רשות השידור נקטה הליכים מיותרים ותפצה

לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין ניהול הליכי סרק בהוצאה לפועל וביזוי פסק דין של בית משפט.

על פי הנטען בכתב התביעה, נגד התובעת ובן זוגה לשעבר, מר ד.ה, ממנו נפרדה התובעת לפני כ- 13 שנה, נפתחו הליכי הוצאה לפועל על ידי הנתבעת בגין אי תשלום אגרת הטלביזיה. לטענת התובעת, הנתבעת זקפה לחובתה את חובותיו של מר ה' חרף העובדה שהשניים היו פרודים. במסגרת הליכים אלה הגישו גם התובעת וגם מר ה' התנגדויות, אשר נדונו בבית משפט השלום בירושלים בפני כב' הרשם בן שלו.

במהלך הדיון בהתנגדויות ביום 18.5.11 הגיעו הצדדים – התובעת, מר ה' והנתבעת - להסכם פשרה, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין.

במסגרת הסכם הפשרה הוצהר על גובה החוב נכון לאותה עת, הוסכם על הפחתת גובה החוב והעמדתו על סכום נמוך יותר, וכן על הסדר תשלומים. ההסכם כולל מספר תניות נוספות. בשל חשיבות הדברים להכרעה, אביא את נוסח התניות הרלבנטיות כלשונן:

"3. כל עוד יעמדו החייבים בהסדר הנ"ל יוקפאו ההליכים בהוצל"פ, היה ולא יעמדו החייבים בהסדר, יחודשו ההליכים נגדם בהוצל"פ ויבוטלו כל ההנחות והויתורים אם היו כאלה.

4. הסדר זה מוגש לאישור ראש ההוצאה לפועל אך הוא יהיה תקף גם ללא אישורו.

5. ...

6. הסדר זה מסדיר את חוב הנתבעים עד 2007. וכן הנתבעת 2 תימחק מהתביעה וכן מתיק ההוצאה לפועל ללא קשר לביצוע החוב בפועל."

חשוב לציין, כי ההסכם שהוגש כנספח לתביעה הוא הסכם מודפס, אשר ניכר כי הוכן מראש, עוד טרם הדיון בהתנגדויות, ואולם המילים המופיעות בסיפא של סעיף 6 להסכם "וכן הנתבעת 2 תימחק מהתביעה וכן מתיק ההוצאה לפועל ללא קשר לביצוע החוב בפועל" הוספו לו בכתב יד (להלן: "התוספת בכתב יד").

בתום הדיון בבית המשפט ביום 18.5.11 ניתן להסכם תוקף של פסק דין.

התובעת טוענת, כי משחלפו הימים והיא נוכחה לדעת שהנתבעת לא הביאה למחיקתה מתיק ההוצאה לפועל, פנתה לנתבעת בעצמה ובאמצעות עו"ד גוגנהיים שייצג אותה בהתנדבות בהליך ההתנגדות ובחתימה על הסכם הפשרה, בבקשה לקיים את פסק הדין ולמחוק אותה מן התיק. משכשלו ניסיונותיה של התובעת, הודיע לה עו"ד גוגנהיים כי לא יוכל להמשיך ולייצגה בהתנדבות וכי עליה לשכור עורך-דין אחר לשם כך.

התובעת שכרה את שירותיו של עו"ד אלי כץ, ובעצתו הגישה בקשה ללשכת ההוצאה לפועל למחיקתה מהתיק בהתאם למוסכם בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. הבקשה הובילה להתדיינות ארוכה בין הצדדים שנמשכה כ-14 חודשים וזאת עקב התנגדות הנתבעת למחיקת התובעת מתיק ההוצאה לפועל. בסופו של יום נקבע דיון בהתנגדות הנתבעת בלשכת ההוצאה לפועל, ואולם כשהגיעה התובעת לדיון יחד עם עורך דינה התברר כי הדיון בוטל מבלי שהודיעו להם על כך.

סמוך לאחר מכן, בחודש אוגוסט 2012, הגיש עורך הדין של התובעת בקשה לבית משפט שלום בירושלים להורות על ביצוע פסק הדין ועל מחיקת התובעת מתיק ההוצאה לפועל. ביום 16.8.12 הודיע ב"כ הנתבעת לב"כ התובעת במכתב שנשלח אליו, כי הנתבעת הגישה בקשה למחיקת התובעת מתיק ההוצאה לפועל וכי ביום 15.8.12 ניתנה החלטה על מחיקתה.

התובעת תובעת את הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מאי עמידתה של הנתבעת בהסכם הפשרה במשך חודשים ארוכים, מיום חתימת הסכם הפשרה, 18.5.11 ועד ליום 15.8.12, ובכלל זה את עלות שכר הטרחה ששילמה לעו"ד כץ בסך 3,480 ₪ וכן סך של 2,500 ₪ בגין ההוצאות שהוציאה, הטרחה שטרחה, אובדן ימי עבודה ועגמת הנפש שנגרמה לה בשל אי כיבוד הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

הנתבעת טוענת, כי במסגרת הסכם הפשרה חויבו הן התובעת הן מר ה', לשלם את החוב, ועל כן, כך טוענת הנתבעת, ההסכמה למחיקת התובעת מתיק ההוצאה לפועל הייתה על תנאי שהתובעת ומר ה' יעמדו בתשלום החוב עליו הוסכם. הנתבעת תולה את טענותיה בעובדה שההסכם מנוסח בלשון רבים ומתייחס ל"חייבים" וכן מבקשת להסתמך על סעיף 3 להסכם הקובע כי "כל עוד יעמדו החייבים בהסדר הנ"ל יוקפאו ההליכים בהוצל"פ, היה ולא יעמדו החייבים בהסדר, יחודשו ההליכים נגדם בהוצל"פ ויבוטלו כל ההנחות והויתורים אם היו כאלה."

לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, לא הייתה שום כוונה למחוק את התובעת מתיק ההוצאה לפועל בגין החובות שהצטברו עד לאותה עת, וכי התניה לפיה התובעת תימחק מתיק ההוצאה לפועל נוספה בעקבות לחץ מטעם עורך הדין של התובעת, ותוך הצגת מצג שווא מצד התובעת כאילו היא תעמוד בתשלומים. על פי הנטען, בפועל התובעת לא עמדה בהסדר התשלומים שנקבע ולכן לא התבקשה מחיקתה מתיק ההוצאה לפועל.

לבסוף טוענת הנתבעת כי בפועל לא ננקטו נגד התובעת כל הליכי גבייה במסגרת תיק ההוצאה לפועל ומכאן שלא נגרם לה כל נזק.

לחלופין טוענת הנתבעת טענת קיזוז, לפיה אם תתקבל התביעה, יש לקזז מן הסכום שייפסק סך של 9,469 ₪, גובה החוב כיום.

בדיון שהתקיים בפני נשמעה עדות בנה של התובעת, מר אסף גולני, אשר נכח בדיון שבמהלכו נחתם הסכם הפשרה בין הצדדים. לדבריו, הסכם הפשרה נוסח מראש על ידי ב"כ הנתבעת אשר הביא עמו את ההסכם המוכן לדיון. מר גולני העיד כי במהלך ההידברות בין הצדדים לצורך החתימה על ההסכם, גובש מתווה לפיו אביו, מר ה', יוותר על זכותו להתגונן מפני הליכי ההוצאה לפועל וזאת בתמורה למחיקתה של התובעת מתיק ההוצאה לפועל כחייבת, דהיינו הוסכם כי הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כנגד מר ה' בלבד.

עו"ד גוגנהיים אשר ייצג את התובעת בדיון שבו נחתם הסכם הפשרה העיד אף הוא בפני. לדברי עו"ד גוגנהיים, ההסכם הובא לבית המשפט על ידי ב"כ הנתבעת כשהוא מוכן ומודפס מראש. עו"ד גוגנהיים טען אף הוא כי המתווה עליו סוכם הוא ויתור על התנגדותו של מר ה' בתיק ההוצאה לפועל תמורת מחיקתה של התובעת מן התיק, וכאשר נוצר צורך להביא הסכמה זו לביטוי כתוב, הוא כתב בכתב ידו את התוספת בכתב יד, אשר מילותיה ונוסחה הוכתבו לו על ידי עו"ד טורים, ב"כ הנתבעת באותו הליך.

מטעם הנתבעת לא הובאו עדים, ומר צוריאל מימון אשר ייצג את הנתבעת בדיון שהתקיים בפני הצהיר, כי הוא עצמו לא נכח בדיון שבו נחתם הסכם הפשרה ואינו יכול לומר מה הייתה רוח ההסכמה, וכל שידוע לו בעניין כוונת הצדדים הוא מה שנכתב בכתב ההגנה של הנתבעת.

דיון

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדים שהעידו בפני ועיינתי במסמכים שהוגשו, מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנות הסכם הפשרה שנחתם ביניהם.

אין חולק כי בהסכם הפשרה שתי הוראות שקשה ליישבן זו עם זו: בסעיף 3 להסכם נכתב "כל עוד יעמדו החייבים בתשלום החוב יוקפאו הליכי הוצאה לפועל...". הוראה זו מתייחסת לשני החייבים, דהיינו התובעת ומר ה', ואילו בתוספת בכתב יד נכתב כי "הנתבעת 2 תימחק מתיק ההוצאה לפועל ללא קשר לביצוע החוב בפועל".

אני מקבלת כמהימנים את דבריהם של העדים מר גולני ועו"ד גוגנהיים בדבר מהות ההסכמה בין הצדדים, לפיה מר ה' ויתר על התנגדותו להליכי הוצאה לפועל שהתנהלו נגדו וקיבל על עצמו את האחריות לתשלום החוב, וזאת כנגד התחייבות הנתבעת למחוק את התובעת מתיק ההוצאה לפועל ולהפסיק את הליכי הגבייה שהתנהלו נגדה.

מכל מקום, הנתבעת לא הזמינה לעדות את העד שייצג אותה בחתימה על ההסכם, על מנת שיסתור את טענות מר גולני ועו"ד גוגנהיים, זאת הגם שניתן היה להביא עדות זאת בנקל לבית משפט. ככלל, להימנעות צד מלהביא עד רלבנטי משמעות ראייתית לחובתו של אותו צד (ראו ע"א 1100/09 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' עזבון המנוח איתן מימון ז"ל (תק-על 2011(1) 3466). במקרה דנן לא נתנה הנתבעת כל טעם, לא כל שכן טעם המניח את הדעת, להימנעות מהזמנת עו"ד טורים לעדות, ולעובדה זו משמעות ראייתית לחובתה.

גם על פי לשונה הפשוטה של התוספת בכתב יד עולה, כי הסכמת הצדדים למחוק את התובעת מתיק ההוצאה לפועל אינה תלויה בתשלום החוב. זאת ועוד, על פי נוסח ההסכם, החובה למחוק את התובעת מתיק ההוצאה לפועל קמה לנתבעת מיד עם החתימה על ההסכם ואין הוראה בהסכם המעכבת את ביצועה של תניה זו עד למועד שבו ניתן יהיה להיווכח האם החוב נפרע.

מובן כי ניתן היה לנסח את התוספת בכתב יד בצורה בהירה יותר, ואולם מתוך העדויות שבאו בפני עולה, כי התוספת הכתובה נוסחה במהירות, מבלי לתת את הדעת ליתר סעיפי ההסכם המתייחסים לתובעת ולמר ה' בלשון רבים. כפי שכבר הובהר, ההסכם הוכן והודפס מראש באופן שהתייחס לשני החייבים בהליך, וניכר כי הצדדים לא דקדקו בפרטי התאמתו למתווה ההסכמה ביניהם, כפי שהעיד אף עו"ד גוגנהיים, ובכלל זה לא טרחו לשנות את סעיף 3 כך שיתייחס למר ה' בלבד. על פי כותרתו של ההסכם, ונוסחו ייתכן אף שהוכן לצורך ההליך בהוצאה לפועל ולא לצורך הליך ההתנגדויות שהתנהל בבית המשפט.

אין בידי לקבל את הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעת להסכם. פרשנות זו, שלפיה מהות ההסכמה בין הצדדים היא שהתובעת תימחק מתיק ההוצאה לפועל רק לאחר שהחוב ישולם הופכת את התוספת בכתב יד לחסרת כל משמעות ולכזו שלא היה כל טעם להתעקש על הוספתה, שכן התוצאה הטבעית של פירעון החוב היא סגירת תיק ההוצאה לפועל נגד התובעת ולא היה כל צורך להוסיף תניה מפורשת שכזו להסכם.

אף אם ניתן היה לקבל גם את פרשנות הנתבעת להסכם כפרשנות סבירה אפשרית, הרי שלפי כללי פרשנות החוזים יש לבכר את הפרשנות הנוחה פחות לנתבעת, שכן הסכם הפשרה, נוסח על ידי בא- כוחה, לרבות התוספת בכתב יד שאמנם נכתבה בכתב ידו של עו"ד גוגנהיים, ב"כ התובעת, אך כפי שהעיד, הוכתבה לו על ידי ב"כ הנתבעת (ראו ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד שגב, פ"ד נה(4) 106, 136).

סיכומם של דברים, נמצא כי הנתבעת נהגה שלא כדין עת סירבה למחוק את התובעת מתיק ההוצאה לפועל במשך חודשים ארוכים. חרף העובדה שלא ננקטו נגד התובעת הליכי גבייה, התנהלות הנתבעת גרמה לתובעת נזק, שכן היא נאלצה לשכור את שירותיו של עורך דין שיסייע לה, ונגרמה לה טרחה רבה עקב הצורך להגיש בקשות ותגובות חוזרות לתיק ההוצאה לפעול, דבר שהוביל לבזבוז זמן וכרוך היה בעוגמת נפש רבה. להוכחת נזקיה הציגה התובעת את הקבלה על התשלום לעו"ד כץ, ואני מחייבת את הנתבעת לשאת בעלות שכר טרחתו בסך 3,480 ₪. אני אומדת את יתר הוצאות התובעת לרבות הוצאות משפט בסכום של 1,400 ₪.

אשר לטענת הקיזוז, משנקבע כי מהות הסכם הפשרה הייתה החלת חוב האגרה על מר ה' בלבד, הרי שלא ניתן לקבוע כי התובעת חייבת לנתבעת את החובות שלא שולמו על ידי מר ה', ומכאן שאין לנתבעת כל זכות לקיזוז.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של 4,880 ש"ח. כן אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות התייצבותו לעדות של עו"ד גוגנהיים בסכום של 150 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

ניתן לבקש רשות ערעור בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ד, 28 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.