מועצה מקומית אלעד תשפה את ביטוח לאומי על פיצויים לתושב שהותקף ע"י עדת כלבים משוטטים

 פסק דין

א.מבוא

1.התביעה הינה תביעת שיבוב ושיפוי של המוסד לביטוח לאומי שהוגשה מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1945 להחזר תגמולים ששילם התובע לנפגע, מר ש' שעיו, בשל תאונה.

2.התאונה, עפ"י הנטען, אירעה בבקרו של יום 29.8.02, עת עשה הנפגע את דרכו לעבודה בהולכו ברח' בן זכאי בעיר אלעד, כשהותקף ע"י עדת כלבים משוטטים.

3.לפי הנטען, ניסה הנפגע לנוס על נפשו, ונפל על גל אבנים שחוצץ בין שני רחובות ונפגע בכל חלקי גופו, ובעיקר ברגלו הימנית.

4.הנתבעת 1 הינה העיר בתחומה התרחשה התאונה.

5.הנתבעת 2, סהר-ציון חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את אחריותה של הנתבעת 1 כלפי צד שלישי בפוליסת ביטוח שמספרה 5160244002.

6.הצדדים חלוקים ביניהם הן בסוגיית האחריות והן בסוגיית הנזק, לרבות בסוגיית החבות של הנתבעת מספר 2.

ב.התאונה

7.הנתבעת 1 הכחישה את האירוע המתואר ע"י הנפגע וטענה כי כלל לא נפל ונחבל כתוצאה ממנוסה מעדת כלבים.

8. העדות היחידה לגבי עצם התרחשות התאונה בשטחי הנתבעת 1 הינה עדותו של הנפגע. אמנם הנתבעות הכחישו את האירוע וניסו להטיל ספק באמינותו של הנפגע, אך כשלעצמי מצאתי כי עדותו סדורה ועולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו, והוא הותיר בי רושם אמין.

9. אמנם גרסתו אינה מושלמת, וישנן תמיהות מסוימות בגרסתו. כך למשל העובדה כי לא היה עקבי באשר למספר הנפילות שאירעו במהלך מנוסתו מן הכלבים, כאשר מחד גיסא בטפסים של המל"ל אודות התאונה (ת/4) עולה כי נפל פעם אחת בהגיעו לגדר האבנים, ומאידך גיסא טען בתצהירו (נספח א' למוצגי התובע ס' 2,5) כי נפל פעמיים, פעם הופל ע"י הכלבים ופעם נוספת עת נתקל בגדר האבנים. תמיהה נוספת מעוררים הסבריו בביהמ"ש בנוגע לסתירה זו, עת טען כי הנפילה השנייה היתה הנפילה הרצינית מבין השתיים, ולכן ככל הנראה בגרסתו הראשונה לא הזכיר את הנפילה הראשונה, אך תמוה מדוע נפילתו הראשונה, במהלכה איבד הכרתו, לא נחשבה בעיניו כרצינית (פרוטוקול הדיון מיום 3.12.13 עמ' 12 ש' 16-22).

10. עם זאת, גרסתו הבסיסית, לפיה חש מאוים מלהקת כלבים, ברח ונפל תוך שהוא נתקל בגדר אבנים הינה עקבית, ברורה ולא נסתרה. יהיה זה בהחלט סביר להניח כי אדם המרגיש מותקף ע"י מספר כלבים מאיימים ינסה לברוח ולא יחשב את מסלול בריחתו בדקדקנות. בהחלט אף יתכן כי הנפגע לא ראה צורך להדגיש נפילתו הראשונה בעטיים של הכלבים באשר נזקי הגוף עבורם תבע פיצוים נגרמו בעטייה של הנפילה השנייה מגדר האבנים.

11. לא התעלמתי מכך שעדות הנפגע הינה עדות יחידה של בעל דין ונבחנת בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות. לעדותו מצאתי תימוכין בעובדה כי כמה ימים לאחר התאונה התקשרה אשתו ודיווחה על התקרית באופן התואם תלונה אמיתית ואותנטית (ראה נ/2).

12. זאת ועוד, אין ספק, כעולה מהתיעוד הרפואי, כי אכן הנפגע נחבל ברגלו בתקופה דנן, ובתיעוד הרפואי שהוגש, לרבות בחוות דעת הרפואית מטעם מומחה בית המשפט, לא נמצאה אי התאמה לנסיבות הנטענות. הנתבעים לא הציגו כל הסבר אחר לפציעה זו, ומשכך טענת הנפגע באשר לעצם האירוע לא נסתרה.

13. עוד אציין כי עדותו של הנפגע התיישבה גם עם תנאי המקום. הגם שלא עלה בידי לקבל כי הנפגע נפל בשל מכשול, כפי שיפורט בהמשך, הגיון הדברים ונתוני הזירה בהחלט מצביעים על אפשרות נפילה במקום מצד אדם שנמצא במנוסה ואינו שת ליבו לדרך (לעניין זה ראה תמונות הזירה אשר צורפו לכתב התביעה במסגרת מוצגי התובע ת/1)

14. אמנם הנפגע לא הביא לעדות את העובדת הזרה, אשר לטענתו, הייתה עדה לתקיפתו ע"י להקת הכלבים, ואף הניסה אותם באמצעות מקל שאחזה בידה (פרוטוקול הדיון מיום 3.12.13 עמ' 11 ש' 20-21) על מנת לתמוך בגרסתו, ואכן לעיתים הימנעות מהבאת עד רלוונטי פועלת להחלשת גרסתו של בעל הדין הנמנע, אך אין זה כלל מוחלט. במקרה דנן, מטבע הדברים הנפגע לא הכיר את אותה עובדת זרה, וברי כי אין לצפות כי מיד לאחר נפילתו, בעודו סובל כאבים יתפנה לרשום את שמה כהכנה לתביעה עתידית. בהחלט אף יתכן כי בשלב הנ"ל הנפגע אף לא ציפה כי ביום מן הימים תוכחש העובדה כי נפל בשל עדת הכלבים.

15.משמעות חלק מן האמרות בפסיקה ביחס לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) (ראה למשל דברי השופט הכהן בע"א 761/79 חנוך פינקל נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ פ"ד לה (2), 48 17/09/80) אינה שעל בעל דין לשאת באמתחתו עד בכל אשר יפנה שמא יפול וייפגע, וכי אם אין עד ראייה נגזר גורל ההכרעה לשבט. המשמעות היא שעל ביהמ"ש לבחון בקפידה אמינות הגרסה, משעה שאין לה תימוכין בעדות נוספת, אך אם לא נפלו בה פרכות לאחר בחינה פנימית וחיצונית של העדות, היא נחזית מהימנה.

16. מנגד העד מר רמי ארזי, מנהל אגף איכות הסביבה בעיריית אלעד, לא היה עקבי בעדותו בעניין ידיעתו אודות התרחשות התאונה, כפי שתוארה על ידי הנפגע העד טען בתצהירו (ס' 10) כי בעירייה אין כלל רישומים משנת 2002, השנה בה ארעה התאונה, קרי לא ניתן לברר האם האירוע דווח ותועד, אך בביהמ"ש טען כי ניתן בנקל לבחון את פניות מוקד העירייה מן התקופה הרלוונטית ולברר האם ניתן דיווח אודות התאונה, ובדיווחים לא מצוי דיווח אודות תאונת הנפגע. (עמ' 15 ש' 29-30). סתירה זו מכרסמת במהימנות הנתבעת לעניין התרחשות התאונה.

17. לאור האמור לעיל אני קובע כי הנפגע אכן נפל כגרסתו במהלך מנוסתו מעדת הכלבים.

סוגיית אחריות הנתבעות:

הנתבעת 1

18.המסגרת הנורמטיבית לאורה תיבחן שאלת האחריות הינה בראש ובראשונה עוולת הרשלנות, שיסודותיה כהגדרתם מצויים בסעיפים 35,36 לפקודת הנזיקין.

19. התובע טען כי האחריות לאירוע מוטלת על אלעד כעירייה, שלא מילאה את תפקידה על פי חוק, בכך שלמרות שידעה על תופעת הכלבים המשוטטים, אפשרה להם להסתובב באין מפריע בשטח ציבורי המצוי באחריותה, ולא נקטה בפעולות כדי למנוע אירועים מסוג זה.

20. נקודת המוצא הנורמטיבית הינה כי לעירייה כרשות, בדרך כלל יש אחריות בנזיקין בגין רשלנות ככל מזיק אחר כנגזר מעקרון השוויון, אפילו אם המדובר במעשה שנעשה בסמכות כדין או בתום לב ובסברה שיש סמכות כדין. (ראה בהקשר זה בסעיף 2 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי”ב – 1952 לפסיקה וכנגזר מעקרון השוויון בפני החוק. וראה מפי כב' השופט ברק בע"א 83 / 243 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון לט (1) 113, עמוד 134 (11.2.85).

אין מחלוקת למעשה כי עירייה חבה חובת זהירות כלפי תושביה, ובכלל זה חייבת לנקוט באמצעי זהירות על מנת למנוע את הסכנה הטמונה בכלבים המשוטטים ברשות הרבים, ויכולים להוות סיכון לציבור על בסיס שיקולים בריאותיים, כמו למשל מניעת כלבת, ומחלות אחרות של בעלי חיים, או שיקולים בטיחותיים. לעירייה קמה לכאורה אף סמכות לפעול בנוגע לכלבים משוטטים בשטחה. (ראה למשל, בסעיפים 247 ו242  ו249(29) לפקודת העיריות (נוסח חדש) סעיף 247 אשר דן בכלבים ובעלי-חיים אחרים קובע: "(א) העירייה תורה בדבר רישומם והחזקתם של כלבים והשמדתם של כלבי-הפקר או כלבים שהם מוחזקים, או מניחים להם לשוטט, במקומות ציבוריים, שלא לפי התנאים שנקבעו.

(ב) העירייה תסדיר או תמנע החזקת חזירים, תסדיר החזקת בעלי-חיים אחרים באופן שהחזקתם לא תהווה מטרד ציבורי או מפגע לבריאות ותסדיר או תמנע מרעה או מעבר של בעלי-חיים."

סעיף 242 דן בתברואה, בריאות הציבור ונוחותו וקובע: " בעניין תברואה, בריאות הציבור ונוחותו, תעשה העירייה פעולות אלה: (1) תנקוט אמצעים להסרת כל מטרד או למניעתו ותדאג לבדיקות שמטרתן לברר מה הם המטרדים הקיימים;"

בסעיף 249 נאמר גם: "סמכויותיה של עירייה הן: "לעשות בדרך כלל, כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום העירייה, בריאות הציבור והביטחון בו, וכן ברשותו של הממונה, להקים ולקיים מוסדות לבריאות הציבור ולחינוך, ולסייע להם;

21. דומה כי מן הפן המשפטי הנתבעת עצמה אף לא מתכחשת לאחריותה ללכידת כלבים משוטטים, אלא טוענת כי אחריותה זאת לא הופרה.

אם כן השאלה הינה האם התרשלה הנתבעת בנסיבות לעניין סמכותה זו, האם נהגה כפי שעירייה סבירה היתה נוהגת או האם סטתה מסטנדרטים אלו ולא פעלה כראוי למניעת האירוע בו נפגע הניזוק.

22. בענייננו הנפגע נפל עקב היתקלותו בגדר אבנים במהלך מנוסה מלהקת כלבים, בה נתקל בהולכו בתמימות לעבודתו. לטעמי, קיומו של מכשול בדמות להקת כלבים אשר תוקפת אדם בעת הליכתו ברחוב ומאלצת אותו לנוס על נפשו, תוך שלא שת ליבו למכשולי הדרך, כגון גל אבנים שנקרה בדרכו, מקים ראיה לכאורה לאי קיומם של סידורים מספקים מצד העירייה במניעת מפגע כלבים במקום, ויש בו כדי להעביר אל הנתבעות את נטל הבאת הראיות בדבר מהותן ותדירותן של פעולות שביצעו לצורך מיגור מפגע זה. מסקנה זו אף מתחדדת לנוכח דו"ח ריכוז פניות התושבים, לפיו העירייה קיבלה התרעות מתושבים רבים אודות כלבים משוטטים במהלך התקופה הסמוכה לאירוע מושא תביעה זו (ראה נ/2), מה שמראה כי לא דובר היה בתופעה חד פעמית, ושגם לאחר המקרה הוסיפו חבורות כלבי רחוב לשוטט באין מפריע, ואף לפניו כמתועד בדו"ח.

23.הנתבעת הציגה ראיות דלות ביותר לעניין זה, ולא הרימה את נטל ההוכחה ואף לא את הנטל המשני של הבאת ראיות להוכיח כי נקטה בכל אמצעי הזהירות הדרושים, שיש בהן כדי להסיר מעל הנתבעת את האחריות לתאונה.

24. לעניין האמצעים הסבירים אותם נקטה הנתבעת למניעת האירוע, הוצגה עדותו של מר רמי ארזי, מנהל אגף איכות הסביבה בעיריית אלעד, אשר הכחיש מכל וכל תופעה של כלבים משוטטים בתחומי היישוב (עמ' 15 ש' 21). עם זאת כאמור מדו"ח ריכוז הפניות של העיר אלעד בעניין הכלבים המשוטטים (נ/2), עולה כי היו בנמצא קריאות רבות בנוגע לכלבים משוטטים, במשך כחצי שנה. במצב בו העד הודה כי לא הכיר בחומרת הבעיה, הדעת נותנת כי אמצעים מתאימים למקרה לא ננקטו. דבריו של העד בביהמ"ש אף לא תאמו את הנאמר בתצהירו, שם טען כי קיומם של כלבים משוטטים הינם חזון נפרץ בכל יישוב (ס' 2).

25. זאת ועוד, עת נשאל העד אודות לוכד הכלבים שפעל מטעם העירייה לצורך טיפול במקרים של כלבים משוטטים ניסה תחילה להותיר רושם כי הלוכד מועסק באופן קבוע ושיטתי ע"י העירייה, באומרו כי הלוכד הינו "נטו קבוע שלנו" (עמ' 15 ש' 9-10). בהמשך שינה דבריו והודה כי הלוכד מועסק כפרילנסר, כאשר משמעה של אמרה זו הינה כי מטבע הדברים לא מטפל אך ורק בתלונות של העיריה אודות כלבים ואינו זמין כעובד קבוע (עמ' 18 ש' 1).

העד מר ארזי אף טען תחילה כי לפי תנאי העסקתו של הלוכד הוא נדרש להגיע לטפל בקריאה אודות כלב משוטט תוך זמן מאוד קצר העומד על עשרים דקות (עמ' 15 ש' 10), אך בהמשך, עת עומת עם הנאמר בחוזה העסקתו של הלוכד בתקופה הרלוונטית לתאונה, שם נטען כי על הלוכד להגיע תוך ארבע שעות, הודה כי קיימות סיטואציה עת הלוכד עובד במקום אחר, אזי נדרש לו זמן יותר ממושך להתייצב לקריאת העיר אלעד (עמ' 17 ש' 31).

הסתירה בעדות מר ארזי מביאה למסקנה, שלא ניתן לדעת באיזו תדירות הועסק לוכד הכלבים מטעם עיריית אלעד ובאיזה היקף, אילו הנחיות ניתנו לו, ותוך כמה זמן התחייב להגיע לטפל במפגע של כלב מפגע, שמטבע הדברים צריך טיפול מיידי, באשר כלבים הינם ניידים ועלולים להיעלם מן המקום.

26. יתרה מכך, הנתבעת 1, על מנת לשפוך אור על תנאי העסקת של לוכד הכלבים, אף נמנעה מלצרף לראיותיה את חוזה העסקתו המקורי על מנת לגבות טענותיה כי הועסק במידה התואמת מפגע של כלבים, כפי שמעלה דו"ח ריכוז הפניות (נ/2), במיוחד עת טען העד ארזי כי החוזה אשר הוצג ע"י הנתבעת איננו חוזה מקורי ואותנטי (עמ' 17 ש' 27-28). הנתבעת אף נמנעה מלהציג חשבונות תקציביים אלו אשר היו ברשותה (עמ' 17 ש' 25 , עמ' 18 ש' 9) והיה בהם להעיד על היקף התקציב אותו הוציאה על ניסיון מיגור מפגע הכלבים המשוטטים (עמ' 15 ש' 1-5).

הלכה פסוקה היא כיצד הנמנע מהמצאת ראייה האמורה להוכיח את טענותיו, פועלת ההימנעות נגד הנמנע:

"הימנעות מהבאת ראייה... מקימה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראייה היתה פועלת לחובת הנמנע (ר' קדמי חלק שני בעמ' 917),ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג' אבו סאלח פ"ד נ (1) 499 (25.8.96) בעמ' 510-511.

27. זאת ועוד, הנתבעת אף נמנעה מלהביא לעדות את לוכד הכלבים שפעל מטעמה בתקופה הרלוונטית לתאונה, מר אלון עיואן, על מנת לתמוך בטענותיה ולתאר את תנאי העסקתו והיקף פעולות לכידת הכלבים ומידיות זמינותו, על מנת להוכיח כי עשתה די כדי למגר את תופעת הכלבים, ותחת עדותו הביאה הנתבעת לעדות את לוכד הכלבים שפועל מטעמה כיום, חני ענפי, שטען כי עורך סיורים יזומים ומתייצב אף לפי קריאות. עד זה אינו יכול להעיד על הנעשה בתקופה הרלוונטית לתביעת הנפגע. הימנעות זו פועלת אף היא לרעתה.

28. יתרה מכך, הנתבעת 1 אף בחרה שלא לצרף לראיותיה את דו"ח ריכוז הפניות אשר הוגש אך ורק במהלך חקירת העד מטעם הנתבעת 2. ניכר מהתנהלותה זו כי הנתבעת ניסתה להסתיר דו"ח זה המכיל פירוט אודות תלונות רבות מצד תושבים מעיני ביהמ"ש, מה שמעיד כי גם לשיטתה לא עשתה די על מנת למגר את מפגע הכלבים המשוטטים.

29.לא זו אף זו, התרשמתי כי לא רק שלא הוכחו נקיטת אמצעים זהירות ע"י העירייה, אלא הוכח פוזיטיבית כי העירייה לא עשתה די באופן כללי כדי למגר מפגע זה:

30. כך, מדו"ח ריכוז הפניות עולה כי פניית אשת הנפגע התקבלה ביום ה-1.9.02 וטופלה רק כחודש לאחר מכן, מה שמעיד על התנהלות ארוכה ומסורבלת. הדו"ח אף מעלה פניות רבות מאוד של תושבים בעניין המפגע ללא נקיטת די פעולות למיגור המפגע.

31. בנוסף, העד ארזי אשר ניסה בתצהירו לחזק טענתו כי עשה די, בטוענו כי הלוכד מטעם העירייה נדרש לבצע סיורים יזומים לאתר כלבים משוטטים (ס' 4), קרי סיורים כאלו שלשיטתו חשובים ונועדו למנוע המפגע, טען בביהמ"ש כי למעשה הלוכד לא עורך סיורים יזומים, אלא מגיע עפ"י קריאות (עמ' 17 ש' 18-19), ואף הגדיל לעשות וטען בניגוד לדבריו בתצהיר, כי סיורים יזומים הינם חסרי טעם (עמ' 17 ש' 21). תמוה כי העד מנסה לבסס דבריו על התנהלות תקינה בטוענו לסיורים יזומים, ומיד אחרי כן טוען כי הינם חסרי תועלת.

32. זאת ועוד, העד ארזי אישר כי המדובר הוא על עירייה ענייה ביותר, מה שנותן בסיס למחשבה כי גם לשיטתו משאבים ראויים לא ננקטו בעניין הכלבים (עמ' 19 ש' 6-7).

33. בנוסף, אין חולק כי לאחר האירוע הורכבה גדר באופן המונע גישה אל גל האבנים בעטיו מעד הנפגע. עובדה זו מעידה על הצורך בה מלכתחילה ועל הבנת הנתבעת 1 בדבר הסיכון בהיעדר גדר.

34. נוכח מסקנתי לעניין ההתרשלות לא מצאתי להידרש לטענה החלופית של התובע כי התנהלות הנתבעת מהווה אף הפרת חובה חקוקה, אך דומה כי גם מנימוק זה היה מקום להטיל על הנתבעת אחריות, שכן הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי קוימו הוראות שונות בפקודת העיריות כנזכר לעיל, ובעיקר ההוראה בסעיף 247 (א), לפיה היה עליה לנקוט אמצעים של ממש, ככל שמדובר בכלבים משוטטים, באופן שהחזקתם לא תהווה מטרד ציבורי או מפגע לבריאותו של הציבור.

"סטנדרט ההתנהגות אשר נקבע על-ידי המחוקק בחיקוק עשוי לשמש אינדיקציה לרמת התנהגות הנדרשת על-ידי האדם הסביר" (ראה עניין ועקנין הנ"ל בעמ' 137; כב' הנשיא מ' שמגר בע"א 4114/90 בן שושן נ' ריכיה קואופרטיבית בע"מ פ"ד מח (1) 415, 429 30.11.93. ההוראות המובאות לעיל מהוות אינדיקציה ברורה לסטנדרט הזהירות שהיה מצופה מהנתבעת 1 במקרה זה, אשר בחרה לסטות ממנו.

אשם תורם

35. עם זאת, הנפגע הכיר את מקום הנפילה הסמוך למקום מגוריו היטב, וידע על המדרון, ולכן אני מייחס לו אשם תורם בשיעור של 5%.

אחריות הנתבעת 2

36. לפי הפוליסה בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 מוחרג כיסוי ביטוחי עבור מקרים שמקורם באחריותה המקצועית של המבוטחת: כך בפוליסה נאמר בסעיף 5.9.2

"סייגים לחבות המבטח:

5.9.2. אחריותו המקצועית של המבוטח או של כל איש שבשירותו"

37. הנתבעת 2, חב' הביטוח, מפנה לחריג זה בפוליסה אשר בינה לבין הנתבעת 1 ביחס ל"אחריותו המקצועית של המבוטח או של כל איש בשירותו". לטענת חב' הביטוח, בכתב התביעה הועלו נגד הנתבעת טענות במישור המקצועי בו היא פועלת על פי דין, טיפול במפגע כלבים משוטטים. המידע, השליטה והפיקוח באשר לכלבים מצויים בידי העירייה מתוקף חובותיה וסמכויותיה על פי דין, ולפיכך היא הגורם המקצועי המוסמך לטפל בסוגיה זו. בנסיבות העניין, מאחר ולעירייה מיוחסת אחריות בתחום המקצועי בו היא פועלת, אזי מכוח החריג לעיל, אין להחיל פוליסת צד ג' על האירוע.

38.מנגד, הנתבעת טוענת כי האירוע עונה להגדרת האירוע הביטוחי שבפוליסת צד ג', ועצם העובדה כי האירוע נגרם בשל מחדל העירייה בטיפול בכלבים משוטטים אינה משנה את אופיו כאירוע תאונתי.

39. בספרו של ירון אליאס "דיני ביטוח", מהדורה שנייה, כרך א', הוגדר ביטוח אחריות מקצועית כדלקמן:

"ביטוח אחריות מקצועית (Professional Liability Insurance) הוא ביטוח המכסה חבות פוטנציאלית של בעל מקצוע כלפי צד שלישי, לקוחו של בעל מקצוע או אחר, בגין 'היפר חובה מקצועית שמקורה במעשה רשלנות, טעות או השמטה'. על פי רוב, האחריות המכוסה על פי הפוליסה היא אחריות על פי דין (בעיקר – דיני הנזיקין) ועל פי הסכם, היינו אחריות שמקורה בהפרת החוזה שבין בעל המקצוע (המבוטח) לבין הצד השלישי (לקוח). הפוליסה הטיפוסית לביטוח אחריות מקצועית נועדה לבטח את עיסוקם של בעלי מקצועות חופשיים, כגון רופאים, עורכי דין ומהנדסים. ככל שמדובר בביטוח לבעלי מקצועות חופשיים, קו הגבול בין פוליסה לביטוח אחריות מקצועית לבין פוליסה 'רגילה' לביטוח מפני סיכוני צד שלישי, המסייגת בדרך כלל חבות שמקורה באחריות מקצועית, הוא ברור למדי. הדוגמא הטיפוסית להבחנה בין שני סוגי הפוליסות נוגעת לנזק שמקורו בהחלקה או במעידה של לקוח במשרדו של בעל המקצוע לעומת נזק שנגרם ללקוח כתוצאה מייעוץ רשלני. כך, אם מעד הלקוח ונפגע במשרדו של בעל המקצוע עקב רשלנותו של האחרון – הביטוח המכסה את האירוע הוא ביטוח מפני סיכוני צד שלישי. לעומת זאת אם נפגע הלקוח בשל ייעוץ מקצועי רשלני – הביטוח הרלוונטי הוא ביטוח אחריות מקצועית" (שם, עמ' 1206-1207).

לא ניתן לומר כי העירייה הינה אחת מבעלי מקצועות חופשיים כגון מהנדסים, עורכי דין או רופאים. עקב כך קו הגבול בין אחריותה המקצועית לאחריותה החוקית אינו ברור.

לעניין זה ראה גם המחבר אליאס בספרו כדלקמן:

"ברם, כאשר מדובר בנזק שנגרם לצד שלישי על ידי מי שאופי עיסוקם אינו עונה על ההגדרה המקובלת של מקצועות 'הצווארון הלבן', כגון בעלי מלאכה או נותני שירותים, קו הגבול בין האחריות המקצועית לבין האחריות החוקית ('הרגילה') הולך ומתעמעם" (שם, עמ' 1207).

40. נשאלת אם כן השאלה, האם בנסיבות המקרה דנן האחריות שהוטלה על העירייה כלפי הנפגע, הינה בתחום המקצועי או שמא אחריות חוקית רגילה.

41. מחומר הראיות עולה כי לכידת הכלבים מצריכה ידע, מומחיות ומקצועיות. אמנם הלוכד לא למד באוניברסיטה לקבלת תואר בלכידת כלבים, אך עם זאת ברי כי אדם רגיל אף אם גדל ליד כלבים וגידלם אינו בעל ידע, ניסיון ויכולת לשמש כלוכד כלבים. בנוסף, לצורך עבודה זו יש להכיר מכשירים, אביזרים, שיטות פעולה וההתנהגות כלבים משוטטים הנמצאים במנוסה.

42. זאת ועוד עצם התקשרות החוזית עם הלוכד, פרטי ההסכם, ניהול ותפעול המוקד הטלפוני וקבלת תלונות בכתב, העברת המידע ללוכד וכו' מחזקת את המסקנה כי המדובר הוא באחריות מקצועית.

קיימת, אם כן, זיקה הדוקה בין מחדלי העירייה ביחס לפעולותיה המקצועיות בלכידת כלבים לבין האירוע, במהלכו נחבל הנפגע, ולפיכך בדין טענה חב' הביטוח סהר כי הפוליסה מחריגה את האירוע.

43. משכך נדחית התביעה בכל הנוגע לנתבעת 2. התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8850 ₪.

ג.הנכות הרפואית

44. מומחה מטעם הנפגע שבדק את הנפגע במסגרת תביעתו, ד"ר אילן כהן, קבע כי לנפגע 10% נכות. מומחה הנתבעת, פרופסור נרובאי, קבע כי הוא מעריך את נכותו של הנפגע בשיעור של 2.5% לצמיתות לפי ס' 35 ח') בין א' ו ב'.

45.בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו, פרופסור מאיר ניסקה, שקבע 5% נכות רפואית לצמיתות לפי מחצית ס' 47 (2) א לתקנון המל"ל.

המומחה לא נחקר על חוות דעתו.

לחוות דעתוֹ של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט קיים מעמד מיוחד. בעניין זה אבקש להפנות לדברים שכתב כב' השופט ס. ג'ובראן בבע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו ואח' (פורסם בנבו) (מיום 28.11.2007):

”בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, בבחינת "אל נא תעזב אותנו... והיית לנו לעיניים" (במדבר, י, לא). המשנה אומרת "אין מודדין אלא מן המומחה" (משנה עירובין, ה). רוצה לומר, כי מדידת התחום נעשית על ידי מומחה הבקי בתחום.“

כמו כן, יפים לסוגיה זו דבריו של כב' השופט ש. אלוני ז"ל בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן בע"מ נ' רבי (פורסם בנבו) (מיום 23.4.1990, בפיסקה 4 של פסק-הדין):

”משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.“

לפיכך הנני מאמץ את קביעת מומחה ביהמ"ש.

הפסד השתכרות לעבר

46.שלושה חודשים מלאים בהם נעדר הנפגע מעבודתו מיד לאחר התאונה בעטיה של התאונה אינם שנויים במחלוקת. אי לכך יחושבו הפסדי הנפגע לתקופה זו על בסיס שכרו דאז שעמד על 7915 ₪ עפ"י רבע שנתי –לא משוערך) למשך שלושה חודשים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה.

30,594 בצירוף ריבית לאמצע התקופה - 33,620 ₪.

47. עבור תקופה נוספת החל ממועד זה ועד היום הרי הנפגע העיד כי בתקופה זו לא נפגע שכרו, ולמעשה הושבח במהלך השנים (עמ' 10 ש' 32, עמ' 11 ש' 1-5). במצב זה בו לא הוכחה ירידה ברמת ההשתכרות של הנפגע לאחר התאונה לא מצאתי קשר בין נכותו לבין רמות השכר אותן השיג, כאשר הנפגע, כאמור, אף לא הוכיח טענתו כי יכול היה להשביח שכרו אף יותר אך כי אפשרות זו נמנעה ממנו בשל התאונה.

הפסד השתכרות לעתיד

48.נכותו של הנפגע הינה נכות נמוכה שאין בה להשפיע על תפקודו במקום עבודתו שם עובד מזה שנים רבות. כאמור, הוא אף אישר כי שכרו עולה כיום על השכר שהשתכר עובר לתאונה.

49.יחד עם זאת אין ספק כי נכותו של הנפגע מסבה לו, לפחות תיאורטית, מגבלה כלשהי בתפקודו. המשמעות היא שקיימת פגיעה מסוימת בכושר השתכרותו. פגיעה זו תבוא לידי ביטוי כשיתור אחר עבודה, אם וכאשר יפוטר מעבודתו או שיעזוב אותה מכל סיבה שהיא. יש לזכור כי עפ"י הפסיקה, יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה מכל סיבה שהיא מעבר לנושא הגיל והמצב במשק.. (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה פד"י מט (2) 257 23.11.94) .

עוד ראוי לציין כי הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות היא בבחינת נזק בר פיצוי, ובלבד שקיים סיכוי שאינו אפסי, כי פוטנציאל זה היה מתממש (ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש פ"ד לו(1) 281 31.12.81).

50.לפיכך, שקלול הנתונים הנ"ל מוביל למסקנה שיש לחשב את הפיצוי בנסיבות העניין על בסיס שכר היום 10,450X ₪ 5%, (עפ"י דוח רציפות ביטוח ל-2010) ו- 40% מהסכום: 14,822 ₪ 

51.אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שנגרמו ויגרמו לנפגע בעתיד, יגרמו לו גם הפסדים בעתיד של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד ימנע מלהפריש עבורו באופן תואם לירידה בכושר השתכרותו. פנסיה =(הפסד העבר + העתיד) X 12% = 5813 ₪

הוצאות רפואיות

52.התובע טוען כי כתוצאה מן התאונה נאלץ הנפגע להוציא סכומי כסף ניכרים בגין תהליכי שיקום ארוכים, ואף נאלץ לשאת בהוצאות נסיעה מוגברות בשל הפגיעה בניידותו. לטענתו, גם בעתיד צפויות לו הוצאות ניכרות באשר מצבו לא צפוי להשתפר. הוא מעריך הוצאות אלו בסך 20,000 ₪.

53.במקרה דנן התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובשל כך זכאי הנפגע לקבלת מלוא הטיפולים הרפואיים, כמו גם נסיעות לטיפולים, כאשר המוסד לביטוח לאומי נושא בהוצאות (ראה סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנה 1995).

מאז שנת 2010 הוא זכאי לקבלם במסגרת קופת החולים אליה הוא משתייך מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010) התשס"ט 2009.

על כן אין מקום לפצותו מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 5296/96 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' פורסם בנבו 05/02/95).

עוד אציין כי בע"א 570/75 דוד סייג ואח' נ' נתן לוי ואח' פד"י ל (2) 541 31/03/76, קבע השופט ברנזון כי "שיכול התובע לקבל טיפול רפואי מלא מן המוסד לא נגרם לו נזק בר פיצוי בגין טיפול רפואי".

בנסיבות אלו אין הצדקה לגלגל את ההוצאה על הנתבעת.

54.אף על פי כן עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקק הנפגע סביר כי נשא דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקק להוצאות נסיעה לטיפולים אלה וכן להוצאות בגין פגיעה בניידותו. סביר כי אף בעתיד יזדקק להוצאות מסוימות כלשהן. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק בפריט של הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד על דרך של אומדנה פיצוי בסך 5,000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר ובעתיד

55.התובע טוען כי בעקבות התאונה במהלך תקופת ההחלמה, ובמיוחד עת רגלו של הנפגע היתה נתונה בגבס נזקק הנפגע לעזרה מוגברת מצד בני משפחתו.

בכל הנוגע לעבר מהווה ראש נזק זה ראש נזק מיוחד המחייב ראיות מפורשות ומפורטות.

הפיצוי בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נתבע והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו בפני בית המשפט, "העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו" (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף" עמ' 792, ראה גם ע"א 619/86 בן חמו נ''אטדג'י תק-עליון, 90(3), 551, 553 (29/10/90).

56.משלא צירף התובע ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי הנטען אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומיו.

57. יחד עם זאת, אין ספק כי בתקופה שלאחר התאונה, במיוחד בתקופת אי הכושר המלא ועת רגלו היתה נתונה בגבס נזקק הנפגע לעזרת צד ג', במיוחד בתקופה בה השבר טרם התאחה במידה החורגת מעזרה רגילה המושטת לבן משפחה אשר נפגע בתאונה.

עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע.

(ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו 19/11/97), הנזכר שם בעמ' 829.

ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו) 4.8.05 , ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 08/12/05) .

58. בהיעדר פרטים מדויקים ראוי להעריך זאת בסכום גלובאלי, הנני מחייב אפוא, את הנתבעת לשלם לתובע בגין ראש נזק זה לעבר סך של 5,000 ₪.

כאב וסבל

59.בעניננו מדובר בנפגע יליד 1954 אשר נפגע בתאונה שגרמה לו שברים ברגל, בהתחשב בסבל ובמוגבלות שנגרמו לנפגע ובהתחשב בגילו אני פוסק סך של 25,590 ₪ .

סה"כ נזקי הנפגע: 89,845 ₪

בניכוי 5% אשם תורם= 85,352 ₪

ניכויים

הכלל הינו כי המזיק לא ישלם יותר מסכום הנזק. כאשר במקרה זה תביעת הנפגע ותביעת הניזוק לא התבררו יחדיו.

בענייננו, גובה הנזק שגרם המזיק נמוך מגובה הקצבאות ששילם התובע, לפיכך חב המזיק בנמוך מביניהם, קרי גובה הנזק שגרם.

התובע טוען כי תביעת הנפגע הסתיימה בזמנו בפשרה בפיצוי שקיבל הנפגע בסך של 16,520 ₪ מעבר לגמלאות המל"ל. לטענתו אין להפעיל את הלכת כפר ויתקין (ע"א 5884/08 כפר ויתקין מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) ואין לנכות בכל מקרה את הסכום ששולם לנפגע בפשרה שכן אין למל"ל כל אפשרות לבצע במקרה הצורך זקיפה לפי סעיף 329 לחוק, שכן הנפגע אינו מקבל עוד גמלאות כלשהן מהמל"ל בגין התאונה. (רע"א 1518/11 המל"ל נ' עיריית רמת גן ואח, (פורסם בנבו).

יצויין כי הנתבעת 1 לא טענה להפחתת הסכום ששולם בהליך הגישור וזקיפה ע"ח קצבאות עתידיות.

לטעמי, במקרה מיוחד עסקינן לא ניתן לבצע זקיפה שכן קיים קושי בזקיפת חוב בגין קצבה אחת מסוג מסוים לקצבה אחרת מסוג אחר.

ייתכן כי מקבל הקצבה עשה שימוש בכל הכסף על בסיס עקרון ההסתמכות ונותר ללא כל, בעוד שהקצבה האחרת, קצבת זקנה למשל, הינה ההכנסה היחידה המשמשת אותו.

יתר על כן, היות ולא ניתן לצפות או לנבא את העתיד לבוא, לא ניתן לזקוף על חשבון קצבה האמורה להשתלם בעתיד (בענייננו בעוד כשבע שנים).

המשמעות המעשית הינה שהתקיים הסיכון אותו נטלו המזיק והניזוק כאשר לסכום הפשרה ששולם מעבר לגמלאות המל"ל ובמקרה דנן מי שצריך לשאת בהפרש הינו המזיק.

לפיכך, על המזיק ,הנתבעת 1, לשאת במלוא החיוב נשוא פסק הדין.

סוף דבר

60.אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסך של 85,352 ₪

61.הנתבעת 1 תישא בתשלום האגרה וכן בשכר טרחת עורך דין סך של 20,000 ₪

62.התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת 1 (וב"כ התובע) יקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, א' אלול תשע"ד, 27 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.