מציל תבע את עיריית חיפה בגלל ששבר את הרגל תוך כדי הצלה- ונדחה

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

רקע

1. התובע, יליד 5.5.1958, עובד כמציל בחוף בת גלים בעיר חיפה ועבד בתפקיד זה גם בזמנים הרלבנטיים לתביעה. הנתבעת היא מעסיקתו של התובע והיתה מעסיקתו גם בזמנים הרלבנטיים לתביעה. צד ג'1 הינה חברת נקיון ותחזוקה, אשר ביצעה בזמנים הרלבנטיים לתביעה את עבודות הנקיון בחוף בת גלים עבור הנתבעת. צד ג'2 הינה מבטחתה של צד ג'1.

    

2. ביום 24.7.08, במהלך עבודתו בחוף בת גלים, הבחין התובע בילד שנפל למים והחל לטבוע. תוך כדי ריצה ממגדל המצילים לכיוון המים נפל התובע ושבר את רגלו (להלן: "התאונה"). מהעדויות שנשמעו ומהתמונות שהוגשו (ת/13) עולה כי נכון למועד התאונה, הדרך בה עברו המצילים ממגדל המצילים אל הים עברה דרך אזור בו מצויה מקלחת חוף פתוחה. המקלחת עצמה מצויה ברחבה עשויה גרנוליט ולאחריה ישנן מספר מדרגות, אף הן מצופות גרנוליט, היורדות אל החוף, כאשר בצד אחד של המדרגות, הצד הקרוב לים, ישנו מעקה. על פי גרסת התובע בכתב התביעה, עקב לכלוך שהצטבר על רצפת המדרגות בסמוך למעקה בחר הוא לרדת בצד השני של המדרגות ותוך כדי הירידה במדרגות החליק ונפל, וזאת לטענתו מאחר ורצפת המדרגות היתה חלקה, רטובה ממים וסבון ומלוכלכת.

    

   לאחר התאונה פונה התובע לבית החולים רמב"ם בחיפה שם אובחן אצלו שבר פתוח של עצם הטיביה בשוק רגל ימין ושבר סגור של הפטישון הלטראלי בקרסול רגל ימין. התובע אושפז וביום 25.7.08 עבר ניתוח לשחזור וקיבוע השבר בעצם השוקה ע"י מסמר וקיבוע השבר בפטישון ע"י פלטה וברגים. ביום 29.7.08 שוחרר התובע לביתו עם המלצה לא לדרוך על רגל ימין וכן חופשת מחלה עד למועד הביקורת שנקבעה ליום 14.8.08.

    

3. בשל התאונה נקבעו לתובע ע"י המל"ל נכויות זמניות כלהלן: 100% לתקופה 4.10.08-22.11.08; 30% לתקופה 23.11.08-30.4.09; 20% לתקופה 1.5.09-31.7.09. כמו כן הוכר התובע כ"נכה נזקק" על פי תקנה 18א לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956, לתקופה שמיום 23.11.08 ועד ליום 31.7.09. לבסוף נקבעה לתובע ע"י המל"ל נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 1.8.09.

    

4. במסגרת ההליך בפניי הגישו הצדדים חוות דעת מומחים רפואיים לעניין שיעור הנכות, וכן חוות דעת משלימות, אך מאוחר יותר הגיעו להסכמה דיונית כי הנכות הרפואית על פיה יוכרע התיק תהא בשיעור של 10% לפי קביעת המל"ל.

    

5. במסגרת מסכת הראיות בתיק הוגשו מטעם התובע תצהירי עדות ראשית של העדים הבאים: התובע עצמו; מר יוסף שהרבני שהיה במועדים הרלבנטיים לתביעה מנהל חוף בת גלים מטעם הנתבעת; מר כמיל בולוס שהיה במועדים הרלבנטיים לתביעה מנהל מגדל מצילים בחוף בת גלים מטעם הנתבעת; מר טארק כיוף שהיה במועדים הרלבנטיים לתביעה מפקח חוף בחוף בת גלים מטעם הנתבעת. כמו כן הוגש תצהירה של רעיית התובע ואולם זה הוצא מהתיק לאחר שהתובע ויתר על עדותה. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר יובל כץ, סגן מנהל החופים העירוניים מטעם הנתבעת. מטעם צדדי ג' הוגש תצהירו של מר חיים ערב, מנהלה ובעליה של צד ג'1. כל העדים נחקרו על תצהיריהם.

    

    

   דיון

    

6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהובאו מטעמם, אני רואה לנכון לדחות את התביעה מכל אחד או יותר מהטעמים הבאים: ראשית, התובע לא הוכיח את נסיבות קרות התאונה על פי גרסתו. שנית, התובע לא הוכיח כי היתה במקרה הנדון התרשלות מצד הנתבעת. שלישית, אף אם היתה נקבעת חבות הרי שהפיצוי אשר היה התובע עשוי להיות זכאי לו נבלע כולו בתקבולי המל"ל הגבוהים יחסית ששולמו לו.

    

    

   חבות

    

7. טענות התובע - התובע טוען כי החליק בדרכו ממגדל המצילים לים תוך כדי ירידה במדרגות היורדות ממקלחת החוף אל החוף, כאשר זו היתה הדרך הקצרה ביותר בשעתו להגיע אל החוף ולמקום הימצאות הילד הטובע. התובע טוען כי רצפת המדרגות היתה מלוכלכת, לרבות בירוקת, ורטובה ממים וסבון בשל הימצאות מקלחת חוף פתוחה בסמוך לראש גרם המדרגות, וכן ברז לשטיפת רגליים, ומאחר שאין מערכת לניקוז המים במקום והם זורמים על הרצפה.

    

   התובע טוען כי קיומם של מים זורמים בשילוב חול מהווים גורם מסוכן. עוד טוען התובע כי הנתבעת היא האחראית על המתקנים בחוף לרבות המקלחות, וכי עבודות הנקיון שנעשות ע"י צד ג'1 בחוף נעשות על פי דרישות הנתבעת. התובע מוסיף כי על הנתבעת מוטלת החובה למנוע סיכונים הנוצרים בחוף שבחזקתה וקל וחומר כלפי המצילים אשר נדרשים לרוץ בחוף על מנת לבצע את עבודתם נאמנה. באופן קונקרטי, טוען התובע, היה על הנתבעת לדאוג למערכת ניקוז תקנית ולמנוע את סכנת ההחלקה אותה ניתן היה לצפות.

    

   התובע מבקש לייחס משמעות לעובדה כי לאחר התאונה הופסקה זרימת המים למקלחת החוף. עוד מבקש התובע לייחס משמעות לעובדה שבשנת 2012 הוכשר מסלול חלופי להגעת המצילים ממגדל המצילים אל החוף מבלי לעבור במקום קרות התאונה.

    

   התובע דוחה את טענת האשם התורם שמעלה הנתבעת וטוען כי בשל הצורך להגיע במהירות האפשרית אל הטובע לא היה באפשרותו להיעזר במעקה שבצד המדרגות בעת הירידה בהן.

    

8. טענות הנתבעת - הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות בהעדר חבות. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את נסיבות קרות התאונה על פי גרסתו ועל פי עדותו אין הוא יודע מה גרם לנפילתו.

    

   עוד טוענת הנתבעת כי מעדויות עדי התובע עולה כי התובע היה ותיק בעבודה, הכיר את זירת התאונה היטב ועבר בה אינספור פעמים קודם לתאונה. עוד עולה כי קודם לתאונה לא עלתה כל דרישה מהעובדים או מהמצילים, לבצע שינוי כלשהו באזור התאונה וכי לא היו תאונות קודמות או אירועים קודמים בזיקה לאותן מדרגות או אותה מקלחת חוף.

    

   הנתבעת טוענת כי סגירת מקלחת החוף היתה זמנית, בין השנים 2010-2011 בלבד, כלומר למעלה משנתיים לאחר התאונה, והיא נבעה מהוראה של משרד הפנים לגבי כל החופים בשל מחסור חמור במים במדינה ולא בשל התאונה.

    

   עוד טוענת הנתבעת כי לא ניתן להצביע על כל רשלנות מצידה וכי לא הוכח כי המדובר במדרגות מסוכנות מאחר ולא הוגשה חוות דעת של מומחה בטיחות להוכחת נקודה זו.

    

   הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אף אם היתה מוכחת החבות הרי שיש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של לא פחות מ-50%, זאת מאחר שהתובע הכיר היטב את זירת התאונה ושומה היה עליו לנקוט באמצעי זהירות סבירים למניעת פגיעה גופנית.

    

   לבסוף טוענת הנתבעת כי אם ייקבע שיש לקבל את התביעה ויתקבלו טענות התובע בדבר לכלוך וירוקת על המדרגות, הרי שיש לחייב את צדדי ג' בשיפוי מלא לטובת הנתבעת, מאחר וצד ג'1 היתה אמונה על תחזוקת ונקיון החוף וצד ג'2 מבטחת את אחריותה של צד ג'1.

    

9. טענות צדדי ג' - צדדי ג' מצטרפות לטענות הנתבעת בסוגיית החבות בהסתייגות לעניין טענותיה באשר לאחריותן הן. צדדי ג' טוענות כי הטענה בדבר קיומה של ירוקת עלתה לראשונה במסגרת ישיבת ההוכחות הראשונה וכי על פי התמונות שהוצגו והעדים שהעידו מצויה הירוקת רק על החלק האנכי של המדרגות (רום) ולא על החלק עליו דורכים בעת שימוש במדרגות (שלח) או על המשטח שמעל המדרגות. לטענת צד ג'1, נקיון ירוקת (ע"י חומצה, תוך סגירת אזור המקלחת) לא נעשה כדבר שבשגרה אלא על פי דרישה מצד הנתבעת שלא היתה במקרה זה. צדדי ג' טוענות כי קיומם של מים וסבון על המדרגות לא יכול להיחשב "לכלוך" משהתקבלה החלטה להציב את מקלחת החוף בראש המדרגות, החלטה שלא היתה שלהן אלא של הנתבעת, וכי מעבר לכך לא הוכחה הטענה בדבר קיומו של לכלוך. על כן, הן טוענות, אם תתקבל גרסתו העובדתית של התובע, אין להטיל את האחריות עליהן. באשר להיבט החוזי והביטוחי טוענות צדדי ג' כי הכיסוי לנתבעת חל רק מקום בו נגרם נזק בשל מעשה או מחדל של צד ג'1, שלא הוכח בענייננו.

    

10. הנטל להוכחת נסיבות קרות התאונה מוטל על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". אין חולק כי התובע נפל ונפגע ברגלו במהלך ריצה ממגדל המצילים לכיוון החוף. אולם, המחלוקת הינה באשר לנסיבות הנפילה. התובע כאמור טען כי החליק במדרגות תוך כדי הירידה במדרגות, אך התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח זאת ולא שוכנעתי כי אכן "החליק" וכי דווקא זו היתה הסיבה לנפילה ולפגיעה, בשונה מנפילה מסיבה אחרת כלשהי.

     

11. אקדים ואציין כי גרסה ראשונה בכתב לנסיבות קרות התאונה כפי שמסר התובע מופיעה בסיכום אשפוז מבית החולים רמב"ם מיום 29.7.08 בו נכתב במסגרת האנמנזה כי "ביום קבלתו לדבירו [כך במקור-א.ד.] במהלך עבודתו כמציל נפל ונחבל בשוק ימין". כפי שניתן לראות מדיווח התובע עם קבלתו לבית החולים לא דיווח התובע על "החלקה" אלא על "נפילה".

     

12. מעדותו של התובע בבית המשפט עולה כי הוא איננו יודע כיצד נפל. אמנם, בתצהירו הצהיר התובע כי "...תוך כדי הירידה במדרגות לפתע החלקתי, ונפלתי, נפגעתי ברגל ימין, רצפת המדרגות הייתה מלוכלכת ורטובה במים וסבון." אולם, במהלך החקירה הנגדית כאשר נשאל התובע מספר פעמים מה גרם לנפילתו, העיד כי אין הוא יודע לומר מה גרם לנפילתו וכי נסיונותיו לשחזר את התאונה עלו בתוהו [עמ' 45, ש' 30-37; עמ' 46, ש' 16-22]. התובע אפילו אינו יודע לומר אם החל לרדת במדרגות אם לאו [עמ' 53, ש' 25-32].

     

    יצויין כי גם מר בולוס, שהעיד מטעם התובע, העיד כי כאשר שאל את התובע לאחר התאונה מה היתה הסיבה לנפילה ענה התובע "שהוא לא ידע איך עף באויר" [עמ' 34, ש' 19-20].

     

    בהינתן העובדה כי התובע אישר שאינו יודע כיצד אירעה הנפילה, איני רואה לייחס חשיבות רבה לתיאור התאונה על ידו בהודעה למל"ל על פגיעה בעבודה ובהודעה על תאונת עבודה לנתבעת (להלן: "ההודעות על התאונה"), בשתיהן מדובר על החלקה במדרגות.

     

    בנוסף, כאשר נשאל התובע ע"י ב"כ הנתבעת אם ייתכן שניסה לקפוץ את שלוש המדרגות בבת אחת אישר זאת התובע: "כן. בלי מעקה." [עמ' 47, ש' 16-17]. עובדה זו לא לגמרי מתיישבת עם התיאור בכתב התביעה ובתצהירו לפיה התובע החליק "תוך כדי הירידה במדרגות", שכן נראה כי התובע למעשה לא ירד במדרגות אלא קפץ מעליהן, ולכן ככל שהחליק מדובר בהחלקה מראש המדרגות, כלומר החלקה בעת הקפיצה מהמשטח העליון.

     

    יצויין כי מתמונות שצולמו בעונות רחצה אחרות והוגשו לתיק, עולה כי למעשה במקום קיימות 9 מדרגות בנויות היורדות מאזור המקלחת אל החוף, ומהעדויות עולה כי שיפוע החול במקום עשוי להשתנות במידה ניכרת (בשל סערות בחורף) כך שבעונת רחצה אחת עשויות כל המדרגות להיות חשופות, ובקיץ שלאחריו חלק מהן מכוסה חול בעוד אחרות חשופות ומצויות מעל מפלס החול. במועד התאונה היו שלוש מהמדרגות חשופות וכל השאר היו מכוסות חול. על רקע תמונות גרם המדרגות השלם, לאחר שתמה עדותו, נשאל התובע ע"י בית המשפט אם ייתכן שקפץ מעל שלוש המדרגות החשופות ורגלו "נחתה" על המדרגה הרביעית שהיתה מוסתרת ע"י החול וכך שבר את רגלו. התובע השיב שוב כי "עד היום אני מנסה לשחזר איך נפלתי ואני יודע שבזמן הריצה שלי, כשהגעתי למדרגות עפתי, איך אין לי מושג." [עמ' 56, ש' 23-26]. כשנשאל התובע אם ייתכן שהתאונה אירעה כפי שתואר לעיל, לא שלל התובע את האפשרות כי כך אכן אירעה התאונה ורק חזר והשיב "אין לי מושג." [ש' 27-28].

     

13. אף בעדויותיהם של יתר עדי התובע אין בכדי להוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי התאונה אירעה כפי שטוען התובע. ראשית, אין חולק כי שניים מהעדים, מר בולוס ומר שהרבני, שהיו במגדל המצילים בעת התאונה, לא ראו את התובע בעת הנפילה ואף לא יכלו לראותו בשל מיקום מגדל המצילים ביחס למקום התאונה [עמ' 27, ש' 28-32; עמ' 32, ש' 7-11]. שנית, העד היחיד שנטען כי היה עד לנפילה היה מר כיוף אשר נטען כי עמד בסמוך למגדל המצילים והסתכל לכיוון אליו רץ התובע. אמנם בתצהירו הצהיר מר כיוף כי ראה שהתובע "החליק ונפל על המדרגות" (סעיף 6). אולם, במסגרת חקירתו הנגדית אופן תיאור האירוע ובחירת המלים לתיאור האירוע לא היו עקביים. בתחילת עדותו, ועל אף שטרם נשאל על נסיבות קרות התאונה, העיד מר כיוף כי ראה את התובע רץ במדרגות ונופל:

    "ש.התובע מספר שהיה לכלוך על המדרגות. ראית לכלוך? מפנה לסעיף 3.

    ת.אחרי שירד מהמגדל לכיו[ו]ן החוף, כדי להציל את הילד, עמדתי ליד המגדל הסתכלתי לכיו[ו]ן החוף, כשראיתי אותו רץ, ונפל במדרגות, ראיתי שהוא נפל, רצתי אחריו והוא אמר לי שהילד במים, הוצאתי את הילד מהמים והחובש ומנהל החוף היו כבר לידו."

    [עמ' 14, ש' 24-27]

    בהמשך עדותו כאשר נשאל אם התובע עשה שימוש במעקה בעת שירד במדרגות העיד מר כיוף כי לא שם לב אך כן ראה את הנפילה עצמה וכי התובע החליק ונפל [עמ' 15, ש' 3-8], לאחר מכן חזר מר כיוף והעיד כי ברגע שראה שהתובע נפל במדרגות הוא רץ אליו [עמ' 17, ש' 30], ומאוחר יותר שוב כי הוא ראה שהתובע החליק במדרגות [עמ' 18, ש' 4]. יצוין כי בהודעות על התאונה, שמסר התובע לנתבעת ולמל"ל, נזכרים מר שהרבני ומר בולוס כעדים לתאונה, אך דווקא שמו של מר כיוף לא נזכר בהן כעד ראיה. מכל מקום, במצב דברים בו אין חולק כי התובע נפל ונפגע והמחלוקת הינה באשר לאופן הנפילה, אין בעדותו של מר כיוף שהיתה כללית למדי ואשר לא היתה עקבית בנקודה זו, בכדי לשפוך אור על נסיבות קרות התאונה, ואין בה כשלעצמה, בהעדר עדויות נוספות או תימוכין נוספים לטענת ההחלקה, בכדי לסייע לתובע לעמוד בנטל ההוכחה באשר לנסיבות התאונה הנטענות בתביעה.

     

14. לבסוף, ומעבר לנדרש, אעיר כי הפגיעה שספג התובע בתאונה אינה נראית תואמת את מנגנון הפגיעה הנטען. לאור נסיון החיים והשכל הישר, הדעת נותנת כי אילו היה התובע מחליק על משטח קשיח (כאמור לעיל, אם החליק, החליק מראש המדרגות המהווה למעשה חלק מהמשטח), ניתן היה לצפות גם לפגיעה בחלקי גוף נוספים כתוצאה מהפגיעה במשטח, כגון פגיעה באגן, בגב, או בראש. לתובע לא נגרמה כל פגיעה פרט לפגיעה ברגל. הפגיעה כאן, אשר כוללת שבר פתוח בעצם השוקה (ושבר סגור בקרסול), נראית מתאימה יותר לתרחיש אפשרי ולפיו התובע, שמיהר אל הילד, קפץ מעל שלוש המדרגות שהיו גלויות ו"נחת לא טוב" על מדרגה נוספת שהיתה מוסתרת תחת מעטה דק של חול וכתוצאה מכך ספג את הפגיעה האמורה. תרחיש שהתובע כאמור לא שלל.

     

15. מכל האמור לעיל עולה כי התובע לא הוכיח את נסיבות קרות התאונה להן טען בכתב התביעה ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, קרי במאזן ההסתברויות.

     

16. אף אם היה התובע מוכיח את נסיבות קרות התאונה, סבורני כי לא הוכח במקרה הנדון כי היתה התרשלות מצד הנתבעת. בכתב התביעה טען התובע כאמור כי המדרגות היו מלאות במים סבון ולכלוך אשר הפך אותן לחלקות. במהלך ישיבת ההוכחות נטען כי אף היתה ירוקת על המדרגות. מהתמונות שהוגשו (ת/13) וכן מעדויות עדי התובע [עמ' 15, ש' 19-20; עמ' 25, ש' 23-24; עמ' 37, ש' 8-9] עולה כי רצפת אזור המקלחת בו עבר התובע בדרכו לחוף הינה מחוספסת ומכוסה בגרנוליט אשר נראה כי נועד דווקא למנוע החלקה. התובע טען בעדותו כי כאשר הגרנוליט נרטב הוא הופך לחלק [עמ' 55, ש' 1-7], אולם טענה זו נטענה בעלמא ולא הונח לה בסיס, בחוות דעת מומחה או בדרך אחרת. לא היתה מניעה להידרש למדרגות הספציפיות שבראשן עדיין פועלת המקלחת, ולהוכיח כראוי את הטענה בדבר היותן חלקות ומסוכנות כשהן רטובות (וזאת אף שמדובר בגרנוליט ועל אף נוכחות חול רטוב שאיננו ידוע כמחליק במיוחד). באשר להימצאותם של מים וסבון העידו עדי התובע כי המצב ששרר במקום ביום התאונה היה המצב הרגיל ולא היה שום דבר חריג [עמ' 20, ש' 24-25; עמ' 28, ש' 30-32; עמ' 54, ש' 1-7]. עוד העידו עדי התובע, למעט התובע עצמו, כי אין הם מכירים מקרים קודמים של החלקה בתקופה שקדמה לתאונה, לא בקרב המתרחצים הרבים מאד העושים שימוש במדרגות במשך שנים ולא בקרב המצילים אשר כאמור השתמשו בדרך זו על בסיס קבוע על מנת להגיע מהמגדל לחוף לצורך הצלה. נטען כי בשנת 2012 נפל שם מציל נוסף [עמ' 20, ש' 20-21; עמ' 25, ש' 25-32; עמ' 33, ש' 25-27; עמ' 34, ש' 23-28; עמ' 36, ש' 2-5]. לעומת זאת, התובע העיד בנקודה זו כי היו הרבה אנשים שהחליקו וקיבלו עזרה ראשונה אך לא תבעו [עמ' 45, 9-12]. ברם, מדובר באמירה כללית ולא מפורטת שלא בוססה ואשר אינה עולה בקנה אחד עם עדותם של יתר עדי התובע כאמור. באשר לטענה בדבר קיומה של ירוקת, מן התמונות (שצולמו ביום התאונה) ומן העדויות שנשמעו [עמ' 29, ש' 1-7; עמ' 44, ש' 20-29] עולה כי ישנה ירוקת רק על החלק האנכי במדרגות, מקום עליו לא דורכים בעת ירידה או עליה במדרגות ולא על החלק האופקי, ולכן אין מדובר בירוקת היוצרת סכנת החלקה. עוד עולה כי הירוקת נוקתה מעת לעת ע"י צד ג'1 על פי דרישה של מנהל החוף, בענייננו מר שהרבני [עמ' 82, ש' 26-29].

     

    אין מקום לייחס חשיבות, כפי שטוען התובע, לשינויים שנערכו בחוף בשנים שלאחר התאונה. באשר לניתוק המים במקלחת החוף, מהעדויות עולה כי הדבר נעשה על פי הוראת משרד הפנים לאור הבצורת באותן שנים, ללא כל קשר לתאונה, וכי מאז כבר שבה מקלחת החוף לפעול [עמ' 29, ש' 13-14, 24-26; עמ' 69, ש' 7-12, 26-29]. באשר לפתיחת נתיב גישה חדש לחוף עבור המצילים, אין כל ראיה כי הדבר נעשה בעקבות התאונה. צעד זה בוצע רק בשנת 2012, כלומר מספר עונות רחצה לאחר התאונה. בנוסף, נראה כי הדבר נעשה מאחר שנתיב זה קצר יותר מקודמו ומאפשר הגעה מהירה יותר לחוף כפי שאישר התובע [עמ' 54, ש' 31].

     

    לאור כל האמור לעיל סבורני כי התובע לא הוכיח התרשלות מצד הנתבעת.

     

     

    הנזק

17. לאור המסקנות אליהן הגעתי, מתייתר הצורך לדון בנזק. אולם למקרה שטעיתי בהן אבחן גם מישור זה. אילו היתה מתקבלת גרסת התובע לנסיבות קרות התאונה והיתה נקבעת חבות, היה הפיצוי שהתובע זכאי לו נבלע בתקבולי המל"ל. להלן פירוט הפיצוי, לפי ראשי נזק, שהיה מגיע לתובע, אילו היתה נקבעת חבות.

     

18. הפסד השתכרות לעבר:

    טענות התובע - התובע טוען לנזק בגובה 416,795 ₪ (עד לחודש 10/13) אשר מורכב מהרכיבים הבאים: אובדן השתכרות מלא לפי שכר של 15,000 ₪ בחודש לתקופה שמיום התאונה ועד לחודש 03/10; אובדן השתכרות בשיעור 10% לפי בסיס שכר של 21,000 ₪ לתקופה שמחודש 04/10 ועד 10/13; פדיון ימי מחלה וחופשה מאחר שהשכר ששולם לתובע לאחר התאונה שולם ע"ח ימי מחלה וימי חופשה צבורים; התובע נדרש להשיב לנתבעת סכומים ששולמו לו ביתר בגין התקופה 1.11.08-31.12.09, בסך 15,944 ₪ (נכון לשנת 2010) בגין הוצאות שונות ששולמו לו בעת שלא עבד; התובע לא יכול לבצע את אותו מספר של שעות נוספות כפי שביצע בעבר.

     

    טענות הנתבעת - הנתבעת טוענת כי לתובע לא נגרם כל הפסד השתכרות לעבר מאחר שהוא שב לעבודה בהיקף מלא ושכרו לא רק שלא נפגע אלא אף עלה במידה לא מבוטלת. באשר לפדיון ימי המחלה טוענת הנתבעת כי על פי הפסיקה יש לפסוק לכל היותר 10%-15%, בהתאם לפדיון המקובל אצל המעביד. לאור האמור מציעה הנתבעת סך גלובלי של 25,000 ₪.

     

    מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי לתובע לא נגרם אובדן השתכרות ישיר בשל התאונה. בחודשים הראשונים מיד לאחר התאונה המשיך התובע לקבל שכר מלא כפי שקיבל בחודשים שקדמו לתאונה ובינואר 2009 אף הועלתה דרגת שכרו. בחודשים 8/09-1/10 אכן ניתן לראות ירידה בשכר ובחודשים 2-3/10 לא קיבל התובע משכורת כלל, אך נראה כי אין קשר בין האמור לבין התאונה. לפי מסמך של הנתבעת מיום 22.7.11 (ת/11) שב התובע לעבודה רק בחודש 4/10 על אף שכבר החל מיום 1.08.09 הועמדה נכותו הצמיתה של התובע על 10%, אותם 10% איתם הוא עובד במשרה מלאה ובאותו תפקיד עד היום. למעשה, די בכך כדי לשלול קשר סיבתי בין הירידה בשכר בתקופה זו לתאונה. בנוסף, באשר לחודשים בהם היתה ירידה בשכר לא הציג התובע כל תעודת אי כושר, כאשר תעודת אי הכושר האחרונה שהוצגה ניתנה עד ליום 22.3.09. לא הוצג גם אישור רופא תעסוקתי שהגביל את התובע מביצוע פעולות בתקופה זו, למעט אישור מיום 16.11.09 למשך 3 חודשים בהם היה על התובע להימנע מהליכה ממושכת, שלא נדרשת ממנו במסגרת עבודתו. לא מן הנמנע כי הסיבה להיעדרויות מהעבודה בתקופה 8/09-4/10 היתה, נוסף על הפגרה, הצורך לטפל באשתו אשר חלתה, עובדה עליה לא חלק התובע. לאור כל האמור, התובע לא הוכיח כי הירידה בשכרו בתקופה 8/09-4/10, נגרמה בשל התאונה.

     

    באשר לדרישת התובע לפיצוי בגין דרישת הנתבעת להחזר תשלומים ששולמו לו ביתר. התובע העיד כי טרם השיב את הסכומים האמורים [עמ' 50, ש' 23-27], אולם אין לכך נפקות שכן חזקה על הנתבעת, המשלמת את שכרו, כי תוכל לגבותם. פירוט בנוגע לסכומים אותו הוא נדרש להשיב מצוי במכתב הנתבעת מיום 30.6.10 (מוצג טז' של התובע). תשלומים אלו ניתנים לחלוקה לשני רכיבים עקרוניים - הוצאות משתנות אשר נחסכו מהתובע בזמן שלא עבד והוצאות קבועות אשר הדעת נותנת כי לא נחסכו. לאחר סכימת רכיבי ההוצאות הקבועות וחלק יחסי של גילום המס בגינן, אני מעריך את הפיצוי לתובע בגין רכיב זה בסך של 10,000 ₪.

     

    באשר לשעות נוספות. התובע לא הוכיח כי בשל התאונה ביצע פחות שעות נוספות. אכן, על פי תלושי השכר לחודשים שקדמו לתאונה קיבל התובע תשלום עבור 70-100 שעות נוספות ולאחר התאונה קיבל התובע תשלום עבור 60 שעות נוספות. ואולם נראה כי נתונים אלה אינם מבטאים את מספר השעות הנוספות שביצע התובע בפועל. האמור עולה הן מן העובדה כי מספר השעות הנוספות המופיע בתלושי השכר הינו תמיד במספרים עגולים, והן מן העובדה שעל פי התלושים שולם לתובע שכר בגין שעות נוספות בהיקף של 70-100 שעות בחודש אף בחודשים שמיד לאחר התאונה בהם היה התובע באי כושר מוחלט ואף בחודשי הפגרה, כלומר בחודשי החורף, בהם המצילים אינם עובדים בפועל. נראה אפוא כי מדובר בתוספת תשלום כלשהי למצילים המשולמת להם ללא קשר ישיר לביצוע שעות נוספות בפועל על ידם באופן אישי, אלא כחלק מהסדרת תנאי עבודתם.

     

    באשר לפדיון ימי המחלה. הפסיקה מכירה עקרונית בראש נזק זה משתי סיבות: האחת, נזק אפשרי לתובע בשל מחסור בימי מחלה לאור ניצולם עקב התאונה. השניה, האפשרות כי תובע יהא זכאי מכוח הסכם העבודה לפדות את יתרת ימי המחלה עם פרישתו. ככלל, שתי האפשרויות דורשות הוכחה, אם כי לגבי האפשרות הראשונה ישנה מידה של חוסר ודאות וצורך בהערכה [ראו, למשל: ע"א 587/89 רוזנשטיין נ' כהן (22.12.93), פסקה 5]. בענייננו לא טען התובע, וממילא לא הוכיח, כי לא נותרו לו ימי מחלה כאשר נדרש להם, וכן לא טען טענות בדבר מספר הימים הצבורים שבידו ובדבר הסיכוי שיידרש לימי מחלה בעתיד ולא יהיו לו ימי מחלה שיוכל לנצלם. כמו כן לא הוכיח התובע אם על פי הסכם העבודה המסדיר את תנאי העסקתו זכאי הוא לצבור ימי מחלה ולפדות אותם וכן באיזה שיעור. לכאורה דין טענותיו להידחות. ברם, מן הפסיקה עולה שגם במקרים כאלה נהוג לעתים לפסוק סכום גלובלי, תוך התחשבות בנסיבות העניין, כגון גיל התובע וזהות המעסיק [ראו, למשל: ע"א 7950/02 קלישבסקי נ' לוין (19.6.07), פסקה 9]. אני מעריך את הפיצוי לתובע ברכיב זה בסך גלובלי של 25,000 ₪.

     

    לאור כל האמור לעיל סבורני כי לא הוכח אובדן השתכרות לעבר למעט בגין פדיון ימי מחלה ודרישת החזר הוצאות קבועות, בסכומים הנ"ל.

     

19. אובדן כושר השתכרות לעתיד:

    טענות התובע - התובע מבקש פיצוי בסך 246,672 ₪ בגין ראש נזק זה על פי חישוב של 10% ושכר חודשי בסך 18,000 ₪ נטו. התובע טוען כי התאונה אף מונעת ממנו להתקדם בעבודה.

     

    טענות הנתבעת - הנתבעת טוענת כי עבודתו של מציל איננה כרוכה במאמץ פיזי ניכר מאחר וברוב שעות היום מצויים המצילים במגדל המצילים ועוסקים בהשגחה וכריזה וכי התובע עומד בהצלחה בעקביות במבחני הכושר שנדרש הוא לעבור מדי שנה. לאור האמור סבורה הנתבעת כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 0%. על כן טוענת הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק זה ולחילופין לפסוק לו סך גלובלי מתון.

     

    אין חולק כי כיום עובד התובע כמציל בחוף בת גלים במשרה מלאה [עדות מר שהרבני עמ' 26, ש' 20-30; עדות התובע עמ' 48, ש' 1-4]. התובע אישר גם כי עיקר העבודה אינו פיזי. עוד אין חולק כי כמציל עובר התובע בדיקות כושר שנתיות בהצלחה מאז חזר לעבוד [עמ' 48, ש' 22-28]. התובע אף העיד כי אין לו בעיה להמשיך לעבוד עד גיל 67 אם בריאותו תאפשר לו [עמ' 49, ש' 19-21]. לאור האמור סבורני כי בנתוניו של התובע, לא נותרה לו נכות תפקודית עקב התאונה ולמעשה לא נפגע כושר השתכרותו לעתיד.

     

    באשר לטענה בדבר פגיעה ביכולת הקידום בעבודה. התובע לא הוכיח כי התאונה היא שמונעת ממנו להתקדם. יתרה מכך, התפקיד אליו רוצה התובע להתקדם, מנהל מגדל מצילים, הינו תלוי מכרז והתובע העיד כי ניגש אל המכרז פעמיים, לפני ואחרי התאונה, אך איננו יודע מדוע לא עבר את המכרז בשתי הפעמים וכי נמסר לו כי איננו עומד בקריטריונים, כאשר לא ברור לו מהם. בנוסף, העיד התובע כי עבודתו של מנהל מגדל איננה כרוכה בעבודה פיזית יותר מאשר עבודתו כיום [עמ' 49, ש' 22-29], ולכן נראה כי אם התובע כשיר מבחינה פיזית לעבוד כמציל, הוא כשיר לעבוד גם כמנהל מגדל.

     

    על אף כל האמור ובשל האפשרות (הבלתי סבירה בנסיבות העניין), כי אם התובע יאבד את מקום עבודתו הנוכחי יתכן ויתקשה למצוא עבודה אחרת בשל הנכות ברגלו, אף שזו אינה מפריעה לעבודתו כיום, אני מעריך את הפיצוי לתובע ברכיב זה בסך גלובלי של 50,000 ₪ .

     

20. הוצאות לעבר: בכתב התביעה שהגיש התובע הוא תבע הוצאות לעבר, אך בסיכומיו לכאורה זנח התובע את דרישתו לפיצוי בראש נזק זה וכך גם בתחשיב מספרי שהוגש לאחר הסיכומים (ת/16). התובע אף לא הוכיח נזק מיוחד זה בראיות. לא זו אף זו, לנתבעת עומדת הטענה לפיה מאחר ומדובר בתאונת עבודה מכוסות הוצאות התובע ע"י המל"ל. למרות האמור, אני מעריך את נזקו של התובע בראש נזק זה בסך של 10,000 ₪.

     

21. עזרת צד ג' לעבר: התובע מבקש פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין 20 החודשים הראשונים שלאחר התאונה. הנתבעת טוענת כי לא הוכח הצורך בעזרה וכי היה על התובע לפנות אף בנושא זה למל"ל, ככל שהיה צורך בכך. לחילופין מציעה הנתבעת סך גלובאלי של 10,000 ₪.

     

    הדעת נותנת כי התובע נזקק לעזרה מסויימת של צד ג' בתקופה המיידית שלאחר התאונה מאחר ובפרק זמן זה הוא נדרש שלא לדרוך על רגל ימין כלל. אולם, מהחומר הרפואי (ת/3) עולה כי כבר ביום 28.08.08 הומלץ לתובע להתחיל ללכת עם דריכה חלקית ולכל המאוחר ב- 30.4.09 הומלץ על דריכה מלאה. לאור האמור ולאור העובדה כי התובע לא הביא כל ראיה בנושא, אני מעריך את הפיצוי לתובע בראש נזק זה בסך גלובאלי של 10,000 ₪.

     

22. כאב וסבל: לאור נתוני התובע, אופי הפגיעה, שיעור הנכות, מספר ימי האשפוז, תקופת אי הכושר והנכויות הזמניות, אני מעריך את הפיצוי לתובע בגין כאב וסבל בסך של 55,000 ₪.

     

23. סך הפיצוי המוערך לתובע עומד אפוא על סכום כולל של 160,000 ₪.

    התובע קיבל תשלומים מהמל"ל לפי הפירוט הבא:

    קצבת נכות- 177,274 ₪ לפני שערוך להיום.

    דמי פגיעה – 32,845 ₪ לפני שערוך להיום.

    מאחר ולא ניתן לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לעבר אני יוצא מנקודת הנחה כי אין מקום לקזז את דמי הפגיעה, ששולמו לנתבעת. ועדיין, נזקו המוערך של התובע נבלע כולו בקצבת הנכות שקיבל, וזאת עוד בטרם ביצוע שערוך התשלומים שקיבל, כולם לפני כחמש שנים.

     

    סוף דבר

24. התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 15,000 ₪.

    לגבי מישור היחסים שבין הנתבעת לצדדי ג' – משנדחתה התביעה, התייתרה ההכרעה בהודעה. אך אילו היה צורך להכריע בה, מן הראוי היה לדחותה, ולכן צדדי ג' זכאיות לפסיקת הוצאות. הנתבעת תשא בהוצאות צדדי ג' בסכום כולל של 15,000 ₪.

    הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

     

    ניתן היום, ו' אלול ו' אלול תשע"ד, 001 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.