שערכתי תויק על ידי בתיק המוצגים, וסומן כחישוב מס' 12.

 

 

כ"ב. עלויות נופש והוצאות עודפות

 

77.התובעים טענו, שהתובע נהג לנסוע לחו"ל, לרבות לחופשות סקי, וטענו כי הוא זקוק להמשיך ולצאת לחופש/נופש כאמור, לגישתם אין למנוע מהתובע זאת בשל פגיעתו. בהתחשב בעליות הנופש ובעלויותיו גם עבור מלווה שילווה את התובע עתרו הם כי יפסק לתובע פיצוי בגין זאת בהתאם לפסקי הדין בעניין ב"ש 7092/03 יצחק נ' "הפול" ות"א 584/06 פלוני ואח' נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ ("הפול"), שם נפסק סך של 50,000 ₪ לגבי ראש נזק זה.

 

התובעים הוסיפו וטענו, כי לתובע ומשפחתו היו הוצאות כלכלה שוטפות, כגון מזון למטפלים, הוצאות בילוי של התובע שהוכפלו בגלל המטפלים, הוצאות הנובעות ממצבו של התובע כגון הוצאה בגין רכישת נעלים מיוחדות וכו'. לאור כך עתרו הם כי בגין ההוצאות השונות אותם היו חייבים להוציא התובעים יפסק להם פיצוי בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.

 

 

78.טענותיהם של התובעים והנזק הנטען בגין הוצאות עודפות כאמור, לא הוכח בפני. עם זאת, נראה הדבר שהתובע לא יוכל לשוב ולעשות סקי, אך הפסדו בעניין זה נכנס לגדר הפיצוי שעניינו נזק שאינו נזק ממון. ככל שהתובע יצא לחופשות, בליווי המטפל, הרי שהוצאות אלה כבר מגולמות בפיצוי שנפסק עבור עזרת צד שלישי.

 

על כן, הנני דוחה עתירת התובעים בראש נזק זה.

 

 

כ"ג. אפוטרופוס לעבר ולעתיד

 

79.התובע אינו מסגול לטפל בעניינו, ומטעם זה מונתה אשתו, התובעת מס' 2 כאפוטרופא לו, וזאת בהתאם לצו מינוי אפוטרופוס, שניתן בתאריך 6.12.2005 לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962. יצוין כי הצו ניתן לראשונה ביום 18.8.2004, הוארך ביום 29.1.2005 תוקן ביום 6.12.2005. וניתן צו מינוי כללי לתובעת ביום 18.8.2004 (ראו צו מינוי אפוטרופוס נספח א לתצהיר עדות ראשית של הגב' ק' המסומן ת/1).

 

 

80.התובעים עתרו כי יפסק לתובעים פיצוי בגין ראש נזק זה בהתאם לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופוסים) התשמ"ט-1988, ואשר יעמוד על סך 82,000 ₪ בגין תקופת העבר, ואילו בגין תקופת העתיד עתרו כי יפסק להם פיצוי בסך של 203,658 ₪.

 

 

81.לעומת טענות אלה, טען בא כוח הנתבע, כי יש להעמיד שכר האפוטרופוס על הסך 240 ₪ לחודש, וזאת בהסתמך על חוות דעתו של מר האס מטעם התובעים, ובהתחשב בכך שהתובע לא הוכיח, כי נגרמה לו הוצאה כלשהי בגין אפוטרופסות בעבר לטענתה.

 

אזכיר בהקשר זה, שהפיצוי אותו קובע בית המשפט הדן בתביעת נזיקין בראש נזק זה, אינו שכרו של האפוטרופוס, כי אם גובה הפיצוי לניזוק עקב הצורך להזדקק לאפוטרופוס והעלות הכרוכה בכך (וראו: ע"א 1134/98 אופירה מוגרבי נ' אוסדון מימון, פ"ד נה(1) 729 (1999)).

 

 

82.מכל מקום, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני מעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סכום של 300 ₪ לחודש, כערכו בתאריך פסק דין זה. לפיכך, הפיצוי עבור שכר האפוטרופוס, בעבר ובעתיד, החל מיום שחרורו של התובע מבית החולים לוינשטיין, יהיה כדלקמן:

 

(א)עבור תקופת העבר (במעוגל)36,500₪.

(ב)עבור תקופת העתיד (במעוגל)56,000₪.

-------------------

סך הכל92,500₪.

 

החישובים שערכתי תויקו על ידי בתיק המוצגים, וסומנו כחישובים מס' 13 ו- 14.

 

 

כ"ד. תביעת התובעת מס' 2

 

83.התובעת מס' 2, אשתו של התובעת, עתרה לקבל פיצוי בגין ההשקעה, המאמץ והעזרה אותם נתנה היא לתובע, בתביעתם טענו התובעים וציינו את העובדה כי התובעת 2 עמדה לצידו של התובע וטיפלה בו במסירות לצד המטפלים שהיו לו לאורך כל הדרך וכי היא ממשיכה לעשות כן. התובעים אף ציינו כי המצב הכלכלי של התובעים כפה על התובעת להפוך למטפלת נוספת של התובע במיוחד בשעות הלילה, התובעים מציינים את הקשיים הכרוכים בכך במיוחד לאור מצבה הבריאותי של התובעת והיותה חולת סכרת (ראו סע' 7.3, 17 לסיכומי התובעים).

 

עוד טענו התובעים, שהתובעת מס' 2 נפגעה בעצמה, שכן חייה השתנו מן הקצה אל הקצה. לפיכך עתרו התובעים לפיצוי בראש נזק זה לפי שיקול דעת בית המשפט.

 

 

84.בא כוח הנתבע מתנגד לטענות שהועלו על ידי התובעים בדבר זכאותה של התובעת לפיצוי כנדרש על ידי התובעים. לטענתה התובעת עבדה במלון גם טרם אירוע התאונה, מה גם שלטענתה דבר מצבה הבריאותי של התובעת לא הוכח.

 

 

85.אין ספק, שעזרתה ונוכחותה של התובעת הייתה כרוכה בקשיים רבים, אין ספק כי עזרתה העסיקה אותה שעות רבות בעיקר בשעות הלילה, וכי ההשקעה העצומה שלה בבעלה נשאה פרי, ועזרה לשיפור במצבו של התובע. אף אין ספק שאורח חייה השתנה לחלוטין בעקבות התאונה. עם זאת, למעט פיצוי עבור עזרה שהתובעת העניקה, מעניקה ותעניק לתובע, בבחינת מיטיב, אין התובעת זכאית לפיצוי, שכן לא מתקיימים לגביה הקריטריונים של "הקרוב הנוכח" או "הקרוב הנעדר".

 

 

86.בהעדר יכולת להעריך את שווי העזרה שהתובעת העניקה לתובע, ועוד תעניק לו בעתיד, הנני פוסק לתובע סכום גלובלי של 200,000 ₪.

 

 

כה. ניכויים מהפיצויים

 

87.התובע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה ב"נכות כללית". על כן קיבל התובע קצבת נכות כללית, וקצבת שירותים מיוחדים, כמו כן קיבל התובע, ועוד יקבל קצבת ניידות.

 

משקבעתי כי התאונה הינה תאונת עבודה, הרי יש לנכות מסכום הפיצויים את סכום קצבת הנכות מעבודה שהתובע היה מקבל אם היה מגיש תביעתו לקביעת נכות מעבודה, ולא את סכום קצבת הנכות הכללית. כמו כן יש לנכות מסכום הפיצויים את סכום הקצבה המיוחדת שהייתה משולמת לו, ואת קצבת הניידות.

 

 

88.על פי חוות דעת אקטואריות המעודכנות, שהוגשו מטעם הנתבע, הסכום שיש לנכות מהפיצויים הוא כדלקמן:

 

(א)דמי פגיעה וקצבת נכות מעבודה3,209,809₪.

 

(ב)קצבה מיוחדת:

 

(1)סכום הקצבה2,071,726₪.

(2)מענקים מיוחדים169,907₪.

(3)ריבית על תשלומי העבר196,907₪.

-----------------

2,438,540₪.

 

(ג)קצבת ניידות (כנפגע עבודה):

 

(1)סכום הקצבה462,585₪.

(2)תוספת לנפגע עבודה143,257₪.

(3)ריביתעל תשלומי העבר11,500₪.

----------------

617,342₪.

------------------

סך כל הניכויים6,265,691₪.

 

 

כו. סוף דבר

 

89.על יסוד האמור לעיל, חישוב הפיצויים המגיעים לתובע הוא כדלקמן:

 

(א)הפסד השתכרות בעבר (סעיף 26 לעיל)1,824,000₪.

(ב)הפסד השתכרות בעתיד (סעיף 27 לעיל)887,000₪.

(ג)עזרת הזולת בתקופת האשפוז (סעיף 30 לעיל)87,500₪.

(ד)עזרת עובד זר בעבר (סעיף 31(ה) לעיל)2,067,000₪.

(ה)עזרת עובד זר בעתיד (סעיף 32 לעיל)3,148,000₪.

(ו)תשלומים למכון פוירשטיין (סעיף 38 לעיל)598,000₪.

(ז)טיפולי קלינאי תקשורת (סעיף 42 לעיל)10,000₪.

(ח)רכיבה טיפולית (סעיף 46 לעיל)159,000₪.

(ט)מכון כושר לנכים (סעיף 50 לעיל)200,000₪.

(י)שיקום מיני (סעיף 55 לעיל)40,000₪.

(יא)התאמת דיור (סעיף 63 לעיל)250,000₪.

(יב)מיזוג אויר, עבר ועתיד (סעיף 66)167,500₪.

(יג)ניידות (סעיף 74 לעיל)998,000₪.

(יד)נזק שאינו נזק ממון (סעיף 76 לעיל)225,600₪.

(טו)שכר לאפוטרופוס (סעיף 82 לעיל)92,500₪.

(טז)פיצוי לתובעת מס' 2 (סעיף 86 לעיל)200,000₪.

-----------------

10,954,100₪.

(יז)ניכוי מהפיצויים (סעיף 88 לעיל)6,265,691₪.

------------------

הסכום לתשלום4,688,409₪.

 

 

90.אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

 

(א)הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך 4,688,409 ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה.

 

(ב)הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסכום של 719,000 ₪. בנוסף לסכום זה, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את ההוצאות שנגרמו להם בקבלת חוות דעת המומחים מטעמם, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, מהתאריך בו בוצע כל תשלום, והכל על סמך הקבלות שהתובעים ימציאו לבא כוח הנתבע.

 

ניתן היום, ל' אב תשע"ד, 26 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.